## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni Chapter 4

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:1:1)

**המוליך פירות מעשר שני.** השבח לשני ויציאות מביתו. הרמב"ם בפ"ד ממע"ש בהלכה כ"א וכ"ב הביא דין המשנה להרישא והסיפא ודקדק לכתוב כלשון המשנה וכדינה שבדין הסיפא היה לו מע"ש בגורן וכו' כתב פודה כשער העיר והפסיד יציאותיו ובדין דרישא במוליך ממקום למקום סתם וכתב פודה כשער מקום הפדייה ולא הזכיר כלום מהיציאה לפי שכך הוא הדין דברישא אינו מפסיד ההוצאה מביתו אלא החשבון הוצאה על מע"ש הוא ודלא כמ"ש התוי"ט כאן מסתברא דה"ה ממקום הזול למקום היוקר דרישא וכו' והרמב"ם סוף פ"ד ממע"ש העתיק המשנה כלשונה עכ"ל ואני אומר דאיפכא מיסתברא דבסיפא אמרו כן בדוקא משום דבפירות בגורן בלאו הכי עתיד הוא להביאן להעיר ולהוציא עליהן שהרי לא יחזיק פירותיו בגורן תמיד והא דאיצטריך התנא להשמיענו שהיציאה מביתו דמהו דתימא הואיל ועכשיו אינו מביא מהגורן לעיר אלא הפירות של מעשר שני ההוצאה על המע"ש קמ"ל דהא עכ"פ עתיד הוא להביא כל הפירות שלו מהגורן וזהו שדקדק הרמב"ם לכתוב בדין דסיפא היו לו פירות מעשר שני בגורן וכו' אע"ג דבמתני' לא קתני בהדיא בסיפא הכי מכל מקום על פירות מעשר שני מיתפרשא אבל במוליך פירות מע"ש ממקום למקום אין זה אלא לצורך המעשר שני לידי לפדותו דאפשר לא נזדמן לו לפדות במקומו והלכך ההוצאה על המעשר שני ומלבד שמן הסברא הוא לחלק כן יש לי ראיות גמורות להכריח כן חדא דאי אמרת דגם ברישא היציאות מביתו א"כ למה איכפל התנא לאשמועינן דינא דסיפא כלל הא בכלל ממקום הזול למקום היוקר הוא לא ה"ל למיתני אלא והיציאות מביתו על דינא דרישא ואנא ידענא דכ"ש הוא בדינא דסיפא אלא ודאי לא תני להסיפא אלא בשביל דבר שנתחדש בה דהיציאות מביתו וכדאמרן דמסתברא הכי ועוד ראיה מוכרחת מדאמרינן בגמרא גבי הא דמחלק בין ודאי לדמאי דבדמאי לעולם נפדה כשער הזול אפי' מוליכו ממקום הזול למקום היוקר ובעי הש"ס טעמא מאי אי משום דכבר נראה להימכר בזול או דילמא משום דאם רצה יחזיר אותו למקומו כדפרישית שם וקאמר מא נ"מ אם חזר ונתיקר במקומו איכא בינייהו וכו' והשתא אי אמרת דגם במוליך ממקום למקום היציאות מביתו מאי האי דקאמר דדילמא טעמא הויא משום דכי אינו יכול לחזור למקומו ולפדותו והרי אם יחזור עם המעשר שני יפסיד עוד הפעם היציאה מביתו ומה ירויח אם יחזירנו למקומו דאין לומר דירויח כשער הזול עם ההוצאות שלא יעלה כפי שער היוקר של אותו המקום שנתיקר שם כל כך דהא ליתא דאטו מי לא עסקינן שנתיקר שם בדבר מועט יותר משער מקומו ואפ"ה מספקא ליה להש"ס אי נימא דטעמא משום שיכול לחזור למקומו הוא ועוד דאי הכי למה ליה לאהדורי להנ"מ במילתא דלא שכיחא כולי האי ואמאי לא נימא מקום רחוק איכא בנייהו דלא שייכא טעמא משום שיכול לחזור למקומו דיותר יפסיד בההוצאה מכיסו ממה שירויח בפדיון כשער הזול מכל הלין מוכח ומוכרח דדוקא בדין דהסיפא אמרו דהיציאות מביתו ולא בדין דהרישא ודקדק הרמב"ם בדבריו לפסוק להלכה כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:4:1)

**אבל בדמאי בין ביוקר והוזלו וכו' מוכרו בזול.** וכ"פ הרמב"ם שם בפ"ד בהלכה כ"א ואם היה דמאי פודין אותו כשער זול הואיל ונראה להמכר בזול וזהו כדמסיק דהאי טעמא עיקר הוא ונ"מ שאפי' חזרו ונתייקרו במקומו פודה כשער הזול ועיין במה שנתבאר בדיבור דלעיל מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:6:1)

**תני אין פודין מע"ש לשם שני אלא לשם חולין.** כ"כ הרמב"ם שם בפ"ד בהלכה ד' שאומרים כמה שוה פירות חולין אלו ואע"פ שהכל יודעין שהוא מעשר כדי שלא יתבזה ומה שטען הראב"ד בהשגה שם שאם פודהו על הכסף התורה גלתה ואנו מכסים זו לאו טענה היא דאטו התורה צותה שיאמר בשעת פדיון שפודה להמעשר התורה לא צותה אלא אם לא יוכל שאתו יפדה אותו ויעלה הפדיון לאכול בירושלים ותקנו חכמים שאם פודהו לא יזכיר שם מעשר שלא יתבזה ומה שאמר הראב"ד דלא נאמר זה אלא שלא לפגום את המעשר מפני שדמי מעשר פחותין מדמי חולין וכלומר משום שיש טורח להעלותו הלכך דמיו פחותין זה הטעם נכלל הוא בדברי הרמב"ם שלא יתבזה דכשיאמר כמה שוין פירות מעשר אלו ישומו אותם בדמים פחותין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:6:2)

**אין פודין מע"ש אלא במין על מינו.** מכאן מוכרח דפודין מע"ש לכתחלה על פירות אחרות ויעלה אותן הפירות האחרות לאכלן בירושלים כדכתב הרמב"ם שם בהל' ב' ומה שטען הראב"ד בזה לאו דמסתברא הוא כלל וכלל וכבר בארתי בענין זה לעיל בפ"ב בהלכה ז' ע"ש ד"ה והא תנינן הפורט סלע ממעות מע"ש ותמצא כי דברי הרמב"ם הם מוכרחים ומוסכמים מן הסברא ומהראיות מש"ס:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:7:1)

**מילה מקרטטה וטבא.** לפי גי' הספר יש לפרש בלשון תמיה וכי עד כדון הוה מילה מקרטטה וטבא והשתא מילה מקרטעה וטבא בתמיה והיינו הך כמבואר בפנים ובריש פ"ד דב"מ הבאתי מענין זה וכתבתי מילה מקרטטה וטבא משוקלת במשקל מכוון וטוב ולפי ענין דהך עובדא משמע דמקרטטה רצה לומר הדבר חתוך לקרטין קרטין כדאמר נסתון בר קפרא וקרטטה קומוי ומ"מ יש לפרש גם על לשון המשקל וכלומר שנטלן בר קפרא ושקל אותן לפניו ולדוגמא עשה ראה תשקול הדבר שאם אין אתה מחמיר עליהן עכ"פ יפדוהו ואף שמזלזלין בפדיונו בדבר מועט ואם אתה מחמיר עליהם לא יפדו אותם כלל וכלל מאחר שבזמן הזה הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:8:1)

**אין פודין מעשר שני אלא עד שלשים וששה בשיויו.** כלומר אם בא להוסיף על פדיונו לא יוסיף אלא עד ל"ו בשויו ואין טעם לדבר הזה ופליגא הך דריב"ל על הא דר' יוחנן בהלכה דלקמן מע"ש שפדיו יותר על דמיו לא תפס את הכל ועיין לקמן שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:8:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:8:2)

זה שוא מחלל לא יהא מחלל על חצי פרוטה חצי פרוטה לאו דוקא אלא כלומר על המטבע שהוא פחות מפרוטה מפני שהוא כאסימון וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ד בהלכה ט' ועיין בכ"מ שם ופשוט הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:10:1)

**אמר ר' שמי כמה בר נש בעי בטיהרה טיהרה וכו'.** הר"ש לא הביא הך דר' שמי כ"א האי דר' ירמיה דלקמן והיה סבור דלפרש שער הזול דמתני' קאי וז"ל בשער הזול מפרש בירושלמי א"ר ירמיה כמה בר נש בעי בערובתא וכו' ומיתיה פריטין ומיפרקיניה פי' בערובתא בע"ש בפתי רמשא סמוך לחשיכה מנשייא קלעין מן הנשים הסורקות ראשיהן וקולעות שערן ומעביר עליהן דוחק עצמו לקנות מהן פירות דאדם הדוחק לחזור כל כך בכל המקומות הולך עד שקונה בזול עכ"ל וכמה היה דוחק עצמו לפרש פי' זר ורחוק מן הדעת כזה דאי לפרש כשער הזול אתו הני אמוראי א"כ פליגי אמתני' דכבר קבעו חכמים לשער הזול כמות שהחנוני לוקח וכו' וכך אמרו בהדיא בריש הלכה דבין דבר מרובה בין דבר מועט אין לנו אלא מה ששנינו במתניתין כמו שהחנוני לוקח וכו' ועוד לפירושו מאי האי דקאמר ומייתי פריטין וכי צריך להשמיענו כאן שפודין את המעשר במעות ומלבד כמה דברים אינם מתקבלין על הלב כפירושו ולא נאריך בזה כי הדבר ברור שלא דברו כלל בענין השער הזול אלא על עיקר הפדיון בזמן הזה הוא שדברו והאי בעי אין פירושו רוצה אלא צריך וכל א' וא' מהני אמוראי הפליג בזריזות ואזהרה יתירה שאם אין לו מעות שצריך להטריח עצמו בכל מה שיכול לטרוח עד שימצא להביא מעות כדי לפדותו וכדפרישית בפנים לכל מילה ומילה דאמרי והאי נשייא קלען אין פירושו מלשון קליעת שער דמאי בעי ר' ירמיה בזה אלא מלשון קליין ואם באנו לדקדק כל אות ואות מהש"ס הזה ולא להשגיח על הענין לא עלתה בידינו אלא חרם ואפשר ט"ס הוא שהיה כתוב בשני יוד"ין והועתק בטעות להעיי"ן ואם נדקדק גם על העיי"ן מוטב לפרש קלען אלו הנשים המכוונות להטיל לקופה המהלכת בכל ע"ש ומלשון קולע אל השערה ולא יחטיא הוא וכן בקלע ובאבן וכהנה הרבה במקרא וכלומר אפי' אין לו להשיג מעות אלא מהקופה ומאלו הנשים יהא מעביר עליהן כדי להביא מעות ולפדותו אף בזמן הזה ובזה יהיה הפירוש שפירשתי שלם ונכון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:1:12:1)

**אמר ר' יוחנן פודין מע"ש על פי ג' לקוחות.** והני אמר בבבלי פ"ק דסנהדרין ודוקא לקוחות שהן תגרים וכ"כ הרמב"ם בפ"ד שם בהלכה כ' ואפי' אחד מהם נכרי או בעל המעשר וכדמסיק הכא דלצדדין איתאמרת אבל בשני נכרים או שני בעלים בהן לא. וסיים שם הרמב"ם וכופין את הבעלים לפתוח ראשון וזה חומר במעשר מן ההקדש וכתב הראב"ד עליו יש כאן שבוש ובתוספתא אמרו כופין אותו לפתוח ראשון ואם רצה לחזור בו חוזר זה חומר בהקדש מבמעשר ועיין בכ"מ ומ"ש בשם הר"י קורקס וא"צ לכל זה אלא דבתוספתא לא קאי זה חומר בהקדש אלא על החזרה דבמעשר חוזר בו ובהקדש אינו יכול לחזור ובהדיא תנן בפ"ח דערכין חזר בו של עשר ממשכנין מנכסיו וכו' דאין ההקדש נפסד ומ"ש הרמב"ם זה חומר במעשר לא קאי אלא על כופין כמו שלא העתיק אלא זה דתנן בריש הפ' שם המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג אומרים לו פתח אתה ראשון ומדויק בגמרא אומרים אבל אין כופין ומסיק דה"ק אי צאית צאית ואי לא צאית כופין וזה דוקא בזמן שאין היובל נוהג אבל בזמן שהיובל נוהג אין כופין אלא אומרים וכ"כ בהדיא הרמב"ם בריש פ"ה מהלכ' ערכין המקדיש שדה אחוזתו מצוה עליו לפדותה הוא שהאדון קודם ואם לא רצה אין כופין אותו בד"א בזמן שמצות היובל נוהגת וכו' כדנתן שם טעם לזה וזהו שכתב כאן זה חומר במעשר מן ההקדש שבמעשר אין חילוק ולעולם כופין אותו לפתוח ראשון משא"כ בהקדש שאין כופין אלא בזמן שאין היובל נוהג וזה ברור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:2:3:1)

**כל מע"ש שאין בקרנו שוה פרוטה וכו'.** נתבאר מזה בחבורו פ"ד דב"מ ומה שאמרו בענין מע"ש שאין דמיו ידועין וכו' יתבאר לקמן במתני' דהמניח את האיסר בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:2:4:1)

**מעשר שני שפדאו יותר על דמיו לא חפס את הכל.** כ"פ הרמב"ם בפ"ה ממע"ש בהלכה ה' והפודה מעשר ביותר על דמיו לא נתפסה התוספת למעשר ולכאורה קשה הא ריב"ל פליג עלה דקאמר בהלכה א' אין פודין מע"ש אלא עד שלשים וששה בשויו וא"כ ביותר על דמיו מיהת פודין וקי"ל דהלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן כמבואר בהרבה מקומות וצ"ל דלא סמיך אהא דלעיל משום שאין טעם לדבר והיותר נראה שהוא ט"ס שהיה כתוב אלא עד שיהא לו בשויו ואהא דלעיל קאי דמיירי בשער הזול וקאמר אע"פ שאמרו בשער הזול מ"מ לא יזלזל בו הרבה ויאמר הרי במקום פלוני ופלוני הוא יותר בזול אלא עד שיהא נראה לו שהוא עכ"פ בשויו וטעו המעתיקים והיו חושבין שהוא ר"ת ל"ו ואח"כ העתיקו שלשים ושש וזהו האמת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:2:7:1)

**והתנינן לנטע רבעי לא לנטע רבעי עצמו וכו'.** האי ש"ס לשיטתיה אזיל דמסיק בריש מכלתין דהמתנה אינה כמכר והלכך מסיק נמי הכא דאף במעשר סופך מימר על כרחך דבמעשר עצמו מיירי אבל בש"ס הבבלי בפ"ב דקידושין מסיק דלר"מ דהלכתא כוותיה דמע"ש ממון גבוה הוא אין המעשר ניתן במתנה ולא מיתוקמא מתני' אליבא דר"מ אלא בשנתן לו הטבל וכן בנטע רבעי כשנתן לו בעודו סמדר ועיין לעיל שם בהלכה א' בד"ה אבל נותנין זה לזה מתנת חנם ובדבורים שלאחריו ותמצא מבואר הכל לכל השיטות בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:3:2:1)

**חד אמר למה מערימין עליו מפני שכתוב בו ברכה וכו'.** נראה דהני אמוראי פליגי אם צריך טעם לזה שפודין אותו כשער הזול ולא למערימין או איפכא דמר עדיפא ליה אם פודה אותו עם תוספת חומש אף כשפודה אותו בשער הזול והלכך לא איצטריך ריבוי לכך אבל שיערים עליו לפדותו בלא חומש אי לאו דרבתה התורה במקום שכתוב בו הפדיון עצמו כי ירבה ממך הדרך וגו' לא היו חכמים מתירין להערים עליו לפיכך קאמר דהואיל וכתוב בו ברכה למדו להתיר להערמה זו ומר ס"ל דגם לפדות אותו כשער הזול ואפי' בתוספת חומש אי לאו דכתוב בו ברכה לא היו מקילין בו ולדינא ל"פ במידי דהא הני תרתי מתני' לדינא נינהו ואפי' כשפודהו בשער הזול יכול הוא להערים על החומש דלא מצינו שחילקו בזה כלום. ומיהו משמע מהכא דלכ"ע דרשינן להקל עליו מטעמא דכתיב בו ברכה והא לעיל בריש מכלתין קאמר לטעמא דאין ממשכנין אותו מפני שכתוב בו ברכה כבר יישבתי לזה לעיל וע"ש בד"ה אין ממשכנין אותו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:3:3:1)

**מה נן קיימין אם בשאמר לו צא ופדה לי וכו'.** על כרחך דאתוספתא קאי ולא על המתני' כמו שבארתי בפנים ומסיק דבין שאמר לו פדה לי משלך דהפדיון אינו שלו אף דהמעשר שלו ובין שאמר לו פדה לך משלי אף שהפדיון משלו מ"מ הואיל ואמר פדה לך אינו מוסיף חומש וכדר' יוחנן שצריך שיהא הוא ופדיונו משלו וא"כ אם אמר לו פדה לך משלך ג"כ אינו מוסיף חומש דאע"פ שאמר לו פדה לך והפדיון ג"כ משלך מ"מ עיקר המעשר בתחלה אינו של הפודה אלא של הבעלים וזה הכל נלמד מדר' יוחנן דלא מיבעיא באומר פדה לי משלך דנשאר המעשר שלו אלא אפי' באומר פדה לך משלך הואיל ועיקר המעשר לא היה שלו אינו מוסיף חומש ובזה עולה יפה מ"ש הרמב"ם בדין זה בפ"ה ממע"ש בהלכה ח' וכן אם אמר לו פדה לך משלך אינו מוסיף חומש והכ"מ רצה לעשות ט"ס בזה וכתב שצ"ל פדה לי משלך ואני חפשתי בכל הדפוסים הישנים שנדפסו מקודם להכ"מ וכתוב ג"כ שם כמו שהוא לפנינו ובאמת שאין להגיה כאן כלום והרמב"ם רבותא קמ"ל בזה ומדברי ר' יוחנן הוא נלמד וכדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:3:4:1)

**אם בגדולה זכת בסימנין וכו'.** והכי מדייק לה נמי בבבלי גיטין דף ס"ה ומסיק דקטן יש לו זכייה לאחרים בדבר שהוא מדרבנן ומתני' במעשר שבא מזרע עציץ שאינו נקוב שהוא מדרבנן וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה ט' והשאר הנלמד מהסוגיא ומה שבין סוגיא זו לשיטת הבבלי נתבאר הכל במקומם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:4:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:4:1:1)

**משך ממנו מעשר בסלע וכו'.** משנה זו אחת מהמשניות הקשות והחמורות שבסדר הזה ותמיד היה קשה לי להבינה על בוריה דלפי' הרמב"ם במשנה ובחיבורו פ"ח ממע"ש בהלכה ו' שפי' הדין על הלוקח בכסף מעשר לפירות חולין אין אנו יודעין טעמו למה שינה דברי המשנה כפשטה דמשמע דעל מעשר עצמו קאי ולפי' הר"ב שהוא פי' הר"ש וכן דעת הראב"ד בהשגה שם שפירשו על המעשר עצמו קשה מאוד דהא על כרחך בדרך חילול מיירי המתני' שמוכר לזה פירות המעשר על מנת שיהו המעות שמקבל ממנו נתפסין בקדושת מעשר כדכתב הר"ש וכן הר"ב אחריו דזה שרי וא"כ אם בדרך חילול מ"ט לא יצא המעשר לחולין בנתינת הסלע בלבד הא קי"ל מעשר שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה ה"ז מחולל ואף שרצו לתרץ קושיא זו וכתבו דלענין שיתחלל המעשר אינו מתחלל עד שעת נתינת מעות כמו שפי' זה הראב"ד בהדיא וכך הן דברי הר"ש והר"ב אחריו היא גופה קשיא דמנא לן זה לומר דדין המעשר שוה לגמרי לדין ההקדש והלא אנו רואין שאינו שוה לגמרי להקדש בכל דיניו שהרי הקדש שחיללו על שוה פרוטה מחולל מן התורה הוא אבל צריך להשלים הדמים מדבריהם כדאמרי' בפ' הזהב דף נ' ובכמה דוכתי בהש"ס ולא אישתמיט לן בשום מקום לא במתני' ולא בשום ברייתא לומר דאף במעשר צריך להשלים הדמים מדבריהם אלא אם חיללו על שוה פרוטה מחולל ועומד הוא וזה ודאי אין לומר דבכלל הקדש הוא דזה אינו אלא לר"מ דס"ל ממון גבוה הוא ואף דאיפסק בגמרא דקידושין הלכתא כוותיה מ"מ הא איכא ר' יהודה במתני' דפליג עליה וס"ל ממון הדיוט הוא. וכשעמדתי עכשיו על עיקרן של הדברים ולחפש אחר מקור הדינים הנני רואה שלא דקדקו בהתוספתא כ"א הרמב"ם בלבדו והנני מבאר לך מה שיש הפרש בין שיטת הראב"ד וסייעתו במקור הדין ובין שיטת הרמב"ם ומזה תראה להתבונן דממקום שהרעיש עליו כל כך וזהו ממה דאמרו בגמרא הכא מתני' דלא כרשב"ג שזהו עיקר השגה שלו ושאר הדקדוקים טפלים לזה מהמקום הזה בעצמו למד הרמב"ם דבריו ונבין דבריו ודינו ופירושו וטעמו ששינה לפרש המתני' דבכסף מעשר מיירי והפירות הן חולין ולא בפירות מעשר עצמו והכסף הוא חולין ובזה יתורצו ממילא כל הקושיות של הראב"ד ויתבררו ויתלבנו דברי הרמב"ם שהמה מדוקדקים וכלפי שאמר הראב"ד א"א לזה בלא שיבוש אומר אני א"א לזה אלא בכוונת האמת ובהבנת דברי התוספתא ובהבנת דברי הש"ס דע דבתוספתא גריס פדה ממנו מעשר בסלע וכו' רשב"ג וכו' אף הקדש פדייתו הוא משיכתו כמו שהבאתי בפנים וההרגש במה שצריך להתבונן בזה בהשקפה ראשונה הוא מאי אף הקדש דקאמר הא עיקר קרא ונתן הכסף וקם לו בהקדש הוא דכתיב והמעשר הוא דנלמד מהקדש לר"מ דס"ל ממון גבוה הוא ועל כרחך דהכי פירושא דלפי מה דשנינו בתוספתא דערכין בפ"ד גבי הקדש והובאה בש"ס דילן בפ"ק דקידושין דף כ"ט ומקצתה הובאה בש"ס הזה שם בסוף הלכה ו' רשות הגבוה בכסף וכו' משכו במנה ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתים נותן מאתים מ"ט ונתן הכסף וקם לו משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש שבהדיוט אם משכו קנאו וברשותו הוא דזל פדאו במאתים שנתן את המעות ולא הספיק למשכו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט ונתן הכסף וקם לו פדאו במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים מה שפדה פדה ואינו נותן אלא מנה ומפרש התם וקאמר ואמאי נימא הכי נמי לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש משום דאטו הדיוט לאו במי שפרע קאי ומכיון דהקדש לאו בר מי שפרע הוא אין להקדש אלא המנה שנתן ע"כ. והנה עינינו רואות דהת"ק דתוספתא דהכא גבי מעשר שני אינו מדמה מעשר שני להקדש לגמרי שהרי בין פדאו בסלע ולא הספיק למשכו עד שעמד בשתים ס"ל מה שפדה פדה ומדת הדין ביניהן וכלומר שאם זה רוצה לחזור בו מחמת שנתיקר צריך לקבל מי שפרע כדין ההדיוט ובין פדאו בשתים ולא הספיק למשכו עד שעמד בסלע ס"ל מה שפדה פדה ומדת הדין ביניהן שאם האחר רוצה לחזור בו מחמת שזל והוא לא משכו צריך לקבל מי שפרע ובהקדש הא קי"ל דאם פדאו בשתים ולא הספיק למשכו עד שעמד באחת נותן הוא השתים ואין למדת הדין כלל וכלל ביניהן ומדחזינן להת"ק דהתוס' דבפדאו ולא משכו עד שנתייקר או שהוזל אינו מדמה מעשר שני להקדש לגמרי א"כ הוא הדין בגוונא דאיפכא היכא דמשכו ולא פדאו עד שנתייקר או שהוזל אינו מדמה דין מעשר שני להקדש לגמרי דהיכא דמשכו באחת ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים דבהקדש צריך הוא ליתן שתים ובמעשר שני אינו צריך ליתן אלא אחת כשער שעת המשיכה דלענין זה מעשר יש לו דין הדיוט אלא שאם זה נותן לו עכשיו האחת אין השני יכול לחזור בו מחמת שנתיקר דלענין זה דין המעשר כדין הקדש דמיד שנותן לו המעות קונה אותו כך הוא סברת הת"ק ורשב"ג פליג עליה וס"ל דדין מעשר שני הואיל וממון גבוה הוא שוה לגמרי לדין הקדש וזהו שאמר רשב"ג אף הקדש פדייתו הוא משיכתו כלומר לא כמו שאתה סובר דאין דין מעשר שוה להקדש לגמרי אלא אף הקדש הוא כמו המעשר וא"כ ממילא המעשר הוא ג"כ כהקדש ולעולם הפדייה והוא נתינת ממון זהו משיכתו אבל משיכה בלא נתינת ממון אין קונה כלום במעשר כמו בהקדש ובין בפדאו ולא משכו דינו כדין ההקדש כמו ששנינו בתוספתא דערכין ובין במשכו ולא פדאו דין המעשר כדין הקדש ולא קנאו כלל במשיכה בלבד הכי מפרש הש"ס להתוספתא דהכא ובהא הוא דפליגי ת"ק ורשב"ג והשתא שפיר קאמר מתני' דלא כרשב"ג דהא ממתני' משמע דמיהת בחד צד לא דמי מעשר להקדש והיינו היכא דמשכו ולא פדאו עד שנתיקר או שהוזל כדאיירי במתני' ואמרינן דשעת משיכה קונה לענין שא"צ לו ליתן אלא האחת כמו שהיה שוה בשעת משיכה כמו בגוונא דרישא והיכא שהוזל צריך ליתן לו שתים כשעת משיכה אלא שנותן לו הסלע אחת ממע"ש והאחת מן החולין וזהו כדברי הת"ק דהתוספתא דס"ל דלא דמי מעשר להקדש בכל גווני אלא דכך הוא הדבר דבגוונא דמיירי התנא דהמתני' במשכו ולא פדאו הדין בזה דלענין המקח קונה הוא כשעת משיכה ולענין החזרה אינו יכול זה לחזור בו כשנותן לו הסלע בלבד ואע"פ שעכשיו נתיקר דלהא דמי מעשר להקדש שבנתינת הכסף עכשיו קונה הוא ואין זה יכול לחזור בו ולא יכול זה לטעון הלא ממון גבוה הוא ואין המשיכה קונה בו וא"כ עכשיו אני חוזר בי דלאו טענה הוא דלענין זה דין מעשר כדין הקדש כדלעיל והיכא שפדאו ולא הספיק למשכו עד שנתיקר או הוזל הדין בו כדברי הת"ק דהתוספתא דלעולם מה שפדה פדה אלא דמדת הדין ביניהן ובזה נמי לא דמי מעשר להקדש כ"א בחד צד וכדלעיל ומודה תנא דמתני' להת"ק דהתוספתא אלא דלא איירי ביה וכן מודה הת"ק דהתוספתא להתנא דמתני' אלא דלא איירי ביה ומה שהשמיט התנא דמתני' פירש הת"ק דהתוספתא וזה הכל דלא כרשב"ג דאלו לדידיה לעולם משיכתו של מע"ש הוא פדיונו וכלומר בפדיון ובנתינת המעות הדבר תלוי בלבד ולעולם בין משכו ולא פדאו עד שנתייקר או שהוזל ובין פדאו ולא משכו עד שנתייקר או שהוזל הכל הולך אחר זמן נתינת המעות לרשב"ג כמו בהקדש והאי מילתא דייקינן מדברי רשב"ג דאמר אף הקדש וכו' כדלעיל זהו פי' התוספתא ופי' דברי הש"ס ומעתה בנקל יתבארו לך כל דברי הרמב"ם מהלכה ו' עד סוף הלכה ח' דביאר גוונא דמתני' לפי שיטתו וגוונא דהת"ק דהתוספתא דזה מודה לזה וזה מודה לזה כדאמרן ומ"ש בגוונא דרישא דמתני' ה"ז מפריש עליהן סלע בלבד שנאמר ונתן הכסף וקם לו בנתינת הכסף קונה אינו סותר למה שאמר בתחילה דמשיכתו קונה המקח אלא ר"ל בזה בנתינת הכסף קונה הוא עכשיו ואין המוכר יכול לחזור בו אע"פ שנתייקר ולא תקשי תיפוק ליה דאינו יכול לחזור בו דהא אמרת משיכה קונה בו הא ליתא דכבר אמרנו דהמעשר דומה להקדש בחד צד ובחד צד אינו דומה להקדש וא"כ כל זמן שזה אינו נותן לו הסלע ודאי דיכול זה לחזור בו דאין המשיכה קונה במעשר אלא לענין שיווי המקח של שעת המשיכה וזה צריך ליתן לו עכשיו וכשנותן לו אז אינו יכול לחזור בו וזה דהשמיענו בדבריו לסברתו דאינו דומה המעשר להקדש בכל צדדיו ובחד צד דומה לו בכל הני גווני ר"ל משכו ולא פדאו פדאו ולא משכו כמו שנתבאר זהו שיטת הרמב"ם וממילא אזדי להו כל קושיות הראב"ד דעיקר הקושיא מההיא דקאמר הכא מתני' דלא כרשב"ג אדרבה משם ראיה לדברי הרמב"ם לשיטתו ולסברתו ומכאן הוא דלמד לומר כן דאין המעשר דומה להקדש בכל צדדיו וזהו כהת"ק דהתוספתא וכתנא דמתני' ופשיטא דהלכה לה הקושיא הראשונה שלו שהקשה שהרי לא נתן לו הכסף ובמשיכתו הוא קונה כדי שלא יהא הדיוט חמור מהקדש ור"ל בזה דמה שמצינו דהמשיכה קונה בו היינו שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש וכדאמרי' בקידושין גבי הקדש וזהו לשיטתו דמדמה מעשר להקדש לגמרי וזהו שיטת רשב"ג בהתוספתא אבל הרמב"ם פסק כת"ק דהתוספתא ולא כרשב"ג ומה ששינה הרמב"ם שלא לפרש המתני' כפשטה במעשר עצמו כ"א בלוקח פירות בכסף מעשר זה כבר נתבאר למעלה דאי כמשמעה וכפירושם בדרך חילול א"כ כבר מחולל ועומד הוא ומה לנו אם נתייקר או הוזל אח"כ וזה הכל מטעם אחד והכל אל מקום אחד הולך דלא דמי מעשר להקדש לכל מילי ומש"ה נמי כתב בפ"ז מהלכ' ערכין גבי דיני פדיון הקדש דהקדש שוה מאה דינר שעבר וחללו על שוה פרוטה מחולל הוא ויצא לחולין ומד"ס הוא שהוא צריך חקירת דמים וחייב להשלים את דמיו כמ"ש שם בהל"ח וגבי פדיון מעשר בפ"ד ממע"ש בהי"ח כתב כשפודין מע"ש פודין אותו בשויו וכו' ואם עבר וחילל שוה מנה על שוה פרוטה ה"ז מחולל ולא כתב וצריך לעשות דמים מפני שהדבר כך הוא שכל מה שאמרו מדבריהם בהקדש הן בענין הזה הן בענין מה שאמרו לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש שהוא ג"כ מדבריהם לא החמירו זה כלל במעשר דוק ותשכח שכך הוא דלא דמי מעשר להקדש אף למאי דקי"ל כר"מ דממון גבוה הוא ומה לנו להוסיף עוד בראיות די בזה ובמה שנתבאר דמוכרח הוא מהת"ק דתוספתא דהכא במעשר ומהתוספתא דערכין גבי הקדש וא"א לומר דהת"ק דהתוספתא דהכא כר"י ס"ל דממון הדיוט הוא דא"כ מאי האי דקאמר מה שפדה פדה וזה א"צ לפנים ובזה נתבאר הכל ואין אנו צריכין לדברי הכ"מ ולתירוצו דלאו דדייקי הן דמ"ש בפי' הש"ס מתני' דלא כרשב"ג משום דקאמר בין להקל ובין להחמיר ומתני' לא קתני אלא להקל זה בלתי מובן דאי הכי פליגא המתני' עם הת"ק דהתוספתא דקאמר בגוונא דפדאו וכו' בין להקל ובין להחמיר והרי הרמב"ם פסק כשניהן כמבואר בדבריו ואין להאריך בזה כלל וכלל וכן בעניין שרצה ליתן טעם למה ששינה הרמב"ם בענין משמעות המשנה מההיא דפ"ב דקידושין פשיטא ופשיטא שאין מקום לדבר זה וכבר השיב ע"ז התוי"ט ולפי שיטתינו נאמר ג"כ כעין זה דבאמת הוה מצי לשנויי הכי דלעולם מתני' ר"מ הוא אלא דלא דמי מעשר להקדש בכל צדדיו אע"פ שהוא ממון גבוה וכמו שנתבאר אלא דבלאו הכי המסקנא התם כר"מ הואיל וסתם לן התנא בבחירתא כוותיה ואין להאריך יותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:4:5:1)

**מה פליגין בשהפליגו דעתן לעניינות אחרים וכו'.** משמע מהכא דבעסוקין באותו ענין מודה ר' יהודה אבל בבבלי פ"ק דקידושין דף ו' קאמר הלכה כר' יוסי והוא שעסוקין באותו ענין א"כ ר' יהודה פליג אף בזה ושאר כל הסוגיא בהיוצא ממנה ומה דאיכא נ"מ בין שיטתא דהאי תלמודא ובין שיטת הש"ס הבבלי נתבאר הכל במקומו בגיטין שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:5:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:5:1:1)

**המניח איסר של מע"ש אוכל עליו אחד עשר איסר וא' ממאה באיסר.** גם זאת המשנה היא מן הקשות שבסדר הזה ואין לנו אלא כפי' הרמב"ם במשנה ובחבורו פ"ח ממע"ש בהלכה יג כמו שיתבאר לקמן דמה שפי' הר"ש על פי מה שראה בהסוגיא דמייתי להא דר"א הנאמן על השני נאמן על הראשון ולפיכך פירש להמשנה בחבר שראה לעם הארץ שחלל מע"ש של איסר איירי ומסתמא כמו כן הפריש מעשר ראשון וכו' והביאו התו"ט ע"ש ואומר אני דאף מי שלא ראה בפ"ד דדמאי ששם הוא המקום לכל הענין הזה והכא אגב הוא דמייתי לה כדרך הש"ס וכמו שבארתי בפנים ומי שלא ידע זה סובר דהאי ענינא דר"א וכו' אמתני' דידן קאי ואיך שיהיה מה מאוד קשה לנו פי' הר"ש הזה יותר ויותר ממה שפי' בכל מקום להירושלמי שמביא מקצת הסוגיא ובדילוג ועפ"ז מפרש המשנה לדינא ולמסקנא ואינו כן כמו שתמצא זה ממש בכל הסדר הזה כולו וכאן היאך נמצא ידינו ורגלינו בבה"מ ולפי פירושו וחשבונו מכמה וכמה תמיהות הרבה שיש להפליא על פירושו מלבד מה שהקשה הרא"ש עליו כמו שתראה לקמן מוסיף אני בקושיות חדא דהא בספרים שלפנינו כתוב בית שמאי כר' אליעזר ואלו לפירושו ב"ש לאו כר"א דהא אינו נאמן על הראשון קסברי כמה שכתב לפי חשבונו אף דנאמר דלא היה לפניו הגי' ב"ש כר"א אלא מתני' כר"א והיה סבר דעל מתני' דידן קאי והת"ק ס"ל כר"א וכמה שעשה החשבון על דברי הת"ק אחד עשר איסר וא' ממאה באיסר דהנאמן על השני נאמן על הראשון אכתי היאך יפרש להא דר' יוסי דקאמר ד"ה הוא וכו' אף זה נאכל משם שני ופטור מן הראשון ואם פטור הוא מראשון מאי האי דקאמר הת"ק י"א איסר וא' ממאה באיסר ואף שנאמר דלא סמיך אהא דר' יוסי מכיון דר' חנניה מסיק דר"א הוא מ"מ יש לנו מן ההכרח לפרש ולידע מאי האי דקאמר ר' יוסי ד"ה הוא ומאי האי דקאמר עשו אותה כתוספת בכורים ומה שייך זה הדמיון לתוספת בכורים לפי פירושו ועוד דאף אם נניח לזה מאי האי דקאמרי ב"ש וב"ה לפי פירושו דפירוש ב"ש אומרים הכל עשרה כלומר נאמן עלהשני ואינו נאמן על הראשון וב"ה אומרים בודאי אחד עשר כלומר כשראה שהפריש מעשר שני מפירות שהן ודאי טבל אוכל עליו אחד עשר כדאמרן אבל בפירות דמאי אם ראהו עושה כן אין אוכל אלא עשרה ואינו נאמן על הראשון עכ"ל. ומי יתן לערוך זה ולהבינו אם ב"ש וב"ה תרוייהו ס"ל דבדמאי דקילא ליה אינו נאמן על הראשון ובודאי הוא דפליגי לב"ש אינו נאמן על הראשון ולב"ה הואיל דחמירא ליה נאמן על הראשון זהו ע"כ צריך שתאמר לפי פירושו שכתב בדברי ב"ה אוכל עליו אחד עשר כדאמרן שהרי אין אתהמוצא י"א איסר אא"כ תצרף ותוסיף אחד על העשרה ואותו האחד הוא ממעשר הראשון דאמרינן שהפריש עליו כדפי' לעיל וא"כ הא דפליגי ר"א וחכמים בתוספתא בפ"ג כמו שהבאתי בפנים דר"א אומר הנאמן על השני נאמן על הראשון וחכמים אומרים אינו נאמן על הראשון ופלוגתייהו בודאי הוא וזה ברור כדמייתי האי תלמודא להא לעיל בפ"ח דפאה ובפ"ד דדמאי על הודאי והשתא לחכמים דהלכתא כוותייהו כב"ש מוקמית לה ולא כב"ה אתמהה וקושיא זו ליתי נגר בר נגר דיפרקינה ומלבד דלא שייך כאן כלל בחבר שראה לעם הארץ וכו' כמו שהקשה הרא"ש בזה. הנה התוי"ט נתרעם על הכ"מ מפני מה לא הביא קושית הרא"ש על פי' הר"ש אפשר היה לו תירוץ וכו' והנני מביאה לפניך וגם מה שהקשה על פי' הרמב"ם ואף שעכשיו נתפשט פי' הרא"ש בדפוסים החדשים והנה הוא בהגהת פי' הר"ש מעתיק אני דבריו כדי שיהא הכל לעין הרואה וז"ל אחר שהביא פי' הר"ש כתב ולבי מגמגם כיון דתיקן עם הארץ זה קצת מפירותיו ולכך אנו מאמינים לו שקצת פירותיו מתוקנים א"כ אותו הכרי שעירב בו אלו הפירות המתוקנים יהיה כולו בחזקת מתוקן דמה הרויח בתיקון אלו הפירות המעוטים וחוזר ומערבם עם הטבל אם לא שנאמר שדעתו היה לתקן ממקום אחר עליו אם היה אוכלו ועוד קשה לי מה שייך להזכיר ודאי ודמאי בפירות של עם הארץ כי מה שעשה לוקח מעם הארץ חבירו אינו מתוקן וכיון שראהו מחלל מעשר שני על כרחו משלו הפרישו א"כ ודאי הוא והרמב"ם ז"ל פירש המניח איסר של מע"ש וכו' עד ועשיריתו הוא פחות משוה פרוטה וקשה לי על פי' זה דהיאך מזלזלין בו להוציא לכתחלה לחולין פחות משוה פרוטה והא אמרינן בפ' הזהב אמר חזקיה מע"ש שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחוללין על מעות הראשונות לפי שא"א לאדם לצמצם מעותיו ועוד דמע"ש אין מוסיפין חומש בפדיונו אלא בפדיון ראשון וכשמתחלל איסר זה א"צ להוסיף חומש ועוד דבירושלמי מביא על משנה זו דר"א היא דאמר הנאמן על השני נאמן על הראשון (ויש שם ט"ס בהעתקת דברי הרא"ש) ומוכח דלא כפי' זה המאיר לעולם יאיר עינינו במאור תורתו עכ"ל הרא"ש ז"ל. והנה קושיתו שהקשה מה שייך בפירות עם הארץ ודאי ודמאי זה היה קשה לי מעולם ומלבד הקושיות שהקשיתי לעיל אף למאי דהוה סבור דהאי ענינא דר"א וכו' על האי מתני' קאי אבל בר מן כל דין ומן כל דין האי דר"א לאו אמתני' דהכא קאי אלא לעיל על הברייתא דדמאי קאי וכמו שזה הענין כולו כתוב שם וכמו שבארתי בפנים ואגב דאיירי בדמאי הכא מייתי לה הש"ס כי כן דרך מסדרי הש"ס הזה הלא תראה לעיל בה"ז דקאמר מתני' דר' הוא וכו' וזהו ודאי לא קאי אמתני' דהכא אלא על המתני' דרפ"ו דגיטין כמו דאיתא כל הסוגיא שם ואגב מייתי לה הכא כדפרישית לעיל וכן בהא דגריס לעיל בהלכה ד' על המתני' מערימין וכו' מה אנן קיימין אם בגדולה זכת בסימנין וכו' על דעתין דרבנן דתמן ניחא וכו' ותראה זה בפ' הניזקין בהלכה ט' דמתחיל הש"ס באמצע הענין וגריס על דעתיה דרבנן דתמן ניחא וכו' ולא גריס כלל להקושיא וזה קאי הכל על מתני' דהכא ולא שייך כלל אהא דלעיל שם אלא דסמיך שהיו יודעין מה דתנו בבה"מ במעשר שני ואגב מייתי לה בגיטין משום מתני' דהפעוטות וכו' כדאיתא התם וזה תמצא למאות ולאלפים בהש"ס הזה וממש הוא בכל דף ודף והמפרש ולומד הש"ס הזה ומעיין בו על הסדר ולא בדרך דילוג פשוט הוא לו זה וכיוצא בו כביעתא בכותחא וכן האי ענינא דר"א וכו' דמייתי הכא אגב הוא דמייתי לה ועיקרה לא שייך אלא בפ"ד דדמאי דהתם על הברייתא האומר מע"ש זה פדוי הוא וכו' הוא דאיתמר ומעתה נתרועע היסוד ונפל הבנין של פי' הר"ש שבנה ע"פ הירושלמי הזה דלא איתמר כלל וכלל על האי מתני' דידן. וכן הא דשמואל בגמרא דאמר לא מצייא תנייה וכו' לאו אהאי מתני' שייכא אלא על התוספתא דדמאי והובאה לעיל בפ"ז דדמאי על המתני' היו לפניו שתי כלכלות של טבל וכו' ומביא הברייתא התם ותני עלה וכו' כמו שזכרתי בפנים וגם בכאן ביקש הר"ש חשבונות רבים וכן בדמאי שם והעיקר כדפרישית התם להא דשמואל ע"ש ותמצא מבואר ואין אנו צריכין להאריך כאן בזה. נשאר עלינו לבאר לפי' הרמב"ם שהוא העיקר כמו שהבאתי במתני' לפירושו וקצת תקנתו בפנים בענין שינוי האחד עשר לת"ק ובין הי"א כדברי ב"ה ומה שהקשה הרא"ש על פי' הרמב"ם כבר מבואר הוא בדברי הכ"מ במה שתירץ לב' קושיות הראשונות ומה שכתב ולשלישית שהקשה מהירושלמי הנה הר"ש פי' משנה זו על פי' הירושלמי והקשה עליו הרא"ש והר"ש עצמו נתקשה בפי' הירושלמי ואליהו עתיד לפרשו. וכתב התוי"ט על זה לא על הירושלמי הזה שבפירושו הזה אלא אח"כ הביא ירושלמי שמדבר מזה הענין ומחדש בו דברים על זה הירושלמי הוא שנתקשה הר"ש ואנכי לא ידעתי איך יפרשהו הרמב"ם ג"כ והקרוב אלי שהוא קושית הרא"ש ג"כ עכ"ל בזה והנה האמת שמה שנתקשה הר"ש בההיא דשמואל הוא שנתקשה ככתוב בדבריו וההיא דר"א הוא וכו' לא נתקשה בו אלא פי' לפי תומו ולפי דעתו שהיה סבור דאהאי מתני' קאי וכבר גלוי לפניך שלא קשה כלום לא ההיא דשמואל ולא ההיא דר"א הוא וכו' אין זה כפירושו של הר"ש דלא שייכי הני תרווייהו למתני' דהכא אלא אגב הובאו אבל הם במחילת כבוד תורתם לא ראו ולא חפשו אחר מקומם ואף שבענין האי דשמואל ציין הר"ש בדמאי אבל גם שם לא כוונו במילתיה דשמואל וכאן היה סבור דהא דשמואל מילתא אחריתא מההיא דשמואל בדמאי וטרח לפרש ולא העלה כלום והאמת הוא כי מילתא חדא הוא ומקומה בדמאי והכא אגב הוא דנסבה וכמו שנתבאר ומעתה הרי לפניך דברי הרמב"ם ופירושו גלוים לכל המה ומבוארים דבריו בחבורו שפסק כב"ה בלי שום קושיא מאלו שנזכרו. ומה שהשיג הראב"ד שם על מה שביאר דבודאי לא יצא לחולין עד שישאר ממנו פחות משוה פרוטה אחר שמוסיפין את החומש כגון שנשאר ממנו פחות מארבעה חומשי שוה פרוטה וכתב על זה שזה שיבוש שראוי להיות שנשאר ממנו ארבעה חומשי פרוטה ולכאורה אינם מובנים דברי הראב"ד שאם נשאר ארבעה חומשי פרוטה א"כ עם חומשו שהוא מלבר הוא שוה פרוטה אבל דבריו כך המה מובנים שדעתו כדעת הרא"ש שהבאתי לעיל שהקשה הרי אמר חזקיה וכו' וכך הם דברי הראב"ד ולמה כתב שנשאר פחות מד' חומשי פרוטה והלא אפי' נשאר ד' חומשי פרוטה אין מזלזלין בו שיצא לחולין אבל כבר מתורצת קושיא זו ג"כ כדלעיל. ודע דהא דשינה כאן הרמב"ם מל' המשנה וכתב המניח דינר של מעשר וכו' טעמו משום דאיכא פלוגתא דתנאי בפ"ק דקידושין דף יב דחד ס"ל האיסר הוא שמנה פרוטות וחד ס"ל ששה פרוטות וא"כ מתני' כהאי תנא דשמנה פרוטות הוא האיסר והוא ז"ל רצה לבאר דבריו אליבא דכ"ע ולמ"ד ששה פרוטות הוא האיסר לא מתפרש לפיכך נקט בלשונו המניח דינר ובזה הכל ניחא בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:5:2:1)

**תני ר' חייה שני איסרין פונדיון.** כלומר משום דהך דר' חייה גריס לה ג"כ בהא תלמודא בפ"ק דקידושין בה"א ופליגי נמי התם דאיכא חד תנא דס"ל האיסר ששה פרוטות ופליגי אמוראי התם בטעמא ובפירושא במאי דפליגי תנאי דחד ס"ל נחשא באתריה קיים כספא זליל כספא יקיר כלומר הפרוטות נחשת לעולם במקומן הן עומדין אלא האיסר של כסף לפעמים הוא בזול שהוא ל"ב בדינר ואז האיסר ששה פרוטות לפי החשבון הדינר שהוא לעולם קצ"ב פרוטות וכשהוא ביוקר יש כ"ד איסרין בדינר והוי האיסר שמונה פרוטות וחד ס"ל איפכא דכספא באתריה קיים נחשא יקיר נחשא זליל והשתא להאי מ"ד דכספא באתריה קאי הפונדיון הוא לעולם שני איסרין ולאידך לא דפעמים האיסר בזול ויש בפונדיון יותר משנים וסתמא דמתני' כהאי דתני ר' חייה להכי מייתי לה וכדמסיים ר' יוסי מתני' אמרה כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:5:3:1)

**שמואל אמר לא מציא תנייה וכו'.** אם היינו מפרשים להאי דשמואל על המתני' אפשר היה לומר דמדקדק על דברי הת"ק אחד עשר איסר וא' ממאה באיסר והיה סבור דבחדא מחתא הוא דהוין אם ירצה אוכל אחד מעשרה באיסר ואם ירצה אוכל אחד ממאה באיסר ועל זה היה מתמה שמואל ואמר לא מצי תנייה דהיאך אפשר למיתני כי האי דהא קשיא אם יטול אחד מעשרה למה לא יטול אחד ממאה וכן עוד אם הרבה תאנים באיסר עד אלף אם יטול אחד ממאה למה לא יטול א' מאלף וכן אם יסב חד לאלף וכו' אלא דלפ"ז דלישנא דצריך לאו דדייקא הוא והאמת יורה דרכו דאין אנחנו צריכין להכנס בשום דוחק דהאי דשמואל לא שייכא כלל להכא אלא אתוספתא דדמאי דהובאה בפ"ז דדמאי איתמר להא דשמואל והכא אגב הוא דמייתי לה כמבואר בפנים וזכרתי מזה לעיל בד"ה המניח איסר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:5:4:1)

**בית שמאי כר"א וכו'.** כבר ביארתי זה לעיל בד"ה המניח איסר דלפי הך גי' ב"ש כר"א א"כ אב"ש דתוספתא קאי דס"ל כהאי ברייתא דפ"ד דדמאי כמו שפירשתי בפנים ולפי' הגי' מתני' כר"א דכך צ"ל שהיה גירסת הר"ש כמבואר לעיל שם א"כ יותר פשוט הוא דקאי על האי ברייתא דדמאי דכך הוא כל הענין שם מלה במלה וסוף כל דבר דלא שייך כל זה להמתני' דהכא ולא כמו שרצה הר"ש לפרש ואין לנו לכפול בדברים. בשכבר נתבאר לעיל בהמתני' הכל בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:6:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:6:1:1)

**כל המעות הנמצאים.** כתב הר"ב בכל מקום בין ברגל בין בשאר ימות השנה ובירושלים בשאר ימות השנה חוץ מרגל ובחנם כתב כן דבכל מקום לא איצטריך לן להשמיענו אלא מפני שראה בדברי הרא"ש שכתב בכל מקום ובירושלים בשאר ימות השנה וכו' והיה סבור שהן ב' חלוקות ולא היא אלא דה"ק דלאו דוקא בהר הבית אלא אפי' בכל מקום ובירושלים ודוקא בשאר ימות השנה אבל לא ברגל וכדתנן בפ"ז דשקלים דבשעת הרגל בירושלים הן מעשר ובהר הבית לעולם חולין וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ו ממע"ש הלכה ט' מעות הנמצאות בירושלים אפי' דינרי זהב עם הכסף וכו' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:6:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:6:5:1)

**דתני מאתים ומצא מנה וכו'.** הכא דחי לה לגמרי להאי שינויא דשאני גוזלות שעשויות לפרוח מכח האי ברייתא דר' חלפתא דהוא הדבר בגוזלין הוא הדבר בביצים וא"כ ליתא להאי שינויא כלל אבל בבבלי פ"ק דביצה דף יו"ד דמדייק ג"כ לימא מתני' רבי הוא ולא רבנן ומשני ג"כ שאני גוזלות וכו' לא דחי להאי שינויא אלא דמדייק למה לר' יוחנן ולר"א לתרוויהו לשנויי הכי הא איתמר עלה דחד מינייהו קאמר מחלוקת בכיס אמד אבל בשני כיסין ד"ה מנה מונח מנה מוטל וא"כ מתני' שפיר אתייא אפי' כרבנן דהא גוזלות כשני כיסין הן ומתרץ רב אשי דבגוזלות מקושרין וכיסין מקושרין עסקינן והלכך אפי' להאי מ"ד דאמר דבשני כיסין ד"ה מנה מונח מנה מוטל איצטריך להאי שינויא דטעמייהו דרבנן דגוזלות עשוין לדדות ומנתחי אהדדי אפי' מקושרין הן וכיסין לא מנתחי אהדדי וטעמא דהש"ס הבבלי דלא מדחי להאי שינויא משום דלא ס"ל להא דר' חלפתא דאף בביצים הדין כן דלשמא נולדו בי"ט לא חיישינן דהא אמרינן התם לעיל בדף זיי"ן בדק בקינה של תרנגולין מעי"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת וכו'. שמעינן מיהת מסוגיא דהתם בהאי פלוגתא דר' ורבנן דבכיסין שאינן מקושרין לכ"ע אמרינן מנה מונח מנה מוטל וזהו כדרב אשי ולמ"ד בכיס אחד מחלוקת וכו' ולפ"ז קשיא על מה שפסק הרמב"ם בדין משנתינו דבמאתים ומצא מנה אפי' הן בשני כיסין הכל חולין כדכתב ליה כפ"ו ממע"ש בהלכה ג' והראב"ד השיג ע"ז מטעם דהא בסתמא דמתני' תנינן הכל מעשר כמו שכתב המשנה אמרה הכל מעשר ומה שרצה הכ"מ לתרץ דפסק כרבנן דברייתא ואע"ג דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משום דבפ"ק. דביצה טרחי אמוראי לאוקמי מתני' כחכמים משמע דסברי דהכי הלכתא ולא כסתם ותירוץ זה אינו עולה יפה לפי מ"ש הרמב"ם סתם ואפי' הן בשני כיסין הכל חולין דאי מהאי סוגיא דפ"ק דביצה הא משמע מהתם לרב אשי דבשני כיסין סתם ואינם מקושרים אמרינן אפי' לרבנן דמנה מונח מנה מוטל ואף דנאמר דלא אמר רב אשי להא אלא להאי מ"ד דקאמר דבשני כיסין לא פליגי וכדלעיל אבל לאידך דקאמר מחלוקת בשני כיסין וכו'. א"כ לא איצטריך להא דרב אשי ואף בשני כיסין שאינן מקושרין קסברי רבנן דהכל חולין מ"מ קשיא דמאין לו להרמב"ם להכריע כהאי מ"ד הא אמרינן התם ר' יוחנן ור"א חד מינייהו קאמר הכי וא"כ לא מסיימי ואפשר דר' יוחנן הוא דקאמר דבכיס אחד מתלוקת אבל בשני כיסין ד"ה מנה מונח מנה מוטל והדרינן להקושיא מ"ט פסק הרמב"ם דאפי' בשני כיסין ומשמע שאינן מקושרין דהכל חולין ועוד הא בהדיא קאמר הכא דהורי ר' בא בר זבדא במע"ש כהדא דרבי והשתא מנא ליה לפסוק הלכה נגד הכרעת הש"ס דהכא במה שאינו מבואר בהדיא בש"ס דילן להלכתא אבל האמת הוא דלא מההיא דפ"ק דביצה למד לומר כן אלא משום דנשנה בהש"ס דילן בפ"ק דפסחים גבי פיסקי הלכות כהך ברייתא ולא כסתמא דמתני' דהכא כדגרסינן שם בדף ז' הניח תשעה ומצא עשר פלוגתא דר' ורבנן דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומע"ש מעורבין זה בזה דברי רבי וחכמים אומרים הכל חולין הניח עשר ומצא תשע היינו סיפא דתני הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח מנה מוטל דברי ר' וחכמים אומרים הכל חולין והשתא מדגריס הכא כהברייתא ומדמה דין ככרות לדין דמע"ש א"כ אף בשני כיסין שאינן מקושרין קסברי רבנן הכל חולין דסתם ככרות אינן מקושרות והתוס' שם בד"ה הניח עשר וכו' כתבו ומיירי שכל הככרות קשורים זה בזה וכו' ואין דעת הרמב"ם כן דכולא שמעתא דהתם משמע דמשום דתלינן בעכברים הוא וזהו טעמו של הרמב"ם דלא סמיך אסומא דמתני' ולא על פסקא דהכא והכריע כהאי מ"ד בביצה דבשני כיסין מחלוקת והל' כחכמים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:6:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:6:6:1)

**הרי שהיה מצטער על מעותיו של אביו וכו'.** הא דאמר ר' יוסי לא מסתברא וכו' לאו למימר דבאינו מצטער על כך ונראה לו בחלום ששם ושם הוא מעות מעשר של אביו דסומך על זה דהא ליתא דלעולם אין סומכין על דברי חלומות וגדולה מזו אמרו בגיטין דף נב גבי ר"מ דאחזו ליה בחלמא אני להרוס ואתה לבנות ואפ"ה לא אשגח ואמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא לפי שר' יונה הקשה מצטער ואת אומר הכין השיב לו אדרבה דלא מסתברא אלא איפכא דהואיל והוא מצטער וחושב לזה נראה לו כך בחלום ולקושטא דמילתא הרי שהיה מצטער דקתני בתוספתא לרבותא אמרו וכן צריך לפרש לדברי הרמב"ם שהביא להא בפ"ו ממע"ש בה"ו בין שארי דינים דהתוספתא שהביא שם וכתב אמרו לו בחלום מע"ש של אביך שאתה מבקש וכו' אינו מעשר שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וכלומר אע"פ שהיה מבקש לאותן המעות ונראה לו כך בחלום אינו כלום ושאר עניני פתרון חלומות הנשנו כאן מקצת מהן הובאו בבבלי פ' הרואה דף נז ובקצת שינוי הנוסחא וכולן הובאו במדרש רבה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:6:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4:6:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maaser%20Sheni/r/4:6:6:2)

סליק פירקא בס"ד