## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim Chapter 7

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:1:1:1)

**המבריך את הגפן בארץ.** בענין זה צריך לדעת כי יש שתי מיני הברכה הא' שמטמין את הגפן עצמו בארץ ומוציא את ראשה מצד השני וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה והיא טמונה בארץ ובחיבורו בפ"ו בהלכה ז' כתב סתם המבריך את הגפן בארץ וכו' מפני שסתם הברכה כך היא ובהכי איירי המתני' כדמסיק בגמ' ומפני שיש עוד מין הברכה שנוטל זמורה אחת מן הגפן ומטמינה בארץ ומוציא ראשה מצד השני כדפרש"י ז"ל בפ"ק דר"ה ובכמה דוכתי אלא דלא איירי כאן בענין הברכה כזו דא"ה היה צריך להרחיק ו"ט מכל רוח כדפריך בגמרא וניתני ששה ומסיק ר' ירמיה דהכא לאו טעמא משום עבודה היא אלא משום זרעים ע"ג הגפן בלחוד וכמבואר הכל בפנים וכדמסיק בסוף הסוגיא והאי בשאין הראשון נראית וכו' ועל כרחך דארישא דמתני' אדין הברכה קאי דהא מייתי עלה ראיה מדתנינן במתני' שאחר זו המבריך ג' גפנים וכו' ואי אסיפא קאי אדין ארכובה וכו' מאי ראיה מהמבריך דמתני' דבתרה ועוד דאי אסיפא קאי מאי האי דקאמר אבל אם היה הראשון נראה נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן והרי על כרחך דאי אסיפא קאי א"כ האי וששה טפחים לכאן על הרחק מן הארכובה הוא דקאמר ואם אין המדידה אלא מעיקר הראשון הואיל והוא נראה אמאי צריך ליתן ו"ט מן הארכובה הלא היא בטילה להעיקר הראשון ומתוך כל זה שנתבאר ומבואר הסוגיא שבארתי בפנים ומוכרח הוא כמבואר להמעיין יתבאר לך שמה שפי' הר"ש ואחריו נמשך הר"ב ברישא דמתני' דעוברת ההברכה חוץ לששה טפחים וכו' ודאי הדין כן אם לא היה מבריך אלא זמורה מן הגפן והגפן בעצמו עומד במקומו דפשיטא דהיה צריך להרחיק ו"ט מכל רוח כדין גפן יחידית אלא דלא איירי הכא בהברכה דבכה"ג כ"א במבריך הגפן עצמו בארץ כמוכרח כל זה ממסקנת הסוגיא וכן במה שפ' בסיפא דמתני' בארכובה והני מילי כשאין העיקר הראשון נראה וכו' והן דברי הר"ש שרצה לפרש דהא דקאמר בסוף הסוגיא והאי בשאין הראשון נראית וכו' אסיפא קאי וכבר אמרנו דא"א לפרש כן והרמב"ם בפי' המשנה פי' ג"כ לדין דסיפא דהמתני' בענין זה אבל בחיבורו חזר בו שכתב בדין דהברכה בפ"ו המבריך וכו' בד"א בשאין עיקר הגפן נראה וכו' וזה מהטעם שראה שאין לפרש כל זה כ"א אדין דהברכה כמבואר ובדין דארכובה בפ"ח בהל' י' כתב כפשטה דהמתני' בזה שאין מודדין אלא מסוף הארכובה לא מעיקר הגפן הראשון ולא חילק כלום כדמוכרח כל זה לפי מה שבארנו ונמשך לנו עוד מזה לפי' האמתי גם במתני' דלקמן המבריך ג' גפנים וכו' כמו שיתבאר לפנינו בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:1:3:1)

**תמן תנינן מרחיקין את הזרעים וכו'.** למדנו מסוגיא זו מדמקשה בפשיטו' מכלאים לדין הרחקת הנזקין ש"מ דכל היכא דלא פירש לנו התנא בהדיא לשיעור הרחקה גבי נזקין דשיעורו הוא כמו יניקת כלאים וכגון בהאי מתני' דשנינו לקמן התם בפ' לא יחפור מרחיקין את המשרה מן הירק וכו' דאינו מפורש בה כמה היא הרחקה והרמב"ן ז"ל בחידושיו כתב תמהני בה למה לא פירש כמה מרחיקין אותן ולא שנו בכולהו מתני' הרחקה סתם חוץ מזאת ולא מצאתי לא בתוספתא ולא בירושלמי כמה היא וכו' ופלפל שם ורצה ללמוד הרחקת כרישין מן הבצלים מדין כלאים ביניקתן ודין משרה מן הירק ד"א כמו נברכת הכובסין וחרדל מן הדבורים חמשים אמה עד שבסוף דבריו כתב די"ל שכולן דחשיב שם משרה וכרישין וחרדל שיעור הרחקתן חמשים אמה וכו' וסיים שם ואין זה מוחוור עכ"ל וכבר כתבתי בזה בחיבורי על סדר נזיקין אשר כעת נדפס הוא התהלה לאל ית' ב"ה כי הפליא חסדו עמדי ואמרתי שם דמה שהפליג הוא ז"ל בהרחקתן ורצה ללמוד מהתוספתא אשר הביא בלא"ה אינה ראיה דשם ושנית לענין הרחקה מן העיר וכו' עיי"ש ובארתי לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מהל' שכנים בהלכה ה' דכל אלו הדינים השנוים שם במשנה הנזכרת שיעור הרחקתן ג"ט ונלאו כל המפרשים לידע מקור מוצא שיעור הזה ולדעתי הוא דמכאן למד דהא שמעינן מיהת מהאי סוגיא דסתם הרחקה היא ג"ט דאע"ג דמסיק הכא דאין השרשים מהלכין מן הצד וטעמא אחרינא איכא בכותל משום עפר תיחוח מ"מ שיעור יניקה למדנו מכאן דג"ט הויא למקום דשייך ביה ומדמדמה נזקין לכלאים ש"מ דכל היכא דשייך שיעור יניקה בנזקין וכגון כל הני דחשיב במתני' שם דהטעם הוא דזה מפסיד את זה א"כ הרחקתן בשיעור ג"ט הוא דהויא ובהכי חשבינן גירא דיליה דכ"ע מודים בה כמבואר שם וולמד סתום מן המפורש ממתני' דר"פ לא יחפור לכל דיני הרחקת נזקין שלא פירש לנו התנא בהדיא דבתוך ג"ט חשיב גירא דיליה וזהו טעמו של הרמב"ם ועי"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:1:6:1)

**ותני עלה בד"א לענין הכרם אבל לענין עבודה וכו'.** משמע דהאי מתני' דלקמן על כרחך דמיירי שהבריך את הגפנים בעצמם ולענין הכרם דקתני היינו שיצטרפו עם הגפנים אחרות להיות שיעור כרם כדפרישית בפנים דאם יש ביניהן כשיעור השנוי שם והן ג' גפנים בדוקא אז הוא דמצטרפין ואע"פ שהבריכן הואיל ועיקריהן נראין כאלו לא הבריכן והשתא שפיר נמי הא דמסיים בברייתא אבל לענין עבודה נותן ו"ט וכו' וכלומר דלא תימא מכיון שהבריכן בארץ בטל מהן דין גפן יחידית וא"צ להרחיק כלל הזרע מהן אפי' אם אין ביניהם שיעור שאמרו לפיכך קאמר דאפ"ה הואיל ועיקריהן נראין לא בטל מהן דין גפן יחידית ולענין עבודה צריך לעולם להרחיק מהן ו"ט ואי מפרשינן דהכא מיירי בהברכת הזמורות מהגפנים והגפנים בעצמן הן נשארות עומדות לענין הכרם דקתני היינו שיעשה מהן עצמן כרם לפי שכל גפן נעשה ב' גפנים אחת היא הגפן הנשארת עומדת והשניה היא מבריכת הזמורה היוצא ממנה גפן אחרת וכמו שפירשו כמה גדולי מפרשים להמתני' דלקמן כן אבל קשיא טובא על הפי' הזה דמלבד דממתני' דלקמן גופה יש להקשות עליהם כמו שיתבאר בדיבור דלקמן קשיא נמי מהאי ברייתא דמאי איצטריך לאשמעינן לכולה בד"א וכו' אבל לענין עבודה וכו' פשיטא ופשיטא שצריך להרחיק מהן כדי עבודת גפן יחידית לעולם שהרי הגפנים בעצמן נשארו עומדות על הארץ ועד כאן לא שנינו שיעור הרחקת עבודת גפן יחידית דאצטריך לאשמעינן כאן בדין דמיירי בהברכה אלא ודאי בהבריך אח הגפנים בעצמו מיירי וכרם היא לענין הצטרפות עם הגפנים העומדות אם יש ביניהן כשיעור השנוי ואם לאו דאינן מצטרפות לכרם אבל לענין עבודה אפילו בן צריך להרחיק מהן ואע"פ שהן מוברכות בארץ הואיל ועיקריהן נראין כדפרישנא והשתא טובא קמ"ל בין ברישא בין בסיפא ועיין עוד בדיבור דלקמן ותמצא עוד הוכחות לפירוש הזה והוא פי' הרמב"ם ז"ל בדין המבריך ג' גפנים ואין לזוז הימנו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:2:1:1)

**המבריך ג' גפנים ועקריהן נראין.** הפי' שהבאתי בפנים הוא פי' הרמב"ם ז"ל בהמשנה וכן בחיבורו בפ"ו בהלכה ט' דההצטרפות הוא עם שאר הגפנים העומדות להיות נחשב כרם והראב"ד ז"ל כתב בהשגה שם לא פירש לו רבו כהוגן כי מצטרפות שאמרו חכמים אפי אין שם יותר הן מצטרפות להיות כרם שהן נידונות כשש גפנים שהעיקר כגפן אחת וראש הבריכה היוצא ממנה כגפן אחרת וכן פי' בר"ש ז"ל ואחריו נמשך הרב ולפי' הזה היה צ"ל דשלשה לאו דוקא קתני כמ"ש הר"ש דהא בהברכה שתים מן השלש סגי דאיכא שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב והוי כרם והרשב"ם ז"ל שפי' ג"כ כפירושם בפ"ה דב"ב (דף פ"ג) וכתב דאינו יכול למצוא חמש גפנים בפחות משלש דשתי גפנים מוברכות לא הוו אלא ד' לפום ריהטא כתב כן דאין אנו צריכין כ"א שתים מוברכות והגפן השלישית הנשארת עומדת היא היוצאת זנב ולא נאריך בזה דאי משום הא דקתני שלש אפשר לדחות דלשון קצרה קאמר כמ"ש הרא"ש ז"ל שהעתיק ג"כ פי' הר"ש אבל מה נעשה במה דקשיא טובא על פי' הזה חדא דמאי הא דקתני ואם לאו אינן מצטרפות אטו הנוטע חמש גפנים בתחלה לא צריך ג"כ שיהיה ביניהן לא פחות מד"א ולא יותר על שמונה כמו ששנינו כמה פעמים בפרקים הקודמים ומאי קמ"ל להא הכא בדין דהברכה וקושיא זו הרגיש הרא"ש ז"ל והנית בקושיא וז"ל ולאנידענא למה הוצרך לשנות ואם לאו אינן מצטרפות פשיטא וכי עדיפי ממטע ה' גפנים בתחלה עכ"ל והו"ל למידק עוד דגה ברישא מאי קמ"ל וכי לא שנינו הנוטע שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב דהוי כרם ולמה הוצרך לשנות כל הדין הזה בהברכה דמאי שנא ולא בשיעורא ולא בדין כמה גפנים כרם הוא לא הו"ל למיתני אחר ששנינו זה בפרקים הקודמים ועוד מאי דקשיא לן טפי מכל הדקדוקים שיזכרו זאת היא דאם אנחנו מפרשים להמתני' דבהברכת זמורה איירי הכא והגפנים בעצמן נשארו עומדות כדמוכרח לפי פירושה א"כ מאי האי דתני עלה בברייתא והובאה בסוף הלכה דלעיל בד"א לענין הכרם אבל לענין עבודה נותן ו"ט לכאן וכו' וכי איצטריך לאשמעינן הכא דעבודת גפן יחידית ו"ט וכי עד כאן לא שמענו זה ואם לפירושם כל ההיא ברייתא בחנם היא נשנית ולא הרישא ולא הסיפא צריכא הכא וכבר כתבתי זה בדבור דלעיל דמכל הלין שמעינן דעל כרחך האי מתניתין לא איירי אלא בהברכת הגפנים עצמו ולא בהברכת הזמורות והשתא טובא קמ"ל במתני' ואם לאו וכו' והיינו על עקריהם ראין ועל פחות מג' גפנים מיתפרשא כדפרישית בפנים וטובא קמ"ל גם בברייתא דאף שהגפנים בעצמן מוברכין הן בארץ אפ"ה מצטרפות עם שאר הגפנים העומדות להיות כרם הואיל ועיקריהם נראין ובסיפא לענין עבודה נמי קמ"ל דלא אמרינן דבטל מהן דין גפן יתידות מכיון שהן מוברכות בארץ אלא הואיל ועיקר הם נראין צריך להרחיק מהן כדי עבודה ומעתה אין לזוז מפי' הרמב"ם ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:2:1:2)

**אמר ר' אלעזר דר"מ הוא.** מדברי ר' אלעזר משמע דכמו דפליגי רבנן עליה דר"מ בצמר גפן ה"נ פליגי בגפן שיבשה והיינו דלרבנן אפי' לכתחילה מותר לזרוע בצידיהן והכי קאמר בהדיא לעיל בפ"ב בהלכה ד' דגריס התם מהו לזרוע בצד גפנים יבשות נשמעינה מן הדא גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת ואר"א דר"מ היא דר"מ אמר אפי' גפן הצמר אסור ואינו מקדש הדא אמרה שמותר לזרוע בצד גפנים יבשות כלומר לרבנן דפליגי על ר"מ ומותר אפי' לכתחילה. ולעיל שם הקשיתי דלפ"ז תרתי פסקי דהרמב"ם סתרן אהדדי דבפ"ה בהלכה ט"ז פסק דגפן שיבשה אסור לכתחלה לזרוע בצדה ובהלכה י"ט פסק בצמר גפן דלא כר"מ ולכאורה קושיא היא לדברי ר' אלעזר דהכא אמנם כי דייקינן שפיר ניחא דהא טפי איכא למידק בהסוגיא גופה בהא דקאמר ניחא בסיתוא וכו' דהא כמאן אתיא אי לר"מ אליבא דר"א ואוקימתיה קשיא מהיכי תיתי לחלת בין סיתוא לקייטא דמהדר אחר טעמא וכדמשני אית אתרין וכו' הא עיקר טעמא דר"מ ע"כ משום מראית העין הוא וזה מוכרח מדמשוה ר"א דין גפן שיבשה לבין צמר גפן משום דהאילן דומה לגפן ואית ביה משום מראית העין דמאן דחזי סבור דזורע בצד הגפן וה"ה בגפן שיבשה ולפ"ז אפילו הגפן יבשה לגמרי אית בה משום מראית העין דמי גרע מגפן הצמר ולדידיה דמיין אהדדי וא"כ מ"ש בסיפא ומ"ש בקייטא הרי אף שיבשה לגמרי ע"כ הוא דאסור לכתחילה לר"מ ואי כרבנן פשיטא דקשיא דהא אליבא דר"א פשטינן לעיל דאפילו לכתחילה מותר לזרוע בגד גפנים יבשות וא"כ לדידהו לא גזרינן משום מראית העין ומכיון שיבשה לגמרי לא חיישינן למידי והשתא מאי האי דקאמר ניחא בסיתוא וכו' ואי תפרש דלהתירא קאמר ולרבנן קשיא אדרבה בסיתוא איכא סברא טפי לאסור דשמא לא יבשה לגמרי אלא מחמת הקור נראית כיבשה ובקיץ כשיבשה מסתמא יבשה לגמרי כללא דמילתא כל היכי דתפרש אין מקום כלל להעמיד הא דקאמר ניחא בסיתוא וכו' לפי אוקימתא דר"א דמוקי לדין גפן שיבשה אליבא דר"מ דוקא ולרבנן מותר אפילו לכתחילה דלפ"ז לא מיתוקמא האי מילתא לא לענין איסורא אליבא דר"מ ולא לענין התירא אליבא דרבנן אם לא שנאמר דהאי ניחא בסיתוא וכו' סתמא דהש"ס קאמר לה ופליגא אאוקימתא דר"א דלא מדמינן גפן שיבשה לצמר גפן דהתם ליכא איסורא אלא מפני מראית העין ורבנן פליגי אדר"מ דלית להו הכא משום מראית העין אבל גפן שיבשה דקתני במתני' לאו שיבשה לגמרי אלא נראית כיבשה והשתא שפיר הוא דקאמר ניחא בסיתוא וכו' ואאיסורא דלכתחלה קאי וכדפרישית בפנים וזהו בפי' הרמב"ם ז"ל בפירושו ובחיבורו שם וכן פי' הראב"ד ז"ל שם בהשגה ע"ש ותבין דעיקר השגתו הוא כדמסיים שם מכל זה שמעינן שאם יבשה לגמרי אינו אסור כלל והכוונה דלפ"ז היה לו להרמב"ם לבאר זה בהדיא ולומר אבל אם יבשה לגמרי אינו אוסר ולדעת הרמב"ם יש לומר דהיינו נמי שרמז בדבריו שיבשו העלין שלה ונפלו כדרך שתתיבש הגפן בימי הקור וכלומר שלא יבשו כ"א העלין כמו שדרך הוא כן בימי הקור וכך לפעמים אירע אף בימי הקיץ והיינו הא דהכא וממילא אם יבשה לגמרי ודאי אינו אוסר כלל ולהכי דייק בלישני' שיבשו העלין וכו' וכן לא קאמר כגון בימי הקור אלא כדרך וכו' א"כ כוונתו אף בימי הקיץ כדרך וכו' ולאפוקי אם יבשה לגמרי וזה ברור ועיין בתי"ט שרצה להסב לדברי הרמב"ם בחיבורו ולומר שחזר בו מפירושו בהמשנה ושפירש להא דהכא כפ' הר"ת והרואה יראה שדוחק גדול לפרש דבריו בחיבורו לפי פי' הזה בהסוגיא ולדעתי פשוט הוא ומוכרח מכל מה שבארנו דבהא פליגי ר"א וסתמא דהש"ס אליבא דרבנן ולר"א הוא דאיכא טעמא לר"מ משום מראית עין ולרבנן ליכא ולפיכך משום דין גפן שיבשה לצמר גפן לר"מ אבל סתמא דהש"ס לא ס'ל כלל כר'א אליבא דרבנן כדאמרן ופסק הרמב"ם כסתמא דהש"ס דלרבנן נמי אסיר לכתחילה בגפן שיבשה ולא לגמרי ובצמר גפן טעמא אחרינא איכא אליביה דפיסקא דהרמב"ם דלא פירש לצמר גפן דהחשש הוא משום האילן דדמי לגפן דהא ליתא דלמראית עין דכולי האי לא חיישינן תדע דהא גפן שיבשה לגמרי טפי מראית עין מיהת איכא מאילן דצמר הגפן אלא דלא חיישינן כלל להאילן כי אם הצמר בעצמו ממיני ירקות הוא והוי כלאים עם הגפן ממש ואוסיף עוד לומר דהרואה בהסוגיא דלעיל בפ"ב יראה דגריס התם דר"מ אמר אפי' גפן הצמר אסור וכו' ולא כנוסחת המשנה צמר גפן וא"כ י"ל דר' אלעזר הוא דשנה כך גפן הצמר ופירש הטעם לר"מ משום מראית העין אזרעים בצדו קאי משום דדמי האילן לגפן וזה מוכרח הוא עכ"פ דהא מדמי גפן שיבשה לגפן הצמר ולרבנן לדידיה בתרווייהו ליכא איסורא כלל וכן הוא האמת בגפן שיבשה לגמרי ובגפן הצמר לענין לזרוע בצדו דהא מיני ירקות חשבינן ליה ומותר לזרוע ירקות בצדו דלא אשכחן דכה"ג ליהוו כלאים אלא דצמר גפן עם הגפן אסור משום כלאים בכרם וסתמא דהש"ס אזלא לפי נוסחת המשנה שלפנינו צמר גפן ולר"מ איכא למימר דס"ל דלאו מין ירק הוא ואוסר ואינו מקדש בכרם ורבנן פליגי עליה דס"ל דהוי מין ירק ובזה נתברר לנו הכל טעמו ופירושו דכל חד למאי דאית ליה ונתברר פסקא דהרמב"ם ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:2:4:1)

**לאויר עשרה היא מתניתא.** כדפרישי' דבמעביר עציץ נקוב נמי הדין כן במתני' אליבא דר"א בר' צדוק ולהך מ"ד אוסר ואינו מקדש ועיין לקמן בסוף פרקין ד"ה לאויר עשרה היא מתני' מה שיתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:2:5:1)

**מותר פיסקי עריס.** כתב הר"ש וה"ה עריס עצמו ופסקי עריס דנקט לרבותא דאף שיש עריס מכאן ומכאן אינו מקדש המותר ואחריו נמשך הר"ב וזה אחד מהני מילי דתמיהי שכתב ופסק בסדר הזה שהרי זה דעת ר"ל בפ' דלעיל בסוף הל"ה אבל ר' יוחנן דהלכתא כותיה קאמר התה דעריס עצמו אסור ומקדש וכך הוא דעת הרמב"ם שפסק כר' יוחנן כמו שמבואר במקומו בפ' דלעיל ועיין במה שציינתי שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:2:6:1)

**בינתים מהו ר' יוחנן אמר אסור ומקדש.** מוכרח הוא דאדין מותר אפיפירות קאי ואמתני' דפרק דלעיל דאידי בהאי דינא ואסיפא אם הלך עליו החדש כמבואר הכל בפנים במאי דפליגי ר"י ור"ל ופירושא דהאי מתני' לתרוייהו לכל חד כדאית ליה ולר"י אסור אפי' הזרע שנזרע כבר מקודם שהלך עליו החדש והיינו בינתיים כדפרישית והלכה כר' יוחנן ולפיכך פסק הרמב"ם בפ"ו בהל' י"ג בדין זה שהצריך לנוקור הזרע עיי"ש ועיין עוד במה שנתבאר מזה בכ' דלעיל בהל"ב ד"ה ה"ז אוסר ד"א בשדה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:2:6:2)

**הדא אמרה כרם גדול שנטעו על שמונה שמונה אין לו מחול.** משמע להדיא כאן דמיהת דין כרם יש לו דאל"כ מאי אין לו מחול דקאמר הא לא הוה ליה כרם כלל אלא ודאי דדין כרם יש לו ולענין מאי הא בין השורות מותר לזרוע אפי' לכתחילה כדאיפסק הלכתא כר"מ ור"ש לעיל בסוף פ"ד וע"כ דלענין חוצה לו דמיהת משורה החיצונה צריך להרחיק ד"א ולענין זה הוא נקרא כרם ומכאן הוא דלמד הרמב"ם לומר כן כדפסק בפ"ז בהל' ד' והראב"ד כתב על זה שלא מצא עוקר בירושלמי והרי העיקר מכאן הוא דנלמד וכבר כתבתי מזה לעיל בפ"ד בהל' ג' ד"ה ואיזהו כרם קטן וע"ש ותמצא מבואר כל הפרק הנזכר דהרמב"ם במה שצריך ביאור והתוספתא שהביא הכ"מ לא כך פירושה ותמצא פירושה האמיתית בפ"ד בהלכה ב' סוף ד"ה לא סוף דבר גדר וכו' ובדיבורים השייכים לכך כמו שציינתי שם ותראה הכל מבואר הוא בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:2:7:1)

**אמר ר' יוסי אין לוקין אלא על עיקר הכרם.** למאי דקיי"ל כר' יאשיה דאין לוקין משום כלאי הכרם אלא בזורע בא"י חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן שני מיני ירקות או מין ירק ומין תבואה ענם החרצן וכדפסק הרמב"ם ז"ל בריש פ' חמישי א"כ דברי ר' יוסי נכללין הן בזה ואף דפשטות דבריו מתפרשין על המקום ולאפוקי בזורע בד"א של העבודה וכה"ג וכדפרישית בפנים ועיין מפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן לקמן בריש פ"ח ומה שיתבאר מענין זה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:3:1:1)

**רבי יוסי ור"ש אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.** הרמב"ם בפי' המשנה פסק הלכה כת"ק ובחיבורו בפ"ה הלכה ח' חזר בו ופסק הלכה כר' יוסי. וטעמו בפירושו משום דבבבלי פ' הערל (דף פ"ג) משמע דפלוגתא דרב ושמואל היא דשמואל אמר הלכה כר' יוסי בקידוש ורב הונא אמר רב אין הלכה כר' יוסי וא"כ היה סובר דהלכה כרב באיסורי והלכך פסק כהת"ק ואע"ג דהתם פלוגתא דאמוראי היא אליבא דרב אי הלכה קאמר או אין הלכה כר' יוסי ולא אסיק לה מידי מ"מ לא יהא אלא ספיקא דאיסורא דאורייתא ולחומרא ולבסוף חזר בו ועיקר טעמו דבחיבורו משום דמסקינן בפ"ב דחולין (דף מא) דהא דאמרינן דאוסר דבר שאינו שלו הני מילי עכו"ם אבל ישראל לחבירו לצעוריה הוא דמכוון אלמא דכל בכה"ג שאין האיסור מעורב בהיתר אין ישראל אוסר דבר שאינו שלו ותו לא קשיא מכל איסורים שבתורה ועיין בדיבור דלקמן ובד"ה חד בר נש חוי סלעי' לר' אלעזר. כתיב לא תזרע כרמך כלאים וכו'. התי"ט פירש מדלא כתב כלאים בכרמך וכתב כרמך כלאים שלא סמך כלאים לכרמך וכו' וזה תמוה דמ"ש סמיכות הכתוב שלפנינו או אם היה כתוב כלאים בכרמך ועוד דאנן לא דייקינן דליכתוב רחמנא אפי' אות יתירא והעיקר כמה דפרישית בפנים דדייק מדמקדים הלאו ולא כתב כי היכי דכתיב בכלאים דהרבעה ודזריעה וכמו שבארתי ולכאורה נראה דהאי ברייתא דספרי כת"ק דמתני' היא דאתיא ור"א ור"י פליגי אי כר"מ דדמאי אתיא או אפי' כחכמים דהתם וכדפירישית בפנים ולפ"ז היה צריך לפרש דברי ר"א בדרך קושיא דהא לעיל בפ"ה דדמאי בהלכה ט' פליגי רבי יודה ור"ש אדר"מ וס"ל דיש קנין לעכו"ם וא"כ קשיא דר"ש אדר"ש דהכא או דנפרש הברייתא אליבא דר"ש דסתם ספרי הוא ור"ש היא דהאי כרם אחר לא קאי אעכו"ם כ"א אישראל חבירו וקאמר לי' ר' יוחנן דלא היא דאפי' תפרש אעכו"ם ככ"ע אתיא ותיפתר בעכו"ם שזרע כרמו וכו' והנה בעיקר הדין אי אין קנין לעכו"ם או יש קנין לא נאריך בכאן בשכבר מבואר בדברי דלעיל כמה פעמים ועיין בדמאי שם ד"ה מתני' דר"מ וכו' ובמקומות שציינתי שם ותמצא מבואר כל הצורך ועם היוצא מזה לכמה דינים המסתעפים מזה והנה מפוזרים בכמה מקומות בהש"ס דהתם ודהכא וכאן נבאר בהענין אשר לפנינו דלבתר דאוקי ר' יוחנן להאי ברייתא דספרי בעכו"ם שזרע כרמו כלאים וכו' וזה מוסכם הוא דבכה"ג אם חזר ולקחה ממנו הישראל דפשיטא דצריך לעקור הכלאים שהן עכשיו ברשותו ואף לתרומות ומעשרות הדין כן דשל ישראל הוא כמבואר שם והשתא הדרינן לפלוגתא דמתני' דידן דהאי ברייתא כר' יוסי נמי אתיא דישראל לחברו ודאי אינו אוסר והכא דמרבה קרא אף בשל אחרים היינו בעכו"ם שזרע כרמו וכו' והא קמ"ל דהשתא חל איסורא אדידיה אע"פ שהוא לא זרע להכלאים וזכינו דהאי ברייתא ככ"ע אתיא ומר מפרש לה לחבירו ישראל ומר מפרש לה דאתא לרבות לכרם עכו"ם וכדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:3:3:1)

**כמה דתימר תמן דבר שיש ב רוח חיים וכו'.** כבר בארתי לזה במקומו בפ"ב דע"ז בהל"ג ד"ה ותשמע מינה שחט בה סימן אחד דהאי אתיא כי הא דכי אתא עולא אר"י דהתם בפ' ר' ישמעאל (דף נ"ד) אף על פי שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וכו' אבל המסקנא היא כדמסקינן בפרק ב' דחולין וזכרתי לעיל דבכהאי גווגא דוקא עכו"ם אוסר דבר שאינו שלו אבל ישראל לחבירו לצעוריה הוא דמכוון וכן הוא בד"א דהמסכך וכו' ודמיא ממש לדינא דהתם דאין האיסור נראה וכן לא מעורב ממש בההיתר ולא דמיא לשאר איסורין שבתורה במקום דנראה האיסור או מעורב בההיתר וזהו עיקר החילוק שביניהן גם שם בארתי דדעת הרמב"ם כמסקנא דחולין וכי היכי דלא תיקשי דבריו שבהל' ע"ז ושבהל' שחיטה אהדדי וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:3:4:1)

**חד בר נש חוי סלעיה לר"א.** האי עובדא בנוסחא אחריתא היא בבבלי פ' הגוזל (דף ק') ריש לקיש אחוי לי' דינרא לר"א וכו' ולענין פסקיה דר"ל חדא היא דהתם נמי פסיק ליה כר"מ דדאין דינא דגרמי וסבירא לן כוותיה והנה בדינא דגרמי וגרמא הארכתי בפ"ו דשבועות בהל"ו ד"ה המקרע שטרות חבירו ושם הבאתי לפלפל מכל המקומות בהש"ס מענין זה והבאתי דעת הרמב"ן ז"ל והמוסכם משאר גדולי אחרונים דדעת הריצב"א בתוס' דלא יחפור היא העיקר דאין דינא דגרמי אלא מדרבנן ומקנסא דר"מ ובזה שוין סוגיא דהכא וסוגית הש"ס הבבלי אהדדי וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל דדינא דגרמי מתורת קנסא היא גם בארתי שם לדעת הרמב"ם מהו החילוק לדידיה בין גרמי ובין גרמא ושלא חקרו האחרונים כל הצורך לדעת הרמב"ם כמו שהראיתי שם באצבע מה שהשמיטו לפיסקי דיניו באיזה מקומות ומחמת כן רצו לומר דהרמב"ם לא מחלק בין גרמי לגרמא אבל אינו כן ולא נאריך בכאן במה שכבר מבואר ועיי"ש מיהו במה שצריך לנו להענין והדין שלפנינו ונלמד משם זה הוא דלכאורה הוה קשה למאי דמסיק בהגוזל שם דטעמא דס"ל כוותיה דר"מ בדינא דגרמי משום האי סתמא דברייתא דתניא מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכו' נתייאש ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריותו וכן הובאה בריש ב"ב והרמב"ם נשמר מזה ולא כתב הך דינא בשל חבירו כ"א בשלו כמ"ש בפ"ז בהל' י"ז ע"ש ואף אם נאמר דלא פסק כהך ברייתא משום דאזלא כת"ק ומתניתין והיינו ר"מ בענין שאדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ קשה בענין דינא דגרמי דהא מכאן למדו לפיסקא דר"מ וא"כ ש"מ דאדם אוסר דבר שאינו שלו ועיין בתוס' שם ולא נאריך בזה והעיקר הוא ליישב לדעת הרמב"ם דהוא ז"ל היה מפרש דסוגיא דהגוזל אתיא כהני דס"ל דדינא דגרמי מדינא הוא ולא מתורת קנסא אבל הוא ז"ל הכריע כשיטת הסוברים דמתורת קנסא בלחוד הוא כדמוכרח מכמה מקומות בש"ס דהתם כמו שמבואר בשבועות שם וכדאמר הכא מקנסא דר"מ היא וא"כ תו לא קשיא מידי דלעולם בעלמא פסקינן דינא דגרמי מתורת קנסא ושאני בכלאים דכרמך כתיב והאי ברייתא דספרי מיתוקמא כאוקימתא דר' יוחנן דלעיל וכמו שמבואר לעיל ד"ה כתיב וכו' וזהו העיקר לדעת הרמב"ם ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:3:5:1)

**האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר.** בפ"ק דמנחות (דף טו) פריך כה"ג על הא דקאמר התם מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים ומשום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ופריך אי דס"ד דאמרינן ק"ו כה"ג כדאמר התם לעיל מה תודה המפגל וכו' לימא הכא נמי כן ומה האוסר אינו נאסר הבא לאסור ולא אסר אינו דין שלא יתאסר ומשני הכי השתא התם קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי האי דעביד איסורא קנסיהו רבנן האי דלא עביד איסורא לא קנסוהו רבנן ומשמע דבאיסורי דאורייתא כגון קנבוס ולוף או מיני תבואה שהן ג"כ מדאורייתא בכלאי הכרם ה"נ דאסור כמו שדקדקו התוס' שם ומחמת זה רצו לומר דהמסכך גפנו על תבואתו של חבירו דמתני' לאו בסתם תובואה של ה' מינין איירי וכו' ע"ש ולדעת הרמב"ם דסתם דבריו בפ"ה בהל"ח בדין זה וא"כ בכל מיני תבואה מיירי ולכאורה הא משמע מהתם דדוקא במידי דרבנן אמרינן לחלק דשלו הוא אוסר ושל חבירו אינו נאסר אבל במידי דאורייתא לא אמרינן הכי דאלת"ה קשיא האי ק"ו ומה האוסר וכו'. אמנם כי מעיינת לק"מ דהתם קאמר לה הכי אליבא דר"א דבעי מיניה דרב השוחט את התודה לאכול כזית ממנה ומלחמה למחר מהו וכו' וא"ל רב אף בזו הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת והקשה לו ר"א ולימא ק"ו ומה תודה המפגל אין מתפגל הבא לפגל וכו' ועלה מקשי הש"ס או רב גופיה ומי אמרינן ק"ו כה"ג והתניא מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו וכו' ואמאי לימא ק"ו ומה האוסר וכו' הכי השתא וכו' וא"כ הכל אליבא דר"א אמרינן הכי דאיהו מחלק בין מידי דרבנן ובין מידי דאורייתא דבדאורייתא אסור דאלת"ה פרכינן האי ק"ו והיינו בדקאמר ר"א גופי' הכא אבל לר' יוחנן דפליג הכא אדר"א לא ס"ל כלל האי ק"ו דלא פרכינן הכי אלא את של חבירו אינו אוסר משום דאינו אוסר דבר שאינו שלו דגלי התורה כרמך וכדלעיל ואת שלו הוא דאוסר לעולם ופסק ברמב"ם כר' יוחין דהכא. כיני מתניתא מותר לקוצרו אפילו במועד. כדפרישית ובמתני' פירשתי בגוונא שיש חשש שלא יוסיפו במאתים במועד וזהו כפי' הב' של הר"ב אבל העיקר הוא דאף דליכא האי חששא התירו וכן משמע מסתימת דברי הרמב"ם בדין זה בפ"ה בהלכה י"ב וכדמוכח מדקאמר כיני מתני' מותר לקוצרו וכו' כמבואר בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:4:3:1)

**חד אמר שליש לשכר.** ופסק הרמב"ם שם כהאי מ"ד משום דסתמא דלישנא דמתניתין משמע הכי דלאידך מ"ד הו"ל למיתני עד שליש בשויו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:4:4:1)

**אע"פ שאין קרקע נגזל יש יאוש לקרקע.** והיינו מדבריהם דהחמירו באיסור כלאים כך העלו התוס' בפ' לולב הגזול (דף ל) והן דברי הר"ש כאן וכך נראה מדברי הרמב"ם שפסק שם בהל' י' כהאי דהכא וכתב ואם לא נשתקטו הבעלים אע"פ שנתייאשו אינו מקדש אלא מד"ס ומשום דיאוש מועיל כאן לאסור מיהת מדבריהם ומיהו שמעינן דזהו מוסכם לדעתו ז"ל דאין יאוש לקרקע בדבר תורה ולפיכך בדין ערלה לקמך בפ"י ממ"ש ונטע רבעי בהלכה ה' סתם וכתב הגזלן שנטע חייב בערלה וכסומא דמתניתין דפ"ק דערלה ולא כתב דמיירי ביאוש כדנראה לכאורה מאוקימתא דהש"ס בערלה ומה שסיימו עוד התוס' שם וזהו ג"כ מדברי הר"ש וכתבו במס' ערלה פ"ק קתני בירושלמי וכו' בר"ה פטור בגזל קרקע וכו' וכולא מילתא תמוה וכו' עיי"ש ויש לתמוה הרבה על תמיהתם דזה ברור הוא דהאי דקאמר התם בגזל קרקע לא קאי כלל אהא דלעיל בר"ה פטור אלא דהאי בר"ה פטור סיומא דמילתא דלעיל דהתם היא והאי בגזל קרקע דאבתרה מילתא באנפי נפשה ולפרושי להגזלן שנטע דבמתני' קאי כמו שתמצא בביאורי שם וזהו הדרך האמת בלי שוה ספק וע"ש בערלה ובביאור גופא דדינא דהגזלן שנטע אבאר בהגיעי לשם ברחמי ובס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:5:3:1)

**אית תניי תני משתשריש.** כ"פ הרמב"ם שם בהל' י"ג ומשום דקאמר מ"ד משתשריש מסייעא לר' יוחנן כדפרישית בפנים דגי' הדפוס טעות דמוכח הוא וכמו שפסק ג"כ בהא דלעיל בפ"ה כר' יוחנן כמו שבארתי לזה במקומו וע"ש ד"ה ר"י אמר הכל אסור. כיני מתני' אינן מתקדשות. כדפרישית דכלומר אבל אסור הוא לכתחילה וכ"כ הרמב"ם שם בזה אע"פ שזה אסור אינן מתקדשות והר"ש פי' כלומר כיון דגמרו כל צרכן דשוב לא יוסיפו מאתים אבל מקדשין אחרים כגון סיכך ע"ג תבואה דחד נגמר כל צרכו וחד לא נגמר שהנגמר אוסר אותו שלא נגמר וכו' והאריך לפלפל שם אכל פשטות השמועה לא משמע כדבריו אלא כדעת הרמב"ם וכמבואר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:6:2:1)

**התורה רבתה בטהרת זרעים.** הכי קאמר נמי בבבלי סוף פרק המצניע אליבא דר"ש אבל לרבנן איכא בינייהו כל הני דחשיב להו הכא ואיכא למידק מ"ט לא חשיב נמי תרומה דעציץ נקיב תרומתו מדאורייתא היא כדתנן בסוף פ"ה דדמאי ואלו תרומת עציץ שאינו נקוב אינה אלא מדרבנן כדתנינן התם וכן אמר הכא לקמיה ואפשר דהאי מימרא ס"ל כגי' התוספתא דדמאי כמו שאבאר לקמן דאף תרומת עציץ נקוב אינה כמו תרומת הארץ ולפ"ז מפרש דהא דקאמר שם תרם מהארץ על עציץ נקוב בדוקא קתני אם תרם וכו' או מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ודוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא יתרום ממנו על הארץ הלכך לא קחשיב לה בהדי אינך דדינן כזרעים שבארץ ממש לענין כלאים ולענין שבת ושאינו מכשיר את הזרעים אבל לא קאי המסקנא הכי ועיין עוד בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:6:3:1)

**תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה.** ובתוספתא סוף פ"ה דדמאי גריס עציץ נקוב חייב במעשרות ותרומתו אינה מדמע' ואין חייבין עליה חומש ולפי גי' זו תרומת עציץ נקוב ג"כ אינה מן התורה וא"כ מתני' דהתם דקתני תרם מהארץ על עציץ נקוב וכו' בדוקא קתני כמ"ש בדיבור דלעיל ולכאורה פשטא דסוגיא דדמאי בפ"ה מסייעא להך תוספתא דגריס התם על ההיא מתני' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ נקוב עשו אותו ספק והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק ולפי גי' התוספתא מתפרשא הסוגיא כפשטה דר' בון אעציץ נקוב קאי דעשו אותו ספק ולא ודאי ולפיכך קתני במתני' לשון דיעבד ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ואם הוא ספק אמאי מקדש ומשני מספק הוא דמקדש משום חומרא דכלאי הכרם וכל זה הוא לפי גי' התוספתא ומיהו קשה על גי' זו דאם עציץ נקוב ספק הוא אמאי התולש ממנו בשבת חייב חטאת לרבנן וכר"ש נמי לא מצינו לאוקמי דהא ר"ש זה וזה אוסרין ולא מקדשין קאמר לכך נראה דגי' התוספתא משבשתא היא וגי' דהכא היא עקרית דבכל מקום מחשבינן לעציץ נקוב כארץ ובעציץ שאינו נקוב קאמר דמעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת וכו' וכך היא שנויה הברייתא לקמן בפ"ב דחלה בהלכה ב' ומתפרשא מתני' דדמאי כדפרישית שם דברישא דקתני לישנא דדיעבד משום סיפא נקט לה משאינו נקוב וכו' והך דר' בון בר חייא נמי אעציץ שאינו נקוב קאי כמו שפירשתי שם ושנויא דמספק כדפרישית בל' הב' שם וכן הרמב"ם ז"ל כתב בפירושו שם דעציץ נקוב חייב במעשרות מן התורה וכן בחיבורו בפ"ה מהלכות תרומות כתב בהלט"ו דעציץ נקוב הרי הוא כארץ וכו' ואינם מתפרשים דבריו שם אלא שהחיוב הוא מן התורה וכדמוכח מדינא דשבת כדאמרן וכן בדינא דמתני' כתב בפ"ה מכלאים בהלכה כ"ג אסור לעבור בעציץ נקוב שזרוע בו ירק בתוך הכרם ואם הניחו תחת הגפן ונשתהא שם בארץ כדי להוסיף אחד ממאתים ה"ז קידש. וקידש סתם דקאמר ודאי מן התורה הוא דבמקום שאינו אלא מדבריהם ביאר בהדיא כמו שכתב שם לעיל בהל"י בדין האנס והבאתי למעלה בד"ה אע"פ וכו' וזה פשוט הוא ומ"ש בדין עציץ נקוב ואם הניחו תחת הגפן יתבאר לקמן בד"ה לאויר עשרה היא מתניתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:6:3:2)

**רבי יונה בעי כן דלעת כתלוש הוא לסכך בה.** הרמב"ם לא זכר מזה בהדיא כ"א כרב בפ"ה מהלכות סוכה בהל"ב כדינא דמתני' דהתם הדלה עליה גפנים וכיוצא בהן עד שנעשו סוכה פסולה שהרי לא נעקרו ומיהו משמע דגם זה בכלל שלא נעקרו הוא דמיהת מחובר בתוך העציץ הוא אף על פי שאינו נקוב וכיון דבעיא דלא איפשיטא היא נקטינן לחומרא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:6:4:1)

**לאויר עשרה היא מתניתא.** למאי דפרישית מבואר הוא דלא פליגי שמואל ור"י בדין הקידוש דלכ"ע אינו מתקדש אלא דוקא בהניחו תחת הגפן כדקתני בהדיא בתוספתא והבאתיה בפנים בריש הלכה ולא פליגי אלא באוקימתא ובפירוש דהסיפא דהמתני' דשמואל לישנא דהמעביר בכרם דייק ליה ומוקי למתני' דהא דקתני אסור היינו אסור ומקדש כגון שהניחו תחת הגפן ומתני' קמ"ל דלא בעינן שיהא מונח תחת גפן אחת עד שיוסיף במאתים אלא אפי' העבירו מגפן לגפן ובלבד שבכל פעם יניחו תחת הגפן ואם בין הכל שהה עד שהוסיף במאתים אסור ומקדש וכדקאמר בהדיא תחת כל גפן וגפן ואם לא הניחו כלל אלא שהעבירו דרך העברה בלבד מודה שמואל דאסור ואינו מקדש אלא דלישנא דבכרם משמע ליה שהעבירו בכל הכרם ולפיכך מוקי ומפרש לה כדאמרן ור' יוחנן לא דייק ליה הא אלא דלישנא דאסור הוא דדייק ליה מדלא קתני קידש ש"מ דלא איירי במתני' בשהניחו כלל אלא המעביר דוקא קתני ולאויר עשרה הוא דאיירי במתני' והלכך אסור הוא דקתני אבל אם הניחו תחת הגפן עד שהוסיף במאתים לד"ה קידש דלא פליגי אתוספתא והאי תוספתא פירושא דמתני' היא דמה שלא פי' לנו התנא במתני' פ' לנו בברייתא וה"נ אמרי' לעיל בהל"ב גבי זרע ע"ג גפן דכל היכא דבאויר עשרה הוא אסור ואינו מקדש והרי דברי הרמב"ם מבוארין הן כמו שהבאתי דבריו לעיל בסוף ד"ה תני וכו' ומשום זה לא ידעתי מה היה רוצה התי"ט בענין זה ורצה להסב לדבר אחר ובפלוגתא דר"י ור"א דלקמן וחילק בין זרעים ובין גפנים וההיא פלוגתא לא שייכא כלל לענין זה דהתם בעציץ שאינו נקוב מיירי ואדרבה משם מיהת מוכח דבעינן עכ"פ תחת הגפן לענין קידוש וזהו שרמז הרמב"ם בפי' המשנה וזכרו אותו בגמ' וכו' ועיקר הדין ילמד מהתוספתא כמבואר ודברי הרמב"ם עולין יפה בלי פקפוק והשאר מבואר הכל בפנים ובענין הק"ו דלקמן האוסר אינו נאסר וכו' עיין לעיל בהלכה ד' מה שנתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 7:6:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Kilayim/r/7:6:4:2)

סליק פירקא בס"ד: