## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot Chapter 1

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:1:1:1)

**כלל אמרו במעשרות.** כתיב עשר תעשר וכו' אית דבעי מישמעינה מן הדא עשר תעשר כלל וכו'. ונראה דהב"מ בין הני דרשות דהני תנאי אי אמרינן דפירות בל האילן חייבין במעשרות מן התורה או דאינן חייבים אלא מדרבנן מלבד תירוש ויצהר דכתיבי בהדיא וכל מעשר דגן ותירוש ויצהר דלברייתא קמייתא דדריש מדכתיב תבואת זרעך וכתיב היוצא השדה הא כיצד וכו'. א"כ דומה לתבואת זרעך הוא דמרבינן ופרט לזרעוני גינה וכו' וכמבואר בפנים וכן לא מרבינן לשאר פירות האילן דכל לא דריש האי תנא ולדידיה צ"ל דהאי קרא וכל מעשר הארץ וגו' מפרי העץ וגו' לא משתעי אלא בתירוש ויצהר ומפרי העץ דריש דדוקא תירוש ויצהר ולא שאר פירות האילן ואין חיובן אלא מדרבנן. אבל לאידך תנא דאית בעי מימר וכו' דדריש וכל לרבות וכו' ופרי העץ דריש לרבות כל פרי העץ ומפרי העץ לא ממעט אלא חרובי שיטה וצלמונה וכו' וא"כ שאר כל פירות האילן חיובן מדאורייתא נינהו. ובזה יתבאר לנו כל הני שיטות דהש"ס דסתרי אהדדי. דבאיזה מקומות משמע דמעשר האילן מדרבנן כדאמרינן בפ' כיצד מברכין דף ל"ו וזכרתי מזה לעיל בריש פ"ה דשביעית ד"ה אילן שחנטו וכו' וכך נראה משארי מקומות בהש"ס ויש כמה וכמה מקומות בהש"ס דמבואר משם דמעשר האילן מדאורייתא וכמה שהביאו התוס' בר"ה דף י"ב ובבכורות דף נ"ד והן הן דברי הר"ש בכאן. וכתבו דבכל מקום דנראה דמדאורייתא קאמר אינם אלא כאסמכתא בעלמא וכך הוא דעת הראב"ד ז"ל בהשגות בפ"א מהלכות מעשרות בהלכה ט' ודעח הרמב"ם ז"ל שם וכן בפ"ב מהלכות תרומות בראשו דכל פירות האילן מדאורייתא נינהו מלבד בחרובין כמ"ש בפ"א ממעשרות שם ויתבאר מזה לקמן והשתא נימא כי היכי דלא תקשי לן הני סוגיות דהש"ס דסתרן אהדדי לדעת הרמב"ם דלא ס"ל כדעת האומרים דהיי קראי אסמכתא בעלמא נינהו. והא מ"מ חזינן במקום א' קאמר דמעשר האילן מדרבנן ובמקום א' אמרינן דמדאורייתא הויא אלא דכלל הדבר הוא דתליא בהאי פלוגתא דתנאי בהני ברייתות דמייתי הכא כמה שבארנו הנ"מ בינייהו. והשייך עוד לזה יתבאר בדבור דלקמן בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:1:3:1)

**יכול שאני מרבה חרובי שקמה וצלמונה וכו'.** דע דהרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות מעשר בהלכה ט' החרובין אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם לפי שאינן מאכל רוב אדם. וסתם דבריו כאן משום דכך משמע מגי' דש"ס דילן בר"ה דף ט"ו ע"ב על האי ברייתא דתוספתא דמייתי התם אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה אחר ט"ו בשבט מתעשר לשנה הבאה אמר ר' נחמיה בד"א באילן שעושה כעין שתי בריכות אבל אילן העושה בריכה אחת כגון דקלים וזיתים וחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה אמר ר' יוחנן נהגו העם בחרובין כר' נחמיה ואיתיביה ר"ל לר' יוחנן מדתנן ריש פ"ה דשביעית בנות שוח שביעית שלהן שנייה מפני שעושות לשלש שנים אשתיק אמר ר' אבא הכהן אמאי אשתיק לימא ליה אמינא לך אנא ר' נחמיה וכו' ולימא ליה כי אמינא לך מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דאורייתא אלא א"ר אבא הכהן תמיהני אם קבלה ר' יוחנן לתשובה זו וא"כ משמע דסתם חרובין המעשרות שלהן מדרבנן ואין חילוק בין חרובין לחרובין ומיהו מדייק הרמב"ם דחרובין דווקא הוא דאמרו ולא כדעת הראב"ד שם דאף לא שאר אילנות חוץ מתירוש ויצהר וכו' וכך הוא דעת התוס' שם ד"ה נהגו וכו' דאף דקלים וכל האילנות וכו' ומה דדייקו שם יתבארן לקמן מזה. אבל בפ"א מהלכ' מעשר שני שהביא הרמב"ם הדין דברייתא וכדפי' שם דהאי שחנטו פירותיו היינו שהגיעו לעונת המעשרות שלהן כל אחד ואחד לפי העונה דתנינן לקמן בפרקין. וביאר שם בדין דחרובין בהל' ג' שכתב והחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין להבא הואיל ומתעשרות מד"ס יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהן שאין ראוין למאכל רוב אדם. והן הן שמתעשרות מד"ס אבל שאר החרובין יראה לי שהן כשאר פירות האילן. ביאור דבריו שכתב יראה לי אע"ג דהכא קאמר בהדיא כן יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וכו' אלמא דלא ממעטינן אלא אלו מינים הגרועין בלבד טעמו משום דלכאורה המשמעות היא מהגמרא דילן דסתם חרובין קאמר כדלעיל אלא שהוא ז"ל ראה להכריע כהאי דהכא משום דלא איתמר בהדיא בגמרא דילן דאין חילוק בין חרובין לחרובין. ומה שהשיג הראב"ד ז"ל בפ"א ממעשר שני וכתב אין סברתו נכונה שלא חלקו בגמרא דר"ה אלא בין מעשר לשביעית אבל בין פירות לפירות לא חלקו ואם כדבריו מה ענין בנות שוח אצל חרובי שיטה וצלמונה שהן פסולת מינן. ור"ל דשם לא היה מתמה ר' אבא אלא על דמקשה ר"ל משביעית למעשר ואם כדברי הרמב"ם היה לו לתמוה מאי מקשה מבנות שוח לחרובין הגרועין. ודעת הרמב"ם ז"ל דסמיך גם בזה על האי תלמודא דהכי איתא לכל הא לעיל בריש פ"ה דשביעית דמייתי להאי תוספתא אילן שחנט קודם ט"ו בשבט וכו' א"ר יוחנן ונהגו בחרובין כר' נחמיה מותיב ר"ש בן לקיש קומי ר' יוחנן והא תנינן בנות שוח וכו' א"ר בון בר כהנא ותמיה אנא וכו' ויתיביניה אנא אמר חרובין ואת אמר בנות שוח וכו' ונשארה התמיה על קושית ר"ל כמו בגמרא דילן בר"ה וכדפרישית שם. והשתא מדחזינן דבירושלמי הגי' דתמה גם על הא דמדמה חרובין לבנות שוח ומפני שבנות שוח הן ממין תאנה החשוב ואלו חרובין דר' נחמיה ממין הגרוע הוא כדמסיק הכא דאלו בדוקא ממעטינן ואין חיובן במעשרות אלא מדבריהם ראה הרמב"ם לומר דהא דלא פריך הכי בגמרא דילן משום דחדא הוא דנקט והוא הדין דהוי מצי למיפרך כדפריך בירושלמי אלא דעדיפא מיניה פריך דמאי מדמית מידי דרבנן למידי דאורייתא וזהו שכתב נראה לי דדעתו היה נוטה לפרש סוגית הש"ס דילן בהא כעין הסוגיא דהכא ודשביעית ולא פליגי הסוגיות אהדדי. ובעיקר הדין שהכריע הוא ז"ל דכל פירות האילן חיובן מן התורה לבד אלו המינים הגרועים דחרובין. כבר מבואר מדברינו בדבור דלעיל דהאי אתייא אליבא דהאי תנא דאית בעי מימר וכו' דלדידיה הוא דאמרינן דכל שאר פירות האילן מן התורה הן וראה הוא ז"ל להכריע כהאי תנא דסתם ספרא הוא וכן בספרי וכך מצינו בכמה מקומות בש"ס לסתם מתניתין שהוא כן כדהביאו התוס' בבכורות שם ומה דמצינו באיזה מקומות בהש"ס בהיפך הן אליבא דהאי תנא בברייתא קמייתא דהכא כאשר נתבאר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:1:4:1)

**ירקות מניין איסי בן יהודא אומר המעשרות לירקות מדבריהן.** כך הביאו התוס' פ"ק דר"ה דף י"ב ד"ה תנא דרבנן. ובפנים הבאתי הגי' דספרא וספרי דת"ק פליג וס"ל לרבות ירקות מקרא והרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכ' תרומות בהלכה ו' פסק כאיסי שאין הירקות חייבות במעשר אלא מדבריהן לפי שנאמר תבואת זרעך. ופשוט הוא דטעמיה הואיל ובפשיטות אמרו בגמרא שם לירקות מאי נינהו מעשר ירק היינו מעשרות תנא דרבנן וקתני דאורייתא א"כ סתמא דהש"ס הכריע להלכה כאיסי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:1:5:1)

**הבקיר קמה וחזר וזכה בה ועבר והפריש וכו'.** כך הם דברי הרמב"ם בפ"ב מתרומות בהלכה י"ב כפי גי' הספרים אשר לפנינו ולהראב"ד היה לו גי' אחרת בדברי הרמב"ם ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:1:6:1)

**הזורע שדה הפקר חייב במעשרות.** כ"פ הרמב"ם שם בהלכה י"א וכר' זעירא ור' ייסא ולא כר' יונה. ומ"ש שם בדין ההפקר שפטור ואפי' הפקירו הגוי לו עיין לעיל בפ"ד דפאה בהל' ו' ד"ה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה שנתבאר מענין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:1:8:1)

**זו להוציא מדברי ר"ג דתנינן תמן וכו'.** עיין לקמן סוף פ"ד בהלכה ו' מה שיתבאר בזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:2:1:1)

**והזיתים משיכניסו שליש.** עיין לעיל פ"ד דשביעית בהלכה ז' בד"ה מהו שליש לוג מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:2:2:1)

**אם בישלה בתוך כדי מעת לעת וכו'.** כך כ' הרמב"ם ז"ל בפירושו וכן בחיבורו בפ"ב מהלכות מעשרות בהלכה ה' התאנים משיעשו רכים עד שיהו ראוים לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתן. וכדפרי' במתני' ובפ' יוצא דופן דף מ"ז אמרינן בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו ואמר רבה בר בר חנה משילבין ראשיהן. ונראה דס"ל להרמב"ם דלא פליגא הא דהכא אהא דהתם אלא דפרושי מפרשא טפי דהא אהאי סימנא משילבין ראשיהן איכא למיפרך וכי כל התאינים ראשיהן מלבינות כעין דפריך הכא אהא דקאמר משיאדימו פניהם. והלכך מפרש השיעור דנוכל לידע בכל התאנים וכיון דהשיעור הזה כולל בכל התאנים הוא לפיכך נקטה הוא ז"ל. ועוד יש לומר למאי דגריס התם בתר הא דלעיל ואיבעית אימא מהכא וגם נפשם בחלה בי. ולכאורה מאי מחדש האי לישנא בתרא אלא דנראה דפליגי בהא דלישנא קמא מפ' האי דהכא במתני' וכן האי דהתם דמשניכר הגדלות ממש ומפ' משיבחילו משכבר הלבין ראשיהם. והלישנא בתרא ס"ל דלא היא אלא משהתחילו להתגדל קאמר כד"א וגם נפשם בחלה בי שהתחילו לקוץ ולהתגדל לנגדי וא"כ אין השיעור כלל כדאמר בלישנא קמא אלא האי לישנא בתרא ס"ל כדאמר הכא דהשיעור הוא דמניח עד כ"ד שעות ולפיכך נקטה הרמב"ם ז"ל דאזלא כלישנא בתרא דהתם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:2:4:1)

**מכניסין במעי מלפפון וכו'.** ברייתא זו דרשב"א לא מצאתי' לא בתוס' ולא במקום אחר ונראה דדחויה מהלכתא היא וכדמקשי עלה אם אומר את כן נמצאת מכבד את הקרקע בשבת כדפרישית בל' הב' והוא העיקר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:2:5:1)

**רימון שניקרה בו אפי' פרידה אחת כולה חיבור למעשר.** כ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב בהלכה ה'. וגבי אשכול כ' שם דכל הרוח הוי חיבור וכרבנן דפשטו לו לר' חנינא ולא כר' יוסי בר' בון דאמר כל אותו הכרם. ומ"ש הכ"מ שם דמשמע דהא דאמרינן כל הרוח קאי גם לרמון. לא ידעתי מהיכן נלמד כן דמה דקאמר כל אותו המין אגפן קאי דמתחילה פשטו לו דלאו דווקא אותה הגפן בלבד אלא אפי' כל אותו המין של ענבים אם שחורות או לבנות חזרו ופשטו לו וכו' וגם דברי הרמב"ם משמע דדוקא בגפן הדין הוא כן דאם דעתו דדין הרמון כדין האשכול הוא לא היה לו לכתוב אלא כך וכן הוא הדין ברימון. וטעמא דמילתא לחלק בין גפן לרמון נראה דמשום דאין דרך לנטוע גפן אחת ועל הרוב נוטעין כרם כמו דמצינו בלשון המקרא דברוב המקומות כרם הוא דכתיב ומשום הכי נמי רצה ר' יוסי בר' בון לומר דכל הכרם כולו חיבור הוא לענין דין הזה אלא דרבנן דבי מדרשא לא ס"ל הכי ודי שנאמר דכל הרוח הוי חיבור אבל בשאר אילנות נוטעין אף לאילן פירות יחידי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:2:7:1)

**משיתמעך האוכל תחת ידיו.** כ"כ הרמב"ם שם בהלכה ה' ולא כר' יהודא בר פזי דקאמר משיכניסו מחצה משום דר' יונה בעי וכו' וכלומר דמההיא לא ילפינן די"ל לשון התורה לחוד ולשון המשנה לחוד. א"נ דר"ז דמפרש משיתמעך מפ' הוא ג"כ ללשון המקרא כענין זה שמיעכו ונתנו מורך בלבבינו וכד"א נמס כדונג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:2:10:1)

**מודים חכמים לר' יודה וכו'.** כ"כ הרמב"ם שם ושאר כל בעלי קליפות כגון האצטרובלין וכו' משיעשו קליפה התחתונה הסמוכה לאוכל דל"פ רבנן אדר"י אלא באגוזים ושקדים כמ"ש שם דהשקדים המתוקים שהן הן שחייבות במעשר שיעורן כמו האגוזים משתתפרש קליפתן החיצונה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:2:14:1)

**זיתים וענבים שלא הביאו שליש אף המשקין היוצאין מהן להכשיר אין מכשירין.** כלומר לא מבעיא שאין מקבלין טומאה דלא חשיבי משקה אלא אף להכשיר אין מכשירין. וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכ' טומאת אוכלין הלכה ה'. ובענין שכתב שם לעיל דשאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל. ופלפל הראב"ד ז"ל ע"ז ממתני' דטבול יום עיין מזה לקמן בפ"ב דחלה בהלכה ב' מה שיתבאר משם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:3:2:1)

**חזקיה אמר בשדה של קשואין ושל דלועין הוא מתניתא.** כ"פ הרמב"ם בפ"ב ממעשר בהלכה ד' ומשום דנראה דדברי ר' זעירא דהכא אינם אלא לדיחויא בעלמא דאפי' תימר בשדה ירק עצמו וכו' איכא למימר דעוד יש לו גבול וכו' אבל להלכתא דברי חזקיה הן עיקר דמתני' דהכא בדווקא קתני הקישואין וכו' מפני שאלו המינין ראוין לאכילה בקטנן ומתחלת יציאתן באו לעונת המעשרות ולפיכך לא כ' בהן שום שיעור כלל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:3:3:1)

**תפוחי מילי מילה בין גדולים בין קטנים חייבין.** כדפרישית דלאפוקי קטני קטנים קאמר אלא משיתחילו להתעגל ונראין כמילה מילה זו דאז הן ראוין לאכילה. וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה ה' התפוחים והאתרוגים משיתעגלו וכו'. ואע"ג דהכא קאמר דמאן דמפרש להמתני' דבתפוחים קטנים ממש קאמר במחלוקת היא שנויה וא"כ משמע דלהת"ק לעולם חייבים הן ואפי' עדיין לא נתעגלו והלכה כת"ק מ"מ ראה הוא ז"ל להכריע דמכיון דמאן דמפרש להמתני' דבתפוחי מילה מיירי מוקי לה כדברי הכל ואף לר"ש דהתוספתא הלכך ניחא לן טפי כהאי פירושא דרישא דמתני' כדברי הכל אתייא והיינו טעמא נמי דכתב אף באתרוגים כן משום דכיון דנקט להו הת"ק בחד בבא משמע דחדא דינא אית להו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:3:4:1)

**אתרוג הבוסר ר"ע אומר אינו פרי וחכמים אומרים פרי.** זו היא הגי' הנכונה וכדאמר לקמן בהדיא אתיא דר"ש וכו'. ומה שהובא בספרים בדברי התוס' בסוכה דף ל"א ע"ב בד"ה שיעור אתרוג קטן וכו' והועתק שם פלוגתייהו בהיפוך ט"ס הוא והני איתא נמי שם האי פלוגתא בדף ל"ו אתרוג הבוסר ר"ע פוסל וחכמים מכשירין ובעי רבה למימר נמי התם כדר' אילא דהכא דר"ע ור"ש אמרו דבר אחד ודחי לה אביי דילמא לא היא וכו'. וא"כ לא ר"ע סבר כר"ש ולא ר"ש סבר כר"ע והכא דדחי לה וקאמר מסתברא ר"ש יודי לר"ע וכו'. ה"ק דאף דקאמרת דמסתברא דר"ש מודה הוא לר"ע מ"מ ר"ע וודאי דלא מודה לר"ש ומשום הך קושיא הרי מנומר וכו' ולמסקנא דהתם אף ר"ש ס"ל כחכמים דמכשירין באתרוג הבוסר וכן פי' הרמב"ם בהלכות לולב בפ"ז דהבוסר כשר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:3:5:1)

**הורי ר' חנינא בצפורי כהדא דר' ישמעאל בר' יוסי.** והכי אמרינן ומי בפ"ק דחולין דף כ"ה הורי רבי חנינא בצפורי כדברי האומר זה וזה לפטור וכפי' התוס' שם דבין גדולים פטורין שהם מרים ביותר ובין קטנים פטורין מפני שלא נגמרו ודחו התם לפרש"י והכי מוכח בהדיא כאן וכדפירשו צפוראי ונראה דמה דאמר ר"ז במתוקים לא לחלוק לענין הדין הוא בא אלא כמוסיף וכלומר דאף במתוקים הורי כוותיה לענין שאין חייבים עד שתפרוש קליפתן החיצונה וכך היא דעת הרמב"ם לפרש דפסק בפ"ב ממעשר בהלכה ה' בתרווייהו כר' ישמעאל בר' יוסי המתוקים. משתתפרש קליפתן החיצונה והמרים פטורין לעולם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:3:5:2)

**עלו כבר נפטרו.** מה דפרישית לפי גי' הספרים שלפנינו הוא אבל מילת כבר לא שייכא לפי פי' זה ונראה דט"ס הוא וכצ"ל כבר נתחייבו דמשעה שנתפרשו כבר חלה עליהן חיוב מעשרות ואע"פ ששוב עלו אח"כ וכך נראה להגי' של הרמב"ם מדלא הביא דין זה דעלו אח"כ אלא סתם וכתב משתתפרש קליפתן החיצונה ומשום דשוב אין משגיחין אם עלו או לא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:2:1)

**היה מפקס ראשון וכו'.** תוספתא בפ"ק ולשון התוספתא כך הוא היה מפקס ראשון ראשון ומשלק ראשון ראשון כיון שגמר כל צרכו ה"ז חייב והיינו הך דנקט הכא דעד שלא יפקס וישלק כל צרכו לא נטבלו. והרמב"ם בפרק ג' ממעשר בהלכה ח' תפס לשון התוספתא. היה משפשף אחת אחת כיון שגמר כל צרכו נגמרה מלאכתן. ומפני שזה דרך קצרה הוא. ומ"ש שם לעיל בהלכה ד' בהכניס לבית קודם גמר מלאכתן שמשהתחיל לשפשף אחת נקבעו הכל למעשר. פשוט הוא דשאני התם שכבר הכניסן לבית אלא דהואיל ולא נגמרה מלאכתן מותר לאכול מהם עראי לפיכך משהתחיל לגמור מלאכתן נקבע הכל כדכתב שם בהדיא מאחר שנכנסו לבית וכו' וכאן בהלכה ח' מקודם שהכניסן לבית מיירי וזה נלמד בהדיא ממה דאמרינן בבבלי פ' השוכר את הפועלים דף פ"ח דמפרש להמתני' משיפקסו בבית והא דלא קתני עד שיפקסו הא קמ"ל משיפקסו מכי אתחולי פקוסייהו וא"כ בשדה עד שיגמרו לפקס כל צרכו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:2:2)

**אלא כיני אגדו צינוק גדול וכו'.** כך הוא בתוספתא וכ"כ הרמב"ם בפ"ג ממעשר הלכה י"ב וכדפרישית הרבותא בפנים וכן הדין היתה כלכלה אחת וכו'. כמו שהביא לזה שם בהלכה י"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:4:1)

**תני משיעמיד ערימה בראש גגו.** כ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממעשר בהלכה י"ב הפרד והצימוקין והחרובין משיעמוד ערימה בראש גגו. והיינו אפי' בראש גגו כדקאמר הכא ודרך החרובין לכנסן בראש הגג כדי שייבשו כל צרכן ולפ"ז הא דתנן לקמן בפ"ג במשנה ד' והחרובין עד שלא כנסן לראש הגג מוריד מהם לבהמה ופטור מפני שהוא מחזיר את המותר כלומר ואין זה אלא כמאכיל עראי וכ"כ הרמב"ם שם לדין זה בהלכה י"ח ולכאורה היה נראה דצ"ל דלאו דווקא לבהמה דה"ה לאדם מותר אכילת עראי שהרי עד שלא כנסן והעמיד ערימה בראש הגג עדיין לא נגמר מלאכתן. והא דנקט לבהמה משום דסתם חרובין למאכל בהמה עומדין וכדקאמר הכא לקמן בריש פ"ג לא תתיביני חרובין חרובין מאכל בהמ' הן ואין בני אדם אוכלין אותן כ"א ע"י הדחק. והא דפי' הר"ש בפ"ג שם דהא דנקט הבהמה כדמפרש בירושלמי לפי שאין דרך ת"ח לאכול בשוק הרואה שם יבין דלאו אהאי דינא דחרובין קאי וכדבעינן לפרש לקמן שם אלא היה נראה דטעמא הויא כדאמרן. מיהו אנן חזינן דבלאו הכי על כרחין לומר דהאי מתני' דפ"ג בדין דחרובין אחר שנגמר מלאכתן איירי והיינו שהעמיד ערימה בהשדה כדקאמר הכא בפשיטות דוודאי אם העמיד ערימה בשדה כבר נגמרה מלאכתן ודקתני בהאי ברייתא בראש גגו לרבותא קתני אלא שמדרך הוא לכנסן אח"כ לראש הגג כדי שייבשו כל צרכן והלכך עד שלא כנסן כולן לראש הגג מאכיל אותן לבהמה ודווקא לבהמה ולהכי צריך ע"כ לטעמא דמחזיר את המותר הוא וכדי שיהא נקרא מאכיל עראי. ומפני שחילוקי דינים אלו צריכין ביאר ולא ראינו מי שביאר לדין דמאכיל לבהמה ולדין דמחזיר את המותר לדעת הרמב"ם כל צרכן וכפי המוכרח ממסקנת הש"ס לכן אבאר לפניך כל הצורך לפי מה שדקדקנו מדברי הש"ס ומדבריו ז"ל לעמוד על דעתו הנכונה. ובזה יתבארו לך כל השייך לדינים הללו. בפ"ק דפאה תנן מאכיל לבהמה ולתיה ולעופות עד שימרח. ופשוט הוא דכאן באכילת קבע דבהמה קאמר דאלו באכילת עראי אפי' לאדם מותר כל זמן שלא נגמר מלאכתן למעשרות כדתנן לעיל בפרקין בהדיא איזהו גרנן למעשרות וכו' ולענין לאסור לאכילת עראי במוליך לשוק הוא ואחר שנגמר מלאכתן כדקתני וקודם לכן מותר באכילת עראי ואכילת בהמה אפי' בקבע נקרא דין עראי והיינו דווקא קודם שנגמר מלאכתן כדמיירי במתניתין דפאה ומינה דאחר שנגמר מלאכתן אסור להאכיל לבהמה עד שיעשר דהא עד שימרח קתני אלא דזה ג"כ דווקא אכילת קבע לבהמה הוא דאסור דהא בהכי מיירי המתני' דפאה דעד שימרח מותר ואתר שימרח אסור אבל באכילת עראי לבהמה מותר לעולם ולא תקשי דהא אמרינן אכילת קבע לבהמה נקרא עראי דהא ליתא דלא אמרינן הכי אלא היכא דאכילת עראי מותר לאדם בהא אמרינן דאז מותר אף באכילת קבע לבהמה דאכילת קבע שלה דין דאכילת עראי לאדם הוא דאמרינן אבל לא שיהא נקרא אכילת עראי ממש לעולם דזה לא נמצא בשום מקום דוודאי יש חילוק בין קבע לעראי אף באכילת בהמה אלא דכלל הדין כך הוא דכל מקום שמותר לאדם אכילת עראי מותר לבהמה אפי' בקבע דדין עראי יש לה וכל מקום שאסור לאדם אכילת עראי וכגון שנגמר מלאכתו למעשר והוא מוליך לשוק דאז הוא דווקא דאסור באכילת עראי בזה הוא דאסרו גם אכילת קבע לבהמה דדין עראי לאדם הוא אבל אכילת עראי לבהמה מותר. וכן אתה מוצא בדין הכניס להבית דקתני במתני' דלעיל דבמוליך לבית אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לבית וכדפרישית דמן התורה אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ושיכניסו דרך שער ועד שלא הכניס מותר לאדם באכילת עראי ואז מותר להאכיל לבהמה אפי' אכילת קבע דדין עראי לאדם הוא ומשהכנים להבית דנאסר אף באכילת עראי לאדם אז ג"כ נאסר אכילת קבע לבהמה אבל אכילת עראי מותר להאכיל לבהמה אף כשהכניסו להבית. ומזה נמשך לנו לידע עוד דיש לך דבר שהתירו אף באכילת קבע לבהמה ואחר שהכניסו להבית וג"כ מהאי טעמא גופא מפני שמותר הוא באכילת עראי לאדם וזהו כשהכניסו להבית קודם שנגמר מלאכתו למעשר דאז מותר באכילת עראי לאדם ולבהמה אף באכילת קבע וזה נלמד ממתניתא דר' אושעיא שהובא בריש פ' אין עומדין ובכמה מקומות מערים אדם כל תבואתו ומכניסה במוץ כלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר ובהאי גוונא נמי מותר לאדם באכילת עראי ולבהמה אף באכילת קבע וכדפירש"י ז"ל שם וכ"כ הרמב"ם בפ"ג שם בהלכה ד' הכניסן לבית קודם שתגמר מלאכתן ה"ז אוכל מהן עראי ובהלכה ו' הביא לדין דר' אושעיא לענין אכילת בהמה והיינו אפי' באכילת קבע לבהמה וכדאמרן. ומפני כך יש לתמוה על מה שכתב הכ"מ שם שהביא דברי רש"י וסיים ולפי מה שכתב רבינו לקמן בפ' זה מותר להאכיל לבהמה עראי מן הטבל משמע דגם בבהמה שייך אכילת קבע וצ"ע ולמאי ש תבאר לק"מ דדעת רש"י ג"כ הוא כמו שאמרו דודאי שייך ושייך אכילת קבע גם לבהמה ורש"י לא כתב אלא כך ומאכל בהמה עראי הוא ור"ל אכילת קבע של בהמה דין עראי הוא בכל מקום שזה מותר מותר גם זה וכל מקום שאסור אכילת עראי לאדם אסור באכילת קבע לבהמה אבל אכילת עראי לבהמה לעולם הוא מותר דוק ותשכח שכדברי כן הוא וזהו שכ' הרמב"ם שם בהלכה כ' וכשם שמותר לאכול עראי מפירות שלא נגמרה מלאכתן כך מותר להאכיל מהן לבהמה וכו' והיינו אף באכילת קבע ואם גמרו וכו' ולא יאכיל לבהמה וכו' אכילת קבע עד שיעשר ומותר להאכיל לבהמה עראי מן הטבל ואפי' בתוך הבית. וזהו כמו שנתבאר ונלמד מדיוקא דמתני' דפאה ומדינים דר' אושעיא וכ"ע מודים בזה. ונבא לדין דמחזיר את המותר דהר"ש ז"ל כ' בפשיטות בפ"ג גבי ההיא דחרובין דכל היכא דמותרו חוזר לא נטבל כדאמרי' בסוף פ' המביא עכ"ל ויש לתמוה ע"ז דלא אמרו התם כן אלא אליבא דר"א דלקמן בפ"ד במשנה ג' והכי אמרינן שם והלא מותרו חוזר ושמעינן ליה לר"א דאמר כל היכא דמותרו חוזר לא קבע דתנן הנוטל זיתים מן המעטן וכו' ואנן קיי"ל כת"ק דהתם וא"כ לענין אכילת אדם לא אמרינן דבמותרו חוזר לא נטבל. אלא דעיקרא דמילתא דלא אמרו הכי גבי חרובין אלא דווקא לענין מאכל בהמה והיכא דאכילת קבע שלה אסור ואין היתר אלא להאכילה עראי והיינו לאחר שנגמר מלאכתן וכפי הכלל שנתבאר דכל היכא דאסור לאדם אכילת עראי אז אסור להאכיל לבהמה אכילת קבע אבל אכילת עראי מותר וע"ז אמרו כשמחזיר את המותר ניכר הוא שאינו אלא אכילת עראי וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפירושו גבי חרובין בפ"ג שמחזיר את המותר לגג לייבש והוא ראי' שעראי מאכיל וכ"כ בהדיא בחיבורו בפ"ג בהלכה י"ח בדין זה מפני שהוא מחזיר את המותר לייבשו ונמצא מאכיל עראי. וזכינו מזה לפרש דהאי לבהמה דנקט גבי חרובין בדווקא הוא ומיירי בדווקא שכבר נגמר מלאכתן כגון שהעמיד ערימה בהשדה ושוב מכניסן לראש הגג כדי לייבש כל צרכן והלכך דווקא לבהמה הוא דמותר ודוקא באכילת עראי וטעמא דמחזיר את המותר ג"כ לבהמה דוקא הוא דאמרו וכהת"ק בפ"ד ודלא כר"א ומזה נדע ג"כ בענין הדין ששנינו שם במשנה ד' אחר פלוגתא דר"א וחכמים שותין על הגת בין על החמין בין על הצונן פטור וכו' וחכמים אומרים על החמין חייב ועל הצונן פטור ופי' שם הר"ש וכן הר"ב אתריו דטעמא דבצונן פטור מפני שהוא מחזיר את המותר אבל בחמין אם היה מחזיר לגת מתקלקל היין ובאמת שכך היא הגי' בספרים אשר לפנינו בפ"ק דשבת דף י"א אבל נראה דלא היה הגירסא זו לפני הרמב"ם ואף דגריס הכי שם יש לנו לומר דאליבא דר"א הוא ומאן חכמים דהתם ר"א תדע דהא אליבא דחכמים דר"א לא מחלקינן בדין הנוטל זיתים מן המעטן בין הטהור לטמא אלא דטעמא בההיא דגת כדקאמר ר' יוחנן הכא לקמן שם על החמין חייב שהוא קבע על הצונן פטור שהוא עראי וכ"כ הרמב"ם להטעם הזה בדין דמזיגה לחלק בין חמין לצונן משום דבחמין הוי כבישול ונקבע למעשר וכך הם דבריו בפ"ה ממעשר בהלכה י"ו הנותן יין לתבשיל חם וכו' נקבעו למעשר מזג יין במים חמין נקבע ואצ"ל אם בשל היין ואפי' בגת שאסור לשתות ממנו עד שיעשר. והכ"מ הביא שם להא דבפ"ק דשבת ועירבוב הטעמים הוא שהרי בהדיא כ' הרמב"ם דמטעם הבישול נגעו בה וזהו ג"כ שכתב ואפי' בגת ור"ל דאע"פ שהיין שבגת עדיין לא נגמר מלאכתו דאמרינן בפ"ק היין משיקפה והאש שהוא א' מהששה דברים הקובעין למעשר והרי אינן קובעין אלא בדבר שנגמר מלאכתו אפ"ה אסור כאן לשתות עד שיעשר ומשום שהבישול והמזיגה בחמין קבע הוא בעצמו ולא התירו בדבר שלא נגמר מלאכתו אלא עראי וזהו שכתב שאסור לשתות ממנו וכו' כלומר מפני שעכשיו הוא בעצמו נקבע מחמת הבישול או המזיגה בחמין ואף שאין זה קובע את כל היין שיהא אסור לשתות עראי מ"מ זה המבושל או המזוג בחמין נקבע זהו הטעם לדעתו ז"ל לחלק בין מזיגה בחמין לבין בצונן ולא מטעם שהוא מחזיר את המותר וזהו ברור ונכון ובזה תמצא מבואר הכל לדעת הרמב"ם בדינים הללו ובמה דשייך לזה ואין צורך להאריך יותר בזה ובענין מה שדקדק הראב"ד ז"ל בפ"ג בהלכה י"ב מההיא דהכא בדין דערימה ומהאי דתוספתא בפ"ב האריכות בזה בחנם הוא דפשוט הוא דהרמב"ם פסק כהאי דהכא וכנזכר בריש הדבור וההיא דפקיעי עמיר למד מהתוספתא שם ודין אחר הוא וכך הוא משמעות פשטא דהתוספתא בענין זה ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:6:1)

**תני אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור וכו'.** בתוספתא דתרומות פ"ג גריס מאימתי תורמין את הגורן משתעקר האלה צבר מקצת הגורן תורם מן הצבור על שאינו צבור. כך הוא בדפוס. ובתוספתא כתיבת יד על קלף ישן הגי' כבר מקצת הגורן תורם מן הכבור על שאינו כבור כגי' דהכא וכך היתה הגי' לפני הרמב"ם ז"ל כמ"ש בפ"ה מהלכ' תרומות בהלכה ה' ע"ש והיא עיקרית לפי טעמא דר' אילא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:6:2)

**והתני שילה וקיפה ברשות ההקדש פטור.** הוה מצי למיפרך ממתני' דפ"ד דפאה ופ"ג דחלה המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות וכו' הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואח"כ פדאן פטורים אלא דניחא ליה למיפרך מהתוספתא דקתני בהדיא אף בשאר עונת המעשרות כן. ועוד דלקושטא דמלתא התם במחוברין איירי ובהגיעו לעונת המעשרות תליא מילתא והכא דבתלושין הוא בגמר מלאכה למעשר תליא מילתא והכי מסקינן לעיל בפאה ועיין במה שנתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:8:1)

**ואין שבת טובלת.** דעת ר' ירמיה כהאי דאמר רב נחמן בבבלי סוף פ"ד דביצה דשבת קובעת אף בדבר שלא וגמר מלאכתו אבל התם מסיק דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן אחד שבת ואחד תרומה וא' חצר וא' מקח כולן אין קובעין אלא בדבר שנגמר מלאכתן וכ"פ הרמב"ם בפ"ג ממעשר הלכה ג' דהששה דברים שקובעין למעשרות אין קובעין אלא בדבר שנגמר מלאכתן והנ"מ דאסור לאכול מהן עראי אפי' עדיין לא הכניסן לבית כדפרישית בפנים מיהו כ"ז אינו אלא מדרבנן כמו שביאר הרמב"ם בפ"ד שם הלכה ב' דאם נקבע בהששה דברים שמנו אין לוקין עליו אלא מכת מרדות מדבריהן. ובהאי דקאמר ליה ר' יוסי לר' ירמיה בפשיטות ואין מקח טובל אע"ג דשנתנו לאדם אחר קתני משום דס"ל כהאי מ"ד לקמן ריש הפרק דמתנה כמכר לענין קביעות אבל לישנא דסתמא דמתני' דריש פרקין אמרה דאין המתנה כמכר לענין קביעות וכ"פ הרמב"ם בפ"ה הלכה ו' דאין המתנה קובעת. וכן בהאי דאמר ר' יוסי דבשעומד להחזירו לא נטבל זהו כר"א דלקמן בפ"ד. אבל למאי דקיי"ל כת"ק דהתם אין המחזיר את המותר מועיל לענין אכילת עראי לאדם אלא דווקא לענין אכילת בהמה היכא דלא התירו בה אלא אכילת עראי בלבד כמו שביארתי הכל לעיל בד"ה תני משיעמיד ערימה ע"ש ותמצא ביאור מקור דינים הללו ובס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:10:1)

**כאן היד שולטת וכו'.** כדפרישית משמע דאם אין היד שולטת בכלי שני אלא נכוית אסור ליתן לתוכו מפני שהוא מבשל וכ"פ הרמב"ם בפ"ג ממעשר בהלכה ט"ו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:11:1)

**חייליה דר' יונה מן הדא וכו'.** התוס' בפ' כירה דף מב בד"ה אבל הוא נותן וכו' מביאין לזה דהר"י מביא ראי' מהכא דעירוי ככלי ראשון הוא והעלו שם דאין עירוי אוסר אלא כדי קליפה וכך הוא מסקנת האחרונים בי"ד סי' נ"ב ובענין קילוח מן הקדירה למדנו מכאן מדפשיט לקמן דדין הקילוח במחלוקת דר' יונה ור' יוסי ולר' יונה דס"ל עירוי ככלי ראשון הקילוח נמי ככלי ראשון א"כ אף למאן דמחמיר בקילוח דין עירוי יש לו ודווקא בלא נפסק דאז שייך לדמות לדין עירוי אבל בנפסק וודאי לא דמיא לעירוי והרי סייעתא למאי דמביא הרב בהגהה שם סעיף זיין ולא כדעת מי שרוצה להחמיר אף בנפסק ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:4:12:1)

**איזהו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו.** יתבאר מזה במקומו לקמן בפרק קמא דחלה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:5:1:1)

**מחליקין בתאנים וענבים של טבל.** כדפרישית וכ"כ הרמב"ם בריש פ"ו מהלכ' מעשר דאין בזה משום הפסד דאלו לפי' הר"ש ואחריו הר"ב א"כ לר' יהודה אסור משום איסור טבל וכבר כתבו התוס' בשבת דף כ"ו דלא מצינו בשום מקום שהטבל אסור בהנאה כ"א הנאה של כילוי אסור וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:5:3:1)

**דתני זית שפצעו בידים מסואבות וכו'.** בפ"ט דטהרות תנינן סתמא דמתני' הפוצע זיתים בידים טמאות טימאן. ובתוספתא הגי' היא כמו שהביא כאן אבל בבבלי פ' חבית דף קמ"ה הגי' היא נכונה הפוצע זיתים בידים מסואבות הוכשרו ואתייא כסתמא דמתני' דטהרות לסופתן במלח לא הוכשרו ופלוגתייהו דר"י ורבנן גריס נמי שם דפליגי אם עושה כדי לידע אם הגיעו למסיק וכו' ודקאמר הכא ר' יודן כדעתיה וכו' זהו כדס"ד התם דטעם פלוגתייהו דמתני' דידן כטעם פלוגתייהו בהאי תוספתא דטהרות דבמשקה העומד לאיבוד קא מיפלגי ודחי לה ומסיק דפלוגתייהו דמתני' במשקה העומד לצחצח הוא וכדפרישית במתני':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:5:4:1)

**באילין פצולייא הוה עובדא.** וזהו כדגריס בבבלי סוף מס' ביצה בעא מיניה ר"ש בר רבי מרבי פצעילי תמרה לר"ש מהו א"ל אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצימוקין בלבד. וכן תאנים וענבים דקאמר הכא כדפרישית שמוציאין אותן לייבשן ולעשוח מהן גרוגרות וצימוקין דמסח דעתיה מינייהו ומשמע נמי מהכא כפי' התוס' שם דפצעילי תמרה הן פגי תמרה שעדיין לא נתבשלו ופוצעין אותן לשנים ומעלין אותן לגג לייבשן ולא הוו כגרוגרות וצימוקין דלא דחינהו בידים דלא היו ראוין מעולם. והיינו דקאמר הכא אין מוקצה אלא תאנים וכו' כלומר שהן ראוים מעיקרא ודחינהו בידים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:5:6:1)

**אמר ר' יוחנן דברי שונה ראשון וכו'.** הר"ש העתיק בשם האי תלמודא דלר' יוסי לא צריך זה לזה וגי' שלפנינו עיקר דכך הוא בתוספתא כמו שהבאתי בפנים. ובזה אין נ"מ לדינא ועיין בדבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:5:6:2)

**אמר ר' לעזר דר"מ הוא.** כתב הר"ש ומסיק ר' אלעזר דת"ק דר"מ הוא דלא תסבור סתמא ור' יוסי הלכה כסתמא וכו'. ועל פי' זה תמה התוי"ט על דפסק הרמב"ם בפ"ג ממעשר בהלכה י"ו כהת"ק וסיים ואין לנו לומר אלא דבגי' הרמב"ם לא היה כן. ובחנם כ' הוא כן. והיה להם לפרש בתחילה הי ר' מאיר דקאמר ר' אלעזר ודנדע מ"ט דמוקי להאי סתמא כר"מ וכבר ביארתי בפנים דר"מ דהתוספתא הוא ומתוך כך נתבאר דר' יוחנן ור' אלעזר פליגי בהאי אוקימתא וכך נראה מהגי' שלפנינו דגריס א"ל דלא תסבור וכו' כדפרישית וא"כ ר' יוחנן לא בעי לאוקמא הת"ק כר"מ כמבואר הטעם בפנים ור' יוחנן ור' אלעזר הלכה כר' יוחנן ולפיכך פסק הרמב"ם כהת"ק דהלכה כסתמא ותו לא מידי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:6:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:5:6:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Maasrot/r/1:5:6:3)

סליק פירקא בס"ד