## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:1:1)

**כל גט.** כולהם אינן פסולין חוץ מן האחרון שהוא פסול. ובבבלי ריש פירקין גריס הכי אליבא דזעירי כולן אינן פוסלין חץ מן האחרון ופסקו הרי"ף והרמב"ן ז"ל כוותיה כדמפרש הרי"ף טעמא דמדחזינן לכולהו אמוראי דס"ל דאחרון פוסל וליכא מאן דפליג אלא ר' יוחנן דהתם דס"ל אף האחרון אינו פוסל הוי ליה יחיד וקי"ל יחיד ורבים כו'. אבל קשה דהא לפי סוגיא דהכא משמע לר' יוחנן דס"ל כתבו תורף בטופס כשר ס"ל נמי דכולן פוסלין והשתא לפי גירסת הבבלי דמפיך לה בההיא דר"ל לדר' יוחנן דס"ל כתבו תורף בטופס פסול כאשר ציינתי בפרק דלעיל דקי"ל כוותי' וא"כ אמאי פסקו בהא כזעירי וצ"ל לפי סוגית הבבלי דלא מדמי לה לההיא דתורף ואפי' למאי דקי"ל כרבי יוחנן דהתם בתורף אפי' הכי פוסל האחרון לכהונה דהכא לאו משום שלא לשמה נגעו בה אלא הא דפסול לגרש בו משום דבדאורייתא אין ברירה והילכך לחומרא אמרינן יש ברירה ומטעם זה כתב הר"ן ז"ל דלא לכהונה בלחוד הוא דפסול אלא אפי' ספק מגורשת הויא ואם בא אחר וקידשה חוששין לקידושיו כדכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין הלכה ד' דאם גירש בגט האחרון הרי זה ספק גירושין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:3:1)

**כתב קידושין שכתבו שלא לשמו כו'.** ומסיק דאינה מקודשת וכן מסיק לה בבבלי פ"ק דקידושין דף ט' דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה. ומשמע דלשמו נמי בעינן כמו בגט דבעינן לשמו ולשמה וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בקידושין שם וכ"כ הה"מ בפ"ג מהל' אישות בשם הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב שם אלא וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת וכגט ונראה דס"ל דלאו לכל מילי הוקשו קידושין לגירושין דלא מקשינן יציא' להויה אלא לענין דמתקדשת בשטר ושאני שלא לשמה דפסולא דגופא הוי וכמאן דליתיה לשטרא כלל דמיא אבל אם כתבו במחובר לקרקע יש לחלק דשאני גט דגלי ביה קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה ולפיכך נמי לא כתב מדין שטר קידושין שכתבו במחובר דלדעת קצת הפוסקים פסול במחובר כמו בגט וכן דעת הרשב"א שהביאו הה"מ שם ועיין בב"י סימן ל"ב שכתב בשם הרשב"א להכשיר במחובר. וכן איכא נ"מ לחומרא לדעת הרמב"ם דס"ל דלא לגמרי הוקשו שטר קידושין לגירושין ולפ"ז אם כתב שטר קידושין על דבר איסור הנאה פסול ודלא כדעת הסוברים דכשר כמו בגט ופלוגתא דאמוראי היא בהאי תלמודא בפ"ק דקידושין הלכה א' ועיין שה במראה ד"ה כתבו מ"ש בזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:1:6:1)

**כל התנאים פוסלין בגט.** ברייתא בבבלי פ' המגרש דף פ"ד ופי' רש"י ז"ל ואפילו נתקיים התנאי והתוס' שם חלקו ע"ז ע"ש וכן דעת בעל המאור ז"ל דה"מ בשלא נתקיים התנאי אבל אם נתקיים אין על מנת דשאר תנאים פוסלין בכתיבת הגט ומביא ראיה מר' יודן דהכא ועיין בספ' המלחמות שהשיג עליו בזה דאיו ראיה מכאן וע"ש שנדחק לפ' הא דר' יודן וזה לפי גירסתו ז"ל דגריס הדא הוא דאמרה כל התנאין כו' אבל לפי גי' הספר שלפנינו הרי הוא אומר כו' אין צריך לכל זה אלא כדפרישית בפנים דר' יודן פליג ומ"מ אין כאן סייעתא לפי' בעל המאור דהרי ר' חיננא דחה הוכחת ר' יודן ואוקמי למסקנא לדברי רבי דאפילו בנתקיים התנאי פוסל בכתיבה כדפרישית. והשתא למאי דקי"ל כחכמים וכרבא דאוקי התם פלוגתייהו בלאחר התורף דמכשרי בע"מ אפי' בכתיבה היינו דוקא בשנתקיים התנאי ובלפני התורף פסול ואפי' נתקיים התנאי וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מגירושין הלכה ד' שהרי כתב שם מטעם שהרי נשאר לו זכות בגופו של גט וא"כ אפילו נתקיים דאין זה כריתות. וכן נראה מסוגיא דהכא דבלאחר התורף פליגי מדקאמר הדא אמרה אין תופשין כרבי כדפרישית. ומ"ש הרמב"ם שם בעל מנת לפני התורף ה"ז ספק גירושין טעמו משום דאין ברירה כדפי' הה"מ ז"ל שם ויש כאן חשש ספק דאורייתא כדמוכח משיטתא דהכא וס"ל דלא פליג האי תלמודא אבבלי והא דמשמע מהתם דטעמא משום גזירה ע"מ אטו חוץ ואין כאן אלא פסול מדבריהם היינו לרבי אבל לחכמים אינו מפורש בהדיא התם דס"ל טעמא משום גזירה ואין כן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל אלא דס"ל דהאי סוגיא פליגי אדהתם ואין הטעם אלא משום גזירה ועיין שם ובב"י סי' קמ"ז אלא שאני תמה דהא ר' חנניא מוקי מתני' דהכא כרבי דס"ל טעמא משום ברירה אלמא דחכמי' לאו טעמייהו מש"ה הוא והיאך כתב הה"מ שיצא לו להרמב"ם כן מההיא דהכא וצ"ל דסמיך אדר"ל דקאמר הכא כל התנאין פוסלין בגט ד"ה וכהאי עובדא דרבי ירמיה ולדידיה מתני' ד"ה היא ולחכמים נמי טעמא משום דאין ברירה והיינו בלפני התורף כדמסיק התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:2:1)

**ותורפו עמו.** כדפרישית דאהרי את מותרת קאי וכן משמע מהגהת אשרי בפ"ב גבי ההיא דרב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה כו' שכתב שם וז"ל בירושלמי אם כתב כל הגט שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר ומשמע אפי' כתב הרי את מוחרת לכל אדם שלא לשמה ופליג אדשמואל דפ' כל הגט דלדידי' גם הרי את מותרת לכל אדם צריך לכתוב לשמה ע"כ והיינו דר' ירמיה מפסולו את למד הכשירו ודעת הרמב"ם בפ"ג הל' ז' לפסוק כדשמואל ועיין לקמן ד"ה הלכה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:2:2)

**הגע עצמך שזיווג.** ודוגמתו במס' שקלים פ"ה הלכה ה' גבי ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאין הגע עצמך שזיווג אותו היום כלומר שנזדמן לו שמצא ג"כ ביום א' או ב' מימי השבוע כמו שכתוב בחוחם דמעיקרא ס"ד דלא כתוב עליהן שם החדש עד לבסוף כדמסיק התם וע"ש. ועיין לקמן פ' המגרש הלכה ח' דמייתי לה נמי התם כעין דקאמר הכא. וכה"ג דייק בבבלי ריש פרקין גבי שמי כשמך פסול לגרש שני הוא דלא מצי מגרש ביה הא הראשון מצי מגרש ביה ואמאי והא אמרינן ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב והתם מפרק לה בעדי מסירה וכר"א אבל הכא ע"כ דר' יוסי שאל אליבא דר"מ דלית ליה עדי מסירה ואם בעינן מוכיח מתוך הגט דלשם יוסף בן שמעון זה נכתב כגון שיכתבו דורות או סימן מדהשיב לו כשר ולא חיישינן למידי והיינו כדאמרי' בפ' גט פשוט היכא דלא הוחזקו לא חיישינן ואם הוחזקו ב' יוסף בן שמעון אין מגרשין אלא זה בפני זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:2:4:1)

**הלכה כרבי יודה בגיטין וכר"א בשטרות.** בבבלי דף כ"ו אמר רב הלכה כר"א קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי וכתב הר"ן ז"ל הילכך נקטינן דבגיטי נשים לא התירו לכתוב אפילו טופס דגזרינן אטו תורף ולפיכך השמיט הרי"ף ז"ל מאי דאמרי' בגמרא וצריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם משום דלא איתמר אלא אליבא דח"ק שמתיר לכתוב תופס אבל אנן דקי"ל כר"א אפי' תופס לא שרי אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מה"ג מפני תקנת סופר התירו חכמים לסופר שיכתוב תופסי גיטין כו' נראה שהוא סובר דאע"ג דרב פסיק הכא כר"א לא קי"ל הכי דדחינן לה מקמי דרב יהודה אמר שמואל ורב הונא משמיה דעולא דאוקמוה למתני' דהכל כשרין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו בששייר מקום התורף כדאיתא בפ' המביא תיניין אלמא סבירא להו דלא גזרינן טופס אטו תורף וכבר כתבתי שם שיש לחלק ביניהן ולקיים אח שתיהן עכ"ל הר"ן. והכ"מ נמשך אחר דבריו לפרש דעת הרמב"ם מה"ט ויש לתמוה דאי טעמיה דהרמב"ם דלא פסק הכא כר"א משום דלא גזרינן טופס אטו תורף בשום מקום א"כ אמאי הצריך בחש"ו שיהא גדול עע"ג לכתחילה כמבואר במ"ש בפ' ב הלכה ה' וע"ש מה שביארתי לדעתו ז"ל. ולמאי דמחלק שם הר"ן ז"ל דגבי סופרים משום דהוי מילתא דשכיחא טובא גזרינן טופס אטו תורף אבל בחש"ו מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן קשה טפי דאם בחש"ו סובר הרמב"ם דגזרינן טופס אטו תורף בסופרים לכ"ש לכך נראה דעיקר טעמו של הרמב"ם דפסק כר"א וכהאי דאמרי' התם לעיל קשיא דר"א אדר"א דהא לעיל קאמר מפני תקנת הסופר ומפרשינן לה אליבא דר"א ומשני תרי תנאי ואליבא דר"א ופסק כהאי תנא וכדמסיק הכא מפני תקנת הליבלר ועלה קאי הא דרב התם וכן נראה מדברי הה"מ ז"ל שכתב אהא דמפני תקנת סופר כו' וז"ל פ' כל הגט הכותב טופסי גיטין כו' ומוקי לה ר' יוחנן מפני תקנת סופר קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי עכ"ל דלכאורה קשה הא משמע דרב פסק כר"א דמת י' דפוסל בגיטי נשים אלא ודאי דהוא ז"ל מפרש דרב אליבא דהאי חנא דר"א קאי דמכשיר בגיטין מפני תקנת הסופר. ובמה שסובר הרמב"ם דבחש"ו גזרינן טופס אטו תורף והכא לא גזרי' צ"ל דס"ל דטעמא דסופר מפני תקנת כדי חייו אמרו אבל בחש"ו דלאו סופרים נינהו ליכא משום תקנה וכ"כ הרשב"א ז"ל בפ"ב לדעתו וזהו איפכא מסברת הר"ן ז"ל ומה שהשיג הרשב"א על הרמב"ם בזה עיין לעיל שם מ"ש בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:1:1)

אם מצאו על אחר כשר ואם לאו פסול בבבלי רמי אמתני' דב"מ ומשני רבה דמתני' דהכא מיירי במקום שהשיירו' מצויות והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת כו' ר' זירא רמי מתני' אברייתא כו' ומשני כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות איכא דאמרי והוא שחוזקו והיינו דרבה ואיכא דאמרי אף על גב דלא הוחזקו ופליגא דרבה ופסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כלישנא בתרא דר' זעירא לחומרא וכתב הרא"ש ז"ל ויראה דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין השיירות מצויות דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם אפי' במקום שאין השיירות מצויות ממה שנחוש שבא אחר מעיר אחרת ועבר דרך שם ואפי' במקום שהשיירות מצויות עכ"ל אבל אין דעת הרשב"א ז"ל כן שכתב כל שהוחזק אחד כשמו במקום שאין השיירות מצויות לא חיישינן ליה משום דלנפילה דחד לא חיישינן והיינו טעמא דרבה דס"ל דוקא במקום שהשיירות מצויות נמי בעינן משום שאין הכל תלוי אלא בנפילה דרבים ולפיכך האי לישנא בתרא דר"ז פליגא עליה דכיון שכן כל שנמצא במקום שהשיירות מצויות אנו חוששין ליוסף בן שמעון טובא מפני שהשיירות מביאין גיטין של יוסף בן שמעון טובא ולנפילה דרבים חיישינן ואע"ג דלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון באותה העיר זהו תוכן דבריו ז"ל וכן כתב לקמן לשיטת הסובירים לפרש דברי הרי"ף דס"ל דמקום שאין השיירות מצויות והוחזקו הוי כמקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו ושקולין הן והקשה הוא ז"ל תמה על עצמך ר' זירא מ"ש דנקט כאן במקום שהשיירות מצויות כו' ליפלוג נמי בין הוחזקו ללא הוחזקו ע"כ וקושיא זו ל"ק לשיטת הרא"ש ז"ל דס"ל דהוחזקו חמיר וי"ל ר"ז רבותא קמ"ל ועיין לקמן בד"ה עבר עכו"ם שכתבתי להכריח דשיטת הרמב"ם ז"ל אתיא כשיטת הרא"ש ז"ל בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:1:2)

**מצאו בחפיסה או בדלוסקמא אם מכירו כשר.** כתב הר"ן ז"ל שיש בכלי סימן והוא שלו אם מכירו גם לגט כשר אבל בלא תפיסה אם מכירו לא דלא סמכינן אטביעו' עינא אלא לצורבא מרבנן כך כתב רש"י ז"ל (ובפי' רש"י שלפנינו לא נמצא כן אלא או או קתני כדפרישית במתני') וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"ג ולא מיחוור דכיון שיש לו סימן בחפיסה למה צריך שיכיר הגט דהא קי"ל דחמור בסימני אוכף מהדרינן ועוד דודאי כולהו אינשי קים להו בטביעות עינא ועדיף טפי מסימנא דהא קטלינן ביה ומשום טביעות עינא דקלא נמי מותרין בנשותיהן בלילה כדאיתא פ' גיד הנשה וכי אמרינן בגמרא דוקא צורבא מרבנן אבל אינש דעלמא לא לאו משום דעם הארץ לא קים ליה בטביעות עינא אלא משום דכיון שמצאוהו אחרים והוא בידינו חיישינן שמא משקר הוא משום הפסד שכרו והיינו טעמא נמי גבי מציאה דלא מהדרינן אלא לצורבא מרבנן בטביעות עינא אבל הכא שהוא עצמו מצא למאי ניחוש לה אלא ודאי תנא תרתי קאמר מצאו בחפיסה ויש לו סימן בה או שמכירו לגט בטביעות עינא כשר עכ"ל ועיין ביבמות פ' האשה בתרא הלכה ג' במראה ד"ה שנייא שכתבתי שם טעם לדעת הרמב"ם דס"ל דלא סמכינן אזימן דחפיסה דחיישינן לשאלה ואע"ג בפי"ג מהל' גירושין פסק כלישנא בתרא דיבמות שם דסימנין דרבנן לענין איסורא ולא סמכינן עלייהו כ"א דוקא בסימנין מובהקין ביותר דהני לכ"ע דאורייתא הוו כאשר ביארתי שם ולהך לישנא לא מוכחא מידי דחיישינן לשאלה דלא אמר התם חיישינן אלא להך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא כמבואר בגמרא שם מ"מ ס"ל להרמב"ם דלעולם האי חששא איכא ולענין איסורא אזלינן לחומרא אלא דלא הוכרח הש"ס לאתויי להאי טעמא דחיישינן לשאלה כי אם למ"ד סימנין דאורייתא לפרש מחני' דהתם דקתני אע"פ שיש סימנין בכליו ומכאן יש סעד לדברי הב"י בסי' י"ז שכתב לדעת הרמב"ם דס"ל דחיישינן לשאלה ואם שאינו נמצא מבואר בדבריו ז"ל כפי שנתבאר שם בדברי ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:2:1)

**עבר עכו"ם.** עיין בפ' האשה בתרא הלכה ו' שכתבתי שם דעיקר הבעיא אליבא דר' יוחנן דאמר כל שלא עבר שם ברייה ואם עבר אחד חיישינן והילכך בעי למאי הוא דחיישינן אי לנפילה שמא נפל גט זה מאדם העובר דס"ל דאפי' לנפילה דחד חיישינן וא"כ בעבר עכו"ם ליכא למיחש למידי דלאו בר הבאה בגט הוא או דילמא לנפילה דחד לא חיישינן שמא נפל גט זה מזה העובר עכשיו וזה מצאו דהאי חששא רחוקה היא והכא חוששין שמא נדרס גט שאבד זה ברגל העובר וזה גט אחר הוא שנפל מכבר וא"כ אפי' בעבר עכו"ם חוששין ועוד נ"מ איכא דאי נימא חוששין לנפילה דחד לא צריך לאוקמי המתני' בשיירות מצויות אלא בהוחזקו שני יוסף בן שמעון כי היכי דלא תיקשי אמתני דב"מ ואם אמרינן דטעמא שמא נדרס אבל לנפילה דחד לא חיישינן א"כ ע"כ צריך לאוקמי המתני' אליבא דר' יוחנן במקום שהשיירות מצויות ואע"ג דלא הוחזקו כלישנא בתרא דר' זעירא כמ"ש לעיל לשיטת הרשב"א. והשתא למאי דמדחי הכא הא דאכשרון בהאי סירקא דילמא סימן הוה ליה ביה לאבא בר בר חנה אבל בעלמא עבר עכו"ם נמי פסול דחשש דריסה איכא אבל לנפילה דחד איכא למימר דלא חיישינן ומתני' במקום שהשיירות מצויות ואע"ג דלא הוחזקו ואפי' שלא מצאו אדם ששמו כשמו כדקאמר הכא משום חומר עריות וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל לפרש כן סוגיא דהכא וע"ש שהכריח לטעמא שמא נדרס מכח קושיא שהקשה על דאמרו בגמרא איזהו לאלתר כו' שלא עבר אדם שם ויש אומרים שלא שהא אדם שם וז"ל תימא בין לרבה בין לר"ז דאוקמי מתני' במקום שהשיירות מצויות מאי איפכת לן בין עבר או שהא אדם שם אחר שנפל גט מיד זה שהרי אין הכל הולך אלא אחר השיירות שכבר עברו לומר כיון שמקום זה הוא מעבר רבים חוששין שמא גט זה שנמצא מאחד מעוברי דרכים נפל וגיטו של זה לא נודע מקומו וא"כ אי אזלינן בתר השיירות שכבר עברו אפי' לא שהא ולא עבר אדם שם נחוש לו ואי משום חשש נפילה של זה שעבר שם או שהא שם נמצאת אומר דלנפילה דחד חיישינן ואפי' במקום שאין השיירות מצויות נחוש עכ"ל. הקושיא ומכח זה הכריח שם דחיישינן שמא נדרס ונדחף הגט ברגלי העובר וגט זה שנמצא מן השיירא שעברה שם כו' וכל זה הוא לשיטתו ז"ל דס"ל היכא דהוחזקו ולא שכיחי שיירתא לא חיישינן אבל לשיטת הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל לק"מ דההיא בריית איזהו לאלתר כו' לא מיירי' במקום שהשיירות מצויות אלא הני תנאי בהוחזק לבד הוא דמוקמי למתני' ואפי' לנפילה דחד חיישינן דלא אשכחן מאן דס"ל לחלק בין נפילה דרבים לנפילה דחד אלא אביי בפ' גט פשוט דף קע"ב גבי ההוא שטרא דהוה כתוב ביה אני פלוני בר פלוני לויתי ממך מנה אבל רבא לא מחלק התם ואע"ג דשמעינן לרבא שם דלא חייש כלל לנפילה היינו לענין ממונא אבל לאיסורא חיישינן והגע עצמך דע"כ לרבא צריך לחלק כן דהא שמעינן מסוגיא דשמעתין דחיישינן לנפילה ואפי' אי מוקמית אליביה לשנויי רומיא דמתני' הכא כלישנא קמא דר' זירא עכ"פ לנפילה דרבים חיישינן והתם קאמר דלא חיישינן אפי' לנפילה דרבים אלא ודאי לענין איסורא שאני וכי היכי דלממונא לא חייש כלל לענין איסורא חייש אפי' לנפילה דחד דלדידיה אין חילוק בין נפילה דחד לנפילה דרבים והילכתא כוותיה דרבא לגביה דאביי. ועוד היותר נראה לומר דהני תנאי פליגי באוקימתא דמתני' דמ"ד כל שלא עבר אדם שם מוקי למתני' בהוחזקו ולא שכיחי דכיון שהוחזק באותה העיר אחר כשמו חיישינן שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם וממנו נפל ואע"ג דלא שהה ומ"ד שלא שהה מוקי למתני' במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו הילכך בהעברה בעלמא לא חיישינן למידי דבכי הא לא שייך למיחש שמא נפל ממנו גט זה ונזדמן שהוא כשם הגט שאבד דחששא רחוקה היא הואיל ולא הוחזק שם אחר באותה העיר (וכעין שיטת הרא"ש ז"ל) אלא דס"ל להאי מ"ד דחוששין אנו שמא נדרס ונדחף גט האבד וגט זה הנמצא הוא מכבר הואיל והשיירות מצויות ודוקא אם שהא חיישינן דאיכא תרתי שמא נדחף שלא מדעת ושמא בשהיותו הרגיש בגט ומצאו ונטלו בידו והלך לו וכעין סברא זו כתב הרשב"א ז"ל לשיטתו אלא דהוא ז"ל מפרש דהני תנאי פליגי בהא דמר חייש שמא נדרס אף בהעברה ומר לא חייש אלא בשהא הואיל ואיכא תרתי ולמאי דמפרשינן לא פליגי לדינא מידי אלא באוקימתא דמתני' פליגי דבהוחזקו איכא חשש נפילה ואפי' בהעברה בעלמא חוששין אבל בלא הוחזקו אלא דשכיחי ליכא חששא דנפילה כדאמרן כ"א חששא דנדרס איכא ודוקא בששהא דאיכא תרתי א"נ דחששא דנדרס ונדחף גופא לא חיישינן אא"כ שהא שם אבל לא בהעברה בעלמא ומתוך מ"ש יתבאר לנו דעת הרמב"ם ז"ל בזה שכתב בפ"ג הל' ט' אבד במקום שהשיירות מצויות אם מצאו מיד ועדיין לא שהא אדם שם מן העוברים הרי הוא בחזקתו הוחזק באותו המקום איש א' ששמו כשמו שבגט חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הואיל ועבר אדם שם ואע"פ שלא שהה ע"כ והראב"ד והרשב"א ז"ל השיגו עליו דמאי שנא במקום שהשיירות מצויות להוחזקו ולמה כתב בזה שלא שהה ובזה חשש אם עבר אע"פ שלא שהה והה"מ ז"ל מיישב שם דבריו דהא דקאמר הוחזק באותו מקום אשיירות מצויות קאי ומשום דאיכא תרתי לריעותא חוששין בעבר אעפ"י שלא שהה וע"ש ולע"ד אינו מן הצורך לדחוק כ"כ בדברי הרמב"ם ז"ל אלא הא דכתב הוחזק כו' חלוקה אחרת היא דבכה"ג חוששין אם עבר אע"פ שלא שהה אע"ג דלא שכיחי שיירות אבל במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו אין חוששין אא"כ שהה ומהטעמים שביארתי ודבריו נמשכין אחר דברי הרי"ף ז"ל שכתב ראינו לגאון שפסק הלכה שלא שהה אדם שם ומסתברא לן בכי האי מילתא דאיסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון חיישינן שמא ממנו נפל וצריכין אנו לסימן מובהק כו' ע"כ הרי שלא פסק כמ"ד אם עבר אלא בהוחזקו אבל במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו לא והר"ן ז"ל מיישב דבריו שם לחד שיטתא כמ"ש הה"מ ז"ל לדעת הרמב"ם ולענ"ד נ"ל כמ"ש דהיא ז"ל מפרש דהני תנאי לא פליגי לדינא אלא לפי אוקימתא דמתני' (ועוד דלא הוי ליה לפסוק כרבה ב"ב חנה שם נגד רב יהודה אמר שמואל דהוא בתראה אלא ודאי כדאמרן). ודע דהטור בסי' קל"ב כתב וז"ל וכן אם ראה שעבר אדם שם פסול אפי' לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו שני יוסף ב"ש ואפי' היה עכו"ם שעבר שם וכתב הב"י ע"ז ובשיעור לאלתר כתב ג"כ כשיטת הרא"ש דהוי שלא עבר אדם שם ולא חילק בין השיירות מצויות לשאינן מצויות ולא בין הוחזקו ללא הוחזקו ע"כ וכן נמשך אח"ז בש"ע שם ותימה רבתי איכא הכא שהרי הרא"ש ז"ל לא כתב שם אלא שיטת רב אלפס ז"ל כמ"ש לעיל ולא מצינו לחד מ"ד דס"ל הכי אח"ז מצאתי להב"ח שהקשה כן ופי' שם בדוחק דברי הטור כפי שיטת הרא"ש וע"ש ולענ"ד ט"ס הוא וצ"ל אלא הוחזקו כו' וכדסיים שם הטור והיכא שלא הוחזקו שני יוסף ב"ש ולא שכיחי שיירות מחזירין אותו בלא סי' אפי' שהא כדי שיעבור אדם שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:3:1)

**תני בר קפרא אפי' הניחו בן מאה שנה.** בבבלי דף כ"ח אמר רבא ל"ש אלא זקן שלא הגיע לגבורות אבל זקן שהגיע לגבורות לא איתיבי' אביי המביא גט והניחו זקן בן מאה שנה (כך היא גי' הרשב"א ז"ל ובספרים שלפנינו אפי' בן מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים תיובתא ואב"א כיוו דאיפליג איפליג ופי' רש"י ז"ל אפליג ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים קרוב למות הוא נראה שהוא ז"ל מפרש הא דקאמר בן מאה לאו דוקא דכאלו מת נחשב הוא אלא מבן תשעים עד מאה כיון דאיפלג אפליג ולפיכך פי' עד תשעים קרוב למות הוא וכן משמע מהב"י סי' קמ"א שכתב על דברי רמ"ה שהביא הטור שם ודוקא בזקן שהוא פחות מבן פ' או מבן ק' שנים ולמעלה אבל מבן פ' עד בן ק' לא. וז"ל והרמ"ה רצה לחוש לכתחילה למימרא דרבא וכשינוייא דאב"א ומפרש בן פ' ובן ק' כפשוטה ושלא כדברי רש"י עכ"ל. והרשב"א ז"ל פסק כאביי דלא סמכינן אהאי שינוייא והביא ראיה מדקאמר הכא אפילו הניחו בן מאה שנה משמע דטעמא לאו משום דאיפלוג דא"כ מאי אפילו אדרבה כשהגיע למאה טפי עדיף עכ"ל (ולגי' רש"י ז"ל ולפירושו דגריס בגמרא אפילו ה"ק מבן פ' עד צ' חוששין ומני עד ק' כיון דאיפלג איפלג והיינו אפילו) וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מה"ג הלכה כ"ח שכתב הניחו זקן סתם ולא חילק כלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:3:4:1)

**תמן משעה ראשונה כו'.** הכי משני רבא בבבלי שם ומסיק דשמא מת לא חיישינן ושמא ימות תנאי היא דר"מ לא חייש ור' יהודה חייש והלכה כר"י וכן פסק הרמב"ם ז"ל בריש פ"ט מהל' תרומות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:4:3:1)

**ועוד שלשה הוסיפו עליהן כו'.** וכן פסק הרמב"ם שם הל' כ"ט ועל היוצא ליהרג כתב מב"ד של עכו"ם וכלישנא בתרא דרב יוסף שם דבב"ד של ישראל כיון דנגמר הדין לא חיישינן דילמא חזו ליה זכותא דמילתא דלא שכיחא היא. וסיים שם ואם היה גט א' מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נתנו לה ה"ז ספק מגורשת ע"כ ומדבריו משמע דאפילו בדיעבד בחזקת שהוא קיים חשבינן ליה וכן משמע מתשו' להרמב"ן סי' קכ"ח הביאו הב"י בסי' ע' וע"ש עיין בפ' האשה בתרא הל' ה' במראה ד"ה שקעה ספינתו בים מ"ש בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:5:3:1)

**לית הדא פליגא על ר"י כו'.** משמע דר' בא דמפרש טעמא משום תנאי גיטין ובהקפדת הבעל תליא והכא אפי' כמ"ד שומר שמסר לשומר פטור אבל בעלמא לא מצי אמר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואפי' לכתחילה להאי מ"ד וכן פי' הרשב"א ז"ל אבל התוס' בד"ה כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל כתבו אפי' למ"ד בהמפקיד שומר שמסר לשומר פטור שהרי מסרו לבן דעת ואין יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר מ"מ לכתחילה אין לו לעשות ועיין לעיל פ' הכותב הלכה ח' ד"ה תריי שם כתבתי דמשמע נמי מהסוגיא שלא כדברי התוס' וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:5:3:2)

**אף בקידושין כן.** מהכא משמע דבעיא דלא איפשיטוא היא והמרדכי בריש פ' האיש מקדש כתב פסק הקדוש מרוד"ש דהעושה שליח לקדש לו אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפי' איתנוס בדרך אינו יכול לעשות לו שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט וה"נ האיכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי גט אשה מתגרשת בע"כ הילכך לא הוו מילי שהרי השליח יכול לגרשה בע"כ דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קידושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הילכך הוו ליה מילי ע"כ ומביאו הב"י באה"ע סוף סימן ל"ה ובהגהות רב אלפסי פ"ב דקידושין נמצא כתוב דאם מסר לו שטר לקדשו בו יכול לעשות שליח אחר ע"ש ומביאו הד"מ שם ולטעמא דפסק הקדוש אפי' בשטר נמי לא וכן משמע מהכא דקאמר לא ביד כל אדם מצוי לקדש ולא ידעתי אם נעלמה מהם סוגיא דהכא שלא הזכירו מזה כלום והב"ח שם הקשה על פסק הקדוש וכתב דדבר זה לא אשכחן בתלמוד ומשמע דלגמרי הוקשו קידושין לגירושין עכ"ל ותלמוד ערוך הוא כאן ועיין לקמן. ריש פ"ד דמשמע בפשיטות שאין יכול לעשות שליח אחר בקידושין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:6:3:1)

**חלה השליח.** בבבלי בעי שליח דשליח משוי שליח או לא ופשיט לה הכי ופסק הרי"ף ז"ל דוקא חלה השני או נאנס וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה"ג ודלא כיש סוברים דשליח השני משוי אפילו בלא אונס דבקמא דוקא בעינן חלה מפני שעשאו בעל ואפשר שהוא חפץ בו יותר מבאחר אבל בשליח השליח כיון שאין הבעל יודע בהן לא איכפת ליה כלל בין ב' לג' (וכן עלה על דעת הר"ן אלא שכתב מפני שהרי"ף מחמיר) ולדעתי הא ליתא משום דאמרינן כמו דסמך הבעל על הקמא בשליחותו סמיך עליה נמי בהא שאם יארע לו אונס ויעשה שליח אחר שיהא כיוצא בו נאמן בשליחותו ושליח השני נמי דוקא אם חלה או נאנס כדמשמע מהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:2:1)

**כלום אמר ר' יוסי אלא בקיים.** בבבלי דף ל' מפרש רב במכרי כהונה ולויה ושמואל אמר במזכה להן ע"י אחר ועולא מוקי לה כרבי יוסי כולהו כרב כו' כעולא נמי לא אמרי כיחידאה לא מוקמי והרמב"ם בפ"ו מהל' מעשר הל' ו' פסק כרב ושמואל שכתב ומזכה להן ע"י אחר לאותו כהן ולוי או עני שהלוו' ואם היו רגילין ליטול ממנו והוא רגיל שלא יתן אלא להן אינו צריך לזכות ע"י אחר והכ"מ לא נתן טעם שם למה לא פסק כר' יוסי שהרי הוא בעצמו פסק בפ"ט מהלכות בכורים כר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה וצ"ל דסמיך אדהכא דלא דמי דלא אמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה אלא בשכבר בא חליפיו ביד כהן וכן בההיא דהשוכר את הפועל למחצה לשליש ולרביע פסק בפ"ד ממתנות עניים כר' יוסי ילקט בנו אחריו מטעמא דקאמר התם עניים גופייהו ניחא להו כו' כתירוץ התוס' שם ד"ה ואמר שמואל ע"ש. ומשמע נמי מדבריו דהא דקאמר בגמרא במכרי כהונה ולויה לאו דוקא אלא אעני נמי קאי והכא דחי לה ויש מכר לעני ויש לפרש הא דהכא דתירוצא הוא ויש מכר לעני שמצינו גם בעני כן במי שרגיל ליתן לו מעשרותיו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:2:2)

**הא משלו מפריש.** אפילו בשלא הלוהו ע"מ כן ובבבלי לא נחית להאי דיוקא וכן הרמב"ם העתיק התוספתא כפשטה בפ"ו ממעשר הלכה כ' ולא כתב מזה כלום ואפשר דס"ל דהיינו הך והא דקתני ע"מ כן לאו דוקא. אלא דיש לדון לענין חזרה דלמאי דדייק הכא לקמן דמלוה אינו יכול לחזור בו מדקתני וזכה העני במה שבידו ומשום דמתחלה הלוה על מנת שלא לפרוע אפשר לחלק בהא דאם לא הלוהו ע"מ כן אלא שאח"כ אמר לו להפריש איכא למימר דיכול המלוה לחזור. ולטעמא דמפרש בבבלי דכהן בבה"ב חוזר משום דלא משך הימנו הפירות כדתנן נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו אבל בה"ב בכהן אינו חוזר כדפירש רש"י משום דאין לו למשוך ממנו כלום או מצי הדר ביה אפשר נמי לומר דבכה"ג שלא הלוהו מתחילה ע"מ כן לא מיקרי נתינת מעות על הפירות ובה"ב בכהן נמי חוזר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:3:1)

**לית כאן אינו חושש.** ובבבלי מקיים הנוסחא במתני' אינו חושש שמא העשיר העני וכן בענינא דתקנתא דתקינו אם מתו מפריש בחזקת עני ישראל ואם העשיר לא תקינו אלא אינו מפריש ומפרש טעמא דעשירות לא שכיחא והילכך לא תקינו אם העשיר ופשיטא דאין לחוש שמא יעשיר ואפשר דהכא נמי ה"ג לית כאן אלא אינו חושש אבל חושש הוא אם העשיר העני כלומר הא דקתני במתני' אינו חושש שמא יעשיר הוא דאינו חושש אבל אם העשיר חושש ואינו מפריש דלא דמי למתו כהן או לוי שמפריש כדפרישית טעמא בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:5:1)

**ובלבד שירשו קרקע.** וארישא קאי כדפרישית שאז צריך רשות ורשותא מיהא מהני אבל בירשו כספים אפילו יתנו רשות לא מהני כיון שאין מוטל עליהם לפרוע חוב אביהן הרי הן כנכרים דעלמא והרי החוב כאבוד ואין מפרישין על האבוד כן פי' הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות וכן הרשב"א ז"ל להא דקאמר ר' יוחנן בבבלי יורשין שירשו קרקע ודלא כפי' התוס' בד"ה תניא דאסיפא קאי וכן נראה מפי' רש"י ז"ל במתני' אלא כדמשמע מהכא וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז שם אבל ירשו כספים אין רשות היורש מועלת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:7:5:2)

**לית ציבור כוליה עתר.** כתב הרמב"ן שם מלוה ע"פ היתה שהלוום להיות מפרישין עליהן מחלק צדקה וקופה שקבלו עליהם וארכו הימים ומתו האבות ונשארו הבנים ובאו להפריש על עצמן ואמרו חכמים שאין ציבור כולו עשיר ור"ל שאם נתנו להם רשות מפרישין ואע"ג דאמר לעיל אבל ביורשי עני אין עוני נחלה ולומר שאפי' נתנו לו רשות אינו מפריש עליהן התם במלוה עני אחד שאם הוא עני אפשר שאין עוניי ירושה לדורות אלא גלגל הוא שחוזר בעולם אבל ציבור אין כולם עשירים ולפיכך מפריש עליהן ברשותן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:2:1)

**רבי אלעזר כו'.** ובבלי דף ל"א מהפך הגי' דר"א לדר' יוחנן אליבא דר"א דמתני' וכן קאמר התם דחלוקין חביריו על ר' אלעזר מההיא מתני' דמקואות ופסק ברמב"ם ז"ל בסוף פ"ה מהלכות תרומות כחכמים שכתב שם מצאן שאבדו ה"ז חושש לכל מה שתקן שמא לא הפריש עליהן אלא אחר שאבדו לפיכך מפריש תרומה שניה וכן כתב בפ"ז ממעשר הלכה ד' ה"ז חושש לכל שהפריש והתי"ט כתב על מה שפי' רש"י ז"ל ה"ז חושש ואם לא אכלן צריך להפריש אבל הרמב"ם לא התנה שאם לא אכלן ומשמע ודאי שאע"פ שאכלן מחויב הוא להפריש התרומה והמעשרות מפני חששא זו ע"ש שנתן טעם לדברי הרמב"ם לדעתו משום שפסק כחכמים שחייב למפרע על כל מה שתקן א"כ חששא מעלייתא היא והילכך אין לנו לחלק בין נאכל ללא נאכל עכ"ל ולענ"ד אין לנו הכרח לפרש כן בדברי הרמב"ם שהרי לא כתב אלא חושש לכל מה שתקן לכל שהפריש ולא כתב על מה שאכל כמו שכ' בריש פי"ב ממעשר גבי הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות כו' אוכל על פיו בשבת ולא יאכל מאותן הפירות למוצאי שבת עד שיעשר דמאי על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר וע"ש וטעמא דהתם מתחילה בחזקת דמאי ובספק שלא הופר' עליו מעולם הוא אלא שבשבת התירו חכמים לאכול על פי עם הארץ והילכך במ"ש מעשר עליו אבל הכא בחזקת שהופרשה מתחילה היא אלא שנולד לנו הספק לאחר זמן וכדמשמע האי סברא הכא מהא דלקמן תמן למפרע כו' דאפילו לרבנן קאי כדפרישית בפנים ואפי' אם נפרש להא דלקמן אליבא דר"א היא מ"מ הסברא מוכרחת היא מדקאמר ברם הכא מכאן והילך נתקלקלו דקשה מ"מ אמאי מפריש עליהן לאחר מעת לעת של הנחה (להאי מ"ד אליבא דר"א) שמא כבר אבדו אלא לאו מטעמא שהובררה התרומה ומה שאכל בחזקת מתוקן הוא וכן לרבנן משעת הנחה דמאי שנא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:4:1)

**יין מגיתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין עד מ' יום.** כן פסק הרמב"ם בפ"ה מתרומות הל' כ"ה ואע"ג דפסק שם הלכה כר' יודה דמתני' בג' פרקים כו' יין מגיתו שאני שאינו רגיל להחמיץ תוך מ' יום ובין לקולא בין לחומרא כחכמים דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:4:2)

**בדק חבית להיות מפריש עליה כו'.** ואפי' לרבנן דס"ל בפ' המוכר את הספינה דף פ"ד יין וחומץ מין אחד היינו כשמתכוין לתרום מן החומץ אבל היכא שנתכוין לתרום יין ונמצא חומץ הוי ליה תרומה בטעות כ"כ התוספות בריש נדה ואפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה כדפסק הרמב"ם שם הל' כ"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:4:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:4:3)

**מה דאמר ר' יוחנן בשמצאו חומץ דיהא.** משמע מהכא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי לא פליגי אלא דמר מיירי בחומץ דיהא ומר מיירי בחומץ ברור וכן הוי משמע משיטת הבבלי בפ' המוכר פירות דף צ"ו אליבא דדרומאי דמתני התם משמיה דרבי יהושע בן לוי כדקאמר הכא ג' ראשונים ודאי יין והאחרונים ודאי חומץ ואמצעיי' ספק ומוקי לה בחלא סיפתקא דאי לאו דעקר תלתא יומי לא הוה משתכח חלא סיפתקא וא"כ אפשר ר' יוחנן נמי מודה בכה"ג אלא דלא מיירי בהכי אבל בלשון הב' שפי' שם הרשב"ם כתב דרבי יותנן לא ס"ל הך סברא לחלק בין חומץ חזק לחלש וכן נראה מדברי הרמב"ם שפסק שם הלכה כ"ד כר' יוחנן ולא חילק כלום ואע"ג דרבי יהושע בן לוי פליג עליה וקי"ל כוותיה לגבי רבי יוחנן משום דרבא קאי כוותיה דקאמר בפ"ב דע"ז כל דריחי' חלא וטעמיה חמרא חמרא והאי כשיטת רבי יוחנן אתייא כדקאמר התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:5:1)

**הדא אמרה מתיישן חייב באחריותו עד החג.** למאי דפרישית בפנים דעל מיושן קאי וכן פירש הרשב"ם על הא דאמר התם דף צ"ח ומיישן והולך עד החג וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות מכירה הלכה ו' אבל הרא"ש ז"ל פירש דעל ישן משל אשתקד קאי ולהאי פירושא נמי אפשר לפרש פשיטותא דהכא מדקאמר לעיל חייב באחריותו עד החג ובמתני' קתני ישן משל אשתקד סתמא משמע דאפי' בשאין עומדין בגליל מיירי אלא במקום שבוצרין קודם החג וטעמא משום שצריך לעבור עליו זמן הבדיקה וחייב באחריות עד חג הבא וש"מ בכל שנה ושנה הוא בודק:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/3:8:5:2)

הדרן עלך כל הגט