## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:1:1:1)

**חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש.** פירש הרב דאמרינן כבידו של כלי הפנימי מכביד וחוצץ בפני הטומאה וכו'. ונמשך בזה אחר הרמב"ם בפירוש המשנה וזהו כדר' אילא בבבלי ריש פרקין ולדידיה עשר מעלות שנו כאן ורישא וסיפא משום חציצה כדקאמר התם אבל רבא התם קאמר דטעמא דרישא משום גזירה שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד ולדידיה אחד עשר מעלות שנו כאן שש ראשונות וכו' כדפרישית בפנים וכ"כ הרמב"ם בחבורו פי"ב מהלכות אבות הטומאות וחזר בו משום דהמסקנא כרבא בזה דהכי קאמר נמי רב נחמן ובסל וגרגותני דקאמר שם דלרבא מטבילין בהם אף לקדש דלא שכיחי שאין בפיהם כשפופרת הנוד ולא פסק הרמב"ם שם כרבא בזה אלא דאין מטבילין כלים בתוכן לקדש ואפי' בכלי גדול והוא טהור ולכאורה קשה הוא אבל טעמו דמילתיה דרבא דסבר מטבילין אף לקדש אזלא כת"ק דברייתא דמייתי התם ואבא שאול פליג וס"ל לתרומה אבל לא לקדש ופסק שם וכן בסוף פ"ג מהל' מקואות כאבא שאול וטעמו בזה משום דשקיל וטרי התם בטעמיה דאבא שאול דאמר לא לקדש משום דחזי ליה ע"ה ואזיל ומטביל ובתרומה ליכא למיחש משום דלא מקבלינן מיניה ופריך קדש נמי לא נקבל מיניה הויא ליה איבה וכו' ובתר הכי אמרינן מאן תנא דחייש לאיבה ר' יוסי היא וכו' וכיון דקיי"ל כר' יוסי וכסתמא דמתני' לקמן בפרקין דהכל נאמנים על טהרות יין ושמן כל ימות השנה א"כ ממילא קמה מילתיה דאבא שאול דמחלקינן בין תרומה לקדש ולא כהת"ק ולפיכך פסק הרמב"ם כוותיה וכן הכא בשמעתין דמייתי מילתיה דאבא שאול וקאמר ר' יוחנן הלכה כאבא שאול ותני כן הלכה כדבריו וכגי' התוספתא שהבאתי בפנים ויש לפרש להא דהכא נמי כן דקאמר אבא שאול אף בתרומה אין מטבילין כלים בתוך כלים אלא בסל וגרגותני בלבד אבל בקדש אין מטבילין אפילו בסל וגרגותני והיינו כדהתם בענין ההלכה אבל לא לענין הטעם דהא משמע מהכא דטעמיה משום חציצה וכדלקמן. והכ"מ כתב שם בענין י"א מעלות דפסק כרב נחמן דרבא סבר כוותיה ולא דקדק דאי הכי מ"ט לא פסק כרבא בסל וגרגותני וכת"ק דברייתא ולמאי שבארתי מבורר פיסקיה דהרמב"ם על נכון בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:1:2:1)

**דתנינן תמן האוחז באדם ובכלים ומטבילן וכו'.** הרמב"ם ז"ל פירש שם כפירוש המשנה דלר"ש ירפה את ידיו ויכנסו המים לידיו ולאלה הכלים ות"ק אמר שהם טמאים גזירה שמא לא ירפה. וכ"כ בחבורו בפ"ב מהלכות מקואות בהלכה י"א האוחז באדם ובכלים והטבילן הרי הן בטומאתן ואע"פ שרפה ידיו גזירה שמא לא ירפה ואם הדיח ידיו במים עלתה להן טבילה. משמע דמפרש פלוגתייהו הכי דלהת"ק לא מהני אלא במדיח ידיו במים ור"ש לקולא הוא דפליג וס"ל דמרפה ידיו נמי מהני ולא בעינן עד שידיח ידיו ופסק כהת"ק אבל הרשב"א מביאו הטור י"ד בסי' קצ"ח מפרש דלהת"ק נמי מהני במרפה ידיו אלא דבמדיח ידיו במים ס"ל דאפילו מהדק ידיו נמי שרי ור"ש לחומרא הוא דפליג דס"ל דלא סגי במדיח ידיו ולא שרי אלא עד שירפה ידיו והלכה כת"ק ואם כן בחדא מתרוייהו סגי או שירפה ידיו או שידיח ידיו במים וכך פסק בש"ע שם ונמשך אחר הרשב"א והטור. והנה לכאורה למאי דקאמר ר' יוחנן לבתר דהדר ביה מהא דקאמר שניהן אמרו דבר אחד אלא מסתברא דר"ע הוא דמודה לאבא שאול והיינו דמודה לטעמא דחציצה כדס"ל לאבא שאול דקאמר אף בתרומה אין מטבילין אלא סל וגרגותני בלבד וכלומר דמטבילין כלים באוך סל וגרגותני דוקא לתרומה אבל לא לקודש ומשום דבקודש החמירו כל היכא דאיכא משום חציצה ולא החמירו כל כך בתרומה וכדפרישית בפנים דהכי קאמר בתוספתא בהדיא אבל אבא שאול אינו מודה לר"ש דס"ל דדוקא מרפה ידיו הוא דמהני אבל לא סגי במדיח ידיו ואבא שאול לא ס"ל הכי אלא הדיח ידיו בתחלה נמי מהני וכהת"ק וזה עולה כפי פירוש הרשב"א. ולהרמב"ם יש לפרש להא דהכא כפשטא דהשמועה דבתר דהדר ביה ר' יוחנן ה"ק דמסתברא דר"ש יודה לאבא שאול בענין חציצה דכי היכי דשמעינן לאבא שאול דמחמיר בחציצה כדתנינן בתוספתא בהדיא וכהך ברייתא דמייתי נמי בבבלי וכנזכר בדבור דלעיל דס"ל דבקודש אין מטבילין כלים אפילו בתוך סל וגרגותני כן נמי ס"ל לר"ש דהאוחז באדם ובכלים ומטבילן לא עלתה להן טבילה ומשום חציצה אבל אבא שאול לא יודי לר"ש בהא דס"ל דמרפה ידיו מהני אלא דס"ל דדוקא צריך שידיח ידיו במים בתחלה וכהת"ק דגזרינן שמא לא ירפה ידיו יפה. ויותר נוח הוא לפי פירוש הרמב"ם ולא ראיתי לאחד מהמפרשים שהביאו להא דהכא. ומיהו מדמצינן לפרש להאי דהכא או כפירוש הרשב"א או ככירוש הרמב"ם וא"כ ליכא מכאן לא תיובתא ולא סייעתא למר ולא למר ומ"מ יש לתמוה על הב"י שהכריע בש"ע לפסוק להקל כהרשב"א ונגד הרמב"ם ועוד דהרא"ש ז"ל בפירוש המשניות במקואות שם כתב בפירוש כפירוש הרמב"ם שכתב ואם הדיח ידיו תחלה אז המים שתחת ידיו מתחברים למקוה ואין כאן חציצה ולא סגי לרבנן ביד רפה דחיישינן שמא לא ירפה עכ"ל וכן בהלכות מקואות דהרא"ש לא הביא אלא דברי הת"ק בלבד דתנן בפ"ח דמקואות האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין ואם הדיח ידיו במים טהורין. ומעתה גדלה ורבתה התמיה על הב"י מפני מה הכריע כהרשב"א להקל בטבילת נדה החמורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:1:3:1)

**רבי מאיר אומר שלש עשרה.** כדפרישית בפנים והתוס' בריש פרקין כתבו י"א מעלות חשיב לרבא ולר' אילא עשר מעלות והוה קשה לה"ר אלחנן ליתנייה ההיא דלעיל נוטלין לידים לחולין ולתרומה ולקדש מטבילין וטבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקדש ונראה למורי דלא קחשיב במתני' אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת וכו'. כך צריך לפרש אליבא דתנא דמתני' ולסברת ר"מ דהכא על כרחך צריך לפרש דס"ל דמכל מקום מעלה בקודש מבתרומה איכא. והיכא דטובל מטומאתו לקודש ולא הוחזק לקדש איכא נמי דררא דטומאה קצת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:1:3:2)

**ולמה הוון עבדין כן וכו' מן שבע שבע אפין וכו'.** פירשתי בפנים לפי פשטות הענין ובספר הדרשות שלי נקרא פני המנורה הארכתי בעניני הדרוש בזה ואין כאן מקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:1:4:1)

**אלא כי אנן קיימין במלוכלך במשקה.** וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ב מאבות הטומאות בהלכה ב' כלי שנטמאו אחוריו במשקין לא נטמא תוכו וכו' והמשקין שבתוכו או שבבית צביעתו טהורין וכו' אבל לקדש נטמאו אחוריו נטמאו כולן. וא"כ דוקא שיש שם משקה. ומה שאמרו כאן משקה בית מטבחיא טהורין במקומן וכו' וכך הם דברי הרמב"ם בפ"י מהלכות טומאת אוכלין בהלכה י"ו משקה בית מטבחיא שבעזרה וכו' משמע דוקא בעוד שהם בעזרה טהורין הן ובענין שחילקו כאן בין שנטמאו באוכלין או במשקין שהיא טומאה דרבנן ובין שנטמאו בשרץ שהיא טומאה דאורייתא לא משמע כן בפ"ק דפסחים דף י"ו דרב קאמר דכן ממש ופסק כך הרמב"ם וכתב סתם טהורין לעולם ולא מתטמאין ולא מכשירין וסתם מתני' היא בסוף פרק ט"ו דכלים ומשום דקיי"ל כמ"ד טומאת משקין לאו מדאורייתא ורבנן הוא דגזרו בהו טומאה ובהני לא גזרו כלל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:1:6:1)

**תמן תנינן כל הכלים יש להן אחוריים ותוך וכו'.** השקלא והטריא בסוגיא בענין זה מבואר היטב בפנים. ולדינא כתב הרמב"ם בפי' המשנה והלכה כת"ק אשר אמר כל הכלים יש להם בית הצביעה ואמר ר' יוסי שזה אמנם הוא שלא יטמא ידיו בבית הצביעה ואע"פ שאחורי הכוס טמאין. ומזה נמשך הרב וכתב והלכה כת"ק וכדמפרש ר' יוסי ובחיבורו בריש פרק כ"ח מהלכות כלים סתם דבריו כהת"ק כל הכלים וכו' ובפרק י"ב מאבות הטומאות בהלכה ב' לא הביא אלא הסיפא דהאי מתני' דמפרש ר' יוסי כיצד וכו' היה שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא המשקה שבפיו באחורי הכוס וחזר וטימא הכוס. ולא הביא הרישא היו ידיו טהורות וכו' כמו שהבאתי בפנים. ובסיפא ודאי כ"ע מודים בה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:1:7:1)

**עבר ונשא טהור.** וכן אמר ר"ז בבבלי דף כ"ג וכן פסק הרמב"ם שם בהל' ג' והואיל ולא נגע בקודש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:2:1)

**תני מעשה באשה אחת וכו'.** שוב מעשה באשה אחת וכו'. הני עובדי מייתי להו בבבלי פרק דלעיל דף כ' ומביאין התוס' שם ד"ה נימא נפסקה לו וכו' דמשמע מהכא כפירש"י שם דבאשה חבירה מיירי וכו' ולבסוף דקדקו דלפי שיטת הירושלמי דמדמי לה לכלים הנגמרים. א"כ קשה אמאי דאוקי התם לקמן משום צינורא דעם הארץ אפילו בצינורא דחבר נמי איכא למיחש מטעם מגע ידים וכו'. ואין זה דקדוק דמאי דמדמי לה הכא לכלים הנגמרים ההיא דחד טעמא אית להו דחיישינן שמא בשעה שנגמרה עדיין היה הרוק לח והיינו טעמא דהאי עובדא אם מטעם דמיירי באשה שלא טבלה לנדתה והיינו נמי טעמא אי מיירי משום חששא דצינורא דע"ה ובזה דמיא נמי לטעמא דכלים הנגמרים אלא דהתוס' עצמן דחו שם להקושיא ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:3:1)

**עד כאן בקדש מקדש המקודשים וכו'.** ובבבלי ריש פרקין אמרינן איפכא קמייתא דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא גזרו בהו רבנן בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש וכו' וכן לרבא דאמר י"א מעלות שנו כאן וכו' וכדפרישית ריש פרקין וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ב מאבות הטומאות וע"ש בהלכה י"ו וסיים שם לפיכך חולין שנעשו על טהרת הקודש וכו' כחולין וכבר ביארתי מזה לעיל דפסק כסתמא דמתני' דסוף פ"ב דטהרות וכל הסוגיות דהש"ס דהתם בתוס' חולין ובשארי מקומות דמשמע מהן דכקודש דמו והשיג הראב"ד שם מהן אבל באמת פלוגתא דתנאי היא בהרבה מקומות שם וכן הכא והכריע הרמב"ם כהאי סתמא דטהרות וכהת"ק. וכן בדין הצירוף מדרבנן הוא אלא דרמז אית ליה מן התורה מדכתיב כף אחת וכו' כמ"ש שם בהלכה ז'. וכן רביעי בקדש מדבריהם היא כשיטת רש"י ולא כשיטת התוספות שם ד"ה בתרייתא דלית להו דררא דטומאה דאורייתא וכו' ומה שציינו בסוטה פרק כשם וכו' ישבתי בחבור סדר נשים בפרק הנזכר לדעת רש"י והרמב"ם דס"ל מדרבנן הוא וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:4:1)

**תיפתר בגחלים של יום הכפורים וכו'.** פירשתי בפנים כפירוש ה"ר ניסים גאון שהביאו התוס' בדף כ"ג ע"ב ד"ה שאם נגע טבול יום במקצתו וכו' ופירוש זה יותר נוח לפי משמעות הסוגיא ומיהו הכא מדחי לה ר' מתנייה וכו' וכדפרישית בפנים. וא"כ אפילו בגחלים של כל יום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:5:1)

**קומץ מהו שיקרב בשני כלים וכו'.** כדפרישית דהא דמסיק ר' מתנייה וקאמר וכי סולת וקטורת וכו' ואת אמר הכלי מצרף והכא הכלי מצרף היינו דבלאו הכי לאו ראיה היא ממתני' מדקתני הכלי מצרף לענין הבעיא דהקרבה דהא על כרחך צירוף דמתני' לענין טומאה הוא ולא מיירי בהקרבה כלל דתיפשוט מינה אם הקומץ קרב בשני כלים או לא ואכתי לענין הקרבה תיבעי לך ולדינא אשכחן פלוגתא דאמוראי בהא דגרסינן בפ"ק דמנחות דף ז' ע"ב איתמר קומץ שחלקו בשני כלים רב נחמן אמר אינו קדוש ורבא אמר קדוש וקאמר התם דהדר ביה רבא מההיא וקם בשיטתיה דרב נחמן רביה כדפירשו התוס' שם וכ"פ הרמב"ם בפי"ג ממעשה הקרבנות בהל' י"ב דקומץ שחלקו בשני כלים אינו קדוש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:5:2)

**כהנא שאל לרבנן דתמן מנחה חלוקה בגסה וכו'.** בעיא זו איתמר בש"ס דילן בפרק הקומץ רבה דף כ"ג ע"ב וכ"ד ואיפכא איתמר כי סליק רב כהנא אשכחינהו לבני ר' חייא דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע טבול יום באחד מהן מהו וכו' ופשיט להו כמו דפשטו ליה רבנן הכא דקפצה טומאה דהכלי מצרף תנן כל דהו ואע"פ שאין נוגעות זו בזו והדר מיבעיא להו שם הושיט אחד ביניהן מהו ופירש"י ז"ל הושיט חצי עשרון אחד לבין הנך חצאי עשרון אם נגע טבול יום בזה מהו שיטמאו אותן שנים. אמר להו צריך לכלי הכלי מצרפן אין צריך לכלי אין כלי מצרפו. א"צ לכלי כגון האי חצי עשרון שלישי דאין צריך לכלי דהא אינו מצטרף עם אלו למנחה אחת אין הכלי מצרפו וטהורים הראשונים ולפי פירושו הבעיא היא אם נטמאו אותן שנים מחמת שנגע הטומאה באמצעי ופשיט להו דטהורין הראשונים הואיל והאמצעי אינו צריך לכלי אין הכלי מצרפו וא"כ לא נטמא אלא האמצעי שנגע בו הטומאה בלבד. והכא דקאמר בבעיא השנייה בזה אפילו אחרת בינתיים ופשטו ליה דאפי' אחרת בינתיים וכלומר דאם נטמא אחד מן השנים הראשונים נטמא הכל ואפילו אותו השני שלא נגע בו הטומאה משום דהכלי מצרפן וקפצה טומאה וזהו דלא כדהתם לפי פרש"י ז"ל. והרמב"ם ז"ל כתב בדין זה בפרק י"ב מאבות הטומאות בהלכה ח' היו שני צבורין בתוך הכלי ודבר אחר ביניהן ונטמא אחד משניהן אם היה הדבר שביניהן צריך לכלי הכלי מצרפן ונטמא הכל ואם אינו צריך לכלי לא נטמא אלא זה שנגעה בו הטומאה בלבד. והרואה יראה שזה ממש כעין דהכא בענין הבעיא דמספקא ליה אם אפילו באחרת בינתיים ונגעה הטומאה באחת מן השנים החיצונות אי אמרינן דהכלי מצרפן ולא כפירש"י שנגעה הטומאה באמצעי ופשטו ליה הכא סתם דלעולם הכלי מצרפן ואפילו אחרת בינתיים ובענין הפשיטות לכאורה הוה משמע דפליגא דהתם אדהכא דהא התם פשיט להו דבעינן שיהא צריך לכלי ואו הכלי הוא דמצרפן אבל באמת לא פליגא על מסקנא דהכא דלקמן בענין טומאה דבתר דמיבעיא ליה האי בעיא קומץ מזו לזו וכו' וזהו כהך דגריס התם הדר איהו בעא מינייהו מהו לקמוץ מזה על זה וכו' ומהדר כדהכא שמועה לא שמענו וכו' והתם לא איפשיטא הבעיא בענין קומץ וכו' ונשאר הדבר בספק וכדכתב הרמב"ם שם בפרק י"א מפסולי המוקדשין בהלכה כ"ג והכא קאמר אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן קומץ מזו לזו. ובענין טומאה מהדר שמעתא דלעיל וקאמר נטמאת זו נטמאת זו והאמצעית לא נטמאת ופריך לא כן תני וכו' ומשני ר' חיננה אין הכלי מצרף אלא דבר שהוא אסור לו כלומר קשור וצריך לו כדפרישית בפנים. וזהו כדקאמר התם בענין טומאה וכפירוש הרמב"ם דהבעיא היא אם נטמא אחד משניהן. ולכשתתבונן תראה שאין מן הצורך להאריך יותר בזה ומה שכתב הכ"מ בזה אבל אי קשיא הא קשיא למה לא יצטרף העשרון האמצעי וכו' ודאי זה א"צ לפנים דהרמב"ם לא דיבר כאן על עשרונות כלל וכלל שהרי כתב היו שני הצבורין בתוך הכלי וכו' וכדבריו בהלכה דלעיל פירות וצמוקין כו' שהן לקודש ודבר הלמד מענינו מההיא סוגיא דמיירי בעשרונות וזה ביאר בהלכות פסולי המוקדשין. כלל הדבר דבענין טומאה נוחין דברי הרמב"ם גם מסוגיא דהכא ובחנם כתב שם שבירושלמי נראה כפירוש הראב"ד ואין זה כדאי לדחות פירוש רבינו שהוא נוח עכ"ל. ואם היה הדבר כן היה קשה איך נדחה דברי הירושלמי בגילא דחיטתא כ"כ. אלא דלענין הקמיצה ראוי הוא לדקדק בדברי הרמב"ם לפי מ"ש מהרי"ק בשורש ק' דדרכו של הרמב"ם לסמוך כל כך על הירושלמי ואף בבעיא דלא אפשיטא התם ובירו' איפשיטא פסק כהירושלמי והרי הכא איפשיטא ור' יוחנן הוא דקאמר קומץ מזו לזו. ונראה דדברי הסוגיא דהכא כמ"ד דצירוף דאורייתא הוא והכי משמע מדפריך בפשיטות לא כן תני וכו'. וא"כ אף לקולא קאמר קומץ מזו לזו אבל הרמב"ם פסק כמ"ד צירוף מדרבנן כמבואר בדבריו והוזכר לעיל. וא"כ לא אמרינן אלא לחומרא ולענין טומאה אבל לקולא ולענין קמיצה נשאר הדבר בספק כדהתם דבעיא דלא איפשיטא היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:6:1)

**רבי שמעון בן לקיש בעי צריד של מנחות מהו שיעשה מנין.** הך בעיא דרשב"ל איתמר בכמה מקומות בש"ס דילן ועיקרה בפ"ב דחולין בדף ל"ו דמייתי התם נמי הא דר' אלעזר דדריש מיתורא דקראי מכל האוכל אשר יאכל למעוטי חיבת הקודש דאין מונין בו ראשון ושני ודחי לה התם דמיבעי להו למיכתב חד בטומאת מת וחד בטומאת שרץ וצריכי וכו' ונשארה בעיא דר"ל בדלא איפשיטא ולפיכך כתב הרמב"ם בפרק י"ב מאבות הטומאות בהל' י"ד דמה שאמרו חיבת הקדש מכשרתן אינו אלא לפסול האוכל עצמו ולאסרו באכילה אבל למנות בו ראשון ושני ה"ז ספק וכו'. ומ ש בפ"ח מאה"ט בהלכה ג' הפגול והנותר וצריד של מנחות הרי הן כראשון לטומאה ומונין בהן ראשון ושני וכו' היינו מדרבנן וכדמשמע ממסקנת הסוגיא בחולין שם דמדרבנן מונין בצריד של מנחות והכי אמרינן בהדיא בפרק י"ב דמנחות בדף ק"ב ע"ב דכי מיבעיא ליה לר"ל מדאורייתא וכי אמרינן דמונין בו מדרבנן. ובזה מתיישב השגת הראב"ד בפ"ח שם שכתב כמה דברים מבולבלין ומה ענין ערבוב צריד של מנחות עם פגול ונותר שהן מטמאין מעצמן וצריד של מנחות אינו מטמא עד שיקבל טומאה ממקום אחר. ועיין בכ"מ שלא יישב קושיא זו דערבוב הדברים. ופשוט הוא דהיא גופא קמ"ל דהא דמונין ראשון ושני בצריד של מנחות היינו מדרבנן ולפיכך כללו עם דין דפגול ונותר שכל עצמן שמטמאין את הידים אינו אלא מדרבנן כדאמרינן בסוף פסחים משום חשדי כהונה וכו'. ואע"ג דבענין הבעיא של צריד איפשיטא הכא לקולא לא סמיך אהא דהכא ואם שאין זה דרכו של הרמב"ם ברוב המקומות וכמוזכר בדבור דלעיל בשם תשובת מהרי"ק מ"מ כאן הואיל ואידחי שם לגמרי להא דר' אלעזר וכמו שהבאתי לעיל לא סמיך אדהכא ולפסוק לקולא במדאורייתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:7:1)

**האוכל אוכל שלישי בתרומה וכו'.** המעיין ומבין בסוגית הש"ס דילן בפ"ב דחולין מדף לג ע"ב מאוקמתא דר' אלעזר אמר ר' אושעיה שם הכא בחולין שנעשו על טהרת הקדש עסקינן וכו' עד סוף כל רהטת השיטה שם יתבונן במה שפירשתי בפנים להסוגיא דהכא ויבין ג"כ בהאי דאמר כאן לקמן מתניתא מינה קיומא ומינה תברא ועד תני ר' יוסי מניין לרביעי בקודש שהוא פסול. וסוגיא דהכא כמה דאמר ר' יצחק בעי מה רבי כר"א וכו' מתפרשת עם הא דאבתרה כהאי דעולא דהתם דאמר חברייא אמרין כחולין שנעשו על טהרת הקדש ודלא כר' יהושע ואנא אמינא ר' יהושע הוא ולא מיבעיא קאמר וכו' ונתבאר היטב הכל בפנים עם כל השקלא והטריא ואין לכפול בדברים. ולדינא אזלא סוגיא דהתם ודהכא כמ"ד חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו בכל מילי וכבר מבואר לעיל דהרמב"ם לא פסק כן אלא בעיקר דין חולין שנעשו על טהרת קודש פסק כהת"ק דסוף פרק ב' דטהרות ובענין המעלות בקודש כרבא וכרב נחמן דריש פרקין ונתבאר בדברי דלעיל טעמו על נכון בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:8:1)

**דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה.** כלומר לר' ישמעאל דלא ס"ל לדרשת ר"ע מקרא אלא דיליף שהשני פוסל בתרומה ועושה שלישי מדין ק"ו מטבול יום ולבתר דלמד הק"ו לשלישי בתרומה דנין לו עוד דין ק"ו לרביעי בקודש ממחוסר כפורים ומהאי ילפותא דק"ו קמא גופיה כדקאמר מה אם מחוסר כפורים וכו' שלישי שהוא פוסל בתרומה וכו' והיינו דין מן הדין וכדקי"ל בפרק איזהו מקומן דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בק"ו אף בקדשים ושיהא הכל משועבד להלכה והיינו מדין ק"ו ולא מדרשא דלעיל דדריש בכל טמא לרבות כר' יוסי זה השלישי וכו' אלא אשר יגע קאי ומה דשייך עוד לסוגיא זו נתבאר הכל בפ"ה דסוטה בהלכה ב' בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:2:10:1)

**רבי יוחנן אמר אפילו אחרת.** הכי נמי אמר ר' יוחנן בבבלי פרקין דף כ"ד והכי מסיק לה התם וקאמר ואף ריש לקיש הדר ביה וכו' וכן פסק הרמב"ם בפי"ב מאה"ט בהלכה י"ב וכתב שם ואם היה ידו בלולה במשקה אע"פ שלא נגע נטמאת חבירתה וצריך להטביל את שתיהן ואח"כ יגע בקדש. וכתב הראב"ד זה אינו מן הסוגיא ואין השכל מודה בה ובלא נגיעה מה יעשה המשקה. והכ"מ תירץ מעצמו בזה דגזרו בקודש למעלתו גם בלתי נגיעה עכ"ל והיה לו לבאר ביותר דמה יענה הראב"ד למעלה דאחוריים ותוך ובית צביעה דגזרו בקודש אף בלתי נגיעה מחמת המשקה שבאחורי הכלי ואין ספק שמכאן למד הרמב"ם לומר גם בנטמאה אחת מידו כן דמאי שנא הא מהא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:3:2:1)

**וכי יש אוכלין נגובין אצל הקודש וכו'.** מה דפרישית כאן הוא לפי התוספתא ומייתי לה נמי התם בדף הנזכר לעיל וכפירש"י אבל המתני' מתפרשת כפשטה וכמבואר בפנים וכך הם דברי הרמב"ם שם בהלכה י"ג אוכלין נגובין שלא הוכשרו אוכלין אותן בידים מסואבות בד"א בתרומה אבל בקודש חיבת הקודש מכשרתן ואסור למי שידיו טמאות לאכול קודש שלא הוכשר ואפי' לא נגע בו אלא בכוש או שתחב לו חבירו לתוך פיו ה"ז אסור וזהו כסתמא דמתני' דלא קתני שאוכל עמה דבר של חולין ופשוט הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:3:3:1)

**תמן תנינן היה אוכל דבילה וכו'.** כמה שהבאתי בפנים היא כנוסחת המשניות אשר לפנינו וכדמסיק בבבלי פרק המוצא תפלין דף צט מוחלפת השיטה וע"ש ולפ"ז הלכה כר' יוסי דדוקא אם הפך טמא ואם לאו לא חשיב הרוק שבפיו למשקה ולא צריך לאוקמתא דמתני' כדאוקי אליבא דר' יוחנן דמיירי בזורק ומבואר הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:3:4:1)

**וכא אסור לוכל ומותר ליגע.** וכדפרישית במתני' לפי המסקנא וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה ט"ו ולא עשו מעלה זו אלא לאכילה אבל לנגיעה נוגעין האונן ומחוסר כפורים בקדשים קודם טבילה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:4:2:1)

**תיפתר במביא גרגרים וכותשן שם.** למאי דכתבו התוס' בדף כ"ה ד"ה שרצועה של כותים מפסקת. הקשה ה"ר אלחנן היאך היו מביאין אפר פרה בגליל דאי אפשר לעשות אלא בירושלים. וא"כ נטמא בהבאת דרך ארץ העמים ושמא דבשביל קטן איכא להביא דרך שם אבל להביא יין ושמן לנסכים בעי שביל גדול. לפ"ז היה צריך לומר גם כן כעין זה לתרץ הא דלא הביאו גרגרים מגליל ולכותשן בארץ יהודה ולהביאן לירושלים דאפשר נמי דבעי שביל גדול אבל זה דוחק לומר שאפר פרה היה אפשר להביא דרך השביל קטן וגרגרים בסל לא היה אפשר להביאן לכך נראה כמו שתירצתי בפנים דאותן שהן מן המובחר כמו מרגב בעבר הירדן שהיו שניים לתקוע היו יכולין להביא הגרגרים ולא היו מתקלקלין בדרך אבל לא מאותן שבגליל. ומה שסיימו התוס' וכתבו אבל צ"ע היאך עולין לרגל מן הגליל כיון דאפסקי' ליה רצועה נטמא ובעי הזאה ג' וז' כדאמרינן בפרק כ"ג ונזיר דף ג' ד' החליטו דבריהם דבעו הזאה ג' וז' ואע"ג דהתם אמרינן מעיקרא כי קתני ומזה וכו' אשארא ולא על ארץ העמים מ"מ סבירא להו הואיל דלא אמר הכי אלא לדחות פשיטותא דהבעיא דבעי התם ארץ העמים משום אוירא גזרו עליה או דלמא משום גושא ובעי מעיקרא למיפשט מדקתני במתני' שם ומזה בג' וז' ואי משום אוירא הזאה למה לי ודחי לה לעולם אימא לך משום אוירא וכי קתני ומזה אשארא ה"נ מסתברא מדקתני וכלים הנוגעים במת הני כלים בני הזאה נינהו בתמיה אלא ש"מ אשארא. והנה לכאורה משמע מדקאמר ה"נ מסתברא וכו' וא"כ קאי הכי למסקנא דארץ העמים לא בעי הזאה ג' וז' וזה היה קשה על דברי התוס' דכאן שהחליטו דארץ העמים בעי הזאה ג' וז' אלא דבאמת כך הוא הצעה של דבר הזה דודאי אי משום אוירא לא בעי הזאה ואי משום גושא בעי הזאה ולהמסקנא דפ"ק דשבת דף ט"ו תרוייהו בכלל גזירה הוו דמעיקרא גזרו על גושה בלבד והדר גזרו אף על אוירה וכדכתב הרמב"ם בריש פרק י"א מהלכות טומאות מת והשתא אע"פ שהנטמא באוירה בלבד ולא היה צריך הזאה ג' וז' מ"מ כשנטמא בגושה בעי הזאה ג' וז' כדביאר הרמב"ם שם בהלכה ב' ואם כן אלו שהיו רוצין לעלות לרגל ע"כ שנטמאו בטומאה דבעי הזאה ג' וז' שהרי באוירה לא היו יכולין להלך ואי בשידה תיבה ומגדל הא קי"ל כרבי דס"ל אהל זרוק לאו שמיה אהל ולא הוי הפסק וכמאן דמהלך בקרקע דמי וכדמוקי התם וקאמר לימא כתנאי וכו' ואע"ג דקאמר התם אלא דכ"ע משום אוירה וכו' היינו דלא תוקמי פלוגתייהו בהכי אבל מ"מ מכיון דקי"ל כרבי בהא דאהל זרוק לאו שמיה אהל א"כ לא היה להן תקנה שלא יטמאו בטומאה דבעי הזאה ג' וז' וזהו פשוט התוס' וכן למסקנא לדינא ולדעת הרמב"ם והשתא קושייתם בדוכתיה קאי האיך היו עולין לרגל מן הגליל דזה ודאי אין לומר דהיו יכולין לילך באותו שביל קטן זה אחר זה במקום שהיו מהלכין להביא אפר פרה לגליל דלאו מילתא היא שהרי היו עולין לרגל עם נשותיהן ובניהן וזה דבר שא"א בשביל קטן. והתי"ט כתב לתרץ שהקילו בעליית הרגל וכדאשכחן לקמן משנה ו' וכו' ואין זו ראיה מוכרחת דשם אמרו מפני הטעם שהיו הכל מטהרין עצמן ברגל וכדכתב הרמב"ם והביא הוא בעצמו שם. ולדידי חזינא דאין זו קושיא כלל דאם נטמאו מחמת אותה רצועה מארץ עמים וצריכין הזאה ג' וז' א"כ לאחר שגזרו טומאה על ארץ העמים היו נזהרים להקדים עלייתן לירושלים בכדי שיוכלו לטהר עצמן וההזאה ג' וז' קודם הרגל. ועיין בתוס' ריש פסחים דף ג' גבי ההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל פסחים וכו' דכתבו שם ור' יהודה בן בתירה שלא עלה לרגל וכו' א"נ נציבין חוץ לארץ היה וכו' דמשמע מתירוצם זה דאותן שבחו"ל פטורין מן הראייה ואם דלא מצינו זה בהדיא נראה דהטעם משום שהן נטמאו מארץ העמים ור' יהודה בן בתירה לאחר גזירה היה והרי היה יכול לטהר עצמו ובהזאה ג' וז' קודם הרגל ואפשר משום דזקן היה ולא היה יכול להקדים עלייתו כ"כ אלא כד אתינן להכי א"כ נסמוך על תירוצם שם בתחלה שהוא העיקר שזקן היה ואינו יכול להלוך ברגליו דפטור מפסח כמו מהראייה ור"ל דכיון דפטור מראייה כדתנינן בריש מכלתין אם כן ממילא פטור גם מפסח כדין מי שהיה בדרך רחוקה וזה אין צריך לפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:4:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:4:2:2)

**וביהודה נאמנין על היין אבל לא על הקנקנים.** משמע דאקנקנים דקודש קאי והיינו בקנקנים ריקנים אינן נאמנין לומר שהן טהורים לקדש דאי במלאים מיגו דמהימן אקדש שבהן מהימן נמי אקנקנים וכדאמר בבבלי פרקין בדף כ"ה בפשיטות כן וכ"כ הרמב"ם בפרק י"א מהלכות משכב ומושב בהלכה ד' שאין נאמנים לעולם על כלי ריקם לומר שהוא טהור לקדש והא דמסיים הכא ובגליל אינן נאמנין וכו' היינו מפני שאינן יכולין להביא מגליל כדלעיל ואינן נאמנין דקאמר שאפילו אמר מדרום הבאתיה כדר' סימון דלקמיה. ומ"ש הרמב"ם שם אפי' בשעת הגיתות והבדים שעמי הארץ נאמנים על התרומה אינן נאמנין על כלי הריקם לומר שהוא טהור לתרומה. ולכאורה משמע מהתם מדקאמר אלא בריקנים דקודש ובשאר ימות השנה ובמלאים דתרומה ובשעת הגיתות א"כ אפילו במלאין דתרומה אינו נאמן ומטעמא דלא אמרינן מיגו אלא בקדש דגנאי היה לקדש שיהו קנקנים שעירוהו ממנו בחזקת טומאה והוא קרב כדפירש"י שם אבל בתרומה לא אמרינן האי מיגו וא"כ קשה למה כתב על כלי ריקם בדוקא והכ"מ כתב שם שלא היה גורם במלאים דתרומה אלא בתרומה ובשעת הגיתות ותו לא אבל קשה וכו' וע"ש ובמ"ש בשם הר"י קורקוס ואין להאריך בדוחקים ולדידי קשיא טובא וכדאמרן דאף אם היה גורס כדברי הכ"מ מהיכן שמענו לחלק בתרומה בין מלאים ובין ריקנים אם לא שנאמר דהיינו טעמא דהא דאמרינן דבשעת הגתות והבדים נאמנים אף על התרומה היינו משום שכל העם מטהרין עצמן וכליהן כדי לעשות יינם ושמנם בטהרה ולפיכך במלאים דתרומה מסתמא היה מטהר גם הכלי כדי ליתן בתוכו בטהרה אבל כלי שנשאר ריקם אפשר לא היה נזהר בו לטהרו ולכן הניחו כך וראיה נכונה לדבריו ולגרסתו דהתם מהא דאמר הכא לקמן בהני ספיקי דהש"ס דשקיל וטרי נגעו בו טהרות בשעת גתות והבדים וכו' אלא כיני נגעו בו טהרות כשהוא מלא הטהרות טהורות וכו' אלא כיני נגעו בו טהרות בשעה שהוא ריקן הטהרות טמאות ומדקאמר הכי בפשיטות אלמא דאף בתרומה בשעת הגיתות והבדים לא טהרו חכמים אלא בקנקנים מלאים ומשום מיגו אבל בקנקן ריקם לא טהרו ואם נגעו בו טהרות טמאות וזהו ממש כדברי הרמב"ם ותו לא מידי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:4:3:1)

**אלא כיני נגעו בו טהרות בשעה שהוא מלא הטהרות טהורות וכו' אלא כיני וכו'.** כבר נתבאר בדבור דלעיל דמכאן למד הרמב"ם לומר כדבריו בפרק י"א מטמאי משכב ומושב בהל' ד' וזהו ראיה נכונה לגרסתו דהתם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:5:2:1)

**מתניתא בכלי חרס הדקין וכו' וקדירות לא כלי חרס הדקין הן.** מזה נתבאר בפשיטות דברי הרמב"ם בפרק י"א שם בהלכה ו' מן המודיעות ולפנים נאמנים על כלי חרס וכו' והראב"ד טען על זה וכתב בגמרא מפרש שאינו נאמן אלא על כלי חרס הדקין לקדש ועיין בכ"מ מה שפירש וכתב וזה דוחק וכו' ואין כאן שום דוחק כלל שהרי ביאר הרמב"ם דעתו במ"ש לקמן בהלכה ז' קדר שהביא קדירות וכו' א"כ ממילא שמעינן דהא דנאמן. לפנים מן המודיעות דוקא בכלי חרס הדקין הוא שאמרו כדקאמר הכא בפשיטות מתניתא אמרה כן הוא הקדר והן הקדירות וכו' דבקדירות וכיוצא בהן שהן דקין הוא שאמרו כך ולא היה צריך הרמב"ם לבאר כן בהדיא בהלכה ו' לפי שסמך עצמו על מה שכתב לקמן בהלכה ז' ובירושלים הוא שאמרו שנאמנים בין על כלים דקין ובין על כלים גסים כמו שביאר בהלכה ח' וזה פשוט. ומה שהובא כאן מפלוגתא דר"י ור"ל כן הובא נמי בבבלי פרקין דף כ"ו ור' יוחנן אמר אפילו מלאים וכן פסק הרמב"ם שם בהלכה ה':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:6:2:1)

**הגבאין שנכנסו לתוך הבית וכו'.** מתני' היא בפרק ז' דטהרות וכפי הנוסחא שמביא הש"ס כאן שאם יש עמהם נכרי נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו. וזהו אשר ציינתי בפנים להתוספתא דטהרות מפני שיש נסחא אחרינא בההיא מתני' וכפי שהובא בש"ס הבבלי שם דרמי מתני' דהכא אמתני' דטהרות דקתני הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית כולו טמא לא קשיא הא דאיכא עכו"ם בהדייהו הא דליכא עכו"ם בהדייהו דתנן אם יש נכרי עמהן נאמנין לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו. ופירש"י ז"ל איכא נכרי בהדייהו אין נאמנין לומר לא נגענו דמרתתו אם לא יחפשו כל הבית. ואם כן מתני' דהכא בדליכא נכרי בהדייהו הלכך נאמנין לומר לא נגענו וזה לשון התוספתא דטהרות בפרק ח' הגבאין שנכנסו לתוך הבית אם אמרו נכנסנו הרי אלו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם היו אחרים מעידין בהם שנכנסו אע"פ שאמרו לא נגענו אין נאמנין ובזמן שהמשכון בידם אע"פ שאחרים מעידין בהם שלא נכנסו ואומרים לא נגענו אין נאמנין משום שהמשכון מעידן. וזה ודאי טעות דמוכח הוא וצ"ל אף על פי שאין אחרים מעידין בהם שנכנסו ואומרים לא נגענו אין נאמנים משום שהמשכון בידם. אם היה עכו"ם עמהן אע"פ שהמשכון בידם אע"פ שהעכו"ם מעיד בהן שנכנסו ואמרו לא נגענו הרי אלו נאמנין מפני שאימת העכו"ם עליהן. ע"כ התוספתא ולפ"ז היכא שהנכרי עמהן טפי עדיף וזהו דלא כפירוש רש"י והוא ז"ל פירש לפי הנוסחא אשר היה לפניו דגריס דתנן אם יש נכרי עמהן נאמנין לומר לא נכנסנו וכו' כדלעיל ואם כן בדאיכא נכרי בהדייהו טפי גרע וע"כ דמתני' דידן בדליכא נכרי בהדייהו. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"ב ממשכב ומושב בהל' י"ב כדברי התוספתא גבאי מלכות שנכנסו לתוך הבית למשכן כל שבבית טמא אם יש עמהן נכרי נאמנין לומר לא נגענו מפני שאימת הנכרי עליהן במה דברים אמורים בזמן שיש שם עדים שנכנסו או שהיה המשכון בידם אבל אם אמרו הן מעצמן נכנסנו אבל לא נגענו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. והכ"מ ציין להתוספתא אבל לא ביאר מפני מה תפס להגי' במתני' דטהרות כדברי התוספתא ולא כדגריס בבבלי פרקין דמשמע איפכא דבדאיכא נכרי בהדייהו טפי גרע וכפירש"י. והנראה בזה דטעמו משום דהאי תלמודא גריס בהדיא במתני' דטהרות כדברי התוספתא לפיכך תפס לגירסא זו לעיקר וגריס נמי בבבלי כן דתנן אם יש נכרי עמהן נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו ומוקמינן למתני' דידן בדאיכא נכרי בהדייהו ואיפכא מפי' רש"י וההכרח לגירסא זו ולפירושו כך הוא דהא איכא למידק מאי טעמא לא משני הש"ס הבבלי כדמשני הכא ולפי מאי שביארתי בפנים בהאי דתרין פתרן דמתני' דידן איירי בדליכא עדים שנכנסו להבית ומהימנין להו במיגו ומתני' דטהרות מיירי בדאיכא עדים שנכנסו והלכך הבית טמא והאי שנייא טפי עדיפא לפי פשטות המתני' דידן ופשטות מתני' דטהרות אלא ע"כ גרסי' בסיפא דמתני' דטהרות אם יש נכרי עמהן נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו. ומעתה איכא רבותא טפי לאוקמי מתני' דידן כהך סיפא דמתני' דטהרות דבדאיכא נכרי בהדייהו מיירי דאף על פי שיש עדים שנכנסו אפ"ה מהימני לומר לא נגענו משום דאיכא עכו"ם בהדייהו וא"כ טפי ניחא לאוקמי מתני' דידן בהכי דמסתמא איירי שיש עדים שנכנסו. ועוד דמוכרח גם כן מדקתני וכן הגנבים וכו' דודאי דבהכי מיירי שהכל יודעים שנכנסו והחזירו את הכלים דהא בשעשו תשובה עסקינן כדדייק הש"ס התם לקמן וא"כ מסתמא רוצין הם ג"כ לצאת ידי הבריות שלאחר שיצא קול גניבה עליהן שידעו הכל שהחזירו את הכלים. ומדקתני וכן הגנבים ש"מ דבחדא מחתא מחתינהו דגם רישא דהגבאים שנכנסו בהכי מיירי שהכל יודעין שנכנסו לתוך הבית וטעמא דנאמנין משום דאיכא נכרי בהדייהו עסקינן. זהו מה שנראה לומר לפי גי' הרמב"ם ופירושו בהש"ס דהתם ומוכרע מהש"ס דהכא ומדוייק כפי דברי התוספתא ודע שלמדנו עוד מלישנא דמתני' דקתני וכן הגנבים דין אחד ג"כ להגבאים שאם עשו תשובה והחזירו מעצמן מה שמשכנו נאמנין לומר לא נגענו בכל מה שהיה בבית כשנכנסנו כמו שכתב הרמב"ם שם לזה בהלכה י"ד הגבאים והגנבים שעשו תשובה וכו' וזהו דלא כמו שכתבו התוס' בדף הנזכר ד"ה הגבאים וכו' ואף שעשו תשובה וליתא להא בתוספתא כי אם בתוספתא שלהי מכלתין הכי גריס נאמנין על טהרת חטאת ולא על טהרת תרומה כמה שהביא רש"י במתני' ותו לא מידי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:6:3:1)

**אמר ר' יהושע בן לוי ירושלים הבנויה וכו'.** והתם יליף ריב"ל מקרא דפילגש בגבעה ויאסף כל איש ישראל וגו' ומשום דבהאי קרא דקאמר הכא לא סגי דלא שמעינן אלא באסיפת הרגל בלחוד והלכך נקט התם אידך קרא דשמעינן נמי דבכל שעת אסיפת כל ישראל כן כדהוה בהאי שעתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:7:3:1)

**תני ר' חייה שופכה וכו'.** בבבלי דף כ"ו קאמר נימא כתנאי וכו' ודחי לה דחדא כר' יהודה וכו' ובהדיא פליגי הכא שאר תנאי ובין לרבי חייה ובין לבר קפרא אינו מניחה לרגל הבא ולפיכך לא כתב הרמב"ם במשכב ומושב שם אלא כרבנן דמתני' סתמא דאחר הרגל הנשאר בחזקת טומאה הוא וע"ש בהל' י':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:8:3:1)

**תני שולחן שנטמא וכו'.** מבואר בפנים במאי דפליגי וביארתי במקום אחר מה נ"מ עוד ביניהון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:8:3:2)

**ראו פרושים מטבילין גלגל חמה.** ובתוספתא שלהי מכלתין גריס ראו פרושים מטבילין לאור הלבנה והיינו הך לפי טעותם דדרשי תמיד דמנורה כתמיד דשולחן שהוא ביום ובלילה ואם כן אין להטביל המנורה כשם שאי אפשר להטביל גלגל חמה והלבנה אבל האמת אינו כן וכדמייתי בפרקין התם דתני חדא הזהרו שלא תגעו בשלחן ובמנורה ותנא דידן מאי טעמא לא תני מנורה שלחן כתיב ביה תמיד מנורה לא כתיב ביה תמיד וכדפירש רש"י ז"ל דתמיד דכתיב במנורה אינו אלא בלילה ולא היה דולק אלא מערב עד בוקר וכו' וע"ש בתוס' ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:8:5:1)

**עד כדון מזבח הזהב וכו'.** ובבבלי קאמר איפכא אליבא דר' אליעזר דיליף מזבח הזהב ממזבח העולה והשאר מבואר בפנים בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:8:5:2)

סליק מראה הפנים ממסכת חגיגה בס"ד


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:5:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Chagigah/r/3:8:5:3)

בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען