## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 5

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:1:1)

**אין עומדין.** כדי שיכוונו את לבם. בנוסחת הבבלי לאביהם שבשמים. ובנוסחות משניות למקום. ובתי"ט דקדק בזה דמנוסחא דהכא משמע דהכוונה היא על אמירת התפלה ע"ש ואין הכרח בדקדוקים כאלה דמאחר דקתני מתוך כובד הראש שיחשוב בלבו מהכנעה והיראה לפניו ית' א"כ על זה קאי נמי חסידים הראשונים וכו' כדי שיכוונו את לבם לזה וכמה דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מתפלה הלכה י"ו כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל. והיינו הך דאמרן וגם לנוסחא זו היא הכוונה בעצמה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:2:1)

**הבא מן הדרך אסור להתפלל.** בבבלי עירובין דף ס"ה ע"א גרסינן אר"א הבא בדרך אל יתפלל שלשה ימים שנאמר ואקבצם אל הנהר וגו'. ולכאורה הם כשתי נוסחאות שונות אבל לקושטא דמילתא לדבר אחד נתכוונו דהכל במיצר תליא מילתא וזהו דקאמר אבתריה ר' זריקן ור' יוחנן בשם ר"א המיצר אסור להתפלל לא מסתברא וכו' כלומר הא דאמרת הבא מן הדרך וכו' כשהוא מיצר אז הוא אסיר דהא הוא דשייך למילף מהאי קרא דהצער מהטרדא עושה לו כשיכור וכן אפי' לא בא מן הדרך אלא שהוא מיצר בדבר א' אין לו להתפלל עד שתתיישב דעתו וכפירושא דמילתא היא להא דאמר ר' ירמיה. והיינו הך דאמרו התם הבא בדרך וכדיליף מקרא דעזרא דכתיב ונחנה שם ג' ימים ואבינה בעם דלמא שבא מן הדרך והיה רוצה לנוח שם וישב ג' ימים בכדי שתתיישב דעתו והכל לפי מה שהוא כללא דמילתא הכל בזמן שיוכל להתישב דעתו הדבר תלוי וכך לי הבא בדרך וכך לי הבא מן הדרך וכן משמע משה בהא דקאמר לעיל אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר בצר אל יורה ואהאי קרא עניה ושכורת ולא מיין קאי דהא בצר אל יורה אינו כתוב בשום מקום וכדכתבו התוס' שם בשם רבינו קלונימוס והביא ראיה מדדריש הכא. ולא דברו חכמים אלא בהוה דהבא מן הדרך מסתמא הוא מיצר מחמת טרדא ועייפות עד ג' ימים וסמכו לזה מקרא דעזרא. והן הן דברי הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ט"ו מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור וכו' אמרו חכמים ישהא שלשה ימים וכו' ע"כ. הרי בטרדות ובמיצר תליא מילתא והכ"מ כתב שם שאפשר שכך היתה גרסתו בגמרא הבא מן הדרך ואין מן הצורך לשנות הגי' אלא דזה כנלמד דבר מדבר הוא והסוגיא דהכא מלמדת על סוגיא דהתם וכדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:3:1)

**לא מתוך שיחה וכו'.** כך היא הנוסחא בתוספתא פ"ג עד אלא מתוך דברים של חכמה שכן מצינו בנביאים הראשונים וכו' ולפי נוסחא זו אין לה שייכות כל כך להאי שכן מצינו ובנוסחת הבבלי דף ל"א לא מתוך שיחה וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה וכו' שכן מצינו וכו' ושפיר שייך שכן מצינו על הא דלעיל מתוך שמחה של מצוה. ובפירושי ה"ר יונה גריס להאי דהכא לא יעמוד אדם להתפלל אלא מתוך שיחה נאה וכו' ושייך נמי על זה שכן מצינו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:3:2)

**והכתיב והיו דראון לכל בשר בעכו"ם היא עסקינן.** הוי מצי לשנויי והיה מדי חדש בחדשו תחת מקרא הזה כדמשני לסיום מגלת קינות אלא דעדיפא מינה משני דההיא לא מיקרי פורענות כלל דבאה"ע עסקינן והיינו דלא מייתי כלום מסוף תרי עשר דהתם נמי לאו בפורענות דישראל משתעי ובסוף קהלת ע"כ דתריץ כמו דמתרץ למגלת קינות. ובתוס' שם ד"ה שכן מצינו וכו' מביאים להא דהכא וכתבו מיהו מהני קראי דסוף תרי עשר וקהלת לא פריך מידי שחושבו בטוב בדברי תנחומין ולא מיירי בפורענות דישראל. וכלומר דלא צריכין להאי שינויא אחרינא מכפילת הפסוק אח"כ. ומיהו מה שכתבו ג"כ לקהלת בהאי שינויא זהו דוחק לפרש קרא כי את כל מעשה וגו' דלא קאי כ"א על האומות בלבד ומחוורתא דסמיך על האי שינויא השיבנו תחת וכו' וכן נמי בקהלת כן סוף דבר הכל נשמע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:4:1)

**העוסק בצורכי צבור כעוסק בדברי תורה.** משמע דלענין לעמוד ולהתפלל מתוכו קאמר וכן משמע מדברי התוס' שם ד"ה רב אשי עביד כברייתא שמביאין להאי דהכא עלה א"כ פירשו כן וכן הרא"ש ז"ל שם אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ו מתפלה בהלכה ח' אחר שכתב דין דת"ת לענין להפסיק לתפלה כתב וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בד"ת וא"כ היה מפרש לענין שא"צ להפסיק לתפלה ולב' פירושים אלו מביא הטור בסי' צ"ג. ועדיפא להרמב"ם צרכי רבים וכדין מי שתורתו אומנותו מדמי לה כדמוכח משם וכן לענין ק"ש כתב בפ"ב מק"ש בהלכה ה' היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק וכו' ואע"ג דהכא לא מיירי אלא לענין תפלה מ"מ הואיל וצורכי רבים עדיפא פסק ג"כ לענין ק"ש כן וזהו כמשמעות דברי הכ"מ ג"כ בענין זה כמ"ש דע"כ לומר שסובר רבינו דהירושלמי לא מיירי אלא לענין תפלה בלבד וכו' וכלומר דהואיל לענין תפלה סגי אם מדמינן לה כת"ת למי שתורתו אומנותו הילכך קאמר הכא כעוסק וכו' לפירוש הרמב"ם ומיהו ע"כ דעדיפא היא צרכי רבים לדעתו ז"ל דהא מד"ת מפסיקין לק"ש ואפילו מי שתורתו אומנותו כדאמרינן פ"ק דשבת לשיטתא דהתם כמה שבארתי בפ"ק ואלו מצרכי רבים אין מפסיקין אפי' לק"ש. וזהו דלא כמה שכתב בב"י בסי' ע' דנראה מדברי הרמב"ם שהוא מפרש להאי דהכא לענין שלא להפסיק מצרכי צבור לק"ש שכתב בפ"ב וכו' ועל זה קשה דאם היה מפרשו לענין ק"ש א"כ מהיכן למד לומר דאין מפסיקין הא לא קאמר אלא כעוסק בד"ת ואף דלשיטתא דהאי תלמודא היה ניחא דאמר בפ"ק דמי שתורתו אומנותו אינו מפסיק אפי' לק"ש מ"מ לדעת הרמב"ם אין לומר כן דפסק דלא כשיטת הבבלי כנזכר וכן מבואר זה בפ"ק ועל כרחך כדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:4:2)

**תני בר קפרא אמר אחד עשר יום וכו'.** ובבלי פרקין שם לא קחשיב להא בהלכות פסוקות ושמא משום דבשלהי נדה פליג ר"י ור"ל הלכה אחד עשר או הלכות אחד עשר שנינו כדמפרש התם הלכך לאו כהלכה פסוקה חשיב לה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:4:3)

**מרבה אדם דגן בתבן.** התם גריס מכניסה במוץ שלה וכו' ומשמע דקודם המירוח ועד שלא נתחייב במעשר יכול הוא לעשות כן ומלישנא דהכא משמע דאף לאחר שנגמר מלאכתו למעשר יכול הוא להערים ולערבבו בתבן וכן פי' רבינו יונה ז"ל דנראה מהאי דהכא דאף לאחר שנעשה דגן גמור יכול לפוטרו ונסתפק שם אם צריך שיערב בו כל כך תבן שירבה על הדגן ויתבאר מחלוקי דינים אלו במקומו בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:4:4)

**אבדן שאל לרבי כמה מעלות בקדש וכו'.** לאו דאמר לו דליכא אלא ארבע דהא במתני' דחומר בקדש קחשיב טובא ובגמרין פליגי בפירושו דהתם אי עשר מעלות שנו או אחת עשרה מעלות שנו וכן בהאי תלמודא פליגי שם אלא דה"ק אחר שאמר לו כמו ארבע מעלות מהן ולאו דוקא אלא איזה מהן שאמר לו ואח"כ קאים ומצלי וקמ"ל דגם אלו מעלות שנשנו שם כהלכות פסוקות הן דעל גופי דיני המעלות אין חולק בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:7:1)

**וגילו ברעדה אמר ר' אחא וכו'.** עיקר הלימוד מעבדו את ה' ביראה יליף ליה וכדהתם וכדפירש"י ז"ל אלא דסוף הפסוק דריש התם רבה במקום גילה שם תהא רעדה והכא דריש לפי פשוטו של מקרא דארישיה קאי כדמייתי התוס' שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:11:1)

**כאן ביחיד כאן בצבור.** משמע דבתפלת יחיד ממש קאמר ולא פליג אהא דאמר התם בפ"ק דף ו' אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ והבאתי מזה בפ' דלעיל שם ומשמע דאפי' כשמתפלל ביחיד קאמר דיש לומר דהכא מיירי ביחיד כזה שהוא מתפלל בבית מדרשו במקום שהוא לומד שם וכדאמרי' שם בדף ח' ר' אמי ור' אסי אע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דגרסי והיינו בתפלת יחיד היו מתפללין שם וכדעת הסוברים לפרש כן וזה מוכרח מדמייתי התם להא דר' אמי ור' אסי לקמן בסוף הפרק דלעיל אהא דקאמר התם דר' ינאי היה מצלי מוסף ביחיד אף במקום שיש חבר עיר ש"מ דגם הא דר' אמי ור' אסי בתפלת יחיד איירי וכך נראה דעת הרמב"ם במה שכתב בפ"ח מתפלה בהלכה ג' וחכמים גדולים אע"פ שיש להם בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללין אלא במקום שהיו עוסקין שם בתורה והוא שיתפלל שם תפלת הצבור ודקדקו מפרשים בדבריו דלהתפלל בעשרה שם קאמר כמו שהביא הכ"מ שם והסכים לפי' הזה ומיהו אינו מוכרח דאי הכי היה מפרש דבריו לומר והוא שיתפלל בעשרה שם אלא דנראה דמ"ש שיתפלל שם תפלת הצבור היינו בשעה שהן מתפללין ובמה שהן מתפללין אם שחרית ואם מוסף ולמד זה מהא דאמרו התם בפ"ק דף ז' ע"ב גבי הא דרב נחמן דהוה מצלי בביתו ביחיד ולימא ליה מר לשלוחא דבעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעי למר וא"ל מאי כולי האי וכו' ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין וזהו תפלת הצבור דקאמר הכא והא דקאמר לקמן וכיצד היא תפלת הצבור וכו' לא קאי אהא דלעיל אלא לבאר סדר תפלת הצבור בעלמא הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:13:1)

**צריך להכנס לפנים משני דלתות.** משמע דלהכנס לפנים ממש קאמר ולא כהי"מ להא דגרסי' התם דף ח' ע"א בדרב חסדא שיעור שני פתחים דישהא כשיעור ב' פתחים קאמר וכתב הטור בסי' צ' דאין לחלק אם הבהכ"נ פתוחה לרה"ר אם לא וכן נראה מגרסת הירושלמי דקאמר משני דלתות משמע דלאו משום פתיחת הפתח היא ומשמע נמי כפשטיה שיכנס לפנים משני דלתות ע"כ ונראה לחזק עוד האי פירושא מדדריש הכא לדלתותי וגם למזוזות וכלומר דכפל דקרא בא ללמדינו דלעולם צריך שיכנס לפנים משני דלתות אפי' אינו פתוח ולפנים משתי מזוזות בפתוח וזהו מזוזות פתחי ואי הוה כתב חד לא הוה ידעינן אלא בפתוח וזה הוא שדקדק הרמב"ם ז"ל להביא סיפיה דקרא שכתב בפ"ח מתפלה בהלכה ב' יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל לקיים מה שנאמר לשמור מזוזות פתחי דמכפלות דסיפיה דקרא למדנו שאין לחלק:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:14:1)

**צריך להקל את רגליו.** כדאמר שם בדף ו' למיעל מצוה למירהט שנא' נדעה נרדפה וגו' ולצאת הולך קימעא לא דריש התם מקרא אלא כך אמרו היוצא מבהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה ודרשה דהכא אף שאין זה נלמד דבר מענינו דאיוב אמר זה כמדבר מצערו כי אתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי ואפשר דהכי דריש דקאי על ריש דבריו שם אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך וגו' וגם דבר זה אתה מדקדק עמי כי אתה צעדי תספור כשאני יוצא מדבר מצוה אם צעדי המה כהוגן ושלא להפסיע בהם פסיעה גסה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:15:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:15:1)

**ברית כרותה היא וכו'.** כל זה מביא הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' ת"ת והטור י"ד סימן רמ"ו מלבד מה שאמרו כאן הלמד אגדה מתוך הספר וכו' ואפשר משום דלא משמע הכי מהש"ס דילן שהרי בכמה מקומות אמרו דלא הותרו ליכתב אלא משום עת לעשות וגו'. ובהאי דבצינעא בבבלי מ"ק דף ט"ז דריש מחמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר אלא מדרשא דקרא דהכא שמענו שברית כרותה שאינו שוכח וגם שהוא מחכים וכלשון הרמב"ם שם והסובר וכו' כדפרישית דשלא ישנה בלחש דרשו בפ' כיצד מעברין דף נ"ד מקרא דערוכה בכל ושמורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:17:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:17:1)

**היה כותב את השם אפי' מלך שואל בשלומו לא ישיבנו.** הכי הוא בתוספתא והרי"ף ז"ל בהלכות ס"ת העתיק מלך ישראל וכן הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילין בהלכה ט"ו וטעמם משום דלא עדיף מתפלה. ומ"ש הנ"י שם לפרש היה כותב שנים או שלשה שמות כגון שהניח ביריעה שמות רבות שלא רצה לכותבם מפני שלא היה טהור והניח להם מקום ובא לכתבם עתה בבת אחת. ומביאו הב"י בי"ד סי' רע"ו. והפי' הזה תמוה הוא ולא ראה מה שאמרו הכא בהדיא כגון וכו' וכו מוכרח מדברי הרמב"ם שפי' כן שהרי הביאו בדיני תפילין ובהם ודאי אינו סובל פי' הנ"י דהוי שלא כסדרן. ושני שמות וכן ג' שמות כבר נמצאו בתפילין רצופין זא"ז. ובתורה עוד ג' שמות רצופין בי"ג מדות. וא"כ שפיר קאמר הר"י אסכנדרני שהביא הב"י שלמד מכאן דלכל השמות שאינם נמחקים צריך כתיבה לשמה וע"ש. וכן מ"ש הנ"י ומפסיק ביניהם בין שם לשם ומשיב שלום לכל אדם. הכא סתם אמרו ומשיב שאילת שלום ומשמע דאדלעיל קאי וכן הרי"ף והרמב"ם לא כתבו לכל אדם אלא ומשיב בלבד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:21:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:21:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:1:21:1)

**אפילו נחש כרוך וכו'.** כתוב בפירושי תהר"י במתני' ואע"פ שאין לו להפסיק ולדבר אפ"ה יכול ללכת כדי שישליכנו מעליו שלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום ע"כ. ודברים אלו תמוהים הן דלא משמע כן לא בש"ס דהבבלי ולא הכא שהרי בהדיא אמרו כאן לא אמרו אלא כרוך אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו ה"ז מסתיר מלפניו וכו' ואם כן דוקא במרתיע כנגדו שאז דינו כעקרב בהא הוא דאמרו שיתרחק ויסלק עצמו משם אבל לא בכרוך דבזה אין לו לזוז ממקומו וכן נראה מרבינו יונה ז"ל בעצמו שהיתה הגי' לפניו כמו שהוא לפנינו דכך הובא שם לקמן על הפיסקא לא שנו אלא נחש וכו' וז"ל ובירושלמי אומר שאפילו נחש אם היה בא כנגדו מתרחק לצד אחר ולא הוי הפסקה וה"ג התם היה מרתיע ובא כנגדו ה"ז מסטר מלפניו ולשון מסטר מסטר משכנא ובלבד שלא יפסיק תפלתו מפי מורי הרב נר"ו וכ"כ שם לעיל שהובא התוספתא דהכא דלקמן היה עומד ומתפלל וסרטיא וכו' דכיון שיוכל להתנצל בהתרחק ממנו לצד אחר אין לו לפסוק ולדבר וכך היא גי' הרשב"א ז"ל בחדושיו בהאי דהכא אם היה מרתיע וכו' הרי דלא התירו להתרחק אלא בכה"ג ולא בכרוך בלבד. ואף דבתוס' דף ל"ג ד"ה אבל עקרב כתבו ובירושלמי קאמר דאם היה נחש מרתיע לבא כנגדו פוסק וכו' וכ"כ בדברי הרא"ש ז"ל על כרחך האי פוסק היינו שמתרחק לצד אחר ומפני שבכרוך לא התירו אפי' בכך כ"א בעקרב ובנחש מרתיע מש"ה כתבו כן ולא היה להם גי' אחרת. וכך נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שהיה לפניו גי' זו דכאן שכתב בפ"ו מתפלה בהלכה ט' וכן אם ראה נחשים ועקרבים באים כנגדו והגיעו אליו והיה דרכן באותן המקומות שהן ממיתין פוסק ובורח ואם לא היה דרכן להמית אינו פוסק. הרי אם רואה שמתכוונין להזיק פוסק ובורח קאמר אבל לא יפסיק את תפלתו ואם אין דרכן בכך אינו פוסק אפילו דרך בריחה. ונקט נחשים ועקרבים בחד דינא מפני שבכה"ג אין חילוק בין נחש לעקרב ומיהו לא מצינו למי שסובר מאלו גדולי הפוסקים דבנחש כרוך ואינו מרתיע כנגדו שיכול להפסיק אפי' בהתרחק עצמו ממקומו וכדנראה מדברי רבינו יונה בעצמו שהבאתי ואם דברים אלו שהובא שם במתני' הם דבריו ז"ל היה נראה כסותר דברי עצמו ואפשר שבמתני' הם דברי תלמידיו ז"ל וכך נראה שלא כתוב מפי מורי הרב נר"ו אלא בהא דלקמן שהביא להאי דהכא והרמ"א בהגהה בסי' ק"ד הביא לדברי תלמידי ר"י ז"ל ובט"ז תמה על זה ומחמת שכתבו דהליכה לא הוי הפסק וע"ש וכבר הבאתי ראיות חזקות דגופא דהאי דינא בנחש כרוך ליתא לכל גדולי הפוסקים וכדמוכרח מהכא ומה שהובא שם במתני' כמדומה דלאו רבינו יונה חתים עלה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:2:3:1)

**והרנא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו.** האי אידך מאן דאמר אתיא במקצת כהאי דאמרי' בבבלי תענית דף ג' דטל לא מיעצר ומשום הכי לא נשמע לו ומיהו התם קאמר דהא דנשבע אליהו גם על הטל ההוא טל דברכה דלא אתי והא דלא אהדר לטל דברכה משום דלא מינכרא מילתא והכא קאמר לא נשמע לו משמע דאליהו נשבע שלא יהא טל כלל וקשה וכי אליהו לא ידע דטל לא מיעצר ואפשר דהכא נמי קאמר דנשבע על טל דברכה אלא דלא נשמע לו ודייק מדלא כתיב אלא ואתנה מטר ולא אהדר כלל מטל ולא ניחא ליה האי שינויא דהתם דמשום דלא מנכרא מילתא לא אהדר לטל דאי איתא דחשש שלא יקנטרו אחאב דהא הוה טל מקודם כדפירש"י ז"ל להאי חששא א"א לתקן דאכתי גם כי לא אהדר לטל היה יכול לקנטרו על שאמר בתחלה אם יהיה טל וגו' והא הוה דטל לא היה נעצר ודברכה לא מינכרא מילתא אבל אי אמרינן דלא נשמע לו על הטל ניחא להא דלא אהדר לטל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:2:5:1)

**היה עומד בגשם והזכיר של טל וכו'.** האי דינא מוסכם הוא מכל הפוסקים וכהאי פירושא בהא דקאמר לא דמי לההוא דמיקל וכו' פירשו כל גדולי המפרשים הר"י והרא"ש והר"ן ז"ל בריש תענית ואף שכתב שם פי' אחר בשם הרמב"ן ז"ל לבסוף הסכים לפי' הזה כמבואר בפנים ויש גורסין לההוא דמצלי ולא מיקל ואין נ"מ בזה דלהאי גי' דלא מצלי ולא מיקל קאי אהזכרה לחוד דלא אמר לא טל ולא גשם ולהך גי' דמצלי ולא מיקל קאי אתפלה ולא מיקל אהזכרה שלא הזכיר כלום ואינו מקלל ולא מידי ובעל המאור ז"ל פי' ומיקל ענין קולא וז"ל כי מי שמיקל על עצמו שלא להזכיר לא טל ולא גשם בימות החמה אין מחזירין אותו מפני שהטל לא נעצר אבל מי שמחליף ומזכיר של גשם בימות הטל הואיל ואין הגשמים לאחר ניסן סימן ברכה כאלו לא התפלל כלל ולפיכך מחזירין אותו והיינו הך לדינא דבימות החמה אם לא הזכיר כלל אין מחזירין אותו ואם הזכיר גשם מחזירין אותו וכן האי דינא דבימות הגשמים אם הזכיר טל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו ואם לא הזכיר לא זה ולא זה מחזירין אותו מוסכם הוא כמבואר בדברי הרי"ף שהביא להא בריש תענית וכן הרמב"ם ז"ל בפ"י מתפלה והרשב"א והרא"ש והטור בסי' קי"ד. ומיהו הא דקאמר הכא דאם לא הזכיר כלל בימות הגשמים דאומרה להזכרה בשומע תפלה ומדמי לה לשאלה ולא עוד אלא דק"ו הוא לא הסכימו לזה אלא התוס' בריש תענית שם ד"ה בימות החמה וכו'. וכן דעת רב האי גאון מביאו הרמב"ן והרשב"א ז"ל אבל הרי"ף והרמב"ם וכל גדולי אחרונים לא פסקו כן בהזכרה אלא כהאי גירסא בגמרא דילן פרק תפלת השחר דף כ"ט טעה ולא הזכיר גבורת הגשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה אלמא דבהזכרה לא מהני לאומרה בשומע תפלה וטעמא דמילתא דלא אמרינן בשומע תפלה אלא מה שהוא דרך בקשה ולא הזכרה דלא הוי אלא שבח. ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:2:8:1)

**בנינוה צרכון מיעבד תענית וכו'.** לפי רהטת הסוגיא דהכא משמע דלא מסיק לה לפירושא דמילתיה דרבי ופליגי בה ולר' יוסי ס"ל לחלק בבני נינוה בין ציבור ליחיד דצבור שואלין בשש שהוא מוסיף ויחיד בשומע תפלה. אבל בבבלי פ"ק דתענית דף י"ד לא מחלק מידי דגריס התם שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא היכי נעביד כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה והכי מסיק הלכתא התם דאפילו צבור מדיינינן להו כיחידים ובשומע תפלה. ונראה דמהאי דינא נוכל לפשוט לענין דינא דהזכרה והיינו בטעה ולא הזכיר בתחיית המתים דמחלוקת הפוסקים היא כמו שהבאתי בדבור דלעיל דאיכא דסברי דלא פליג הש"ס דילן עם הש"ס דהכא בהא דק"ו משאלה דיש לאומרה בשומע תפלה והא דלא הוזכר מזה בש"ס דילן משום דפשוט היה לו הק"ו כדכתב הרא"ש בפרק תפלת השחר לדעת הסוברים כן ולפי גי' שלהם בגמרא דילן אבל דעת רוב הפוסקים דגמרא דילן פליג על הירושלמי וכפי הגי' שלפנינו בההיא דתפלת השחר דף כ"ט שהבאתי לעיל והשתא מהאי דבני נינוה איכא סייעתא לדעת רוב הפוסקים דלא ס"ל להש"ס דילן האי ק"ו דהכא דלעיל מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה וכו' דהא איכא למיפרך מה לשאלה שכן מצינו דאפי' לכתחילה היחיד אומרה בשומע תפלה ואפי' צבור כגון בני נינוה דיינינן להו כיחידים בזה ובזמן הצריך מטר להם דהוי כזמן הגשמים לבני א"י ואפ"ה בשומע תפלה תאמר בהזכרה שלא מצינו בשום מקום לאומרה לכתחלה בשומע תפלה וכל זה הוא לשיטת הבבלי בההיא דבני נינוה אבל לפי שיטתא דהכא דבהא גופה משמע דספוקי מספקא להו במילתיה דרבי בתשובתו להם דאף דפליגי דחד אמר בשומע תפלה אמר להו ור' יוסי ס"ל לחלק וכו' מיהו לא מסיק מידי. ואיכא למימר נמי דרבי דאמר להו ובלבד שלא תשנו מטבע של תפלה דדעתו היה דינהגו כמו בימות הגשמים ונהי דלישנא דרבי לא משמע הכי דאי הכי לא ה"ל למימר האי ובלבד וכו' כלל מ"מ לא שמענו בהדיא דבשומע תפלה אמר להו ואפשר בברכת שש מההוספה כר' יוסי וא"כ שפיר קאי הק"ו דלעיל בלא פירכא לפי שיטה דהאי ש"ס בדינא דבני נינוה. ואיך שיהיה לפי שיטה דהאי ש"ס מיהו לשיטה דש"ס דילן ראיה גדולה היא לדעת רוב הפוסקים דלית ליה האי ק"ו ובהכי ניחא שלא הביא שום א' מהגדולים אלו לסתור הק"ו דהכא לפי סברתם וגרסתם בש"ס דילן וממה שנתבאר שפיר נסתר הק"ו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:2:9:1)

**מילתיה אמרה שעיקרה כאן וכאן.** ובבבלי פרקין דף ל"ג אע"ג דמסיק התם דעיקר התקנה היתה בתפלה אפ"ה לכתחילה צריך שיבדיל בשתיהם כדאמר התם הלכתא אע"ג דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא וכתב הרא"ש ז"ל וכ"ש אם הבדיל על הכוס שצריך שיבדיל בתפלה דעיקר התקנה היתה בתפלה והיינו לכתחילה כמבואר בטור בסי' רצ"ד ולמאי דפרישית בפנים דהא דקאמר אמרה בכוס אומרה בתפלה היינו שצריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה וזהו אם טעה בכוס כלומר שטעם קודם שהבדיל על הכוס דבזה צריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל כמבואר שם לפי פי' הרא"ש וה"ר יונה וכמו שהובא בב"י ומ"ש שם ולא ראיתי להרמב"ם שהזכיר דין זה ולא ידעתי למה עכ"ל ולדעתי פשוט הוא דהרמב"ם לא היה מפרש כפירושם בההיא דטעה בזו ובזו חוזר לראש דאתיא אפילו למאי דקי"ל טעם מבדיל דהואיל ובאיסור אכל חוזר לראש אבל הרמב"ם לא ס"ל כן ומשום דזהו לדעתיה דרב ששת בפרקין והוא ז"ל פסק כהאי דרבא בפ' ע"פ דף ק"ז דקאמר הלכתא טעם מקדש טעם מבדיל ומשמע שאינו צריך אלא שיבדיל על הכוס וכמ"ש בפ' כ"ט מהלכות שבת ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:2:12:1)

**הפוחת לא יפחות משלש וכו'.** כדתני בברייתא הובאה בבבלי פ' ע"פ דף ק"ד המבדיל בין קדש לחול וכו' בין טמא לטהור וכו' ויש שם שבע דקחשיב בין כהנים ללוים ולישראל לתרתי ולא קחשיב בין הים לחרבה משום דלא כתיבא והיינו דר' לוי דהכא ובלבד מאבדלות האמורות בתורה והא דקאמר הכא אם לא הבדיל במ"ש מבדיל אפי' בחמישי בשבת אתיא כמשמעות פשטא דבני ר' חייא דהתם בדף ק"ו דאמרי מבדיל והולך בכל השבת כולו ומסתמא לא יבדיל בע"ש אבל שם מפרש לה ועד כמה אמר ר' זירא עד רביעי בשבת ולא עד בכלל וכדאמרינן בגיטין עד רביעי בשבת בתר שבתא וכו':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:3:3:1)

**אבל ביחיד תחנונים הן.** התוס' ריש דף ל"ד הביאו לזה ומציינין על האומר מודים מודים וכך היה נראה מסידור דברי הש"ס ויותר היה נראה לפרש דעל קן צפור וכו' קאי ומשמע דהכי מסקו לדינא והרמב"ם בפ"ט מהלכות תפלה בה"ד שהביא לישנא דהמתני' לא חילק כלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:3:5:1)

**לא שיערו חכמים בך.** משמע דהכי אמרו דלגברא דכוותך לא שיערו ולא אמרו כך לפי שאין לחשוד למי שמוחזק בכשרות ובחסידות ובבבלי פ' תפילת השחר דף כ"ט אמרו בהאי עובדא שאני שמואל הקטן דאיהו תיקנה ואפשר לפרש להא דהכא נמי כעין זה לא שיערו חכמים בך לפי שאתה בעצמך תקנת לאותה ברכה וא"כ אדם אחר אע"פ שהוא מוחזק בחסידות לא מיהו למאי דמסיק התם לטעמא דלא אסקוהו משום דאתחיל בה וזה לא כדנראה מדהכא דקאמר ואשגר מכניע זדים משמע שהשמיט לכל הברכה. ושמא דהאי בסופה דקאמר לדלעיל היא דשייכא ואשגר מכניע זדים בסופה והואי כדהתם בהאי מילתא ובהא דגריס הכא בהאי ברייתא חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים וכו' והטור בסי' קכ"ו מביא לזה. ונראה דדעתו דלאו דוקא אמרו בש"ס דילן ברכת המינין אלא דה"ה לאלו כדמפרש שם ולא פליג אש"ס דהכא בזה. ודעת הר"י הביאו הב"י שם לחלק בין ברכת המינין לאלו וזה כריב"ל דהתם דקאמר חוץ מברכת המינין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:3:6:1)

**ואילין תחנוניא צריכא.** בפרק הנזכר שם ע"ב פליגי בה תרתי לישני אליבא דרב נחמן בר יצחק בהאי דעקר את רגליו וכו' ללישנא קמא רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה וללישנא בתרא תרתי בעינן רגיל לומר תחנונים ולא עקר את רגליו ופסקו הפוסקים כלישנא בתרא לחומרא. ודין דטעה ולא הזכיר של ר"ח דקאמר התם וכן אם ספק הזכיר או לא דקאמר הכא חדא דינא אית להו וכ"כ הרשב"א ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:3:7:1)

**היה קורא בתורה ונשתתק וכו'.** דין זה הביא הרי"ף ז"ל בפ' בני העיר וכפי' הר"ן ז"ל שם וכן פירש רבינו יונה ז"ל כאן בפרקין וכן פי' הרא"ש ז"ל והסכימו כולם להלכה שיברך בתחלה ובסוף וכמבואר בטור סי' קי"ו. והרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהלכות תפלה בהל' ו' כתב קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף. וכתב הכ"מ דנראה מדעתו ז"ל שפסק שלא יברך בתחלה וכ"כ בב"י שם ופירש לפי דעת הרמב"ם להאי דהכא בדוחק גדול ע"ש וכך הביא בש"ע שם ולהרמב"ם וכו' ולא היה דעתו לקבוע להלכה כהרמב"ם שכן הביאו לדעת שניה וכדרכו ז"ל בש"ע שדיעה הראשונה להלכה היא ואומר אני שאם נאמר שדעת הרמב"ם כך וכפי פירושו בב"י כל מה שאתה רוצה לפרש אליביה להאי סוגיא דהכא והיה דוחק שאין הדעת סובלתו. ויותר טוב לנו לומר שט"ס נפל בהעתקת דבריו והיה צ"ל ומברך בתחלה ובסוף מלפרש כ"כ דוחקים לדעתו. אבל האמת יורה דרכו וכד נחתינן לעיין היטב הדק בדעתו ז"ל יתבאר לן דלא פסק הרמב"ם ז"ל כהאי דהכא ומפני שלשיטתו האי סוגיא דלא כהלכתא היא ועיין מזה ועוד מדין אחר כיוצא בו לקמן בד"ה בטיטיי אישתתק ושם תראה ותמצא ביאור לשני דינים לדעתו ובטעם ברור ונכון לפני כל מודה על האמת בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:3:10:1)

**ובינוניתן יפה.** והתם בפרקין דף ל"ד גריס מיעוטן יפה. והיינו הך דמיעוטן לאו דוקא הוא דהא התם נמי קאמר פעם ראשונה יסרב וכו' כדקאמר הכא והיינו דרך מיצוע ובינוני:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:3:11:1)

**בטיטיי אישתתק באופנייה.** התוס' שם ד"ה מהיכן הוא מתחיל מביאין לזה וכן הרא"ש ז"ל בפרקין. ונראה דלשיטתם הוא דאיכא נפקא מינה בזה במה שפסקו גבי ק"ש דבגברא דחויא או איזה אונס כיוצא בו אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש ולא שנא ק"ש ולא שנא תפלה ולא שנא שאר מילי הכי הוא לדינא לדעתם וכן הוא דעת הראב"ד הביאו הרשב"א ז"ל בפ"ב ובפ"ג והיכא דליכא אונס וגברא לאו דחויא הוא דינא הוא בכולהו שאפי' שהא אינו חוזר לראש ולפ"ז איכא למימר דכמו דלענין הפסקה ושהייה דיינין שאר הברכות כמו ק"ש ותפלה ה"ה נמי לענין אם טעה בברכה דק"ש שאוזר לראש הברכה והויא להו לדעתם קצת סייעתא מהא דהכא דקאמר מכיון דעניתן קדושתא וכו' דטעמא שמכיון שענו קדושה הוי כמו שהוא תחלת ברכה הא לאו הכי שעדיין לא היו עונין קדושה היה צריך זה שעובר תחתיו להתחיל מתחילת הברכה שטעה בה והיינו לראש דברכת ק"ש שהדין כך כמו באמצעיות דתפלה דמדמינן להו לענין שהייה והפסקה וכן להאי דינא דטעה וכדאמרן. וכל זה להני פוסקים שזכרנו. אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא סילקו בדין שהייה והפסקה בין גברא דחויא או לא וכן לא בין היכא דאיכא אונס או לא אלא דגבי ק"ש לעולם אפי' שהא כדי לגמור את כולה יתחיל ממקום שפסק וא"כ מכ"ש גבי ברכות דק"ש והשתא נמי לדידהו לענין דין דטעה א"צ להתחיל מתחילה אלא ממקום שפסק הראשון ואין נ"מ כלל בהאי דהכא וכן דעת הגאון ז"ל הביאו הרשב"א שם שאין חילוק כלל בדין דשהייה ובכל מילי מתחיל ממקום שפסק אלא לגבי תפלה דעת הרי"ף והרמב"ם שאם שהא כדי לגמור את כולה צריך שיחזור לראש כמבואר בב"י סי' ס"ה וסי' ק"ד ובארתי מזה לעיל בפ"ב בהלכה א' ד"ה הלכה כר' מונא וכו' ובמילתא בטעמא לדעתם ז"ל והשתא לפי הנראה בהשקפה זו שיש לדמות האי דינא דהכא לדין שהא בברכת ק"ש היה אפשר לומר דהיינו טעמיה דהרמב"ם שהשמיט להא דהכא משום דדעתו ז"ל דגם בהאי דינא אין להשוות ק"ש וברכותיה לדין דתפלה כמו דלשיטתו אינם שוין הן בדינא דשהייה שאין צריך להתחיל אלא ממקום שפסק והנה זה לשונו דהב"י בסוף סי' נ"ט אחר שהביא להאי דהכא בשם הר"ר יונה והרא"ש ז"ל כתב ואיני יודע למה השמיט הרמב"ם ז"ל ומצאתי בתשובה להרשב"א שכתב ההיא דאישתתק באופנייא לא משגחינן בה אי אתיא דלא כגמרין עכ"ל ואפשר שזה היה טעמו של הרמב"ם דאם איתא דהוה סבירא ליה לגמרא דידן הכי לא הוה שתיק מיניה ולענין מעשה הרוצה לסמוך על הירושלמי כיון שכתבוהו הנך רבוותא אין מוחין בידו עכ"ל הב"י וכן קבע בש"ע שם העתקתי דבריו ז"ל מפני שהרואה יראה שכוונת דעתו באמרו הרוצה לסמוך על הירושלמי היינו שלא יחזור לראש הברכה אחר שענו הצבור קדושה ומשמע שאם אירע כה"ג לפני קדושה היה צריך השני להתחיל מראש הברכה וכ"כ בהג"הה בש"ע והנה כאשר עיינתי בגוף התשובה של הרשב"א והיא בסי' ל"ה מצאתי ראיתי מתוך דבריו ז"ל שם להבין תוכן דעת הרמב"ם להיכן היה נוטה בדין זה ובדין היה קורא בתורה ונשתתק וז"ל שם בסוף התשובה וההיא דאישתתק באופניא נמי לא משגחינן בה אי אתיא דלא כגמרין ותו דההיא אפשר לפירושי כדפרשת לה את דאכא לאיפלוגי בין טעה לנשתתק דהא שני מברכה שפסק הראשון הוא מתחיל וברכות על הסדר נאמרו דמה לי חד מה לי תרי ואע"פ שנראה באמת לכאורה שבירושלמי מדמה לה לטעה וכדאקשי עלה והתני מתחילת הברכה שטעה זה אמר לון מכיון דעניתון קדושה כמי שהוא תחלת ברכה עכ"ל הרשב"א שם למדנו מדבריו ז"ל שיש לחלק בין טעה לבין נשתתק דבנשתתק אמרינן מה לי חד מה לי תרי מכיון שהברכות על סדר נאמרו ומעתה אין אנו צריכין לכל מה שאמרנו לעיל בענין דמיון דטעה לדינא דשהה אלא האמת הוא כך שהרמב"ם תפס סברא הנכונה זו לחלק בין טעה לבין נשתתק וא"כ נשתתק היינו שהה ואמרינן מה לי חד מה לי תרי שהרי הכל נאמרו על הסדר והשתא לשיטתו שפסק בשהה ואפי' כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק גבי ק"ש מכ"ש בברכת ק"ש כן וא"כ בנשתתק דהיינו הפסיק בשהייה כשיעבור אחר תחתיו א"צ להתחיל אלא ממקום שפסק הראשון יהיה במקום שיהיה בין לפני עניית קדושה בין לאחר עניית קדושה דהא לא דמי קרית שמע וברכותיה לדין דתפלה בהפסיק ישהה לפי שיטתו ז"ל כאשר נתבאר וכן לא דמי כלל דין דנשתתק לדין דטעה ואפי' אם היה בתפלה מכח סברת הרשב"א שזכרנו וא"כ לא היה דעת הרמב"ם ז"ל כלל לפסוק כהאי דהכא בענין דמדמה דין דנשתתק לדין דטעה ועוד דשאני ק"ש וברכותיה מדין דברכות דתפלה לפי שיטתו והשתא למאי דפסק הב"י בק"ש בסי' ס"ה וכן קבע בש"ע שאם הפסיק בין בשתיקה בין בדבור וחזר וגמרה אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא ואפי' היה ההפסק מחמת אונס וזה כדעת הרמב"ם וכן להרי"ף בזה כנזכר א"כ גם בנשתתק יש לנו לומר כן וזה ברור הוא לדעת הרמב"ם דכל היכא שאירע הפסק ושהייה א"צ השני להתחיל אלא ממקום שפסק הראשון והיינו בק"ש וברכותיה ובכל מילי מלבד בתפלה ומעתה גם בדין דהיה קורא בתורה ונשתתק נמי דינא הכי ואף שהרי"ף הביא להא דהכא במגילה כנזכר לעיל בד"ה היה קורא בתורה וכו' מ"מ לדעת הרמב"ם מבואר נגלה הוא שאין דעתו לפסוק כהאי דהכא גם בדין זה שלא החמירו בהפסק שהייה כי אם בתפלה בלבד לפי שטתו אבל בק"ש וברכותיה וכן בברכת התורה אם הפסיק ושהה בקריאתה או שנשתתק ועמד אחר תחתיו אף שבענין ההתחלה נכון הוא להחמיר שיתחיל ממקום שהתחיל הראשון ולא יהא אלא כקורא בתורה מ"מ לענין הברכה א"צ לחזור ולברך ברכה ראשונה ולא עוד אלא דהוי ברכה לבטלה אם בירך השני מה שכבר בירך הראשון והרי עיקר הקריאה נקראת על הסדר דמה לי חד מה לי תרי זהו דעתו של הרמב"ם גם בדין זה ולפיכך פסק בענין התחלת הקריאה כהאי דהכא שיתחיל ממקום שהתחיל הראשון דמה בכך ועוד דיותר שבח הוא להתורה כי היכי דלא נשוה קריאתה כפיסקי פיסקי אבל לענין הברכה לא פסק כהאי דהכא מטעם שנתבאר וכן לא כהטעם שאמרו בענין ההתחלה אלא טעמו כדאמרן ואינו מברך אלא בסוף דחדא קריאה היא. הרי נתבאר דעתו וטעמו של הרמב"ם באלו שני הדינים דנשתתק על נכון ועל קו האמת בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:4:2:1)

**מאן דאמר הרי זה חכם בעונה בסוף.** בבבלי ריש פ' ג' שאכלו דף מ"ה ע"ב תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו ה"ז משובח ותניא אידך ה"ז מגונה לא קשיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות וכתבו התוס' בשם ר"ח וה"ג דיש מפרשים בכל ברכה וברכה כגון ישתבח וכיוצא ומיהו פוק חזי מאי עמא דבר שלא נהגו לענות אמן אלא לאחר בונה ירושלים דברכת המזון והרא"ש ז"ל מביא בשם ה"ג שכתב כדעת רש"י ור"ח דה"ה בסוף ברכות דק"ש וכו' והא דנקט בונה ירושלם לרבותא נקטה דאע"ג דאיכא הטוב והמטיב בתריה ואינה סוף ברכה ממש וכו' ומביא ראיה מהא דהכא וכ"כ הרשב"א ז"ל בחדושיו שם. ובב"י סי' נ"ח וסי' רט"ו האריך בזה בשם הרלב"ח ואין ספק דדברי הרמב"ם נלמדו מכאן כמ"ש בפ"א מהל' ברכות בהלכה ט"ז כל העונה אמן וכו' וכן בסוף כל ברכה שהיא בסוף ברכות אחרונות עונה בה אמן אחר עצמו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:4:4:1)

**מימי לא ברכתי לפני כהן וכו'.** כל זה מבואר היא בגיטין שם עד סוף הלכה ושם ביארתי דמשמע מדברי התוס' בפרק אלו נאמרין דף ל"ט דלא גרסי הכא על הצדדין שלפניו ושדעת הרמב"ם כדעת התוס' וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:5:2:1)

**ובלבד באבות.** וכן התם בשלהי פרקין אמר ר' חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות ואיכא דמתני לה אברייתא המתפלל צריך שיכוין את לבו וכו' ונראה דלא פליגי דמשום שצריך לכוין באבות לפיכך הוא דקאמר דהא דמתני' נמי מירי באבות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:5:3:1)

**בורא ניב שפתים שלום.** וכן יליף רבי יהושע בן לוי התם מהאי קרא ומוסיף הוא בזה על הא דדריש ר' שמואל בר נחמני דאלו מקרא דמייתי איהו לא שמענו אלא בתפילת רבים והלכך מייתי האי קרא דבלשון יחיד קאמר דגם יחיד כשיש לו ניב שפתים מבושר הוא שלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:5:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/5:5:3:2)

סליק פירקא בס"ד