## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai Chapter 2

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:1:1)

**אלו דברים מתעשרין דמאי בכ"מ.** הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב בכל מקום אחד שיהיו בא"י או בח"ל. ודקדק התוי"ט על זה דהא פירות א"י שיצאו לח"ל פטורין מתרומות ומעשרות אפי' מדבריהם כדמשמע מדבריו שכתב בפ"א מהל' תרומות בהלכה כ"ב שלא כתב שם חייבים מדבריהם אלא אם יצאו לסוריא. ובחיבורו בפי"ג מהל' מעשר בהלכה ד' כתב בזה פירות שידוע שהן מפירות הארץ שהחזיקו בה עולי בבל אע"פ שהן נמצאות בסוריא ואצ"ל בארץ שהחזיקו בה עולי מצרים בלבד הרי אלו חייבין בדמאי. ויש ליישב גם דבריו שבפי' המשנה דמה שכתב בחו"ל היינו הארצות הסמוכים לא"י כמו ארץ שנער וכיוצא בה כמ"ש בריש הל' תרומות ונביאים התקינו שיהו נוהגות אפי' בארץ שנער שהיא סמוכה לא"י וכו' וחכמים הראשונים התקינו שיהו נוהגות אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב וכו' וכן כתב עוד שם בהלכה ו' נמצא כל העולם כולו לענין מצוות התלוין בארץ נחלקת לג' מחלוקות א"י וסוריא וח"ל וא"י נחלקת לשנים וח"ל נחלקת לשנים וכו' והשתא צ"ל דמ"ש שם בהלכה כב בענין פירות הארץ שיצאו וכן מ"ש בי"ג מהל' מעשר סוריא וכו' לאו דוקא הוא ועל כרחך לומר כן שהרי אפי' פירות ארץ שנער עצמה וכיוצא בה חייבין מד"ס ומהיכי תיתי לומר שפירות שיצאו מא"י לשם שיהיו פטורין אף מדבריהם אלא דנראה לומר דהא דנקט סוריא וארץ שהחזיקו עולי מצרים משום שיש מקומות שם שב"ד שאחריהן נמנו עליהן והתירום כגון בית שאן ואשקלון כמו שהביא הוא ז"ל בהל' תרומות שם בהל' ה' ולפיכך קאמר באלו פירות הידועין שהן מפירות הארץ גזרו עליהם דמאי אף באלו המקומות שהתירום אח"כ ולעולם ח"ל הסמוכה כמו ארץ שנער וכיוצא בה ג"כ בכלל דין זה וכן המה בכלל מה שנזכר בהלכה כב דפ"א מתרומות. ויתבאר עוד מדין הנזכר במ"ש שם וכן פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה וכו' לקמן ברפ"ב דחלה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:3:1)

**אמר רבי לעזר לא שנו וכו'.** הגי' שבספרי הדפוס ודאי ט"ס הוא ואין להעמידה ומה שפירשתי בפנים בלשון הא' הוא מפני שלא רציתי להגיה הרבה בדברי ר"א הכתובין כאן ולפי הך לישנא הא דאמר לר"א דחש למיעוט היינו חששא לקולא והא לא הוי קשה מידי שמצינו בכמה מקומות לישנא דחששא לקולא בפ' שואל (דף קנא) שמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ובפ"ק דחגיגה חיישינן שמא באמבטי עיברה אלא דבלאו הכי ע"כ דצריכין להגיה בדברי ר"א שהן מהופכין ומסורסין בספרי הדפוס וצ"ל כמו שפירשתי בלשון הב' דלא שנו אלא בלוקח מהישראל אבל בלוקח מן העכו"ם ודאי וכמבואר הכל בפנים דהא קאמר מתניתא מסייעא לר"א התגר וכו' אבל אם היה לוקח מן העכו"ם. ודאי וטעמא כדפרישית דס"ל דאין קרן לעכו"ם בא"י לפוטרה מן המעשרות ולמאי דא"ר אלעזר גופיה לקמן בפ"ה וכן הובא לעיל בפ"ד דפאה בהלכה ו' דאע"ג דאין קנין לעכו"ם בקרקע בפירות מיהת יש לו קנין כדפרישית שם בפירות שנגמרו מלאכתן בידו וא"כ הוה קשה להא דקאמר הכא דמסתמא בפירות שנגמרו מלאכתן ביד הגוי מיירי דהא בלוקח מן התגר שלקח מן הגוי קאמר ובודאי אותן הפירות נגמרו מלאכתן היו וצ"ל דלהאי תנא דהתוספתא הוא דקאמר הכא דקתני בהדיא בלוקח מן הגוי ודאי הן אלמא דס"ל דלעולם אין קנין לעכו"ם להפקיע ממעשרות. ולר' יוחנן דהכא פשוט הוא דשפיר אתיא מילתיה אף להמסקנא דהתם דיש קנין לגוי בפירות שנגמרו מלאכתן בידו וכמו שפסק הרמב"ם בפ"א מתרומות והבאתי שם דהכא טעמא משום דרוב א"י נתונה ביד ישראל לדידיה וחיישינן שמא הגוי מישראל הוא דלקחן ולפיכך לעולם הן דמאי והיינו מן התגר גוי כדמסיק ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:7:1)

**איזהו התגר וכו'.** כהך תוספתא פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג ממעשר בהלכה ט' גבי מה שפסק שם כר' יוחנן דבראשונה בזמן שהיה רוב א"י ביד ישראל הלוקח מכל תגר גוי מעשר דמאי. דכיון שהוא תגר חיישינן שמא לקח מישראל ופסק שם בהובאו שלשה משואין כאחת וכן הוא ובנו ופועלו דלא הוחזק תגר כדמסיק הכא. ובענין בעיא דלא איפשטא הכא אם למפרע נעשה תגר או מכאן ולהבא לא זכר כלום. וטעמא דהך בעיא לא אזלא אלא למ"ד דאין קנין לגוי בא"י לעולם ואפי' בפירות שנגמרו מלאכתן בידו כסתמא דהסוגיא דמיירי הכי וזכרתי בדיבור דלעיל וכיון שכן מיבעיא ליה אי אמרינן דמכאן ולהבא הוא דנעשה תגר אבל מה שמכר מקודם הוי ודאי כדפרישית בפנים אבל לשיטת הרמב"ם דפוסק דלענין פירות שנגמרו ביד העכו"ם יש לו קנין ופטורין הן ממעשרות וזהו כמסקנת הסוגיא דלקמן בפ"ה וזכרתי לעיל א"כ אין נ"מ כלל בזה דמה שהוא נלקח מן הגוי פטורין הן לגמרי כ"א מה שנלקח מן התגר גוי אחר שהוחזק לתגר יש חשש דמאי לפי שהוא לוקח גם מישראל וברוב ישראל כמבואר והלכך לא זכר מזה כלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:8:1)

**הפירות לא הילכו בהן לא אחר הריח וכו'.** והרמב"ם שם בהלכה י"ב לא פסק כהאי דר' יוחנן דביין חדש וישן הילכו בו אחר הטעם אלא כתב שם כסתמא דהתוספתא שלא חילקו כלום ואפשר דהך דר' יוחנן ביינות שלהם שהיה חזק ביותר בדוקא הוא והיה ניכר הטעם ממה שהובא מא"י ולפיכך השמיטו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:11:1)

**רבי התיר בית שאן מפי יהושע בן זירוז וכו'.** הכא משמע דלענין שביעית התיר ובפ"ק דחולין (דף ה) נמי קאמר העיד ר' יהושע בן זירוז על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו ופירש"י ז"ל אכל עלה של ירק ולא עישר. ולכאורה יש חילוק באלו המקומות בין שביעית למעשרות בשאר שני שבוע דהא אמרינן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עניי ישראל עליהם בשביעית וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א דתרומות בהלכה ה' שלא פטרום מתרומה ומעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית. וא"כ היו נוהגין בתרומות ומעשרות ולא היתה שביעית נוהגת באלו המקומות אלא שהוא ז"ל סיים שם בהך דרבי ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותן המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל. וא"כ מן הכל התיר ואף מתרומה ומעשרות דכך מוכחא הסוגיא דהתם. והתוס' מפלפלין שם בענין מעשר בח"ל והביאו מן הסוגיא דהכא לקמן ובסוף סיימו ועוד יש מפרשים שנמצא בירושלמי דהא דקאמר מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי לאו דוקא דמאי אלא אף מן הודאי ואהא סמכינן. וזהו מה דקאמר הכא לעיל בריש פ"ק שנייא היא מגזיב ולהלן בין דמאי בין ודאי וכו' ומיהו דעת הרמב"ם מבואר שם ובפרק י"ג ממעשר והבאתי לעיל בריש הפרק דב' מיני א"י וב' מיני חו"ל הן ומכזיב ולהלן שהן מקומות שלא החזיקו בו עולי בבל כ"א עולי מצרים נוהג שם תרומה ומעשר מדבריהם כ"א בית שאן ואשקלון שכתב שם דאותן התיר רבי לגמרי ובדמאי הוא דלא גזרו במקומות אלו והך דכפר צמח דקאמר הכא ותוספתא דשביעית היא כמו שציינתי בפנים ולא הזכיר הרמב"ם מזה ולא מאינך שמא דהואיל ואלו עיירו' של תחום הן ועוד דהיותר נראה דהוא ז"ל סמך אהא דמשמע מהתוספתא שמשביעית הוא דהתיר ולא זכר כ"א בית שאן דמשמע מהסוגיא דחולין דאף ממעשרות פטרה וכן אשקלון קאמר הכא בהדיא לקמן בפ"ו דשביעית שנמנו עליה לפוטרה ממעשרות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:1:13:1)

**ולענין ספיחים מר"ה ועד חנוכה אסור ספיחין וכו'.** לפי הגי' שלפנינו על שנת שביעית עצמה מתפרשא ועל בית שאן דלעיל קאי והיינו דקאמר מן החנוכה ועד העצרת היתר ספיחין מפני שעד החנוכה מצוין הן שם הספיחין שמביאין ממקום האיסור אבל מחנוכה ועד עצרת כבר אינם מצוין כ"כ ומעצרת ועד ר"ה מספקא לן מפני שיש לחוש שחזרו ונתגדלו ספיחי אותה השנה וממקום איסור באו ויש לתלות ג"כ דבסוף השנה רבו ספיחין ממקום ההיתר כדפרישית בפנים. והתוס' בפ' מקום שנהגו (דף נא ע"ב) ד"ה כל הספיחין וכו' הביאו בשם רבינו נסים לפרש על ספיחין של שביעית שיצאו למוצ"ש ובמקום האיסור מיירי לפירושו וגריס להא דהכא מר"ה ועד חנוכה איסור ספיחין מחנוכה ועד ר"ה היתר ספיחין. והרמב"ם ז"ל כ"כ בפ"ד מהל' שמטה בהלכה ו' ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין והראה הכ"מ מקומו להא דהכא וכגי' התוספות ועיקר הדין הזה יתבאר במקומו לקמן בפ"ט דשביעית בהל' א' בס"ד רבי יוחנן כדעתיה ור' יוחנן אמר קל וכו'. לפי הכתוב לפנינו פירשתי בפנים והיותר נכון לגרוס ורבי אמר קל הקילו בשביעית וכו' וכך הוא בבבלי פ' השולח (ד' ל"ז) בשביעית בזה"ז ורבי היא וכו' ובעיקרא דהאי דינא אם הולכין אחר מקומו או אחר מעמדו לא כתב מזה הרמב"ם כלום ונראה דנלמד מהאי ברייתא שהובאה לעיל בפ"ק בהלכה ג' מחמר יחידי בצור פטור וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ג ממעשר בהלכה ו' וכן חמר יחידי שנכנם לצור והוא טעון פירות פטור מן הדמאי שחזקתן משדה העיר ובחמרים מרובים שהכניסו לצור חייבין בדמאי וכיון דלקולא מחלקינן בין דבר מרובה לדבר מועט ותולין בדבר מועט שהוא מאותה העיר שעומד שם ה"ה לחומרא אם אותה העיר ממקום החיוב וכן לענין שביעית וכגוונא דהאי עובדא דאייתי חדא משפלה והולכין אחר מעמדו ומהאי טעמא קאמר נמי דנצטרפה דעתו של ר' יוחנן עם ראב"ש ורבו על רבי דדמאי הוא ג"כ מדבריהם ואפ"ה הולכין אחר מעמדו ואף לחומרא כדנלמד מהאי ברייתא וכן נמי בשביעית בזמן הזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:2:4:1)

**במתניתא פליגא על ר' יוסי וכו'.** הר"ש ז"ל פי' בזה דר' יונה בא לפרש דמתארח אצל ע"ה לא נחשד לאכול בביתו דבר שאינו מתוקן ולא להאכיל לאחרים ור' יוסי סבר דכל זמן שהוא בבית החשוד נחשד לאכול אבל לא להאכיל מפירות ביתו וקאמר דמתני' פליגא דמשמע דבשאין נאמן על עצמו אין נאמן על אחרים ולא משמע דלפלוג רבי יהודה בהך סברא אלא דקסבר דאף על עצמו לא נחשד והדר קאמר דמליהון דרבנן מסייעי לר' יוסי דאמרי דלא א"ר יהודה שלא נחשד אלא בסוף כלומר כשחוזר לביתו דלא נחשד על פירות ביתו אבל בתחלה כשהלך ונתארח נחשד כל זמן שהוא שם עכ"ל וקשיא לפירושו דאי מפרשינן דרבי יונה ורבי יוסי אליבא דר' יהודה פליגי דר' יונה סבר דהיינו טעמיה דר' יהודה דאף מתארח אצל ע"ה נאמן משום דלא נחשד לאכול שם ור' יוסי סבר דנחשד הוא לאכול שם ומ"מ אינו חשוד להאכיל מפירות ביתו דכך הן הצעת דבריו ז"ל ולהכי מפרש דהא דקאמר דמתני' פליגא על ר' יוסי משום דמשמע דלא פליג ר' יהודה אהך סברא דכשאינו נאמן ע"ע אינו נאמן על אחרים אלא דר' יהודה קסבר דאף על עצמו לא נחשד אף כשהולך להתארח אצל ע"ה אינו אוכל שם וכסברת ר' יונה לפירושו והאי פירושא א"א לכוין בהסוגיא ולומר דאיכא סברא דאף כשמתארח אצל ע"ה לא נחש' לאכול שם דבר שאינו מתוקן שהרי כל מה שאוכל בביתו של ע"ה דבר שאינו מתוקן הוא וזהו טענת חכמים על ר' יהודה על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים ועוד דבתוספתא קתני בהדיא בתשובת ר' יהודה לחכמים מימיהן של בעלי הבתים לא נמנעו מלהיות אוכלין זה אצל זה ואעפ"כ פירותיהן שבתוך בתיהן מתוקנין והשתא מאי האי דקאמר דלא משמע דלפלוג ר' יהודה בהך סברא אלא דקסבר דאף על עצמו לא נחשד הא ע"כ כ"ע סברי דנחשד לאכול שם אלא דפליגי אם בשביל כך נחשד גם על פירות ביתו של עצמו או לא. ועוד דפירושו בהאי תחילה וסוף דחוק הוא מאוד. ועוד האי דתני המקבל וכו' דאבתרה לא שייך כלל להא דלעיל לפי פירושו והוא ז"ל לא העתיק אלא עד האי דתני לכך נראה דאם נפרש דר' יונה ור' יוסי אליבא דר' יהודה פליגי וכן משמע בהלכה דלקמן צריך לומר דהכין היא מתפרשא פלוגתייהו דר' יונה כבר הא דקאמר רבי יהודה אף המתארח אצל ע"ה נאמן טעמיה משום דאף שהוא אוכל בבית ע"ה לא אמרינן דאוכל דבר שאינו מתוקן אלא דתלינן שמא על תנאי שבלבו הוא אוכל שיפריש ויתקן אח"כ על מה שאוכל כדאמרינן לקמן גבי חבר שראו אותו מיסב בסעודת ע"ה אינה חזקה למעשרות שאני אומר על תנאין שבלבו הוא מיסב וא"כ אינו אוכל דבר שאינו מתוקן והיינו דקאמר ר' יונה חברים אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל כלומר דודאי אם אוכל הוא דבר שאינו מתוקן חשוד הוא ג"כ להאכיל לאחרים אף לר' יהודה אלא דטעמא דר' יהודה משום דאינו חשוד הוא לאכול וכדאמרן ור' יוסי סבר דטעמיה דר' יודה דאף דחשוד הוא לאכול בביתו של ע"ה מ"מ אינו חשוד הוא להאכיל וכדקאמר חברים חשודים וכו' וכפשטה דהתוספתא בתשובת ר' יהודה ולר' יונה מפרשינן דברי ר"י דהתוספתא ג"כ בכעין דאמרן לא נמנעו מלהיות אוכלין זה אצל זה וכו' ומשום דתלינן דמה שהוא אוכל על תנאי שבלבו הוא אוכל וקאמר בש"ס מתני' פליגא על ר' יוסי אמרו לו וכו' כלומר דאי ס"ד דסבריה דר' יהודה דאף שהוא חשוד לאכול אינו חשוד להאכיל א"כ מאי האי שהשיבו לר' יהודה על עצמו אינו נאמן וכו' לימא להו ר' יהודה בהא פליגנא דאף דאינו נאמן על עצמו כשהוא אוכל בבית ע"ה מ"מ נאמן הוא על אחרים דבשביל כך אינו חשוד להאכיל בביתו דבר שאינו מתוקן דאף דהשיב להם ר' יהודה כך בתוספתא מ"מ מאי קשיא להו לחכמים מעיקרא עליה הא איהו ס"ל דאעפ"כ לא הפסיד נאמנות שלו לאחרים והניחא לר' יונה דמעיקרא הוי סלקא אדעתייהו דר' יהודה קאמר דאף שאוכל שם דבר שאינו מתוקן אפ"ה נאמן וע"ז אמרו לו על עצמו וכו' והשיב להם ר' יהודה דאף שלא נמנעו מלאכול שם מ"מ מתקנין מה שבבתיהן והיינו דאף מה שאוכלין שם תלינן דעל תנאי אכלו וכדלעיל אלא לר' יוסי קשיא והדר קאמר מליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי דר' יהודה ס"ל דהעיקר שיקבל עליו בתחלה שלא יתארח אצל ע"ה ואף שלבסוף נתארח אצלו מ"מ לא הפסיד נאמנות שלו בכך וזהו כסברי' דר' יוסי אליבא דר' יהודה דאי ס"ד שצריך שלעולם לא יהיה חשוד לאכול ואז אינו חשוד להאכיל א"כ מה בין בתחלה בין בסוף הא לעולם צריך שלא יהא חשוד לאכול ואף לבסוף ועלה קאמר דתני וכו' וכלומר דמצינו דפליגי בכה"ג אם הפסיד נאמנות שלו לכל דבר בשביל דבר א' או לא וה"ה בפלוגתא דמתני' וכר' יוסי וכעין מה דפרישית בפנים בענין זה ובהכי מתפרשת הסוגיא על נכון והכל ניחא בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:2:4:2)

**החשוד על דבר אחד וכו'.** האי פלוגתא נשנית בתוספתא פ"ב בדברי רבי מאיר וחכמים ע"ה שקבל עליו כל דברי חבירות ונחשד לדבר אחד נחשד על כולן דברי ר"מ וחכ"א אינו חשוד אלא על אותו דבר בלבד ופסק הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי מהל' משכב ומושב בהלכה ט' כחכמים וטעמיה משום דכך הובאה הברייתא בש"ס דילן בסוף פ"ד דבכורות (דף ל' ע"ב) ופלוגתא דמתני' נשנית ג"כ בתוספתא שם בדברי ר"מ וחכמים ור' יהודה דמתני' הם החכמים דהתוספתא ואפ"ה לא סמיך עליה משום דמתני' היא עקרית ופסק כחכמים בפ' עשירי מהל' מעשר בהל' א':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:2:5:1)

**הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות.** פשוט הוא וכך נלמד מהמתני' דסוף פ"ד דבכורות החשוד על השביעית וכו' ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה. ומשום דטהרות מדרבנן בעלמא הן וא"כ הנאמן על הטהרות מכ"ש שהוא נאמן על המעשרות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:2:5:2)

**עד שיקבל עליו ברבים.** וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשר שם. והכ"מ ציין בסוף פרק עד כמה וכו' וזה לדברי חבירות כמו שנשנה בתוספתא ולמעשרות מכאן הוא דלמד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:5:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:2:5:3)

**דכל מה דהוא אכל מן שוקא הוא אכל.** והמוכר לשוק צריך שיעשר קודם כדתנן בפ"א דמעשרות בד"א במוליך לשוק וכו' ורב שמואל לא יקח ממי שאינו נאמן על המעשרות ואם היה אוכל ממה שבבית בהא הוי חששא שמא שולח לו קודם שעישר וכהאי עובדא שציינתי בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:2:6:1)

**הוא נאמן וכו'.** ככל זה פסק הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות מעשר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:3:3:1)

**לית הדא פליגא על דר' יונה.** עיין מזה לעיל בד"ה מתניתא פליגא על ר' יוסי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:3:4:1)

**תני כל הבא צריך לקבל עליו אפי' חבר אפי' ת"ח.** ובתוספתא ל"ג אפי' חבר ולפי גי' הספר יש לפרש דאפי' חבר שנוהג כבר בדברי חבירות צריך לקבל עליו בפני שלשה חבירים דמה שנהג בצנעא בתוך ביתו לא מהני אלא לענין שבזה מקבלין בתחלה ואח"כ מלמדין אותו שאר דיני טומאה וטהרה ואם לא נהג בצנעא מלמדין אותו ואח"כ מקבלין אותו כדמחלק התם בברייתא דלעיל והובאה בפ"ד דבכורות (דף ל) ומ"מ בין כך ובין כך צריך לקבל עליו בפני ג' ובת"ח פליג שם אבא שאול דת"ח א"צ לקבל עליו ולא עוד אלא אחרים מקבלין בפניו וכך הובא בפ"ד שם ומסיק דבימי בנו של ר"ח בן אנטיגנוס נשנית משנה זו שאף ת"ח צריך לקבל עליו וכו' שמיום שחרב ביהמ"ק נהגו כהנים סלסול בעצמן שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם וכ"פ הרמב"ם בעשירי מהל' משכב ומושב בהלכה ג' ומיהו מהכא משמע דאם לא קיבל משעה הראשונה בצנעא לא מהני כדמוכח מהאי עובדא דר"ל וי"ל דה"ק ע"ה אני אצל טהרות מפני שלא קבלתי ע"ע משעה ראשונה וצריך אני לקבל עכשיו בפני ג' וכדין מי שלא נהג בתחילה בצנעא כדלעיל וכל זמן שלא קיבל עליו בפני ג' עדיין אינו מוחזק לטהרות כמו המקבל עליו משעה ראשונה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:3:5:1)

**הוא נענה לחבורה ובניו ובני ביתו נענין לו וכו'.** ופלוגתא דרשב"ג ורבנן היא בתוספתא וכך הובאה שם ופסק הרמב"ם כת"ק שם בהלכה ה' ולא כדקאמר הכא דלא פליגי וכו' דהתם הובא פלוגתייהו בסתם ולא מחלק בין טפולין לבין אינן טפולין ולעולם אין בניו וב"ב צריכין לקבל בפני חבורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:3:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:3:7:1)

**בראשונה היו אומרים חבר שנעשה גבאי וכו'.** משמע דלמשנה אחרונה כיון שפירש הרי הוא כחבר כבתחילה וא"צ לקבל עליו מחדש וכך משמע מל' התוספתא חזרו לומר פירש מגבייתו הרי הוא נאמן אבל בבבלי בכורות פ"ד הגירסא חזרו לומר פירש הרי הוא ככל אדם וא"כ צריך לקבל עליו כבתחילה וכ"פ הרמב"ם שם בהלכה ח' וכרבה דהלכתא כוותיה לגבי רב יוסף שם בהאי עובדא דרב הונא בר חייא ורבה ס"ל כמשנה אחרונה וצריך לקבל עליו דברי חבירות כבתחלה אלא שמקבלין אותו ולא כרב יוסף שלא רצה לקבלו כלל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:4:2:1)

**הבא את אומר הלוקח מפריש והכא את אומר הנחתום הוא מפריש.** התוס' בפ"ק דיומא (דף ח' ע"ב) ד"ה תנן התם הביאו מסוגיא זו קצתה ופירשו בתחילה לשינויא דכאן בעושה בטהרה וכו' דתרוייהו הני מתני' בנחתום ע"ה מיתוקמי וכמו שהבאתי בפנים בענין הך שינויא ועוד פירשו להך דלקמן על דמקשי אדרב יוחנן אם בעושה בטהרה יפריש על הכל ומשני בדין הוא שלא יפריש כלום שאין מוסרין ודאי לע"ה כלומר דאפי' ודאי איכא למימר דע"ה יעשרנו אפ"ה לא סמכינן עליה דחיישינן דלמא לא מתקין ליה והיינו דקאמר אין מוסרין אפי' וודאי לע"ה דוקא אבל לחבר שרי ומתני' בנחתום חבר שמוכר לחבר עסקינן וא"כ בדין הוא דהנחתום לא יפריש לכל הפחות מעשר שני משום דטריחא מילתא טובא לאסקיה לירושלים וכו' ואין לפרש שאין מוסרין ודאי לע"ה אבל דמאי מוסרין דהא ליתא דבכמה מקומות בש"ס מוכח דאין מוסרין דמאי לע"ה וכו' וקודם שאבא להעיר בעיקר פירושם זה שצריך לבאר לפי דבריהם דנראה דהשתא חזרו בהן ממה שכתבו בתחילה להך שינוייא דר' יוחנן לרומיא דהני מתני' כאן בעושה בטהרה דתרתי הני מתני' בנחתום ע"ה מיתוקמי. והמהרש"א ציין בדבריהם שהוא מפי' הר"ש ז"ל זהו ודאי מפי' הר"ש אבל לא מה שכתבו בתחלה דהר"ש מפרש גם בתחילה דבנחתום חבר מיתוקמא ועיי"ש בדבריו ולא נאריך בזה כי עיקר הפירוש שפי' הר"ש והתוס' שם בהאי בדין הוא וכו' נסתר הוא כדלקמן וא"צ לדוחק הגדול הזה ומיהו לדברי התוס' ע"כ לומר דהם מפרשי דהשתא הדר ביה הש"ס ממאי דבעי לאוקי מעיקרא דבנחתום עם הארץ מיירי וכאן בעושה בטהרה וכו' אלא דהכא בנחתום חבר מיירי וכן מתני' דפ"ה וכפי' הר"ש. או דנאמר דהכי מפרשי למאי דהדר ביה הש"ס ולא בעי לאוקמי כדמעיקרא אלא דהכא בנחתום חבר מיירי ומתני' דפ"ה בנחתום ע"ה מיירי והשתא ל"ק כלל רומיא דמתני' אהדדי וכפשטא דהאי דמתני' דבנחתום חבר עסקינן וכפשטא דהסוגיא דהש"ס דהתם ביומא דלא קשיא ליה כלל מההיא מתני' דפ"ה דהתם בנחתום ע"ה מיירי אלא דבעי לשנויי האי קושיא ולמה לא יפריש את הכל וגם למעשר שני וכדמדייק הש"ס התם ועל זה פירשו ומשני בדין הוא שלא יפריש כלום וכו' וזהו כפי' הר"ש בזה בהא דקאמר שאין מוסרין ודאי לע"ה. והנה אנן מה נענה אבתרייהו דרבותינו בעלי התוס' ז"ל כ"א אומר אני לפני המעיין ולבו שלם בש"ס וביחוד בדינים האלו שאינן נוהגין בעונותינו בזה"ז ואם נפשו חשקה בתורה לידע ולחפש בכל מחבואיה ומצפוניה יראה בעין שכלו כמה נפלאו דרכם ממנו ולא נוכל להבין מדוע הלכו בדרך רחוקה ודחוקה לפרש האי בדין היה וכו' ולא צריך להאריך בענין הקושיות על הפי' הזה דאם בנחתום חבר מיירי המתני' לפי פירושם להך שינויא למה לו להש"ס להזכיר כלל הך שאין מוסרין ודאי לע"ה דהא מע"ה לא איירינן הכא ואם הכוונה לדיוקא הא לחבר מוסרין ולמה לא אמר הש"ס בהדיא הכי והאי לאו מתני' ולאו ברייתא היא דנידק מדיוקא אלא דברי הש"ס הן ומי סני ליה למימר בהדיא כן ועוד מאי האי דקאמרי בנחתום חבר שמוכר לחבר וכי הנחתום אינו מוכר אלא לחבר הרי נחתום עושה לכל הוא ועוד דלפירושם האי ודאי דקאמר הכא ודאי טבל הוא ולפיכך היה קשה להם לפרש כפשטא דא"א למידק הא דמאי מוסרין לע"ה הא קיי"ל דאין מוסרין דמאי לע"ה ולכן הלכו לפרש לדיוקא אבל לחבר שרי וכו' ומי יתן ואוכל להבין זה דמאי שיטתיה דודאי שאינו מתוקן הכא במתני' הרי אמרו דיפריש תרומת מעשר וחלה והקשו ולמה לא יפריש את הכל ויתקננו ותירצו בדין היה וכו' וא"כ ודאי מאי דבר שאינו מתוקן שייך כאן דנלך אחר סיבוב הדברים לע"ה הוא דאין מוסרין אבל לחבר וכו' ועוד דלדינא קיי"ל דאפי' לחבר אין מוסרין לו ודאי טבל כדמוכח מהתוספתא בפ"ג לחכמים דר' יוסי והבאתי לקמן בפ"ג הלכה ג' וע"ש בד"ה שלח ליה רבי יוסי ברבי אתרוג. סוף דבר יותר ממה שנרד לעמוק בענין דבריהם אלו יותר יהא קשה והדוחק מובן מאליו באין צורך להאריך בזה ונעלם ממנו כוונתם ולמה לא נלך בדרך כבושה ופשוטה דלא איירי הכא אלא בודאי מע"ש ובדמאי שלו וכדפרישית בפנים והיא משנה ערוכה בפ"ג דמעשר שני ותלמיד ערוך שם בהדיא כדאמר הכא ואף דכאן לא הפריש מעשר ראשון הא לא איכפת לן דהא קיי"ל אם הקדים מע"ש לראשון מה שעשה עשוי הא לאיי דמעשר שני של ודאי נקרא אם היה מפריש וכן מבואר היא בהדיא לעיל פ"ק סוף הלכה ב' גבי מעשר שני. ור"י ור"א פליגי בשינוייא דרומיא דהני מתני' דלר"י בנחתום ע"ה מיירי הני תרתי מתני' ומשני כאן בעושה בטהרה וכו' וכדפרישית וזה עולה כתחילת דברי התוס' כנזכר. ור"א משני דתרוייהו בנחתום חבר מיירי וכאן במדה דקה וכו' וזה מבואר והדר מקשי לר' יוחנן וא"כ יפריש את הכל וגם למעשר שני ומשני בדין הוא שלא יפריש שאם יפריש יהא מעשר שני של ודאי בידו ואין מוסרין מע"ש של ודאי ביד ע"ה כ"א מעשר שני של דמאי מוסרין וכדתנינא וכדכתיבא הכל בפנים. ולא איירינן הכא כלל בודאי שאינו מתוקן דפשיטא הוא דאין מוסרין דבר שאינו מתוקן לע"ה ואפי' הוא מדמאי וזה מבואר בהרבה והרבה מקומות בש"ס דהכא ודהתם אלא כדפרישית והא ל"ק דאמאי חוששין למעשר שני בטומאה ואין חוששין להפרשת מע"ש דזה לא יפריש כלל דהא ליתא דמבואר הוא בש"ס דגיטין (דף סא) דמחמיר אביי טפי בטומאה מבמעשר וא"כ האי ש"ס כסבריה דאביי הוא דס"ל ובזה מבוארת הסוגיא על מכונה וכפשטא בלי שום דוחק ולפי הדין ולר' יוחנן הוא דמשני הש"ס אבל לר' אלעזר אסיק בקשיא כמבואר בפנים דלדידיה תרתי מתני' בנחתום חבר מיירי והלכך אסיק אליביה בקשיא ובזה עולה כל מילי דהסוגיא בדיוק יפה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:4:2:2)

והנה ראה זה אחד מי שהוא בתורת חכם מופלא ואמר לא הבינותי לזה דהרי מע"ש של דמאי מוסרין אותו לע"ה וכהאי מתני' דמעשר שני שציינתי וא"כ כאן דמיירי בנחתום ע"ה לפי הך שינוייא ולמה לא יפריש מעשר שני הרי זה מע"ש של דמאי הוא עכ"ד. ובשמעי נפלאתי האיך נעלם מעיני אנשים כאלה עיקרי דינים האלו וכיוצא בהן וכי מה שייך כאן חשש מע"ש משום דמאי הלא עיקר קושית הש"ס דלהאי מ"ד דמוקי למתני' דהכא ג"כ בנחתום ע"ה ובעושה בטהרה וא"כ למה לא חייבוהו חכמים להפריש גם מע"ש כשאר כל הנאמנים לעשות בטהרה שהרי האמינוהו על תרומת מעשר וחלה וכמו כן יפריש גם מע"ש דקס"ד דאם נאמן בשמירת טהרה על זה נאמן ג"כ על זה לשמרו בטהרה ומשני דלא דמי שהרי אם אתה אומר שיפריש למעשר שני א"כ מעשר שני ודאי יהיה בידו דמה שייכות דמאי לכאן הרי אנחנו מחזיקין לע"ה הזה שמה שהוא מפריש לתקן בתורת ודאי היא מפריש ומאמינים אותו על הפרשת תרומת מעשר וחלה הואיל דמקפיד על עשייתן בטהרה ומשום דחמירא ליה אבל מעשר שני דלא חמירא ליה וכדפרישית בפנים מוטב שלא יפריש כלל משיפריש ויהיה תורת מעשר שני ודאי בידו ואנן תנינן אין מוסרין מע"ש ודאי לע"ה שעל זה חששו שאינו מקפיד לשמרו בטהרה ואע"פ שמקפיד על טהרת תרומת מעשר וחלה וכדאמרן והרי זה כאילו אתה מוסר מעשר שני ודאי לע"ה ואסור כ"א דוקא בחבר שתיקן מעשר שני בפירות שלקח מע"ה ותקנו בתורת דמאי ומשום ספק זהו שהתירו למסרו לע"ה הואיל ואינו אלא משום ספק וכל זה פשוט הוא ואינו אלא כהוספת דברים להמבואר דכל הפרשה שאמרו כאן להך אוקימתא דהאי מ"ד לא נחתינן לה מתורת ספק אלא מתורת הפרשה לתקנו כודאי הוא. ולא כתבתי זה אלא להראות לפני המעיין כמה יש מן המתרשלים בדבר ואין נפשם חפיצה לידע תוכן הדבר ולירד לעומקו של האמת. ולדינא דמתני' מבואר הוא דאין לנו נ"מ כלל מהאי סוגיא דהכא דהא מבואר דהש"ס דילן ביומא מפרש להמתני' בנחתום חבר וזהו דמקשי התם אלא מע"ש נפרשו כו' והך קושיא לא שייכא כ"א אחבר וא"כ פשוט הוא דל"ק כלל מההיא דפ"ה דהתם בנחתום ע"ה מיירי והלוקח ממנו צריך שיפריש וזהו דרך הרמב"ם דלא למד כלל מהאי סוגיא דהכא כ"א כתב הדין בפשיטות כהמתני' בפ"ט ממעשר הלכה י"ב ובדין הלוקח מנחתום ע"ה דריש פ"ה כתב שם לעיל בהלכה ו' ומ"ש שם בדינא דמתני' כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה פשוט הוא דסתם נחתום חבר צריך שיעשה בטהרה וכדתנינן בפ"ד דע"ז וכבר מבואר בחיבורי שם בדין הזה. ומ"ש בד"א וכו' הוא מהתוספתא והובאה לקמן בהסוגיא ועיין בדיבור דלמטה לא על הדא וכו' מה שנתבאר מזה ומה שמציינין התוס' ביומא שם עוד ומביאין לסוגיא דהכא בריש פ"ה יתבאר מזה במקומו בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:4:3:1)

**חברייא בשם ר' לעזר דר"מ היא.** למאי דפרישית בלשון הא' היה צ"ל דר"מ ורבנן פליגי בעיקרא דדינא אם החנוונים המוכרין במדה דקה צריכין לתקן הכל או לא וקושית רבי יוסי ממתני' דלקמן אלו הן המשפיעין וכו' היה צ"ל הוי אית חורנין דקאמר היינו משום דהך מתני' בסתמא נשנית ומשמע דכ"ע מודים בה לחלק בין סיטונות לחנווני' ותנאים חורנין ג"כ ס"ל הכי אבל כל זה דוחק ולכן היותר נכון כדפרישית בלשון הב' דמילתא באנפי נפשה היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:4:3:2)

**לא על הדא ר' אלעזר אמר הדא מילתא וכו'.** למאי דמוקי הכא להאי בד"א בזמן שהוא מוכר בחנותו וכו' כר"מ דאיהו ס"ל דהכל הולך אחר דרך דבר הנמכר כך ולפיכך אם מוכר לפלטר והפלטר דרכו למכור במדה דקה מעט מעט צריך לתקן הכל וכדמסיים וכן פלטר מדה דקה. וחנות מדה גסה טפילה היא הגסה לדקה וכמבואר בפנים דכלומר אף שהנחתום שהוא מוכר מחנותו לפלטר ודרך הנחתום למכור הרבה ככרות ביחד להפלטר וכדתנן לקמן בפ"ד מ"מ מכיון דהפלטר הוא מוכר מעט צריך הנחתום המוכר לו לתקן הכל מפני שדרך הככרות למכרן מעט מעט מיד הפלטר אמרינן דטפילה מדת גסה של מכירת הנחתום למכירת הפלטר שהוא במדה דקה ולפ"ז לחכמים דפליגי עליה דר"מ בתוספתא דגרסי' התם על דברי ר"מ וחכ"א דברים שדרכן למדוד בדקה ומדדן בגסה משפיעה ומוכרן דמאי אם מדדן בדקה ה"ז חייב ולדידהו דס"ל דהכל הולך אחר המדידה והמכירה עכשיו ולא אחרי דרך שדרכו להמכר פליגי נמי על האי בד"א דהא כיון שהנחתום מוכר להפלטר במדה גסה אין חיוב הדמאי עליו ולעולם אין הנחתום צריך לתקן הכל כ"א מה שחייבוהו חכמים במתני' וה"ט דמוקי לה הכא כר"מ. וכיון שכן הוה קשיא להרמב"ם דפסק בפ"ט ממעשר בהלכה י"ב כהאי בד"א דהתוספתא דאם הנחתום מוכר לפלטר או בחנות הסמוכה לפלטר חייב להפריש אף מעשר שני ובפי"א שם בהלכה ב' פסק כחכמים דהתוספתא וכסתמא דמתני' דהכא כל המשפיעין במדה גסה מותרין למכור את דמאי וכו' וע"כ דר"מ פליג עלה לפי גי' התוספתא בדבריו וכך היא גי' הרמב"ם במשנה דלקמן בדברי ר"מ כדפי' בפי' המשנה שהיא כנוסחא דמביא הש"ס כאן דלר"מ הולכין אחר דרך שדרכו להמכר ולחכמים הולכין אחר המכירה של עכשיו ולכאורה הוי כמזכי שטרא לבי תרי ובהדיא מוקי לה הכא להאי בד"א דהתוספתא כרבי מאיר ולא כחכמים דפליגי עליה. והראב"ד ז"ל שהשיגו בפי"א בהא דלא פסק כר' יוסי דמתני' דלקמן וטפי קשיא בהא דפסק בפ"ט כהאי בד"א דהתוספתא דלא אתיא אלא כר"מ ולא כתב הראב"ד שם כלום וזה צ"ע אם לא דנדחוק לומר דלא סמיך אההיא דחברייא דהכא דבשם ר"א הוא דאמרי הכי דמוקי להתוספתא כר"מ ומשום דמצינן לאוקמי אף אליבא דחכמים דאע"ג דס"ל דבעלמא הולכין אחר המכירה של עכשיו ואם מוכר במדה גסה פטור המוכר מלתקן דמאי שאני הכא דכיון שהנחתום מוכר להפלטר וזה ודאי אינו מוכר כ"א מעט מעט הוי כמי שהנחתום בעצמו מוכר במדה דקה ועוד דכיון דמתני' דהכא בנחתום חבר מיתוקמא כדמוכח מהש"ס דפ"ק דיומא כמוזכר לעיל בד"ה הכא את אומר וכו' וא"כ כשהוא מוכר להפלטר או לחנותו והפלטר ע"ה הוא אין לו להחבר להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך להפריש אף מעשר שני ושאני בנחתום ע"ה דהדין הוא שהלוקח הוא מפריש אף מעשר שני כדתנן בריש פ"ה ומ"ש בצפונו וכו' משום דהנחתום המוכר לו הוא ע"ה ולא תיקן אבל הכא שלוקח מן הפלטר שלקח מן הנחתום חבר יסמוך על החבר שתיקן הכל לפיכך אמרו בתוספתא דבכה"ג צריך הנחתום חבר להפריש אף מע"ש ומיהו אכתי צ"ע דלא פירש כחברייא בשם ר' אלעזר ואין כאן מי שחולק על אוקימתא דר"א להתוספתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:4:4:1)

**מידה דקה הואיל והמוכר משתכר וכו'.** כן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א ממעשר בהלכה ב' והטעם דהכריע כר' לא בשם ר' יוחנן ודלא כחברייא בשם ר' יוחנן והנ"מ מבוארת דלטעמא דחברייא אף אם המוכר בגסה דאינו משתכר כ"כ והיה בדין שהלוקח הוא שיפריש מ"מ כיון דלפעמים גם הוא מוכר לתינוקות והם לא יתקנו צריך שיתקן וכדפרישית בפנים למאי דקאמר דר' נחמיה מסייע לחברייא ואלו לר' לא בשם ר' יוחנן הולכין אחר השכר ונמשך עוד נ"מ לטעמייהו דלפעמים מצינו דאף שהוא מוכר בגסה המוכר הוא משתכר והיינו כר' זירא דלקמן דאמר חשבון שכר ביניהון וכדפרישית דמחשבין עכשיו בין המוכר ובין הלוקח מי הוא המשתכר וכגון שהלוקח עשה עמו מקח על רבעין והוא מודד לו במדה גסה הרבעין ונמצא המוכר שהוא מודד במדה גסה בבת אחת הוא המשתכר במדה וזהו דקאמר דמסייע לר' לא בשם ר' יוחנן דאע"ג דהוא קאמר לעיל במדה גסה הלוקח הוא שמשתכר זהו במקח דכך הוא דרך המוכרין ולוקחין והמוכר מעט מעט המוכר הוא משתכר במקח אבל בכגון זה שאמרנו שהמקח נעשה על הרבעין וזה מודד לו הרבעין במדה גסה ודאי שהמוכר משתכר במדה הוא והיינו דקאמר דכר' לא בשם ר' יוחנן הוא דאתיא דהולכין אחר שכר והלכך בעלמא דהמוכר במדה דקה מסתמא הוא משתכר והוא שיתקן. והשתא מכיון דר' זעירא פירש לדברי ר' לא בשם ר' יוחנן ולתנא דמסייע ליה ומסתמא ס"ל כוותייהו לפיכך פסק הרמב"ם כוותיה דר' לא בשם ר' יוחנן וכר' זעירא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:5:3:1)

**תניי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר של מוכר וכו'.** כן פסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ה' וכפירושא דהמסקנא דמסיק ר' יוסי באומר לו בדעתו נתקין וכדפרישית בפנים שאומר א' מהן בא ונתקן לפי אומד הדעת בינינו וזהו דקאמר אעפ"כ אומרים לו תניי ב"ד הוא וכו' כלומר דלא תימא כיון שנתרצו בכך א"כ יפרישו לחצאין זה החצי מתרומת מעשר ומעשר שני וזה החצי קמ"ל דאעפ"כ אומרים לו תנאי ב"ד הוא דתרומת מעשר שהיא ניתן לכהן על המוכר לתקן שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן ומע"ש שצריך להעלותו לירושלים הטילו על הלוקח שהרי הן שלו והוא יטריח עצמו להעלותו והראב"ד ז"ל פירש בדעתו היינו המוכר מדעתו שלא בהכרח ב"ד וזהו דקאמר ואעפ"כ מ"ש על הלוקח ולפיכך השיג עליו שם ואפשר שהיתה הגי' לפניו מדעתו ולפי הגי' אשר לפנינו יותר מרווח פירוש הרמב"ם וכדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:5:4:1)

**תניי ב"ד הוא החלב משל טבח וכו'.** מפני שהטבח נאמן הוא על שניהם כחכמים בר"פ גיד הנשה. ומפשטת הסוגיא נראה דלענין הדמים קאמר הכא ועל מי לקבל חסרון המשקל ודומיא דתנאי ב"ד דלעיל גבי תרומת מעשר ומעשר שני אלא שלא ראיתי דין זה מבואר בשום מקום אחר והרמב"ם לא הביא כלל מזה ולא בהלכות מכירה בפרק י"ז ולא בפ' כ"ב וכ"ג שנמצא שם מדינים כיוצא באלו ולא באיזה מקום בחבורו ונראה שהוא ז"ל לא היה מפרש בענין דמי המקח וחשבון חסרון המשקל אלא לענין נאמנות קאמר וכהאי דגרסי' בפ' גיד הנשה (דף צג ע"ב) על המתני' בענין גיד הנשה ארחב"א א"ר יוחנן חזרו לומר אין נאמנין וכו' והשתא קאמר הכא דבזמן שחזרו לומר אין נאמנין על גיד הנשה דעל חלב הטבח נאמן כחכמים במתני' דהתם ועליו לטרוח ולנקר החלב וג"ה משל לוקח שעליו לטרוח ולחטט אחריו והטבח אינו נאמן עליו הנהיג ר' אבהו בקיסרי שיהו שניהן משל לוקח שאף על החלב לא רצה להאמין להטבח מפני שראה שאין חוששין לנקר בטוב שלא יחסר להן מהמשקל וזהו דקאמר בגין דיהוון מרבין טבאות לפי שהלוקחין שכבר לקחו הבשר הן בודאי יהיו מנקרין כל החלב ומחטטין אחר גיד הנשה והשתא שפיר הוא שלא זכר הרמב"ם מזה כלום דהא מסיק התם דאמר ר"נ בזמן הזה נאמנין כדמפרש טעמא וכן על החלב וכחכמים דמתני' כמו שפסק הוא ז"ל בחלב בסוף פ"ז ממ"א וכן בגיד הנשה בפ"ח שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:5:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 2:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Demai/r/2:5:4:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא