## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin Chapter 10

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:1:1:1)

**המוצא תפילין.** למאי דפרישית בפנים וכ"כ מהר"ר יונתן ז"ל ניחא הני פיסקי דקי"ל שבת לאו זמן תפילין וקי"ל כת"ק דמתני' וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהלכות שבת בהלכה כ"ג ועיין לקמן בד"ה ויביאם בידו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:1:3:1)

**הנותן תפילין בלילה עובר בעשה וכו'.** בפ"ב דברכות בהלכה ג' ביארתי הכל מפלוגתא דר' יוסי כגלילי ור"ע בברייתא וכתבתי שם דיש עוד נ"מ בין הני דרשות דמיעוטין למעע שבתות ויו"ט מן התפילין ולמאן דדריש מימים ולא כל ימים פרט לשבתות ויו"ט איכא למימר דחולו של מועד לא אימעוט דשאני שבתות ויו"ט שאסורין במלאכה מן התורה וחול המועד מותר במלאכה מן התורה. ולמאן דדריש מוהיה לך לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן עצמן אות א"כ חה"מ נמי אימעוט וכדכתבו התוס' בהקומץ דף ל"ו ד"ה יצאו וכו' לא משום שהן אסורין במלאכה דאפי' חוה"מ דמותר בעשית מלאכה איכא אות בפסח דאסור באכילת חמץ ובסוכות חייב בסוכה. וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות תפילין דנקט לדרשא דר"ע למעט שבתות ויו"ט אע"ג דלהלכתא לא פסק כוותי' דר"ע ושם נתתי ג"כ טעם לדעתו ז"ל שפסק לילה לאו זמן תפילין. ובמקומו בברכות שם נתבאר הכל מהשייך לסוגיא זו וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:1:6:1)

**ויביאם בידו וכו'.** משמע להדיא מסוגיא דהכא דאי אמרי' דס"ל לר"ג שבת לאו זמן תפילין קמה מילתי' בקושיא וכן יתבאר מסוגית הבבלי דפ' מפנין כדלקמן. ובבבלי פרקין בהסוגיא דף צ"ו שקיל וטרי בטעם פלוגתייהו במתני' ומאי קסבר ר"ג וכו' עד אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ופרש"י ז"ל בשבת זמן ולאו זמן תפילין היא קמיפלגי וכך כתב הרמב"ם בפי' המשנה ונמשך הר"ב בפירושו אחר זה. והתיו"ט הרעיש כאן דלפ"ז יש כאן ב' הלכות פסיקות דסתרי אהדדי ועל פי' זה יפה הוא שהרעיש. ולקושטא דמילתא אין אנו מוכרחין לפי' זה דאלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא לא קאי אזמן ולאו זמן כדפרש"י אלא דפליגי בחד מאידך אוקימתא דאמרי' מעיקרא וכן פי' הריטב"א ז"ל וא"כ קאי על האי אוקימתא דמעיקרא שהיא אוקימתא הראשונה דר"ג סבירא ליה כדרב שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש להניח שתי תפילין לת"ק לית ליה דרב שמואל בר רב יצחק ומ"ש התיו"ט שזה דוחק ואין זה במשמע גם בתוס' וכו' מהתוס' אין ראיה דלא כתבו שם בסוף הדבור אלא כך אם לא נאמר דלית ליה דרב שמואל וכו' ולא משמע מדבריהם דלדחיה ולדוחק בעלמא אמרו כן ואיך שיהיה הרי מוכח בהדיא דלא מיתוקמא כלל וכלל פלוגתייהו בזמן ולאו זמן תפילין כדפריך הכא דא"כ קשיא לר"ג ויביאם בידו וכדמסיק הקושיא מוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא שני פעמים וזה מוסכם הוא גם לשיטת הש"ס דבבלי כדמסקינן בהדיא בפ' מפנין דף קכ"ז דכ"ע למעט בהילוכא עדיף וזו קושיא לרבן גמליאל שאין לה תירוץ וע"כ ליכא לאוקמי לפלוגתייהו אלא דפליגי בדרב שמואל בר רב יצחק. והרמב"ם בחבורו גם כן חזר בו מבפירושו ולפיכך פסק כאן כהת"ק דלעיל ואע"ג דפסק בפ"ד מהלכות תפילין דשבת לאו זמן תפילין. ותרווייהו הני פיסקי נכונים הם. ומ"ש עוד התיו"ט ואפי' כי נימא הכי אכתי קשיא לה הלכה פסוקה אחרת מהרא"ש וכו' אינה נראית להקושיא זו שיהא צ"ע. ותפילין דרש"י ור"ת למר הני פסולין ולמר הני פסולין וכדי לצאת י"ח למי שרוצה להתנהג כן בחול יעשה כדכתבו האחרונים וכעין דאמר הכא אין בעי מיהב יהבו וזה על שני תפילין השוין ופשיטא לשאינן שוין ומה זו קושיא למאן דאית לי' שבשבת חששו ולא רצו להתיר להניחן שנים שנים השוין ולהכניסן הואיל ולאו כ"ע מודים בה דאיכא למ"ד שאין מקום תפילין אלא במקום שמוחו של תינוק רופס ואין להאריך יותר בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:1:8:1)

**הלל הזקן אומר אלו מאבי אימא הן.** כ"פ הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ב מהלכות תפילין דהלכה כהלל הזקן שסתם תפילין כל זמן שחיפויין שלה הרי הן בחזקתן וא"צ בדיקה ובנלקחין ממי שאינו מומחה כדאיירי בבבלי פרקין דף צ"ז פסק כדמסיק התם דבודק מהן ג' קציצות שתים של ראש וא' של יד או ב' של יד וא' של ראש ואם כשרין הרי כולן בחזקתן ובצבתים דמסתמא מתרי תלתא גברי וכו כל צבת וצבת צריך בדיקה והיינו נמי ג' כדרך הראשון מכל צבת וצבת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:1:9:1)

**אם היה עונת גשמיס ה"ז מעטף בעור ומכסן.** דין זה הביא הרמב"ם בפי"ט מהלכות שבת בהלכה כ"ה המוצא ס"ח יושב ומשמרו וכו' ואם הי' גשמים יורדין מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו. ולכאורה למה לא חילק כדמחלק הכא בין עור רך לקשה ובין מקום מדרון למקום מישור ונראה דהכא מחלק לפי הגי' בתוספתא אשר הי' לפניהם אבל לפי הגי' בתוספתא אשר לפנינו אם היו גשמים יורדין אין לחלק דודאי מתקלקל הספר אם מניחו שם והוא ז"ל תפס לגי' התוספתא לעיקר ואף שממש ברוב המקומות תופס לגי' דהאי תלמודא בהתוספתא לעיקר כמו שהבאתי בפ"ו דפיאה גבי מתני' העומר שהוא סמוך לגפה וכו' ע"ש מ"מ הכא מסתברא גי' התוספתא טפי דאם אינה אלא עונת הגשמים לא מקלינן כ"כ מחששא שמא ירדו גשמים ובדין הוא שמניחו עד אם יראה שהתחילו לירד ואם הגשמים יורדין אז אין לחלק ולעולם מתעטף בעור ומכסה אותו ונכנס בו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:2:1:1)

**רבי שמעון אומר נותנו לחבירו וכו'.** כדפרישית דאם יש שם חבירו האי תקנתא עדיף ואם אין חבירו מודה הוא דמוליכן פחות פחות מד' אמות כ"כ התוס' בריש דף צ"ז ע"ב וכך הם מתפרשין דברי הרמב"ם בהלכות שבת שם שכתב לשתיהן ומוליכן פחות פחות מד' אמות או נותנן לחבירו וכו' ור"ל אם יש שם חברים וזה פשוט:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:2:3:1)

**במערה מכד לכד היא מתניתא וכו'.** וה"נ קאמר ר"ל משום לוי סבא בבבלי דף צ"ז והתם דחי לה דלא קאמר ר' יהודה מים אין בהם ממש אלא היכא דבליען בעיסה וכו' עד אוקימתא דרב אשי וכדפרישית במתני'. והאי ש"ס לשיטתי' אזיל דמפרש לדר' יהודה דלכל דבר קאמר אין בהן ממש ואפי' היכא דאיתנהו בעינייהו וכדקאמר לעיל בפ' כיצד משתתפין וע"ש בהלכה ו' ד"ה מחלף שיטתיה דר' יהודה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:3:1:1)

**הקורא בספר על האיסקופה.** כמו שפרשתי בפנים כך הן דברי הרמב"ם ז"ל בדין זה כמ"ש בפט"ו מהלכות שבת בהלכה כ"א הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לר"ה וכו'. וגרסי' בבבלי דף צ"ז וצ"ח האי איסקופה ה"ד וכו' ואיכא תרי אוקימתות רבה אמר באסקופה הנדרסת עסקינן ולעולם רה"י הוא ומשום בזיון כתבי הקדש שרו רבנן ואיתיבי' אביי מהברייתא דמחלק בין נתגלגל תוך ד' אמות וכו' ואי משום בזיון אפי' חוץ לד' אמות נמי אלא אמר אביי באיסקופה כרמלית עסקינן וחוץ לד' אמות דאי נפל ומייתי ליה אתי לידי חיוב חטאת לא שרו לי' רבנן א"ה תוך ד' אמות נגזור דלמא מעייל מר"ה לרה"י וכו' באיסקופה ארוכה דאדהכי והכי מידכר. ואב"א לעולם באסקופה שאינה ארוכה וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו ומנח לה על האסקופה. וליחוש דילמא מעיין בהו בר"ה ועייל להו בהדיא לרה"י הא מני בן עזאי הוא דאמר מהלך כעומד דמי. ולכאורה קשיא דאי כבן עזאי הא לא קי"ל כוותיה ומתני' דלאו כהלכתא היא אליבא דאביי וכ"כ בעל המאור ז"ל וסיעתיה ואי באסקופה ארוכה הי' לו להרמב"ם לבאר כן ומפרשיו לא הרגישו בזה. והנה בחידושי שיטות שבת ועירובין שלי בביאורי לכל הלכה זו עם הפירושים והשיטות ובעמדי ע"ז ראיתי לבעל הט"ז שהקשה כן לדעת הרמב"ם בסי' שנ"ב והניח בצ"ע ובארתי שמה דהמדקדק בהסוגיא בכל האופנים ועניינים הנוגעים בה יראה דדברי הרמב"ם נכונים המה ולא הביא כאן אלא מההכרח מתוכן הדברים ובקצרה להנוגע מענין הזה שהרי איכא למיקשי ולמידק טובא על הסוגיא דפריך אי הכי תוך ד' אמות נמי נגזור דילמא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד דפשיטא ליה לדמות חששא דילמא מעייל מרשות לרשות לחששא דילמא אתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים והא אנן חזינן לסוגיין דבעלמא דלדילמא אתי לאתויי חיישי' ולדילמא מפיק או מעייל מרשות לרשות לא חיישי' כדמוכרח מכמה מקומות בהאי גזירה דרבה בשופר ובלולב ובמגילה דקאמר גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים ולא קאמר שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים וכמה שתירצו התוס' בכמה מקומות דחששא מרשות לרשות ליכא למיחש דמינכרא מילתא וא"כ מאי פריך אי הכי דילמא להא לא חיישינן דמינכרא מילתא טפי ואתי למידכר ודלמא אתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים שפיר הוא דחיישי'. ואפי' לדעת הרמב"ם בזה שכתב בפ"ב מהלכות שופר בה"ז שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים או יוציאנו מרשות לרשות וא"כ לשיטה זו חששא דתרווייהו כי הדדי נינהו והש"ס דנקט שמא יעבירנו חדא מינייהו נקט וכדפי' רש"י ז"ל בריש פ"ד דסוכה אכתי איכא למידק הכא על דפריך בפשיטות דילמא מעיין בהו ברשות הרבים ועייל להו בהדיא לרשות היחיד הא ודאי לבתר דמעיין בהו תו לא טריד בהו ואמאי ליחוש דילמא מעייל להו לרשות היחיד דאיכא היכרא ולא דמי להאי דשופר ודכוותיה דשאני התם דאכתי טריד בטירדא דמצוה שמוליכו למי שיתקע לו ולצאת י"ח ומש"ה איכא למיחש אף במקום דאיכא היכרא אבל הכא תו לא טריד בטרדא דמצוה. ודמיא להא דאמרינן בפ' ר"א דמילה דף קל"ז גבי שני תינוקות דכל היכא דלא טריד היום במצוה שמוטל עליו לעשות חמירא מהיכא דטריד במצוה שמוטל עליו לעשות היום. עיין פרש"י שם ד"ה דלא ניתנה שבת לדחות וכו' והתם לענין חיובא ופטורא ודכוותה נימא אנן הכא לענין חששא דחיובא ועוד דהא לאוקימתא קמייתא באסקופה ארוכה אמרי' אדהכי והכי מידכר ומכל שכן היכא דאיכא היכרא דמחיצות דנימא דמידכר ולא עייל להו בהדיא לרשות היחיד ואיהו תו לא טריד במצוה כדאמרן וע"כ אין לתרץ זה בשום אופן אחר כי היכי דלא ליקשו הסוגיות אהדדי אלא כך דאשכחן דאביי ורבא פליגי בחומרא דהוצאה לרבא לא גזרינן גזירה לגזירה אף בהוצאה ולאביי בהוצאה מחמרינן וגזרי' אפילו גזירה לגזירה כדלקמן דף צ"ט גבי בכרמלית מאי וכו' וכדכתבו התוס' בפ"ק דשבת דף י"א דלאביי אף דבעלמא מודה דלא גזרינן גזירה לגזירה כדאמר בריש ביצה ובהוצאה דוקא היא דמחמיר. והשתא נימא אנן דכשם שהוא מחמיר בהוצאה לענין גזירה לגזירה אף דבעלמא לא ס"ל הכי ה"ה נמי דלדידיה איכא להחמיר ולמיחש בהוצאה אפי' בגוונא דמינכרא מילתא ובחדא גזירה כי הכא דילמא נפיל ומעייל להדיא מר"ה לרה"י ולא עוד אלא ק"ו היא ומה בגזירה לגזירה מחמיר הוא בהוצאה מרשות לרשות פשיטא דלדידיה איכא למיחש בחדא גזירה מרשות לרשות. וזכינו נמי מזה דע"כ רבה דלדידיה מוכרח הוא לחלק בין חששא שמא יעבירנו ובין חששא מרשות לרשות איהו כרבא ס"ל דלא מחמרינן בהוצאה טפי מבעלמא וכל היכא דמינכרא מילתא לא חיישי' כלל. ובהכי ניחא נמי דפריך השתא אי הכי וכו' ולא פריך אברייתא גופה דמחלק בין תוך ד' לבין חוץ לד' תוך ד' נמי דילמא מעייל מר"ה לרה"י אלא משום דמצינן למימר דתנא דברייתא ס"ל כסברא דרבה ודרבא בעלמא דלא חיישי' מרשות לרשות הואיל דמינכרא מילתא ולאביי שפיר הוא דפריך דלדידיה דמחמיר בהוצאה כל כך מכ"ש דבחדא גזירה איכא למיחש דילמא מעייל להדיא ולדידיה הוא דאיצטריך הני שינויי באסקופה ארוכה או כאוקימתא כבן עזאי. והשתא ממילא מובן הוא דעת הרמב"ם שלא רצה לדרוך בדרך השיטות הסוברים לפסוק כרבה דהכא ובאסקופה הנדרסת. וטעמי' דתפס לדרך האמת להברייתא דמה דסתים לן המתני' גלי לן הברייתא דמחלקינן בין תוך ד' לחוץ לד' וא"כ ע"כ דאתינן לאוקימתא דאביי דבאסקופה כרמלית עסקינן אבל לא בגוונא דמסיק אליביה דלדידיה הוא דקשיא א"ה וכו' ולדידן דקי"ל כרבא בעלמא דלא מחמרי' בהוצאה טפי לק"מ ולא צריכין להני שינויי דחיקי ודלא כהלכתא וכדאמרן. ומה מאיד צדקו דבריו גם בזה שכתב וכן אם נתגלגל לרה"י גוללו אצלו וכתב ע"ז הה"מ ודבר פשוט הוא שהרי אין לחוש בשום צד ברה"י לחיוב חטאת עכ"ל ואם כ"כ פשוט הוא לא ניתן ליכתוב ולא עוד אלא שאינו פשוט כ"כ דכמו דקאמר בהסוגיא דילמא מעייל מר"ה לרה"י ה"נ איכא למיחש דילמא מפיק מרה"י לר"ה אם לא שנאמר שאין דרך להוציא לחוץ כ"א להכניס ולהניח וא"כ יהי' דברי הרמב"ם בזה ללא צורך כלל. ולמאי שנתבאר ניחא דהוא ז"ל מלמדנו דכשם שאם נתגלגל לרה"י ליכא למיחש שמא יוציאנו לר"ה ה"נ לא חיישי' דלמא מעייל לרה"י דכל מרשות לרשות מינכרא מילתא ואתי למידכר ולפיכך תוך ד"א גוללו אצלו. עד כאן מתוכן הדברים אשר כתבתי שם לדעת הרמב"ם ז"ל. והנה תראה עין בעין דגם מסוגיא דהכא סייעתא גדולה להאי אוקימתא דבאסקופה כרמלית עסקינן דהא דתיק דגמרא וקאמר תיפתר שהיה יושב וקורא בו וכו' ומכח דקשיא ליה היאך הוציא הספר שדרכו להיות בבית להאסקופה וכמבואר בפנים ולא בעי הש"ס לאוקי כדס"ד דהבעייא באסקופה מותרת שהיא רה"י ומתורץ הקושיא והויא נמי כאוקימתא דרבה דהתם אלא משום דאכתי הוה קשיא לן מהברייתא כדאותיב אביי והלכך דחיק ומוקי לה באסקופה אסורה והיינו כרמלית וביושב וקורא מבעוד יום א"נ בשכח והוציא וכל כך למה אלא כדי לחזק לדינא דברייתא וכמבואר. ואחר כל הדברים האלה אומר אני שיש לתמוה על הרב הב"י שלא הביא כלל לדעת הרמב"ם בש"ע ואפי' לי"א ולא עוד אלא שכתב ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקיטינן. ומאין לנו שהרי"ף הסכים לדעת הרא"ש אם ממה שהעתיק המשנה כצורתה ולא כתב האוקימתות אם מזה הי' צריך לשנות הדין בכמה וכמה פרקים ממסכת זאת שברוב המקומות ממש לא העתיק אלא המשנה ודקדק בעל המאור עליו וכתב והרי"ף לא פירש כלום כמו בכאן או לא זכר מחילוקי דינים הנאמרו בגמ' כלום וכהנה וכהנה תמצא בהרבה מקומות וביחיד במכילתין והישוב לזה לדעת הרי"ף דרך כלל הוא שלא רצה להאריך במילי דלא שכיחי כל כך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:3:2:1)

**תיפתר שהיה יושב וקורא וכו'.** עיין במה שנתבאר בדבור דלעיל בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:3:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:3:2:2)

**דר' יהודה הוא דאמר אסור להשתמש בעשרה טפחים.** האי ש"ס לשיטתיה אזיל דמפרש לר' יהודה דהאי ברייתא כדס"ד דהבבלי פ' הזורק דף צ"ח דסבירא ליה קלועה כמי שהונחה דמיא ומחייב משום אויר עשרה והלכך דחיק וקאמר לית כאן רבי יהודה אלא רבי מאיר אבל התם מסיק דמחייב אחת ומוקי לה דאמר כדנפקת לה לרשות הרבים תניח ואם כן איכא לחלק בין התם להא דהכא כדכתבו התוספות בפרקין דף צ"ח ע"ב ד"ה אלא כולה רבי יהודה היא וכו' וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:13:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:13:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:13:3:1)

**אית דבעי מימר עיררה אית דבעי מימר קוקניתה.** בבבלי דק"ד דמייתי האי ברייתא להותיב על רבה דאמר לא אסרו אלא כלי שיר והקתני מטיפין מיאדק לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא מאי לאו דניים וקא בעי דליתער ש"מ דאולודי קלא אסור ומשני לא דתיר וקא בעי דלינם דמשתמע כי קלא דזמזומי והיינו קול של שיר לפיכך לחולה אין לבריא לא. והאי ש"ס לשיטתיה אזיל דמסיק בפ' משילין כעולא דהכא דמיקש על תרעא בשבתא אסור והילכך בין עירעורא ובין קוקניתה דהיינו קלא דזמזומי לחולה אין ולבריא לא דלא מחלק מידי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:13:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:13:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:13:3:2)

חצר שירדו בה גשמים וכו' היינו חצר שנתקלקלה במימי גשמים המוזכר בבבלי שם ומסיק נמי התם כשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה משום דהוי עובדא דחול אלא בשולי קופה דהוי שינוי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:13:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:13:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:13:4:1)

**וממלין מבור הגולה בגלגל בשבת מבור הגדול ומבאר הקר ביו"ט.** לפי נוסחא דהכא דקתני באר הגולה באנפי נפשה ובשבת וקחשיב לבור הגדול ולבאר הקר בהדי הדדי וביו"ט משמע דבור הגולה הוא שהיה בעזרה והוא המוזכר בסוף מסכת מדות והלכך קתני גביה בשבת שבעזרה היו ממלאין ושם היו משתמשין בהמים ובור הגדול ובאר הקר שניהן היו על הדרך ולפיכך קתני גבייהו ביו"ט ולנוסחת הבבלי באר הקר בלבד הוא שהיה בדרך אבל לא מצינו מבור הגדול במקום אחר שהיה בעזרה. והרמב"ם בפי' המשנה כתב על בור הגדול ובור הקר והי' על אלו שני בורות הנזכרים גלגלים והתירו להם הנביאים בעלותם לרגל לדלות מאותן הבורות ונשארו העם נוהגין לדלות מהן בלבד וזה כמשמעות נוסחא דהכא במתני' ואע"ג דבסוגיא לא גריס אלא מפני מה ממלין מבור הקר בגלגל ביו"ט וכו' ה"ה על הבור הגדול נאמר כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:14:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:14:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:14:2:1)

**מוטב לעבור על מצות ל"ת שלא באת לידו וכו'.** מלישנא דמוטב לעבור דקאמר משמע דהן נמי דברי ר' יהודה לר' יוחנן בן ברוקה כדפרישית בפנים. ואם נפרש דתשובת ר' יוחנן בן ברוקה הוא היה צ"ל דלעבור דקאמר על אפושי טומאה היא ומאי שלא באת לידו דקאמר. וכן בהא דלקמן ובבבלי דף ק' דמייתי להאי דר"א ור' יהושע בפ"ח דזבחים וקאמר התם לר"א קום עשה עדיף ולר' יהושע שב ואל תעשה עדיף בזה היינו יכולין לפרש ג"כ הא דקאמר מוטב לעבור וכו' דתשובת ר"א לר' יהושע היא וכלומר דנוח יותר לקיים קום עשה שהוא לפניו ולעבור על בל תוסיף שאין זה נקרא לפניו דשמא הוא נותן מזה שהוא במתן ארבע ומ"מ לא דמיא לאינך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:14:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:14:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:14:6:1)

**מצבתא אחת למדו כמה צביתות וכא משביתה אחת למדו כמה שביתות.** לכאורה אין המשל דומה לנמשל דמצבת אחת שפיר הוא שנעשה ממנו כמה צביתות והיאך נאמר מכאן דכשהתירו שבות אחד התירו כמה שביתות ובתוספת' שלהי מכילתין גריס להא על דתני לעיל הלכות שבת חגיגה ומעילה כהררין תלויין בשערה מקרא מועט והלכות מרובות ואין להן על מה שיסמוכו מכאן אמר ר' יהושע צבתא בצבתא מתעבדה צבתא קדמיתא מה הוית הא לאיי ביריה הוות. וכלומר דהלכות שבת כהררים התלוים בשערה הן ולמדין זה מזה בסמך מועט כמו שעושין מצבתא אחת כמה צביתות זא"ז וה"נ השיב לו ר' מנא הכא דכמו שנעשה מצבת אחת צביתות הרבה כך תלמוד דבר מדבר בהלכות שבת דכשהתירו שבות אחד התירו כמה שביתות הואיל ובבת אחת הן ועל דרך תן לחכם ויחכם עוד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:14:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 10:14:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Eruvin/r/10:14:6:2)

סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא דשמיא