## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah Chapter 1

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:1:1)

**במתני' הכל חייבין בראייה.** מה שפירש"י ז"ל במצות ראית כל זכורך וכו' כבר פלפלו התוס' בזה דהא תני בסמוך ב"ש אומרים הראיה שתי כסף משמע דבקרבן מיירי וכו' ועוד אמרי' בירושלמי ריש מכלתין בד"א בראיית קרבן וכו' ע"כ נראה לר"ת דמתני' מיירי בקרבן ובעזרה ורש"י דנקט בראיית פנים בעזרה נקט חדא דמשמע תרי וכו' וכן פירשתי בפנים ומשום דעיקר מצות ראיה גם כן בקרבן הוא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בריש הלכות חגיגה שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל הראייה והחגיגה והשמחה הראייה האמורה בתורה הוא שנראה פניו בעזרה בי"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה וכו' ומ"ש בין מן העוף כתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דגירסתו בגמרא דף ז' היה כגי' המכלתא בפרשת משפטים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בכספים ודין הוא וכו' ולא כגי' שלפנינו או אינו אלא בעופות ומנחות עכ"ל. וראיה לגי' זו מדאמרינן לקמן גבי שמחה ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה וכו' יכול אף בעופות ובמנחות תלמוד לומר ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם אלמא דאתא קרא דשמחה בהדיוט למעוטי עופות ומנחות והשתא לא ילפינן מן הדין בראיה כדקאמר לעיל נאמרה חגיגה להדיוט וכו' וטעמא דאיכא למיפרך שאני להדיוט דכתיב בחגך קרא יתירא למעט או כדרב אשי מושמחת נפקא דנמי קרא יתירא הוא דהא כתיב והיית אך שמח ומשמע דהאי תנא דמכלתא נמי לא ס"ל למעט עופות מן הדין גבי ראייה ומשום האי פירכא דאמרן. ועוד כתבו התוס' לעיל שם. ומיהו שיטת הירושלמי לא יתכן לפי שמעתתא שלנו מכמה דברים דהתם יליף מהקהל לחיוב ואנן לא ילפינן מיניה רק לפטורא דחרש וכו' ועוד היכי מחייבינן נשים בראיית פנים בעזרה מראייה דהקהל דהא ולא יראו הוא דמוקמינן לקמן בראיית פנים לקרבן וממעטים נשים מזכורך וכו' ע"ש. ולענין הך קושיא י"ל דגם שיטתא דהאי תלמודא לא ס"ל לחייב בנשים דהא בהדיא דריש לקמן כל זכורך פרט לנשים ומה שהביא כוליה קרא דהקהל לאו למילף נשים נמי לחיובא אלא משום קטן לחוד הוא דקאמר ומעתיק הכתוב כדכתיב וקטן דיליף לחיובא לקמן היינו בקטן שהגיע לחינוך כדקאמר התם ואף דקאמר התם דמדרבנן הוא נמי ל"ק כדאמר שם וקרא אסמכתא בעלמא ה"נ נימא הכא כן דהא דיליף מהקהל ראיית פנים לקטן אסמכתא בעלמא הוא ומדרבנן ולא תיקשי דא"כ מאי איצטריך הכא למידרש מכל זכורך לרבות את הקטן הא ילפינן מהקהל די"ל דחד לראיית פנים וחד לקרבן וכדכתבו התוס' איזהו קטן וכו' דמביא קרבן נדבה וע"ש. וקושיא הא' נמי לא קשיא כל כך דמה דמצינו למילף מהקהל לחיובא ילפינן ומה דמצינו למילף לפטורא כמו חרש נמי ילפינן וכמה סוגיות בהש"ס מצינו דילפינן האי מהאי מה דחיובא לחיובא ומה דפטורא לפטורא והרי הכא ג"כ ממעט בהדיא לקמן לחרש ויליף מבאזניהם ומלמען ישמעו דהקהל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:5:1)

**בגמ' אמר ר' יונה הדא אמרה דלית כללוי דרבי כללין וכו'.** ובבבלי מתרץ לה בחסורי מחסרא וכו' כמו שהבאתי במתני' רבי יוחנן בעי חרש באזנו אחת מהו וכו' ואם כן לרבנן דאמרי שתי אזנים לכל אחד ואחד והכי קיימא לן דחרש באזנו אחת פטור הכי נמי בבגדי כהונה שתי כותנות לכל אחד ואחד והתוס' דף ג' מביאין לזה והרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' כלי המקדש לא כתב בהדיא שמצוה בתחלה לעשות שתי כתנות לכל אחד ואחד אלא דבהלכה ח' שם כתב כל בגד מבגדי כהונה שנעשו צואין אין מלבנין אותן ואין מכבסין אותן אלא מניחן לפתילות ולובשין חדשים. ומ"מ לא משמע מדבריו כאן שבתחלה היו מתוקנים שניים ללובשן אלא דמסתמא היה כך ולמצוה בתחלה לא שמענו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:9:1)

**אמר ר' יוחנן כל ז' תשלומין לראשון.** ר' יוחנן דהכא דפליג על חזקיה דקאמר את שהוא חייב בראשון חייב בשני וכו'. על כרחך דכולן תשלומין לראשון דקאמר אע"פ שאינו ראוי בראשון ראוי בשני וזה דלא כמתפרש בהש"ס דהבבלי בפרקין דף ט' דר' יוחנן קאמר התם תשלומין לראשון ור' אושעיא אמר תשלומין זה לזה ומפרש ר' זירא דאיכא בינייהו חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דלר' יוחנן כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ולר' אושעיא אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני וכן קאמר הכא ר' הושעיה כל ז' חובה וזהו כסבריה דר' יוחנן וכדמפרש מה נפק מן ביניהון וכו' ודרך הש"ס הזה בחליפין כאשר זכרתי זה בהרבה מקומות בחיבורי וש"ס הבבלי הוא מהדורא בתרא דאמוראי בתראי קבלו שכך אמר רבי יוחנן והא הוא דאיכא בינייהו ואי אפשר להפך הגירסא וכדהתם דאם כן צריך לשבש כל הסוגיא דהכא והא דבעי הש"ס הכא אף בטמא כן אם נטמא ביום ראשון אם בשאר הימים תליא בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן וקאמר רבי יוסי דלא הוא ושאני טומטום דפליגי בה וכו' וכדפרישית בפנים. לפ"ז שפיר נמי דלא הוה מצי למימר התם טומטום בראשון ונקרע ונמצא זכר בשלי איכא בינייהו דלסבריה דר' יוסי ע"כ לומר דלא פליגי בטומטום שנקרע בשאר הימים ולא כדאמר מעיקרא דפליגי בהא ולר' יוסי אין לנו נ"מ ביניהן אלא כדאמרינן התם חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני איכא בינייהו דהא בגר שנתגייר בשאר הימים נמי לא מצינן למימר דהא אינו ראוי כלל בי"ט ראשון כמו הטמא ונמצא דע"כ לן לומר דר' יוסי פליג אכולא הא דלעיל דלדידיה לא אמרינן להאי מ"ד דס"ל אף דלא חזי בראשון חזי בשני אלא בגוונא דאיכא למימר דמיהת בראוי הוא אף בראשון כגון טומטום דכיון דקמי שמיא גליא דראוי הוא אלא דלא הוכר עד שנקרע הוא דחזי בשני וכן חיגר בראשון דס"ל נמי להאי מ"ד דכיון דנתפשט בשני חזי הוא אע"ג דלא הוי חזי כולו בראשון טעמא הויא דמיהת אשכחן דמצי להתפשט בראשון ויהיה ראוי בראשון כדכתבו התוס' בריש מכלתין ד"ה תשלומין דראשון וכו' ולא הוי מצי למימר חיגר בשעה ראשונה ונתפשט בשניה דהא פשיטא הוא וכלומר דהאי חוי בראשון הוא. ועיין לעיל בפ"ב דביצה ד"ה א"ר יוסי ב"ר בון וכו' מה שנתבאר מזה בס"ד. וכן צ"ל לר' יוסי דהכא דלא ס"ל דר' יוחנן למד תשלומין מפסח שני כדקאמר לעיל דאי הכי טומאה עדיפא כדקאמר התם שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני ואף על גב דלא חזי בראשון חזי בשני או דס"ל כהאי דמתקיף לה רב פפא שם הניחא למ"ד פסח שני תשלומין דראשון הוא אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא מאי איכא למימר וכו' ור' יוסי ס"ל כמ"ד רגל בפני עצמו הוא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בריש פ"ה מהל' קרבן פסח ועיין לעיל בריש פ"ט דפסחים מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:12:1)

**יצא העבד שיש לו אדון אחר.** והיינו בחצי עבד וחצי בן חורין כדמוקי לה רבינא בבבלי דף ד' דאלו עבדים ממש ל"צ קרא דהא איתקשו לנשים וכו'. והא דמעיקרא פריך שם עבדים מנא לן אמר רב הונא אמר קרא אל פני האדון ה' וכו' והדר פריך במה לי קרא וכו' היינו משום דסתמא דהש"ס פריך מעיקרא אעבדים שאינם משוחררין דמתני במתני' וכדיוקיה דרבינא דאינן משוחררין לגמרי קתני והא מנלן ולבתר דאמר רב הונא אמר קרא וכו' קשיא ליה מדקאמרי יצא זה וכו' ולא קאמר בהדיא יצא זה דמיהת יש לו אדון אחר לחציו ואי דקא יהיב טעמא לעבדים ממש הא למה לי קרא ומפרק רבינא לא נצרכה וכו' דייקא נמי וכו' ורב הונא נמי אלישנא דמתני' קאי למיהב טעמא וזכינו דסיפא דהמתני' כמשנה אחרונה ורישא הכל חייבין כמשנה ראשונה היא וכשיטת הרמב"ם וכדפרישית במתני' דאלו לשיטת רש"י והראב"ד רישא כמשנה אחרונה וסיפא כמשנה ראשונה ויותר נוח לן לומר דהסיפא נשנית לאחר חזרה מלומר כן ברישא ובסיפא הדר התנא למה שאמרו קודם חזרה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:19:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:19:1)

**זאת אומרת שאינו משלח חגיגתו ביד אחר.** אין זה סותר למאי דאמר בבבלי פסחים דף ס"ב הערל והטמא משלחין קרבנותיהן דהתם בנדרים ונדבות מיירי כדכתבו התוס' שם וכן בפרקין דף ד' ע"ב ד"ה דכתיב ובאת שמה וגו' אבל לא בהקבוע. להם זמן בהבאת רגלים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:20:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:1:20:1)

**רבי יוחנן אמר אפי' אינה מופרשת.** ה"נ פליגי בבבלי פ"ק דקדושין דף י"ג ע"ב דמייתי האי מתני' דקינים שמואל אמר והוא שהפרשתה מחיים ור' יוחנן אמר אע"ג שלא הפרשתה מחיים וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף פ"א מהל' מחוסרי כפרה אע"פ שלא הפרישה אותה מחיים כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן והשעבוד דין תורה הוא. וכדפסק רב פפא הלכתא שם דשעבודא דאורייתא והיינו במלוה הכתובה בתורה כגון נזיקין וערכין וקרבן כדכתבו התוס' שם ד"ה אמר רב פפא הלכתא וכו' ולענין יורשים עשאוהו כמלוה בשטר ולענין לקוחות לא עשאום כמלוה בשטר אבל במלוה על פה שאינה כתובה בתורה שיעבודא לאו דאורייתא אלא משום נעילת דלת אמרו חכמים שגובה מן היורשים. וכל זה בענין שעבודא אי דאורייתא היא בעלמא לרב פפא או לא לשיטת התוס' בקדושין היא אבל כבר כתבתי בחיבורי על סדר נזיקין בפ' הגוזל קמא בהלכה ב' ד"ה הלכה כר"מ וכו' דבענין שעבודא דאורייתא רבו דיעות החולקין והש"כ בסי' ל"ט הביא והאריך למעניתו ולבסוף העלה לדעתו דספיקא דדינא הוה ואני ביארתי שם דהכרעה דהאי ש"ס דגיטין והכרעת הרמב"ם היא ההכרעה האמיתית וכמ"ש הוא ז"ל בפי"א מהל' מלוה בהלכה ד' כל מלוה וכו' ומלוה על פה גובה אותה מן היורשין וכו' שכל נכסי הלוה תחת שעבוד המלוה מן התורה. ובהלכה ז' שם כתב אבל הבא ליפרע מן היורש לא יפרע מן המטלטלין וכו' שהמטלטלין אינן תחת שעבוד ב"ח מן התורה. וחילוק זה הוא הנכון למאי דאמרינן בכל הש"ס דמדינא דגמרא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ועוד דבהדיא הכריעו בהאי ש"ס כן כדאמר בפ"ו דגיטין הלכה ה' אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מלוה בעדים (והוא הנקראת מלוה ע"פ כדכתבו התוס' בשלהי בבא בתרא בשם הר"י מקורביל ע"ש) נגבית מן היורשין ובלבד יורשין קרקע ואין ספק שמשם למד הרמב"ם לומר כן ומעתה אין אנו צריכין לתירוץ התוס' בקדושין בההיא דרב פפא על שהקשו דהכא קאמר שעבודא דאורייתא והא בשלהי גט פשוט קאמר רב פפא מלוה על פה גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואינו גובה מן הלקוחות דשעבודא לאו דאורייתא ומשום הכי חלקו בין מלוה הכתובה בתורה וכו' כדלעיל וכ"כ בגט פשוט לתרוץ דהר"ר אלי' וע"ש דבדברי רב פפא לא מצינו דקאמר התם בהדיא דשעבודא לאו דאורייתא אלא שהם פירשו שם דדברי רב פפא הם אליבא דכ"ע בין למ"ד דאורייתא ובין למאן דאמר לאו דאורייתא וכו' ולמאי שנתבאר בלאו הכי ניחא דבפרק גט פשוט דקאמר רב פפא לטעמיה דגובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת בפני לוין היינו בשירשו קרקע דסמיך המלוה עלייהו דבזה הוא דאמרינן שעבודא דאורייתא ולא בשירשו מטלטלין ובלקוחות אינה נגבית מלוה על פה משום דלית ליה קלא וכן אמר רב פפא גופיה בריש פ"ו דערכין בדף כ"ב דטעמא דנפרעין מיתומים גדולים משום דפריעת בעל חוב מצוה ובנכסים שיש להן אחריות מיירי וכ"כ התוס' בהדיא בפרק הכותב דף פ"א ע"א ד"ה פריעת בעל חוב מצוה וע"ש. כללא דמילתא בענין שעבודא דאורייתא כך הוא דבמלוה בשטר דגובה מן הלקוחות משום דהנכסים נשתעבדו להמלוה מדאורייתא והיה להן להלקוחות להזהר ובמלוה ע"פ אינו גובה דאף דהנכסים נשתעבדו מדאורייתא מדין ערב הואיל ומלוה על פה לית ליה קלא וכדעולא בגט פשוט שם. וביורשין אם ירשו קרקע אף מלוה על פה גובה מהן וצריכין לטעמא דרב פפא שלא תנעול דלת בפני לוין משום דבכה"ג דסמיך המלוה על הנכסים הוא דנפרעין מן היתומים גדולים ולא בשירשו מטלטלין וזהו דעת הרמב"ם וכדמוכח משיטת הש"ס דילן שזכרנו ומשיטתא דהאי ש"ס דגיטין ובריש פרק שנים אוחזין בארתי עוד מענין שעבודא דאורייתא וע"ש. הדרינן למאי דקמן בהפריש חגיגתו ומת דה"ה להפריש עולת ראייתו ומת דחדא דינא אית להו וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות חגיגה בהלכה י' המפריש עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה והכ"מ ציין שם להא דהכא ופסק כר' יוחנן. וכתב אלא ששם אמרו שאם ירשו קרקע אפילו לא הפרישה מחיים חייבים היורשים להביא ולא ידעתי למה השמיטה רבינו עכ"ל. ולא השמיט זה וסמך עצמו על מה שביאר בהל' מחוסרי כפרה שהבאתי לעיל ובשארי מקומות שהוזכרו דבשירשו קרקע הוא דאמרינן גבי יורשין שעבודא דאורייתא ואין חילוק בין מלוה הכתובה בתורה או לא דכל היכא דאיכא נכסין שיש להן אחריות אמרינן דשעבודא דאורייתא ואף במלוה על פה מן התורה דינא הכי אלא דחכמים תיקנו דאינה נגבית מן הלקוחות מטעמא דלית ליה קלא וביורשין החילוק הוא כמוזכר ונתבאר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:2:3:1)

**ולמה לית אנן אמרין כל שהוא חייב בראייה וכו'.** וזהו כדאמר בבבלי דף ו' ע"ב יש בראייה שאין בשתיהן וכו' יש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ונשים מה שאין בשתיהן. והתוס' שם ד"ה יש בשמחה וכו' כתבו דהש"ס דהתם לא חשיב חומרי דשתים ולהכי לא חשיב שתיהן ראייה וחגיגה אינן באין מכל דבר מה שאין כן בשמחה. וזהו כדחשיב הש"ס דהכא. וצ"ל דהש"ס דהכא דמדייק ולמה לית אנן אמרין וכו' לא ס"ל לחלק הכי אלא כל מה דאשכחן לחשובי מה שביניהם מחשבינן בין חומרי דשתים ובין חומרא דאחת מהן מה שאין בשתיהן. מה שכתבו התוס' שם בתחלה ולא קאמר יש בשתיהן שצריכין שיעור משא"כ בשמחה דאימר אף לשמחה יש לה שיעור. נראה דכמסתפקין הן בדבר זה אם יש שיעור לשמחה מד"ס או לא ואלו להרמב"ם ז"ל לא היה לו ספק זה ובפשיטות כתב בפ"א מהל' חגיגה בהל' ג' שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור והכ"מ לא ציין מאיזה מקום למד לומר כן. ונראה דמרב הונא דהכא למד זה דקאמר לקמיה רב הונא אכל פשוט כל שבעה וכדפרישית דבכל יום ויום מהשבעה אכל בפשוט וזהו אין לה שיעור דבכל דהו אף בפשוט אחד ליום סגי ובפחות מפשוט אחד ודאי לא חשיב מידי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:2:3:2)

**רב הונא אכל פשוט כל שבעה.** עיין בדבור דלעיל שנתבאר דמכאן למד הרמב"ם לומר שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור וכלומר שלא נתנו בהם שיעור כמו שאמרו בראייה ובחגיגה מעה כסף ושתי כסף אלא בפשוט אחד ליום סגי. ומיהו צ"ע הא רב הונא לאחר החורבן הוה ואין שלמים בזמן הזה ואפשר שהיה גורס רב הונא אמר אוכל פשוט כל שבעה ודינא קאמר בזמן שהיו נוהגין שלמי שמחה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:2:4:1)

**אמר ר' יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה.** בפ"ק דפיאה בהלכה א' פירשתי כל הסוגיא על מכונה וכאן אבאר בקצרה מהצריך להבין תוכן הסוגיא ופירוש פלוגתא דרבי יוחנן ור' הושעיה וכן פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן בדינא דטופל דלקמן דתליא נמי בהא דפליגי אם אדם חולק חובתו לשתי בהמות או לא כמבואר הכל מהסוגיא. הא דקאמר ר' יוחנן מעה כסף וכו' דבר תורה והיינו הלכה למשה מסיני כדקאמר ר' יוחנן כדעתיה וכו' וקרי להל"מ דבר תורה (וכך הוא דעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש בהקדמה לסדר זרעים ובחיבורו בפ"ב מהלכות טומאת מת בהלכה י' כתב בהדיא גבי עצם כשעורה. ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא מד"ס. וזכרתי מזה בחיבוריי בכמה מקומות) ואמרין חזר ביה ר' יוחנן מן הדא ור' יונה ור' יונתן תריהון אמרין לא חזר ביה ועוד מן הדא דאמר ר' אילא נמי ראיה דלא חזר ביה רבי יוחנן מהא דקאמר דהל"מ הן מדאיתפלגון חזקיה ור' יוחנן דחזקיה סבר אדם חולק חובתו לשתי בהמות והיינו חובת המוטלת עליו להבית שלמי חגיגה בשתי כסף יכול הוא לחלקם להשתי כסף לשתי בהמות אם ירצה יקח במעה כסף בהמה אחת ובשנייה בהמה אחרת ויביא שתיהן לחגיגתו ויוצא הוא ידי חובתו. ר' יוחנן אמר אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות אלא צריך שתהא בידו שתי כסף לכל אחד ואחד. כלומר אם דעתו להביא שתי בהמות או יותר לחובת חגיגה צריך שתהא בידו ליקח כל בהמה ובהמה בשתי כסף ואם לאו לא יביא אלא בהמה אחת שתהא שוה שתי כסף אלמא מדקאמר ר' יוחנן שלא לחלק חובת שתיכסף לשתי בהמות ש"מ דס"ל דהא דתנינן הראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף מהלכה למשה מסיני הוא דהויא מדבר תורה והלכך קפדינן שלא יביא בהמה הפחותה משוה שתי כסף לחגיגה ואע"ג דמשלים חובתו בבהמה אחרת אימר דכך ניתנה הל"מ שלא יביא בהמה לחגיגה הפחותה משתי כסף דאי אמרת שיעורא מדברי סופרים בגילמא הוא תו לית לן למיקפד אם מביא בהמה אחת או שתי בהמות בשוה שתי כסף דהא מיהת בשתי כסף הוא דאייתי והשתא שמעינן דלא חזר ביה רבי יוחנן מהאי דאמר לעיל דשיעורא מדבר תורה הוא. אדם טופל בהמה לבהמה אם יש לו אוכלין מרובין וסמוכין על שלחנו ואינו מספיק לו בהמה אחת לשלמי חגיגתו וצריך להביא עוד בהמות אחרות ואין לו מעות חולין כי אם להביא מהן בהמה אחת יכול הוא לטפול ולחבר מעות מעשר שני שלו ולהביא מהן שאר בהמות כפי צרכו. ואף על גב דחגיגת יו"ט חובה היא וקיי"ל דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין הכא מכיון דמביא בהמה אחת מן החולין כבר יצא ידי חובתו בזו ויכול להביא האחרות מן המעשר. ואין אדם טופל מעות למעה. כלומר ובלבד שלא יערב מעות מעשר עם מעות חולין ולהביא מהן בהמה אחת לחגיגתו וחזקיה לטעמיה דסבירא ליה לעיל דאדם חולק חובתו לשתי בהמות וכיון דיכול להביא בהמה אחת אף ממעה אחת כדאמרינן לעיל לחזקיה הלכך כאן שאין לו אלא מעות אחת חולין יביא בהמה מהמעה חולין שיש בידו ולא יטפול מעות מעשר למעה חולין זו וכדי ליקח בהן בהמה אחת גדולה ושוה שתי כסף או יותר משום דבכה"ג טפי עדיף שיביא בהמה ממעה חולין שיש לו כדי לצאת ידי חובתו מן החולין בבהמה זו לבדה ובלי שום עירוב ממעות מעשר דשתי כסף שאמרו אינו אלא מדרבנן בעלמא ואם צריך הוא עוד לכדי סיפוק אוכלין מרובין שלו יקח מעות מעשר ויביא מהן עוד בהמות אחרות. ר' יוחנן אמר אדם טופל מעות למעה ואין אדם טופל בהמות לבהמה ר' יוחנן נמי לטעמיה דקאמר לעיל אין אדם חולק חובתו שיש עליו להביא חגיגה בשתי כסף לשתי בהמות אלא צריך שיביא בהמה אחת שוה שתי כסף דס"ל שתי כסף מד"ת הן וכדלעיל ואם מביא עוד בהמות אחרות לחגיגתו צריך שתהא כל אחת ואחת בשוה שתי כסף הלכך כאן שאין לו אלא מעה אחת של חולין ואינו יכול להביא בהמה במעה אחת דלא סגי בבהמה פחות משתי כסף טופל הוא מעות מעשר למעה החולין ומביא בהמה בשתי כסף אבל אינו יכול לטפול בהמה לבהמה שהרי כל בהמה שיביא עוד הכל לחובה הן כדאמר ר' יוחנן בהדיא צריך שתהא בידו שתי כסף לכל אחת ואחת וא"כ כולן חובה מיקרו ואינו יכול ליקח ממעות מעשר לבדו מה שהוא חובה עליו ואין לו תקנה אלא בטפילה מעות למעה. היך עבידא וכו' הש"ס נקט לה בדרך בעיא וכלומר דבכה"ג תליא נמי בהך פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בשם חזקיה כדמסיק ואזיל. היו לפניו עשר בהמות שהפריש לחגיגתו והקריב חמש מהן בי"ט ראשון והשתא מיבעיא לן על החמש הנשארות מהו שידחו את יו"ט האחרון מי אמרינן דמכיון שהקריב חמש מהן בי"ט הראשון כבר יצא ידי חובת חגיגתו והואי המותר כנדרים ונדבות דקיי"ל אין קריבין בי"ט ואם כן אינם דוחים לי"ט האחרון אלא יקריבן למחר או דילמא כיון שהפריש בתחלה את כולן לחגיגתו כולן כחובה הויין והרי חובת קרבנו הקבוע זמן דוחה י"ט ויכול הוא להביא המותר בי"ט האחרון. ר' קריספי אמר. דפליגי ר' יוחנן ור"ל בזה חד אמר דוחה ואידך אמר אינו דוחה ולא מסיימי ולא ידעין וכו'. א"ר זעירא ניחזי אנן ונפרש מיליהון דרבנן ר' יוחנן ור"ל ממיליהון גופייהו דאמרי לעיל ר' יוחנן דהוא אמר אדם טופל מעות וכו' וטעמיה כדאמרן לעיל שאינו יכול לחלוק חובתו לשתי בהמות אלא כל בהמה ובהמה שמביא לחובתו היא וצריך שתהא שוה שתי כסף ומשום הכי ס"ל דמעות למעות הוא דיכול לטפול אבל לא בהמה לבהמה ומשום דבכל בהמה צריך שתהא בה ממעות חולין וטופל מעות מעשר ולוקחה ואם אין לו אלא מעה אחת תולין אינו יכול להביא אלא בעד מעה זו ועם מעות מעשר שטופל עמה וכן לעולם וכיון שכן הוא על כרחך דס"ל לר' יוחנן דזה שהפריש עשר בהמות לחגיגתו כולן חובה הן שהרי בכל בהמה ובהמה צריך שיהיה ממעות חולין מעורבים בה והלכך הוא דאמר שהמותר דוחה הוא לי"ט האחרון מפני שגם המותר לחובתו הוא. וריש לקיש דהוא אמר אדם טופל בהמות ממעות מעשר לבהמה שהיא ממעות חולין אבל לא מעות למעה ואם כן ע"כ דס"ל שאינו חובה עליו כל הבהמות שהפריש אלא לעולם יוצא ידי חובתו בראשונים שהקריב ומשום הכי לדידיה בגוונא שכבר יצא ידי חובתו אפי' בבהמה אחת יכול להביא שאר בהמות ממעות מעשר לבדן הלכך בכה"ג שהפריש עשר לחגיגתו לא הוו כולן חובה עליו אלא מה שהקריב בי"ט הראשון לחובה הקריב והמותר כנדרים ונדבות חשיבי ולפיכך הוא דאמר אינו דוחה לי"ט האחרון. שמעון בר בא. אמר בהדיא כן בשם ר' יוחנן דלעולם הוא מוסיף והולך בחגיגתו ודוחה את י"ט לפי שכולן בסתמא חובות הן עד שיאמר אין בדעתי להוסיף על חגיגתי ואז אם הוא רוצה להביא אח"כ לאו חובה מיקרי אלא כנדרים ונדבות הן ואין דוחין י"ט. עד כאן ממה שפירשתי לסוגיא זו בפאה שם והעתקתי כאן מפני שהוא חיבור בפני עצמו ומכל הלין תבין ותדע שמ"ש התוס' בבבלי פרקין דף ח' ע"א גבי פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דפליגי בטופל נמי כדהכא וציינו שם בד"ה טופלין בהמה לבהמה וכו' וכן מצינו בירושלמי וכו' וכלומר דסברת טעם פלוגתייהו בענין טופל תליא נמי בפלוגתא דפליגי בענין אדם חולק חובתו וכו' וזהו הכל כדפרישית הכא אלא שצריך עוד להוסיף ביאור לדבריהם ולומר דתליא נמי בהך פלוגתא דלעיל דפליגי ר' יוחנן ור' הושעיה אם מעה כסף ושתי כסף שאמרו מד"ת הן והיינו הלכה למשה מסיני או מד"ס הוא ועל כרחך דאמרינן דחזקיה כר' הושעיה ס"ל דמדברי סופרים בעלמא הוא ובדיעבד יוצא ידי חובתו אף בבהמה שאינה שוה אלא מעה אחת לחגיגתו דאל"כ תקשי היאך קאמר חזקיה טופלין בהמה לבהמה ואם אין לו אלא מעה אחת מן החולין מביא בהמה ראשונה לחובת חגיגתו ממעה חולין זו ושאר בהמות שמביא כדי סיפוק אוכלין מן המעשר הא אכתי נשאר שיעור מעה אחת חובה עליו ואינה באה מן המעשר ולדידיה אין טופלין מעות למעה אלא ודאי כר' הושעיה ס"ל ומכיון שהשיעור אינו אלא מדרבנן בעלמא יוצא הוא ידי חובתו בדיעבד בבהמה ראשונה שהביא מן המעה החולין לבד ושפיר יכול הוא להביא שאר בהמות הצריכין לו כדי סיפוק אוכליו מן המעשר ור' יוחנן לטעמיה דס"ל השיעור שתי כסף לחגיגה מד"ת הוא ומכיון שמערב מעות מעשר עם מעות חולין יכול הוא להביא בשתי כסף דטופלין מעה למעה והכל כמבואר לעיל. ומיהו כל זה לפי משמעות הסוגיא דהכא דר' יוחנן אית ליה שתי כסף לחגיגה מד"ת הן והיינו הל"מ דנכלל בכלל שאמרו כל השיעורין מהלכה למשה מסיני הן וכדפרישית אבל לסוגית הבבלי אין לנו אלא דלכ"ע שיעורין הללו דראיה וחגיגה אינן אלא מד"ס וכמבואר התם בפרקין דף ז' ע"א וכדכתבו התוס' בעצמן שם הראייה שתי כסף ומדרבנן הוא דמדאורייתא אין לו שיעור לקרבן רק לאשם מעילה וכו' וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' חגיגה בהלכה כ' הראייה והחגיגה אין להם שיעור מן התורה אבל מד"ס שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף ולפ"ז אי אפשר להשוות הסוגיא דהכא ודהתם בענין פירושא וטעמא דפלוגתייהו בענין טופל דהא לפי סוגיא דהכא טעמיה דר' יוחנן דאמר אין אדם חולק חובתו משום דס"ל מעה כסף ושתי כסף מד"ת כדאמר בהדיא ר' יונה וכו' אמרין לא חזר ביה ר' יוחנן ומייתי ראיה מן הדא דר' אילא וכו' איתפלגון וכו' והדר תלי פלוגתייהו בענין דטופל נמי בפלוגתייהו דלעיל כמבואר הכל לעיל ואין לפרש בענין אחר וזה קשה על מה שרצו התוס' לפרש טעם פלוגתייהו דחזקיה ור' יוחנן בטופל כדקאמר הכא והרי לא הושוו הסוגיות בעיקר טעמא דפלוגתייהו ובמה דתליא בה ולכאורה קושיא הוא אלא די"ל דעיקר כוונת דבריהם דפליגי בסברא זו דלמר טפי עדיף לערב מעות מעשר עם מעות חולין בחדא בהמה בכדי שיהו מעות חולין בכל בהמה ובהמה שמביא ולמר איפכא מסתברא דחדא בהמה מיהת מחולין לבד הוא שיביא וכמו שמצינו כעין זה בירושלמי אמר ר' אילא וכו' דפליגי אם מחלק חובתו וכו' ולא דנפרש דפלוגתייהו הכא ממש כהאי דבירושלמי דזה ודאי אינו מטעמא דאמרן דלפי סוגית הבבלי לכ"ע שיעורא דראיה וחגיגה מדברי סופרים בלבד הוא ואינו נכלל בכלל שאמרו כל השיעורין הל"מ הן. והמסקנא בענין טופל כר' יוחנן הוא דמסקינן התם והיינו כדמפרש שם בדף ח' ע"ב שתהא שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין וזהו כר' יוחנן שהמעות הוא שמערב המעשר עם החולין ולוקח מהן בהמה לשלמי חגיגה וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"ב בהלכה ז' אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין וכו' ודברי הראב"ד בהשגה כאן קשי הבנה הן ועיין בכ"מ שהביא בשם הר"י קורקוס ז"ל לדחוק בביאור דברי הראב"ד ולא נאריך בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:2:4:2)

**רבי הושעיה כדעתיה וכו' האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום לפניו את השיעורין וכו'.** וכך הוא בפיאה שם. וזהו כר' אלעזר בבבלי יומא דף פ' האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וכו' וירבה בקרבנות מחמת שיעורין ובתר הכי גריס שם אמר ר' יוחנן שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. ופליג אר' אלעזר כדמשמע מהכא בהדיא דפליגי ר' הושעיה ור' יוחנן בהא דאי הל"מ הן א"כ אין ביד ב"ד אחר לשנות בשיעורין. והמסקנא כר' יוחנן וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ד מהל' מ"א בהל' ב'. וכבר נתבאר בדבור דלעיל דלפי שיטת הבבלי שיעורא שאמרו בקרבן ראייה וחגיגה לכ"ע מד"ס בלבד הוא ואינו נכלל בכלל שאמרו כל השיעורין הל"מ הן דאותן הוו כדבר תורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:2:4:3)

**היך עבידא היו לפניו עשר בהמות וכו'.** התוס' בחגיגה שם ד"ה חוזר הוא ומקריבין בי"ט שני וכו' מביאין להא דהכא וראיה לפירוש ר"ח שפירש להא דהתם דנמי לענין דחית י"ט מיירי. וכבר ביארתי לעיל מה דנפקא מבין רהטת הסוגיא כולה דהכא ומבין הסוגיא דהתם ועיין לעיל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:3:2:1)

**ומנין שהוא טופל למעשר וכו'.** התם דף ח' ע"א דריש לה בברייתא דמייתי לסיועי לר' יוחנן מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומנין שאם רצה לערב מערב (והיינו מעות מעשר עם מעות חולין וכר' יוחנן) ת"ל כאשר יברכך ה' אלהיך. והכא דריש הכל מתיבת מסת גופיה דמשמע גם מן המעשר דכתיב לא תוכל שאתו. והיינו בטופל ולא כולו מן המעשר כדדריש מן ותרב משאת בנימין וכו' ומביאין התוס' לזה ד"ה ת"ל אשר יברכך מיהו בירושלמי מפקינן ליה דכתיב מסת וכו' כוונת דבריהם שכתבו מיהו בירושלמי וכו' אהא דכתבו בדבור דלעיל מיניה קאי דדריש מסת וכו' ובשלהי פ' התודה דף פ"ב מפקינן ליה מקרא אחרינא דדריש שם מהיקשא דפסח מה פסח דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין. ויש לומר דהכא איצטריך דסד"א כיון דכתיב אשר יברכך לטפילה דמעשר אימא כוליה נמי לייתי מן המעשר. ועל זה כתבו כאן מיהו בירושלמי מפקינן ליה דכתיב מסת וכו' וכלומר דהשתא דנפקא לן הכל מתיבת מסת גופיה תו לא איצטריך לן לתרץ הא דכתיב הכא ללמד שלא יביא אלא מן החולין והא כבר מפקינן במתני' בפ' התודה מהקישא דפסח משום דכתיב כאן אשר יברכך כדכתבו לעיל אלא דבלאו הכי שפיר אתיא דכולא מילתא מתיבת מסת ילפינן ואיצטריך לכתוב כאן מסת ללמד שמותר לטפול ממעשר וכן שלא יביא כולו ממעשר. ומיהו איכא למידק על גופה דדרשא ממסת הא כתיב גביה נדבת ידך אשר תתן וא"כ נימא דגזירת הכתוב הוא שאפי' מה שהוא נודב יותר מהחובה עליו לא יביא אלא מן החולין. ולדרשא דהכא לא קשה מידי ועיקר דינא דטופל ומה שבין סוגיא דהכא ובין סוגיא דהתם ולפי המסקנא נתבאר בהלכה דלעיל ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:3:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:3:2:2)

**ללמדך שדוחין עליהם י"ט.** היינו דוקא באלו דהוו חובות הקבוע להן זמן ודוחין י"ט ונתבאר לעיל מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:5:2:1)

**עני וידו רחבה קורא אני עליו איש כמתנת ידו וכו'.** התוס' שם ע"ב ד"ה מי שיש לו אוכלין מרובין מביאין לזה בירושלמי אמרינן וכו' כוונתם דזהו דלא כפירש"י שכתב על נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות וכתיב איש כמתנת ידו ובירושלמי לא משמע כן אלא דדריש לכוליה דקרא בענין אחר וכמפורש ומבואר היטב בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:6:2:1)

**רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח וכו'.** תוס' בדף ט' ע"א ד"ה נאמר עצרת בפסח כתבו ובירושלמי יליף לה וכו' ובפנים תמצא ביאור נכון לזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:7:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:7:4:1)

**השאור שבה היה מקרבן אצלו.** יש גי' המאור שבה ולפי גירסת הספרים שלפנינו יש ג"כ לפתרו כמבואר בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:8:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:8:14:1)

**כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור.** בפ"ב דכלאים בהלכה א' בארתי במה דמסיק שם דדוקא באיסורי תורה אבל באיסור דרבנן מבטלין לכתחלה וכדמסיק נמי בבבלי ביצה דף ד' ובמה שמחלקין התוס' שם בין דבר שיש לו עיקר מן התורה או לא ודעת הרא"ש ז"ל שם לחלק בין מיקלי קלי איסורא או איתא בעיניה אין כן דעת הרמב"ם ז"ל אלא סתם וכתב בפ' ט"ו מהלכות מ"א בהלכה כ"ו באיסור של דבריהם מבטלין איסור לכתחלה וראיה לדבריו דלא מחלקינן כלום מהא דאמר בהאי תלמודא בכלאים שם דבמידי דרבנן מוסיף על הסאה וכו' והרי כלאים יש לעיקרו איסור מן התורה ואיתיה לאיסורא בעיניה וקאמר דאם הוא כלאים דרבנן מבטלין איסורי לכתחלה ועיין שם במה שנתבאר עוד מענין זה ובמקומות המצויינים שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:8:14:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:8:14:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/1:8:14:2)

הדרן עלך פרק הכל חייבין