## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma Chapter 5

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:1:1:1)

**שור שנגח את הפרה.** זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב. כשמואל דקי"ל כוותיה דאין הולכין בממון אחר הרוב כדאמר בההיא דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שהובא בפרק דלעיל הלכה ו' ובבבלי ריש פרקין. ובפ' המוכר פירות דף צ"ג התם פריך לה מהאי מתני' עליה דרב ומשני לה משום דבמתני' איכא ספיקא אפילו אי אזלינן בתר רובא ונגח ג"כ להולד אכתי מספקא לן אי מקמה אתא ומחמת ביעתותיה הפילה וגרמא בעלמא הוא או מאחורה אתא ומחמת נגיחה הפילה. ולהאי תלמודא לא ניחה ליה לאוקמי כרב אלא אליבא דשמואל דלעיל והתם נמי בדרך אפילו תימא קאמר דנוכל לשנויי אפילו אליביה דרב. וסוגיא דהכא כולה כשמואל היא דמה דאמר ר' יוסי לקמיה במקום אחר וכו' כלומר אפילו לשמואל נמי אתיא וכדאמר' התם אמר. לך שמואל אנא דאמרי אפילו לר' אחא דהתם הוא גופיה מוחזק הוא הגמל האוחר ואיכא אומדנא בהדי רובא אבל בתר רובא וליכא חזקה בהדה לא אזלינן. והרי"ף פסק כאן הלכה כת"ק וכן הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ח מנ"מ דלא כר' אחא. ולא ראיתי למי שנתן טעם לזה דאף דמדהתם אין ראיה לפסוק כר' אחא ואע"ג דאמרינן דשמואל דקי"ל כוותיה מודה ליה משום דההיא דרך דחיה בעלמא איתמר אהא דאמר התם לימא כתנאי וכו'. מ"מ מסוגיא דהכא דבתר שמואל אזלא ופוסק כר' אחא ולא מצינו בהדיא בבבלי דהכריעו דלא כהאי שינויא. אכתי טעמא בעי אמאי לא פסקו כהכרעת האי תלמודא. ונראה דה"ט דמוכחא מסתם מתני' דלא כר' אחא דתנינן בפ' המניח היה א' תם וא' מועד זה אומר מועד הזיק וזה אומר תם הזיק המע"ה ולא תלינן באומדנא וחזקה שהוא מועד ליגח דאף דהתוס' כתבו שם דגם ר' אחא מודה בהאי מפני שהיו שניהם רודפים ויש לתלות בתם כמו במועד. לא הוה ניחא להו להאי תירוצא דהא גם בהאי דר' אחא גמל בין הגמלים קאמר דמשמע נמי ששארי גמלים שם ויש לתלות גם בהם אפ"ה בזה אנו תולין ומפני שהוא מועד לכך. וכן נראה מדברי הרמב"ם שם שהיה מפרש לדר' אחא כן דכתב אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח וכו'. ואפילו גמל האוחר בין הגמלים וכו' ולא פסק כן משום דמתני' קשיתי'. והתוס' לא כתבו כן אלא דאפשר לומר דגם ר' אחא מודה וכו' כי היכי דלא תיקשי ליה מתני'. ואפילו אם נאמר לר' אחא האי טעמא. הכריעו הם ז"ל מכח האי מתני' דלא כוותיה וכטעמיה. והרשב"ם ז"ל פי' שם ורבותא נקט גמל אוחר אע"פ שמעולם לא נגח ולא נשך. ולפי האי פירושא הוה קשיא לכאורה טפי מהאי מתני' דאפי' א' מועד אין תולין במועד מאחר ששניהן רודפין והכא תלינן בזה ולא באחרים שנוכל ג"כ לומר שמא בתחלה גמל אחר שהיה אוחר נגחו לזה. והשתא מאי דאמר בפ' כיצד הרגל דף כ"ד ע"ב לרבינא דאוקי במכירין את בעל השור ואין מכירין את השור ופסק הרמב"ם בפ"א מהל' עדות גם כהאי אוקימתא ומייעדי ליה כדאמר התם תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי לכולי' בקרא. צ"ל אליבי' כתירוץ השני של התוס' שם בזה דמיירי שהכירוהו העדים אחר הנגיחה רביעית שזה הוא שנגח ג' נגיחות ואתייא כרבנן. וכן פי' בחידושי הרמב"ן שם והרשב"א במכלתין בפ"ב בשם ר"ח ז"ל דכרבנן אתיא שפיר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:1:3:1)

**כיני מתני' וכו'.** האי כאוקמתא דאביי בדף מ"ו ע"ב דמוקי בפרה דחד וולד דחד אבל לא כטעמיה דאיהו ס"ל דאם קדים ותבעי' לבעל פרה א"ל פרה דידך אזיקתן הב לי ראיה דאית לך שותפו. וא"כ אינו יכול לחזור ולגבות מבעל הוולד כלום. ומתני' דתבעי' לבעל הוולד תחילה וכו' וחצי נזק הוא רביע הנזק ורביע שמינית הנזק הוא ורבא פריך ליה התם ומוקי בפרה וולד דחד וכו' ואין להאריך במה שהמסקנא מבוארת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:1:4:1)

**במועד היא מתני'.** הרשב"א ז"ל בחידושיו הביא גירסא זו כצורתה ולא פי' כלום. והוא ז"ל לא הביא אלא לראיה דהאי תלמודא מקשי בהדיא להא דתמהו התוס' שם ד"ה ורביע נזק תימא היאך משוה הולד לפרה דאטו אם יש לו לאחד ט' חלקים ולאחד חלק א' וכי ישלם זה כמו זה וכו' והעתיק להא דהכא אבל בלי פירוש. ומאד קשה זו הגירסא דא"א להעמיד במועד ממש המתני' וכמה דוחקים ושיבושים צריך לזה אשר לא עלה ולא יעלה על דעת נכונה ומפרש אמיתי בעולם. אשר ע"כ לענ"ד הוא ברור ואמת שחילופי אותיות יש כאן וכמו שכתבתי בפנים שכצ"ל א"ל בעומד היא מתניתין. והפי' הנכון כך הוא בעומד הוא כמו באומד ר"ל באומד ובערך וכן דרכו של הש"ס הזה להשתמש בחילוף האותיות מהמוצא א' וכן חמצא בסוף נזיר עמדוהו לחיים עומד א' ועומד שני וכו' וכן בפ' הנשרפין ובכמה מקומות והכוונה שהשיב לו דודאי אינו משלם בעל הולד אלא לפי ערך ואומד החלק אשר לו בנזק זה. והרי זה ממש כפירוש הריב"א בתוס' שם דלסימנא בעלמא נקט כאילו עשה הולד ח"נ וכו' וכלומר דבאמת אינו משלם במתני' אלא אחר אומדן דעת וחשבון החלק של כל אחד. וברייתא דנקט הכא רגלה וכו' מילתא באנפי נפשה הוא דמייתי ברייתא זו בתר הכי וכלומר דלפי האי ברייתא היה אפשר לאוקמי במתני' כה"ג ואל תתמה שהרי כשאמר רגלה של בהמה זו מכורה לך יש לו חלק בחציה וכו' ועלה קאמר ר"ל כל אילין שמועתא דלוי אינין ולית דסמכא וכדאמרינן בחולין דף קמ"א כל מתניתא דלא תניא בי ר"ח ובי ר' אושעיא משבשתא היא ולא תותבו מינה בי מדרשא. והטעם מפני שאין זה אבר שהנשמה תלויה בו ודוקא באבר שהנשמה תלויה בו אמרינן כן וכמו דאיתא בתוספתא פ"ג דערכין ראש עבד זה מכיר לך ראש חמור זה מכור לך משלימין ביניהן ומייתי לה בבבלי פ"ק דערכין דף ד' ופסק' הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ז מהל' מכירה הל' ח' וכלומר אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:2:2:1)

**הדא אמרה הקרן פטורה וכו'.** וכל הני תוספתות בדינים אלו כר"ע הן כדפרישית והכי איתא התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:4:3:1)

**תיפתר בהיא דאית לה מסגר.** ובבבלי פ' הכונס דף נ"ט ע"ב מוקי לה רב פפא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דא"ל עייל וגדיש עייל ואנטר לך הוא ובההיא אפילו רבי מודה. ופשוט הוא דהנ"מ דלשינויא ואוקמתא דרב פפא צריך השומר שיאמר לו עייל וגדיש ואם בעל הגדיש בעצמו הוא שאמר לו אפשר שרבי אינו מידה בזה ולשיטתא דהאי תלמודא אם הגדיש הוא כבית שהוא סגור מודה רבי בהא. ובעיקרא דדינא כבר מבואר הוא דהרי"ף והרמב"ם פסקו כשמואל דאמר התם בפרקין הלכה כרבי וכמה דאמר הכא. וכן דעת רוב האחרונים והטור כתב בסי' שצ"ג בשם התוס' ואביו הרא"ש ז"ל דפסקו הלכה כחכמים ואין להאריך במה שכבר פלפלו האחרונים בזה אם הוא מוסכם כן אפי' להרא"ש מפני שכתב בדרך אפשר וכן במה שכתבו התוס' בדף מ"ח ע"ב ד"ה ושמואל אמר הלכתא כרבי וכו' וצ"ע דרבא קאמר לעיל הכניס וכו' ואי כרבי אפי' ברשות חייב וכו' ע"ש כבר דברו מזה שאין הכרע מזה וכן הב"י בסי' רצ"א כתב דלא מכרעת כלל שהרי הרי"ף אע"פ שפסק כר' פסק לההיא דרבא וע"כ צ"ל שהוא מפרשה בגוונא דאתיא כרבי עכ"ל. אבל לא כתב היאך מפרשה. ולפענ"ד פשוט הוא דהכי מפרשה דהא דקאמר רבא התם שלא ברשות לאו למידק מינה דאם ברשות אין בעל השור מתחייב אלא לרבותא משום סיפא נקט הכי דאפילו הכניס שורו שלא ברשות וחפר וכו' בעל החצר חייב בנזקי הבור וכו'. ועוד דכבר נתבאר דאף לרבי דס"ל עד שיקבל וכו' זה החילוק דוקא לענין בה"ב אבל בעל הקדירות ובעל הפירות ובעל השור הם לעולם פטורין בנזקי בה"ב שלא קיבלו עליהן כלום וכשהכניס ברשות פטור כדפרישית במתני' וזה דעת רוב המפרשים וא"כ גם לרבי הא דרבא בדוקא הוא ואם הכניס ברשות בעל השור פטור. ואין להאריך במוכרע מרוב הפוסקים. ומ"מ אני תמה על שהשמיטו הא דמחלק האי ש"ס בין חצר לבית דבבית אפילו ר' מודה. ואינו נראה שזה סותר להבעיא בבבלי פ' האומנין דף פ"א ע"ב בהניח סתם ולא איפשיטא. וכן כתב בהגהת אשרי מא"ז וז"ל ודוקא בחצר אינו חייב עד שיקבל עליו שמיר' אבל אם הכניס עניינו לבית בעה"ב ברשות סתמא דמילתא קביל עליה בעה"ב נטירותא ואפי' ר' מודה ואם אמר לו בהע"ב הא ביתא קמך אפי ש"ח לא הוי ואפי' פשע בשמירה פטור דהאי לישנא גרע מרשות סתמא עכ"ל. הא ביתא קמך דאמר רבא בפ' הזהב דף מ"ט ע"ב ודאי גרע. ולדעת הג"א צ"ל דהנח סתם נמי גרע מהכניס ברשות בבית לר'. והש"ך בסימן רצ"א מביא להג"א הנ"ל וכתב שכן עיקר ומבואר הוא מדהכא ואם שלא הזכירו מהירושלמי כלום ובפ' האומנין יתבאר עוד מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:5:2:1)

**ולא שנייא היא וכו'.** כמו דמשני התם דף מ"ט ע"א לרב אדא בר אהבא וכבר נתבאר מזה בארוכה בפרק דלעיל הלכה ה' ועיין ממה שדקדקנו היטב הדק ב"ה בהסוגיא ובדברי התוס' ובדברי הרמב"ם מדינים האלו בדיבור אלא כיני אנשים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:5:3:1)

**אבא יוסי בן חנן אומר ממשמע וכו'.** ברייתא במכילתא משפטים פרשה ח' והתם דריש לה לדרשא אחריתא דלקמן בדבר אחר מהרה וכו' שאינו משלם אלא לבעל הריון וצריך לפרש הכא נמי כן דכמו דבר אחר ודרשא אחריתא היא. והאי דרשא קמייתא עד שיכה במקום עוברה כרשב"ג אתיא דדריש הרי בבבלי פירקין דף מ"ט ע"א ורבנן דרשי לה התם הרה ללמד שבח הריון לבעל דרשב"ג אית ליה דחולקין הבעל והאשה בשבח ולדות בשאינה מבכרת. ודרשה דלקמן שהוא לבעל הריון נפקא להו כדדריש רב פפא התם בפרק דלעיל דף מ"ג ע"א התורה זכתה דמי ולדות לבעל אפי' בא עליה בזנו' דכתיב בעל האשה אבועל קפיד קרא ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:5:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:5:3:2)

**רבי עוקבא שאל בא על אמו וכו'.** התוס' הביאו לזה בסוגיא דפ"ד דלעיל דגרסינן התם בההיא דר"ע אשה נזקיה ליורשיה וכו' לא אמר ר"ע אלא בכופר וכו' בגרושה אמרי גרושה נמי תיפלוג בדמי ולדות אמר רב פפא התורה זכתה לבעל אפי' בא עליה בזנות וכתבו התוס' בירושלמי בעי ר"ע בא על אמו וכו' לפי גירסתם הוה קשה דהא ר"ע ס"ל בחייבי לאוין נמי אין קידושין תופסין בהן. והרשב"א ז"ל כתב דאה"נ כן לר"ע גם חייבי לאוין אין ראוין לקרותן בעל. ומ"מ אכתי קשה מ"ש חייבי כריתות דנקט. ולגי' דהכא ניחא ובענין כוונת התוס' דהביאו להך דהכא על הא דרב פפא נראה דכך הן הצעת הדברים דהא איכא למידק הא דפריך גרושה נמי תיפלוג וכו'. לפי הס"ד הוי ליה למיפרך תישקול לכוליה והרשב"א ז"ל גורס באמת כי מכת האי קושיא. ויש ליישב הגי' שלפנינו. וזה דברב פפא נמי לכאורה איכא למידק דקאמר אפי' בא עליה בזנות זנות מאן דכר שמיה לא ה"ל למימר אלא התורה זכתה לבעל כדכתיב. אלא דה"פ דקס"ד דגרושה דקאמר שנתגרשה מזה ונשאת לאחר דאל"כ מאי קמ"ל בגרושה פשיטא דאין הבעל יורשה ואם אין האשה ודאי ליורשיה הוא אלא ודאי כשנשאת לאחר והוה אמינא דכשנשא' זה זכה בדמי נזקה קמ"ל דלא משום דהחבל' מקודם שישבה תחתיו היתה והשתא פריך אי הכי בגרושה נמי תיפלוג בדמי וולדות וכלומר דנהי דמן הסברא הוא דהבעל הזה לא מצי למישקל כוליה דלאו בעל הריון הוא והאשת נמי לא תישקול כוליה דבעל האשה כתיב וקס"ד דלבעל האשה שיושבת תתתיו בעינן. וכדהסבירו התוס' בדיבור דלעיל. וא"כ תיפלוג עם זה הבעל בדמי ולדות ויורשיה עם יורשיו. ואל תתמה מה שייך זה הבעל לדמי הולדות דהא בהדיא קאמר הכא דאי לאו קרא שומע אני אע"פ שאין ההריון שלו וכן בתוספתא נתגרשה מזה ונשאת לזה וכו' ת"ל וכו'. ועוד דלרשב"ג דס"ל דשבת ולדות חולקין והיינו דאשה משבחת לימכר כשהיא הרה יותר משהיא ריקנית כדפי' רש"י ז"ל שם א"כ פשיטא דיש סברא לפי ה"א דלהבעל שהיא יושבת תחתיו היום דיש לו חלק בשבת זה ועלה קאמר רב פפא לא כדקס"ד אלא הכל לבעל הריון הוא ועליה הוא דקפיד קרא תדע דמבעל דרשינן אפי' בא עליה בזנות וכלומר מהיכא נפקא לן זה מדכתיב בעל שראוי לקרותו בעל אם היה נושאה ולאפוקי אם בא על אלו שאין ראוי לקרותו בעל כדמסיימו התוספות מדרשא דהכא וא"כ מדלא קפיד אלא שראוי לקרותו בעל ואפי' בא עליה בזנות ולאו בעלה הוא אפ"ה זכתה התורה לו אלמא לבעל הריון הכל הוא ואין לאחר שום חלק בהן. ובענין הדיקדוק שדיקדקתי מאי קמ"ל בגרושה רש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' שגירשה אחר החבל' אבל עדיין יש לפקפק לפי דבריו דפשיטא דהכי הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:5:4:1)

**כיני מתני' עוברין אין יוצאין בשן ועין של אימן.** למאי דקאמר בפשיטות בבבלי קידושין דף כ"ד ע"ב ורבנן האי ושחתה מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתני' ר"א אומר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה פטור דאמר קרא ושחתה עד שיכוין לשחתה. ומשמע התם דכ"ע מודו בהאי יש לפרש הכא דה"ק דלמאי דה"ד דעל עוברין עצמן קאמר והוה קשיא ליה ועין דקאמר וכדפרישית בפנים והשיב ר' יוסי דעל אימן קאי וכלומר דהא קמ"ל דאף על של אימן אין יוצאה ובעין של עוברין בלאו הכי ידעינן דעד שיתכוין בעינן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:6:1:1)

**ברה"י ופתחו לרה"י אחר.** כפי' רש"י וגירסתו וכמו שהוא כתוב לפנינו. אותו שפי הבור לתוכו ואין צ"ל כפי' תוספות בדברי רש"י ע"ש ואם זה הפקיר רשותו החופר ופתחו לתוכו חייב מפני שהוא בעל התקלה ומדברי הטור סי' ת"י נראה שפי' לענין שנפל בהמת חבירו של בעל רה"י אחר וא"כ ל"צ לאוקמי שהפקיר זה רשותו והב"ח שם לא היה לו פירש"י שלפנינו ואין להאריך בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:6:2:1)

**וכשהוא בא לבור של נזקין את אומר חייב על הכלים.** לאו שיש חילוק בכלים בין הוזקו או נשברו לגמרי דהא כלים נזקן ושבירתן זו היא מיתתן אלא באלו שני מיני בור קאמר דס"ל להאי מ"ד דלהכי כתבה התורה בור בור תרי זימני לחלק בין בור לבור לענין כלים ומשום דמיעוטא דכלים דנפקא לן משור וחמור אבור של מיתה הוא דקאי. והאי דקאמר לקמן הלכה ז' שור ולא כליו וחמור ולא כליו אליבא דהאי מ"ד אזלא וכדפרישית התם ומשום דאי לא כתב אלא חד ה"א לילף בור של מיתה מבור של נזקין לחייב ביה את הכלים מק"ו והיינו היכא דנפלו עם הבהמה ולא פטר ביה אלא היכא דנפלו כלים בפני עצמן ואהני קרא למעט כלים בחד גוונא ואהני ק"ו לחייבן באידך גוונא ולהכי איצטריך תרי מיעוטי שור ולא כליו חמור ולא כליו למעט אפילו שור בכליו וכו'. ולהאי תלמודא דנפקא ליה למעט אדם מוהמת יהיה לו כדדריש בפ"ק הלכה א' יצא אדם שאין לו הנייה במותו והילכך הוא דדריש הכי דאיצטריך הני תרי מיעוטי. והא דקשיא לפי זה עבד ונכרי מנא לן למעוטי כבר תירצתי זה לעיל בפ"ק ד"ה יצא אדם ע"ש. ולשיטתא דתלמודא דילן דדריש למעט אדם משור והלכך לא נחית להני דרשות ולא מחלק בין בור לבור לענין כלים. והא דכתב תרי בור ל"ק דאיצטריך למדר' כי יכרה איש בור ולא שור בור כדאמר בפרקין דף נ"א. והשתא לפי דרשא דהכא הוה קשיא לן הא דאסיק רבא בקושיא לר' יהודה דף נ"ד ע"א וקאמר חמור דבור לר' יהודה קשיא הא אפשר לשנויי אליבא דר' יהודה כדדריש האי ש"ס אליבא דהאי מ"ד והיינו דר' יהודה דדריש או לרבות את הכלים זהו בבור של נזקין וחמור למעט את הכלים בבור של מיתה ואין לומר דלא בעי למימר הכי מטעמא דדריש מאו לרבות דכתיב גבי מיתה דהיא גופא קשיא מנא ליה להש"ס למידרש הכי אליביה דר' יהודה ולאסקיה בקשיא דילמא הא דתניא ר' יהודה מחייב נזקי כלים בבור כדרשא וכטעמא דהאי ש"ס מדכתב בור תרי זמני וכוליה כדאסיקנא להאי מ"ד הכא. וצ"ל דקים להו דר' יהודה לא מחלק בין בור לבור וסתמא קאמר בברייתא מחייב בנזקי כלים בבור ולר' יוחנן דשמעינן ליה דאמר לעיל בפ"ג הל' א' דלעולם פטור על הכלים בבור ואפילו בבור של נזקין והילכך קאמר לקמן אפי' נחבטו בקרקע פטור דלא אשכחן שום חיובא בכלים בבור והא דקאמר לעיל שם ואם בדרך הטחה הטיח חייב על נזקי צלוחית צ"ל דס"ל דהתם לאו מדין בור הוא מכיון דלא נחבט בקרקע. אלא דקשיא דלקמן אמר אפילו נחבטו פטור בו הכלים. וא"א להעמיד דברי ר יוחנן בזה בשום פנים כרב או כשמואל דמתרצין להאי דצלוחית בפ"ג דף כ"ח ע"ב ועיין לקמן ד"ה שמואל אמר בשהתריפן מ"ש עוד מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:6:2:2)

**אין לי אלא בשחפר לקח וכו'.** כן פסק הרמב"ם ז"ל פי"ב מנ"מ הל' ג' והמפרשים לא ציינו מקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:6:2:3)

**תיפתר כר' יוסי בר' יהודה.** מהתוספתא הוא ועיין לעיל פ"ג הלכה ג' ד"ה כר' יוסי ב"י שם ביארתי התוספתא והפירוש של שלשה דברים הסמוכין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:6:3:1)

**מהו שיעשה את העומק כגובה.** בבבלי דף ג' ע"ב קאמר דהיינו בינייהו לרב ושמואל דעבד גובה בר"ה ועיין לקמן ד"ה שמואל אמר בשהתריפו שם תמצא ביאור הסוגיא מאלו הדינים בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:7:2:1)

**תיפתר שנתנו שניהן אבן האחרונה.** כדאמר ר' יוחנן התם דף נ"א שעקרו שניהם חוליא בבת אחת והשלימו לעשרה ויש לפרש הכא שנתנו שניהן אבן האחרונה למעלה להשלים הגובה בעמקו והיינו הך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:7:3:1)

**נותנין לו שהות וכו'.** כדאמר שם דף נ"ב בכדי שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו. ומדקאמר הכא אית בה לחומרא וכו' סייעתא והוכחה לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ב מנ"מ הלכה ו' שצריך עד שידע הראשון ויודיעהו ממש הוא דבשלמא אם הודיעוהו במקום אשר הוא שם שפיר שייך הקולא והחומרא אם היא רחוק מן הלבנון באשר הוא שם או סמוך לו אבל אי אמרינן כדעת החולקים וס"ל בכדי שידע ולא שצריך להודיע לו א"כ איך נדע במקום אשר הוא עכשיו אם הוא רחוק או סמוך מן הלבנון והאי דינא השמיענו כאן ר' יוחנן בזה שפירש דבריו אית בה לחומרא ואית בה לקולא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:7:4:1)

**כדי שתהא עגלה וכו'.** לא מבואר זה בהדיא התם ומסתמא כיסוי חזק בעינן ואם דהן דברי ר"א התם לדוגמא בעלמא נקטיה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:7:5:1)

**אמר ר' ינאי לתוכו וכו.** עיקרא דמילתא דר' ינאי נתבאר היטב הדק במה שפירשתי בפנים אחר העיון דכל מילתיה אחיובא ופטורא דהכורה קאי וא"צ לשבש הגירסא כלל וכמו שנתתי טעם לסברת ר' ינאי בענין חיובא דהכורה ובפירוש משנתינו נלמד מתוך דברי ר' ינאי דמפרש להמתני' כמו דמפרש רב התם בפרקין דף נ"ג וכמבואר בפנים ואוסיף עוד לבאר לקמן אי"ה. ועיין בקונטרס האחרון בביאור הסוגיות סימן ו':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:7:6:1)

**שמואל אמר בשהתריפו מחמת אוירו.** למאי דפרישית בפנים אתייא האי דשמואל כמאי דס"ל בבבלי דף נ' והובא לעיל בענין דחיובא דבור בין להבלו ובין לחבטו אלא דהכא מוסיף בזה בענין מיעוטא דכלים דקסבר דלא אימעוט אלא מהבלא וכבר מבואר בפנים מילתיה בטעמא דדייק מהמתני' דקתני שור וכליו. ומוכרח הוא דס"ל הכא ג"כ חיובא דבור גם בחבטא דהא קאמר בהדיא אבל אם נחבט בקרקעו חייב ומהיכי תיתי לחלק בחבטא דבור בין כלים לבהמה. וכתבתי זה מפני שראיתי להרמב"ן ז"ל שכתב בס' המלחמות בפ' המניח גבי הא דפילפל עם בעל המאור בענין פלוגתייהו דרב ושמואל בתקלה דלא אפקריה דרב ס"ל משורו למדנו ושמואל ס"ל מבורו למדנו וביררו שם כל חד לשיטתו כל הפלוגתות השייכים בדיני דבור. ועיין בקונטרס האחרון בביאור הסוגיות והשיטות סי' ז':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:7:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:7:6:2)

שהיה בדין מה אם בור נזקין וכו' הכי איתא במכילתא משפטים פ' י"א שור ולא שור בכליו וכו' שהיה בדין ומה אם במקום שלא חייב על הבהמה חייב על הכלים וכאן שחייב על הבהמה אינו דין שחייב על הכלים תלמוד לומר ונפל וכו' שור ולא כליו חמור ולא כליו ע"כ. וזה ממש כדהכא והש"ס מפרש לה באיזה מקום הוא שלא חייב על מיתת בהמה. ומבואר היטב בפנים הטעם והכוונה ואתיא כדר' יצחק:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:8:2:1)

**לנפילת הבור ונפל שמה שור או חמור.** הש"ס מקצר כדרכו וסמך על התוספתא שהיו בקיאין בה וז"ל התוספתא פ' ששי אחד שור וחמור ואחד שאר בהמה חיה ועוף לנזקין מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק אחד שור וחמור וא' שאר בהמה חיה ועוף להרבעה ולכלאים ר"ע אומר כל אחד ואחד יתרבה במקומו ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל בדברות הראשונים הוא אומר אתה ובנך וגו' ובהמתך ובדברות אחרונים הוא אומר אתה וגו' ושורך וחמורך וכל בהמתך שור וחמור בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהן מה שור וחמור האמורים לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כשור וחמור אף שור וחמור האמורים לענין כל דבר שאר בהמה חיה ועוף בשור וחמור ע"כ. ויש שם טעות דמוכח וכצ"ל וכמו שכתוב בבבלי שלהי פרקין לר' יוסי משום ר' ישמעאל ופי' דברי ר"ע הכי הוא דאיהו לא ס"ל למידרש בכלל ופרט כר' ישמעאל כמה דאמר התם דאליביה דרשינן הכתוב בדברות הראשונות ובדברות האחרונות בכלל ופרט וכלל ור"ע לא ס"ל הכי וכדפריך התם על דרשא דכללא ופרטא וכללא דא"כ עופות מנלן. ומסיק אלא וכל בהמתך ריבויא הוא. כלומר לא כר' ישמעאל דדריש בכלל ופרט אלא מריבויא. וקאמר התם השתא דאמרת כל ריבויא הוא בהמתך דדברות הראשונות ושור וחמור דדברות האחרונות למה לי אמרי שור לאגמורי לחסימה חמור לפריקה בהמתך לכלאים. והן הן דברי ר"ע דכל אחד צריך ריבוי במקומו כלומר מקרא יתירא לאגמורי לכל הני משבת וכל אחד ואחד במקומו צריך ריבוי כדי ליליף משבת ומיהו משבת הוא דילפי' כל היכא דכתיב קרא לאגמורי מינה כגון שור דנזקין ילפינן משבת. וכן כלאים דהנהגה ילפינן שור שור משבת וכן בחסימה ולא כדרצה התיו"ט לומר דבמסקנא ילפינן כלאים מכלאים וכו' אלא כדאמר מעיקרא אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת. ודיקדוק דאי הכי לאו דקדוק הוא הכא דאדלעיל קאי אלא מדאפסקיה הש"ס ושבת גופיה מנלן מסיק לה למילתיה והדר פריך. וכן במה שנסתפק התיו"ט לעיל תלת מתלת וכו' למאי איצטריך קרא וכו' מבואר בהדיא בתוספתא בדברי ר"ע דכל א' במקומו צריך ריבויא. ומשור דשבת ילפינן כל הני תלתא כמבואר. ור"ע את"ק לא פליג אלא בהא דקאמר אחד שור וכו' להרבעה לכלאים. וא"כ לדידיה הוא דאמרינן דשם כלאים חדא היא וילפי' משור דשבת ועלה קאמר ר"ע כל א' וכו' ולהרבעה ילפינן בהמתך בהמתך ולכלאים דהנהגה שור שור משבת וכן כולהו כמסקנא דהתם דאיהו ר"ע דתוספתא דפליג אר"י בדרשא דכללי ופרטי ואיהו דריש בריבויא ומיעוטא כדאמרי' פ"ק דשבועות ובכמה מקומות וזה ברור. ור"ע דתוספתא דאיהו מאי דמסיק אליביה התם דדריש כל לטעמיה אזיל דדריש בזבחים דף פ"ד ע"א וכל חטאת. ואיבעית אימא וכו' דקאמר התם לרווחא דמילתא הוא דאפי' למאן דלא דריש בעלמא כל הכא דריש. ועיין בתוס' פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה מאן שמעת ליה דדריש כל. ובענין נפילת הבור דיליף הכא שור שור משבת כדמשמע מהתוספתא להאי מ"ד וכדאמרן דכל היכא דאיכא ריבויא במקומו ילפינן כולהו משבת. אבל בבבלי דף נ"ד ע"א מסיק לה אהא דבעי התם מעיקרא למילף נמי מכלל ופרט וכלל ופריך דאכתי עופות מנלן ומסיק מוהכסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים. והתוס' מקשו התם דלמה לא ילפינן שור שור משבת ובמסקנא נמי וכו' ותירצו דבמקום ששייך לדרוש בכלל ופרט לא ילפינן שור שור משבת וכו' וכו יש לפרש בהשבת אבידה וכו' ור"ל דאף דהתם לא שייך למידרש בכלל ופרט אלא בפרט וכלל כדכתבו לקמן מ"מ לענין האי כללא דכל היכא ששייך לדרוש וכו' חדא היא ולא ילפינן בג"ש. והאי תלמודא לית ליה להאי כללא וכן בהשבת אבידה יליף שור שור משבת. ובענין קושית מהרש"א שהקשה דהיכי מצי למילף משבת דא"כ תרי פרטי למה לי דלמאן דלית ליה שביתת כלים א"כ כלים נמי אימעוט י"ל דאי לאו דכתב רחמנא חמור למעט את הכלים ה"א דבשבת גופיה אית ביה שביתת כלים דהדר נילף שבת מבור דהא מן הסברא שייכא חיובא דבור על הכל דהא בעינן קרא למעט וא"כ אי לא כתב אלא חד פרטא ה"א דשור או חמור דהוה כתיבא אתי למילף בור משבת דכל בהמה וחיה ועוף במשמע וכן נמי למהדר ולמילף שבת מבור מה בור כלים מכלל ונפל כדאמרן הכא לעיל ה"נ בשבת חייב משום שביתת כלים דהא למאן דאמר שביתת כלים לאו דאורייתא לית ליה קרא למעטינהו בשבת אלא דלית ליה דרשא לרבות כדדריש אידך ובכל אשר אמרתי וגו'. ועוד יש לתרץ דאי לאו כתב עוד חד פרטא למעטינהו בהדיא מבור נהי דידעי' דכלים לא שייכי בבור דהוה ילפי' משבת מ"מ השתא איכא למיטעי בדרשא דוהמת יהיה לו למידרש לבעלים מטפלין ולחיובי שור פסולי המוקדשין בבור כדפריך לעיל ואיפוך אנא דהא לא ידעינן להא אלא מדכתב קרא פטורא דכלים בבור כדמשני לעיל מסתברא פטור גבי בור הואיל ופטר בה את הכלים כלומר דהואיל דאשכחן קרא דפטר להדיא כלים למדנו דגילתה לנו התורה למידרש גם שארי פטורי בבור ולא בשור. ומכח פטורא דכלים לפי דהוה ילפינן משבת לא הוה ידעינן להאי מילתא דגילתה התורה למידרש פטורא בבור דהא משבת ילפינן לחייבא אלא דכלים ממילא לא הוי שייכי בבור מכח האי ילפותא. ויש בסברות אלו לתרץ כמה קושיות בהסוגיא ובהתוספתא והפוך בה והפוך בה ואין להאריך יותר בזה. ולשיטתא דהאי תלמודא בלאו הכי לק"מ דהא איצטריך למידרש שור ולא בכליו וכו' דאפילו נפל הבהמה עם הכלים למיפטר בכלים דה"א מיגו דחייב על הבהמה חייב נמי על הכלים כמה שנתבאר לעיל בפנים ובמראה בהני דיבורי דלעיל דאית להאי תלמודא האי סברא. ותרווייהו איצטריך חד למילף משבת וחד דלא אמרינן מיגו בהא. והאי אתיא שפיר אפילו להאי מאן דאמר דבור של נזקין נמי פטור בה על הכלים כפי שנתבאר לעיל וכשיטת הבבלי. ולפי זה יש לתרץ בהאי סברא גם לשיטת הבבלי דאיצטריך אידך פרטא למעט הכלים אפי' בכה"ג דלא נימא מיגו. וכדאשכחן מיגו טובא לענין נזקין במכלתין. והאי סברא נראית דאיכא רבותא בכה"ג כמו שלמדנו זה גם כן מדברי הרמב"ם ז"ל בריש פרק י"ג שכתב כלים שנפלו לבור ונשתברו פטור וכו' מפי השמועה למדו שור ולא אדם חמור ולא כלים אפילו נפל שור בכליו וכו' חייב על הבהמה ופטור על הכלים. הרי שכתב בלשון אפילו וכלומר דה"א דלימא מיגו קמ"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:8:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:8:3:1)

**ריש לקיש אמר משנה שלימה שנה רבי.** סוגיא זו כתובה לעיל פ"ק דכלאים הלכה ו' וקצת בנסחא אחרת וצריכה ביאור הרבה. ויש כמה דינים ומהני מילי מעלייתא דאית בה ושלמדין ממנה ובמקום אחר יתבאר מזה בעזה"י ב"ה לאו"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:8:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Kamma 5:8:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Kamma/r/5:8:3:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא