## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:1:1:1)

**האומר לחבירו.** לא הוחזק השליח בעדים כו'. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' אישות הל' י"ח וכמו דמפרש שם לא הוחזק היינו שלא עשאו בעדים דלטעמי' אזיל דס"ל בפ"ג מהל' הנזכר דשליחות הקדושין א"צ להיות בעדים והראב"ד ז"ל מפרש שלא היה מפורסם שליחותו במקום האשה אלא הוא בעצמו אמר פ' עשאנו שליח בעדים והוא ג"כ לטעמיה אזיל שהשיג בפ"ג שם וכתב דמינוי השליחות צריך להיות בעדים כן פי' הר"ן ז"ל ובעיקרא דדינא דסוגיא דהכא שניהם שוין בה והרא"ש ז"ל בפרקין כתב על דברי הרמב"ם וז"ל ובירושלמי בריש פרקין מצאתי דברים הללו ואינם מובנים לי דנהי דהוחזק השליח בעדים האיך תתקדש לראשוו הרי הוא עומד וצווח אף על פי שמנני שליח בפני עדים חזרתי בי משליחותי ולעצמי קדשתיה וברישא נמי למה מותר המשלח בקרובותיה הרי הוא אומר שעשאו לשלימ וגם האשה אומרת שנתקדשה לו ומאי נפקא מינה במה שלא הוחזק בעדים הרי הודה שעשאו שלית עכ"ל וקושיא השניה כבר מתורצת היא בדברי הראב"ד ז"ל שכיון שהשליחות לא היה מפורסם הראשון מותר בקרובותיה כמי שאומר לא קדשתיך שהשליח מוחה על ידו וזהו לשיטתו וכן לשיטת הרמב"ם כיון שלא עשאו בעדים בקל יכול הוא לבטל השליחות אבל קושיא הראשונה קשה על הסיפא שהרי עומד וצווח שחזר משליחותו לכך נראה כפי' השני שפי' הר"ן ז"ל דהכא מיירי באומר לעצמי קדשתי בפירוש עסקינן והיא אומרת לראשון נתקדשתי בפירוש ויש כאן עדים שראו הקדושין ואינם זוכרים למי נתקדשה עכ"ל וכלומר שנולד הספק לאחר מכאן אם הוא כדבריו שחזר משליחותו או לא והלכך בהוחזק בעדים תליא מילתא דבהא אמרינן מסתמא עשה שליח שליחותו אלא שעכשיו הוא חוזר בו ואומר כן ואין בדבריו כלום אלא לענין זה לאסור הוא ג"כ בקרובותיה דשוי' אנפשיה חתיכא דאיסורא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:1:4:1)

**לפיכך אם מת השני בתוך שלשים או גירשה חלו עליה קדושי ראשון.** כן פסק הרמב"ן ז"ל והקשה הרשב"א ז"ל הא כיון שקבלה קדושין מהשני נתבטלו קדושי הראשון לגמרי וכן בבבלי דף כ"ט לא פליגי ר"י ור"ל אלא אם חזרה בה בתוך ל' יום דר' יוחנן סבר חוזרת דדיבור מבטל דיבור ור"ל סבר אינה חוזרת אבל לכ"ע מעשה מבטל דיבור וממתני' לא דייקינן מידי דכיון דקתני מקודשת לשני ממילא אינה מקודשת לראשון וכן תמה הרא"ש ז"ל בריש פרקין על הא דהכא וכתב וראיתי בירושלמי שלי וראיתי משובש עכ"ד. וכבר פירשתי בס"ד כל הסוגיא דכאן בפנים מסבירות על נכון לפענ"ד ואין לשבש בה כלום מלבד הא דכתוב רבי אבהו בשם ר' יוחנן דטעות הוא או בקמייתא או בבתרייתא דהא הני תרי לישני פליגי ויש לגרוס בחדא מינייהו ר' בא בשם רבי יוחנן. ובעיקר קושיתם אפשר לומר דיש לחלק דשאני התם שהחזרה היתה ממנו מבלתי תלוי בדבר כלל אבל הכא שחזרה ממנו מחמת שנתקדשה לשני וכיון שמת השני או גרשה בטל הדבר ובטלה החזרה ולאחר שלשים גמרי קידושי ראשון וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' אישות שפסק כהך דהכא כמ"ש הה"מ ז"ל שם הל' י"א וכן דעת הר"ן ז"ל שכתב דאין להקל נגד הירושלמי וראוי לחוש ולהצריכה גט. וכן הריטב"א ז"ל הביא סייעתא לסוגיא דהכא מדקאמר התם בדף הנזכר גבי פלוגתא דרב ושמואל מקודשת לשני כו' יתיב רב חסדא וקא קשיא ליה קדושי שני במאי פקעי כו' ומדלא פריך קדושי ראשון במאי גמרי ש"מ דכל היכא דפקעי קדושי שני תוך ל' יום כגון שמת או שגרשה דינן דגמרי קדושי ראשון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:1:6:1)

**הרי זו גיטה שלשים יום אין זה גט כריתות.** בבבלי פ' המגרש דף פ"ג בעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו כו' מסתברא כיון דפסקה פסקה ופי' רש"י ז"ל דמגורשת ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה וכן פי' הרא"ש ז"ל ועל מאי דקאמר התם דף פ"ה אתקין רבא בגיטי כו' ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן דאמר היום אי את אשתי כו' ופירשו ז"ל דאע"ג דפשט ליה כיון דפסקה פסקה אפי' הכי תיקן דלא ליעבד הכי שלא להוציא לעז על הגט אבל אין דעת הרמב"ם ז"ל כן שכתב בפ"ח מהל' גירושין הל' ט התנה עליה ואמר היום אין את אשתי ולמחר את אשתי אינה מגורשת ואע"פ שכתב בינו לבינה היום לפיכך כותבין בגיטין מן היום הזה ולעולם והוא ז"ל מפרש דהא דקאמר לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן לומר שאין אומרים כיון דפסקה פסקה אלא שאינה מגורשת כל זמן שאמר בפירוש ולמחר את אשתי הלכך צריך לומר מן התקנה ולעלם כדכתב שם הה"מ ז"ל. וסוגיא דהכא מסייע ליה להרמב"ם ז"ל. ודעת הר"ן בפרק המגרש שם דספק מגורשת מיהת הואי אלא שיש לתמוה על מה שכתב הר"ן ז"ל בפרקין אחר שהביא הא דהכא וז"ל וכבר כתבתי בפ' המגרש דקי"ל כיון דפסקה פסקה ולפ"ז אף בקדושי שטר מקודשת לעולם ובירושלמי סברי דאינה מגורשת דלא כפשטין אבל לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאינה מגורשת כמו שכתבתי שם אף בקדושין אינה מקודשת כלל עכ"ל ותימא רבתי איכא הכא דהא בקדושין אמרי' בפ"ג דנדרים דף כ"ט ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט ואפילו אם נפרש דבריו לדעת הרמב"ם דבקידושי שטר קאמר דילפינן לה מגירושין כדמשמע הכא הא מדקאמר התם בפשיטות כן ש"מ דהכי הלכתא ואין חילוק בין קדושי כסף לקדושי שטר לטעמא דאמר התם קדושת הגוף לא פקעה בכדי ואפילו למ"ד התם קדושת הגוף פקעה בכדי מודה באשה ובהא ליכא מאן דפליג וכ"כ הרשב"א ז"ל שם וכן הר"ן ז"ל בעצמו שם לא חילק בין קדושי כסף לקדושי שטר מנא לן לומר לדעת הרמב"ם ז"ל כן מה דלא מצינו בדבריו בהדיא והוא נגד ש"ס ערוך כדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:1:8:1)

**זה וזה אינו ביום וביומיים.** כר' אליעזר בפ' החובל דף צ' דבעינן כספו המיוחד לו ומה"ט חציו עבד וחציו ב"ח וכן עבד של שני שותפין אינו בדין יום או יומיים כדפסק הרמב"ם ז"ל בסוף פרק ב' מהל' רוצח:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:1:10:1)

**אפילו קדושי מאה תופסין בה.** עיין בפ' ד' אחין שכתבתי שם לדעת הרמב"ם דס"ל לכולן מקודשת בספק ואינה צריכה גט אלא מדבריהם ולדעת הר"ן ז"ל תופסין בה תפיסה גמורה וצריכה גט מן התורה מכלן ועוד כתבתי שם נ"מ לדינא אליבייהו ע"ש דמשמע מהסוגיא כדברי הר"ן ז"ל ושיטתא דהכא נמי מוכחת כדבריו דקאמר אפי' קדשה השני קדושין גמורין לא פקעי קדושי הראשון ומהאי טעמא אמר נמי לקמן אפי' השני כהן לא תאכל בתרומה וכלומר אפי' קדשה השני קדושין גמורין לא פקעי קדושי הראשון הישראל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:1:12:1)

**ולא אשת שני מתים.** והתם מסיק לה דזיקת ב' יבמין לא הוי אלא מדרבנן משום גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית א' מתייבמות והלכך צריכה חליצה וכדאמר נמי בבבלי פרק ד' אחין דף ל"א וקשה דהא לר' יוחנן דאורייתא נמי משכחת לה כדקאמר הכא וע"ש בתוס' והרשב"א ז"ל תירץ דאפי' לר' יוחנן לא משכחת לה אלא בשמתו שניהם בבת אחת וכר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם דאלו מת אחד מהן ראשוו בלאו הכי אינה מתייבמת דהא אינה נופלת לפני היבם אלא במקצת והויא לה כצרת ערוה דפטורה מן היבום כדמסיק הכא והלבך לא משכחת לה אלא כר' יוסי הגלילי ולא קי"ל כוותיה ע"כ ולדעת הרמב"ם ז"ל שכתבתי לעיל בלא"ה לק"מ דהרי אינה מקודשת לכלן אלא מספק וסוף סוף צריכה חליצה דלא הוי אלא מדרבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:2:2:1)

**נותנן לאביו ולאחיו.** עיין לעיל פ' מי שאחזו שם בד"ה תינתן לאביו מ"ש שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:2:4:1)

**הגיע הזמן הוא אומר נתתי.** כתב הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל במכחישין זה את זה בקידושין היא נאמנת ובגרושין הוא נאמן שהמע"ה ע"כ וכ"כ הב"י בסוף סי' ל"ח בשם ר"י ע"ש ומבואר הוא בסוגיא דהכא. ואם נשאת אם מחוייב לקיים התנאי לא כתב מזה כלום והטור שם כתב בשם הרמ"ה לרב נרבוני אם כנסה אחלה לתנאה ומהכא משמע שכופין אותו לקיים התנאי בדבר שהוא בינו לבינה וכן דעת הריטב"א והר"ן ז"ל ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:2:6:1)

**קבל חגיי.** יש לפרש דקבל דבריו קאמר וציית ליה דאינש סבורא הוא אלא דלפ"ז צ"ל דרבי חגיי מייתי סייעתא לסתור דבריו וכר' חנינא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:3:4:1)

**חומר הוא בעריות.** כתב הר"ן ז"ל ולענין הלכה כתב הרב אלפסי ז"ל בתשובה ואלו התנאין כלן אין צריכין אלא בגיטין וקדישין שהן איסורא ע"כ ואין כן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ו מהל' אישות שכתב בכל תנאי שבעולם אפי' בדיני ממון צריך להיות בתנאי ד' דברים שיהא כפול כו'. ואין להביא ראיה מכאן לדעת הרי"ף ז"ל וסייעתו דהא ליתא דהרי מוכח הכא דאפי' בעל מנת צריך לר' מאיר שיהא התנאי כפול וכבר כתב הרשב"א ז"ל בפ' מי שאחזו בשם הרי"ף ז"ל בתשובה דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי בין באיסורא בין בממונא ואין צריך לכל דיני התנאי האלו וזהו כדעת הרמב"ם והגאונים ז"ל בזה כמבואר בפ' הנזכר וכרבנן דברייתא דהכא לעיל אלא ודאי דדעת הרי"ף ז"ל דאין הלכה כר"מ אלא שבגיטין וקדושין חששו לחומרא ואם לא אמר על מנת הצריכו לכל חלקי התנאים כמ"ש הר"ן ז"ל לדעתו. ועוד דבשיטת הבבלי לא מסיק הכי אליבא דר"מ אלא דאית ליה תנאי כפול בין בממונא בין באיסורא דאית ביה ממונא ובאיסורא גרידא לית ליה כדאמרי' בסוף פ' שבועת העדות. ובענין אם צריך נמי שיהיה דבר שיכול להתקיים ע"י השליח כדמשמע בפ' המדיר דקדק הכ"מ שם דלדעת הרמב"ם ז"ל א"צ ולא כמ"ש הה"מ שם וכן מצאתי להריב"ש בתשובה סי' קע"ה שכתב לדעת הרמב"ם כן שאין צריך וכן נמי א"צ שיהיה התנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:4:2:1)

**מקודשת אפי' בעדים.** היותר נראה דגרסי' להא קודם הלכה ד' ואהלכה דלעיל קאי מקודשת ויש לו וקאמר אפי' בעדים דאמרי שיש לי ולדיוקא אצטריך דאם אין עדים שיש לו אינה מקודשת לגמרי ולא חיישינן שמא יש לו כדפרישית במתני' דלעיל ור' שמואל פליג אם אין עדים שיש לו וס"ל מקודשת לחומרין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:5:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:5:7:1)

**בת יומה מתקדשת בכסף.** משמע דוקא בת יומה כדקאמר לקמן מפני שאינה בעולם ולא גרים הכא במתני' היתה אשת תבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין כדאיתא בנוסחת הבבלי וזה כדעת הראב"ד ז"ל בהשגות פרק ז' מאישות הלכה ט"ז שכתב הוכר עוברה דקתני כראב"י אתיא דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא קיי"ל כוותיה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:6:2:1)

**כההיא דתנינן תמן כל הנעשה דמים באחר.** ואע"ג דאין מטבע נעשה חליפין שאני הכא דכיון שהוא בא מחמת חוב שכר פעולתו נקנה ודמי להא דאמרינן יש דמים שהן. כחליפין וטעמא דמילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן כדפרישית בפ"ק וה"נ מילתא דלא שכיחא היא כך נלע"ד והרשב"א ז"ל כתב בזה וז"ל ופלוגתא דמטבע אם נעשה חליפין אם לאו דאיפליגו בה רב ולוי בפ' הזהב שמא רב הוא דאמר נעשה חליפין כדמוכח הכא בירושלמי עכ"ל וממה דאמר הכא בפ"ק הלכה ז' רב הונא בשם רב אפי' צבור בציבורין משמע דרב נמי מפרש למתני' דכל הנעשה דמים כל הנישום קאמר כדפרישית שם וא"כ ס"ל דאין מטבע לעשה חליפין וע"ש. וסוגיא דהבבלי בפי' משנתינו פליגא אדהכא כדפרישית במתני' חזר ר' ינאי ופתר מתניתא. בבבלי דף ס"ג מוקי לה רבי ינאי למתני' נמי בתרי טעמי וקאמר התם רישא ומציעתא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא כך היא גי' הר"ן ז"ל ורב יוסף מוקי התם בחד טעמרא ובשקבע הזמן למחאתו כדפרישית במתני' וכתב הרא"ש ז"ל וי"א דהל' כרב יוסף דאוקי מתני' בחד טעמא אבל הרמב"ם ז"ל כתב כאוקמתא דרבי ינאי וכן מסתבר דמתני' סתמא קתני בלא קביעות זמן עכ"ל ובפי' שמועה זו רבו השיטות והפירושים ואין להאריך במבואר בהר"ן והמפרשים בארוכה. ומה שנראה לע"ד דהרמב"ם ז"ל גריס נמי כגי' הר"ן אבל לא כפירושו אלא רישא ומציעתא בתר טעמא עד שיאמר בפירוש אין והיינו דכתב בריש פ"ז מאישות על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה או ששתק או שמת קודם שישמע הדבר אינה מקודשת. דמשמע ע"מ שירצה ע"מ שיאמר אין קאמר כמו דפי' הרשב"א ז"ל בזה וכמ"ש הה"מ שם. אבל בסיפא על מנת שלא ימחה אין דעתו כדעת הרשב"א ז"ל בזה שהוא מפרש דכל זמן שהוא מותה קאמר ואפילו נתרצה בשעת שמיעה וכן עולה משיטת רש"י ז"ל בסיפא וכן דעת הרמב"ן ז"ל אבל הרמב"ם מפרש ע"מ שלא ימחה בשעת שמועה ואם שמע ולא מיחה שוב אין יכול למחות ולפיכך כתב שם בעל מנת שלא ימחה לא מיחה או שמת ה"ז מקודשת מת הבן ואח"כ שמע האב מלמדין האב שיאמר איני רוצה. דמשמע דמחאה דוקא בשעת שמיעה היא והר"ן ז"ל הקשה על דברי הרמב"ם בריש דבריו וז"ל ואני תמה במה שכתב לא רצה או ששתק קודם שישמע הדבר אינה מקודשת ולא ה"ל לערב לא רצה או שתק עם מת דבמת מותרת לינשא ובלא רצה ושתק יש לחוש שמא יאמר אין וכדמוכח בתוספתא עכ"ל והכ"מ תירץ דדעת הרמב"ם לפרש ברישא ע"מ שירצה אבא והיינו שיאמר אין בשעת שמיעה הדבר תלוי כמו שהוא בע"מ שישתוק דע"כ בשעת שמיעה הדבר תלוי וכן כתב בב"י וע"ש וקשה שהרי הרמב"ם כתב ברישא או שמת קודם שישמע הדבר אינה מקודשת ומשמע הא אם מת האב אחר ששמע מקודשת ואע"ג דלא קאמר אין בשעת שמיעה אלא הנראה דדעת הרמב"ם ז"ל ברישא כדעת הרשב"א ובע"מ שירצה לאו בשמיעה הדבר תלוי אלא שאם מת אחר ששמע מקודשת מספק דחיישינן שמא נתרצה האב שעה אחת לפני מיתתו והכי איתא בתוספתא פ"ג בהדיא מת האב מקודשת שמא נתרצה האב שעה אחת לפני מיתתו והיינו נמי חיישינן לחומרא ולא שמותרת לינשא ובזה מסולקת תמיהת הר"ן ז"ל. וכדמשמע מסוגיא דהכא מת האב הרי זה מקודשת כמאן דאמר דחיישינן שמא לא הספיק לומר הדבר עד שמת. ומתוך מה שכתבתי יתבאר לך דשיטתא דהכא עולה כפי דעת הרשב"א ז"ל בפי' סוגית הבבלי בין ברישא בין בסיפא דלאו בשעת שמיעה הדבר תלוי וכנראה מהסוגיא מלמדין את האב שיאמר איני רוצה כמאן דאמר כלומר דהוי כמו שאמר בתתלה בשעת שמיעה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:8:2:1)

**נתקדשה בתי אפילו קטנות אינן בכלל.** ובתוספתא לא גריס אפי' אלא הקטנות אינן בכלל והוא הנכון שהרי קטנות אין בידן לקדש עצמן. ואפשר שאפילו על הגדולות אינו נאמן הואיל ואין בידו לקדשה ואינו נאמן לומר קדשתיה כדקתני במתני' אינו נאמן נמי לומר שנתקדשה ולא מצאתיו מבואר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:8:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:8:3:1)

**רב אמר מאחר שבידו לגרש נאמן.** משמע דעל יש לי בנים קאי כדפרישית וקמ"ל דאע"ג דמוחזק לן באח מ"מ נאמן במיגו והכי קאמר בבבלי פ' יש נוחלין דף קל"ד ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:8:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:8:4:1)

**והא מתניתא פליגא.** הכא לא משני מידי ובבבלי דף ס"ה מסיק דלא קשיא והכא במאי עסקינן שאומר קידשתיך בפני פ' ופ' והלכו להן למדינת הים אבל אם הודו שהיו הקדושין בלא שני עדים אין כאן קדושין כלל. וכתב רש"י ז"ל שם דטעמא דילפינן דבר דבר מממון כתיב בעריות כי מצא בה ערות דבר וכתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר ועיקרא דמילתא בשלהי גיטין וע"ש מ"ש בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:8:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:8:4:2)

**והבא על ארוסתו בבית חמיו.** ובבבלי ריש מכלתין דף י"ב לא קחשיב לה והרמב"ם בריש פ"י מהל' אישות כתב הבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות ולא כתב שם עד שתצא נפשו ובפ"ו מה' חמץ ומצה כתב האוכל מצה בע"פ מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו והא בהאי תלמודא בפ' ע"פ מדמי להו דקאמר התם כהבא על ארוסתו כו' ואפשר דאדהתם סמיך ולדעתו מכת מרדות בכל מקום עד שתצא נפשו הוא ועיין בפ"ד דנזיר הלכה ג' ד"ה מנת מרדות מ"ש שם בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:9:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:9:2:1)

**תריי מן תריי.** ממה דפרישית בפנים יתבאר דמה שפי' רש"י ז"ל במתני' שנשא שניה לאחר מיתת הראשונה טעמו דאי משתי נשים בחייהן לא פסיקא לן לומר דכל כת הראשונה גדולות לגבי שניה הן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:11:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:11:2:1)

**מפתין אותו ליתן גט וכפין אותו ליתן קנס.** בבבלי שם מבקשין ממנו ליתן גט ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה וכתב הרשב"א ז"ל שכבר הודה שקדשה והכא נמי כתובה קאמר וקרי לה קנס שאינה נגבית ממנו אלא מחמת שנתן גט וכהודה דמי. וכתב עוד שם ומסתברא דאם חכם הוא ויודע שהיא אסורה לעלמא ונתן גט מעצמו ופירש שעל דעת כן הוא כותב שלא תתעגן אין כופין אותו ליתן כתובה אבל אם לא פירש נראין הדברים שכופין אותו ליתן כתובה דסתם אמרו ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה ולא חלקו בין חכם יודע שהוא ראוי ליתן גט לשאינו יודע עכ"ל ומדבריו ז"ל נראה לפרש האי דהכא כן ותרי בעיות הן הגע עצמך שהיה חבר והיה יודע. כלומר שהיה יודע שראוי ליתן גט אם חייב קנס וקאמר שחייב גט וקנס כלומר שאפי' הכי חייב בשניהם דלא חלקו. והלך ונשא אחותה. בעיא אחריתא היא אם הלך ונשא אחותה מקודם מהו ופשיט לה מוציאין את הודאי מפני הספק בלשון תמיה כלומר מאי תיבעי לך דהשתא ודאי אין מפתיס אותו לית גט בשבילה ולאסור עליו נשואי אחותה שהן ודאי כנ"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:12:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:12:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:12:2:1)

**רבי אבין שמע לה מן דבתרה.** נראה דה"ט דלא דייק כר"ל מרישא וכדדייק בבבלי משום דאיכא למימר דלא מיתני ברישא. אלא היכא דליכא בהו פגום כלל באפי נפשייהו ועוד דלא מני למיתני ברישא בהדי הנך דהיכי ניתני כהנת לויה וישראלית ממזרת שנשאו כו' ולגר דממזרת לאינך לא חזיא וכגוונא דמפרק בבבלי בחללה והלכך דייק מהסיפא והיינו נמי דפריך ויתיביניה הרי חלל כו' והולד הולך אחר הפגום ולא מיקשי לה ארישא הא הולד הולך אחר הזכר הוא ועוד י"ל דס"ל להאי ש"ס דהא דהולד חלל לאו משום דהולך אחר הזכר לחודיה אלא משום דאמו ג"כ עכשיו פגומה היא שהחלל פוסלה בביאתו וכעין דמקשו התוס' בדף ס"ד ד"ה והרי חלל ע"ש והלכך לא קרי ליה הכא הולד אחר הזכר אלא אחר הפגום ובבבלי לא דייק מידי ממחזיר גרושתו כדדייק הכא משום דלאו פגומה מיקריא דהא לא מיתסרא אלא לבעלה הראשוו ולא דמיא לפסולי כהונה דלכל הכהנים אסורה היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:12:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:12:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:12:7:1)

**הרי יבמה שזינת הרי אין לה כו' והולד כשר.** משמע אפילו למ"ד אין קדושין תופסין ביבמה הולד כשר דלא תלינן ממזר בקדושין וכמו דשמעינן לר' יהושע דס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ולא מחייבי כריתות ואע"פ שאין הקדושין תופסין בהן לכ"ע ועיין בפרק החולץ דף י"ב ד"ה שנייא היא מ"ש שם מזה ובענינא דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל שהולד פגום לכהונה דדוקא בנקבה קאמר כדעת רש"י ז"ל ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:12:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:12:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:12:10:1)

**רבי יהושע אומר אף הטבילה מעכבת.** בבבלי פ' החולץ דף מ"ו גריס טבל ולא מל ר' יהושע אומר ה"ז גר ומסיק התם לפלוגתייהו דבטבל ולא מל כ"ע ל"פ דמתני דילפינן מאימהות שכשיצאו ישראל ממצרים במה נכנסו הן תחת כנפי השכינה אם לא בטבילה. פליגי במל ולא טבל ר"א יליף מאבות ורבי יהושע סבר באבות טבילה נמי הוה. ולגי' דהכא דמשמע לרבי יהושע תרווייהו בעינן כדברי חכמים דהתם ופריך אדר' יהושע בן לוי מר' יהושע דהלכתא כוותיה ומשני קסבר כבר קפרא דמי לא טבל לקירויו והיינו בדיעבד ולהכשיר זרעו דהא דגר צריך שלשה לכתחילה הוא כדכתבו התוס' שם דף מ"ה ולא נהגינן ביה מנהג גר להשיאו בבת ישראל עד דטביל בפני שלשה וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. מי שיש לו עבד ושפחה והוליד בן שיחרר את השפחה כו'. בבבלי יבמות דף צ"ט יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה כיצד ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן כו' ופי' רש"י ז"ל ולא קנה את הבן ע"כ ולא ידעתי כונתו דמה בכך אם הבן גם כן עבדו הוא הא קי"ל הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין וכשכותב לו כל נכסיו גם אביו בכלל כו' כדפרישית בפנים והא דקאמר התם ולהם בן לאו דוקא הוא אלא אפילו הולידו אחר כך כדקאמר הכא וכן הוא בתוספתא בהדיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:13:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:13:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:13:4:1)

**אין הלכה כר' יוסי לעתיד לבא.** ובבבלי דף ע"ב אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי וכתב הרמב"ן ז"ל והא דתנן כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב היינו משום פסולי עבדות וחללות אבל פסולי ממזרות ונתינות הא איפסיקא הלכתא כרבי יוסי דאמר שהן טהורין לעתיד לבא ומשמע אפי' בידועין דאלו אותן שנטמעו השתא נמי טהורין הן ואפילו היודעים בהם אינן מעידין בהן לפי שהן טהורין מן התורה וכן משמע כל הסוגיא דר"מ ורבי יוסי לאו במשפחה שנטמעה פליגי אלא משפחה שנטמעה נטמעה דברי הכל ופלוגתייהו דר' מאיר ורבי יוסי בידועין הוא ע"כ והקשה הר"ן ז"ל עליו דהא מצות לא יבא בודאי תנהוג לימות המשית כדרך שהיא נוהגת עכשיו כו' ע"ש שהאריך והעלה דבמשפחה שנטמעה נטמעה פליגי שאין אליהו עתיד לגלותן ולר' יוסי נמי אינו רשאי עכשיו לגלותן אפי' היודעין בספקן והרשב"א ז"ל תירץ לקושית הר"ן אליבא דהרמב"ן דהוראת שעה תהיה לאותן שהיו בדורות קודם ביאת אליהו שאליהו בא ומטהרן אבל אותן שיהיו בימי המשיח אף הם יהיו פסולין דמצות לא יבא נוהגת לעולם ע"כ. ונראה דנ"מ איכא לדינא בין הרמב"ן והר"ן ז"ל למאי דהקשו על מה שפוסק הרמב"ם ז"ל דהא דאמרי' בכל ספקות דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן כדכתב בהל' א"ב ובהרבה מקומות וכמ"ש לעיל בפרק שמיני דנזיר הלכה א' ד"ה ציבור שנטמא ע"ש והביא הרשב"א ז"ל בשמו שכתב בתשובת שאלה דדקדק מדאמרו בגמרא דף ע"ג ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא והוא ז"ל הקשה על זה דאדרבה דוק מינה טעמא דגלי קרא הא לא גלי אפו' ספק ממזר בלא יבא וממנה לכל ספקי איסור דאורייתא וכן הקשה הר"ן ז"ל בסוף פ"ק דמכלתין ע"ש והר"י מטראני תירץ בספר שני שלו די"ל דקרא אתי להורות שאסור לגלות לספיקן שנטמעו אפילו להיודעים בהן ע"ש וזהו כדעת הרמב"ן ז"ל לעיל דמדאורייתא הוא אסור לגלות משפחות עכשיו ולעתיד לבא אפילו ודאין טהורין הן ולדעת הר"ן ז"ל אי מדאורייתא היא לא אצטריך ליה לרבי יוסי לתלות בהא דטהורין לעתיד לבא הן והיינו נמי טעמי' דהר"ן שפסק בסוף פ"ק דכל ספיקי איסורי דאורייתא לחומרא ד"ת ה' וכפי שיטתיה דהכא ואין להאריך כאן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:13:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kiddushin 3:13:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kiddushin/r/3:13:4:2)

הדרן עלך האומר לחבירו