## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:1:1)

**חזקת הבתים.** מאן אית ליה שור המועד לג' ימים וכו'. הכא מדחי לה להאי היקישא דחזקה משור המועד דאי הכי לא הוה רבי יהודה פליג עלה לקמן והתם בריש פרקין בעי למימר מעיקרא דאפי' לר"מ שייכא האי היקשא מה שור המועד בעידנא דאיתא להאי נגיחא ליתא להא וכו' עד דמסיק מאן הולכי אושא רבי ישמעאל ובאמת לרבנן לאו מהיקשא דשור המועד למדו אלא כדמסיק רבא עד תלת שנין מיזדהר אינש בשטרא וכו'. ונראה הא דדחיק התם לאוקמי אפי' כר"מ משום דגמריה דר"מ מרבי ישמעאל הוא דקיבלה כדאמרי' בעירובין דף י"ג כל מקום שאתה מוצא משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר"ע ר' מאיר הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:3:1)

**המוכר בית לחבירו.** כבר ביארתי בחיבורי בקידושין שם דמסוגית הבבלי. פרק שור שנגח את הפרה דף נ"א ונ"ב דשם מבוארין דינים אלו והמסקנא התם דלא קנה לגמרי אלא דמהני אלו המסירות לענין זה שלא יצטרך לומר לו לך חזק וקני אם הוא שלא בפני הבעלים אבל עכ"פ צריך שיקנה בדרכי הקניה כל א' וא' כדינו לזה בחזקה ולזה במשיכה וסוגיא דהאי ש"ס אף דלכאורה נוכל לפרש ג"כ דלאו לענין קנין לגמרי הוא אלא לענין דהוה כאומר לו לך חזק וקנה אלא דבקידושין לא משמע הכי דהתם מוקי לה דין דמסירת המפתח בפלוגתייהו דר"ש ורבנן בתוספתא דטהרות דלרבנן דקאמרי המוסר מפתחו לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח וה"נ מסירת המפתח לאו מילתא היא ולר"ש דמטמא מסירת המפתת מילתא היא א"כ משמע דלענין קניה לגמרי מיתפרשא דאם לענין דהוי כא"ל לך חזק וקני וכגמרין א"כ הוי האי דינא למאי דאיתמר בגמרא דילן כר"ש ולא כרבנן אבל אי מתפרשת לה להא דמוקי לה בפלוגתא לענין קניה לגמרי לק"מ למסקנת סוגיא גמרא דילן דבאמת קי"ל כרבנן וכסתם מתני' דריש פ"ז דטהרות ומסירת מפתח לאו מילתא היא לענין שיקנה לגמרי עד שיחזוק בו כל חד וחד לפי דינו והתם דלא מסר לו אלא לשמירה הלכך הבית טהור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:4:1)

**ואביו ואמו נעשין לו כשני עדים.** בקידושין שם כתבתי דלמאי דפסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מא"ב מהל' ל' בדין זה הולד שהיה מושלך בדרך ובא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו נאמן וכן אמו נאמנת נאסף מן השוק ובאו אביו ואמו אחר כך ואמרו בנינו הוא אין נאמנין וכתב הה"מ דהאי אי אביו או אמו כן הוא בירושלמי. וכך היה הוא ז"ל מפרש להא דרב דהתם אביו או אמו א' מהן. ולפ"ז לכאורה קשה הסיפא דמשמע מדבריו דאפי' שניהם אין נאמנין והא בסוגיא דהכא מבואר להדיא דאביו ואמו כב' עדים הן ורבי אבהו בעי למימר דאפי' בסיפא אביו לחוד הוא דנאמן ועכ"ח שניהן נאמנין לכ"ע וכדאמר הרי כל רבותינו בגולה מעידין עלינו משמע הכא שדין זה מוסכם הוא אם לא שנדחוק ולומר דגם בסיפא הכוונה בדבריו ז"ל אביו או אמו. ואם כך היה ג"כ כוונת הה"מ לפרש א"כ צ"ל דבשני רעבון דקאמר דנאמנין ג"כ או אביו או אמו קאמר והיינו דציין על הא דהביא אמר רבא ובשני רעבון אע"פ שנאסף מן השוק אביו ואמו נאמנין ופירש רבינו אביו או אמו וכן הוא בירושלמי לפ"ז היה ביותר קשה דהכא לא חילקו בכך אלא כל זמן שלא נאסף א' מהן נאמן ואם נאסף צריך שיהו שניהם מעידין עליו כדמסיק. והנראה דלא פסק הוא ז"ל כהאי דהכא אלא בדין דרישא ולא מחלק בין מרגיע או לא משום דהתם בגמרא דילן סתמא קאמר ולא מחלק בהכי ש"מ דבתינוק קטן לא חיישינן לענין יוחסין בענין זה ולא מדמינן לה לדין חזקה ובפירוש' דאו אביו או אמו ברישא הוא דסמיך על הא דמבואר להדיא הכא אבל בנאסף מן השוק אין אביו ואמו נאמנין אפי' שניהם מעידין וטעמיה מדאמר רבא ובשני רעבון אפי' נאסף מן השוק נאמנין שניהם הא לאו הכי אין נאמנין דכיון דנאסף מן השוק ויצא עליו שם אסופי צריך ב' עדים כשרים להעיד עליו ופסק כרבא דבתראה הוא. ושם כתבתי לשיטת הרשב"א ז"ל בדין זה ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:4:2)

**עגלים וסייחין המקפצין ממקום למקום אין להן חזק'.** היינו שאינן מסורי' לרועה אבל אם הם מסורים לרועה יש להן חזקה כדקאמר התם דף ל"ו ע"א גבי הגודרות אין להן חזקה ובעבדים אמר התם דוקא לאלתר אבל לאחר ג' שנים יש להן חזקה וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' טוען ובבעלי חיים לא כתב שלש שנים משום דבמסור לרועה תליא מילתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:5:1)

**שתי שדות בנכסי הגר והמצר בנתיים.** מילתיה דרבי יוחנן בבבלי פרקין דף נ"ג ע"א וכדפרישית בפנים וכן בעיא דרב חסדא התם ג"כ בעיא דלא איפשיטא ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מזכייה ומתנה הלכ' ז' דהרי זה ספק ואם בא אחר והחזיק בה לקנותה זכה האחרון וכבר נתבאר מזה בפ"ק דקידושין וכן הא דתלש צפונה וכו' זהו הדין משדה שאינה מצויינת במצריה הנזכר שם לקמן וכפי' התוס' והרמב"ן ז"ל וכן דעת הרמב"ם שם בהל' י':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:5:2)

**בגין דלא תימר קשיא לשמואל וכו'.** וכלומר דבאמת לא קשיא מידי לשמואל דמדינא קאמר דלא קנה אלא מה שתלש ומתני' מפרש שמואל באומר לו לך קנה מה שעליה במה שאתה מיפה לי קרקע כל שהוא וכדמוקי לה רב ששת התם דף פ"ז ע"א וכלומר בשכירות היפוי שהקרקע נקנה בכסף והמטלטלין נקנין אגבה וכך היא גירסת הרי"ף ז"ל ויפה לי קרקע כל שהוא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ג מהל' מכיר' והיינו דהצריך שם שיהא הפשתן יבש שאינו צריך לקרקע דלפירוש הזה צריך להעמידה בשאינו צריך לקרקע ודינו כמטלטלין וכן כתב הרמב"ן ז"ל שם בחידושיו שכך פי' רבינו הגדול ז"ל בתשובותיו. וכך ראיתי בפי' רבינו יוסף הלוי ז"ל תלמידו ורבו של הרמב"ם וזהו דלא כפי' הרשב"ם והתוס' ומ"ש בכ"מ שרצה לפרש דברי הרמב"ם כדברי הנ"י ואינו מוכרח כל כך דלפירוש הרמב"ם ורבו דלעיל אין צריך שישכיר לו בפירוש מקום הקרקע בשביל היפוי אלא בשכר היפוי קנה הפשתן בתורת שכירות וכן הוא בהדיא בפי' הר"י מיגאש. וזהו שכתב הרמב"ם קנה הכל מפני התנאי הזה כלומר מפני תנאי השכירות הוא דקנה מקום הקרקע לקנות הפשתן שעליה. ולפי' הרשב"ם וסייעתיה צריך להעמידה בשאינו עומד ליתלש שהרי כתב לך והחזק בקרקע לקנות הפשתן המחובר בה דקרקע נקנית בחזקה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכו' וכ"פ הרמב"ן שם לדעת פירוש הזה. ומ"ש הוא ז"ל על זה וכן במשמע וכן מוכיח בירושלמי בפ"ק דקידושין נעלמה מעיני דעתו הגדולה היכי מוכח משם. והתם משמע דדברי שמואל קיימין בנכסי הגר כפי' רב אבדומא וסמיך הש"ס על הא דהכא דלא מסיק לה בהאי אוקימתא דר' אבדומא גם לא מצאתי שם בכל הפרק ראיה לזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:6:1)

**משוך בהמה זו לקנות וכו'.** הגי' הנכונה היא בקידושין וכמו שהבאתי בפנים וכך העתיק הרמב"ן ז"ל בחידושיו פרק הספינה בסוגיא דכליו של לוקח ברשות מוכר וכו' והביא הסוגיא דקידושין ולא זכר כלל מהאי ברייתא דמקשי לה הכא מינה ועיין לקמן ודע דבקידושין פריך עלה דאמר רב חסדא לקנות ולדותיה לא קנה אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו שתקנה משאוי שלה שמא לא קנה ומשני הדא דתימר בשלא היתה עוברה אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה. וכבר כתבתי בקידושין שם דהאי סוגיא דהתם לאו דהלכתא היא וכדעת רוב הפוסקים דסוברים דמשוך הבהמה לקנות כלים שעליה לא קנה הכלים ואפי' הבהמה כפותה. אלא דחלוקין הפוסקין בטעם הדין הזה דלדעת הרמב"ם ז"ל הטעם הוא משום דהוי כמשיכה לפירות בתוך כליו של מוכר ולא קנה וכך כתב בפ"ג ממכירה הלכה י"ד אמר לו המקנה משוך בהמה וקנה כלים שעליה הואיל ולא הקנה לו גוף הבהמה וכו' והיא כפותה לא קנה כלים וכו' א"כ מבואר שזה הוא הטעם לדעתו ז"ל דאין ללוקח בגוף הבהמה כלום וזהו לפי שיטתו דמפרש לבעיא דרבי אלעזר בפ"ק דמציעא דף ט' ע"ב משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מהו וכו' ומדאקשי ליה רבא דאפי' א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה לא קנה דחצר מהלכת היא וכו' ואי אמרת דמשיכת הבהמה הוי משיכה לענין משיכת הכלים היכי אמרי' חצר מהלכת היא והא מטעם משיכת הכלים עצמן הוא קונה וכך כתב הרמב"ן ז"ל לשם לסייע מהאי סוגיא דב"מ להיש מפרשין שהביא דס"ל דלא הוי משיכה וכתב שם ב' טעמים לדיעה זו אי מטעם דהוי בכליו דמוכר אי מטעם דהן מונחין ועומדין ואין זזין ממקומן. ומבואר הוא דטעם הרמב"ם כטעם האחד של הי"מ שהביא ודעת הרמב"ן ז"ל שם אכתוב לקמן. ודעת הרא"ש ז"ל וכן הטור בסי' ר"ב הוא ג"כ דאינו קונה הכלים במשיכת הבהמה אבל מטעם אחר כדכתב הרא"ש ז"ל שם בדין המכר. ובעיא זו לא איפשיטא הילכך אם א"ל משוך בהמה זו וקני כלים שעליה לא קנה הכלים במשיכת הבהמה ואפי' בכפותה כיון דבעיא דלא איפשיטא היא אוקי ממונא בחזקת מרה קמא וע"ש דמחלק בין מציאה והפקר לדין מכר מטעם הנזכר ומבואר הוא דלדעת הי"מ שהביא הרמב"ן ז"ל וכדהוכיחו מהתם אין לחלק בין מכר למציאה והפקר. ועוד איכא נ"מ בין הני שיטות בדין דכלים בקופה שהביא הטור שם בסוף הסי' אם אמר לו משוך קופה זו ובמשיכתה קנה מה שבתוכה קנה מה שבתוכה אע"פ שלא קנה הקופה וזהו כדעת התוס' והרא"ש בזה דלמדו לחלק בין בהמה לקופה מדנקט ר"א בהמה בבעיא דיליה וכדכתבו שם הטעם לחלק זה לפי שהקופה ומה שבתוכה משיכתה שוה אבל משיכת הבהמה ע"י הילוך ומשיכת הכלים ע"י גרירה וכיון שכן ש"מ דלדעת הי"מ ודעת הרמב"ם אין לחלק בין בהמה לקופה שהרי מטעם אחר נגעו בה לפי שלא הקנה לו גוף הבהמה והוי ככליו של מוכר וא"כ הה"ד לקופה והם ז"ל לא דקדקו מדנקט ר"א בהמה דחדא מגווני נקט ולמדו לדעתם ז"ל מדברי רבא כדלעיל. ומשום הכי תימה יש כאן על הב"י שקבע בש"ע שם לדברי הרמב"ם בסעיף י"ד ומטעם הואיל ולא הקנה לו בגוף הבהמה ובסעיף שאחריו קבע כדעת הרא"ש והטור ומבואר הוא לכל המעיין דאין דעת הרמב"ם וסייעתיה בדין הקופה כן ולא דקדקו האחרונים בזה כלום והש"כ ציין שם לסי' ר' דשם מבוארים הדינים דכליו של לוקח וכו' אבל כמדומה לי שלא כיון לזה ולא הביא אחד מהעיקר והשורש במה שתלוין דעות החולקין בענין משיכת הבהמה לקניית הכלים והנם מבוארין בדברי הרמב"ן ז"ל. ודעתו ז"ל שם לחלק על עיקר הדין דקניית הכלים דס"ל שם בפשיטות דאע"ג דלא א"ל משיך הבהמה אלא משוך הכלים והוא משך הבהמה דקני הכלים דהא אימשיכו להו הכלים ומפרש להבעיא דר"א בב"מ דמיירי דא"ל משוך בהמה זו וקני הכלים אגבה ומשום הכי הוא דמקשה רבא עליה כיון דבאגב מקני ליה היכי ליקני והא חצר מהלכת היא ומביא שם ראיה לדבריו דבמשיכת הבהמה קונה הוא הכלים שעליה. מסוגיא דהאי תלמודא דקידושין וכמה שהבאתי לעיל דהתם מיפשט פשיטא ליה להש"ס באומר משוך הבהמה לקנות משאו שעליה דקנה וכן לולדה אם היתה עוברה דהוי כמשאוי שעליה. אבל צריך לי לעיין בזה לדעתו הגדולה ז"ל דהכא משמע דלא קאי המסקנא כן דהא בהדיא פריך עלה מהאי ברייתא והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום וברור הוא דליכא לפרש בענין אחר אלא לקושיא דמקשי על הא דבעי לחלק בין אם היתה עוברה או לא והתני המוכר לו עוברי בהמתו דמשמע דכבר מעוברת היא ואפ"ה לא קנה ובודאי מטעמא אחרינא הוא משום דהוי דבר שלא בא לעולם ועכ"פ קשיא על הא דרבי נסא הדא דתימר וכו' וזה אין צריך לפנים דלא מצינן לפרושי להאי והתני בניחותא ולסייעתא לדרב חסדא דמעיקרא דאמר לקנות ולדותיה לא קנה דסייעתא לדרב חסדא ודאי ליכא למילף מהאי ברייתא דמה נפשך אי רב חסדא בולדותיה שכבר ילדה מיירי וכדמשמע למאי דס"ד מעיקרא והיינו דמקשי עליה בקידושין אילו האומר לחבירו משוך הבהמה לקנות המשא וכו' א"כ לא דמי לדינא דברייתא דהתם איכא למימר דטעמא משום דדבר שלא בא לעולם הוא ואי דמפרשינן להא דרב חסדא דבולדותיה שיבאו לה אח"כ קאמר א"כ מאי מקשו עליה ממשיכת הבהמה לקניית משאוי שעליה וע"כ לא קאי אלא לקושיא ופירכא על דמפרש ומוקי למילתיה דרב חסדא דבשלא היתה עוברה הוא דלא קנה ומטעמא דולדותיה שכבר ילדה לא הוי משאוי שלה ולא מהני משיכת בהמה לולדות אבל אם היתה עוברה הוי כמשאוי שעליה ומקשי עלה דתיפוק ליה דאפי' מעוברת היא לא עשה ולא כלום כדתני בברייתא ואפשר דדעת הרמב"ן הי' לפרש דלא פריך עלה אלא מהאי טעמא משום דהוי דבר שלא בא לעולם וזה דוקא בעוברי בהמתו אבל במשאוי שעליה כדקאי קאי דמשמע דפשיטא ליה להאי ש"ס דמהני משיכת הבהמה להכלים והמשאוי שעליה. ודעת הרמב"ם כבר מבואר לעיל דדעתו כהי"מ ולמדו מסוגיא דב"מ דהתם. ובעיקרא דדינא דברייתא במוכרי עוברי בהמתו יתבאר בדיבור דלקמן. והארכתי בפירוש האי סוגיא להראות לפני המעיין דעל כרחך סוגיא דהכא מיתפרשא דמיסבר סבירא ליה להאי ש"ס לפירושא דהאי ברייתא דאפי' בשהיתה בהמה מעוברת לא עשה כלום והיינו דמקשי והתני וכו' על הא דקאמר אם היתה עוברה עשו אותה כמשאוי ובא' מאיבריה ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:6:2)

**והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום.** הרא"ש ז"ל מביא להאי בפ' המוכר את הבית בשמעתתא בן לוי שמכר שדה לישראל בדף ס"ג ע"א וכתב שם ואתיא הא דר"ל כהא דתניא בתוספתא ומייתי לה בירושלמי בפ' חזקת הבתים המוכר עובר שפחתו וכו'. ובאמת בתוספתא שלפנינו לא מצאתי' וחפשתי בכל התוספתא וגם בנסחא הדווקנית נוסחא הישנה של כתובת יד אשר לפני ולא מצאתי כלום מזה ובהאי תלמודא פ"ו דדמאי מייתי להו לדינים אלו בשם רבי אבהו אמר ר"ל. ואיך שיהיה הרא"ש ז"ל למד מכאן דאפי' היתה הבהמה מעוברת לא עשה כלום מטעמא דהוי דבר שלא בא לעולם וכמה דפסק הטור בסי' ר"ט להדיא כן. ומה שכתב הב"י בסי' רי"ב אחר שהביא דברי הרא"ש הנז' ואיכא לספוקי אם הי' הבהמה או השפחה מעוברת כשמכר לו ולדותיהן אם קנה ואין הכרע בדברי הירושלמי כי יש לפרש בו שקנה ויש לפרש בו שלא קנה כי שני הפירושים עולים כהוגן בלשון הירושלמי עכ"ל והדרישה האריך לפלפל בדברי הב"י. ומבואר הוא דהם ז"ל לא פילפלו אלא במה שראו בהעתקת הרא"ש בהאי ברייתא וא"כ יש לפרש עוברי בהמתו בשתי פנים אבל המעיין בהסוגיא כולא דהכא יראה להדיא דאין לפרש בענין אחר אלא בענין המבואר דהאי ש"ס ס"ל לפרש לברייתא דאפי' היתה הבהמה מעוברת לא קנה והיינו דמקשי על הא דקאמר אבל אם היתה עוברה וכו' וכבר רמזתי בזה בדיבור דלעיל ומכאן מבורר דין הנזכר בטור סי' ר"ט בענין זה. ובמה שהביא הרא"ש בפ' הספינה להתוס' הכתובה בפ"ד דמכלתין המוכר שפחה לחבירו מכר כלים שעליה וכו' שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד וכו' והביא הרי"ף ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ז הל' ז' זהו דין אחר דהתם מכר לו גם השפחה ובא ללמדינו החילוק דאם א"ל שפחה מעוברת אני מוכר לך דדעתו על הולד ובין א"ל שפחה מניקה אני מוכר לך אין דעתו אלא שמכרה לו לחלבה וכדין המוזכר במתני' שם וכמה שהשווה אותו הרמב"ם שם ואין התוספתא זו סותרת לברייתא השנויה כאן דלא מכר לו אלא העוברים והולדות ומטעם דדבר שלא בא לעולם הוא ואלו הקנה לו גוף השפחה לולדות קנה באמת וזה מבואר. וכן אין אנו מוכרחין לדייק מהתוס' דדוקא באמר לו שפחה מעוברת הא שפחה סתם לא מכר לו את הולד וכדדייק הרא"ש ולפיכך תמה שם וכתב עלה ולא מסתבר כלל אלא דבאמת גם אם מכר לו שפחה סתם מכר לו את הולד אשר תלד ומשום סיפא נקט לה דאם א"ל מניקה וכדלעיל. ובדין דבר שלא בא לעולם גם בזה אין דעת הרמב"ם ז"ל ללמוד מכאן כמו שלא למד דין משיכת הבהמה לקנות הכלים המוזכר בדיבור דלעיל ולפיכך סתם דבריו בריש פ' כ"ב ממכירה איו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני. ולא כתב אפי' היתה מעוברת ואפשר דדעתו ז"ל במעוברת והוכר עוברה דקנה וכמו שפסק בפ"ז מהל' אישות הל' י"ו לענין קידושין וכבר רמזתי בזה בפ"ג דקידושין הל' ה' דגם בדין דקידושין סוגיא דהאי ש"ס התם אזלא כדעת החולקין בזה ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:6:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:6:3)

**מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרות.** כבר בארתי מזה לעיל בפ' איזהו נשך הלכה ב' ד"ה ע"מ שהמעשרות שלי וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:6:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:6:4)

מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה כן פסק הטור סי' רי"ב וע' לקמן פ' המוכר את הבית הל' ב' דמכאן למד הרמב"ן ז"ל דמוכר את הבית וכתב לו עומק' ורומא אפ"ה לא קנה לוקח העלייה הבנויה ע"ג דיומדין שהוא באויר ואם נפלה חוזר ובונה אותה המוכר דקאמר הכא ומשייר לו אוירה וכיון שמשויר הוא אם נפלה חוזר ובונה אותה והביאו הטור והש"ע סי' רי"ד וע"ש דעת הרמב"ם ז"ל בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:1:7:1)

**מהדא דכתיב ותקח המילדת וגו'.** כבר כתבתי בעשרה יוחסין דבבבלי שם לא הביא מהמקרא ומשום דאיכא למימר דשאני התס שקשרה החוט והיתה לה סי' בו וכן הא דמייתי לה הכא אסמכתא בעלמא היא ועיקר הטעם כתב הר"י ז"ל שם מפני שעל הרוב אי אפשר בלאו הכי אלא לסמוך על החיה והלכך כל שבא עד א' ומכחישה אפי' לאחר שהעידה אינה נאמנת. ומצאתי בתוספתא דמכילתין בתחילת פרק שביעי בהדיא כן. נאמנת חיה לומר זה יצא ראשון אימתי בזמן שאין שם ערער אבל יש שם ערער הרי זו אינה נאמנת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:2:2:1)

**שלשה שנים מעת לעת.** פלוגתא דרב ושמואל גם התם בד' ל"ו ע"ב ואמרי' מאי בינייהו אמר אביי דקל נערה איכא בינייהו ופי' רשב"ם ז"ל דקל ילדה ובחורה דפחות מג' שנים שלימות טוענת ג' פעמים והכריע הרמב"ן ז"ל כפי' הזה מדהכא דאמר ג' שנים קציר וכו' אלמא לשמואל נמי ג' שנים בעינן אלא דאינן שלימות ולא כפי' ר"ח ז"ל ע"ש. ונראה דהיינו נמי דקאמר כך חלוקין בשני אליהו דמה שייך חלוקין במאי דהוה אלא כל א' מתרץ הפסוק לפי דעתו דלמר ג' שנים דאמרי' בעלמא לאו דוקא שלימות והה"ד הכא ולמר ג' שנים דקרא שלימות היו והה"ד כאן ולכ"ע עכ"פ ג' שנים בעינן ויהיב הש"ס לסימנא כדרך שחלוקין וכו' לומר דלא תטעה לשנות לדשמואל דלאו דוקא ג' שנים כפי האחר אלא כדכתיבי קראי ג' שנים אבל בחידושי הרמב"ן ז"ל מצאתי שכתב גבי מה דאמר התם לעיל לרבי ישמעאל ור"ע דכ"ע ניר לא הוי חזקה והכא פירא רבא ופירא זוטא איכא בינייהו ובירושלמי גרסינן כשם שחלוקין כאן כך חולקין בשני אליהו פירוש שהיו זורעין שדותיהן על דעת תבואה ולא היתה באה לכלל תבואה אלא לכלל שחת מתוך שלא היו גשמים יורדין לרבי ישמעאל לא הויא חזקה ולר"ע הוי חזקה אמר רבי חנינא שני ערלה ביניהן פירוש שהערל' פרי האסור לרבי ישמעאל דבעי פירא רבא לא הויא חזקה ולר"ע דאמר פירא זוטא נמי הויא חזקה ערלה נמי הויא חזקה דהא איכא פירא זוטא כגון עלין וקנוקנות וסמדר לדברי האומר שאינו פרי ומכאן אתה למד שמחלוקותם בדבר שלא הגיע נגמר בישולו כך פי' לי רבינו נ"ע. אחר כך מצאתי מדרש האגדה בויקרא רבא בפרשת זבה שדורשין ויהי ימים ויהי דבר ה' אל אליהו בשנה השלישית לאמר רבי ברכיה רבי חלבו בשם רבי יוחנן ג' חדשים בראשונה וג' חדשים באחרונה ושנים עשר חדש באמצע הרי י"ח חדש וחרונא אמר חדש אחד בראשונה וחדש אחד באחרונה וי"ב חדש באמצע הרי ארבעה עשר חדש ומזו האגדה אמרו בזה בירושלמי שכשם שהן חלוקין כאן כך הם חלוקים ממש בשני אליהו לא ראה מורי ז"ל המדרש הזה והוצרך להוציא פי' אחר מפילפולו ואין הענין אלא כמו שכתבתי ומה שאמרו בירושלמי בדליכא זמורות אבל אכל זמורות כל שנה ושנה כשהגיע זמנן אכילה רבתי היא ואפילו לרבנן הויא חזקה עכ"ל. למדנו מדבריו ג"כ דהגי' שלפנינו משובשת במה דגריס להא דרבי חנינא בהלכה דלקמן וטעות המעתיקים היא ומקומה כאן אחר תיבות בשני אליהו וכמו שכתב הוא ז"ל. מיהו הא דפירש בענין ערלה דר"ל זמורות הולך לשיטתו דדעתו כדעת הראב"ד ז"ל לפרש הא דרב יהודה שם אכלה ערלה אינה חזקה ובכתובות דף ס' קאמר עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמי' דאמר אכלה ערלה ה"ז חזקה ומחלקי בין זמורות לפירות אבל אין דעת הרמב"ם ז"ל כן שכתב בפי"ב מטוען הל' י"ב אכלה ערלה וכו' אף ע"פ שנהנה בעבירה ה"ז חזקה וגירסתו בגמרא כגי' הרי"ף ור"ח ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:3:3:1)

**אמר ר' חנינה שני ערלה ביניהון.** אין כאן מקומו וגרסי' לעיל סוף הלכה ב' כמו שנתבאר בדיבור דלעיל ואפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע קאי וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:3:4:1)

**אין חזקה לבורח ולא מארץ לארץ.** פלוגתייהו דרב ושמואל בדין בורח ע"כ גם בבורח מחמת ממון מיתפרשא דהא מייתי ראיה לשמואל מקרא דשונמית והיא לא ברחה מחמת מרדין שנאמר בה שהיתה יריאה למחות ואין הטעם אלא מפני שברח מן הארץ לא היה יכול למחות והכי מיתפרשא פלוגתייהו התם דף ל"ח ע"ב ורבא הכריע שם לחלק בין מחמת ממון למחמת מרדין וכדפסקו הפוסקים כוותיה ואתיא שפיר האי קרא דשונמית לפי המסקנא ובדין מארץ לארץ כבר פירשתי בפנים דלא תיקשי דברי רב אהדדי מהא דלעיל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:3:6:1)

**רב אמר עיקר חזקה הכנסת פירות.** הרמב"ן ז"ל בחידושיו רצה ללמוד מכאן בהא דאמרו התם דף ל"ו ניר אינו חזקה היינו שאף ימים שחרש אין עולין לו וכבר השיב עליו הטור בסי' קמ"א. ולדידי צ"ע בדעתו ז"ל דמה ראיה איכא מדהכא הא בהדיא קאמר מודה רב במנכש ומעדר וכו' אלמא דה"ק דתרווייהו בעינן דאם עשה בה בדבר שלא נהנה אכתי לא הויא חזקה עד שיהנה ממנה לבסוף וכיון דנהנה חזקתו חזקה ונמנין משעה שנכנס לתוכה דאל"ה לענין מאי מודה רב במנכש ומעדר ומה שכתב שם וה"נ משמע בהדיא לקמן בפרקין וכו' גם משם אין ראיה מוכרחת כ"כ ואין להאריך. וכן דעת הרמב"ם ז"ל כדעת רוב הפוסקים דאם נהנה הוא לבסוף מונין לו משעה שהתחיל לחרוש בה כדנראה מדבריו בפרק י"ב מטוען הלכה ט' ע"ש. ובדין דחליצה כבר נתבאר בחיבורי שם במקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:3:8:1)

**אפילו ערר עמו בפני פועלין ערר הוא.** כן המסקנא לדינא דאפילו מיחה בפני שנים שאין יכולין לומר לו הויא מחאה וכן הוא גוונא דהכא דאף דמסתמא הפועלין שלו אין מודיעין אותו מ"מ יודיעו לאחרים וחברא חברא אית ליה עד שיצוה להם אל תוציאו דבר זה מפיכם כדכתב הרמב"ם בפי"א שם הלכה ו' ואתיא כשמואל דהכא כדרב דהתם ולמאי דאמר רב יהודה משמיה דשמואל התם יש לפרשו כעין דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:8:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:3:8:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:3:8:2)

**גידול בר מניימין הוה ליה עובדא וכו'.** והכי איתא גם התם דף ל"ט ע"ב האי עובדא וא"ל חייא בר רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות. ומשמע דא"צ למחות כלל כדמשמע מדהכא כדמייתי ראיה מהתוספתא אבל הרשב"ם ז"ל פירש שם דה"ק שוב אין צריך למחות בהני ג' אבל בסוף ג' צריך למחות וכר"ל משום בר קפרא לקמן שם וכן מסקנת הפוסקים דבסוף כל ג' שנים צריך למחות. וראיתי בחידושי הרמב"ן ז"ל שהביא להא דהכא וגריס שם הגירסא נכונה כמה שהגהתי בפנים לפי התוספתא. ותני כן היה אוכל שש שנים ערר עמו ג' ראשונות א"ל אתה מכרתו לי אתה נתת לי אינה חזקה שמע שמואל וכו' וכתב הוא ז"ל ושמעת מהך גמ' דבני מערבא דאינו צריך למחות לעולם קאמר. ופי' שם בתוספתא ב' פירושים ואין להאריך בשכבר פירשתי' בפנים. ובענין עיקר הדין י"ל דגם מסקנת האי תלמודא ס"ל הכי והיינו דקאמר שמואל אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום וכלומר דעדיין הדבר שקול הוא וצריכין לשאול גדולי א"י מה יאמרו בדין הזה משום דס"ל דבאמת צריך למחות בסוף כל שלש שנים ולפ"ז יש לפרש ג"כ הא דלעיל בניחותא וצריך לעוררו על כל שלש שנים דלדינא קאמר דצריך הוא למחות בסוף כל שלש שנים ודברי שמואל דלעיל הן דבריו דכאן ופליג על הא דקאמר חייא בר רב הכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:4:2:1)

**כהדא ראובן אוכל שדה וכו'.** סוגיא זו ביארתי היטב לדינא בכתובות ומה שהביאו הרמב"ן והר"ן ז"ל ראיה מהתם לשיטתם אבל הכריעו להלכה כפי' הרשב"ם ז"ל. ומהכא מבוארת המסקנא כמבואר בפנים וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מטוען הלכה ד' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:5:1:1)

**השותפין והאריסין.** ובנוסחת הבבלי האומנין והשותפין. וכתב הרשב"ם ז"ל ובסדר משנת רבינו גרשם ז"ל ה"ג השותפין וכו' אבל אומנין לא קתני ונתן הוא ז"ל טעם לגי' ר"ג והיא גי' דהאי ש"ס דמסקינן בגמרא דכ"ע יש שותף שאין לו חזקה וא"כ כ"ש אומן. ולפי מה דאמרו כאן בגמרא ומיהו מייתי תחותיה האומנין וכו' לא שייך האי טעמא דשמואל הוא דסבר לה דיש שותף שאין לו חזקה ואפ"ה מתני לאומנין במתני' והרבה דברים נשנו במשנה ולא סמיך התנא אכל שכן. אבל עיקר הטעם הוא להאי נוסחא דס"ל התם אומן במטלטלין הוא דאיירי ואינו דומה לשארי דינים השנוים במשנה דבחזקת שלשה שנים איירי ושמואל ס"ל דמשכחת לה באומנין הבונין לאיזה בנין או המתקנין להשדה וכדעת הרמב"ם ז"ל ופירושו בפי"ג מטוען הל' ד' ושוב מצאתי שם בהגמי"י שכתב כעין זה בספר ר"ג אין גורס האומנין ולספרים שגורסין יש לפרש שנתן עבדו לאומן ללמדו אומנות והוה בביתו ג' שנים בענין זה דומה לשותפין וכו' אכן בעמוד לא פירש כן. וכבר נתבאר דטעמו של הרמב"ם לפי פירושו הוא דומה ממש להשאר שנשנו בענין שמחזיקין בקרקע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:5:2:1)

**לית כאן שותף וכו'.** מבואר היטב בפנים והקושיא ופירוקא כדאמר התם אליביה דשמואל מעיקרא דף מ"ב ע"ב ל"ק הא דנחית לכולה הא דנחית לפלגא וכחד גיסא. והמסקנא כשינויא דרבינא כדפרישית במתני' ראה עבדו וכו'. תוספתא היא בפ"ב ומייתי לה התם בדף מ"ה ע"ב וכדפרישית בפנים. ונתבאר מענין זה בהגוזל בתרא הל' א':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:5:3:1)

**באריס לעולם וכו'.** מבואר למאי דפרישית כמסקנת הסוגיות דהתם וכר"י ור"ל דלא מחלקינן וכן בבן אריס כדפרישית:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:5:4:1)

**בחיי אשתו וכו'.** והתם מסיק לה דאפילו בחייהן מחלקינן כדאמרי' בדף מ"ז ע"א בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן ככל אדם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:5:5:1)

**רב אמר בפוחת מעשרה וכו'.** מילתיה דרב הכא כשמואל דהתם דף נ"ג ע"א גדר גדר והשלימו לעשרה וכו' והיינו הך כדפרישית בפנים דהשלימו לעשרה לאו דוקא הוא כדפירש הטור בסי' קצ"ב דאורחא דמילתא נקט וכן יש לפרש דברי הרמב"ם בפ"א ממכירה הל' י"א ולי' דגמרא נקט:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:6:3:1)

**עד זומם אין נפסל בב"ד.** כלומר אין שעת פסולו משעה שהוזם בב"ד אלא משעת עדותו שהעיד נפסל הוא למפרע ובפ' מרובה שם ביארתי מענין הסוגיא בענין זה ופירושא דעדי טביחה ומכירה השייך להסוגיא ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:7:2:1)

**גידל תרנגולין בחצר שאינה שלו ה"ז חזקה.** בחזקת ג' שנים ושיש עמה טענה קאמר וקמ"ל דאף דבחצר השותפין לא מהני חזקה ג' שנים בדברים אלו וכיוצא בהן לפי שאין דרך השותפין להקפיד בכך אם לא עשה מחיצה והילכך אין לדברים אלו חזקה לעולם בחצר השותפין דכשירצה א' יכול לעכב על חבירו מלעשות כך מיהו בחצר חבירו דמקפיד בכך אפילו בלא מחיצה אם כן אם החזיק ג' שנים הוי חזקה וכדנתן רבי יוסי טעם לדברי רבי אלעזר. וכך המה דברי הרמב"ם ז"ל דבפי"ב מהלכות טוען הל' י"ד כתב דחזקת ג' שנים הוי חזקה בחצר חבירו לדברים אלו אפילו בלא מחיצה וטעמא כדברי רבי יוסי דהכא דהא חבירו ודאי מקפיד בכך ומדלא מיחה כל ג' שנים הוי חזקה אלא דלאלתר לא הוי חזקה בחצר חבירו ואפי' עשה מחיצה דדרך שאלה הוא וכמו שכתב הוא ז"ל בפ"ה משכנים הלכ' ה ובחצר השותפין איפכא הוא בזה דבעשה מחיצה הוי חזקה לאלתר וכדפי' הר"י הלוי מיג"ש ז"ל להא דמוקי לה התם בחצר השותפין עסקינן דבחצר השותפין הוא דאיכא לאפלוגי בין עשה מחיצה ללא עשה מחיצה אבל בחצר חבירו אפי' מחיצה לא מהני לענין דלא הוי חזקה לאלתר דבודאי דרך שאלה היא. והובא דבריו בדברי הה"מ שם ובזה מתיישב הא דכתב שם הראב"ד ז"ל על דין דחצר חבירו הירו' חולק עליו וכו' ולק"מ דהכא בחזקת ג' שנים איירי וכמו שפירש הה"מ בזה וזה מוכרח מדברי רבי יוסי דאם נפרש להא דהכא בחזקה דלאלתר ומטעמא דמחילה א"כ מאי האי דקאמר מה נפשך וכו' אם אין לו רשות לגדל וכו' הא אכתי השתא יכול למחות בידו הוא ולפי' הראב"ד ובעל העיטור ז"ל צ"ל דפירושו ואם דהכניס שלא ברשות א"כ ראה זה ומחל לו וזה דוחק לפרש הרי זה חזקה דקאמר אלא ודאי דה"ק ואם לא ברשותו הוא דעשה כן מפני מה לא מיחה בידו עד הנה ומדלא מיחה ה"ז חזקה כדין כל חזקה בעולם וממילא בחזקת שלש שנים ויש עמה טענה איירי. ובמה שהקשה ר' יוסה הכא ממתני' דנדרי' כבר הבאתי בפנים דבנדרים משני לה וכשינויא דרבינא התם בפרקין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:8:2:1)

**להאריך ולהרחיב בו וכו'.** הכא מקיים הש"ס פירושא דרבי יוחנן לחוד כדמייתי ראיה מסיפא דמתני' וכן מהתוס' ומשמע דלאוקימתא דר"ל לא מיתפרשא המתני' שפיר בענין החילוק בין מרזב למזחילה. והתם בדף נ"ח ע"ב ג' אוקימתות נאמרו בפירושא דמתני' שמואל מפרש לה כרבי יוחנן דהכא ורבי חנינא כעין דר"ל דהכא ורבי ירמיה בר אבא אמר לענין בנין שאם רצה לבנות תחתיו בונה תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא למ"ד הנך תרתי קמייתא שפיר וכו'. וא"כ גם לרבי חנינא שפיר מיתוקמא כדפי' הרשב"ם ז"ל דהמזחילה יש לה חזקה ואין מקצרין אותה. ונראה דנ"מ איכא בין פירושא דר' חנינא דהתם ובין פירושא דר"ל דהכא דלר' חנינא דקאמר שאם היה ארוך מקצרו א"כ שפיר מיתפרשא הסיפא דלמזחילה יש לה חזקה ואין בעל החצר יכול לקצר המזחיל' אלא כפי מה שהחזיק זה בארכה החזיק אבל למאי דקאמר ר"ל הכא להאריך ולהרחיב בו ועל האי גיסא קאי והיינו במה שבעל החצר יכול לעכב עליו שלא להאריך ולהרחיב בו אלא כפי אשר עשאו בתחלה כך יניחנו וא"כ מהיכי תיתי לחלק בזה בין מרזב למזחילה דאף דיש למזחילה חזקה ודאי אין חזקתו אלא כאשר החזיק בה במדתה שלא לקצר אותה גם לא להאריך אותה ובהא מסתברא דבעל החצר מעכב עליו דאין לו אלא חזקתו בה והילכך לא מיתוקמא מתניתין אליבא דר"ל שפיר והיינו טעמא דהש"ס מכריע הכא להא דרבי יוחנן. ולמדנו מזה דאף דיש למזחילה חזקה מ"מ בעל החצר מעכב עליו שלא להאריך ולהרחיב אותה אלא יניחנה כאשר היא במדתה ועיין לקמן. ובעיקר דינא דמתני' הרי"ף ז"ל הביא כל הג' אוקימתות משמע דס"ל דכולהו הלכתא נינהו וכ"כ הנ"י והני תלתא אמוראי לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא הלכך קי"ל ככלהו וכ"נ דעת הרי"ף וכ"נ דעת הרמב"ם עכ"ל בשם הרנב"ר ז"ל. ובאמת דכך נראה לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח משכנים הל' ה' ואף כי הה"מ רצה לפרש אליביה דהני אוקימתות פליגי ופסק כבתרא ולמד ממה שכתב ז"ל וכן אם רצה בעל החצר לבנות וכו' ושארי אוקימתות לא כתב אלא בענין בעל הגג וכו' ע"ש אבל מזה אינו מוכרח גם כי בעיקר תלונות הראב"ד ז"ל לא העלה ארוכה כי מה לו לבעל החצר אם רוצה זה לקצרו או לשנותו לצד אחר וא"כ מה צורך להשמיענו זה ואם דדעתו הוא דדוקא בצינור הדין כך הוא אבל לא במזחילה קשה למה יעכב וכו' וזהו נכלל הכל בכוונת ההשגה והנראה דודאי הני אוקימתות מפרש הרמב"ם כפשטן וכדעת המפרשים ז"ל דאבעל החצר קאי דלענין אלו השינוים הרשות ביד בעל החצר לשנות ואין בעל הגג מעכב עליו ולא פליגי. ומה דנקט הוא ז"ל בדבריו רצה בעל הגג לעקור הצנור וכו' הוא מב' טעמים חדא דרצה הוא ז"ל לכלול גם דין המזחילה בדבריו כאשר פתח בהל' זו הרוצה להוציא צינור וכו' או שעשה מזחילה על כותלו וכו' וכתב הדין דבתחילה מעכב עליו ואח"כ כתב אם החזיק והביא דרב יהודה אמר שמואל לקמן דאם בעל הגג בא לסותמו בעל החצר מעכב עליו שגם הוא החזיק שיהו מימי גגו של זה יורדין לחצירו וסיים וחילק במה שאין הבעל חצר מעכב על בעל הגג. רצה בעל הגג לעקור וכו' וכלומר דלענין זה בין ברישא במה שבעל החצר מעכב ובין בסיפא במה שאינו מעכב נכלל ג"כ דין המזחילה בזה ואם היה כותבו כפי פשיטות האוקימתות בגמרא לענין שאין בעל הגג מעכב על בעל החצר היה צריך לחלק במזחילה במה שבעל הגג יכול לעכב על בעל החצר שלא לקצר במזחילה ושלא לעקור אותה מצד זה להחזירה לצד אחר ורצה הוא ז"ל לקצר בדבריו וממילא נשמע דבמה שאין לבעל הגג פסידא הרשות ביד בעל החצר לשנותו כגון לשנות המרזב לצד אחר או לקצרו דגם בזה אין בעל הגג נפסד בכך ובעל החצר מרויח שלא יתפוס באויר חצירו הרבה מה שאין כן במזחילה באלו שתי השינויים דודאי בעל הגג מעכב ויש לו להשתמש כפי אשר החזיק בה וזה דבר הלמד מעניינו הוא דכמו שהדין הוא עם בעל החצר במה שיכול לעכב במה שמפסיד ואינו יכול לעכב במה שאינו מפסיד כך הוא הדין עם בעל הגג ואח"כ כתב דין הבנין וגם בזה השמיענו הוא ז"ל בדבריו חילוק הדין שלפעמים דין המזחילה שוה לדין המרזב שאין בעל הגג יכול לעכב ולפעמים יכול לעכב וזה כדמסיק התם בכותל בנין עסקינן דבכה"ג בעל הגג מעכב והיינו דנשמר ז"ל בדבריו וכתב וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצינור וכו' ולא קאי דין זה על המזחילה שהזכיר בריש דבריו או שעשה מזחילה על כותלו וכו' דבזה ודאי בעל הגג מעכב עליו מלבנות תחתיה כי היכי דלא ליתרע אשיתיה כדאמר התם והלכך לא נקט הכא אלא צנור. ומה שהביא שם ברצה בעל הגג לעקור הצנור וכו' אין הכוונה למעט המזחילה מדין זה וכמו שרצה הראב"ד ז"ל לפרשו וזה הוא עיקר כוונת השגתו שהקשה ובעל החצר למה יעכב על בעל המזחילה מלקצר וכו'. אבל באמת אין כוונת הרמב"ם כן ולמעט מזחילה מדין זה דפשיטא הוא דגם במזחילה אין לו לעכב בכך דמה איכפת ליה לבעל החצר בזה אלא דאורחא דמילתא נקט דאין מדרך בעל הגג בעצמו לעשות במזחילה שעל כל הכותל כן ולקצרה וכן לשנותה לצד אחר שהרי אפילו בבנין שתחתיה הוא מקפיד כדאמרינן ומכ"ש לשנותה בעצמה מצד זה לצד אחר וכל דבריו במזחילה של בנין מיירי כדמוכח וכמוזכר והילכך לא נקט ג"כ כאן אלא צנור שמדרך לקצר הצינור היוצא או לשנותו ממקום למקום ובזה נתבארו דבריו ז"ל ונלמד מכלל דבריו במקום שיש לחלק במזחילה ובמקום שאין לחלק ולא היה צריך לבאר זה בפירוש. ועוד אוסיף לומר דלמאי שנתבאר דנלמד מהכא דלהאריך ולהרחיב לעולם בעל החצר מעכב עליו בין בצינור בין במזחילה והכי מסתברא וא"כ יש לומר דגם דין זה השמיענו בדבריו ז"ל דכבר נתבאר הטעם במאי דנקיט בלשונו בענין רצה בעל הגג וכו'. ואגב השמיענו דגם במה שאין בעל החצר מעכב היינו במידי דלא איכפת ליה וזהו שכתב ורצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו לומר דדוקא לקצרו אינו מעכב אבל להאריך ולהרחיב ודאי מעכב עליו לעולם ובענין זה נכלל גם דין המזחילה ואורחא דמילתא נקט כמבואר זהו מה שלע"ד בדעתו ז"ל. ועיין בדרישה סי' קנ"ג שהאריך וכפי' דברי הנ"י וכל דבריו אינם מוכרחים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:8:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:8:4:1)

**אמר רבי הושעיה לא אמרו אלא בחצר וכו'.** מה דפרישית בפנים הוא לפי הנראה להגי' שלפנינו דכתובה בהלכה זו ובמתני' לא הוזכר ד' אמות לענין חלון ופירשתי בה לפי הסוגיא דיבמות שהבאתי. אבל הנכון דהא דרבי הושעיא אין כאן מקומו אלא במתני' דלקמן אדין הזיז קאי ושם מקומו וכדאמרינן התם דף נט ע"ב אמר רב הונא לא שנו אלא בעל הגג בבעל החצר הוא דאינו יכול למחות להשתמש בו אבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות מלהוציא אפילו בזיז פחות מטפח משום היזק ראיה והיינו נמי דקאמר רבי הושעיה הכא לא אמרו אלא בחצר שאין יכול למחות לבעל החצר אבל בגגות כלומר הוא יכול למחות בבעל הגג ואפי' הוא למעלה מד' אמות יש בו משום היזק ראיה בעת שבעל הזיז רוצה להשתמש בו. וכן י"ל נמי דבגגות דקאמר דבעל הגג א' מעכב בחבירו במקום שדרכן להשתמש בגגות כגון שהן שוין והיינו הך דלדינא חדא היא ועיין לקמן בדין הזיז. ובענין הסוגיא דיבמות שהבאתי בפנים כבר בארתי שם כהאי פירושא והנה מצאתי עכשיו כך בחידושי הרמב"ן ז"ל כפי' הזה ודחה פי' אחר הנאמר בה. ועכ"פ מוכחא הסוגיא דפרקין בבבלי דף נט ע"א בפלוגתא דר' זירא ור' אילעא דבחלון המצרית איירי כפי' ר"ת וכך הוא פי' הרמב"ם ז"ל בהסוגיא דהתם דר' אימי דהתם הוא ר' אמי דבגמ' דילן והלכך בההוא דאתא לקמיה לא רצה לפסוק כר' אילעא דלטעמי' אזיל כדאמר התם כן אנן אמרין וכו' ושדריה לקמיה דרבי אבא בר ממל וכ"כ שם הרמב"ן. ובענין הדין פסק הוא ז"ל כרבי אילעא וכן פסק הרי"ף ז"ל משום דמעשה רב ובענין החזקה מה שפסק שם בדין החלונות בפ"ז משכנים הל' ו' והל' ז' כבר מבואר במפרשים שהוא שיט' רבו הר"י מיגאש ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:9:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:9:2:1)

**נתן ברבי הושעיא בחולק את ביתו.** גם בזה הנכון הוא דאין כאן מקומו והרבה חלופי שיטות יש בפרק הזה שנתחלפו בטעות ההעתקה ובדפוס ומה שפירשתי בפנים הוא לפי אשר לפנינו. אבל עיקר מקומו אמתני' דלקמן בריש ההלכה בדין לקח בית וכו' אלא אם רצה בונה חדר וכו' ומפרש נתן בר' הושעיא בחולק את ביתו לשנים דבכה"ג רשאי וכדמשני התם דף ס' ע"א. ולפ"ז האי למשוך כמה דזיז יש לפרשו דלדינא קאמר וכלומר יש לו להוציא כמה וכן למשוך כמה כפי שיעור האורך כך במשך רחבו וכמה י"ל לשון חשיבות הוא דר"ל מקום ד' על ד' שהוא מקום חשוב בכל דוכתא והוי כהאי דאמר התם דף נט ע"ב החזיק טפח במשך ד' החזיק ברוחב ד'. ודע דבדין הזה דמתני' פירשתי כדברי הר"ב ואם שדרכי לפרש המשנה בכל מקום לפי דרך הרמב"ם ז"ל בחיבורו והמוסכם להלכה ומה שיש בדברי הר"ב לתקן תמצאנו בפירוש המשנה אשר אני מפרש בכל מקום בחיבורי העתקתי כאן דברי הר"ב בענין זיז פחות מטפח דאינו יכול למחות דאתיא כרב יהודא דהתם וכמו שכתב התיו"ט אבל לא זכר דאין דעת הפוסקים ז"ל כן אלא דפסקו כרב הונא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אלא במה שפי' שם הרא"ש החלוק בין פחות מטפח לטפח זהו לשיטתו ז"ל דס"ל דגם לנזקין ג' שנים בעינן וכשי' הרשב"ם ז"ל ומבואר הוא דשי' הרמב"ם וסייעתי' דלנזקין דשייך בהן חזקה לאלתר הויא חזקה. ופירושו בזיז מבואר הוא לפי מה שכתב שם בריש פ"ח והיינו דאינו יכול למחות בעל הגג לבעל החצר מלהשתמש ואין לו חזקה לבעל הגג בזה שאם רצה בעל החצר לבנות בונה ומבטל להזיז ואם הוא טפח יש לו חזקה ואין לזה לבנות ולסתור הזיז ויכול הוא למחות בתשמיש בעל החצר אבל בתחלה כשבא להוציא לעולם בעל החצר מוחה בבעל הגג מלהוציא זיז ואפילו פחות מטפח משום היזק ראיה וכרב הונא וכר' הושעיא הכא למאי דפרישית בהלכה דלעיל. ודע דהקשה הר"י מיג"ש על רבו הרי"ף ז"ל בריש מכלתין בפירושיו על שפסק הרי"ף בתשובותיו כדעת הסוברים דאין להיזק ראיה חזקה והא בהדיא תנינן חלון המצרי איו לו חזקה ולצורי יש לו חזקה והרמב"ן ז"ל תירץ לזה בריש מכלתין דהתם בחלון שאין בו היזק ראיה עסקינן ויש לו חזקה לעניו לבנות כנגדו שאם החזיק בחלון צורי והלה רוצה לבנות כנגדו צריך להרחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל אבל בחלון שיש בו היזק ראיה לחבירו לעולם אין לו חזקה שיכול לומר סבור הייתי לקבל ומפני שהוא היזק תדיר אין אדם יכול ליזהר ממנו כל שעה ושעה ואיני יכול לקבל זה דעת רבינו הגדול ז"ל ומצאתי לו סיוע בירושלמי ובפ' ח"ה אפרש בס"ד עכ"ל שם. והנה ממתניתין דזיז אכתי מוכח דיש להיזק ראיה חזקה אלא שהוא ז"ל תירץ גם בזה בשמעתין שכתב וכן הא דתנן הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות בבעל חצר בשאין בו היזק ראיה עסקינן ושאין בעל החצר יכול לבנות תחתיו אבל בעל הגג על בעל החצר כלומר אם יש בו היזק ראיה לעולם אין לו חזקה שכל דבר שיש בו היזק ראיה כגון חלונות וכל שכיוצא בהן אין לו חזקה וכקוטרא וכבית הכסא דמי כך השיב רבינו הגדול בתשובותיו עכ"ל. ופי' הרמב"ם ורבו ז"ל כבר נתבאר לשיטתם בענין פי' המתני' ודעתם ז"ל לחלק בין היזק ראיה שאין בו מעשה כגון בריש מכילתין בכותל חצר דאין לו חזקה ובין שיש בו מעשה כגון הני דיני דמתני' חלון וזיז דיש להן חזקה וזה הובא בדברי הה"מ ז"ל בפ"ב משכנים הל' י"ד. עוד כתב הר"י הלוי ז"ל בפירושיו לחלק בין אם ההיזק ראיה שוה לשניהם כגון חצר דריש מכילתין דתרווייהו מזקו אהדדי יכול הוא לומר הא דשתקי ג' שנים לאו משום מחילה אלא משום דתרוינן שוין בהיזק וה"א היום או מחר תתרצה לעשות מחיצה אבל לא מחלתי אבל בחלון וזיז הוא מזיק לבעל החצר ואין בעל החצר מזיקו וכיון דפתח ושתק בעל החצר ש"מ אחולי אחיל ליה ע"כ וכעין זה כתב הרא"ש ז"ל בריש מכילתין והביאו הטור בסי' קנ"ז ובסברא זו יש לתרץ בהרבה מקומות. ועיין בהלכה דלקמן ד"ה הכא את אמר ומדברי הה"מ נראה שרמז גם לחילוק זה שכתב שם דממילא מזיקין זה את זה בלא עשיית שום מעשה וכו' אבל לענ"ד נראה דאין לערבב אלו ב' הטעמים ויש נפקא מינה לפי חילוקי הסברות האלו וזה בדין השנוי לקמן לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין ודין דלא יפתח לחצר השותפין פתח כנגד פתח דלטעם הראשון שני דינים האלו שוין הן דבעשיית מעשה הדבר תלוי ומיד כשעשה זה מעשה שפתח חלונותיו וידע זה ושתק הויא חזקה ואלו לטעם השני אין הדבר תלוי בעשיית מעשה לחוד אלא אפילו במעשה החילוק הוא בין פותח חלונותיו לחצר השותפין דבזה הוא דיש לו חזקה כיון דהוא מזיק לבעל החצר ואין בעל החצר מזיקו אבל בפתח כנגד פתח מכיון דשניהן מזיקין זה את זה לעולם לא הויא חזקה וה"ז דומה לכותל דחצר השותפין דריש מכילתין והכי מסתברא והכי מוכח לקמן והמדקדק בדברי הרמב"ם יראה להדיא דתפס הטעם וחילוק השני לעיקר וזהו שכתב בדין שיש חזקה להיזק ראיה בפ"ז הל' ו' הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו' ולא נקט אלא חלוקה זו. וכן בפ' חמישי הל' ו חילק שני דינים אלו לשתי בבות מפני שאין דומין אלא לענין לכתחילה אבל לא לענין חזקה וזה מוכרח הוא כמו דמבואר הוא במקומו בהלכה הסמוכה. ובמה שכתב הרמב"ן לסיוע מן הירושלמי דעתו על הא דלקמן ד"ה תני תמן ויתבאר שם. ובמ"ש לסייע בסברא זו סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול והוא מסוגיא דלא יחפור וכבר ביארתי שם לדעת הרמב"ם בהלכה ג' ד"ה תני לשכינו וכו' גם בהלכה זו הבאתי ראיה נכונה לדעת הרמב"ם בענין חזקה לנזקין דרבו הדעות החולקין בזה כמבואר בדברי הרא"ש ז"ל והטור סי' קנ"ד וקנ"ה ומשם מוכח להדיא כדעת הרמב"ם וסייעתיה דחזקה לנזקין במקום דאיכא לאלתר הויא חזקה וע"ש בד"ה עבר רבי אחא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:10:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:10:2:1)

**הכא את אמר פתח כנגד פתח מותר.** הרמב"ן ז"ל הביא לזה בחידושיו פ' לא יחפור בשמעתתא דחרדל ודבורים וכתב שם אחר שהאריך בענין הסוגיא דהתם וז"ל נקיטינן השתא לפום נוסחא דר"ש ז"ל ולפירושו דכל הני הרחקות דמתניתין כגון הבא לסמוך גפת וזבל וריחיים ותנור למצר חבירו ואין שם כותל אי נמי הבא לפתוח חלונותיו לחרבתו של חבירו שאינו מזיקו עכשיו לענין היזק ראיה שאין עשוי לתשמיש אעפ"כ יכול לעכב עליו ולומר לו אני בונה שם כותל או אני בונה חרבתי ונמצאת מזיק אותי וההיא שעתא הוו גירי דידיה ויכול לעכב עליו דמודה ר' יוסי בגיריה וכו' וכענין זה אמרו בירושלמי פ' חזקת הבתים הכא את אמר פתח כנגד פתח מותר פירוש בתוספתא והכא את אמר פתח כנגד פתח אסור פירוש במשנתינו אמר ר' יוחנן שנייא היא בגנות שנתנו לחפירה אמר ר' נסא וחרבות לא נתנו לבנות וסליקא התם בתיובתא ושמעינן מינה דחורבה שעשויה ליבנות אינו רשאי לפתוח שם פתח וחלון כנגד חלון וכן כתב הראב"ד ז"ל בתשובה אלא שהוא פירש הירושלמי בענין אחר ומכל מקום עלה לו ממנו שחורבות עשויות הן ליבנות עכ"ל. והנה בפירושו ז"ל הכא את אמר בתוספתא קאי וכיון למה דתני בתוס' לעיל ממה שהבאתי בפנים וכן היה ר"מ אומר לא יפתח אדם פתח ע"ג פתחו של חבירו וחלון ע"ג חלון של חבירו וחכמים מתירין ואם כך הוא לכאורה לא הוי פריך הש"ס מידי דמתני' כר"מ אתיא וסתים לן רבי כוותיה ולא נמצא שם יותר מה שמפורש להיתר לפתח כנגד פתח כ"א מה שהבאתי מהדינים הנשנו שם ועוד כיוצא באלו. גם כי הוא ז"ל לא פי' הא דר' יוחנן כל הצורך. ובמה שלמד הוא ז"ל בענין חרבה היא עשויה ליבנות וא"כ אין לפתוח או לסמוך בתחלה אע"ג דאין ההיזק ברי עכשיו זהו לשיטתם ז"ל להסוברים דבכה"ג הוי גירי דידיה לרבי יוסי וכבר נתבאר בפ"ב שיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתיה דסוברים דלא מיקרי גירי דידיה אלא א"כ ההיזק מזומן בשעת מעשה כדכתב בפ"י ופי"א משכנים וכמבואר לעיל שם מהסוגיות לפי שיטתם ופירושם. ואפשר לומר דלשי' הרמב"ם וסייעתיה ל"ק לדידהו מסוגיא דהכא דר' יוחנן לא חש ליה להשיבו ושאני בגנות דקאמר במקום שההיזק מזומן לפי שנתנו לחפירה או להפריח כגי' הרמב"ן וכלומר באיזה ענין שיהיה לזה איזה היזק בשעת מעשה במה שזה פותח או סומך. ובעיקר פירושא שפירשתי לריש הסוגיא בפנים הוא כדברי הנ"י שהביא שם בשם הרמ"ה ז"ל דמשמע דפריך דיוקי דמתניתין אהדדי אלא דגם שם אינו מבואר כל הצורך. ומיהו מ"ש שם דמכאן מוכח דלא כדברי הר"י ברצלוני שמביא הטור בסי' קנ"ד בענין מבוי מפולש דס"ל דינו כר"ה מדלא משני הכא כאן במפולש כאן באינו מפולש נראה דאי משום הא לא אריא דבכל מקום מבואות המפולשין לר"ה כר"ה חשבינן ליה וא"כ היינו ר"ה דמתני' וזהו העיקר דנלמד גם מכאן דמבוי שאינו מפולש כחצר השותפין הוא ומבוי המפולש כר"ה הוא דכיון דמפולש לר"ה שכיחי ביה רבים ביותר וא"ל סוף סוף וכו'. וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל בזה שכתב בפ"ה משכנים הל' י"ד מי שבקש וכו' ואם היה מבוי מפולש פותח כל פתח שירצה לכתחילה ור"ל אפילו פתח כנגד פתח והיינו כל פתח שכתב שדינו כר"ה ממש. גם מה שכתב הנ"י שם ומ"מ שמעינן מן הירושלמי דבחצר אף שנתן לו רשות אסור דיכול לומר סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל אלמא דלהיזק ראיה דחלון לא מהני שום ראיה עכ"ל ומביאו ב"י בסי' הנזכר ולפ"ז היה קשה להרמב"ם ולסייעתו דס"ל דיש חזקה להיזק ראיה. אבל לפי סברת רבו ז"ל שהבאתי בדבור דלעיל דיש עוד לחלק בהיזק ראיה בין מקום ששניהם מזיקין זה לזה או א' הוא שמזיק לחבירו לק"מ דשאני חצר השותפין דשניהן מזיקין זה לזה בפתח כנגד פתח וכל כה"ג ודאי לא מהני חזקה להיזק ראיה וזהו כמ"ש לעיל דהטעם הב' הוא העיקר לחלק בענין חזקת היזק ראיה והיינו דלא דייקינן מהכא דאין חזקה להיזק ראיה אלא בפתח כנגד פתח אבל לא בדין דרישא לא יפתח אדם חלונותיו וכו' דבזה חצר חבירו וחצר השותפין שוין הן לדינא ולענין חזקה היכא דידע ושתק מחל. וה"ז ג"כ דבר אחד ממה שלא זכרו האחרונים ז"ל לחלק בזה ומוכרח הוא מדהכא וכן להמדקדק בפירושי הר"י הלוי ודברי הרמב"ם ז"ל ועיין בסי' קנ"ד סעיף ג' בהגהה ומטעם הנזכר שבארתי אין לחלק בין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ולעולם אין חזקה להם לדעתם ז"ל וכמבואר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:10:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:10:3:1)

**תני תמן וכו'.** ברייתא זו הוא נשנית בבבלי דף נ"ט ע"ב ת"ר מעשה באדם אחד שפתח חלונותיו לחצר השותפין וכו' ובא לפני ר' חייא ואמר יגעת ופתחת יגע וסתום. גם מכאן טען הרמב"ן ז"ל על דברי האומרים וסוברים דיש חזקה להיזק ראיה דרבי חייה משמע דס"ל דלעולם אין לו חזקה ומפורש בירושלמי הפותח חלון וכו' עד מגחך הוינא באהין גברא ושמעת מינה שאין להם חזקה שאלו היה חזקה להיזק ראיה לעולם כיון שהוא פתח במעמד חבירו והוא מושיט לו צרורות מיד נתקיימו חזקתו כדאמרינן אי דלי צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ואמרינן נמי והא אית לי סהדי דאתא וסייע בגודא בהדאי וכיון שלא נתקיימה חזקה בכך לא מקיימא ליה חזקה לעולם היכא שיש שם היזק ראיה כדעת רבינו הגדול ז"ל ומסתברא כוותיה עכ"ל. וזהו הסיועו שרמז הוא ז"ל בריש מכלתין והבאתיו בהלכה דלעיל. ולדעת הר"י הלוי והרמב"ם והרא"ש ז"ל וסייעתי' דס"ל דיש חזקה להיזק ראיה א"כ נאמר דמשם ראיה דפסקו כר' אבא בגמ' דילן דלעיל דף ל"ה ע"ב ואי דלי ליה איהו גופא צנא דפירי וכו' וזהו מוסכם לפי סתמא דהש"ס דילן וכדפסק הרמב"ם בפי"א מטוען הלכ' ט' וא"כ תפסו לדברי רבי ישמעאל לעיקר דהיכא דשתק זה הויא חזקה לאלתר כדא"ל החזקת בני החזקת ומכ"ש היכא דעשה מעשה וסייע אותו וזהו שכתב הרמב"ם בפ"ז משכנים הל' ו' הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו' כגון שבא וסייע עמו וכו' ה"ז החזיק בחלון וכו' וכן בפי"א הל' ו' מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון שפתת חלון וכו' והה"מ כתב שם דין זה אע"פ שלא נזכר בגמ' בפירוש פשוט הוא וכו' ודברי ר ישמעאל בר' יוסי הם בענין שהחזיק לאלתר וא"כ אם זה טוען כנגדו באיזה טענה שיהיה עליו להביא ראיה ומקצת מזה זכר הה"מ שם בהל' ד' והביא שם חלוקי הדיעות בין הרי"ף ז"ל שתפס הירושלמי ובין הר"י מיגש והרמב"ם ז"ל שלא פסקו כהך דהכא. ולענ"ד נראה דמדין הנזכר בהל' ו' מוכח להדיא דפסק כר' ישמעאל בר' יוסי וזה בגוונא דהניזק היה לו לידע בשעת מעשה דמה דאמר ר"נ בדף מ"א ע"א גבי האי דרב ענן שקל בידקא בארעיה וכו' לית הלכתא כר' ישמעאל היינו היכא דלא הוה מסייע ליה אבל היכא דסייע בהדיה א"נ היכא דלא טעה זה אלא דהוה ליה לידע מודה ר"נ כדמוכח דקאמר אהא דא"ל הא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא וכו' וכן פי' שם הר"י מיגש ז"ל וכתב לתרץ ביה קושיות התוס' דהתם דהא בפ' איזהו נשך משמע דס"ל לר"נ מחילה בטעות הויא מחילה דשאני התם דידע דלא הוו פירות בעולם בשעת מכירה ומחיל אבל הכא לא ידע מאי דעביד ליה בארעיה דניחול וא"כ סברא זו קיימת לדעתם ז"ל דבמקום דידע מחיל ואין חילוק לדעתם בין דין דדלי צנא דפרי הנזכר ובין דין דפתח חלון. ומ"ש הטור בסי' קמ"ב כדעת הרב יונה ז"ל לחלק בזה זהו כפי' דעת הרי"ף ז"ל כמו שזכר הב"י שם בהגהה ב"ה ע"ש וכבר נתבאר לעיל במה שהכרחתי לדעתו ז"ל לחלק בין פותח חלון לחצר ובין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון בחצר השותפין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:10:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:10:4:1)

**היו חמשה פתחים וכו'.** כבר הבאתי התוספתא דאהלות בפנים. והרמב"ן ז"ל הביא להסוגיא כפשטה ולא זכר כלום מהתוספתא. ואפשר לדחוק ולפרש הגי' דהכא דבזה כנגד זה הוי ככולן לאורה ומהחיצונה בא האור לכולן והלכך שיעור כולן כמלא מקדח אבל לא משמע הכי מהתוספתא. ומכל מקום למד הוא ז"ל דמה שאמר שמואל התם ולאורה אפילו כל שהו יש לו חזקה היינו מלא מקדח כדמשמע הכא דכשיעורו לטומאה שיעורו לחזקה. ודעת הרמב"ם ז"ל בזה סתם ומשמע מדבריו אפילו כל שהוא ממש כדכתב בפ"ז משכנים הלכ' ז' אבל אם פתחה לאורה אפי' היתה קטנה ביותר וכו' וא"כ לא למד מטומאה בענין השיעור אבל באיזה חלון יהיה ענינו לאורה כבר גילה דעתו בפ' י"ד מט"מ בהל' א' שכתב וחלון העשוי לאורה הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש. וזהו כדברי התוספתא שהבאתי. ובפ"ז דלעיל שם כתב הה"מ בדין האורה והרבה פירושין נאמרו בה ושי' רבינו כלשון רבו ז"ל. וכפי' הר"ר יוסף הלוי ז"ל אשר לפני לא מצאתי מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:11:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:11:2:1)

**מתניתא מסייעה לריש לקיש.** כדברי התוספתא כך פסק רב הונא התם בשלהי פרקין ומוסכם הוא להלכה והתם לא פריך עליה ממתניתין דלקמן אלא מברייתא אחריתא ומשני לה. ויש לומר דמהאי מתני' ל"ק דלא מיקרי מצר הרבים אלא בשהחזיקו באיזה דרך יותר ממה שהיה כגון התם במתני' וכן בדין דמתני' דהכא דפליגי התם ר"י ור"ל בענין אם כנס להחזיר כתלים למקומן דפסק הרמב"ם ז"ל בפי"ג מנ"מ הל' כ"ד כוותיה דר' יוחנן בהא אבל בענין אם נפלו הזיזין או שנפל הכותל חוזר ובונה אותו במקומו ומוציא כדתני בתוספתא ולאו מצר שהחזיקו בו רבים הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:11:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Batra 3:11:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Batra/r/3:11:2:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא