## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra Chapter 2

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:1:1:1)

**לא יחפור.** כיני מתניתא וסד בסיד וכו'. וכן הגי' בהרי"ף ז"ל בסיפא דמתני' או סד בסיד וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ט משכנים ובריש הפרק בדין דרישא אא"כ הרחיק וכו' ויסוד בסיד ואע"ג דבגמרא התם דף י"ט ע"א קאמר דילמא משום דלא דמי האי היזיקא וכו' דיחויא בעלמא הוא וכבר כתבתי בפרק השואל בשם תשובת מהרי"ק מדרכו של הרמב"ם דסומך בכל מקום בכה"ג על פשיטות דהאי תלמודא. ובענין פרושא דמתני' פירשתי לפי דעתו ז"ל כמבואר שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:1:2:1)

**כאן וכאן אין סלעים מרתיחין.** התוס' במתני' ד"ה סלעים הביאו סוף הסוגיא דפ' במה טומנין בהאי תלמודא דגריס התם בתר ההיא דלעיל שהבאתי בפנים. והא תני אין טומנין בסלעים תיפתר בסלעים של כסף אית תניי תני טומנין בסלעים ואית תניי תני אין טומנין אמר רב חסדא מ"ד טומנין בשל זהב ושל נחשת ומאן דאמר אין טומנין בסלעין של כסף וע"ז כתבו שם הוה מצי לשנויי כאן בסלעים של אבנים כאן בשל כסף אלא ניחא ליה לשנויי כולהו במתכת. ונראה דהאי ש"ס בלאו הכי לא הוה מצי לשנויי התם הא דתני טומנין בסלעים של אבנים דס"ל דאין דרכן של סלעים להטמין בהן וכדאמר רבא התם לקמן בדף י"ט על הא דפריך התם כעין דהכא היינו טעמא דלא קתני סלעים משום דמשתכי לה לקדרה שמעלין חלודה כפי' ר"ח שהביאו התוספות שם דאתיא כדהכא והא דפריך התם אמאי לא תני סלעים במתני' דהתם היינו משום דעכ"פ היה צריך התנא להשמיענו איסורא דאין טומנין למאן דבעי להטמין או שאין לו דבר אחר להטמין בו ומשני דאין להם הבל והשתא האי ברייתא דטומנין ודאי לא ניחא ליה לאוקמי בשל אבנים דאין דרך להטמין בהן דלענין היתירא לא תני אלא במידי דאורחי'. והא דכתבו כאן שינויא אחריתא לפי' רש"י הא' הוא דאתיא שפיר שפי' שם משום דמשתכי שמשברין את הקדירה. ולפי זה מאי שנא של אבנים משל כסף דהן ג"כ משברין את הקדירה ואפ"ה מוקי האי ש"ס מעיקרא להאי ברייתא דאין טומנין דבסלעים כסף מיירי ואע"פ שאין הדרך להטמין בהן כמו בשל אבנים מ"מ האי תנא איסורא קמ"ל אם ירצה א' להטמין בהן ולהכי מקשו התוס' דהשתא הוי מצי לשנויי לאידך רומיא דברייתא כאן בשל אבנים וכו' ולאשמעי' היתירא דומיא דאיסורא למאן דבעי להטמין אלא ניחא ליה וכו' ובמה שכתבתי פירושא דפריך התם מעיקרא למאי דס"ד דסלעים מרתיחין וא"כ היה צריך התנא לאשמועי' איסורא דאין טומנין ואף ע"פ שאין דרך להטמין בהן מתורץ ג"כ הא דהקשה הרמב"ן ז"ל בחידושיו להכריח דגמרא דילן לית ליה האי סברא דקאמר הכא אין סלעים מרתיחין דאי אית ליה הכי מאי קשיא ליה נימא אין הסלעים מרתיחין אלא שהן מלקין ארעיתו של כותל. ובמאי דפירשנו ניחא הכא והתם וכמו שסיימו התוס' בדף י"ט לפי' ר"ת ע"ש. ובמ"ש המהרש"א שם ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:1:3:1)

**תני בצונם מותר.** זה לשון התוספתא לא יטיל אדם מי רגליים בכותלו של חבירו אא"כ הרחיק שלשה טפחים ומאבנים טפח ובצונם זה מותר. פי' זה הטלת מי רגליים הוא דמותר ולאפוקי גומא או שופכין הרבה של מי רגליים אפי' מצונמא צריך להרחיק וכדנלמד מעובדא דרבי יוחנן הכא דשפך מים הטיל הוא דהא נפק מכנישתא קאמר ועלה אמרו ולא ידעין וכו' כדפרישית בפנים וכך הם ממש דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט משכנים דבהלכה ב' כתב מרחיקין וכו' ואת הגומא שמתקבץ בה מימי רגליים מן הכותל ג' טפחים. ובזה לא חילק כלום ולקמן בהלכ' ו' כתב לא ישתין אדם מים וכו' בד"א בכותל לבנים אבל בכותל אבנים ירחיק טפח ואם היו האבנים צחיח סלע משתין בצדו בלא הרחקה. ועיין בטור סי' קנ"ה ובמה שכתב הב"י ולשי' רבינו לדעת הרמב"ם וכו' ע"ש ואינו כן ובפרישה ודרישה האריך בזה הרבה וא"צ כי דברי הרמב"ם הם דברי התוספתא וכן הוא הפי' בברייתא בדף י"ט ע"ב וכדעת הרמ"ה ז"ל ומה דאסיק בתיובתא לרבה בר חנה שם כבר תירצו התוס' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:1:4:1)

**מן השפה הפנימית ולחוץ.** כן פסקו הטור והש"ע בסי' קנ"ה שעובי כותל התנור בכלל. ומיהו במ"ש הטור ומפרש בירושלמי משפת הפנימי שעובי כותלי התנור בכלל הג' טפחים. צ"ל דלאו דוקא הוא דהא אשפה קאי אלא דר"ל כשם שעובי השפה בכלל הד' טפחים כך עובי קרקעיתו בכלל הג' דהא מהשפה ד' טפחים הוא ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:1:4:2)

**היה עשוי כשובך מהו.** מה דפרישית בפנים הוא לפי מה שמצויין בספרים שלפנינו אמתני' דהכא וכל זה דוחק. אבל באמת לא קאי אלא אמתני' דלקמן לא יעמיד אדם תנור וכו' ושם צריך לגרום האי בעיא היה עשוי כשובך שפתחו מן הצד כעין תנורים שלנו אם בעינן על גביו ארבע אמות או דילמא לא קתני במתני' האי שיעורא אלא בתנורים שלהם שפתחן מלמעלה אבל בפתחו מן הצד לא בעינן כולי האי ופשיט ליה מכירה דפתחה מן הצד ובין מלמטה ובין מלמעלה על גבה בטפח ה"נ בתנור שהוא עשוי כן בין מלמטה בין בלמעלה בהרחקת ג' טפחים סגי וכן היא גי' הנ"י ופירושו. והטור בריש סי' קנ"ה הביא דין החילוק בתנורים שלנו כן בשם הרשב"ם וכתב ולא נהירא לא"א ז"ל. ולא מצאתי בפסקי הרא"ש מזה ולא בתשובותיו והב"י לא ציין כלום ובראותי מזה בפרישה ודרישה וכתב שם ג"כ ולא מצאתי לדברי הרא"ש הללו בפסקיו. וראיתי שפירש שם כדרך שפירשתי בפנים לענין זה דאמתניתין דלעיל קאי כמו שהוא בספרים שלפנינו. אלא דבענין הקושיא שהרגשתי דאם כשובך ענינו הוא שהוא שוה מלמעלה כלמטה מהיכי תיתי לומר בזו דגם מלמעלה בהרחקת ג' טפחים סגי אדרבא נאמר בו לחומרא דכיון דקרקעיתו שוה כלמעלה גם מלמטה בעינן ד' טפחים כדמוכח מהמתני' דמן השפה ד' טפחים בעי דעיקר טעם ההרחק מפני חום התנור הוא ולפיכך כתבתי בפנים לתרץ זה במקצת. או כפי' השני שפירשתי. ושם בדרישה אחר שביאר דאמתניתין דלעיל קאי כתב וז"ל ואפשר משום דשובך אינו עשוי בשיפוע אלא למטה ולמעלה שוה וקמבעיא ליה אם טעם המשנה דמן הכלייא שלשה טפחים סגי משום דאין הלהב שולט שם ומן השפה דלהב התנור יוצא שם ד' טפחים בעינן וא"כ נאמר ג"כ בכירה כן שבעינן הרחקה טפי מלמעלה ממלמטה או נאמר שאין חילוק במה שהלהב יוצא כיון שאין הלהב כנגד הכותל ומן הדין לא בעיא הרחקה טפי לממעלה מלמטה אלא כיוו שכל תנור הוא רחב מלמטה ממילא נעשה למעלה הרחקה טפח טפי וכמשמעות לשון המשנה שהן ד' מן השפה דלשון שהן משמע שהוא ממילא כן וא"כ לפ"ז בכירה או בתנור עשוי כשובך שהן שוין למעלה ולמטה הרחקתן ג"כ שיעור אחד להן וקאמר נשמע מן הדא רבי יהודה אומר וכו' וס"ל דמה שאמר ר"י ובכירה טפח לא קאי אהרחקת מעזיבה או תקרה אלא אהרחקה מהכותל ומעלה ומטה דקתני ר"ל למטה סמוך לקרקעיתה ולמעלה בשפתה במקום שהלהב יוצא ופשט מינה לשובך עכ"ל בקיצור ולא ידעתי מאי דוחקי' לפרש דעיקר הבעיא לענין כירה היא ולא משמע הכי בהסוגיא ואם נאמר דמתני' לסימנא בעלמא קאמר א"כ פשוט הוא כמו שפירשתי בפירש הא'. אבל לא נחה דעתינו בעיקר הכוונה דנאמר דמתני' לאו דינא קאמרה דבעינן מן השפה הרחקת ארבע טפחים דוקא. ואם די"ל קצת ראיה מלשון הטור שהבאתי בדיבור דלעיל בכלל הג' טפחים מ"מ האמת דמדינא הוא וכמ"ש לעיל דדברי הטור אשפה דקרקעיתו קאי וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט משכנים הלכה ד' דלדינא קאמר שהן ארבעה משפתו כדי שלא יחם הכותל. וגם בפי' שפי' הדרישה בדברי רבי יודא לא משמע הכי ומה שהביא ראיה לדבריו מדברי התוספתא דכתובה בפ"א דמכילתין מרחיקין את התנור ג"ט מן הכלייה שהן ארבע מן השפה ובכירה טפח הרי לפנינו דקתני שם האי ובכירה טפח אצל דין הרחקת התנור. לא ידעתי מה ראיה היא זו דדברי התוספתא הם דברי מתני' דהכא אלא שמוסיף בברייתא דין הרחקת כירה מן הכותל ומה שייך זה למאי דהביא הש"ס דברי רבי יודא שזה הדין הוא השנוי במשנה דלקמן. וגי' הנ"י ופירושו נוח לנו בשי' הסוגיא אבל לדינא כבר כתב הטור שלא קבל כן מא"א הרא"ש ז"ל וכן נראה מדעת הרמב"ם שלא חילק בזה בהאי דינא שם הל' י"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:2:2:1)

**מותר.** בתשובת הרשב"א שהביא הב"י ריש סי' קנ"ה כתב כשקדם החנות או הרפת לאוצר אין בעל העלייה יכול לעכב עליו וכו' וע"ש דמחלק בין היזק מניעות האורה וכו'. וכדאמרי' התם בדין דמתניתין דלקמן דף כ' ע"ב אם היתה רפת קודמת לאוצר מותר ולדעתו ז"ל שם נראה דהה"ד לדין דמתני' וכדאמר הכא ומכאן ראיה לדבריו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:2:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:2:2:2)

**כל שכן כנגד דירתו.** לכאורה היה נראה לפרש כדפרישית בפנים דאי ארישא מאי שייכא האי בעיא לכנגד דירתו והרחקת התנור מן הכותל כבר תנינן לה לעיל אלא דלפ"ז האי כל שכן קשה לכך נראה דארישא קאי דקתני היה מעמידו בעלייה וכו' ולא קתני בהאי חלוקה מהרחקת התנור על גביו ומיבעיא ליה להש"ס אם בעל העלייה אינו צריך אלא לעשות המעזיבה תחתיו משום היזק הבית אבל למעלה לא צריך להרחיק התנור כנגד דירתו או דילמא דגם בעל העלי' צריך שיהא על גביו גובה ד' אמות ופשיט ליה דכ"ש הוא דבעל העליה צריך שישמו' עצמו בהיזק הואיל ובגובה הוא והיזיקו יותר מצוי ומתני' דלא קתני לה הכי סמיך אכ"ש. וכן הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"א לא העתיק אלא כלשון המשנה דממילא נשמע דגם בעל העלייה צריך שירחיק בשיעור דעל גביו והטור בריש סי' קנ"ה הוא דכתב להדיא כן. וכל זה פירשתי מפני שהיה קשה לי לפרש דירתו על דירה ממש שלא הוזכר בדברי הפוסקים בדין דחנות שאכתוב לקמן אלא באוצר וכן הגירסא שלפנינו על האי מתני' היא ולא על דין חנות דמתני' דלקמן ועכ"פ מה שפירשתי נכון הוא לדינא דמתני'. אבל בחידושי הרמב"ן ז"ל מצאתי שפירש להאי מילתא אמתניתין דלקמן שכתב על מה דאמרו בדין דחנות בדף י"ח ע"א דירה שאני וז"ל פי' רש"י ז"ל עיקר שפירש חנות ורפת דירתו של אדם הן ואין לנו לאסור דירתו עליו אא"כ ההיזק מוכן אבל מי שפירש שאין אדם עשוי לעשות דירתו אוצר כלל כמדומה לי שטעה שמצאתי בירושלמי כנגד דירתו מהו אמר ר' אחא כ"ש דירתו אלמא כי קתני תחת אוצרו של חבירו רבותא קתני וכ"ש דירה וכי קתני היתה רפת קודמת לאוצר מותר כגון שהיה משתמש שם בציבי ותיבנא ונמלך לעשות אוצר עכ"ל וא"כ הוא ז"ל היה גורס להא סוגיא כולה על מתני' דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:2:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:2:2:3)

**המזיק אין לו חזקה.** כדאמר התם דף כ"ג ע"א אין חזקה לנזקין ומוקי לה בקוטרא ובית הכסא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"א משכנים הלכה ד' דכל הרחקות שאמרו בנזקין כל המחזיק בו זכה וכמו שביאר שם לדעתו ז"ל דבראה ושתק ה"ז מחל מיד וכיוצא בזה חוץ מד' מיני נזקין עשן וריח בית הכסא והאבק ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו חזקה ואפי' לאחר כמה שנים. ובענין מה דמחלק הכא בין עשן תדיר או לא התוס' קיימו לסברא זו שם ד"ה קוטרא וכן הרא"ש ז"ל שם בשם ר"ת ומביא ראיה מדהכא. וגרים שם הוה מדלקא קלח. ובגמי"י שם בשם אביאסף שגם ר"ת ז"ל פסק כן וכתב שהריב"א פליג אדהא. ויתבאר לפנינו אי"ה ובענין חלוקי דיעות בהא דאמרו אין חזקה לנזקין. ועיין בהלכה דלקמן דמוכרח הוא כהסוברים דלכל הנזקין דשייכ' חזקה בהו לאלתר הוי חזקה חוץ מאלו הנזכרים וא"כ מפרשי להא דאמר הכא ממחין בעשן תדיר לענין דאין להם חזקה בכה"ג ולעולם ממחין בהם וזהו הוא החילוק בין אלו וכיוצא בהן ובין שארי נזקין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:3:2:1)

**עבר רבי אחא ולא מחא.** לכאורה שמעינן מהאי עובדא דמפרש לה מתניתי' דלא קתני אלא לא יפתח לכתחילה ולא קתני בזה דיכול למחות כדתנן בסיפא ולפיכך לא מיחה רבי אחא וכעס עליו על שהיה בדעתו דגם בדין זה מוחין אלא דלפ"ז הוה קשה מאי דעתיה דרבי אבדומי וי"ל דהכא הוה שלא החזיק זה החליטר והיה רבי אבדומי סובר דכיון דלא החזיק עדיין יכולין למחות בידו ולפיכך אמר רבנין עברין ולא מחוי ורבי אחא שכעס על זה משום דס"ל דכיון שראה ושתק בתחילה מחל ושוב אין למחות בידו דלא בעינן חזקה להרחקת נזקין אלו והשתא אין זה המעשה סותר להא דר' יעקב בר אחא דלעיל דשם מיירי שמיחו בידו מיד ולפ"ז מהכא סייעתא לדעת הסוברים דבהרחקת נזקין הוי מחילה לאלתר דמהאי עובדא מוכח דדברי רבי אחא להלכה איתמר ובפ"ג בהלכה ט' יתבאר בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:3:5:1)

**תני לשכינו יכול לחזור בו.** ברייתא שהבאתי בפנים מהתוספתא יש שנויה כיוצא בה התם דף כ"א ע"ב ולשכינו אינו כופהו רשב"ג אומר אף לשכינו כופהו ושם נשנית ומתפרשת לדין אחר ואינו ענין לכאן אלא בדין דבני מבוי אם כופין זה לזה מלירד לאומנותו. והתוספתא שהבאתי מוכרחת דמיירי מדינא דלעיל באם קדם הרפת והחצר כדאיתא התם. וברייתא אחרת היא השנויה שם והיא בת ספתא דב"מ פ' י"א ומפורש שם לדין הנזכר בבני מבוי. וברייתא זו דמייתי הכא עכ"פ מהאי דינא מיירי כדפרישית וכן מביא הרמב"ן ז"ל בחידושיו מקצת מהאי דינא וענינא על האי דאיתמר התם אין חזקה לנזקין והבאתי לעיל. וכתב שם והדבר ידוע שאין הלכה כר"מ במומין וכ"ש בנזקין ומכל מקום יש ללמוד מן הירושלמי הזה שהיזק ריבוי הדרך של אומן בחצר היזק גדול הוא שאין אדם עשוי למחול בו וכקוטרא ובית הכסא דמי וכ"כ הרב ר משה הספרדי ז"ל בשם הגאונים ז"ל עכ"ל וזהו מ"ש שם הרמב"ם בפרק י"א בהל' ה' וכן בני המבוי או בני חצר שנעשה א' מהן אומן ולא מיחו בו שהרי הוחזק והיו העם נכנסין ויוצאין לקנות ושתקו ולא החזיק בדבר זה וכו' שזה היזק קבוע כמו העשן והאבק וכזה הורו הגאונים. וזהו דלא כת"ק דהכא וכן משמע מדבריו ז"ל דאף משקיבל עליו יכול הוא לחזור בו ולכאורה כרשב"ג דהכא הוא אלא דכבר נרמז ג"כ מזה בדברי הרמב"ן ז"ל דעד כאן אנו למדים מכאן אלא לענין זה דטענת ריבוי הדרך בחנות ובאומן טענה היא דהוי היזק גדול כמו העשן והאבק דאין השתיקה וקבלה שקיבלו עליהם ולא מיחו בו כלום ולא מהניא חזקה לכה"ג. ועוד דבלאו הכי ע"כ דלא פסק כהאי דהכא שהרי כאן מדמה לה קדם החנות לקדם הרפת וכדתני בתוספתא ומחלק הכא בין הוא לשכינו ואפילו לדברי רשב"ג דוקא לשכנו יכול הוא לומר כן אבל לדידיה מודה הוא דצריך לקבלו מכיון שקדמו. והוא ז"ל לא פסק כן אלא ברפת כמ"ש בפ"ט הל' י"ב וטעמו דלא נשנית האי ברייתא התם בדף כ' ע"ב אלא ברפת בלבד אבל לא בחנות ואומן מכיון שהיזק גדול הוא (וסברא זו היא דשמעינן מהכא). דומה לעשן ובית הכסא דלא מהני חזקה כדפסק בפי"א שהבאתי בהלכה דלעיל. והיינו שכתב בפ"ט שם ואם הוחזקה החנות בתחלה לרפת או לנחתום וכיוצא בו וכו' אינו יכול למחות בידו דדוקא בכגון אלו וזהו מוסכם עם מה דאיתמר הכא לעיל בהלכה ב' אין הוה כגון קיני או כנפח מתחילה מותר וכמ"ש שם אבל בחנות אומן לא וכדתנן חנות שבחצר יכול למחות בידו וזהו כפירושו דאפילו החזיק בחנות כזה בדין דרישא יכולין לעכב ובדין דסיפא אינו יכולין לעכב אם החזיק כדכתב בפ"ו הל' י"ב וכמה שהבאתי לעיל להדיא דקול הנכנסין והיוצאין בחנות אומן הוא דהוי היזק גדול והאי מילתא לחודה הוא דלמדנו מסוגיא זו. והארכתי בזה קצת לפי שיצטרך לנו ביאור זה לקמן בפ"ג אי"ה עיין בהל' ט' שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:3:6:1)

**שורא דחמץ.** בבבלי ריש פרקין דף י"ט ע"א מוקי נברכת הכובסין דמתני' דהתם במחמצן אבל דניידן הרחקת ארבע אמות בעי וצ"ל דהאי ש"ס ס"ל דנברכת הכובסין ששנינו בריש פרקין דבג' טפחים סגי היינו במקום ששורין הבגדים במים בלבד וכדאיתא בתוספתא מרחיקין את הנברכת ואת הבקיע מכותל של חבירו ג' טפחים ושורא דחמץ דקאמר הכא ומפליג בקילקול החומה הרבה דס"ל מקום שמחמצין שם מכין הבגדים עד שיתלבנו וכעין דפי' הרמב"ם לההיא דנדיין דהתם בפ"ט הלכה ה' ומפני שהיזקו מרובה צריך להרחיק מן החומה ביותר וכדמוכח דנקט בתר האי דמכושתיה דהרחק ד' אמות בעי. ואין בין האי ש"ס לדהתם אלא כינוי השם בלבד. וכל זה לפי מה שכתוב לפנינו ואני מטריח א"ע בכל מקום ליישב הגי' אפי' בתיבה ואות א' בכל האפשרי ובלבד שלא יהא נגד הדין והשכל אבל נראה שט"ס הוא וצ"ל שורא דתמן ואדלעיל קאי בענין הרחק מרישתיה דקאמר רבי יוסי ברבי בון דקשה ומזיק הרבה להכותל שאפילו עמודים שבתוך הבית והבית נשען עליהם נעשין רכין ותלושים והכותל חומה בעצמה שהיא עומדת שם נעשת כל כך חלושה דממש מן קול גורי פרסיי' נפל ולפיכך צריך להרחיק זה מן הכותל ארבע אמות. והיותר נראה דגי' חמץ על מקום ששמו כך הוא כדאשכחן בריש פ"ו דדמאי וכן בסוף פ"ק דע"ז רבי חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה וכו' וכלומר חומה של בתי עיר חמץ חלושה היא הרבה מן קל גורי פרסייא נפל וצריך הרחקה ד' אמות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:4:2:1)

**בכותל סודמין היא מתני'.** יש לפרש בענין פלוגתייהו דרבי לא ורבי יוסי דפליגי כפשוטו לרבי לא בכותל אטום וסתום שאין בו חלונות מיירי וליכא טעמא דלא יאפיל אלא טעמא דדוושא בלבד ורבי יוסי מוקי לה בכותל שיש בו חלונות דאיכא טעמא משום דוושא וגם כן שייך הרחקה מהחלונות בכדי שלא יאפיל וכגון שהוא בנוי מן הצד וכדמוכח מסיפא דמתני' דקתני ובחלונות כגירסא דהכא במתני' דמשמע דאדלעיל קאי דבחלונות שבאלו כתלים צריך בין מלמעלן וכו'. וכדמתרץ התם בדף כ"ב ע"ב אליבא דרבא בבא מן הצד והיינו כפירוש הרמב"ם ז"ל כמ"ש בפירושו ובחיבורו בפ"ט משכנים הל' ט' שכתב ראובן היה כותלו סמיך לכותלו של שמעון כמין גם וכו' וזה כפירושו לתרץ ג"כ הא דפריך התם בריש הסוגיא כותל קמא היכי סמך וכו' וכדפרישית בפנים במתני' וכל הסוגיא דמוכחא כפירושו וכדרכו ז"ל. ובמה שהיה נראה לומר דהכא קאמר מכנגדן שלא יאפיל את הצדדין וזה לכאורה פירושו כותל שני של ראובן מכנגד כותלו הראשון וכעין שכתבתי בפנים וכמה שהביא הה"מ בשם מי שכתב בשמו של הר"י מיגש ז"ל ובאמת לא כן הדבר כי לא פירש כן הר"י הלוי כמו שאביא פירושו לקמן וכן הרמב"ם כתב שם ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל שמעון וכו' כזה וכן הכא יש לפרש כן מכנגדן שלא יאפיל את הצדדין צדי החלונות שבכותל שמעון שהוא כנגדו וכדמייתי ראיה מהתוספ' ששם כתוב מן כנגד החלון והיינו כמלא החלון צריך להרחיק זה הכותל בכדי שלא יאפיל אור של החלון והשתא תרווייהו איתנהו משום דוושא ובכדי שלא יאפיל והיינו בכותל שיש בו חלונות וה"ק ובחלונות בלאו הכי צריך ד' אמות מכנגדו בכדי שלא יאפיל ומפרש הוא ז"ל להא דהתם נמי כן דמקשו ליה לרבא דקאמר טעמא משום דוושא והא בכדי שלא יאפיל קאמר אבל משום דוושא לא ומשני הב"ע בבא מן הצד וכלומר הא ע"כ מתני' מיירי דכותל הראשון עשאו מן הצד דאי לאו הכי היכי סמך ליה משום דוושא כדאמר לעיל ועכשיו שבא לסמוך כותל שני כנגד כותל שמעון צריך להרחיק משום דוושא ארבע אמות ואם יש חלונות בכותל שמעון בלאו הכי צריך הוא להרחיק מכנגדו בכדי שלא יאפיל. וזהו ובחלונות וכו' דקתני במתני' וברייתא מפרשה לה והכי איתא בתוספתא החלונות ד' אמות מכנגדן כדי שלא יאפיל. וכמה שכתב היא ז"ל בפ"ז מדין החלונות והוא כמו שנלמד מהא דקאמר התם לקמן וזה שייך אפי' במקום דליכא משום דוושא ונמצא פירושו ז"ל מכוון מסוגיא דהכא ודהתם. וכבר מבואר שיש פירושים ושיטות אחרות בענין זה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו ופירש בשם רבינו האי גאון ז"ל דהכא מיירי דבכותל ראשון מחל לו והרשהו לסמוך והטור בסי' קנ"ה כתב ולדברי הרמב"ם ז"ל דרך אחרת בזה והה"מ כתב ודבריו כדברי רבו ז"ל. ובעיקר הקושיא שהקשו לא ביאר כלום דהא בריש הסוגיא קאמר וקמא היכי סמיך וכו' אלא אמר רבא וכו' ונפל לא יסמוך וכו' ובדרישה כתב שנראה לו דהרמב"ם לא גריס ונפל כדברי רבא והאריך שם בענין כותל פחות מד' אמות מהיכן למד לומר כן וע"ש ובענין הגי' בדברי רבא ברחוק ד' אמות שהוא דוחק. וראיתי בפירוש הר"י הלוי מיג"ש ז"ל וז"ל דייקינן בגמרא וכותל קמא היכי סמוך ליה לכותל חבירו ואוקמה רבא דה"ק מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו בארבע אמות פי' רוחב כותלו סמוך לאורך כותלו של חבירו לא יסמוך לו כותל אחר כנגדו ארכו כנגד אורך כותל של חבירו לעשות ממנו בית אא"כ הרחיק מכותלו של חבירו ד' אמות מ"ט דדוושא דהני ד' אמות מהני לכותל חבירו ומשום הכי מצי לעכובי עליה וליכא הכא לאקשויי וכותל קמא היכי סמך דהאי כותל קמא רחבו כנגד אורך כותלו של חבירו הוא דאכתי איכא דוושא ואי משום רוחב כותל לההיא פורתא לא חיישינן עכ"ל הרי לפניך להדיא דלא היתה גירסתם ז"ל ונפל בדברי רבא. וכן עיקר יסודו של הדרישה נפל במה שרצה לפרש דברי הרמב"ם בענין כותל פחות ארבע אמות מההיא דאמר רבא ברחוק ארבע אמות ופי' בדוחק ע"ש אבל באמת לא היו גורסין כן כמו שהוא לפניך אבל פשוט הוא דלגירסתם ז"ל שגורסין בד' אמות א"כ מכאן למד הרמב"ם זה דדוקא בכותל חבירו בד' אמות הוא דקאמרי' דצריך חיזוק הארץ. וכך הם ז"ל מפרשין לדברי רבא כותל חבירו שהוא בד' אמות. ויתר הדקדוקים שהאריך בדרישה לעיל בהסוגיא לפי פי' הרמב"ם כבר מבוארין הם במה שביארתי לעיל ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:5:2:1)

**הדא דתימר לימין.** במה שמחלק האי תלמודא בזה יש לפרשו דלימין דקאמר פירושו לאלתר הוא כמו דבר המיומן ומזומן מיד הוא ודוגמתו תמצא לקמן בסוף הפ' ונוטל בימין כלומר שצריך שיסתום לאלתר ובשמאל הוא היפוך הדבר שאינו מזומן מיד והוי כעין דאמרי' התם דזימנין דיתבא בחורא ובהדי דמנח לי' קפצה ובהכי הוי גירי דיליה ועיין לקמן בהלכה ט':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:5:3:1)

**ולהלן את אומר שלשיס ריס וכו'.** עיין במה שכתבתי בסוף פ' מרובה בזה בענין פי' הרמב"ם ז"ל בישוב הכרמים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:6:2:1)

**הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת בנתיים.** כדפרישית בפנים. ושוב מצאתי כן בחידושי הרמב"ן ז"ל ופי' שם להא דמשני בבבלי דף כ"ד ע"א אהא דפריך וליזיל בתר רובא דעלמא הב"ע בשביל של כרמים גם כן בענין זה דאין מקום זה דרך הרבים ואין בני אדם מצוין שם אלא שביל של כרמים הוא שאין עוברין בתוכו כלל אלא אותן בני אדם של שני שובכות לפיכך אין לחוש לנפילה אלא דהני ואינהו לא מייאשי סבר מאן שכיח התם חבראי איהו מחזיר לי אי נמי נקיטנא ליה בדינא כדאמרינן במציעא גבי סלע שנפלה משנים ולא כפי' רש"י ז"ל בההיא דשביל של כרמים ולא גריס התם דכל דמידדי והדר חזי לקינו וכו' ע"ש. ובענין פסקו של הרמב"ם ז"ל בדינים אלו כתבתי מזה בחיבורי הגדול המקום יסעייני ויזכני להוציאו לאורה ובחלק הא' במעיין הב' ביררתי ובארתי ת"ל בכל הסוגיות השייכות לדין דרוב וקרוב וכתבתי לפירוש הא' שפי' הרמב"ם בההיא דפריך התם בריש הסוגיא הנזכרת מתיב רבי זירא והיתה העיר הקרובה וגו' ואף ע"ג דאיכא דנפישה מינה בדליכא וכו' דלא פירש כפי' רש"י בדליכא דנפישא אלא כולן שוות. אלא ה"ק בדליכא הכא דנפישה מינה ואהא פריך ומי פסיקא לך למימר בדליכא וליזיל בתר רובא דעלמא ועל כרחך איכא טובא דנפישי מינה ומשני ביושבת בין ההרים וכלומר בהא קאמינא לך דליכא ובהכי משכחת לה אבל היכא דיש כאן שתים שהן שוות א' קרובה וא' רחוקה לכ"ע אזלינן בתר קורבה ולא בעינן שתהא יושבת בין ההרים וכן אם אותה העיר הרחוקה נפישא מן הקרובה אזלינן בתר רובא ולא חיישינן עוד לדנפישה גס מינה דא"כ אין לדבר סוף ובהא לא איירי כלל לא המקשה וליזיל וכו' ולא המתרץ דהכל מודים בזה ולא פריך ליה וליזיל וכו' אלא אהא דנקט בלישניה בדליכא והכי ה"ל למימר בששניהם שוין ואהא לא הוי פריך ליה מידי ומשני ביושבת וכו' כדאמרן והא דפריך לקמן התם גבי ב' שובכות דמוקי כששניהן שוין וליזל בתר רובא דעלמא התם שייכא שפיר האי קושיא גם על שניהן שוין וליזל וכו' וליהוי של מוצאו אבל גבי עגלה ערופה לא שייכא כלל האי קושיא על שניהן שוין דא"כ אין לדבר סוף ומאיזה עיר יביאו עגלה ערופה דלעולם ניחוש דילמא איכא עוד דנפישא מינה ולא פריך אלא אהא דקאמר בדליכא דמשמע דליכא הכא כלל ובזה מתורץ למאי דפסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות רוצח הלכה ו' אין העיר הקרובה מביאה וכו' ולא הצריך שתהא יושבת בין ההרים. וכתבתי שם ראיה לפי' הזה בדליכא מהתוס' ד"ה ואי דליכא אחרינא וכו' ע"ש. ובבירור כל הסוגיא מדין הזה כתבתי שם דכל הקושיות ופירוקי דנאמרו בהסוגיא מתיב רבי זירא וכו' לא קאי אלא ארבי חנינא לחודיה דאיהו ס"ל דאפי' בקורבא דמוכח אזלינן בתר רוב הרחוק וכדהוכיחו התוס' שם אליביה וע"ש אבל הרמב"ם לא פסק כוותיה בקורבא דמוכח וכדמוכח מההיא מימרא דלקמן התם חבית שצפה בנהר וכו' דפסק הוא ז"ל בפי"ב ממ"א הלכה כ"ח כרב התם ואיהו ע"כ דלא ס"ל בקורבא דמוכח כר"ח ודקאמר התם דכ"ע אית להו דר' חנינא וכו' היינו בעיקרא מילתיה דר"ח דהוה ס"ד דלית ליה לדרב כלל להא דר"ח דהולכין אחר הרוב ואפילו בקורבא דלא מוכח ועיין בתוס' שם ובד"ה רוב וקרוב וכו' ולפיכך ניחא נמי הא דפסק הרמב"ם בסוף פט"ו מהלכות אבידה בדין דמתניתין דהכא גוזל הנמצא וכו' ולא הצריך גבי שתיהן השובכות שוין לומר בשביל של כרמים וכדאוקי בגמרא התם משום דכל הא לא אתיא אלא לר"ח. והכא הוי קורבא דמוכח נגד רובא דעלמא ולפיכך לא חיישינן לרובא דעלמא בכה"ג ואפי' בשאין שביל של כרמים. וכל זה לא כתבתי שם אלא לפי הגי' שלפנינו בגמרא דילן וכפי פירש"י שם. אבל למאי דלא גריס הרמב"ן ז"ל כגי' רש"י ומפרש לה כדהכא דאין כאן דרך הרבים מפסקת וליכא למיחש כלל לרובא דעלמא פשוט הוא ולא צריכין לכל מה שאמרנו בענין דינא דמתני' דהכא דבהכי מיירי גם הרמב"ם שם דנמצא בין שני שובכות קאמר ואין כאן דרך הרבים מפסקת וזה לא היה צריך לבאר בפירוש. ואם דהאמת יורה דרכו דאין דעת הרמב"ם לפסוק בקורבא דמוכח כר"ח. גם שם דקדקתי בדעת הרמב"ם שפסק בסוף פ"ג מהלכות שקלים להדין דהמשנה ריש פ"ז דהתם מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה וכו' ואמאי לא הצריך שיהו שניהם שוין וכדפי' הר"ב שם להאי מ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מוקי למתני' שהשקלים והנדבה שוין ולכאורה קושיא היא דהא לא שייך כאן קורבא דמוכח דלא אמרינן הכי אלא נגד רובא דעלמא וכמבואר בתוס' ד"ה מתיב ר"ז ובכה"ג הא פסק הוא ז"ל כר"ח דהולכין אחר הרוב. ובראותי בחידושי הרמב"ן ז"ל בסוגיא דשמעתין למדתי תירוץ לקושיא זו דכתב שם וז"ל ואי קשיא לך היכי מקשינן ממתני' עליה דרבי חנינא הא אין הולכין בממון אחר הרוב לאו מילתא היא דכי אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי דלא לאפוקי ממונא משום דקי"ל זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה אבל היכא דליכא חזקה אזלינן בתר רובא ואי בתר רובא ליכא למיזל כ"ש בתר קורבא דהא רובא עדיף לרבי חנינא עכ"ל. וא"כ אף אנו נאמר דאף על גב דליכא הכא חזקת ממונא לענין לאפוקי מדחבריה מ"מ איכא חזקה ואומדנא דמוכח דלשקלים הוא מכיון דנמצאו קרוב לשקלים ובהא אין הולכין אחר הרוב אלא אחר חזקה ואומדנא דמוכח ודמיא להא דרבי אחא בגמל האוחר בין הגמלי' ונמצא הרוג בצידו דאי לאו דהתם לאפוקי ממונא הוא הוו כ"ע מודים לדר' אחא ועיין בריש שור שנגח את הפרה מ"ש בענין זה בס"ד ועיין בתוס' פ' קמא דחולין דף י"א במ"ש בשם הר"ר חיים בענין רובא וחזקה דכתבתי במקום אחר דדעת הרמב"ם כדעת הר"ר חיים ואין כאן מקום להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:7:2:1)

**מה מפקה מביניהון וכו'.** והתם קאמר האי טעמא מפני שהוא נוי לעיר לחוד וא"כ לעולם צריך הרחיק. והנ"י כתב דנ"מ בין טעם דנוי ובין מקום דאיכא טעמא דהיזיקא כמו בגורן קבוע דאי משום נוי אין בני העיר יכולין למחול ואי משום היזק יכולין למחול. ובדין דאילן גופיה שייכא שפיר טפי הנ"מ דהכא אם עומד בתוך שלו ולהכי קאמר האי נ"מ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:8:2:1)

**מפני שהיא תדירה.** מהכא משמע דמפרש לה תדירה ברוחות ושייך הא דבתרה מה דא"ל אביי לר' מנא וכעין דאמרינן התם בכתובות בסוף פ' המדיר מכריז ר' יוחנן הזהרו מזבובים של בעלי ראתן רבי זירא לא היה יתב בזיקיה. אבל בבבלי דף כ"ה ע"א מסיק לפירושא דתדירה תדירה בשכינה וכדפרישית במתני' כשם שזה מרחיק זה מזה וכו'. והתם בדף י"ח ע"ב בהסוגי' דמפרש לה לפלוגתייהו דת"ק ורבי יוסי קאמר בפשיטות דקא"ל להו ר' יוסי לרבנן תינח משרה וירק דהני מזקי הני והני לא מזקי הני אלא חרדל ודבורים תרווייהו מזקי אהדדי וכו' וא"כ משמע דבצלים וכרישין ג"כ לא מזקי תרווייהו אהדדי נינהו דהא לא פליג ר' יוסי מהאי טעמא עלייהו דרבנן אלא בחרדל ומשרה וירק דנקט משום דבבא דרישא נקט והה"ד לכרישין ובצלים הני מזקי הני וכו' וכר"א בר"ש דברייתא וכפשטה דת"ק דמתני'. והמסקנא התם לעולם רבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו ס"ל ולדבריהם דרבנן קא"ל וכו' והשתא הדר ביה משינויא דלוקח דלעיל כן פי' הר"י הלוי ז"ל בפירושיו וכן הסכים הרמב"ן ז"ל בחידושיו וכן פי' הרא"ש ז"ל שם. ופסקו הפוסקים הלכה כרבי יוסי דמתני' וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"י משכנים הלכה ה' אלא שהוא ז"ל הצריך שם שירחיק בכל הדינים השנוים במתני' שלשה טפחים בכדי שלא יהיה היזק בידים דבכולא פירקין אמרי' מודה רבי יוסי בגירי דיליה. והרבה האריכו בזה האחרונים ומ"מ לא ביארו מהיכן למד הוא ז"ל לשיעור הרחקת ג"ט. והטור בסי' קנ"ה כתב וה"ר משה מיימון ז"ל כתב שצריך להרחיק משרה וכרישים וחרדל מירק ובצלים ודבורים ג"ט וכ"כ רב אלפס ואין נראה כן בגמרא ותמהו ע"ז מן האחרונים דהב"ח כתב דבספרי האלפסי שבידינו לא נמצא כתוב דבעי הרחקה ג"ט אלא במשרה וירק וכמו שהעתיק הרא"ש. ולא נמצא כתוב בפירוש ג"ט אפי' במשרה וירק בדברי הרי"ף ז"ל שבידינו אלא דכתב הוא ז"ל אלא מיהו צריך ודאי לארחוקי משרה מירק כי היכי דלא ליהוי גיריה כי היכי דמרחיק בור שיח ומערה וכו' ומזה למדו לשיעור ג"ט. והקשו גדולי המפרשים על הרמב"ם דפסק כן גם באינך והרי"ף לא כתב אלא במשרה וירק כן וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו בשמעתתא דמרחיקין סולם מן השובך וז"ל ומה שכתב רבינו הגדול ז"ל לקמן מיהו צריך ודאי לארחוקי משרה מירק בכדי דלא ליהוו גיריה משמע דג' טפחים קאמר ואע"פ דבג"ט מיתם תיימי והדר אזלי אפ"ה הוא דמשרה מקלקל ליה לירק ומתונתא דידיה מטי ליה בג"ט כי היכי דמטי לכותל אבל כרשים ובצלים לא מרחיק כלל כדעת רבינו ז"ל ודברי הרב רבי משה הספרדי ז"ל אינן כלום עכ"ל. והנה מבואר זה אם נאמר דמר פירש דברי הרי"ף ז"ל כך ומר פירש דאכולה מתני' קאמר ובבא דרישא נקט ליה בלישניה דלכאורה אין לחלק להטעם שכתב הוא ז"ל בעצמו במשרה וירק וכן באינך אלא דמוסיף אני מה שלמדתי מתוך דבריו ז"ל לקמן ומשם נדע לטעם הרמב"ם ז"ל בענין הרחקת ג"ט לכולי דיני דמתני' וממקום אחר הוא דלמד לומר כן דבמשנתינו דהכא כתב וז"ל תמהני בה למה לא פירש כמה מרחיקין אותן ולא שנו בכולהו מתני' הרחקה סתם חוץ מזאת ולא מצאתי לא בתוספתא ולא בירושלמי כמה היא אלא שאני רואה מן התוספתא דהרחקת חרדל מן הדבורים חמשים אמה היא והרחקת משרה יש ללמדה מנברכת שהיא ד' אמות וכרישין מן הבצלים אינה כל כך אלא יש ללמדה מדין כלאים ביניקתן וגם זה תמה שעירבן במשנתינו ולא פירש ולא חלק ביניהם וכו' ובסוף דבריו כתב ויש לפרש שהרחקת משרה וכרישין ודבורים חמשים אמה היא ואדלעיל קאי ומרחיקים נ' אמה את המשרה מן הירק וכו' ואין זה מחוור עכ"ל בחידושיו. והנה הפליג הוא ז"ל בהרחקתן ואם דמהתוספתא אינה כ"כ ראיה בל"ה דשם נשנית לענין הרחקה מן העיר ורבי יוסי קאמר לה דתני התם וכן היה רבי יוסי אומר מרחיקין את הדבורים מן העיר חמשים אמה כדי שלא ינשכו את בני האדם וכך היא בנוסחת התוספתא כתיבת יד אשר לפני ונוסחא דווקנית היא כתובה על קלף ישן נושן לערך אלף שנה ובכמה וכמה מקומות מצאתי שם מוגה וכן מה שחסר באיזה מקומות בספרי הדפוס הועתקה שם בשלימות. וכן הביא הוא ז"ל בעצמו להאי תוספתא דהכא בשמעתתא דריש פרקין ורצה הוא ז"ל ללמוד משם הפלגת הריחוק דעד נ' אמה באים הדבורים שם. וזה הוא לת"ק וגם רצה להשוות כל דינים השנוים במתני' וא"כ למה לא נאמר לענין הרחקת דגירי דיליה למאי דקי"ל כרבי יוסי ולהשוות כל הדינים כדברי הרי"ף דלעיל. אבל האמת יורה דרכו ומדבריו ז"ל בעצמו שהראה לנו את הדרך נלמד דעת הרמב"ם ז"ל דהכל למד מן דין דכלאים וכדנראה להדיא מהאי תלמודא במס' כלאים דמשוה דין הרחקת הזרעים בנזקין ליניקת כלאים דהכי איתא התם אריש פ"ז אמתני' המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר ע"ג שלשה טפחים לא יביא זרע עליה. תמן תנינן מרחיקין את הזרעים וכו' שלשה טפחים רבי ירמיה מקשי תמן את אמר אין השרשים מהלכין מן הצד והכא את אמר השרשים מהלכין מן הצד. פירוש תמן במתני' דהתם המבריך וכו' דלא קתני אלא על גבה אלמא דמן הצד לא חיישינן דהזרעים אין מהלכין מן הצד והכא בנזקין את אמר מרחיקין וכו' ש"מ דהשרשין מהלכין מן הצד. א"ר יוסי כאן וכאן אין השרשים מהלכין מן הצד אלא שהן עושין עפר תיחוח והן מלקין ארעיתו של כותל תדע לך שהוא כן דתנינן תמן מי רגלים ומי רגלים מהלכין מן הצד. בתמיה אלא דטעמא שהם עושין עפר תיחוח במקומן ומתוך כך נתקלקל יסודו של כותל התיב רבי יוסי ברבי בון והתנינן מחרישה אית לן מימר מחרישה מהלכת מן הצד. כלומר דרבי יוסי ברבי בון ג"כ התיב לסייע לשינויא דרבי יוסי דהא מחרישה ג"כ אין דרכה להלך מן הצד אלא טעמא כדאמרן. ע"כ. ועכ"פ למדנו מהאי סוגיא דמדמה נזקין לשיעור יניקת כלאים וא"כ ילמד סתום מן המפורש דשיעור ג"ט בכל מקום הוי כגירי דיליה לענין נזקין דהא גם למאי דקי"ל כרבי יוסי במתני' וכן בדין דבור קי"ל ג"כ כדינא דמתני' דריש פרקין וגם רבי יוסי מודה בהן וש"מ דג' טפחים חשיב גירי דידיה לכל דיני הרחקת נזקין מה שלא פירש לנו התנא במתני' בהדיא וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל בזה. ובענין דעתו בגירי דיליה מבואר הוא שם בזה הדין בעצמו דלא נקרא גירי דידיה אלא היכא דההיזק מזומן בשעת מעשה וזה נלמד מדין מרחיקין את הסולם מן השובך דמוקמינן דרבי יוסי מודה בדוקא שמזומן הוא כעת מעשיו של זה כדציינתי לעיל בהלכ' ה' ד"ה הדא דתימר לימין וכן בדיבור דלקמן ולפ"ז מפרש בהסוגיא הנזכרת דכד הדר משינויי דלעיל וס"ל לרבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו וכו' ואין על המזיק להרחיק כ"א בדבר שהוא מוכן ומזומן ההיזק מעשה שלו ויתבאר מזה לקמן פ"ג הל' י' בענין סוגיא דהאי תלמודא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:10:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:10:2:1)

**אוף אנא אית לי ישוב העולם באילנות.** והכי אמר בתוספתא פ"ק רבי יוסי מתיר שלא נתנו שדות אלא לנטיעה ומכאן מביא הריב"א ראיה הובא בהגמי"י פירש דלא לכל מילי אמר ר' יוסי על הניזק להרחיק את עצמו אלא בדברים שהן עיקר ישוב או תשמיש שאין לו למזיק להניח ישובו או דירתו או תשמישו אבל אם לא היה המעשה של מזיק עיקר ישוב אפי' רבי יוסי מודה דעל המזיק להרחיק את עצמו ע"כ. אבל מסתימת דברי הפוסקים אינו נראה כן דלא אמרו רבי יוסי מודה אלא בגירי דיליה וכן נראה מדאמרו גבי מרחיקין את הסולם מן השובך לימא מתניתין דלא כרבי יוסי אפי' תימא רבי יוסי ומודי בגירי דיליה וזמנין דבהדיה דמנח ליה יתבא בחור וקפצה ואי בכה"ג מודה רבי יוסי לא הוי צריך להאי שינויא דהא סולם מן שובך אין עיקר ישוב הוא להאי סולם דיליה ואין לנו לדמות במה שמשתמש בו לפעמים לעיקר ישוב וכן מוכח מכמה מקומות בפרקין ומהכא ג"כ אין ראיה כל כך דכלפי דאמר רבנן יישוב העולם בבורות הוא השיב להם רבי יוסי אם כן גם אני אומר ישוב העולם באילנות ופירות הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:10:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:10:3:1)

לפום כן אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן אין שרשין לענין ביכורים כלום הכי אמר רבי יוחנן בפ"ק דבכורים אחר הסוגיא שהבאתי בפנים והכי המסקנא התם בפרקין דף כ"ז ע"ב כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אחד אילן הסמוך למצר וכו' שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מבכורים הלכ' י"א ובענין מה שיש לדקדק בחשבון תנאי יהושע כבר בארתי לעיל פרק הגוזל ומאכיל הלכה ב' מזה ע"ש ד"ה שעל מנת כן ובפרק הספינה הלכה א' ד"ה בשם רבי יהושע בן לוי ארבעה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:11:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:11:2:1)

**רבי יונתן הוה דאין טבאות.** לישנא דהאי ש"ס בכל מקום כך הוא על טבא אומר טבאות וכעיו האי עובדא גריס בבבלי פ' חזקת דף ס' ע"א ר' ינאי הוה ליה אילן נוטה לרשות הרבים וכו' והכא ל"ק מעיקרא מאי סבר משום דלא הוה נוטה אלא גו דההוא רומאי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:11:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:11:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:11:5:1)

**הלכה כרבי שמעון.** והרמב"ם ז"ל פסק בפי"ג מנ"מ הלכה כ"ו כתנא קמא דמתני'. והרי"ף ז"ל הביא המשנה כצורתה וסמיך אכללא דהלכה כרבים ונראה דטעמיה דהרי"ף והרמב"ם דלא פסקו בה כדעת דהאי ש"ס משום דבגמרא דילן שקיל וטרי שיעורא דרבי יהודה נפיש או דרבנן נפיש וכו' וש"מ דלא ס"ל להש"ס הלכתא כר"ש דאי אמרי' כנגד המשקול' תו לא איכפת לן הי משיעוריהו דר"י ורבנן נפישא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:11:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 2:11:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/2:11:5:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא