## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 5

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:1:1)

**איזהו נשך.** לקח הימנו חטים וכו' דינא דחטים בהיתר הוא כדפי' רש"י ז"ל והבאתי בפנים. ומה שהקשו התוס' בדף ס"ב ע"ב ד"ה לקח הימנו יכו' היינו לענין פירושא דמתני' בענין הקושיא דמקשה הש"ס וכי אין לו יין וכו' ולפי חילוף הגרסאות דלקמן ומאי לקח וכו' כמבואר שם אבל לענין דינא גם להתוס' מותר כדמסקינן דפוסקין על השער ועיין לקמן בהל' ו' מ"ש בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:1:2)

**לא ידור בחצירו חנם וכו'.** לא זו אף זו קתני. ועוד נראה דדינא קמ"ל דאפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וכדמסיק לה התם דף ס"ד ע"ב אי ממתני' ה"א הני מילי בחצר דקיימא לאגרא וכו' וכלומר דרב נחמן דיוקא דמתני' קמ"ל מדקתני משנה יתירא לא ידור בחצירו בחנם לאשמעינן דאפי' עומדת לדור בה בחנם אסור. א"נ אתא לאשמעינן רישא דומיא דסיפא דבשהתנה עמו מיירי כמו דלא ישכר ממנו בפחות דמסתמא כשהתנה הוא ה"נ רישא בכה"ג וקמ"ל דבשניהם רבית קצוצה הוי ויוצאה בדיינין. ועיין לקמן עוד מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:2:1)

**אם מזו אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום.** לכאורה היה נראה לפרש כפי' הא' שפירשתי דר' יוחנן ס"ל דרבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין וכן דעתיה דר"י בבבלי דף ס"א ע"ב אלא דאם כן לא שייכא הא דלקמיה מודי ר' יוחנן וכו' ומאי רבותא הא איהו מיקל טפי ואפי' ברבית אם כבר נתן לו אינו מחויב להחזיר לו. ולכך נראה דפי' הב' הוא העיקר. ואל תתמה שהוא נגד דבריו דקאמר התם בשכבר נודע בהרבה מקומות שדרך ש"ס הזה בחליפין לפי דעות והסברות בתנאי ואמוראי מהכא להתם ותלמודא דהתם מהדורא בתרא דידהו. ועיין לקמן ד"ה הקיש נשך לתרבית שיתבאר בענין המסקנא דמסיק התם כר' אלעזר דרבית קצוצה יוצאה בדיינין והנ"מ דאיכא בין הני דרשות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:2:2)

**מודי ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו.** עייו בסוף דיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:3:1)

**תני ישראל שהלוה ברבית וכו'.** זה לשון התוספתא סוף פ"ה המלוה את חבירו ברבית ובא לפני ב"ד קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דר"מ שהיה ר"מ אומר שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית המוצא שטר רבית יקרענה בא לב"ד יקרעוהו רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה המלוה את חבירו ברבית והלך הלוה וירש עליו שטרי ריביות ואמר לו צא שלי בשלך מותר אם באו לבית החשבון אסור ע"כ ופירושה תמצא לקמן. שמעינן דלר"מ אפי' במלוה ע"פ קנים דרישא במלוה ע"פ איירי וכ"כ התוס' בפרקין דף ע"ב ע"א ד"ה שטר שיש בו רבית ולחכמים דקי"ל כוותייהו כדפסקו כל הפוסקים דאין הלכה כר"מ אלא בגזרותיו ולא בקנסותיו אפי' בשטר שיש בו רבית גובה הוא את הקרן ובלבד שיהא מפורש בו הרבית וכדפי' רש"י ז"ל שם וכן הסכימו התוס' שם אבל בנכלל הרבית בקרן גזרינן דילמא אתי למיגבי הכל ואינו גובה כלים אלא דוקא בשחייב מודה כמוסכם זה לדעת מוהרי"ק בתשו' בשורש י"ג וכן הסכמת רוב האחרונים. ודברי הרמב"ם ז"ל נראין ג"כ כפי' רש"י והתוספות שבפ"ד מהל' מלוה הלכה ו' כתב שטר שכתוב בו רבית וכו' גובה את הקרן וכו' ובמפורש איירי וכן אפי' ברבית דאורייתא ובתירוץ הב' דהתוס' שם בענין דלא מיפסלי העדים דלא תשימון לאינשי במלוה ולוה משמע להו ולא בערב ועדים ובסוף פרקין יתבאר אי"ה עוד מזה. ולכאורה הא דקאמר בסיפא המוצא שטר רבית יקרענה וכו' לר"מ הוא דאתיא אבל לקושטא דמלתא אפילו אליבא דחכמים ניחא וכמו שכתוב בהג"א פ' המניח דמייתי התם דף ל' ע"ב האי ברייתא שהעלה שם דאע"פ שגובה בו את הקרן מכל מקום המוצאו יקרענו ואם בא לב"ד יקרעהו אפי' לרבנן לפי שבעל השטר עובר בקיומו. וכן מסיק בספר התרומות שער מ"ו ח"ב דין ג'. ולפ"ז היינו דקאמר הכא לעיל אליבא דר' יוחנן מודה היה ר' יוחנן שאם היה השטר קיים דמגבין ליה דאע"ג דר' יוחנן ס"ל להחמיר ברבית קצוצה כדפרישית ואם בא לב"ד יקרעוהו ומ"מ הקרן מגבין ליה ע"פ השטר המפורש בו רבית ואפי' אין חייב מודה. וכן יש לפרש ע"פ התוספתא. דקאמר אם באו לבית החשבון אסור וכלומר שאם הלוה הוציא גם עליו שטרי רבית וכגון שבאו לו מחמת ירושה כדקאמר וירש וטעמא דאל"ה מ"ש זה מזה לענין הרבית אבל בירושה משכחת לה דקי"ל בדבר שאין מסוים אין היתומים מחויבין להחזיר הרבית ואפילו בדבר מסוים דמחזירין טעמא מפני כבוד אביהן הוא. והתם שלא להחזיר אם כבר גבה אביהן קאמרינן והיינו דקאמר בתוספתא כשא"ל צא שלי בשלך מותר דאין כאן גבייה אבל אם באו לבית החשבון מה שזה עודף על זה אסור ואפי' שטרי דירושת הלוה עודפים דהא אין מגבין הרבית ליתומים. ואפשר לפרש ג"כ האי מודי קמייתא דהכא דקאמר מודי ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו נמי בגוונא דהתוספתא מיירי ואין שטר של רבית זוקק לשטר של רבית שהוציא זה כנגדו וכלומר אע"ג דקאמר רבית קצוצה יוצאה בדיינים אם זה הוציא חשבון עליו שגבה ממנו רבית כך וכך ורוצה לגבות על שטר שיש עכשיו לחבירו עליו אין זוקק דהוי כבאו לבית החשבון ואסור. והיותר פשוט היה נראה לפרש הא דקאמר מודי ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו פירושו כהאי דאמרי' התם דף ס"ז ע"א גבי משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי לא מפקינן מיניה ולא מחשבינן משטרא לשטרא. ולפ"ז הוה סייעתא מהכא לדעת הסוברים דמשכנתא בלא נכייתא באחרא דמסלקי רבית קצוצה הוי ואפ"ה משטרא לשטרא לא מחשבינן דהא הכא על רבית היוצאה בדיינין קאמר מודי ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו. ולפי' רש"י ז"ל שם טעמא הוי משום דאבק רבית הוא אבל ברבית קצוצה אין ה"נ דמחשבינן משטרא לשטרא דהא מוציאין ממנו ויתבאר מזה אי"ה לקמן הלכה ב':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:3:2)

**הקיש נשך לתרבית ותרבית לנשך.** והתם בריש פרקין קאמר ת"ל נשך אוכל נשך כסף אם אינו ענין לנשך כסף וכו' אין לי אלא בלוה וכו'. ונראה דלמאי דדריש הכא מהיקישא דקרא דכתיבה במלוה תו לא הוי צריכא לג"ש דהתם נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה וכו' אלא דלפי המסקנא דמסיק רבינא התם דלענין לעבור על שני לאוין בין בכסף בין באוכל באמת לא צריכא ג"ש דמגופה דקרא שמעינן את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך וכי איצטריך ג"ש דנשך נשך לרבות כל דבר הוא דאיצטריך דכתיב בקרא דלוה לא תשיך וגו' כל דבר אשר ישך וילפינן למלוה בג"ש. א"כ גם לדרשא דהאי תלמודא ע"כ דאתינן לג"ש לענין לרבות כל דבר גם במלוה. והתוס' ד"ה אם אינו ענין וכו' מסתפקא להו אם יש רבית בקרקע מן התורה או לא וכן בפ' נערה דף מ"ו ע"א הניחו בספק והרא"ש ז"ל החליט דאין רבית בקרקע דדרשינן מכלל ופרט וכלל כמ"ש התוס'. וכבר הביא הב"י בסי' קס"א בשם רבינו ירוחם שהביא בשמו של הרשב"א ז"ל דיש רבית בקרקע. ודברי הרשב"א ז"ל מובאין גם בשיטה למב"א ז"ל שכתב דאין להוכיח מההיא דפ' הנערה ולא מידי דהתם הכי דקא בעי דכיון דקפיד רחמנא שישכיר עדים אי בעינן בסתם שכירות שהוא במטלטלין ובשוה פרוטה או דילמא אפי' בקרקעות ופחות מש"פ דומיא דרבית דאיתיה בכל דבר עכ"ל. ולדידי קשיא לי אדברי הרא"ש דהא התוס' כתבו בפ"ה דב"ק דף נ"ד ד"ה ה"א קרב לגבי מזבח וכו' דבמקום ששייך לדרוש בכלל ופרט לא ילפינן ג"ש ע"ש דכ"כ לענין דלא ילפינן התם שור שור משבת וא"כ כיון דמסקנא הוי הכא דילפינן ג"ש לענין לרבית כל דבר תו לא מצינן למדרש בכלל ופרט ואי לכלל ופרט דרשינן תו ליכא למילף הג"ש. ומדברי הרשב"א הנזכר משמע דגם לענין פחות מש"פ פליג אדעת התוס' והרא"ש וכן הביא הטור שם לדעת הרמ"ה ז"ל דאיסור רבית מן התורה הוא אפי' בתוספת פחות מש"פ. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד ממלוה הלכה י"א בדין המלוה על המטבע וכו' ואפי' הוסיפו עליו כל שהוא וכו' וע"ש. וכן מסתימת דבריו שם בראש הפרק משמע דס"ל כדעת הסוברים שיש רבית בקרקע מן התורה וע"ש דרמז הג"ש לפי המסקנא נשך ומרבית אחד הוא וכו' ולהלן הוא אומר נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך וכו' ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין. וכן מוכרח מדבריו בפ"ו דמלוה בדיני משכנתא בשדה. ובהכי ניחא לי ליישב עיקר קושית התוס' בד"ה הנזכר דכיון דכתב כל דבר אפי' לרבות עצים ואבנים א"כ כסף אוכל למה לי די"ל לדעת הסוברים דיש רבית בקרקע ולא דרשינן כלל ופרט כדלעיל דאיצטריך כסף ואוכל בקרא דלוה למילף דהלוה עובר בב' לאוין וג"ש איצטריך למילף לכל דבר למלוה. והכא לא שייך למימר אין ג"ש למחצה ומג"ש הוה ידעינן למילף ללוה ממלוה לענין לעבור בב' לאוין וכן למלוה מלוה לענין כל דבר דלאו בכה"ג איתמר אין ג"ש למחצה ואין היקש למחצה אלא אי איכא למילף עוד דבר א' מחבירו והוא כבר נלמד ממנו בג"ש או בהיקש לענין דבר אחר בהא הוא דאמרינן אין ג"ש למחצה ואין היקש למחצה אבל לא לענין ללמוד זה מזה וזה מזה והכי מוכח מגמרא דכריתות דף כ"ב ע"א ומדברי רש"י ז"ל התם דלא גריס ליה אין היקש למחצה בענין ללמוד עליון מתחתון ותחתון מעליון. וכתב דלאו היינו היקש למחצה וע"ש וממנו נלמד דגם בג"ש למחצה הכי הוי כדאמרי שם דנילף מחטאת חלב לענין זדונו כרת וכן לענין מה להלן בקבועה ודכ"ע הוו מודים בה בכה"ג אי לאו דלר"ע אתי היקשא דואם נפש ומפקא מג"ש לענין זדונו כרת. וראיתי בגליון רב אלפס ז"ל בהלכות ציצית שנדפס שם בשם חידושי אנשי שם ואחר שהביא דברי הרמב"ן ז"ל כתוב שם דאף ללמוד זה מזה אמרינן אין היקש למחצה ואלו מדברי רש"י בכריתות וכדמוכחא הסוגיא פ"ה דזבחים לא משמע הכי. ועיין בתוס' פ' המקבל דף קי"ד ע"א ד"ה ואידך ההוא לנדון בכבודו הוא דאתא ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:5:1)

**סבר מימר חייב להעמיד לחבירו.** עיין בפרק דלעיל הלכה ב' שם נתבאר ומהסייעתא להרמב"ם ז"ל דבדמי חובו קנה במטלטלין לענין מי שפרע וכדאמר הכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:6:1)

**וקים ליה וגי' הרמב"ן ז"ל מה דהוה ניחא ליה חמי מישרי.** והרא"ש ז"ל מביא הגי' ינכה ליה מאי דהוה חזי למשרייה וכתב שיש מביאין ראיה מכאן לדברי הר' אפרים ז"ל שחולק על דברי הרי"ף במה שפסק בדין המלוה את חבירו ודר בחצירו דלענין איסור הלכתא כלישנא קמא דאמר התם בדף ס"ד ע"ב דאפי' הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר וכ"ש בהלויני אבל לענין להוציא ממנו בדיינין בהלויני ודר בחצירי מפקינן מיניה אגרא דהוי לה רבית קצוצה אבל הלוהו ודר בחצירו דלאו אדעתא דהכי אוזפיה אבק רבית הוא ולא מפקינן מיניה ואפילו קא תבע ליה מקמיה דפרעיה לא מחייבינן ליה לנכוייה ליה שיעור אגר ביתיה כדאמר רב אשי לקמן דף ס"ז דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא. וה"ר אפרים חלק ע"ז דסובר דלא אמר רב אשי הכי אלא במשכנתא דהוי ברשותי' לגמרי דלא מצי לסלוקי ליה עד דיהיב ליה זוזי וכמו שגבה חובו דמי והלכך כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה היא אבל הלוהו דלאו אההוא ביתא אוזפיה ואי בעי מפיק ליה מההוא ביתא בלא זוזי סלוקי בלאו זוזי לאו אפוקי מיניה הוא ומנכה ליה אגר ביתא. ומביאין ראיה לדברי ה"ר אפרים דהכא קאמר ינכה ליה וכו' וכתב בשם הרמב"ן ז"ל שדחה לראיה זו דדילמא ר' אבא בר ביזנא ס"ל כמ"ד לקמן דסלוקי בלאו זוזי לאו אפוקי מיניה היא ואנן כרב אשי קי"ל דחשיב אפוקי מיניה. ובלאו הכי קשה להיש מביאין דלא שייכא האי לישנא דהוה חזי למשרייה. ועיין לקמן ד"ה ר' אילא אמר נותן לו שכר רגלו מ"ש שם לדעת הרמב"ם בדין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:7:1)

**יש דברים שהן כרבית וכו'.** דין זה דהתוספתא מוסכם מן הפוסקים והביא זה הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ה ממלוה הלכה י"ד והלכה ט"ו לדינא דסיפא דהערמת רבית. וכבר הביא הטור בסי' קע"ג מה שכתב בספר התרומות בשם הרמב"ן ז"ל שצריך שיהיה אחריות השטר שהוא שלא מחמת המוכר על הלוקח ולא על המוכר שלא יהיה קרוב לשכר ורחוק להפסד וכתב שם בשער מ"ו ח"ד סי' י"ג שהוא ז"ל מצד החומרא החמיר בזה. ובדין הערמת רבית דסיפא והובאה ברייתא זו בבבלי דף ס"ב ע"ב תני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא וכו' כתב שם בשם הרמב"ן דהוי אבק רבית והביאו הטור בסי' קס"ג. והריב"ש בתשובה סי' של"ה כתב דדעת הרבה מהמפרשים כדעת הרמב"ם ז"ל דאין כאן אבק רבית אלא שלכתחלה אסור לעשות כן ואם עבר ועשה מוציאין מיד הלוה וכ"כ בסמ"ג לאוין קצ"א. ולכ"ע אם לא א"ל הלויני מעות בתחלה אלא הלויני חטין מותר כמבואר שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:1:8:1)

**רבי לא אמר כנותן לו שכר רגלו.** עיקרי דינים אלו הנוגעים בדין משכנתא יתבארו לקמן בהלכה ב' עם מה שנתברר לנו מן השיטות בס"ד ולפי חלוקי דעות מהראשונים וגדולי האחרונים. וכאן אין לנו לבאר כ"א זה. דמבואר הוא להדיא דהאי ענינא אעובדא דלעיל קאי שכשאמר לו הב לי דינריי השיב לי זה לית את צריך והב אגר כלים וכו' וכדפרישית בפנים ואפי' נפרש דהאי אמר ליה לית את צריך וכו' אמתני' קאי יהיה איך שיהיה עכ"פ מבואר הוא דדין זה מיירי שלא התנה עמו בתחלה לדור בחצרו בחנם אלא שאחר ההלואה היה דר המלוה בחצירו וכשביקש הלוה שכרו וא"ל המלוה תן לי מעותי השיב זה א"כ צא מביתי ובאו לדין. והרי זה ממש דין הנזכר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו ממלוה בהל' ב' המלוה את חבירו וכו' ואם דר צריך להעלות לו שכר ואם העלה ה"ז אבק רבית לפי שלא התנה עמו שילוהו וידור בחצירו לפיכך אם עדיין לא החזיר לו חובו ובא לנכות שכר החצר שדר בה מן החוב אם היה השכר כנגד החוב אינו מנכה לו הכל אלא כמו שיראו הדיינין שאם מסלק אותו בלא כלום ה"ז כמי שהוציא אותו בדיינים ואבק רבית אינה יוצאה בדיינין. והראב"ד ז"ל השיג שם וכתב אין כאן מקום לשודא דדייני וכו'. ומבואר הוא דמכאן למד הרמב"ם לומר כן ולא רצה לפסוק כרבי זירא דלדידיה עכ"פ כמוציאין ממנו א"ר הוי אם השכר כנגד החוב ולפיכך פסק כר' אילא דלפי ראות עיני' הדיינים קאמר דרואין אותו כנותן לו שכר רגלו שלא להטריחו לצאת מן הבית חוצה ולנוד ממקום למקום להוציא שכר הכתפין. וכפי ערך שכר זה הוא מנכה לו מחובו. ולענ"ד פשוט הוא דדבריו ז"ל הם דברי ר' אילא דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:2:2:1)

**המוכר שדה לחבירו ואמר לו על מנת שאהא בה אריס מותר.** דין זה כתב הריב"ש בתשובה והביאו הב"י בסי' קס"ד. ועיינתי בהריב"ש בתשובה והוא בסוף סי' ש"ה ולא ראיתי שם שהביא התוספתא אלא מסבר' דנפשיה וכמו שהיו נוהגין היתר לעשות בברצלונא לעשות כן. ומה שכתב שם הט"ז על זה ופשוט הוא גם כאן שצריך שיקנה הלוקח הבית תחלה בקנין גמור כדרך שהמכירה נקנית בעלמא דאל"כ הוא בהלואה ואסור עכ"ל. לא ידעתי להיכן נוטה דבריו דפשיטא דבמכר לחלוטין מיירי ואם הכוונה שצריך שבתחלה יהיה המכר בקנין גמור בלא תנאי כ"א אח"כ יתנה עמו שיהא הוא החוכר. הא ודאי ליתא שאפי' התנה עמו בשעת המכר על מנת כך מותר וכ"כ הריב"ש שם להדיא ואע"פ שמתחלה כשמכר לו גוף הבית התנה שיחכירנה לו אח"כ אין בכך כלום. ומבואר הוא בהתוספתא ובהאי תלמודא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:2:2:2)

**על מנת שהמעשרות שלי.** וכן הוא בתוספתא פ"ו דדמאי והובאה בבבלי פ' המוכר את הבית דף ס"ג ע"א ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' מעשר הלכה י"ט כהן שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שהמעשרות שלה שלי לעולם הרי הן שלו כיון שאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר. ולא הוי כמקנה דבר שלא בא לעולם וכדקאמר התם אמאי הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ומשני כיון דאמר על מנת שמעשר ראשון שלי שיורי שייר למקום מעשר ור"ל לא מיבעיא היכא דאמר חוץ דקי"ל בעלמא דחוץ שיורא הוא וע"מ תנאה הוי כדאמר בריש המגרש ובכמה מקומות אבל הכא אפילו אמר על מנת שיורא הוי. וכ"כ בחידושי הרמב"ן בשם רבינו הגאון ז"ל בספר המקח דלא שנא שיתנה על הלוקח בלשון חוץ או ששייר בלשון על מנת הכל שיורא כדאמרינן מקום מעשר שיורי שייר עכ"ל והטעם דע"כ לומר כן דאי לאו הכי הוי כמקנה דבר שלא בא לעולם ותנאיה לאו תנאה ובטל המכר וכסברת הר"י מיגא"ש ז"ל הביאו שם עיין עליו. ובהכי ניחא מה דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מביכורים הלכה י"א גבי כהן שמכר פרה לישראל התנה הכהן וכו' אבל אם אמר לו הכהן על מנת שהמתנות שלי הרי המתנות של ישראל ונותנן לכל כהן שירצה אע"פ שהתנה עמו שהן שלו לא נפטר מן המתנות שהאומר על מנת לא שייר בעצמן של מתנות כלום. ולכאורה קשה אדבריו דלעיל בהלכות מעשר וכדתמה הט"ז בי"'ד סוף סי' ס"א. אבל באמת היינו טעמא דהתם במתנות הנאה הוי כדאמרי' בעלמא בעל מנת וכדאמר בפ' הזרוע דף קל"ד ע"א דה"ט דמ"ד דנותנן לכל כהן שירצה ומשום דהתם דבר שבא לעולם הוא וקנה הלוקח מקחו אף שאין התנאי כלום אבל הכא כיון דהוי דבר שלא בא לעולם ע"כ לנו לומר דשייר מקום הקרקע למעשר ובין דאמר חוץ ובין דאמר על מנת שיורא הוי דהלוקח מקנה לו בעין יפה המקום לשיור המעשר שאם יבטל התנאי גם הוא לא קנה וזהו עיקר טעם החילוק בין הני דיני:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:2:2:3)

**על מנת שכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי שכל זמן שאני רוצה וכו'.** הך ברייתא כר' יהודה דלקמן אתיא דאמר צד א' ברבית מותר וכדאמרי' התם בדף ס"ה ע"ב דתני בברייתא דכשא"ל המוכר ללוקח כן אסור שאין. זה מכר וכשאוכל הלוקח פירות שכר מעותיו הוא נוטל ומוקי לה התם דלא כר' יהודה ואם הלוקח הוא דהתנה כן לכשיהו לך מעות אחזירם לך מותר כדמסקינן שם ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:2:2:4)

**היה חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר.** כדי לבאר הסוגיא והדינים המסתעפים ממנה וחילוקי הדינים של צד אחד ברבית ופירושיהן אמרתי להביא בתחלה מדיני המשכנתא ובבירור מה שנתברר לנו מדברי הראשונים וגדולי האחרונים בתכלית הקיצור האפשרי. ואם לפעמים ארחיב במקצת ללמד איזה ישוב ותירוץ בהסוגיות ובשיטות הראשונים ומתוכן יתברר לנו דינים האלו ואשר מצאנו בהן בס"ד. ועיין בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות והשיטות סי' ד':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:5
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:2:2:5)

**מאן דאמר ה"ז כמין רבית ואינה רבית ר' מאיר.** ובערכין דף ל"א ע"א דרמי נמי מתני' וברייתא אהדדי והתניא ה"ז רבית גמורה אלא שהתורה התירה א"ר יוחנן לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן ופירשו רש"י והתוס' דמתני' כר' יהודה וברייתא דתני רבית גמורה אתיא כרבנן. ומ"מ נוכל ליישב גי' דהכא וכמה דפרישית בפנים וכעין דפירשו התוס' שם לדעת ר"ת והבאתי בדיבור דלעיל דלשיטתו דס"ל צד א' ברבית מדרבנן הוא דאסור ה"ק מדכתב לן רחמנא דין בתי ערי חומה גלי לן דכה"ג אין זה רבית דאורייתא. וזהו אליבא דרבנן ומיהו אסור מדרבנן הוא. והכא מפרשינן לה הברייתא אליבא דר' יהודה דגלי לן קרא דכל כה"ג אין זה רבית כלל ומותר. ולענין דינא חדא הויא דלרבנן מיהת מדרבנן אסור. ונראה דמהכא סייעתא לדעת ר"ת וסייעתו וכמה שנתבאר לעיל דמקילין במשכנתא בנכייתא באתרא דמסלקי דהא כאן בבתי ערי חומה באתרא דמסלקי הויא שהוא גואל מיד וגואל כל הי"ב חדש ובלא נכייתא וקאמר דלר' יהודה מותר הוא ולרבנן מדרבנן הוא דאסור דאבק רבית וא"כ בנכייתא לכ"ע מותר הוא וכבר נתבאר בדיבור דלעיל דהיכא דלא נחית לה בתורת משכונא אלא בתורת הלואה כגון המלוה את חבירו לא ישכור חצירו בפחות אפי' לדעת ר"ת א"ר הוי ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:6
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:2:2:6](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:2:2:6)

**כאן התירה התורה הא במקום אחר לא.** הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כתב דמכאן סייעתא לדעת הרי"ף ז"ל דמשכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי רבית גמורה היא שהרי בית בבתי ערי חומה עד י"ב חדש משכונה היא לגמרי באתרא דמסלקי שאם מביא לו מעות כל שעה שירצה מסלקו ותניא ה"ז רבית גמורה אלא שהתורה התירתה בבתי ערי חומה אבל לא במקום אתר גם בירושלמי בפרקין היא שנויה ומפורשת כאן התירתה התורה אבל במקום אתר לא עכ"ל. ולכאורה תמוה הוא דאדמייתי ראיה וסייעתא מדר' חזקיה לותיב מיניה תיובתא מדר' אמי דלא אשגח ביה ועבד עובדא ומעשה רב והיינו יכולין ליישב קושיא זו להרמב"ן ז"ל דהיה סובר דר' אמי לא קאמר אלא בביתא דלא עבידא למיגר דהא בייתא עם דיינא דאיר קאמר וכהאי דאמרי בפ' כיצד הרגל דף כ"א ע"א דמהאי טעמא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא אין צריך להעלות לו שכר דביתא מיתבא יתיב ובכה"ג ס"ל להרמב"ן דלאו רבית כלל הוי ואפילו בהלויני ודר בחצירי דהא לא חסריה ממונא אלא דאסור הוא לכתחלה וכדכתב בה"ת בשמו בשער מ"ו ח"ג סי' י"ט וכ"כ הרא"ש ז"ל לעיל בשמעתא דהמלוה את חבירו לא ידור וכו' ומפרש לדברי הרי"ף ז"ל דהא דקאמר בהלויני ודר בחצירי דרבית קצוצה הוי ומפקינן מיניה ובהלוהו ודר בחצירו אבק רבית הוי היינו בחצר דקיימא לאגרא ומוסכם הוא שם בדברי הרא"ש ובטור סי' קס"ו בדין זה אבל כבר נתבאר לעיל בעיקר דין דמשכנתא שמוסכם הוא מגדולי האחרונים כדעת המקילין ובלא נכייתא אבק רבית הוי ובנכייתא מותר לעולם ואפי' באתרא דמסלקי ובין בבית ובין בשדה וכרם כדעת ר"ת והרשב"א ובה"ת ז"ל וכן הסכים הראב"ד ז"ל בפירושיו. ומה שתמצא דעתו בהשגות בפ"ו ממלוה הוא לפי פירושו בענין הסוגיא ודעת האמוראים ומה שתירץ בענין קושיא דרבינא אדרבינא בהשגה בהלכה ד' הוא כפירוש התוס' ד"ה פירי מאי וכו' ומה שתירץ בהשגה בהלכה ז' הוא עולה לדעת הרי"ף כפי אשר נתבאר ויש שם ט"ס בהעתקה וצ"ל אמת הוא זה שהחמירו בבית יותר מבשדה וכו' דכרם ושדה חד טעמא אית להו. ובדין דהמלוה את חבירו ודר אח"כ בחצירו אם מוציאין ממנו כבר בארתי בהלכה דלעיל דנראה להדיא מהכא כדעת הרמב"ם ז"ל דמנכין לו כפי ראות עיני הדיינין כמבואר בד"ה ר' לא אמר ע"ש. וכתב עוד הרמב"ם בדינים אלו בפ"ו ממלוה הלכה ג' הורו רבותי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע חובו וא"ל הלוה דר בחצירי עד שאחזיר לך הרי זה אבק רבית לפי שלא קצץ בשעת הלואה שנא' לא תתן לו בנשך. וכ"פ בסמ"ג לאוין קצ"א. ותמהו רבים על זה וכדהשיג הראב"ד שם חיי ראשי לא יפה הורו שאם הגיע זמן הפרעון וארוח ליה זמניה משום ההוא דירה כשעת מתן מעות דמיא וקידושין יוכיחו וזה עולה לפי שיטתו שפי' הא דאמרינן בפ"ק דקידושין דף ו' ע"ב בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ה"ד אילימא דאזקפה דאער לה ארבעה בחמשה הא רבית מעלייתא הוא ל"צ דאריוח לה זימנא והיינו שהגיע הזמן לפרוע לו המלוה ומרויח לה הזמן ומתקדשת בשכר שהיתה נותנת מיד ברצון דינר לפי שמאריך לה הזמן וכפי' רש"י והרי"ף ז"'נ וזה פשוט דלהרמב"ם אין כאן השגה מדין דקידושין דאיהו ז"ל לא ס"ל כהך פירושא. וכתב על זה בפ"ה מהלכות אישות הלכה ט"ו ופרשו רבותי בהנאת מלוה דברים שאין ראוי לשומען ומפרש הוא ז"ל דמתן מעות בעינן ואומר לה תתקדשי לי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו וכו'. אבל אני תמה בדברי הראב"ד ז"ל בפירושו שם ובדעתו כאן דלדידיה כשעת מתן מעות דמי' והויא רבית קצוצ' ונהי דהא ל"ק כדפריך התם והא רבית מעלייתא היא דיש לומר דהוא ז"ל מפרש הכי ואמאי קרית לה הערמת רבית אי אזקפה לה ד' בה' הי' ניהו רבית ממש דלא קאמר ואסור לעשות כן משום רבית ומשני דארווח לה זימנא ולא מיחזי כקץ לה רבית אבל לדינא כרבית קצוצה הויא. אלא דמ"מ קשיא ואם כדין רבית של תורה היא כדכתב כאן ואמאי תהיה מקודשת הניחא לאביי דאיהו מודה דהאי שמעתתא בקידושין וס"ל בפ"ק דתמורה דף ה' כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבר ועביד דמהני שפיר אבל לרבא דס"ל התם דלא מהני א"כ קידושין לאו קידושין נינהו. ונהי דהא נמי ל"ק דלמסקנא דאמר התם אביי ורבא במאי קא מיפלגי ובעי למימר ברבית קצוצה אם יוצאה בדיינין קמיפלגי ודחי לה דהתם בקראי פליג וכו'. וקאמר דבשינוי קונה קמיפלגי והשתא הא מצינן לאשכוחי מאי בינייהו ברבית קצוצה כה"ג וקדש לאשה דלרבא אינה מקודשת דבהא אפשר למדחי דבעי למימר דאיכא בינייהו בעיקרא דדינא. א"נ דאה"נ דהוה מצי למימר בכה"ג וחדא מינייהו נקט. מיהו בעיקרא דמלתא קשיא דאם כדברי הראב"ד ז"ל דבאמת כדין ר"ק הויא ושל תורה היא א"כ לדידן אמאי תהיה מקודשת הא ודאי קי"ל כרבא לגבי דאביי דס"ל דאי עביד לא מהני וצ"ע. ולדעת הרי"ף ז"ל דפי' בההיא דקידושין כפי' הראב"ד ל"ק דאה"נ לדידיה אפשר דס"ל דהכא לאו דין ר"ק אית לה להאי דינא אלא הערמת רבית מיקרי וכן נראה מדברי רבינו ירוחם שפסק בחלק הזה בנתיב כ"ב ח"א שהביא שם דברי הרי"ף וז"ל ועוד פשוט ובהנאת מלוה כתב הרי"ף כיון דארוח לה זימנא מקודשת ואסור לעשותו מפני הערמת רבית וברבית קצוצה כגון שהלוה לה ד' בה' וקדשה באותו חמישי אינה מקודשת כך מוכח ופשוט בקידושין ובהנאת מלוה כתב הרי"ף כגון שהגיע זמנה לפרוע לו המלוה והרויח לה הזמן וא"ל תהיה לי מקודשת באותה הנאה שהרוחתי לך עד זמן פלוני וההיא הנאת מלוה איתא ולפיכך הויא מקודשת עכ"ל. מזה מבואר במה שכתבתי דאם היה כאן איסור רבית של תורה אינה מקודשת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:3:2:1)

**חד בר נש וכו'.** לכאורה הוא דלא כדתנן דצריך ליתן שכרו של כל יום כפועל בטל והנראה דהכא מיירי אם יש לו עסק אחר בלאו הכי ומתעסק ג"כ עם מעותיו של זה וכדמסיק בבבלי דף ס"ט ע"א דבכה"ג די שקוצץ לו בדינר כדשמואל התם וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ו משלוחין ושותפין הלכה ב' ובטור סי' קע"ז וכתב עוד הרמב"ם שם וכן אם א"ל כל הריוח יהיה לך שלישיתו או עשירתו בשכרך. וכלומר דמפרש הא דאמר רב התם מותר השליש וכו' פירושו מהמותר והוא הריוח יהיה שלישיתו בשכרך. ומה שפסק הרי"ף ז"ל והלכתא כרב באיסורא היינו לומר דלא בעינן עד שיקצץ לו דינר כשמואל והרמב"ם כתב לשניהם דלדינא או הא או הא מותר וכ"נ מדברי רבינו ירוחם ומביאו הב"י שם. ובמ"ש פירושו במותר שליש מתיישב הא דהקשה בעה"ת בשער מ"ו ח"ג על הרמב"ם מביאו הב"י ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:3:3:1)

**תני הנותן מעות לחבירו וכו'.** דינים אלו דהתוספתא מבוארין רובם בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה משלוחין ושותפין ובפ"ז. ומ"ש בפ"ה הלכה ה' אחד מן השותפין שבא לישן את הפירות עד זמן הידוע אין חבירו מעכב עליו ואם אין זמן לאותן פירות חבירו מעכב עליו. זה נלמד מדברי התוספתא אם היה ערב שביעית וכו' שהוא הזמן הידוע אחר השביעית ואם בשאר השנים יכול לעכב וכן כיוצא בזה והכ"מ לא ציין שם מקומו הנכון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:3:5:1)

**הא לך מנה וכו'.** האי דינא כעין דשטרי מחוזנאי הוא דמיזכר התם דף ס"ח ע"א וקאמר נמי דלית הלכתא כוותייהו דמי יימר דהוה רווחא. ואפשר דמשום דהכא לאו דזקיף ליה בשטרא איירי והילכך מחלק בתוספתא דאם ראה פירות מוקירין ה"ז מותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:3:7:1)

**לא יקח בהן כסות ועצים.** הכי איתא בתוספתא וכן העתיק הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ז משלוחין ושותפין אבל הרא"ש ז"ל העתיק לא כסות ולא כלים וכתב הטעם דכל מידי בכלל פירות הן ואפילו בעלי חיים חוץ מאלו ובהמה טמאה תמיהא לי עכ"ל ולפי הגי' שלפנינו לק"מ דאין הנותן מקפיד על פירות דוקא וכן לישנא דפירות לאו דוקא הוא אלא כל מילי העשוין להשתכר בהן ואין ההפסד מצוי בו כ"כ כמו כסות ועצים וכן העתיק הנ"י לגי' התוספתא ותלמודא דהכא לא כסות ולא עצים וכתב ולא נתפרש הטעם למה. וכבר פירשנו מילתא בטעמא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:3:7:2)

**הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומות.** התם בפרקין דף ע"ג ע"ב גרסינן אמר רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקאזיל אפרוותא דזולשפט וכתב הרא"ש ז"ל ומיירי כשהתנה עמו שאם לא יקנה ימצא לו יין משלו דאי לאו הכי הא קי"ל המבטל כיס של חבירו אין לו אלא תרעומות עכ"ל ור"ל דאף דבלאו הכי לא קיימא האי דינא דרב חמא דהא מסקו הפוסקים כרב אשי התם דהוי אסמכתא דהא לאו בידו הוא שמא לא ימכרו לו מ"מ אי לאו דמיירי שהתנה עמו בפירוש שאם לא יקח לו שישלם לו ההפסד שלו לא אסיק רב חמא אדעתיה למימר הכי דאין כאן אלא מבטל כיס חבירו. וא"כ לדינא אפי' התנה עמו כך לאו כלום הוי דהוי אסמכתא. ובשי' למב"א ז"ל ראיתי שכתב בשם הריטב"א ז"ל וז"ל ומורי הרב תירץ דהכא אע"פ שלא קבל עליו תשלומין כלל כיון שנתן לו מעותיו לקנות סחורתו ואלמלא הוא היה לוקח ע"י עצמו או ע"י אחר אלא שזה הבטיחו וסמך עליו ונתן לו מעותיו על דעת כן הרי הוא חייב לשלם לו כל מה שהפסיד בהבטחתו דבההוא הנאה דסמיך עליה משתעבד ליה מדין ערב וזה ענין דין פועלים דפרקין דלקמן שחייבין לשלם לבה"ב מה שהפסיד כשחזרו בהן וזה דין גדול עכ"ל ולא מצאתי חבר לו ולסברא זו וכל הפוסקים סתמו דבריהם בדין זה וכתבו שאין לו עליו אלא תרעומות. וכן במה שחילק הש"ס כאן בשדה ומה שנסתפק בספינת וחנות חבירו וכדאיתא בפ' המקבל ועיקר דין זה דרישא דתוספתא מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ו משלוחין הל' ו' ובטור חה"מ סי' קפ"ג ומדין אם מבטל שדה חבירו שגורם להזיק נלמד ממתני' דפ' המקבל ומצאתי בסמ"ג עשין פ"ב בהל' שותפין שהביא להאי דהכא ופסק גם בחנות וספינה דפטור משום דבעיא דלא איפשיטא ובכל כה"ג הוי קולא לנתבע ובמבטל שדהו פי' הטעם דחייב שזה אינו תלוי בדעת אחרים כ"א בטורח עצמו. ועיין לקמן פ' המקבל הל' ג':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:3:8:1)

**המוליך פירות ממקום הזול וכו'.** ברייתות אלו הובאו שם דף ע"ג ע"א ובדין החמרין מחולקין הם רש"י והתוס' דלרש"י אפי' האחריות הדרך על החמרין מותר והתוס' פי' דאחריות הדרך בחזירה עם התבואה ממקום הזול על בה"ב הוא. ומדברי הרמב"ם בפ"ט ממלוה הלכה ח' נראה כדעת רש"י ז"ל. ומה שכתב הב"י בסימן קע"ג שדעת הרמב"ם כדעת התוספות והרא"ש לא ידעתי מקום לזה. וכתב הרמב"ן ז"ל בפירושיו דהכא מיירי שנותן להם שכר עמלן וטרחן וכדנראה מדברי רב הונא דנעשה שלוחו קאמר ובזה אפי' אחריות הדרך על החמרין מותר. ומ"ש הה"מ שם במה דפירש הרמב"ם דמגלי להו תרעא מפני שמודיעין להם את השער ומסעדין אותו וכתב ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שפירשו כדבריו ז"ל. ופי' ר"ח הוא מה שמביאין התוס' שם ד"ה ניחא להו וכו' וכן ראיתי בשי' למב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל שפי' כן בפירושיו ועיקר השגת הראב"ד בקושית התוספות על פרש"י בענין האחריות. ומ"מ נראה ממסקנא דהכא שצריך שלא תהיה האחריות על החמרין והרמב"ן ז"ל לא כתב כלום מהמסקנא וצ"ע יותר מכאן חלקו של בעל הבית והשום עליו. כמו דגריס התם בברייתא דף ס"ט ע"א מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו וכדמפרש הכא ומ"ש בני נש שבדין כן וכו' זהו פי' סיום הברייתא הכל כמנהג המדינה דבני נש לא נוהגין כן אלא נושאין ונותנין עד שחולקין הכל בתורת ריוח וכן ראיתי בשי' למב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל בפירושיו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:4:2:1)

**השם בהמה לחבירו וכו'.** רוב דיני התוספתא מבוארין בפרקין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:4:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:4:7:1)

**מתניתא מסייע לר"ל.** והכי מסיק לה התם דף ס"ט ע"ב ולפיכך על חנות וספינה גופה מותר להפריז כגון לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי ועיין לעיל פ"ד הלכה ב' ד"ה בר נש דיהיב לחבריה מה שנתבאר מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:2:1)

**איזהו צאן ברזל וכו'.** התוס' בדף ע' ע"ב ד"ה אין מקבלין צאן ברזל מביאין ראי' לפר"ת דפי' למתני' בריבית דאורייתא שפסק דמים על הצאן וגם פסק דמי השבח וקיבל עליו לתת דבר קצוב בכל שנה בין יהיה שם שבח בין לא יהיה וא"כ הויא ריבית קצוצה וכדמשמע מהכא וע"פ שי' זו פירשתי הסוגיא וכן הוא בתוס' בבכורות. והרמב"ם בפ"ח ממלוה הל' י"ב כתב שהוא אבק רבית. וכפי' רש"י ז"ל. ובתוספתא פ"ה גריס איזהו צאן ברזל היו לפניו מאה צאן ואמר לו הרי הן עשויות עליך למחצה ולשליש ולרביע במאה של זהב והולדות והגיזין שלך ואם מתו אתה חייב באחריותן ואתה מעלה לי סלע מכל א' וא' אסור. ולפי גי' זו היה נראה דמקבל השבח למחצה וכו' והולדות והגיזות שלך דקאמר כלומר עליך יהיו ובאחריות שלך. ומכל מקום אתה מעלה וכו' דבר קצוב הוא. ונראה דלא למד הרמב"ם מהאי תוספתא דהמעיין שם יראה דלאו עיקרית היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:3:1)

**לא פעמים שמתנה ש"ח להיות כשואל.** כתב בה"ת בשער מ"ו ח"ג סי' כ"ח בשם חכמי לוניל דאם המקבל מקבל עליו אחריות הבהמה בנכסי צאן ברזל ונותן כל הריוח לבעל הבהמה בהא אית דאמרי דודאי שרי דהא לא מיקרי הלואה אלא שליחותיה קעביד ומביא זה הב"י בשמו סי' קע"ז וכן הרב בהגה"ה. ושם מאריך בפילפול בהיתר דרך זה ותלמוד ערוך הוא כאן. ומבואר שם בשם הראב"ד ז"ל בפירושיו דבצאן ברזל ובכה"ג דהמקבל קיבל עליו כל האחריות אפילו נותן לו שכר עמלו ומזונו אסור כ"א דוקא בשאין להמקבל חלק בריוח כלל כדהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:4:1)

**רבי אומר וכו'.** התם בדף ע"א גריס גר צדק האמור לענין מכירה וגר תושב האמור לענין רבית איני יודע מהו. וכן צ"ל הכא. והתם מפרק לה לקושיא דרבי וכתב הריטב"א ז"ל דרבי לא חש לה להאי פירוקי דקאמר התם ולאו למימרא דלא ידע להו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:6:1)

**אמר ר' יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל.** כדפרישית ור"ל דבהעמידו תליא מילתא דמכיון שהעמידו אצל הישראל אע"פ שלא נתן ישראל המלוה את המעות בידו ליד ישראל האחר אלא העכו"ם הוא דנתן המעות לידו בשליחותו דהמלוה אסור דיש שליחות לעכו"ם לחומרא וזהו כדאמר התם דף מ"א ע"ב בפשיטות בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין שליחות לעכו"ם איהו הוא ניהו דשקיל ריבותא וכו' אלא א"ר פפא כגון שנטל ונתן ביד כלומר רישא הוא דמיירי שנתן העכו"ם בידו המעות לישראל אבל סיפא כיון שהעמידו הוא דאסור וכפי' רש"י ז"ל וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ה ממלוה הל' ד' דיש שליחות לעכו"ם לחומרא. ומ"ש הה"מ שם להיש חולקים וכן נראה מן הירושלמי אין כאן שום רמז לסייע להיש חולקין דהא לדעת ר"ת בתוס' שם וסייעתי' צ"ל דהאי בשלמא לא קאי ואוקמתא דרב פפא בין ארישא בין אסיפא קאי וסיפא דוקא בשנתן הישראל המעות ליד ישראל זה כדכתבו שם א"כ מאי והוא שהעמידו דנקט הכא ולפי הגי' שלפנינו ופירושו הנראה סייעתא מהכא לרש"י ולרי"ף ולר"ח ולהרמב"ם ז"ל וראיתי בשי' למב"א ז"ל שהביא בשם הרמב"ן ז"ל בפירושיו ואחר שפלפל שם בדין זה כתב אבל מה אעשה ובירושלמי משמע מפורש כדברי ר"ת להקל והכי איתא התם מלוה ישראל וכו' ואם העמידו אצל העכו"ם מותר א"ר ייסה והוא שהעמידו עם העכו"ם וכן עכו"ם שלוה מישראל וכו' ואם העמידו אצל ישראל אסור א"ר ייסה והוא שהעמידו עם הישראל ופירש ברישא והוא שהעמידו עם העכו"ם שנשא העכו"ם ונתן מידו ליד ישראל השני ובסיפא והוא שהעמידו עם הישראל כלומר שנשא ונתן בידו מיד ישראל ליד ישראל משמע כדברי ר"ח להקל ודילמא לא ס"ל לבני מערבא דיש שליחות לעכו"ם לחומרא כדאמרינן בגמרין ובעל נפש יחוש לעצמו עכ"ל ובודאי לפי גי' זו דגריס גם ברישא והוא שהעמידו וע"כ צריך לפרש דנשא ונתן ביד קאמר דהא לקולא לכ"ע אין שליחות לעכו"ם א"כ בסיפא נמי משמע כן והרי הוא כדברי ר"ת ומיהו כיון דאשכח גי' דנוכל להשוות הסוגיות טפי עדיף וכן הסכימו רוב האחרונים כגדולי הפוסקים דיש שליחות לעכו"ם לחומרא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:7:1)

**בר קפרא אמר גובה את הקרן ואת הרבית.** כבר הבאתי בפנים גי' התוספתא בפלוגתא דר"מ ור' יוסי ומפורשת בטעמה ובר קפרא חולק וס"ל דלסברת ר' יוסי א"כ לעולם חיישינן שלא יהא נעשה כגר שקר. וכתב הרשב"א ז"ל דבר קפרא דפליג בישראל שלוה מן העכו"ם אנן לא קי"ל כבר קפרא דירושלמי דיחיד הוא. ובעיקר הדין נשתנית הגי' בברייתא התם בפרקין דף ע"ב ע"א דגרסינן התם בישראל הלוה מן העכו"ם ונתגייר אם זקף הרבית במלוה קודם שנתגייר גובה את הרבית ואם לאחר שנתגייר זקף אינו גובה את הרבית ובזה כ"ע מודים בה אבל בעכו"ם שלוה מישראל בהא פליגי ר"מ ור' יוסי דר"מ ס"ל דדינו ג"כ כמו ברישא ור' יוסי סבירא ליה דבעכו"ם שהוא הלוה לעולם משלם הרבית בין שזקף הישראל עליו קודם שנתגייר בין שזקפן עליו לאחר שנתגייר כדמפרש טעמא שלא יהו אומרים בשביל מעותיו נתגייר זה ואיפסיקא הלכתא כר' יוסי ולפי הטעם הזה א"כ דוקא הרבית שעלו עליו קודם שנתגייר שלא יאמרו כדי שלא יצטרך לשלם הרבית שעליו נתגייר זה והיינו טעמיה דהרמב"ם ז"ל דפסק כן בפ"ה ממלוה הלכה ו' ודוקא שזקפן כדכתב שם דזקפן מיהת בעינן וכ"פ בעה"ת בשער מ"ו ח"ד סי' י"א דדוקא הרבית שעלו קודם שנתגייר וכן דוקא זקפן אבל אם כתב בשטרו רבית כל חדש וחדש והוא לא תבען מיד כל מה שיעלה אחר שנתגייר בהא ודאי אסור לו את הרבית ע"כ והב"י קבע להלכה בסי' קע"א כדעת הרמב"ם והרמ"ה ותה"ד שהן רבים נגד הרשב"א והרא"ש ז"ל והיה לו לחשוב גם בה"ת שפסק כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:8:1)

**אלא שמחנכן ברבית.** כדאמר התם דף ע"ה ע"א ולאו מילתא היא משום דאת למיסרך וכ"פ הרמב"ם בפ"ד אסור להלוות בניו וב"ב ברבית. והא דאמר בפ' שואל מפיס עם בניו וב"ב וקאמר התם דאפי' מנה גדולה כנגד קטנה מותר ומייתי לה מדרב יהודה אמר רב וכו' והכא אידחי ליה י"ל התם משום קוביא בעלמא הוא דאסור עם אחר ועם בניו וב"ב מותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:8:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:8:2)

**אמר רב כגון אנא וכו'.** וכהאי דאמר רב יהודה אמר שמואל שם ת"ח מותרין ללות זה מזה ברבית וכ"פ הרמב"ם שם והיינו שאינם קוצבים בשעת הלואה אלא שאם נותן לו אח"כ בודאי לשם מתנה הוא נותן לו לפי שהן יודעין וכתוב בשי' בשם תשובת הר"י מיגש ז"ל הלכה ואין לסמוך עליה אלא היחידים הכשירים שבהם לא זולתן וכ"כ בה"ת שער מ"ו ח"ד סי' ב' וכ"כ בהג"א. וכן משמע מהכא דמפני שג"כ קרובים היו ולפיכך אמר כגון אנא לרבה בר בר חנה והוא לי אבל זולתן לא יעשו כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:8:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:8:3)

לא יהא אדם לוה בשקל ומלוה בסלע וכן הוא בתוספחא פ"ה ויש לפרש דקמ"ל דוקא בכה"ג הוא דאסור אבל אם לוה לו שקל על מנת שיחזיר וילוה לו זה ג"כ שקל מותר וכדעת בח"ד שכתב שם בה"ת סי' נ' על מתני' אומר אדם לחבירו נכוש עמי וכו' מכאן יש להוכיח דה"נ שרי ליה למימר לחבריה הלויני מנה חדש זה ואני אלוה לך מנה חדש אחר אבל לא יאמר לו הלויני מנה חדש ואני אלוה לך ב' חדשים או הלויני מנה חדש ואני אלוה לך מאתים חדש דה"ל כגדיד וכרביעה ואסיר. ומביאו ב"י סי' ק"ס גם מביא שם דעת האוסרין וכן הרב בהגהה. ומיהו מ"ש בשם המרדכי מיהו מצאתי דנראה לר' דאסור ור"ק היא. נראה דאין דעת הרא"ש ז"ל כן דהוא ג"כ מדעת האוסרין כדכתב בתשו' כלל ק"ח סי' ט"ז ולמד זה מדאסרי רבית דברים ואם אפילו דיבור אסור כ"ש אם נודר להלוות לו מעות שאסור עכ"ל ור"ק לא שמענו כאן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:9:1)

**ישראל לוה מעכו"ם וכו' נעשה לו ערב ואינו חושש משום רבית.** הכי איתא בתוספתא פ"ה. ובדין ישראל לוה מעכו"ם מבואר הוא התם דף ע"א ע"ב ומוקי לה דוקא בשהתנה עמו לדון כדין ישראל בזה שלא לתבוע הערב תחלה וזה מוסכם ופוסק הרמב"ם כן בפ"ה ממלוה הלכה ה'. ובדין עכו"ם שלוה מישראל אינו מבואר בגמרא ולא העתיק הרמב"ם סיפא דתוספתא ועיין לקמן. והרא"ש בשם הראב"ד ז"ל כתב דה"ה לישראל שהלוה לעכו"ם ברבית אין ישראל רשאי להיות ערב אא"כ התנה עם העכו"ם שלא ידחה אותו אצל הערב אא"כ אין בידו לפרוע והכי תניא בתוספתא ישראל שלוה מעכו"ם ועכו"ם שלוה מישראל ישראל נעשה לו ערב ואינו חושש משום רבית אלמא כי הדדי נינהו עכ"ל ור"ל דכמו דמוקמינן לרישא דהברייתא שהובאה שם בשהתנה עמו ה"נ בסיפא דכי הדדי נשנו. והנ"י מביא התוספתא וכתב וז"ל טעמא שאף עכו"ם הלוה מישראל ישראל נעשה לו ערב משום דישראל המלוה עיקר תביעתו על העכו"ם וממנו הוא גובה והכי איתא בירושלמי דכתובות גבי נפרעת שלא בפניו דגרסי' התם. בפ"ט הלכה ח'. וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו א"ר בון תפתר כשהרבית אוכלת בו וב"ד גובין רבית כשערב לו מן העכו"ם היינו עכו"ם שלוה מישראל דליכא למימר ישראל שלוה מן העכו"ם ונעשה ישראל אחר ערב בשבילו דא"כ הערב בא לגבות מישראל הלוה והיכי דמי אי בשכבר פרעו הערב לעכו"ם הרי אין רבית אוכלת בהן ואם שלא פרעו עדיין א"כ לא נתחייב לו לוה כלום והיאך מקבלין שבועתו דתנן לא יפרע לו אלא בשבוע' והא לאו בעל דברים דידיה הוא כלל עד שיפרע את העכו"ם אלא ודאי בעכו"ם שלוה מישראל וישראל נעשה לו ערב עסקינן וכשתבעו מלוה לעכו"ם תחלה ועכשיו בא לפרוע מן הערב ולפיכך נפרעין אפילו שלא בפניו שכל זמן שהחוב קיים הרבית מתרבה על העכו"ם וחיובו של ישראל שנעשה לו ערב מתרבה בכך ונמצא רבית אוכלת בנכסיו אלמא שרי לעשות לו ערב עכ"ל. ולכאורה נלמד מדבריו דבעכו"ם שלוה מישראל מותר לישראל להיות ערב אע"פ שלא התנה המלוה עם העכו"ם שלא לדחותו אצל הערב כדמפרש טעמא להדיא דהמלוה שהוא ישראל לדיניה אזיל שעיקר תביעתו על העכו"ם וממנו הוא גובה וא"כ סיפא דהתוספתא כפשטא מיתפרשא. וי"ל דדעת הרמב"ם היה לפרש כן ולפיכך השמיע דין זה שפשוט הוא שמותר היכא שהמלוה ישראל ואין דעתו מתחלה אלא על העכו"ם הלוה והלכך ג"כ בש"ס לא הובאה ולפרשה בשהתנה כמו שסובר הראב"ד. והבעל תרומות האריך בדין זה והביא דעות חלוקות די"א בישראל שלוה מעכו"ם הוא קיל וא"צ לקבל שלא יתבע וכו' ובעכו"ם שלוה מישראל חמיר וצריך שיקבל וכן הביא הב"י מדעת הסוברים כן. וכבר הביא הרא"ש בסיום דברי הראב"ד בשמו והאידנא דחזינא דעכו"ם נמי הכי דייני דכי משכח ליה לא פרע מיני' דערבא הלכך כמי שקבל עליו בדיני ישראל דמי והביאו הטור בסי' ק"ע ולא נאריך בזה השתא לדידן. ומ"מ יוצא אני לדון בענין הפירוש של הנ"י בההיא דכתובות. ואני כבר פירשתי בחיבורי שם דהאי דקאמר שערב לו מן העכו"ם לאו ערב ממש הוא אלא שלוה מן העכו"ם וכגון שקיבל עליו לדון בדייני ישראל ולא קיבל עליו שלא ליקח רבית וא"כ שייכא שבועה וכעין דאמרי' בערכין שהבאתי שם. ואפי' אם נפרש בערב ממש וכמו שהבאתי שם בשם התוס' דגיטין ומוכח להדיא דלא כדברי הנ"י שהרי התוס' בפ' הנזקין דף ג' ע"ב ד"ה יתומין שאמרו וכו' מפלפלין בענין השבועה שם ובסוף דבריהם כתבו א"נ כדמוקי לה בירושלמי בהכותב תיפתר כשערב לו מן העכו"ם וקיבל העכו"ם להפרע מן החייב תחלה דאי לאו הכי עכו"ם בתר ערבא אזיל ואסור כדאמרינן באיזהו נשך. הרי שפירשו להדיא דהמלוה הוא העכו"ם איירי וכדמשמע לישנא דהש"ס דקאמר כשערב לו מן העכו"ם. ובענין הקושיא שהקשה הנ"י במאי עסקינן וכו' לק"מ דודאי איירי בשכבר פרע הערב להעכו"ם ולפיכך תקנו חכמים שיהא נפרע שלא בפניו שהרי טובה עשה לו שהרבית היתה אוכלת בו ולא דבעינן שיהא עדיין רבית אוכלת בו וזה פשוט וע"כ לומר כן לפירוש התוס' שנזכר. ודע דבה"ת בשער מ"ו ח"ד סי' י' מביא פי' הירושלמי דכתובות לדעת הסוברים איפכא דהיכא דהמלוה ישראל חמיר הוא ופי' שם בדרך רחוקה ואין להאריך והוא ז"ל בסוף הסכים כפי' שזכרנו בשם התוס' דגיטין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:9:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:5:9:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:5:9:2)

**ישראל שמינה עכו"ם אפוטרופא וכו'.** זה לשון התוספתא בפ"ה ישראל שנעשה לו לעכו"ם אפוטרופוס או סנטר מותר ללות הימנו ברבית ועכו"ם שנעשה אפוטרופוס לישראל או סנטר אסור ללות הימנו ברבית. מעות של ישראל מופקדות אצל העכו"ם מותר להלותן ברבית ושל עכו"ם המופקדות אצל הישראל אסור להלוותן ברבית זה הכלל כל שבאחריות ישראל אסור כל שבאחריות עכו"ם מותר ע"כ. ודין דרישא הוא לכאורה סותר לגי' דהכא. ובתוס' דף ע"א ע"ב ד"ה כגון שנשא ונתן ביד וכו' העתיקו בשם האי תלמודא כגי' התוספתא בדין הפקדון וכמו שכתוב כאן וז"ל כתוב בירושלמי ישראל שמנהו עכו"ם אפטרופוס או סנטר מותר ללות ממנו ברבית וכו'. מעות של עכו"ם שמופקדין ביד ישראל אסור ללות ממנו ברבית וכו'. ולפ"ז א"צ לתקן אלא ברישא הכא ישראל שמינוהו עכו"ם וכו' ובסיפא ועכו"ם שמינהו ישראל והרי הוא ממש כמו שהוא בתוספתא הכתובה לפנינו כמו שהועתק בתוס'. ויש כאן מבוכה רבה בגי' וחלוף נוסחאות בין שיטת הראשונים וגדולי האחרונים ויש שיש להם נוסחא אחרת בתוספתא ושבשו הירושלמי ויש בהפך ושבשו התוספתא מפני הירושלמי ובה"ת בשער הנזכר בא"ז סי' א' שבש התוספתא והאריך בזה. וכן כתוב בשי' למב"א ז"ל כמה וכמה דרכים מגדולי המפרשים והכל סובב והולך על דין דאין שליחות לעכו"ם ויש מדמין פקדון לשליחות ויש שחילקו ואחרי עמדי על כלן ראיתי להביא דרך ופי' הרשב"א ז"ל והוא הקוצר והנכון. וזה אני אומר דודאי הגי' בכאן בדין אפטרופא כמו שהיא לפנינו ישראל שמינה את העכו"ם וכו' א"א להעמידה דהרי זה תולה מעותיו בשל עכו"ם הוא. ואם דהרבה מגדולי המפרשים רצו לדחוק גם בזה הנכון הוא כמו שהועתק בתוס' וכן הוא דרך הרמב"ן והרשב"א בזה וגרסינן ישראל שמינהו עכו"ם וכו' מותר וכו' וכמו שהוא בתוספתא. ובדין הפקדון. ז"ל הרשב"א מעותיו של ישראל מופקדות אצל העכו"ם מותר וכו' זה הכלל וכו' כך הגי' בכל הנוסחאות וכך היא גם בפירוש ר"ח וה"ק מעות של ישראל המופקדות ביד העכו"ם שלא להלוותם אלא מופקדות בידו סתם ואין העכו"ם רשאי ליגע בהם ולא להלוותם ולפיכך אם בא העכו"ם לשלוח בהם יד ולהלוותם ברבית הרי המעות באחריותו של עכו"ם וכדידיה דמו ולפיכך מותר ללותם ברבית ואע"פ שהוא נותן הרבית לישראל המפקיד מתנה בעלמא הוא דקיהיב ליה ואיפכא במעות של עכו"ם המופקדות ביד ישראל וכלפי מה שאמר שם בתוספתא לעיל ישראל שאמר לעכו"ם הילך שכרך ובא והלוה מעותי ברבית אסור תנא הכא שאם לא אמר להלוותם ברבית מותר כנ"ל פירושה ומקצת מרבותינו שבשו גירסת התוספתא וגרסי איפכא ואינה אלא כמה שכתבתי ואין למתוק ולהפך הנסחאות וכ"ש שכתב ר"ח עכ"ל ובעיקר הדין הכל מודים דהכל הולך אחר האחריות על מי הוא וא"כ אם מופקדות ביד הנפקד על אחריות שלו הוי נמי דינא הכי וכמו שקבע הטור בסי' קס"ט לדין הזה ולפיכך השמיטו דינים אלו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דזהו פשוט דמי שאחריות עליו הרי הן כמעותיו אלא שהוא ז"ל פי' כן מטעמא דאי כפשוטו שלעולם הן באחריות הנפקד א"כ מאי קמ"ל וזה הכלל לאתויי מאי והשתא אשמעינן חידוש דין זה דאפי' מופקדות סתם אצלו כשנוגע בהם בלתי רשות המפקיד הרי הן באחריותו כנ"ל לדעת הרשב"א ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:2:1)

**רבי יוחנן אמר פוסקין.** זהו שער של עיירות המוזכר שם בדף ע"ב ע"ב ושם מחליף דעת ר' יוחנן דס"ל דאין פוסקין על שער עיירות וכדפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כוותי' ואין להאריך בשכבר נודע דרוב אחרונים דעתן להקל באיסור הזה שהוא דרבנן וס"ל כדעת התוס' והרא"ש וכן הטור בסי' קע"ה. וכן פסק הסמ"ג בהלכות רבית דרבא דקאמר בדף ס"ג ע"ב השתא דאמר ר' ינאי וכו' מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרי' אשמעינן דפוסקין על שער של עיירות והלכה כרבא וכר' ינאי רבו של ר' יוחנן ומ"מ למדנו מכאן דקאמר דמאן דס"ל דאין פוסקין בשער של סירקי והוא שער עיירות מודה הוא בשער ציפורי ומטעם שאינה פוסקת א"כ להאי מ"ד שער הנמשך בעינן וזהו שער המדינה ופירש דורמוס דקאמר התם דלמאי דהשיב לו ר' אסי לר' זירא מתני' בהכי איירי וכן פי' הסמ"ג דורמוס הוא איטליז רב וגדול של מדינה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט ממלוה הלכה ה' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:2:2)

**ותימה אנא וכו'.** הספק הזה הוא לפי מאי דפליגי התם אי לווין על שער שבשוק ומסקנא דלוין. והא דר' ירמיה ור' יוסי דלקמיה אם נפרש דקאי לפרש בעיא וספיקא דר' בון היה צריך להפוך הגי' והנכון דעל הלואת סאה בסאה קאי וכדפרישית וקאמרי הני אמוראי דפלוגתייהו דלעיל תליא וכלומר דמר סבר דלא פליגי אלא בהא אבל לא בפיסוק על שער עיירות ומר אמר איפכא. והדין הזה מבואר ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:2:3)

**פוסקין על השחת.** דמיא להא דאמר התם דף ס"ד ע"א דין דקרי קרי האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי וכו' וכא"ד דאמר רבא דכיון דממילא קא רבו שפיר דמי ודקאמר אף על חלות דבש מחלק התם דמה שכורתי רודה בכך וכך מכור לך אסור דהני לאו מינייהו קא רבו דשקלי להני ואתו אחריני כ"א מה שכורתי רודה בסתמא הן רב הן מעט מכור לך מותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:2:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:2:4)

**כיון שיצא שער של טיברייא פוסקין.** ר' יוחנן לטעמיה דס"ל הכא לעיל דפוסקין על שער עיירות וקאמר דעל שער של טבריא פוסקין כל העיירות הסמוכות אע"פ שבמקומן לא יצא השער וכן משמע דטבריא לאו שער שאינה פוסקת מיקרי דלא קאמר לעיל אלא בשער של ציפורי. והב"י הביא זה בשם הגה"מ בסי' קע"ה וכתב ע"ז וה"נ משמע בגמרא דידן דאמרי' בעלה ס"ג הא חיטי בשילי ובהיני. אמת דמשמע הכי אבל זה קאי למאן דס"ל התם פוסקין על שער שבשוק כדקאמר התם מ"ט אמור רבנן פוסקין על שער שבשוק דא"ל שקולי טיבותיך וכו' אי הוו זוזי בידי הוה מזבניני בשילי ובהיני בזולא. ולפי' רש"י וכן לשי' הרמב"ם ולמאי דפסק הב"י כוותייהו וכמ"ש שם לעיל א"כ האי מימרא לאו אליבא דהלכתא דהא לר' יוחנן דהתם אין פוסקין על שער שבשוק ס"ל ומתני' מפרש לה התם בשער שאינו פוסק כשער המדינה וכעין דאמר הכא בשער ציפורי להאי מ"ד ועיין לעיל ד"ה ר' יוחנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:3:1)

**רב אמר מחוסר מעשה א' פוסק וכו'.** למאי דקאמר רב התם דף ע"ד אפי' מחוסר שתים פוסק י"ל דה"נ לאו דוקא אחד קאמר אלא למעוטי מחוסר כמה מעשים כדקאמר התם מחוסר שלש אינו פוסק וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ט ממלוה הלכה ב' כל דבר שהוא מחוסר מלאכה אחת או שתים פוסק וכו'. ומאי דמקשה ממתני' מפרק לה התם כגון דשדא בחמה וכבר הוא יבש ואינו מחוסר אלא שתים והיה נראה דמדלא מפרק לה הכא כן א"כ רב דהכא בדוקא מעשה אחד קאמר ולא מצינן לאוקמי דג"כ נידוש הוא דא"כ לאו גדיש מיקרי וכמשמע מפי' רש"י ז"ל ע"ש ושמא דלא חש לה האי תלמודא להאי פירכא דאיכא לשנויי כדהתם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:4:1)

**ולא מודי רב.** נראה דהכא מיירי שלא פירש ופסק עמו בשעת מתן מעות שאם יזולו יתן לו כשער הזול ומשום הכי לא מודי רב. ונלמד מכאן דין אחד מה שהסמ"ג מחולק עם הפוסקים ומביאו הב"י בסי' קע"ה אבל לא העתיק מה שכתב אח"כ דנלמד מדבריו דיקדוק בפי' המתני' והדין שחידש לדעתו וז"ל הסמ"ג בלאוין קצ"ג אחר שכתב שם דין דפוסקין כשיצא השער. בד"א בפוסק על חשבון הסאין כאשר בארנו אבל בפוסק על חשבון המעות שאמר לו הא לך כ"ה סלעים ותפרנסיני מדי חדש בחדשו כל השנה צריך לפסוק עמו כשער הגבוה שאם יוזלו יותר משער של עכשיו שיתן לו כשער הזול של אמצע השנה או סופה אבל אם לא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות ומי שיחזור בו יקבל מי שפרע רש"י פי' דפוסק על שער הגבוה אכולה מתני' קאי עכ"ל הסמ"ג. כוונתו במה שפי' לדעת רש"י משום דרש"י גריס במתני' ופוסק עמו כשער הגבוה ומשמע דלעולם אפי' לענין פסיקת על חשבון הפירות צריך שיפסוק עמו שאם יוזלו חטין יתן לו בשער הזול ואם לא פסק עמו כך אין נותן לו אלא כשער שהיה בשעת הפסיקה וכדכתב רש"י להדיא דף ע"ד ע"ב בפיסקא ופוסק עמו וכו' ואם לא פסק כן יקבל על כרחו כשער שפסק וכן היא דעת הרמב"ם בפ"ט הלכה ה' כיון שנקבע השער מותר לפסוק על השער הגבוה וכו' נתן לו המעות סתם וכו' והוזלו נותן כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע וכו' וכן דעת הטור שם וטעמיה דהסמ"ג דלא הוי גרס במתני' כגי' רש"י אלא פוסק עמו וכו' וכדגריס הכא במתני'. ולפ"ז לדעת הסמ"ג אף שלא פסק עמו כשער הגבוה אם פסק עמו לפי החשבון הסאין אם הוזלו נותן לו כשער הזול ואם על חשבון המעות הוא שצריך שיפסוק עמו כשער הגבוה וכבר נתבאר שאין דעת הפוסקים לחלק כן. ולפ"ז יש לומר דהסמ"ג פירש להאי דהכא לפי דעתו ז"ל דהוה קשיא ליה מאי הוה דעתיה דר' אבא בר זמינא למיעבד הכי אלא דסבור דגם דפוסק בתתלה על חשבון המעות אע"פ שלא פירש כשער הגבוה צריך שיתן לו זה אם הוזלו כשער הזול ולא מודי ליה רב משום טעמא דפסק עמו על חשבון המעות אבל דעת הפוסקים לפרש דאין חילוק ור' אבא בר זמינא שלא פסק נשער הגבוה היה סבור כר' יהודה במתני' דאע"פ שלא פסק וכו' ולפיכך לא הוה מודי ליה רב ונמצינו למדין דמה שראה הסמ"ג לחלק כן ולפרש במתני' דפוסק וכו' לא קאי אלא אפסוק על חשבון המעות מהאי עובדא הוא דלמד וכפי אשר פירש לשיטתו ז"ל ומה שכתוב בהגהה מיימוני והובא שם דברי הסמ"ג וסיים כבעמוד עיין בב"י שם. ואין דברי הסמ"ג ענין כלל לדברי הרמב"ם ז"ל וי"ל מה שכתוב כבעמוד היינו כמו שכתב הרמב"ם לשיטתיה לענין חזרה ולקבל מי שפרע וכן הוא בסמ"ג לשיטתיה לענין חזרה וכמה שהבאתי לעיל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:4:2)

**רבי חייה רובה הוה ליה כיתן וכו'.** דין זה הוא הטרשא הנזכר בש"ס ובפוסקים ורבו השיטות בכאן ולא אביא כ"א בקצרה ומה שיש ללמוד בדינים אלו הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות למד מכאן דטרשא אסור אפילו אם לא קצץ שלא א"ל בפירוש אם מעכשיו אתה נותן לי אמכור לך בכך וכך ואם לאחר זמן בכך וכך ביותר שהרי כאן לא קיצץ ר' חייא ואסר ליה רבי וזהו כשי' הרי"ף ז"ל שלא הביא האי טרשא דרב נחמן המוזכרים בדף ס"ה ע"א וכפרש"י שם וכפי הגי' ברי"ף אשר לפניהם ז"ל. אבל לפי שי' בעל המאור והרשב"א ז"ל שפוסקין כטרשא דרב נחמן וכן דעת ר"ת והרא"ש והטור והן מפרשין להאי דהכא דמיירי שיצא השער לכיתנא עכשיו וכל שיצא השער הרי הוא כקציצה וא"כ הוי כקצץ בתחלה ובסוף דבפוריא דמיו קצובין ליוקר הוה ודמיא למתני' דהתם אין מרבין על המכר וכו' כך כתב הנ"י בשם הרשב"א ז"ל והביא ראיה משם דקאמר דף ס"ח לית הלכתא כטרשי פפונאי ולא קאמר כטרשי נחמנאי. ושי' החולקין ס"ל דאם לית הילכתא כרב פפא כ"ש דלא כדר"נ שהוא מקיל יותר מרב פפא. וכמה שכתבו בפירושם דהא רב פפא טעמיה הוי דשרי בטרשא דידיה דכיון דשיכרא דיליה לא פסיד ודעתו היה להניח עד הזמן היוקר ומוכר להן עכשיו שישלמו לו לאותו זמן כפי אשר יהיה שוה והלקוחות משתכרין בו ועל הרוב פורעין לו מדמיה שכר עצמו שמוכרין ואין כאן אגר נטר ועדיפא מדר"נ דטרשא דידיה בשאר הסחורות שאיו דרך להניחם עד הזמן שקבע לפרעון ואפשר שהמוכר היה צריך למכרן מקודם לכן בזול ואפ"ה אמר ליה רב ששת לרב פפא מאי חזית דאזלת בתר דידך זיל בתר דידהו דאלו הוו להו זוזי הוו שקלי כדהשתא וא"כ אי לית הלכתא כרב פפא מכ"ש דלא קי"ל כההיא דר"נ. ושי' המתירין בטרשא דר"נ ס"ל דשאני הא דרב פפא דעכשיו יצא השער של הזול כדמשמע מדקאמר ליה הוו שקלי כדהשתא וכל שיצא כבר השער של הזול הוה ליה כקצץ ואמר בפירוש אם מעכשיו בכך ואם לאחר זמן בכך אבל דר"נ בדלא קץ ליה ובדלא יצא השער וכן נמי אין לו שומא ידוע דאל"כ הוי כיצא השער והלכך מותר. וכבר המה בכתובים והובאו בספר התרומות בשער מ"ו ח"ד סי' ל' וכן בשי' למב"א ז"ל ולא הבאתי אלא אפס קצהו מן דבריהם משום האי דלקמן. ועיין בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות והשיטות סימן ה':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:4:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:4:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:4:3)

**אסור דלא כאיסרו הבא לידו.** רישא דהאי תוספתא הובאה בריש פרקין התם דף ס"ב ע"ב וקאמר התם דלטעם הזה אפילו היה לו חטים הוה אסור דהא נותן לו מעות עכשיו אבל אידחי האי ברייתא והמסקנא כדתני ר' אושיא דאם יש לו חטים מותר הוא ואם אין לו אסור ודין זה מוסכם הוא. וכמוזכר בדברי הרמב"ם בסוף פ"י ממלוה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:4:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:4:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:4:4)

**מודי ר' חייה חביבי וכו'.** מה שפירשתי בפנים הוא כפי אשר מצאתי בשי' למב"א בשם הרמב"ן ז"ל וכן גריס שם דאילון יהבין ליה אגרא וקנה וכו' אבל קשה לי על הפירוש הזה חדא דלאו דבר והיפוכו הוא דשייך עלה מודי ר"ח חביבי ועיקר הדין לפי פירושו ברישא דאלו יהבין ליה אגרא וקנה מן כבר הוא הדין דקיראי דר"נ המוזכר בדף ס"ג והזכרתיו לעיל ד"ה ר"ח ועיקר החידוש להשמיענו דצריך שיהא ברשות המוכר כדאמר התם איתנהו שרי. ועוד דהאי וקנה מן כבר משמע לפירושו דאמוכר קאי שצריך שיהא ברשותו כבר ואידך קנה דלקמיה אלוקחין קאי. ועוד דהאי מציעתא אגרא מן כבר וקנה בתר כן מתני' היא דפוסק עמו כשער הגבוה ומאי קמ"ל ומאי מודי דקאמר דכ"ע הכי ס"ל דלר"י אפילו לא פסק עמו כן נוטל בשער הגבוה. והנלע"ד דדין דרישא הוא המוזכר בתוספתא בפ"ו הלוקח מקח מחבירו ע"מ ליתן לו מכאן ועד י"ב חדש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית ודין זה מוסכם הוא והביאה הרי"ף ז"ל להתוספתא וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ח הלכה ב' וכן שאר הפוסקים והיינו דקאמר מודי וכו' אע"ג דאסור למכור בהמתנה לזמן בתוספת המקח שקנה עכשיו מודי הוא דאלו יהבין ליה עכשיו אגרא והוא השער היותר בזול ממה שקנה כבר ממנו בהמתנה בתוספת מזה מותר דמכיון שנגמר המקח באותו הסך לזמן והוא כפי שויו של המקח רשאי לפחות לו ע"מ ליתן מיד דאוזיל מוזיל גביה משויו של מקח ואין כאן רבית. אגרא מן כבר וקנה בתר כן שרי. כלומר אם השכר והשער שנתן לו הוא כפי השער שיצא כבר ביוקר והוא קונה ממנו ע"מ ליתן. לו לאחר זמן מותר וקמ"ל דאע"פ שאם היה נותן לו הדמים מיד היה המוכר הזה מוכר בפחות לא מיחזי כאגר נטר מה שהוא מוסיף לו ע"מ ליתן לאחר זמן מכיון דעכ"פ כבר אגרא דהמקח הוא וכל מי שירצה ליקח אפילו היה משלם מיד בזה הסך היה לוקח. ודין זה הוא מוזכר בדברי הרמב"ם שם הלכה ד' היו לו פירות שאם ירצה למכרן בשוה וליקח דמיהן מיד מוכרן בעשרה ואם תבע אותן הלוקח לקנות ויתן המעות מיד יקנה אותן בי"ב ה"ז מותר למכרן בי"ב עד שנים עשר חדש. והה"מ הניח שם בצ"ע ולפענ"ד פשוט הוא דמכאן נלמד וכפי הפי' הזה. ודין דסיפא פשוט הוא דהוא דין התוספתא הלויני כור חטין וכו' כפי אשר הובא ונתבאר לעיל שקבעה אחר שקבלה מרבי וכלומר בזה הוא דאסור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:5:1)

**מיכן ועד חנוכה דידי.** יש לפרש דר' לעזר קבל עליו כל האחריות כל זמן שהיה הריוח שלו ומדינא מותר הוא לומר להלוה עד זה הזמן יהיה והריוח שלי והאחריות עלי ומכאן ואילך הריוח והאחריות שלך הוא ודין זה מבואר הוא בטור סימן קס"ז והא דלא קביל ר' לעזר אח"כ חושש היה מצד חומרא בעלמא ואע"ג דקרוב להפסד כמו לשכר הוא ה"ק חשש על קרוב לשכר וכו' כלומר דהואיל וקרוב לשכר וכו' מדינא אסור הוא החמיר על עצמו אפילו בכה"ג דאלת"ה אלא דלא קבל ר"א אחריות עליו א"כ מעיקרא היכי עביד הכי. א"נ י"ל דבעא מיתן לי' גם בתר חנוכה חלק הריוח שעלה וזהו לא קבל דקרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אבל לפי תנאו דקודם חנוכה מותר אם האחריות עליו וכן נראה ממה שכתב הב"י שם בשם תשובת הראב"ד ז"ל יכול אדם לעשות מעסקיו מלוה וכו' וכן מצאתי בירושלמי עכ"ל ומסתמא על האי דר"א הוא דכיון וכהאי דאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:5:2)

**כהנא יהב ארבעים דינרין וכו'.** לפי הנוסחא דהכא פשוט הוא דפסק רב כהנא עמו לאחר שיצא השער וכשנתייקרן ובקש המוכר לחזור בו ושאל לרב אם צריך לקיים המקח ואם אין בו חשש איסור משום דמחלוקת דאמוראי היא אם פוסקין על שער העיירות כמבואר לעיל וס"ל לרב כמ"ד פוסקין. אבל בבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ג גריס בהאי עובדא דרב כהנא לסוף אייקר כיתנא וזבני' מרי' דכיתנא והשאלה היתה אם הדמים שקיבל זה שלו הן וקאמר התם דלא התיר רב ליקח במעות כפי אשר מכרו זה דאין עושין אמנה בדמים כדאמר התם כ"א בפירות ואם עדיין לא היה מוכרו אז היה מותר לקבל הפשתן ואם שנתייקר ולדינא הני תרי נוסחאי אמת הן כפי שנתבאר דדעת רוב גדולי האחרונים דפוסקין על שער העיירות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:6:6:1)

**אין זו רבית אלא הטרשא.** התם בפרקין דף ע"ג ע"א מתבאר מעיקר הדין בסורא אזלי ד' ד' וכו' מהו לעשות בגרוטאות כן א"ל בקש ר' ישמעאל בר' יוסי לעשות כן ולא הניחו רבי וא"ד וכו' כדהכא. ולפי פי' רש"י ודעתו ז"ל גבי חמרין מעלין במקום היוקר כבמקום הזול שהתיר אפילו לא קבל הנותן אחריות הדרך עליו ומה שאסרו כן בשאר מיני פרקמטיא משום דלא שייך גבייהו הני טעמי דקאמר התם דמגלו תרעא וכו וכפי פירושו ז"ל. ולמאי דנתבאר לעיל בהלכה גי ד"ה המוליך פירות ממקום הזול וכו' דדעת הרמב"ם כדעת רש"י בדין החמרין ולא הצריך שם אחריות ונתבאר לעיל טעמו ופירושו ובדין זה בהלכה ז' שם הצריך שיהא ברשות לוקח כדנלמד מדרב התם ואפילו הכי במיני סחורה אסור כדכתב הטעם לפי שאין מיני סחורה מצוין כמו הפירות ונמצא זה שמקבל עליו להביא לו כך וכך מידות במקום היוקר כמו שהוא שם בריסים בזול מיחזי בשכר הקדמת מעות שהרי אינם מצוים בל כך ולפעמים צריך זה המקבל להוסיף על המקח ולהעמיד לזה כמו שהתנה עמו בזול והיינו דקאמר הכא אין זו רבית וכו' כלומר רבית גמור לא הוי אלא מכל מקום טרשא והעלאה היא והאי טרשא אסורא ואע"פ שהנותן מקבל אחריות עליו מהטעם שנתבאר כנ"ל לדעתו ז"ל ויש לזה סמך מדהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:7:2:1)

**הא עד שתים שלש שבתות מותר.** נראה דהטעם דלא קבע לו זמן וכדברי הרמב"ם בריש פ"י ממלוה דלוין על הפירות דוקא שלא קבע זמן ולגורן מפרש לזמן הגורן וכדדייק הכא ורבים תמהו והשיגו עליו כדברי הראב"ד ז"ל שם וכן הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק"ח סי' ט"ו ומכאן הוא דלמד לומר כן ולפרש לווין סתם דקאמר התם דבלא קביעות זמן הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:7:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:7:2:2)

**שמואל אמר הלכה כהלל.** וכן אמר רב נחמן אמר שמואל התם דף ע"ה ע"א ומסיק שם דלית הלכתא כוותיה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:8:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:8:1:1)

**המלוה והלוה וכו'.** וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממלוה הלכה ב' הא למדת שהמלוה ברבית עובר על ששה לאוין וכו' והלוה עובר בשנים וכו' וגירסתו בגמרא כגי' הרי"ף והרא"ש ז"ל אמר אביי מלוה עובר בכלן לוה עובר משום לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ומה שכתב המלוה עובר בששה ובמתני' לא חשיב אלא חמשה נראה דהא בהא תליא דהרמב"ם פוסק לקמן ריש פ"ה בברייתא דספרי מצות עשה להשיך לעכו"ם כדקתני התם לנכרי תשיך זו מצות עשה ולאחיך לא תשיך זו מצות לא תעשה ואע"ג דלא תשיך דרישא דקרא ללוה משמע מדלא כתיב לא תשיך ע"כ ברייתא דספרי למאי דדריש אפקה מפשטה באם אינו ענין ללוה דהא כתיב לא תשיך לאחיך נשך כסף וגו' תנהו ענין למלוה. ועוד מהאי קושיא דמקשה התם בדף ע' ע"ב לא סגי בלאו הכי. וכעין שכתב הר"ן ז"ל שם מביאו בכ"מ ועוד דסוגין לפי גי' הרי"ף מסתייע ליה דלא חשיב אביי ללוה אלא לא תשיך דרישי' דקרא וא"כ כדרשת הסיפרי אתיא דקרא דלנכרי תשיך למלוה הוא דאתא למצות עשה ולא תשיך לאתיך למצות ל"ת והרי יש כאן למלוה ששה לאוין וללוה כ"א שני לאוין וזה הטעם נכון לפי דעתו ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:8:2:1)

**ובא שלמה ופירש.** ז"ל התוספתא סוף פ"ו כל שיש לו מעות ואין מלוה אותן ברבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך וגו'. הא למדת שמלוי רבית מתמוטטין והולכין מן העולם מטמוט זה איני יודע מהו כענין שנא' הצל לקוחים וגו'. ונראה דהאי דרשה אזלא למאי דאמרינן בשלהי מכות מי כתיב עושה כל אלה עושה אלה כתיב אפילו באחת מאלה וכשם שלענין שכר אפילו באחת מאלה לא ימוט כך לענין עונש והיינו דקאמר הא למדת דכשם דקאמר עליו הכתוב אומר כספו וגו' והא בהאי קרא שחד על נקי לא לקח נמי כתיב אלא דדרשינן אתת מאלה וכן נמי אם עובר על רבית ימוט הא למדת וכו'. והן הן דברי רש"י ז"ל בדף ע"א ע"א ד"ה מתמוטטים דוק הכי עושה אלה לא ימוט הא אם נתן בנשך ימוט ולכאורה דברי רש"י מובנים כן עושה אלה דוקא הא אם עבר על אחת ימוט אלא דלפ"ז הוה קשה הא דאמר עליו הכתוב אומר וגו' הא בהאי קרא תרתי כתיבי ואם מקיים אחת לא ימוט ואם עובר על אחת ימוט הא כיצד. והנראה בזה דביאור הענין כך הוא דבקראי דבמזמור כתיבי מצות עשה ומצות לא תעשה הולך תמים ופועל צדק וגו' לא רגל על לשונו וגו' וכדאמר התם בא דוד והעמידן על אחת עשרה וא"כ הוה קשה אי דרשינן עושה אחת מאלה לא ימוט ואפילו עובר בכל הני אתמהא אלא ודאי ה"ק משום דאשכחן דדריש לה שם לכל הני קראי לאזהרה יתירה ולהמדקדק במצות הולך תמים זה אברהם וכו' דוק ותשכח בכולן שהן על צד ההרחק ואזהרה יתירא מכלל העיקר העבירות וכן לתוספות זריזות בכלל המצות אשר נמנו כדדריש התם כל הפרשה ובזה הפסוק ג"כ דריש כספו לא נתן בנשך אפילו ברבית עכו"ם דמותר מדאורייתא הוא. וכן שחד על נקי לא לקח כגון ר' ישמעאל בר' יוסי ופרש"י אפילו שחד שהיה רשאי ליקח והיינו דאמר התם בתר הני דרשות ופי' הפרשה כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט א"ל מי כתיב עושה כל אלה וכו' כלומר דר"ג היה מצטער דכיון דעל אזהרות וזריזות יתירות נאמרו א"כ הא חדא מינייהו הוא דעושה בזהירות יתירה ואידך לא אע"פ שאינו עובר גופי עבירות שנאמרו ומקיים הגופי מצות ימוט חלילה א"ל לא כן הדבר אלא אם הוא זהיר במצות ונשמר מן העבירות ובאחת מאלו ההרחקות יתירות והתוספת זריזות אם הוא מקיים מובטח לו שלא ימוט לעולם והשתא לכ"ע אם הוא מקיים א' מהן ועובר על גופי עבירות על זה לא נאמר אלא כדאמרן ודייקינן שפיר שאם הוא בהפך שעובר במזיד על א' מהן אע"פ שמקיים כל הני אזהרות יתירות ימוט ודריש בהאי קרא עליו הכתוב אומר וכו' דבאחת מאלה אם מדקדק ונזהר ביותר לא ימוט הא למדת שאם עובר על א' מהן בגוף העבירה ימוט ובזה יובן דמה שהקשו התוס' שם ד"ה הא חזינן ל"ק דבלאו הכי ע"כ צ"ל כפי' השני שכתבו דאזלא שפיר הסוגיא והדרשא דלעיל אליביה. ובענין הדרשה דדריש התם נכסין מתמוטטין ופריך והא חזינן דלא מוזפי ברבית ומתמוטטין ומשני הללו מתמוטטין ועולין וכו' והאי תלמודא לא ניחא ליה בהאי שינויא דלפ"ז צריך לדחוק דוקא מי שהי' לו נכסים ומתמוטט חוזר ועולה דאל"כ ר"ח בן דוסא ור"א בן פדת יוכיחו והיינו דקאמר המיטמוט הזה לא היינו יודעין מהו אם הוא על מיטמוט נכסים חזינן דלא מוזפי וכו' ובא שלמה ופירש הצל לקוחים למות ומטים להרג וגו' במיטמוט הוה הוא דמשתעי דבזה בטוח לו שינצל ממ"מ ומכל פגע רע והיינו דקאמר ובא שלמה ופי' דעכשיו אנו למדין פי' המיטמוט וכן נמי פירושא דכולה קרא דהשתא נוכל לפרש עושה אלה באחת מאלה. ולדרשת גמרא דילן י"ל דס"ל דתרווייהו איתנהו ודניצל מכל רע נפקא לן מקרא דיחזקאל בנשך נתן ותרבית לקח וחיה לא יחיה ומכלל הן אתה שומע לאו דאם נזהר חיה יחיה וצדקתו עומדת לעד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:8:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 5:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/5:8:2:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא