## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 6

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:1:1:1)

**השוכר את האומנין.** היך אתון עבדין מן חמש רבן. רבן מלשון רב וגדול בשויו כ"כ ודוגמתו תמצא בכריתות דף כ"ו ע"א דהוה ליה חיל רובן קרן וחומשו ומלה ירושלמית היא. ובחנם הוגה שם בתיו"ט דזבן. וכל ענין הפירוש דהטעו דקאמר הכא לענין הדין כולה מלתא חדא היא עם מה שמפורש בבבלי קצת בענין הזה דהכל לכלל בענין הטעו. ושם האומן כולל בין בשכירות יום בין בקבלנות כדכתבו התוס' בריש פרקין. ובשי' למב"א ז"ל ראיתי בשם שיטה אחת שהיתה הגירסא לפניהם רובן ועל דרך זה פי' שהיו סומכין על שאמר שרובם של הפועלים נשכרין בכך ומצאו שכך הוא. ונשאר לו שם הדין והענין מגומגם וגם הפי' מגומגם ביותר. ולפי אשר לפנינו ולמאי דפירשתי בפנים ניחא בס"ד וסוגיא דכריתות מסתייעא לן. ובענין הזה הוזכר בב"י סי' של"ב בשם תלמידי הרשב"א ופילפלו האחרונים בהדין ועיין בש"כ שרצה להביא ראיה מכאן באם אמר להם שרובן נשכרים בה' וכו' שאין להם אלא ה' וכו' וזהו מה שהזכרתי לעיל בשם השיטה שהרשב"א בעצמי הניח הדבר והפי' בספק. ובאמת אין ללמוד מכאן זה הדין שהרי לא נאמר אלא בפי' הטעו בענין שיווי המלאכה ובענין הריוח והטורח כמו שאמרתי ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:1)

**אנא חייה מסרית לכון.** זה הוא כלישנא קמא דאמר התם דף ע"ו ע"ב אלא ששנויה בנסחא אחרת אמר לו חביבי אמר אילו אנא הואי לא הוה יהבנא להון אלא כפועל בטל דכפועל בטל מיהת אית להו מדינא. ומקשי שם מאידך לישנא דאמר לא הוה יהבנא ליה כלל ל"ק הא דסיירא לארעא וכו'. ועיין פירש"י והרמב"ם מפרש ביתר בה"ב מלאכתו וכו' דמה בידו לעשות וכן הוקבע בש"ע בסי' של"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:1:3:1)

**ואם שקל נותן לו שקל.** הכי הוא בתוספתא. והתם גריס גם בדברי ר' דוסא ואם סלע נותן לו סלע ובגמרא שם לקמן פשיטא ל"צ דאוזילו אינהו גביה זוזא מעיקרא ולסוף זל עבידתא וכו' ואפ"ה נותן להם סלע שהרי עשו חצי מלאכה וכפי חשבון התנאי. ויש כאן עוד רבותא איפכא דאם הוזלה המלאכה ויכול לגומרה בשקל לא יוכלו הפועלים לומר תן לנו עכשיו ששה דינרין שהרי בשני דינרין אתה גומרה וזהו כפי התנאי דאפ"ה אינו צריך ליתן להם אלא סלע כפי שכר חצי המלאכה שעשו אלא מדקתני ואם סלע וכו' משמע דעל מה שעתיד לעשות קאי דבדברי ר' דוסא קיימינן הלכך איצטריך לאוקמי בכה"ג הרבותא דקמ"ל אע"ג דאוזילו אינהו מעיקרא אבל באמת היכי דזל עבידתא וקמה על שקל אינו נותן להם אלא סלע ומכל מקום סלע צריך ליתן דדי בזה שאני אומרין ידן על התחתונה לענין שא"צ ליתן ששה דינרין והיה ג"כ כפי חשבון התנאי דמכיון שהן חזרו אין להן אלא שכר חצי המלאכה לפי התנאי. וברישא דנתייקרה המלאכה ומה שעתיד לעשות הוא יפה ששה דינרין נותן להן שקל כי היכי דלא ליהוו פסידא לבה"ב כללא דמלתא לר' דוסא דידן על התתתונה דהן חזרו מיבעי לן למיחזי דלא ליהוי פסידא לבעה"ב ומיהו היכא דלית ליה פסידא בעי לשלומי להו שכר מלאכתן שעשו עמו אלא דלית להו רווחא אפילו במקום דגם לבה"ב לית ליה פסידא כגון בגוונא דאמרן דמה שעתיד לעשות אינו שוה אלא שקל ומשום דידן על התחתונה. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שכירות הלכה ד'. ואם היה הנשאר יפה שני דינרין אינו נותן להן אלא סלע שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה ור"ל שלא יהיה להן ריוח אע"פ שאין הפסד לבה"ב ומ"מ סלע הוא דנותן להם ומטעמא דאמרן וכ"פ הטור בסי' הנזכר והראב"ד ז"ל בהשגות שם א"א אלא סלע יפה שני דינרין. הוא ז"ל רצה להשוות גי' התוספתא ודהכא להתם וכוונתו דהואיל דידן על התחתונה לגמרי אמרינן ידן על התחתונה ואפי' דהשתא ירויח בעה"ב. וטעם הרמב"ם ז"ל והפוסקים נלע"ד דאי הכי משוינן פלוגתא רחוקה בין ת"ק לר' דוסא. ועוד דאי דינא הכי הוה ליה להש"ס דילן למיגרס הכי בדר' דוסא ולאשמעינן רבותא טפי אלא דהש"ס לא בעי למיגמר מהאי תוספתא מטעם הנז' וסתם סלע הוא ד' דינרין ולא מיתפרשא בשום מקום על היפה ב' דינרין והש"כ שם הניח זה בצ"ע ולפענ"ד נתבאר דעת הפוסקים ז"ל בטעם נכון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:1:3:2)

**הלכה כר' דוסא.** וכן אמר רב התם וכהמסקנא דבקבלן החוזר בו ידו על התחתונה וכדמתני' דלקמן כדאמר התם ואב"א כל החוזר לאתויי לכדתניא וכו' ומשום דללי' קמא דרבי דוסא תרתי קאמר והיינו כדמתני' דלאתויי פועל הוא וא"כ רב דפליג עלי' דר' דוסא בפועל הוה פליג נמי אמתני' ובכל מקום לא משנינן רב תנא ופליג כ"א היכא דליכא שינויא אחרינא ועיין בהלכה דלקמן ד"ה רב אמר ומכאן נמי ראיה דלא אמרי' ידו על התחתונה לענין למיהוי ליה רווחא לבה"ב כ"א דלא ליהוי ליה פסידא דאלת"ה א"כ מאי דוחקיה לאשכוחי גוונא לאתויי מאי לימא לעולם בקבלן ולאתויי דלעולם ידו על התחתונה ואפילו בכה"ג דהא לא הוה שמעינן מרישא דמתני' ואתיא סיפא וכל החוזר לאתויי הא אלא כדאמרן ועיין בדיבור דלעיל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:1:4:1)

**עד כדון ובלבד עד כדי שכר אותו היום.** מבואר מהכא למאי דפרישית בפנים וכפי הנראה דאתיא כפירש"י ז"ל בההיא דאמר רב נחמן התם דף ע"ח ע"א ג"כ עד כדי שכרן אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קבלו כלום וכפי מה שהוא חייב להם יוסיף לאחרים ויגמרו והרא"ש ז"ל כתב ע"ז וי"מ בכפל שכרן וכן משמע בירושלמי דקאמר סלע פסקתי לך באו וטול שנים או נוטל מזה ונותן לזה ולפרש"י אם כבר פרע להם לא יטול מהם מה שעשו עכ"ל ולכאורה הוא דלא כר' אילא דמפרש להתוספתא כפי פי' רש"י ורישא דהתוספתא הוא הפי' של מטען וסיפא ה"ק נוטל מה שמגיע לזה ונותן לזה. ויש עוד נ"מ לדינא בין אלו הב' פירושים למאי דכתב הרא"ש לעיל בשם הראב"ד ז"ל דדקדק מהמתני' דקאמר בדבר האבד שוכר עליהן ומטען אפילו לא התחילו במלאכה דאוקימנא למתני' בשלא הלכו ע"כ וזהו כפי' הי"מ בעד כדי שכרן דאלו רש"י צריך שיהא חייב להן ומדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה כדעת הר"מ שהרי כתב שם כיצד שוכר עליהן שוכר פועלים אחרים וגומרים מלאכתן שלא תאבד וכל שיוסיף לאלי הפועלין האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מן הראשונים עד כמה עד כדי שכרן של ראשונים וכו' דהה"מ הביא שם לפרש"י ומבואר להדיא דדעתו כהי"מ שהרי על מה שפסק וכו' קאמר ולמאי דבארתי הנ"מ לדין דהראב"ד הנזכר צריך לפרש ג"כ דהא דכתב בד"א בדבר שאינו אבוד וכו' אדלעיל קאי בשלא התחילו במלאכה דמחלק בין ביקר בעל הבית וכו לענין השכר ובהתחילו במלאכה בין פועל לקבלן לענין החזרה ודינו ועלה קאמר בד"א דמחלקינן בכה"ג בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד לעולם אינו יכול לחזור אחד פועל ואחד קבלן ואפי' לא התחילו במלאכה אלא א"כ וכו'. ולפי דעתם הגדולה והרחבה ז"ל צ"ל דר' אילא מפרש להתוספתא כפשטה שוכר עליהו עד כדי שכרו וכדברי הרמב"ם והי"מ ז"ל עד כדון וכו' הוא סתמא דהש"ס ולשון בעיא היא אם עד כדון אמרינן דהאי עד כדי שכרן של אותו היום ואותו השעה שעשו עמו קאמר או עד כדי שכרן ממש וכיון דמספקא ליה להש"ס ולא איפשיטא פסקו כפשטה דהתוספתא וכפי הנראה מגמ' דילן כדמוכח מהאי דהכריח הראב"ד לדינו דלעיל והא בהא תליא כמבואר כנ"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:1:4:2)

**במה דברים אמורים בשאינו מוצא לשכור פועלים.** כדפרישית והוא פי' רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל כתב ופי' רש"י בלא תוספת אבל אם יש לשכור כדי שכרן אומר לו צא ושכור. וקשה לי פשיטא כיון שמוצא לשכור בלא תוספת למה יעשה מעותיו אנפרות ונ"ל דקאי אמטען דאם מצא אחרים לשכור א"ל צא ושכור ואם הטען צריך ליתן להם התוס' וכו' עכ"ל ודברי הרמב"ם שם כפרש"י ז"ל שכתב בד"א שאין שם פועלין לשכור בשכרן וכו' אבל יש פועלין לשכור בשכרן וכו' ונראה דלדידהו ל"ק להו מה שהקשה הרא"ש ז"ל דעיקר הרבותא להשמיענו דאין בה"ב יכול לומר אין רצוני להטריח עצמי בהשכרת פועלים אחרים וכבר שכרתי לכם ואני חפץ בכם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:2:2:1)

**רב אמר כי לי בני ישראל עבדים.** מבואר בפנים הוא. ומילתיה דרב דהכא אתיא כשינויא קמא אליביה דקאמר התם דף ע"ז ע"א דמקשי עליה דקאמר הלכה כר' דוסא ומי אמר רב הכי והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום וכו' רב ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וא"כ רב פליג על מתני' דכר' דוסא אתיא דס"ל דאף פועל אינו יכול לחזור בו וכדכתבו התוס' שם ד"ה רב פליג וכו' להאי שינויא ומילתיה דר' יוחנן דהכא מיתוקמא כהמסקנא דהתם. וכשינויא בתרא אליביה דרב התם ואב"א וכו' ומתני' הלכתא היא. ומוסיף האי תלמודא דאיכא בינייהו לענין הבעה"ב והכי מוכחא הסוגיא דהתם לעיל דף ט"ו ע"ב כר' יוחנן דהכא דלדידן דקי"ל פועל יכול לחזור בו ומתני' בקבלן איירי. ונמצינו למדין מהמתני' דבה"ב אינו יכול לחזור בו לאחר שהתחילו במלאכה בין בפועל בין בקבלן וזה מבואר הוא וכמ"ש הטור בסי' של"ג בד"א בזמן שלא התחילו במלאכה הלכך בעה"ב יכול לחזור בו כ"ז וכו' אבל אם התחילו במלאכה אין בעה"ב יכול לחזור וכו' וכדנלמד מהסוגיא. ומיהת למדין אני מסוגיא דהכא דמדמי קבלן לעבד עברי ואפשר דגם התוספות מודין בזה דמאי דכתבו בפ"ק דקידושין דף י"ז ע"א ד"ה חלה שלש וכו' לענין מלמדי תינוקות וכו' דאין לדמותן כלל לע"ע דעבד עברי גופו קנוי לאדונו וכו' היינו נמי בפועל כדין מלמדי תינוקות לזמן. ומהברייתא דמייתי התם בפרקין השוכר את הפועל ולחצי היום שמע וכו' ומדייק טעמא דאניס וכו' והתם הוזכר קבלן נמי לפי המסקנא דהתם אין להוכיח משם וכדמוקי לה רב נחמן בר יצחק בדבר האבוד וד"ה וה"ט דתני אונס דוקא וא"כ אפילו לסברת התוספות דפועל אין לדמותו לע"ע ודינו לענין אירעו אונס שאינו נוטל אלא מה שהרויח מ"מ בקבלן יש לדון דמהכא שמעינן דמדמי קבלן לע"ע וכי היכי דדמי לענין חזרה איכא למידן נמי לענין האי דינא דהא עכ"פ קורהו הש"ס לקבלן עבד עברי. ועיין בש"כ שם סעיף ה' דמאריך בענין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:3:2:1)

**ניחא בהר והוליכה בבקעה וכו'.** מבואר הוא דסוגיא דהאי תלמודא לא ס"ל כשינויא דר' יוסי בר חנינא דהתם דף ע"ח ע"א דשנה שמתה מחמת אובצנא דלדידיה איכא סברא להאי גיסא ולהאי גיסא דלפעמים אובצנא דהר קשה לה ולפעמים אמרינן דאוירא דהר יותר ניחא לה מדבקעה אבל להאי תלמודא לא ס"ל הכי וכדפרישית בפנים דפריך בפשיטות ניחא בהר וכו' והלכך לא משני לה אלא כאינך שינויי דאמוראי דהתם. ולענין דינא פסקו רוב הפוסקים כאוקמתי דהני אמוראי דמוקמי למתני' שמתה מחמת אויר וכו' ומלבד באוקמתא דר' יוחנן דמוקי לה כר"מ דלא קי"ל כוותיה דר"מ כדכתב הרי"ף והרא"ש ז"ל וכן הטור סי' ש"ט. והרמב"ם ז"ל השמיט לבבא דרישא דמתני' ומבואר הוא דמה שנתן הה"מ בריש פ"ד דשכירות טעם לזה דאפשר שר' יוחנן חולק על האוקמתות האחרונות איננו טעם מספיק. ולענ"ד נראה דיש לומר דס"ל להרמב"ם דכל הרישא דמתני' עם אינך האוקמתות שנאמרו בה ס"ל כסברת אביי בפ' המפקיד דף ל"ו ע"ב בדין פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה חייב והא דדחקי לאוקמי הכא בשמתה מחמת אויר ואובצנא ונחש משום דהכא לאו תחלחו בפשיעה הוי כדמסקו התוס' ד"ה ר"י בר חנינא וכו' דלא חשיב הכא פשיעה במה ששינה דיכול להזהר שלא תחליק בהר ושלא תחוס בבקעה וא"כ אינו דומה ממש לדינא דאביי ורבא דהתם ומיהת האי סברא נקטי הני דאמרן כדאביי דאמרינן הואיל והוא שינה הוא גרם לה. דאלו לרבא דס"ל התם פטור אע"ג דהתם במתה כדרכה איירי ע"כ דלית ליה נמי האי סברא דנימא דתלינן שמחמת ששינה בה אירע לה שמתה מדלא מחלק במידי. והתם תחילתו בפשיעה היא ואפ"ה פטור הואיל שאין האונס בא מחמת הפשיעה ומכ"ש הכא דלאו פשיעה מיקרי ולרבא דקי"ל כוותיה בדינא דהתם הכא דלא מיקרי פשיעה לא אמרינן דמחמתו באה לה האונס הזה. וזהו היפוך מסברת התוס' בד"ה הנזכר לענין זה ויש לסברא זו פנים וראיה ממה שפי' המפרשים בשיטה דהמפקיד ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:3:3:1)

**מאן דאמר אומר לו הרי שלך לפניך באותו שאין יכול לפשר.** מאי דפרישית בפנים הוא לפי גי' הספר וכפי הנראה מן הסברא. ובשי' למב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל הגי' איפכא מאן דתני אנגריא כמיתה באותו שאין יכול לפשר וכו' ויש שם ט"ס. ולפי האי גי' אתיא כרב דאמר התם דף ע"ח ע"ב דמתני' באנגריא החוזרת מיירי והיינו שיכול לפשר עמם כדקאמר הכא ועתידה שתחזור להמשכיר ולא יפסיד כלום וא"כ בזה הוא דאומר לו המשכיר הרי שלך לפניך שמזלך גרם שהרי לי אין הפסד בדבר ואם אין יכול לפשר ולא תחזור לי בזה אנגריא כמיתה שאינו יכול לומר לו מזלך גרם וחייב להעמיד לו חמור (ובב"י סי' ש"י מביא דברי הרמב"ן ז"ל שכתב פי' אנגריא חוזרת כדברי הירושלמי והועתק שם כפי הגי' שלפנינו וא"א להעמידה לפי החילוק המבואר שם לא שנו אלא באנגריא חוזרת וכו'). וזה הפי' אתיא כשי' הרמב"ם ז"ל ואפשר להשוות גם לרש"י לענין זה שא"ל מזלך גרם דמה שפי' רש"י ז"ל במתני' ואף מזלך גרם ונפסיד שנינו היינו כשמואל דקי"ל כוותיה בדיני דאפי' באנגריא שאינה חוזרת א"ל הרי שלך לפניך ושנינו נפסיד אני חמורי ואתה השכר שהקדמת לי וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל בריש פ"ה משכירות נלקחה לעבודת המלך אע"פ שאין סופה לחזור וכו' וחייב ליתן לו שכרו משלם וכו' וכלומר שלא יחזיר לי כלום מהשכר שבידו דבהכי מיירי כמבואר מסוף דבריו ואם לא העמיד יחזיר השכר וכו' ויש שיטות אחרות ופירושים בזה והנכון לפי האי גי' כשי' זו וכדמוכח מהכא. ובענין הפי' בדרך הליכה עיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:3:4:1)

**תני ר' שמעון בן אלעזר אומר בדרך הליכתה וכו'.** זה מוסכם הוא וכשמואל התם דמסיק כוותי'. ובפירוש בדרך הליכתה נראה מהכא כפירש"י ז"ל ומתפרשא הסוגיא בפשיטות כמו שבארתי בפנים בלי שום דוחק. ובשי' למב"א ז"ל ראיתי בשם שיטה אחת והרבה דוחקים נאמרו בפירושה די"מ בקפנדריא בדרך ובסילקי בבית מלשון אין בונין עמהן בסילקי והכוונה כפי' ר"ח ז"ל בתוס' שם דמחלק בין נלקחה בדרך לבבית. וזה דוחק. והבי"ת הראשונה היא שמושית והשניה היא מהשורש השם דבר. ועוד יש שם פי' אחר בסילקי היא צור דרך אשור ואשור זה סילק ואין להאריך. ודברי הרמב"ם ז"ל שם אינם נראין כפי' רש"י בזה שהרי באנגריא שאינה חוזרת מיירי ככתוב בריש דבריו אע"פ שאין סופה לחזור ועל זה סיים אם נלקחה דרך הלוכה וזה לא שייך לטעם רש"י שיכול לילך אחר האנגריא וליטול החמור כשפוגע באחר. ולפי' רש"י דלא תיקשי לדידיה מדשמואל היה צריך לחלק ולפרש חוזר לאלתר או לא וכל זה לא שייך בדברי הרמב"ם והנכון דהרמב"ם לא למד מהסוגיא דהכא בענין זה דכשיטת רב הוא דאזלא דמחלק בין חוזרת ובין אינה חוזרת כדמשמע מדלעיל והוא ז"ל פסק כשמואל וכמבואר שם. ואם באנו להשוות גם הסוגיא דהכא לפי' הזה היה מן הצורך לדחוקים הרבה ולא נאריך בכעין זה. ובענין דמחלק בין שכרו לרכיבה למשאוי כבר פירשו המפרשים דלא קאי אאנגריא דאין טעם בזה לחלק בין משאוי לרכיבה ולא נמצא בשום מקום סיוע לזה כ"א אריש דבריו קאי אחלתה או נשטתית וכדעת הראב"ד ז"ל בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:3:5:1)

**יכיל מימר ליה לדין בעית וכו'.** דין זה אמרו סתם גבי השוכר את הספינה וטבעה וכו' דבספינה זו ויין סתם אומר לו הב לי ספינתא וכו' ובטור סי' שי"א הביא דעת הרמ"ה ז"ל דגם בחמור הדין כן שכתב וכן המשכיר חמור זה אין יכול לדחותו וליתן לו חמור אחר. ולא הסכים שם לזה אלא כדעת הי"א דמצאה כאן דוקא מקום קפידה לנוח ונחה וע"ש ומהכא סייעתא לדעת הרמ"ה אלא שלא הובא בדברי שאר הפוסקים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:3:5:2)

**רב הונא אמר חייב ליטפל וכו'.** מבואר הוא דרב הונא ור"ז פליגי בפלוגתא דרב ושמואל דהתם ומסקנת הפוסקים כשמואל דמכלינן קרנא במקום שאינו מוצא ליקח. ובמה שמחלק הרמב"ם בדין זה בין שכרו לרכיבה או למשא מבואר הוא לפי הגי' שלפנינו ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:4:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:4:1:1)

להביא חטין וכו' בנוסחת המשנה דבבלי בסיפא להביא לתך חטין וכו' זהו שהביא להר"ב לפרש כדאביי ולפי נוסחא דהכא שפיר מיתפרשא כדקי"ל כרבא מפני שהנפת קשה למשאוי כדאי' במשנה התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:4:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:4:1:2)

**סאה לגמל.** למאי דאיפסיק דתוספת א' משלשים הוי תוספת כדמוכח מהתם א"נ משא הגמל הוי כור כדכתבו התוס' והלכה כסומכוס בכל. והרמב"ם סתם וכתב השוכר את הבהמה וכו' אם הוסיף חלק משלשים וכו' כמוזכר בפ"ד משכירות הלכה ו':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:4:3:1)

**שיירה שנפל עליה גייס וכו' דינים אלו דהתוספתא הובאו בבבלי פ' הגוזל בתרא דף קי"ו ע"ב.** ובענין אם נתנו לו רשות וכו' זהו כפי האוקמתא דרבא שם בפועלין עסקינן וכו' וכן האוקימתות אחרות שם לדינא כמבואר בפוסקים וכן בדין שותפין שמחלו להן מוכסין כמבואר בדברי הרמב"ם בפ"ה משותפין ובטור סי' קע"ח:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:5:2:1)

**הדא אנטיכריסים רבית הוא.** זהו לפי הנסחא דהכא במשנה א"ל הבא מעות וטול את שלך וכמבואר בפנים אבל נסחא דהתם א"ל טול את שלך והבא מעות. ואם אמר הבא מעות וטול את שלך באמת עדיין ש"ש הוא דהא תופסו בשכרו הוא כדאמר התם ומוסכם בדברי הפוסקים ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:6:2:1)

**איזיל אמור ליה למען תלך בדרך טובים.** לכאורה נראה דלא שייך כאן לומר תני ר' נחמיה להאי ברייתא קדר אחד וכו' דהא משמע דלדידיה שלח ליה ריב"ח. מיהו אפשר לפרש דלאותו קדר שלח ליה הכי ותני ר' נחמיה להאי עובדא וכעין האי עובדא מייתי נמי התם בסוף פרקין רבה בר בר חנה תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא וכו' ופי' רש"י ז"ל שמדינא היו חייבין לשלם דבפשיעה היתה שלא במקום מדרון א"נ בדיגלא. ומדברי הרי"ף ז"ל נראה דלא היה ידוע בודאי זה וא"כ בשבועה שלא פשעו היו נפטרין אלא דבמקום רואין הוה ולמד מכאן לדאיסי בן יהודה וכפירושו דהתם דבמקום רואין ליכא שבועה אלא יביא ראיה ויפטר או ישלם ולפיכך הודה לו רב דאין כאן שבועה ובא לו מדרך אחרת למען תלך בדרך טובים. וצ"ל דעובדא דהכא נמי בהכי מיירי. ומה שכתוב כאן בשיטת למב"א בשם הריטב"א ז"ל דברים מחוסרי הבנה הן ואולי ט"ס או חסרון בהעתקה הוא ולאו על האי עובדא קאי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:6:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 6:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/6:6:2:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא