## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:1:1)

**מי שמתו מוטל לפניו.** הכא לא גריס בנוסחי המשנה מן התפלה דל"צ דאתיא במכ"ש וכן ל"צ לומר מכל מצות האמורות בתורה והכי משמע שהיה גי' התוס' בגמרא כדגרסי בד"ה אלו ואלו וכו' ומה שכתוב בספרים ד"ה פטור מק"ש וכו' ה"ג מק"ש ומן התפלה ט"ס הוא וכצ"ל ה"ג פטור מק"ש ומן התפילין וכן נראה מדבתחילה הביאו טעמא דדרשא דהכא ימי חייו וכו' ואח"כ כתבו ה"ג וכו' כלומר לטעמא דירושלמי אמתני' א"כ לא גריס הירושלמי ומן התפילה דמה שייכא מיעוטא דתפלה מקרא דלמען תזכור וגו' אלא דבק"ו הוא דאתיא ומן התפילין דנקט משום דשייכא לק"ש כדאמרי' כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר וכדאמרי' הכא לקמן בגין דתני דא תני דא משום דשייכי להדדי והא דדייק הכא אם ביום השני אינו נותן תפילין וכו' ה"ה דהוה מצי למידק אליבא דר"א דהכא אם ביום הראשון אינו נותן תפילין וכו' אלא לרבותא קאמר דהא לר' יהושע אפי' בשני אינו נותן תפילין והרשב"א ז"ל בחדושיו כתב וז"ל הא דקתני פטור מן התפילין איכא למידק מאי אריא מוטל לפניו אפי' יום ראשון כדאמרי' פ' ואלו מגלחין ומסתברא דתפילין אגב ק"ש ותפלה נקט להו ובירושלמי בעו לה ופריקו בה פרוקא אחרינא עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דאם הגי' היה לפניו כמו שהיא לפנינו אלא בגין דתני דא וכו' היינו האי פרוקא ולית לה פתרי אחרינא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:2:1)

**ביום הראשון אינו נותן תפילין וכו'.** פלוגתא דר"א ור' יהושע בברייתא גרסינן בחילוף בבבלי בפ' ואלו מגלחין דגריס התם אבל בג' ימים הראשונים אסור להניח תפילין מג' ואילך וג' בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולץ דברי ר"א ר' יהושע אומר אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ אמר עולא הלכה כר"א בחליצה והלכה כרבי יהושע בהנחה איבעיא להו בשני לעולא חולץ או אינו חולץ ת"ש אמר עולא חולץ ומניח אפי' מאה פעמים. והשתא לא תקשי לעולא דלמה לי' למנקט הלכה כר"א כלל לימא הלכה כר' יהושע בהנחה דבהא לחוד סגי דמשמע אבל לא בחליצה וכדדייק הש"ס הכא ואין כיני נימא הלכה כר"א וכדפרישית דסגי בהא לחוד דלעולא ל"ק האי קושיא דהא איהו ס"ל דבשני מניח וחולץ אם באו פנים חדשות ואילו לא קאמר אלא הלכה כר' יהושע בהנחה ותו לא ה"א דאפי' בשני אינו חולץ להכי קאמר הלכה כר"א בחליצה כלומר כדקאמר ר"א בחליצה לדידיה דס"ל דמשלישי ואילך הוא דמניח ואינו חולץ ובחליצה דשלישי ואילך הוא דהלכתא כוותי' והאי גופא הוא דקמיבעיא ליה התם לעולא אי דייקינן הכי מלישנא יתירא דקאמר הלכה כר"א בחליצה או לא ופשיט ליה דהכי ס"ל לעולא בהדיא דבשני מניח וחולץ. ובהאי סברא דעולא איכא למימר דמלישניה דר"א ודר' יהושע הוא דדייק ליה הכי דלכאורה איכא למידק להא דקאמר שני ימים הראשונים אסור להניח משני ושני בכלל מותר האי כתרתי דסתרי אהדדי בלישניה והכי ה"ל למימר יום הראשון אסר משני ואילך ושני בכלל מותר וה"נ בלישנא דר"א איכא למידק הכי דהכי ה"ל למימר שני ימים אסור משלישי ואילך ושלישי בכלל מותר אלא דה"פ לכל חד וחד כדאית ליה דהא דקאמר ר"א שלשה ימים אסור היינו אם באו פנים חדשות קודם שהניח אז הוא אסור אף ביום הג' ולאחר שהלכו להם אז מניח ביום הג' ושוב אינו חולץ אף כשבאו פנים חדשות דכיון שהניח א"צ לחלוץ לר"א וזהו דקאמר אסור ומותר ביום הג' דתרווייהו איתנהו והא גופה קמ"ל בהאי לישנא וכן לר' יהושע ביום השני לענין הנחה דאם באו קודם שהניח אסור להניח לכתחילה עד שילכו וכשהלכו מותר להניח ובחליצה ס"ל לר' יהושע דלעולם חולץ אם באו פנים חדשות אפי' משני ואילך עד כל שבעה דסתמא קאמר ואם באו פנים חדשות חולץ וקאי אמשני ואילך ושני בכלל וקאמר עולא הלכה כר' יהושע בהנחה בשני והיינו אם לא באו פנים חדשות בתחילה ומדהכריע כר' יהושע בהנחה בשני והיינו כל זמן שלא באו פנים חדשות א"כ כשהניח ואח"כ באו חולץ הוא דבשני בפנים חדשות תליא מילתא והלכה כר"א בחליצה כלומר למאי דסבירא ליה לדידיה בחליצה דמשלישי ואילך אינו חולץ ואלו כר' יהושע בחליצה לא ס"ל דאיהו אפי' משני ואילך עד שבעה קאמר דחולץ ועולא ס"ל דוקא בשני הוא דחולץ כדאמרן. והתם קאמר למסקנא דרבא קאמר כיון שהניח שוב אינו חולץ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:5:1)

**תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו וכו'.** ומשמע דהואיל דבעיא דלא איפשיטא היא כדדחי לה להאי הוכחה מהברייתא דפטור מתקיעת שופר דאיכא למימר דרוצה להחשיך הוא ולפיכך פטור דטרוד הוא ואין הטעם מפני כבודו של מת וא"כ ביש לו מי שיתעסק בשבילו אפשר דאם רוצה להחמיר על עצמו רשאי אבל קשה מהא דלקמן דקתני ואם בירך אין עונין אחריו אמן ואחרים שבירכו אין עונה אחריהן אמן וכי מה ביטול מעסק צרכי המת הוא במה שיענה אמן אלא ודאי דטעמא הוי מפני כבודו של מת וכ"כ הרא"ש ז"ל להכריח מהא דלקמן דאין הטעם מפני שצריך לעסוק בצרכי המת. ובודאי הא לא הוה קשה מידי דהכא לדיחויא בעלמא הוא דקאמר הש"ס דמההיא דפטור מתקיעת שופר לא מצינן למיפשט מידי דאימא מפני שטרוד הוא אבל באמת ס"ל להש"ס דעיקר טעמא מפני כבודו של מת וא"כ לעולם אינו רשאי להחמיר עליו וכהאי ברייתא דלקמן דאינו עונה אמן ואי קשיא דאי הכי תפשוט ליה מהאי ברייתא דלקמן דאין הטעם אלא מפני כבודו של מת הא ליתא דאי בעית למיפשט הבעיא מהתם מצינן נמי למידחי דהאי דקתני אינו עונה אמן אינו מחויב לענות אמן הוא ומשום דבסיפא קתני בשבת מיסב ואוכל וכו' ועונה אחריהן אמן והיינו דמחוייב הוא לענות אמן דאין אנינות חלה עליו בשבת קתני נמי ברישא דבחול אינו מחוייב לענות אמן ולעולם אם רוצה לענות איכא למימר דהרשות בידו וכדעת רש"י ז"ל שפי' ואינו מברך אינו צריך לברך אלא דלפ"ז אי מפרשינן דבשבת מחוייב הוא א"כ בדינא דשבת הוי קשיא לן הך דלקמן דסותר להאי דהכא דמהך דהכא משמע דכשהוא צריך להחשיך חלה עליו אנינות בשבת וי"ט כדשמעינן מהאי דחיה דאוקי לה לההיא דתקיעת שופר ואלו לקמן משמע דאנינות אינה חלה עליו בשבת כלל דא"א לאוקמי להא דלקמן בשאינו צריך להחשיך או בשאין דעתו להחשיך דאם כן הוי משמע הא כשדעתו להחשיך לא יענה אמן ומאי טירדא איכא בעניית אמן לכשנחלק כן אלא על כרחך דהא דאמרינן דבשבת מחוייב לענות אמן דאין אנינות חלה עליו והדרא קושיא לדוכתה דהכא משמע דלפעמים אנינות חלה עליו ובהכי אפשר לכוין כוונת התוס' בריש פרקין ד"ה ואינו מברך וכו' ומייתו להא דהכא למה וכו' וקשיא סיפא וכו' ור' נתנאל היה אומר דאפשר לישבו דודאי אם דעתו להחשיך וכו' ומיהו האי טעמא לא שייך לטעמא דמשום כבודו ע"כ ולכאורה פשיטא הוא דלא שייך לחלק להאי טעמא ומאי ומיהו דקאמרי ועוד הא אנן השתא להך טעמא דמפני שטרוד הוא קיימינן אלא דשיעור דבריהם כך הוא ומיהו האי טעמא וכו' כלומר למאי דקאמר דאינו עונה אמן וא"כ אין כאן משום טרדא וע"כ דטעמא הוי מפני כבודו וא"כ קשיא רישא לסיפא בהך דינא דשבת ולא קאי האי תירוצא דר' נתנאל וכדאמרן. וכן משמע מדבריהם בפ' ואלו מגלחין דף כ"ג ע"ב ד"ה אין מברכין עליו וכו' דלאחר שכתבו בסברת הרא"ש דאין בעניית אמן משום ביטול עסק מצוה וכו' הקשו הך קושיא דמקשו הכא בדינא דשבת והניחו בצ"ע וע"ש ומיהו לקושטא דמילתא אין לפרש להא דלקמן דאין עונה אמן היינו לחיובא אבל אם רוצה להחמיר עליו הרשות בידו דהא קתני ואם בירך הוא אין עונין אחריו אמן ואם דהרשות בידו לברך אמאי לא יענו אמן אחריו וזהו טעמיה דהרא"ש דמדייק מהא דלקמן דאינו רשאי להחמיר עליו ובהאי דיוקא דהתוס' דמדייקי בדינא דשבת מרישא לסיפא תירץ הרא"ש לקמן שם בדבריו דלאו דסבירא ליה להירושלמי ברישא דאנינות נוהג בשבת אלא מייתי ראי' משבת דק"ו לי"ט וכו' עיין שם ומתוך מה שכתבתי יתבאר לך בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאם רצה להחמיר על עצמו רשאי כדכתב בפ"ד מהל' ק"ש בהלכה ז' כל מי שהוא פטור מק"ש אם רצה להחמיר על עצמו לקרות קורא וכו' וזה קאי על כל הדינים שהביא לעיל מהפטורין וכ"כ הב"י בסי' ע' וע"א וכן הוא דעת ראבי"ה שהביא שם ולדעתי טעמו בדינא דמתני' שהיה מפרש דהואיל ברישא דהכא בעיא דלא איפשיטא הרשות בידו והך דלקמן היה מפרש דג"כ לענין רשות קאמר והא דאין אחרים עונין אחריו אמן משום דכיון דלאו בר חיובא הוא אינם צריכין לענות אחריו אמן והלכך היה מפרש להאי ברייתא בגמ' דילן ואינו מברך וכו' כדעת רש"י שא"צ לברך. ודעת הרא"ש והטור כבר נתבאר פירושו ודיוקיה מדהכא וכן קבע הב"י בש"ע י"ד סי' שע"א וי"א וכו' כדעת הרא"ש והטור שאינו רשאי להחמיר עליו ולזה הסכימו רוב האחרונים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:6:1)

**מאימתי כופין את המטות.** ברייתא זו הובאה גם בבבלי פ' ואלו מגלחין דף כ"ז ויש לפרש טעמא דפלוגתייהו לפי הני לישני דפליגי הכא לקמן במשמעות הלשון דכופין דלמאן דמפרש לישנא דכפיפה ועל שם שהוא נכפף לעפר ס"ל כמ"ד משיסתום הגולל ונגמר סתימת הקבר בעפר אז הוא מתחיל האבילות ולהאי אית דמפקין דמפרשי לשון כפיה על שם שכפו והכריחו להוציאו מן העולם ס"ל כמ"ד משיצא המת מפתח החצר כלומר שנראה לעין כל שמוציאין אותו ומיד נוהג כפית המטה הנמשל לזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:9:1)

**שיהא ניעור בלילה וכו'.** נראה דאף לכאורה משמע דלא פליגי לדינא מידי מ"מ יש לומר דנ"מ לדינא בינייהו וזה אם בדיעבד יצא אם לא ישן על מטה כפויה דלמ"ד מתוך שהוא ישן על מטה כפויה וכו' א"כ זהו עיקר כוונת החיוב בכפיית המטה כדי שמתוך זה יבא לידי זכרון האבלות ולא יבא לכלל היסח הדעת לפ"ז אף בדיעבד לא יצא אם ישן ע"ג מטה הכפויה ואע"פ שיש לו שאר מטות כפויות וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' אבל בהל' י"ז שכתב שם הפך כל מטותיו והוא היה ישן על גבי מטות האחרים וכו' או ע"ג קרקע לא יצא י"ח אלא ישן ע"ג המטה הכפויה ומפני שהחיוב הוא שמתוך כך יבא להיות ניעור ולזכרון האבל אבל למ"ד שאם ניעור מאליו יזכור ולא שהחיוב הוא כדי שיבא לידי כך א"כ אם קיים מצות כפיה בשאר המטות והוא לא ישן עליהם אלא על מטה המיוחדת שא"צ לכופה כמו דרגש או מטה של אחרים וכיוצא בזה או ע"ג הקרקע כבר יצא ידי חובתו ואינו מעכב כלום וזהו דעת הרא"ש ז"ל בפ' אלו מגלחין והביאו הכ"מ שם והאי דנקט האי מ"ד מפני מה ישן על מטה כפויה היינו משום דלכתחילה צריך הוא שישן על גבה ומיהו בדיעבד יוצא שהרי אם ניעור עכ"פ זוכר הוא האבלות מתוך שהוא רואה שאר כל המטות כפויות הן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:10:1)

**ואם בירך אין עונין וכו'.** עיין לעיל בד"ה תני אם רצה להחמיר על עצמו מה שבארתי מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:10:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:10:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:10:2)

**אמר רשב"ג הואיל והתרתי וכו'.** בבבלי ריש פרקין קאמר ר' יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו וה"ה דתלמוד תורה איכא בינייהו כדמשמע הכא חיי עולם לכ"ש. ומסקנת הפוסקים דאיך הל' כרבי שמעון בן גמליאל דדבר שבצנעא נוהג בשבת וכן ת"ת מקריא דבר שבצנעא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:14:1)

**עשרה כוסות וכו'.** ברייתא זו הובאה בבבלי פרק קמא דכתובות דף ח' ע"ב קצת בנוסחא אחרת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:16:1)

**רבי יוסי הוה יתיב מתני וכו'.** הובא זה גם בפ' אלו מציאות ובארתי שם דלפי מסקנת הבבלי פ"ק דע"ז דף י"ג דוקא בטומאה דרבנן כגון ארץ העמים וכיוצא בזה מותר וכדאמר נמי התם מעשה ביוסף הכהן וכו' כההיא דהכא לקמן אבל לא בטומאה דאורייתא. ומיהו האי דרבי יוסי לכאורה משמע דטומאה דאורייתא הוה דהא ועאל מיתנא קאמר ואפ"ה הוי מספקא ליה לענין הפסק מלימוד תורה ואפשר דמיירי נמי בטומאה דרבנן ולאו עאל מיתנא בהאי ביתא ממש אלא בבית המחובר להבית אשר ישב שם ולא הויא אלא טומאה דרבנן כמבואר בי"ד סי' שע"ב ומזה יש לדון בכהן היושב ושונה בבית שאין בו אלא טומאה דרבנן כה"ג אם מחויב הוא להפסיק ולצאת דהא מיהת מסקנת הפוסקים דמותר להטמאות בטומאה דרבנן כדי ללמוד תורה כדפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל לפי מסקנת הש"ס הנזכר וא"כ אפשר בטומאה הנזכרת בסי' שע"ב אינו מחויב להפסיק ולצאת דהא ר' יוסי לא אמר כלום למאן דהוי יתיב ותני:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:19:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:19:1)

**מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים.** בפ"ז דנזיר בארתי דלכאורה קשה מאי קא מיבעיא ליה הלא משנה שלימה שנינו בפ' אלו מציאות אם היתה בבית הקברות אל יטמא לה דעשה דהשבת אבידה אינו דותה עשה ול"ת דטומאה דכתיב קדושים יהיו וכו' ומה זה הטעות שטעה מגבילה אף לפי דעתו שהיה חושב דנשיאת כפים מצות עשה ממש היא אפי' לענין דחיית הל"ת וכי לא ידע דטומאת כהנים אית בה עשה ול"ת ותרצתי שם דאפשר דספיקא דבעל הבעיא הוא בכה"ג שהכהן היה כבר בבית הכנסת ואחר כך באת טומאה לשם וכגוונא דעובדא דתלמידי דר' אבהו דלקמן והשתא מספקא ליה דילמא לא דמיא להאי מתני' דאלו מציאות דהתם אל ילך לבית הקברות קאמר להטמאות ולחזור אחר השבת האבידה אבל הכא קדם הוא להטומאה ופשיט ליה דאפ"ה מחויב לצאת הוא מפני חומר הטומאה וזהו טעות מגבילה דטעה בתרתי שחשב דנשיאת כפים עשה ממש הוא כשאר מצות עשה הדוחה את ל"ת והיה סבור דהכא לא הוי אלא ל"ת גרידא ואינו כן. וצריך שתדע דמה שאמרתי בענין עשה דנשיאת כפים אע"ג דמצות עשה גמורה היא ונמנית במנין המצות עשה כמו שמנה אותה הרמב"ם ז"ל במצות עשה כ"ו מ"מ לענין דחיית הל"ת ואף אם היתה טומאה ל"ת גרידא לא שייכא כמו שתאמר דמצות עשה בכ"ג ליקח בתולה וכי תעלה על דעתך דשייכא בה דחיית הל"ת כגון שיקח בתולה חללה הנולדה מן החללים וכיוצא בה לפי שזה ידוע מהכלל שנאמר בדחיית הל"ת כל מקום שאתה מוצא מצות עשה ומצות ל"ת אם יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו. יבא העשה ותדחה הל"ת והרי יכול לקיים שניהם יקח בתולה כשירה וה"נ כן הוא יקיים מצות עשה של נשיאת כפים במקום שא"צ לדחות הל"ת מפניה ולפיכך הוא דכעס ר' אחא על מגבילה אני אמרתי שעובר בעשה הוא אם מונע עצמו מנשיאת כפים אבל לענין דחיה לא אמרתי דלא שייכא כלל בנשיאת כפים וכיוצא ממצות עשה שאינו מוכרח לעבור הל"ת על ידה ואפי' בל"ת גרידא ומכ"ש גבי טומאה דאית בה עשה ול"ת. והאי עובדא דר' אבהו דמשמע שהוא ידע מהטומאה ואפי' כן לא אמר לתלמידיו לצאת שמא כר' יוסי דלעיל ס"ל או כמה שכתבתי שם אליבא דר' יוסי דאפשר דטומאה דרבנן היתה וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:24:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:24:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:24:1)

**הדא אמרה אפי' בטומאה שהיא מדבר תורה.** אבל בבבלי מסיק בפרקין דף כ' דכל הני דוקא בטומאה מדבריהם אמרו ומת מצוה שאני דגלי לן קרא דולאחותו ועיין לקמן בפ"ט דכלאים בהלכה א' ד"ה הרי שהיה מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:27:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:1:27:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:1:27:1)

**שרע בדיבורא.** ראיתי בס' א' נקרא מעריך והוא איזה דפין על באור מלות הזרות ובתוכן הביא להא ופי' בדיבורא כמו בדברא כלומר כשיצא החוצה וראה מקום הקברות נתן אל לבו ונעשה מעונה וחלוש ושרע ונפל לארץ ואני תמה על זה ואיך הוא עשה לר' זעירא כא' מנמוכי רוח ורכי הלבב כל כך והוא בעצמו ר' זירא בש"ס דילן שעלה מבבל לא"י כדאמר הכא בכמה וכמה מקומות ר' זעירא כדסליק להכא והוא הנקרא קטונא חריך שקי על שהיה רגיל לנסות עצמו באש הבוערת כדאמרי' פ' השוכר את הפועלים ר' זירא כי סליק לארעא דישראל וכו' כל תלתין יומין הוה בדיק נפשי' שגר תנורא ויתיב בגוה וכו' וכעת יתפעל בראותו מקום הקברות אתמהא ועוד הרי ר"ז כהן היה כמבואר לקמן פ"ז ובפ"ח בהלכה ה' והיה צ"ל שזה היה כשראה לבית הקברות בעומדו חוצה וכל זה דוחק ובענין שפירשנו בדיבורא היינו כשהרים קולו בהספד ובדיבור מענינים כאלו התפעל בעצמו למען יעורר לב העם השומעים וכמאמרו להם והחי יתן אל לבו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:2:3:1)

**הסופד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לק"ש.** הכי תני לה בתוספתא ולמאי דמוקי לה הכא ביום השני א"כ אפי' הסופד מפסיק הוא לק"ש ביום השני אבל ביום הראשון ודאי אין לו להפסיק דאפי' שאר כל העם העסוקין ושומעין ההספד פטורין הן שם מק"ש אלא הדין בהם דנשמטין אחד אחד וקורין כדתני בברייתא התם דף י"ט ע"א העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין א' א' וקורין ובזה דברי הטור בסי' ע"ב מבוארין הן דסובר לפי אוקמתא דהכא לא פליגי הני ברייתות דתוספתא ודהתם דשם מיירי בשאר העם השומעין ההספד ואפי' ביום הראשון נשמטין וכו' והחזן המספיד הוא דפטור והא דקתני במתני' אם יכולין להתחיל וכו' אלמא דלא קראו עדיין ולא היו יכולין להפסיק בחזנים המספידים מיירי וביום השני אפי' חזנים המספידין חייבין הן להפסיק ולקרות ק"ש והב"י הביא שם להא דהכא בשם הרא"ש ז"ל וכפי הגי' הישנה שהיה בהרא"ש כל העסוקין בהספד פטורין מק"ש וכו' ופלפל שם הרבה בענין הקושיא והא תנינן וכו' דעל המעשה קאי וכדברי הטור. והכל שלא לצורך הוא שמבואר הגי' בתוספתא כמו שהוא לפנינו והאוקימתא דהכא וכדפרישית ודעת הטור היה לפרש דלא פליגי הברייתות וכדאמרן. ודעת הרמב"ם ז"ל שהשמיט להתוספתא ולאוקמתא דהכא מפני שסמך על הברייתא דהתם הנזכרת ומסתמא דברייתא משמע דאין לחלק בין יום ראשון לשני וכן לא חילק בין המספידין להשומעין דסתם וכתב וקוראין וחוזרין להספד כדתני בברייתא סתם העוסקין בהספד וכו' נשמטין וקורין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:2:4:1)

**אם יודע מתחיל וגומר וכו'.** ובבבלי פרקין דף כ"א ע"ב קאמר רב הונא אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ למודים וכו' וכתב הב"י בסי' ק"ט בשם תה"ד דיש לנהוג גם באלו שני אמנים כהך דהכא. ולקמן בסוף פ' תפלת השחר גריס הכא לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף אם יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל ש"צ כדי לענות אחריו אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל באיזה אמן אמרו וכו' כדנקט כאן והתוס' והרא"ש מביאין שם להך דתפלת שחר וכתבו ומתוך הירושלמי משמע שהיו רגילין לומר י"ח ברכות שלימות במוסף של חול כגון בר"ח ובחה"מ ומיהו אנן סמכינן וכו' ולבסוף כתבו ובירושלמי י"ל נמי דט"ס הוא ול"ג של מוסף אלא בא ומצאן מתפללין וכן משמע בירושלמי בפ' מי שמתו דגם זו המימרא כתובה שם ולא הזכיר של מוסף כלל. וכן הרשב"א ז"ל בחדושיו הביא להך דתפלת השחר ולפרש דמה דקאמר התם באיזה אמן וכו' אדלעיל קאי דמצאן ומתפללין של מוסף וכו' וא"כ או דס"ל להירושלמי דמתפללין י"ח במוסף של ר"ח וחה"מ או דט"ס הוא ולולי דבריהם ז"ל הייתי אומר דא"צ להגיה ולמחוק בההיא דתפלת השחר וגם האי תלמודא לא סבירא ליה כלל להא דמפרשי שמתפללין י"ח במוספי ר"ח וחה"מ אלא דשם בשבת מיירי ובאמן דהאל הקדוש והא דקאמר אבתרה באיזה אמן וכו' לאו אהתם קאי אלא דאגב הוא מייתי התם להא דאיתמר לעיל כאן וכדרך הש"ס הזה דאיידי דאיירי בהאי ענינא מייתי לכולא דאיתמר בעלמא וכלומר כמו דאיתמר הך פלוגתא לעיל ומשם תלמד להבין דהא דאמרי' הכא במוסף בשבת הוא וא"כ האי אמן אמן דהאל הקדוש הוא ועיין עוד מזה בסוף הפ' דלקמן ד"ה באיזה אמן ושם תמצא ראיה נבונה לדברי ואין למחוק תיבת מוסף מהתם דאם תמחוק צריך למחוק עוד שורה אחת שם וזה אי אפשר במקום דאין הטעות מוכח ומוכרח וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:2:5:1)

**תני ר' יודה אומר היו.** כולם שורה אחת וכו'. לפי הך גי' דהתוספתא מפרש האי ש"ס שפיר דל"פ והיינו דקאמר שורה אחת וכמבואר היטב בפנים וגי' הבבלי בפרקין בברייתא בדף י"ט ע"ב ת"ר שורה הרואה פנימה פטורה ושאינה רואה פנימה חייב רבי יהודה אומר הבאין מחמת האבל פטורין מחמת עצמן חייבין ופירש"י ז"ל מחמת עצמן ולא מחמת כבוד שלא באו לנחם אלא לראות את המאורע והיינו נמי דפרישית לנסחת דברי ר' יודא בתוספתא בזה משום כבוד חייבין שבאו משום כבוד עצמן ולא מחמת כבוד האבל. וכך היא נסחת הרי"ף בסיפא דדברי ר' יודא ומחמת כבוד חייבין. ומיהו משמע לפי' גי' הבבלי דלא גריס בדברי ר"י היו כלם שורה אחת דר' יודה אהא דקאמר הת"ק קאי ולפלוגי הוא דאתא וכתב רבינו יונה ז"ל אית דמפרשי לחומרא דארישא קאי וה"ק כי אמרי' דשורה הרואה את הפנים פטורה הני מילי באותן שבאו מחמת האבל אבל הבאים מחמת כבוד אפי' רואה את הפנים חייבת ואית דמפרשי דאסיפא קאי דאפילו בשורה שאינה רואה את הפנים אם באו מחמת האבל פטורין עכ"ל ובזה מבוארים דברי הרמב"ם ודברי הראב"ד ז"ל כל א' וא' כפי פירושו דכתב הרמב"ם בפ"ד מהל' ק"ש בהל' ו' בני אדם העומדים בשורה הפנימיים שהן רואין פני האבילים פטורין מק"ש והחצונים הואיל ואינם רואים את האבלים חייבים בק"ש במקומן וכתב על זה הראב"ד ז"ל דוקא באותן הצריכין לראות פני האבל שהם קרויים פנימיים והם הקרובים אליו ע"כ מבואר הוא כוונת הראב"ד שפירש כהאי אית דמפרשי דר' יהודה לאוסופי קאתי ולחומרא דדוקא אותן שבאין מחמת האבל והם הצריכין לכך והם הקרובים שלו וכדכתב גם כזה בפי' הר' יונה דאית דאמרי דהבאין מחמת האבל היינו בקרוביו ומשפחתו בלבד נקראים מחמת האבל ואותן דוקא נקראו פנימיים לדעת הראב"ד ג"כ וכיון דר' יהודה לאוסופי על דברי ת"ק קאתי ולחומרא הוא פסק כוותיה דמשמע ליה דלאו לאיפלוגי קאתי. אבל דעת הרמב"ם דר' יהודה לפלוגי הוא דאתי ולקולא כאית דמפרשי בתרייתא ופסק כת"ק לחומרא. וזה דלא כפי' הכ"מ בכוונת הראב"ד ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:2:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:2:5:2)

**אמר ר' חנינא בראשונה היו משפחות עומדות וכו'.** כך הוא כתוב גם כן בפרק ב' דסנהדרין. ומבואר הוא דחילוף התיבות יש כאן וטעות דמוכח הוא וכמו שמבואר בפנים. וכך היא הגי' בבבלי פ"ב דסנהדרין דף י"ט ע"א בראשונה היו אבלים עומדין וכל העם עוברין והיו ב' משפחות בירושלים מתגרות זאת אומרת אני עוברת תחלה וכו' התקינו שיהו העם עומדין והאבלים עוברין. וכן ע"כ צריך לגרוס כאן כעין זה דמשום תחרות שהיתה בציפורין בין המשפחות התקין ר' יוסי שיהו המשפחות עומדות וכו' מפני השלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:2:1)

**נשים מנין.** אע"ג דק"ש מ"ע שהזמן גרמא היא ול"ל קרא נראה דעיקר הלימוד על התפילין קאי וכמו דמדייק הש"ס לעיל בפ"ב הלכה ב' וכמה שבארתי שם דאף למאי דקאמר התם דתפילין נמי מ"ע שהזמן גרמא הוי אפ"ה בעי מנין משום דהא דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא מתפילין הוא דילפינן לה כדאמרי' בפ"ק דקידושין והלכך בעי תפילין גופייהו מנין וקאמר מולמדתם וכו' והיינו דת"ת אימעוט מהאי קרא ומקשינן תפילין לתלמוד תורה כדאמר לעיל בפ"ב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:3:1)

**עבדים מנין.** אי איתא דאית ליה להאי תלמודא ג"ש דלה לה מאשה הוה קשה דלמה לי קרא בעבדים תיפוק ליה דכל מצוה שהאשה חייבת בה העבד חייב בה וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה כדפריך בש"ס דילן בפ"ק דחגיגה דף ד' לענין ראיה דדריש התם נמי כעין האי דרשא מאל פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון א' וכו'. ובפ"ק דקדושין בהלכה ב' על מתני' עבד עברי נקנה בכסף וכו' משמע דאית ליה להאי ש"ס ג"ש דלה לה לחד תנא דקאמר התם אשכח תני ר' ישמעאל להא מילה וחפשה מלה חפשי מחופשה וכדפרישית שם דגמר אמה העבריה מאשה דכתיב וחפשה לא ניתן לה ובאשה וכתב לה והדר ילפינן עבד מאמה דכתיב בעבד תשלחנו חפשי מעמך וגמר מחפשה דגבי אמה אלא דממסקנא דהתם אינו מוכרח דאית ליה ג"ש דלה לה דקאמר דיליף שילוח שילוח מאשה. ולהך דרשא נמי איכא למידק כה"ג דמאי שנא. והיה צריך לתרץ כעין דתריץ רבינא התם לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין. והרמב"ם ז"ל סתם דבריו בדין דק"ש דלא כתב בריש פ"ד אלא עבדים סתם ולשיטתו ז"ל דס"ל דלמשנה אחרונה חציו עבד וחציו בן חורין פטור הוא מן המצות ואיפכא משיטת רש"י ז"ל כמבואר מדבריו בפ"ב מקרבן פסח ובריש פ"ב דחגיגה לפ"ז היה אפשר לומר דלפי דעתו בכלל עבדים הוא אלא דנראה שם מדבריו דלית ליה האי דרשא כדדריש רבינא בש"ס דילן דכתב מנין שכל אלו פטורין מן הראיה הרי הוא אומר כל זכורך להוציא את הנשים ומ"ע שאין הנשים חייבות בה אין העבדים חייבין בה ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא העבדים ע"כ. א"כ מבואר הוא דממעט חציו עבד וחציו ב"ח מבבוא כל ישראל וחפשתי אחד דרשה זו ולא מצאתי לא בספרי ולא בפסיקתא ולא בהאי ש"ס ולא בתוספתא ובאמת היא גופה טעמא בעי אמאי הניח דרשיה דרבינא ואין כאן מקומו וכתב הב"י סי' ע' בשם אוהל מועד נראה דעבד ואשה חייבין הם בקבלת היחוד דהיינו בפסוק ראשון. ולדרשא דהאי ש"ס עיקר מיעוטא דעבד מפסוק ראשון נפקא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:4:1)

**קטנים מנין.** לדרשא דהאי ש"ס משמע בדעת רש"י ז"ל דאפי' קטן שהגיע לחינוך פטור מדינא שאינו תדיר בה. ולדעת ר"ת בתוס' פירקין חייב ונראה דדעת הרמב"ם כדעת רש"י דכתב בריש הפ' שם סתם נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש וזהו מדינא ואח"כ כתב ומלמדין את הקטנים לקרותה בעונתה וכו' כדי לחנכן במצות כלומר ונכון הוא ללמדם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:6:1)

**ובמזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך.** לפי דרשה דהאי ש"ס דמביתך נפקא לן לא קשיא הא דפריך בבבלי קידושין דף ל"ד ונקיש מזוזה לת"ת דהא בפרשה ראשונה מיהת לא איתקש והתם דפריך כה"ג משום דדריש פטורא דידהו מתפילין מדאיתקש בפ' שניה וכו' א"כ נקיש נמי מזוזה וקאמר לא ס"ד דכתיב למען ירבו וגו' גברי בעי חיי וכו' ולשיטתא דהאי ש"ס ל"צ למידרש מהאי רבויא ול"ק נמי קושית התוס' דמקשו שם בד"ה גברי וכו' דא"כ בת"ת נמי נימא הכי דהא כתיב כי היא חייך וכו' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:7:1)

**וברכת המזון דכתיב וכו'.** משמע דס"ל להאי ש"ס דמדאורייתא מיחייבי והיינו טעמא נמי דמוקי לקמן לברייתא אבל אמרו אשה מברכת לבעלה וכו' בעונה אחריהם כל מה שהם אומרים ולא כדמוקי התם בפרקין דף כ' ע"ב דאכל שיעורא דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן והלכך לא מצי למיפשט התם מהאי ברייתא באמת אמרו וכו' אבל לשיטתא דהאי ש"ס אע"ג דמוקי לכולא ברייתא בעונה אחריהם כל הברכה כדמשמע לכאורה לקמן אפ"ה איכא למימר דנשים מיהת חייבות בברכת המזון מדאורייתא והא דמוקי לה בעונה אחריהם לא קאי אלא אקטן ולא כדנראה לכאורה ותדע דהא מסיק אבל אמרו תבא מארה לבן עשרים וכו' ומאי בעי הש"ס בזה אלא דמסקנת הברייתא קאמר ועל קטן בדוקא קאי וזה דלא כנסחת הבבלי דמייתי אבל אמרו תבא וכו' שאשתו מברכת וכו' ומתני' דסוכה דמייתי הכא לראיה בעלמא דכמו דתנינן שם גבי הלל מי שהיה עבד או אשה וכו' ה"נ נוקמא בקטן הכי א"נ מצינן לפרושי דבאמת מוקמינן לכולא ברייתא בעונה אחריהם ותו לא קשיא קושיא דרבינא דמקשי ליה לרבא התם וליטעמיך קטן בר חיובא הוא דהואיל ובקטן איכא לאוקמי בעונה אחריהם ה"ה נמי באשתו הכי וא"כ אזדא ליה הוכחה דרבינא אלא דנימא כרבא דס"ל למיפשט מהאי ברייתא דנשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא דאע"ג דמלישנא דרבא דקאמר אא"ב מדאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא וכו' משמע דלא בעי לאוקמי בעונה אחריהם דהא ומפיק קאמר מ"מ מכיון דקושיא דרבינא מקטן אינה מוכרחת ומשום דאיכא למידחי ולומר דבעונה אחריו הכל מיירי וזהו בקטן וכדמשמע מהאי תלמודא וכדלעיל א"כ נפרש מילתיה דרבא הכי דפשיט ליה מאשתו ולא תיקשי מבן מברך לאביו דמצינא למידחי דבעונה אחריו מיירי ואף דאינו נראה לחלק הברייתא ולאוקמה רישא בהכי וסיפא בהכי מ"מ הואיל דאשכחן דגם אוקמתא דרבינא אינה מוסכמת לכ"ע דמוקי כגון דאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן והרי סתם אכילה בכזית ורש"י ז"ל כתב כגון כזית לר"מ וכביצה לר"י דמדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת כתיב אבל בשיעור כהאי לא מיחייב אלא מדרבנן וכו' ואין זה עולה לפי דעת הראב"ד ז"ל ומביאו הרשב"א ז"ל ומסכים עמו לדעתו דכזית שאמרו מדאורייתא הוא וא"כ ליתא לשינויא דרבינא ומשום דסתם אכילה בכזית ושיעורא דאורייתא הוא וליכא שיעורא מדרבנן והלכך לא פסק כוותיה דרבינא אלא כוותיה דרבא דרביה הוא והאי ברייתא מיתוקמא בירושלמי דעונה אחריהם מה שהן אומרים זהו תוכן דבריהם ז"ל ומזה מתברר לן דש"ס דהכא ס"ל דכזית שאמרו מדאורייתא הוא וכן נשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא ובזה מובן דברי הראב"ד ז"ל בהשגות סוף פ"ה מהלכות ברכות שסיים שם ואיתא בירושלמי ע"ש והכ"מ לא ביאר כלום בזה וממה שהבאתי יתבאר לך דהא בהא תליא ובמאי דפליגי הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם דתופס לשינויא דרבינא משום דפוסק כזית מדרבנן הוא וא"כ לא נפשטה בעיא דרבינא אם נשים חייבין בבה"מ מדאורייתא או לא והראב"ד דפוסק כזית מדאורייתא הוא ומשום דסמך על האי דאמרינן פרק ג' שאכלו ולהוציא אחרים עד שאכל כזית דגן הלכך דחי לשינויא דרבינא דהתם ושנינן להאי ברייתא כדשני האי ש"ס דהכא ויצטרך לנו באור זה בפרקים הבתים לפנינו בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:8:1)

**שהרי כסות לילה פטור מן הציצית.** כבר בארתי במקומו בפ"ק דקידושין דהא דמדייק הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות ממה דאמר הכא דבמיוחד תליא מילתא דמדקאמר כסות לילה פטור משמע הא כסות מיוחד ליום חייב אפי' לובשו בלילה וכ"כ התוס' שם בדף לד ד"ה תפילין וציצית וכו' להוכיח כן ואליבא דר"ש דקי"ל כותיה במאי דס"ל דציצית זמן גרמא הוי נשים פטורות הן ע"ש. ולדעת הרמב"ם למאי דכתב הטור בסי' י"ח אליביה דס"ל דבלבישה תליא מילתא איכא למימר דלא קאמר הכא כסות לילה אלא לעני לפוטרו אפי' לובשו ביום אבל כסות יום אפשר דמתחייב הוא אם לובשו בלילה ואפשר נמי דפטור ומכיון דאיכא למימר הכי והכי א"כ לחלוקה זו לא שמעינן מהכא מידי כמו שרצו התוס' לדייק גם בחלוקה זו אלא דחלוקה הראשונה והיינו במיוחד ללילה זהו דלא כדעת הרמב"ם לפי סברת הטור בדעתו ואפשר לפרש גם לדעת הרמב"ם כעין מה שכתבתי ועיין בב"ח שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:9:1)

**כל מצוה שאדם פטור וכו'.** ובחידושי הרשב"א ז"ל מצאתי שהגיה וכתב שאין אדם פטור ולמאי דפרישית בפנים אפשר לקיים גי' הספרים והיינו הך דלפי גרסתו ז"ל על מחויב בדבר עכשיו קאי ולפי גי' הספר מחויב הוא אלא שכבר פטר עצמו דעיקר הכוונה לומר שאע"פ שיצא מוציא כדאמרינן בסוף פ"ג דר"ה חוץ מברכת הנהנין ובסמ"ג עשין כ"ז הובאה הגי' כמו שהיא לפנינו כל מצוה שאדם פטור וכו' וכך העתיק הרא"ש ז"ל בפ' שלשה שאכלו על הא דלקמן. ובהא דקאמר הכא חוץ מברכת המזון התוס' דף מ"ח ע"ב ד"ה עד שיאכל כזית דגן וכו' רוצים לומר שם דה"ה בברכת המזון אע"פ שיצא מוציא ולא הזכירו כלום להא דהכא והרשב"א ז"ל רצה לחלק בין דאורייתא לדרבנן ויתבאר מזה בעזרת האל במקומו בפ' שלשה שאכלו וע"ש בהלכה ב' ד"ה לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:9:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:9:2)

**לא מסתברא בק"ש וכו'.** אע"ג דבק"ש מיעוטי כתיבי כדלעיל ה"ק לא מסתברא בתפילה וכו' כלומר הא תפילה מדרבנן היא וקאמרת דכשתיקנו חכמים לכל הוא דתיקנו ומשום דכי לא מסתברא הוא שיהא כל א' מבקש רחמים על עצמו א"כ נימא נמי בק"ש כן דנהי דמדאורייתא פטירי מיהת מתקנת חכמיה ליחייבו ומכאן יש סמך לדעת האומר דעכ"פ קבלת מלכות שמים מיחייבי כמו שהבאתי לעיל בד"ה עבדים והיינו מדרבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:10:1)

**מה בין סוכה ומה בין לולב.** אע"ג דלא שייכא הכא מייתי לה משום דהני אמוראי הוו מתיבין להני תרתי בעיות כדקאמר הוו מתיבין וכו'. ובעיקר הקושיא היה נראה דהא דקאמר סוכה אינה טעונה ברכה וכו' כשנוייא הוא להא דמקשי וכדפרישית בפנים ומיהו יותר מתפרש בפשיטות דהא גופה שייכא להקושיא דהוו מקשי מה בין סוכה וכו' מפני מה סוכה אינה טעונה ברכה כל שבעה ולולב טעון ברכה כל שבעה ובתר הכי קאמר דגם ר' יוסי ור' אחא הוה קשיא להו קושיא זו בעצמה ועלה משני סוכה נוהגת בלילות וכו' וכן הוא דעת שמואל בש"ס דילן פ' לולב וערבה דף מה ע"ב וכדמפרש טעמא לולב מפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפי נפשה הוא סוכה וכו' כחד יומא אריכא הוא וכך הוא בתוספתא פ"ו ומייתי לה הש"ס לקמן בפ' הרואה בהלכה ג'. אבל התם מסיק כר' יוחנן דאמר אחד זה ואחד זה כל שבעה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:3:11:1)

**תיפתר בעונה אחריהם.** עיין לעיל בד"ה וברכת המזון מה שנתבאר מזה בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:4:2:1)

**מהו מהרהר ברכות.** לפי פשטות הסוגיא היה נראה לפרש דאברכות ק"ש קאי וכ"כ ה"ר יונה ז"ל לפרש להא דהכא דבענין אחר הוא מסוגית הש"ס דילן דסוגיא דהאי ש"ס ס"ל דפלוגתא דר' יהודה ורבנן לאו בק"ש היא דכיון שהיא מן התורה כ"ע מודים שמוציא בשפתיו ולא נחלקו אלא בברכות דחכמים ס"ל דבעל קרי מהרהר בלבו הברכות אבל אינו מברך בפה לפניה ולאחריה ור' יהודה ס"ל דמברך לפניה ולאחריה כלומר דאפי' הברכות מוציא בשפתיו וכתב עוד וזה הפירוש היה נראה אלא שהגמרא שלנו אינה הולכת על דרך זה כלל דבהדיא משמע שנחלקו בק"ש עצמה דקאמר והרי תפלה ולמה לא התירו לו להרהר ומשני שאני תפלה דלית בה מלכות שמים ומקשינן והרי ברכת המזון לאחריו דליח ביה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו אלא ק"ש ובה"מ דאורייתא ותפלה דרבנן הנה למדנו בפירוש דבק"ש שהיא מדאורייתא נחלקו עכ"ל והנה נהי דלישנא דהתוספתא דמייתי הש"ס הכא לקמיה היינו יכולין לפרש לפי כוונת פירושו ז"ל בהאי דהכא דהא דקאמר ר"מ והיינו ת"ק דמתני' קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו היינו שמוציא הוא בשפתיו ולא שהוא מהרהר בלבו אלא לאפוקי שלא ישמיע קולו לאזניו וחכמים דהתוספתא דהוא ר' יהודא דמתני' ס"ל משמיע לאזניו ומברך וכו' והאי אינו מברך דקאמר ר"מ שלא יוציא בשפתיו אבל מהרהר בלבו הברכות מיהו לישנא דהמתני' הוה קשיא לן דלפי פירוש הזה מאי האי מהרהר בלבו ואינו מברך דקתני לא הוה ליה למיתני אלא מהרהר בלבו הברכות שלפניה ושלאחריה וממילא ידעינן דק"ש בעצמה מוציא בשפתיו הוא. וזהו שהכריחני לפרש כוונת הסוגיא דהכא כעין כוונת סוגית הש"ס דילן. ואם שנראה דוחק מוטב זה משנסבול דוחק בלישנא דהמתני' לפי כוונת פירוש הנזכר. ומיהו אי הוה ניחא לן לפדש המתני' לפי כוונת הסוגיא לפירוש ה"ר יונה דהא דקתני מהרהר בלבו אברכות דוקא קאי ואינו מברך היינו שלא יוציא בשפתיו לא הוה קשיא לן מסוגיא דהתם דאף דמשמע בהדיא דמפרש שם לפלוגתייהו דרבנן ור' יהודה בק"ש עצמה משום דהתם לא מפרש הכי אלא אליבא דרב חסדא דס"ל הרהור לאו כדבור דמי ואינו יוצא י"ח בהרהור אלא למה מהרהר כדר"א כדי שלא יהו כל העולם עוסקין והוא יושב בטל כדקאמר התם ועלה הוא דפריך והרי תפילה וכו' וכל זה הוא אליבא דרב חסדא אבל אליבא דרבינא הא קאמר התם הרהור כדבור דמי לענין שיוצא י"ח בהרהור והא דאינו מוציא בשפתיו משום דהכי אשכחן בסיני שנצטוו לפרוש מן האשה והתם דבור הוה דשומע כעונה כדפירשו התוס' ולפיכך היו צריכין לטבול אלמא דדבור אסור לבעל קרי והרהור מותר ויוצא בזה י"ח. והשתא כל השקלא וטריא דלקמן אליבא דרב חסדא הוא דאזלא דלדידיה ולטעמיה דלמה מהרהר שלא יהו כל העולם וכו' ושני מעיקרא דשאני ק"ש דאית בה מלכות שמים וכו' אלא ק"ש ובה"מ דאורייתא וכו' זהו דמוכרח הש"ס לחלק הכל לפי סברת רב חסדא. ולרבינא אפשר דאין הכי נמי דמפרש לפלוגתייהו דמתני' דאברכות הוא דקאי כדנראה מפשטות הסוגיא דהכא. וא"ת דעל כרחך גם לרבינא אין לפרש לפלוגתא דמתני' אלא בק"ש עצמה דהא קאמר כדאשכחן בסיני שהיה צריך פרישה לדבור וא"כ אף בק"ש אין לו להוציא בשפתיו להת"ק. א"כ כד אתינן להכי אין לפרש גם להסוגיא דהכא כפי פי' ה"ר יונה דהא בהדיא קאמר הכא לקמן דאפילו לשמוע ד"ת אסור וקא יהיב טעמא בתחלה והיו נכונים וכו' וזהו כרבינא דהתם ולכאורה קושיא היא לפירושו ז"ל בענין סוגיא דהכא אם לא שנדחק לפרש ולומר דתמן אמרין וכו' ואנן לא סבירא לן כוותייהו. והנה לדינא דבעל קרי אין כאן נ"מ לדינא בזמן הזה בין הני פירושים. מיהו בענין אי הרהור כדבור דמי לענין לצאת י"ח נ"מ גדולה לדינא איכא ורוב הפוסקים פסקו כרב חסדא דלאו כדבור דמי אף לענין לצאת י"ח כ"א בשעת הדחק ואונס. אמנם דעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כרבינא דהרהור כדבור דמי ועיין לקמן ריש פ"ד מהנתבאר מזה בס"ד. כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין. ולקמן אמר כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני התלמוד וכו' וזהו כדאמר בבבלי פרקין שלא יהו ת"ח מצוין אצל נשותיהן כתרנגולין ונראה דמכאן למד הרמב"ם ז"ל לומר דשתי תקנות הוו כמ"ש בפ"ד מהלכות תפלה בהלכה ד' שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול וב"ד שעמדו אח"כ התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול וכתב הכ"מ על זה תמיה לי מלתא וכו' אלא שאיני יודע היכן מצינו גזרה זו דב"ד שאחריהם עכ"ל והרי מצינו זה כאן דהא דקאמר מפני התלמוד תקנת עזרא היא כדקאמר התם והא דקאמר שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו והיינו לכל ישראל מפני התפלה א"כ ש"מ שתקנה שנייה היא מב"ד שאחריהם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:4:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:4:8:1)

**כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה.** הכי אמר ר"א בר' שמעון ג"כ בבבלי זבחים דף ק"ב ע"ב אמר רב האי דינא מר"א בר' שמעון גמירנא בבית הכסא דלתה בא טבול יום ואמר וכו' והיכי עביד הכי והא אמר ר' יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא לאנסו שאני. והב"י הביא לזה בסי' פ"ה בשם ה"ר מנוח ז"ל ודע דמ"ש הב"י בסי' ס"ב בענין אם יוצא י"ח בהרהור בק"ש וז"ל כתוב בא"ח לפי דעת הירושלמי נראה שאם מחמת חולי או אונס אחר קורא ק"ש בלבו יצא שנא' אמרו בלבבכם וגו' עכ"ל ולא נמצא זה בירושלמי שלפנינו לא במכלתין ולא במקום אחר ומקרא דאמרו בלבבכם דריש בפ"ק בהלכה א' לענין אחר גבי דהוה קרי וחזר וקרי עד דהוי שקע גו שינתיה כדכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ופשוט הוא דבכה"ג לכ"ע יצא וכמבואר לעיל ד"ה מהרהר ברכות וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:4:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:4:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:4:16:1)

**מחמירין בה לטבול במים חיים.** לא מצינו חומרא זו לטבילת שאר טמאים מדאוריית' מלבד בזאת שמפורש בכתוב ורחץ את בשרו במים חיים שהן ממעיין הנובע והתם לא גריס בההיא דר' ינאי בדף כ"ב אלא כך שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה ופירש"י ז"ל שמחמירין במ' סאה. ואפשר דטעמא דחומרא דהכא מפני גודל הגדר כדמשמע מהאי עובדא דאשת איש דלעיל דקאמר עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין וכו' ומפני שסתם מקואות לא היו צריכין לחזור אחריהן כל כך דמצוין הן ולפי שהתקינו במים חיים היו צריכין לחזור אחריהן בטורח הרבה עד שבין כך עברו העוברין והשבין ובטל העבירה והיה להן מנהג חומרא בטבילה זו יותר מחומר אשת איש ונדה כדמשמע נמי מהאי עובדא דר' יוסי בן חלפתא דלעיל. ובהאי דקאמר התם אפשר במרחצאות וא"ל רב חסדא וכי יש טבילה בחמין ולמדו מכאן חומרא לטבילה במים חמין וכמו שהובא בב"י י"ד סי' ר"א ובשם המרדכי דשבועות הביא לפרש להאי דטבילה בחמין מי איכא ומראה פנים לכאן ולכאן ומיהו מגמרא ערוכה משמע בהדיא דדוקא בכולה שאובין הוא דאמרו טבילה בחמין מי איכא כדאמרינן בפ"ק דתענית דף י"ג ע"א לימא מסייעא ליה כל חייבי טבילות וכו' במאי אי לימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו הרי דלא אמרו אלא בכולה שאובין והיינו במרחצאות דקאמר נמי התם בפרקין וכן כתבו שם התוס' לדייק דכולו שאוב לא מהני טבילה אפי' ע"י המשכה ע"ש הרי לך ראיה גדולה מפי' התוס' דהתם למנהגינו להקל במקוה שנשארה בה כשיעור להמשיך לתוכה מים חמין לחממה דלא אסרו אלא בכולה שאובין ובהא הוא דאמרו טבילה בחמין מי איכא והתם בחייבי טבילות מדאורייתא קאמר. ועוד דהא בכהן גדול התירו להטיל לתוכה מים חמין כדאמרינן ביומא פ"ג וטבילה דידיה נמי מדאורייתא היא כדכתיב ורחץ במים וגו' ולא שייך לחלק בזה בין מקדש לגבולין כמו שרצו לי"א שם כן דלא אמרו זה אלא בדבר שהוא משום שבות בלבד כדאמר התם בש"ס דילן גבי והלא מצרף וכו' אין שבות במקדש לגי' התוס' ובמקומו ביומא הארכתי עוד בזה בס"ד ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:5:1)

**אבל בצלולין אסור וכו'.** זהו כדעת הי"א התם בפרקין דף כה ע"ב וכן דעת כל גדולי הפוסקים ז"ל דלבו רואה את הערוה אסור ולא כהת"ק דס"ל מותר וכדהובא בטור סי' ע"ד. ועיין לקמן פרק הרואה בהלכה ב' ד"ה היה יושב בתוך ביתו ערום מה שנתבאר שם מדין זה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:8:1)

**ובלבד באדומים.** כך היא גי' התוס' והרשב"א והרא"ש ז"ל. וכתבו התוס' בדף כה ד"ה לית הלכתא וכו' ובירושלמי יש דבאדומים בלבד יש לחוש ולא ידעינן לפרש כלומר שנסתפקו בפי' אדומים אם על התרנגולים אדומים בצבע קאי או אדומים הבאים מארץ אדום קאמר ומשום דשכיחי שם שעורים הרבה כדאמרינן בפ"ה דכתובות לא פסק לה שעורים כפול אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום. ובשביל כך מעלה צואתן ריח רע הרבה. והרשב"א מפרש אדומים ממש דקים להו שצואת האדומים קשה מן האחרים כדקים להו בין החמור לשאר בהמות וגי' הראב"ד ז"ל היתה צואה אדומה וכן גריס מי רגלים של חמור וכו' כמו שהובא בהשגות בפ"ג מק"ש בהלכה ו' והכ"מ ביאר שם דגי' הרמב"ם ז"ל היתה כמו שהוא לפנינו מרחיקין מגללי בהמה וכו' וכ"כ בב"י סי' ע"ט ופסק שם כהרמב"ם ובמה שהביא בש"ע שם כגי' הראב"ד וכפירושו כוונתו נסתרה והיא נעלמה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:9:1)

**מסוף ריח רע ארבע אמות.** זהו כרב חסדא שם לפי גי' הספרים מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח וכן דעת רוב הפוסקים ז"ל כמבואר שם בסי' הנזכר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:10:1)

**ומהו כדי רביעית רביעית בתוך רביעית.** למאי דפרישית בפנים אתיא הא דהכא כרב נחמן שם ע"ב בענין דקאמר מחלוקת לבסוף אבל בתחלה כל שהוא והכא משמע דוקא אם מי רגלים רביעית הן אז צריך רביעית מים לבטלן והתם לא נחית להא ורב יוסף אמר שם מחלוקת בתחלה וכו' ופסקו הפוסקים כרב יוסף לחומרא ורביעית שאמרו לתוך מי רגלים של פעם אחת כדכתב הרמב"ם שם בהלכה י' ובזה לא פליג האי ש"ס וכדפרישית:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:11:1)

**מן ימא לטיגני.** שני מקומות קרובים הן זה אצל זה כן פי' ר"ח ז"ל בתוס' פ"ק דקידושין וכן מבואר בהאי ש"ס בגיטין פ"ו וכלומר דהכא נמי אין הרקיקה מועלת אלא כשקרא לאלתר אבל לאחר שעה נבלע והולך ואינו מציל וכן פי' הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל והובאה שם בסי' ע"ו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:12:1)

**הורי ר' יסא וכו' כהדא דרב חונה.** הפוסקים לא זכרו מזה לחלק בין אם המטה גבוה עשרה טפחים או לא ואפשר דהכא בתיבה של שאר ספרים איירי וכדעת התוס' בשלהי פרקין לחלק בין ס"ת וחומשין לשאר ספרים דדיין בכיסוי בעלמא וה"נ לענין זה והא דריב"ל דהכא הוא כדאמר התם ס"ת צריך לו מחיצה עשרה טפחים ומסיק שם דדוקא בדליכא ביתא אחרינא הא אית ליה ביתא אחרינא אסור ואפי' מחיצה עשרה לא סגי ליה וכ"כ הרשב"א ז"ל ושארי הדינין דהכא מבוארין הם שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:17:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:17:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:17:1)

**באהן דרקק וכו'.** וכתב הרשב"א ז"ל דיש גורסין באהן דרקק אם טיילין דהוא אסור ופי' בהלכות הנגיד אם כמטייל כלומר שלא מאונס וכן הביא הרא"ש והראב"ד ז"ל פי' דבטעות ידי סופר הוא והכין איתא כל עמא מודיי באהן דרקק אם אצטלין דהוא מותר ואתיא כגמ' דילן דאמרי' מבליע באפרקסתו. ומה דאמר ריב"ל הרוקק בבית הכנסת וכו' ליתא דהא אסיק רבא בפ' הרואה שהוא מותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:17:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:17:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:17:2)

**המתפלל אל ירוק וכו'.** מביאים לזה הרא"ש והטור סי' צ"ב. והמתפלל אל יטיל מים וכו' כדברי ר' אמי הכא כך מדייק בבבלי מגילה דף כז דאם המתפלל מרחיק ד' אמות ומשתין אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעי שאין לך ד' אמות שלא יתפללו בהן עוברי דרכים אלא תני שהא וכו' משום שכל ארבע אמות תפלתו סדורה בפיו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:19:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:5:19:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:5:19:1)

**מן הדא דגניבא.** בתמיה וכדפרישית בפנים. והתם בפרקין בדף כה מתמה על גניבא גופיה כעין האי קושיא דאמר רב יוסף שרא ליה מריה לגניבא השתא צואה אמר רב כיון שקרמו פניה מותר מי רגלים מיבעיא וכו' והכא דהתמיה על ר' אבא משמיה דרב השיב לו חזקיה אפי' וכו' כמבואר בפנים והמסקנא דהכא כדהתם דאפי' יבשה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין וכדעת הרמב"ם ז"ל ויש ללמוד מכאן להא דאחרונים מסתפקים בסי' צב בדין צואה בזמן הקור שנקרשת הרבה וקשה כאבן. ומהכא משמע דאסור דקאמר אפי' עשויה כעצם אסורה מפני שמשמשה קיים וא"כ מה לי אם נעשה כעצם מחמת הקור או מחמת יבישות הלא ממשה קיים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:6:2:1)

**עד כדון זב שראה קרי וכו'.** עיקר פי' הבעיא הויא כדהתם בשלהי פרקין ומיהו הכא דמוסיף הש"ס לדייק וקאמר לקמן עד כדון בשבאת לו טומאה קלה בסוף וכו' והיינו הך דבעייא קמייתא ולכאורה כפלי דברים יש כאן ולכן בארתי היטב בפנים מה כוונת הש"ס בהוספת דברים אלו ופשיטות הבעיא הוי כדהתם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:6:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 3:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/3:6:2:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא