## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 9

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:1:1)

**המגרש.** ומה אם גרושה חמורה לכל. בבבלי דף פ"ג קאמר בתשובת ר"ע הרי שהיה זה כהן כו' וק"ו ומה אם גרושה שהיא קלה אסורה מצד גירושין שבה שאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה אשת איש חמורה לכ"ש וקאמר התם דהאי פירכא הוי למ"ד דבחוץ פליגי ר"א ורבנן אבל אם אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוגי מודו ליה רבנן לר"ת דאי למ"ד בע"מ פליגי לא הוי פירכא דהא אכתי גרושה אצל הפלוני בזנות היא שלא אסרה עליו אלא להנשא לו והאי פירכא אחריתא הרי שהלכה וניסת לאחר וכו' למ"ד בע"מ פליגי כדקאמר התם דר"ע מספקא ליה במאי פליגי ולשיטתא דהאי תלמודא דבחוץ פליגי כדקאמר בהדיא לעיל בדברי ר"ע שפיר נמי פריך לה והיינו דליחול עליה איסור גרושה אח"כ והשתא נמי ק"ו דחל עליה מעיקרא איסור א"א החמור כדאמר התם אלא דהאי ש"ס מוסיף בה דברים היינו הך ולהאי פירכא בתרייתא והלכה וניסית כו' צ"ל דס"ל להאי ש"ס דבע"מ נמי פליגי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:6:1)

**זאת אומרת שחשו.** וכן היא מסקנת הבבלי בדף פ"ד דמה"ט לא מוקמי לה כרשב"א דס"ל בפ' הזורק צריך ליטלו הימנה כו' משום דרבי נמי מודה בהא הואיל וקנאתו בנתינה קמייתא לפסול בו לכהונה וכבר נתבאר זה בפ' הזורק הלכה ב' ד"ה דרשב"א ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:1:7:1)

**כל שאילו בתניי כו'.** דכל שפוסל בע"פ הוא דפוסל בכתב ועיין לעיל בפרק כל גט הלכה א' במ"ש שם מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:2:1:1)

**צריך שיאמר הרי את בן חורין הרי את של עצמך.** והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' עבדים הל' ג' כתב הרי את בן חורין או הרי את של עצמך ולא כתב הכ"מ טעמו ופשוט הוא מדבעי בבבלי דף פ"ה כהאי דרבי מנא דהכא אמר לאשה הרי את לעצמך מהו ופשיט לה מעבד ומה עבדא דקני ליה גופיה כי אמר ליה הרי את לעצמך קני גופיה אשה דלא קני ליה גופא לכ"ש ושמעינן מינה דאין צריך שיאמר לשתי הלשונות והאי תלמודא לשיטתיה אזיל דס"ל שצריך שיאמר לשניהם והילכך לא פשיט לה לבעי' דרבי מנא. והתי"ט כתב כאן בהא דרבי אחא דקאי נמי אגט שיחרור ופי' פירוש דחוק מאוד וזהו לפי שראה בספרי הדפוס מצוין על מתניתין גופו של גט כו' אבל אין לנו רמז לציון זה ופשוט הוא דדברי רבי אתא ארישא דמתניתין מתפרשין כדפרישית בפנים והאמת יורה דרכו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:6:1)

**כל ההין פירקא דרבי מאיר כו' לפום כן צריך מימר דר"מ היא.** משמע דר' מנא ורבי יוסי בהא פליגי דרבי מנא סבר דמתני' דהכא נמי תצא והילכך מהאי טעמא לא מוקי רב מתניתין כרבנן ורבי יוסי סבר דמתניתין דהכא לא תצא ומתניתין אפילו כרבנן מצינן לאוקמה אלא דרב מילתא אחריתא קמ"ל דרישא כתב בכתב ידו כו' אפילו כר"מ אתיא כדפרישית בפנים ואזלי לשיטתייהו דרבי מנא אמר נמי בפ' הזורק הלכה ה' אף המגרש כלומר מתניתין דפרקין נמי כר"מ אתייא ורבי יסא קאמר ליה התם לית פירקא דידכון משום דס"ל מתני' דהכא כרבנן והא דלא חשיב הני שלום מלכות כו' משום דהתם תצא והכא לא תצא. ומסקנת הפוסקים כרבי יוחנן בבבלי דף פ"ו דאמר לעולם לא תצא והשתא מתני' אתיא כד"ה ומ"מ סיפא יש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד דמפרש לה רב לעיל דבכתב ידו מיירי וכן מסיק לה התם דדוקא בכתב ידו ועד אחד אבל בכתב סופר ועד אחד לא מיכשר הא לא אתיא כר"מ דלדידיה אפילו כתב סופר ועד כשר כדבעינן למימר לקמן הל' ח' ד"ה כיני מתניתא ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:3:6:2)

**הלכה כרבי אלעזר.** בבבלי שם פליגי רב ושמואל רב אמר הלכה כר"א בגיטין ושמואל אמר אף בשטרות ופסק הרמב"ם בפרק י"א מהלכ' מלוה הלכה ב' כשמואל וכן דעת התו' ורוב הפוסקים דלא כמשמע מדברי הרי"ף שלא הביא אלא להא דרב. ומ"מ לענין כתב שאינו יכול להזדייף דקי"ל בגיטין כשר מטעמא דקי"ל כר"א דעדי מסירה עיקר כמבואר בפ"ב הלכה ד' אפילו הכי בשאר שטרות פסול דגזירת הכתוב הוא דכתיב למען יעמדו ימים רבים ובעינן דבר הראוי לעמוד כרבי אלעזר בבבלי פרק ב' דף כ"ב דאמר לא הכשי' ר"א במתני' התם אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא ואע"ג דרבי יוחנן פליג עליה התם וס"ל קרא דלמען יעמדו עצה טובה קמ"ל והלכתא כוותיה דרבי יוחנן לגבי דרבי אלעזר בכל מקום דהוא רבי' דרבי אלעזר מכל מקום בהא לית הלכתא כרבי יוחנן כדכתב שם הרא"ש ז"ל מדפריך סתם תלמודא התם לעיל בשטרות והא בעינן דבר שאינו יכול להזדייף וכן דעת הרמב"ם ז"ל שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:4:2:1)

**כד שמעון גרסינן.** ועיין דוגמתו בפ' התקבל הלכה ה' ומה שכתב שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:1)

**מודהרבי יוחנן שאם הזכיר גירושין כו'.** בבבלי דף פ"ו מפרש אליבא דרבי יוחנן זמן אחד לכלן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס ומשמע דאף על פי שהזכיר גירושין לכל אחת אם כתב זמן אחד לכלן כללא הוי. ושמא דהכא נמי בשכתב זמן לכל א' הוא והיינו דקאמר שהזכיר גירושין שהרי כשכותב ביום פ' גירש פ' כו' וביום פ' גירש פ' ממיל' גירושין לכל א' הוי':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:2)

**מיליהון דרבנין אמרין שאין פרטו של ר"מ כללו של רבי יהודה.** כדפרישי' דמלתיה דרב יוחנן שאמר בשם רבי ינאי אליבא דרבי יהודה אזלא דהלכתא כוותיה לגבי דר"מ. וכמבואר נמי בהאי תלמודא בריש פרק ג' דתרומות דקאמר התם רבי יותנן בהדיא כן ואי קשיא הא אכתי לא מיתוקמא מילתיה דרבי יוחנן כרבי יהודא דהא רבי יוחנן אמר ושואל אני בוי"ו ועל הכל חתם ורבי יהודה' קאמר התם ולא לך ולא לך פרטא הוי וחייב על כל אחד ואחד הא ליתא דהתם טעמא דרבי יהודה משום הכי הוא דכשאמר בוי"ו קאי שבוע' אכל אחד ואחד והוי כמו שאמר ולא לך שבועה ולא לך שבועה והכא נמי וי"ו מוסיף על ענין ראשון הוא והוי כמעידין על שאילת שלום ועל הגט ובהא לק"מ אלא דראי הוי אמרינן לרבי יהודה התם לא לך כללא הוי ואינו חייב אלא א' והיינו ע"כ מטעם דשבועה קאי על הכל ביחד דלא אמר פעם אחת לכלן בהא הוי קשה לרבי יוחנן מ"ט מחלק בין ושואל לשואל בלא וי"ו הא אפי' בשואל אני על הכל חתם כדרבי יהודה דהתם. ובבבלי שבועות שם קאמר רבי יוחנן דפליג נמי על שמואל ומפרש הכל מודים בולא לך שהוא פרט לא נחלקו אלא בלא לך שר"מ אומר פרט ורבי יהודה אומר כלל ולפי סוגיא דהכא אי אפשר לפרש כן אליבא דרבי יוחנן דהא קשיא שואל אני כו' כמבואר ואזלא סוגיא דהכא כפי הגי' בספ' ישן שמביאין התוס' שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:6:2:3)

**אם אמר חטה ושעורה וכוסמת גרסינן.** כדמוכח ממתני' דהתם דלא פליגי אלא בהא ובשבועות שם בהאי תלמודא נמי הגי' משובשת ואין להעמידה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:1:1)

**עד אחד עברי ועד אחד יווני ועד אחד יווני ועד אחד עברי.** ובנוסחת הבבלי עד א' עברי ועד א' יווני עד אחד עברי ועד אחד יווני וזהו לפי גי' רש"י ז"ל וגריס נמי בשניהם באין מתחת זה כו' ולפי פירושו שיש לו דרך אחרת בסיפא דמתני' ופי' שלא חתמו בשיטה אחת כו' ומה שפירשתי בפנים הוא על פי' הרמב"ם ז"ל במשנה וכן פי' הר"ב וכן הר"ן ז"ל ולפי זה מתיישב נמי הגי' שלפנינו בכאן וכמבואר. ומה שכתב התוס' י"ט ע"פ הרב והרמב"ם ולא הבינותי זה שאם הוא כדרך שכותבים הגוים ללשונות' בארצות' שבסביבותינו אשכנז צרפת ספרד אטליא אם כן היאך אפשר לומר דשמא אחרונים הפכו כתבם לסדר שכתבו העדים הראשונים ע"כ. ולא הבינותי מה דקשי' ליה שבודאי כתבם אי אפשר להפוך אלא חתימת שמם כפי הנקרא מכתב' הוא שהפכו לסדר הראשונים שכן כתב הרמב"ם שם וכשיהיה כתוב לפי זאת הצורה אין ספק ששני העדים העברים על הגט הראשון חתמו וכמו כן גט גט השני עדים יוונים על הראשון חתמו ואי ראובן בן אברהם עד אפשר להם כפי הנראה לפנינו שם עד היווני שמעון בן יעקב עד שיחתמו אלא כמו שציירנו ע"כ ר"ל שבודאי הוא יעקב בן דן כפי כתבם ולשונם ועל הגט השני הוא מעיד אלא שאנחנו חוששין שמא הפך חתימתו כמו העברי שלפניו ושמו דן בן יעקב וחתם מן הימין אל השמאל שמו מתחילה תחת הראשון ואחר כך בן ואחר כך שם אביו כדרך העברי ולהעיד על גט הראשון נתכוין אף על פי שנראה לפנינו שכדרכו חתם לפי שאי אפשר לו להפוך חתימתו בענין אחר דודאי אינו יכול להתחיל לחתום שמו תחת הראשון ולחתום מן השמאל אל הימין כדרכם שהרי העדים צריכין להתחיל לחתום בראש השיטה וחתימתו צריך שתהיה תחת עד העברי. וגם מתיבת עד ודאי לק"מ שאם כן היה לו לכתוב עד מצד השמאלי כדרך העברי הא ליתא חדא שיש לומר זה עד היוני רוצה שתהא חתימתו נקראת כדרכם ולא להתחיל מתיבת עד ועוד דבלאו הכי אין לדקדק מתיבת עד דלא כתב הרמב"ם לצייר שם בתיבת עד אלא להורות לנו אילו היה כתוב כך היה דרך להכשיר שני הגיטין כפי המובן מריש דבריו שם והרי בגמרא מסיק דלא כתב עד ואפי' לתירוץ השני שם דקאמר ואב"א דכתוב עד ודידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב היא זה לאו קאי אלא על חתימת העברים ואהא דפריך ליתכשר בשנים הראשונים אבל בחתימת היונים השניים הרי יש לנו ספק אם יעקב שמו או דן שמו ולא שייך האי תירוצא אלא ודאי כמה שאמרנו וכן עד היוני השני יש חשש שמא לא גד שמו אלא נתן שמו והוא בן גד וחתם כדרך העברי ונמצאו ארבעתן על גט הראשון חתמו וכך מתפרשין המה דברי הר"ב דחיישינן כו' כשבאו ב' היונים לחתום תחתיהן הלכו גם הם מן הימין אל השמאלי כסדר כתיבת העברי. ר"ל על סדר החתימה כמו שכתבתי. (וכך י"ל דברי רש"י ז"ל שהבאתי בפנים שמה שכתב שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון כו' ר"ל כפי שאנו קורין חתימתן מן הימין אל השמאל שהרי הוא ז"ל כתב שחתמו בלשון יונית כו' ואין שמו יוסף אלא שמעון כפי שקורין וכותבין מן השמאל אל הימין אבל אנחנו חוששין שמא הפכו ונמצא שמו יוסף וחתם בדרך העברי). ועולין דברי הר"ב והרמב"ם כאחד וכהוגן בלי שום פיקפוק. ומ"ש הר"ב ה"ג עד אחד עברי עד אחד יוני עד א' עברי עד אחד יוני באין מתחת זה כו' זהו לאפוקי מגי' רש"י דגריס עד א' עברי ועד אחד יוני באין מתחת כו' ועד אחד עברי ואחד יוני באין מתחת כו' כמבואר בדבריו וכבר כתבתי דלפי פי' הר"ב והרמב"ם אפשר לפרש גם לפי הגי' דהכא במה שנשתנית כמבואר וכמה דפרישית בפנים. ולפי שיטתא דהאי תלמודא גי' דהכא מדיוקת היא דמשמע מסוגית הגמרא דטעם הפסול הוא משום הרחקת עדים מן הכתב בענין אחר וכאשר יתבאר בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:2:1)

**ועברי גבי יוני לא בענין אחר הוא.** אבל בבבלי קאמר דהאי טעמא ליתא דלא יהא אלא מלאהו בקרובי' דכשר והטעם הוא דחיישינן שמא גונדלית חתמו כדפרישית במתני' וכמה שנתבאר לעיל. ואיכא למידק לשיטתא דהאי תלמודא דמשמע דלא חייש לגונדלית אלא דטעמא משום הרחק ב' שיטין א"כ מ"ט לא דייק מרישא דגט השני פסול ומשום הרחק בענין אחר הוא ולמאי דפרישית בפנים בלשון האח' דכל שהוא דקאמר אפילו הענין אחר אינו ממלא כל הב' שיטין אלא בשיט' אחת הוא לק"מ דכי הא לא מצי לדייק אלא מסיפא וכלומר דאע"ג דהב' יונים חתומין זה אחר זה והיה לנו להכשיר גט השני שמעידין היונים עליו אפ"ה פסול משום דהעברי שלפניהם מפסיק בין הכתב לחתימתן והיינו מ"ש דגיר' דהכא במתני' מדיוקת לפי שיטתא דהאי ש"ס:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:2:2)

**רבי דוסתי ברבי ינאי אומר מלא חתימת העדים.** וכן הוא בתוספתא כאן ובשלהי ב"ב ומשמע דפליגי אברייתא דלעיל והתוס' בפר' גט פשוט דף קס"ב ד"ה פחות מכאן כשר כתבו ע"ז ונראה לר"מ ולר"ת דמן הצד מיירי כלומר בגליון שלפני חתימתן ולרבי צריך שיהא בשוה עם כתב השטר שלא יהיה שום חלק לפני החתימה ועיין בהרא"ש שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:3:1)

**צריך להזכיר ענינו של גט עמו.** נראה דרבי זעירא ורבי בא פליגי אליבא דרב במה שכתב הרא"ש שם שאם לא החזיר ענינו של שטר בשטה האחרונה פסול שלא נעשה כתיקון חכמים ולרבי בא אפילו לא החזיר כשר אלא שאין למדין משיטה האחרונה כדעת רוב הפוסקים כדמוכת מסוגית הש"ס שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:4:1)

**אני אומר אפילו בעד אחד ודיין אחד מקוים.** וזהו כרב יהודה אמר שמואל בבבלי כתובות דף כ"א עד אחד ודיין אחד מצטרפין ולא קיימא המסקנא הכי דמאי דקא מסהיד האי לא מסהיד האי ואין מצטרפין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:4:2)

**ואנו איחרנו את זמנו.** וכן אמר בבבלי שם דף קע"א ומטעמא דפרישי' ואפילו במקום דליכא חששא זו כגון שהוזכר זמן השטר וסכום המעות בשובר אפילו הכי צריך לכתוב כן אם לא כתב בשטר דאיקני מחשש שיטרוף הלקוחות שקנו מהלוה קרקע שקנה בין ההלואה לזמן הכתיבה שלא כדין כדמוכח מסוגית הש"ס פ' מי שמת דף קנ"ז וכמבואר בטחה"מ סי' מ"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:7:4:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:7:4:3)

**צריכין הדייני' מכירין את הנדונין.** זה הדין נלמד ממתני' דגט פשוט כותבין גט לאיש כו' ובלבד שיהא מכירן וה"ה בשאר שטרות וכך הם דברי הרמב"ם בפ' כ"ד מהלכות מלוה הלכה ג' אחד השטרות הנכתבין לא' שלא בפני חבירו וא' השטרות שאין כותבין אלא מדעת שניהם כו' כלן צריכין שיהו העדים מכירין השמות שבשטר שזהו פ' בן פ' וזהו פ' בן פ' שמא יבאו שנים ויעשו קנוני' וישנו שמותיהן בשמות אחרים ויודו זה לזה ע"כ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:4:1)

**הדיינין חותמין אף על פי שאינן יודעין לקרות כו'.** כברייתא דר"ת בבבלי פ' שני דייני גזירות דף ק"ט וכתב הר"ן שם בשם הרא"ה ז"ל דדוקא מה שיש בגוף השטר אין צריך לקרות אבל מ"מ צריכין הם לראות מי הם המלוה והלוה כדי שלא יהו קרובים לדיינים ולא לעדי' המעידין בפניהם והרמב"ם בפרק י"ו מהל' טוען סתם דבריו עיין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:5:1)

**כיני מתניתא כתב סופר ועד כשר.** זהו כשמואל בבבלי דף פ"ו גבי מתני' דג' גיטין כו' יש בו זמן ואין עליו אלא עד דמכשיר אפילו כתב הסופר ועד א' דגריס במתני' דהכא כתב סופר ועד אבל לרב התם חתם סופר ועד שנינו וכדמוקי רבי ירמיה בבבלי הכא. ולמאי דקי"ל כרבי יוסי דאמר בפ' התקבל מילי לא מימסרן לשליח ופליגי התם בדף ס"ז דאיכא למ"ד מודה רבי יוסי באומר הבעל אמרו לפ' שיכתוב ולפ' ולפ' שיחתמו דכשר ולפי זה חתם סופר ועד פסול דנפיק מיניה חורבא דאיכא למיחש שהבעל לא ציוה שיחתום הסופר אלא אמר לשנים אמרו לסופר שיכתוב ולפ' ולפ' שיחתמו והני שלוחין חשו לכיסופא דספרא ואמרו לו שיחתום ולמ"ד התם דרבי יוסי פוסל אפי' באומר אמרו ליכא למיחש להא ואם כן חתם סופר ועד כשר ושמואל לטעמיה דפליג התם בהא וס"ל דכשר באומר אמרו ולפיכך קאמר כתב סופר ועד שנינו אבל חתם סופר ועד פסול לדידיה והרי"ף פסק בפ' התקבל כרבי יוסי ואפילו באומר אמרו פסול ולפיכך מכשיר כאן חתם סופר ועד וכן דעת הרמב"ם בפ"ב מגירושין הלכה ו' לפסול באומר אמרו ומכשיר בחתם סופר ועד. ודעת הרשב"א ז"ל בסוף פ' התקבל לפסול בתרווייהו באומר אמרו ובחתם סופר ועד ואע"ג דהנך תרתי פסקי סתרן אהדדי כמבואר מכל מקום כיון דאינו מבורר כמאן נקטינן כוותייהו לחומרא וכן דעת הר"ן ז"ל בפרקין. והשתא לרב דמכשיר בחתם סופר ועד ס"ל כרבי יוסי ואפילו באומר אמרו פסול. ולפי זה הוי קשה למאי דמוקי רב מתני' דלעיל הלכה ג' כרבי מאיר והא לרב התם דוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד פסול כדקאמר התם וכלהון בכתב ידים וכן אמר בבבלי שם וכ"ש לפי הסוגיא דבבלי דס"ל לרב תצא ואם כן מתני' דג' גיטין לא מיתוקמא אלא כרבי מאיר כמבואר התם ומתני' דהכא חתם סופר ועד שנינו והרי לר"מ ודאי חתם סופר ועד פסול דהא ס"ל מילי מימסרן לשליח באומר לשלשה תנו ומכ"ש באומר אמרו דכשר ואיכא למיחש לחורבא וכמו שכתבו התוספות בפרק התקבל שם ד"ה מתניתין ואם כן היכי מתרץ ליה להאי מתני' אליבא דר"מ. ואפשר לומר לפי סוגית הבבלי דקאמר רב במתני' דג' גיטין דזימנין תצא וזימנין לא תצא ביש לה בנים לא תצא כו' ואם כן לדידיה אפשר לאוקמי מתני' דהתם כרבנן ול"ק ליחשב להני כמבואר לעיל הלכה ג' אבל לפי סוגיא דהכא קשה וצריך לומר דסיפא דהתם לא מיתוקמא כרב מאיר דלרבי מאיר התם אפילו כתב סופר ועד אחד כשר כדגריס הכא במתני' ואליבא דר"מ היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:5:2)

**איש פלוני כשר.** למאי דפרישית המסקנא כפי נוסחת המשנה דבאיש פלוני צריך לכתוב עד אלא באיש פלוני בן איש פלוני אין צריך לכתוב עד וכדפי' רש"י ז"ל בדף פ"ז בד"ה דלא כתיב עד דמתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פלוני בן פלוני בעינן עד. אבל בפלוני בן פלוני לא בעינן וטעמא משום דטרח לכתוב שם אביו ודאי לעדות נתכוין כן כתב הריב"ש בתשובה סימן כ"ו ומביאו הב"י בסי' ק"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:8:5:3)

**כתב חניכתו ותניכתה כשר.** לפי גירסא דהכא במתני' וכך היא גירסת הרא"ש ז"ל דכך היו נקיי הדעת כו' על החניכה קאי כדפרישית במתני' ואפילו לכתחילה כשר אבל אין כן גירס' הרמב"ם ז"ל אלא כפי נוסחת הבבבלי וגיר' רש"י ז"ל דגריס כך היו נקיי הדעת כו' קודם כתב חניכתו ועל איש פלוני בן פלוני ולא כתב עד קאי וחניכה אינו כשר אלא בדיעבד כדכתב בפרק ג' הלכה י"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:10:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:10:2:1)

**אית לן מימר נרות דולקין כו'.** וכתב הרשב"א ז"ל ומשמע דסלקא להו בקושיא ומשום הכי דחו דאפילו בנתקדשה לא בעינן נרות דולקין אלא שיחות בני אדם משיחין והא דלא כגמרא דילן עכ"ל ואפשר לומר דה"ק למאי דס"ד תרתי בעינן ומותיב ליה מגירושין דבחדא. סגי כמו התם ואם כן נרות דולקין כו' מהני ושיחות בני אדם שיאמרו שמענו כו' כדפרישית במתני' נמי מהני ובקול כה"ג לא בעינן נרות דולקין וכמו שכתב הרא"ש והר"ן ז"ל על הא דקאמר רב כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע כו' דלא פליג אדעולא דאמר נרות דולקין דב' ענינים הן ותרוויהו חשיבי קול או זה או זה ועוד קול דלעיל שייך בקידושין דוקא וקלא דהכא שייך אף בגירושין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:10:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:10:2:2)

**לא התירו בה כו'.** יש לפרש נמי דה"ק לא התירו לבטל הקול אא"כ היה הקול מתחילה מעד מפי עד כמה דפרישית שיאמרו שמענו כו' ואם הן חזרו ממדה"י ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלינן וכפיר' הב' שפי' רש"י ז"ל בדף פ"ט ד"ה מבטלינן קלא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:2:1)

**ומניין היוצאה וראשה פרוע כו' ת"ל כי מצא בה ערו' דבר.** צ"ל דתרי תנאי נינהו ואליבא דב"ש ותנא דמתני' סבירא ליה אליבייהו דדבר בא להורות שאינה אסורה עליו אלא בעדים כדקאמר בבבלי דילפי דבר דבר מעל פי שנים עדים יקום דבר וקרא לא משתעי כ"א בערוה ממש ולא בדת יהודית והאי תנא דברייתא ס"ל דדבר בא ללמד על דת יהודית שהיא אסורה עליו כערוה ואסור לקיימ' וחוב' עליו לגרש' וביש לו' עדים עליה כדמוקי האי תלמודא בריש סוטה דאי לאו הכי אינו יכול לגרשה כדקאמר התם. וכן מוכח מדמקשי על דב"ש ל"ל קרא לא יוכל וגו' ומשני לעבור בשני לאוין וכדפירשו התוס' דף צ' ד"ה מה להלן והאי קושיא לא קאי אלא לתנא דמתני' דלא משתעי קרא אלא בערוה ממש דאי לתנא דבריית' אפילו יש עדים בדברים כעורין וס"ל דנאסרה עליו וחובה לגרשה מ"מ לא קאי עלה בלאו ומאי משני לעבור עליה בב' לאוין דילמא קרא לדת יהודית היא דאתא. ואפשר לפרש שלא כדברי התוס' ואתנא דברייתא לחוד קאי וקאמר דקרא דלא יוכל וגו' בא ליתן עליו בלא תעשה. ומיהו אפי' לפירוש זה האי תנא דמתני' לא ס"ל דקרא משתעי בדת יהודית דא"כ מצא בה דבר ערוה קאמר ולא אייתר ליה דבר כדאמרן והיינו טעמא דלא משני הכא דדבר ערוה לאו דוקא ועיין לקמן בד"ה ודר"ע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:3:1)

**תהא בנדתה כו' עד שתבא במים.** בבבלי פ' במה אשה דף ס"ד לא גריס הכי אלא זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין עד שבא ר"ע ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה אלא מה ת"ל והדוה בנדתה בנדתה תהא עד שתבא במים וגיר' דהכא כגי' הת"כ ולפי הך גירסא יש לומר דאף לזקנים הראשונים אית להו דרשת רבי עקיבא ותרווייהו נפקא להו מהאי קרא מדהוי מצי למיכתב והדוה בנדה וכתיב בנדתה דרשינן נמי בנדתה תהא עד שתבא במים ור"ע סבירא ליה דלהאי דרשא לחוד קאתי. ואין צריך למה שכתב הרשב"א ז"ל בחידושי שבת שם דלזקנים הראשונים נפקא לן מבמי נדה יתחטא דאמרי' בשלהי ע"ז מים שהנדה טובלת בהן לדרשה זו איכא למיפרך דילמא ההיא לטהרות אבל לבעלה דחול הוא לא כדכתב הוא ז"ל בעצמו האי סברא אליבא דר"ע ולמאי דאמרן לק"מ. והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' א"ב הלכה ג' כתב שם דרשה אחרת והיא גם כן מת"כ ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול ואין להאריך כאן בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:3:2)

**ודרבי עקיבה כבית הילל.** כתב הרשב"א ז"ל ותימה הוא דלמה מוכרח לומר ודרבי עקיבה כבית הלל אלא כדברי עצמו היה לו לומר דהא אית ליה דמשום נוי רשאי לגרשה ולדברי בית הלל עד שימצא בה דבר כגון שהקדיחה תבשילו אבל משום כיעור ונוי לא וצ"ע עכ"ל ואפשר לומר דסבירא ליה להאי ש"ס דבית הלל לא פליגי אדרבי עקיבה אלא דאם מצא אחרת נאה הימנה לא יוכל לגרשה שהרי היא לא גרמה לו דבר אבל אם היא גורמת שתתגנה בעיניו הוי דומיא כעין דהקדיחה תבשילו שמצא בה דבר ומחמת כן שנואה בעיניו ואפילו לבית הילל יכול לגרשה והיינו דקאמר ודרבי עקיבא כבית הילל כלומר דאזלא שיטתו דהתם אפילו לב"ה מפני שהיא גורמת שתשנא בעיניו. וקמ"ל בזה דאפילו בית הילל מודו בכה"ג. ויש קצת ראיה לחילוק זה מדכתב הרמב"ם בפ"י הלכה כ"א ולא יגרש אדם אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר שנאמר כי מצא בה ערות דבר ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה אבל שניה אם שנאה ישלחנה ע"כ והיינו כרבי יוחנן וכר"א בשלהי מכלתין דמחלקי בין זיוג ראשון לזיוג שני ומפרש הוא ז"ל דאליבא דב"ה קיימי כנראה מפרש"י שם בזה דבזיווג ראשון אפי' לבית הילל שנאוי המשלח אא"כ מצא בה ערות דבר ובזיוג שני אם שנאת שלח. ורש"י ז"ל פירש בזה שנאת שלח כר"ע וא"כ הוי דלא כב"ה. ולפיכך הטור בסי' קי"ט נאדי מפי' זה ופי' אם פשעה כנגדו יכול לגרשה בזיוג שני והב"ח כתב שם דכך נראה מדברי הרמב"ם ולענ"ד נראה דמה"ט סתם הרמב"ם דבריו וכתב אם שנאה ישלחנה לומר אם השנאה באה מחמת' ישלחנה אע"פ שלא פשעה כל כך כמו הקדיחה תבשילו וכדאמרן כדמשמע מהאי תלמודא אבל ודאי משום שמצא אחרת נאה הימנה לא דבהא לא שייך לומר אם שנאם כדכתב הב"ח שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:3:3)

**ואשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'.** בריש סוטה בד"ה לפום כן כתבתי בשם התוס' שהקשו על שיטתא דהאי תלמודא דמוקי התם פלוגתייהו דר"א ורבי יהושע הקינוי לאשתו רבי אליעזר אמר חובה רבי יהושע אמר רשות ומפרש לקרא דמיירי שמצא בה דברים כעורין בלא עדים ורבי אליעזר כב"ש דאמרי לא יגרש אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה או דברים כעורין בעדים כתנא דברייתא דהכא וא"כ לגרשה אינו יכול לקיימה אינו רשאי לפום כן אומר חובה לקנא לה ולברר הדבר ורבי יהושע ס"ל כבית הלל ולפיכך אמר רשות שהרי אם רצה יכול לגרשה והקשו התוספות בריש סוטה והא רבי עקיבה מיקל הכא טפי שאפילו מצא אחרת נאה ממנה מגרשה ואפילו הכי קאמר חובה ולא תירצו כלום והנלע"ד בישוב קושיא זו הוא זה אחרי שנדקדק בהסוגיא דקאמר בבבלי הכא דב"ש דרשי כי בלשון דהא והיה אם לא תמצא חן בעיניו דהא מצא בה ערות דבר ור"ע דריש בלשון אם ואי נמי והיה אם לא תמצא חן בעיניו אי נמי מצא בה ערות דבר והשתא לרבי עקיבה צריך טעמא ל"ל לכתוב דבר דהא הקדיחה תבשילו נפקא לן במכ"ש מוהיה אם לא תמצא וגו' דמותר לגרשה ומערוה נפקא לן דאפילו אם נתגרשה משום ערוה מותרת להנשא לאחר כדאמרי ב"ה לעיל והתוס' בשם ר"י בד"ה ב"ש פירשו דבאמת מה"ט אמרי' דר"ע סבר לה בפירושא דקרא ערות דבר כב"ש דחדא מילתא היא ובשם הרב רבי אלחנן פירשו דרבי עקיבה אתי שפיר כב"ה בפירושא דקרא או ערוה או דבר דאי לאו דאייתר ליה דבר להקדיחה תבשילו לא הוי דריש כי מצא בלשון אי נמי אלא בלשון דהא. והנה לכאורה אין נ"מ בזה לדינא אליבא דרבי עקיבא דבין לשיטת ר"י ובין לשיטת ר' אלחנן קרא מתפרש הכי. לב"ש לא מיירי קרא אלא בגירושי חובה שמצא בה דבר ערוה וחובה עליו לגרשה ולב"ה קרא מיירי בגירושי חובה ובגירושי רשות דהקדיחה תבשילו אין חוב עליו לגרשה אלא שמותר לגרשה וכן נמי לרבי עקיבה אף דאמרינן דמפרש ערות דבר כב"ש מכל מקום אליביה האי קרא גם בגירושי רשות הוא דמיירי. אבל כד מעיינין נ"מ גדולה לדינא איכא אליבא דרבי עקיבה בין שיטת ר"י לשיטת ר' אלחנן דהרי לתנא דברייתא דב"ש דאזלא סוגיא דריש סוטה אבתריה כמה שביארנו וכדאיתא התם בהדיא קרא משתעי גם בדת יהודית שמצא בה דברים כעורין ואם יש לו עדים חובה עליו לגרשה דאסור לקיימא ואם אין עדים אסור לקיימה אבל אינו יכול לגרשה לב"ש אלא מקנא לה לברר הספק ע"י בדיקת מי המרים כדאיתא התם. ולב"ה דלא דרשי הכא משום דס"ל בעברה על דת יהודית אין חובה עליו לגרשה (וזה מוכרח מדקמפרש בסוגיא טעמייהו דבית הלל דלא דרשי כב"ש דדבר ללמד לעדים לחוד הוא דאתא דמי כתיב ערוה בדבר דקשה אכתי מנא להו למידרש להקדיחה תבשילו דילמא דבר לדת יהודית הוא דאתי וכהאי תנא דב"ש אלא ע"כ דטעמייהו משום דקשיא להו אליבא דב"ש דלא ס"ל הא דקאמרי ב"ה דאיצטריך למיכתב קרא יתירא דלא תטעי לומר דערוה אסורה להנשא וע"כ משום דס"ל דמהיכי תיתי סלקא אדעתין לומר כן שתהא אסורה לאחר וא"כ לכתוב קרא הכי כי מצא בה דבר ערוה והוי דרשינן דבר המביא לידי ערוה וערוה ממש ומדלא כתב הכי ש"מ דלא בעי רחמנא למכללינהו בחד קרא דלא תימא שחובה עליו לגרשה בדברים כעורין כמו בערוה ממש) ודבר למילתא אחריתא הוא דאתא לגירושי רשות ואין חוב עליו לגרשה כ"א בערוה ממש. ומיהו בהא מספקא לן אליבא דב"ה אי ס"ל דאין עליו חובה כלל בדברים כעורין אפילו אם יש עדים ואם רצה לקיימה מקיימה ואם רצה לגרשה מגרשה או דס"ל דאע"פ כן לקיימה אינו רשאי אלא שחובה עליו לקנאות לה לברר הספק וכמו באין עדים אליבא דב"ש דבזה אין לנו הכרע. וכן היא בעיא דלא איפשיטא בבבלי פרק ארוסה כדבעינן למימר לקמן. והשתא לר"ע אם אמרי' דדריש קרא דערות דבר כב"ש כשיטת ר"י וכתנא דברייתא דרהעא האי סוגיא דסוטה כוותיה נ"מ לדינא איכא דלרבי עקיבה אפילו אם אין עדים בדברים כעורין אסור לקיימה כמבואר. ולפ"ז נתיישבה נמי שפיר קושית התוס' דהתם דודאי לר"ע אם רצה לגרשה מגרשה אלא דאנן אם רצה לקיימה קיימינן והילכך כתבה התורה וקנא לה שתובה עליו לקנאות לה כדי לברר הספק וכל זמן שאין הדבר מבורר אסור לקיימה. ואין להקשות למאי דאמרן לב"ה מספקא לן אם מותר לקיימה הא התם קאמר רבי יהושע כב"ה כו' משמע דאינו רשאי לקיימה ועיין שם הא ליתא דהתם בדברים כעורין בלא עדים מיירי ובכי הא ודאי מותר לקיימה מדתלי טעמא דס"ל לרבי יהושע קינוי רשות משום דסבר כב"ה ואי ס"ד אסור לקיימה א"כ אפילו לב"ה דסברי דאיכא גירושי רשות אכתי שפיר מצינן למימר דקינוי חובה במצא בה דברים כעורין ורוצה הוא לקיימה כדאמרן אליבא דרבי עקיבה אלא ע"כ בכה"ג מותר לקיימה אלא אם יש לו עדים הוא דקמספקא לן וכדבעי בפ' ארוסה דף כ"ה העוברת על דת יהודית ורצה בעלה לקיימה מהו דאפי' בעדים מיירי כדמשמע מדברי הרמב"ם בפ' כ"ד מהל' אישות הלכה ט"ז דמדמי לה התם לדבר מכוער דאפי' בעדים אין כופין הבעל להוציאה לשיטתו כמבואר בדברי המפרשים שם. וכן בעוברת על דת יהודית אף על גב דבעיא דלא איפשיטא היא מכל מקום מדמסיק התם בעל שמחל על קינויו מחול נפשטה גם כן הבעיא דמותר לקיימה אם רצה שהרי אפילו לאחר סתירה קינויו מחול וכ"כ התוס' שם. זהו הנלע"ד בישוב קושית התוס' ומתוך דברי אלה נתיישבו כמה דקדוקים בהסוגיא בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 9:11:3:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Gittin/r/9:11:3:4)

הדרן עלך המגרש וסליקא לה מסכת גיטין בסייעתא דשמיא בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען