## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot Chapter 2

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:1:1:1)

**אלו הן הגולין.** מה דאמר ר"ש בפסיקת החבל. כדפרישית בפנים דעד שיתיר כל המחלצון דקאמר בפסיקת החבל מיירי שאם נפסק החבל כבר ניתר המחלצון ולא בעי שישמט הכל מידו. ובבבלי דף ט' ע"ב גבי פלוגתא דר' יוסי ור"ש גרסינן כיצד אמר ר"ש יש שונא גולה וכו' נפסק גולה נשמט אינו גולה והתניא ר"ש אומר לעולם אינו גולה עד שישמט מחלצו מידו וכו' הא רבי והא רבנן. והשתא דברי ר"ש דהכא כהך ברייתא דמיתוקמא אליבא דרבנן הוא ונפסק גולה ור' יהודה דהכא כרבי ס"ל כמבואר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:1:3:1)

**היא עלייה היא ירידה.** כדפרישית בפנים. ויש לפרש עוד דבענין ירידה שהיא לצורך עלייה מיירי הכא כגון שהוא מעגל ודוחפו קצת ממנו כדי שיוכל למשוך אליו אח"כ ביותר והיינו בדרך הליכתה להוליכה אליו וירידה שלצורך עלייה הויא ומיבעיא ליה אי הוי ירידה או לא ולפ"ז תליא בחילופי הגרסאות דשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל דרש"י גורס בריש פרקין דף ז' ע"ב או השליך עליו להביא ירידה שהיא לצורך עלייה וגולה ולדברי הרמב"ם בפ"ו מהל' רוצח הל' י"ג שכתב בירידה שהיא לצורך עליה אינו גולה ע"כ דלא היה גורס להביא אלא פרט לירידה שהיא לצורך עליה כמו דגריס בדינים דלקמן שם ופשיטותא דהכא נוכל לפרש לב' השיטות לדעת הרמב"ם ה"ק היא עליה היא רירידה כלומ דעלייה שמה אע"פ שנראית שהיא ירידה מ"מ הואיל ולצורך עלייה היא לא הויא ירידה וכן נוכל לפרש לדעת רש"י דה"ק היא עלייה היא ירידה שאע"פ שלצורך עלייה הויא מכל מקום היא ירידה מיהו אם נפרש הבעי' דהכא בענינא דירידה לצורך עלייה ע"כ דהפשיטות כשיטת הרמב"ם מיתפרשא כדמוכרח מדלקמן דהאי ש"ס סבירא ליה דירידה לצורך עליה לא הויא ירידה ועיין לקמן הלכה ה' ד"ה לאחריו מה שנתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:1:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:1:3:2)

**והושיט התינוק את ידו ורצצה.** נראה דהאי בעיא אחריתא לענין נזקין היא כדמשמע מלישנא דהבעיא ואע"ג דבנזקין מחייב על אונס כרצון ואין לחלק בין ירידה לעליה כדאמרי' בפ"ב דב"ק וקחשיב התם בשלהי הפרק דברים שחייב בנזקין ופטור מגלות מ"מ נראה לפרש דדעת ר' ירמיה היה ללמוד מפשיטותו שאם יפשוט לו שחייב בנזקין מהטעם דבנזקין אין חילוק ולעולם מתחייב הוא א"כ ש"מ שחזר בו ממאי דאמר מעיקרא לענין גלות והשיב לו רבי אבהו מפני מה אטרחת בה הלא כבר אמרתי לך דלענין גלות נמי אמרינן היא עלייה היא ירידה כדפרישית בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:2:2:1)

**נאמר כאן נשילה וכו'.** התם מפרש לה טעמייהו כדפרישית במתני' ולמאי דאמר הכא אתייא שפיר טפי טעמייהו דרבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:3:2:1)

**תיפתר שהיה כותלו גוהא.** התם דף ח' ע"א פריך לה אהאי אוקמתא דסותר את כותלו ובלילה נמי איבעי ליה לעיוניה בסותר את כותלו לאשפה וכו' כדפרישית במתני' ומשמע דלהמסקנא נמי בסותר את כותלו מוקמינן לה וכדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' רוצח הל' ה' ע"ש ולא מפרש לה כדעת התוס' שם ד"ה באשפה וכו' וצ"ל דלא כיה גורס שם אלא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:4:2:1)

**לאחריו למעלן גולה למטן אינו גולה.** כך הם ממש דברי הרמב"ם ז"ל שם הל' י"ג קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ לאחוריו והחזירו לשבר העצם כדרך שעושין הקצבים כל שימות בהולכה שהיא ההגבהה מלפניו וירידה מאחריו אינו גולה עליו וכל שימות בתזרה שהיא עלייה מאחריו וירידה מלפניו גולה. וזהו כדהכא וכדפרישית בפנים לפניו למטן גולה היינו ירידה בחזרה למעלן אינו גולה היינו הגבהה שבהולכה בתחלה לאחריו למעלן גולה היינו עלייה שבחזרה דשייכא לירידה וירידה הויא למטן אינו גולה היינו ירידה שבהולכה בתתלה ולצורך עלייה היא וס"ל להאי ש"ס דירידה שהיא לצורך עלייה לאו ירידה היא וכן שיטתו ז"ל. וצריכין אנו לבאר עכשיו גירסא דהש"ס דהתם לפי שיטת הרמב"ם דרש"י ז"ל גורס התם לפי שיטתו דלעיל להביא ירידה שהיא לצורך עלייה דירידה הואי וגבי קצב כתב ה"ג על הא דקאמר התם תנא חדא לפניו חייב לאחריו פטור ותניא אידך לאחריו חייב לפניו פטור ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו חייב ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו פטור ול"ק כאן בירידה שלפניו ועלייה שלאחריו וכו' דזהו לפי שיטת רש"י דסובר דירידה לצורך עלייה ירידה היא ואין גי' זו עולה לפי שיטת הרמב"ם. והכ"מ הביא גירסא אחרת וגריס כאן בירידה שלפניו כאן בירידה שלאחריו כאן בעלייה שלפניו כאן בעלייה של אחריו כאן בירידה שלפניו ושלאחריו כאן בעליה שלפניו ושלאחריו והביא פירש"י על זה וכתב דליישב לדעת רבינו הגי' זו צריך עיון. ובודאי גי' זו שהביא אין ליישבה לא לדעת הרמב"ם אף לא לדעת רש"י שהרי הא דקאמר כאן בירידה שלפניו כאן בירידה שלאחריו ע"כ אברייתא קמייתא דמיתפרשא הא קאמר לפניו חייב בירידה שלפניו והא דקאמר לאחריו פטור בירידה שלאחריו ואין זה כשיטת רש"י דירידה שלאחריו שהוא משפיל זרועו להרים אח"כ בכח צורך עלייה היא ואמאי פטור ועוד הא דקאמר כאן בעלייה שלפניו כאן בעלייה שלאחריו אברייתא שנייה קאי וכאן בירידה שלפניו ושלאחריו אברייתא שלישית וכו' והא לא מיתפרשא כלל דהא קתני בשניהם חייב וכבר שמעינן מברייתא קמייתא דיש ירידה שהוא חייב ויש ירידה שהוא פטור וכן בענין עלייה דברייתא רביעית דקתני בשניהם פטור קשה דהא יש עלייה שהוא חייב והוא לפניו כדתני בברייתא שניה באופן שא"א ליישב גי' זו כלל לכל השיטות. והנראה לע"ד דגי' הרמב"ם ז"ל היה כגי' הכ"מ בתרתי בבי קמייתא אבל לא כגירסתו בתרתי בבי בתרייתא וכך היה גירסתו. כאן בירידה שלפניו כאן בירידה שלאחריו. ברייתא קמייתא לפניו חייב בירידה שלפניו שהיא בחזרה ולאחריו פטור בירידה שלאחריו שהיא הירידה בהולכה וצורך עלייה היא ולא הויא ירידה. כאן בעלייה שלפניו כאן בעלייה שלאחריו. ברייתא שניה לאחריו חייב לפניו פטור בעלייה שלאחריו והיא בחזרה ולירידה היא וחייב ולפניו פטור בעלייה שלפניו והיא בהולכה כשמגביה ידו מלפניו. וזהו ממש כשיטתא דהכא ובתרתי בבי בתרייתא היה גורס כן כאן בירידה שלפניו ובעלייה שלאחריו הברייתא הג' ובשניהם חייב הוא. כאן בעלייה שלפניו ובירידה שלאחריו. ברייתא הד' ובפניהם פטור הוא וזו הגי' הנכונה לפי שיטתו ז"ל ועולין שתי הסוגיות דהכא ודהתם בקנה אחד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:5:2:1)

**תני ר"א בן יעקב כלפי שנאמר וכו'.** דברי ראב"י קשים הן ולמאי דקאמר התם דף י"ב ע"א תני חדא האב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם ל"ק הא בבנו הא בבן בנו אפשר לדחוק ולפרש דבריו כמו כן הא דקאמר בנו השני נעשה לו גואל הדם בנו של הנרצח קאמר שהוא בן בנו של הרוצח ונעשה גואל הדם לאבי אביו ובנו השני דקאמר בנו של השני הוא כלומר של הנרצח שהוא דור שני והשתא יש סברא לחלק בינו לבין האח דבשביל אביו הוא דנעשה גואל הדם לאבי אביו אבל אין האח נעשה גואל הדם בשביל האח לאחיו והיותר נראה דבתני ראב"י נמי גרסי' כמו בתר ר' שילא ואשמעינן דראב"י כוותיה ס"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:5:3:1)

**ביושב בבית אפל היא מתניתא.** התוס' במגילה וכן בפ' החובל דף פ"ו ע"א הביאו לזה וכתבו לתרץ קושיא דהכא אליבא דהש"ס דהתם דמפרש לה בסומא ממש דהא דקאמר ר' יהודה סומא פטור מן המצות היינו מדאורייתא אבל מדרבנן מתחייב הוא ויכול להוציא אחרים. ולפ"ז צ"ל דלשיטתא דהאי ש"ס ס"ל דאפי' מדרבנן פטור הוא והלכך דחיק לפרש בהאי אוקמתא א"נ דס"ל דאין מדרבנן פוטר ומוציא למדאורייתא והש"ס דילן סובר דעל כל פנים מוציא הוא מפני שהוא בר מינא דחיובא וכסברת ר"ת בתוס' פרק שלשה שאכלו דף מ"ז ע"ש ובמקום אחר בארתי מזה ואין כאן מקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:6:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:6:7:1)

**תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן.** התוס' בקידושין דף נ"ב ע"א הביאו לזה והכ"מ הקשה בפ"ח מהל' מלכים מ"ט פסק הרמב"ם ז"ל שם כרב דמותר בביאה ראשונה מיד הא ר' יוחנן פליג עליה הכא והלכתא כוותיה לגביה דרב ומה שכתב לישב שם מאמר בת יפת תואר היתה וכו' יש לתמוה דהא התוס' בקידושין השיבו על זה וכתבו ליישב שם אליבא דרש"י ז"ל שכתב כדעת ר' יוחנן. ואני כתבתי במקום אחר להוכיח מש"ס דילן כרב במאי דאמרו שם וחשקת בה ולא בה ובחברתה ובודאי למ"ד יפת תואר אינה מותרת אלא לאחר כל המעשים א"כ האי קרא ג"כ לאחר כל המעשים קאי דגזירת הכתוב היא שאע"פ כן לא יקח שתים אבל להאי מ"ד דקאמר ביאה ראשונה מותר מיד א"כ האי קרא. ג"כ בשעת מלחמה מישתעי דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ואחת התירה לו ולא שתים אבל לאחר כל המעשים אם לקח אפי' שתים אינו עובר עליהן שנושאו לאחר שנתגיירו ודברי הרמב"ם נראין בהדיא בן שכתב שם הל' ג' בה ולא בחברתה שלא יבעול שתים ובאחת לאביו וכו' כתב שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו וכו' אלמא דלשיטתו שפוסק כהאי מ"ד דביאה ראשונה מותר מיד אין האיסור על השתים אלא מיד. והשתא למאי דמסקינן בפ"ג דקידושין דף ס"ח ע"א דקידושין תופסין בחייבי לאוין מקרא דכי תהיין דשנואה בנישואיה קאמר קרא ומאי נינהו חייבי לאוין ופריך ואימא חייבי עשה האי חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת ישראלית שתי נשים מעם אחד בעינן ואי כמ"ד דאין יפת תואר מותרת אלא לאחר כל המעשים ועלה קאמר קרא בה ולא בחבירתה א"כ משכחת לה שתי נשים מעם אחד בחייבי עשה דהרי אם לקח שתים האחת מותרת לו והשניה מלאו הבא מכלל עשה היא ועובר עליה בעשה הניחא למ"ד ביאה ראשונה מותרת מיד ועלה קאמר קרא בה ולא בחבירתה שפיר הוא דתו לא משכחת לה דנימא דקרא בהכי מישתעי דהא וילדו לו וגו' ולא יוכל לבכר וגו' כתיב ואי בשנתעברה ממנו בביאה ראשונה בשעת שהיתה שנואה לו באיסור דהא ע"כ דנימא כן להאי מ"ד א"כ זה לאו בנו הוא כלל דהא קודם שנתגיירה היא וולד נכרית כמותה וכדכתב הרמב"ם שם הל' ח' בהדיא ביפת תואר כן וא"כ ש"מ דסתמא דהש"ס דהכריח דקרא דכי תהיין לא מיתוקמא אלא בחייבי לאוין כהאי מ"ד ס"ל דיפת תואר מותרת בביאה ראשונה מיד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:6:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:6:8:1)

