## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah Chapter 1

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:1:1)

**לפני אידיהן שלשה ימים.** מסקינן התם בגמרא דף ו' ע"א דהן בלא אידיהן קתני ובמה שדקדקו התוספ' בזה עיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:2:1)

**נחום המדי אומר יום אחד בגליות אסור.** והכי הוא בתוספתא נחום המדי אומר יום אחד בגליות לפני אידיהן אסור. והתם בדף ז' ע"ב גבי הא דנחום מדי איכא בינייהו גריס בסתמא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן. ולגי' התוספתא הוה ניחא נמי דבהאי לישנא דקאמר איכא בינייהו דנחום המדי דג"כ רבנן בתראי לטפויי קא אתו דלפשטא דהסוגיא משמע דקאמר דת"ק לית ליה דנחום המדי ורבנן בתראי אית להו דנחום המדי וא"כ ת"ק טפי מחמיר הוא ורש"י ז"ל רצה לתרץ זה בדבריו שכתב דלא יהבי חושבנא אלא אסור סתמא קאמרי ור"ל אף דנקטינן כללא דסתם תנא בתרא לטפויי אתא כדכתב לעיל מ"מ בהא ע"כ הוא דאמרינן הכי משום דסתמא קאמרי ואלו לגי' התוספתא בהא דנחום מדי שפיר הוא דאי אמרינן דפליגי בדנחום המדי א"כ ה"ק דת"ק לא איירי בגולה כלל ולא אסרו לפניהן אלא ביום אידם וכדשמואל וכלישנא קמייתא בזה אלא דבהאי איבעית אימא מוסיף בזה דאליבא דרבנן בתראי לא בעינן למימר דמחמרי בגולה כמו בא"י אלא דאית להו דנחום המדי דבגולה יום אחד הוא דאסור לפניהן ות"ק לית ליה דנחום המדי כלל ובגולה אינו אסור אלא ביום אידן בלבד והשתא רבנן בתראי לטפויי קאתו גם להאי לישנא. מיהו משמע מהתם דלא גריס לה כמו גי' התוספתא דהא מייתי לקמן אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר ואילו לגי' התוספתא בגולה אין איסור כלל לפניהן דת"ק אית ליה דשמואל. ולפי הגי' דתוספתא יש ליישב קצת במה שדקדקו התוס' דף ו' ע"א ד"ה אלא ש"מ הן וכו' דאמאי לא דייק מדלא קתני לפני אידיהן שני ימים דתו לא הוה ליכא למיטעי גם אי הוה תני הכי לומר דאיד בכלל דא"כ הוה ליה למיתני לפני אידיהן יום אחד דיש לומר אילו הוה תני הכי ה"א דגם בגולה בכלל כדאשכחן לתנא בתוספתא דקאמר הכי ותני דידן לא ס"ל כלל בגולה דאסור לפניהן והלכך הוא דתני האי לישנא לפני אידיהן שני ימים לאפוקי מלישנא דתנא דתוספתא ולאשמעינן דלא איירי בגולה וא"כ אי הוה תני לפני אידיהן שני ימים לעולם אתינן למיטעי דאיד בכלל והילכך תני שלשה ימים. ומשום הכי אין לדייק מהאי לישנא דמתני' כל כך ודייק מדתני לפני אידיהן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:4:1)

**במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל וכו'.** ובבבלי פ' חלק דף ק"א ע"ב גריס אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא וכו'. ובודאי כך היו מקובלים דבמוצאי שמיטה נעשה מלך והיו לו ב' הטעמים כחדא ועוד. ונראה דהא דלא מייתי האי תלמודא להאי דאמר התם משום דלשיטתיה אזיל דפליגי בה הכא בכמה מקומות בהך דאין ישיבה בעזרה וכדגרסי' בסוטה סוף פ' אלו נאמרין תני ר' חייא לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ור' אמי בשם ר"ל אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה ומפרש דהא דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' שיישב עצמו בתפילה. והיינו טעמא דלא מייתי הכא אלא הך דקריאת משנה תורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:6:1)

**בשם ר' יוחנן ואפי' ביום אידו.** והתם בדף ו' ע"ב גבי פלוגתא דר' יוחנן ור"ל אם עבר ונשא ונתן קאמר בהדיא דביום אידן כ"ע לא פליגי דאף בדיעבד אסור כדמוקי לה לברייתא ביום אידן דוקא וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל ובלפני אידיהן בדיעבד מותר כר"ל דהתם משום דתניא כוותיה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מעכו"ם הל' א' ומלקמן בהלכה ב' גבי עובדא דר' ביבי משמע נמי דר' יוחנן דהכא ס"ל דביום אידן אסור אפי' בדיעבד דקאמר הורי ליה כהדא דר' יוחנן אסור אלא דלכאורה נראה דנתחלפו שם שמות המ"ד דהא ר' יוסי הוא דהורי ליה ואיהו גופיה קאמר הכא בשם ר' יוחנן דמותר ושמא חזר בו ר' יוחנן ושמע ר' יוסי מיניה דלהלכה מורין דביום אידו אסור אפי' בדיעבד כדאמר התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:6:2)

**במה דברים אמורים בעכו"ם שאינו מכירו וכו'.** התוס' בריש פרקין וכן הרא"ש ז"ל הביאו לזה וכתב וכן תניא בתוספתא ומייתי לה בירושלמי ובתוספתא שלפנינו לא מצאתיה. ולמדנו מכאן על מה דסמכינן האידנא להקל והעיקר מה דסמכו להקל מההיא דר' יוחנן בפ"ק דחולין דף י"ג ע"ב דאמר גוים שבח"ל לאו עובדי עכו"ם הן. והרמב"ם ז"ל לא הביא מכל זה ומדבריו שם הל' ד' משמע דעל זמן הזה קאמר דכתב שם אדומים עובדי עכו"ם הן וכו' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:7:1)

**חד דוקינר אוקיר לר' יודן נשייא וכו'.** היינו עובדא דגריס התם דף הנזכר ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לר' יהודה נשיאה ביום אידו וכו' והתם קאמר ליה ר"ל טול וזרוק אותו לבור בפניו וכו' כלאחר יד. והכ"מ תמה בהל' ב' על מה שלא ביאר זה הרמב"ם ז"ל שצריך לאבד בפניו. ואפשר דלענין זה סמך על מה דפירשו הכא דר"ל לגדור הדבר הוא דביקש ולחומרא בעלמא הוא דקאמר ליה הכי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:8:1)

**אשכח תני על קדמייתא וכו'.** והכי תני לה בתוספתא ר' יהושע בן קרחה אומר כל מלוה בשטר אין נפרעין ממנו ושאין בשטר נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם. ומייתי ליה התם. ולא פליג אהא דלעיל אלא בהא דקאמר אפי' מלוה בשטר אובדת היא וכו' אבל במשכון לכ"ע אפי' במלוה ע"פ אין נפרעין ממנו וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם הל' א':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:9:1)

**בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד נחלקו וכו'.** כהאי מ"ד התם ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד וכו' וכדמפרק לה דלא קשיא לדידיה אדר' יהודה דהכא דבמועד התירו מה שהוא מיצר לפי שעה ושמח לאחר זמן במועד גופיה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:10:1)

**הלכה כר"ש בן אלעזר.** מכאן הביאו התוס' ראיה בסוף פרקין דף כ"א ע"ב ד"ה אריס אריסותיה קא עביד לדחות ראיות ר"ת דמחלק בין שבת לאבל בדין זה וכן הביא הרא"ש ז"ל שם וכדברי ר' אילא דמסיק הכא בהדיא דלא התיר בעיר אחרת והיינו חוץ לתחום אלא בקבלנות ובתוך התחום אסור אפי' בקבולת במחובר לקרקע ואפי' בביתו של נכרי והיינו לצורך מחובר כגון מסתת אבנים וכיוצא בו. ובתלוש מן הקרקע לכ"ע מותר בקבולת בביתו של נכרי כדאמר הכא בד"א בתלוש וכו' וזה קאי על בד"א קמייתא דבקבולת דוקא כמו שהבאתי בפנים דהכי היא בתוספתא ובפ"ק דשבת. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בזה בפ"ו מהל' שבת בהל' י"ב וי"ג וכן השוכר את הנכרי לימים הרבה וכו' כגון שיכתוב לו או שיארוג לו וכו' בד"א בצנעה וכו'. והיינו בביתו של נכרי ובמקום שלא יהא ניכר שהמלאכה היא של ישראל. ומיהו בדין מחובר לקרקע ובקבולת משמע מדבריו ז"ל דלא פסק כהך דהכא שהרי בהל' י"ד כתב לפיכך וכו' לבנות לו חצירו וכו' לא כתב אלא החילוק שבין אותה העיר או בתוך התחום דאסור וחוץ לתחום הוא מותר והטעם בתוך התחום אסור מפני הרואים וכו' והיינו טעמא דלעיל בדבריו ומשום דבמחובר לקרקע ובתוך התחום הוי פרהסיא וא"כ משמע דלצורך מחובר בביתו של נכרי מותר לדעתו ז"ל בקבולת. ונראה דהוא ז"ל סמך עצמו בזה על ת"ק דר' אילא דהכא דמפרש מהו בין כך ובין כך מותר בין בתלוש בין במחובר בין בשכיר בין בקיבולת וא"כ חוץ לתחום מותר אפי' במחובר בקיבולת דליכא מפני הרואין וה"ה בצנעא בביתו של נכרי בלצורך מחובר ומשום דלת"ק מפרשינן הכי להאי בין כך וכו' דבעיר אחרת לא אמרו האי בד"א כלל אלא דלעולם מותר הוא מכיון דבצנעא הוא אין איסור כלל אפי' במחובר ומעתה כל שהוא בצנעא אין כאן איסור וכך לי בביתו של נכרי באותה העיר בלצורך מחובר כמו בעיר אחרת במחובר ועוד די"ל דהא דמשמע מהאי בד"א בתלוש וכו' דבביתו של נכרי נמי אסור במחובר כדכתב הרא"ש ז"ל היינו היכא דאיכא צד פרהסיא כגון שיודעין שהמלאכה של ישראל היא ובשכיר וחוץ לתחום לא רצה הרמב"ם להתיר משום ההיא דשמואל בש"ס דילן במ"ק דף י"ב ע"ב מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר. אלמא דלא התיר בצנעא אלא בקבולת דוקא וכשהוא בצנעא מותר אפי' בלצורך מחובר כת"ק דר' אילא כך נראה לדעתו ז"ל. ובסי' רמ"ד בא"ח יש מחלוקת האחרונים בדיעבד בלצורך מחובר בצנעא ויש לסמוך עכ"פ בדיעבד מכל הלין דנתבאר. וכת"ק דר' אילא. ובדברי התוס' והרא"ש לא נמצא מועתק כ"א דברי ר' אילא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:11:1)

**מה מפקה מביניהון למכור לו דברים שאינן מתקיימין.** לפי לשון האחד שפירשתי בפנים אתיא האי מ"ד דס"ל מותר אליבא דהלכתא כדאמרינן בברייתא דתניא כוותיה דר"ל התם בדף ו' ע"ב לא אסרו אלא בדבר המתקיים וכן דעת הפוסקים ז"ל. ובענין ליקח ממנו דבר המתקיים לדעת רש"י ז"ל מותר משום דהמוכר עצב. ולפי שי' הגאונים ז"ל בלוקח מהן אין חילוק והכל אסור בין מתקיים ובין אינו מתקיים שהמעות בידו ושמח ביום אידו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פרק ט' מעכו"ם ועיין לקמן הל' ד' ד"ה ביריד שנו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:11:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:1:11:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:1:11:2)

**אנא חשביתה ולא הוה בשובתא.** התוס' בפ"ק דר"ה דף י"ט ע"ב ד"ה מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר כתבו להביא ראיה גם מהאי קרא וביום עשרים וארבעה וגו' דמשמע דבימי עזרא היה מעובר מדלא באו ביום כ"ג ואין לומר דשבקוהו לתעניתייהו משום מחרת י"ט דמאז לא היו נוהגין בו וכו' וקשיא לדבריהם מהא דהכא דבהדיא מסיק דהאי קרא מסייעא לטעמא דבריה דמועדא וכן יש סמך לאסרו חג מן הכתוב כדדריש בפ' לולב וערבה דף מ"ה ע"ב כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה וכו' ומה שמקשין בזה על התוס' דנראה ממה דאמרו ריש פ"ב דביצה מאי לאין נכון לו למי שלא הניח לו עירוב תבשילין וא"כ היה יו"ט סמוך לשבת וכ"ג בתשרי שבת היה. ובהיותי בק"ק פ"פ דמיין שמעתי קושיא זו מפי הגאון המפורסם בדורו בעל המחבר פני יהושע ז"ל בשם גדול אחד ואמר לי שתירץ דהתם בפ"ב דביצה לא קאי האי מאי אין נכון לו וכו' אלא על מה שאמר ר"א לתלמידיו בלשון זה ולא לפרש הכתוב וכן כתב בחבורו שם. ובהדיא קאמר הכא דחשבו לפי חשבון הקביעות ולא היה יום כ"ג בשבת ומזה לא הוה קשה כלל לדברי התוס' אלא דקושיא דלעיל קשיא. ומיהו מאי דמשמע מהסוגיא דהכא דאין מעברין לאלול לצורך כדר' חוניא בענין זה לא משמע הכי מסוגיא דהתם בר"ה ומהא דלקמן שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:2:3:1)

**ברם כמ"ד בניסן נברא העולם וכו'.** והתם בדף ח' אמרו דאפי' כהאי מ"ד אתיא דיומי זוטי כולי האי לא חזי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:2:5:1)

**חברייא בעו נשי דפלחין כפלחין.** מספק דין זה לא נמצא מבואר במקום אחר ואפשר שהיה זה בזמניהם דהנשים לא היו נמשכין בתר גובריהן ובזמן הזה נשיהון גופייהו פלחין הן. והרי זה בכלל דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מעכו"ם בהל' ה' אין יום החג אסור אלא לעובדים בו בלבד וכו' ע"ש וכר' יוחנן דאמר בין קלנדס וכו' וכלומר אפי' קלנדס כדאמר התם דף ח' ע"א אע"פ שאמרו כרך גדול עשתה קלנדא וכו' אינה אסורה אלא לעובדיה בלבד. ואפשר ה"ה אם הנשים שמחין מפני כבוד בעליהן ואינן נמשכין אחריהם לעבודה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:2:5:2)

**והורי ליה כהדא דר' יוחנן אסור.** עיין לעיל בהלכה א' ד"ה בשם ר' יוחנן ואפי' ביום אידו מ"ש שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:2:8:1)

**פעם שנייה.** והכי אמר התם רב יוסף שתי תפיסות תפסה כרך גדול אחת בימי קלופטרא מלכתא ואחת בימי יונים. ובימי קלופטרא היינו דאמר הכא לעיל. שהיא היתה אז מלכה במצרים ככתוב בד"ה שלהם. וכדאמרו בפ"ג דנדה והביאו רש"י ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:2:9:1)

**יום גינוסייא של מלכים וכו'.** והתם בדף י' ע"א קאמר יום שמעמידין בו מלך וכו' הא דידיה והא דבריה. והיה נראה דהיינו נמי דקאמר הכא כאן לציבור כאן ליחיד ולענין פירושא דיום הלידה יום לידת המלך הוא לציבור ויום לידת בנו קרי ליה ליחיד ועושין בחיי המלך יום איד ביום לידת בנו וכדקאמר בברייתא התם גם על יום הלידה הא דידיה והא דבריה ועיין בהלכה דלקמן ד"ה אותו היום בלבד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:2:10:1)

**כיני מתניתא כל מיתה שיש בה עישון ושריפה.** מכאן למד הרמב"ם ז"ל במה שכתב שם וכל מיתה ששורפין בה כלים ומקטרין קטורת בידוע שיש בה עכו"ם דהיינו עישון דקאמר הכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:3:2:1)

**אותו היום בלבד או אותו היום בכל שנה.** התם לא מסתפקא להו כלל בזה דגרסי' במשנה בהדיא אותו היום ואותו איש בלבד וקאמר בגמרא אותו היום לאפוקי לפניו ולאחריו. וה"ה דלא אמרינן בזה בכל שנה וכל הפוסקים לא הזכירו בדין יום תגלחת זקנו וכו' כ"א אותו היום בלבד והכא לא גרסי' בלבד במתני'. ובענין יום הלידה אם הוא בכל שנה או לא תליא נמי בפלוגתא דיום הלידה שבין הרמב"ם לבין הראב"ד ז"ל ובחילוף נוסחאות שבמשנה גם בזה דדעת הרמב"ם ז"ל דאין יום לידת המלך כשאר חגיהם אלא חג פרטי הוא כחג תגלחת זקנו וכו' ולא גריס במתני' אבל יום תגלחת זקנו וכו' וכנוסחת המשנה דהכא ומיום הלידה דקתני במתני' מתחילין חגי הפרטיים כמבואר בדבריו ז"ל בפ"ט שם בהלכה ה'. והכי הוה משמע נמי מסוגית הש"ס דהכא דמדמה להו תגלחת זקנו ליום הלידה למאי דשקיל וטרי כמבואר בפנים ובתגלחת זקנו לכ"ע אין חילוק בין מלך להדיוט דלא הוי אלא חג פרטי וא"כ ה"ה ביום הלידה אלא מדקאמר לעיל בסוף הלכה יום הלידה ויום המיתה עד כאן לציבור מיכן ואילך ליחיד משמע לכאורה דמיום תגלתת זקנו הוא דמתחיל התנא לחשוב לחגי הפרטיים שאינן שייכין אלא ליחיד וכדי שלא יהו הסוגיות סותרין זא"ז ע"כ לומר דעל הא דמציין יום הלידה ויום מיתה קאי דעד חג דיום הלידה בחגי הציבור מיירי שכל העם עושין אותו חג ודינם כשאר חגיהם ומיום הלידה ואילך הוא דמתחילין חגי היחיד. ומיהו א"א לפרש דשיטתא דהאי ש"ס אזלא כמסקנת ש"ס דילן בהא לפי שי' הרמב"ם ז"ל דהא האי ש"ס מפרש בהדיא יום גינוסיא יום לידת המלך הוא כדמייתי ליה קרא ויהי ביום הלדת וגו' ונהי דמפרשינן דלפי סוגית האי ש"ס יום הלידה וכו' הוא דמתחילין חגי היחיד ע"כ דס"ל דתרי יום לידה הן ויום לידת המלך מחגי הציבור הן וזהו כשי' הראב"ד דלקמן. ומה דמשמע מסוגיא דהתם בדף י' ע"א במה דמייתי ברייתא יום גינוסיא וכו' יום הלידה וכו' דלידת המלך הוי כיום גינוסיא (וזהו טענת הראב"ד ז"ל) סובר הרמב"ם דמהא ל"ק דלא שקיל וטרי התם אלא בפירושא דיום גינוסיא ולמאי דמסיק דיום גינוסיא יום שמעמידין בו המלך הוא א"כ מתני' מיתפרשא כדאמרי' מעיקרא ויום גינוסיא דוקא הוא חג כללי כשאר חגיהם אבל יום לידת המלך חג פרטי הוא כשאר יום לידת עכו"ם. ולדעת הראב"ד ז"ל שם בהשגה דיום לידת המלך חג כללי הוא כיום גינוסיא וזהו לפי גירסתו במשנה אבל יום תגלחת זקנו וכו' דמשמע דעד השתא בחגי הכללים איירי במתני' וכגי' המשנה בספרי הש"ס אשר לפנינו וזה שכתב על זה ויש להם פנים ע"ש דמגי' המשנה נראה כן. והשתא ממאי דשמעינן מהכא דמדמי תגלחת ולידה כחדא מסייעא ליה בחדא לדעת הרמב"ם דמיום הלידה וכו' מתחילין חגי היחיד וכפי גי' המשנה דהכא וגי' המשניות אשר לפנינו ובענין דמחלקינן בין יום לידת המלך דהוי כשאר חגיהם ובין יום הלידה דיחיד היה נראה דסובר הש"ס הזה כדעת הראב"ד בזה וכדאמר התם מעיקרא ודעת הרמב"ם הוא לפי המסקנא דהתם דיום גינוסיא יום שמעמידין בו מלך הוא וכי אמרינן דמיום הלידה וכו' חגי היחיד היא דמתחילין אין לנו סמך לחלק בין יום הלידה של מלך לבין יום הלידה דיחיד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:3:3:1)

**תני לא ישלח לו חביות מכורות לחנווני וכו'.** הך ברייתא מייתי לה בבבלי פ' גיד הנשה דף צ"ד ע"א ומסיים התם ואם בשביל כבודו מותר וכתב הרמב"ם ז"ל בהל' דעות פ"ב הל' ו' ואפי' מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות. וזהו נלמד מדהכא מהו בתקרובת וכו' ומה שלא הביא ז"ל ואם בשביל כבודו מותר מפני שזה נלמד מכלל דבריו דדוקא אם היא של פיתוי ושל גניבת דעת אסור וממילא אם לכבודו מותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:3:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:3:3:2)

**ובירושלם היה הופך וכו'.** זהו כהאי דאמרינן בבבלי פ' המוכר פירות דף צ"ג ע"ב עוד מנהג גדול היה בירושלם מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המפה אין האורחין נכנסין. והיינו הך דקאמר הכא שהיו הופכין המפה והיו יודעין שלא ליכנס כדי שלא יתביישו כדפרישית בפנים. והרשב"ם ז"ל פי' שם ותקנת טוב היא לקבלת אורחין וכו' ויש לפרש דעל תקנת הסעודה קאמר ומפני הבושה כדמשמע מדלעיל התם וכדמשמע מהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:3:4:1)

**וברוך המקום שריחקנו מהם.** וכתב הרמב"ן ז"ל דאע"ג דקאמר לעיל מצאן שמחין שמח עמהן מפני שאינו אלא כמחניף להן מ"מ כל היכא דאיכא לאישתמוטי לא שרינן כדי להחניף להן ובעל נפש ימעט. והביא לזה הר"ן ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:4:2:1)

**ביריד שנו.** כולא סוגיא דהכא מוכחא דמפרשי' להמתני' דלא איירי ביום אידן ולא משום איסורא דלשאת ולתת בהן קאמר אלא משום דמי ע"ז ביד הנכרי וכ"כ התוס' והרא"ש ז"ל להכריח מהסוגיא. והלכך ניחא בין לענין איסורא הא דחששו בתוכה לה דטעמא הוי משום דמי ע"ז וניחא נמי לענין היתירא הא דהתירו בסיפא בחניות שאינן מעוטרות דטעמא הוי דכיון דלאו ביום אידם הוא אין כאן איסור אלא משום דמהני לע"ז דשקלי מיכסא ובחניות שאינן מעוטרות דלא שקלי מיכסא אין כאן איסור כלל. ורש"י ז"ל שכתב על הא דהתירו בשאינן מעוטרות ואי משום דנושא ונותן ביום אידם הני מילי לזבוני להו וכו' אבל למיזבן מינייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא. וזהו לשיטתו ז"ל דס"ל דהא דאמרו בדף ו' ע"ב אבל אין לוקחין מהן דוקא בדבר שאינו מתקיים קאמר. אבל לשי' הגאונים ז"ל וכבר זכרתי מזה בהל' א' ד"ה מה מפקה מביניהון דס"ל דאפילו דבר המתקיים אין לוקחין מהן ע"כ דלא מפרשינן להמתני' דביום אידן מיירי אלא ביריד של ע"ז וכדאמרן וכדמשמע מהכא וכמה שדקדקו התוס' והרא"ש גם מההיא דלקמן לא לקחת גלוסקין מימיך ע"ש. ומיהו אי מוקמינן להמתני' ביריד של ע"ז ומטעמא דחשש דמי ע"ז א"כ הוה ש"מ דדמי ע"ז ביד הנכרי אסור ומסקנת גדולי הפוסקים ז"ל דדמי ע"ז ביד נכרי מותר כדרב נחמן פ' השוכר את הפועל דף ס"ד ע"א וכ"כ הרי"ף ז"ל שם ובפ' אין מעמידין דף ל"ג ע"א דקאמר על הברייתא נכרי ההולך ליריד בין בהליכה בין בחזרה מותר וישראל בחזרה אסור וכו' נכרי אימא גלימא זבן ישראל אי איתא דהכי הוה הכא הוי מזבין להו כתב הוא ז"ל האי דפרקינן הכי לפרושי טעמא דהאי מתניתא בעלמא הוא ולא צריכנא ליה דהא אסיקנא בפ' השוכר את הפועל דדמי ע"ז ביד נכרי מותר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ט מעכו"ם. ולהאי שיטתא לא מצינן לאוקמי להמתני' ביריד של ע"ז ומטעמא דדמי ע"ז. ולשיטת ר"ת הביאו התוס' בשמעתין דף י"ב ע"א ד"ה דכוותה וכו' דמחלק בדמי ע"ז שכתבו דההיא דהשוכר את הפועל דשרי בחליפי ע"ז היינו דוקא בעכו"ם שפורע חובו מדמי ע"ז שמכר דהאי דאמרינן דע"ז תופסת דמיה היינו מוהיית חרם כמוהו והיינו דוקא כשמחליפה ישראל אבל כשהחליפה עכו"ם לא שייך זה אבל הכא ובפ' אין מעמידין מיירי שהעכו"ם מקצה הדמים לצורך ע"ז אחרת ולכך אסורין הדמים וכ"כ הרא"ש ז"ל בשמו בפ' השוכר את הפועל שם ולפי שיטה זו שפיר מצינו לאוקמי כדמשמע מהכא דביריד איירי והכי משמע מהתוספתא בפ"ק דתני בדינא דמתני' יריד שבאותו הדרך אין הולכין באותו הדרך. אבל לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ע"כ דלא מצינן לאוקמי כהתוספתא וכהאי דהכא דהא מדחי להך טעמא דקאמר בפ' אין מעמידין ולא צריכנא ליה לפי המסקנא דהשוכר את הפועל. ונמצינו למדין ג' שיטות בדינא דמתני' ובפירושה שיטת רש"י ז"ל דמפרש לה ביום אידן איירי ולא רצה הוא ז"ל לפרש כהתוספתא וכהך דהכא משוס דבזה ס"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ם דדמי ע"ז ביד נכרי מותר וכ"כ בהג"א בשם הרשב"ם שכתב בשם רש"י ז"ל. אלא דבזה הוא חולק עליהם בדין לשאת ולתת ביום אידם דדוקא דבר שאינו מתקיים אסור ליקח מהן כדלעיל ולפיכך מצינן לפרש לשיטתו דביום אידו מיירי המתני'. אבל לשי' הרי"ף והרמב"ם דסברי כשי' הגאונים דחולקין על רש"י ז"ל בזה דס"ל דאפי' דבר המתקיים אסור ליקח מהן כמו שהבאתי לעיל א"כ לא מצינן לפרושי המתני' ביום אידן דא"כ קשיא סיפא דמתני' אמאי שאינן מעוטרות מותרות וביריד של ע"ז נמי לא מצינן לאוקמי דאם כן קשיא רישא אמאי אסור משום דמי ע"ז ביד הנכרי וע"כ לפרושי טעמא דמתני' משום אסור לכנוס למקום ע"ז ומשום חשדא ובע"ז תוכה לה אסור וחוצה מותר וכן איפכא כדכתב בפי' המשנה וכך הם דבריו ז"ל בחבורו שם הל' ט'. ולשיטת ר"ת מצינן לפרושי ביריד של ע"ז וכדמחלק הוא ז"ל. ומזה נבין השגת הראב"ד ז"ל שם וטעמו של הרמב"ם ז"ל דהראב"ד כתב בתוספתא מפרש לה ביריד ובמשא ומתן עמהם וכו'. וזהו עולה לפי שיטתו דס"ל כשי' ר"ת ומצינן לאוקמי כפי' התוספתא וכהך דהכא. אבל לשי' הרי"ף והרמב"ם א"א לפרש כן וסוברים ז"ל דהתוספתא וסוגיא דהכא ס"ל דדמי ע"ז ביד נכרי אסור והם ז"ל פסקו כמסקנא דהש"ס דילן וכרב נחמן דהשוכר את הפועל. ובזה עולין כל השיטות יפה כל חד למאי דס"ל. ועיין לקמן פ' השוכר את הפועל הלכה א' ד"ה אסי אמר ויתבאר עוד מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:4:2:2)

**תיפתר ישראל ישראל.** לא קאמר הכי אלא לדיחויא בעלמא דמצינן לאוקמי בהכי אבל לפי המסקנא מחלקינן בין לוקח מן התגר ובין לוקח מבעל הבית כדאמר לקמן דאם היה פונדק מותר ובפרגמטיא א"ר יוחנן וכדמסיק ר' יוחנן התם בדף י"ג ע"א דמה"ט לא פליגי הני ברייתות אהדדי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:4:2:3)

**ישראל שהולך ליריד וכו'.** זו היא ברייתא דפ' אין מעמידין שהבאתי לעיל בד"ה ביריד שנו ופירשתיה בפנים מטעמא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל ומ"מ סוגיא דהכא משמע כפי שיטת ר"ת דמחלק בדין דמי ע"ז ביד הנכרי וכפי אשר נתבאר לעיל כל חד וחד לפי שיטתו ולפירושו להמתני' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:4:4:1)

**שנייא היא דאמר ר' יוחנן לא אסרו דבר שהוא חיי נפש.** ופת של נכרים מותר במקום שאין פת ישראל מצויה ג"כ מהאי טעמא כדאמרינן לקמן בפ"ב הל' ט' מקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שיהא פת נכרים אסורה ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש. והתוס' בדף י"ג ע"ב ד"ה ר' ירמיה זבן פיתא הביאו לזה וכתבו וא"ת הלא פת דבר שאין מתקייס הוא ואמרינן לעיל דאין לוקחין מהן וי"ל דפת דבר חשוב הוא וקפץ עליה זבינא והוי כדבר המתקיים. וזה סותר למה שכתבנו לעיל בדף י"ב ע"ב ד"ה עיר שיש בה ע"ז ומיהו קשיא אי ביום אידו מיירי היאך לוקחין מהם וכו' ואלו בגמרא דהכא אמרו זבן חד פיתא ועלה דההיא עובדא אמרי' בירושלמי וכו' ור"ל משום דיש גורסין בגמרא דילן חד פרתא או ביתא כדכתב הרא"ש ז"ל והלכך סיימו ועלה דההיא עובדא אמרי' בירושלמי א"ל חד לחבריה ואת לא לקחת גלוסקין אלמא דפת הוה ומכח קושיא זו הכריחו שם דביום יריד מיירי ולא ביום אידו וכמה שהבאתי לעיל וא"כ העלו דפת דבר שאינו מתקיים הוא. וצ"ל דלא כתבו כאן אלא לפי שי' רש"י דפי' שם דביום אידו מיירי. ומיהו בעיקר קושייתם שם כבר תירצו בגמרא. הכא דשנייא היא דבר שיש בו חיי נפש ואי משום הא לא ארייא דביריד מיירי וכבר נתבאר לעיל דבלאו הכי סוגיא דהכא ביריד מיירי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:4:4:2)

וקשיא הוא שאל ליה דא ומגיב ליה דא למאי דקאמר הכא בהדיא ואינו חושש שמא ניער הנכרי בקדירה וזהו כדמפרש רבא להא דרבי חנינא התם בדף י"ב ע"א דלא חשו להם חכמים משום בישולי נכרים וטעמא דהכא מקשי שהשיב לו מה דלא שאל משום דסוגיא דהאי ש"ס אזלא כפי התוספתא דביריד הויא חששא משום דמי ע"ז ביד הנכרי כמו שנתבאר לעיל בריש ההלכה וא"כ לא דמיא דבישולי נכרים איסורא דרבנן הוי והכא איכא חששא משום איסורא דאורייתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:4:5:1)

**אם היה אכסנאי וכו'.** הרא"ש ז"ל הביא לזה וכ"פ הטור בסי' קמ"ט:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:4:6:1)

**רבי יוחנן אמר בהדס.** מחלפא שיטתיה דר' יוחנן לדר"ל ודר"ל לר' יוחנן בהא לפי גירסא דהתם בדף י"ב ע"ב. ומיהו למאי דמפרש הכא לטעמייהו ובמאי דפליגי יש לומר דר' יוחנן דהכא נמי ס"ל דכל היכא דמהני לע"ז אין ה"נ דאסור והכא לטעמא דמתני' קאמר דמשום תקרובת ע"ז הוי ולא מסיים לה בהדיא דבשאר מינין מותר אע"ג דיהיב מכסא לע"ז כדמסיים התם אליבא דר"ל דקאמר הכי. והכא לא קאמר אלא דאי טעמא הוי משום תקרובת א"כ הכל אסור אף מה דמוסיף על השייך לעיטור החנות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:5:3:1)

**רופא מותר.** משמע דאפי' מעט מותר למכור לרופא דהוי כידוע דלא למיקטר זבין ליה וכ"כ הריטב"א ז"ל וכ"נ מדברי הרשב"א ז"ל הביאו הטור בסי' קל"א. והא דקאמר הכא תגר חשוד אסור ועל חבילה קאי לכאורה הוא סותר להא דאמר אביי התם דף י"ד ע"א אלפני קפדינן אלפני דלפני לא קפדינן ואפשר דחשוד שאני דהוי כודאי דמזבין ליה לאחריני והתם לא קאמר אלא דבסתמא בתגר דלאו חשוד אלפני דלפני לא קפדינן והך דאביי הביא הרי"ף ז"ל. והרמב"ם ז"ל לא כתב מכל זה כלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:5:4:1)

**אנן תנן תרנגול לבן וכו'.** סוגיא זו מבוארת בפנים ולפי מה שפירשתי בה אתיא כעין שקלא וטריא דהתם ואין להאריך בזה. מיהו שמעינן מסוגיא דהכא דר' יהודה ורבנן לא פליגי דבתוספתא קאמר בד"א וכו' כמה שהבאתי בפנים ומפרש הכא בהדיא דלא פליגי ונקוט מינה סייעתא לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דהאי כללא כל מקום דאמר ר' יהודה אימתי ובד"א לא לחלוק אלא לפרש בא אף בברייתא איתמר. והכ"מ כתב לזה בפ"ט מעבודת כוכבים הל' ו' בהבלעת תירוצא ועוד דמשמע בברייתא בגמרא דלא לחלוק בא וכו'. והאי תירוצא עיקר ונכון לדעתם ז"ל דהכא סברי בכל מקום וכמבואר בפ"ז דשבועות בהלכה דחנוני בדינר פירות דלדעת התוס' והרא"ש ז"ל האי כללא לא איתמר אלא במשנה ולדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אף בברייתא וכדמוכח הכא בהדיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:5:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:5:5:1)

**קרייא אמר שמקריבין חסר לעכו"ם כדפרישית בפנים ולא פליגא אמתני'.** מיהו בגמרא דילן לא אשכחן האי חילוק ובכל מקום אמרי' בסתמא מחוסר אבר אסור לבני נח כדיליף התם בפרקין לעיל דף ה' ע"ב ואפשר דלעכו"ם דוקא מקריבין חסר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:5:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:5:6:1)

**ייבה כהאי דאמר ר' לעזר עבר ובנה מותר וכו'.** הא דא"ר אלעזר א"ר יוחנן איתא נמי התם גבי מתני' דאין בונין וכו' בדף י"ט ע"ב וכ"פ הרמב"ם ז"ל שם בפ"ט הלכה י"א ובהני דינים דמתני' דהכא לא כתב כלום מאם עבר ומכר ונראה דנלמד במכ"ש מדינא דהתם ולא הוצרך לבאר זה וכדאמר נמי הכא בפשיטות דאם התם שכרו מותר ודאי דה"נ דמיו מותרין. ולא דמיא לנשא ונתן ביום אידם דאסור בהנאה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:6:2:1)

**ואפילו כמאן דאמר מותר למכור אסור לייחד.** והכי קאמר התם ואף רב הדר ביה וכו' והכי משמע נמי לקמן ריש פ"ב דר' יונה הקשה על הא דבעו אינך אמוראי לאוקמי מתני' דאין מעמידין כר"א ע"ש. ולפי זה מקום שנהגו למכור במקום דלאו חשידי על הרביעה בבהמתן הוא ומקום שנהגו שלא למכור במקום דחשודין על הרביעה אף בבהמתן ולעולם אסור לייחד דעל בהמת ישראל לעולם חשידי הן ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מא"ב כמתני' דאין מעמידין וע"ש בהגהמי"י. והא דקאמר הכא מקום שנהגו שלא למכור מפני שמוציאה וכו' אידחי לה האי טעמא כדפריך עלה מעתה חיטין אל ימכור לו וכו' אלא טעמא כדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:6:4:1)

**פעמים שמוכרה לו לנסיון והוא מחזירה וכו'.** התם קאמר בדף ט"ו ע"א גזירה משום נסיוני דזמנין דזבנה לה ניהליה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא וא"ל תא ניסייה ניהליה וכו' והוה ליה מחמר וכו' ונראה דהאי ש"ס לא בעי למימר האי טעמא דנסיוני משום דהא אזלא אליבא דמ"ד מחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת וכרמי בר חמא בשבת דף קכ"ג ע"ב ולא קי"ל הכי אלא כר' יוחנן דהתם דמחמר פטור וכדפסק הרמב"ם ז"ל בריש פ' עשרים מהל' שבת ומשום הכי נמי לא הביא טעמא דנסיוני שם גבי דין איסור מכירת בהמה גסה לנכרי דמשום הא לא הוי גזרינן אלא טעמא דגזירה משום שאלה ושכירות בלבד כדכתבו המפרשים ז"ל. ומיהו גם על טעמא דנסיוני דקאמר הכא קשיא דהא באותן הימים ברשותיה דנכרי הויא וכדאמרינן בדין הלוקח דבר לנסיון בברייתא דהובאה בבבלי פ' השוכר את האומנין דף פא ע"א הלוקח כלים מבית האומנין לשגרן לבית חמיו וא"ל אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן וכו' ונאנסו בהליכה חייב וכ"כ הר"ן ז"ל הכא מה"ט לתרץ הקושיא שהקשו התוס' בטעמא דנסיוני ל"ל משום מחמר תיפוק ליה משום שביתת בהמתו לחוד ותירץ מפני שברשות לוקח היא עד שיחזיר מקחו ואין כאן שביתת בהמתו. ויש לומר דהכא בדלא קץ בדמיה עסקינן דעד כאן אמרינן דברשות לוקח הוי אלא בדקייץ דמי המקח כמו שכתב רש"י ז"ל שם והביא הר"ן דהואיל וקצץ דמיהן ומשכו לשם לקיחה הרי הם לקוחין בידו עד שידע שאינה לקוחה. והכא כיון דלא קצץ דמיה כבהמתו של ישראל היא. ומה דלא אמרו התם כנסיוני דאמר הכא ובשלא קצץ זה נכלל בדברי הר"ן דלא שכיחא היא לפי שדרכן של בני אדם שקוצצין לבהמה דמים ואח"כ מנסין אותה. והאי תלמודא ס"ל דאפי' למילתא כי האי חששו רבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:6:5:1)

**כשם שקונסין לו להלכה כך קונסין לו למנהג וכו'.** דין קנס במוכר עצמו בהמה גסה מימרא דר"ל היא בפ' השולח דף מד ע"א ומהתם לא שמעינן דקונסין למנהג והכא קאמר דעובדא הכי הוה בר"ל גופיה דקניס להסרסור כדמפרש ר' יוסי בר' בון ואיהו לא עבר אדינא כדפרישית בפנים. ומיהו לכאורה שמעינן מהכא דהא דקאמר ר"ל התם עד עשרה בדמיה לאו דוקא הוא דלא קנסיה אלא בכיפלא ומהתם משמע להמסקנא דעשרה בדמיה דוקא הוא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' שבת שם הל' ג' ושמא היינו טעמא דלא קניס בהאי עובדא אלא בכיפלא דלסרסור קנסו ואיהו לא עבר אלא על המנהג שהיה שם והתם במוכר עצמו איירי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:6:5:2)

**הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'.** דברי התוספתא הבאתי בפנים. ומה שכתוב שם אע"פ שאינו רשאי גבי המקבל בהמה מן הנכרי ט"ס הוא ול"ג לה וכן לא גריס בבבלי ריש בכורות להא. ומשמע מסוגיא הכא לקמן דגם ר' יהודה מודה באיסור מכירת עוברין וכן בהמה לעובריה דמשוה לה הכא דהא קאמר כבר קדמך וכו' ולא השיב לו דאנא במכירת עוברין דוקא קאמינא וכדפשיט ליה נמי בבכורות שם בדין מכירת עוברין אלא בדין מכירת בהמה לעובריה בעיא דלא איפשיטא התם ושם גריס דר' יהודה השיב להן בשבורה לכשתלד דלא מקבלה זכר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:6:7:1)

**והוא הורג בעליו במלחמה.** כעין דאמרינן בבבלי פ' ע"פ דף קי"ג ע"ב גבי ששה דברים נאמרים בסוס וכו'. ולא גריס התם בפרקין בהאי עניינא אלא כהא דלקמן מפני הוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת וכו'. ובפ' המצניע ר' נתן ובן בתירא אמרו דבר אחד כו' ונתבאר מזה בפירושא דמתני' ותני כן חיה גסה כבהמה גסה. והכי הוא בתוספתא פ"ב וכשם שאין מוכרין להן בהמה גסה כך אין מוכרין להם חיה גסה. ומייתי לה התם בדף י"ו ע"ב וכדמסיק התם דטחני בריחיים והיינו כעין דקאמר הכא מאן חנינתה רבי אלא דמשמע דכ"ע מודים בה דיש בה תורת בהמה גסה מהאי טעמא וכדפסק הרמב"ם ז"ל בהל' שבת שם הל' ה'. ומיהו מהא דקאמר הכא דברי חכמים וכו' משמע דלענין מכירה פליגי ויש לפרשו כדאמר רב גופיה התם בזה דלענין פירכוס הוא דאמרו חיה גסה הרי כבהמה גסה והא דקאמר דברי חכמים כלומר ואף לדברי חכמים לא חילקו אלא בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:7:2:1)

**דתני הרואה את הנחשים וכו'.** כל אלו הברייתות מהתוספתא שם ומייתי לה התם בדף י"ח ע"ב. והרמב"ם ז"ל סמך עצמו בענין התירא אם לצרכי הרבים על מה שכתב בפכ"ד מהל' שבת הל' ה' דאפי' בשבת מותר כההיא דר' יוחנן בפ' שואל דף ק"נ ע"א הולכק לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:7:3:1)

**עבר ובנה ר' לעזר אומר מותר.** והכי א"ר אלעזר אמר ר' יוחנן התם דף י"ט ע"ב ומפרש לה ר' ירמיה לא נצרכה אלא אפי' לע"ז עצמה ולעיל בסוף הלכה ה' מסיק לה כר' אלעזר דיליף לה מיניה לדברים האסורים למכור להם דבדיעבד מותר בדמיהן וע"ש ומש"ה פסק הרמב"ם בכיפה כר"א ולא כר' מנא דאפי' בע"ז עצמה שכרו מותר כר' ירמיה כמ"ש בפ"ז הלכה ה' והש"כ בסי' קע"א כתב דברים אינם מוכרחים בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:8:2:1)

**אשכח תני אף בהמה גסה במחלוקת.** הך ברייתא מייתי לה התם בדף ס' ע"ב ופסק הרמב"ם ז"ל כר' יהודה בפ"י מעכו"ם הלכה ד' גבי מחובר לקרקע ובפרק עשרים מהלכות שבת גבי בהמה גסה ובלבד שיהא קוצץ או שוחט בפני הישראל וכדאיתא בתוספתא שם וסתים התם כר' יהודה דתני מוכר ישראל בהמתו לנכרי על מנת לשחוט ישראל עומד על גביו והנכרי שוחט:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:9:2:1)

**שדה מצוי להתברך מתוכו.** לכאורה היה נראה דעל טעמא דיליף מדרשא דקרא קאי כדפריך והתנינן וכו' ומחלק בין בית לשדה דבית לא הוי כחנייה בארץ אלא דלפ"ז הוה משמע דגם שכירות בכלל לא תחנם הוא והא ליתא דלא אסרה תורה אלא מכירה ובין בית ובין שדה וכל המחובר לקרקע הוי חניה במכירה דוקא ושכירות מדרבנן היא והטעם גזירה אטו מכירה והכי הוא בהדיא בסוגיא דהתם דף כ"א ע"א וכדפרישית במתני' בטעם פלוגתייהו דר"מ ור' יוסי לכך נראה דעיקר פירושא דהכא כך הוא דה"נ קאמר כעין דאמר התם דפריך אי דדרשינן מקרא לא תתן להם חנייה בארץ א"כ מאי האי דתנינן ר' יוסי אומר אף בא"י משכירין להם בתים דוקא ואם לא אסרה תורה אלא מכירה א"כ מ"ט אסרו להשכיר להם שדות ומשני דאין ה"נ דשכירות גזירה מדרבנן הויא ובשדות דהברכה מצויה מתוכן גזרו בהו רבנן ובבתים דאין הברכה מתוכן לא גזרו בהו רבנן. והתם קאמר טעמא דגזרו רבנן בשכירת שדות משום דאית בהו תרתי חנייה בקרקע והפקעה מן המעשרות ולכאורה איכא נ"מ בין טעמא דהכא לטעמא דהתם דאי אמרי' משום הפקעת המעשר א"כ אזלא כמ"ד דיש קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשרות ולטעמא דהכא איכא למימר דכ"ע סברי אין קנין לנכרי להפקיע ממעשרות וכ"כ התוס' בשמעתין להכריח דסוגיא דהתם אזלא כמ"ד יש קנין ובמנחות דף ס"ו ע"ב ד"ה מירוח עכו"ם וכו' העלו עוד דסוגיא דהאי ש"ס וסוגיא דהתם פליגי בהא אליבא דר"מ שכתבו ומיהו בירושלמי משמע דר"מ סבר אין קנין דתנן במסכת דמאי פ"ה מעשרין משל ישראל על של נכרים וכו' (וכן מוכח בהרבה מקומות) וירושלמי לטעמיה דמפרש בסוף פ"ק דע"ז בית אינו מצוי להתברך מתוכו וכו' עכ"ל. מיהו כל זה לשיטתם שהכריחו בהסוגיא דלא מיקרי הפקעה אלא בענין שיופקע אף כשהישראל יזרע בתוכה והיינו כמ"ד יש קנין וכשמוכרה לנכרי אפי' ישראל אחר יזרע בתוכה פטורה מן המעשר ודלא כהיש מפרשין דהפקעה שהוא עתה ביד הנכרי והוא זורעה ואין כאן מעשר הוי הפקעה ואפי' כמ"ד אין קנין אתיא. אמנם למדין אנו מדברי הרמב"ם ז"ל שדעתו כדעת הי"מ דגם סוגיא דהתם כמ"ד אין קנין אתיא שהרי בפ"א מהל' תרומות הל' י' פסק כמ"ד אין קנין לנכרי בא"י להפקיע הקרקע מן המצות אלא הרי היא בקדושתה ולענין כשחזר ולקתה הישראל ממנו דלא מיקרי כיבוש יחיד כדכתב שם וכן אם לקח ישראל הפירות ממנו קודם שנגמרו בידו אבל אם הפירות נגמרו ביד הנכרי פטורין מן המעשרות ובשמרחן הנכרי כדכתב שם הל' י"א וכן אם מכר הישראל קרקע שלו לאכילת פירות לנכרי וגמרו ביד הנכרי פטורין כדכתב שם הל' י"ג וזה נלמד מסוגית דהאי ש"ס בדמאי ובגיטין סוף פרק השולח דקאמר התם אע"ג דאמר ר"מ אין קנין לנכרי בא"י להפקיעו מן המעשרות מודה שיש לו בה קנין נכסים מהו קנין נכסים א"ר בא אכילת פירות. וזהו כדאמרן לענין אם נגמרו הפירות ביד הנכרי דפטורין. והשתא ממילא נשמע דמה שכתב היא ז"ל בדינא דמתני' דהכא בפ"י מהל' עכו"ם הל' ג' ומפני מה החמירו בשדה מפני שיש בה שתים מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע שדעתו בזה כדעת הי"מ דאע"ג דקי"ל אין קנין לנכרי בא"י מ"מ הפקעה איכא דאם יגמרו הפירות ביד הנכרי אין כאן חיוב מעשרות והשתא שפיר אזלה סוגיא דהתם בשמעתין אליבא דהלכתא כרבה ורב אשי סוף פ' השולח. וכבר רמזתי בזה במקצת סוף פ' הנזכר על מה שתמה התיו"ט בזה ודבריו נמשכין מדברי התוס'. אבל מוכרח הוא דדעת הרמב"ם והי"מ עיקר הוא כדאמרן. ובענין שדקדקו התוס' על הי"מ דגם בשכירות גופה איכא הפקעה מן המעשר שלא יעשר הנכרי מאותה תבואה צ"ל לדעת הרמב"ם והי"מ דהא לאו קושיא היא דלאו הפקעה הויא מה שהנכרי לא מעשר ואינו אלא לפי שעה ולא מיקרי הפקעה אא"כ הופקעו הפירות ממעשר לעולם ואף כשיבואו ליד ישראל כדלקמן וכן מה שהקשו עוד דלשון הפקעה משמע שמפקיע החיוב לגמרי מן הקרקע וכאן אין הפקעה גמורה כיון דאין קנין שהרי גם עתה שהיא ביד הנכרי אם יזרע בה ישראל תתחייב לעשר. גם בזה איכא למימר דאי משום הא לא ארייא דמי יימר שהנכרי יניח לישראל לזורעה ועכ"פ כל שהוא ביד הנכרי והוא זורעה ופירותיה יהיו נגמרין בידו והיינו שמרחן ג"כ הנכרי אף שאח"כ לוקח ישראל הפירות ממנו פטורין מן המעשרות והרי יש כאן הפקעה גמורה לעולם וביד ישראל ומה שכתב עוד התיו"ט בהאי מתני' פ"ד דפיאה הלקט ושכחה ופיאה של עכו"ם חייבין במעשרות דההיא נמי כשי' הירושלמי אבל לגמ' דידן ההיא מתני' לאו ר"מ היא וכו' ותו דחינן לה התם וכו'. בזה נמשך אחר דברי הר"ש ע"ש אבל לדעת הרמב"ם אינו כן. והר"ב שכתב בפיאה ומתני' ר"מ היא וכו' ואין כן הלכה נמשך אחר דברי הרמב"ם בפי' המשנה שם ואנן חזינן דבחיבורו חזר בו ופסק כהאי סתמא דמתני' בפ"ב מהל' תרומות הל' י' וטעמו נתבאר מדברינו דלעיל דהוא ז"ל פסק בפ"א שם כמ"ד דאין קנין לנכרי בא"י להפקיע מקדושתה והיינו לענין שאם יבאו ביד ישראל קודם שנגמר מלאכתן למעשר וזהו קודם שמרחן הנכרי אז חייבין הפירות במעשרות והשתא מכיון דלא חייל שם לקט שכחה ופיאה מה שקרא הנכרי עליהן שהרי אינו מוזהר על כך הוי כמו שבאו ליד ישראל קודם שמרחן הנכרי ופסק כרבה וכאוקימתיה ולא כדדחי הש"ס דאינו אלא דחיה בעלמא דלא מוכרח מהתם קאמר אבל לענין הלכ' דברי רבה ורב אשי עיקר הן. ושיטת הירושלמי שם אזלא שפיר לר' יוסי א"ר יותנן התם כש"ס דילן ובמקומו יתבאר יותר בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:9:3:1)

**והתני מעשה בר"ג שהיה מהלך בדרך וכו'.** לכאורה לא אשכחן הכא דמשני להקושיא וע"כ צ"ל דבהא דקאמר כיוון ר"ג ברוח הקדש ולמדנו ממנו וכו' ושהולכין אחר רוב עוברי הדרכים א"כ ממילא ניחא לן הקושיא והכא לא משום חן נתן לו מתנת חנם זה אלא שלא היה ראוי כ"א להמבגיי הזה ועוד שר"ג רצה ללמדינו זה שהולכין אחר רוב עוברי הדרכים וכדאמרינן בעלמא לאפרושי מאיסורא שאני. והתוס' בעירובין דף ס"ד ע"ב גבי הא דמייתי האי עובדא התם הקשו קושית הש"ס הזה ותירצו דשמא לא סבר לה ר"ג להא דר' יהודה א"נ כיון שהנכרי היה מתלוה עמהן בדרך שרי וכו' וכל זה דוחק ועוד דמשמע מיד שמצאו ופגעו לנכרי הזה ציוה ליתן לו ועיקר התירוץ כדמשמע מהכא וכדאמרן ולא צריכין לאוקמי להא דר"ג דלא כהלכתא דהא קי"ל כר' יהודה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:9:3:2)

**אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני הכשפים.** והכי מסיק לה בעירובין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:9:5:1)

**והתני מעשה בר"ג שהיה מטייל בהר הבית וכו'.** והכי פריך ומפרק לה התם בפרקין דף כ' ע"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:9:6:1)

**ליתן עליהם בל"ת.** לאו דוקא הוא ולא מצינו שיהא עובר בלאו דלא תתחתן אלא כחיתון ממש ואסמכתא בעלמא היא וכלומר דחמיר איסוריה מההולך למשתה שלו דאינו אלא גזירה בעלמא וכאן אסמכוהו אקרא ודומה לבישולי נכרים דאיכא למ"ד משום חתנות ואינו אלא מדרבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:10:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:10:2:1)

**הא במקום שנהגו למכור וכו'.** התוס' בדף כ"א ע"א ד"ה אף במקום שאמרו להשכיר כתבו בשם רבינו חיים כהן דמכאן ראיה על מה שנוהגים היתר בח"ל למכור ולהשכיר בתים לנכרים ואף לבית דירה וכדתירץ הר"י דל"ק מהתוספתא דקתני כאן וכאן לא ישכיר ביתו לנכרי וכו' דאא"י וסוריא קאי והטעם פי' ה"ר אלחנן דכשאמרה תורה לא תביא תועבה אל ביתך איכא למימר לא אסרה אלא בבית ישראל עצמו שהוא דר בתוכו בעודו דר בו ואפי' בא"י וכו' ורבנן הוא דגזרי וכו' עכ"ל ולפ"ז קולא גדולה היא בא"י דאין איסור מן התורה בזה אלא בבית שהוא דר בו עתה הישראל ואפשר דקרא אסמכתא בעלמא היא וכן מצאתי להריטב"א ז"ל שכתב בזה והנכון דהאי דרשה מדרבנן הוא שאסרו לגרום הכנסת ע"ז בבתינו ואסמכוה אהאי קרא דאילו קרא גופיה לא מיירי אלא באיסור ע"ז והנאתה ושלא נכניסנה לתוך בתינו ליהנות ממנה הלכך בא"י ובסוריא שנצטוינו לעקור משם ע"ז בכל כחינו גזרו אבל לא בח"ל עכ"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל וכך הוא נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מעכו"ם הלכה ד' אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עכו"ם ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך. הרי שלא כתב ועובר על לא תביא וגו' כדרכו ז"ל לומר בכל מקום שיש בו איסור מן התורה אלא ונאמר קאמר ולומר דאסמכוה אהאי קרא ולא התירו חכמים להשכיר לבית דירה ודע דהתם אמרו על לישנא דמתני' דקתני אף במקום שאמרו להשכיר מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי וסתמא כר"מ והרמב"ס העתיק לשון המשנה כדרכו ואע"ג דפסק שם לעיל הלכה כר' יוסי ומשום דבגמרא איפסיקא בהדיא הלכתא כוותיה הלכך לא איכפת לן מה דהוי כמחלוקת ואח"כ סתם דבעלמא היכא דלא איתמר הלכתא בהדיא קי"ל כסתמא ומ"ש בספר כריתות והתיו"ט כאן מביאו שלמד מהירושלמי דהחולץ דהא דאמרי' מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם היינו דוקא אם הסתם רחוק מן המחלוקת אבל לא אם היא אצל המחלוקת. נעלם ממני היאך הוא נלמד מהתם דהמעיין שם בהלכ' י"א יראה דא"א לפרש כפירושו דהתם במתני' סתם ואח"כ מחלוקת היא וקאמר דאתא עובדא קומו ר' יוחנן והורי כר' יוסי ושקיל וטרי אהא דרבי יוחנן דהוה ר"א מצטער וכו' וכלומר דהא ברישא סתים לן התנא כל הנשים וכו' וכן בעי ר' מנא התם כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכלומר דאם אשכחן במקום א' סתם הולכין אחריו ולא חזר ושנה אחריו ממש קאמר דהא לא איירי שם הכי ולא היה מקשה כלום עד דקאמר לבסוף ולמה הוא מורי ליה כיחידייא ומשני הדא דתימר בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם. והיינו מחלוקת אחר הסתם קאמר והוו ממש כדאמר בבבלי שם עלה דר' יוחנן ואין לסבול שום פנים אחר ועיין לקמן פ"ג דנדה שם יתבאר אי"ה מן כללים אלו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:10:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:10:2:2)

**היו שתים זו לפנים מזו וכו'.** כדפרישית דלענין קביעות לחיוב מעשר קאי והבעיא דלא איפשיטא אליבא דר' יהודה היא דאיהו ס"ל הכי בפ"ג דמס' מעשרות ולא נ"מ לדינא דהא כבר אמר ר' יוחנן בהאי תלמודא התם אפלוגתא דתנאי במתני' הלכה כדברי כולהון להחמיר וכן בתלמודא דילן פ' יוצא דופן דף מ"ז ע"ב וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' מעשר הלכה ו' שתי חצירות זו לפנים מזו שתיהן קובעות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:10:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:10:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:10:2:3)

זאת אומרת שדה שהיא נתונה על גב הדרך אסור להשכירה לנכרים והתם בסוף פרקין בפשיטות אמרו דבשדה שרי מ"ט אריס אריסותיה קעביד ואין חילוק בין היא על גב הדרך או לא וכדלא חילק הרמב"ם ז"ל בזה בפ"ו מהל' שבת הל' ט"ו שכתב שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות נתן להן וכן בתוספתא ומייתי לה התם לא פליג רשב"א אלא בכותי וקאמר בכל מקום לא ישכיר ישראל שדהו לכותי מפני שנקראת על שם ישראל ועושין בה ביום טוב ור"ל בחה"מ כדגריס התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:10:2:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 1:10:2:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/1:10:2:4)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא