## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim Chapter 5

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:1:1:1)

**כרם שחרב ונטועות כהלכתן.** כתב הר"ב שאין רחוקות זו מזו ט"ז אמה ולא פחות מד"א והן הן דברי הר"ש ועיין מ"ש התי"ט בענין פחות מד"א וכבר ביארתי בפ' דלעיל בהלכה ג' בד"ה ואיזהו כרם קטן דדעת הרמב"ם פשוט הוא דפוסק כרבנן בזה ולא כר"ש וע"ש. ובענין שלא יהו רחוקות זו מזו ט"ז אמה נראה דהר"ש רצה ללמוד כן מדברי ר' זעירא בהסוגיא שהביא אותו אבל לא קיימא המסקנא הכי דהא אידחו להו דברי ר' זעירא ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:1:3:1)

**רבי זעירא מחוי לחברייא ט' שורין וכו'.** הר"ש ז"ל הביא לזה עד תיבות את רואה וכו' ופירשה וכמו שבארתי ביותר בפנים. ומיהו בהא דרצה ללמוד מזה דלא יהו רחוקין זה מזה ט"ז אמה כדפי' במתני' כן וזה יראה מדברי ר"ז דאף דגפן היוצאת זנב שבהצדדין רחוק הוא ט"ז אמה מהגפנים שכנגדו בפנים כמו שתראה בהצורה הא לא הוי קשיא דהחשבון הוא עם מקום הגפנים כדמוכח זה בלאו הכי כמו שתמצא מבואר לקמן הכל בפנים וא"כ הוי מצינן למימר דט"ז אמה בלאו מקום הגפנים לא יהו רחוקין זה מזה אלא דמצדה תברא דהא לא קאי המסקנא לבסוף בפירושא דר"ז להמתני' דהש"ס מקשי עליה וטובא הוא דקשיא עד דמסיק הוי לא מצי תנייה ובאמת יש להפליא כאן ביותר על הר"ש מבמקום אחר שמתחיל להעתיק מקצת מהסוגיא ולא יותר וכאן היה לו לילך אחר המסקנא בענין פירושא דמתני' דלא קאי כדר"ז וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל בפ"ז בהל"ת שכתב וסתם בהאי דינא כלישנא דמתני' דלענין הלכה לא קפדינן שלא יהו רחוקין זה מזה ט"ז אמה אלא כל היכא דנראו' נטועות כהלכתן אפי' מפוזרות הרבה ובלבד בבית סאה ולא יותר אסור להביא זרע בכל הכרם וטעמא דנקט עשר גפנים תמצא בסוף הענין בפנים בתר דקאמר הוי לא מצי תנייה להא דר"ז:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:1:4:1)

**הדא פשיטא שאילתי' דר' יוסי בר זמינא.** עיין בפ' דלעיל בהלכה ו' ד"ה ר' יונה בעי מה שנתבאר מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:1:5:1)

**נמצאו ששים וארבע על מ"ח וכו'.** הענין הזה בסוגיא זו הוא מדברים החמורים ביותר בכל המכילתין ובארתיו ת"ל אחר העיון והטרחא ולמי שבקי קצת בחכמת התשבורת יובן לו מיד אחת לאחת את כל ונוכחת ומה שהכריחני להחליף את התיבות וזה מוכרח ומבואר להמעיין המבין. ובמסקנא הכא בפרושא דמתני' ובדינא דלא כר' זעירא וכבר זכרתי לעיל ד"ה ר"ז מחוי לחברייא וכשתעיין בפנים ויובן לך תמצא מבואר הכל בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:1:6:1)

**אמר ר' יוסי שאם היו זורעין בתוך ששה וכו'.** עיין בהלכה דלקמן ד"ה הדא מסייעא לההיא דאמר ר' יוסי מה שיתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:2:2:1)

**הדא אמרה שהיו שש נגד שש וכו'.** לפי מה שפירשתי בפנים מבואר ממילא הוא דלא הוי מצי למינקט בשלש נגד שלש לחלק בין אם היו ד' כנגד ד' דהא עיקר סברא דר' חנניה אליבא דר"ש משום דלא מסתברא ליה לומר על שורה אחת הסמוכה לחברתה שנחשוב זה לכרם וזו לעצים וכיון שכן הוא תו לא הוי מצי למימר בג' כנגד ג' הוא דפליג ר"ש אבל בד' כנגד ד' מודה דהא גם בד' כנגד ד' על כרתך אם תאמר על אחת מהאמצעיות שהיא לעצים א"כ סמוכה היא לשורה של כרם וזה לא מסתבר ליה לר"ש והלכך לא מצי לסיימא למילתיה אלא דווקא בגוונא דאם הן חמש כנגד חמש הוא דמודה ר"ש והואיל ומוכרח הוא לבא לגוונא דחמש בסוף דבריו נקט נמי בריש דבריו דפליגי בשש נגד שש להשמיענו דכל היכא דאיכא אמצעית בין השתים פליג ר"ש וס"ל דלא אמרינן בכה"ג דשורה הסמוכה לכרם שנחשוב אותה לעצים וזה מבואר הוא ומיהו לא קמו דברי ר' חנניה בפירוש פלוגתייהו דר"ש ורבנן דר' מנא פריך עליה כמו שביארתי בפנים דדרך קושיא מתפרשין הן דברי ר' מנא דאדמוקמית פלוגתייהו בשש כנגד שש טפי מסתברא למימר איפכא לפי סברא דידך אלא ודאי לא שנא דבכל מקום דאיכא למימר דהאמצעית היא לעצים סברי רבנן דרואין אותה כאלו אינה ור"ש סבר דלא נטעי אינשי אדעתא למיעקר לעצים והרי זה כמסקנת הש"ס דילן בסוף פ' המוכר פירות דמוקי לה לפלוגתייהו בכרם בהכי וא"כ לרבנן גם בג' שורות אמרינן הכי דרואין את האמצעית לעצים והב' שורות החיצונות שיש ריוח ביניהם שיעור הראוי הוו כרם אבל אם אין כאן אלא שתי שורות והן נטועין פחות מד' אמות ביניהן ודאי לכ"ע לא הוו כרם דהא לא שייך כאן רואין וזה פשוט הוא וכבר זכרתי מזה בפ' דלעיל בהלכה ח' ד"ה אמר ר' זעירא דזהו דעת הרמב"ם ועיין עוד בפ' הנזכר בהלכה ג' ד"ה איזהו כרם קטן שם תמצא מבואר דברי הרמב"ם דפ"ז בהלכות אלו והשייכים לב' פרקים הללו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:2:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:2:2:2)

**הדא מסייעא לההיא דאמר ר' יוסי אם היו זרעים בתוך ששה וכו'.** הר"ש הביא לזה וגריס בהא דרב הונא מותר להדלותן על גבי זרעי' ולהאי דמסייע' לר' יוסי לא פירש כלום כ"א שציין להאי דר' יוסי דזהו דאמר לעיל והנה הי' קשה לו ז"ל גי' הספר שמותר להדלותן על גבי גפנים דמאי קמ"ל בזה לפיכך היה גורם על גבי זרעים אבל זה יותר קשה דא"כ מאי מסייע ליה לר' יוסי הא איהו ס"ל דחוץ לששה אסיר הכרם לזרוע בו זרעים ובתוך ששה פשיטא דלא דהא מקדש הוא לכ"ע. ועוד דהא בהדיא תנן לקמן בפ"ז תבואה שהיה נוטה תחת הגפן מחזיר וכו' וזהו אף בדאיכא שיעור הרחקה מיהת צריך להחזיר וא"כ היאך יפרש רב הונא שמותר להדלות הכרם על גבי זרעים לכתחלה דלא משכחת להיתר זה בשום אופן. כללא דמלתא א"א לעמוד הגי' על גבי זרעים בשום פנים ולגי' הספר שלפנינו ניחא דקמ"ל דהיכא דאיכא זרעים חוץ לששה דמותר בתיקון דכה"ג להדלות ע"ג גפנים שבצדן ולא בעי תיקון אחר. ובהכי ניחא נמי דמיהת מסייע לר' יוסי דלכתחלה אסור לזרוע אף חוץ לששה כמבואר הכל בפנים. מיהו בעיקרא דמילתא דר' יוסי נראה דלא קמה הכי להלכתא אלא כסתמא דהש"ס דהכא בהלכה דלעיל דנותני' לה עבודתה כדי גפן יחידית וזורע את המותר וכן משמע מסוגית הש"ס דילן בסוף המוכר פירות דקאמר סתם דלרבנן היינו טעמייהו בכרם דמימר אמר מה דשפיר שפיר ודלא שפיר ליהוי לציבי וא"כ כאלו אינן דקאמרי היינו כאלו אינן לכרם לגמרי אלא לעצים בלבד ואידך הוו כרם ולא דייקינן מידי מלישנא דכאלו אינן דמדלא קתני כאלו עקורות למילף מיניה דינא דר' יוסי במקום דלא נחשב כרם דאסיר לזרוע לכתחילה אפי' חוץ לששה וכדפרישית בפנים אליבא דר' יוסי אלא דמשמע דבכל מקום דלא מיחשב כרם דינו כגפן יחידית דתוך ששה הוא דאסור אבל חוץ לששה מותר לזרוע וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז בהלכה ט' בדינא דמתני' דלעיל בהדיא כן דאם אין בו כדי לכוין ב' כנגד ב' וכו' אינו כרם ודיו להרחיק ו' טפחים מכל גפן וגפן וזורע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:2:3:1)

**מעון בר בא בשם ר' יוחנן כשם שהן חלוקין כאן וכו'.** מבואר הוא דהגי' דהכא היא בטעות וחסרו דברי ר' יוסי כאן ואין לערבב דברי ר' יונה עם דברי ר' יוסי השנויין בפרק בתרא דנזיר והר"ש העתיק לגי' דהכא כמו שהיא וא"א להעמידה ולפרשה והנה כתובה היא שם על נכון כמו שהבאתי בפנים ומבוארת לעיני המעיין וכבר כתבתי בזה בנזיר שם דיש לקרב ולהשוות אוקימתא דר' יוסי דהכא בפלוגתייהו דר"ש ודרבנן לאוקימתא דמסקנא דהש"ס דילן בסוף המוכר פירות דאוקי נמי דפליגי בכעין האי גוונא דקאמר התם דר"ש אדר"ש ל"ק התם לא נטעי אינשי אדעתא ליעקר הכא זימנין דמיתרמי ליה בין השמשות ומיקרי ומנחי ליה וכו' אם כן כל שהוא דרך מקרה סבירא ליה לרבי שמעון דלא נתבטל בכך מתורת שכונת קברות. וה"ה הכא דקאמר גל נפל עליהן ורצפן דהיינו הך דדרך מקרה הוא ותולין אנו שדעתו לפנותן ולתקן ורבנן ס"ל דלא תלינן שדעתו לפנות כעין דאמרי התם דכיון דמינוול אין דעתו לפנותן ולא מיקרי קבר כיון שאין זה מקומן והיינו הך דקאמר הכא מרווחין הן ורצפן הלכך לא תלינן שעתיד לפנותן כמבואר בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:3:2:1)

**מן מה דתנינן מודים חכמים לראב"י וכו'.** בתוספתא פ"ג גריס הכי חריץ שעובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה ר' אליעזר אומר זורעין בתוכו ג' זרעונין אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע ר' אליעזר בן יעקב אומר נראין דברי ר' אליעזר בחריץ מבורץ. וניכר שהוא ט"ס וצ"ל ברישא ראב"י אומר זורעין וכו' ובסיפא אמר ר"א נראין דברי ראב"י וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כתוב נראין דברי ר' אליעזר בן יעקב וכו' והיינו חכמים דפליגי אראב"י דקאמר הכא והוא ר"א דתוספתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:3:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:3:2:2)

**מכיון שהוא מגיע נגד שלש גפנים בטל הכרם.** פשוט הוא דאם אין כאן גפנים יותר בשורה אחת ודאי הוי מפולש בכל הכרם ואפשר דקמ"ל דאפי' יש יותר גפנים מכיון שהוא מגיע לג' גפנים בלבד בטל הכרם אלא דלפ"ז טעמא בעי לכן היותר נראה כדפרישית בפנים והואיל ודבר פשוט הוא לא היה צריך הרמב"ם לבאר זה בדין דמתני' בפ"ז בהלכה כ' שפסק כראב"י ע"ש ולא כמ"ש בפי' המשנה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:3:4:1)

**צריך שיהא שם חלל ארבע וכו'.** כן פסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכה כ"ב וכמו שבארתי בפנים מילתא בטעמא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:3:5:1)

**משלשה ועד ארבעה הא מתניתא.** כך הוא משמע דעל הבית קאי וכדנראה ג"כ מהאי דר' אבין בשם שמואל דאסמכי' אקרא דמארבע' ולמעלה יצא מתורת בתי כלאים ואם הוא פחות משלשה ודאי כסתום הוא כדאמרינן בכל מקום פחות משלשה כסתום דמי וכן פי' הרמב"ם ז"ל דכך כתב הדין שם בהל' כ"ג גבי בית שבכרם וכדמשמע פירושו מהך דאמרן והר"ש פי' לזה אגת ונקע דמתני' ופירשו דחוק מאוד ע"ש. ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:4:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:4:1:1)

**אימתי בזמן שהן נטועות על ד' ד' או על ה' ה'.** פירשתי המתני' לפי סברת התוי"ט שהמציא ופי' כן דטעמא דה' על ה' שמקדש ג"כ מ"ה גפנים משום מראית העין והשאר מבואר הוא דלאחר שעמד הוא ז"ל על כל הפירושים שיאמרו בענין זה וטרח הרבה להעמיד המתני' אינו לנו אלא כפי סברתו בזה ואין להאריך יותר במה שמבואר. מיהו מלבד מה שפירש בסוף דבריו בענין הדא מסייעא לר' זעירא וכו' וסתם מה שפירש הר"ש בזה ופי' בענין אחר ורצה להביא ראי' לסברתו מכאן והעתיק להא דקאמר לעיל בפ"ד אחר זה ודכוותה וכו' כמו שפי' שם אין הדבר כן דדברי ר"ז והבאים אחריו שם וכן דברי ר"א דמייתי הש"ס בסוף הסוגיא הן מתפרשים בענין אחר וכבר זכרתי מזה במקומו שם דלא כמו שפי' הוא ז"ל גם בהא דקאמר ר"ז תוכו שמונה חוצה לו שש עשרה אמה דאין הכוונה כן וכן ההוא ודכוותה ארבע וכו' דלעיל שם לאו בניחותא איתמר אלא בעי' היא ואין הדין כן בד' אמות שבכרם כמו שהבאתי ראיה לדברי שם וכן הכא הא דקאמר הדא מסייעא לר"ז והדא מסייעא לר"א מבואר הוא הכל בפנים פירוש האמתי ואין אנו צריכין לכפול בדברים ומבואר הוא לכל המעיין ומודה על האמת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:5:2:1)

**בפועל שנו וכו'.** הראב"ד ז"ל הביא לזה בהשגות בפ"ה מכלאים בהל' ט' שהביא הרמב"ם ז"ל שם הדין דהתוספתא דלקמן דאינו אסור לכל אדם אא"כ קיימן בעל הכרם אבל הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן לו הוא דאסור וכל האדם מותרין ועל זה כתב הראב"ד ירושלמי בפועל שנו וכו' הא דציין כאן לזה ולא לקמן באותו הפרק בהלכה כ"א שהביא הרמב"ם שם לדינא דמתני' הרואה ירק בכרם וכו' וכאן היה לו להשיג דהא בירושלמי מוקי למתני' בפועל וכו' ואמאי סתם וכתב להדין אלא דנראה דכוונת הראב"ד הוא כך דמאוקמתא דהש"ס להמתני' קשיא על דברי הרמב"ם שסתם דבריו בדין דהתוספתא כאן דהא כי מוקמינן להמתני' דבפועל מיירי או בבעה"ב שעוסק במלאכתו ולפיכך מותר ברישא כדפרישית בפנים דמכיון שהוא טרוד לא מיקרי נתייאש מכלאים א"כ סיפא דקתני כשאחזור אלקטנו אם הוסיף במאתים אסור ומי בפועל או בבעה"ב מיירי ומדקתני סתם אסור משמע שאסור לכל אדם ולפ"ז היה לו להרמב"ם לחלק בין פועל ובין אדם אחר דהא מהסוגיא שמעינן דאחר דקתני בתוספתא היינו אדם אחר ממש דהוא אינו אוסר אלא לעצמו בלבד אבל הפועל דינו כבעה"ב כדמוכח מהמתני' לפי אוקימתא דהש"ס דבפועל שנו וכו' זהו כוונת הראב"ד בהשגה וליישב דעת הרמב"ם נראה דזה החילוק בחילוף הנוסחאות בהתוספתא תלי' דגי' הראב"ד היא כמו שכתוב לפנינו בהתוספתא בהסיפא כמו שהבאתי בפנים אתר מ"מ שקיים וכו' והלכך פי' דהאי אחר אינו כולל גם להפועל אלא דהפועל דינו כבעה"ב עצמו ואוסר גם לכל אדם כדנראה לכאורה מאוקימתא דמוקי להמתני' כדאמרן אבל הרמב"ם סמיך על הגי' דהכא דגריס בסיפא דהתוספתא פועל שקיים וכו' וא"כ דין פועל כאדם אחר הוא ואחר הוא דקתני בהתוספתא כולל גם להפועל ומתני' לא קשיא דהרי בפועל שלוקט בכרם מיירי ובהדיא מחלק הנא לענין אם אוסר לכל אדם או לא בין פועל שראה הכלאים בשעה שאינו מתעסק במלאכת הכרם דאז כאתר דמי ובין פועל שליקט דאז כבעה"ב דמי כדפרישית בפנים להא דלקמן אבל אם ליקט הוא וכו' דא"א לפרש דעל הבעה"ב קאי דהא כבר תנינן לעיל בעל הבית שקיים וכו' וע"כ דאפועל קאי ולחלק כדמחלקינן והשתא תרתי פיסקי דהרמב"ם עולין יפה הן דבהלכה ט' לא מיירי אלא ברואה ובזה דין פועל כדין אחר והלכך סתם וכתב הרואה כלאים בכרם חבירו וכו' דגם לפועל בכרם חבירו הדין כן הוא וכשאינו מלקטו ובהל' כ"א שכתב לדינא דהמתני' ובמלקט בכרם מיירי דהא קאמר כשאגיע לו וכו' וזה פשוט הוא והלכך מי סתם דבריו גם כאן דדין פועל שליקט כבעה"ב הוא ובין לקולא דרישא ובין לחומרא דסיפא דכשלוקט בשביל הבעה"ב ומתייאש הוא ומקיים אוסר הוא ג"כ לכל אדם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:5:4:1)

**משערין בהדין ירבוזה.** משום דמין הזה אינו מסובב בעלין כמו שאר מיני ירקות ואנן בשיעור היובש להתלוש משערינן לתוספת הלחות להמחובר כדפרישית במתני' בפנים והן דברי הרמב"ם והראב"ד השיג עליו בהלכה כ"א שם וכתב אפי' בחצי שעה יוכל לדעת כיצד עוקר שתי שבלים ושוקל אותם וכו' ונראה דמדקאמר משערין בהדין ירביזה למד הרמב"ם לפירושו בהא דקאמר מה שזה פוחת וכו' כמו שהבאתי במתני' דאילו לפי' הראב"ד שבתחבולת המשקל נוכל לידע התוס' א"כ אמאי נקטי דבי ר' ינאי בהדין ירבוזה הרי לענין משקל כל מיני ירקות שוין הן אלא ודאי בשיעור היובש משערינן להלחות ומפני ששאר ירקות מסובבין בעלין הרבה הן והעלין הן מתייבשין מיד ואנן בעינן לשער בהעיקר והגזע הלכך נקטי ירבוזה לדוגמא וכדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:6:3:1)

**ואם אביב ינפץ.** הר"ש ז"ל פי' אביב שכבר הביא זרע אלא שלא הביא שליש ונמשך הר"ב אחריו בפירושו וכמדומה שבכל מקום נקרא זה שחת ולא אביב וכן נראה מפ' הרמב"ם ז"ל במשנה שכתב על העשבים כגון שחת וא"כ אביב הוא שנתבשל ולא לגמרי שיהא נקרא דגן ממש וכך מורה ל' המקרא כי השעורה אביב וכן ל' המשנה והגמרא בפ"ק דסנהדרין (דף יא) על ג' דברים מעברין את השנה מפני האביב וכו' וא"כ אביב ל' בישול הוא וכן בחיבורו כתב סתם ל' אביב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:6:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:6:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:6:3:2)

**בעומד או אפי' עומד וכו'.** כדפרישית והמסקנא דכי אנך קיימין בעומד בשדה לבן דוקא וכן כתב הרמב"ם בפ"ה בהל' י"ז בדין זה או שהיה זורע או זורה בשדה לבן וכו' דבענין אחר אפי' ברישא קנסינן ליה דלא הוי אונס:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:6:3:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:6:3:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:6:3:3)

**רבי יוחנן אמר הכל אסור.** כ"פ הרמב"ם שם כר' יוחנן וחזר מפירושו שכתב שם באביב ויהנה בתבן כר' הושעיא וטעמ' דלישנא דמתני' מסייעא לי' לר' יוחנן דלא קאמר גבי דגן תדלק אלא להשמיענו דהא דאמרינן דכלאי הכרם מהנשרפין הן היינו בראוי לשריפה כדמייתי להמתני' דתמורה ועוד דהמסקנא גבי קשין ודגן דלעולם הכל אסור אם הקש נזרע באיסור כההיא דבצל וכו' והיכא בהאי תלמודא בפ' הנודר מן המבושל בהלכה ד' וכן בבבלי שם בדף י"ז וכמו שפסק הרמב"ם בזה בסוף הפרק וא"כ בכל מקום שהזריעה בתחילה באיסור הכל הוא אסור בהנאה ובעיין גידולי היתר אין מעלין האיסור זהו דוקא בערלה וכלאים אבל לא בשביעית כדמסיק בנדרים שם ועיין מזה לקמן בפ"ה דשביעית בהל' ד"ה לוף שעברה עליו שביעית ובפ"ו בהלכה ג' ד"ה ר' אבהו על לארבל במה שיתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:7:2:1)

**טעמא דר"א שכן מקיימין וכו'.** עיין בריש מכילתין מה שנרבאר מזה וכן מההיא דלקמן תמן לברכה כאן לכלאים עיין לעיל בפ' כיצד מברכין בסוף הלכה א' ד"ה והאטד מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:7:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:7:5:1)

**הצלף ב"ש אומרים וכו'.** הך תוספתא מייתי לה בבבלי פ' כיצד מברכין (דף לו) ומסיק התם דלענין ערלה הלכה כר"ע דסוף פ"ד דמעשרות דהאביונות הוא דאסור והקפריסין מותרות וכ"פ הרמב"ם בפ' עשירי ממ"ש ויטע רבעי ואע"ג דקאמר התם דהא דהלכה כר"ע דוקא בח"ל הוא וכן הא דמר בר רב אשי דהתם בחו"ל הוה אפ"ה בהא לא סמיך הרמב"ם אהא דאיתמר התם בהסוגיא משום דבעי שם לחלק בין מעשר האילן דמדרבנן הוא ובין ערלה דמדאוריי' והאי אזלא אליבא דמ"ד דמדאורייתא אינו נוהג מעשרות אלא בדגן תירוש ויצהר אבל דעת הרמב"ם לפסוק כמ"ד דמעשר האילן מן התורה ועיין לקמן בריש מעשרות שם בארתי דעתו וטעמו והלכך מכיון דהלכה כר"ע במעשרות דאינו נוהג אלא באביונות ה"ה בערלה ואף בא"י דהא תרווייהו מדאורייתא נינהו ומה שכתב כאן בפ"ה מכלאים בהלכה כ' בהאי דהכא זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו וכו' והצלף אילן לכל דבר האי לכל דבר לענין כלאים ולענין ערלה קאמר וכן לענין מעשרות דמיהת נוהג באביונות שלו וא"כ כאילן לכל דבר הוא ובפרטי דיניו במעשרות ובערלה סמיך על מה שביאר כאו"א במקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:7:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 5:7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/5:7:5:2)

סליק פירקא בס"ד