## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 1

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:1:1)

**המביא גט ממדינת הים.** שנייא היא שאין בקיאין בדיקדוקי גיטין. משמע דבכל דיקדוקי גיטין אינם בקיאין כגון לשמה ונכתב ביום ופסול מחובר וכה"ג אבל מסוגית הבבלי משמע דבלשמה לחודה הוא דאין בקיאין כדכתבו התוס' דף ב' ד"ה לפי שאין בקיאין לשמה וע"ש ומשום הכי נמי מפרשי התם דאין צריך שיעיד השליח שנכתב לשמה דסתמא לשמה קא מסהיד ובכלל בפני נכתב הוא אבל לשיטתא דהכא ע"כ צריך לומר כפי' רש"י דשיילינן ליה אם נכתב לשמה ואומר לשמה דהא כל הני דיקדוקי גיטין לאו בכלל בפני נכתב סתמא הן ועד שיעיד בפירוש לכולן כדקאמר הכא לקמן עד שיאמר ביום עד שיאמר לשמה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:2:1)

**א"ר יוחנן קל היקלו עליה שלא תהא יושבת עגונה.** אין לפרש דר' יוחנן על דברי ריב"ל קאי ומוסיף טעם על דלא מצרכו ליה תרי כדקאמר בבבלי נמי לטעמא דרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה משום עיגונא אקילו בה רבנן וסגי בחד דהתם פריך עלה האי קולא חומרא היא דאי מצרכת לה תרי לרי אתי בעל ומערער כו' כדמשני התם אבל הכא דפריך והיינו קל כו' על מעיקרא דהצריכו לומר בפ"נ ובפ"נ פריך וע"כ דריב"ל ור' יוחנן פליגי בפלוגתא דרבה ורבא ריב"ל ס"ל כרבה דטעמא לפי שאין בקיאין ור' יוחנן כרבא משום שאין העדים מצויין לקיימו כדפרישית בפנים והכי איתא בבבלי דף ה' בהדיא פלוגתא דריב"ל ור' יוחנן ואי קשיא דא"כ לר' יוחנן שנים שהביאו את הגט אינן צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ כדקאמר בבבלי דנ"מ בין רבה לרבא דאייתו בי תרי ולרבא לא צריך ואמאי קאמר הכא רבי יוחנן לקמן דשנים שהביאו את הגט צריך תריץ דהתם לאו טעמא משום קיום הוא אלא כדי שלא לחלוף בגיטין בח"ל ועיין לקמן ד"ה רבי יוסי בן יוסי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:2:2)

**הוא ערער שאין בו ממש הוא ערער שיש בו ממש.** כלומר שהבעל טוען בעצמו בערעור שיש בו ממש בדבריו ולפיכך לאו כלום הוא אבל אם הבעל הביא עדים שמזויף הוא ודאי לא מהני עדות השליח דלא האמינו חכמים לשליח כבי תרי אלא לגבי הבעל ואם יש שנים אחרים המערערין אפי' קיום בחותמיו לא מהני דהוי כתרי ותרי והאשה בחזקת א"א קיימא כדאמר בבבלי דף ט' מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות גירושין הל' ט' בעל שהביא ראיה ברורה שגט זה שנאמר בו בפ"נ ובפ"נ מזויף הוא ה"ז בטל שלא האמינו דבריו של אחד שאמר בפ"נ ובפ"נ אלא לדחות ערעור הבעל שאין עמו ראיה אבל במקום עדים שמכחישין אותו לא מהני ועיין לקמן הלכה ג' ד"ה מי ערער:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:3:1)

**וייבא כהדא כתב על נכסיו לשני בני אדם כאחת.** משמע מסוגיא דהכא דמדמי הך דינא להאי פלוגתא דר' יוחנן ור"ל ולר' יוחנן דקאמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה ה"נ בעבד מתוך שלא קנה הנכסים שהרי לא נתקיים בחותמיו עצמו נמי לא קנה ור"ל דס"ל כשרין לזה ופסולין לזה ס"ל נמי דנכסים לא קנה אבל הוא עצמו קנה ובבבלי דף ח' גבי פלוגתא דאביי ורבא בהא בעבד שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסיי קנויין לך דקאמר רבא עצמו קנה נכסים לא קנה כדמסיק התם דס"ל לרבא פלגינן דיבורא וכן פסק הרי"ף בפרקין דהלכתא כוותיה דרבא לגבי אביי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' עבדים והקשה הרשב"א ז"ל דא"כ אמאי פסקו בההיא כר' יוחנן דמאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה כדפסק הרמב"ם ז"ל בסוף פי"ד מהל' עדות וכמ"ש מזה לעיל בפ' אלמנה והא מהכא משמע דהא בהא תליא וכיון דקי"ל פלגינן דיבורא (והיינו בתרי גופי כדמסיק בפ' יש נוחלין דף קל"ד דבחד גופא לא פלגינן דיבורא ובתרי גופי פלגינן והכא נמי עבד ונכסי' תרי גופי נינהו כ"כ הר"ן ז"ל) א"כ נמי בההיא דהכותב כל נכסיו לשני בני אדם כוותי' דר"ל הוה לן למימר דכשרין לזה ופסולין לזה (וכן דעת רבינו אפרים מביאו הר"ן בפרק קמא דמכות וכן דעת רבינו האי גאון בתשובה ומביאו הטור ח"מ סי' נ"א) ותירץ שם בשם הרמב"ן ז"ל דהא דאמרינן הכא דאתייא כההיא דאתפלגון כו' לאו למימרא דהא בהא תליין פלוגתייהו אלא דה"ק מפלוגתייהו שמעינן להא דלר"ל דס"ל בההיא כשרים לזה ופסולין לזה ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מכ"ש דס"ל הכא דמתנה שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ולר' יוחנן דאמר התם מאחר שפסולין לזה פסולין לזה אפשר נמי דמודה הכא דעצמו קנה אע"פ שנכסי' לא קנה דפלגינן דיבורא ואיתא להא ואיתא להא עכ"ל הרשב"א. וצריך לפרש טעמא לר' יוחנן משום דס"ל בכותב כל נכסיו ביחד לשני בני אדם לאו כתרי גופי נינהו מכיון דהנכסים אינן מחולקין כעדות אחת היא ולא פלגינן דיבורא אבל בכותב נכסיו לעבדו אע"ג דלכאורה טפי מסתברא לומר דכגוף אחד הוא מ"מ הואיל והנכסים דבר אחד והעבד דבר אחר כתרי גופו חשבינן להו וכן נראה מדעת הרב בעל העיטור ז"ל הביאו הרשב"א שם אבל דעת הרא"ש ז"ל בסוף פ"ק דמכות דהא דקאמר הכא וייבא כהדא כו' היינו דתלייא בפלוגתייהו כדפרישית בפנים וכתב שם בשם רבינו יואל דרבא פליג אהאי תלמודא דמדמי להו אהדדי אלא דמודה ר' יוחנן בכותב כל נכסיו לעבדו דעצמו קנה נכסים לא קנה וטעמא דהתם גבי כותב נכסיו לשני בני אדם ביחד אמרינן מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא שלא אמרו קרוב כשר להעיד אבל בגט שיחרור לא חיישינן לאחלופי הואיל וצריך לומר בפ"נ ובפ"נ עכ"ל ואם דלענין האי דינא ליכא נ"מ בין פירוש הרמב"ן לפי' רבינו יואל דהא לב' הפירושים קי"ל כרבא בהא דעצמו קנה נכסים לא קנה וכן בההיא קי"ל כר' יותנן דהכא דמאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה וכמוסכם מרוב הפוסקים מ"מ נפקא לן מיהת בהא בדבר אחד לשני בני אדם. אם כתרי גופי הוי ופלגינן דיבורא או לא דלדעת הרמב"ן אע"ג דשני בני אדם הן כחד גופא חשיב להו הואיל והדבר א' כמבואר אבל לדעת רבינו יואל דלא פסיל בכותב כל נכסיו לשני בני אדם והן קרובין לזה וכשירין לזה אלא משום גזירה דאתי לאחלופי אבל בעלמא בכה"ג כתדי גופי מחשבינן להו ופלגינן דיבורא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:4:1)

**עד שיאמר בפני נכתב ביום כו'.** עיין לעיל שכתבתי דאין שיטת ש"ס הבבלי כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:4:2)

**מתנית' מסייע לר' יוחנן כל הגיטין כו'.** בבבלי דף י"א גרסינן בעא מיניה ר"ל מרבי יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותן כשמות העכו"ם מהו א"ל לא בא לידינו אלא ליקוס ולוס והכשרנו ודוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו אבל שמהתא אחרינא דשכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו לא איתיביה גיטין הבאין ממדינת הים ועדים חתומים עליהן אע"פ ששמותיהן. כשמות עכו"ם כשירין מפני שרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות העכו"ם התם כדקתני טעמא מפני שרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות העכו"ם ואיכא דאמרי כי מתניתא בעא מיניה ופשיט ליה ממתניתא ולפי פירוש רש"י ז"ל הבעיא היא בא"י אם להכשירו ע"י עדי מסירה וקא"ל ר' יוחנן לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס כלומר דדוקא בשמות מובהקין כאילו מכשרינן ע"י עדי מסורה משום דלא אתי למיסמך עלייהו. אבל בשמות שאין מובהקין אפי' ע"י עדי מסירה פסול משום דחיישינן דילמא אתי למיסמך עלייהו לחודייהו בלא עדי מסירה והקשה לו ר"ל מהברייתא דקתני סתמא אע"פ ששמותיהן כשם עכו"ם כשירין ומשמע אפי' בשמות שאין מובהקין ואפי' בלא עדי מסירה והשיב לו דדוקא בח"ל קאמר אבל בא"י דאין רוב שמותיהן כשם עכו"ם הילכך מספקינן דילמא עכו"ם נינהו ופסולין אפי' בעדי מסירה כרבנן דמתני' דלקמן הלכה ד' ע"כ לשיטת רש"י ז"ל. ומשמע מפירושו דהך מילתא כרבנן אתיא ור' יוחנן דהכשיר בשמות מובהקין בעדי מסירה אפי' לרבנן קאמר וכבר תמה הרשב"א ז"ל בחידושיו דהא לעיל אמרי' דר"ש הוא דמכשיר בשמות מובהקין אבל לרבנן אפילו בשמות מובהקין פסול גזירה אטו שאינן מובהקין אי נמי דגזרינן בשמות מובהקין גופייהו דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה והיכי אכשר ר' יוחנן בלוקוס ולוס משום דשמות מובהקין הך וע"ש שתירץ בדוחק משום דבכה"ג שהגט בא לפנינו ומספקא לן דילמא ישראלים נינהו כיון דשמות מובהקין הן דאיכא למימר דרובא לא סמכי עלייהו משום מיעוטא דאתי למיסמך עלייהו בכי הא דאיכא למימר נמי דילמא ישראלים נינהו כולי האי לא גזרינן ועיין במהרש"א שכתב ליישב פרש"י וחילק בין העכו"ם כאן ובין שאינם כאן דבכי הא אפי' רבנן מכשרי בשמות מובהקין משום דהוי כעין גזירה לגזירה שמות מובהקין משום שאין מובהקין ואין מובהקין גופא אם אין העכו"ם כאן דליכא למיחש למיסמך עלייהו אטו העכו"ם כאן והביא ראיה מדברי התוס' לעיל ד"ה לא נחלקו שכתבו שם קרוב לזה לרשב"ג וע"ש ואינו מוכרח כ"כ דהתוס' כתבו שם אע"פ דהוי כעין גזירה לגזירה מ"מ מיסתבר למקשה כיון דחיישינן כולי האי להא נמי הוי לן למיחש וכלומר דהא בלאו הכי ע"כ גזירה לגזירה איכא דגזרינן שמות מובהקין בעדי מסיר' אטו שאינן מובהקין ושאין מובהקין גופא גזרינן דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה וכן נראה מפירש"י שם ד"ה אבל במקום שישראל חותמין וע"ש הרי דבמקום דבלאו הכי חיישינן כולי האי להא נמי חיישינן והתרצן שם נמי אית ליה האי סברא שהרי לא דחה אלא מטעמא שמא בשמא מיחלף אתרא באתרא לא מיחלף וע"ש וצ"ע לפירש"י ז"ל והתוס' שם פירשו לר"י בשיטה אחרת דכולה הך מילתא לר"ש אתיא ור' יוחנן לא הכשיר אלא בלוקוס ולוס דשמות מובהקין הן וכר"ש וכן היא שיטת הראב"ד הביאו הרא"ש ולכל הני פירושים הסוגיא בעדי מסירה מיתפר' אבל הרשב"ם ז"ל פירשה בענין אחר מביאו הרשב"א והרא"ש וז"ל בעא מיניה ר"ל כו' שמיעה זו יותר מארבעה לשונות ראיתי בה וכולן שיבוש דלא אתי ר' יוחנן ור"ל לקבוע הלכה כר"ש דמתני' ואין אדם יכול להעמידן ברם כך ראיתי לפרשה ושיטת רבינו חננאל כמוני בעא מיניה ר"ל מר"י עדים החתומים על הגט ושניותיהן כשמות העכו"ם מהו מי חיישינן שמא עכו"ם הם והשליח או הבעל לא דקדקו יפה והיו סבורין שישראל הם וטעו או שידעו שעכו"ם הן והחתימום במתכוין וטעו בין גט לשאר שטרות שחותמיהן עכו"ם שהן כשרין מי אזלינן בתר רוב שמות כאלו שהן עכו"ם ופסולין להאי גט כרבנן דמתני' דקי"ל כוותייהו או דילמא זיל בתר רוב גיטי ישראל דלא שכיחי להחתים עליהן עכו"ם ותלינן להו בישראל וכשר א"ל לא בא בידינו אלא גט שהיו חתומין עליו לוקוס ולוס והכשרנוהו דכיון דלא שכיחי ישראל בשמות הללו ודאי לא טעה השליח או הבעל להחתים אנשים כאלה שדומין בשמותם לעכו"ם עד שחקר ופשפש אחריהן ונודע לו שישראל הם והחתימום אבל שמהתא אחריני שדומין קצת לשמות ישראל שיכולין מכתיבי הגט לטעות בהן ולומר שישראל הם משום דשכיחי ישראל אחד מאלף דמסקי בשמהתייהו לא נכשירנו דחיישינן שמא טעו והחתימום בתורת ישראל עכ"ל והשתא לפי שיטת הרשב"ם סוגיא דהכא וסוגיא דהבבלי בחדא שיטתא קיימי ולא צריך לאוקמי בעדי מסירה אלא דעיקר הבעיא היא אם חוששין שמא טעו מכתיבי הגט וחתמו לעכו"ם בתורת ישראל ופסול אי נמי דצריך השליח שיכירן בשעת חתימתן ולהעיד בפנינו כדקאמר הכא והשיב לו בודאי צריך דאי לאו הכי פסול שהרי אנו רואין עכו"ם פסולין חתומים עליו וכלומר דחיישינן שמא עכו"ם הן ולא דקדקו יפה לחקור אחריהן כי אם דוקא בשמות מובהקין לא חיישינן דודאי ישראל הם והביא ראיה מהברייתא דדוקא בח"ל מכשרינן מפני שרובן כשמות העכו"ם והילכך לא חיישינן שמא עכו"ם הן אבל בא"י חיישינן כיון דליכא אלא א' מאלף דמסקי בשמהתייהו חיישינן שמא טעו להחתים לעכו"ם בתורת ישראל וכלישנא קמא דהבבלי דהבעיא היא בא"י ופשיט ליה התם כדקתני טעמא כו'. ויצא לנו עוד מזה שכתבנו דלשיטת הר"י והראב"ד דמפרשי הסוגיא אליבא דר"ש ע"כ דס"ל לר"ש להכשיר בשמות מובהקין בעדי מסירה אפי' בהדיוט דהרי הבעיא דר"ל לאו בערכאות מיירי והשיב לו ר"י דבשמות מובהקין כלוקוס ולוס כשר והיינו כפי האוקימתא בתרא דקאמר התם לעיל ואב"א סיפא אתאן לגיטי ממון וע"ש אבל לשיטת הרשב"ם דמילתא דר"י ור"ל אליבא דרבנן דמתני' מיתוקמא ובשמות מובהקין לעולם פסול ואפי' בעדי מסירה כי אם דוקא בגט שבא לפנינו ורואין אנו שמות מובהקין של עכו"ם חתומין בו כשר דודאי ישראלים הם דלא עבידי למיטעי בכה"ג וכך הוא מסקנת הפוסקים ועיין בטור סי' ק"ל ולר"ש דוקא בערכאות ובשמות מובהקין הוא דכשר אבל לא בהדיוט וכן מוכח מדלקמן הלכה ד' ועיין שם בד"ה הוי צורכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:5:1)

**דרבי יוחנן ייבא מן דרשב"א.** עיין לקמן פ' הזורק מ"ש שם מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:6:1)

**מה דאמר ריב"ל לשעבר אבל בתחלה אוף ריב"ל מודה.** ולהאי שינויא אין חילוק בין בראשונה לעכשיו שחבירים מצויים בת"ל דלכתחילה צריך והכי קאמר בבבלי דף ה' לרבה דס"ל כריב"ל דטעמא משום שאין בקיאין ואפי' לאחר שלמדו צריך באחד שהביא גזירה שמא יחזור הדבר לקילקולו אבל בשנים א"צ כדר' בא בשם רב לקמי' דתרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו ביה רבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:7:1)

**רבי יוסי בן יוסי בשם ר' יוחנן צריך.** והיינו כדאמר רב שמואל בשם ר' יוחנן בבבלי דף ט"ז אע"ג דר"י ס"ל לעיל מטעמא דאין עדים מצויין לקיימו ולדידיה בשנים ודאי לא צריך ואפילו לריב"ל נמי לא כדלעיל דאיכא למימר טעמיה דר' יוחנן הכא כדי שלא לחלוק בגיטין בח"ל כדאמר לעיל לריב"ל אבל בבבלי שם מסיק לר' יותנן דאמר שנים שהביאו אינו צריך שיאמרו בפני נכתב ובפני נחתם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:8:1)

**מפני שכתבו בארץ וחתמו בח"ל.** דמקום החתימה היא העיקר וכן היא בתוספתא פ"ב כתבו בארץ וחתמו בח"ל צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ כתבו בח"ל וחתמו בא"י א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מגירושין הלכה י"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:8:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:8:2)

**נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה.** והיינו כר' הושעיא בבבלי פ' הזורק דף ע"ז דאמר אפילו היא בטבריא וחצרה בצפורי מגורשת דס"ל דלא בעינן אלא חצרה המשתמר' לדעתה והרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו כעולא דהתם דבעינן עומדת בצד ביתה ובצד חצירה והרשב"א ז"ל כתב דאפשר הא דרבי חנינא דהכא אפי' כדעולא אתייא ושאני הכא שכבר נתן גיטה בחצרה מדעתה לא גרע משליחות וכיון שהיא רוצה בגירושיה ומרצונה נתנו בחצירה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו ועיין לקמן ריש פרק הזורק:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:9:1)

**ונתן בידה עד שיהא כולו בידה.** ובבבלי דף ע"ח אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקה ולהביאה אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת מ"ט בעינן כריתות וליכא ונראה דנ"מ בין הך דרשא לדרשא דהכא במה דפליגי ר"י ור"ת בתוס' שם דלדעת ר"י כיון שנתנו הבעל לידה וקפצה ידה מרצון הבעל עד שאין הבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו אע"פ שאם לא קפצה ידה היה הבעל יכול להביא אצלו מתמת המשיתה שבידו ה"ז מגורשת דכבר קרינן ביה כריתות כיון שקפצה ידה מרצון הבעל ואין עכשיו יכול לנתקו אבל לדעת ר"ת אפי' קפצה האשה ידה ביותר ומחמת זה אינו יכול להביאו אצלו אינה מגורשת דאין זו נתינה אלא כעין גזילה כ"כ הרשב"א ז"ל בשמו וטעמא דונתן בידה כתיב ועיין בתו' שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:1:10:1)

**ותני כן המביא גט מן הספינה כמביא מח"ל.** משמע מהכא אפי' בנהרות א"י וכדמחלק אביי בבבלי דף ז' לר' יהודה בין ספינה גוששת לשאינה גוששת והתם מסיק לה דבנהרות א"י כ"ע לא פליגי דכא"י היא לענין גיטין ופלוגתא דר' יהודה ורבנן מוקי לה בעלמא דפליגי לענין תחומי א"י וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מגירושין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:2:1)

**ושמואל אמר אפי' משכונ' לשכונ'.** התוס' כתבו שם ד"ה בבל דלא פליגי אלא ממדינה למדינה בבבל אבל באותה מדינה מודה שמואל דא"צ וכן נראה לפרש הכא כדפרישית בפנים דמה דקאמר התם רב ששת מצריך משכונה לשכונה משום טעמא דבשוקייהו טרידי ואין מכירין החתימות אפי' באותה העיר אבל לטעמא דבגרסייהו טרידי לא שייכא אלא ממקום למקום וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל. וכתבו התוס' שם ד"ה שאני בני מחוזא דניידי מכאן פוסק ר"ת דהשתא בזמן הזה צריך לומר בכל מקום בפני נכתב אע"ג דקי"ל כרבא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו ולא משום לשמה מכל מקום צריך דהשתא בכל מקומות ניידי כבני מחוזא ע"כ ומשמע אפי' בא"י קאמר וכן נראה מדברי הטור סימן קמ"ב והב"י כתב בזה בש"ע שם ריש הסימן מדעת עצמו ונראה לי דהאידנא אפי' בא"י צריך לומר בפ"נ ובפ"נ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:3:1)

**הוי לא שניא היא ערר משנשאת הוא ערר עד שלא נשאת ונישאת.** משמע לכאורה דדוקא בשנשא' אבל להנשא לכתחילה משבא וערער לא ולעיל קאמר עררו בטל משמע בטל לגמרי אפי' לכתחילה וצ"ל דונישאת לאו דוקא הוא ואפילו לכתחילה מתירין לה להנשא וכדקאמר בבבלי שם אי עבדת אהנית דאי אתי בעל ומערער לא משגיחין ביה וכך הם דברי הרמב"ם שאם בא הבעל ועמד וערער אין משגיחין בו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:4:1)

**הלכה כר' מאיר בגיטין.** והרי"ף והרמב"ם לא פסקו אלא כחכמים דסגי בתקנה ליטול הימנה כו' דכן משמע בבבלי בפ' הזורק דקאמר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כו' משמע דלית הלכתא כוותיה וכן דעת רוב הפוסקים וכר' זעירא דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:5:1)

**ואפי' מעכו לעכו.** התוס' בריש מכלתין לא גרסי בעי אלא ר"י אומר אפילו מעכו לעכו ואע"ג דקאמר המוכר עבדו לעכו יצא לחירות ומשמע אפי' לאותו צד שבא"י דחשיב כח"ל אפ"ה מעכו לעכו יצא לחירות דנהי דחשיב כח"ל לגבי עיקר ישוב א"י לגבי ח"ל מיהא חשיב כא"י והרמב"ם בפ"ח מה' עבדים לא כתב אלא במוכר לעכו כמוכר בח"ל וכסתמא דהבבלי דף ח' אפי' לר"מ עכו כא"י לגיטין אבל לא לעבדים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:2:8:1)

**כעכו כצפורן.** וכן פסק הרמב"ם בשביעי מגירושין דתחומי עיירות כעיירות לגיטין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:3:2:1)

**הלקוחות עוררין שלא תערוף מידם.** הקשה הר"ן ז"ל למאי דכתבו התוס' בריש מכילתין דטענינן טענת מזויף לנפרע שלא בפניו מיתומים ומלקוחות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שכל אחד יכתוב שטר מכר או שטר מתנה ויחתום עדים ויגבה שלא בפניו מיתומים ומלקוחות והשתא אם איתא דערער דמתני' ערער דלקוחות הוא מאי איריא בזמן שהלקוחות עוררין אפי' אינן עוררין טענינן להו אנן ואפשר שאף בירושלמי שאמרו הלקוחות עוררין לאו בדוקא אמרו כן אלא לומר שאף הן יכולין לעכב שלא תטרוף וכיון שהן יכולין לעקב טענינן להו אע"פ שאינן עוררין אבל מתני' דקתני בזמן שיש עליו עוררין ליכא לאוקמי בערער דלקוחות אלא בערער דבעל דוקא ע"כ מדברי הר"ן. והרשב"א ז"ל הביא דעת ר"י ודעת ר"ת דפליגי בהא לדעת ר"י לא טענינן להו ליתומים וללקוחות טענת מזויף משום דמילתא דלא שכיחא היא וכל דלא שכיח לא טענינן להו ליתומים וללקוחות כדאמר בפרק המוכר את הבית דף ע' גבי שטר כיס היוצא על היתומים דלא טענינן להו ליתמי נאנסו אע"ג דאבוהון מצי טעין ודעת ר"ת ז"ל דאפי' טענת מזויף טענינן להו והאריך שם בראיותיהם ואחד מהראיות לדעת ר"י מדאמרינן הכא בריש מכילתין וקשיא אילו המביא שטר מתנה ממדינת הים שמא צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם אלמא מדאקשינן אילו המביא שטר מתנה ש"מ דהבא לגבות מנכסי חבירו שלא בפניו בין במלוה בין במתנה לא חיישינן למזוייף ולא טענינן מזויף הוא וכתב שם בשם התוס' דדחו ראיה זו דה"ק אילו המביא שטר מתנה שמא צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא סגיא בלאו הכי ואפי' נתקיים בחותמיו ופריך שנייא היא לפי שאין בקיאין בדקדוקי גיטין כלומר התם משום לשמה הוא שאין בני ח"ל בקיאין לשמה או במחובר ובשאר דקדוקי הגט משא"כ בשטר עכ"ל הרשב"א ולמאי דכתבתי בריש מכילתין דר' יוחנן דקאמר התם קל הוא כו' פליג על דריב"ל וס"ל מטעמא דאין עדים מצויים לקיימו וכדמוכח מהסוגיא ולכאורה איכא למידק היכי שייך טעמי' דר"י על הא דבעי דאפי'. נתקיים בחותמיו אמאי הצריכו לומר בפ"נ דיבפ"נ דהא לדידי' באמת לא צריך היכא דנתקיים בחותמיו וכדקאמר הקלת עליה בסוף שאם בא וערער ערערו בטל ש"מ דבלא נתקיים בחותמיו מיירי דאי בנתקיים ערעורו מאי עבידתיה וצ"ל דר' יוחנן ה"ק בשטר מתנה בעלמא בקיום חותמיו סגי ומיהת קיום צריך דבלאו הכי טענינן מזויף אבל הכא קל הוא שהקילו שהצריכו לומר בפ"נ כדי שלא יצטרך לקיום לפי שאין עדים מצויים לקיימו ולא יכול הבעל לבא ולערער ואפשר נמי לומר דפליגי בפלוגתא דר"י ור"ת וכן הכא רב חסדא ור' יוסי פליגי בהא ור' יוסי ס"ל כדעת ר"י דלא טענינן טענת מזויף ובהכי ניחא לקושית הר"ן דלפרש המתני' קאי מי עורר הלקוחות ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:3:1)

**רבי אילא בשם ר' יסא אתייא כמ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה.** כדפרישית ובהא פליגי ר' יוסי ור' אילא דר' יוסי לא ס"ל האי סברא רווחא שבק למאן דקשיש מיניה דעד החותם בתחילה סמוך לשטר הוא חותם וכן נמי לר' יוסי אם העד הראשון הוא ישראל אז הוא דחיישינן דחתם אחריו הכותי שלא בפניו ואינו מכירו אם הוא חבר דס"ל כמ"ד עדים חותמין זה בלא זה ולר' אילא איפכא הוי דאם הישראל הוא הראשון אפי' הכותי עד השני הוא בפניו אינו מדקדק אחריו לבודקו אם הוא חבר דלא איכפת ליה הואיל ולא מקמי' הוא דחתים והשתא אתיי' שפיר הא דר' אילא הכא כסוגית הבבלי בדף י"א דמפרק לה הכי אליבא דר"א דמוקי למתני' כוותיה דס"ל כותים גרי אמת הן וטעמא לפי שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין והכא דכשר משום דחתם ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוה לא מחתים ליה מקמיה. ובעל המאור כתב על סוגיא דהכא ונראה כי דרך אחרת יש לנו בזה חוץ מתלמודינו ופירוש אחר יש לו ולא מענין הנחת ריוח ע"כ ולפי מ"ש עולין הסוגיות משני התלמודים בסיגנון א' לשיטת ר' אילא והיינו טעמא נמי דבשאר שטרות פסול אפילו חתם ישראל לבסוף משום דבשאר שטרות עדים חותמין זה שלא בפני זה אבל בגט אין העדים חותמין אלא זה בפני זה כדאמר רב אשי התם טעמא דגזירה משום כולכם דתנן בסוף פ' האומר אמר לעשרה כלכם כחובו דכולן חותמין מפני שהוא מקפיד על כך ולפיכך תיקנו שיהו כל העדים נקבצין בשעת חתימה ואפי' לא אמר כלכם וכדפי' רש"י ז"ל וכן הסכימו כל המפרשים וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ"א מה' גירושין הל' כ"ד דאין עדי הגט חותמין אלא זה בפני זה ומה שהקשה הרז"ה שם בשם ה"ר אברהם מההיא דלקמן פ"ב דף י"ח אמר לעשרה כתבו גט לאשתי א"ר יוחנן ב' משום עדים וכולם משום תנאי ור"ל אמר כולן משום עדים ואסיקנא דאמר להו כלכם ואיכא בינייהו דחתום בי תרי מינייהו ביומי' ואינך מכאן ועד עשרה ימים ולר' יוחנן דאמר כולן משום תנאי וקי"ל כוותי' כשר אלמא דאין צריכין העדים לחתום זה בפני זה וקשיא הילכתא אהילכתא ותירץ שם בשמו דאעפ"כ צריכין להיות במעמד כולן ואפי' אין חותמין כולן ביום אחד וכן דעת התוספ' בפ"ב שם שכתבו נמי משום האי קושיא בד"ה ואינך כו' ובמעמד כולן והרמב"ן ז"ל בס' המלחמות תירץ דהתם מיירי באומר כלכם סתם דאז אמרינן שנים משום עדים והאחרים משום תנאי והילכך לא בעינן שיהיו החוחמין משום תנאי עם החותמים משום עדים זה בפני זה דמידי דהוה אכל תנאי בעלמא דמקיים ליה למחר וליומא אחרא והא דאמר רב אשי הכא גזירה משום כלכם במפרש כולכם עדים שאז כולם צריכין לחתום זה בפני זה וביום אחד דאי לאו הכי מוקדם הוא ורב אשי ה"ק גזירה משום כולכם כלומר דאי אמרינן שיהו עדי הגט רשאין לחתום זה שלא בפני זה נהי דליכא למיחש בשני עדים שלא יחתמו ביום אחד דיודעין הן שהוא מוקדם מ"מ איכא למיחש באומר לעשרה כלכם עדים שלא יחושו כלן לחתום ביום א' הואיל ויותר על שנים הן והוי ליה מוקדם ולפיכך תיקנו לעולם שלא יחתמו אלא זה בפני זה. וכן נראה דעת הר"ן ז"ל שהביא משמו להאי פירושא וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות גירושין הל' כ"ז שכתב שם אמר להן כלכם חתומו כו' אם חתמו זה היום וזה למחר אפי' לימים הרבה ה"ז גט כשר הרי שלא הצריך שיחתמו במעמד כולן וטעמא משום דאמר כולכם חתומו סתם ולא כולן משום עדים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:3:2)

**שטר שחותמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים כשר.** וכן הוא בתוספתא ונמצאו שנים הראשונים ובבבלי פ' גט פשוט דף קס"ב לא גריס הראשונים אלא ונמצא אחד מהן קרוב או פסול ופלוגתא דרבוות' היא דלדעת בה"ג דוקא בשנים הראשונים הוא דאמרינן לכבוד חתמו או למילוי האויר כדמסיק התם מסייע לחזקיה דאמר מלאוהו בקרובים כשר וכר' יסא הכא דאי לאו הכי תיקשי מהא דאמרי' בפ"ק דמכות אפי' בדיני ממונות נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אלא ע"כ דהכא דחתם ברישא מיירי דמוכח' מילתא דלכבוד או למילוי חתמו ולא לעדות וכן דעת הר"י ור"ח בתוספות שם למאי דחזר בו ר"ח וע"ש. אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות עדות הלכה ו' כתב שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא אחד מהן קרוב או פסול או שהיו בהם שנים קרובים זה לזה והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותן אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום שהרי נתכוונו להעיד ה"ז בעל ואם לאו תתקיים העדות בשאר ע"כ הרי דדעתו ז"ל דראשונה לאו דוקא והה"ד באמצע או בסוף ואפי' לגי' התוספתא יש לומר דראשונים דנקט לרבותא נקט אע"ג שאויר פסול ומכ"ש באמצע או בסוף כדכתבו התוס' שם לדעת ר"ת דמעיקרא וההיא דמכות נמי לק"מ דהתם מיירי בנתכוונו להעיד בע"פ וכן אם יש עדות ברור' בשטר שכולם ישבו לחתום נמי פסול וההיא דגט פשוט מיירי בשאין שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום כדמחלק היא ז"ל אלא דלפ"ז יש קצת לדקדק במ"ש הרמב"ם בהל' גירושין כמ"ש לשונו לעיל ואין להאריך כאן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:4:5:1)

**הוי צורכה לההוא דא"ר יעקב בר אחא קול יוצא בארכיים.** מה דפרישית טעמא בפנים דמאי דמחלק בגיטי נשים בעדי מסירה בין ערכאות להדיוט הוא משום גזירה דגיטי ממון כן נראה מדברי התוס' דף י"א ד"ה ליפלוג ואע"ג דהוי כעין גזירה לגזירה אפ"ה חיישינן כמ"ש לעיל ועוד נראה לפרש משום דקול יוצא בארכיים דערכאות קלא אית להו וידוע דעכו"ם נינהו לא אתי למיסמך עלייהו ולא אתי לאכשורי בלא עדי מסירה אבל הדיוט לית ליה קלא וכן כתב הר"ן ואפי' בשמות מובהקין איכא למיחש שמא יטעו לומר דישראלים נינהו ואסקו שמייהו הכי ויבאו להכשיר בלא עדי מסירה ולא צריכין לטעמא דגזרינן משום גטי ממון ומזה למד הר"ן לומר כפי שיטת הסוברים אליבא דר"ש דתרתי בעי ערכאות ועדי מסירה וכמ"ש לעיל הלכה א' ד"ה מתניתא לשיטת הרשב"ם וכפי האוקימתא קמיית' בגמרא שם בד"א בשמות מובהקין אבל בשמות שאין מובהקין נעשה כמי שנעשו בהדיועת ופסולין וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:1:1)

**האומר תן גט זה לאשתי כו' לא יתנו לאחר מיתה.** כחב הרי"ף ז"ל ושמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לו לעבד כלומר שאין יכול לחזור כיון שמסרו ליד השליח אבל מיפק לחירוחת לא נפיק עד דמטי גיטא לידי' וכן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ו מהל' עבדים ומחלק בין אמר זכו בגט זה שיצא מיד לחירות אע"פ שלא הגיע לידו קודם מיתת האדון אבל אמר תנו לו אע"פ שאינו יכול לחזור בו לא יתנו לאחר מיתה אבל ר"ח ז"ל לא גריס זה אלא האומר תנו גט לאשתי כו' ומיירי שלא מסרו לשליח אלא לעדים אמר כן וכן דעת רש"י והרא"ש ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:5:1)

**המתנה כתוב.** לפי גירס' הספר דגריס לקמיה אם רצה להחזיר לא יחזיר שפיר אבל בתוספחא גריס במתנה אם רצה להחזיר יחזיר והרשב"א ז"ל גריס בהאי תלמודא נמי הכי ולפ"ז צריך לפרש הא דר' אילא בלשון שאלה אם המתנה כתוב ופשיט לה הש"ס מהתוספתא דלאו כתוב הוי וכן דעת הרי"ף והרמב"ן דדוקא בחוב ובפקדון שהוחזק כפרן הולך כזכי דמי אבל במתנה הולך לאו כזכי דמי ובתן דעת הרמב"ם ז"לבפ"ד מהל' זכיה הל' ד' דהוי כזכי וכן דעת רוב הפוסקי' אלא דלדעת ר"ת ור"י תן במתנה נמי לאו כזכי ומביא ראיה מהכא לפי גירסת התוספתא דתן נמי אם רצה להחזיר יתזיר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:6:1)

**הדא דתימא בהוא דלא יכול למיקמיה טבאות.** וכן משמע בבבלי דקאמר עלה ששאלו בני אדם הללו קרובין למלכות א"ל אין כו' אי הכי שפיר עבדת אלמא דדוקא בשאינו יכול לעמוד כנגד איומם אבל בלאו הכי חייב נמי השליח באחריות שפשט בזה שהחזיר וכ"כ ורמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' מלוה הלכ' ב' החזיר לו השליח את המנה לראובן המשלח שניהן חייבין באחריותו עד שיגיע ליד שמעון כל חובו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/1:5:6:2)

הדרן עלך פרק המביא קמא