## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 2

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:1:1)

**היה קורא בתורה.** להני תרי אוקמתות שהבאתי בפנים דתליא בפלוגתא דאמוראי אם מצות צריכות כוונה או לא פלוגתא דרברבתא היא נ"כ דהרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו כר' זירא דבפ"ג דר"ה דמצות צריכות כוונה ואם כן מיתפרשא המתני' דהכא כפשטה ובין קורא בתורה כדרכו או קורא להגיה צריך כוונה לצאת לכל הפחות בפסוק ראשון כדכתב הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות ק"ש ושארי גדולי הפוסקים פסקו כרבא דאין צריכות כוונה. ועיין במה שנתבאר סוף פ"ג דסוכה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:2:1)

**זאת אומרת שאין הברכות מעכבות.** הרשב"א ז"ל כתב בפ"ק על הא דאמרי' שם דאין סדר לברכות והבאתי בפרק דלעיל בהלכה ד' ד"ה זו ברכת התורה ופסק רבינו האי גאון ז"ל כך בפירושיו דסדרן אינו מעכב אבל ודאי הוא צריך לקרות את שתיהן והא דתנן היה קורא בתורה וכו' אם כיון לבו יצא דשמעת מינה שאין הברכות מעכבות דהא התם לא קרא בברכותיה דהא קורא להגיה כדאוקים לה התם והכין דייק מינה התם בירושלמי תירץ רבינו האי ז"ל דהכא בציבור כדקתני אמר להם הממונה והתם ביחיד (וזהו דעת התוס' בריש מכלתין) ויש מקצת מן הגאונים ז"ל דבין ביחיד בין בציבור אין מעכבות כסתמא דמתני' דהיה קורא דלא חלקה בין יחיד הקורא לציבור הקורין וכן נראה בעיני כדבריהם עכ"ל ולכאורה הא לא קאי הכא להאי דיוקא דהא קא מדחי לה דאי משום דלא תנינתה הא לא תנינתה נמי מהפסקה מידי וכן מדחי לה נמי בפ"ק שם ואפשר דאי משום דלא קתני מהפסקה לא קשיא דאין הכי נמי אחר שקרא פ' ראשונה יקרא השני' והשלישית אחריה וכמו שהזכרתי סברא זו בפנים ד"ה זאת אומרת וכו' הב'. ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שדעתו כרב האי גאון ז"ל שלא כתב בפ"א מהלכ' ק"ש הלכה ה' אלא אם הקדים ברכה שניה לראשונה יצא לפי שאין סדר בברכות. משמע אבל צריך הוא לברך שתיהן. ובטור סי' ס' הביא לדברי רב האי אבל יש שם ט"ס בדבריו וכתב עוד הרשב"א ז"ל ומיהו לענין פירושא דירושלמי דדייק מהמתני' דאין ברכות מעכבות יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר הוא ומברך אותן לאחר מכאן עכ"ל ודיוקא דלא תנינתה לא הוי משמע הכי ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:5:1)

**אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד.** אבל בבבלי דף י"ג ע"ב המסקנא בפסוק בראשון בלבד צריך כוונת הלב כדברי ר"מ ואמר רבא הלכה כר"מ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:9:1)

**הלכה כר' מונא.** ובבבלי פ"ב דמגילה דף י"ח המסקנא אין הלכה כר' מונא וכן בק"ש דעת גדולי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאינו חוזר אלא למקום שפסק כדמשמע מסוגיא דפרקין דף כ"ד אלא דבתפילה החמירו ופסקו דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש כדאמר התם דף כ"ב גבי תפילה דכ"ע חוזר לראש ודעת הרשב"א והרא"ש ז"ל הובא בב"י סי' ס"ה וכן לא כדמחלק הכא לקמן בין ק"ש לבין הלל ומגילה ומסוגיא דהכא משמע דר' יוחנן מחמיר בק"ש ושם איפכא משמע לר' יוחנן דקאמר בהאי עובדא דר' אבהו לדידי לא ס"ל וכו' כדפירשו התוס' לא בזה שצריך להפסיק ולא בזה דחוזר לראש ועיין לקמן פ"ה בהלכה ג' ד"ה בטיטיי אישתתק באופניי מה שבארתי שם מענין זה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:11:1)

**רבי יוסי בעי היה זה צריך פשוטה ראשונה וכו'.** והכי גריס ג"כ בפ"ב דמגילה והר"ן ז"ל בסוף ר"ה מביא זה אבל לא גריס בעי אלא בפשיטות היה זה צריך וכו' והביא הב"י סי' תקפ"ח ואפשר דאפילו לגי' שלפנינו דבעיא לא איפשיטא היא מ"מ נלמד דין זה מדאמרי' התם בגמ' דילן אפסוקי תקיעתא מהדדי לא מפסקינן משמע דכל היכא דלא בעינן לאפסוקי לתקיעתא וכגון היה זה צריך פשוטה שלפניה וכו' בדין הוא שתקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:15:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:15:1)

**הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה.** מדקאמר הרשות בידו להפסיק ולשאיל בשלומו ואם לא היה צריך מן הדין לשאול בשלומו לא היו מתירין לו להפסיק בשביל כך ועיין לקמן ד"ה מפני מה הוא משיב דלפי המסקנא כך הוא הדין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:16:1)

**ר' יעקב בר אידי אתה יודע לפייס.** כעין האי עובדא גרסי' בבבלי יבמות דף צ"ו ע"ב דאיקפד ר' יוחנן על ר"א דאמר שמעתתא בבי מדרשא ולא אמרה משמי' ופייסיה ר' יעקב בר אידי ובנוסחא אחרת היא שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:19:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:19:1)

**מפני מה הוא משיב מפני היראה או מפני הכבוד.** בבבלי פרקין דף י"ג ע"ב מדייק משיב מחמת מאי אילימא מפני הכבוד השתא משאל שאל אהדורי מבעיא אלא משיב לכל אדם אימא סיפא וכו' ומסיק דחסורי מחסרא וה"ק שואל מפני הכבוד ואצ"ל שהוא משיב וכו' והכא דמספקא ליה אם משיב מפני היראה תמוה הוא דכי ס"ד דמשיב חמיר משואל ולכאורה יש לפרש דקושיא היא ודרך תמיה קאמר כלומר היאך שתפרש אם מפני היראה קשיא או אם מפני הכבוד קשיא אבל לא הוה שייך הא דבתריה נשמעינה וכו' דאין זה דרך הש"ס לומר נשמעינה אלא על איזה בעיא וספיקא לכך נראה כמו שפירשתי בפנים מיהו צריך ביאור ביותר וזה למאי דמבואר מפלוגתת הפוסקים ז"ל בפירוש מפני הכבוד ומפני היראה דמתני' דרש"י ז"ל פי' מפני שהוא ירא מפניו שלא יהרגנו ומפני הכבוד בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום וכך פי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה מפני היראה אנס או מסור וכן בחיבורו בפ"ב מהלכות ק"ש הלכה ט"ז כגון מלך או אנס ומפני הכבוד פי' הוא ז"ל שהוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה והרשב"א והרא"ש ז"ל הקשו על פירושם מפני היראה דאי הכי פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ולפיכך פירשו מפני היראה זה אביו ורבו שהוא חייב במורא מפניהם וכ"כ הטור סי' ס"ו וכך קבע הב"י בש"ע ומפני הכבוד הוא אדם נכבד ובכ"מ שם תירץ קושייתם לדעת הרמב"ם שדעתו ז"ל לפרש כגון מלך ואנס לא שמתיירא שיהרגנו אלא שמתיירא שיצערנו ולענ"ד נראה דבלא"ה ל"ק דקמ"ל דלא יסמוך על הנס וכעין עובדא דהאי חסיד עם ההגמון שלא רצה להפסיק ואף שהיה פיקוח נפש כמאמר ההגמון אליו ואשמעינן דמדינא מותר להפסיק לכתחילה ומה שכתב בב"י שם בשם הרשב"א דמי שגדול ממנו בחכמה הוא בכלל מפני היראה לא מצאתי כן בחידושי הרשב"א אלא שכתב שם דמפני הכבוד היינו מי שגדול ממנו בחכמה והמ"א העיר בזה וכתב דבת"ה סי' קל"ה כתב דת"ח מופלג בדורו הוי בכלל מורא ע"ש שכתב לענין הסיבה לפניו ואני מצאתי להרשב"א בתשו' סי' שכ"א שכתב בהדיא דמי שגדול ממנו בחכמה הוא בכלל מפני הכבוד וגם בכלל מפני היראה ופי' שם להברייתא דמייתי התם בפרקין תניא נמי הכי הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו בפרקים שואל מפני הכבוד וא"צ לומר שהוא משיב ובאמצע שואל מפני היראה וכו' דהכי קתני פגע בו רבו או מי שגדול ממנו בחכמה אם בפרקי' הוא שואל ואפי' מפני הכבוד ואפי' באמצע שואל מפני היראה וכך פי' הר"י בן גיאת ז"ל עכ"ל ובסי' ת"ס כתב עוד וז"ל ואפי' לא היה רבו אחד שהוא חכם ויושב בישיבה כל אדם חייב בכבודו ולירא ממנו דכל כבוד חכם ומוראו מתרבה ממלת [את] ה' אלהיך תירא ע"כ. נקטינן מיהת דכמה גווני איכא במפני הכבוד ומפני היראה ובודאי אף אם נאמר דמי שהוא גדול ממנו בחכמה הוא בכלל מפני הכבוד ומפני היראה מ"מ אינו כמו אביו שהוא מפורש בהדיא שמצווה על כבודו ועל מוראו וכן רבו ממש כדתנן מורא רבך כמורא שמים ונדרש מן הכתוב וזה א"צ לפנים. והשתא מרווח לן פירושא דבעיא דהכא מפני מה הוא משיב כלומר אם נפרש האי שואל ומשיב דקתני בתרי גווני אדם מיירי דלא ניחא לן לפרש באדם א' דא"כ צריך לדחוק ולומר דאצ"ל שהוא משיב קאמר. וזה ידוע דגם בש"ס דילן לא משנינן זו ואצ"ל זו קתני כ"א בדוחקא היכא דליכא לפרש בגוונא אחרינא וזה מבואר ביבמות ובכמה דוכתי. וא"כ נפרש כאן דה"ק שואל מפני הכבוד היינו במי שמצווה עליו ומוטל עליו לכבדו כגון אביו ואמו וכן רבו ומשיב דקתני היינו במי שאינו מצווה עליו בפירוש לכבדו כ"א מפני היראה צריך הוא לעשות לו כבוד כגון מי שהוא גדול ממנו בחכמה דמצינו מדרש הכתוב לירא מפניו ומחמת היראה הוא שמוטל עליו לכבדו אבל אינו דומה ממש לאביו ורבו כמבואר ולזה משיב הוא אם הקדים לו שלוה אבל אינו שואל בשלומו בתחילה. או מפני הכבוד. כלומר או דנפרש שואל ומשיב דקאמר כולא באדם חד הוא דנקט ומפני הכבוד היינו באדם נכבד סתם וא"כ על כרחין לומר דמשיב דקתני דאצ"ל שמשיב קאמר זהו פי' הבעיא. ופשיט ליה נשמעינה וכו' וע"כ א"א לפרש אלא בחד גוונא אדם ואצ"ל קאמר דהא דקאמר ר"מ ובאמצע וכו' ע"כ ומשיב מפני היראה קאמר דאל"כ היינו ר' יהודה וא"כ הא בקדמיתא הכל מפני הכבוד הוא ואצ"ל קתני וכדפרישית בפנים. והאי מפני הכבוד שכתוב בדברי ר"מ ובאמצע וכו' טעות דמוכח הוא וכדפרישית. ובזה תמצא למאי דמבואר ענין הבעיא והפשיטות יותר הוא נוטה לדעת הרמב"ם ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:20:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:1:20:1)

**רבי ירמיה מרמז.** וכך היה גי' הרשב"א ז"ל ואין כל זה סותר למאי דאמרו בפ"ק דיומא דף י"ט ע"ב הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו וכו' וכן הכא קאמר בפרקין לקמן בהלכה ה' תני לא ירמז וכו' דהתם לא מיירי בצריך הוא לכך מפני הכבוד או מפני היראה ובמ"א סי' ס"ג כתוב דמשמע מהתם דאפי' לצורך מצוה אסור לרמז וזה משום דפריך שם על רב דמחוי ליה בידיה קבוטל. ואינו מוכרח דזה היה יכול לומר לו אח"כ והלכך מחלק התם בין פרק ראשון לשני ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:2:1:1)

**בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.** דעת הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ב מק"ש דכבאמצע הפרק הוא ולא יפסיק אלא לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ודעת הרא"ש ז"ל שלא יפסיק כלל כ"א אחר שאמר אמת אז דינו כאמצע הפרק. וכ"כ ה"ר יונה וכן קבע הב"י בש"ע סי' ס"ו ונראה דטעמם מדקאמר ר' יהודה לא יפסיק ולא קאמר אמצע הפרק הוא דהכי שייך טפי אדברי ת"ק ולדעת הרמב"ם דלא בעי למיעבד פלוגתא רחוקה בין ת"ק לר' יהודה יש לומר דמלישנא דר' יוחנן הוי דייק דקאמר התם הלכה כר' יהודה דאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק מדהאריך ולא קאמר סתם הלכה כר' יהודה ועוד דשינה לשון המשנה דקתני בין ויאמר וכו' ואף דלכוונת הענין אחת היא אלא דהא קמ"ל דאלהיכם אמת כחד פסוק הוא דמחשבינן כדמפרש טעמיה דכתיב וכו' וא"כ לא ליהוי אלא כבאמצע הפסוק דדינו להפסיק מפני היראה וכו' כדקאמר הכא לעיל וכן מסקנת הפוסקים ואף דהרמב"ם שם לא כתב אלא באמצע הפרשה לאו דוקא הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:2:1)

**מתניתא מסייעא לרב.** והתם דף י"ד ע"ב דחי לה דאימור דאמר ר' יהושע בן קרחה להקדים קריאה לקריאה קריאה לעשייה מי שמעת ליה וכו' ומסיק דשלוחא הוא דעוית ודרך מקרה הוה אבל באמת ס"ל לרב כר' יוחנן מניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:4:1)

**מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין.** כך פירשו התוס' בשבת דף מ"ט ע"א כמו שהבאתי בפנים והיפ"מ הקשה על פירושם דהיכן מצינו שלא החזיקו הנאמנות בהם ופי' למה לא החזיקו בתפילין להניחם כל היום וקאמר מפני הרמאין שיעשו כן להחזיק עצמן חסידים וזה דחוק ורחוק דא"כ יחושו מפני הרמאין בכל המצות ובענין דקדוקו על פי' התוס' יש לומר למאי דתנינן בברייתא והובאה בבבלי פ' שלשה שאכלו דף מ"ז ע"ב איזהו עם הארץ כל שאינו קורא ק"ש וכו' ר' יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין וכו' ודברי ר' יהושע נשנו בפ"ג דסוטה דף כ"ב בלישנא דחכמים דס"ל הכי וא"כ נוכל לומר דאהאי ברייתא קאי הכא דלמה לא אמרו ואם מניח תפילין אינו בכלל עם הארץ דששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מקבלין ממנו עדות ואין מוסרין לו עדות וכו' כדקתני בברייתא הובאה בבבלי פ' אלו עוברין דף מט והיה לנו להחזיק אותו כנאמן לכל דבר ומ"ט דשאר תנאי דפליגי עליה דר' יהושע שם ואין מחזיקין לנאמן ע"י תפילין וקאמר מפני הרמאין וחששי בתפילין יותר משארי דברים לכל הני תנאי דהתם מפני שהם נראין תמיד כל היום ובהן בוחרין האנשים האלה ביותר להסתיר מעשיהם ולהראות עצמן לעין כל ככשרים ומדקדקים במצות והשתא אתיא שפיר כפי' התוספות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:6:1)

**רבי יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה וכו'.** גי' האחרת שכתבתי בפנים כן משמע שהיה גורס הרשב"א ז"ל בקיצור תשובותיו הביאו הב"י בסי' כ"ז ומה שפי' היפ"מ כאן לפי הכתוב בספרים אחר זה הא דפריך ואינו אסור משום ערוה דכיון דר' יוחנן בעל בשר הוה אין ספק שהיה פושט בגדיו בקיץ מפני החום והאיך היה לובש תפילין כל היום כולו כשלבו רואה את הערוה ומשני אפיקרסין היה לבוש מבפנים וזהו פי' זר מאד דלא הוזכר כאן כלל מזה ועוד וכי ס"ד דר' יוחנן היה יושב ערום כל היום בימות הקיץ והיה לו להקשות וכי לא היה שונה בימי הקיץ ומ"ש תפילין דנקט והנכון כדפרישית בפנים דנתחלפו השיטות והאי קושיא לא שייכא הכא כ"א לקמן מקומה על הא דקאמר וכד נפקין מסחי הוו יהבין ליה. ואין זה תימא דמצוי הוא הרבה מחילופי התיבות ושיטות בהעתקת הש"ס הזה וזה ידוע למאן דרגיל ביה ולמאן דמפרשיה כסדר בהלכה ובאגדה בלי שום דילוג ממקום למקום כ"א בפירושא כולא מילתא די סיפוקא ולא בסירוגין והפסקה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:6:2)

**עד יעקב תרמוסרא היה לובשן.** גם בכאן פי' היפ"מ פירוש הפוך שכתב נראה שהוא שם בלן ועד שמגיע עדיו לא היה חולצן והוא מקום שרוב בני אדם ערומין אבל לר' חייא משהגיע אצל הבלנין היה חולצן והכי איתא התם תני מקצתן ערומין ומקצתן לבושין אינו חולץ תפילין ודא מסייע לר' יצחק דקאמר כגון ר' יוחנן עד יעקב תרמוסרא היה לובשן ע"כ ואינו כן ובכל הספרים שלפנינו לא נכתב האי ודא מסייעא כ"א עלה דקאמר אבל אינו לובשן עד שיצא מאותה רשות וכו' ודברי הש"ס הן כדפרישית בפנים ואינם בתוספתא ועוד דאי על התוספתא הוה קאי ה"ל למימר ודא מתניתא מסייעא וכו' כדרך הש"ס הזה בכל מקום גם מה שפי' שם בהא דקאמר קנטורין הוון ע"ש ולא כן הוא דאם הם לא היו נזהרין בתפילין כל היום מי היה רוצה לבטל זה ממנו ואין כאן רמז ולא כיוון לפי' הזה וכבר אמרתי כמה פעמים בחיבורי לא לילך אחר המחברים ולא לדקדק בדבריהם והרי יצאתי מגדרי ודי במקום הזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:7:1)

**כשהוא נותן על יד מהו אומר אקב"ו על מצות תפילין.** ס"ל דהואיל ושתי מצות הן שהרי אין מעכבין זא"ז הלכך יש לברך על מצות בשתיהן ועל של ראש על מצות הנחת תפילין מפני שהוא גמר הנחת תפילין ובפ' הקומץ דף ל"ו אמרי' על של יד להניח ועל של ראש על מצות תפילין ויש לגרוס כאן נמי כן על של יד הנחת תפילין ועל של ראש מצות תפילין ונתחלפו השיטות מיהו בהך פלוגתא ישנה שבין רש"י וסייעתיה ובין ר"ת וסייעתיה בהא דאמרי' התם אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא סח מברך אחת סח מברך שתים דלרש"י לא סח אינו מברך אלא על של יד בלבד ור"ת מפרש דעל של ראש קאי לא סח מברך אחת על של ראש על מצות תפילין דזו היא ברכתו סח מברך שתים על של ראש נראה דלכאורה מהכא סייעתא לפי' ר"ת דהא בפשיטות קאמר דמברך שתי ברכות עליהן ולא מיירי מידי אם סח או לא ולא ראיתי להראשונים שפלפלו בהך דינא כמו שהביא הב"י בסי' כ"ה שאחד מהן הזכיר להירושלמי בהאי מילתא וראיתי בסמ"ג עשין כ"ב דפוסק שם כדעת ר"ת וכתב וז"ל לא סח וכו' פירש רב יהודאי גאון ורב עמרם ורבינו יעקב לא סח אינו מברך אלא אחת על של ראש אבל סח מברך שתים על של ראש וכן ראיתי בפירוש בילמדינו שאפי' מניח זה אחר זה בלא סיחה שמברך על של יד להניח ועל של ראש על מצות תפילין ולא כדברי המפרשים לא סח מברך אחת כלומר יוצא בברכה שבירך על של יד אע"פ שישנו בירושלמי תלמוד שלנו עיקר ועוד יכול להיות שאותה דירושלמי נאמרת קודם דשלח רבה בר בר חנה משמיה דר' יוחנן שמברך שתים עכ"ל וכן הובא בהג"מ בפ"ד מהל' תפילין שדרכו להביא דברי הסמ"ג וכתב שם על הסוברים כדעת רש"י וכן איתא בירושלמי כדבריהם אבל רבינו תם וכו' עכ"ל ולא מצאתי לא כאן ולא במקום אחר דמשמע כדברי רש"י והסוברים כוותיה דאם שאפשר לפרש להא דקאמר כשהוא נותן על יד וכו' היינו אם אין לו אלא אחת מהן וכמ"ש הרמב"ם שם אבל אם הניח שתיהן אינו מברך אלא ברכה אחת מ"מ אינו מפורש בהדיא כדבריהם ונוכל לפרש ג"כ כדברי ר"ת והסוברים כוותיה ופשטות השמועה נראה כן. ובפ' הרואה דמדבר ג"כ מענין ברכות תפילין ובענין החילוק אם עושה לעצמו או לאחרים גם שם אינו מבואר לא כדברי זה ולא כדברי זה דהא גרסי' התם העושה לעצמו אומר אקב"ו לעשות תפילין לאחרים לעשות תפילין לשמו כשהוא לובש אומר על מצות תפילין ע"כ ואין משם ראיה לא לברכה א' ולא לשתים דלא נחית התם אלא לאשמעינן הברכה בשעת עשיה למאן דס"ל הכי והברכה בשעת לבישה ולמנין הברכות לא נחית כלל וסמיך אדהכא ובמקום אחר לא נמצא בהאי ש"ס מענין זה וכמדומה דעל ההיא דפ' הרואה סמכו לומר כן דהאי תלמודא ס"ל כדעת רש"י שלא הובא שם אלא הברכה לשל יד לפי נוסחא דיליה שהוא על מצות תפילין ומיהו אף מזה אינו מוכרח גם מהתם כדאמרן ועיין לקמן פ' הרואה בהלכה ג' ד"ה ושל ראש כו' תמצא מבואר דאיפכא מוכרח משם מהא דלקמן דע"כ דהאי ש"ס סובר כדעת ר"ת וסייעתיה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:7:2)

ברם כמ"ד בחקת הפסח הכתוב מדבר לא בדא פלוגתא דתנאי היא בברייתא הובאה בבבלי פ' המוצא תפילין ובפ' הקומץ דף ל"ו תניא ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר לא נאמרה חקה זו אלא לפסח בלבד ואמרי' התם דר"ע ס"ל לילה זמן תפילין ושבתות וי"ט נפקא ליה למעט מקרא דוהיה לך לאות וכו' ופסק הרי"ף ז"ל בהלכות תפילין כן דלילה זמן תפלין דכתב הלכתא כרב אשי דאמר הלכה ואין מורין כן לכתחילה וכן דעת התוס' והרא"ש והר"פ ז"ל הובא בטור סי' ל' מלבד הרמב"ם ז"ל דפסק לילה לאו זמן תפילין שכתב בפ"ד מהל' תפילין הל' י' זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה חקה זו היא מצות תפילין וכן שבתות וי"ט אינן זמן תפילין שנא' והיה לאות וכו' ונתן הכ"מ הטעם דלא פסק כר"ע בדין דלילה משום דמשמע התם לעיל דתנאי ס"ל כר"י הגלילי ואין הלכה כר"י מחביריו ועל מה שכתב למעט שבתות וי"ט מדרשא דר"ע נתן שם הטעם דאע"ג דפסק דלא כוותיה היינו דוקא במה דאמר לילה זמן תפילין הוא משום דכל הנך רבנן פליגי עליה אבל בשבתות וי"ט כ"ע מודו לענין דינא אלא דר"י הגלילי מייתי ליה מחד קרא ור"ע מייתי ליה מחד קרא והלכה כר"ע מחבירו עכ"ל ולכאורה לא שייכא הלכה בדרשא דקראי כיון דלענין דינא ליכא נפקא מינה ולדעת הרמב"ם דחוקה זו היא מצות תפילין אם כן מאי טעמא לא אימעיט ליה מדרשא דרבי יוסי הגלילי לשבתות וימים טובים כי היכי דאימעיט ליה לילה מהתם ומיהו בהא יש לומר דשפיר אשכחן נפקא מינה לדינא בין הני מיעוטי דשבתות וי"ט וזהו אם מניחין תפילין בחולו של מועד דלדרשא דר"י הגלילי מימים ולא כל ימים איכא למימר דלא אימעוט אלא שבתות וי"ט בלבד לפי שאסורין בעשיית מלאכה אבל חוה"מ דמן התורה מותר בעשיית מלאכה לאו בכלל הוא ומיעוטא דלא כל ימים אשבת וי"ט בדוקא קאי ולדרשא דר"ע דאימעוט מוהיה לך לאות חה"מ נמי אימעוט וכדכתבו התוס' פ' הקומץ שם ד"ה יצאו שבתות וי"ט שהן עצמן קרוין אות לא משום דאסירי בעשיית מלאכה דאפי' חש"מ דשרי בעשיית מלאכה איכא אות בפסח דאסור באכילת חמץ ובסוכות דחייב בסוכה והלכך נקט הרמב"ם לדרשא דר"ע אלא דאנן חזינן דהרמב"ם סתם דעתו בזה אם מניחין תפילין בחה"מ והכ"מ שם רוצה לומר דנראה מדעת הרמב"ם שמניחין מדכתב בפ"ז מהל' י"ט כותב אדם תפילין לעצמו ושם חזר בו וכתב דנראה שטעמו דלא התיר לכתוב לאחרים אא"כ אין לו מה יאכל מפני שהוא סובר שאין מניחין תפילין בחה"מ דבכלל י"ט הוא וא"כ אין להתיר בכתיבת תפילין יותר מבמלאכה אחרת ובאמת דעת הרמב"ם סתום בזה. ונראה דהיינו טעמיה דנקט לדרשא דר"ע למיעוטא בשבתות וי"ט כדאמר הכא להאי אית דבעי מימר דדריש מוהיה לך לאות ופריך ולא כן כתב מימים ימימה דלכאורה מאי קשיא ליה דילמא האי מ"ד לא סבירא ליה דחוקה זו תפילין אלא כהאי דאמר לעיל דבפסח הכתוב מדבר וכר"ע דברייתא אלא ודאי דלא קאי הכא אלא אליבא דהאי מ"ד דאמר חוקה זו תפילין היא וה"פ דודאי אליבא דאידך דס"ל דחוקה זו הוא פסח לק"מ כי קמיבעיא לן אליבא דמ"ד דחוקה זו היא תפילין אי איצטריך אליביה נמי להאי דרשה דאות ולא הני בימימה או לא ועלה קאמר אין דאפי' להאי מ"ד לית לך אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא וכו' משום דהאי דרשה מקרא דימים וגו' לא סגי דימים מימים לא משמע לן וכן ימימה כנוסחא דהכא לא משמע ליה ואיצטריך נמי לדרשא דוהיה לך לאות וכו' וכיון דהאי דרשא עיקרית ומוסכמת לכ"ע כדמשמע הכא הלכך נקט לה הרמב"ם וזהו טעמו וכן בענין דפסק שם הרמב"ם בהלכה י"א מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפי' הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין דבר זה לרבים וכו' וכל המניח תפלין לכתחילה עובר בלאו וכו' וכתב הכ"מ דזהו שאמרו בעובדא דרב אשי קסבר הלכה ואין מורין כן ומאחר שרבינו פוסק כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוצרך לפרש דהיינו דוקא שלא יניחם לכתחילה אבל אם כבר הם בראשו אינו חייב לחלצן כי היכי דלא תיקשי הלכתא אעובדא דרב אשי וכ"כ בב"י שם עכ"ל הנה כתב הוצרך לפרש וכו' ומאין למד כן אלא דמסתברא דגם זה למד מדקאמר הכא לר' אבהו אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר וזה פשוט ובהא דכתב עובר בלאו זהו כר' יוחנן דהתם דהשמר דעשה נמי לאו הוא. ועיין בזה בתוס' עירובין דף צ"ו ד"ה השמר דעשה עשה ובחיבורי פני המנורה הארכתי בזה ואין כאן מקומו ונראה עוד דגם בעיקרא דדינא דפסק דלילה לאו זמן תפילין לא מטעם דפסק כר"י הגלילי דהתם בזה אלא סתמא דברייתא היא במכילתא פ' בא והכי איתא התם ושמרת את החקה הזאת זו חקת תפילין אתה אומר חוקת תפילין או אינו אלא חקת המצות אמרת במה הענין מדבר בתפילין מימים ימימה בימים אתה נותן ולא בלילות ע"כ ובזה מבואר כל דבריו בהאי דינא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:9:1)

**נשים מנין.** אע"ג דאמר לעיל למעוטי לילה ושבתות וי"ט לאו זמן תפילין ואם כן תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא יש לומר למאי דאמרי' בסוף פ"ק דקידושין דהא דפטורות הן בהזמן גרמא משום דילפינן מתפילין ובעי הכא תפילין גופייהו מנין דפטורות ומה דקאמר הכא אשתו של יונה הושבה וכו' התוס' פ' המוצא תפילין שם מביאין לזה בשם הפסיקתא וכמדומה שט"ס הוא וצ"ל בירושלמי דהא אמוראי קאמרי להא וכן הביאו שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:10:1)

**תני נכנס למרחץ וכו'.** תוספתא היא עד ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן והכי הובאה בבבלי פ"ק דשבת דף י' והאי אבל אינו לובשן וכו' דברי הש"ס הן ולחומרא בעלמא ועלה קאמר ודא מסייעא וכו' וכבר כתבתי מזה לעיל בד"ה עד יעקב תרמוסרה ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:11:1)

**מרחץ ואע"פ שאינה מרחצת וכו'.** כל זה מוסכם הוא בבבלי דף כ"ו ולעיל בדף כ"ה פי חזיר כצואה עוברת דמי ואע"ג דסליק מנהרא והאי דקאמר הכא באהן צררא וכו' והיינו צואה יבישה דלא סמכין עלוי דר' ירמיה דהורי מעביר ליה הא אתיא כמ"ד התם צואה כחרס מותרת ורבא פסק שם הלכתא צואה כחרס אסורה עד שאם זורקה היא נפרכת כדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מק"ש ולדעת הרא"ש והטור סי' פ"ב עד שתהא נפרכת ע"י גלילה ואפשר לפרש הא דהכא ג"כ בענין זה הורי ר' ירמיה מעבר ליה בפיליוס לגלול אותה ע"י מטפחת אם תפרוך מותר לקרות ק"ש כנגדה ולא סמכינן עילוי דלא צריך שתהא נפרכת ע"י גלילה דוקא אלא אפי' בזריקה ולפ"ז היה עולה כדעת הרמב"ם וכל זה אם אנחנו מפרשין צררה מלשון צרור ואבן וא"כ אינו מתפרש אלא בענין שאמרנו אבל נראה דענין אחר הוא וצררה כמו סררה דהצ' מתחלף בס' ומלשון גנבא סריא הוא מוסרח וה"נ על חזיר הים קאמר והיינו צררה דעל גיף ימא ששכיח על שפת הים והורי ר' ירמיה להעבירו מלפניו במטפחת וכלומר דדעתיה דהוי כחזיר היבשה ואסור לקרות כנגדו וקאמר הש"ס ולא סמכין עילוי דשאני חזיר הים דלית ביה חששא דחזיר היבשה וזה הפי' עיקר דדין צואה יבישה נתבאר כאן בסוף פ"ג ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:12:1)

**אוכל בהן אכילת עראי.** וכך פסק הרמב"ם בפ"ד מתפילין בהל' ט"ז ואינו אוכל בהם אלא אכילת עראי והכי דייק לישנא דר' יצחק התם בדף כ"ג ע"ב הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו דמשמע הא לעראי א"צ לחלוץ ואוכל בהן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:12:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:12:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:12:2)

**ישן בהם שינת עראי.** מדקתני להו הכא גבי הדדי אוכל וישן משמע לכאורה דבחדא מחתא נינהו דכמו אוכל בהן עראי ודאי כשהם מונחין על ראשו איירי וכדמוכח נמי להדיא מדלקמן דקאמר הא אכל ואינון עילוי ומוקי לה באכילת עראי וזהו לכ"ע וא"כ בישן נמי אפי' הן על ראשו ישן בהן עראי וזה היה עולה כשיטת רש"י ז"ל בפ"ב דסוכה דף כ"ו דהא דקתני התם ישן בהם שינת עראי אבל לא שינת קבע במנחו ברישיה וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל אבל לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מתפילין בהל' ט"ו דאוסר לישן בהם בין קבע בין עראי כשהן על ראשו אא"כ הניח עליהן סודר דאז מותר שינת עראי וכו'. כמו שהובא בב"י בסי' מ"ד ולשיטתו דמפרש בגמ' כמבואר שם איכא למימר דלא היה מפרש גם להא דהכא בחדא מחתא אלא דישן בהן לאו במונחין עליו איירי ומיהו לישנא דבהן לא משמע הכי ועוד דבלאו הכי אינו מסכים שיטתו להא דהכא דהא הוא ז"ל הצריך כשהן בידו להיות כרוכין בידו דוקא לפי פי' הכ"מ ואז מותר בין קבע בין עראי וברייתא דקתני לא יאחוז אדם תפילין בידו וכו' ולא ישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי בשאינן כרוכין מיירי ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:13:1)

**לא יכנס אדם לבית המים וכו'.** לכאורה נראה דאפי' בבית הכסא עראי איירי דקאמר בית המים וכפי' רש"י ז"ל בדף כ"ג ע"ב שפי' בית הכסא עראי כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילן לבית הכסא ובתפילין בראשו מבואר הוא בטור ובב"י סי' מ"ג דפלוגתת הפוסקים היא אם מותר להשתין ולדעת הרמב"ם אסור בין בבה"כ קבוע בין בעראי ומ"מ אין ראיה מכאן דהא הכא בידיו קאמר אלא דנראה דבית המים דנקט לאו דוקא הוא בבית הכסא ממש איירי והכי משמע מדלקמן מדקאמר בראשונה וכו' וזהו ממש כדאמר התם וכן בענין החילוק אם יש שהות ביום ללובשן וכו' דהכל בבית הכסא קבוע הוא כדמפורש שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:15:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:15:1)

**לא יכנס אדם לבית הקברות וכו'.** זהו בכלל מה ששנינו בברייתא בפ"ד דמגילה דף כ"ט בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש וכו'. וענין עובדא דר' חייא ור' יונתן היא קצת בנוסחא אחרת בריש פ"ג דמכלתין דף י"ח:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:15:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:15:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:15:2)

**ומנין שהצדיקים אפי' במיתתן קרוין חיים דכתיב וכו'.** והתם יליף לה מדכתיב ובניהו בן יהוידע בן איש חי שאטו כ"ע בני מתים נינהו אלא בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי ונראה הא דלא יליף להא מהאי קרא דיליף הכא משום דבענין שיקראו חי לעולם איכא למידחי דשאני אבות ומשה מכ"ע והלכך לא יליף לה התם מהאי קרא כ"א בהא דהמתים ידעי דבזה לא שייך לחלק כ"כ ביניהם ובין צדיקי דכ"ע ומבן איש חי שפיר ילפינן דכל הצדיקים קרוין חיים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:16:1)

**עירב את האותיות וכו'.** כן הוא בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' ל"ב וכתב וכן הוא בתשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' רל"ו ומפני שאין תשו' אלו מצוין כ"כ אעתיק לשונו שם שכתב וז"ל ודרך קצרה אני כותב לך אם נדבקה האות לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהם אין דבוק זה פסול וא"צ לא לגרור ולא להפריד אבל אם נדבקה בראשה קודם שנכתב אותו הראש צריך לגרור את הכל שהרי לא נעשה בה דבר בהכשר ואם נדבקה באמצעיתה כגון רגל הך' הארוכה או רגל הקו"ף אותו הצד הדבוק צריך גרירה וכן אמר בירושלמי שאם נדבקו למטה כגון ארצנו תפארתנו שרגל הוי"ו דבוקה אצל הנ' כשר ארצך צריכה תפארתך צריכה כלומר שנדבק רגל הך' באמצעיתה לצ' או לת' צריכה עיון דשמא נאמר שהרגל כבר נגמר כשמגיע עד רגל הצ' והוא כרגל קטן או שמא אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר ולפיכך צריך לחזור ולגרור הרגל עכ"ל ומדבריו משמע שתפס הירושלמי הזה להלכה ובב"י שם הביא בשם המרדכי פ' הקומץ שכתב אמנם בתלמודינו לא מפליג בין נוגע למטה או למעלה ופוסל בכל ענין אם אינה מוקפת גויל ואין לסמוך כל הירושלמי וכו' עכ"ל ומיהו אם נמצא דבוקה כמו ארצנו וכיוצא בזה בשבת ובענין נמצא דבוק באותיות יש מחלוקת באחרונים לדעת הב"ח אין מוציאין אחרת ולכנה"ג מוציאין עיין סי' קמ"ג נראה דבכה"ג יש לצרף דעת הגדולה של הרמב"ן ז"ל דסמיך אהא דהכא ואין מוציאין אחרת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:18:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:3:18:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:3:18:1)

**הדא דתימר בדקים וכו'.** ובבבלי דף כ"ג אינו מחלק בזה כ"א אם יכול לשהות בעצמו עד פרסה תפלתו תפלה ומשמע בין גדולים בין קטנים וכ"נ מסתימת הפוסקים וכתב הרשב"א ז"ל בתשו' סי' קל"א ואם בשעת ק"ש וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים ויכול להעמיד על עצמו קורא כדרכו ואם רצה להרחיק ולהטיל את המים איפשר לו לעשות כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:2:1)

**אלא בגין שמע וכו'.** כדפרישיח ונוסחת הרשב"א ז"ל בהעתקתו לזה בגין דשמע דתני וכו' ואין נפקא מינה בזה וכבר בארתי בפנים מהתוספתא הי ר"מ דתני לה ר"ח משמיה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:2:2)

**לפום כן צריך למימרא וכו'.** קשיא לן דאכתי מאי צריך למימר דהא הלכה כסתם ואי משום מחלוקת בברייתא הא אמרינן בפ' החולץ דף מ"ב ע"ב סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם ואי משום דהמחלוקת בצדה במתני' ודמיא לההיא מתני' דהחולץ וכן שאר כל הנשים לא יתארסו וכו' דאמרי' התם דאין הלכה כסתם משום דהויא סתם ואח"כ מחלוקת א"כ קשה למה באמת פסק רב כהאי סתמא דהכא ולא אשכחן דרב פליג על הני כללי ועוד דאההיא דהחולץ גופה קשיא דהא אשכחן דסתם ומחלוקת בצדה קרי לה סתמא כההיא סתמא דמתני' מחתכין את הדלועין וכו' ור' יהודה פליג אנבילה ואפ"ה קרי ליה סתמא כדאמרי' ריש מס' י"ט גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש וכו' איברא דאשכחן בכמה דוכתי בהש"ס דמחלוקת בצדה לא קרי לה סתמא כההיא דריש המניח נשברה כדו וכו' ר' יהודה אומר במתכוין חייב וכו' ופסקו הפוסקים הלכה כר' יהודה משום דבברייתא קאמר ר"מ להאי רישא וכן בכמה מקומות בש"ס דלפעמים משמע הכי ולפעמים משמע הכי ומצאתי תירוץ לזה בתשובת הרשב"א ז"ל סי' קי"ד שנשאל על ענין זה והשיב וז"ל מה שעלה בדעתך שכל סתם ומחלוקת בצדו הלכה כמחלוקת ולא כאותו סתם זה אינו ובההיא דהחולץ לא אמרו הוה ליה סתם ואח"כ מחלוקת הלכה כמחלוקת אלא אין הלכה כסתם אמרו ונ"מ להיכא דמסתבר טעמא כמחלוקת שבצדו יכלינן למימר דאין הלכה כאותו סתם וכדאיתא בנדה פ' המפלת וכן בפ' בא סימן וטעמא משום דכל סתם שיש מחלוקת בצדו אינו סתם גמור אלא אותו סתם ומחלוקותו דיחיד ורבים הלכה כרבים ופעמים הלכה כיחיד היכא דמסתבר טעמיה וההיא דפ' החולץ לפי שהקשינו לר' יוחנן דפסק התם דלא כסתמא דמתני' דכל הנשים לא יתארסו אלא כר' יהודה (זהו כגי' התוס' שם) דפליג עלה ואמרינן והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה מש"ה אמרי' מאן דרמי לא חש לקמחייה דהאי לא סתם גמור הוא דנרמי אכלליה דר' יוחנן מהא דעד כאן לא אמר ר' יוחנן אלא בסתם גמור שאין מחלוקת בצדו אבל כל היכא דאיכא מחלוקת בצדו אין אומרין בכי הא הלכה כסתם אלא הוה ליה כמחלוקת יחיד אצל רבים ונ"מ להיכא דמסתבר טעמא דמחלוקת כדאמרן עכ"ל ומתורתו למדנו ישוב לכמה דוכתי בהש"ס ומילתא דרב דהכא נמי ניחא דאי לאו דאשמעינן הלכה הוה אמינא אין הלכה כסתמא משום דמחלוקת בצדה קמ"ל דהכא מסתברא טעמא דסתמא וכן בש"ס דילן פסקו הלכה כר' יהודה דאיהו ס"ל ג"כ כהאי סתמא דהכא ובתר כן קאמר א"ר טבי א"ר יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל ואע"ג דכבר אפסיקא הלכתא כר' יהודה בדינא דרישא ולא הוה צריך למינקט על הסיפא אלא הלכה כר' יוסי אלא ודאי הא קמ"ל דטעמא דפסקינן הלכה כסתמא דרישא ואף שהמחלוקת בצדה להכי קאמר משום דמסתבר טעמא דלהקל הוא והלכה בכולא מתני' להקל ולמדנו עוד מדבריו ז"ל דהכל הולך אחרי מקום דמסתבר טעמא וא"כ כמו בסתם ואח"כ מחלוקת אין חילוק אם הוא בצדו או לא בצדו דאין הלכה כסתם וגם אין הלכה כאותו מחלוקת אלא הולכין אחרי דמסתבר טעמיה כן נמי במחלוקת ואח"כ סתם דאמרו הלכה כסתם אין חילוק בין הסתם מיד ובצדו או לא וכדפירש"י ז"ל שם בהחולץ וכבר זכרתי מזה בחיבורי במס' ע"ז ובפ"ג דנדה והבאתי ראיה מההיא דהשוכר את הפועל גבי עכו"ם המעביר כדי יין וכו' דפסקינן הלכתא כרשב"ג משום דסתם לן תנא בסיפא כוותיה והרי הסתם בצדו וזה דלא ככלליה דכייל הר"ש מקינון ומביאו התי"ט דסתם בצדו אחרי המחלוקת אין הלכה כסתם והראיה שהביא מהאי תלמודא דפ' החולץ אינו ראיה כמו שבארתי שם ועיין שם סוף פ"ק דע"ז ובנדה שם ותמצא מבואר הכל בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:3:1)

**תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא.** משמע הא לכתחילה משמיע לאזנו ובתוספתא פ"ג גורס יכול יהא משמיע קולו לאזניו פירש בחנה והיא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע כך הוא גי' הרשב"א ז"ל בהתוספתא ובספרים שלפנינו ליתא תיבת לאזניו וכך הוא בתוספתא כ"י אשר לפני ומיהו הסכימו הפוסקים דמצוה לכתחלה להשמיע לאזניו כדמשמע מהכא וכן מגמרא דילן ר"פ אין עומדין דף ל"א דלא אמרו אלא מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' תפלה בהל' ט' ומשמיע לאזנו בלחש וכ"כ הטור סי' ק"א ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:3:2)

**היידין ר' יוסי הדא דתנינן וכו'.** אע"ג דלא שמעינן ליה לר' יוסי בהדיא דפליג במילתא אחריתא בענין לא השמיע לאזניו אלא בק"ש דמתני' נראה דקמ"ל לאפוקי מדהוינן סברין מימר דלקמן דלא אמר ר' יוסי אלא בר"ש הא בשאר מצות לא וא"כ לדידהו אפשר דבשאר מצות אף לכתחילה א"צ להשמיע לאזניו דהא אינהו הוו דייקי מדלא כתיב בהו שמע ואין חילוק בין לכתחילה ודיעבד הלכך קמ"ל כדרב מתנה דלקמיה דאוקי למתני' דמגילה כר' יוסי דאף דיעבד נמי לא בשאר מצות כדדריש מוהאזנת למצותיו ואפ"ה בתפלה מודה דבדיעבד שפיר דמי משום דתפלה בכוונת הלב תליא מילתא והיינו דקאמר הדא דתנינן וכו' כלומר דלא תימא דר' יוסי בק"ש דוקא קאמר דכתיב בה שמע וא"כ לא איצטריך תנא דברייתא לאשמעינן בתפילה דמהיכי תיתי נימא דלא יצא הא אפשר דאפי' לכתחילה לא וכתנא דתוספתא שהבאתי בדבור לעיל דדריש מוקולה לא ישמע שלא ישמיע קולו לאזניו לפיכך קאמר הדא דתנינן וכו' ור' יוסי ס"ל אפי' בשאר מצות כן ואשמעינן האי תנא דברייתא דבתפילה מודה הוא דבדיעבד מיהת הוא דיצא הא לכתחילה מצוה להשמיע לאזניו ודלא כהאי תנא דהתוספתא לפי גי' הרשב"א ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:3:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:3:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:3:3)

**אמר רב מתנה דר' יוסי היא.** רב מתנה ורב חסדא דפליגי הכא באוקמתא דמתני' דמגילה כמאן מוקמינן לה ובאוקמתא דמתני' דתרומות משמע דלא פליגי אלא דכ"ע סברי הכא דכר' יוסי היא דהא קאמר לקמן בהסוגיא מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות דהיא דר' יוסי ולמאן מודי לרב מתנה הוא דמודי אלמא דתרווייהו סבירא להו דמתני' דתרומות דר' יוסי ומשום דמחלקינן בין ק"ש דאורייתא לברכות דרבנן כדפרישית בפנים כך היא עולה המסקנא הכא בענין אוקמתא דהני מתני' אליבא דהני אמוראי רב מתנה ורב חסדא ובענין הנ"מ בין סוגיא דהכא ובין סוגית הבבלי דף ט"ו והיוצא לדינא ופלפולא יתבאר בעזרת האל במגילה שם בהגיעי למקומו ברחמי ובס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:4:1)

**והא תנינן חמשתא אחרנייתא וכו'.** כדפרישית דבהני חמשה אפי' ר' יהודה מודה דלכתחילה לא ואע"ג דיש בהן משום טעמא דאינו יכול לברך וכדקתני התם בהאי תלמודא על ההיא מתני' יש בהן מפני ברכה האילם והערום ובעל קרי מפני ברכה הסומא והשוטה והשיכור שאין יכולין לתרום מן המובחר אפ"ה אלו אינם יכולין לברך כלל והלכך אף ר' יהודה מודה אבל חרש המדבר ואינו שומע כיון שהוא יכול לברך אלא שאינו שומע ולר' יהודה א"צ אפי' לכתחילה לשמיעת האזן ולפיכך תני לה באנפי נפשה דלא אתיא אלא כרבי יוסי ולא בעי התנא לערבב להא דחרש בהדי אינך דככ"ע אתיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:6:1)

**לא חיפנין ולא בישנין.** בבבלי פ"ג דמגילה דף כ"ד ע"ב אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. וכן ההין חיתין כדמוכח התם מההיא דקאמר רבי על ר' חייא והא דהורידו רבי לפני התיבה כדאמר פ' השוכר את הפועלים כבר תירצו התוס' שם מפני שא"ל אליהו שעל ידו תמהר הגאולה ולא היה אפשר באחר וכן אם היה מתכוין היה קורא שפיר החי"ת ע"י הטורח כדכתבו במגילה ומשמע מדבריהם ששני התירוצים אמת וצריכין הם ואם לא היה אפשר לו לקרות החי"ת בשום פנים לא היה רבי מורידו ולא כמי שכתב שתירוצם במגילה הוא דבר אחר מתירוצם בפ' הפועלים משום דאם אפשר היה לו לקרות ע"י טורח לא היה רבי אומר עליו כשאתה מגיע אצל וחכיתי וכו' לא נמצאת מחרף ומגדף אבל אין זה דיוק דכך אמר לו אם אין אתה מטריח עצמך הרבה לא נמצאת וכו' ונ"מ אם אינו יכול לקרות החי"ת יפה אפי' ע"י טורח אין מורידין אותו כלל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:8:1)

**ככתבם.** הכא דריש לה מתיבת ככתבם דמשמע דעל הקריאה קאי ואע"פ שבפסוק הזה לא כתוב אלא עשיה להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וגו' מ"מ ככתבם מיותר הוא דה"ל ליכתוב להיות עושים וגו' כזמנם וא"כ מיתורא קדריש ובבבלי ריש פ"ב דמגילה דדריש מהקישא ככתבם וכזמנם מה זמנם למפרע לא וכו' ופריך מידי קריאה כתיבה הכא וכו' אלא מהכא נזכרים ונעשים מה עשיה למפרע לא וכו' ולא ניחא ליה לפרש ככתבם על הקריאה משום דכתיב בהדיא נזכרים וכשבאת אל המקרא הזה אם כן דרשינן הקישא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:8:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:8:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:8:2)

**ניחא בקריאת המגילה דכתיב בה ככתבם.** יש לפרש לכל זה ברהיטא אחת וכלומר דמכיון דדרשת יתורא דככתבם דלקריאה הוא דאתא ולשיקרא כסדר הכתיבה שפיר הוא דנפקא לן הכל בין בקריאת הפסוקים בין בקריאת הפרשיות דלמפרע לא דככתבם בעינן אבל בהלל מהיכא נפקא לך אי בשביל דכתיב ממזרח שמש עד מבואו וכו' אימא דלפסוקים בלבד הוא דאתא ומה את שמע מינה דגם הפרשיות צריך שיאמר כסדר דילמא אין סדר לפרשיות ואי נימא דבאמת הכי הוא וקאמר ר' אבון דלא היא דאף היא נאמרה בפרשיותיה על הסדר מלשעבר עד לעתיד לבא וא"כ קרא דממזרח שמש קפיד גם כן על הפרשיות הואיל דכסדר נאמרו. ואפשר לכוין זה גם להא דדרשו התם הלל מנלן רבה אומר ממזרח שמש וגו' רב יוסף אמר זה היום עשה ה' רב אויא אומר יהי שם ה' מבורך רב נחמן בר יצחק ואיתימא רב אחא בר יעקב אמר מהכא מעתה ועד עולם ולכאורה יש להשים לב להאי מהכא דקאמר בדרשא דרב נחמן בר יצחק ולא גבי אינך דדרשי ג"כ מפסוקים שונים אלא דהכוונה דלכולהו אית ליה האי פירכא אימא דקרא לפסוקים בלבד הוא דאתא ומנלן דאף פרשיות כן הלכך קאמר ומהכא כלומר מהכא הוא דנפקא לן שפיר גם לסדר הפרשיות דקרא קאמר מעתה ועד עולם שצריך שיהא ההלול והשבח לפי סדר הזמן העבר עבר קודם ואח"כ ההוה והעתיד וא"כ גם על סדר הפרשיות קפיד שהן כפי סדר הזמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:10:1)

**מאה ועשרים זקנים וכו'.** הכי אמרינן נמי שם דף י"ז ע"ב ולא נשתנו בדרשות דעל הסדר כ"א בטעם דברכת השנים בתשיעית דהתם קאמר משום דדוד כי אמרה בתשיעית הוא דאמרה ופירש"י ז"ל דאשרי ולמה רגשו תרתי פרשתא נינהו וכלומר דלמנצח על מות ולמה ה' תעמוד ברחוק חדא פרשתא היא וכך הוא לדעת האי מ"ד הכא כדלקמן והאי תלמודא לא ניחא ליה בהא משום דהא אמרי' בעלמא דחדא פרשתא הוו וכקושית התוס' שם מהא דאמרי' בבבלי מכלתין דף י' הכי ומה שתירצו דלמנצח על מות ולמה ה' תעמוד ברחוק תרתי נינהו לא ס"ל להאי מ"ד ואף דמשמע הכי נמי מהאי תלמודא כמבואר בהדיא לקמן בפ' תפלת השחר בהלכה ג' דקאמר כנגד ח"י מזמורים של תילים עד יענך ה' וגו' אם יאמר לך אדם י"ט הן אמור לו למה רגשו גוים לית הוא מנהון א"כ על כרחך ס"ל דלמנצח על מות ולמה ה' תרתי נינהו מיהו פליגי התם בטעמא די"ח ברכות והלכך קאמר טעמא אחרינא כנגד קול ה' שובר ארזים. וכן בהא דקאמר התם לטעם שומע תפלה אחרי ברכת את צמח דוד דכיון שבא דוד באתה תפלה שנ' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי דלפי המקרא הזה א"כ צריך תפלה אחר בנין ירושלים ומקרא דבקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם דלעיל ג"כ אינו מוכרח כל כך שצריך שיהא ברכה דדוד אחר בנין ירושלים דאדרבה נאמר ובקשו את ה' בתפלה ואחר ואת דוד מלכם והיינו דקאמר הכא לקמן ומפני מה התקינו שומע תפלה ברכה ט"ו כלומר דמפסוקים אלו יש פנים לכאן ולכאן וקאמר כנגד ה' למבול ישב ולפי שיטת הבבלי דמגילה יש לומר דלפי מנהג הקדמונים קאמר שהיו נוהגין על פי התוספתא לכללו לדוד עם בונה ירושלים בחדא ברכה כדמייתי לקמן וכן עוד בהאי תלמודא בפ' הנזכר וע"ש דמבואר הוא הטעם למה שהיו נוהגין מקדם וכן הטעם שנהגו אח"כ לחלקן לשתי ברכות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:11:1)

**אהן מלכא משיחא אין מן חייא הוא דוד שמיה.** האי אתיא כהא דאמרי' בבבלי פ' חלק דף צ"ח ע"ב אמר רב עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר וכו' והכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם כגון קיסר ופלגי קיסר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:13:1)

**מפני מה התקינו שומע תפלה וכו'.** מפורש לעיל ד"ה מאה ועשרים זקינים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:15:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:15:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:15:1)

**קרא ומצא עצמו בלמען חזקה כיון.** כהאי עובדא וכהאי מימרא גריס בבבלי פרקין דף ט"ז ר' אמי ור' אסי הוו קטרין לי' גננא לר"א וכו' א"ל ר' יוחנן לא שנו אלא שלא פתח בלמען ירבו ימיכם אבל פתח בלמען ירבו ימיכם סרכיה נקט ואתי ופירש"י ז"ל אין לטעות מכאן עד אמת ויציב וא"צ לחזור אלא לאמת שהפרשה שגורה בפיו וכתב הרשב"א ז"ל נ"ל מלשונו שהוא מפרש שאם מצא עצמו מלמען ירבו ימיכם ולמטה והוא מסתפק אם קרא מה שלמעלה ממה שהוא מוצא בעצמו כגון שמצא עצמו בו עשו להם ציצית ואינו יודע אם קרא תחלת הפרשה אם לאו חזקה אמרה כיון שהוא זכור שאמר למען ירבו ימיכם לפי שכל אותה פרשה שגורה בפיו עד אמת ויציב וחזקה סירכי' נקט בה ולא השמיט ממנה כלום עכ"ל בפי' לפירש"י ויש לפרש לדעת רש"י שמצא עצמו אחר שאמר אמת ויציב ולא ידע אם אמר פרשת ציצית או שנסתפק לו אם השמיט בה איזה פסוק כיון שזכור שאמר למען ירבו ודאי סרכי' נקט שהפרשה שגורה בפיו וזה יותר מדויק בדברי רש"י שכתב א"צ לחזור אלא לאמת משמע שמוצא עצמו אחר שאמר אמת ונסתפק לו מהקודם ומיהו הוא ז"ל כתב על פירש"י לא מסתברא דהא מכלל דבריו נשמע שאם מצא עצמו באמצע שאר הפרשיות והוא מסתפק אם אמר מה שלמעלה ממנו אם לאו שצריך הוא לחזור עד מקום שהוא ברור לו שקרא לפי שאין שאר הפרשיות שגורות בפיו כ"כ ושמא השמיט בהן וכעין ראיה לדבריו מדנקט למען ירבו ימיכם דאל"כ ה"ל למימר מצא עצמו באמצע פרשה חזקה סירכי' נקט ואתי אבל הא ליתא דה"ה ודאי לכל שאר הלשונות אם מצא עצמו בהן שהיא חזקה שאמר כל מה שלמעלה ממנו משום דסירכי' נקט והא דנקט למען ירבו משום טעה בין כתיבה לכתיבה הוא דנקט כלומר אם אמר למען ירבו חזקה מכתיבה שניה סליק וסירכי' נקט ותדע לך דמ"ש פ' ציצית שתהא שגורה יותר משאר הפרשיות אדרבה שאר הפרשיות שגורות יותר שנוהגות בין ביום בין בלילה וכן פירשו כל המפרשים וגדולי הפוסקים וכדמוכח מהכא להדיא דקאמר מצא עצמו בלמען חזקה כיון אלמא כשעמד בלמען ירבו בא לו הספק בין כתיבה לכתיבה או איזה ספק מקודם אמרי' כיון דאמר למען ירבו חזקה כיון דבריו עד הנה דסירכי' נקט ואתי ומה דאמר הכא דגם בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה חזקה כיון זה לא הוזכר בש"ס דילן אלא אם טעה באמצע הברכות פליגי רב הונא ורב אסי התם דף ל"ד ופסקו הפוסקים כרב אסי דאמצעיות אין להם סדר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:4:16:1)

**נתפלל ולא כיון לבו וכו'.** הרשב"א ז"ל בתשו' סי' שמ"ד פלפל בדין זה וכבר כ' הטור סי' ק"א והאידנא אין אנו חוזרין בשביל חסרון הכונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין א"כ למה יחזור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:5:2:1)

**כיני מתניתה הפועלין וכו'.** כדפרישית דלתרץ לישנא דמתני' קאמר הכי ומביא ראיה מהתוספתא דקתני בהדיא הפועלין קורין בראש האילן ודברו חכמים בהוה ואין כאן נ"מ לדינה אם גרסינן הפועלין או לא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:5:3:1)

**בראש הזית וכו'.** רש"י ז"ל פירש בדף ט"ז מפני שענפיהם מרובים ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול ולפי' זה א"כ מ"ט לא הקילו בבעל הבית ועל כרחך דאתיין לטעם ביטול מלאכה כדכתב הוא ז"ל בעצמו לקמן לפי שאין דעתו מיושבת עליו מבעתותו ואם הקילו אצל הפועלין מפני ביטול מלאכה לא הקילו אצל בעל הבית וכבר הסכימו כל גדולי הפוסקים לטעמא דהכא מפני שטרחתן מרובה ומשום ביטול מלאכה הוא דנגעו בהן ולפי' זה הסכים ה"ר יונה ז"ל הביאו הב"י בסי' צ' ונ"מ אי מחיל בעל הבית אביטול מלאכתו אם יכולין להתפלל שם דלדעת רש"י נראה דמותר לפי שיכולין לעמוד שם בלא דוחק והרמב"ם בפ"ה מהלכות תפלה בהלכה ח' סתם וכתב כדברי האי ש"ס מפני שטרחן מרובה ומשמע נמי דלעולם הקילו בהן ומפני טרחתן ואפי' בגוונא דליכא משום ביטול מלאכה וכן נראה לדעתו מדלא הביא מדין דבעה"ב כלום ומ"מ צריך טעם למה השמיט דין דבעה"ב וברייתא ערוכה היא והובאה ג"כ שם והמפרשים לא כתבו כלום בזה ואפשר שדעתו כדעת הרא"ש ז"ל שכתב בדין דבעה"ב לפי שאין דעתו מיושבת עליו הא לאו הכי מצי להתפלל וכו' וא"כ הוא בכלל מ"ש שם למעלה שצריך שתהא דעתו מיושבת עליו בתפלה ואם דעתו מיושבת עליו א"כ מותר להתפלל שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:5:4:1)

**תני הכתף וכו'.** תוספתא זו הביאה הטור סוף סי' ס"ג בשם האי תלמודא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:5:4:2)

**בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרק.** כך הוא שנוי בתוספתא ובהא דקאמר הש"ס הכא ואם היה עליו משאוי של ד' קבין מותר אין דעת ש"ס הבבלי כן דגריס בברייתא בבא מציעא דף ק"ה ע"ב תניא הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן התפלה פחות מד' קבין מפשילן לאחוריו ומתפלל ארבעת קבין מניח ע"ג קרקע ומתפלל וכך היא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל בפ"ג דמכלתין על כתיפו ולפי גי' זו פליגי ש"ס דילן עם האי תלמודא אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תפילה בהלכה ה' כתב היה משאוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מד' קבין וכו' וכן העתיק הטור סוף סי' צ"ז ולפי גי' זו לא פליגי הני תרי תלמודי דאפשר על כתיפו אפי' ד' קבין מותר והב"י כתב שם כן דלגי' הרמב"ם והטור דוקא על ראשו אבל לא במשאוי שעל כתיפו אלא דלא הזכיר שם מהאי תלמודא כלום ובש"ע קבע כגי' הרי"ף והרא"ש ויש לגי' הרמב"ם ראיה מכאן ואם שסתם דבריו בדין משאוי על כתיפו וכן קצת ראיה מהתם דהשוה ר' ינאי הדין וקאמר לתפלה ולתפילין ארבעת קבין ובתפילין ודאי המשאוי על ראשו הוא דקפיד כדתני בהדיא התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:5:5:1)

**תני לא יהא מרמז בעיניו וקורא.** עיין לעיל סוף הלכה ב' ד"ה ר' ירמיה מרמז:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:5:7:1)

**לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו וכו' היה צוררן וכו'.** בבבלי פ"ג דמכלתין דף כ"ג ע"ב הובאה הברייתא לא יאחוז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל וכו' אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן ופירש"י ז"ל שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו וכו' והמעות יאבדו ובפ' לולב הגזול דף מ"ב ע"ב פירש מעות שלא יתפזרו והנ"מ בין הני פירושים לדינא להא דקאמר הכא צוררן וכו' וכן הורי לר' הלל חתניה משום דליכא למיחש שמא יתפזרו ולטעמא שמא יאבדו אפשר אף דצררן והן בידו דואג שלא יפלו ויאבדו וכך נראה מסתימת הפוסקים דהרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו דברי שמואל כפשטן ולא חילקו בין צרורין או לא וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תפלה כרב סתם ולא יאחז כלים ומעות בידו ולא חששו להא דמחלק בהאי ש"ס ולדעת הרי"ף והרא"ש נוכל לומר דמדבריו בעצמו למדו כן דאמאי איצטריך ליה לשמואל לאשמעינן הא דמאי שנא הני מדתני בברייתא והתוס' בפ' לולב הגזול כתבו איצטריך ליה לשמואל למימר דלא תימא דוקא תפילין וס"ת דאיכא בזיון כתבי הקדש בנפילתן טריד בהו טפי ואין דעתו מתישבת בתפלתו ולדברי הרי"ף והרא"ש יש לומר דאשמעינן שמואל דכמו בתפילין וס"ת ודאי אף שהן כרוכין בידו אסור וה"נ במעות אע"פ שהן צרורין בידו אסור ומטעמא שמא יפלו ויאבדו אלא דלדעת הרמב"ם א"א לפרש הכי דהא קתני התם ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי והרי הוא ז"ל פסק בפ"ד מהל' תפילין הל' ט"ז היו כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע וכבר זכרתי מזה לעיל בהלכה ב' ד"ה ישן בהם שינת עראי ע"ש וצ"ל לדעתו כתי' התוס' בדברי שמואל ומדסתם שמואל דבריו ש"מ דלית ליה לחלק כמו דמחלק הכא ולפיכך סתם ופסק דלא יאחז מעות בידו ובענין דינא דפקדון דקאמר הכא בפ' המפקיד אמרו כספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכל חלוקי דינים הנאמרים בזה מבואר הוא במקומו בחיבורי בסדר נזיקין פרק הנזכר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:5:9:1)

**אף מי שהיו מימיו על כתיפו וכו'.** בפ"ז דפרה תנן מי שהיו מימיו על כתפו והורה הוראה והראה לאחרים את הדרך והרג נחש ועקרב ונטל אוכלין להצניע פסול וכו' א"ר יהודה זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול ודבר שאינו משום מלאכה כגון הוראה ומראה את הדרך עמד פסול משום היסח הדעת ואם לא עמד כשר. ומשמע דר' יהודה לפרש קאתי וכך הלכה וכ"כ הרמב"ם ז"ל ריש פ"ח מהל' פרה מי שהיו מימיו על כתפו ועמד והורה הוראה לאחרים או שדן דין וכו' המים פסולין והיינו דקאמר הכא לענין דין דק"ש ותפלה דרב הונא דקאמר ששניהם אינן צריכין כונה ואין כאן משום מלאכה דיכול לקרות ולהתפלל כשהוא מהלך והקשה על זה ר' מנא דהא מיהת תפלה בעי כוונה ואפי' תימר וכו' כדפרישית ועוד הא גם ק"ש צריכה כונה והיינו בפסוק ראשון דלכ"ע בעי כונה וכן אינו יכול לקבל מלכות שמים כשהוא מהלך כדאמר הכא בריש פרקין אם היה מהלך עומד. והסכימו כל הפוסקים לזה א"כ כשיעמוד בפסוק ראשון יפסלו המים משום היסח הדעת ומשני ר' יוסי דבאמת א"א לקיים דברי ר' חנינא אלא כהאי דא"ר יוחנן דסוף דבר מלאכת המים שפוסל בחטאת אינם מחוורים מדברי תורה והיינו דוקא מלאכה כזו שאינה בגוף המים ואינם נפסלין אלא משום היסח הדעת שהוא מדרבנן אבל מלאכה גמורה שהיא בגוף המים פוסלת מן התורה כדדרשו בספרי למשמרת למי נדה כשהן שמורין ממלאכה מי נדה הן ומביאו הרמב"ם ז"ל בפירושו סוף פ"ד דפרה ובחיבורו ריש פ"ז כתב המלאכה פוסלת במים קודם שיתקדשו ואינה פוסלת בהזאה ודברים אלו דברי קבלה הן. וידוע דמה שהוציאו חז"ל מדרש הפסוק קורא הוא ז"ל דבר קבלה ודבר שאינו אלא משום היסח הדעת כגון ההיא דלעיל שאינה נעשית בגוף המים וכההיא דשקל כנגדן בגיטין דף נ"ג ע"ב מדרבנן הוא וכדמחלק התם הא דאסח דעתיה הא דלא אסח דעתיה וכל שהוא משום היסח הדעת בכל מקום אינה אלא מדרבנן כמבואר זה בכמה מקומות בש"ס וכיון שכן הוא בק"ש דפסוק ראשון דאורייתא הוא לא גזרו רבנן זהו טעמא דהאי דינא הכא והואיל דפשוט הוא לא הזכירו הרמב"ם לדין זה גבי ק"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:6:2:1)

**תיפתר באלמנה.** לאו לקושטא דמילתא קאמר דהא באלמנה ליכא טרדא אלא מצוה הוא דאיכא ואנן טרדא דמצוה בעינן למיפטר מק"ש וכהסכמת הפוסקים דמצוה דלית בה טרדא חייב בק"ש כדמוכח מסוגיא דהתם דתרוייהו בעינן אלא הכא לדחיה בעלמא קאמר דמנא לך למידק האי דינא מהמתני' דמותר לבעול בתחילה בשבת דילמא באלמנה מיירי ואימא לך דאה"נ דאפי' במצוה דלאו טירדא פטור הוא מק"ש והלכך מדייק ליה ממתניתין דתינוקות והכי קאמר נמי בבבלי שם דמוצאי שבת דקתני התם הא קמ"ל דשרי למיבעל לכתחילה בשבת והכי אפסיקא הלכתא בפ"ק דכתובות והא דקאמר הכא ר' ינאי ערק וכו' כבר הבאתי מזה בחבורי בפ"ק דנדה דלמדו הפוסקים מכאן דהא דקאמר בפ' תינוקת רבותינו חזרו ונמנו בועל בעולת מצוה ופורש אפי' בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות הוא וההיא עובדא בנימן גנזכייה וכו' שם בנסחא אחרת היא ועל דין אחר הוא על הא דאמר רב בוגרת נותנין לה לילה הראשון וכו' מנימין סקסנאה הוה שקיל ואזיל לאתרא דשמואל וכו' והא דמקשי הכא בענין שהתירו לבעול בעילה שניה מעתה איזה דם נדה וכו' וכדפרישית. לפי מסקנא דהלכתא דאפי' בעילה ראשונה מותר בשבת לק"מ דלענין שבת אין בו משום חובל כלל ובין בראשונה ובין בשניה ואפי' משיר צרורות לית בה איסורא ולענין טומאה הוא דהחמירו דאין תולין אח"כ בדם בתולים ובההיא דבעון קומוי ר' יוחנן מהו וכו' היה נראה לפרש כפשטיה דלאו בשבת קאמר אלא דהבעיא היא מהו לבעול בעילה שניה אחר בעילה ראשונה ומשום חששא דטומאה היא ומתמה עלה השתא אם בעל בעילה שניה לא הורי ר' יוחנן לתלות הדם בדם המכה וא"כ היאך יורה לבעול לכתחילה לבעילה שניה ומשני לא צריכא כשבאו לה ימי הפסק טהרה בינתיים כגון שבעל בעילה ראשונה ולא מצא דם והבעיא היא אם נסמוך על ההיא דאמר שמואל יכולנו לבעול כמה בעילות בלא דם או דילמא שאני שמואל דרב גובריה וכעין הך פלוגתא דר' חנינא ור' אסי בריש פרק תינוקת בעל ולא מצא דם וכו' והתם הפלוגתא אם בפעם שניה מצא דם אם לתלות בדשמואל או לא והכא הבעיא היא אהיתירא דבעילה שניה לכתחלה אם נסמוך אדשמואל ולפי פי' הזה מתפרש יותר כפשטה אלא דנראה דהבעיא לענין שבתהיא וכהני בעיות דלקמן דקאמר בהדיא בשבת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:7:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:7:6:1)

**הורי ר' בא כאהן תנייא.** בפ' בתרא דיומא נמי גרסינן להא ולעיל מיניה קאמר היה הולך אצל רבו אצל בתו ועבר ביה או בנהר אינו חושש ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש הורי ר' בא כאהן תנייא וא"כ אהאי תנא דברייתא קאי ומשמע מטבילן במים חמין קאמר דאלו בצונן בלאו הכי פניו ידיו ורגליו מותר דלא אסרו בצונן אלא רחיצת כל גופו. וההיא דמקום שנהגו לשאול אבילים בשבת וכו' מביא הרא"ש ז"ל בפ' ואלו מגלחין והטור י"ד סי' שפ"ה ותוספתא היא בפ"ד דפסחים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:8:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:8:5:1)

**בעל התאנה יודע וכו'.** כעין הא דאמרי' פ"ק דחגיגה ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי הן בקדושיו לא יאמין וכו' יומא חד הוה קאזיל באורחא חזייה לההוא גברא דהוי מנקיט תאיני שביק הני דמטי ושקיל הני דלא מטי וכו' אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין. ומשמע באלו שעדיין לא עברו עליהם רוב שנותיהם דהא ר' יוחנן גופי' קאמר בסוף פ"ג דיומא כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא שנא' רגלי חסידיו ישמור. ובתוס' ישנים הקשו על זה והרי יוחנן כ"ג ששימש בכהונה גדולה שמניח שנה ולבסוף נעשה צדוקי. ותירצו דודאי אם בא ליטמא אין נועלין לפניו לגמרי אלא הרבה מכריעין אותן מכאן ואילך בלא עמל ליטהר ולהתקדש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:8:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:8:7:1)

**מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה וכו'.** בפ"ג דהוריות בארתי הק"ו הזה דר' לוי בא להוסיף על דרשת ר' אילא לומר אל תטעו בזה שאמר ת"ח שמת מי מביא לנו חליפתו וכו' שאין לנו כיוצא בו הא אם היה לנו כיוצא בו לא היינו חוששין דזה אינו אלא אף שנמצא אח"כ כיוצא בו עב"פ אותו אבדנו ולזה אמר מה אם אחי יוסף שעכשיו היתה המציאה לפניהם ועם כל זה היו דואגים וכואבים על העלילה והאבידה שאפשר לבא אח"כ ע"י מציאה זו אנו שהאבידה לפנינו שאבדנו את ר' סימון עאכו"כ שנדאג על זה ואף אם נמצא אח"כ כיוצא בו דמ"מ להאבידה לא תשלים המציאה. ובחבורי פני המנורה שהוא על שיטות ועל הגדות תמצא בחלק שני בדרושי הספד ביאור ארוך באגדות האלו בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:9:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:9:4:1)

**יכיל אנא פתר כר"ג וכו'.** לפי הך אוקמתא ר"ג לאו דוקא עליה דידיה קאמר הא דלעיל אינני שומע לכם וכו' וכלומר דגברא דכוותיה ודאי ראוי ליטול את השם הוא כדפירשו התוס' שם אלא דאפי' כל אדם יכול לקרות אם הוא רוצה דהא רישא דמוקי כוותי' סתמא קאמר חתן אם רוצה וכו' וא"כ ר"ג פליג עם רשב"ג דר"ג לא חייש הכא ליוהרא ורשב"ג חייש ליוהרא וסברא דרשב"ג מסיק לה הכי בבבלי שלהי פרקין למאי דרמי התם אמתני' דמקום שנהגו דאיפכא שמעינן להו וכו' ומשני דרשב"ג אדרשב"ג דהכא בכוונה תליא מילתא ואנן סהדי דלא מצי מכוון דעתי' וכלומר וא"כ מחזי כיוהרא אבל התם הרואה אומר מלאכה אין לו דפוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא והוי מצי לשנויי שנויא אחרינא וזה דרשב"ג לטעמיה הוא דאזיל דאיהו מריה דשמעתתא בהאי תוספתא שהובאה כאן בריש ההלכה דכך היא שנויה שם רשב"ג אומר דבר של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה וכו' ולדידי' דמחלק הכי תו לא קשיא הא דמקום שנהגו דהכא דבר של שבח הוא שמראה בעצמו חשיבות שיכול לכוין בכל עת שירצה והתם דבר של צער הוא ולפיכך כל הרוצה לעשות עצמו ת"ח עושה ודת"ק אדת"ק כדשני התם אלא דאיכא למימר דעדיפא מינה משני דאפי' באדם שאין לו צער מביטול מלאכה לא חיישינן התם דפוק חזי וכו' ולשיטתא דהאי ש"ס איכא לשנויי דרשב"ג אדרשב"ג כדמחלק בתוספתא בין דבר של צער לדבר של שבח וכך נראה דלשיטתא דהאי תלמודא מתרץ הכי דרשב"ג אדרשב"ג דמפרש בפרק מקום שנהגו דברי רשב"ג דלאו בניחותא קאמר אלא כמתמיה ויעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים כל עצמן לא גזרו חכמים בטילה בט' באב. כלומר על הא דקאמר ות"ח לעולם בטילים מדינא מתמיה על זה א"כ כ"ע יעשו עצמן כת"ח דהא דבר של צער הוא אלא כל עצמן לא גזרו חכמים ביטול מלאכה אלא במנהגא תליא מילתא והרמב"ם ז"ל פסק בשני הדינין כת"ק בק"ש פ"ד בהלכה ז' ובט' באב בהלכות תענית בפ"ה בהל' י' מקום שנהגו וכו' ובכל מקום ת"ח בטילין וזהו כדשנינן דת"ק אדת"ק לכל הני תרי סוגיות דבהאי שינויא מודו וכמו שנתבאר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:9:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 2:9:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/2:9:4:2)

סליק פירקא בס"ד