## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot Chapter 2

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:1:2:1)

**מה יחיד אם אכל בהוראת ב"ד פטור.** הא כר' יהודה וכמתני' דריש מכלתין אתיא וכבר נתבאר לעיל דאינה הלכה דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב מיהו דיניה דמשיח קאי כדקאמר בסוף ההלכה וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:1:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:1:2:2)

**אית תניי תני העם ב"ד וכו'.** כדפרישית בפנים דבדין המשיח ל"פ כלל אלא דת"ק אליבא דר"מ בפ' דלעיל דס"ל דב"ד מייתו פר ותנא בתרא אליבא דר' יהודה הוא דס"ל דהציבור מייתו פר בשביל הב"ד וכל חד וחד מפרש לברייתא דת"כ מה העם הורו הן וכו למאי דאית ליה. והאי ברייתא הובאה נמי התם בריש פרקין דף ז' ע"א וכן להרישא דברייתא דאמרינן התם מה הציבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכלומר בפר דאין מביאין אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה אבל קרבן יחיד חייבין כל א' וא' בשגגת מעשה לחודיה בלא הוראה כדאמרינן בפ"ק דף ב' ע"ב מעם הארץ ואפי' רובו ונתבאר מחלוקי דינים ומכללן בפ' דלעיל עיין ד"ה חברייא בהלכה א' וד"ה הורי' בהוריי' שם ובכל מה דשייך לזה נתבאר לעיל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:1:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:1:2:3)

**והוא שיודע לישא וליתן וכו'.** והרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו הצריך שיהא חכם מופלא כדמשמע מהתם דאי לאו מופלא הוראה דידיה ולא כלום הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:1:2:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:1:2:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:1:2:4)

**משיח שאכל בהוריית ב"ד פטור.** זה פשוט הוא דצריך שיסמוך על הוראתו ואפי עשה עם הוראתו והוראת ב"ד אינו מביא כפרתו בפני עצמו מפני שלא סמך ' על הוראתו לבד כדכתב הרמב"ם ז"ל שם הל' ד' ע"ש דמ"ש אלא אם היו הב"ד מביאין קרבן מתכפר לו בכלל הציבור. כלומר אם הציבור הן שמביאין פר בשביל הב"ד והיינו אם עשו רוב הקהל ע"פ הוראת ב"ד הגדול וכפי אשר נתבאר בפ' דלעיל אז מתכפר לו עם הציבור כדתנן במתני' דלקמן ואם היו העושים מביאין קרבן. כלומר אם היו מיעוט הקהל או שהיו ב"ד מזידין בהוראה וכיוצא בו דאין הוראת ב"ד הוראה כפי חלוקי הדינים אשר נתבארו בפ' דלעיל דאין כאן פר דאז העושים מביאין כל אחד ואחד קרבן יחיד בזה אין המשיח מביא קרבן כלל דלא מצינו קרבן לכהן משיח בשגגת עצמו בלי הוראה דמיעטו הכתוב כדפרישית במתני'. והא דקאמר הכא אם עשה בהוריית משיח אחר חייב זה אינו מתבאר מהתם ולא הזכיר מזה הרמב"ם. ואפשר דהאי ש"ס ס"ל כשהורה הוא כיוצא בו הוי כסומך על הוראתו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:2:2:1)

**הורו ב"ד והורה אחריהן והחליף וכו'.** לכאורה האי והחליף ממש הוא שהחליף האיסור להיתר וההיתר לאיסור כדפרישית בפנים וכמו דגריס בפ"ק בהלכה ב' הורו ב"ד חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל אסור חזרו והחליפו וכו' והתם ע"כ החליפו ממש קאמר דקמיבעיא ליה אם כשתי הוראות הן או לא וא"כ בכל חדא וחדא ביטול מקצת וקיום מקצת הוא דהויא כדמוכחא התם. מיהו הכא איכא למידק על האי פירושא דאם החליף ממש הוא מ"ט פשיטא ליה דהוי אצלו כעקירת גוף שהרי אסור במקצת שהתירו הן ונראה דהחליף דהכא לא דמי לדהתם אלא דה"ק הורו ב"ד במקצת החלב שמותר ובמקצת שאסור והורה הוא אחריהן והחליף את הנשא' באיסור בהוראתן להיתר בענין שהתיר לגמרי כל איסור החלב ופשיטא ליה דהוי אצלו עקירת גוף ולא נקט לה אלא משום הבעיא דאידך גיסא דאם הורה הוא תחילה בביטול מקצת איסור החלב וקיום מקצת וכשחזרו ב"ד והחליפו הנשאר באיסור ע"פ הוראתו להיתר אם אמרינן דשייכא הוראתו עם הורא' הב"ד והוי אצלו כעקירת הגוף דהשתא נעקר כל איסור החלב או דילמא דאמרינן מאחר שהורה הוא תחילה א"כ הוראת ב"ד שאחריו דוחה הוראתו והם לא התירו אלא אותו מקצת החלב שאסר הוא ובודאי הוראת ב"ד לעולם הויא כביטול מקצת וקיום מצות אלא דמיבעיא ליה אם השתא בטלה הוראתו ואפי' אצלו לא הויא אלא כביטול מקצת וקיום מקצת משום דאזדא ליה הוראתו במה שהתיר הוא. ולפי מה דמוכחא מסוגיא דהתם דלא הויא הוראה בפני עצמו לענין שיתכפר בפני עצמו אלא בתרי איסורי כדפרישית במתני' א"כ לכאורה להאי גיסא ליכא נ"מ בהך בעיא דאם אמרינן דבטלה הוראתו א"כ הוי כסומך על הוראת ב"ד ואיו כאן כפרה בפני עצמו אלא דאפשר לומר דאכתי לאידך גיסא יש להסתפק אם הוא כעושה על פי הוראת ב"ד לענין שיהא דינו כעושה עם הציבור שיתכפר לו עם הציבור. ומדברי הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל נראה דהכל הולך אחר שעת מעשה שכך כתב בענין הוראת כהן משיח בפט"ו משגגות בהל' ד' הורה כהן משיח עם ב"ד וכו' הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה אלא על הוראתו עם הוראת ב"ד הרי זה פטור וא"צ להביא כפרתו בפני עצמו אלא אם היו ב"ד מביאין קרבן מתכפר לו עם הציבור וכו' וכמה שבארתי לעיל וא"כ גם לענין זה י"ל דאם אכל באותו מקצת שהתירו הב"ד הרי דינו כעוש' ע"פ הוראת ב"ד ואם אכל באותו מקצת שהתיר הוא בתחילה לפי סוגית דהאי ש"ס מספקא ליה בהא ולפי האת"ל דקאמר התם בדף ז' ע"ב דפשיטא הוא בחלב והן בע"ז וכו' ואת"ל שם חלב אחד הוא וכו' א"כ לא מספקא לן בשם אחד דהוי כהורה עם הב"ד לכל מילי. ובדין הורה הוא בחלב והן בדם דבעיא דלא איפשיטא התם אם אזלינן בתר טעמייהו וחלוקין הן והוי הוראה בפני עצמו או דילמא הואיל וקרבנן שוה בתר קרבן אזלינן והויא כהורה עם הב"ד והרמב"ם ז"ל פוסק שם בהל' ה' דמביא פר לעצמו והניח הכ"מ בצ"ע דהא אסיק לה בתיקו ועיין בהלח"מ ותמוהין הם דבריו דהא איפכא הוי דאם נלמד מפשיטות דפ"ק דמה ששוה בקרבן מצטרף הוא א"כ כהורה עם הב"ד הוא ואמאי מביא פר לעצמו. ואין ליישב זה לפי הגי' אשר לפנינו ואי לאו דמסתפינא ה"א דט"ס נפל בדבריו וכצ"ל אינו מתכפר לו עם הציבור ואינו מביא פר לעצמו ונראה זה מאריכות דבריו דאם היה דעתו ז"ל שמביא הוא לעצמו לא ה"ל לכתוב אלו תיבות אינו מתכפר לו וכו' כלל כי אם מביא פר לעצמו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:2:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:2:2:2)

**אבל משחזרו בהן ב"ד חייב.** נראה לפרש דבפשיטותא קאמר להא אלא דר' יוסי בעי למידק ממתני' דלא הוי כהורה בפני עצמו ודחי לה דממתני' ליכא למישמע מינה דאדתידוק מרישא תידוק מהסיפא ומיהו האי דינא קאי דכל היכא שחזרו בהן הב"ד ונודע לו מהחזרה כמבואר בפ"ק ואע"פ כן עשה א"כ הורה בפני עצמו וזהו בכלל דברי הרמב"ם ז"ל שנתבאר לעיל דכל שבשעת מעשה לא סמך כ"א על הוראתו לבדה הורה בפני עצמו הוא ומתכפר לו בפני עצמו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:3:3:1)

**והא קדמיתא לא תנינן משיח ומשיח בכלל.** והתם בדף ז' ע"ב קאמר בזה ותסברא בזדונו כרת ובשגגתו חטאת מי קתני אלא תני הא הה"ד להא וכו'. והא דלא מדייק לה מרישא בביטול מקצת וקיום מקצת בע"ז דלא תני נמי וכן המשיח וכדדייק ליה האי ש"ס נראה דהאי ש"ס אזיל לשיטתיה וכן התם בהא דפליגי אליבא דר' אי אית לי' דג"ש מעיני מעיני דהכא אסיק לה בהלכה דלקמן דר' לית ליה האי ג"ש דמעיני מעיני ולא מצי לדייק להא דמתני' דהכא אזלא אפילו כרבנן ולא תני לה משיח משום דבכלל הוא ממתני' דלקמן דבר שזדונו כרת וכו' דאיכא למיפרך דאימא אין ה"נ דמתני' דלקמן דכרבי אתיא דלית ליה ג"ש דמעיני ולא ס"ל וכן המשיח בע"ז גם בזה והלכך מדייק לה מהרישא דקיום מקצת וכו' בע"ז דלא אשכחן דפליג ר' בהא אבל סוגיא דהתם דס"ל דגם רבי אית ליה ג"ש דמעיני והלכך מדייק לה מזדונו כרת ולאשמעי' דבהא כ"ע לא פליגי ואפ"ה לא קתני התם וכן המשיח גבי ע"ז וא"כ מתני' דהכא לא מצית נמי למידק דכר' היא ולא כרבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:4:2:1)

**רבי אומר עליה עליה.** הכי מייתא לה נמי התם דף ח' ע"א ברייתא דדריש ר' הכי וקאמר אשכחן ציבור משיח מנלן וכו' נשיא יליף מצות וכו'. יחיד ואם נפש וכו' ומשום הכי אין לנו לפרש בהא דפריך הכא לקמן אליבא דר' ולית סופא דר' מידרוש מעיני מעיני דלא כן מנן ליה היחיד והנשיא והמשיח דלענין הוראה בשאר עבירות קאמר מנין לו בכל אלו דבזדונו כרת דוקא דהא גם אם נאמר דדריש מעיני מעיני אכתי בנשיא ומשיח מנלן ואם יליף מצות מצות א"כ גם כי דריש לה ג"ש דעליה ולא דריש מעיני נימא הכי כדקאמר התם. ומיהו למאי דפרישית דקאי הקושיא מנן ליה בע"ז דדוקא בכרת נימא הואיל ויצאת ע"ז לדון בעצמה וכו' אפי' על דבר שאין בו כרת ובהאי ברייתא דלקמן התם איכא נמי למידק הוא דקאמר מנן ליה היחיד הא ביחיד מפורש בהדיא כרת התם ואפשר דה"ק דגם ביחיד מנן ליה דבדוקא קאמר קרא דילמא אף על מידי דלית בה כרת הואיל בנשיא ומשיח אינו מפורש אי לאו דדריש מעיני מעיני. והיותר נראה דגרסינן בהקושיא דלא כן מנן ליה הציבור והנשיא והמשיח לא מעיני מעיני. ודע דמשמע מהתם דהך ברייתא דדריש מעיני מעיני קאי אליבא דרבי כדקאמר הניחא למאן דמפיק לה לעליה לג"ש כדאמרן וכו'. והאי תלמודא לא ניחא ליה לאסוקי הכי דאליבא דרבי משום ההיא דאית ליה דבמשיח בע"ז בשגגת מעשה לחודיה הוא דמחייב. ולסוגיא דהתם ל"ק הא אליבא דרבי דהא קאמר לעיל בהא דאפקיה קרא לכהן משיח כדאמרינן מ"ט דרבי אמר קרא וכפר הכהן על הנפש השוגגת וכו' חטא זה בשגגה יהא ואפי' למשיח. והאי תלמודא לא מייתי ליה הך דרשה אליבא דרבי והלכך קאמר מה את בעי מרבי רבי כדעתיה וכמבואר בדיבור דלעיל דבהא פליגי הסוגיות אליבא דרבי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:4:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:4:2:2)

**אותו מועט קרבנו למצות יחידית וכו'.** הכי איתא לברייתא בת"כ כמה שהבאתי בפנים. והרמב"ם ז"ל לא סמך עצמו על האי ברייתא דת"כ אלא כסתמא דמתני' דאיזהו מקומן דשעירים הנשרפים טעונין הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב. וכמ"ש בפ"ה דהל' מעשה הקרבנות הל' י"ו שעירי ע"ז והן שעירין הנשרפין לא נתפרש בהן בתורה כיצד נותנין דמן ולהיכן הוא נותן אלא לפי שהן חטאת הקהל דינן כדין פר העלם שהוא חטאת הקהל לכל האמור בו וכו'. ונראה דאף דאמרי' בפ' ב"ש דף מ"א ע"א דדרשינך לה מקרא חטאתם אלו שעירי ע"ז וכו' כדמייתי התם בברייתא וללמד להזאות וכו' מ"מ קרי ליה אינו מפורש בהן בהדיא בתורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:5:3:1)

**לא אתינן מיתני אלא מילה דדמייא למילה וכו' איזו היא קצרה שלו וכו'.** למאי דמפרש הכא מתורץ דיוקא דהש"ס בבבלי פ"ב דשבועות דף י"ח ע"א א"ל רבה בר חנן לאביי א"כ מצינו ארוכה וקצרה בנדה ואנן במקדש תנן אלא משום דלא דמי ארוכה דהכא קצרה דהתם וכו' והכא מתרץ לה האי דיוקא דכדמיין להדדי הן דאמרינן ליה יצון וכי היכי דיוכל לפרוש בקצרה אלא דנראה דהש"ס דילן לא ניחא ליה לפרש הכא דהא בעיקר הדין עכ"פ לא דמיין קצרה דהכא לקצרה דהתם ויצון תקנתא היא ואם לא היצן אמרינן ליה אל תקרב אל תפרוש מיד כדאמר גם הכא לקמן והלכך לא תנן בהדיא קצרה וארוכה בנדה. וכן אמר התם להאי דרשה ותהי נדתה עליו וכדפי' התוס' שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:6:2:1)

**מעתה אל יטמא בצרעת וכו'.** אליבא דר"י הגלילי הוא דבעי הכי וכעין דקאמר התם בדף ט' ע"א על הבעיא נשיא שנצטרע מהו וכו' א"ל דילך או דגזא ופירש"י הלכך פטור לגמרי וזהו אליבא דמאן דדריש האי דרשה יצא זה שאינו בא לידי עניות. והרמב"ם ז"ל בפט"ו משגגות הל' ט' כתב נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו. וזהו כדאמרינן התם בפ"ג דף י' ע"א ומסיים ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט וכלומר וא"כ מביא קרבנו כשאר הדיוט דהוא ז"ל לא פסק כהאי דר"י הגלילי וכר"ע דמתני' ויתבאר נמי לקמן בפ"ג הלכה א' מענין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:6:3:1)

**כיני מתני' שהמלך לא מעיד וכו'.** מפני שיש נסחאות שונו' קאמר דכן צריך לגרוס במתני' אליבא דר"ע והיא גי' העיקרית ולא כיש מוחקין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:7:3:1)

**כיני מתניתא אלא שאין כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי הכל.** סוגיא דהכא מסייע ליה להראב"ד ז"ל בהשגות פ"י משגגות דס"ל דאין המשיח חייב בטומאת מקדש וקדשיו. אבל סוגיא דהתם בדף ט' ע"ב דמפרש חזקיה מ"ט דר"ש וכו' א"כ מפרש לה דברי ר"ש אכ"ג קאי וסתמא דמתני' דפ"י דפרה דקתני אלא שאין כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו כר"ש אתיא וכן פי' הר"ש שם וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב שם המלך וכהן משיח מביאין קרבנן על שבועת העדות ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות וכו' אבל בקרבן עולה ויורד כולן שוין. ומה שתמה התיו"ט מכח האי סתמא דמתני' דפרה הא כבר שמעינן ליה להרמב"ם דס"ל דאפי' בתרי סדרי אין סדר למשנה וכמה שהוא בעצמו הביא בפ"ק דקידושין דכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל בההיא דחדש כר"א משום דסתם לן תנא במס' ערלה כוותיה וכן דעת הרמב"ם ז"ל שם וא"כ כמו דאמרינן בהא דלא הוי כסתם ואח"כ מחלוקת דלא קי"ל כסתם משום דאין סדר ואפשר דמחלוקת ואח"כ סתם היא ה"נ נימא בהא דלא הוי כמחלוקת ואח"כ סתם וזה מוכרח עוד מכמה מקומות לדעת הרמב"ם ויתבאר אי"ה בפ"ג דנדה בהגיעי לשם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:7:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:7:4:1)

**אמר ר' יוחנן לא אמר ר"א אלא מפני כריתות וכו'\.** כדאמר התם בסוף פרקין והכא מוסיף הש"ס בהוכחת הטעם אליבא דר"א. והאי התיבון ע"כ אדברי ר"א קאי דאל"כ לא שייך למימר הרי אינו מביא שעיר על משיח דמשיח בשעיר מאי עבידתיה אלא כדפרישית בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:7:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Horayot 2:7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Horayot/r/2:7:4:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא