## Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah, Magid, First Half of Hallel

###### Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah, Magid, First Half of Hallel 4:1
[Marbeh Lesaper on Pesach Haggadah, Magid, First Half of Hallel 4:1](https://torahapp.org/share/book/Marbeh%20Lesaper%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_First%20Half%20of%20Hallel/r/4:1)

**בצאת ישראל ממצרים ובית יעק' מע' לועז היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו** מזמו' זה רבו הדקדוקי' בשינוי לשון ועיין באלשוך. והנר' לבאר הפוסקים כי אית' תכוסו על השה תכוסו אותיות כוסות רמז לד' כוסו'. ודבר זה פליאה מה ענין כוסות לשה דפסח. כי מצות כוסות לא בשביל פסח באו. כי מצות פסח הוא על מצות ומרורים יאכלוהו. והענין הוא כך דאית' במדרש אר"א הקפר ארבע מצות היו בידם של ישראל שאין כל העולם כדאי להם (א) שלא נחשדו על העריו' אחת היתה ופרסמה הכתוב וכה"א גן נעול אחותי כלה (ב) ולא נחשדו על לשון הרע שנ' ושאלה אשה משכנתה וכבר היו בידם דבר זה שנים עשר חודש ואין אתה מוציא אחד מהן שהלשין על חבירו (ונלע"ד דזה כוונ' הכתוב תהלים סי' ק"ה ויוציא' בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל ר"ל ואין שום אדם משבטים עשה מכשול לחבירו כי לא הי' בהם לה"ר (ג) ולא שינו את דיבור' ולשונם כדי שלא להתחבר עמהם (ד) ולא שינו את שמם כדי שידעו שהם מרוחקים מהם ועוד ששמם הוא על שם הגאולה ראובן ראה ראיתי. שמעון וישמע אלקים את נאקתם וכן כולם ע"ש שהאריך וכן ר' מאיר הי' מדייק בשמי' ועיין בש"ך דף מ"ז ע"ב. ונר' משום זה זכו ישראל לארבע לשונות הגאולה. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וכנגדן תקנו ארבע כוסו' כמ"ש רש"י בפ' ערבי פסחי'. נמצא ד' כוסות הוא בשביל ד' שנזהרו במצרי' ורמז זה בפסוק תכוסו **על השה** ר"ת עריו"ת. לשו"ן הרע שמ"ם הדיבו"ר וז"ש תכוסו אותיות כוסות הוא משום על השה. ובזה יובנו הפסוקים בצאת ישראל ממצרים ר"ל שניכר לעין כל שהם ישראל מצד ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה שלא שינו שמם. ובית יעקב אלו הנשים (כמו שפרשי בפסוק כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים) ור"ל שלא בהם עריות כראוי לבית יעקב ולא נתערב בהם זרע אחר. מעם לועז שלא שינו ישראל את לשונם. היתה יהודה לקדשו שלא הי' בהם לשון הרע וחילול השם רק קידוש השם. ומפני זה זכו ישראל לממשלותיו וכו'. או שנאמר פי' הפסוק דקשה היינו ישראל והיינו בית יעקב. ועוד למה שינה הלשון דתחילה קראו מצרים ואח"כ מעם לועז. ונר' בזה דכל המפרשים התמיהו היאך דרין עכשיו יהודים במצרים הא כתיב לא ישוב בדרך זה עוד לעולם ולא תוסיפון לראותו עוד. ותירצו בשם האר"י ז"ל כיון דעיקר ירידתם למצרים הי' בשביל נשמות העשוקות בין האומות וכדי להיות מוסיף עליהם גרים ללקט נשמות הקדושות מן הטומאה. ובשעת יציאת מצרים לא הי' עוד שם שום נצוץ קדושה והיינו דכתיב וינצלו את מצרים עשאו כמצולה שאין בו דגים (וזהו טעם שצריכין ישראל לפזרן בין האומות בכל ד' כנפות הארץ) אבל עכשיו בעו"ה חזרו כמה נצוצי קדושה למצרים לכך מותר לדור שם ע"ש שהאריך בזה הענין וגם לזה כיוון יעקב בענין צאן דלבן וסודו עמוק ובדברי האר"י ז"ל יובן פסוק בפ' בא ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים דהל"ל יצאו כל בני ישראל. אלא שבא לרמז על כל נצוצי קדושה שהם נקראו צבאות ה' יצאו כולם מארץ מצרים ונכון. ואי' במדרש כה תאמר לבית יעקב אלו הגרים. וזה כוונת הפסוק בצאת ישראל ממצרים וגם בית יעקב אלו הגרים ר"ל הנשמות הקדושות מעם לועז היתה יהודה לקדשו ר"ל כבר לקטו יהודה כל הקדושה שהיתה במצרים. ומפני זה ישראל ממשלותיו וזכו לצאת קודם זמנו להיות ממשלה לישראל: הים ראה וינוס והנמשך הדקדוקים בזה רבו עד מאוד ובפרט מענין הרים וגבעות דלפי פשוטו קאי על מתן תורה וא"כ למה סידר בעל הגדה זה לומ' בפסח אלא דע"כ דיש ג"כ לפרש מזמור זה על קריע' ים סוף. וגם לשון ההופכי וכו' דהל"ל ההופך דיוד הנוספות הוא לשון נקבה כמו ברכי נפשי ועוד יתר דקדוקים. והענין בזה הוא דאי' במדרש מה הים ראה. כי ראה ארונו של יוסף ויש להבין הא כתיב בקרא מלפני אדון חולי ארץ. וכן אי' במדרש דאין הים הי' רוצה לבקוע עד שנגלה הקב"ה בעצמו. אבל הדבר כך הוא כמו שאמר בעל הגדה אלו קרע לנו את הים. ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו. וא"כ י"ל בוודאי נקרע מיד. יען עדיין הי' מעורב ברפש וטיט ולא נחרבה כמו יבשה גמורה. והקב"ה רצה להראות ביציאת מצרים מעין בריאת עולם דכתיב יקוו המים ותראה היבשה שלא נשארה שום טיפה מן מי הים. וזה לא נעשה עד שנגלה הקב"ה בעצמו בכבודו ואז העבירנו בתוכו בחרבה. והיינו דכתיב מלפני אדון חולי הארץ כלו' בורא ארץ כמו ותחולל ארץ ותבל ר"ל שרצה הקב"ה להראו' מעין בריא' הארץ. הנה שלמה אמר כל הנחלי' הולכין אל הים והים אינו מלא. שכמה וכמה סולמות ממים הנובעים מן התהום לתוך הים מלמטה למעלה. וידוע דבכל מקום הרים שם התהום ומים מצויין לכך העמיד הרים וגבעות כדי לסתום פי התהום וכמו שדרשו על פסוק צדקתך כהררי משפטיך תהום רבה (ומפני זה כשנעשה רעדת הארץ ונבקעו הרים המצא בתוכו מים רבים) וא"כ עדיין בקריעת ים סוף יש לחוש למי התהום. ועוד יש חשש כי בתוך הים יש עמקים וגומות שלא יוכלו לעבור בדרך הישר. והקב"ה רצה להעבירם במסלול ונתיב היושר כמו שאמר ישעי' הנביא הנותן דרך בים ונתיבה במים עזים. לכך נטל הרים וגבעות ונתנו על פי נקבי הים לסתו' פיהם וליישב הדרכי' שיהיו ישראל הולכים בדרך ישר יבשה ממש. ובמדרש אי' כשעברו ישראל בתוך הים. וישראל היו רוצים לשתות מים מתוקי' היו שם באורות ומעיינות מסלעים שבתוך הים ושותין מהם. והם היו מימי הירדן שנוזלים מתחת לארץ כמים נוזלים מן הלבנון. וגם היו אוכלין פירות מאותן הרים וגבעות שהיו עליה' אילנות טובות מלאים פירות מריחים ריח טוב והיו נחמדים למראה וטובי' למאכל. הם היו בתוך הים כשעברו כמבואר במדרש. ומעתה יבארו הפסוקים כי הי' ארבע דברים בשעת קריעת ים סוף הים ראה וינו'. הירדן יסוב לאחור ושב מתחת לארץ וההרים רקדו כאילים והגבעות כבני צאן ר"ל עם האילנות שבראש כמו קרני איל וצאן ולזה בא הכתו' כשואל למה נעשה כל אלה. ובא כמשיב מלפני אדון חולי ארץ ר"ל שרוצה הקב"ה להראות דוגמת הבריאה שקוו המים ותראה היבשה. וגם הוציא אילנות כמו יום שלישי מלפני אלקי יעקב ר"ל דכל זה נעשה לכבוד יעקב אבינו שהי' שם בשע' יציאת מצרי' וקריע' י"ס כמה שהבטיח לו הקב"ה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה מפרשי' גם עלה על נצוצי קדושה שהיו במצרי' ואי' בזוהר שהוציא הקבק"ה את יעקב אבינו ממערת המכפלה והראה לו כל אלה והיינו דכתיב וירא ישראל מצרים מת על שפת הים היינו ישראל סבא ע"ש ומפרש הטעם על רקידת של הרים לתוך הים משום ההופכי הצור אגם מים כי אגמי מים היו נובעים מתהו' למעלה אל הים לכך הארץ עקר הרים לסתו' פי אגמי מים ונקבי התהום. וקאי ההופכי על הארץ שהיתה מגלגלת הרים חזקים על אגמי מים ובזה גם הי' העקום למישור והרכסים לבקעה. וקאמר עוד טעם שהירדן תסוב לאחור משום וחלמיש למעיינו מים כי מימי הירדן היו נוזלים כמעיין הנובע מתוך חלמיש סלע חזק שמימיו צלולין ומתוקים. ומה שאמר עוד. מלפני אדון חולי ארץ וכו' ויש לדקדק למה לא כתיב מלפני בורא ארץ. ונר' דהוא לשון חול הים כדאי' במדרש דהים לא רצה לקרוע אעפ"י שא"ל משה בשם הקב"ה הראה לו המטה ולא קיבל. כי הים אמר שהקב"ה עשה לו חול על שפתו לבל יעברון היבשה בים וכן הים לא יעבור הארץ כדכתיב בירמי' (סי' ה') שמת חול גבול לים עד שנגלה הקב"ה בעצמו ואז נבקע (ועיין בפי' הפייט במערבות ליל ז' של פסח) וא"ל משה לים כל היום לא קבלת עליך ועתה מה לך הים כי תנוס. א"ל הים לא מפניך אני בורח אלא מפני אדון חולי ארץ ר"ל שהוא האדון אשר שם חול שלי הארץ לבל יעברון גבול זה לזה והוא אדון עולם:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**When Israel went forth from Egypt, the House of Jacob from a foreign tongue**: We are commanded: “Let him share one (lamb) with his neighbors who dwell nearby, in proportion to the number of persons; you shall contribute (*tachosu*) for the lamb according to what each household will eat.”²⁸⁵ The word *tachosu* contains the same letters as the word *kosot*. But what is the connection between the four cups of wine and the Passover offering. Elsewhere²⁸⁶ we learn that the four cups of wine were in celebration for the four mitzvot which the Israelites performed while they were slaves in Egypt: (1) They were never suspected of sexual immorality. (2) They were not suspected of gossip or slander. (3) They continued to use the Hebrew language in Egypt. (4) They did not take on Egyptian names so that they had a distinctive identity. It was for these four reasons that there are four promises of redemption and four cups of wine. So what is the connection to the Passover offering? The words *tachosu al seh*, “Let them share one lamb” *Tachosu* refers to the *kosot*, the four cups of wine. And *al seh* stands for *arayot*(sexual immorality); *lashon harah* (gossip); *shem* (their names); and *hadibur* (their speech).
We can now interpret Psalm 114. **When Israel went forth from Egypt** – Israel the people who hadn’t changed their names. **The house of Jacob** – the women of Israel who maintained the highest standards of behavior. **From a foreign tongue** – the people did not change their language. **Judah became His holy one** – they did not desecrate God by speaking gossip and slander. And because of these four qualities, **Israel became their dominion…**
**Another Interpretation:**In Psalm 114 why do we first refer to the Jewish people as ‘Israel’ and then as ‘the house of Jacob?’ And why do we first say ‘Egypt’ and then, ‘a foreign tongue?’ We learn that one of the reason for that Israel had to spend time in Egypt was to redeem the holy sparks that were still present there and to convert those who had such holy sparks in them. Thus, the House of Jacob refers to the converts. We say, Israel went forth from Egypt and the converts from among the people who spoke in a foreign tongue… The prohibition against living in Egypt only applied in ancient times when these holy sparks had already been taken out of Egypt. But today, once again there are sparks in Egypt so we must live their just as we live throughout the Diaspora to bring about this redemption of sparks. Rabbi Isaac Luria explains the verse: “At the end of 430 years the host Israel went forth from Egypt.” We do not say ‘children of Israel went for the Egypt’ in order to teach that the Israelites had liberated all the divine sparks which are referred to as the host of Israel. Israel had gathered up all the holiness that was to be found in Egypt. That is why they were able to leave earlier than they had been told before – they had completed the purpose of the presence in Egypt.
Psalm 114 is a psalm about the splitting of the Red Sea, and later the Jordan River when the people entered the land of Canaan. The psalmist asks: **“What alarmed you that you fled?”** According to one Midrash the sea fled when it saw the casket of Joseph which the Israelites had taken out of Egypt.²⁸⁷ **“O Lord in the presence of the Adonai”**– another Midrash teaches that the sea refused to split until God Himself appeared.²⁸⁸ But in *Dayyenu* we say “If God had split the sea but not taken us through it on dry land, it would have been enough for us.” This implies that the sea spit immediately. However, it was still covered with mud and not completely dry. The Holy one wanted to show through the Exodus a completely different type of act of creation, that there would not remain even a drop of water when the Israelites passed through the sea, and this could not happen until God appeared in all His glory; only then could the people of Israel pass through the sea ‘on dry land.’
Also, normally the sea floor is full of high and low places. But when God appeared at the sea, God not only dried up the sea but flattened the sea bed so that the people could easily walk through the sea from one side to the other. Israel was also able to drink water from the sea – the water that spurt forth was fresh and sweet – it came forth from fountains deep beneath the earth. There was also all types of delicious fruit that came from the mountains and hills that was growing on the sea floor so that there was food for them to eat as well.

footnotes:
²⁸⁵ Exodus 12:4
²⁸⁶ Mechilta Bo Chapter 5
²⁸⁷ Shochar Tov
²⁸⁸ Yalkut Shimoni Bishalach, 234