## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai Chapter 1

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:1:1:1)

**הקלים שבדמאי.** וביהודה האוג והחומץ והכסבור ובנוסחת המשניות וביהודה האוג והחומץ שביהודה והכסבר. ולפ"ז הכסבר שבכל המקומות קאמר וכך היתה גירסת הרמב"ם ז"ל במשנה. ומפני כך הזכיר הכסבר בריש פ' י"ג ממעשר ולא הזכיר האוג שלא מנה אלא דברים הנוהגות בכל מקום ועיין לקמן בד"ה מה בין ביהודה בין בגליל. ובענין דין תרומות מעשר של דמאי פשוט הוא שצריך ליתנו לכהן בלא דמים וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהלכות מעשר בהלכה ה' שביאר כיצד מעשרין את הדמאי מפריש כדי תרומת מעשר וכו' ונוטל אותה ונותנה לכהן וכו' ולא כתב שיתן לו דמים והרא"ש כתב בזה והובא בהגהת פי' הר"ש ולא רצה לתקן שימכור תרומת מעשר לכהן דחיישינן אי משהי ליה ישראל גביה עד שיזדמן לו כהן שיקנה דילמא אתי ביה לידי תקלה וכו' ולענ"ד נראה טעם אחר לזה משום דכללא הוא כל שהחמירו בו חכמים מחמת ספיקא דאורייתא הרי הוא כודאי והגע עצמך מה יעשה בו הישראל אם לא ימצא לשום כהן שיתן לו דמים שהרי לאכלו אי אפשר דיש בו ספק עון מיתה ולשמרו להסקה נמי אינו יכול דשמא מתחייב הוא מן התורה ואסור לשרוף תרומה טהורה הלכך ע"כ צריך ליתנו לכהן בחנם וזהו הטעם בתרומת מעשר דמאי ובספק חלה ובכל ספק אם יש כאן חיוב תרומה מלבד בדין דתרם וצריך לחזור ולתרום כהאי דריש פרק ג' דתרומות וכל כיוצא בזה דכבר נתרמה והויא תרומה גמורה מדאורייתא אלא שחכמים החמירו לחזור ולתרום מספק בכל כה"ג הוא דצריך הכהן ליתן דמים בשביל אחת מהן וכמו שביאר הרמב"ם לזה בפ"ה מהל' תרומה וטעמא דכאן אי אתה יכול לומר עשו הספק כודאי שהרי אין כאן ספק עון מיתה לפי שכבר נתרמה ממנה תרומה גמורה מן התורה ומזה תדע דדעת הרמב"ם בזה הוא עיקר ולא כמ"ש הר"ש בפ"ג דחלה שנסתפק בזה והביאו כאן התי"ט וכן במקומו ועיין במ"ש בשם התוס' וכל הדברים אינם מוכרחים כ"א כמו שזכרנו בשם הרמב"ם וראיה לזה מההיא דחולין (דף קלד) והבאתי במקומו לקמן בפ"ג דחלה בהלכה ה' ע"ש ד"ה תמן את אומר ספק פטור וכו' וכן בהלכה ז' שם ד"ה ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל. ומכל המקומות יתבאר לך שדעת הרמב"ם הוא עיקר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:1:3:1)

**רבי יוחנן אמר לא שנייא בין בדמאי בין ודאי פטורין.** כ"פ הרמב"ם ז"ל שם. אפי' אמר לו ע"ה אינם מעושרין הרי אילו פטורין מן המעשרות עד שיודע לו שהן מן השמור וזה כפשטא דהתוספתא דסייעתא היא לר"י וקשיא לר"ל ואע"ג דמשני הכא אליביה דר"ל לא סמיך על הני שיויי. ומיהו לכאורה קשיא אהך פסקא מסוגיית הש"ס דילן בפ' כיצד מברכין (דף מ' ע"ב) דפליגי התם ר' אילעא ור' זעירא בפירושא דנובלות תמרה דמתני' חד אמר בושלי כמרא וחד אמר תמרי זיקא ופריך בשלמא למ"ד בושלי כמרא היינו דקתני הקלין שבדמאי ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב אלא למ"ד תמרי זיקא ודאן חייב הפקירא נינהו. הב"ע שעשאן גורן וכו' ומדדייק בפשיטות הא ודאן חייב משמע כדר"ל וכ"כ כאן הר"ש ז"ל דסוגיא דגמרא דכיצד מברכין כוותיה דר"ל היא והנראה בזה לדעת הרמב"ם דלא סמיך אהאי דיוקא דלישנא קמא דכיצד מברכין אלא על איכא דאמרי דהתם דמדייק איפכא בשלמא למ"ד תמרי זיקא היינו דהכא קרי לה נובלות סתמא והתם קרי לה תמרה אלא למ"ד בושלי כמרא ניתני אידי ואידי נובלת תמרה או אידי ואידי נובלות סתמא קשיא ומשמע ליה מדקאמר בפשיטות בהאי לישנא דלמ"ד תמרי זיקא ניחא ולא צריכין לאוקימתא דחיקא דלישנא קמא דמתני' בשעשאן גורן מיירי ומשום דלקושטא דמילתא אף בודאן פטור דהפקירא נינהו והא דנקט שבדמאי משום דהך מכילתין לא מיירי אלא בדמאי וכדמתרץ הכא לר' יוחנן וא"כ נאמר דהני תרי לישני דהתם פליגי בהך דיוקא גופה כדפליגי ר"י ור"ל הכא דללישנא קמא מדייק ליה הא דנקט הקלין שבדמאי לדוקא הוא דנקט כסברת ר"ל וללישנא בתרא ס"ל דלאו דוקא נקט דמאי וה"ה בודאן וכדמפרש ר' יוחנן ופסק כאיכא דאמרי דאזלא בשיטת ר' יוחנן בענין דיוקא דמתני' אבל לא בפירושא כדלקמן. ובענין פירושא דנובלות תמרה נראה שהוא ז"ל לא סמיך אהא דמשמע מהתם להאי לישנא כמ"ד תמרי זיקא שהרי כתב שם ונובלות תמרה והן שעדיין לא הטילו שאור והיינו כחכמים דהתוספתא וכדמסיק הכא לקמן וחכ"א לא כדברי זה וכו' וכמו שהבאתי בפנים ואי דמפרשינן תמרי זיקא אף אם נפלו לאחר שהטילו שאור הפקירא נינהו אלא נובלות הן שלא נתבשלו ואינם מתבשלים באילן וכך פי' להנובלות דהתם שכתב בפ"ח מהל' ברכות בהלכה ח' והנובלות שהן פגין וזהו שם הכולל לכל שלא נתבשלו וה"ה בתמרה ואע"ג דאסיק בקשיא להאי מ"ד דלא מפרש תמרי זיקא הא לא איכפת לן וכדנקטינן מסוגיית הש"ס בכל מקום דקשיא אינה מבטלת הלכה כ"א תיובתא והיינו נובלות והיינו נובלות תמרה. ועוד היותר נראה לן בהאי ענינא דר' אילעא ור"ז דפליגי התם בפירושא דנובלות תמרה היינו ר"ז ור' הילא דהכא דפליגי לקמן בפלוגתא דר' מנא ור' חנינא ואליבא דר' יוסי בר' יהודה דהתוספתא כמבואר לקמן והלכך נמי למאן דמפרש דר' יוסי בר"י בשהטילו שאור מיירי ודוקא במעורבות מחייב הא לאו הכי פטור איהו הוא דמפרש תמרי זיקא וכדקאמר בהדיא לית יכיל דא"ר יוחנן וכו' וא"כ לעולם הפקר הן ור' יוסי בר"י לא מחייב אלא במעורבות ומאן דמפרש להא דר"י בר"י בשלא הטילו שאור והיינו שלא נתבשלו או בושלי כמרא דהיינו הך וכדפירש"י ז"ל שם שרופי חמה והן אינן מתבשלות לעולם וזכינו מזה דהך פלוגתא דהתם היא פלוגתא דהני אמוראי גופייהו דהכא וזה תליא בפלוגתא דפליגי אליבא דר' יוסי בר' יהודה וכיון שכן למאי דמסקינן כחכמים דהתוספתא דבשהטילו שאור תליא מילתא א"כ ממילא אזדא לה האי פירושא דתמרי זיקי זהו טעמו של הרמב"ם בהך דינא ובהך פירושא כנ"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:1:4:1)

**שנייא היא מכזיב להלן בין דמאי בין ודאי וכו'.** ומש"ס דילן מהרבה מקומות משמע דמקום שהחזיקו עולי מצרים בלבד נוהגין בתרומה ומעשרות מדבריהם כ"א בדמאי הוא דלא גזרו וכך הוא דעת הרמב"ם ועיין בפ' דלקמן בה"א ד"ה רבי התיר בית שאן מה שנתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:1:6:1)

**תני נכנס לעיר שרובה עכו"ם וכו'.** לפי גי' הספר ברישא ד"ה חייבין והיה צריך לומר משום דהעכו"ם מסתמא לא עישרו וקסברי אין קנין לעכו"ם בא"י לפוטרו ממעשר והלכך אף לר"י חייבין הואיל ואיכא ספיקא דרוב משמרין ולאו הפקר הן אלא דקשיא מציעתא בעיר שרובה ישראל ד"ה פטורין הא מסיק לר"ל לעיל דבספק אם הוא הפקר או לא בודאי אינו מעושר מיהת חייבין ולמאי שהגהתי בפנים טפי ניחא הואי. ובענין אין קנין וכו' עיין לעיל בפ"ד דפאה הלכה ו' ד"ה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:1:8:1)

**הבכורות והמסוייפות וכו'.** בתוספתא גרים בגינה חייבות בבקעה פטורות וכ"פ הרמב"ם ז"ל שם הל"ב וטעמא דבגינה בחזקת המשתמר הוו טפי מבבקעה שרגלי כל אדם מצויין בה ואע"ג דבדין הסיאה והאזוב וכו' דמייתי לקמן דוקא בחצר הוא אבל לא בגינה התם טעמא משום דהן עולין מאליהן הואי ובחצר סתמן לאדם קיימי וכדרב אשי פ' בא סימן (דף נא). נסתייפו התאנים וכו' הך תוספתא מייתי לה בבבלי פ"ק דפסחים (דף ו' ע"ב) וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהל' מעשר הלכה יב ואע"ג דנראה מהאי עובדא דלקמיה דרבי פליג עלה מ"מ מסיק הכא דר' יוחנן יאות הוא מקשי דכיון שהושיב שומר הרי הבעה"ב מקפיד עליהן וכסתמא דהתוספתא.


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:1:11:1)

**רבי זעירא ור' הילא חד אמר כהדין וחד אמר כהדין.** עיין לעיל בד"ה ר' יוחנן אמר וכו' מה שנתבאר מהאי ענינא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:1:12:1)

**מה בין ביהודה בין בגליל וכו'.** כדפרישית דנראה להאי תלמודא לפי הנוסחא ששנו במשנה וביהודה האוג והחומץ והכסבר דהך דקתני לעיל מינה הגופנין והנצפה בגליל הוא דשנו. והתי"ט הביא להא דמדייק אבתרה גבי כסבור מה בין ביהודה וכו' וכתב לא ידעתי ליישב הירושלמי לדעת הרמב"ם שכתב להכסבר סתם ומשמע בכל מקום. ואם נדייק זה להרמב"ם א"כ אמאי לא דקדק בהקודם דלפי האי תלמודא הגופנין והנצפה בגליל דוקא נשנה והרמב"ם מנה שם גם להגופנין והנצפה סתם ומשמע בכל מקום אלא דנראה דהרמב"ם היה סובר דהך דיוקא לא אתיא אלא לפי הנוסחא אשר היה לפניהם ומביא ראיה מהני מתלי דאף דאין ראיה לדינא ממתלי דאינשי מ"מ סמך הוי לפי הנוסחא שלפניהם אבל לפי נוסחת הספרים אשר לפנינו בכל נוסחאות המשנה כתוב וביהודה האוג והחומץ שביהודה וא"כ אין ראיה לא להגופנין והנצפה ולא לכסבר אלא דבכ"מ נשנו כ"א האוג והחומץ בראשונה שביהודה ולפיכך לא הזכיר הרמב"ם לאוג דביהודה דוקא נשנית ולא מנה אלא הנוהגים בכל מקום וזה פשוט והחומץ של התמד כתב שם לקמן דפטור כדמשמע מהאי דהכא לקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:2:2:1)

**לא כיוחנן כ"ג וכו'.** וגי' הר"ש ז"ל לא יוחנן כ"ג ופי' דרך קושיא ותירוץ ולפי מה שכתוב לפנינו שפיר מתפרש כדפרישית בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:2:3:1)

**תני נאכל באנינה ואינו נאכל בטומאה.** זה לא מצאתי מבואר להדיא במקום אחר שאינו נאכל בטומאה ומ"מ גם ממתני' נלמד מדקתני ונותנו לע"ה ואי דנאכל לכתחילה בטומאה מאי קמ"ל דנותנו לע"ה ואפשר דהיינו טעמיה דהרמב"ם במה שכתב בפ"ג מהל' מע"ש בהלכה ט' דפחות מגרוגרות הוא דנותן לע"ה משום דמיהת אינו נזהר לאכול בטהרה ודיניה של מע"ש של דמאי שלא לאכלו בטומאה ועל דבר מועט לא הקפידו דלאו מילתא ברורה היא שיאכלנו בטומאה ועיין לקמן ד"ה דבי ר' ינאי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:2:4:1)

**תמן ר"מ ברם הכא רבנן.** הכי משני לה שמואל בבבלי פרק הזהב (דף נה) ומייתי התם דלר"מ עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה מההיא דגיטין דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים יוציא והולד ממזר והכא מייתי בפ"ב דערלה מההיא דכתמים כמו שהבאתי בפנים והנ"מ דאיכא בינייהו אכתוב במקומו בערלה בהגיעי לשם בס"ד. והרמב"ם ז"ל לא תפס לאוקמתא דשמואל דהתם אלא כשינוייא דר' זעירא בשם רבנן דלקמן דקאמר בדין היה וכו' שכך כתב להדיא בפ"י מהל' תרומות בהלכה ד' וכבר העיר התוי"ט בזה בפ' הזהב אלא דמ"ש שם דלא כהכ"מ שציין שם דא"כ הוו סתרי פיסקי דהרמב"ם אהדדי דבחומש בתרומות מעשר פסק כר"מ ובההיא דפ"ב דערלה לא פסק כן בפט"ו מהל' מ"א מדהשמיט לתרומת מעשר של דמאי שם בהלכה י"ג שכתב ואלו הן השיעורין שנתנו חכמים וכו'. ובמחילת כ"ת בזה לא דק הוא שלא השמיט לתרומת מעשר של דמאי ונעלם ממנו מקומו שבפט"ו מהל' תרומות כתב בהדיא כן בהלכה כ' תרומה גדולה וכו' לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בא' ומאה ומצטרפין וכו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי אלא שאין לוקין על אכילתה. הרי של דמאי כשל ודאי בענין השיעורין בדימוע ובהלכה מ"א לא כתב אלא דרך כלל מפני שסמך על שיתבאר במקומו דרך פרט והטעם דפסק כמתני' דריש פ"ב דערלה יתבאר אי"ה לקמן פ"ד דדמאי בהלכה א' וע"ש ד"ה תני תרומת מעשר של דמאי וכו' ומה שייך לפרטי דינים הללו. ומיהו אכתי צריך טעמא בכאן דהניח לאוקימתא דהש"ס דילן ותפס כהאי דהכא ושמא הואיל דשקלי וטרי התם אי שפיר משני לה שמואל או לא ואע"ג דרבא קאמר דשפיר משני לה דשם מיתה בעולם לטעמיה דשמואל קאמר הכי ותפס לאוקימתא דר"ז בשם רבנן דהכא דההיא כד"ה אתייא וכדפרישית בפנים. והשתא להאי אוקימתא נקטינן נמי דמתני' במע"ש של דמאי איירי וכהאי דאמר ר"ז לעיל משמיה דנפשיה בהא ולא כר' אימי וא"כ בהאי דמאבדין מיעוטו בדרכים א"צ לחללו ואף שיש בידו מעות כדקאמר לקמן ואתייא דר"ח בר ווא כר' זעירא וזהו טעמו של הרמב"ם שכתב בהל' מע"ש שם בדין ומאבדין מיעוטו בדרכים סתם דהעיקר כאוקימתא דר"ז דכד"ה אתייא כמו שנתבאר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:2:5:1)

**אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר וכו'.** רישא דהאי ברייתא מייתי לה בבבלי פ' הזרוע (דף קל"ד ע"ב) והרמב"ם ז"ל הביאה בפי"ב מהל' תרומות בהלכה י"ז כולה כמו שהובאה כאן ואם היתה חיה או בהמה אוכלתה שם וכו' וגי' הר"ש ז"ל כאן היתה גדודתה וכו' ועיין בדבריו שלא נתבאר כל הצורך בהאי דר' יוסי וכו' ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:2:6:1)

**דבי ר' ינאי אמרי פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס וכו'.** הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממעשר שני בהלכה ט' פסק בשניהם כן וכמה הוא מיעוט פחות מגרוגרת בין באוכל שלם בין בפרוס וכו' ועיין בכ"מ במה שנדחק ורצה להגיה אבל וכן עד ולמאי שבארתי בפנים שפיר מתפרשא כולם ולהא דר' מנא דלא פליגין במידי ונקטינן דלכ"ע אין חילוק בין שלם ובין פרוס לענין השיעור דעד גרוגרת ולא עד בכלל כדנקטינן כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים ומה שנלמד למאי דפרישית דבפרוס מותר לאבד אם יש כמה פרוסות מעט מכאו"א ועד כגרוגרת זה פשוט הוא ולא היה צריך הרמב"ם לבארו בהדיא דהא כיון דאיכא הרבה פרוסות מה לי מא' מה לי משתים ושלש ובלבד שלא יאבד יותר מכשיעור שקבעו חכמים ובהרבה שלמים מסתברא הוא כדפרישית ולא היה צריך לבאר גם לזה דאם לא התירו לו לאבד אלא פחות מכגרוגרת למה יאבד משאר השלימים ולפיכך לא דיבר אלא מאוכל שלם אחד ומפרוס אחד ומזה נלמד לדין אם יש כאן הרבה וכפי שהוצאתי מן הסברא ולבאר הסוגיא לפי השקלא וטריא כדרך סוגיית הש"ע עד דאזלו למסקנא. ובענין מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגה וזה לפי גירסתו שלא היה גורם עד כגרוגרת כמבואר שם ופי' פחות מאוכל פחות מכביצה וכ"פ הר"ש ז"ל במתני'. ויש לדקדק ע"ז דהא מלשון המשנה נראה דקרינן לפחות מכביצה אוכל כמו שהבאתי בפנים וכן בהרבה מקומות פחות מכביצה אוכלין ומלשון המקרא שמעינן דכזית נקרא אוכל כדנקטינן כל שיעורי אוכלין בכזית חוץ מטומאת אוכלין והתם טעמא מפני ששינה הכתוב במשמען דכתיב מכל האוכל אשר יאכל כדאמרי' בפ' יוה"כ (דף פ' ע"א) ואין לנו סמך לפירוש זה דפחות מאוכל שאמרו יהיה פחות מכביצה אם לא שנאמר שהוא פחות מהאוכל הנאכל בבת אחת ואכתי צ"ע דמהיכי תיתי נדמה להא למאי דאמרו בטומאת אוכלין דנדרש מיתורא דקרא דכתיבא התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:2:7:1)

**מהו לאבד כל שהו ולאבד.** דברים אלו א"א להולמן. ואין ספק שט"ס הוא וצ"ל מהו להפריש וכו' כדפרישית בפנים וזהו שכתב הרמב"ם אבל לא יפרישנו לכתחילה לאבדו שאין מפרישין לאבד וזה מבואר בהרבה מקומות בש"ס דילן שאין מפרישין לאיבוד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:1:1)

**חלת ע"ה.** עיין לקמן ד"ה א"ר יוחנן ובמקומות המצויינין שם ויתבאר לך ענין הדין הזה על נכון בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:2:1)

**לקחן לזרע וחישב עליהן לאכילה וכו'.** דין זה לא מצאתי מבואר במקום אחר. ולכאורה יש להביא ראיה לזה דמחשבה מועלת לענין מעשר מההיא דפ' בא סימן (דף נ') א"ר יוחנן עולשין שזרען מתחלה לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות מחשבה לכשיתלשו דמחשבת חיבור לא שמה מחשבה וכו' אמר רבא ומודה ר' יוחנן לענין מעשר דמחשבת חיבור שמה מחשבה וכו' ודחי התם רב אשי להא דבעי רבא לאתויי סייעתא לדידיה ומדשקלי וטרי במחשבת חיבור ש"מ דמחשבת תלוש מהני לענין מעשר וכגוונא דהאי ברייתא דמייתי הכא ומיהו יש לדחות דהכא לענין שיתחייב במעשר דמאי הכל הולך אחר מה שלקח בתחילה על מנת כן וכהאי דתנינן בתוספתא ומייתי לה בפ"ק דחולין (דף ז) גבי עובדא דר"פ בן יאיר הלוקח פירות מן השוק לאכילה ונמלך עליהן לבהמה ה"ז לא יתן לא לפני בהמתו ולא לפני בהמת חבירו אא"כ עישר וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מהלכו' מעשר הלכה טו וא"כ יש לומר דבין לחומרא ובין לקולא וכגוונא דאיירינן הכא הכל הולך אחר שלקח בתחלה ע"מ כן וכן הרמב"ם ז"ל לא הביא האי דינא דברייתא להלכה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:3:1)

**אין זורעין טבל ואין מחפין טבל וכו' וכמו שהבאתי התוספתא בפנים.** וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' מעשר הל"ג ולא הביא שם להך דאין עושין עם העכו"ם בטבל משום דהך ברייתא אזלא כמ"ד דלעולם אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ממעשרות וא"כ דין טבל דעכו"ם כטבל דישראל ואין לסייע עמו לעשות בטבל אבל לדעת הרמב"ם אף שפסק כמ"ד אין קנין לעכו"ם היינו דוקא אם לא נגמרו מלאכתן להפירות בידו או לענין שחזר ולקחה ממנו ישראל להשדה כדכתב בפ"א מהלכות תרומות לחלוקי דינים אלו וזכרתי מזה כמה פעמים במסכת פאה וא"כ לא משכחת לה האי דינא דטבל ביד גוי דאם נגמרו מלאכתן להיות עליהן שם טבל בידו פטורין הן מכלום ולפיכך השמיט הוא ז"ל להאי בבא דהתוספתא והך דמחלק הכא דבדבר שדרכו להתלקט קונסין אותו שילקט היינו אפי' בדבר שזרעו כלה כמה שהביא שם בהלכה ו' ועיין עוד במקומו לקמן בפ"ט דתרומות בהלכה ו' ובמה שכתב בהלכה ד' בדין ליטרא מעשר טבול שזרעה עיין בתרומות שם בהלכה ג' ד"ה ליטרא בצלים של מעשר ראשון שנטעה מה שיתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:4:1)

**דו חשש למשקין שיש בהן.** הכא משמע דלענין מעשר ודאי חשש להון דזו היא תשובה למה ששאלו התלמידים לא כן אולפן רבי וכו' דאלו בדמאי קאמר לקמן דלא גזרו על תערובת דמאי וכדאמרינן פ"ק דחולין (דף ו) גבי ביצים המצומקות ביין ואפשר דר' יוחנן היה מחמיר ע"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:5:1)

**ר' ירמיה שלח לר' זעירא וכו'.** הובאה האי עובדא בפ"ה דשקלים והתוס' מביאין בחולין שם ד"ה צדיקים עצמן לא כ"ש וכו' לתרץ לדר' זירא דאכל דבאמת קאמר אם הוין קדמאי בני מלאכים וכו' וכדאמרי' בבבלי שבת (ד' קיב):


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:6:1)

**מה נעביד להדא עלובתא דהיא מחמרה על גרמיה סגין.** התוס' מביאין לזה בפ"ק דחולין גבי האי עובדא דלא משני כדמשני התם דלקחן מתחלה לאדם הוו ונראה דסתמא דהש"ס דהתם קאמר לה למאי דגרים שם שא"ל ר' פנחס עניה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים ועלה פריך ומי מחייבא וכו' וא"כ אמאי קאמר טבלים ומשני התם הא איתמר עלה דל"ש אלא שלקחן מתחלה לבהמה וכו' והשתא נוכל לומר דאח"כ השיבו לו דאינהו לקחו השעורים אלו מתחלה לבהמה. וע"ז השיב להם מה נעביד וכו' כדקאמר הכא ורש"י ז"ל פירוש שם והנך שעורים לאדם לקחו מתחלה. ושמא דכך היה סבור ר' פינחס קאמר ובהך עיבדא דרבי נשתנית הנוסחא שם במקצת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:16:1)

**יין למורייס וכו'.** כל זה הביא הרמב"ם ז"ל שם בהל' מעשר פי"ג בהלכה י"ד ובהלכה י"ח:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:20:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:20:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:20:1)

**הלוקח מן החמרת בצור וכו'.** בתוספתא פ"ק הגי' מהופכת והרמב"ם ז"ל שם בהלכה ה' ואילך פסק כהך גי' דהכא שהיא נראית עיקרית וכפי אשר נתבאר בפנים בטעמא דמילתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:21:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:21:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:21:1)

**אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו.** מילתיה דר' יוחנן קאי דהא דר' אושעיא מיפרכא היא מהאי דתני בתוספתא וכולן וכו' כדפריך עלה לקמן. והכי אזלא הסוגיא לקמן ריש פ"ה כר' יוחנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם בהלכה י"ד ואלו דברים שלא גזרו עליהם בשעה שגזרו על הדמאי וכו' ומני התם גם להדברים שנשנו בסיפא דמתני' ובענין פירושא דחלת ע"ה כתב הר"ש ז"ל שתיקן לו גבל חבר בטהרה והעלה התי"ט דטעמו דאי לאו הכי הויא החלה טמאה שאין ע"ה נאמן על פירות שהוכשרו שלא נטמאו כדלקמן בפ"ב. ולפ"ז היה צריך לומר שתיקן לו החבר כל העיסה בטהרה דהא אין עושין חלת ע"ה בטהרה כדתני בתוספתא ריש פ"ג ומייתי לה בבבלי סוף פ' הנזקין (דף ס"ב) אא"כ עושה לו כל העיסה של חולין בטהרה אבל נראה דאי משום הא לא אריא דאיכא למימר דהכא בפירות שלא הוכשרו מיירי וכדמוקי שם בפ' הנזקין לעיל לההיא דמפקידין תרומה אצל ישראל ע"ה וע"ש שבזה נאמן ע"ה לומר שלא הוכשרו ולקושטא דמילתא פירוש חלת ע"ה מעיסתו והיינו שהפריש הוא החלה אין חוששין שמא העיסה זו מתבואה שאינה מתוקנת וצריך לתקנה ולהפריש כדי תרומת מעשר כדין דמאי משום דלא גזרו דמאי על דברים הללו. וכן הרמב"ם כתב שם חלת ע"ה סתם. ושאר הסוגיא נתבאר היטב בפנים ועוד יתבאר מזה לקמן רפ"ה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:22:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:22:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:22:1)

**כולן שקרא שם לתרומת מעשר וכו'.** כן פסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכה יט. ומדברי הכ"מ נראה שהיתה הגי' לפניו שם חוץ משירי מנחות ובספרי הרמב"ם שלפנינו לא מצאתי זה ולא בספרי דפוס הישנים וט"ס הוא בציונו ועוד דאי איתא דס"ל דעל שירי מנחות לא חל עליהן שם תרומת מעשר ומע"ש של דמאי וטעמא דקדש הן כדס"ל לר' לעזר א"כ אף במעשר לא עשה כלום. כדקאמר הכא בפשיטות אין כר"מ היא מעשר היא שירי מנחות והרי הוא ז"ל פסק כר"מ במעשר אלא דנראה דהרמב"ם ז"ל לא סמיך כלל אהאי סוגיא דהכא וכולא שקלא וטריא דשקיל וטרי בענין זה ופסק כסתמא דהתוספתא דוכולן קתני ועל הכל חל השם שקרא עליהן וטעמו דכך נראה ונלמד מסוגיית הש"ס דילן בקידושין שם אהאי מתני' דהמקדש בחלקו וכו' דקאמר התם טעמא דבמעשר לא קידש דכתיב ביה קודש הוא לה' וכו' הוא בהווייתו יהא והמקדש בחלקו בק"ק וכו' מסיק שם דאינה מקודשת דכתיב מן האש כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה כדדריש ר' יוסי התם והשתא דייקינן דלא מיעט הכתוב דלא חל על חלק הקדשים אלא קידושי האשה וכיוצא בה דאינם לאכילה משא"כ הכא דתרומת מעשר ומעשר שני שהן לאכילה חלו על שירי מנחות ובלקוח בכסף מעשר דאיירי הכא פשוט הוא דהא לא אימעוט התם אלא מעשר גופיה דכתיב ביה קודש הוא דהא שארי דברים שנאמר בהן קדש ואפ"ה מקדשין בו האשה כדאמר התם והרי תרומת מעשר והרי שביעית והרי תרומה וכו' עד דמסיק שאני מעשר דכתיב ביה קדש הוא וא"כ לא יהא חמור הלקוח בכסף מעשר מכל הני דכתיב בהו קדש ושפיר חל על הלקוח בכסף מעשר לכל הא דחשיב הכא. ובענין שסיים הרמב"ם שם אבל אם תיקן את הדמאי וכו' פשוט הוא דדבריו הם כדברי התוספתא דפ"ד דמכילתין ודאי שתקנו דמאי ודמאי שתקנו ודאי לא עשה כלום ואין לזה ענין כלל להמתני' דסוף פ"ה דדמאי כמו שרצה הראב"ד ז"ל בהשגה בפי' דברי הרמב"ם וכמ"ש הכ"מ בזה אלא שדברי התוספתא זו צריכין ביאור ביותר דמ"ש הכ"מ דטעמא דודאי שתקנו דמאי פשוט הוא מפני שלא הפריש תרומה גדולה זה לכאורה קשה דהיכי דמי אם לא הפריש תרומה גדולה כלל מאי לא עשה כלום דקאמר הא טבל הוא והאוכלו במיתה כדין אוכל טבל שלא הופרש תרומה גדולה או תרומת מעשר ואם הפריש אח"כ תרומה גדולה אמאי לא עשה כלום ה"ז כמקדים מעשר ראשון לתרומה שאע"פ שעובר בל"ת מה שעשה עשוי כדתנן בפ"ג דתרומות וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תרומות. וצריך לומר דלאו משום שלא הפריש תרומה גדולה קאמר הכא אלא דה"פ ודאי שתקנו דמאי שכסבור היה שהוא דמאי ותקנו בתורת דמאי תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואף על פי שאח"כ נזכר שהוא ודאי ותיקן הכל והו"א דמיהת מה שקרא שם בתחילה חל ג"כ ע"ז קמ"ל דלא עשה כלום דבטעות הוא מה שקרא שם בתחילה והיינו מ"ש בזה אבל וכו' לפי שהוא ההפוך מן הרישא וכולן וכו' שאע"פ שבטעות הוא שהרי פטור הוא מ"מ מה שעשה עשוי כיון שהפריש אבל בזה הדין קריאת שם בטעות לאו כלום הוא דלא ידע שהוא ודאי ותקנו בתורת דמאי זהו הטעם דהאי בבא ודמאי שתקנו ודאי שכסבור היה שהוא ודאי והפריש גם תרומה גדולה נמי לא עשה כלום שהרי קריאת שם דתרומה גדולה בטעות היתה זהו פי' התוספתא ופי' דברי הרמב"ם. ולפ"ז ל"צ ג"כ להגיה הכ"ף במקום בי"ת בדבריו אלא דה"ק אם תיקן את הדמאי בודאי כלומר בתורת ודאי שכסבור היה שהיא ודאי וכן הסיפא וה"ז דומה לדין המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' דתנן בפ"ג דתרומות דלא אמר כלום עד שיהא פיו ולבו שוין וה"נ בלבו היה שכסבור שהיא ודאי וכן איפכא וזה הפי' ברור הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:25:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:3:25:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:3:25:1)

**לא פטרו אלא שמן של פילייטון בלבד.** וכדפרישית דטעמא הוי דלריחא עבידא ולא לסיכה וכההיא צלוחית של פלייטון דפרק במה אשה ושמן ערב דמתני' כולל שמן אפרסמון וגם שמן זית שמעורב בו מיני בשמים דכולהו לריחא הוו כדאמרינן בפרק כיצד מברכין (דף מג) לענין ברכת הריח משחא כבישא ומשחא טחינא וכו' והר"ש ז"ל כתב על שמן ערב דמתני' דעיקרו למשיחה ולא לאכילה דחמיר ודחק עצמו התי"ט בזה דאע"ג דסיכה כשתיה מ"מ לא חמיר כמו אכילה ושתיה עצמם וסיפיה דפרקין קשיא להאי פירושא דשמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי ולמאי דפרישית ניחא וכך הוא לשון רמב"ם שם בהלכה ט"ז שמן ערב פטור מן הדמאי שאין חזקתו לאכילה כלומר משום דשמן ערב כולל גם לשמן זית שכבוש בו מיני בשמים אפ"ה פטור שאין חזקתו לאכילה אלא לריח והיינו נמי טעמא דאחרים דמחייבין היו ב"ה בשמן ורד משום דדרך לסוך בו כדפרישית בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:4:1:1)

**ומברכין עליו.** הרשב"א ז"ל בחידושיו ריש פרק שלשה שאכלו הביא ראיה מכאן לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ברכות בהלכה י"ט שאין מברכין על האוכל דבר אסור אפי' אכל טבל של דבריהם דמדקתני הכא דמאי מברכין עליו הא טבל אין מברכין עליו ודוחק לומר דמברכין כדי נקטיה ואגב גררא דמזמנין עכ"ל והביאו הכ"מ שם ומיהו עיקר דין זה בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי לקמן בסוף פ"ק דחלה תליא ויתבאר מזה במקומו בהגיעי לשם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:4:4:1)

**שאינו טעוו ברכה.** הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מעשר בהלכה ד' נתן טעם שאין מברכין לפי שהוא ספק וזהו כדאביי בפ' במה מדליקין דספק דדבריהם לא בעי ברכה ויו"ט שני דמברכין טעמא הוא דלא ליזלזלו ביה ורבא קאמר התם טעמא דאין מברכין על הדמאי משום דרוב ע"ה מעשרין הן וכבר כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו בשבת שם דלדברי רב האי גאון ורב אלפס ז"ל שפסקו גבי נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית ואינו מברך עליו וא"כ ליכא למימר דלרבא מברכין בספק דבריהם בשיש לו עיקר מדאורייתא והיינו טעמא דיו"ט שני לדידיה ולפיכך קאמר לטעמא דדמאי משום דרוב ע"ה מעשרין הן וליכא ספיקא כלל וכדפי' רש"י ז"ל שם דאי לאו הכי היו מברכין עליו משום דעיקרו שהוא ודאי דאורייתא הוא דאי הכי קשיא מילה דעיקרה דאורייתא ואמאי אין מברכין על תינוק שנולד מהול אלא דצ"ל דרבא לא פליג אדאביי ופירוקא אחרינא הוא דמפרק בדמאי ולעולם ביו"ט שני טעמא כדי שלא יזלזלו בו כדאביי עכ"ד וזהו דעתו של הרמב"ם ז"ל ג"כ וכתב טעמא דאביי להשמיענו זה דעל כל ספק דבריהם לא מברכינן ואע"פ שיש לו עיקר מן התורה בלבד יו"ט שני דאית ביה טעמא אחרינא ורבא מודה נמי להא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:4:4:2)

אם היו פירות על פדיון מעשר שני אם היו מעות וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד בהלכה ג' וכתב שם ואם חללן על פירות אחרות או שחלל מעות על הפירות מברך על חילול מע"ש. והשיג הראב"ד ז"ל על מה שכתב פירות על פירות דפליג אעיקרא דדינא וסובר דאין מחללין פירות הראשונים של מעשר שני אלא על הכסף ויתבאר מזה במקומו בפ"ד דמע"ש בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:4:5:1)

**מותר להקדים שני לראשון בדמאי.** וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מעשר בהלכה ו' כר' יוחנן דאפי' לכתחילה מותר להפריש מעשר שני קודם להראשון בדמאי ולכאורה קשה דהא ריב"ל פליג עליה וקיי"ל כותיה לגבי דר' יוחנן ועוד דדיוקא דמתני' מסייע ליה וכדדייק הש"ס אם הקדים בשעבר הא בתחלה לא ונראה דלמד הוא ז"ל ממסקנת הסוגיא בדין דמותר לקבוע להשני קודם הראשון אפי' בודאי כדפשיט ליה לקמן מהאי עובדא דר' יוסי בן שאול ובמע"ש של ודאי איירי כדאמר אייתי ליה אריסיה פירי וזהו מפירותיו של יוסי בן שאול וא"ל צא וקבע וכו' והשתא מדשרי בודאי לקבוע להשני קודם הראשון ואף דלהפרישו קודם אסור לכתחילה ובל"ת הוא כדתנן בפ"ג דתרומות א"כ ש"מ דבדמאי ס"ל לסתמא דתלמודא דמותר אף להפריש להשני קודם הראשון דאי לא תימא הכי מה בין ודאי לדמאי אי אמרינן דבשניהן אסור להפריש לכתחלה ולקבוע מותר והא במתני' קחשיב לקילו של דמאי שהקילו בו מבודאי אלא ודאי הא דקתני אם הקדים לאו דוקא הוא וה"ה לכתחילה מותר להפריש להשני קודם לראשון ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:4:7:1)

מביא סאה אחת של טבל ועושה אותה שני ופודה וכו' והכי קאי המסקנא כדמשני לה ר' מנא דשאני הכא מההיא דשתי כלכלות של טבל מפני דהתם מתקן הוא כסדרן בתחלה להראשונה ואח"כ להשניה וכמבואר בפנים וא"כ לדידיה דברי ר' יוחנן מתפרשין כפשטן דמביא סאה אחת וכו' ואף שעדיין לא הפריש הראשון דבהכי מיירי ומשום דיכול הוא לקבוע להשני קודם הראשון ואע"ג דלהפרישו מקודם אסור הוא לכתחילה וכדלעיל ואע"ג דלשנוייא דר' חנניא נראה דהוא מפרש להא דר' יוחנן דמיירי אחר שהפריש למעשר הראשון ועושה אותה בתרומת מעשר דקאמר בדוקא הוא משינויא דר' מנא לא משמע הכי וכמבואר ממה דפרישית בפנים והיינו דאיכא בין הני שינויי והשתא לר' מנא תרומת מעשר דנקט לאו דוקא הוא אלא ה"ה שיכול לעשות אותו לראשון ואורחא דמילתא נקט כדפרישית בפנים לדברי ר' יוחנן וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מעשר בהלכה ב' שכתב ויש לאדם לקבוע מע"ש ופודהו ועושהו מעשר ראשון על הפירות או תרומת מעשר למקום אחר וזהו כר' מנא וזכרתי כמה פעמים בחבוריי שלמדתי מדבריו דדרכו לפסוק על הרוב כר' מנא דהוא מבתראי דהאי תלמודא ושמעינן ממילא נמי דלקבוע למעשר שני קודם להראשון מותר לכתחילה אף בודאי ובדמאי אף להפריש מקודם מותר וזהו ההפרש שיש ביניהם כמבואר בדיבור דלעיל. ובמ"ש שם הראב"ד ז"ל דבתרומה לא יכול לעשות כן נראה שגם דעת הרמב"ם ז"ל כן ובדין דשתי כלכלות של טבל נראה מהתוספתא דאיירי בטבל גמור שלא נתרמה תרומה גדולה ג"כ כדקתני נוטל מן השניה שני תאנים והרמב"ם בדין זה בפרק הנזכר כתב בהלכה י"א מי שהיו לפניו שתי כלכלות של טבל שנטלה תרומתן וכו' ויתבאר מזה במקומו לקמן בפ"ז בהלכה ו' בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 1:4:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/1:4:7:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא