## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:1:1:1)

**אין צדין דגים מן הביברין וכו'.** פי' התוס' והרא"ש ז"ל דקצירה וצידה וכיוצא בהן אסורין משום דדמיין לעובדא דחול ומסיים הרא"ש ובירושלמי מסמיך ליה אקרא וכו'. בפ' דלעיל בהל' י ובפ' כלל גדול וע"ש בד"ה תני חזקיה מה שביארתי לדעת הרמב"ם בזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:1:2:1)

**אלא כאן בגדולה כאן בקטנה.** כבר כתבתי מזה לעיל פ' האורג בהל' ה' דלסוגיא דהכא דמקשי מדיוקא דמתני' דהכא אדהתם כדקאמר מחלפא שיטתין דרבנן כו' אתיא שפיר הך שנויא כאן בגדולה כאן בקטנה אבל להסוגיא דהבבלי כאן ובפ' האורג דרמי מהברייתא דהתוספתא אמתני' דכאן ומשני עופות אעופות דהא דקתני צפור למגדל בצפור דרור עסקינן וכו' השתא דאתית להכא חיה אחיה נמי ל"ק הא בביבר קטן הא בביבר גדול. א"כ למאי דדייק הכא נשארה בקושיא דאי מוקמינן להמתני' בביבר קטן פשיטא דקשיא אמאי לא קתני נמי דצדין מגינה לחצר קטנה כמו דאיירי בביבר קטן ויש ליישב ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:1:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:1:2:2)

כל שהוא מחוסר נשבים וכו' מכאן משמע להדיא דאף בדגים הדין כן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' י"ט בהל' ז' דגים שבביברין גדולים וכו' כל שהוא מחוסר צידה עד שאומרים הבא מצודה ונצודנו ה"ז מוקצה ואין צדין אותן בי"ט ואם צד לא יאכלו וכל שאינו מחוסר צידה ה"ז מוכן וצדין אותו בי"ט ואוכלין אותו. ודעת הראב"ד בהשגות שם דדגים אפי' בביברין קטנים אין צדין והטעם מפני שהם מכוסין מן העין וכבר הביא הה"מ ראיה לדברי הרמב"ם מההיא דהסוכר אמת המים וכו' וכדאמר רב נמי הכא סכרא דנהרא שרי. וראיה מבוררת ביותר מהאי דקאמר שמואל הכא צד הוא בפיטס והיא חבית גדולה ואין דרך להשים בפיטס אלא דגים וזו ראיה גמורה היא ואין להשיב עליה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:2:4:1)

**הוי דהוא אמר אין הגוי צריך הכן.** משמע דהכי הויא המסקנא דהלכה כר' חייה רבה לגבי ר"ש ברבי וכמו שזכרתי מזה בריש פרק כיצד מברכין דהכי מוכחא מכמה מקומות בהש"ס וכן תפס בעל המאור ז"ל למסקנא כדעת האומר שאין דבר תלוש שביד הגוי צריך הכנה אלא דוקא בדבר שיש במינו במחובר ומחוסר קצירה או צידה בהא הוא דחיישינן שמא היום הוא נתלש או ניצוד כמו שכתב מענין זה בפרקין על הא דאמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורן לישראל אם יש באותו המין מחובר אסור וכ"כ הר"ן ז"ל בסוף פ' משילין על פי זה וכן הובא בש"ע סי' תצ"ח וכ"כ בטור סי' תקי"ז גבי דין חנווני נכרי שאסור ליקח ממנו דבר שבמינו מחובר או מחוסר צידה ודבר שאינו מחובר ואינו מחוסר צידה מותר ליקח ממנו אפי' הובא היום מחוץ לתחום. ובדיניה דרב פפא שהביא דורון לישראל וא"כ נלקט או ניצוד בשביל ישראל מבואר הוא בסי' תקט"ו כדאמר רב פפא שאם יש באותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשה ואם אין באותו המין במחובר ולא מחוסר צידה אם בא מתוך התחום מותר לכל ואם באו מחוץ לתחום אסור למי שהובאו בשבילו ולכל בני ביתו וכמבואר שם. וכתבתי זה שלא לדמות דיניה דרב פפא לדין אם לא הובא בשביל ישראל כמבואר מדברי הש"ס והפוסקים דלא שייך דיניה דרב פפא אלא בהובאו בשביל ישראל דוקא ולא בענין אחר ולא כהטועין ומדמין לענין הא דקאמר צריך להמתין לערב בכדי שיעשו דלדעת המחמירין שהוא עד מוצאי י"ט השני בי"ט של גליות כמו שהובא בהגה"ה ריש סי' הנ"ל שאף בדגים הניקנין מן השוק הדין כן וכגון שקנה נכרי א' מן השוק בשביל ישראל בי"ט הראשון של גליות שצריך ג"כ להמתין למוצאי י"ט השני בכדי שיעשו וטעות גדול הוא בידם. והנני מרחיב קצת בזה ואף שמבואר הוא בדברי הפוסקים וגדולי האחרונים מ"מ אין בית המדרש בלא חידוש ויוצא לנו כמה מילי מעלייתא בדינים האלו. ידוע הוא דלהאי דרב פפא מחולקין רש"י והתוס' בטעם האיסור בדבר שיש במינו מחובר או מחוסר צידה ולכל חד וחד יש בו חומרא מצד אחד וקולא מצד אחד דלרש"י שפי' הטעם כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט יש בו חומרא שאסור לכל ישראל עד לערב בכדי שיעשו ואף למי שלא הובאו בשבילו ויש בו קולא דאין אסורין אלא בו ביום בי"ט של גליות ולערב י"ט הראשון מותרין בכדי שיעשו דממ"נ מותר אם הראשון י"ט הוא א"כ לערב חול הוא ואם השני י"ט א"כ בראשון שהוא חול נלקטו או ניצודו. ולדעת ר"ת בתוס' שהטעם הוא דגזרינן שמא יאמר הישראל לנכרי להביא לו בי"ט כדי שיאכל לערב מיד א"כ יש בו קולא שאינו אסור אלא לאותו ישראל שהובאו לו ואסור לערב עד בכדי שיעשו אבל לישראל אחר מותר לערב מיד דלא חיישינן שיאמר לנכרי שיביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו ויש בו חומרא שאף בי"ט של גליות אם הובאו ביום ראשון אסור אף ביום שני עד לערב ובכדי שיעשו דגזרינן שמא יאמר לנכרי להביא לו ביום ראשון כדי שיאכל בי"ט שני. ועוד מצינו קולא לטעם ר"ת דחייש שמא יאמר לנכרי א"כ אינו אסור לערב עד בכדי שיעשו אלא בנכרי שעושה בשביל ישראל אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד וכהאי דמרחץ בפ' שואל דף קנ"א דאם רוב נכרים בעיר למוצאי שבת רוחץ בה מיד כל זה מבואר מדברי הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל דעתו כדעת רש"י ז"ל וטעמו שכ"כ בהדיא בפ"א מהל' י"ט בהל' כ"ד ב' י"ט אלו של גליות וכו' כיצד ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני חיה ועוף שניצודו בראשון יאכלו בשני וכו' ודיניה דרב פפא הביא בפ"ב בהל' י' שכתב שם נכרי שהביא תשורה לישראל בי"ט אם יש מאותו המין במחובר לקרקע או שהביא חיה או עופות ודגים שאפשר לצודן בו ביום הרי אלו אסורין עד לערב וימתין בכדי שיעשו. והיינו עד לערב של יום הראשון בי"ט של גליות כדבריו בפ"א. והרב המחבר קבע בש"ע סי' תקט"ו כדברי הרמב"ם ורש"י אלא שבהג"ה כתב ויש מחמירין לאסרו עד מוצאי י"ט שני ונוהגין להחמיר וכו'. ובסעיף ב' שם כתב המחבר אפי' תלשן העכו"ם או צדן לעצמו וכו' אסור לאכלו בו ביום וכו' אבל לערב מותרין מיד וכו' והנה אף שקבע בסעיף א' כדעת רש"י והרמב"ם והיה נראה להחמיר אף באם צדן לצורך עצמו ולאסור בכדי שיעשו דאין זה אלא לדעת ר"ת וטעמו כמוזכר אלא דמ"מ אף לדעת רש"י יש להחמיר מיהת בו ביום דווקא דהאיסור משום מוקצה הוא כמבואר בב"י שם ואע"ג שלא עשה בשביל ישראל ולערב מותר מיד והיינו במוצאי י"ט ראשון שהרי אפי' עשה בשביל ישראל והובא לדורון בשבילו אינו אסור אלא עד לערב יום הראשון ובכדי שיעשו וכאן בסעי' ב' שצדן לצורך עצמו מותר לערב מיד ולערב של יום ראשון הוא מכל הלין שמעינן להדיא דלכל הדיעות ולכל החומרות לא נאמרו הדברים אלא דווקא אם הובאו בשביל ישראל כמוזכר בסעיף א' ואפי' לדעת המחמירין כר"ת וסייעתו זהו דווקא אם הובאו בשביל ישראל וכלישניה דרב פפא נכרי שהביא דורון וכו' וכלישניה דהרמב"ם עכו"ם שהביא תשורה וכו' ושאר גדולי הפוסקים ובכולם לא תמצא שום חשש איסור בנכרי שקנה בשביל ישראל בי"ט ראשון לחוש לאיסור לערב. כללא דמילתא כל היכי דלאי איתעביד איסורא דאורייתא בשביל ישראל כגון שהנכרי צדן לצורך עצמו או שנכרי קנה מן השוק אפי' לצורך הישראל וגוף המלאכה לא היתה לצורך ישראל בלבד אין לנו לאסור אלא בו ביום בלבד וכההיא דמרחץ בעיר שרובה נכרים וזה הוא לכל הדיעות ואחר כל החומרות ואין לנו להחמיר עוד יותר בלי שום טעם בדבר. דוק ותשכח שכדברי כן הוא וכל המעיין ולבו שלם במקור הדברים בש"ס ובדברי גדולי הפוסקים יודה לזה שכל דבר הניקח מן השוק בי"ט אפי' הוא ממין המחובר ומחוסר צידה דאע"ג דלכתחלה אסור לישראל בעצמו ליקח בי"ט כדין חנווני נכרי המוזכר בטור ובש"ע סי' תקי"ז וזכרתי לעיל מ"מ אם ניקח ע"י נכרי מן השוק בי"ט והוא דבר שלא הובא בודאי בשביל ישראל וכגון בעיר שרובה נכרים מותר לאכלו לערב אף בי"ט ראשון של גליות וזהו לכל הדיעות ולכל החומרות דאין כאן חשש שיאמר הישראל להביא לו בי"ט וגדולה מזו אמרו בישראל שאמר לנכרי מבעוד יום תקנה לי יונים למחר אעפ"י שלכתחלה לא יפה עשה מ"מ אם עשה כבר מותר לאכול מהם בי"ט ובלבד שלא יהא רגיל בכך כו' וכמוזכר בטור סי' הנזכר וכן בש"ע שם סעיף ב' וא"כ מכ"ש כשהנכרי עשה מעצמו כן וקנה בשביל ישראל דגים וכיוצא בהן בי"ט שמותר לאכלן מיהת בי"ט הראשון לערב ואפי' בכדי שיעשו לא צריך להמתין בכה"ג מדינא ולכל הפחות בכדי שיעשו מותר הוא לכ"ע ודע דבענין טעם רש"י שלא יהנה ישראל ממלאכת י"ט והכוונה אם נעשה בדבר מלאכת איסור דאורייתא וזהו פשוט מבלי צריך לאומרו והביאו התוס' לדעת רש"י ולדעת בה"ג ור"ת גם בפ' בכל מערבין דף ל"ט ע"ב ד"ה אי משכחת להו לא תימא להו וכו' וכתבו שם וריצב"א אומר דבירושלמי משמע (ויש שם ט"ס בציון הירושלמי כי זה הוא בירושלמי פ"ב דתרומות בהלכה דהמבשל בשבת) דטעם כדי שיעשו כפי' רש"י וכו' ע"ש. ואני ביארתי בתרומות שם דלא משמע כפי' רש"י ובה"ג אלא בענין דמבשל בשבת בשוגג דקיי"ל כר' יהודה דיאכל למוצאי שבת. ובזה הוא סיוע לדעת רש"י ובה"ג דפסקו דצריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו וכדין עבר ושהה מדמדמה הש"ס התם ההיא דלא תמלא אשה וכו' לדין המבשל בשבת בשוגג דמשמע דגם במבשל צריך שלא יהנה ממלאכת שבת וימתין בכדי שיעשו. ולדעת הרמב"ם והסוברים כוותיה דס"ל לחלק בזה דבדין עססיות וכו' כתב בפ"ג מהל' שבת בהל' י"ב ואם עבר ושהה אסורין עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעשו ובדין המבשל בשבת בשוגג כתב בפ"ו בהל' כ"ג ואם בשל בשגגה למוצאי שבת יאכל בין הוא בין אחרים מיד והבאתי שם דברי הרשב"א בפ"ק דחולין שכתב על זה וטעמא דמילתא דלא אמרו בכדי שיעשו אף בעל ידי ישראל אלא בדבר שנעשה מאליו כגון ההיא דעססיות ותורמוסין אבל במבשל ליכא למיגזר שאין ישראל עשוי לבשל בשבת עכ"ל וה"ז דומה למה שכתב הרא"ש כאן ליישב לפי' רש"י בענין הטעם בנכרי שהביא דורון דאיירינן הכא שלא יהנה ממלאכת י"ט וכתב לתרץ קושיית ר"ת שהקשה עליו מההיא דהמבשל בשבת דבשוגג יאכל ואמאי והא נהנה ממלאכת שבת הוא. (וקושיא זו לא שייך בלאו הכי לדעת רש"י דבאמת גם התם ס"ל דלא יאכל אלא למוצאי שבת ובכדי שיעשו וכמו שפי' בדברי רב פפא כאן. ואי קשיא לדעת הרמב"ם הוא דקשיא דהא ס"ל בדינא דרב פפא הכא כדעת רש"י וכטעמו וקשיא לדעתו במ"ש בדין דמבשל דמותר במוצאי שבת מיד) ותירץ הרא"ש דיש לומר דיותר החמירו בנכרי שעושה לצורך ישראל ממה שעשה ישראל בשוגג דמילתא דלא שכיחא לא גזרו. וזהו כעין סברת הרשב"א בענין המבשל ודין עבר ושהה דלא דמיין אהדדי. וכתבתי עוד בתרומות שם דראית וסברת הרשב"א מהאי דרב נחמן בר יצחק בפ' כירה דקאמר דלמ"ד במבשל בשבת בשוגג יאכל דלא דמי לעבר ושהה דמבשל לא אתי לאיערומי והאי אתי לאיערומי. וביארתי ג"כ שם דע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם דלא תיקשי מסוגית הש"ס דהכא בתרומות דמשמע דמדמה מבשל בשבת ועבר ושהה אהדדי די"ל דהרמב"ם מפרש לההיא דתרומות דלא איתמר האי שלא יהנה ממלאכת שבת אלא על האי ברייתא דלא תמלא אשה קדירה עססיות וכו' דאע"ג דמלישנא דקאמר וכאן מכיון שאת אומר המתן לשבת עד כדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום משמע דגם במבשל יש לומר כן דצריך להמתין בכדי שיעשו כדי שלא יהיה נהנה מחמת שבת מ"מ מכיון דחזינן דהש"ס לא מייתי התם להאי מלתא לעיל גבי מבשל לא ס"ל הכי אליבא דר' יהודה אלא גבי משהה ויש סברא לחלק ביניהם כמו שזכרנו. זו היא הסברא שביארתי שמה לדעת הרמב"ם בענין יבשל בשבת בשוגג. ומכל הלין שאמרנו תדע דמה שכתב הריצב"א בפ' בכל מערבין איננו סיוע לדעת רש"י אלא לענין דבירושלמי חושש ג"כ שלא יהנה ממלאכת איסור כלום אבל בעיקרא דדינא דהכא בנכרי שהביא בשביל ישראל אינו שייך כלל האי דירושלמי דתרומות להא דהכא דשאני הכא דאיכא למיגזר שמא יאמר הישראל להנכרי וכו' וכדעת ר"ת וכנזכר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:3:2:1)

**וחש לומר שמא ניקבו.** כדפרישית דע"כ כל דבשהחזירן כשהן נקובים הוא דפריך דניחוש דילמא במקום נקב נקב ומשני דלעולם אמרינן חזקת בני מעין כשרין ואפי' איתייליד ריעותא דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן והכי מסיק בבבלי פ"ק דחולין דף ט ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:4:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:4:1:1)

**בכור שנפל לבור כו'.** פירשתי בפנים לטעמיה דר"ש על דרך דעת הרמב"ם ז"ל בחיבורו בפ"ב מהל' י"ט בהל' ג' וכן בהמת קדשים שנולד בו מום בי"ט וכו' דלפי' רש"י ז"ל שפי' דהטעם דנראה כמתקנו דהוה ליה כדן דין וכו' כבר הקשו התוס' דאין במשמע הלשון שאין זה מן המוכן כן ועוד הא בפ' כירה דף מ"ו קאמר בהדיא דטעמיה דר"ש משום מוקצה הוא. ומה שפירשו התוס' דפליגי בתרתי ברואין מומין וגם פליגי במוקצה וכו' וכעין זה פירש הר"ן ז"ל יש ג"כ לפקפק ולמה לן לומר כך ולאפושי בפלוגתא והיותר נכון דעיקר הטעם דאין רואין מומין בי"ט משום מוקצה הוא ואפי' היה בו המום מעי"ט אין רואין אותו בי"ט דשמא יבוא לראות המום שנולד בי"ט וכולא חדא גזרה היא וכמ"ש הה"מ לפרש דברי הרמב"ם ובזה מסולקת תלונת הראב"ד בהשגות שם שכתב ואפי' נולד בו מום מעי"ט וכו' דאין ה"נ דזה ג"כ דעת הרמב"ם ואין לנו להוסיף בזה אלא כדפרישית בפנים דמוקצה כי האי מודה ר"ש דדמיא ממש לדין דאין שוחטין את המדבריות דשלהי מכלתין וזה נלמד מסידור דברי הרמב"ם שכתב שם בהל' ב' בהמות וכו' אבל הרועות ולנות חוץ לתחום אם באו בי"ט אין שוחטין אותן בי"ט מפני שהן מוקצין וכו' ועל זה כתב וכן בהמת קדשים וכו' משום דחדא טעמא אית להו. והוא הדין בבכור שנולד ומומו עמו הטעם דאין שוחטין אותו לכתחלה משום מוקצה הוא וכדלעיל אלא דבדיעבד אם ראהו והתירו שוחט אותו ואוכל וכדמסיק בבבלי בשמעתין וכן הכא לקמן גבי עגל בכור שנולד מן הטריפה וכו' תיפתר שעבר המומחה וראהו וכדפרישית בפנים להקושיא והתירוץ ועיין לעיל בפ"ק בהלכה א' מה שביארתי שם בדין עגל שנולד מן הטריפה בי"ט. ומה שכתב הראב"ד כאן ולמה אין רואין אותו לכתחלה וכו' ונמצא מטלטל מה שאינו ראוי וכו' אמת דהדין הוא כך דאסור ג"כ בטלטול וכהאי דאמר גבי טריפה בבבלי סוף פ' מי שהחשיך דלוי כי הוי מייתי לקמיה טריפתא ביומא טבא לא הוה חזי ליה אלא כי יתיב אקילקתא דאמר דילמא לא מיתכשרא ואפי' לכלבים לא חזיא ואע"ג דקאמר התם דמכאן ראיה דלוי סבר הלכה כר' יהודה במוקצה והא אנן כר"ש קיי"ל מ"מ כבר נתבאר לעיל ריש מכלתין דלדידן דקיי"ל כרב נחמן דפסק כר' יהודה בי"ט האי דינא קאי וכ"כ בהגהת הרא"ש בפרקין דבהמה שהיתה בריאה בין השמשות ונטרפה בי"ט אסור לטלטלה ולכך רואין את הטריפה בי"ט אצל האשפה שאם תטרף יניחנה שם ולא יטלטלנה. והכי קאמר ג"כ כאן בהלכה דלקמן ללוי לא מטעם הזה אלא שמא ימצא טריפה ויהא אסור לטלטלה. ובזה יש להסיר תלונת הראב"ד ג"כ כאן דכתב ולמה אין רואין וכו' ור"ל מפני מה לא ביאר הרמב"ם לזה הטעם למה אין רואים לכתחילה. די"ל דעדיפא טעם הרמב"ם וכמה שנתבאר לעיל דלדידיה אפי' אין כאן איסור טלטול לאחר שימצא שאינו ראוי להתירו וכגון שהוא אצל האשפה וכמו בטריפה אפ"ה אסור לראותו בתחלה בי"ט אלא דבדיעבד אם ראהו וראוי להתירו מותר בנולד ומומו עמו מטעם הואיל ואי אפשר היה לראותו מערב י"ט וא"ת אכתי יש כאן איסור בתחלה שטלטל לראות דבר שאינו ראוי לו וזהו כוונת הראב"ד אבל הא ליתא דא"כ תיקשי היאך רואין את הטריפה בי"ט וזו היא תשובה להראב"ד. ועוד יש כאן תשובה בענין שכתב הוא בעצמו בפ"א בהל' י"ז על מ"ש הרמב"ם ויש בי"ט מה שאין בשבת איסור מוקצה וע"ז כתב לא הכל שוין בזה וכאן חשש בעצמו אפי' על ספק איסור טלטול בי"ט וזו היא חומרא יתרה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:5:2:1)

**אמר רב מתנא בבכור הוה עובדא.** זהו כדתרגמא זעירי בבהמת קדשים בבבלי דף כ"ז ע"ב. ומשמע אבל בבהמת חולין מותר לר"ש מיהו לפי מסקנת הפוסקים כרב נחמן במוקצה בי"ט אף בבהמת חולין אם לא היתה מסוכנת מערב י"ט לא יזיזנה ממקומה וכדפסק הרמב"ם בפ"ב בהלכה טז:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:5:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:5:2:2)

**לא מטעם הזה אלא שמא תמצא טריפה וכו'.** וכדאמר בבבלי סוף פרק מי שהחשיך אליבא דלוי ועיין לעיל בד"ה בכור שנפל לבור מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:6:2:1)

**הא להוסיף מוסיפין.** נראה מה דלא הביא הרמב"ם לזה בפ"ד בהל' י"ט שביאר לדינא דמתני' ולא זכר מהאי דהכא משום שהוא פשוט דכל זמן שאין כאן פיסוק דמים מהיכי תיתי לאסור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:6:3:1)

**אפילו לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים אסור.** הכי נמי אמר שמואל בבבלי דף כ"ח ודייק ליה מדקתני כל עיקר ודלא כר' יוסי בר' בון דהכא וכ"פ הרמב"ם שם דף כ' ודוקא אם היו המאזנים תלוין כדקאמר התם והוא דתליא בתריטא. ודברי ר' יוסי בר' בון דהכא אזלא כהאי ברייתא דרשב"ג דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:6:4:1)

**תני אף מפייס הוא אדם את עצמו בליטרא וכו'.** ברייתא זו דרשב"ג שנוייה בתוספתא דבכורות פ"ג גבי בכור מפייס אדם את עצמו בליטרא בבכור לידע כמה הגיעו ובכור בחול ובשר חולין בי"ט שוין הן לעניינים הללו וכדלקמן אין מרגילין וכו' מלבד במנה כנגד מנה שהחמירו בי"ט וכחכמים דסברי אין משגיחין וכו' וכדקאמר הכא לעיל בהדיא. ונראה דהך מלתא דמפייס וכו' בפלוגתא דלעיל תליא דלמ"ד דמותר לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים משום דס"ל כהאי דרשב"ג דכל שאינו ניכר שנותן בכף מאזנים כדי לשקול במכוין מותר ושמואל דאסר אפי' לשמרו מפני העכברים א"כ מכ"ש דאין ליתן ליטרא במשקל נגד הבשר אפי' אינו עושה כן אלא כדי לפייס את עצמו דמיחזי טפי כשוקל והאי דשמואל קאי משום דדייקא לישנא דמתני' כוותיה כדפרישית ולפיכך לא פסק הרמב"ם כהך ברייתא דרשב"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:6:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:6:6:1)

**תני אין מרגילין בי"ט ולא בחול בבכור וכו'.** הך תוספתא הובאה בבבלי בכורות דף ל"ג וקאמר התם בפשיטות בשלמא י"ט דקטרח טירחא דל חזי ליה אלא בכור מאן תנא וכו' ושקיל וטרי עד במערבא אמרי משמיה דרבינא מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים וכו' כדאמרי הכא. ופסק הרמב"ם בי"ט כן כמ"ש בהל' י"ט בפ"ג בהל' ו' אבל בבכור כתב בסוף פ"א מהל' בכורות המפשיט בכור בעל מום וכו' אם רצה להרגיל מרגיל וכן שאר פסולי המוקדשין וכו' והטעם דבי"ט קאמר לה בפשיטות התם כדאמרן. אבל באינך לא קאי המסקנא התם דלא אתייא ככ"ע וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:7:2:1)

**אמר רב חסדא דר' יהודה היא.** עיין לעיל בפ"ב בהלכה ב' ד"ה מתניתא בכלים גדולים וכו' מה שנתבאר מהאי עניינא בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:7:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/3:7:2:2)

הדרן עלך פרק אין צדין