## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 9

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:1:1)

**הרואה מקום שנעשו בו נסים.** מתני' בנסי ישראל וכו'. והתם מסיק דאניסא דיחיד איהו חייב לברוכי ולפי גי' הרי"ף ז"ל איהו ובריה ובר בריה חייב לברוכי וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"י מברכות בהל' ט'. וכתב שם על גבי ישראל כגון ים סוף וכו' וכן כל מקום שנעשו בו נסים לרבים. והיינו אם הם רוב הקהל דכל ישראל כדאמרי' לענין קרבן פסח וכן לענין הוראה ועיין בדיבור דלקמן המתחיל ונסי שבטים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:3:1)

**מהו שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו וכו'.** לפי הגי' שלפנינו כל הני בעיות דלא איפשיטו הכא. וגי' הרא"ש ז"ל ואם היה אדם מסוים וכו' כגון חנניא מישאל ועזריה מברך. והב"י בסי' רי"ח כתב דלפי גי' זו פשיטותא דמברך קאי אכולהו וכו' ע"ש. ונראה דאף לפי גי' הרא"ש האי פשיטותא לא קאי אלא אהא ואם היה אדם מסוים וכו' דמשמע דזהו כמילתא באנפי נפשה וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל שהביא שם שכתב בירושלמי בעי מהו שיברך אדם על נס אביו ונס רבו וכיון דאיפשיט בגמרין לברוכי הוא ובריה ובר בריה תלמיד נמי מברך א"כ היה מפרש דגם אביו ורבו לא איפשיטא הכא אלא דהוא ז"ל פסק כדהתם וכפי גי' הרי"ף ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:3:2)

**ונסי שבטים מהו שיברך וכו'.** ראיתי כאן מבוכ' באחרונים בדברי הרמב"ם ז"ל. הב"ח הקשה בסי' הנזכר דלמאי דאמר בירושלמי דלמ"ד כל שבט איקרי קהל חייב לברך על נס של שבע אחד ופלוגתא דר"מ עם ר"י ור"ש בפ"ק דהוריות היא וכיון דקי"ל כר"י וכר"ש וכ"פ הרמב"ם בפ' י"ב משגגות וא"כ למה פסק כאן דאינו מברך. והביאו המ"א ופלפל בתירוץ הל"ח ע"ז ע"ש ועוד הקשה דבפסחים דף פ' אמרי' דלר"י ולר"ש אם נטמא שבע אחד עושין בטומאה משום דאקרי קהל והרמב"ם פסק דלא כוותייהו משום דסתם מתני' דלא כוותייהו וא"כ יהיו דבריו סותרין זה את זה וכתב לכן נ"ל דדוקא בהוראת ב"ד קי"ל כוותייהו משום דכתיב בהדיא קהל בקרא אבל בפסח לא כתיב בהדיא קהל והכא לפסח מדמינן לה עכ"ל והנה בענין קושית הב"ח יש לשאול דמאין למד לומר כן דהרמב"ם פסק כאן דאינו מברך אם ממה שהעתיק נסי ים סוף וכו' דהן נסי דכל ישראל מפני שזהו לשון הברייתא דהתם בריש פרקין כתב הוא ז"ל כן כדרכו בכל מקום וכך היו אלו הנסים לכל ישראל אבל אם נדקדק בלשונו של הרמב"ם במה שהוסיף עוד וכתב וכן כל מקום שנעשו בו נסים לרבים הרי דלא כתב כאן לכל ישראל אלא לרבים והיינו כמו שביאר במקום אחר דרוב קהל דישראל ככל ישראל נינהו ואפי' אינן אלא שבט אחד והיינו נמי לרבים דקאמר הכא וזהו בהוראה ובקרבן פסח דתרוייהו שוין לדינא לשיטתיה כדפסק בפ' ז' דקרבן פסח ובפ' י"ב דשגגות כר' יהודה דברייתא דהוריות דף ה' ע"ב דהכל הולך אחר הרוב והיינו רוב השבטים אף שהן מיעוט הקהל או רוב הקהל אף שאינן אלא שבט אחד כמבואר בהדיא בדבריו שם. ולא נחתינן הכא לטעמי' דפסק זה דכבר מבואר הוא בדברינו במס' הוריות בהלכה ו' ובענין דהכ"מ כתב שם דפסק כראב"ש ואני הוכחתי ובררתי דכולה פיסקי' כר' יהודה דברייתא אתיא ואין כאן מקומו איך שיהיה הלא פסק בהורייה דהולכין אחר רוב הקהל ובלבד בהוראות ב"ד הגדול כמבואר שם וכן ממש פסק בפ"ז דפסח דהולכין אחר רוב הקהל כמבואר בדבריו שם וכל רוב הקהל שזכר בפסח היינו אפי' הוא שבע אחד וכר' יהודה דברייתא דהוריות וזה א"צ לפנים להמעיין ומדקדק היטב בדבריו דנשמר עצמו ולא כתב כ"א רוב הקהל והיינו כלישנא דמתני' אמנם כסברת ר' יהודה דהוריות שביאר במקומו והיינו או רוב השבטים או רוב הקהל ואף שהן שבט אחד דתרוייהו נקראו רוב הקהל אם הן רוב הנכנסין לעזרה וזהו טעמו שלא זכר בפסח כ"א סתם רוב הקהל מפני שאין חילוק כלל בין דין דהורייה ובין דין דטומאה גבי קרבן פסח לענין עיקר הדין דרוב כ"א בשיעורא דרוב הקהל גופיה היאך משערין לרוב הקהל בזה בלבד הוא דיש הפרש בין הורייה לקרבן פסח ובין טומאת ציבור לשאר קרבנות הדוחין טומאה דבהורייה משערין אחר רוב יושבי א"י דוקא כדכתב בשגגות פ' י"ג הל' ב' וכן הוא הדין לענין ראייה גבי ציבור שקרב קרבנן בטומאה הולכין אחר רוב יושבי א"י כ"א בקרבן פסח בלבד אינן משערין אלא אחר רוב נכנסין לעזרה כמ"ש הוא ז"ל שם הטעם לזה דא"א לשער בענין אחר שהרי אפשר שיהיו עשרים נמנין על פסח אחד ולפיכך הוא דכתב סתם רוב הקהל גבי פסח וכל הדברים האלו מבוארין במקומן מהש"ס דהכא ומש"ס דהתם והרוצה לעמוד על שרשי הדברים יעיין בפ"ק דהוריות התם ובהאי ש"ס בהלכה ב' ובהלכה ו' וימצא מבואר הכל. נקטינן מיהת דכל מקום דכתב הרמב"ם רבים לאו כל ישראל קאמר אלא רוב הקהל דזהו פשוט לכ"ע דרובו ככולו אמנם דייקינן דאף שהן שבט אחד ורובא דקהל הוו דינן ככל ישראל בכל מקום וזה ימצא המעיין מבואר אליבא דהאמת ובזה תבין ממילא דדברי המ"א דחוין מעיקרא הן לא כקושיתו ולא כתירוצו ולרבים דקאמר הכא הרמב"ם כדאמרן הוא וניחא לן קושית הב"ח דאין כאן קושיא כלל וכל דברי הרמב"ם נטוים על קו הא' של אמת הן. שוב ראיתי בדברי הב"ח ולא הקשה על הרמב"ם כדנראה מסידור דברי המ"א אלא על רבינו יונה ז"ל שכתב וכל נס שאינו נעשה לכל ישראל או לרובן נקרא של יחיד ועל זה תמה דהא קי"ל דשבט אחד איקרי קהל ובאמת דגם על רבינו יונה לק"מ כמו שבארנו כללא דמלתא דכל מה דקי"ל דגם שבע אחד איקרי קהל היינו דוקא אם הם רוב כל קהל ישראל לפי שיעור הרוב שמשערין בכל הדינים כנזכר מלבד בקרבן פסח שהשיעור שמשערין הוא לפי הרוב הנכנסין בעזרה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:4:1)

**ראה פרת וכו'.** לאו ממנינא הוא דהא איכא ה' ברכות בלאו הכי וכדגריס התם בדף נ"ז ע"ב אלא משום דנהר פרת אצל בבל הוא מסדר גם ברכה זו גבי חמש ברכות דבבל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:6:1)

**ושיתקו אותו.** לאו דהפסיקו אותו באמצע התפלה אלא דלאחר התפלה למדו אותו שישתוק עוד מלהרבות בתוארים כעין דאמרינן התם פ' אין עומדין דף ל"ג ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול וכו' המתין לו עד דסיים כי סיים א"ל סימתינהו לכולהו שבחי דמרך. והיינו דוקא ש"צ בתפלה אבל בינו לבין עצמו לית לן בה כדכתב הרא"ש ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:13:1)

**מנין ישרה.** מכאן מביאין התוס' בחגיגה דף י"ג ראיה למה שיסד הקליר והוא רבי אליעזר ברבי שמעון בסדר קדושה דר"ה וחיות אשר הנה מרובעות לכסא כף רגל חמש מאות וחמש עשרה ולא כיש מוחקין הוי"ו דוחמש עשרה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:14:1)

**רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בה ארבעה שיטין וכו'.** דרשת רבי יצחק באלו ארבעה שיטות להראות שבד' דברים האלו היותר קשים בעולם וקרובים לסכנה מאד הציל מהם לאלו הצדיקים ועל זה הוסיף ר' יודן משמיה דידיה ודריש ב"ו יש לו פטרון אם באת לו עת צרה וכו' כלומר לאו דוקא אלו הצדיקים הגדולים ואלו צרות הגדולות אלא אפי' לכל אדם אשר יקרא בשם ה' כדכתיב כל אשר יקרא וגו' ומכל צרה ימלטהו ויעלה אותו מיד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:26:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:26:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:26:1)

**אמר ר' יוחנן כי מי אשר יחובר וכו'.** כדפרישית דדריש להמקרא ולהמסורת לסיעתא לסברת רשב"ג או רשב"א כדגריס התם דאף בח"ל צריך לומר כן ומה"ט פסק הרמב"ם ז"ל כוותיה בפ"י מברכות בהל' ט' כדכתב הכ"מ שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:30:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:1:30:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:1:30:1)

**מתניתין כשהיו שלימים ונשתנו וכו'.** והני מחלק נמי התם בדף נ"ח ע"ב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:2:1)

תני בר קפרא מתריעין על הזועות וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תענית בהל' י"ב וכן על הרעש וכו' והכ"מ כתב דהוא בכלל מפולת שהזכירו חכמים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:5:1)

**עוד יש בהן צורך זבוב לצירעא וכו'.** ובבבלי פ' המוציא יין דף ע"ו לא קחשיב להא דפשפש לעלוקתה וקחשיב התם יתוש לנחש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:6:1)

**אם במפסיקין וכו'.** כלומר לא אמרינן דמברך על כל א' וא' כי אם במפסיקין וכדפרישית בפנים כ"כ הרא"ש ז"ל והטור בסי' רכ"ז וכן להא דלקמן היה יושב בבית הכסא וכו':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:7:1)

**היה יושב בתוך ביתו ערום וכו'.** הרא"ש ז"ל בפרקין לא העתיק אלא הבעיא דמגדול וכתב מספקא ליה אם לבו רואה את הערוה אסור או מותר ולמעלה פסקנו שאסור עכ"ל ועל זה הפליא לעשות המ"א בסי' ע"ד וכתב ופליאה בעיני על המאור הגדול איך פי' כן דא"כ ל"ל למבעי במגדל דהוא מילתא דלא שכיחא ה"ל למבעי כשלבוש טלית או חלוק ופשוט דאשתמיעתיה הגמ' בסוכה דף י' ע"ב דאמרי' היה ישן בכילה מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא ואם היתה גבוה י' אסור ופירש"י דאהל לא חשיב הפסק כמו העומד בבית ומוציא ראשו חוץ לחלון דשדי ראשו בתר רובו ואם אינו גבוה י' ה"ל כמוציא ראשו חוץ לחלוק עכ"ל וא"כ דבר ברור שהירושלמי מבעי ליה אם המגדל של עץ חשוב אהל או ה"ל ככליו ה"ל כחלוק או כטלית עכ"ל המ"א בזה. הנה פירושו שהיה לו כדבר ברור זה גרם לו שלא ראה אלא בהרא"ש כפי העתקתו ואלו היה רואה בירושלמי דכאן מבעי ליה כה"ג גם אם היה יושב בבית והוציא ראשו חוץ לחלון א"כ מעיקרא אזדא ליה פירושו ובירורו דהרי בבית ליכא לספוקי אם הויא כחלוק או כטלית לפי פירושו מכוונת רש"י בסוכה. ואם דכך הוא דדעת הש"ס הזה דאפשר דקי"ל כמ"ד לבו רואה את הערוה מותר היה אפשר לפרש כך כמו שהבין הרא"ש ז"ל דמספקא ליה היא גופא דאע"ג דאיכא למימר דלא שדינן ראשו בתר רובו וא"כ אף בבית מותר דאין ראשו רואה הערוה ולמ"ד דאף לבו רואה את הערוה מותר או דילמא כמ"ד אסור וא"כ אף במגדול דאיכא למימר דחשוב ככלי אם אינו גבוה י' אפ"ה אסור משום דמיהת לבו רואה את הערוה כמו שכתבו הפוסקים שם בישן בטליתו ערום וכך היה כוונת הרא"ש לפרש הא דהכא ולפיכך לא הוצרך להעתיק כ"א הבעיא דמגדל דמיהת שמעינן דמספקא ליה להאי ש"ס בדין לבו רואה את הערוה ופלוגתא היא בגמרין לעיל בפ"ג דף כ"ה ע"ב דלת"ק מותר ולהי"א אסור והכריעו הפוסקים כהי"א וההיא דסוכה פשוט הוא דאזלא כדעת הת"ק כמו שכתבו התוס' שם לא חייש שמואל ללבו רואה את הערוה. אבל מה שיש להפליא הוא זה דהא סתמא דהש"ס דהכא ס"ל בהדיא דלבו רואה את הערוה אסור כדאמר בפשיטות בלי שום פלוגתא לעיל בפ"ג בהלכה ב' על הא דתנן ואם לאו יתכסה במים ויקרא מתניתא בעכורין אבל בצלולין אסור ואם הוא יכול לעכור ברגליו יעכור וזהו כדעת הי"א דהתם וא"כ היאך מפרשינן להא דהכא דמספקא לי' בהא ואפי' אם נדחק לומר דלאידך מ"ד מיבעי ליה וכלומר דאם שדינן ראשו בתר רובו וא"כ הוי כראשו רואה את הערוה ואסור או דלמא לא שדינן ראשו בתר רובו וללבו רואה את הערוה לא חיישינן אבל זה ג"כ א"א דלא מצינו פלוגתא זו בהאי ש"ס אלא דהיותר נראה דהכי קמבעיא ליה מהו שיעשה ביתו כמין מלבוש וכו' כלומר שיחוץ במחיצת החלון גם למטה מלבו והוי הפסק בין לבו להערוה דהא אפי' אם האדם מחבק גופו בזרועותיו דיינינן ליה בהפסקה כמבואר בסי' הנזכר ומכ"ש דיש סברא לומר כן במחיצת החלון ובהדיא שנינו בתוספתא דתרומות פ"ב מפני מה אמרו ערום לא יתרום מפני שאינו יכול לברך אבל מכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר ומברך והיינו שמכסה את הערוה וא"כ ה"ה נמי אם מפסיק בכל דבר בין לבו לערוה אלא דהתם א"צ להוציא ראשו חוץ לחלון מפני שמכסה עצמו ומה שצריך כאן להוציא ראשו חוץ לחלון זהו פשוט כדי שלא יהיו עיניו רואה את הערוה ומדויק לפירושינו זה הא דקאמר כמין מלבוש או דילמא דאף שאין לבו רואה את הערוה אפ"ה אסור משום דאמרינן שדי ראשו בתר רובו והוי כראשו ועיניו רואין את הערוה והך בעיא דמגדול בדרך את"ל מיתפרשא דאת"ל דבית לא הוי הפסק דאמרינן שדי ראשו וכו' מגדול מהו וכשאינו גבוה י' והשתא אזלא הבעיא דהכא לפי מסקנת סתמא דהאי ש"ס דפ"ג דלבו רואה את הערוה לכ"ע אסור ומה שכתב המ"א בענין שפלפל שם בדברי רי"ו לכן נ"ל דס"ל להירושלמי וכו' ואם מוציא גם לבו לחלון א"כ הרי ראשו ורובו בחוץ והוי כאלו כולו בחוץ בודאי על זה יש להפליא דמהיכן למד לומר כן דלמטה מלבו הוי רובו ואנן אמרי' בטבורו של האדם שעומד באמצע גופו ובפ' עגלה ערופה דף מ"ה אמרי' גבי הא דאבא שאול דאמר הולד נוצר מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך וכו' דלענין יצירה ממציעיתיה הוא מיתצר וא"צ אפי' ראיה לזה דמעולם לא מצינו לומר דלמטה מלב של אדם רובו הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:8:1)

**מתניתא כשבאין בזעף וכו'.** התוס' בדף נ"ט ע"א מביאין לזה והעתיק הב"י דבריהם בסי' רכ"ז ומיהו השמיטו הפוסקים להסיפא דנראה להם כשבאין בנחת לא הוו בכלל ברכה והתם מפרש מאי רוחות אמר אביי זעפא אלמא דלא מברכינן כ"א אזעפא וכדרבא לקמן דמברך תרתי וכו' וכפירושא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל או זה או זה וכדכתבו התוס' שם אהא דרבא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:11:1)

**אם בתוך שלשים יום אי אתה צריך לקרוע וכו'.** הרא"ש ז"ל פ' אלו מגלחין מביא לזה וכן הסכמת כל הפוסקים כמבואר בסי' תקס"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:13:1)

**בימות הגשמים בלבד לאחר ג' ימים.** ושם אמר אביי כי אתא מיטרא כולי ליליא ובצפרא אתא איסתנא ומגליא להו לשמיא ואפשר דכאן למד לומר לאחר ג' ימים מדכתיב בהיר הוא בשחקים דמשמע דבשחקים הוא בהיר ולא לעיני בני אדם מפני הגשמים וג' תיבות אלו רמז לג' ימים ואח"כ רוח עברה ותטהרם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:14:1)

**עד י"ד יום.** ובבבלי סנהדרין דף מ"א ע"ב פליגי בעד שתתמלא פגימתה דקאמר רבי יוחנן שם וכמה אמר רב יהודה עד שבעה ונהרדעי אמרי עד י"ו ותרווייהו כרבי יוחנן ס"ל הא למיהוי כיתירא הא למיהוי כי נפיא ופסקו הפוסקים כנהרדעי דרבים נינהו. והאי עד שתראה בחצי המטה דהכא היינו למיהוי כיתירא דהתם והטור בסי' תכ"ו כתב והני י"ו משעת המולד מונין אותם ולא מיום קביעות החדש. ולפי מה שכתב הב"י בשם תשובה אשכנזית דטעמא משום דאמרי' עד שתתמלא פגימתה וא"כ במילוי תליא מילתא ולאו דוקא ט"ו וי"ו אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאותו עכ"ל ויש איזה סמך לזה ממאי דאמר הכא עד י"ד יום זהו מילוי פנימתה וחצי מי"ב תשצ"ג כיון דלא הוי יום שלם לא קחשיב ליה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:18:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:18:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:18:1)

**ואין לא.** יצרף אחיה השלוני עמי. ובבבלי פ' לולב וערבה דף מ"ה גריס ואלמלא יותם בן עזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:20:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:20:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:20:1)

**ולבסוף כדי שתשרה המגופה וכו'.** זהו כעין דרבי אבהו בבבלי פ"ק דתענית דף ו' ע"ב רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח שנייה כדי לגוף בה פי חבית. וברביעה ראשונה הוי כדר' יהודה דתוספתא דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:20:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:20:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:20:2)

**הפסיק תענית נאמרה.** והתם בפ"ג דף כ"ה ע"ב קאמרי חכמים לענין הפסק תענית בחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה שלשה טפחים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:26:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:2:26:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:2:26:1)

**והורישו אומר ברוך הטוב והמטיב.** הכי תני לה בברייתא והובאה התם בפרקין דף נ"ט ע"ב ומוקי לה בדאיכא אחי דקא ירתי בהדיה דכל היכא דליכא טובה לאחריני בהדיה לא מברך הטוב ומטיב אלא שהחיינו ועיין בהלכה דלקמן ד"ה לא סוף דבר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:3:2:1)

**לא סוף דבר חדשים וכו'.** התוס' בדף נ"ט ד"ה ור' יוחנן אמר וכו' הביאו לזה וכתבו על הא דקאמר ניתן לו אומר הטוב והמטיב וצ"ע בגמרא שלנו דלא אשכחן הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחרינא בהדיה וכתב הרא"ש ז"ל על זה ולי נראה דה"נ איכא אחרינא בהדיה המטיב להנותן אם המקבל עני שזכהו השם וחננו ממון לעשות צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שמקבל מתנתו. וטעמו ופירושו מוכרח הוא דכך ס"ל להש"ס הזה דאל"כ מה בין קנה לבין ניתן לו במתנה אלא ודאי משום דבמתנה איכא טובת תרווייהו וכתב הב"י בסי' רכ"ג דמשמע דתלמודא דידן לא חש למיתני הכי משום דבכלל מאי דאגמרן דאי איכא אחרינא מברך הטוב והמטיב היא וזה הטעם יספיק להרי"ף והרמב"ם שלא כתבו הירושלמי הזה ואכתי אינו מספיק למה שהשמיטו מלהשמיענו דהנאה בכלל טובה היא דנהי דאם מקבל עני מיקריא טובה שמזכהו למצות צדקה אבל אם הוא עשיר לא מיקריא אלא הנאה כדאמרינן פ"ק דקידושין דף ז' באדם חשוב בההיא הנאה דמקבל ממנה מתנה גמרה ומקניא נפשה ולא אמרו בההיא טובה ואדרבה היה נראה מדלא הביאו הרי"ף והרמב"ם לזה משמע דס"ל דהנאה לאו טובה מיקריא לענין ברכה וכיון דלא שייכא אלא בעני כדאמרן לא פסיקא להו לשנות האי דינא דהכא ועוד נראה דלולי דברי הרא"ש ז"ל יש לומר דלא מיירי נמי הכא אלא במקבל עני דביה שייכא נמי טובה להנותן ודעת הרשב"א ז"ל דאין הש"ס דילן סובר כן כדהכא וכ"כ בשם הראב"ד ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:3:3:1)

**העושה סוכה לעצמו וכו'.** האי חילוקא דהכא בין העושה לעצמו לעושה לאחרים לא הוזכר בתוספתא כ"א רישא דכולהו ובערוך ערך צץ הביא להגי' דהכא וכתוב שם גבי ציצית לעשות ציצית וכן לאחר לעשות ציצית ובתוספתא גריס גבי ציצית מברך שהחיינו וכך מביאים התוס' במנחות פ' התכלת דף מ"ב ע"ב וכתבו דהא דהכא חולק על הש"ס שלנו דמסיק התם דכל דאין עשייתה גמר מצוה אין מברכין על עשייתה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:3:3:2)

**משהוא מברך עליה לילי י"ט הראשון א"צ לברך עליה עוד מעתה.** כבר כתבתי מזה לעיל בפ" בהלכה ג' דהתוספתא והאי ש"ס ס"ל כדעת שמואל בגמ' דילן פ' לולב וערבה דף מ"ה ע"ב דמחלק בהכי בין סוכה ולולב וע"ש בד"ה מה בין סוכה ומה בין לולב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:3:6:1)

**אתיא דרב הונא כשמואל וכו'.** הדר ביה שמואל ופסק כר' יוחנן כדקאמר בש"ס הבבלי פ"ק דפסחים דף ז' ע"ב אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ומסיק התם חוץ מן הטבילה וכתבו התוס' שם בשם י"מ דעל כל טבילות קאמר דגברא לא חזי דילמא משום ביעתותא דמיא מימנע ולא טביל ואח"כ כשהוא ערום אין לברך דלבו רואה את הערוה ומכאן יש לדייק על דעת הפוסק בסי' ע"ד שיכול לחבק גופו בזרועותיו ועיין לעיל בהלכה א' ד"ה היה יושב בתוך ביתו ערום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:3:6:2)

**ויש אומרים קידושין בבעילה.** הה"מ בפ"ג מהל' אישות בהלכה כ"ג הביא בשם הרמב"ן ז"ל שכתב ובירושלמי אמרו בגמ' דברכות חוץ מקידושין בבעילה ונראה לי הטעם לפי שאין ראוי לברך על המצוה אלא כשהיא מזומנת לפניו ובאותה שעה הוא עם האשה במטה ואין ראוי לברך וכו' ומדלא אמרי' בגמרא דילן אלא חוץ מן הטבילה לא סמכינן אגמרא דבני מערבא וכו' עכ"ל וכן בש"ס דהכא אינו אלא דעת יש אומרים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:6:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:6:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:3:6:3)

**ושל ראש עד שלא ייבה וכו'.** אחר שנתבאר זה היטב בפנים אין לנו להוסיף כאן אלא זה בלבד דודאי אין לפרש הא דשל ראש דמיירי באין לו אלא של ראש וכדקי"ל דאין מעכבין זה את זה דא"כ מאי שנא בשל יד דיש לו לברך כל שעת עשייה עד שלא יחלוץ ומאי שנא בשל ראש עד שלא יביא עליו ועוד מאי האי דקאמר לא ייבה מן דייבה הא ייבה דאין לו פירוש אם לא שנא' דהאי ש"ס ס"ל דמברך על של יד ומברך על של ראש ובהא דוקא הוא דשפיר מתפרשא לשיטת שמואל דהכא דס"ל בשעת עשייתן חוץ מתפלה של ראש דלא סגי בלאו הכי אם נאמר דצריך לברך על שתיהן כמבואר בפנים ומעתה מבואר נגלה לנו דמה שאמרו בהאי ש"ס לעיל בפ"ב בהלכה ג' כשהוא נותן על ידו וכו' דלדוקא הוא דנשנית ולא בשאין אלא אחד מהן מיירי וכבר זכרתי מזה שם דמ"ש הסמ"ג אע"פ שישנו בירושלמי כדעת רש"י וסייעתיה דאינו מברך אלא על של יד בלבד תלמוד שלנו עיקר וכו' ובארתי שם דאחר שעמדתי על כל המקומות מתלמוד הזה לא מצאתי דמשמע להדיא דדעת האי תלמודא כדברי רש"י והסוברים כוותיה דיש לנו לפרש בכל מקום גם כדעת ר"ת וסייעתיה ואפי' מהא דהכא דלעיל דקאמר כשהוא לובש אומר על מצות תפילין אין ראיה מזה דלא נחית אלא לאשמועינן דבעינן ברכה בשעת עשייה ובשעת לבישה לפי התוספתא ולמנין הברכות לא נחית כלל וסמיך אהא דבפ"ג וע"ש ותמצא מבואר. ועכשיו אני אומר דמפשיטות הש"ס דקאמר הכא לשיטת שמואל דבתפילין של ראש עד שלא ייבה על כרחך דא"א לפרש בענין אחר אם לא שנאמר דסובר האי תלמודא כדעת ר"ת וסייעתיה דשתי ברכות בעינן וזה הוא ברור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:3:7:1)

**תני שחטה ונטלו הזאבים מעיה כשרים.** בבבלי פ"ק דחולין דף ע' מסיק דה"ק דאפי' החזירן כשהן נקובים וא"כ אתיליד בהו ריעותא אפ"ה אין חוששין שמא במקום נקב נקב אלא דתלינן כולהו בזאב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:3:8:1)

**על שם הנה כחומר ביד היוצר.** רבי יהודה בן פזי קאמר לה דפליג על ר' ינאי כמו שהגהתי בפנים והכי איתא בב"ר וכן משמע דחסר כאן לדר' יהודה בן פזי בספרי הדפוס וניתקו התיבות לשורה של מעלה דהא קאמר לקמן וא"ר יהודה בן פזי. ולענין דל"ק היכי פליג אמתני' יש לומר דאיירי כגון שהזריעו שניהם בבת אחת כדמשני התם דף ה' מכח קושיא דתלה הכתוב הזכרים בנקיבות וכו' אלא דהתם קאמר לחד שינוייא דמהני רחמי קודם מ' יום דוקא והכא קאמר עד המשבר ולר' יהודה בן פזי אפי' על המשבר. וגרסי' בב"ר לבתר הא דבי ר' ינאי ור' יהודה בן פזי איתיביה והכתיב ואחר ילדה בת אמר להם עיקר ברייתה זכר היתה ומתפלתה של רחל שאמרה יוסף ה' לי בן אחר נעשה נקבה. והכי פירושא דהקושיא דס"ד דהמקשה לדייק מן הכתוב דלא מהני רחמי וזה מדאשכחן בקראי דלעיל דכתיב ותהר ותלד ותהר עוד ותלד והכא לא כתיב כ"א ואחר ילדה ואם לקצר בא הכתוב ה"ל למיכתב ותלד עוד בת מאי ואחר ילדה אלא לאו ש"מ דה"ק ואחר זה היה ג"כ כמו מקודם דותהר ותלד בן וכלומר דהורתה ולידתה היה בן וכן אח"כ היתה הורתה ולידתה בת ולאשמועינן דלא מהני רחמי וקשיא לתרוייהו דקסברי דמיהת מהני רחמי ומשני לא כדקא סלקא אדעתיך אלא אדרבה השמיענו הכתוב דמהני רחמי ומאי ואחר אחר שהתפללה רחל וכו' נהפכה דינה לנקבה ובהא דאמרו כאן וכן בב"ר דתפלת רחל גרמה ובגמרא דילן אמרו דתפלת לאה גרמה נראה דהנ"מ בזה למאי דמצינו דעות מחולקות בנס הזה דכאן אמרו נעשית נקבה וכך הוא בב"ר והתרגום יונתן כתב בפסוק ואחר וגו' ומן בתר כדין ילידת ברת וכו' ושמיע קדם ה' צלותא דלאה ואתחלפו עובריא במעיהון והוה יתיב יוסף במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה. וכך מצינו במה שיסד הקליר ביוצר א' דר"ה עובר להמיר בבטן אחות וכו'. ולפ"ז איכא למימר דהיינו נמי דמשני התם בשינוייא קמא אין מזכירין מעשה נסים רצוני לומר דלאו הוא כמשמעות פשטה דשינוייא דשאני תפלת לאה שנעשה הנס שנשתנה הולד אלא דה"ק דשאני התם דלא נשתנה כלל אלא דנס אחר נעשה ע"י תפלתה שנהפכו הולדות במעיהן ולעולם אין התפלה גורמת לשינוי הולד. וזה דוקא אם אמרינן דתפלת לאה גרמה להנס. אבל לשיטתא דהכא ודב"ר דתפלת רחל אחר שכבר נולד יוסף גרמה להנס א"כ ע"כ לא היה חילוף הולדות כ"א שדינה נשתנית מזכר לנקבה. ובחיבורי פני המנורה בנר הד' במצוק הא' הארכתי הרבה בזה ובענין הזיוג ואין כאן מקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:4:2:1)

**אם היה מקום שהורגין וכו'.** זהו כלישנא בתרא דרב מתנא שם אפי' בכרך שדנין והורגין וכו' ומשמע נמי דבכה"ג לא מחלקינן בין כרך ישראל לכרך עכו"ם אף שלא הוזכר התם בהדיא מהא דמחלק ברישא הכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:4:3:1)

**נכנס לבית הכסא מברך שתים.** לאו דוקא מברך בכניסתו אלא כדמפרש ואזיל בכניסתו אומר וכו' כדקאמר התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:4:4:1)

**במרחץ שהיא ניסוקת.** הכי משמע נמי התם וכדקאמר בהאי עובדא דר' אבהו שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:5:11:1)

**המיסך את רגליו ה"ז הופך פניו כלפי דרום.** למאי דפרישית בפנים דאפירועו קפיד וא"כ כנגד ירושלים איירי והלכך צריך שיהא פירועו לצד אחר ולא כנגד ירושלים והיינו דהופך פניו לצפון שיהא פירועו כנגד דרום ובב"י סי' ג' הביא לזה ופי' בענין אחר ונראה דה"ט דהשמיטו הפוסקים להא משום דאידך ברייתא פליג עלה דקתני לא יתן פניו למזרח וכו' וכלומר דה"ה איפכא לא אלא דוקא לצדדין והיינו צפון ודרום ובהכי אתיא כהך ברייתא דתני התם וביהודה וגם דהמסקנא כר"ע דאוסר בכל מקום ואפי' בח"ל במקום שאין בו מחיצות וכדכתבו התוס' והרא"ש ז"ל להא דמסיים כאן ובלבד במקום שאין בו כותל ובהאי עובדא דר"ע דלקמן דקאמר יושב וצידו כלפי מערב והיינו שלא היה נפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום וכדקאמר התם והוי צידו כלפי מערב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:18:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:18:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:5:18:1)

**רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך וכו'.** וכדר' חלקיה ואתיא שפיר לטעמיה דר' נתן דדרש איפכא וכן לדרשת דרשב"י דלקמן וכדרשת הלל הזקן התם דף ס"ג בשעת המכניס פזר וכו' ופי' רש"י ז"ל שם זהו לפי הגי' דהתם ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנא' עת לעשות וגו' וזהו למאי דדרשינן המקרא כסדרו ולרשב"י דהכא דריש ליה כעין האי דר' נתן סרס המקרא הפרו תורתך שאין התורה חביבה על הדור עת לעשות לה' כלומר מה שאתה עושה בעסק התורה לה' יהיה ולא תפזר להדור לפי שאינה חביבה בעיניהם והשתא מדויק לשון רבים דהפרו דאלו לגי' דהתם וכדפי' רש"י ואם ראית דור שאין התורה חביבה וכו' הפרו תורתך מלפזרה וכו' וא"כ על הת"ח קאי מאי הפרו דקאמר ונהי דמפרש' ליה על ת"ח רבים אכתי לא מדויק לשון עבר דהפרו ולפי דרכינו בהגי' שלפנינו ניחא ויש לפרש לדברי רבא דהתם בכעין דרשה זו דקאמר האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש דלפי פשטו מאי בעי בזה וה"נ קאמר רבא לעיל דף ס' בקרא משמועה ראה לא יירא וגו' כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש וכו' ולפי' רש"י ז"ל גם שם הני תרי דרשות שוות הן והרשב"א בשם הראב"ד ז"ל כתב דהנכון דשתי פנים מדרשות הן דמרישיה לסיפיה מדריש מה טעם משמועה רעה לא יירא משום דלבו נכון בטוח דהוא נכון במעשיו ובוטח בה' והוא הבטחה לצדיק שאינו צריך לירא מדבר רע ואם מסיפיה לרישיה מדריש אין כאן הבטחה לצדיק אלא כך אמר הכתוב אדם שהוא נכון ובוטח בה' אינו ירא משמועה רעה כהלל שבטח בחסידותו עכ"ל והנה רבא גופיה דקאמר נמי בהאי קרא הכי י"ל דג"כ כאן שתי פנים נדרשות הן חדא כדדריש הת"ק מרישיה לסיפיה וחדא כדדריש ר' נתן מסיפיה לרישיה ודרשא אחרת היא כדמפרש רבי חלקיה או כדרשת רשב"י כאן וכדפרישי':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:22:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:22:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:5:22:1)

מה טעם וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך והתם מסיים אל תקרי בניך אלא בוניך ונראה דג"כ מיתורא דבניך בתרא קא דריש דכתיב גבי ורב שלום אל תקרי בניך אלא בוניך דהן הן המרבים שלום בעולם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:22:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:5:22:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Berakhot/r/9:5:22:2)

סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא שמיא