## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 9

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:1:1:1)

**המקבל מקום שנהגו לקצור ותלש וכו'.** התם בריש פרקין קאמר ושניהם מעכבין זע"ז. האי אמר בעינא דתיתבן לי ארעאי וכו' והיינו הך דקאמר הכא וכדפרישית לקצור ותלש משום דאמר בעינא תיבנא וזה מעכב וכו' פוק דריתא דבעינא דתינקר ארעאי אע"ג דהאי אמר לא מצינא למיטרח ולתלוש וכמבואר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:1:3:1)

**נוטלין שכרן מן האמצע.** התם קאמר כללא דמלתא כל עיקר בלמא ושמירה דבהע"ב וכל נטירותא יתירתא דאריסא. ואין זה שייכות להתוספתא דהתם מצרכי שמירת השדה עצמה קאמר והך דתוספתא משכר המשתלם להממונין וחופרין ושומרי העיר ושאר צרכי העיר אם לפי הבתים או השדות מיירי והכל לפי המנהג. והרמב"ם ז"ל בפ"ר משכירות לא הביא התוספתא משום דנכלל במה שאמרו הכל כמנהג המדינה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:2:2:1)

**בשיבש כל המעיין וכו'.** הרא"ש ז"ל מביא להא דהכא וכן פסק הטור בסי' שכ"א והאריכו בו המפרשים ז"ל. ולענ"ד נראה הא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו לזה דהיה נראה להם דדברי האי ש"ס לפרושי דינא דאמר ליה חוכר למחכיר קאמר חכור לי זה וכפשטא דמתני' ובהא חילק הש"ס דאם לא יבש כל המעיין ולא נקצץ כל האילן יכול הוא לומר לו עדיין אני מקיים כפי התנאי ולך והטרח עצמך וכו' וכן באילן כדון אינון דלילין וכו' אבל למאי דפסקו ז"ל כרבינא דהתם דף ק"ד ע"א אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר וכו' וכלומר אף דבמתני' משמע דא"ל חוכר למחכיר איהו דינא קמ"ל וכדלקמן דבא"ל מחכיר לחוכר ליכא לחלק אלא בהכי דהיכי דקאי בגוה א"ל זה ולמה ליה למימר בית השלחין זה אלא דוקא כדקיימא השתא. ופירשו הם ז"ל להסוגיא הכי דהא לכאורה קשה היכי מפרש רבינא להמתני' דקתני להדיא דא"ל חוכר למחכיר אלא דהצעת הדברים כך הן דהא מסתמא מדרך החוכר לחקור אחר חכירות שדה אשר ימצא לו ובתחלה ודאי החוכר הוא שאמר למחכיר אם יש לך שדה לחכור או חכור לי זו והמחכיר הוא שמשיבו זו וזו אני מחכיר לך. וא"כ לשמואל ה"פ דאיהו ס"ל היכי דא"ל חוכר למחכיר קפידא וכלומר שהחוכר הוא לבדו שא"ל להמחכיר חכור לי זו והמחכיר לא השיבו כדבריו אלא שחכר לו בכך וכך כפי תנאם בזה אמרינן דעל קפידת החוכר נשאר תנאי החכירות ודוקא כדקיימא השתא אבל אם המחכיר השיבו זו אני חוכר לך רצונו לומר כזו לשמא בעלמא שכך היא נקראת אבל לא בשביל המעיין או האילנות אני מעלה בענין החכירה והקבלנות זו היא סברת שמואל ורבינא איפכא ס"ל דאדרבה כשהחוכר א"ל בתחלה חכור לי זה כדקתני במתני' והמחכיר השיבו אחכיר לך זה ולמה היה לי לחזור ולומר זה אלא דוקא כדקיימא השתא קא"ל והסכים עם החוכר על קפידא דידיה. וסברא זו יש ללמוד מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' הנזכר בהלכה ד' היה עומד בתוך השדה וא"ל בית השלחין הזה אני משכיר לך וכו' ובודאי לא איירי שפתח המחכיר עם החוכר לומר לו כן דמנין היה יודע שרצונו לחכור ממנו אלא מסתמא כשמצאו עומד בתוך השדה התחיל החוכר ואמר לו חכור לי זה וכשהשיבו בית השלחין הזה אני משכיר לך דעתו היה כמות שהיא עתה. ואם שלא ביאר הוא ז"ל בפירוש כן נראה מדבריו שמסתמא כן הוא. וזהו שסיים שהרי הוא עומד בתוכה ולא אמר לו הזה אלא כמו שהוא אומר כמות שהיא עתה אני משכיר. ואם דמיירי שלא א"ל החוכר למחכיר בתחלה כלום אלא שהמחכיר הוא שפתח עמו בדברים א"כ ודאי מדרך לומר לו כן בית השלחין הזה אני משכיר לך אם רצונך לשכרו ומדדייק ליה דלמה א"ל הזה אלא כמי שאומר וכו' נראין הדברים שאחר שא"ל החוכר למחכיר חכור לי זה השיבו המחכיר כן והשתא מדייק שפיר. ובזה מיושב נמי דיוקא לרבינא ממתני' כדלעיל ול"נ למה שכתבו התוס' דלאו דוקא נקט וכו' וזהו לשיטתם שעולה כפי שי' הרמב"ן והרשב"א ז"ל ובמה שכתב הרמב"ם האי דינא בין בחוכר בין במקבל זהו כרב פפא שם הני תרתי מתני' קמייתא משכחת לה בין בחכרונותא בין בקבלנותא ועיין לקמן מה שכתבתי מזה בהלכה ח' ד"ה המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות ושם נתבאר לכל הפירושים א' אל אחת ותמצא נחת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:3:1:1)

**אם משזכה בה הובירה.** וכן הוא בנסחת המשנה בהרי"ף וכן העתיק הרמב"ם ז"ל בסוף הפרק שם. ונראה דיש ללמוד מזה דאע"ג שלא כתב לו ממש לשון זה כמי שכתב דכתנאי ב"ד דמי כמ"ש התוס' שם ד"ה היה דורש ואפי' לא נכתב כאילו נכתב. וכ"כ הרא"ש ז"ל וכ"כ הה"מ שם בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וזהו משזכה בה נתתייב בה דתנאי ב"ד הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:3:2:1)

**הדא אמרה המבטל כיסו וכו'.** כבר כתבתי באיזהו נשך הלכה ג' בשם הסמ"ג דפסק כן וכן בחנות וספינה פסק דפטור משום דבעיא דלא איפשיטא היא ולקולא להנתבע ובשדה חייב כדנלמד ממתני'. וכן הוא בהג"א במתני' כאן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:4:2:1)

**חוץ מיציאותיו של זה ושל זה.** וכן אמר התם דף ק"ה ע"א חוץ מן ההוצאה וכמו שפסק הרמב"ם שם סאתים וכדברי ר' ינאי דקאי ד"ל כוותיהו ומפרשה סאתים שאמרו חוץ מן ההוצאה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:4:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:4:2:2)

**כדי הזרע הנופל בה.** וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ואחריו נמשך הרב כשעור מה שזרע בה. ורש"י ז"ל פי' שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו והיינו הך. ובריש פ"ה דפאה תנן הרוח שפיזר את העמרים וכו' רשב"ג אומר נותן לעניים בכדי נפילה ומפרש התם ר' אבהו בהאי תלמודא ארבעת קבין לבית כור ומקשה הש"ס דר' אבהו אדר' אבהו דהכא אמר בנופל לה כדי לזורעה והכא הוא אמר הכן ולא משני מידי ונראה דלא חש הש"ס להאי קושיא דשאני הכא דעיקר קפידא הוא על כדי זריעה שאז חייב האריס לטפל בה שאפשר שתצלח לשנה הבאה אבל התם מה שייך כדי זריעה ונותן לעניים ד' קבין למקום שזרעו בו כור והוא הפי' בית כור דפשיט לי' ר' אבהו לר' זעירא התם בפאה וכדאמר בתלמודא דילן בפרקין שם ע"ב וכן פי' הרמב"ם בחבורו פ"ד ממתנות עניים הלכה ה' למאי דפסק שם כרשב"ג. וזהו הטעם הנכון לפירוש הרמב"ם בחבורו ובפי' הר"ב שם דר' אבהו בעצמו שפי' הכא כדי זריעה פי' שם בדרך אחר ומטעמא דאמרן ופסק כרשב"ג דהתם משום דשקיל וטרי בש"ס אליביה ולפרש דבריו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:5:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:5:1:1)

המקבל שדה מחבירו יאכלה חגב וכו' פי' רש"י ז"ל הא ליתא אלא בחכרנותא וכו' כמה שהבאתי בפי' המשנה והרמב"ם ז"ל בפ"ח משכירות כתב בדין זה הלכה ה' השוכר או המקבל שדה מחבירו ותמה עליו הה"מ ע"ש שתירץ ולא כלום. ובשי' למב"א ז"ל מביא בשם הרמ"ך ז"ל אהא דקאמר התם אילו זרעתה חיטי הוה מיקיים בי ותגזר אומר ויקם לך ונראה לומר דהאי דינא דיינינן בין בחכרנותא בין בקבלנותא למחצה לשליש דכיון דשני משלחותי' פושע הוא ומצי נמי א"ל אילו לא שנית הוה מקיים בי ותגזר אומר וגו' וכן נראה מלשון הר"מ שכתב השוכר או המקבל עכ"ל וזה נראה דדבריו שכתב המקבל משום סיפא נקט לה והב"י קבע בש"ע לפי פי' הה"מ ופי' הרמ"ך הוא הנכון ועיין לקמן הלכה ח':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:5:2:1)

**רב הונא אמר בשנשדפה כל אותה הרוח.** זהו כדעולא התם ורב יהודה קאמר כגון דאישתדוף רובא דבאגי וכתב הרי"ף ז"ל וסוגיין כרב יהודה. ומשום דשקיל וטרי הש"ס אליביה וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם וכן הסוגיא דהכא לקמן מוכרחת כרב יהודה וכדפרישית דאזלא כסוגיא וכמסקנא דהתם בענין החילוק דאישתדוף שדות המחכיר ובין אישתדוף שדות החוכר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:6:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:6:1:1)

**בעשרת כור חטין ולקת נותן לו מתוכה.** דין דרישא לכאורה לא איצטריך אלא משום סיפא נקט לה כדפרישית. ויש לומר נמי דהא קמ"ל דוקא אם זרעה המין שקבל עליו אבל אם שינה אע"פ שלקתה נותן לו מן היפות המין שקבל עליו וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל שם הלכה ז' בדין דאספסתא ונלמד מהאי עובדא דהתם ההוא גברא דקביל ארעא וכו' וכן נוכל לדייק כן ממתני' תני המקבל שדה מישראל וכו'. מבוארת התוספתא כדפרישית בפנים. ומוכחא התם דבחוכר מיירי דבריש הפ' תני התם דין המקבל ואח"כ דין דהחוכר והדר תני לה להך ברייתא ולפ"ז אתיא הא דר' יהודה דתוספתא כר' יהודה דמתני' דהתם ריש פ"ו דקאי אדברי ת"ק א"ר יהודה אימתי וכו' ולא בא אלא לפרש ובמקבל הדין דיחלק לפניהם בין בישראל וכו' וא"צ לא לתרום ולא לעשר ובחוכר יש חילוק בין תרומה למעשר ובין נותן לו מאותו השדה ומאותו המין וכו' וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל כהמתני' בפ"ו ממעשר הלכה י"א. ומה שכתב הר"ב שם ומסתבר דמנכה לו התרומה מחכירתו דמ"ש תרומה ממעשר וזהו דעת הר"ש ז"ל והתי"ט לא כתב בזה כלום ואין זה כדעת הרמב"ם דמבואר להדיא בדבריו שם דאינו כן שכתב אם נתן לו מזרע אותה שדה תורם ואח"כ נותן לו מזו שקצץ ליתן לו ובעל השדה מעשר לעצמו. הרי דאחר שתורם נותן לו מה שקצץ ליתן לו וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:7:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:7:1:1)

**קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית.** ונוסחא דהתם בהפך. וגי' הרי"ף כנסחא דהכא וכן גי' הרמב"ם ז"ל שם הלכה ט' והם היו גורסין גם בסוגיא דהתם דף ק"ז ע"א בהפך מתני ליה רב יהודה לרבין תבואה לא יזרענה קטנית וכו' כמו שמבואר בדברי המפרשים ז"ל. ומה שהקשה בסמ"ע סימן שכ"ח והאריך בתמיהתו וכתב ליישב בדוחק ובדרישה כתב ליישב בדרך אחר. וראיתי בדרישה שיישב גם שם בדוחק הרבה וכתב דרישא דמתני' איירי בחכירות וסיפא בקבלנות. וזה ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ובהדיא כתב הרמב"ם בדין זה דחוכר שדה מחבירו ולא הזכיר המקבל. ובעצמו העיד בסוף דבריו שם וכתב ואפשר שכן הוא משמעות לשון הרמב"ם וכו' שהוא בחכירות וע"ש וא"צ לפנים שדעת הרמב"ם לפרש כל המשנה בחכירות ולא בקבלנות. ובעיקר התמיהא ובמה שכתב וסברא רחוקה לומר שבא"י הטבע של הארץ מהופך מבבל שהתבואה מכחיש יותר. הוא ז"ל שאנן מנעוריו ושוקט על שמריו היה ובגולה לא הלך. ואני בתוך הגולה ובעינינו ראינו ובאזנינו שמענו שטבע הארץ נשתנית ונחלפת לפי שינוי וחילוף האקלימים וכמה שנשתנית בארץ אטליא אשר אני שוכן בה כעת מכמות שהיא בארץ אשכנז ובשארי ארצות בענין גידוליה מהתבואה ומהפירות ושינוי טבעה ומזג בני אדם היושבים עליה ואמרו בסוף כתובות מה צבי קל מכל החיות כך ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה הרי שנשתנית לטובה. והנה התורה העידה לשבח הארץ הטובה והברוכה. לא כארץ מצרים היא אשר אליה סמוכה יותר מבבל ומארץ כשדים ההפוכה. וכמו כן נשתנית טבעה משכנותיה סביב ובעניניה וסידורה שמורה בכל וערוכה. המקום יזכני במהרה להעלות בתוכה בשמחה ולנשק כיפי למיגנדר בעפרה באהבה כפולה וכרוכה. ובימינו יקוים המקרא ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:7:2:1)

**ואתייא כרבי לא או כדברי הכל.** כבר בארתי בפנים בהסוגיא דדמאי ומתוכה להבין בסוגיא דהכא ומבואר הוא דהנ"מ בין לישנא קמא ללישנא בתרא דהתם בהלכה א' דללי' קמא פליגי הכא רשב"ג וחכמים ולאית דאינון מתני לא פליגי אלא מר אמר במקום שנהגו לעשות שעוריים כפליים כחטין ורשב"ג במקום דלא עבדי כפליים קאמר וכמו כן מתרצי המתני' והברייתא דר' חייא בהכי. וזה פשיט הוא דהש"ס לא רצה לפרש מין אחר דקתני במתני' דהתם כ"א דוקא בשינה מחטים לשעורי' אבל איפכא לא ומשום דבשינה משעורי' לחטין מן הסברא הוא דלאו שינוי מיקרי לענין מעשר ואע"ג דהכא אמרינן לזרעה שעורים לא יזרענה חטים היינו דלכתחילה לא ישנה מטעמא דמכחישין הקרקע אבל אם שינה וזרע ונותן לו מן החטים תחת אשר קבל עליו ליתן לו שעורים לא בשביל כך יתחייב במעשר אם נותן לו ממין המשובח ביותר והלכך לא פירש הש"ס כ"א בשינה מחטין לשעורים. וכן מבואר ממה דמוקי ש"ס הכא או כדברי לא או כד"ה וכמה שנתבאר בפנים דנראה להדיא דברי ר' לא דהתם אזלי כלי' קמא דחכמים ורשב"ג פליגי וכפי הטעם אשר בארתי דאם מן הדין הוא דלעולם על החוכר ליתן המעשר משלו אלא בחוכר מישראל הוא שלא רצו חכמים לפסוק בו כמדת הדין ומטעמא דהמחכיר בעצמו מתרצה לזה שיתן המעשר מחלקו אם נותן לו מזה המין ולפיכך כששינה באיזה שינוי והוא ממין המשובח למין הגרוע ואפי' הוא כפליים כמין המשובח כבר שינוי מיקרי ואוקמוה רבנן אדינא שצריך החוכר לעשר ואזלא מתני' דהתם כרשב"ג דהכא כמבואר בפנים. וסברת האומרים דד"ה היא הכא וכלומר דל"פ רשב"ג עם חכמים כלל היא שיטת חברייא דהתם דסברי מתורת קנס היא בחוכר מן העכו"ם ובחוכר מישראל אם אין נותן לו מאותו המין החמירו עליו חכמים שצריך לעשר וכיון דמצד החומרא הוא ולא מדינא די לנו שנחמיר עליו במקום דלא עבדי כפלים כחטין אבל במקום דעבדי לא החמירו שהרי אין לבעל השדה הפסד בזה ששינה. ובזה תמצא מבואר סוגיא דדמאי ודהכא. אמנם צריכין אנו לבאר לדינא לדעת הרמב"ם ז"ל שפוסק בפ"ו ממעשר בהלכה י"ב דחוכר מעכו"ם מעשר מטעמא דקנס והוא כשיטת חברייא דהתם. ומה שציין הכ"מ מפ' השואל לא נמצא שם אלא טעם דקנס למקבל שדה אבותיו מן העכו"ם וכר' יהודה וכמו שפסק שם אח"ז. ובודאי עיקר טעמו בחוכר משום דפסק כחברייא נגד ר' אילא ולכאורה א"כ היה צריך לחלק בדין דהכא בין שעורים כפליים כחטין או לא וכשיטת חברייא דלא פליגי רשב"ג וחכמים ומבואר להדיא בהאי תלמודא. אבל טעמו ז"ל דבגמרא דילן אמרינן בדף ק"ו ע"ב בפשיטות דטעמיה דרשב"ג דכתיב שארית ישראל וגו' וכדמסיק אביי דניחא ליה בדוקא דליזרע שתא חטי ושתא שערי וא"כ לרשב"ג אין חילוק בין מקום דעבדי כפליים או לא ופליג בכל מקום ופסק הוא ז"ל כחכמים. ועכשיו שזיכני המקום ב"ה לחבר גם על סדרים הראשונים תמצא זה מבואר ביותר במקומו בדמאי שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:8:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:8:1:1)

**המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות.** רש"י ז"ל פירש הא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקין בו. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דלא מחוור דאטו מפני שהבעלים חולקים בו בעי דתיכחוש ארעיה אלא מסיפא הוא דדייקינן הכי דקתני שנה ראשונה יזרענה פשתן ואי בקבלנות כיון שקבלה ממנו לתבואה הרי זה אומר לו לתבואה אני צריך עכ"ל. והביאו הה"מ בפ"ח משכירות. והיה נ"ל לתרץ לדברי רש"י שהוא ז"ל סובר דהמקבל סתמא קאמר ולא התנה עמו לזרעה תבואה דוקא וא"כ מסיפא לא מוכחא מידי. שוב מצאתי בשי' למב"א שהביא זה התירוץ בשם הר"ן ז"ל וכתב שם דהכי מוכחא דלעיל תנן לזרעה שעורין והכא סתמא המקבל תנן והלכך מרישא הוא דמוכחא דבחכירות הוא דמש"ה לא יזרענה פשתן דאמרינן דכיון שאין לו תועלת במה שהשדה עושה לא מסרה על דעת שיחזירנה כחושה אבל בקבלנות כיון שאף הוא מרויח בדבר מאי דבעי ליזרע דמסתמא טפי קפיד אכחשא דידיה מכחשא דארעיה עכ"ל. ומתוך דבריהם למדנו דעת הרמב"ם ז"ל ותירוץ נכון למה שתמהו עליו שכתב בדין זה שם הלכ' ג' בין בחכירות בין בקבלנות כמו שתמה הה"מ ועיקר הקושיא מדרב פפא הוא דאמר בריש פרקין הני תרתי מתני קמייתא משכחת להו בין בחכירות בין בקבלנות מכאן ואילך דאיתיה בחכירות ליתיה בקבלנות דאיתיה בקבלנות ליתיה בחכירות. אבל נראה דהרמב"ם ז"ל סובר לפרש המקבל דסתמא מיירי כדעת רש"י בזה ומיהו בענין מה שפרש"י דאלו בקבלנות מאי דבעי ליזרע לא סבר כוותיה ותפס לסברת הרמב"ן ז"ל לעיקר דאטו הואיל ויש להבעלים חלק בו בעי דתיכחוש ארעיה ליזרעיה למין אחר ויהא ג"כ לבעלים חלק בו וארעיה נמי לא תיכחוש. והשתא לא מוכחא לא מהרישא ולא מהסיפא דדוקא בחכירות איירי אלא דנוכל לפרש דין דפשתן בין בחכירות בין בקבלנות. ואי משום הא דרב פפא בזה לא מפרש הוא ז"ל כפרש"י ולא כפירוש הרשב"א ז"ל שהביאו הה"מ אלא דברי רב פפא כך הם הני תרתי מתני' וכו' תוכל לפרש כולהו דיני דאיירי במתני' בתרווייהו מכאן ואילך דאיתא בחכירות וכו' כלומר הדינים שנשנו מכאן ואילך אכולא מתני' הוא דקאי וכן הוא ממש במתני' דהכא דדין דפשתן ודאי תוכל לפרש בתרווייהו וכדאמרן אלא דבדין דבקורות שקמה ע"כ לא תוכל לפרש בחכירות דמאי שייכא לחוכר למישקל חולקא באילנות אם לא חכר ממנו אלא השדה לזורעה כדלקמן וכולא סוגיא דדף ק"ט ע"ב לא מיירי אלא במקבל דוקא לענין שבח אילנות והיינו אם צמחו במקום הראוי לזריעה דאית ליה פסידא להמקבל כדמוכחא עובדא דרב פפא התם וכדפסק הוא ז"ל שם בהל' י' וסובר הוא ז"ל דדוקא במקבל הוא דמתפרשא כדכתב שם המקבל שדה מחבירו ושם הביא דין דקורות שקמה והחילוק בין אם קבלה לז' שנים או לא ולא כללו הוא ז"ל עם דין הפשתן כדכייל לי' התנא במתני'. ודין דשביעית הוא דכלל הוא ז"ל בהל' ג' עם דין הפשתן משום דבמתני' חדא הוא דמיתני' ואם שנתחלקה בדפוס והובא עם דין דשכיר יום וזהו ענין אחר. ואיירי בין בחכירות בין בקבלנות אבל דין דקורות שקמה ליתא אלא בקבלנותא. ובעיקר טעמא דראה הוא ז"ל לפרש כך ולחלק בין חכירות לקבלנות בענין חלק באילנות למד זה מהתוספתא הכתובה בתחלת פ"ט השוכר שדה מחבירו והיו בה אילנות מקום שנהגו להשכיר האילנות עם השדות הרי הן של שוכר בפני עצמן הרי הן של משכיר. וא"כ בסתמא אין לחוכר בהן כלום. וכן לקמן שם להדיא החוכר שדה מחבירו לזרע אין לו באילן. וא"כ סוגיא דהש"ס דהתם בהאי ענינא דוקא בקבלנות מיתפרשא. וחילוק דין דקורות שקמה מתבאר מהמתני' ודין זה ליתא אלא בקבלנות. ומתפרשא מילתיה דרב פפא והכל ניחא בס"ד זהו הנלע"ד בזה. ועיין לעיל בהלכה ה' בדין אכלה חגב. ומשם ראיה לפירושי בדעתו ז"ל דשם כלל חוכר ומקבל משום סוף דבריו שכתב לזרעה חטים וכו' וטעמי' דשינה וכמה שהבאתי שם בשם הרמ"ך ז"ל והא לא מיתני במתני' דהתם אלא בסוגית הש"ס וריש דבריו דהוא דינא דהמתני' באמת לא איירי אלא בחכירותא ע"ש. ובמה שבארתי לדעתו ז"ל ינוחו כל התמיהות בענין סידור דבריו ז"ל ובמ"ש בדין דהמתני' דלעיל החוכר דוקא. ועיין בתיו"ט. ובמה שתמה על הרב המחבר בש"ע סי' שכ"ה והניח בצ"ע. אפשר לומר לדרכינו בדעת הרמב"ם וכאשר למד מהתוספתא כמו שנתבאר וראה שהרמב"ם הביא דין דקורות שקמה בהמקבל דוקא והוא ז"ל רצה לכללו עם דין הפשתן כתב שם המקבל שדה מחבירו סתמא וכל חד וחד מתפרש לפי דינו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:8:2:1)

**שלשה שנים.** היה צ"ל שבעה שנים אלא דלפי גי' הספר יש לומר שלש שנים יותר ממה שהחטין מכחישות הן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:9:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:9:2:1)

**אין כופין אותו לזרעה שלישית.** התם דף ק"ו ע"ב אמר תני חדא פעם ראשונה ושניה זורעה ושלישית אינו זורעה וכו' הא כרבי והא כרשב"ג והתם אאכלה חגב מפרש לה ועלה איתמר דר"ל שם לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה מצי א"ל בעל הקרקע כל ימי זרעה זרעא לה ואזיל. וכן דעת הרמב"ם ז"ל שם בהל' ה' לפסוק כר"ל דמפרש להני ברייתות ומפרש הש"ס אליביה והפשוט לדעתו ז"ל דלא כתב הא דר"ל אלא אהא דאיירי לעיל שם לא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה וכו' ועד מתי וכו' וע"ש ובענין דר"ל דהכא מצינו לפרש דזורעה שלישית לאו דוקא קאמר אלא מכיון דשדה בדוקה היא זורעה כל זמן שראוי' לזריעה והכל לפי המקום והזמן כדהתם אלא דהתם לא מחלקינן בין בדוקה לשאינה בדוקה. והרא"ש ז"ל רצה ללמוד מדלא הביא הרי"ף ז"ל הנך ברייתות דעתו הי' לפרש דר"ל אמתני' דהתם קאי וע"ש ואינו מוכרח כ"כ וכן הטור בסי' שכ"ב לא כתב אלא כדעת הרמב"ם. ובמ"ש שם דכיון דלא אמרי' אלא דקי"ל כרבי בנישואין ומלקיות וכרשב"ג בווסתות ובשור המועד ובמאי דלא איפסיק הלכתא נראה דהלכה כרשב"ג דהוה אבוה ורביה דרבי עכ"ל נראה דלא היה צריך לזה דהא טעמא דקי"ל בשור המועד כרשב"ג משום דבדיני ממונות לא מפקינן אלא בדבר הברור וא"כ לדעתו בל"ה הי' לו לפסוק כרשב"ג הכא. ועיין בפ' הבא על יבמתו ובחיבורי שם בארתי בהאי ענינא וסוגיא דהאי ש"ס ס"ל התם דכי היכי דפליגי בנישואין פליגי במילה וכן גיר' הרי"ף ז"ל בפ' א"ט וע"ש בפ"מ ובמראה הפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:10:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:10:2:1)

**שמואל אמר למחר עובר משום ביומו תתן שכרו.** מה דפירשתי בפנים הוא לפי הנראה דשמואל דהכא כדאמר התם דף קי"א ע"א דפליג על רב ור' דוסא כרב דהתם הוי ס"ל ולפיכך מקשי עליה. והיותר היה נראה לפרש דשיטתיה דשמואל דהכא כרב דהתם הוא דשכיר שעות לילה נמי אינו גובה אלא כל הלילה ובבוקר הוא עובר עליו. ואל תתמה כי כבר בארתי בהרבה מקומות שדרך הש"ס הזה בחליפין בענין סברת תנאים ואמוראים ובזה מתפרשת הסוגיא יותר בפשיטות דהיינו דקאמר שמואל למחר עובר משום ביומו תתן שכרו וכלומר דחלקן הכתוב במקרא א' לעשה ביומו וגו' ול"ת דלא תבא וכדחשיב בתוספתא שהבאתי בפנים וה' לאוין לאו דוקא אלא ה' שמות קאמר וע"כ לפרש התוספתא כן. וקסבר שמואל דשכיר שעות דלילה עובר משום ביומו תתן שכרו אם לא נתן לו ביום דאינו גובה אלא כל הלילה ולא תבא קאי על שכיר לילה ממש דגובה כל היום ובשקיעת החמה עובר עליו. ור' דוסא פליג וקסבר יום אחד הוא והיינו כסברת שמואל דהתם דהיום הולך אחר הלילה ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום. דתימר וכו' היא קושית הש"ס על ר' דוסא דלדידיה היאך אתה אומר ומקיים המקראות דחשיב בתוספתא וחשיב ביומו תתן שכרו ולא תבא לשנים ועל איזה מהן קאי ומשני אין בגלל מקיימא קראי כבר יכולין אנו לפתור בשכיר שעות דיום ודלילה ובכה"ג שפיר הוא דיש כאן שתי שמות על ב' הזמנים הללו. שוב מצאתי בספר המלחמות להרמב"ן ז"ל שפירש כעין שפירשתי בפנים אלא דבסוף הסוגיא משנה במקצת וכן הגי' נשתנית שם במקצת דגריס ר' יוסי בן חנינה בעי יום אחד הוא דתימר עובר על כל השמות הללו אין בגין למוקמי קראי תיפתר בשכיר שעות יום ולילה שהוא יכול לגבות כל היום וכל הלילה שכיר שעות ביום גובה כל היום שכיר שעות בלילה גובה כל הלילה. ע"כ העתיק הסוגיא וכתב וכך נראה פירושו שמואל אמר בשכיר שעות דלילה שהוא עובר משום ביומו תתן שכרו כלומר גובה כל הלילה וכל היום ואקשי ליה ר' יוסי ב"ח וכי יום אחד הוא שאתה אומר עובר בכל שמות הללו שאם היה יום אחד אפשר שיעבור בסוף היום משום לא תלין עד בוקר ומשום ביומו תתן שכרו אע"פ ששכרו ביום זה הואיל ונתחייב בשכירותו ביומו אבל עכשיו שהם כשני ימים שכרו בלילה היאך יעבור משום ביומו תתן שכרו והלא שכיר לילה הוא ואי משום דבעית לאוקמי קרא דביומו תתן שכרו דמשמע ביום עצמו ששכר בו תיפתר בשכיר שעות יום שהוא עובר משום ביומו תתן שכרו ובשכיר שעות דלילה משום בל תלין עכ"ל הוא ז"ל פירש דהכל מן הקושיא הוא ונוח לפי הגי' שהיתה לפניו ולפי הגי' שלפנינו א"א לפרש כן דלמאי דהעתיק הש"ס גי' הברייתא שכיר שעות ביום ובלילה מאי עבידתה להכא. ובאמת גי' זו לא מצאתיה בתוספתא כ"א כתובה בריש פ"י כמו דשמואל מפרש למתני'. שכיר שעות ביום גובה כל היום שכיר שעות בלילה גובה כל הלילה וכל היום. ולפי גי' זו פשיטא דאין אנו יכולין לפרש דהכל מהקושיא על שמואל היא. ומיהו יש ראיה לגי' הרמב"ן ז"ל וכן היה כתוב בתוספתא אשר לפני האמוראים כמו שהעתיקה שהרי מסיים בתוספתא שכיר שבת וכו' שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה. וזה כר' יהודה דמייתי ליה בברייתא התם וכרב דקי"ל כוותיה וסיפא דמתני' כר"ש אתיא וכמה שבארתי במתני' וא"כ קשיא ליה מסתמא דהתוספתא לשמואל. ובענין השמות הללו כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א משכירות הל' ב' ועבר בד' אזהרות ועשה כדחשיב שם וזהו כגי' התוספתא וכך היא גי' הרי"ף ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:11:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:11:2:1)

**בארצך לרבות הבהמה והעבדים בשעריך לרבות המטלטלין.** לפי דרשה זו דקאי אמתני' דכתנא דידן אתיא והא איהו לא יליף שכיר שכיר כדאמר התם דף קי"ג ע"ב דהא אית ליה גר תושב אינו משום בל תלין. ובהמה וכלים נפקא לן הכא מבארצך ובשעריך והיינו העשה והלאו מנא ליה והתם דריש ליה תנא דברייתא מבשעריך לרבות גר תושב דאית ליה ג"ש דשכיר שכיר וכי פריך התם לתנא דידן מה נפשך אי יליף שכיר שכיר אפילו גר חושב נמי ואי לא יליף בהמה וכלים מנ"ל לעולם לא יליף ודריש בהמה וכלים מאתך משום למיגמר נמי הלאו דכתיב שם ומבארצך לא ילפינן אלא העשה דביומו וגו' דכתיבא התם. וא"כ לדרשא דהכא אכתי ע"כ צ"ל דאתינן לגזירה שוה דשכיר שכיר וגר חושב אימעוט מרעך כדלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:11:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:11:3:1)

**אבל עוברין הן עליו.** יש לפרש האי דינא דתוספתא בשקבלו מתחלה שכרו עליהן דהוי כשכרו ע"י שליח ולא אמר לו שכרך על הבעל הבית דהשליח עובר עליו כדמשמע מהתם בדף קי"א וכ"פ הרמב"ם שם דאי לאו הכי הרי אמאי הן עוברין הרי הן לא שכרוהו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:11:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:11:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:11:4:1)

**ואפילו למחר.** דברי ר' יוסי בן חנינה הם למסקנא לפי הש"ס דילן דלא חילא בהכי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:12:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:12:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:12:2:1)

פירש רבי סימאי דבר תורה שייהא שליח ב"ד נכנס וגובה בבינונית פלוגתא דר' סימאי ותנא ר' ישמעאל נתבאר בריש פ' הנזקין. וג' דיעות יש בדבר ר' ישמעאל הוא כשיטת הבבלי דסובר ב"'ח מדאורייתא דינו בזיבורית ותקנת חכמים היא דבבינונית ור' סימאי סבר מדאורייתא דינו בבינונית. ותנא דתוספתא ומייתי ליה התם דמדאורייתא ב"ח דינו בעידית כמו הנזקין ומפני הרמאין הוא דתיקנו בבינונית. ושם בארתי דאיכא נ"מ בין הני שיטות בדין דאביי קשיש' דאמר התם דף נ' יתומים שאמרו בין גדולים בין קטנים בין לשבועה בין לזיבורית דלדעת הרמב"ם ז"ל משמע דבין בב"ח בין בנזקין קאמר כדנראה מסתימת דבריו בפ"ח מהלכות נ"מ הל' י"א דאין ב"ד נזקקין למטלטלין של יתומים אלא לקרקע וגובין לניזק מן הזיבורית ודעת הרשב"א בשם מורו הר"ר יונה ז"ל דלא אמר אביי קשישא אלא בב"ח אבל לנזקין דמן התורה דינו בעידית לקטנים עבדינן תקנתא אבל לא לגדולים וכ"כ הרא"ש ז"ל. והשתא להאי שיטה דסובר דגם ב"ח מדאורייתא דינו בעידית או כמ"ד בבינונית לא שייך לחלק כן. וא"כ לשי' גמרא דילן דמן התורה ב"ח בזיבורית היה לכאורה צד קושיא לדברי הרמב"ם היאך למד מדאביי קשישא דגם בנזקין אין חילוק בין יתומים גדולים לקטנים ואפשר מדאמרו התם במתני' סתם אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית וסבור הוא ז"ל דגם על הנזקין דרישא קאי. גם שם בארתי דאיכא נ"מ בין הני שיטות בפירושא דק"ו להקדש דאמרו התם וע"ש בריש הפרק ובהלכה ב' ד"ה כאן ביתוס גדול:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:12:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:12:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:12:2:2)

**הוא גרם לעצמו וכו'.** זה עולה כפי' הרמב"ם ז"ל בפרק ג' ממלוה הל' ה' בענין כל השמות דחשיב לא תבא אל ביתו וכמבואר בפנים. ורש"י ז"ל פי' בדף קי"ד ע"ב ועובר בכל השמות וכו' בדרך אחר ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:12:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:12:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:12:4:1)

**תני חובל כסות יום בלילה וכו'.** וכדרבא דמפרש ליה לרב שיזבי שם דה"ק עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה. ומכאן למד הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות לתרץ הקושיא שהביא בעל המאור בשם הר"א ז"ל והיא קושית ר"ת בתוספות במתני' הא דתנן מחזיר את המחרישה ביום והיכי משכחת לה הא מחרישה עושין בה אוכל נפש כמו צמד של פרות והיאך משכנו מחרישה ותירץ דאיכא למימר בשעבר ומשכנו חייב להחזיר לו והרמב"ן תירץ דאיכא למימר מרגי' כגון שמשכנו מחרישה בלילה או בשעה שאינו עושה בה מלאכה שמותר דכי היכי דאין מחזירין אלא בשעת מלאכה ה"נ ממשכנין שלא בשעת מלאכה וכמפורש הכא קורדום ומחרישה חובלן בלילה וזה דלא כדעת הרמ"ה הביאו הטור סי' צ"ז דאפי' שלא בשעת מלאכה אין ממשכנין כלי אוכל נפש. ודעת הרמב"ם ז"ל באלו הדינים הם בדרך אחרת דלדעתו אפי' בשעת הלואה אין ממשכנים כלי אוכל נפש ולא כן דעת רוב הפוסקים וכן חלקו עליו במ"ש באלמנה דאין ממשכנין אותה אפי' בשעת הלואה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:13:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:13:2:1)

**דברי ר' מאיר.** ובתוספתא גריס דברי ר' יהודה ר"ש אומר עניה וכו' וכן היא גי' הבבלי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:13:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bava Metzia 9:13:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/9:13:2:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא