## Malbim on Judges Chapter 20

###### Malbim on Judges 20:1:1
[Malbim on Judges 20:1:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:1:1)

**השאלות
(א) למה התקבצו ישראל למלחמה טרם ידעו היטב גוף המעשה? מה להם לכלל ישראל בזה והלא כל שבט היה לו ב"ד מיוחד לדון את אנשי שבטו? ולמה לא שלחו שבני בנימין יבערו החוטאים, שעליהם מוטל זאת, והם יאמרו תנו את האנשים ונמיתם?**

**Sefaria Community Translation:**
**Questions** 
**(1) Why did Israel assemble for war before they fully knew the details of the incident? What concern was this to all of Israel, since each tribe had its own court to judge the members of its tribe? And why did they not first send a demand that the tribe of Benjamin remove the offenders—saying, “Deliver the men, and we will put them to death”?**


###### Malbim on Judges 20:1:2
[Malbim on Judges 20:1:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:1:2)

**ויצאו כל בני ישראל ותקהל העדה.** הנה אם היו הולכים בזה אחר משפט התורה בנידון פרטי, לא היו בעלי הגבעה חייבים מיתה, כמ"ש הרמב"ן, שעל מה שרצו לאנוס אותו היה רק מחשבה ולא עשו בפועל, ועל מה שבאו על פילגשו לדעת הרמב"ן פילגש היא בלא קדושין, ואף לדעת האומר שהיא בקדושין לא היו שם עדים והתראה, ועל מה שמתה, זה היה מחולשתה כי לא (כוונה) [כוונו] להרגה, וי"ל שמתה מפני הקור או מסבה אחרת. רק שישראל התקנאו על כי נעשה בקהל ובפרסום, שבזה נדונים כדין כופרים, כי רבים המתאספים לנבלה גדולה כזאת בשאט נפש, ועם כל הפרטים שנצטרפו במעשה זאת הם קרובים לעיר הנדחת, ויכולים להרגם למגדר מלתא לפי צורך שעה, וזה לא יוכל לעשות רק או מלך ישראל שיכול להרגם מדין המלכות, או כללות ישראל עם הסנהדרין בראשיהם, שעומדים במקום מלך ויכולים להרוג חברת הזדונים כמו המלך, בפרט בשהיה בזה חילול השם גדול. וז"ש ויצאו כל בני ישראל ותקהל העדה, כי מבואר אצלנו (בחבורי התורה והמצוה ויקרא סי' רמא) שגדר שם עדה הוא אם התאספו ישראל וזקניהם בראשיהם:

**Sefaria Community Translation:**
**And all the children of Israel went out, and the congregation assembled.** 

If they had proceeded strictly according to the judicial law of the Torah in an individual case, the men of Gibeah would not have been liable to death, as the Ramban explains. For regarding their intent to violate the man, it was only a thought and not carried out in action. Concerning their abuse of the concubine: according to Ramban, a concubine is without kiddushin; and even according to the opinion that she has kiddushin, there were no witnesses and no prior warning. As for her death, it may be said that she died from weakness, since they did not intend to kill her; perhaps she died from the cold or some other cause.

Rather, Israel was aroused with zeal because the act was committed publicly and openly. In such a case, they are judged like heretics—for when many gather brazenly to commit so grave an outrage, and with all the compounded elements of this deed, they approach the status of an “ir hanidachat” (a condemned city). Therefore they could be executed as an extraordinary measure (“le-migder milta”) according to the need of the hour.

Such authority could only be exercised either by the king of Israel, who may execute under the law of the monarchy, or by the entirety of Israel with the Sanhedrin at their head—who stand in place of the king and may destroy a band of evildoers as a king would, especially in a case involving great desecration of the Divine Name.

Thus it says, **“And all the children of Israel went out, and the congregation assembled,”** for as we have explained elsewhere (in my work Torah ve-haMitzvah, Vayikra §241), the term “congregation” refers to Israel assembled with their elders at their head.


###### Malbim on Judges 20:2:1
[Malbim on Judges 20:2:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:2:1)

**השאלות**
**(ב - ג) למה רצו להמיתם ולא היו שם עדים והתראה? בפרט להאומר (סנהדרין כא א) דפילגש היא בלא קידושין. ומה שמתה היה מפני חולשתה לא שכוונו להמיתה. ולמה שפכו חמתם על כל שבט בנימין? מ"ש בפסוק ג' וישמעו בני בנימין, אין מקומו שם כלל:**

**Sefaria Community Translation:**
**Questions** 
**(2–3) Why did they seek to put them to death when there were no witnesses and no prior warning? Especially according to the opinion (Sanhedrin 21a) that a concubine is without kiddushin. And her death was due to her weakness, not because they intended to kill her. Why then did they pour out their wrath upon the entire tribe of Benjamin? And the statement in verse 3, “And the children of Benjamin heard,” does not seem to belong there at all—why is it placed in that context?**


###### Malbim on Judges 20:2:2
[Malbim on Judges 20:2:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:2:2)

**ויתיצבו פנות כל העם.** ר"ל שהתיצבו כסדר הדגלים, יהודה ודגלו למזרח וכו', ובכללם נמצאו **כל שבטי ישראל בקהל עם האלהים**, כי נקהלו מאותו צד שהם עם האלהים הבאים לקנאות על כבוד שמו, והיה **ארבע מאות אלף איש** וכולם **רגלי**, לא רוכבי סוסים, אשר באו ויתאספו על קנאת כבוד השם:

**Sefaria Community Translation:**
**And the chiefs of all the people stood.** That is, they took their positions according to the order of the banners—Judah and his division to the east, and so on.

And among them were found **all the tribes of Israel in the assembly of the people of God**, for they gathered as the people of God, coming to be zealous for His honor.

And there were **four hundred thousand men**, all of them **foot soldiers**, not riders on horses—who came and assembled out of zeal for the honor of the Divine Name.


###### Malbim on Judges 20:3:1
[Malbim on Judges 20:3:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:3:1)

**וישמעו בני בנימין.** ספר שדבר זה לא נעלם מבנימן כי שמעו שעלו ב"י המצפה, גם שמעו שבני ישראל אמרו איכה נהיתה הרעה הזאת, וכך שמעו כל הדברים שיספר עד פסוק י"ב, ובכ"ז לא שתו לב לבער החוטאים בעצמם, או לבא ג"כ אל האסיפה לנקות א"ע: **ויאמרו בני ישראל דברו איכה נהיתה הרעה הזאת.** כי הגם ששמעו המעשה מפי השלוחים מוליכי הנתחים, העקר תלוי בזה לפי פרטי הענין, שאם היה זה יוצא מאנשים יחידים שאנסו פילגשו והיא מתה מחמת בעילה אין זה דבר שכל ישראל ילחמו עליו, ועקר תלוי ביתר הפרטים שהתקבצו בנבלה הזאת, כי אולי זנתה כבר או היתה פנויה כפי שהמליץ הרמב"ן בעד אנשי הגבעה, או אולי מתה מחמת הקור וכדומה:

**Sefaria Community Translation:**
**And the children of Benjamin heard.** This teaches that the matter was not hidden from Benjamin. They heard that the children of Israel had gone up to Mizpah, and they also heard that the children of Israel were saying, “How did this evil happen?” Indeed, they heard all the details that are related up to verse 12. Yet despite this, they did not take it to heart to remove the offenders themselves, nor did they come to the assembly to clear themselves.

**And the children of Israel said, “Speak—how did this evil happen?”** For although they had already heard the account from the messengers who carried the pieces, the essential matter depended on the specific details. If this had been the act of isolated individuals who violated his concubine and she died merely as a result of the assault, that alone would not justify all Israel going to war.

Rather, everything depended upon the additional elements that converged in this outrage. Perhaps she had already acted immorally, or perhaps she was not legally bound in marriage, as the Ramban argued in defense of the men of Gibeah. Or perhaps she died from the cold or some other cause. Therefore they sought clarification of the precise circumstances.


###### Malbim on Judges 20:4:1
[Malbim on Judges 20:4:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:4:1)

**ויען האיש הלוי איש האשה הנרצחה.** בא להוציא שלא היתה פנויה ולא זנתה תחתיו, כי הוא איש האשה בדרך קדושין, ושהיתה מותרת לו כי לא זנתה תחתיו, ושלא מתה מחמת הקור כי נרצחה: **ויאמר הגבעתה אשר לבנימין באתי.** א] הנה חטא זה מתדמה בחיצוניותו לענין סדום, גם שם באו האורחים ללון וקראו אל לוט הוצא האנשים ונדעה אותם, וזה חרפה גדולה לכלל ישראל, וז"ש באתי **ללון**:

**Sefaria Community Translation:**
**And the Levite, the husband of the murdered woman, answered.** This is stated to clarify that she was not unmarried and had not been unfaithful to him, for he was her husband through kiddushin; she was permitted to him, since she had not committed adultery. And she did not die from the cold, but was murdered.

**And he said, “To Gibeah, which belongs to Benjamin, I came.”** First, this sin outwardly resembles the matter of Sodom. There too, guests came to lodge, and they called to Lot, “Bring out the men that we may know them.” This was a great disgrace to all Israel. Therefore he emphasized that he came **to lodge**.


###### Malbim on Judges 20:5:1
[Malbim on Judges 20:5:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:5:1)

ב] **ויקומו עלי.** שהיא והוא לא היה להם שום עסק עמהם עד עתה. ג] לא יחידים קמו, רק **בעלי הגבעה**, נכבדי העיר ובעליה ובפרהסיא. ד] **ויסבו עלי את הבית לילה**, וזה ממש כסדום. ה] **אותי דמו להרג**, שבודאי היה מת ע"י העינוי, כ"ש מפילגשו שעינו אותה ותמות אף שהאשה דרכה בכך, והגם שרק דמו ולא עשו הלא הוצרך להציל א"ע ע"י פילגשו. ו] **ואת פלגשי ענו**, והיא אשת איש. ז] שע"י שאותי דימו להרוג עי"ז את פלגשי עינו, ר"ל שלקחוה בע"כ והוא חמס גדול בפרהסיא, וכמ"ש מהרי"א:

**Sefaria Community Translation:**
(2) **“And they rose up against me.”** He and she had had no prior dealings with them whatsoever.



(3) It was not merely individuals who rose up, but **“the lords of Gibeah”**—the prominent men and leaders of the city—and this openly.



(4) **“And they surrounded the house against me by night,”** which closely parallels the incident of Sodom.



(5) **“Me they intended to kill,”** for he would certainly have died from the abuse; all the more so in the case of his concubine, whom they afflicted and she died—even though a woman’s body is more accustomed to relations. And though they only intended it and did not carry it out, he was forced to save himself through his concubine.



(6) **“And they afflicted my concubine,”** who was a married woman.



(7) Because they intended to kill him, they therefore abused his concubine—meaning they took her against her will. This was a great public act of violence, as the Maharai”a explains.


###### Malbim on Judges 20:6:1
[Malbim on Judges 20:6:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:6:1)

**כי עשו זמה ונבלה.** המעשה היא זימה, ומצד שהיה ברבים בדרך כפירה היא נבלה הנוגע לכלל ישראל:

**Sefaria Community Translation:**
**For they committed lewdness and outrage.** The act itself was lewdness; and insofar as it was done publicly, in a manner of brazen defiance, it was an outrage that touched the entire nation of Israel.


###### Malbim on Judges 20:7:1
[Malbim on Judges 20:7:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:7:1)

**הנה כולכם** כו'. ויש לכם דין מלך לעשות משפט לפי צורך השעה למגדר מלתא: **הבו לכם דבר.** הוא הפסק דין מה לעשות בם. ואח"כ **ועצה**, איך להוציא משפט למעשהו לבער החוטאים (ועיין מ"ש בפי' ישעיה ח, י):

**Sefaria Community Translation:**
**Behold, all of you…** You possess the authority of a king to administer justice according to the need of the hour, in order to make a protective measure.

**“Give your word.”** This refers to issuing the legal ruling—what is to be done with them.

And afterward, **“and counsel”**—how to carry the ruling into effect, to remove the offenders (see what is explained on Isaiah 8:10).


###### Malbim on Judges 20:8:1
[Malbim on Judges 20:8:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:8:1)

**לא נלך איש לאהלו.** להשאר שם. ואף **לא נסור איש לביתו**, לפי שעה או להכין צדה. וא"ת מי יכין צדה לעם, **זה הדבר אשר נעשה לגבעה**, ר"ל לצורך הגבעה: **עליה.** ר"ל בעבורה, בעבור לבער החוטאים מקרבה, כי לא רצו להמית כל אנשי הגבעה רק החוטאים:

**Sefaria Community Translation:**
**We will not go, each man to his tent** — to remain there. Nor even **will we turn, each man to his house**, whether temporarily or to prepare provisions.

And if you should ask: Who will prepare provisions for the people? **This is the thing that we shall do to Gibeah** — that is, for the matter of Gibeah.

**Against it** — meaning, for its sake, in order to remove the offenders from its midst; for they did not intend to kill all the inhabitants of Gibeah, but only the guilty ones.


###### Malbim on Judges 20:11:1
[Malbim on Judges 20:11:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:11:1)

**ויאסף** כו' **אל העיר.** מצפה. עד יכינו הצידה ועד ישלחו השלוחים:

**Sefaria Community Translation:**
**And he was gathered** … **to the city** — to Mizpah, until they would prepare provisions and until they would send the messengers.


###### Malbim on Judges 20:12:1
[Malbim on Judges 20:12:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:12:1)

**וישלחו.** ספר רעת בני בנימין, ישראל שלחו להם שלוחיהם ופתחו בשלום, אמרו **מה הרעה**, ר"ל ראו עד כמה גדלה הרעה ומה פריה, והיא **נהיתה בכם**, ואתם הקודמים לבער החוטאים:

**Sefaria Community Translation:**
**And they sent.** This highlights the wrongdoing of the children of Benjamin: Israel sent messengers to them and opened with words of peace. They said, **“What is this evil?”** — meaning, see how great this evil has become and what it has produced. It **has arisen among you**, and you are the first who should remove the offenders.


###### Malbim on Judges 20:13:1
[Malbim on Judges 20:13:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:13:1)

**ועתה תנו את האנשים.** ואז יסולק הרעה מכם אל הכלל: **ונבערה רעה.** כולנו יחד, מכלל ישראל. ועם כל השליחות הזה **לא אבו בני בנימין לשמוע**, להוציא החוטאים, ויותר מזה כי התקבצו למלחמה והתחילו לפטור מים ראשית מדון:

**Sefaria Community Translation:**
**And now, deliver the men.** Then the evil will be removed from you and transferred to the collective responsibility.

**And we will remove the evil** — all of us together, from the midst of Israel.

Yet despite this entire mission, **the children of Benjamin were unwilling to listen**, to surrender the offenders. Even more than that, they gathered for war and were the first to open the strife.


###### Malbim on Judges 20:17:1
[Malbim on Judges 20:17:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:17:1)

**ואיש ישראל.** אז התפקדו בני ישראל והכינו עצמם למלחמה, שמו ראשי צבאות, וסדרו ערך מלחמה והיה מספרם גם עתה ארבע מאות [אלף], מודיע שקיימו דבריהם ולא סר אחד מהם לביתו, ולא שבו כל הירא ורך הלבב ודומיהם, כי הלכו כולם:

**Sefaria Community Translation:**
**And the men of Israel.** Then the children of Israel were mustered and prepared themselves for war. They appointed commanders, arranged the battle lines, and set their forces in order. Their number was again four hundred thousand, showing that they upheld their word: not one turned back to his home, nor did any who were fearful or fainthearted return. All went forth together.


###### Malbim on Judges 20:18:1
[Malbim on Judges 20:18:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:18:1)

**השאלות**
**(יח - כט) למה נגפו ישראל שתי פעמים לפני בנימין והם הלכו לריב ריב ה' ולקנא את קנאתו? ואם שאלו שני פעמים במשפט האורים איך לא נתקיים ונפלו חללים? אחר שאמר בפסוק כ"ב שהתחזק איש ישראל ויוסיפו לערך מלחמה, איך אמר בפסוק שאחריו שעלו בית אל וישבו שם, והלא כבר היו לפני הגבעה וערכו שם מלחמה? למה בפעם השנית שאלו בלשון האוסיף לגשת, ובפעם הג' שאלו האוסיף לצאת? ולמה בפעם הב' אמר ויעלו בני ישראל ויבכו, ובפעם הג' אמר ויעלו כל בני ישראל וכל העם? וכן הוסיף שצמו והעלו עולות. מ"ש פכ"ז וכ"ח ושם ארון ברית וכו' ופנחס וכו' מקומו בפסוק י"ח כששאלו בפעם הא', ולמה כפל בימים ההם?**

**Sefaria Community Translation:**
**Questions** 

**(18–29) Why were Israel defeated twice before Benjamin, even though they went to contend Hashem’s cause and to be zealous for His honor? And if they inquired twice through the judgment of the Urim, how was it that the inquiry was not fulfilled and they fell slain?



After it says in verse 22 that the men of Israel strengthened themselves and again set the battle in array, how does the following verse say that they went up to Bethel and sat there—had they not already been before Gibeah and arranged the battle there?



Why in the second instance did they ask in the wording “Shall I again draw near?” and in the third instance did they ask, “Shall I again go out?”



Why in the second instance does it say, “And the children of Israel went up and wept,” whereas in the third instance it says, “And all the children of Israel and all the people went up”? And why does it add that they fasted and offered burnt offerings?



The statement in verses 27–28—“And there was the Ark of the Covenant… and Phinehas…”—would seem to belong earlier, in verse 18, when they inquired the first time. And why is the phrase “in those days” repeated?**


###### Malbim on Judges 20:18:2
[Malbim on Judges 20:18:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:18:2)

**ויקומו ויעלו בית אל וישאלו באלהים.** חז"ל (פדר"א לח) אמרו הטעם שנגפו בשני פעמים הראשונים, מפני שגם הם היה בקרבם עון פסל מיכה, שהיה ג"כ חטא של רבים, וקצף ה' עליהם על שלא מיחו לכבודו בבני דן על עון ע"ז שהוא חמור יותר, ורק לכבודם מיחו בדבר זימה וחמס שנוגע לתקנת החברה וישוב הארץ. אולם בכתובים עצמם הדברים מבוארים שהיו שלשה הבדלים בין שני הפעמים הראשונים שלא הצליחו במלחמה ובין הפעם האחרון.

**Sefaria Community Translation:**
**And they arose and went up to Bethel, and inquired of God.** 



Our Sages (Pirkei deRabbi Eliezer 38) said that the reason they were defeated the first two times was because they too had within their midst the sin of Micah’s idol, which was also a sin of the many. Hashem was angered with them for not protesting, for the sake of His honor, against the tribe of Dan concerning the sin of idolatry—which is more severe. Yet here they protested only in a matter of immorality and violence, which concerns social order and the settlement of the land.



However, in the verses themselves it is explained that there were three distinctions between the first two occasions, when they did not succeed in war, and the final time.


###### Malbim on Judges 20:18:3
[Malbim on Judges 20:18:3](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:18:3)

הבדל א', בראשונה שאלו **מי יעלה לנו בתחלה למלחמה עם בני בנימין**, ולא שאלו אם יעלו למלחמה, ולא אם יצליחו במלחמתם, כי בטחו על גבורתם ועל זרועם זרוע בשר. והשיב להם כפי דרכם **יהודה בתחלה**, ר"ל יהודה הוא בתחלה לכל דבר, ולא אמר יהודה יעלה, וכ"ש שלא הודיע אם יצליחו. בפעם השני אמר **ויתחזק העם איש ישראל ויוסיפו לערך מלחמה במקום אשר ערכו שם ביום הראשון ויעלו ב"י ויבכו לפני ה'**, מבואר שתחלה עלו למלחמה מעצמם ולא שאלו בה' והיו במקום שערכו ביום הראשון, ולפ"ז מ"ש ויעלו ב"י ויבכו לפני ה' א"א שכולם עלו דהא היו במקום המלחמה לפני הגבעה, רק ששלחו זקניהם ושופטיהם והם בכו, ושאלו **האוסיף לגשת למלחמה**, ולא שאלו כמו בפעם השלישי **האוסיף לצאת**, כי כבר יצאו והיו לפני גבעה, ולא היה חסר רק לגשת ולהתקרב אל העיר, וכמ"ש **ויקרבו ב"י אל בני בנימין**, והיה השאלה אם רשאים לעשות המלחמה הזאת עפ"י הדין, וכן לא שאלו אם יצליחו כי בטחו גם עתה על גבורתם ורב חילם, ולכן השיב להם **עלו אליו**, ר"ל אתם רשאים לעלות, ולא הודיעם אם יצליחו כי זה תלוי באם יעשו תשובה על חטאתיהם. לא כן בפעם השלישי לא ערבו לבם לצאת כלל, רק **ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבואו בית אל**, ר"ל איש לא נעדר, ושאלו **האוסיף לצאת**, והשיב **כי מחר אתננו בידך.** ...

**Sefaria Community Translation:**
The first distinction: in the beginning they asked, **“Who shall go up for us first to wage war against the children of Benjamin?”**
They did not ask whether they should go up to war at all, nor whether they would succeed in their battle, for they relied on their own strength and on the arm of flesh.
He answered them according to their manner:

**“Judah first.”**

That is, Judah precedes in all matters. It does not say “Judah shall go up,” and certainly it does not state whether they would succeed.
In the second instance it says:

**“And the people, the men of Israel, strengthened themselves and again set the battle in array in the place where they had set it in array on the first day; and the children of Israel went up and wept before Hashem.”**

It is clear from this that at first they went up to battle on their own initiative and did not inquire of Hashem, and they were already positioned in the place where they had arranged themselves on the first day.

Accordingly, when it says, “the children of Israel went up and wept before Hashem,” it cannot mean that all of them went up, for they were already at the battlefield before Gibeah; rather, they sent their elders and judges, and they wept.
And they asked:

**“Shall I again draw near for battle?”**

They did not ask, as in the third instance, **“Shall I again go out?”** — because they had already gone out and were standing before Gibeah; all that remained was to approach and engage the city, as it says:

**“And the children of Israel drew near to the children of Benjamin.”**

Thus the question was only whether they were permitted to wage this war according to the law.

They also did not ask whether they would succeed, for even now they relied on their strength and their great numbers.

Therefore He answered them:

**“Go up against him.”**

That is, you are permitted to go up — but He did not inform them whether they would succeed, for that depends on whether they repent of their sins.

Not so in the third instance: they did not even dare to go out at all. Rather:

**“And all the children of Israel and all the people went up and came to Bethel”** — meaning, not a single man was missing.

And they asked:

**“Shall I again go out?”**

And He answered:

**“For tomorrow I will deliver him into your hand.”**


###### Malbim on Judges 20:18:4
[Malbim on Judges 20:18:4](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:18:4)

הבדל השני, בפעם הראשון לא עשו תשובה כלל, ובפעם השני שכתוב ויעלו ב"י ויבכו כבר בארתי שלא היו כולם רק זקניהם, וגם לא בכו על חטאתיהם רק על החללים, לכן הפכו ביום קרב. אבל בפעם השלישי שעלו כולם, וכולם בכו, ולא עוד אלא שהקדימו שלשה דברים, א] **וישבו לפני ה'**, לחקור על מעשיהם. ב] **ויצומו ביום ההוא**, לכלא פשע ולהתם חטאת. ג] **ויעלו עולות ושלמים**, זבחי תודה על הפליטה הנשארת, כי הבינו שכולם ראוים לכליה עבור חטאם, לכן הצליחו בפעם הזאת. ...

**Sefaria Community Translation:**
The second distinction: in the first instance they did not repent at all. In the second instance, where it says, “And the children of Israel went up and wept,” I have already explained that not all of them went up, but only their elders; and they did not weep over their sins, but over the fallen. Therefore they were again defeated in battle.



But in the third instance, when all of them went up and all of them wept—and not only that, but they preceded their request with three actions:



(1) **And they sat before Hashem** — to examine their deeds.



(2) **And they fasted on that day** — to restrain transgression and bring sin to an end.



(3) **And they offered burnt offerings and peace offerings** — offerings of thanksgiving for the remnant that had been spared, for they understood that all of them deserved destruction because of their sin.



Therefore they succeeded on that occasion.


###### Malbim on Judges 20:18:5
[Malbim on Judges 20:18:5](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:18:5)

הבדל ג', בארו חז"ל (יומא עג ב) והמפרשים שבפעם הראשון והשני לא שאלו לא במקום הראוי ולא ע"י הראוי, כי רק בפעם הג' באר ששאלו במקום הראוי כמ"ש **ושם ארון ברית ה' בימים ההם**, ר"ל עתה, וע"י הראוי כמ"ש ופינחס בן אלעזר עומד לפניו בימים **ההם**, ר"ל עתה בפעם הג', ולכן נענו. והנה בני בנימין הוסיפו ברשעם, שתחת שב"י לא היה מטרת מלחמתם רק על הגבעה כמ"ש בפעם הא' ויערכו אתם מלחמה על הגבעה ובפעם הב' ויערכו אל הגבעה כפעם בפעם, נגד זה היה כוונת בני בנימין להשחית את ישראל. וכן הוסיפו להעיז בכל פעם, בפעם הא' ויצאו בני בנימין מן הגבעה, ובפעם הב' ויצא בנימין לקראתם מן הגבעה, מלת לקראתם מורה פנים אל פנים, ובפעם הג' הוסיף הנתקו מן העיר:

**Sefaria Community Translation:**
The third distinction: our Sages (Yoma 73b) and the commentators explain that in the first and second instances they did not inquire in the proper place nor through the proper person. Only in the third instance does it explicitly state that they inquired in the proper place, as it says, **“And the Ark of the Covenant of Hashem was there in those days”**—that is, now, at this time. And through the proper person, as it says, “And Phinehas the son of Eleazar stood before it in those **days**”—meaning now, in the third instance. Therefore they were answered.

Meanwhile, the children of Benjamin increased in their wickedness. For whereas Israel’s objective was only against Gibeah—as it says in the first instance, “and they set the battle against them at Gibeah,” and in the second instance, “and they set the battle against Gibeah as at the first”—Benjamin, by contrast, intended to destroy Israel.

They also grew more brazen each time: in the first instance it says, “And the children of Benjamin went out from Gibeah”; in the second, “And Benjamin went out to meet them from Gibeah”—the phrase “to meet them” implying a face-to-face confrontation; and in the third instance it adds that they were drawn away from the city.


###### Malbim on Judges 20:29:1
[Malbim on Judges 20:29:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:29:1)

**וישם אורבים.** ששמו כמה אורבים מכמה מקומות כמו שיתבאר:

**Sefaria Community Translation:**
**And he set ambushers.** They positioned several groups of ambushers from multiple locations, as will be explained.


###### Malbim on Judges 20:30:1
[Malbim on Judges 20:30:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:30:1)

**השאלות**
**(ל - מו) הנה זכר שתי פעמים שנפלו מבנימין כ"ה אלף, וזכר שתי פעמים שהפך איש ישראל ושתי פעמים שהכו בני בנימין בהם כשלשים איש ושתי פעמים שעלה משאת עשן מן העיר ושתי פעמים מן האורב, וכל הסדר מבולבל ומעורב, והיתורים אין מספר למו, והנה בני בנימין היו כ"ו אלף וז' מאות ולא נפלו רק כ"ה אלף ומאה, ושש מאות נשארו וחסרו אלף איש:**

**Sefaria Community Translation:**
**Questions** 
**(30–46) It is stated twice that twenty-five thousand of Benjamin fell. It is stated twice that the men of Israel turned back. Twice it says that the children of Benjamin struck about thirty men among them. Twice it mentions that a column of smoke rose from the city, and twice that it rose from the ambush. The entire sequence appears confused and intermingled, and the repetitions are numerous beyond count.

Furthermore, the children of Benjamin numbered twenty-six thousand seven hundred, yet only twenty-five thousand one hundred fell, and six hundred remained—leaving one thousand unaccounted for.**


###### Malbim on Judges 20:30:2
[Malbim on Judges 20:30:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:30:2)

ספר שתחלה הנתקו בני בנימין מן העיר, וע"י שישראל עשו את עצמם נגפים לפניהם נתקו אותם אל המסילות, ובאר שבני בנימין נתקו אל המסילות יען חשבו שב"י נגפים, וישראל הראו את עצמם נסים כדי להעתיקו מן העיר:

**Sefaria Community Translation:**
It relates that at first the children of Benjamin were drawn away from the city. Because Israel made themselves appear as though they were being struck down before them, they drew Benjamin out toward the highways.

It explains that the children of Benjamin were drawn to the highways because they thought that Israel was defeated; and Israel displayed themselves as fleeing in order to pull them away from the city.


###### Malbim on Judges 20:33:1
[Malbim on Judges 20:33:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:33:1)

**וכל איש ישראל.** תחלה ערכו קצת מן המחנה כדרך המלחמה ועשו א"ע נגפים, ובתוך כך קמו כל איש שהוא המחנה בכללה ויערכו בבעל תמר. והנה ישראל באו מבית אל שהוא מצפון לארץ בנימין וא"כ היה המחנה מצפון, ובתוך כך שערכו ישראל הגיח האורב האחד שהיה במערב גבע ממקומו ממערה גבע שהיה עומד בהחבא במערה:

**Sefaria Community Translation:**
**And every man of Israel.** At first, a portion of the camp arrayed itself in the normal manner of battle and made themselves appear to be defeated. Meanwhile, all the men—the entire camp—rose and took their position at Baal-Tamar.

Israel had come from Bethel, which lies to the north of the land of Benjamin; thus their camp was to the north. And while Israel was arranging its lines, the first ambush—positioned to the west of Gibeah—emerged from its place, from the cave of Gibeah where it had been concealed in hiding.


###### Malbim on Judges 20:34:1
[Malbim on Judges 20:34:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:34:1)

**ויבואו מנגד לגבעה.** מצד העיר במערב, לפ"ז היו בני בנימין מוקפים מצפון וממערב ואז כבדה עליהם המלחמה, והם לא ידעו שהרעה נוגעת עליהם, והיה סוף המלחמה שעי"ז נפל מהם ביום ההוא כ"ה אלף איש. כ"ז ספר דרך כלל, ומעתה יתחיל לפרש בפרטות איך היה. ומתחיל לבאר פרטי המלחמה:

**Sefaria Community Translation:**
**And they came opposite Gibeah.** From the side of the city in the west. Thus the children of Benjamin were surrounded from the north and from the west, and the battle became heavy upon them.

They did not realize that disaster was overtaking them, and the outcome of the battle was that on that day twenty-five thousand men fell from among them.

All this was related in general terms; from this point onward, the text begins to explain in detail how it unfolded, and proceeds to describe the particulars of the battle.


###### Malbim on Judges 20:36:1
[Malbim on Judges 20:36:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:36:1)

**ויראו בני בנימין כי נגפו.** ר"ל תיכף תחלה בעת יצא האורב ראו בני בנימין כי נגפו והיה דעתם לחזור אל העיר, ואז נתנו **בני ישראל מקום לבנימן**, ר"ל שהמחנה שעמדה נגדו בצפון התחילו לנוס שנית. וספר מדוע עשו זאת, **כי בטחו אל האורב אשר שמו אל הגבעה**, הוא אורב אחר שהיה בצד דרום שהיה מוכן להרוג את יושבי העיר, והיה המדובר ביניהם שעת יכו כל אנשי העיר יציתו את העיר באש, ובעת שיראו ישראל משאת העשן יהפכו אל בנימין ויסגירו אותם מכל צד כמו שיבואר, וז"ש כי בטחו אל האורב וכו':

**Sefaria Community Translation:**
**And the children of Benjamin saw that they were defeated.** That is, immediately at the outset, when the ambush emerged, the children of Benjamin realized that they were being struck, and their intent was to return to the city.

At that moment, **the men of Israel gave place to Benjamin**—meaning that the camp which stood opposite them to the north began once again to flee.

And it explains why they did this: **for they trusted in the ambush which they had set against Gibeah.** This refers to another ambush positioned on the southern side, prepared to strike down the inhabitants of the city. The arrangement between them was that when the ambush had struck all the men of the city, they would set the city on fire; and when Israel would see the column of smoke, they would turn back against Benjamin and surround them from every side, as will be described.

Therefore it says, “for they trusted in the ambush.”


###### Malbim on Judges 20:37:1
[Malbim on Judges 20:37:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:37:1)

**והאורב.** בעת ההיא שעשו ישראל א"ע נסים פעם שנית, בעת ההיא **החישו האורב ופשטו על העיר ויכו את אנשי העיר.** אבל יען **שהמועד היה לאיש ישראל עם האורב**, רצה לומר שכן שמו מועד וגבלו הזמן ביניהם שזמן תחלת המלחמה יהיה בעת שירבו להעלות משאת העשן מן העיר, שאז יצא האורב מן העיר לסגרם מרוח השלישית, וזה נמשך במעט זמן עד שגמרו להכות את אנשי העיר, ולכן מסבה זאת:

**Sefaria Community Translation:**
**And the ambush.** At that moment, when Israel made themselves appear to flee a second time, at that very time **the ambush hastened and spread out against the city and struck down the inhabitants of the city.**

But since **there was an appointed signal between the men of Israel and the ambush**—that is, they had set a fixed time and sign between them, that the beginning of the main engagement would be when they caused a great column of smoke to rise from the city—then the ambush would move out from the city to close in on them from the third direction.

This took a short time, until they finished striking the inhabitants of the city; and because of this arrangement…


###### Malbim on Judges 20:39:1
[Malbim on Judges 20:39:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:39:1)

**ויהפך איש ישראל במלחמה.** ר"ל זה היה הענין מה שספר קודם שנתנו מקום לבנימין שעשו א"ע כבורחים, שזה היה מפני המועד שהיה להם עם האורב, ובעת ההיא **בנימין החל להכות חללים כו' כשלשים איש**, וחשבו בני בנימין **אך נגוף נגף הוא**, ר"ל שהגם שבאמצע היו גם הם נגפים לא שתו לב לזה כי חשבו שהגם שהתחזקו ישראל רגע הלא נשתה גבורתם, ועי"כ נתנו מקום לבנימין. לפ"ז שלשה פסוקים אלה הם באור ופירוש למ"ש בפסוק ל"ו ויתנו ב"י מקום לבנימין כי בטחו אל האורב אשר שמו על הגבעה:

**Sefaria Community Translation:**
**And the men of Israel turned in the battle.** This explains what was previously stated—that they gave place to Benjamin and made themselves appear to flee. They did so because of the appointed signal they had with the ambush.

At that time **Benjamin began to strike down slain… about thirty men.** And the children of Benjamin thought, **“Surely they are utterly defeated before us.”** That is, although in the midst of the fighting they themselves had also been struck, they paid no attention to this, for they assumed that even if Israel had momentarily strengthened themselves, their power had already been broken. Therefore Israel gave place to Benjamin.

Thus, these three verses serve as an explanation and elaboration of what was stated earlier (in verse 36): “And the children of Israel gave place to Benjamin, for they trusted in the ambush which they had set against Gibeah.”


###### Malbim on Judges 20:40:1
[Malbim on Judges 20:40:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:40:1)

**והמשאת.** אולם בעת שגמרו האורב להכות את העיר שאז הציתו העיר ועלה משאת עמוד עשן, אז ראה בנימין שני דברים למפלתו, א] **שעלה כליל העיר**, ב] **שאיש ישראל הפך**, ועי"כ **ויבהל איש בנימין כי ראה כי נגעה אליו הרעה**:

**Sefaria Community Translation:**
**And the column of smoke.** But at the moment when the ambush finished striking the city, they set it on fire and a column of smoke rose. Then Benjamin perceived two signs of his downfall:

(1) **that the whole city had gone up in flames**; 
(2) **that the men of Israel had turned back**.

And therefore **the men of Benjamin were terrified, for they saw that disaster had reached them.**


###### Malbim on Judges 20:42:1
[Malbim on Judges 20:42:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:42:1)

**ויפנו.** שאז היה מוקף משלש רוחות, המחנה היתה בצפון, והאורב הראשון שיצא מן המערה היה במערב, והאורב השני שהצית העיר היה בדרום, והוכרח לחזור **אל דרך המדבר** לצד מזרח שהיה פתוח, והיה דרכם דרך המסילות ומשם לפני העיר בצד מזרחה ומשם אל המדבר. אבל במהלכו זה **המלחמה הדביקתהו**, כי היה מוקף ונרדף משלש רוחות, ויותר מזה כי **אשר מהערים משחיתים אותו בתוכו**, שהמחנות של ישראל שיצאו מן הערים נכנסו אל תוך מחנה בנימין באמצעיתו והשחיתו אותו:

**Sefaria Community Translation:**
**And they turned.** For at that point they were surrounded from three directions: the main camp was to the north; the first ambush, which had emerged from the cave, was to the west; and the second ambush, which had set the city on fire, was to the south. They were therefore forced to retreat **toward the way of the wilderness**, to the east, which remained open. Their route led along the highways, from there before the city on its eastern side, and from there toward the wilderness.

But in this movement **the battle overtook them**, for they were encircled and pursued from three sides. Moreover, **those from the cities destroyed them in their midst**—that is, the divisions of Israel that had come out from the cities penetrated into the center of Benjamin’s camp and destroyed them from within.


###### Malbim on Judges 20:43:1
[Malbim on Judges 20:43:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:43:1)

**כתרו.** עתה מפרש אחד אחד, תחלה **כתרו** את בנימין, ככתר, זה היה עת יצא האורב הראשון שהיה מוקף משני רוחות, ואח"כ **הרדיפהו**, הוא פעל יוצא לשלישי, פי' ששמו אותו לרודף ע"י שעשו א"ע נגפים והוא רודף כמ"ש (לו, מ). ואח"כ **מנוחה הדריכהו**, שהציתו עריו: **ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו.** והיה מוכה עד **נכח הגבעה ממזרח שמש**, שדרך שם ברח אל המדבר:

**Sefaria Community Translation:**
**They encircled.** Now he explains each stage one by one. First, **they encircled** Benjamin like a crown—this occurred when the first ambush emerged, and he was surrounded from two directions.

Afterward, **they pursued him**—this is a causative action toward a third stage, meaning that they caused him to become the pursuer by making themselves appear defeated, so that he pursued them (as stated in verse 36 and following).

Then, **they drove him relentlessly**, when they set his cities on fire.

And **those from the cities destroyed him in his midst**.

Thus he was struck down until he reached **opposite Gibeah, toward the east of the sun**, for by that route he fled toward the wilderness.


###### Malbim on Judges 20:44:1
[Malbim on Judges 20:44:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:44:1)

**ויפלו.** עתה מונה בפרטות כמה נפלו בכל מקום, תחלה במקום המערכה נפלו י"ח אלף: (מה) ואח"כ בעת שנסו המדברה כשהגיע אל המסילות כנ"ל שם נפלו חמשה אלף, ומשם רדפו אחריו עד גדעם ויהרגו עוד שני אלפים:

**Sefaria Community Translation:**
**And they fell.** Now he counts in detail how many fell in each place. First, at the place of the battle line, eighteen thousand fell.

Afterward, when they fled toward the wilderness and reached the highways, as mentioned above, five thousand fell there.

From there they pursued them as far as Gidom and killed another two thousand.


###### Malbim on Judges 20:46:1
[Malbim on Judges 20:46:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Judges/r/20:46:1)

**ויהי כל הנפלים.** סך הכל עשרים וחמשה אלף. ומ"ש **ביום ההוא**, כי אלף ומאה החסרים (מן החשבון שהיה כ"ו אלף ז' מאות, כנ"ל ט"ו), נפלו במלחמות הקודמים, או שנהרגו במערות בימים שאחריהם:

**Sefaria Community Translation:**
**And all who fell.** The total was twenty-five thousand.

And when it says **on that day**, this indicates that the missing eleven hundred (from the original count of twenty-six thousand seven hundred, mentioned above in verse 15) had fallen in the earlier battles, or were killed in the caves in the days that followed.