## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 5

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:1:1:1)

**אף על פי.** שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה. פי' רש"י ז"ל שלא כתב לה תוספת ומשמע אבל כתובה יש לה אע"פ שלא כתב לה ולשיטתי' אזיל דס"ל דארוסה יש לה כתובה אפילו בדלא כתב לה וכן מוכח מדבריו בריש סנהדרין דף י' אמר רבא פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון ופי' הוא ז"ל אין משלמין טובת הנאת כתובתה שרצו להפסידה שהרי לא הזכירו שם האשה ולמא מפסדי. בא על בתו של פלוני נהרגין ומשלמין ממון שבאו להפסיד כתובתה מן האירוסין ע"כ והאי בדלא כתב לה מיירי דהא ברישא לא הזכירו שם האשה והיכי ידעי אם כתב לה כתובה וכן דעת התוספות והרא"ש דארוסה יש לה כתובה ואפי' ממשעבדי טרפא מנה ומאתים כדכתב הטור סי' נ"ה אבל דעת הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות אישות הלכה י"א דאין לארוסה כתובה אלא בדכתב לה ולדידיה מפרשינן הכא שלא כתב לה אלא ע"מ' לכונסה שהכתובה אינה כלום כל זמן שלא כנסה וכן פירש הרא"ש ז"ל לדעת הרמב"ם. ובההיא דסנהדרין דפסק כן בפכ"א מהלכות עדות הלכה י' לא פירש דפי' רש"י ז"ל דממון דקאמר על כתובה קאי אלא על הקנס שרצו להפסיד לאביה מהבעל כדפירש הכ"מ שם. ועי' בפרקין דלעיל מ"ש בדין ממון לזה ונפשות לזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:1:2:1)

**ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו.** וכתב הרי"ף ז"ל ריש פרק הנושא על הא דאמרינן שם האומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור והא דאמרינן בגמרא דבני מערבא אהא מתני' במה הוא מתחייב לא כן אמר ר"י ור"ל הכותב שטר חוב לחבירו בחזקת שחייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו כלום דאלמא ר"י ור"ל לא איפליגו בהא מילתא כל עיקר אלא תרווייהו סבירא להו דאינו חייב לא חיישינן לה אלא אגמ' דילן סמכינן דסבר בהא מילתא פלוגתא דר"י ור"ל וקי"ל דהלכה כר' יוחנן עכ"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:1:2:2)

**רוצה הוא ליתן כמה שלא תחזור בה.** ממסקנא דהכא משמע שהמוסיף לאשתו אפילו לאחר שכנסה באמירה בעלמא סגי ולא צריך למיקנא מיניה דומיא דהאי דרב גידל דהן הן הדברים הנקנים באמירה ולא משמע כן משיטת הבבלי כ"כ הר"ן ז"ל וראייתו מדמסיק בבבלי ריש פרקין אמר לעדים כתבו וחתמו ויהבו ליה צריך לאמלוכי ביה ואם איתא דתוספת יהא נקנה אפילו אחר נשואין באמירה בעלמא אמאי צריך לאמלוכי ביה וזה עולה כפי' הראב"ד ז"ל בריש פי"א מהל' מלוה שהשיג על מה שפסק שם הרמב"ם דאפילו בהודאות והלואות צריך להמלך בו כל זמן שלא קנו מידו וכתב עליו אני קבלתי שלא נאמר בגמרא אלא בכותב כתובה לאשתו ומוסיף לה אבל בהודאות והלואות לא צריך לאמלוכי ביה ע"כ וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל שפי' אמר לעדים כתבו וחתמו כגון במתנת קרקע משמע דוקא על מתנה קאי ודומיא דתוספת כתובה ומדברי הרמב"ם ז"ל שפירש דקאי נמי אהודאות והלואות אין לנו הכרע משיטת הבבלי אם פליג בזה אשיטתא דהכא דבאמירה בעלמא סגי וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:1:4:1)

**ובלבד מן הנשואים הראשונים.** וכן פסק הרמב"ם בפ' כ"ג מהלכות אישות הלכה י"ד ובין קטנה ובין גדולה ודוקא אב אבל לא אח ושאר קרובי' ומשמע דכ"ש אחר לא כדמסיק הכא וכמו שהגהתי בפנים כ"ש אחר וכן הוא במרדכי ריש פרק הנושא וע"ש דמחלק דוקא בעשיר אז האב יכול לפסוק ולא אחר אבל בעני נעשה נדר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:1:4:2)

**המשיא את בנו בבית זוכה בבית כו'.** וכן אמרינן בבבלי פ' מי שמת דף קמ"ד והתם הצריכו נמי שיהא נישואים ראשונים לזה הבן ולא השיא האב בן אחר קודם לו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות זכיה ומתנה הלכה ט"ו ומסיק נמי התם דאם שייר לעצמו במה שמשתמש בו לא זכה הבית ולאו דוקא אוצרו וכדמסיק הכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:1:6:1)

**אלא בשביל חיבת לילה הראשון שבעל.** משמע מהכא דחיבת ביאה הוא דקונה ובבבלי דף נ"ו בעיא היא נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה והרמב"ם בפ"י שם הלכה י"א כתב ואינה גובה תוספת כלל הואיל ולא כנסה ס"ל דחיבת חופה קונה והיינו משום דהתם לקמיה בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירס' נדה מהו את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזייה לביאה אבל חופה דלא חזייה לביאה לא או דלמא ל"ש תיקו ודרכו ז"ל לפסוק תמיד כאת"ל דמיפשט פשיט ליה הא דחופה קונה. ובענין חופת נידה פלוגתת הרמב"ם ושאר פוסקים היא אי הוי כחופה לכל הדברים ולדעת הרמב"ם ז"ל שם הל' ב' הרי היא כארוסה לכל דברים ולענין תוספת כתובה כ"ע מודים דכארוסה היא דחופה דלא חזיא לביאה היא ועיין בפ"ו דיבמות דף ט"ו הלכה ג' במראה ד"ה לא סוף דבר שהקשיתי שם לדעת הרמב"ם שפסק בפ"ו מהלכות תרומות הלכה כ"א דיש חופה לפסולות ואמאי פסק כאן דאין חופת נדה קונה וכן הקשה הר"ן ז"ל בפרקין שכתב והדבר תימא כיון דקי"ל ביבמות דיש חופה לפסולות חופת נדה למה לא תקנה לפיכך נראה כדברי האומר דלא איבעיא לן אלא לענין תוספת כתובה אבל לשאר דברים קונה עכ"ל וכן דעת הרא"ש ז"ל. ויש ליישב לדעת הרמב"ם דהיינו טעמיה דס"ל חופת הפסולות ארוסה עושה ולא נשואה משום דלא חזיא לביאה כדכתב בהלכות אישות שם ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין ע"כ וטעמו דמפרש דהבעיא דרב אשי אשאר דברים נמי קאי והואיל ולא איפשיטא אינה קונה דלא הויא כנשואה אבל לענין תרומה לא תהא אלא כארוסה פסולה נמי מן התרומה דהרי פסק בתרומות שם כת"ק דמתניתין ביבמות אלמנה לכ"ג כו' מן האירוסין לא יאכלו בתרימה דמשתמרת לביאה פסולה היא ולפיכך בחופה נמי פסלה כדכתב שם. כהנת אלמנה שנתארסה כו' וכן אם נכנסו לחופה בלא אירוסין אינן אוכלת שהחופה פוסלתן מלאכול ע"כ והתם ע"כ אפי' בלא אירוסין דאי אחר הארוסין כבר נפסלה משעה שארסה אבל בעלמא אפי' חופה שאחר הארוסין אינה קונה לדעתו ז"ל אא"כ ראויה לביאה היא. דאלו חופה בלא ארוסין לעולם אינה קונה דלא קי"ל כרב הונא בקידושין דאמר חופה קונה מקל וחומר ועיין בפ"ק דקידושין מה שאכתוב מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:2:2:1)

**לא אמר רבי יודה אלא בסוף אבל בתחילה אף ר"י מודה.** בבבלי דף נ"ו גרסינן תניא ר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים כו' ה"ז בעילת זנות רבי יוסי אומר רשאי ר' יהודה אומר רצה כותב לבתולה שטר על מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה כו' ופירש רש"י ז"ל דר' יוסי ור' יודה פליגי אי בתנאי בעל פה מהני או לא דר' יוסי סבר רשאי ואפי' על פה נמי תנאו קיים ואתא ר' יודה נמי למימר רשאי כר' יוסי מיהו על פה תנאו בטל כדאמר לעיל חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל אם באת למחול תכתוב שובר ע"כ ולפיכך פירש הוא ז"ל במאי דאמרי' התם לקמי' כי אתא רב דימי אמר ר' שמעון בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא מחלוקת בתחילה אבל לבסוף ד"ה אינה מוחלת דעל מחלוקת ר' יוסי ור' יודה קאי דהא דאמר ר' יהודה בע"פ לאו תנאה הוא ור' יוסי סבר תנאה קיים בתחילה משום דאכתי לא זכתה בכתובתה וכיון שכן יכולה להפקיע זכותה באמירה בעלמא אבל לבסוף שכבר זכתה בכתובתה ד"ה אינה מוחלת באמירה בעלמא אא"כ כתבה שובר התקבלתי. ובאידך כי אתא רבין אמר מחלוקת לבסוף אבל בתחילה ד"ה מוחלת באמירה בעלמא וכדמפרש התם ר' אבהו מאי סוף סוף חופה כו' ולא פליג עם ר' יוחנן דאמר התם בין בזו בין בזו מחלוקת כו' ע"כ לפי גי' רש"י ז"ל ופירושו. והרא"ה ז"ל בחידושיו תמה על פירושו דלא אשכחן בשום דוכתא דשני לן בין דברים שבעל פה לדברים שבכתב ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה ודאי לאו בהכי הוא ותו קשיא לן בהא דרבין היכי קאמר דלכתחילה ד"ה מוחלת והא אמרי' לעיל דלר' יהודה בתנאה לא דקסבר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואע"פ שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים הכא בדרבנן תנאו בטל אלמא דלכ"ע בתחילה חמיר לן מבסוף ומינה נמי לענין מחילה דאית לן למימר דכל לכתחילה חמיר מבסוף והיכי לימא הכא דלכתחילה דברי הכל כו'. ולפיכך פירש הוא ז"ל פלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה בברייתא הכי דלא שאני לן בין אמירה לכתיבה אלא דפליגי בתנאי ומחילה דרבי יודה סבר בתנאי ודאי לא והיינו מתחילה להתנות עמה לפחות מכתובתה תנאו בטל אבל במחילה והיינו אחר שזכתה בכתובתה מציא מחלה ולא הוי בעילתה בעילת זנות ורבי יוסי סבר רשאי דאפילו בתנאה מתחילה יכולה למחול ור"מ סבר בין בתנאי מתחילה בין במחילה אח"כ לא והא דקאמר התם לעיל אליבא דר"מ כל הפוחת כו' ואפילו בתנאה כלומר דרבותא קמ"ל בהא דקאמר כל הפוחת ולא קאמר כל העושה כן בעילתו בעילת זנות אלא לאשמעינן אפילו היכא דודאי אית לה כתובה הראויה לה לבתולה ר' ולאלמנה מנה אלא דטועה איהי וסברה דלית לה הוי בעילתו בעילת זנות דלא סמכה דעתה והא היכי דמי דאית לה ותיטעי איהי וסברה דלית לה ודאי בתנאה הוא כגון שכנסה מתחילה על מנת שלא תהא כתובתה כראוי והוי תנאו בטל דהא ר"מ אפילו בעלמא אית ליה המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכ"ש הכא דאפילו רבי יהודה מודה כדלעיל ובודאי אית לה מדינא אלא דאיהי טועה וסברה דלית לה ולא סמכה דעתה ואפילו בכה"ג הוי בעילתו בעילת זנות ומכ"ש בפוחת ממש. והשתא מפרשינן להא דרב דימי ורבין הכי וגרסי' בדרבין מחלוקת לבסוף אבל לכתחילה ד"ה אינה מוחל' וכן נראה מתוך הירושלמי ומתוך תשובה לרב האיי גאון ז"ל נראה נמי שאין גיר' הספרים נכונה וה"פ דרב דימי ה"ק מחלוקת לכתחילה כלומר בתחילת חופה וכדפריש התם ר' אבהו ועל מחלוקת דר"מ ור' יודה במתניתין קאי דר"מ סבר לעולם הוי בעילתו בעילת זנות אפילו בתנאה דאית לה אלא דלא סמכא דעתה וכ"ש בפוחת ממש ור' יהודה סבר דיכולה למחול ולאו בתנאה דאלו בתנאה אפילו רבי יודה מודה דתנאו בטל ואית לה אלא שכבר כתב לה כתובה של מאתים זוז וזכתה בה ואח"כ מחלה לו בתחילת חופה ובהא הוא דקאמר ר' יהודה דיכולה למחול ולא הוי בעילתו בעילת זנות ור"מ נמי לא פליג דיכולה היא למחול אלא דסבר דבעילתו בעילת זנות היא אבל בסוף ד"ה אינה מוחלת כלומר בסוף אחר שבעל כדפריש ר' אבהו דמודה בה ר' יהודה לר"מ דאילו מחלה הוי בעילתו בעילת זנות מה שביעל מכאן ואילך וטעמא דבשלמא קודם בעילה אם בא לפחות לה סמכה דעתה במה שיש לה מן הכתובה ומדעתה מחלה אבל אחר הבעילה חוששת שמא אין המקח ערב עליו דסברה מאי האי דקמאי דהשתא בא לפחות מכתובתי ולא אמר מעיקרא מידי ושמא נתן עיניו בגירושין ולא סמכה דעתה על מה שיש לה מן כתובתה ובהא מודה ר"י דבעילתו מכאן ואילך בעילת זנות ור' יוחנן דקאמר בין בזו בין בזו מחלוקת היינו בין בתחילת חופה וסוף חופה כדפריש ר' אבהו ופליגי ר"מ ור"י במחילה אם הוי בעילת זנות אבל לא בתנאה כדלעיל אבל מודה רבי יוחנן לריב"ל אחר שבעל דמודה רבי יהודה דאינה יכולה למחול ואם מחלה בעילתו בעילת זנות מכאן ולהבא ורבין אמר מחלוקת לבסוף אחר חופה דבהא פליגי ר"מ ור' יהודה דר"מ סבר אם מחלה בעילתו בעילת זנות ור"י סבר יכולה למחול שכבר זכתה ולא הוי בעילתו בעילת זנות אבל בתחילה ד"ה אינה מוחלת כלומר בתחילת חופה דעדיין לא זכתה בכתובה עד אחר החופה וכיון שכן אלו מוחלת קודם החופה אע"פ שכתב לה כתובה חשיב להו כתנאה ובתנאה כ"ע אית להו תנאו בטל ורבי יוחנן אמר בין בזו בין בזו מחלוקת כלומר תחילת ביאה וסוף ביאה דבהא פליגי דר"מ סבר אלו מחלה בעילתו בעילת זנות ור' יהודה סבר דמחלה ולא הויא בעילתו בעילת זנות ודכ"ע ודאי יכולה היא למחול בין בתחילת ביאה בין בסוף ביאה כיון דכבר זכתה אחר החופה בכתובתה ומודה רבי יוחנן לריב"ל דבתחילת חופה אינה יכולה למחול דאז לא הוי אלא תנאה כיון דעדיין לא זכתה כדלעיל והכי איתא בירושלמי בהדיא אמתני' דליכא פלוגתא אלא דר"מ ור' יהודה בלחוד ע"כ מדברי הרא"ה ז"ל שהאריך הדבר והעתקתי תוכן דבריו להבין שיטת הבבלי ושיטתא דהכא כפי מה שפירשתי בפנים דאתייא כדברי רבין כמבואר. והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות אישות הלכה ה' סתם דבריו וכתב התנה עמה לפחות מעיקר כתובה או שכתב לה כתובה מאתים כו' וכתבה לו שנתקבלה ממנו כך וכך והיא לא נתקבלה תנאו בטל שכל הפוחת כו' הרי בעילתו בעילת זנות ע"כ ומדלא חילק כלום בין בתחלה ובין בסוף נראה דגריס נמי כגי' הרא"ה ז"ל אליבא דרבין דבתרא הוא ופסק כמותו בכ"מ ומתחילה ד"ה אינה מוחלת כהאי דאמר הכא ומטעמא דפרישית וכיון דפסק כר"מ תו ליכא לחלק מידי ולעולם אינה מוחלת והילכך כתב התנה עמה כו' והיינו בתחילה או שכתב לה כו' והיינו בסוף ואע"ג דמציא מחלה לד"ה כדלעיל בעילתו בעילת זנות מיהת הויא. ובהא דפסק כר"מ כתב הה"מ ז"ל דכיון דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו אע"ג דר"מ אמר דטעמא דתנאו בטל משום דכתובה דאורייתא כדאיתא בגמרא ואנן קי"ל כתובה דרבנן מ"מ הלכתא כוותיה ולא מטעמיה אלא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עכ"ל ואפילו הוי קי"ל כתובה דאורייתא מ"מ לאו מטעמיה דר"מ הוי דהא אנן קי"ל אפילו במתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים בדבר שבממון כדכתב הרמב"ם פ"ו מהלכות אישות הלכה ט' אלא דהאמת כתב וכולה טעמא דמילתא משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:2:3:1)

**אשה יש לה כתובה ופילגש אין לה כתובה.** ולא קידושין וכדאמרי' בבבלי פ"ב דסנהדרין דף כ"א נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מלכים ולא כדכתב הה"מ ז"ל בפ"א מהלכות אישות וכבר השיג עליו הכ"מ שם ובעיקר הקושיא שהקש' הראב"ד ז"ל על מ"ש הרמב"ם שם דלוקה על המיוחדת לו בלא קידושי' משום לאו דלא תהיה קדשה עיין מה שאכתוב מזה בסוף פ"ג דקידושין בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:3:2:1)

**הבגר בשעה.** כדפרישית וכן הוא מסקנת הבבלי וכדעת הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות אישות הלכה י"ז:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:3:2:2)

**חיבתו עלי מן הראשון.** דהא דתנן לאלמנה שלשים יום לאלמנה מן הנשואין דוקא אבל נתאלמנה מן האירוסין נותנין לה י"ב חדש דהא בתולה היא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל שם וכן המארס את הבעולה נותנין לה שלשים יום מיום התביעה ע"כ ולמעט אלמנה מן האירוסין כדכתב הה"מ שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:3:2:3)

הוא אלמון והיא בתולה כו' בחור והיא אלמנה כו' הרא"ש ז"ל הביא האי דהכא וכן פסק הטור סי' נ"ו ארוסה שתבעה הבעל נותנין לה י"ב חדש אפילו אם ניסת לאלמון וכשם שנותנין לה זמן כך נותרין לבחור י"ב חדש אפי' נושא אלמנה. אבל הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ח כתב וכמה נותנים לו כמה שנותנים לה אם י"ב חדש י"ב חדש ואם ל' יום ל' יום ע"כ וכתב הר"ן ז"ל וז"ל ודאמרינן כך נותנין לאיש היינו לומר דלבחור י"ב חדש אפי' נישא אלמנה ולאלמון שלשים יום אפי' נשא בתולה כל זמן שהיא מוכנת וכן נראה מן הירושלמי אבל הרמב"ם כתב כו' וכדבריו נ"ל דאפי' הוא בחור אם נושא אלמנה אין נותנין לו אלא שלשים יום מדאקשינן רגמרא דף נ"ז לרב הונא דאמר בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה שלשים יום כאלמנה והתנן בוגרת ששהתה י"ב חדש הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר ואם איתא דלבחור אפילו נשא אלמנה נותנין לו י"ב חדש אם נשא בוגרת נמי הכי דיניה ואי הכי מאי קושיא לישני ליה דכי בעי י"ב חדש משום דידיה אלא ודאי משמע דאיהו בתרה גריר ועוד מדתניא לקמן המארס את הבתול' בין שתבעה הבעל והיא מעכבת ובין שתבעה היא והבעל מעכב נותנין לה י"ב חדש ומדלא מפליג בין תבעה היא והבעל מעכב בין בחור לאלמון ש"מ דאפי' אלמון שנשא בתולה נותנין לה י"ב חדש עכ"ל ואיכא למידק בדבריו מ"ש דבאלמון שנשא בתולה נראה מן הירושלמי דאין נותנין אלא שלשים יום והא לא משמע הכא כן דקאמר יכולה היא לומר כו' ונותנין י"ב חדש וכן מוכח מהבבלי וכדהביא הוא ז"ל ראיה מהברייתא ובזה כ"ע מודים בה ומ"ש להביא ראיה לדברי הרמב"ם בבחור שנשא אלמנה מדמקשי ממתניתין דנדרים לפענ"ד אינה ראיה מוכרחת כ"כ דלא מצי למשני דכי קתני התם י"ב חדש משום דידיה הוא דהא קתני נמי התם ואלמנה שלשים יום ואם בשהוא בחור מיירי לאלמנה נמי נותנין י"ב חדש דהא ודאי ליכא לאוקמי בוגרת שנשאת לבחור ואלמנה לאלמון דמאי פסיקא ליה אלא ע"כ דה"ק יש בוגרת שזמנה י"ב חדש כגון שנשאת לבחור וא"כ אפילו אלמנה נמי משכחת לה ומשום הכי לא מצי למשני כן. והנראה לע"ר דה"ט דהרמב"ם ז"ל דבגמרא משני אהא דמקשי לרב הונא מבוגרת ששהתה י"ב חדש אימא בוגרת וששהתה שנים עשר חדש ולבתר הכי מסיק להא דרב הונא בתיובתא מהא דקתני בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה י"ב חדש כו' וכתבו התוס' תימא דהכא קאי בתיובתא ובפרק נערה המאורסה אתיא סוגיא סתמא דהש"ס כוותיה דקאמר התם בוגרת בשלשים יום סגי אימא בוגרת וששהתה והיינו כרב הונא ונראה לפרש דה"ק בוגרת בשלשים יום סגי והיכי קתני במתני' בוגרת ששהתה י"ב חדש דמשמע דבוגרת לא סגי לה בשום ענין בלא י"ב חדש והא בשלשים יום סגי וכגון שקדשה לאחר ששהתה י"ב חדש בבגרות ומשני תני בוגרת וששהתה והשתא קתני סתם בוגרת בהדי נערה ששהתה י"ב חדש ובהדי אלמנה ששהתה שלשים יום משום דיש בוגרת דדינה כנערה בי"ב חדש כגון בגרה יום אחד ונתקדשה ויש בוגרת שדינה כאלמנה כגון עמדה י"ב חדש בימי בגרותה ונתקדשה והשתא אתיא דלא כרב הונא עכ"ל כוונת דבריהם משום דקשיא להו למאי דמשני תני בוגרת כו' למה ליה למיתני בוגרת כלל ליתני בתולה ששהתה כו' אלא ודאי לאשמעינן דבוגרת חלוקה בדינה היא וכמסקנא דהכא והשתא מוכרח הוא דאלמנה לעולם אין זמנה יותר משלשים יום דאם איתא דאם נשאת לבחור נותנין לה י"ב חדש אמאי פסיקא ליה טפי בבוגרת דחלוקה בדינה היא ומש"ה קחשיב לה נמי בהדי אלמנה לאשמעינן דלפעמים דינה כאלמנה והא' אלמנה גופה ומנין דמשכחת לה דנותנין לה י"ב חדש (וע"כ עיקר הרבותא דתנא לאשמעינן דיש בוגרת דדינה כאלמנה דאלת"ה אכתי קשה ליתני בתולה ובוגרת נמי בכלל היא כדקתני בתולה נשאת ליום הד' ובוגרת בכלל לשיטת הבבלי דיש לה טענת דמים ועי' בהגהת אשר"י ריש פ"ב דמכלתין בשם המרדכי והתם לשיטתא דהאי תלמודא הוא דאין לבוגרת שום טענת בתולים כמו שביארתי הכל בפ"ק ועיין מ"ש שם הלכה ו' במראה ד"ה תמן שניהן מודים) אלא ע"כ אפילו באלמנה שנשאת לבחור אין נותנין לה אלא שלשים יום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:3:3:1)

**הגיע זמן כו'.** מה שהגהתי בפנים הוא כפשטא דמתני' וגי' התוס' בדף נ"ח ד"ה הגיע הזמן ולא נישאו או שמתו בעליהן אוכלת משלו ואוכלות בתרומה כלומר שהיבם מאכילן בתרומה בלא ביאה דומיא דהגעת הזמן וע"ש שהוכיחו דהא דאמרינן אין היבם מאכיל בתרומה דוקא בשלא אכלה בחיי הבעל אבל היכא דאכלה בחיי הבעל אוכלת נמי בזיקת היבם לפי משנה הראשונה דהך דרשה דדריש בגמרא קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין אחיו אסמכתא בעלמא הוא ומדאורייתא מיכל אכלה אלא דלמשנה אחרונה אין הארוסה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה ולא היבמה עד שתיבעל כדתני בתוספתא ועיין ביבמות דף י"ח ע"א במראה ד"ה וישלמו מה שכתבתי שם וכן מפורש בהדיא בהאי תלמודא בפרק אף על פי והיינו לפי גירסת התוספות כאן ועיין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:3:3:2)

**אם היתה עיכובה מחמתו ניזונת משלו.** משמע מהכא דמחלקינן באונס בין אם הוא מחמתו כגון שחלה או אירע לו איזה אונס ניזונת משלו וברישא דהעיכוב מכח תקנת חכמים הוא אינה ניזונת משלו. אבל בבבלי ריש מכלתין מדמי להו להדדי דקאמר הגיע הזמן באחד בשבת מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה לה מזונות לפיכך חלה הוא כו' אינו מעלה לה מזונות וכדקאי מסקנא התם דבכל אונסא לא אכלה וכתבו התוס' שם ד"ה לפיכך דדוקא כשחלה קודם שהגיע הזמן אבל חלה לאחר שהגיע הזמן מעלה לה מזונות וכן כתב המרדכי וכן הוא בהגהת אשר"י שם וראייתם מדאמרינן הכא לקמן ביבם אם חלה אחר שעמד בדין מעלה לה מזונות. ומדברי הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ט אינו נראה כן שכתב וכן אם חלה הוא או היא או שפרסה נדה כשהגיע הזמן אינו מעלה לה מזונות ומשמע דכשהגיע הזמן אכולהו קאי כדמסיק שם הטעם שהרי אינה ראויה להנשא עד שתטהר או עד שתבריא וכן הוא אינו יכול לישא אשה עד שיבריא וצ"ע דהא בפי"ח מהלכות אישות הלכה ט"ז פסק ביבם כההיא דהכא שאם חלה אחר שתבעתו היבמה ועמד בב"ד ניזונת משל יבם ושמא דהוא ז"ל מחלק בין אם חלה מיד כשהגיע הזמן ובין יבם שחלה אחר שעמד בדין דהיה לו לכנסה לאלתר קודם שאירע לו אונס וכ"כ התו' ביבמות פ' החולץ דף מ"א ד"ה עמד בדין וברח וצ"ל דהא דכתבו בריש כתובות קודם הגעת הזמן לאו דוקא אלא מיד כשהגיע הזמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:3:4:1)

**נותנין לה כפליים בחולין.** בבבלי דף נ"ח מפרש דטירחא איכא בינייהו דרשב"ג סבר לא מטרחינן לה למכור בשווייה אלא נותנין לה תרומה הרבה כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:4:2:1)

**האומר איני חולץ כאומר איני מגרש.** כדפרישית בפנים דלענין מזונות קאי והיינו דנקט לה הכא וכ"כ התוס' פרק החולץ שם דדוקא בנתרצה לייבם וברח תיקנו חכמים מזונות משל יבם ולא בנתרצה לחלוץ אבל הרמב"ם ז"ל פי"ח שם סתם דבריו ולא חילק כלום ומשמע דלעולם ניזונית משל יבם אם ברח או חלה אחר שעמד בדין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:4:3:1)

**ולא סוף דבר ששה חדשים לפני היבם כו'.** כמו שהגהתי בפנים כן נראה מדברי התו' שם ד"ה השתא דלנכחת המשנה דהכא מפרשינן בלא זו אף זו וכן גרסינן התם בבבלי וע"ש דלפי דבריהם לא גרסינן במתני' או כולן בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל אלא כדהכא והרא"ה ז"ל מקיים גירסת הספר ומפרש דלשיטתא דהאי תלמודא לא חשיב לה למילתא פשיטא אלא לרבותא דעדיפ' ליה כי הוו להו כולהו בפני היבם דחשיב' ליה כארוסתו כאלו זכה בה מעצמו ולא מחמת אחיו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:4:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:4:3:2)

**וסמכו להן מקרא.** וכן דריש בספרי פרשת קרח ואסמכתא בעלמא הוא דעיקר טעמא משום דעולא שמא ימזגו או משום סימפון כדפרישית וכן קאמר בבבלי קידושין דף י':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:5:2:1)

**במותר מה' סלעין פליגין.** בבבלי דף נ"ח. מותר אימת קדוש רב ושמואל דאמרי תרווייהו מותר לאחר מיתה קדוש ורב אדא בר אהבה אמר מותר מחיים קדוש ומוקי לה התם אליביה דבשמעלה לה מזונות ואינו מעלה לה כסף מיירי מתני' ובהא פליגי רב ושמואל סברי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה ומעה כסף תחת מותר והא דקתני לקמן ואם אין נותן לה מעה כסף מעשה ידיה שלה מותר מעשה ידיה קאמר וכיון דלא קא יהיב לה מעה כסף מותר דידה הוי ואינו יכול להקדיש מחיים ורב אדא סבר תיקנו מזונות תחת מותר ומעה כסף תחת מעשה ידיה וכיון דיהיב לה מזוני מותר דידיה הוי. והשתא פליגי הכא ר"ל ור"י בפלוגתא דרב ושמואל ורב אדא רבי יוחנן כרב ושמואל ור"ל כרב אדא אלא דהתם לא פליגי אלא אליבא דר"מ דלר"י הסנדלר ס"ל כ"ע אליביה דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והכא ע"כ הוא אליבא דר"ל דלא מוקי לפלוגתייהו בהכי אלא דפליגי אם המזונות תחת מעשה ידיה כו' או איפכא כדפרישית בפנים והיינו דקאמר במותר מה' סלעין פליגין דבמותר גופי' פליגי כנגד מה תיקנו ובהא תליא פלוגתייהו ומחיים כדאמרן וכן לא נוכל לפרש הכא לר"ל אליבא דר"מ דמודה הוא דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אלא דטעמיה מתוך שהוא יכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהם וכדמוקי בבבלי דא"כ מ"ט דר"י הסנדלר ולא שייכא האי טעמא כלל להאי אוקמתא דהכא. ואי קשיא למאי דקיימינן השתא אליבא דר"ל דכ"ע סברי אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ולא פליגי אלא בתקנת מעשה ידיה והמותר כנגד מה הם א"כ מ"ט דר"י הסנדלר הא דקתני עושה ואוכלת ומשמע דלא פליג ר"י הסנדלר ברישא ואמאי והא מעלה לה מזונות הא ליתא דטעמא דרישא משום דקי"ל כרב הונא דיכולה אשה לומר איני ניזונית ואיני עושה דעיקר תקנה היתה במזוני לטובתה אלא שתיקנו תחתיהן מעשה ידיה לבעל וכיון שאינו יכול לכופה למעשה ידיה אינו יכול להקדישן אפי' הוא רוצה לזונה וכדבעי למימר בבבלי לטעמא דמתני' אליבא דרב הונא ולא דחי לה התם אלא דלא תסייע לרב הונא ממתני'. ולפ"ז אתיא הא דר"ל כרב הונא אבל בבבלי קאמר דפליג רב הונא אדר"ל וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:5:2:2)

**בשאינו מעלה לה מזונות.** וכן לא מעה כסף דאין רגילות שיעלה לה מעה כסף ולא יעלה לה מזונות וכ"כ התוס' סברא זו בד"ה במעלה לתרץ הקושיא לוקמה מחיים ודמעלה לה מעה כסף פו' וע"ש ועיין לקמן ריש פ"ו ד"ה מעשה ידיה. ונ"ל לר' יוחנן דעיקרא דמתני' משום סיפא איצטריך לאשמעינן פלוגתייהו דר"מ ור"י הסנדלר דאי משום רישא פשיטא דעושה ואוכלת כיון שאינו מעלה לה כלום כדקאמר בבבלי דהא אין יכול לומר לעבדו העברי עשה עמי ואיני זנך כ"ש לאשתו. ואין להקשות לר' יוחנן אמאי נקט תנא פלוגתייהו במותר ולא נקט במעשה ידיה עצמן ולאחר מיתה משום דאיכא למימר דקמ"ל לר"מ רבותא בכל חדא וחדא וה"ק מחיים דידה לא מצי מקדיש מעשה ידיה ואע"ג דשכיחי יותר ואע"פ שהוא רוצה להעלות לה מזונות כל שהיא אינה רוצה לפי שיכולה היא לומר איני ניזונת ואיני עושה ולאחר מיתה קמ"ל רבותא דאפי' מותר דלא שכיח כ"כ דלא עביד ואתי אע"פ שאינו מעלה לה המעה כסף שהוא כנגדו קדוש דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכ"ש מעשה ידיה עצמן וכן תירץ הר"ן ז"ל אליבא דרב ושמואל בבבלי דמוקמי למתניתין כרבי יוחנן דהכא וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:5:2:3)

**אבל אם היה מעלה לה מזונות ד"ה קדשו.** וא"ת הא ע"כ דר"י ס"ל אליבא דר"י הסנדלר דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם מדמוקי פלוגתייהו במותר ולאחר מיתה וא"כ אמאי קאמר ד"ה קדשו וי"ל דשאני ליה לר"י הסנדלר בין מחיים לבין אחר מיתה וטעמא דמילתא דכיון שהוא מעלה לה מזונות ומעה כסף יכול לכופה למעשה ידיה ונעשה כמי שאמר יקדשו ידיך לעושיהם וידים איתנהו בעולם והיינו דר"י הסנדלר ס"ל דאין האשה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ואינה יכולה להפקיע עצמה משיעבודה (וכגוונא דאמר ר"ל בבבלי אליבא דר"מ דמוקי ליה דלא כדרב הונא) ולפ"ז ר"י הסנדלר פליג נמי בהא אדר' מאיר דאליבא דרבי מאיר ע"כ דסבירא ליה כרב הונא דיכולה אשה לומר איני ניזונית כדמוכח לעיל לשיטת רבי יוחנן דהכא. ולדידן דקי"ל כר"י הסנדלר בהא דאין אדם מקדיש דבר שלב"ל כדמסיק בבבלי וקי"ל כרב הונא דיכולה אשה לומר איני ניזונת ואיני עושה כדפסק הרמב"ם בפי"ב מהל' אישות והילכך לא אמרינן נעשה כמי שאמר יקדשו ידיך לעושיהן דהא אינו יכול לכופה אלא דוקא אם אמר בפירוש יקדשו ידיך לעושיהן אז מהני דהידים איתנהו בעולם והן משועבדים לו כל זמן שלא אמרה איני ניזונית ואיני עושה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' ערכין הל' כ"ח וע"ש ועיין בהר"ן שדקדק על דבריו ובמ"ש ניחא דהא דקאמר והן משועבדין כל זמן שלא אמרה איני ניזונית כו' קאמר ואנן לא קי"ל נמי כר"מ בהא דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה והילכך צריך שיאמר בפירוש יקדשו ידיך לעושיהן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:5:3:1)

**והוא שתהא מצודה פרושה בפניו.** ובבבלי שם קאמר משום כדי חייו ובצייד עני שאין לו מה יאכל היום וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' מכירה הל' ו':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:5:3:2)

**שנייא היא הקדש.** אפילו אמר היום לאו כלום הוא וכן סתם הרמב"ם ז"ל דבריו בפ"ו מהלכות ערכין הלכה כ"ו אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כיצד מה שתעלה מצודתי מן הים קדש כו' לא אמר כלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:5:4:1)

**המקדיש את עבדו הוא קודש.** בבבלי פ' השולח דף ל"ח פלוגתא היא דאיכא למ"ד התם דיצא לחירות מאי טעמא גופא לא קדיש לדמי לא קאמר דליהוי עם קדוש קאמר והרמב"ם ז"ל בערכין שם הלכה י"ז פסק דגופו קדוש וכסתמא דברייתא דהכא ועיין בכסף משנה שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:5:4:2)

**ומעשה ידיו הקדש.** כדמסיק דעל השאר קאמר אבל יוציא מהן לפרנסתו דבשאין הרב מעלה לו מזונות מיירי וכדמסיק בבבלי גיטין פ"ק דף י"ב מההיא דר' יוחנן לקמן הקוטע יד עבדו כו' דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך והתם מפרש להא דקאמר דמתפרנס העבד ממעשה ידיו היינו שהוא לוה ואוכל ועושה פחות פחות משוה פרוטה ופורע דאי לאו הכי הקדש חל על מעשה ידיו ופרוטה קמייתא קדשה לה וכן פ' הרמב"ם בהל' ערכין שם. אבל במאי דקאמר הכא לקמן המקדיש עצמו כולו קדש (כדאיתא פ' החובל) לא פסק כן אלא כהאי דאמר בבבלי פ' השולח שם המקדיש את עצמו עושה ואוכל שלא הקדיש אלא דמיו וכן הוא בתוספתא דערכין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:6:3:1)

**לא אמר אלא בנה אבל תאומים לא.** וגירסת הרי"ף ז"ל לא אמרו אלא אחד אבל תאומים לא והיינו הך כפי הגירסא שלפנינו וכדפרישית והוא מפי' הר"ן ז"ל ואינה חייבת להניק לא תאומים ולא בן חבירתה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מהל' אישות הל' י"ב. אבל הרא"ש ז"ל כתב על דברי הרי"ף וז"ל ואין הגירסא כך כמו שהביאה רב אלפס אלא ה"ג א"ר חגי לא אמרו אלא בנה אבל תאומים לא ולמה אמרו בנה שלא תניק בן חברתה וה"פ הא תאומים לא בתמיה והלא יכולה להניק שניהם למה לא תניקם אלא ודאי חייבת להניק שניהם וא"כ למה אמרו בנה למעוטי בן חבירתה ואפי' הוא בן בעל עכ"ל ורוב המפרשים הסכימו לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן הב"י והב"ח באה"ע סי' פ':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:6:4:1)

**במה דברים אמורים בזמן שפירש מתוך בוריו.** חילוק זה אינו מבואר בבבלי והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מ"א הלכה ה' הביא רישא דהכא ולא הביא הא דמחלק בין יש סכנה לאין בו ואפשר משום דדבר פשוט הוא דאפילו איסור דאורייתא שרי משום סכנה וכ"כ הב"י בי"ד סימן פ"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:6:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:6:5:1)

**אשתו עולה כו'.** משמע מהכא דוקא בחייו עולה ואינה יורדת. ובבבלי. דף ס"א קאמר עולה עמו ואינה יורדת. אמר רב הונא מאי קרא בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל ר' אלעזר אמר מהכא כי היא היתה אם כל חי לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה ונראה דנ"מ בין אלו הלימודים דמקרא דרב הונא איכא למימר דוקא בחייו דשייכא לומר בעלייתו של בעל ומקרא דר"א אפי' לאחר מיתה דלחיים נבראה ולא לצער. ובפרקין דלעיל מסיק בבבלי דאפי' לאחר מיתה עולה ואינה יורדת ועי' שם הל' ד' מ"ש שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:7:3:1)

**חיבב הקב"ה פ"ו יותר מבנין ב"ה.** בבבלי דף ס"ב פליגי רבי יוחנן ורב ר"י. יליף מבנין ב"ה ורב יליף כדהכא דשאני בנין בה"מ דאפשר ע"י אחרים וה"נ אפשר לפרש דרבי אבין פליג אדרשב"ן דשאני בה"מ שמצינו שחיבב הקב"ה פ"ו יותר ולא ילפינן מינה תלמוד תורה שמצינו שגדול הוא מבנין בה"מ כדיליף בסוף פ"ק דמגילה ורב מיתורא דקרא קדריש ולפ"ז צ"ל דהא דקאמר הכא אפי' כמה בניחותא הוא וכמה דבעי קאמר ורשב"ן אמתני' קאי לפרש טעם דיוצא שלא ברשות כו' שכן מצינו יוצא שלשים יום וכן רב ועיין בתוס' ד"ה אלא שפירשו דאפועלים קאי שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:7:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:7:5:1)

**אית תניי תני שאר זה דרך ארץ.** פלוגתא דתנאי היא ג"כ בבבלי פ"ד דף מ"ז ומשמע מהכא דאפי' לר"א ב"י מזונות דאורייתא כדמסיק מנא ליה כו' וכן פירשו התוס' שם בשם רשב"ם וכתבו ולפ"ז תימה ברייתא דלעיל דקתני תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה דמשמע מזונות דרבנן כמאן אתייא ולולי דבריהם אין הכרח לפרש לראב"י לפי שיטת הבבלי דמזונות דאורייתא ומש"ה לא מסיק התם לק"ו כדקאמר הכא וכן הביא הה"מ בפי"ב מהלכות אישות בשם הרמב"ן ז"ל דמפרש להא דראב"י כמ"ד מזונות דרבנן ועיין לעיל פ"ד הלכה י"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:7:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:7:7:1)

**אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת.** כרב אשי בבבלי ס"פ דאוכלת לשון תשמיש הוא ואע"ג דהתם מיירי בכל אדם מ"מ הואיל דסתם התנא חיוב עונה בלילי שבת ילפינן מינה דמדת ת"ח היא הואיל ולכל אינך חשיב לה במתני' עונתן אלא דהתם הואיל ומשרה אותה ע"י שליש חיוב הוא לכל אדם אפי' לגמל וספן כדכתבו התוס' שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:8:2:1)

**היא ע"י שהיא חייבת לו שבע.** רבי יוסי בר חנינא לטעמיה דאמר בבבלי דף ס"ג דאף ממלאכה מורדת הויא. והתו' כתבו שם בד"ה פוחתין בירושלמי מפרש כנגד ז' מלאכות שהאשה עושה לבעלה וגם המורד דמוסיפין שלשה דינרין מפרש כנגד שארה כסותה ועונתה והש"ס שלנו אין סובר כן דהא בעי בגמרא מה בין מורד למורדת ומפרש טעמא אחרינא עכ"ל ולפי מה שפירשתי בפנים אינו חולק על תלמוד שלנו אלא מעיקרא מפרש לר"י ב"ח דסבר אף ממלאכה הויא מורדת ולבתר דמקשי עלה מפרש ר"י דדוקא מורדת מתשמיש קריא מורדת וטעמא דמחלקינן בין מורד למורדת מפני שצערו של איש כו' כדאמר בבבלי צא ולמד משוק של זונות מי שוכר מי כו' והיינו נמי למ"ד מורדת מתשמיש וכן נראה מפי' הר"ן בשם הראב"ד ז"ל וע"ש ועיין בהרי"ף ז"ל סוף הלכה ד"ה ר"י אמר שבעה טרפעיקין כו' ואין להאריך. שהתנה עמה לא שאר ולא כסות ולא עונה כו'. בבבלי דף נ"ו קאמר דלד"ה בעונה תנאו בטל ועיין לקמן פ"ק דקידושין הלכה ב' ד"ה והא תני:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:8:3:1)

**וכרבי אליעזר עד כמה הוא פוחת.** כגוונא דפריך בבבלי דף ס"ב על מתני' דהמדיר כו' שבת אחת איכפל תנא לאשמעינן טייל ופועל וכדפרש"י שם וכן הכא אפי' על חמר שייך להקשות כן דבשביל עונה אחת לא נידון בה דינא דמורדת והתם נמי מפרק לה כדהכא וכדפרישית:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:8:3:2)

**מהו מוכחת מפרא פרנון דידה.** הר"ן ז"ל פי' בשם י"מ דפרא פרנון היינו נכסי מלוג שנפלו לה כבר ודייק מלישנא דר' יוסי דקאמר לעולם כו' שמא תפול לה ירושה ולא קאמר לעולם הוא פוחת והולך ואפי' נפלה לה ירושה ממקום אחר ומדלא קאמר הכי ש"מ דבנכסי מלוג שנפלו לה כבר אפי ת"ק מודה אלא שרבי יוסי מוסיף שלעולם הוא פוחת והולך ואותו פחת נעשה חוב עליה שמא תפול לה ירושה ממקום אחר ויחזור ויגבה ממנה וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכתב עוד אבל אחרים פירשו פרא פרנון היינו נדוניא אבל מנכסי מלוג אינו פוחת כלל וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות אישות כו' עכ"ל ולמאי דפרישית בפנים בשם הערוך עולה כדעת הרמב"ם ז"ל בהא דנכסי מלוג אינו פוחת כלל אפילו אותן שיש לה כבר דבכלל ירושה הן ודבר שאינו מצוי מיקרי שאין לרוב נשים נכסי מלוג כדכתב הר"ן שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:3:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:3:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:8:3:3)

אפילו תימר כן כמשנה אחרונה ובבבלי דף ס"ד מסיק לה כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה ומה"ט פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכותבין אגרת מרד על שומרת יבם משום דאמרינן בהחולץ חזרו לומר מצות יבום קודמת כמשנה ראשונה כדכתב הרי"ף ז"ל הכא וכן ביבמות וכדפסק הרמב"ם בפ"ב מהל' יבום דמצות יבום קודמת והתוס' הכא לשיטתייהו אזלי דפסקו מצות חליצה קודמת יעיין בריש יבמות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:8:4:1)

**אין לה בליות.** בבלאות הקיימין מיירי דומיא דמורדת יכמ"ד בבבלי סוף פרק אלמנה דף ק"א זינתה הפסידה בלאותיה הקיימין ולא קיימא המסקנא הכי אלא כל מה שהוא קיים נוטלת ויוצאת וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד מהל' אישות ובמורדת פסק בפרק י"ד כדאמר בבבלי פרקין תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:10:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:10:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:10:1:1)

**ואם אין לו מטה מפץ ומחצלת.** ובנוסחת הבבלי ונותן לה מטה מפץ ומחצלת וי"ס דגרסי ואם אין לו מפץ ומחצלת וכן נראה מדברי הרמב"ם פי"ג הלכה ג' שכתב ומה הן כלי בית מטה מוצעת ומפץ או מחצלת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:10:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:10:2:1)

**בין שהותירה מזונות כו'.** כן היא גי' הראב"ד ז"ל כמו שהוא לפנינו וגי' הר"ן ז"ל של יורשין כמו שפירשתי וכן גירסת הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ח מהלכות אישות הלכה ד' ומותר מזונות האלמנה ומותר הכסות ליורשין והראב"ד השיג שם עליו ממימרא דהאי תלמודא ריש פ' אלמנה ועיין מ"ש שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:11:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:11:1:1)

**מעשה ידיה שלה.** למ"ד מעה כסף תחת מעשה ידיה ולמ"ד מזונות תחת מעשה ידיה ומעה כסף תחת מותר כדפליגי לעיל הלכה ה' מפרש הכא מותר מעשה ידיה שלה ומה היא עושה לו ה"ק מעשה ידיה כמה הוי דלידע מותר דידה כמה כדמפ' בבלי דף נ"ט:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:11:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:11:2:1)

**על דעתיה דרב אוכלת משלו.** א"א להחליף הגי' דא"כ מאי קמ"ל לר"י ועוד מאי משלה הא בשבת נמי חייב במזונותיה והעיקר כדפרישית בפנים. והטור בסי' ע' כתב ובירושלמי משמע שאין יכול לפרנסה ע"י פרנס והיא תאכל לבדה אא"כ שיהא מרצונה וכן מסקנ' א"א הרא"ש ז"ל ע"כ והיינו כדמוקי לה האי תלמודא בריש המדיר דמתני' דהמשרה ע"י שליש בשקיבלה עליה מיירי. והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' אישות הלכה י"ב כתב בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראויות לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה והוא שותה ואוכל לעצמו הרשות בידו ובלבד שיאכל עמה מלילי שבת ללילי שבת ומבואר הוא דתליא בפלוגתא דרב ור"י הכא ופסק הרמב"ם ז"ל כר"י דברצונו תליא וההיא דהמדיר אתיא אליבא דרב ועי' מה שאכתוב שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:11:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 5:11:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Ketubot/r/5:11:2:2)

הדרן עלך פרק אף על פי