**סבור היה יואב וכו' של שילו קולט ואינו קולט אלא של בית העולמים.** כצ"ל והכי אמר התם בפרקין דף י"ב ע"א אליבא דרב שתי טעיות טעה יואב טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו טעה שאינו קולט. אלא מזבח בית העולמים והוא תפס במזבח של שילה אביי אמר בהא נמי מיטעא טעי שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הוי. ומקשין למה לא חשבו שטעה שחשב שהמזבח קולט אפי' מזיר ואינו קולט אלא שוגג ובתשובת הרשב"א ז"ל סי' תקכ"ד ראיתי שהשיב על זה כבר ראיתי שרש"י ז"ל פי' דמזיד שאמר הכתוב מעם מזבחי תקחנו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ובהא כבר אמרו שטעה דאין קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו. ור"ל דה"ק דזהו טעותו דאם המזבח קולט אפי' המזיד אינו קולט אלא גגו. וכתב שם עוד ואף לדעת הרמב"ם ז"ל אפשר דמזיד שאמרה תורה מעם מזבחחי תקחנו היינו דוקא לידון בסנהדרין כדכתיב תקחנו למות ואינו מומת אלא בעדים והתראה אבל בנדון במשפטי המלוכה אפי' במזיד קולט עכ"ל ור"ל לפי דעת הרמב"ם דס"ל דלעולם אינו קולט אלא השוגג אבל במזיד אפי' מגג המזבח תקחנו כמבואר מדבריו בפ"ה מהל' רוצח הל' י"ב וי"ג ע"ש ועיין במ"ש הרב מל"מ והניח הדבר בצ"ע מההיא דפ' בתרא דיומא. ולענ"ד עיקר פסקו של הרמב"ם ז"ל דסמך על האי דרבי יוחנן דהכא בהא דאמר ואני אומר וכו' והיינו במזיד כהאי דיואב והא דאמר אין לך קולט וכו' ומשמע אפי' בשוגג ה"ק אין לך קולט שיהא פטור מדינו אה הוא מזיד וכן אם הוא שוגג שיהא פטור מגלות בזה אלא מעבירין אותו מעל המזבח ומגלין אותו לערי מקלט כדכתב שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:6:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:6:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:6:9:1)

**שאלו לחכמה וכו'.** בחיבירי פני המנורה בנר החמישי במוצק הד' סי' ד' ביארתי שם ביאור יפה ונחמד על ענין זה ואין כאן מקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:7:3:1)

**ואתיא כמ"ד אלף אמה מגרש ואלפיים אמה תחום שבת.** כבר בארתי בפ"ה דסוטה דלהאי מ"ד אע"ג דדריש לתחומין מדאורייתא אפ"ה י"ל לשי' דהאי ש"ס דס"ל דמקדרין דאף דשל תורה הן אין מכאן אלא אסמכתא בעלמא כמ"ש ראיה מהתוס' סוף פ"ק דעירובין. אלא משיטתא דהש"ס דהתם לא משמע הכי דהא פריך פרק בכל מערבין דף ל"ה ע"ב לר"מ דס"ל כר"ע דתחומין דאורייתא אמאי קאמר מקדרין בהרים וששני שמעתי קאמר ולוה לא ס"ל. ואפשר דר"מ נמי נפקא ליה מקרא דאל יצא כדכתבו התוס' בפ"ק למ"ד דס"ל מדאורייתא דהאי דרשא דקרא בהדיא הוא דכתיבא גבי שבת והילכך מוכרח לשנות דליה לא ס"ל אבל קרא דאלפיים אמה אכתי נוכל לומר דאסמכתא בעלמא אמרו לרמז כאן על תחום שבת ולא לדרשה גמורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:7:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Makkot 2:7:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Makkot/r/2:7:3:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא