## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin Chapter 1

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:3:1)

**האשה נקנית הא למדנו ביאה בלא כסף כסף בלא ביאה מנין.** בבבלי דף ט' יליף נמי ר' יוחנן לביאה מבעולת בעל וקאמר התם נמי דאי מובעלה ה"א עד דמקדש והדר בעיל קמ"ל וכתב רש"י ז"ל אבל השתא דנפקא לן מבעולת בעל דבעילה לחודה מיקדשה ע"כ כי יקח דיליף קיתה קיתה אגמריה דבכסף לחוד מיקדשה דאי עד דמקדש ובעיל כסף מאי אהני ע"כ ולפ"ז קשה מאי פריך הכא כסף בלא ביאה מנין וצ"ל דהאי ש"ס ם"ל אליבא דרבי יוחנן דלית ליה הג"ש דכי יקח ומוקי ליה לכולה קרא בקידושי ביאה וכי יקח איצטריך ליה למעוטי אמרה היא דכי יקח ולא כי תקח וכעין שכתבו התו' דף ד' ד"ה כתב רחמנא דאי לאו ג"ש הוי מוקמינן קרא דכי יקח אקידושין של ביאה כו' ע"ש ורבי יוחנן ס"ל אליבא דאמת הכי איצטריך ליה למילף קידושי כסף מויצאה חנם וכו משמע הכא מדלקמן דקאמר ותני חזקיה וכי יקח ש"מ דפליג עליה דרבי יוחנן דלא יליף אלא מהיקשא דאם אחרת ולדעת רש"י ז"ל דמשמע דפשיטא ליה דרבי יוחנן אית ליה הג"ש היינו למאי דמסיק התם דאיצטריך תרווייהו ויצאה חנם וכי יקח כו' כדאמר שם ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:9:1)

**ת"ל ובעלה בביאה היא נקנית ואינה נקנית בחזקה.** התם מסיק לה אליבא דר' יוחנן האי ובעלה מאי עביד ליה למעוטי שאין אמה העבריה נקנית בביאה דס"ד אמינא הקישא הכתוב לאחרת מה אחרת נקנית בביאה אף אמה העבריה נקנית בביאה קמ"ל. ולית ליה האי דרשא דהכא מוהתנחלתם וא"ת ולשיטת הבבבלי מנא לן דאין אשה נקנית בחזקה דהא איכא ק"ו משפחה כנענית וי"ל משום דאיכא למיפרך מה לשפחה כנענית שאין קניינה לשום אישות וכעין דפריך בדף ג' גבי אמה העבריה. ולהאי ש"ס צ"ל דלא ס"ל האי פירכא כדמשמע בהאי דתני חזקיה דלא פריך לה כי התם והאי דר' יודן נמי אליבא דשיטת חזקיה קאמר דיליף ביאה מובעלה ומינה ילפינן נמי דאינה נקנית בחזקה מדלא כתיב ובעל ולא כשיטת ר' יותנן היא דלדידיה איצטריך ובעלה למעוטי אמה העבריה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:11:1)

**במה הוא מתחייב בדיניהן בדיני ישראל.** הכא לא פשיט לה אבל בבבלי פ' ד' מיתות דף נ"ז קאמר בנערה המאורסה דלדידהו לית להו דיינינן להו בדינא דידן בסקילה אבל אין צריך עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו כדמשמע התם דהאי סברא מיגרע גרע בדוכתיה קאי אפילו למאי דמוקמינן בנערה המאורסה כדפי' רש"י ז"ל אבל לא משמע כן מדברי הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים הל' ז' שכתב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה בדיני ישראל ומשמע שהכל כדין ישראל והכ"מ לא כתב בזה כלום וצ"ל דהוא ז"ל מפרש דלמאי דמוקי ר' יוחנן התם בנערה המאורסה לית ליה האי קושיא דמיגרע גרע דלא שייכא אלא בהני עריות דאית להו נמי אבל לא בנערה המאורסה וכן נכנסה לחופה ולא נבעלה דלית להו כלל דיינינן להו הכל כדיני ישראל וכדמשמע מלישנא דהאי תלמודא דאי אמרינן בדיני ישראל הכל בכלל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:13:1)

**אין תימר בדיני ישראל ונתגייר חייב כו'.** הא לא פליגא על מסקנת הבבבלי פ' בן סורר ומורה דף ע"א דמסיק התם אפי' למאי דאמר ר' חנינא בברכת השם ונתגייר פטור אם הרג ישראל או בא על אשת ישראל ונתגייר חייב דנשתנה דינו ונשתנה מיתתו בעינן והכא לא נשתנה מיתתו הויא דמעיקרא בסייף והשתא בחנק וקלה בתמורה מישך שייכא. והכא קאמר דאי אמרינן בדיניהם אם כן הוי ממש דברכת השם דנשתנה מיתתו נמי מעיקרא בסייף או בחנק להאי מ"ד והשתא בסקילה. ובהא דבן נח שבא על אשתו שלא כדרכה לא מסיק הכי בפרק ד' מיתות דף נח דמי איכא מידי דישראל לא מיחייב ועכו"ם מיחייב אלא האי ודבק למעוטי שלא כדרכה באשת חבירו קאתי שאינו חייב על אשת חבירו אלא כדרכה והא דלא מוקי לפ"ז להא דקאמר דף נז בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל דשלא כדרכה קאי דלדידהו לית להו דעריות משמע שם עריות והילכך מוקי לה לנערה מאורסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:18:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:18:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:18:1)

**כתבו על דבר שהוא איסור הנאה.** בבבלי פ"ב דגיטין דף כ' שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר משמע דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא דקא מיתהני מאיסורי הנאה וכן כתבו התוס' שם ע"ב ד"ה בכתובות קעקע אבל הרמב"ם בפ"ד מגירושין הל"ב כתב על הכל כותבין את הגט ואפי' על איסורי הנאה וכן כתב הטור ריש סי' קכ"ד. ובענין שטר קידושין באיסורי הנאה לא הוזכר בבבלי ופלוגתת פוסקים אחרונים היא ועיין בב"י סימן ל"ב שהביא בפה הרשב"א בתשובה שכתב פלוגתא דהאי תלמודא ולא הכריע וכבר כתבתי בפרק כל הגט שנראה מדעת הרמב"ם דס"ל דלא ילפינן שטר קידושין מגירושין בהא והלכך נמי לא כתב בפ"ג מאישות מדין שטר קידושין שכתבו במחובר לקרקע וע"ש במראה ד"ה כתב קידושין ומשמע לפ"ד דלענין מחובר לקרקע כשר לדעתו ולענין איסור הנאה פסול דלא הוי כגט וכן נראה מדעת הר"ן שכתב בפרק האומר בשטר קידושין דעתה דאשה גם אנייר וכמו דמשמע ממסקנא דהכא דאיסור הנאה פסול דלא דמי לשטר שאין בו שוה פרוטה. ועיינתי בתשובת הרשב"א סי' תר"ג (וכפי הגי' שהביא שם כך הגהתי בעמוד) ונשמע מדבריו שם שהכריע לענין קדושין כדברי האי ש"ס שאם כתבו על איסורי הנאה מד"ת פסול ועל איסורי הנאה מדבריהם כשר וכמו המקדש באיסורי הנאה מדבריהם שאין לו עיקר מדאו' דמקודשת ובענין כתבו על מחובר לקרקע כתב בתשובה סימן ת"ר דכשר וזהו כפי הנראה מדעת הרמב"ם אלא דמשמע מהש"ס פ"ק דגיטין דף י' גבי הא דקאמר התם כי קתני מילתא דליתא בקידושין מילתא דאיתא בקידושין לא קתני ושלא לשמה ומחובר בקידושין נמי פסול כדפי' רש"י ז"ל שם וכן הביא הרשב"א בעצמו שם. ובחידושי קידושין שלו הכריע הוא ז"ל דאם כתבו על מחובר לקרקע פסול כמו בגט כדמשמע מהסוגיא דגיטין אבל אם קדש אשה במחובר לקרקע בתורת כסף ודאי מקודשת כדמוכח בהדיא מהתוספתא דמכלתין פ"ד ודלא כדעת בעל העיטור שרצה להוכיח מסוגיא הנזכרת שאפי' קדשה במחובר לקרקע אינה מקודשת. וכן הכריע הר"ן ז"ל במתני' דריש מכלתין ע"ש. ומיהו אפילו בשטר שכתבו על המחובר לקרקע דפסול אם הוא שוה פרוטה מקודשת דמהני בה מדין כסף כדמוכח מהא דקאמר הכא לעיל אבל בשטר שהוא שוה פרוטה ככסף הוא וכמ"ש הר"ן בריש מכלתין וכן בפ' האומר לענין כתבו שלא לשמה וכ"כ הטור בסימן ל"ב בשם הרמ"ה והוא הדין נמי לענין כתבו במחובר לקרקע כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:20:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:20:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:20:1)

**ואתייא כבית שמאי דלא ילפי כסף מכלים.** הך סוגיא לא אתיא כשיטת הבבלי בשבועות דף מ' דקאמר התם שמואל טענו שתי מחטין והודה לו באחת מהן חייב לפיכך יצאו כלים למה שהן ומשמע דאפי' שוה פרוטה לא בעינן כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' טוען הל"ח ואפילו הן עשר מחטין בפרוטה וטענו שתי מחטין והודה באחת וכפר באחת חייב שנאמר כסף או כלים כל הכלים ככסף. וצ"ל הא דגריס הכא בברייתא דלעיל הטענה ב"ה אומרים שתי מעין והיינו כשמואל התם דאמר הטענה עצמה צריך שתהיה ב' כסף ואפילו לא כפר אלא בפרוטה ורב דקאמר שם כפירת הטענה צריך שתהיה שתי כסף ופסק הרמב"ם שם כוותיה היינו משום דקאמר התם דיקא מתני' כוותיה דרב ולפיכך כתב שם הל"ב כפירת הטענה שתי כסף היא מדבריהם משום דבהיקשא לא אתייא אליבא דב"ה אלא שהטענה עצמה צריכה שתהיה שתי כסף ולפ"ז ל"ק הא דהקשה הה"מ שם אהא שכתב מדבריהם ע"ש. ומיהו לשיטת הבבלי ע"כ דב"ה לא מקשי כלים לכסף אלא לומר שיהו כל הכלים ככסף וכגי' רש"י ז"ל שם אף כל דבר חשוב ולאפוקי כלים דאפי' שוה פרוטה לא בעינן. ומ"ש התוס' שם דף ל"ט ד"ה מה כלים לקיים הגי' אף כלים דבר חשוב ושיהו שוין שתי פרוטות וכן דעת הרא"ש ז"ל והביאו ראיה מסוגיא דהכא ע"ש יש לתמוה ע"ז דהרי הכא מסיק דהא דשמואל כב"ש אתיא ואי לב"ה צריך שיהו הכלים שוין שתי מעין וצ"ע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:25:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:25:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:25:1)

**רבי חנינה אימר נחשא באתרא קיים כספא זליל כספא יקיר.** והכי מתרץ לה רב דימי בבבלי דף י"ב ולפ"ז שפיר אשכחן דשמנה נשים מתקדשות באיסר כדפרישית הגי' בפנים וכסתמא דמתני' דקתני א' משמנה באיסר דאלו לר' מנא לא אתיא ולא קאמר אלא אליבא דרשב"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:27:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:27:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:27:1)

**תיפתר ביבמה.** ומאלמנה לכ"ג לא שמעינן מידי ומחוורתא כדאמרי' מעיקרא מכי ימות האיש האחרון ילפינן לה כדמסיק רב אשי בבבלי דף י"ג. והתו' שם בד"ה ומדאמר רחמנא הקשו קושיא זו כדמדחי לה הכא ותירצו דא"כ הוי ליה למיכתב האי קרא אלמנה וגרושה וחללה בפרשת יבמין כלומר אלמנה משום יבום וגרושה וחללה נקטי אגב דאלמנה דבחד קרא כתיבי והוי ליה למיכתב האי קרא בפרשת יבמין ולא ידעתי מ"ש המהרש"א ואין להקשות דהיאך איכא לאשכוחי דאחיו מאביו של כ"ג ישא גרושה וחללה דאסור בהן כו' ע"ש דמאי שיטתיה דגרושה וחללה הכא הא לא אתינן כאן משום יבום אלא באלמנה שנתלמנה מאחיו מאביו דלכ"ע שריא במקום יבום והוי אמינא דלהכי אתי קרא גבי כ"ג לאסרו אף במקום יבום ואפשר דה"ק דאפי' אם נפרש כוונת התוס' דכולה קרא ליכתוב בפ' יבמין ומשום יבום לא הוי קשה מידי דהאיך איכא לאשכוחי כו' ומ"מ דברים נדחקים הם ללא צורך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:32:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:1:32:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:1:32:1)

**ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושיו.** כדמוקי בפרק השולח דמשכחת לה שאם קידש ביום של עצמו דאז הוו קדושין וביום של רבו הוא דלא הוו קדושין וקאמר דכוותה אינו יכול לגרש ביום של רבו כמו שאינו יכול לקדש ביום של רבו. ואי קשיא שפחה חרופה ביום של עצמה מיהת תתגרש כמו דאמר התם בחצי עבד וחצי ב"ח הא ליתא דהא במסקנא קאמר הכא דהאי בעיא לא אתיא אלא אליבא דמ"ד בשפחה כנענית הכתוב מדבר ולא פשיט ליה מדאמר ר' חייא אלא במכ"ש דאם חצי עבד וחצי ב"ח אין לו גירושין ביום של רבו ומכ"ש עבד ושפחה כנענית אין להם גירושין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:3:1)

**בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים.** כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' עבדים הל"ת בכסף הוא נגאל מיד הנכרי ואינו נגאל בשוה כסף. וקשה מ"מ לא חילק כדמחלק הכא לקמן הדא דתימר בשלא עשאן דמים ועוד דהכא משמע שמגרע ויוצא אפי' בתבואה וכלים והוא ז"ל כתב שם כן גבי דין הגרעון. ועוד דהא בבבלי דף ט"ז דריש מקרא דכתיב בנמכר לנכרי ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף לענין שהעבד קונה את עצמו בו וכן לענין גרעון כדלקמן ומיהו בהא איכא למימר דל"ק אסוגיא דהכא דהתם בשעשאן דמים מיירי והכי משמע נמי ממאי דקאמר שם בדף ח' גבי בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים האי תבואה וכלים ה"ד אילימא דלא מקני בהו כלל ישיב גאלתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף ופי' רש"י ז"ל וכיון דאיפרוק ביה איקנויי נמי מיקני ביה דכתיב גאולתו מכסף מקנתו ואי דלית בהו שוה פרוטה מאי אריא תבואה וכלים אפילו כסף נמי אלא לאו דאית בהו שוה פרוטה וכיון דלא קייצי לא ופי' רש"י וה"ק אינו נקנה בתבואה וכלים אא"כ קצץ דמים. וא"כ בגאולתו נמי קצץ דמים בעינן דשוין הן ואזלא סוגיא דהכא כרב יוסף התם דמוקי לה הכי. אבל על הרמב"ם קשה מ"ט לא מחלק בזה ועוד למאי דמסיק התם דלא כרב יוסף ולרב נחמן דס"ל פירי לא עבדי חליפין כדפסק הרמב"ם כוותיה בפ"ה מהל' מכירה מפרש לה דה"ק לא בתבואה ובכלים דלית בהו שוה פרוטה דלא תימא הואיל ומקרבא הנאתייהו גמר ומקני נפשי' קמ"ל ומשמע אבל אית בהו שוה פרוטה לעולם נקנה בהן אע"ג דלא קייצי וא"כ נמי הוא נגאל בהן דישיב גאלתו אמר רחמנא ואפשר לדחוק ולומר דכיון דדריש הכא מקרא אחרינא כסף ממכרו וכן מביאו הוא ז"ל שם וגלי לן קרא דנמכר לעכו"ם אינו נגאל בשוה כסף ה"ה לענין גרעון נמי כן ולא ס"ל לחלק בין גאולת הכל לגרעון מדסתם הש"ס הבבלי בזה. ובענין חילוק אם עשאן דמים לא הוצרך להזכיר דכיון שעשאן דמים עליו כסף מיקרי. והא מפרש התם אליבא דרב נחמן דלית בהו שוה פרוטה כו' ס"ל דלדיחויא בעלמא אתמר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:4:1)

**שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו.** ומשמע ממסקנא שהעבד אינו יכול לחזור בו ואתייא הא כהאי דמסיק רבא שם דף י"ו גבי הא דקאמר בברייתא וקונה את עצמו בשטר זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי לו ואם מחל לו רבו על הכסף אינו מחול עד שיכתוב לו שטר שיחרור. ומהאי טעמא נמי אין העבד יכול לחזור בו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:5:1)

**סדר מכירה כך הוא כו'.** ולא דמיא לשטר מכירת השדה דהתם דוקא המוכר כותבו ולא הקונה כדאמר בבבלי דף ט' המוכר כותב שדי מכורה לך. ובהא דקאמר הכא אני פ' מכרתי בתי לפ' אתיא כרב חסדא שם ד' י"ו דפליגי התם שטר אמה העברייה מי כותבו רב הונא אמר האדון כותבו ורב חסדא אמר האב כותבו והרמב"ם בריש פ"ב מעבדים כתב כיצד בשטר כותב לו הריני מכור לך הריני קנוי לך ונותן לו השטר וכתכ הכ"מ יפסק כרב חסדא דהאב צריך לכתוב בתי מכורה לך והוא הדין לעבד עכ"ל ולא נתן טעם למה פסק כרב חסדא דהא קי"ל רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא דרבו דרב חסדא הוה כדכתב בעל הליכות עולם בפרק ב' משער החמישי ונראה דהיינו טעמיה משום דבתר הכי קאמר התם לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא בקנין עבדים ומאי ניהו שטר ואימא חזקה כו' מסתברא שטר ה"ל לרבויי שכן מוציא בבת ישראל ולא קאמר שכן מכניס בבת ישראל משום דהא אליבא דרב חסדא איתאמרת התם ולדידיה שטר קידזשין לא דמיא לשטר אמה העברייה דהתם קונה כותבו ושטר האשה מקנה כותבו וכך כתב הרשב"א ז"ל ומדשקיל וטרי הש"ס ומפרש אליבא דרב חסדא שמע מינה הלכתא כוותיה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:6:1)

**שביעית של מכירה לא שביעית של עולם.** בבבלי סוף פרק יוצא דופן דריש הכי ולא שנה של עולם דלא תימא דמתשרי מנינן לי' דכתיב ובשביעית פעמים שאף בשביעית של עולם נמי יעבוד היכא דנמכר בניסן דכלתה שש שנים בתשרי ועובד עד ניסן שנה של מכירה שלו. וממילא אימעוט שמטה נמי. והכא מפרשינן על שמטה ממש כדמוכח מדלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:6:2)

**אתייא כמ"ד אין היובל עולה ממנין שני שבוע.** פלוגתא דרבי יודה ורבנן בהרבה מקומות ועיקרה בנדרים דף ס"א ר' יהודה סבר שנת יובל עולה לכאן ולכאן ולרבנן אין עולה לשנת שמטה הבאה. ומשמע מהכא להאי מ"ד אליבא דרבי יהודה דליובל לעולם מונין משנה שאחר יובל העבר וא"כ משכחת לה לפעמים שהיובל באמצע השמטה ולא משמע הכי בבבלי אלא לר' יהודה נמי לעולם היובל אחר שנת השמטה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:7:1)

**יכול אפילו ברח ת"ל שש שנים יעבוד.** אבל אם ברח ופגע בו יובל מוציאו לחירות כדמשמע מהבבלי דף י"ז בפירוקא דרב ששת וכדפסק הרמב"ם שם הלכה ד'. וגירסא אחרת היה לו להכ"מ שם בסוגיא דהכא ולפיכך כתב מה שכתב ולפי הגירסא שלפנינו שפיר אזלא כסוגית הבבלי וכך כתב הרשב"א ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:13:1)

**ויאמר באחת מהן.** לא דפריך ליכתוב בהדיא נערות בקרא דא"כ מאי משני אלא יאמר חד קרא קאמר כדפרישית אבל בבבלי דף ד' מקשה ליכתוב רחמנא בהדיא נערות ולא בעי בגרות ולפיכך לא שייכא האי שינוייא דהכא כדמקשי אביי התם ומסיק שם דלזבינא דאיילונית אתייא דס"ד הואיל ואין לה סימנים אינו יכול למכרה וקמ"ל דיוצאה בבגרות אע"פ שאין לה נערות דמקטנותה יצאה לבגר. וע"ש בתוס' ד"ה ויצאה שהקשו קושית הש"ס דהכא מעצמן או חלוף וכן תירצו שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:14:1)

**הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה.** לכאורה אין לזה שייכות לפלוגתייהו וכן לא איתא להא בבבלי גבי פלוגתייהו בדף י"ט ונראה דה"ק אע"ג דפליגי ר' יוסי בר' יהודה ורבנן אם יכול לייעדה אע"פ שאין עליה שוה פרוטה ור' יוסי בר' יהודה דריש מיעדה והפדה עד שיהא שם כדי פדייה והוא שוה פרוטה אבל בעבד הכל מודים שאם בא לגרע וליצא בגרעון כסף עד שיהא שם כדי שוה פרוטה ונקט לה הכא משום דיוצא בגרעון כסף מוהפדה נפקא לן ואע"ג דלעיל דריש מקרא אחרינא ואם עוד רבות בשנים האי קרא בנמכר לנכרי כתיב אבל נמכר לישראל מוהפדה נפקא ליה כדאמר בבבלי דף י"ד לענין גרעון וכן לענין קנייה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:16:1)

**היה נשוי את אחותה.** משמע דס"ל דיכול למוכרה לקרובים אע"ג דאינה ראויה ליעוד לא לו ולא לבנו דל"פ הכא אלא אם צריכה לכסף אחר וכר' אליעזר בבבלי דף י"ט ועיין לקמן ד"ה תיפתר שהיה נשוי לאחותה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:17:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:17:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:17:1)

**מלוה שיש לי בידך.** האי ברייתא הובאה בבבלי פרק ב' דף מ"ז ופירש"י ז"ל מקודשת בההיא הנאה דקא מחיל לה גבה ולשיטתיה אזיל שפירש לעיל בדף ו' גבי הא דאמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ומוקי לה דארווח לה זימנא שהרויח לה זמן הלואתו ובההיא הנאה מקודשת שהיתה צריכה לתת פרוטה למי שיפייסנו על כך וכ"ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו אבל הרמב"ם ז"ל לא מפרש הכי אלא שהוא מלוה אותה עתה מעות ואומר לה הרי את מקודשת לי בהנאת זמן שארווח לך במלוה זו כדכתב בפרק ה' מהל' אישות הלט"ו ולפ"ז גם בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת שהרי אינו נותן לה עכשיו כלום ועי' לקמן בפרק ב' הל"א ד"ה מה בינה למלוה מ"ש שם מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:24:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:24:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:24:1)

**שמא אינה מקודשת לשניהן.** בבבלי גבי פלוגתייהו דר"י בר' יהודה ורבנן קאמר לרבנן משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר ל' יום שמקודשת לראשון. והיינו דע"כ מיירי בשפירש ואמר מעכשיו אם איני חוזר בי מכאן ועד ל' יום דבהא ודאי מקודשת לראשון דטעמא דמקודשת ואינה מקודשת משום דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי כדאמרינן ריש פ' האומר. ולמדו התם רבנן מזה דבקדושי יעוד נמי הואיל ומעות הראשונים לקדושין נתנו הוי כפירש כל זמן שארצה וחלו קדושי יעוד והכא בשלא פירש מיירי ובפשיטות אתיא דקידושי יעוד נמי דמיון להא לענין שתהא עומדת בספק ולא שיחק האב באדון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:25:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:25:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:25:1)

**תיפתר שהיה נשוי לאחותה.** זהו כר"א שם דף יט דס"ל לאמה מלמד שמוכרה לקרובים ורבנן ס"ל התם מלמד שמוכרה לפסולים ופי' רש"י ז"ל לממזר ולנתין. וטעמו דאלמנה לכ"ג לא מצית למימר שאין שפחות אחר אישות ולא משכחת לה אלא שנתאלמנה מקדושי יעוד ואליבא דר' יוסי ב"י דלדידיה לא הוו קידושין שעל ידי האב דמעות הראשונות לאו לקידושין נתנו אלא בעבדות שיש לו עליה הוא שמייעדה והלכך הדר מצי לזבונה כדאמר התם בדף י"ח אבל אליבא דרבנן לא משכחת לה ולפיכך פירש פסולין ממזר ונתין וה"ה לשאר חייבי לאוין לאפוקי אלמנה לכ"ג. אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' עבדים הלי"ב כתב יש לאדם למכור בתו לפסולין כגון אלמנה לכ"ג כו' המקדש את בתו כשהיא קטנה ונתארמלה או נתגרשה אינו יכול למוכרה שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות אחר אישות אבל מוכרה לשפחות אחר שפחות כיצד מכרה לשפחות תחלה ויעד אותה האדון ומת האדון או גרשה וחזרה לרשות האב כשהיא קטנה הרי האב מוכרה פעם שניה אפילו לכ"ג ע"כ ומשמע דלדעתו ז"ל אפי' לרבנן יכול למוכרה אחר קדושי יעוד דלא מקרי שפחות אחר אישות ולכאורה הוא נגד מסקנת הגמרא שם דלא מוקי להא אלא אליבא דר"י ב"י והכ"מ כתב בזה דרבינו היה מפרש הא דקאמר כיון שפירש עליתו עליה היינו אם קדשה אחר אבל אם יעדה אדון אה"נ שרשאי למוכרה דה"ל שפחוח אחר שפחות עכ"ל ולפ"ד קשה דהשתא מנא לן דיעוד ארוסין עושה דלא איתמר האי שינוייא התם לעיל אלא למידתי פשיטותא דהבעייא כמבואר בסוגיא אבל לבתר דפשיט לה לקמן דיעוד ארוסין עושה לית ליה להאי פירושא ומשמע נמי דארוסין דיעוד שוה לשאר ארוסין ולפ"ז לא מתוקמא קרא באלמנה לכ"ג אלא בשאר פסולין וצ"ת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:27:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:27:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:27:1)

**אני אין לי אלא של משנה.** והא דקאמר לעיל הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון לענין יעוד הוא דאיתמר דשוב אינו יכול ליעדה אבל מ"מ אין הנשואין מוציאין מרשות האדון לגמרי וכן משמע מסוגית הבבלי דלא מצינו חילוק בזה בין קידושין לנשואין וכן הרמב"ם שם לא חשיב אלא ששה דברים שהאמה העבריה קונה את עצמה בשנים וביובל ובגרעון כסף ובשטר שחרור ובמיתת האדון ובסימנין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:28:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:28:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:28:1)

**מי כותב את שטרו.** והרמב"ם בריש פ"ב מעבדים כתב בפשיטות הוא כותב את שטרו וטעמיה דמשמע מדילפינן עבד עברי שנקנה בשטר מאמה העבריה וכמו באמה העבריה האב כותבו וכן בעבד הוא עצמו כותב או רבו המוכרו ועיין לעיל ד"ה סדר מכירה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:28:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:28:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:28:2)

**כד שמעין גרסינן.** וכדמוכח מהסוגיא וזה כעין דאמר ליה רב נחמן לרב ענן בבבלי דף כ"ת כי הויתו בי מר שמואל כו'. והיפ"מ פי' כאן פירוש דחוק לפי גירסת ספרי הדפוס כרבי שמעון וכבר כתבתי בכמה מקומות שהוא טעות דמוכח ושכיח בספרי דפוס דהאי ש"ס ועיין בגיטין פ' התקבל הל"ד מ"ש שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:29:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:29:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:29:1)

**שמא יבא לידי כרשינה.** כתב הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל ונראה דמרצע גדול הוא גס ועושה נקב רחב כמלא כרשינה ומש"ה היה יודן ברבי דורש אין רוצעין אלא במילת כדי שלא יפסול עכ"ל ולטעמו י"ל דבהא פליגי הני תנאי דלקמן דלמ"ד המרצע גדול ס"ל אין הכהן נרצע ולמ"ד לכל דבר שהיא של מתכות הוא דאתא ואפילו קטן נרצע דלשמא יבא לידי כרשינה לא חיישינן. והרמב"ם בפ"ג מעבדים הל"ט כתב במרצע של מתכות וזה כגי' הבבלי שם דגריס אליבא דרבי הכי והלכה כרבי מחבירו ולא הצריך מרצע הגדול ואפ"ה אין הכהן נרצע כטעמא דהכא דחיישינן שמא יבא לידי כרשינה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:30:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:30:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:30:1)

**בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא גרסינן.** וכן הוא בבבלי פרק ב' דסוטה דף טז והתם חשיב תער דנזיר התורה אמרה תער והלכה בכל דבר ודקדק רש"י ז"ל שם דאין זו עוקרת אלא מוספת והסכים לההיא גירסא דהכא ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:31:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:31:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:31:1)

**והלך זה וקנה אדון לעצמו.** וכן דריש בבבלי ונראה דאפי' למאי דקי"ל כרבנן דאין מוכר עצמו נרצע שפיר אתייא שמכרוהו ב"ד נמי הוא הגורס לזה. ובמכילתא דריש אזן ששמעה מהר סיני לא תגנוב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:32:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:32:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:32:1)

**אחת בסוף שש ואחת בתחלת שבע.** בבלי דף כ"ב עד שיאמר בתחלת שש ובסוף שש ומפרש רבא דבתחלת פרוטה אחרונה ובסוף פרוטה אחרונה קאמר וזהו נמי כדהכא דבסוף פרוטה אחרונה תחלת שבע הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:32:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:2:32:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:2:32:2)

**עד שיתברכו הנכסים על ידיו שנא' כי טוב לו עמך.** בבבלי שם דריש להאי קרא פרט לחולה דשיהא בטובה בעינן דיתברכו הנכסים לענין הענקה הוא דשייכא כדקאמר התם בדף י"ז גבי פלוגתא דראב"ע ורבנן ונרצע אין מעניקין לו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:3:3:1)

**וחתום אילו עידי שטר.** בבבלי דף כ"ו לא יליף לה מהא דאיכא למימר שטר ראיה בעלמא הוא אלא מדכתיב ואקח את ספר המקנה ונראה דאיכא נ"מ בהא דלמאי דיליף מהכא שטרי מכר נמי במשמע דכתיב בהאי קרא שדות בכסף יקנו ולמאי דיליף בבבלי איכא למימר דלא רמיז קרא אלא בשטר מתנה דאע"ג דהתם מכירה הויא דכתיב ואשקלה לו את הכסף מ"מ מדכתיב ספר המקנה דריש ללמד דיש קנין אף בספר לבדו וכדמסיק שם דלא אמרן אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה בשטר לבדו כ"א במוכר שדהו מפני רעתה ועיין לקמן הלכה ה' ד"ה ייפה כחו מ"ש עוד מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:3:4:1)

**מה טעמא בכסף מלא יתננה לי.** הכא לא כתיב שקל ואמסקנא סמיך דאפי' היכא דלא כתיבא אלא כסף סתם נמי שקלים הן. ובבבלי בכורות דף נ' יליף לשקלי עפרון דהויין קנטרין מדכתיב שקל כסף עובר לסותר ואיכא דוכתא דקרו לקינטרא תיקלא ומסיק התם נמי דכסף סתם האמור בתורה שקלים הן ומיהו בהא דקאמר ר' חנינא כסף האמור בנביאים ליטרא לא קיימא הכי דהא ילפינן דשדה נקנית בכסף משדות וגו' כדאמר בבבלי פרקין ולא בעינן אלא ש"פ כר' יוחנן והא דקייימא מילתיה בכסף האמור בתורה משום דמילף ילפי מהדדי ממקום שנא' בו שקלים כדאמר התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:3:6:1)

**דתני קרקעות ועבדים כו'.** ברייתא הובאה בבבלי ב"ק דף י"ב מכר לו עבדים וקרקעות כו' ויליף נמי מהאי ברייתא כדקאמר הכא וכפי הגי' שכתבתי בפנים והתם דחי לה שאני עבדים דניידי כו' והלכך בעינן שיהו עומדין בתוכה דבהא אם החזיק בקרקע קנה עבדים ועי' לקמן סוף הלכה ד' ד"ה מהו לגבות מן העבדים מה שכתבתי שם בהאי ענינא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:3:7:1)

**א"ל איש.** דכתיב ויקחו להם איש שה לבית אבות ודרשינן איש זוכה ואין הקטן זוכה והכא שאני דדעת אחרת מקנה אותו ומשמע דס"ל להאי תלמודא דקטן יש לו זכיה ע"י אחרים מדאורייתא והכי הוי משמע מבבלי ריש פ"ב דמכלתין גבי הא דמייתי להאי דרשא איש זוכה כו' מנין שזכין לאדם שלא בפניו שנאמר ונשיא אחד נשיא אחד וגו' והתם קטנים נמי הוי בנוחלי הארץ אלמא יש לו זכיה ע"י אחרים מדאורייתא אבל לא משמע כן בפ' איזהו נשך דף ע"ב דקאמר התם קטן אית ליה זכיה מדרבנן משמע דאפי' ע"י אחרים אין לו זכיה מדאורייתא וכ"כ הרשב"א והר"ן ז"ל וע"ש בריש פ"ב שכתב דאף לפי המסקנא דפ' האיש מקדש נמי הכין אתיא ועיין בריש פ' כ"ט מה' מכירה שכתב הה"מ ז"ל דדעת הרמב"ם לחלק בין מכר למתנה דבמתנה אם זכו לו קנה דבר תורה כיון שיש שם דעת אחרת. והכי מוכח בהדיא בפרק לולב וערבה דף מ"ו אמר רבי זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מ"ט כיון דינוקא מיקנא קני אקנויי לא מקני כו' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:3:9:1)

**מאן תנא ולא ליך ר"מ.** עיין בפ"ד דנזיר הלכה ד' בד"ה במשלטת מ"ש שם בהאי ענינא בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:3:13:1)

**רבי אבא כו' דרבי היא.** אפשר לפרש דעל האי עובדא קאי דכרבי אתיא שפיר דאע"פ שבניה עבדיס מ"מ היא בת חורין ופליגי על רבי יוחנן. ובבבלי פרק השולח דף מ' איפכא קאמר לר' יוחנן התם כופין את היורשין וכותבין לה גט שחרור א"ל לפני ר' אמי ור' אסי רבי אי אתה מודה שבניה עבדים ופסק הרמב"ס בפ"ו מהל' עבדים הלכ' ד' כרב אמי ור' אסי ונתן הכ"מ הטעם דמדשתק ר' יוחנן ש"מ הדר ביה ועוד נראה דמילתי' דר' יוחנן דהתם כר' אתיא וכדמשמע מהכא ולא כרבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:3:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:3:14:1)

**הרי אתיבת חורין וולדך עבד.** ברייתא בפ"ה דתמורה ומייתי לה בבבלי מכלתין דף ס"ט והתם גרים וחכ"א דבריו קיימין וטעמא דעובר לאו ירך אמו הוא ולפ"ז ההיא דמשנה קודמת דלעיל הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אתיא אליבא דהלכתא דאפי' עוברה לא זכת לו וכן משמע בבבלי פ"ב דגיטין דף כ"ג דמוקי לההיא משנה קודמת כרבי. ופליגי אמוראי התם בטעמא אליבא דר' אי משום דס"ל המשחרר חצי עבדו קנה אי משום דעובר ירך אמו הוא והרמב"ם דפסק בפ"ז מהל' עבדים הלכה ה' כחכמים נראה מדבריו שתפס לעיקר הטעם משום דהוי כמשחרר חצי עבדו וזהו שהשיג הראב"ד עליו שם קשיא רישא אסיפא כו' ע"ש והכ"מ כתב שם שאין זו השגה אלא פירוש וטעם ושפתים ישק. ומבואר הוא שהוא ז"ל משיג על שתפס זה הטעם והיה לו לכתוב משום דאינו בא לעולם או משום דאין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו ור"ל דאפי' לעוברה לאו כלום הוא דהוי כאחר דעובר לאו ירך אמו הוא כדמשמע מריש דברי הרמב"ם ועם דלענין דין זה ליכא נ"מ מ"מ איכא נ"מ בעלמא להני טעמי ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:4:2:1)

**אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה כו' שמא לא קנה.** הכא פשיטא ליה דקנה אבל בבבלי שנים אוחזין דף ט' בעיא דלא איפשיטא היא אם אמר לו משוך הבהמה לקנות כלים שעליה ואפי' אם אמר לו קני הבהמה וקני הכלים שעליה לא קנה דחצר מהלכת היא ולא קנה עד שתהא הבהמה כפותה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:4:5:1)

**המוכר צאן לחבירו כו'.** כל אילו דינים מבוארים בבבלי ב"ק דף נ"ב ומפרש התם דבהני לא קנה אלא לענין זה דהוי כמאן דאמר ליה לך ומשוך וקני או לך וחזק וקני דמי והכא נראה דלענין קניה ממש מיתפרשא והיינו דקאמר לענין מסירת מפתח מחלוקת ר"ש וחכמים ולשיטתא דהתם לק"מ מרבנן דסברי מסירת המפתח לאו מילתא היא דבאמת לא קני אלא כמאן דאמר ליה לך חזק וקני דמי והשתא לא דמיא להתם שלא מסר לו אלא לשמירת הבית:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:4:9:1)

**בכור שנטרף בתוך שלשים יום.** מהכא משמע כפי' ר"ת בב"ק דף י"ב דנטרף היינו שנעשה טרפה ולא כפי' רש"י שפי' נהרג דהא קאמר כמה שמת וכמה שהביאו התוס' בפ' הקומץ דף ל"ז וכן כתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות ביכורים הלכה י"ז וכן אם נעשה טרפה אינו חייב בחמש סלעים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:4:12:1)

**רבי אבין פשיטא ליה כו'.** וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' נחלות הלכה ג' ולמד מזה דגם בב"ח הדין כן כמו שכתב בפ"א מהל' מלוה הלכה ה' וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:4:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:4:13:1)

**מהו לגבות מן העבדים כקרקעות.** כל אלו השאלות דשלחח ליה רב יהודה לר"א מימרות דעולא אר"א הן בב"ק שם מלבד בדין האחין שחלקו ואח"כ ייבם אחד מהן שאינו מבואר בש"ס הבבלי ופשוט הוא דנלמד מבכור כדאמר בפרק יש נוחלין דף קכ"ו. ובענין גביית מן העבדים קאמר עולא התם אפי' מיתמי אבל לא קיימא מסקנא הכי אלא אין גובין מן העבדים של היתומים כמבואר בהרבה מקומות ועיקרא דמילתא בפרק יש נוחלין דף קכ'/ח דרב נחמן מאי א"ל אין גובין מתנינן לה. וכתבו התוס' בב"ק שם ד"ה תנא מתניתא ידענא ואע"ג דבכמה דוכתין אשכחן עבדי כמקרקע דמי לענין אונאה ושבועה אור"י דהכא לא איירי אלא במידי דרבנן ולגבות מיתמי ומלקוחות וסבר שיעבודא לאו דאורייתא ולא גבי אלא מדרבנן וכן כתבו עוד בפ' מי שמת דף ק"נ דבמילי דאורייתא פשיטא ליה דאיתקוש לקרקעות. ולפ"ז קשה מה דפסק הרמב"ם בהל' מלוה דעבדים כמטלטלי חשיבי לענין גביה כדמשמע מדבריו בפ' י"ח מהל' מלוה הל' ה' ע"ש. והא אנן קי"ל כר"י ור"ל דאמרי בשלהי גט פשוט שיעבודא דאו' וכמה שפסק הרמב"ם בפי"א מהל' מלוה הל' ד' ודבר זה הוקשה לי מימים כביר' ומצאתי בחידושי הרשב"א דב"ק שם שהקשה כן על הרי"ף ז"ל דפסק כרב נחמן דאין גובין מו העבדים והא שעבודא דאורייתא והניח בצ"ע. והנ"י כתב בפרק הגוזל קמא בשם הרא"ה ז"ל גבי מתני' גזל בהמה ועבדים והזקינו כו' דההיא דרב נחמן אע"ג שהוא דין תורה היינו טעמא מפני שאין דעתו של מלוה עליהן לפי שיכול הלוה להבריחן דומיא דמטלטלין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:5:8:1)

**לרצונכם פרט למתעסק.** בשלהי מנחות בעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ושחט את בן הבקר עד שתהא שחיטה לשם בן בקר א"ל זו בידינו הוא לעכב מנין א"ל לרצונכם תזבחו לדעתכם זבחו. וכתבו התוס' בזבחים סוף פ' ב"ש דתרי גווני מתעסק איכא שמתכוין לשם חתיכת סימנין ולא לדם זביחה דבחולין כשר ובקדשי' פסול ועוד יש מתעסק אחר כגון שכסבור שהוא חולין ותרוייהו מושחט את בן הבקר נפקי. וכדאמר התם רבי אלעזר משום תולין פסולה וכ"כ עוד בפ"ק דחולין אבל אין דעת הרמב"ם כן שלא כתב בריש הלכות פסולי המוקדשין אלא השוחט את הקדשים ולא נתכוין לשחיטה אלא כמתעסק הרי אלו פסולין עד שיתכוין לשחיטה. ולא פסק כר"א אע"ג דאיתמר התם בני שום חולק ונראה דטעמו דלא נפקת לן לעכב אלא מלרצונכם ולא שמעינן אלא למעוטי לא נתכוין לשום שחיטה ואע"ג דמושחט את בן הבקר נפקא נמי שיהא לשם קדשים התם למצוה הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:8:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:5:8:2)

**ייפה כוחו בשני דברים.** בבבלי דף כ"ו אמתני' נקנין בשטר אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים מתיב רב המנונא בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס שדי מכורה לך שדי נתונה לך ה"ז מכורה ונתונה הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפות את כחו ופי' רש"י ז"ל בדברי רב אשי הך מתניתא בנותן מתנה איירי וכולה חדא היא ולאו או או קתני אלא כך וכך כתב לו שדי מכורה ונתונה לך ליפות את כחו שאם יגבנה בעל חוב של נותן ממנו ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים ע"כ ולפ"ז לרב אשי אין חילוק לעולם במכר ואפי' במוכר מפני רעתה לא קנה בשטר לחודיה והרמב"ן ז"ל בפ' חזקת דף נ"א כתב על זה דמסוגיא דהתס משמע דהא דרב אשי נמי אמוכר שדהו מפני רעתה קאי ומביאו הרשב"א ז"ל בחידושיו כאן דה"ק שניכר בזה שהוא כ"כ רעה בעיני אדניה וכדי למהר קנייתה כתבה לו לשון מתנה ולשון מכר ובשניהם כדי ליפות כמו של לוקח ולענ"ד נראה דסוגיא דהכא מסייע' לפי' רש"י ז"ל כדקאמר כתב מתנה בלשון קנין וייפה כחו בשני דברים ועוד דמשמע הכא דס"ל לר' בא כרב אשי ולעולם אינו קונה בשטר לבדו דכמו דס"ל דבכסף אינו קונה לבדו ולא מפרש לה להך ברייתא דלעיל דאו או קתני כדמפרשי ר' יונה ור' יוסי וא"כ נמי בשטר לבדו אינו קונה ואפי' במוכר שדהו מפני רעתה דסתמא קאמר ושמעינן דאזלא סוגיא דהכא ממש כרב אשי לפי פי' רש"י ז"ל. והרמב"ם בריש הל' מכירה פסק כשינוייא דרב המנונא ותמהו עליו מ"ט לא פסק כרב אשי דבתרא הוא ותירצו שם הה"מ והכ"מ דרב אשי נמי אמוכר שדהו מפני רעתה קאי וע"ש וזהו כפי' הרמב"ן ז"ל ולמאי דנתבאר אפי' לפי' רש"י לק"מ דהא הכא קאמר ולא קבלה שמואל דלא ס"ל דאמרינן ליפות כחו נתכוין וא"כ שמואל דהוא בעל המימרא בעצמו דנקטינן כוותיה ע"כ לא ס"ל כהך שינויא דרב אשי ומוקי לה להאי ברייתא בשטר כיצד כו' כשינויא דרב המנונא. והא דקאמר אתיא דר' בא כשמואל לענין אם התנה עמו בשטר דלא אמרי' ליפות כחו נתכוין כמו דס"ל לשמואל בהך סברא וכדפרישית בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:8:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:5:8:3)

**ודרב הונא כר' יוחנן.** מילתי' דר' יוחנן איתא נמי בבבלי פרק יש נוחלין דף קל"ה ומסיק התם ג"כ במיפה את כחו וכן קאמר שמואל התם ולפי סוגיא דהכא הוי קשה דהא שמואל לית ליה ליפות כחו ואפשר לחלק דהתם במתנת שכ"מ איירי וכן הא דשמואל בפ' מי שמת דף קנ"ב גבי מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין דאם מיפה את כחו קנה אבל הכא הא דלעיל ארכביה אתרי ריכשי במתנת בריא מיירי ולא ס"ל ליפות כחו וטעמא דאי משום הא ה"ל לכתוב לו שטר מתנה באחריות מפורש ושפיר הוי יפוי כח נמי כמכר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:5:11:1)

**ובנכסי הגר לא קנה אפילו מיצר בנתיים.** היינו דרב אסי א"ר יוחנן בבבלי פ' חזקת הבתים דף נ"ג שתי שדות ומצר אחד ביניהן והחזיק באחת מהך לקנותה אותה ואת חבירתה אותה קנה וחבירתה לא קנה וכתבו התוס' שם והא דאמרי' בפ"ק דקידושין גבי עשר שדות בעשר מדינות החזיק באחת מהן קנה כלן התם בנותן לו דמי כלן והכא בנכסי הגר או במתנה ואע"ג דאין מחוסרין דמים מכל מקום לא הוי כמכר שנתן דמי כלן ע"כ ולא כתבו כן במכלתין בדף כ"ז בד"ה בד"א שכתבו ואומר הר"ח דבמתנה מיהא קנה כלן כשהחזיק באחד מהן בלא כסף וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בהדיא בסוף פ' א' מהל' מכירה לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כלן ולא מיתוקמא הך שמעתתא אלא בנכסי הגר כדפי' הרשב"ם ז"ל וכן הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מהכא דקאמר בהדיא כן. וטעמא דבמתנה שאני דאיכא דעת אחרת מקנה אותו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:11:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:5:11:2)

**מתניתא פליגא על רב חסדא.** והכי משמע נמי מהש"ס בפרק הנזכר בדף נ"ה ונ"ו דלא קאמר מפסיק בנכסי הגר אלא המפסיק לפאה כו' ע"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' זכיה הל' י' שכתב אם היתה שדה אחת והיא מצויינת במצריה במכוש אחד קנה את כלה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:5:12:1)

**תיפתר באילין כיסייא רברבייא.** הכי מוקי לה נמי בפרק הספינה דף פ"ו במידי דבעי מיתנא והם גיסים הגדולים ואיכא למידק עלה מסוגיא דאלו נערות ובחדושי' שלי הארכתי בזה ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:6:2:1)

**אפילו צבור בציבורין.** כתב הר"ן בפרקין וז"ל וכתב ר"ת ז"ל בפרק הזהב שצריך לשום המטלטלין בשעת חליפין ולראות כמה שוה כל אחד מהם והיינו לישנא דכל הנישום לומר שצריך שומא בשעת החליפין ולאו למימרא שצריך שישומו האחד כנגד חבירו כדי שיהא ערכן שוה דבכה"ג גריע טפי דהא איבעיא לן התם בדף מ"ז חליפין אי מקפיד עליהן אי קנה או לא ואע"ג דמסקינן דקנה מ"מ משמע דכשאין מקפידין בהן טפי עדיף אלא לומר שצריך שישומו כל אחד בעצמו כדי שידע כל אחד מהו מחליף ובכמה ולא נהירא דהתם משמע דלא צריך שומא בחליפין דאמרינן התם דמכורני באלו קנה אע"ג דלא משך דכיון דלא קפיד כחליפין דמו אלמא דבחליפין ליכא קפידא כלל דומיא דבאלו וכי אמרינן הכא כל הנישום לאו בחליפין קאמר אלא ה"ק כל דבר שאין ערכו קצוב כמטבע אלא דרכו לשומו כשמוכרן לו באחד עכ"ל ובתוך זה יתבאר לנו דרב הונא ור"א פליגי בפלוגתא דר"ח והר"ן ז"ל ורב הונא לשיטתיה אזיל דס"ל התם גבי דמים מכור לי באלו קנה כדמפרש שם טעמא דמילתא דלא שכיחא היא ועבדו בה רבנן כחליפין וש"מ דחליפין גופייהו לא בעינן שומא כלל ואפילו צבור בציבורין קנה ור"א ס"ל כל הנישום אמרו משמע שישומו אותן ואפשר דלר"א אפי' זה כנגד זה צריך לשומן כדמשמע דמייתי ראיה מההיא דמעשר בהמה והן שחלקו גדיים כנגד תישים ולא ס"ל דבמקפיד גרע טפי אלא כהאי דאמרי' שם סתם חליפין מיקפד קפדי ולר"א הקפידא שיהו זה כנגד זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:6:3:1)

**לזה פרה ולזה חמור.** מילתי' דרב יהודה אמר שמואל בבבלי פ' המדיר דף ע"ו ונראה דהאי סוגיא דהכא מיתפרשא למ"ד התם דמתני' תברא מי ששנה זו לא שנה זו דרישא רבי יהושע דס"ל לעולם האב צריך להביא ראיה וסיפא ר"ג דס"ל לעולם הבעל צריך להביא ראיה והיינו דמקשי על מילתי' דשמואל מרישא וכלומר דלהאי מ"ד גם בסיפא האב צריך להביא ראיה והא לשמואל בכה"ג על המחזיק להביא ראיה וכן הא דקאמר לקמן מתניתא מסייע לשמואל היינו כמ"ד דאף ברישא הבעל צריך להביא ראיה דאי לאו הכי תיקשי רישא לסיפא. ולמסקנא דהכא דאמר להו לא מודה שמואל כו' והיינו דלא תסייע לי' לשמואל למאי דמפרש הכא דס"ל בחליפין על המחזיק להביא ראיה וטעמא דס"ל דהוא נמי מוצא הוא שנולד הספק אם נקנה לו או לא כדפרישית בפנים אלא דאמרי' דכל מי שנולד הספק בביתו וברשותו עליו להביא ראיה וזהו כמסקנא דהתם ע"פ פירוש הרז"ה והר"ן ז"ל דמפרשי להא דרב יהודה אמר שמואל ג"כ הכי וכמו דמסקינן דכולה מתני' דהתם אתיא אליבא דר"ג דהכל תלוי למי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה כדפרישית שם וה"נ בהא דשמואל כן וכדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ויש לפרש נמי הא דקאמר מתני' פליגא על שמואל כו' לא הבעל צריך להביא ראיה מסקנת הקושיא היא דקס"ד דהקידושין כפי שומת הכתובה הן והוו כעין חליפין שהוא מתחייב לה בכתובה והיא מקבלת הקידושין ממנו ומאי שנא דלא קרית ליה מוציא להבעל כמו להאב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:6:4:1)

**סבר רבי בא דאינון חליפין ולית אינון חליפין.** זהו עולה כפי שיטת הראב"ד ז"ל שכ' בהשגות בפ"ה מהל' מכירה דהא דאמרו בפרק הזהב יש דמים שהן כחליפין אין לו שורש לענין קנייה אלא לענין מי שפרע כו' וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דלא יהא אלא מקנה במלוה ואמרי' בפ' האיש מקדש דף מ"ז ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קני אלמא לא מקני זביני במלוה ואפי' מעות מלוה בעינייהו וכ"ש היכא דליתנהו בעינייהו כי הכא אבל דעת הרמב"ם ז"ל דהוו כחליפין וכרבי בא דהכא וכמה שפי' הרי"ף ז"ל בשיטה זו יש דמים שהן כחליפין שנתחייב לו מכבר הדמים וקנה באותן המעות ונתן הה"מ שם הטעם דלא דמי למלוה דכיון דמחמת מכר נינהו הוי לי' כאלו לא נתתייב לו מעולם במעות וכאלו החליפו עכשיו זה עם זה דכיון שמשך האחד נקנה השאר בכל מקום שהוא ועיין לקמן בפ"ב הלכה ה' בד"ה ובקרקעות מ"ש שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:7:2:1)

למוהלו ביום השמיני ימול בשר ערלתו בבבלי דף כ"ט למול מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כו' אותו ולא אותה אשכחן מיד לדורות מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות כו' והא דלא נפקא לי' לדורות מביום השמיני איכא למימר משום דהתם לא מפורש בהדיא הציווי על האב דוקא ולא על האם והלכך דריש מקראי דאברהם דהציווי מיד ולדורות על האב והאי תלמודא ס"ל דלא איצטריך למעט אותה דתיפוק לי' שמצות עשה שהזמן גרמא היא כקושית התוס' שם וע"ש דתירוצם לאו אליבא דהלכתא היא והריטב"א ז"ל תירץ דהיכא אמרי' דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות במצוה דתליא בגופא ואינה אלא לזמן ידוע אבל מצוה דלא תליא בגופא כגון למול את בנה נהי דקבוע הזמן לבן הנימול מ"מ האב שציוהו הבורא להתעסק במילת בנו העסק ההוא אין לו זמן שבין ביום ובין בלילה יטריח ויכין צרכי מילת בנו ע"כ וכעין זה כתב הר"ן ז"ל דה"א דבמצוה דאיהי לא שייכא בה ליחייבא מידי דהוי אב"ד דמיחייבי קמ"ל ולסוגיא דהאי ש"ס דלא נחית כלל למעוטי אשה מדרש הכתוב בכל אלו המצות המוטלות על האב צ"ל דלא ס"ל לחלק כן ועיין לקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:7:2:2)

**ובחרת בחיים זו אומנות.** בבבלי דריש מדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כו'. וניחא לי' למילף מדברי קבלה משום דקרא דהכא לא מפורש בהדיא דעל אב קאי. וכן להשיאו אשה לא מפיק לי' התם מוהודעתם דמשמעות המקרא לא איירי בהא אלא מדכתיב וקחו לבניכם נשים. א"נ דאיצטריך לדרשא דלקמן כל המלמד בן בנו תורה כו' ודרשא דהכא אסמכתא בעלמא היא. משל זקן. והכי מסיק בבבלי דף ל"ב דמשל אב והתם נמי פריך מההיא דהשלך את הארנקי ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיני' ומשני בראוי ליורשו ונראה דהכא נמי גרסי' בההיא דלית לי' חורנין שאין לו בן אחר אלא הוא וראוי ליורשו. ובעושה הנחת רוח מילתא אחריתא היא דמיירי בענין שיש לו קורת רוח מזה כגון שזרקו לים למירמא אימתא אאינשי ביתיה כדכתבו התוס' שם בד"ה רב יהודה דאי לאו הכי רשע הוא דעובר בבל תשתית ואינו מחויב לשמוע לו ועיין לקמן בד"ה הלואי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:7:6:1)

**ישפה של בנימן.** ובבבלי גריס בקשו אבנים לאפוד והתוס' בפ"ב דע"ז דף כ"ד כתבו דשיטת הבבלי ג"כ מיתפרשא על אבני חשן כדקאמר הכא דכיון שחשן מחובר לאפוד קרי לי' אפוד וע"ש שהוכיחו מדפריך התם והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערביה ויש ליישב קושיתם לפי' רש"י ז"ל דה"ק והא ואבני מלואים כתיב וכי היכי דאבני מלואים קאי אויקחו ה"נ אבני שהם דהדר ערביה דהא אבני אפוד ואבני חשן דין אחד להם כמו דמצינו דדריש בשלהי סוטה מבמלואתם דכתיב באבני חשן שהיו כותבין עליהם בדיו ומראה להן שמיר כו' ואשכחן דבאבני אפוד נמי היו צריכין לשמיר כדאיתא בפ' מי שאחזו איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד וסוגית הבבלי משמע נמי דעל אבני האפוד ממש קאמר ולא כגי' דהכא דקאמר בקשו אבנים לאפוד לשון רבים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:7:13:1)

**גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו.** משמע לכאורה דסוגיא דהכא אזלא כמ"ד כיבוד משל בן דהא קאמר אפי' את מסבב על הפתחים אבל הרא"ש ז"ל כתב דהא דקאמר ואפי' מחזר על הפתחים לא שיכבדהו משלו ויחזור הוא על הפתחים דהא קי"ל משל אב אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזור על הפתחים ועיין לקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:15:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:15:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:7:15:1)

**הלואי הוין כל שמועתי בריין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב.** כתב הרא"ש בשם שאלתות דרב אחא והיכא דרויחא הבן והאב לית לי' כייפינן לי' לבן ושקלינן מיני' בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כו' וכן הביא ר"ח ז"ל והביא ראיה מן הירושלמי מעובדא דר' יונתן שכפה את הבן לזון את האב ואין כ"כ ראיה משם דהתם בכותב נכסיו לבניו איירי ואהכי מייתי לה בפרק נערה שנתפתתה עכ"ל ולישנא דהאי תלמודא לא משמע כן דהא קאמר הלואי הויין כל שמועתי כו' משמע דלעולם כופין היכא דלית לי' לאב אלא ודאי בתורת צדקה קאמר והאי עובדא דבבלי פרק נערה דף מ"ט עובדא אחריתא הוה ומיהו דוקא בשיש לו אבל א"צ לחזור על הפתחים כדכתב הוא ז"ל שם וכמ"ש דבריו לעיל דלא אמרו הכא אלא לענין בטול מלאכה וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ו מהל' ממרים הל' ג' שכתב ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שיכול:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:7:16:1)

**שהרי כסות לילה פטור מן הציצית.** הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות כתב ללמוד מכאן דבמיוחד תליא מילתא מדתלי טעמא דהזמן גרמא בכסות לילה משמע הא כסות יום חייב אף בלילה וכ"כ התוס' בפרקין דף ל"ד ד"ה תפילין וציצית דהכי אמרינן בירושלמי כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית ולא נתכוונו אלא להאי דיוקא ואליבא דר"ש דהלכתא כוותיה ולענ"ד אין כ"כ ראיה מוכרחת דאיכא למימר דלא קאמר כסות לילה בדוקא אלא להא לפוטרו אפי' לבשו ביום ולא למימר דכסות יום ליתחייב אפי' בלילה והטור א"ח סי' י"ח כתב לדעת הרמב"ם דס"ל בלבישה תליא מילתא מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא כסות יום ומה שלובש ביום חייב אפילו הוא כסות לילה וחלק עליו ע"ש ונהי דהחלוקה השניה לא משמע הכי מסוגיא דהאי ש"ס מ"מ חלוקה הראשונה מישתמע שפיר כדאמרן. וכבר כתב הב"ח שם שאינו מוכרח לפרש דברי הרמב"ם כן אלא דאיהו נמי מפרש כר"ת בהא דאמרי' פ' ב"מ דף כ"ח גזירה משום כסות לילה ממש הוא ולא כפי רש"י שמא יתכסה בלילה ועיין בתוס' פ' התכלת דף מ':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:18:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:7:18:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:7:18:1)

**איש פרט לקטן.** התוס' בפ' האשה דף צ"א הקשו תימא אמאי איצטריך דהיכן מצינו שחייב קטן במצות וי"ל דאיצטריך לקטן שהגדיל בין ב' פסחים דס"ד דחייב לעשות פסח שני קמ"ל דשני תשלומין דראשון הוא ולדעת הרמב"ם דפסק בפ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ז' דחייב לעשות פסח שני וכרבי בפרק מי שהיה דס"ל שני לאו תשלומין דראשון הוא צ"ל דס"ל דדרשא דאיש למעוטי אשה מפסח שני מחובה הוא דאתא. וכרבי יהודה דס"ל התם כן דבהא שיטתו כר' יהודה אתיא כמ"ש הכ"מ בהל' ח' וע"ש וכבר כתבתי מזה ביבמות פרק ב"ש וע"ש הלכה ב' ד"ה מהו שיביא קרבן פסח:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:8:2:1)

**מה תפילין ותלמוד תורה שאינן תלוין בארץ.** ובבבלי יליף לה ממה שאמור בענין שהיא ע"ז דכתיב אבד תאבדון וגו' מה ע"ז שהיא חובת הגוף כו' ואפשר דהאי תלמודא ס"ל דלא מצינן למילף מהתם דהא חובת הגוף שלא לעבוד ע"ז לא כתיבא שם בהאי ענינא שאין הכתוב מדבר אלא לעקור ע"ז ולשרש אחריה וההיא ודאי אינה אלא בארץ וכמה שהקשה הרמב"ן ז"ל מביאו הריטב"א ותירץ שם בשמו לשיטת הבבלי דאפשר שאנו למדין ממה שאמור בפרש' לא תעשון כן לה' אלהיכם כי אם אל המקום ויש בכלל זה איסור במות בחוצה לארץ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:8:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:8:5:1)

**מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות.** עיין בפ' אלמנה לכ"ג דף י"ז ד"ה כמ"ד מה שכתבתי מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:8:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:8:6:1)

**ולמה לא תנינן אף החלה.** התוס' בדף ל"ו ד"ה כל מצות הוכיתו מכאן דחדש נוהג בשל נכרים כדמשמע משינוייא דר' יוסי וכ"כ הרא"ש בתשובה וכ"כ המרדכי בפרקין והב"ח בי"ד סי' רצ"ג כתב ע"ז ותימה מאי ראיה מביא מהירושלמי דהא ודאי הוא דהא דפריך אמאי לא תנה חלה לאו אדברי ר"א דאמר אף החדש פריך אלא את"ק דקאמר חוץ מן הערלה ומן הכלאים פריך אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה נוהגת בשל נכרים כמו הערלה והכלאים דנוהגים ואף בשל גוים והשתא איכא למימר דלר"א חדש אינו נוהג אלא בשל ישראל והא דלא תני ר"א חלה כדתני חדש היינו משום דבחלה לא פליג את"ק דת"ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש דס"ל לת"ק דאינו נוהג בח"ל אפי' בשל ישראל קאמר ר"א דאף החדש אסור בשל ישראל והא דקאמר ר"א אף החדש לאו למימרא שדין זה שוה כזה לגמרי אלא לומר שיש איסור בחדש כמו בערלה וכלאים ולאפוקי מת"ק שמתירו ועוד האריך בזה ע"ש והברכת הזבח כתב עליו וז"ל אי כדברי הרב הב"ח דאת"ק קאי הקושיא א"כ קשה מנ"ל לר"א לחלוק את"ק דילמא גם הת"ק ס"ל דנוהג חדש בח"ל והא דלא חשיב ליה משום דאינו נוהג בשל גוים כמו חלה דלא חשיב הת"ק מהאי טעמא לדעת הב"ח אלא בע"כ דס"ל בפשיטות דחדש כל היכא דנהיג נהיג אף בשל גוים ואפ"ה לא חשיב הת"ק ש"מ דס"ל דלא נהיג כלל בח"ל לכך ראה ר"א לפלוג את"ק וס"ל דגם חדש נוהג בח"ל וא"כ הקשה בירושלמי את"ק ואר"א אמאי לא חשיבי חלה ומשני לפי שאינה נוהגת בגוים וזה ברור ועוד ראיה ברורה דחדש נוהג אף בשל גוים מהא דאמרינן. בדף ל"ח תניא ר"ש בן יוחי אמר שלש מצות נצטוו ישראל כו' וה"ה לערלה בשתים ואם איתא דחדש אינו נוהג בשל גוים הוה ליה למימר וה"ה לערלה בשלש דערלה נוהגת בשל גוים וכן כלאים אלא ש"מ דאין חילוק ביניהם וכדעת התוספות עכ"ל ואיכא למידק על ראייתו שהביא מהאי ברייתא דרשב"י דמאי פסיקא ליה דרשב"י סבר דערלה וכלאים נוהגין אף בשל גוים דהא אנן לא ידעינן דנוהגין אף בשל נכרים אלא מהאי סוגיא דהכא וכמה שלמדו כל הפוסקים מכאן ודילמא רשב"י פליג עליה דהאי מתני' תדע דע"כ רשב"י פליג עלה דהא להאי מתני' חדש מן התורה אסור בכ"מ וערלה וכלאים אינן אלא מדרבנן וכר"א דנקטינן כוותיה וכסתמא דמתני' דסוף ערלה ולר' שמעון ב"י ערלה וכלאים נמי מדאורייתא אסירי בח"ל כדאיתא התם וכן אין ללמוד מהאי ברייתא דסוף יבמות דף קכ"ב נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן כו' אלמא אי לאו משום להשביח מקחו אסירי דילמא מטעמא דהיינו חוששין שמא ישראל מכרם לו וכנראה מפירש"י שם ועוד דהאי ברייתא אליבא דר"א דהאי מתני' אתיא ומנ"ל דרשב"י סבר דנוהגין אף בשל גוים וכן יש לדקדק על עיקר קושייתו על הב"ח דמנא לי' לר"א דת"ק לא ס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל כו' דהא ליתא דלא דמי דבשלמא חלה מדרבנן היא בח"ל וכמו ערלה וכלאי הכרם ניחא דאיכא למימר הא דלא חשיב לה הת"ק משום דאינה נוהגת בשל נכרים אבל חדש אם איתא דס"ל לת"ק דנוהג בח"ל הוי ליה למתני בהדיא כי היכי דלא נטעי ולומר דדמי לערלה וכלאי הכרם שאינן אלא מדרבנן הלכך בא ר"א לחלוק וכלומר ואי דקושטא הוא דס"ל לת"ק הכי ע"ז פליג ואמר חדש אסור מן התורה בכל מקום ודיוקא דאף לק"מ דבמסקנא התם מוחק תיבת אף ותני חדש וכדכתבו התוס' בדף ל"ט ד"ה תני כיון דכלאים דרבנן וחדש מן התורה לא שייך למיתני אף ואפילו בערלה דהלכה למשה מסיני היא עכ"פ לא דמי ועוד דאיכא למימר דר"א סבר כמ"ד שם מאי הלכה מהלכות מדינה. ועוד יש לי כמה מהני מילי מעלייתא בהאי עניינא ובמה שיש לדקדק בסוגיא דר"ה דף י"ג מהיכן אקריב עומר כו' ואין כאן מקום להאריך יותר ובמקום אחר הארכתי בזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:9:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:9:2:1)

**אלא כן אנן קיימין במחיצה.** וה"ק אם עשה מצות אחת יתירה מטיבין לו ואם לא עשה מצוה אחת ונשאר מחוצה אין מטיבין לו והשתא ל"ק דיוקי דמתני' אהדדי כמו דקשה לפי הרמב"ם והר"ב דפרישית במתני' והא דכתב התי"ט שהכריחו לפרש כן ממה דאמרינן בפ"ק דר"ה בבינונים בה"א ורב חסד מטה כלפי חסד כו' ע"ש במה שחילק ולא הוצרך לכל זה דכבר תירצו המפרשים דהתם לעולם הבא מיירי ומתני' דהכא בעוה"ז וכדקאמר הכא בהדיא לקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:9:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:9:2:2)

**תמן תנינן הא כל היושב כו'.** וליכא לאוקמי הברייתא נמי במחוצה כדשנינן המתני' דא"כ קשיא דיוקי אהדדי דברישא קאמר דוקא עשה מצות אחת יתירה מטיבין לו ובסיפא קאמר העובר עבירה אחת המכרעת אותו לחובה הוא דאין מטיבין לו ולא דמיא למתני' דשפיר מיתרצא כדאמרן וה"ה דבלאו הכי הוי מצי למירמי דיוקי דהאי ברייתא אהדדי אלא דניחא ליה למקשי מהא מתני' דקתני בהדיא יושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:9:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 1:9:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/1:9:2:3)

הדרן עלך האשה נקנית