## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim Chapter 4

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:1:1)

**קרחת הכרם.** והוא שבא ממטע כרם גדול. אע"ג דפשיטא הוא דהא לא משכחת לה קרחת בתוך כרם קטן שאינו אלא שתי שורות וכדאמרינן לקמן איזהו כרם קטן שלש כנגד שלש ר' יוסי הא קמ"ל דאף דבמתני' לא קתני בהדיא שנשתיירו גפנים מכאן מכאן סתמא כפירושה כדמייתי מהתוספתא ותנינן וכו' דקתני בהדיא התם ונשתיירו ארבעה וחמשה גפנים בין מארבע רוחות וכו' והשתא לא שייך כלל קרחת בכרם קטן דאם נחרב שורה אחת לא נשתיירו בו גפנים מכאן ומכאן ולפיכך הרמב"ם ז"ל לא הביא כלל להא דכרם קטן אין לו קרחת דפשוט הוא כמ"ש בדין הקרחת בפ"ז בהל' י"א אם יש בקרחת שבאמצע ט"ז אמה ה"ז מרחיק מעיקרי גפנים וכו' וא"כ תו לא משכחת לה קרחת הכרם בתוך כרם קטן כ"א מחול הכרם שהוא בין כרם להגדר שפיר הוה שייך נמי בכרם קטן אלא דלא גזרו חכמים למחול הכרם גבי כרם קטן כדאמר הכא לקמן בהלכה ג' ולזה הביא הוא ז"ל שם בהל' י"ג ומיהו הא דכתב גבי קרחת כרם שחרב מאמצעו ונשאר שלם מכל סביביו וכו' צ"ל דלרבותא נקט הכי דהא אף אם חרב כל רוחב הכרם באמצע ולא נשתיירו גפנים אלא משתי רוחות זו כנגד זו ג"כ נוהג בו דין קרחת הכרם כדקתני בתוספתא דמייתי לה הכא ובזה ודאי ליכא פלוגתא וכן פירש"י ז"ל בריש עירובין כדפרישית במתני' אלא ע"כ דלרבותא דסיפא קאמר הכי דאע"פ שיש גפנים מכל סביביו מ"מ אם יש כאן ט"ז אמה לכל רוח זורע באמצע ומכ"ש בג' רוחות ובשתי רוחות זו כנגד זו ויש ביניהן ט"ז אמה ובהא דכתב שם בהל' ז' דכרם קטן הוא הנטוע שתים כנגד שתים ואתת יוצאת זנב לפי האמת כתב כן דהרי גם זה נקרא כרם לענין שצריך להרחיק ממנו הזרעים ד"א כדתנן לקמן בפרקין אלא שנקרא כרם קטן והכא דאמרו לקמן כרם קטן ג' נגד ג' לרבותא אמרו כן דאע"פ שיש בשתי השורות ששה גפנים נקרא כרם קטן וזה פשוט ועיין עוד לקמן בהלכה ג' ד"ה ואיזהו כרם קטן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:4:1)

**נימר בגין ב"ה תניתה.** כדפרישית דלב"ה הוא דמצית למיפשט דס"ל עבודת הכרם ד"א וא"כ לב"ש איידי דב"ה נקט הכי וכן להא דלקמן מערים דחויי קא מדחי לה דלא מצית למיפשט מהאי דערים לב"ש מידי דלעולם אימא לך דב"ש סברי עבודת הכרם ו' אמות ובמתני' מתפרשין דבריהם כמו שבארתי בפנים ומיהו לקושטא דמילתא לא אשכחן דפליגי ב"ש בהא להדיא ולכ"ע עבודת הכרם ד"א כדתנינן בפרקין דלקמן ולא נמצא חולק בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:5:1)

**לא סוף דבר גדר אלא אפי' עשה פסין וכו'.** מצינן לפרש דהאי לא סוף דבר לא קאי אלא לענין שהגדר הוי הפסק בין הכרם לזרעים דבהא לא בעינן שיהא הגדר כולו במלואו אלא אפי' נפרצו בו פרצות אם אינן מרובין על העומד מותר כדתנן לקמן וא"כ ה"ה בפסין שאין ביניהן ג"ט ואפי' מחיצת הקנים הדין הוא כך כדתנינן שם אבל לענין דין מחול הכרם בהא ודאי בעינן שיהא הגדר שלם ושיהא גובהו עשרה ורחבו ארבעה וזה למדנו מדאמרינן בפ' כל גגות (דף צג) להך טעמא דפרישית במתני' דהני ד"א דלגבי גדר כיון דלא מזדרען אפקורי מפקר להו וכדפירש"י ז"ל שם דחייש לזרען כדי שלא יתקלקל הכותל וכו' והכי אמרינן בפ"ב דב"ב והיינו להא דתנינן התם מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ד"א וכדמפרש התם טעמא משום דוושא ובכותל גינה חיישינן לעולם לזה כדקאמר שם (ומ"ש הפירש"י בעירובין שם לציין המתני' מרחיקין את הזרעים וכו' אגב שיטפא הוא דבזה בג"ט סגי) וכיון שכן הוא צריך שיהא כותל ממש ורחבו ד"ט משא"כ לענין הפסק בין הכרם לזרעים א"צ אלא שיהא גבהו י"ט ורחבו אפי' כל שהו הוי מחיצה להפסיק וכדתנן נמי לעיל בפ"ב גבי הפסק הגדר בין מיני הזרעים וכדדייקא לישנא דמתני' שם וכן הכא דלא קתני גבי גדר כ"א גובה עשרה טפחים וגבי חריץ שהוא דבר עמוק ואינו נראה הוא דתנינן העומק י"ט והרוחב ארבעה וכך הם דברי הרמב"ם באלו הדינים בפ"ז דכלאים דגבי מחול הכרם בהל' י"ד הצריך שיהא גבהו י"ט ורוחב ד' אבל לענין הפסק בין הכרם לזרעים שהביא שם בהלכה דלקמן לא כתב אלא גובה י"ט גבי גדר וגבי חריץ הוא שכתב העומק י"ט והרוחב ד' ע"ש שדקדק וכתב כל' המשנה ומזה תראה דמ"ש התי"ט במתני' דלקמן איזהו גדר וכו' ורחב ד' וציין לעיל בפ"ב וסיים וכתב ולהרמב"ם בפ"ז מהל' כלאים ורחב ד' קאי נמי אגדר וכו' שלא בדקדוק הוא דהרמב"ם לא כתב בן כ"א לענין דין מחול הכרם ושלא כדברי הר"ב דדעתו אף לענין הפסק כן ודעת הרמב"ם לענין הפסק בין כרם לזרעים לא בעינן רחב ד' אלא הדין הוא כמו בהפסק לבין ב' מיני זרעים שכתב לעיל בפ"ג בהלט"ו דגובה י"ט הוא דבעינן ולא רחב ד' ובמחול הכרם דבעינן גם רחב ד' כבר בארתי מהיכן הוא דלמד לומר כן מההיא דעירובין דלעיל וכן היה נראה גם מהסוגיא דהכא דבעינן מחיצה ממש לענין דין מחול הכרם וזה מדקאמר לקמן גבי בעיא דלא איפשטא אפי' קמה וכו' ואתיא וכו' כמבואר בפנים וא"כ נקטינן לחומרא וקאמר עלה סברין מימר וכו' וכדפרישית בפנים ויתבאר עוד בדיבור דלקמן ומכל הלין שמעינן דלענין דין מחול הכרם מחיצה מעליית' בעינן שיהא גובהה י"ט ורחבה ד' ומיהו מסוגיא דהאי ש"ס משמע מהלכה דלקמן דלא בעי הגדר שיהא שלם גם בדין דמחול הכרם וע"ש ד"ה הדא אמרה ומ"ש הכ"מ בענין מחול הכרם דאפשר דהיינו מדתניא בתוספתא העושה מחיצה לכרם גבוה י' ורחב ד' בטל ד' אמות שבכרם ומפרש רבינו בטל ד"א שנתבטל ממנו דין ד"א ונותנין לו [דין] מחול ומשמע הא אם פחותה מגבוה י' ומרוחב ד' סגי בד' אמות והך תוספתא בריש פ"ד היא ובמ"כ אין פי' התוספתא כן ומעולם לא פירשה הרמב"ם כזה שהרי מסיים בסיפא דהתוספתא העושה מחיצה לגפן עמוקה עשרה (הך עמוקה ט"ס הוא וצ"ל גבוה) ורחבה ארבעה בטל ששה טפחים שבגפן ולפי' הכ"מ מה נעשה בהסיפא וכי גפן יחידית שייכא לדין דמחול אלא פי' התוספתא היה נראה דכך הוא דלענין הרחק מהכרם ומגפן יחידית מיירי ואדלעיל דהתם קאי דקתני ר"ג ובית דינו התקינו שיהו מרחיקין ד"א מעיקר גפנים לגדר. ופי' שהתקינו להחמיר בגדר המפסיק בין הכרם לזרעים דמדינא מותר לסמוך הגפנים להגדר מכאן וכן הזרעים בצדו מכאן והן התקינו שאפי' כן ירחיק ד"א מעיקר גפנים ולגדר כלומר דשם יעשה הגדר ואז יסמוך הזרעי' מצד האחר להגדר או שימדוד הד' אמות של ההרחק מעיקר הגפנים לגדר (וכך מובן הפי' מדברי הרמב"ם בפי' המשנה במתני' דלקמן איזהו גדר ר"ל הגדר המפריש וכו' אבל אמרו בגמ' ר"ג וב"ד התקינו שיהו מרחיקין ד' אמות מן הגפנים לגדר ע"ש אבל בחיבורו לא פסק לדינא כהאי דר"ג ובית דינו) ועלה קאמר דאם עשה המחיצה וגדר הכרם גבוה י' ורחב ד' בטל ד"א שבכרם כלומר שמיעט מקום הד"א שמרחיקין מהכרם בהרחב ארבעה שעשה דא"צ שיהא הגדר רחב ד' ואפי' למ"ד דבגדר המפסיק סומכין מכאן ומכאן לא בעינן רחב ד' אלא דלר"ג וב"ד שהתקינו שיהו מודדין הד' אמות מעיקר הגפנים א"כ מיעטן למקום הד' אמות וכן בגפן יחידית להו' טפחים מיהו לקושטא דמילתא כך היא דלמאי דפסק הרמב"ם בסוף פ"ז דגפן יחידית שהיתה מוקפת גדר וכו' לא יזרע בכל המחיצה ואע"פ שהרחיק ששה וכו' א"כ זהו שאמרו דביטל ו"ט וכו' וכן ברישא בכרם וזהו פי' התוספתא ולא שייך ענין זה כלל וכלל לדין דמחול הכרם אלא דמ"ש הרמב"ם בגדר מחול הכרם שצריך שיהא גבוה י' ורחב ד' מבואר הוא כדאמרן דנלמד מההיא דעירובין דמחיצה מעלייתא בעינן לענין חומרת מחול הכרם הא בפחות מכאן אין לה דין מחיצה שתאסור המחול עד י"ב אמות אלא מרחיק מהכרם ד' אמות וזורע עד המחיצה ועיין עוד בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:5:2)

**סברין מימר האיסור נעשה מחיצה ליאסר.** כדפרישית ודמיא להא דשנינו בתוספתא פ"ג ומייתי לה בבבלי עירובין שם יש במחיצת הכרם להקל ולהחמיר וכו' ולהחמיר כיצד היה משוך מן הכותל אחת עשרה אמה לא יביא זרע לשם שאלמלא אין מחיצה מרחיק ד"א וזורע וה"נ אמרינן להאי דסברין מימר בקמה כמבואר בפנים והרמב"ם לא פסק כסברת דסברין מימר ולא הביא לזה כלל ומהאי טעמא גופה שנתבאר בדיבור דלעיל דבעינן גבי מחול הכרם דתהוי מחיצה מעלייתא כמו שזכרתי שם דמוכרח הוא מש"פ דילן ומהאי ברייתא נמי שמעינן הכי דקתני כותל ומחיצה מעלייתא וא"כ בקמה לא שייך לומר דנעשית מחיצה ליאסר דהרי אפי' בגדר גבוה י"ט ואינו רחב ד' א"צ להרחיק כ"א ד"א מהגפנים וזורע עד הגדר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:6:1)

**רבי יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם.** כתב הר"ב ואפי' אין שם אלא שש אמות מרחיק ד"א וזורע את המותר וזהו דברי הר"ש והרא"ש כתב שמנה אמות ולא נאריך בהבנת דברים הללו וכתב התי"ט ל' הרמב"ם בפ"ז ד"א ומחצה ר"ל דאף שאין שם אלא ד"א ומחצה מרחיק הד"א וזורע את המחצה שכך כתב הרמב"ם שם בהלכה י"ד דבמקום דאין דין מחול הכרם למאי דקיי"ל דלא כר"י כגון שהיה הגדר פחות מעשרה טפחים וכו' אפי' היה בין הגפנים ובין המחיצה ד"א ומחצה זורע את חצי האמה וא"כ מינה דלר"י דאמר בין הכרם להגדר אין לו דין מחול ודיינינן המקום שהוא יותר מד"א כגדר וזורע שם עד הגדר וזהו הפי' העיקר לדברי ר"י כך היה אפשר לפרש דבריו לכאורה אלא דנראה דכוורתו היה להביא ל' הרמב"ם שגם כן הוא בהכרח שיהיה ד' אמות ומחצה לר' יהודה כעין אלו הדעות לפי סברתם וזה ודאי אינו דהרמב"ם לא כתב אלא בלשון אפי' היה בין הגפנים וכו' וא"כ אם נלמד לדעת ר' יהודה ממ"ש הרמב"ם לדעת החכמים אין לפרש לדברי ר' יהודה אלא כך דהמקום הפנוי אין לו דין מחול אלא דשייך להגדר הוא מה שהוא יותר מד' אמות כדפרישית ומרחיק ד"א מהגפנים וזורע הכל לפי מה שהוא שם ומ"ש הר"ב עוד ובירושלמי מוכיח וכו' כגון דכרם של צד זה שורותיה ממזרח למערב וכו' זהו ג"כ דרך הר"ש לפרש כן ועיין בדיבור דלקמן תמצא פי' האמתי וא"א לפרש כפירושם כאשר תראה מבואר לפניך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:6:2)

**הדא דתימר בשאין הכרתים מכוונים וכו'.** הר"ש הביא לזה ופי' כשאין שורות של הכרמים שוות זו לזו כגון כרם שבצד זה של המחול שורותיה מן המזרח למערב ושבצד אחד מצפון לדרום וכו' ואין טעם לפי' הזה והרא"ש הובא בהג"ה שם רצה ליתן טעם דאותן הנטועין מזרח ומערב א"צ ד"א לעבודת הכרם כי הוא המוליך המחרישה והשוורים לבצור בין שורות הכרם אבל הנטועות צפון ודרום צריכות ד' אמות להפך המחרישה וזה בלתי מובן דמי מכריחו להפך המחרישה מכרם לכרם יוליך המחרישה אחר כך גם כן להכרם השני בין השורות ועוד בר מן דין דלפ"ז לא היה צריך להרחיק משום כרם שיש בין השורות ד"א מפני שיכול להוליך המחרישה והשוורים בין השורות וזה דבר שא"א לאמרו שהרי סתם כרם נטוע הוא על ארבע ארבע אמות כדמוכרח ממתני' ה' דפרק דלקמן וכן בכל המכילתין שנינו כן ובכ"מ צריך להרחיק ד' אמות כדי עבודת הכרם מהנקרא כרם וא"צ להאריך בזה. והנה זה ל' התוספתא בפ"ג מענין זה על הא דמיירי שם מכרם הנטוע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב כוורת מכוון ונוף אינו מכוון ה"ז כרם נוף מכוון וכוורת אין מכוון ה"ז אינו כרם וכן הביא לזה הרמב"ם ז"ל בפ"ז בהל' י' על הדין דלעיל ששנינו בפ' דלקמן כרם שנטוע בערבוביא אם יש בו לכוון שתים כנגד ג' ה"ז כרם וכו' היו העיקרים מכוונים והנוף אינו מכוון ה"ז כרם וכו' ואם כן הרי מבואר לפניך פי' המכוון דקא"ר יונה הכא דבשהכרתים והיינו העקרים של כרם זה ושל כרם שבצדו מכוונים הם אז נחשב בין הכרמים כבתוך הכרם לדון בו דין קרחת ויאסר עד ט"ז אבל בשאין הכרתים מכוונים ובהכי מיירי לר' יהודה אינו נחשב לכרם אחד דאפי' בתוך הכרם עצמו אם הוא בערבוביא צריך שיהיו העיקרים מכוונים שנוכל לכוון בו שתים כנגד שלש ומכל שכן בין הכרמים להחשיבו למקום הפנוי כבתוך הכרם אחד ולדון בו דין קרחת הכרם זהו פי' המוכרח בענין זה ואין לנו בסדר השורות כלום יהיו נטועים שני הכרמים ממזרח למערב או שניהם מצפון לדרום לא איכפת לן מידי בזה כי אם שיהו העקרים של כרם זה ושל כרם שבצדו מכוונים זה כנגד זה עד שנוכל לכוון משניהם שתים כנגד ג' מכוונים אז נידונים הן ככרם אחד לענין מקום הנחרב בתוך אמצע שניהם להיות לזה דין קרחת הכרם לר' יהודה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:7:1)

**מן מה דתנינן בין שני הכרמים וכו'.** כדפרישית דמדר' יהודה נשמע להת"ק דאין חילוק בין הגדר מרוח אחת או שהוא מקיף את הכרם סביב וכך הם דברי הרמב"ם שם כמבואר בדבריו וכדמסיק הכא מיהו בהא דפשיט הכא דאף ברוח אחת א"צ שיהא הגדר על כל פני אותו הרוח אלא אפי' אם אין הגדר אלא כנגד ג' גפנים יש דין מחול לכל הגפנים שבאותו הרוח ואף שאין גדר כנגדם לא פסק הרמב"ם כן שהרי אפילו אם הגדר פחות משיעורו הוא אין לו דין מחול כדכתב שם בהל' י"ד ומכ"ש שלא נדון הגפנים שלא כנגד הגדר כאותן שהן כנגד הגדר שיהא להן דין מחול ואם היה הדבר כן היה צריך לבאר זה בפירוש אלא דנראה דאין דעתו ז"ל כן וטעמו דכל פשיטות הבעיא בענין זה כדמסיק הכא מדר' זעירא לא אזלא הא אלא אם אמרינן דא"צ שיהיה הגדר שלם אלא אפי' פסין כדקאמר בהדיא עשה פסין כנגד ג' גפנים וכו' וכמו שתמצא הכל מבואר היטב בפנים וזה לשיטת האי ש"ס דס"ל דאפי' פסין שאין ביניהן ג"ט הוי כגדר גם לענין דין מחול וא"כ ממילא מוכח דלא בעי להגדר שיהא על כל פני הרוח אבל אין שיטת הש"ס דילן כן אלא דבעינן כותל גבוה י"ט ורחב ארבעה וכדמוכח מההיא דעירובין דמחיצה מעלייתא בעינן לענין דין מחול וכמו שנתבאר בהל' דלעיל בד"ה לא סוף גדר ע"ש וא"כ שמעת מינה דבעינן שיהא הגדר על כל פני אותו הרוח שהרי הא דבעינן כותל רחב ד' משום דאמרי' דד"א לגבי גדר אפקורי מפקר להו ולא מיזדרען משום דוושא וא"כ בעינן ג"כ שיהא שלם ועל כל פני הרוח ולא גדר של פסין דניתרת בעלמא באין הפרוץ מרובה וכן בעינן שיהא על כל פני הרוח דאי לאו הכי לא חייש משום דוושא בגדר שהוא נעשה בפרצות פרצות ולא בגדר שאינו אלא כנגד מקצת הגפנים וזה מבואר מהחילוק שבין הגדר בדין המחול ובין הגדר שהוא מפסיק בעלמא כמוזכר לעיל ובזה תראה שדעת הרמב"ם מבוארת בעקרי דינים הללו וכן בהא דיתבאר לקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:7:2)

**ואיזהו כרם קטן וכו'.** כבר זכרתי מזה בריש פרקין והנני מבאר לך כאן עיקרן של דברים להבין דברי הרמב"ם בפ"ז כפי מה שנלמד הכל מסוגיות דהאי תלמודא. כרם קטן נקרא אם הוא נטוע שתי שורות לבד ובכל שורה ג' גפנים או יותר אבל לא פחות מג' גפנים וכן אם אינו אלא שורה אחת אינו כרם כלל כב"ה במתני' ה' לקמן וג' גפנים בכל שורה נלמד מכאן דקאמר ג' כנגד ג' אין לו דין מחול ש"מ דדין כרם מיהת יש לו שצריך להרחיק הזרע מנו ד' אמות וממילא שמעינן דפחות מג' גפנים בכל שורה אינו כרם כלל אלא כגפן יחידית דיינינן ליה וא"צ להרחיק ממנו כ"א ו"ט ונמצינו למדין דלא פחות מששה גפנים בעינן שיהא נקרא כרם ובלבד שיהו נטועין בשתי שורות ומצינו עוד דנקרא כרם אע"פ שאין בו אלא ה' גפנים וזהו כדתנן במתני' ו' בנוטע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב משום דהגפן החמישי הזה שהוא יוצא זנב מן ב' השורות נחשב לכאן ולכאן והוי כאלו הן שלש גפנים בכל שורה ואם הוא נטוע מג' שורות ולמעלה זהו נקרא כרם גדול ובלבד שיהו בכל שורה ושורה לא פחות מג' גפנים וזהו נלמד מדקאמר הכא בהדיא הא שלש כנגד ג' כנגד ג' יש לו מחול מפני שהוא כרם גדול ודוקא בג' גפנים בשורה או יותר ונמצינו למדין דכמו בשתי שורות של ג' והוא כרם קטן ואין לו דין מחול כך הוא אם יש בכל שורה הרבה גפנים דין אחד יש לו שכל זמן שאין בו אלא שתי שורות נקרא כרם קטן דלא קאמר הכא דיש לו מחול אלא דוקא ביש בו ג' שורות ולא תיקשי דאם כן אמאי לא קאמר סתם איזהו כרם קטן כל שאין בו אלא שתי שורות דהא ליתא דעיקר הדין בא להשמיענו דלא נקרא כרם כלל עד שיהא בו ג' גפנים בכל שורה מב' שורות ואז נקרא כרם אבל כרם קטן נקרא לענין שאין לו מחול ועוד דזיל בתר טעמא דקאמר מפני מה אין מחול לכרם קטן שלא יהא חוצה לו חמור מתוכו דתוכו ח' וחוצה לו י"ב וא"כ כל שאין בו אלא שתי שורות שייך ביה האי טעמא גופיה ואפי' יש עשרה גפנים או יותר בכל שורה שאם אתה אומר יש לו מחול א"כ תוכו קיל מחוצה לו וזהו נגד הסברא כמבואר בפנים וממילא שמעינן נמי דאם יש בו ג' שורות ודאי יש לו מחול דזהו כרם גדול כדאמרן ושמעינן עוד דבכרם גדול ג"כ מצינו דאין לו מחול והיינו אם נטוע על ח' ח' אמות דהדין הוא דמותר להביא זרע בין השורות דזה אין לו דין מחול מה"ט נמי שלא יהא חוצה לו חמור מתוכו וכדקאמר בהדיא לקמן בפ"ז בהל"ג ושמעינן עוד מהאי גופה דכרם שהוא נטוע על ח' אמות דאע"פ שבין השורות מותר להביא זרע בהרחק ו"ט לחוד מ"מ חוצה לו צריך להרחיק הזרע ד"א כמי בשאר כרם דאלת"ה מאי האי דקאמר לקמן בפ"ז שאין לו מחול תיפוק ליה דאינו נקרא כרם כלל שהרי סומך לו הזרע אף בחוצה לו אלא ודאי דלענין זה נשאר לו דין כרם שצריך להרחיק הזרע מחוצה לו ד"א ובזה מתבארין הן דברי הרמב"ם ממש רוב הדינין במ"ש בפ"ז. כתב בתחלת הפרק דין הרחקה מהכרם ומגפן יחידית ושאין נקרא כרם עד שיהו בו שתי שורות זה מבואר. ומ"ש שבכל שורה יהיו ג' גפנים או יותר זה נלמד מהכא וכדאמרן. וכן במה שהתיר להביא זרע כשיש בין השורות ח' אמות כבר נתבאר הוא ובהדיא איפסקא הלכתא הכא כר"מ ור"ש בסוף פרקין בזה ובמ"ש שם בהלכה ב' וג' בשתי שורות שאין ביניהן ד"א אינו כרם ובג' שורות הוו כרם דרואין את האמצעיות כאילו אינם. פשוט הוא דפסק כחכמים בזה הוי בפרק דלקמן בהלכה ב' דלא כמ"ש הכ"מ דפסק כר"ש ועיי"ש והתי"ט בפ"ה האריך בזה וא"צ אריכת דברים כלל דהא בהדיא אמרו רואין את האמצעיות כאילו אינן וזה לא שייך כ"א בכרם של ג' שורות או יותר דבשתים אין כאן אמצעיות ועוד דאם רואין את השורה השניה כאילו אינה אין כאן אלא שורה אחת ואינו כרם בפחות מב' שורות ומ"ש בהלכה ד' בכרם שהוא נטוע על ח' אמות שמותר להביא זרע בתוכו בהרחק ו"ט אבל חוצה לו אסור עד ד"א וכתב הראב"ד עלה לא מצאתי עיקר לזה בירושלמי וכו' והכ"מ הניח זה בצ"ע וזה כבר נתבאר בדברינו דלעיל דיש לו עיקר מההיא דפ"ז דקאמר בכרם כזה שאין לו דין מחול וא"כ הגע עצמך דדין כרם יש לו לענין שצריך להרחיק מבחוץ ד"א וזה ברור וא"צ לכפול בדברים ושארי דינים הם מתבארים שם ומ"ש בהלכה ז' בדין שתים כנגד שתים וכו' וה"ז נקרא כרם קטן פשוט הוא דאף זה נקרא כרם קטן לענין שאין לו ג"כ דין מחול כמ"ש לקמן והכא אשמעינן דמיהת כרם נקרא לענין שצריך להרחיק ממנו ד"א ואח"כ בהלכה י"ב שכתב לדין מחול שם ביאר דכרם קטן אין לו דין מחול וסתם וכתב משום דכרם של שתי שירות נמי בכלל דאין נקרא כרם גדול אלא בג' שורות או יותר ובזה אזדא ליה ספיקא דהכ"מ שהביא ההוא שלש כנגד ג' כנגד שלש דהכא (ויש שם חסרון בדבריו בטעות הדפוס) וכתב ואיני יודע למה השמיטו רבינו דלא השמיטו אלא ג' שורות כרם גדול הוא וכבר ביאר למעלה דהפחות פחות שנקרא כרם הוא שיהא בו שתי שורות וכל שורה ג' ג' גפנים ולא פחות וכן אם הוא נטוע ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב דהוי כשתי שורות של ג' ג' כמו שהסברנו לעיל וכל זה נקרא כרם קטן ואין לו מחול א"כ היותר בשורות והוא שיש בו ג' שורות ולא פחות מג' ג' גפנים בכל שורה זהו כרם גדול ויש לו מחול ומזה תדע שהכל נתבאר בדבריו וכבר בארנו לעיל דבשתי שורות אין חילוק בין אם אין בו אלא ג' ג' בכל שורה ובין יש בכל שורה הרבה גפנים דאין לו מחול דזיל בתר טעמא ובזה נתבארו כל אלו הדינים השייכים לענין זה ודיני הגדר כבר נתבאר בדברינו לעיל בהלכה ב' בד"ה לא סוף דבר גדר וכו' ובשארי דיבורים שציינתי שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:7:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:7:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:1:7:3)

**הדא אמרה עשה פסין כנגד ג' גפנים יש לו מחול.** מזה כבר נתבאר לעיל בד"ה מן מה דתנינן בין שני הכרמים וכו' ובמקומות המצויינים שם דבהאי דינא דפסין נקרא גדר לענין דין דמחול פליג ש"ס דילן אדהכא כדמוכח מההיא דעירובין (דף צ"ג) וא"כ אין לנו ללמוד לדינא מהא דר' זעירא דהכא ודיוקי' דדייק מדלא נקט אלא ג' שורות של ג' ג' וכדפרישית בפנים ג"כ יש לדחות דהיא גופה קמ"ל דבעינן ג' גפנים בכל שורה ושורה שיהא לו דין כרם גדול לענין מחול ואם יש יותר לגפנים בכל שורה חד דינא אית להו וכמו בשתי שורות חד דינא אית לי' בין אם הן של שלש ובין אם הן של ד' וחמש ולמעלה הכל נקרא כרם קטן ואין לו מחול כמבואר לעיל כך הוא בג' שורות דאין חילוק בין אם הן של ג' ג' או יותר דנקרא כרם גדול ויש לו מחול ושל ג' ג' לרבותא קאמר ולעולם בעינן הגדר כנגד כל הגפנים שיש בהשורות אלא דר"ז דדייק הכי לפי סוגית דהאי ש"ס הוא דדייק דס"ל דפסין דין גדר להן כדקאמר בהלכה דלעיל לא סוף דבר גדר וכו' וכמבואר הכל לעיל ומזה תדע דגם דיני' דר"ל דלקמן היה שם מקום שתים עשרה וכו' ג"כ לשיטתא דהאי ש"ס דוקא הוא דכמו דס"ל דלא בעינן גדר נגד כל הגפנים ה"ה נמי איפכא ולקולא דלא בעינן הרחק י"ב אמות נגד כל הגפנים ולפיכך לא הביא הרמב"ם לכל זה דלא אזלא אלא לשיטתה דהכא וסוגיות הש"ס דילן פליגא כמו שבארנו לעיל דפסק כהאי דעירובין וא"כ בעינן גדר נגד כל הגפנים דאז יש לו דין מחול ואם נאמר כן לקולא מכ"ש דלא אמרינן כן כהאי דר"ל דבהרחק י"ב אמה במקום א' שני ואפי' הוא שלא כנגד כל הגפנים אלא לחומרא ועד שיהא נגד כל הגפנים במקום דנוהג דין מחול נגד כל הגפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:2:1:1)

**ואם הפרוץ מרובה על העומד וכו'.** וכתב הר"ב אבל כנגד העומד מותר אם הוא רחב ד' וכו' וזהו דרך הר"ש שכתב כן וכתב התי"ט וטעמא ממתני' דלעיל ור"ל דכמו דלעיל בעי שיהא הגדר גבוה י"ט ורחב ד' למעלה דמקום חשוב הוא ה"נ כאן לעיין שלא יהא העומד בטל במיעוטו צריך שיהא פני העומד רחב ד' דהוי מקום חשוב ומיהו כבר בארתי לעיל דלא קיימא הכי לדינא דלענין הפסק א"צ שיהא רחב ד כ"א בגבוה י' סגי ואפי' ברחב כל שהוא ולענין שיהא בו דין מחול הכרם בהא הוא דבעינן שיהא ברחבו ארבעה בכותל שלם ומחיצה מעלייתא דוקא הוא דנוהג דין מחיל כמבואר הכל בהל"ב עיי"ש ד"ה לא סוף גדר וכו' והשייך לזה וכן הכא לא בעינן שיהא העומד רחב ד' לא לענין היתר כנגד העומד אם הפרוץ מרובה ולא לענין היתר בפרוץ כעומד למתי דקיי"ל כרב פפא ואפי' לרב הונא ברי' דרב יהושע דפליג בפרוץ כעומד לעולם לא בעינן שיהא בעומד רחב ד' וכדמוכח אהברייתא והסוגיא בסוף הלכה כמו שנתבאר לקמן וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ז בהלכה ט"ז בדין משנתינו בהסיפא אם פרוץ מרובה על העומד לא כתב אלא שלא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים עד שירחיק כשיעור וא"כ כנגד העומד לעולם מותר ולא הצריך שיהא ברחבו ד' וכן מבואר מדבריו בהל' שבת בפ' ט"ז הל' ט"ז כדלא כתב גבי פרוץ כעומד למאי דקיי"ל דמוחר ולא כתב אלא ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות פרצה שהיא יותר על עשר אמות וא"כ בפרצות קטנות מותר פרוץ כעומד ואע"פ שאין בהן רחב ד' וכל זה מוכרח הוא לכ"ע כדלקמן בסוף הלכה ופשוט הוא דלענין שבת לא שייך האי דינא דכנגד העומד דאם הפרוץ מרובה אין כאן מחיצה לטלטל בתוכה והר"ש שכתב כאן כנגד העומד מותר אם הוא רחב ד' אבל פחות מד"ט אף כנגד העומד אסור כדמוכח בשלהי פ"ק דעירובין גבי ג' מדות במחיצות האמת דכך הוא משמע מברייתא דגריס התם אבל לא קאי המסקנא הכי ועוד דרבא מוקי התם להאי ברייתא דלא כהלכתא אלא כרשב"ג כמו שיתבאר בסוף הלכה ועיין לקמן ד"ה נמצא' אומר לענין כלאים מה שיתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:2:3:1)

**מודה רשב"ל לענין שבת שאין הפאה מצלת יותר מעשר.** הכי אמרינן נמי אליבא דר"ל בפ"ק דעירובין (בדף י"א ע"ב) בהאי דקאמר ורמי דר"י אדר"י וכו' דאמר ר"ל משום ר"י בר חנינא פיאה מתרת לכלאים אבל לא לשבת ור' יוחנן וכו' ומשמע נמי מסוגיא דהתם דלענין כלאים מיהת מותר ביותר מעשר לכ"ע אם הפיאה היא מלמעלן וע"ש לפי המסקנא והרמב"ם ז"ל שתק מדין צוה"פ לענין כלאים ולא זכר כלל מהיתר זה ולכאורה טעמא בעי דהא מסוגיא דהכא וכן מסוגיא דהתם משמע דמהני מיהת מלמעלן ואף דלענין מלמעלן ומן הצד פליגי הסוגיות לפי פירש"י ז"ל שם והסוברים דכוותיה כמו שיתבאר בדבור דלקמן מ"מ לא כתב כלום מצורת הפתח גבי כלאים והתם בפשיטות מייתי להאי ברייתא היו שם קנים הדוקרנים ועשה להן פאה מלמעלה אפי' ביותר מעשר מותר ותוספתא היא בפ"ד דמכילתין וחזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי טעם לדעתו ז"ל כ"א שנאמר דסמיך אהא דקאמר הכא לקמן מאן תנא פיאה מצלת לא ר' יוחנן בן נורי אמר לי' אדהא תנא ומשמע דהכי קא"ל אין דלא מצינו לשום תנא דס"ל הכי אלא ר"י בן נורי כדקאמר בהאי עובדא דלעיל ומייתי לה נמי התם קצת בנוסחא אחרת וא"כ יחידאה היא ולא ס"ל כוותיה בעיקר היתר צורת הפתח לענין כלאים ומצינו כעין זה בהרבה מקומות שהלך הוא ז"ל בדרך הש"ס הזה במה דאינו מבואר להדיא איפכא בש"ס דילן דלא איתמר התם הלכתא כוותי' דר"י בן נורי בהדיא ועוד דמשמע התם דר' יוחנן פליג וס"ל דכמחיצת שבת דלא כך למחיצת כלאים דלא ואע"ג דבעי לשנויי לרומיא דר"י אדר"י דלעיל וקאמר לעולם מן הצד וכו' אהאי שינויא לא סמיך דדיחויא בעלמא דלעולם אימא לך אידי ואידי וכו' וכן אף להא דקאמר אי אמרת בשלמא התם על גבן וכו' וא"כ הא משמע דעל גבן ס"ל לר' יוחנן דמהני פאה בכלאים כדאמר לעיל לענין כלאים התירו לו וכו' איכא למימר דכל זה איתמר אליב' דשיטת ר"י בן נורי בברייתא והכא מסיק דיחידאה הוא בענין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:2:4:1)

**אין תימר מלמעלן הא כ"ש מן הצד וכו'.** והתם בדף הנזכר קא"ר חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום ופירש"י ז"ל שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן וכן דעת רוב המפרשים ז"ל וא"כ ודאי פליגא אסוגיא דהכא דמן הצד עדיפא ליה. ואף לפירוש הרמב"ם ז"ל דפי' מן הצד בקרן זוית כמבואר בדבריו בהל' שבת פ' י"ז קשה להשוות הסוגיות בזה למאי דמבואר מהכא וכן להא דקאמר הכא דצורת הפתח אינו מתיר אא"כ יש גפופין תחתיו לא שמענו לזה מהש"ס דילן ובענין חלוקי דינים דצוה"פ לענין שבת לדעתו ז"ל אין כאן מקומו וכן בענין דלקמן מסוכה ואם כה יאמר ה' לחנני ולהקימני בבואי נעזרתו ובחסדיו המרובים לשם אבאר מעניינים אלו כיד ה' הטובה עלי. ודע דהתוס' שם ד"ה אלימא בעשר וכו' מפלפלין ומקשין אמאי גבי שיירא צריך ג' חבלים יעשו צוה"פ מד' רוחות וכו' והיא הוכחת רב חגיי דהכא דביותר מעשר לא מהני ואין להאריך כאן באין מקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:2:9:1)

**נמצאת אומר לענין כלאים כל הפחות מג"ט וכו'.** בתוספתא פ"ד נמצאת אומר ג' מדות במחיצות כל שהוא פחות מג' וכו' ומייתי לה בפ"ק דעירובין בסוגיא דפרוץ כעומד (בדף טז) והגירסא נשתנית התם דגריס ומג' ועד ד' צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו וכו'. ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור וכך היא הגי' בתוספתא ומותיב מינה לרב פפא דסבירא ליה פרוץ כעומד מותר ומשני לה מאי מלואו וכו' ורישא לרב פפא דוקא וסיפא לאו דוקא ולרב הונא ברי' דרב יהושע איפכא הוי וכו' עד דמסיק הלכחא כרב פפא והשתא מהאי ברייתא לפי הגי' דהכא מוכח בהדיא דלא בעינן בהתירא דכנגד העומד שיהא העומד רחב ד' דהא קאמר ומג' ועד ד' אם העומד רבה על הפרוץ מותר וכשהפרצה היא ג' והעומד מרובה מג' מותר הוא ואע"פ שאין בעומד מקום חשוב וכדדייק ר' יוחנן ובעי למימר דסמי מכאן האי חלוקה כדקאמר לית כאן מג' ועד ד' וכו' כמבואר בפנים ורב הוא דמקיים לה וקאמר דמ"מ מכיון שהעומד רבה על הפרוץ מותר ואף שאין כאן בעומד רחב ד' והשתא אע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר"י מיהו הכא מתני' מסייעא ליה לרב דהא קתני אם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור הא כנגד העומד מותר וא"כ משמע דכל היכא דהפרוץ מרובה אינו אסור אלא כנגד הפרוץ וכנגד העומד מותר ואע"פ שאין ברחבו ד' דהא סתמא קתני וכן אם העומד מרובה על הפרוץ דרישא דמתני' כל היכא דהעומד מרובה הוא מותר אף כנגד הפרוץ ואע"פ שאין בעומד רחב ד' והא דמשמע מהגי' דהתוספתא וכדמייתי לה התם דבעינן שיהא העומד רחב ד' כדאיתא שם וכדפירש"י ז"ל בשנויא דמשני מעיקרא לרב פפא מאי מלואו נכנס ויוצא והכי משמע ברייתא וכו' מהא לאו דיוקא היא חדא דכל הני שנויי למאי דבעי לשנויי מעיקרא הן כי היכי דלא תותיב לי' לרב פפא מהאי ברייתא ומתרץ לה למר הכי ולמר הכי כדאיתא אבל להמסקנא דפסיק הלכתא כרב פפא ואע"ג דאתותב מברייתא אחריתא דמייתי התם וקאמר הש"ס תיובתא והלכתא ומשני אין משום דדייקא מתני' כותיה דקתני התם ובלבד שלא יהו פרצות יותר על הבנין הא כבנין מותר וא"כ תו לא ילפינן מידי מהאי ברייתא דג' מדות דכמו דבפרוץ כעומד לא סמכינן אמאי דתני בברייתא משום דמתני' דייקא כרב פפא ואידחי ברייתא מקמי מתני' כן נימא אנן דבענין שיהא העומד רחב ד' נמי לא סמכינן אברייתא דג' מדות משום דסתמא דמתני' דהכא דייקא דלא בעינן שיהא העומד רחב ד' לא בגוונא דהעומד מרובה דמותר הכל ולא בגוונא דהפרוץ מרובה דמיהת כנגד העומד מותר כדמוכח ממתני' וקתני סתמא דמשמע דכל היכא ובכל גווני אמרינן הכי ואף שאין בעומד רחב ד'. ועוד בר מן דין הא מוכרח הוא דלא ילפינן מידי מברייתא דג' מדות דהא מקשינן שם תו הרישא והסיפא אהדדי דרישא דקאמר פחות מג' מני רבנן הוא דאמרי פתות מג' אמרינן לבוד שלשה לא אימא סיפא כל שהוא ג' ומג' וכד ארבעה אתאן לרשב"ג דאמר פתות מד' לבוד ומתרץ אביי וקאמר מדרישא רבנן סיפא נמי רבנן ומודו דכל למישרי כנגדו אי איכא מקום ד' חשיב ואי לא לא ורבא אמר מדסיפא רשב"ג רישא נמי רשב"ג וכי קאמר לבוד הוו מילי למעלה וכו' והשתא מדלא מוקי לה רבא להברייתא כאביי דהא טפי ניחא לן לאוקמה כרבנן מדנוקי לה כרשב"ג ודלא כהלכתא ע"כ דלא ה"ל לרבא להא דאביי דבעינן מקום ד' למישרי כננדו ומשו"ה ניחא ליה טפי לאוקמי כרשב"ג ודלא כהלכתא משום דלא ס"ל כסברת אביי ושמעינן מכל הלין דרבא דהלכתא כותיה לגבי אביי לא ס"ל דבעינן שיהא העומד רחב ד' וברייתא דג' מדות בלא"ה דלא כהלכתא היא והדרינן למתני' דהכא דסתמא דייקא דבכל גווני לא בעינן שיהא העומד רחב ד' וכדאמרן ובזה נתברר לן פיסקא דהרמב"ם דסתם וכתב בדין הזה ולא הצריך שיהא בהעומד רחב ד' כמו שזכרנו מדבריו לעיל ד"ה ואם הפרוץ מרובה על העומד ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:3:2:1)

**והוא שזרע כנגד האמעי.** ענין ביאור כסוגיא מפורש היטב בפניה וקרוב לזה פי' הר"ש ז"ל אלא במה שהביא גי' הספר בסוף הלכה ששית איזו היא שלישית שבראשונה שניה שבשלישית (ובדבריו כתוב שלישית איזו וכו' וזה לא איכפת לן מידי דהגפן הששית שנאסרה היא השלישית שבשורה) ופי' שני' שבשלישית לפי שכשאתה מונה השורות ממזרח למערב הויא לה שניה שבשלישית. וזה קשה דא"כ נימא בראשונה נמי הכי לפי פירושו והיותר נראה דשלישית שבשניה גרסי' כמו שכתבתי בפנים ועל החלוקה שלפניה קאי דבהא הוא דאסרו ששה גפנים שבשתי העירות משא"כ בחלוקה זו דלא אסרי אלא יוצא זנב א' מכאן ולא הוו אלא חמשה גפנים וזה מבואר. והרא"ש ז"ל פי' בהמשנה בדרך רחוקה הרבה וכתב והר"ש הביא ירושלמי והפי' שפירשו אינו מובן ויש לפרשו יפה לפי מה שפירשתי והמשכיל יבין עכ"ד וכבר בארתי כל הסוגיא בפנים בביאור היטב ועל דרך היותר קרוב ובמילתא בטעמא ואין להאריך יותר בזה ונבאר מה שלמדין אנו לדינא מסוגיא זו הא דנשמע מהסוגיא דשתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב דתנן היינו ג' בשורה א' ובשורה הב' שתים והן כנגד השתים שבשלש והשלישית שבשורה הא' היא הנקרא' יוצאת זנב וזהו כפירש"י ז"ל בפ' עגלה ערופה (דף מ"ג) והכי מוכח הסוגיא כאן וכן כל הסוגיא דהלכה דלקמן וכן הסוגיא דריש הפרק דלקמן דאי אתה יכול לפרשו יוצא זנב כ"א בדרך הזה לפי משמעות הסוגיות והרמב"ם ז"ל שכתב בפירושו במתני' דלקמן וכן בחיבורו בפ"ז בדרך אחר דיוצא זנב הוא כנגד הביניים של השתים כנגד שתים ובנוטע ג' בשורה זו ושתים כנגדן בשורה שניה קרא לזה אחת בינתים ואינו כרם וזהו נגד משמעות הסוגיוא ואפשר דלא בא למענו אלא אם נטע השתים כנגד הגפנים הקצוות של השלשה ולזה הוא קורא בינתים כדכתב בפירושו שהחמישית היא בין השתים מאותן ד' גפנים אבל לא אם השתים הן נטועין כנגד השתים והחמישי' יוצאת זנב בהשדה וכך נראה מפירושו ומ"מ היה לו לבאר זה בחיבורו ביותר יעיין מזה בדיבור דלקמן. והב' מה שנראה לכאורה מהסוגיא דאין הזרע אוסר אלא כנגדה ממש דכך אמרו והוא שזרע כנגד וכו' על דעתיה דב"ה אוסר ג' כנגד ג' וכו' ומשמע דהגפנים שבהצדדין אינן נאסרין כלל ואפי' הן בתוך ד"א של הזרע והרמב"ם בפ"ו בהלכה ג' כתב בזורע חוץ לכרם וסמוך לו ה"ז מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע באורך כל הזרע ויתר ארבעה אמות חוץ לזרע וכו' והיינו גם מהצדדין מה שהוא בד"א של הזרע והראב"ד ז"ל כתב על זה אף זו אין לו שורש ויותר היה לו לומר דהוא נגד סוגיא דגמרא וכדמשמע לכאורה מהסוגיא ומה שנוכל ליישב זה לפי דעת הרמב"ם דאפשר דהוא ז"ל פי' דהא דאמרו לב"ה אוסר ג' כנגד ג' לאו לאפוקי הגפנים שבשורה הראשונה הסמוכין להזרע מן הצדדין אלא דבא לפרש דלב"ה דקאמרי מקדש שתי שורות א"כ אוסר גם הג' שבשורה השניה ולא איירי הכא בהסמוכין מהצדדין והקרובין בתוך ד"א ויש קצת סמך לפי' זה מדקאמר לב"ש דהחמישית אם היו זרעים קרובין לאחת מהן הרי אלו אסורות ומשמע דאתי' לב"ש דמקילי קאמר דס"ל לאסור להגפנים הקרובין ומכ"ש לב"ה דמחמירי טפי דנאסרו הקרובין בתוך ד"א להזרע ועוד דכמו דאמרינן דהד"א שבכרם מקדשין לכל רוח ורוח להזרע הסמוך כך הוא בהזרע שזרע בסמוך להכרם שמקדש ד"א לכל רוח ורוח זהו מה שאפשר לומר לדעתו ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:4:2:1)

**ולמדין מן הכנענים.** הכא דחי לה בפשיטות דאין מלמדין מהן. ומיהו בש"ס דילן בשמעתתא דערוגה בפ' ר"ע (דף פה) משמע דלמדין מהן כדדריש התם לא תסיג גבול וגו' גבול שגבלו ראשונים לא תסיג וכדמפרש התם על אמוריים והחוים שהיו בקיאים בענין זה ומזה יש לומר דפירושא דשתים כנגד שתים וא' יוצא זנב אליא בפלוגתא זו דשיטתא דהאי ש"ס סובר דאין למדין מהן והלכך בעינן טעמא אמאי מחשבינן ליה לכרם ומפרש רבי יוחנן דהיינו טעמו דאת רואה כאילו אחת נטועה כאן וכלומר כנגד היוצא זנב שבשורה זו רואין כאילו נטועה גם בהשורה של שתים כנגד והויא לה ככרם של ג' ג' גפנים כדפרישית בפנים וא"כ ע"כ אי אתה יכול לפרש להג' היוצאת זנב אלא א"כ עומד בהשורה וכמבואר בדיבור דלעיל ולשיטת הש"ס דילן דלמדין מהן אין אין מוכרחין לפי' זה אלא רואין להגבול שנבלו הן ואם הן היו נוהגין ליטע הכרם כך זהו הנקרא כרם והן היו נוהגין כפי שכתב הרמב"ם בזה וזהו טעמו דלא סמוך אסוגיא דהכא בפירוש השתים כנגד שתים וכו' וכעין זה כתב התי"ט ששמע מפי זקן אחד שע"פ צורה של הרמב"ם בא' יוצאת זנב כן הן כל הכרמים שראה בארץ ישראל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:4:4:1)

**רבי יונה בעי וכו'.** הכא לא איפשטו הני בעיי ובריש פרק דלקמן קאמר הדא פשיטא שאילתי' דר' יוסי בר זמינא בשם ר' יוחנן וכמה דפרישית שם דאהני בעיי דר' יונה קאי דר' יוסי בר זמינא דקאמר להאי טעמא בשם ר' יוחנן איהו גופי' קאמר להא דלפי הך טעמא בעי ר' יונה אם נטע שתים כנגד שתים וכו' כמבואר שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:5:2:1)

**כמה דר"ש אמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו וכו'.** עיין לעיל פ"ב בהלכה ז' ד"ה אין אדם חובש דבר שאינו שלו מה שנתבאר שם במקומו בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:6:2:1)

**שמונה חוץ ממקום כריתין וכו'.** ממשמעות הסוגיא יראה הוא כדפרישית דהך ודכוותה וכו' דרך בעיא היא ולא בניחותא ועלה קאמר ר' אלעזר דהחמירו תוכו יותר מחוצה לו והיינו דאע"ג דצריך גם בחוצה לו להרחיק ד"א מעיקרי הגפנים דהיינו עבודת הכרם מ"מ הכא קאמר חוץ ממקום כרתין וכלומר ממקום כל הכרתין ואף דלפעמים העיקרים הסמוכין לארץ הם אינן עבים ורחבים למטה כ"כ כמו שמלמעלה מתפשטים הענפים ומתרחבים ביותר דבתוכה מודדין השמנה אמות חוץ ממקום כל הגפנים כמו שהן וד"א שמרחיק חוץ להכרם אין מודדין אלא מהעיקרין למטה סמוך לארץ ובזה הוא חמיר תוכו יותר מחוצה לו כדפרישית טעמא בפנים וכך הוא מדויק ל' הרמב"ם דבריש פ"ז כתב הבא לזרוע בצד הכרם מרחיק ממנו ד"א מעיקרי הגפנים וזורע ובהלכה ב' בדין משנתנו כתב אם היה בין שתי השורות שמנה אמות חוץ ממקום הגפנים עצמן הרי אלו כמובדלות זו מזו וכו' וזהו כמו שאמרנו ומוכרח הוא מהא דהכא דאלת"ה על מה הן מתפרשין דברי ר"א החמירו וכו' והתי"ט כתב כאן על הא דכתב הר"ב דמצטרפין להיות כרם דלעיל לענין חוצה לו והכא לענין תוכו וזהו שאמרו בירושלמי אר"א החמירו תוכה יותר מחוצה לה ודברים אלו מחוסרי הבנה הן היכן הוא האי לעיל אם במתניתין דלעיל לענין הצטרפות שורה שלו ושל חבירו הא גם שם צריך שיהא פחות משמנה אמות ביניהן ומאי האי דקרי התם לענין חוצה לו והכא לענין תוכה הא כל מקום שיש בין השורות שמנה אמות לא הוי כרם לא לענין חוצה לו שא"צ להרחיק ממנו אלא ששה טפחים כדי עבודת גפן יחידית ולא לענין תוכה ובמתני' אם אין ביניהן קתני ותידוק מינה דאפי' בין השורות אם יש ח' אמות מותר להביא זרע לשם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:6:3:1)

**אמר ר' זעירא עד דאנא תמן קיימנתה תוכו שמונה חוצה לו ט"ז אמה.** גם בכאן כתב התי"ט במשנה דלקמן דמ"ש הרמב"ם בכרם שהוא נטוע על שמונה דחוצה לו צריך להרחיק ד"א דנראה דמן הירושלמי למד כן דקאמר תוכו שמונה וכו' ומאי י"ו דקאמר אלא כלומר דין י"ו וכו' ואין צריך להאריך בסתירת פי' הדוחק הזה דאמאי תלי לה דוקא בדין קרחת הכרם אם הכוונה שאינו מרחיק אלא ד' אמות ודברי ר"ז מתפרשין כהוגן ואדברי ר"א קאי וכמבואר בפנים ודעת הרמב"ם בענין חוצה לו לא מכאן הן למדין אלא ממה דקאמר הכא בפ"ז דכרם הנטוע על שמנה אין לו מחול א"כ ש"מ דמיהת דין ברם יש לו ולענין מאי וע"כ לענין חוצה לו שצריך להרחיק ממנו ד"א וכמו שבארתי מזה לעיל בהלכה ג' וע"ש ד"ה ואיזהו כרם קטן ותמצא דברי הרמב"ם שבפ"ז היאך הן מתבארין ומהיכן הן למדין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:6:4:1)

**מה נפשך כרם גדול הוא וכו'.** עיין במה שפירש הר"ש בזה והסיע זה לפירכא וקשה היא להבין ואין להאריך ולענ"ד הדברים מתפרשין על מכונם כמה שבארתי בפנים וכן בהא דר' יודן ובהאי דר' יוסי ור' יהודה בן פזי במאי דפליגי בשם ר' יוחנן ואליבא דב"ש כמבואר הכל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:6:5:1)

**הלכה כדברי שהוא מיקל בחו"ל.** כבר בארתי מענין זה לעיל בר"פ כיצד מברכין ובפ"ז דפאה הרחבתי הדיבור בזה וע"ש בהלכה ו' ד"ה על דעתי' דההן תנייה וכו' ובסוף הדבור כתבתי שם (לפנינו חסר שם) ממה שהובא בפי' תלמידי הרר"י בפרק כיצד הנזכר שהקשה מההיא דקידושין רב חנן ורב ענן הוו אזלי באורחא וכו' דמ"ט לא אהדר ליה כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אלא דש"מ שאין זה הכלל אמור בכל מקום אלא גבי מעשר וערלה בלבד ואני הקשיתי על זה דהא מההיא דשבת (דף קלט) משמע דהאי כללא אמרינן נמי גבי כלאים ובעלמא ובענין הקושיא שהקשה מההיא דקדושין כתבתי דלפי מה שכתבו התוס' שם בלא"ה לק"מ דלא אמרינן כל המיקל בארץ כו' אלא לענין המין שזה חושבו להיתר וזה חושבו לאיסור אבל בדבר שאין תלוי אלא בזריעה כגון ההיא דר' יאשיה לא אמרינן הלכה כמותו בחו"ל ומהכא נסתר האי כללא דהתוס' דשבת דהכא בענין סדר הזריעה וההרחקה מיירי וקאמר נמי הלכה בחו"ל כדברי שהוא מיקל בארץ ומיהו מהכא שמעינן נמי דכללא דכל המיקל גם לענין כלאים איתמר כדעת רוב הגאונים וכן הרמב"ם ז"ל וההיא דקידושין צ"ל לפ"ז דעדיפא קאמר להו לא צהריתו לא קיי"ל כר' יאשיה וכו' כלומר דאפי' הוה האי עובדא בארץ לא קיי"ל כר' יאשיה ולהורות להם פסק הלכה גם בארץ. ועוד נראה דלא הוה בעי למימר מטעמא דכל המיקל בארץ וכו' דאי הוה אמר הכי הוה מצי למימר ליה דאי הכי אכתי נשמתי' משום איסורא שהרי בא"י יש איסור לזרוע אפי' מין אחד בצד הגפנים וכמו דפסק הרמב"ם בפ"ה בהלכה ז' ומשמע דהא דאמרינן דהלכה כר' יאשיה היינו במה דפליג וזהו לענין מלקות אבל לענין איסור לא פליג ר' יאשיה דאי נימא דפליג אלא דלא קיי"ל כוותיה כ"א לענין מלקות קשיא הא עיקר טעמא דאמרינן בכל דוכתי קיי"ל כר' יאשיה הוא ממה דפסק רב נחמן בר יצחק כדמייתי לי' בפ"ג דברכות (דף כב) ובכמה מקומות נהוג עלמא כתלת סבי וכו' וא"כ בכולא מילתא נהוג כוותי' דהא קחשיב להו בהדי אינך כר' אלעי בראשית הגז וכו' דבכולא מילתייהו ס"ל כוותייהו וא"כ אמאי נימא דלא קיי"ל כר' יאשיה אף לענין איסורא אילו הוה פליג גם באיסורא אלא ודאי דזה פשוט הוא דלא פליג ר' יאשיה בלענין איסורא ולכ"ע מיהת איסורא איכא אפי' לזרוע מין אחר בצד הגפנים והכי משמע נמי לישניה דר' יאשיה דקאמר אינו חייב עד שיזרע וכו' וא"כ אף דהלכה בח"ל כדברי המיקל בא"י וזהו לענין מלקות הא מיהת איסורא איכא דלא פליגי בהא והלכך היה מוכרח להשיב להם כך לא קיי"ל כר' יאשיה וכו' וכלומר בל' תמיה והכוונה דאם אפי' בא"י קיי"ל דאינו לוקה עד שיזרע ב' מינין עם החרצן במפולת יד וליכא אלא איסורא והשתא מהיכי תיתי דנחמיר בחו"ל כלל דודאי אין לנו להשוות ח"ל לא"י דכרמך כתיב ואם בא"י אין כאן אלא איסור א"כ בחו"ל אפילו איסורא ליכא כ"א דוקא במפולת יד עם ב' מינין דבהא איכא מלקות בא"י ובח"ל איסורא איכא וכמו שפסק הרמב"ם בסוף פ"ח ומכאן הוא דנלמד מדלא השיב להם אלא בלשון תמיה ובזה תמצא דברי הרמב"ם מבוארין במה שכתב בפ"ה ובסוף פ"ח ועיין עוד לקמן במקומו בפ"ח בהלכה א' מלמד שאינו חייב וכו' בביאור ענין זה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:6:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/4:6:5:2)

סליק פירקא בס"ד