## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 7

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:1:1:1)

**השוכר את הפועלין.** כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו. הה"מ פירש בזה בריש פ"ט משכירות על מ"ש שם הרמב"ם בדין זה הכל כמנהג המדינה והביא זה הירושלמי וכתב פירוש חוץ מזו שיתבאר לפנינו מהשוכר את הפועל וא"ל כאחד ושנים מבני העיר וכו'. המוזכר שם בהלכה ב' עכ"ל וזה הפי' דחוק מאד ודברי האי תלמודא אינם סובלין זה ולא הוזכר כאן מדין השני כלל כ"א דברי הרמב"ם בדין השני הן מדברי הש"ס דילן בדף פ"ז ע"א וכחכמים דהתם דאמרי משמנין ביניהם וראיתי בשי' למב"א ז"ל בשם הרמ"ך ז"ל שהביא כפי' הה"מ והניח שם בעצמו בצ"ע. עוד הובא שם פי' אחד במה שאמרו כאן מנהג מבעל הלכה שהכוונה על פועל הכתוב בתורה מזריחת השמש עד שקיעה הוי וגם זה דוחק. ולענ"ד ברור כשמש הוא דחוץ מזו אדינא דמתני' קאי וכמו שבארתי בפנים. וזה דבש"ס דהתם דפריך פשיטא דאינו יכול לכופן ל"צ דטפא להו וכו' והש"ס הזה מוסיף בשינויא הוא ושניהם אמת לדינא. דקמ"ל המתני' דאפי' יש טענת הכחשה ביניהם בענין התנאי הזה המנהג מבטל הלכה דקי"ל בעלמא כל המוציא מחבירו עליו להביא ראיה והכא עליו להביא ראיה הואיל וטענת הפועלין לפי מנהג העיר הוא. ור' אימי מפרש דברי ר' אושעיה הוא. והרי זה הפי' עולה אליבא דדינא דמ"ש התוס' בשם ר"י בששכרן סתמא אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו וכדפסק הטור והש"ע בסי' של"א וזה ודאי מוסכם הוא ואם שהרמב"ם ז"ל סתם דבריו כאן סמך על הכלל שכתב לעיל בפ"ב הלכה ט' כל תנאי שבממון קיים. אבל אם יש הכחשה בענין התנאי דקי"ל בעלמא דהמוציא עליו הראיה והכא על הבה"ב להביא ראיה כדנלמד מהכא ואם שלא ביארו הפוסקים להדיא בזה מבואר הוא דעל אופן כזה אמרו כאן ג"כ דהמנהג. מבטל הלכה והרי זה דומה למה דאמרי' פ' המקבל דף ק"י ע"א אריס אומר למחצה ירדתי ובה"ב אומר לשליש הורדתיו וכו' דהמסקנא כר"נ וכדפסק הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' שלוחין הל' ה' הולכין אחר מנהג המדינה וזה שטען שלא כמנהג עליו להביא ראיה. וזה מוסכם הוא וכ"כ המרדכי פ' הנזכר דין שצ"ז בשם רב האי גאון ז"ל בשערי שבועות כל הטוען תמורת המנהג עליו להביא ראיה ואם אין ראיה שהוא טוען כמנהג המקום עליו שבועת היסת שלא שינה ממנהג המקום וזה עיקר גדול בדין ע"כ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:1:3:1)

**מקום שאין מנהג וכו'.** זהו כפי' רש"י במה שאמר ר"ל התם פועל בכניסתו משלו וביציאתו משל בה"ב וכמו שהוא בב"ר הביאו התוספות בריש פרקין וכן הובא בהג"א ובטור בסי' הנזכר וכן במ"ש בערבי שבתות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:2:1:1)

**בשעת גמר מלאכה.** כל המפרשים ז"ל פירשו אפי' בשעה שעוסק בגמר מלאכה אוכל מן התורה אלא מפני השב אבידה לבעלים וכו' כדתנן לקמן וכן פירשו להא דקאמר בגמרא התם דף פ"ז ע"ב בשעת חרמיש אכיל. והרמב"ם ז"ל בפ' י"ב משכירות הל' ג' כתב המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה ה"ז עובר בל"ת שנאמר וחרמש לא תניף וגו' מפי השמועה למדו שכל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו ע"כ. והשיגו עליו הראב"ד והרמב"ן ז"ל וכתבו שטעה בפי' ברייתא דהספרי דאין פירושו מפני ביטול מלאכה אלא שלא יעשה אכילתו קבע וכו' ועוד האריך הרמב"ן ז"ל בזה הובא בשי' למב"א ז"ל וכתב שעיקר הכוונה בספרי לאפוקי שאינו גמר מלאכה כגון עוקר ומקשקש והביאו גם הב"י בסי' של"ז במקצת ומפני שכמדומה לי שמצאתי סיוע וראיה לפירוש הרמב"ם ז"ל אעתיק לשון הברייתא וז"ל הסיפרי פרשת תצא כי תבא בקמת רעיך יכול לעולם ת"ל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת רעיך מכלל שנא' רעיך פרט לאחרים פרט לגבוה וקטפת מלילות בידך שלא תהא קוצר במגל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית. ע"כ. הנה לפי המפרשים ז"ל דרשא דרישא דברייתא ודסיפא חדא היא. דלמעוטי בשעה שעוסק בדבר שאינו גמר מלאכה דבשעה שהוא מניף חרמש על קמת בעל הבית הוא דאוכל ומפרש בסיפא מה שפי' ברישא כמ"ש בשי' הנזכרה לדברי המפרשים ולפי' הרמב"ם ז"ל דרשא דרישא בשעה שאתה מניף חרמש הוא דאתה אוכל ומחרמש הוא דמידרש בשעת חרמש דוקא וכדמפרש הוא ז"ל לדרשת הגמרא בשעת חרמש אכול ובזה אימעוט דבר שאינו גמר מלאכה ודרשא דסיפא דרשא אחריתא היא בשעה שאתה מניף חרמש י"ל קמת בעל הבית לא תניף לצורך עצמך שלא תתבטל ממלאכתך. ואף דנראה כפירושו ע"מ הם ז"ל דקדקו עליו מנא ליה לפרושי הברייתא הכי ולא הוזכר בגמרא מביטול מלאכה מן התורה. ואני בעניי מצאתי ברייתא בירושלמי ומינה מסתייעא להך פירושא. וז"ל בפ"ב ממס' מעשרות כתיב כי תבא בקמת רעיך יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר ת"ל וחרמש לא תניף על קמת רעיך את שיש לו רשות להניף ואי זה זה הפועל איסי בן עקביא אומר בשאר כל אדם הכתוב מדבר מה ת"ל וחרמש לא תניף מכאן שאין לו רשות לאכול אלא בשעת הנפת מגל ע"כ. ואם נפרש להברייתא כפשטה דאיסי בן עקביא ס"ל דבאמת בשאר כל אדם הכתוב מדבר ובשעת הנפת מגל התירה התורה לאכול אלא דהאי פירושא לכאורה קפה דלא מצינו לשום תנא דס"ל דלאו בפועל הכתוב מדבר ואפי' איסי בן יהודה דקאמר התם בפרקין דף צ"ב בביאת כל אדם הכתוב מדבר מוקי שם למילתיה דלאו כפשטה אלא בעושין בסעודתא ואכלי ועיין לקמן. ופליגי תנאי התם בדרשי דקראי דמר מפיק לה מכי תבא וכו' וכדמייתי רבא בריש פירקין להאי מ"ד ומר מפיק לה ומואל כליך וגו' בשעה שאתה נותן לכליו של בה"ב כדדריש בספרי שם לעיל והוה מצינן לפרושי לאיסי בן עקביא בפירושא אחרינא כדלקמן. ועכ"פ גם אם דברי איסי כפשטן כן מיהו ת"ק דדריש לה מהכא לפועל ובהדיא קאמר את שיש לו רשות וכו' וא"כ הלאו דלא תניף על הפועל קאי דיש לו רשות להניף בשביל הבעל הבית ובלבד שלא יניף לצורך עצמו בשעה שמניף בשביל בעל הבית. והאי ברייתא ודאי לא מצינן לפרש כפי' המפרשים ז"ל לברייתא דספרי דהתם קאמר יכול לעולם וכו' וא"כ עיקר הדרשה לשעת גמר מלאכה קאי וכפירושם גם בסיפא. אבל בהאי ברייתא לא הוזכר בדברי ת"ק מענין גמר מלאכה אלא דממילא נשמע ודריש למעוטי שאר כל אדם לענין התירא לאכול וממילא הלאו דלא תניף על הפועל קאי וכלומר בעת שהוא מניף לצורך בה"ב לא יניף לצורך עצמו. ומזה כבר יש לנו סיוע לדברי הרמב"ם דדרשה דבפועל הכתוב מדבר שמענו מכי תבא וכו' כדקאמר התם והוזכר בריש דבריו ז"ל שם ובענין לאו דלא תניף פסק כת"ק דהאי ברייתא. והיותר היה נראה לפרש גם דברי איסי בן עקביא דלא פליג אכלהו תנאי כמו דנראה מפשטת דברי הברייתא אלא דבלשון תמיה מתפרשין דבריו ובהא גופה פליגי דת"ק סבר דעיקר דרשא דקרא ללמדינו דבפועל מדבר אתא להתירו באכילה כשיגמור עבודתו ולהורות דעובר בלאו דלא תניף אם הניף לעצמו כשהוא עוסק ומניף לצורך בעל הבית ומתבטל ממלאכתו וע"ז פליג איסי וקאמר בשאר כל אדם הכתוב מדבר בתמיה וכי לזה אנו צריכין למידרש מהאי קרא דכי היכי דניליף דהאי לאו לפועל בשעה שעוסק במלאכת בה"ב הוא דאיתא דהא פועל שמענו מקרא דלעיל וכדרשת הברייתא דסיפרי בזה או כדרשת ברייתא דמייתי רבא התם נאמר כאן כי תבוא וכו' אלא דעיקר דרשא להאי מלתא לחודא הוא דאתא כדמסיים ומה ת"ל וכו' דדוקא בשעת הנפת המגל לבה"ב אתה אוכל ולא תניף קודם לכן. וא"כ פליגי הנך תנאי בהך פירושא ודבריו ז"ל כדברי הת"ק בענין הלאו ואם בדרשא דבפועל משתעי כבר שמענו כדלעיל למד מהך ברייתא מדברי הת"ק דהלאו לפועל בשעה שהוא מניף הוא דאתא. כך היה נראה לפרש אלא דלפי האמת איסי בן עקביא היינו איסי בן יהודה כדאמר בע"פ דף קי"ג הוא איסי בן יהודה וכו' ומה שמו איסי בן עקביא שמו. והעיקר דגם לפי' הראשון למדנו מדברי הת"ק דס"ל דלאו האמור בפועל במבטל מלאכת בה"ב מחמת אכילתו הוא וסיפא דהספרי כוותיה אתיא כך נ"ל לדעתו ז"ל ובענין פי' המתני' דלקמן וכלן לא אמרו וכו' בל"ה ל"ק לדעתו ז"ל וכמו שיתבאר בדיבור דלקמן אי"ה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:3:1:1)

**וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה.** ובנוסחת המשנה בבבלי אלא בשעת מלאכה. והרי מכאן ראיה גדולה לדעת הרמב"ם ז"ל שנתבאר לעיל דהכוונה לאחר שיגמור עבודתו ומתפרשת המשנה שפיר כמבואר בפנים והן הן דברי הרמב"ם שם בהל' ב' ואין ספק שגירסתו היה במשנה כגי' דהכא וכך היא גי' הרי"ף ז"ל והוצרך הנ"י לדחוק שם ולפרוש כלומר אלא עד שעת גמר מלאכה ולאפוקי דלאחר שנגמר מלאכתו לא יאכל וכו' וזהו כדעת החולקים ז"ל ולפי דעת הרמב"ם וגי' דהכא מתבאר יותר בפשיטות ומן התימה שלא חקרו אחר כל זה. וכבר נתבאר בדיבור דלעיל דמסוגית האי תלמודא במס' מעשרות סייעתא לדעתו ופירושו כפי הברייתא אשר נשנית שם ועיין עוד בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:3:2:1)

**וכי מה יש בכרם לוכל אלא ענבים.** ברייתא בספרי היא. ולפ"ז דריש שלא יקצף ולא ימוץ משבעך כדדריש לעיל במסכ' מעשרות הכי אלא דלר' אילא קשה דהא איהו גופיה דריש לה לעיל מענבים ואפשר דהכא נמי אשבעך קא סמיך ואיפכא הוא דס"ל בהני דרשות והיינו דמייתי ליה לקרא עד כשבעך ולא קאמר מה ת"ל ענבים כדלעיל וה"ק וכי מה יש בכרם וכו' ופשיטא שיאכל כשבעו מהן ללמדך וכו' שלא ישבע ממין אחר. ומהאי דרשא דסיפרי ג"כ קצת סמך לפי' הרמב"ם ז"ל וכמו שפירשתי בפנים דאלו לדעת החולקים ז"ל נ"ל היה עושה בענבים לא יושיט ידו בשעת המלאכה בהן וליטול תאנים ולאכול וזה קצת דוחק ולשיטת הרמב"ם אחר גמר עבודתו ניחא טפי שלאחר שגמר והלך וישב לו אצל התאנים לא יאכל מהן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:4:2:1)

**זאת אומרת שיאכל פועל אשכול ראשון ואחרון.** זהו כרבי יוסי התם דף צ"ב ע"א ודעת הריטב"א ז"ל לפסוק כרב אסי אבל אין דעת גדולי הפוסקים כן דהרי"ף והרמב"ם לא הביאו הא דרב אסי ומשום דחכמים בתראי לית להו דכוותי' וכן פסק הרא"ש והטור דהלכה כחכמים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:5:2:1)

**כל שכיוצא בה בא לזיקת המעשרות.** מבואר הוא דמתני' קשיתיה דקתני נתפתח חביותיו אם לא הודיעו מעשר ואוכל ואמאי הוה להו למידע דאיטביל להו למעשר וכמו דפריך התם דף צ"ב ע"ב למאי דאמרי' דפועל אוכל משל שמים והכי הוי המסקנא כדאמר התם לבסוף אלא דכ"ע משל שמים הוא אוכל וכו' ופסקו כל הפוסקים כתנא דידן והזכיר זה הרמב"ם בסוף פ"ט משכירות ומתני' טעמא משום מקח טעות הוי וגבי נתפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא ומשני שנתפתחו חביותיו לבור וכר"ע דאמר היין וכו' וכדתני רב זביד משישלה בחביות וכו' נימא להו איבעי לכו למישק אדעתייכו דילמא משלי באתרא דההוא שריק ההוא משלי. והשתא מתבאר ג"כ הסוגיא דהכא וכדפרישית דהאי כיוצא בו לא שכבר בא קאמר אלא שיש לומר בו שעוד הוא בא. ורישא מיירי בענין דלא היתה להו לאסוקי אדעתייהו שכבר נגמרה מלאכתן למעשר וכעין דאמר התם באתרא דההוא גברא דנגיד איהי מקפי או לאוקמתא בתרייתא בשלא נתפתחו חביותיו לבור וכו' באתרא דההיא דשריק איהו משלי. וסיפא מיירי בענין דהוה להו לאסוקי אדעתייהו ששוב לא בא לזיקת מעשרות וכלומר מפני שכבר בא נגמרה מלאכתו למעשר וכל כיוצא בזה. ודע דבתוספתא פ"ח גריס הכי כל שאינו כיוצא בו בא לעונת המעשרות איסור אחר גרם לו שכרו סתם פודה ומאכיל מעשר ומאכיל ואם קצץ עמו ה"ז אינו אוכל כל שהוא כיוצא בו אינו בא לעונת המעשרות התיר אחר גרם לו שכרו סתם ה"ז אינו אוכל ואם קצץ עמו ה"ז אוכל. ע"כ. ולפי מה שפירשתי הא דהכא וכפי הנראה ומוכרח לדינא הוה רישא דהתוספתא מתפרשת כפשטה כל שאינו כיוצא בו בא וכו' שעדיין לא בא. איסור וכו' כדפרישית וכדלקמן. ואם קצץ וכו' על בה"ב קאי שהודיע לו שהוא נטע רבעי או שעדיין לא נטלו מעשרותיו. אלא דבסיפא צריך להגיה כל שהוא כיוצא בו בא וכו'. התיר אחר היינו הך דנקט הכא כלומר שאין כאן איסור אחר. ואם קצץ עמו אפועל קאי. והאי ואיסור אחר גרם לו ע"כ באי נמי הוא מתפרש וכן הסיפא כדפרישית בפנים דהא לא שייך מעשר כלל עם איסור נטע רבעי ומסתמא ביה איירי דאמתני' קאי וקי"ל דנטע רבעי אין מפרישין ממנו תרומת ומעשרות דכולו קדש הוא וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט ממ"ש הלכה ד' ומסקנא דהאי תלמודא הכי היא בפ' כרם רבעי. ובענין אוקמתא דקאמר התם בנתפתחו חביותיו לבור וכו' הרמב"ם בהל' שכירות שם סתם דבריו בהל' ו' וטעמו משום דקאמר התם והשתא דתני רב זביד וכו' אפי' תימא בשלא נפתחו חביותיו לבור וכו' ולא היה צריך לפרש באתרא דההוא דשריק וכו' כדמסיים התם כ"א שהכוונה שיהיה בענין שצריך הוא להודיען שכבר נגמרה מלאכתן וזהו נכלל בכלל דבריו ז"ל הרי אלו לא יאכלו שכבר נגמרה מלאכתן וכו' וכלומר שכבר הושלה בחבית כדכתב בהל' מעשר וכו' ואם לא הודיען וכו' כלומר שהוא בענין שצריך הוא להודיען וכגון שלא הוכר שהושלה או כיוצא בזה. והתם דקאמר באתרא דההוא שריק וכו' לאו דוקא אלא חדא מגווני נקט וה"ה כל כיוצא בזה דלא היה להו למידע ולאסוקי אדעתייהו. והטור בסי' של"ז נקט אוקמתא קמייתא דהש"ס משום דהתם קאמר אפי' תימא וכו' ולא צריכין לדחוקי לאוקמי בשנפתחו לבור דוקא אבל לדינא חד טעמא אית להו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:6:2:1)

**רב הונא אמר בשומרי פירות וכו'.** א"א להעמיד הגי' שכתובה בספרים דהא מילתיה דרב הונא כמילתיה דרב דהתם דף צ"ג ע"א אתיא כדמוכח דמייתי סייעתא מפרת חטאת אלמא דס"ל משמר כעושה מעשה דמי ובגנות ופרדיסין דמחובר שלא בשעת גמר מלאכה הוי אפי' עושה מעשה אינו אוכל מן התורה כדתנן במתני' ומהיכי תיתי שומרין אלא ודאי כדפרישית והוחלפו השיטות בכאן ורב הונא ס"ל ממש כרב דהתם דקסבר דעושין מלאכה במחובר לקרקע שלא בשעת גמר מלאכה אוכלין מהלכות מדינה הן וכדכתבו התוס' שם אליביה דרב וכן ס"ל בשומרין. ושמואל דהכא היינו שמואל דהתם. והמסקנא כשמואל כדאמר רב אשי התם דדייקא המתני' כוותיה. ומיהו הא דמייתי סייעתא הכא לרב ודריש לה מקרא דשומר כעושה מעשה הוא לא קאי הכי התם אלא דמסיק דמדבריהם הוא גזירה שמא יזוז בה אבר וכן כתב הרמב"ם בריש פ"ה מהל' פרה ושמא הכא נמי קרא לאסמכתא בעלמא הוא. וטרחתי וחפשתי אחר ברייתא זו ולא מצאתיה לא בתוספתא ולא בספרי ולא בשום מקום בברייתות הנמצאות לפנינו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:7:2:1)

**תני כל המתנה על מה שכתוב בתורה וכו'.** דינים אלו מהתוספתא דגיטין וקידושין כמו שהבאתי בפנים מקצתן מבואר בסוף פרקין התם ומקצתן בפ' מי שאחזו. ומשמע מאי תוספתא דקידושין דעונה נמי כתנאי ממון הוא ותנאו קיים והש"ס לא חש הכא לפרשה ולבארה משום דכבר מפורשת היא בפ"ק דקידושין וכמו שיתבאר בדיבור דלקמן. הלא תראה דרך הש"ס הזה שמביא ברייתות דהתוספתא ברמיזה ובקצרה ודולג ממקום למקום מקידושין לגיטין ואינו מביא אלא אפס קצתה משום דבקיאין היו בברייתות וסומך על פירושן במקום אחר. ובענין משפטי התנאי כבר מבוארים המה בדברי הפוסקים והמפרשים מענין הרבה חלוקי דעות בזה והמה בכתובים ולא אביא בכאן אלא בענין שלמדתי דבר ממנו לידע על נכון דעת הרמב"ם ז"ל ומה שנתבאר מזה בכמה דינים מדיני התנאי בביאור לפי חלוקי השיטות והדעות מתחלקות במה שנלמד מהסוגיות ואגב אבאר פירוש סוגיא אחת מהאי תלמודא בפ"ג דקידושין. ובחיבורי שם פירשתי לפי הגי' שלפנינו. ועוד מצאתי גי' בס' המלחמות להרמב"ן ז"ל בפ"ב דביצה וגי' אחרת בחידושי הרשב"א ז"ל בפ' מי שאחזו ויתבארו אחת אל אחת עם הנלמד והיוצא מהן ועיין בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות והשיטות סי' ו' ושם תמצאם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:7:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:7:2:2)

**על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת.** הכא לא מייתי הש"ס אלא התוספתא כצורתה ולא מיפרש לה וסמיך אמאי דפירש בפ"ק דקידושין בהלכה ב' דקאמר התם לר"מ דס"ל באמה העבריה מתנה עמה ע"מ שלא יהו עליה יעודין וחכמים אומרים לא עשה כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל ופריך ולית ליה לר"מ תנייו בטל אית ליה תניי אפשר לו לקיימו בסופו וזה אפשר לו לקיימו בסופו. וכדפרישית התם דס"ל לר"מ דהא דתנן הכא במתני' כל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו תנאו קיים אמתנה על מה שכתוב בתורה נמי קאי דלא אמרינן תנאו בטל אלא אם אי אפשר לקיימו והיינו שעכ"פ צריך הוא לעבור על מה שכתוב בתורה וזה אי אפשר לקיימו מיקרי אבל הכא אפשר לקיימו הוא שהרי אין חובה מן התורה עליו לייעד אלא אם רצה לייעד מייעד ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה. ופריך ולית לון לרבנן תניי אפשר לקיימו בסופו ומשני אית לון תניי ממון. דוקא היכא דתנאי ממון ואפשר לקיימו בסופו תנאו קיים ואפילו במתנה על מה שכתוב בתורה. וזה תניי גוף הוא. והא תני נושא הוא אדם אשה ומתנה עמה ע"מ שלא יהא לה עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה ניחא שאר וכסות. ועונה לא תניי גוף הוא אמר ר' חייא בר אדא תיפתר בקטנה. ואינה מקפדת על העונה. מבואר הוא מהאי אוקמתא דאליבא דר"מ התוספתא סתמא מיתפרשא ולרבנן פתר לה בקטנה דס"ל עונה תנאי גוף הוא ולא תנאי ממון וה"ז דומה ממש למסקנא דגמרא דילן אליבא דחכמים וכפי פירש"י ודעת הרמב"ם בפ"ו מאישות הלכה י' וכן דעת רוב הפוסקים דעונה תנאי גוף הוא ותנאו בטל וראיה וסייעתא לדעתם ז"ל והמשנה למלך אחר שהביא מקצת דעות החולקין בזה וכתב דדעתו שהם סומכין על הא דהכא סיים בדבריו. אך קשיא לי דבירושלמי דפ"ק דקידושין וכו' סבור הוא ז"ל דהכא סתמא דהש"ס הוא והוקשה לו דסותר להאי דקידושין. ובאמת תוספתא היא הא דמייתי הכא וכן דרך הש"ס להביא התוספתא בקצרה וברמז וסומך על מה שכבר מפורש במקום אחר הוא ואם הכוונה דמקשה הוא על דעת החולקין ממסקנא דקידושין ניחא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:7:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 7:7:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/7:7:2:3)

שאם מתי לא תהא זקוקה לייבום ע"ש סי' ז':