## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan Chapter 1

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:1:1:1)

משקין בית השלחין למאי שפירשתי בפנים דטעמא דכל כי האי גוונא שרו רבנן לעשות במועד משום דאתיא מהך דרשא דמייתי בבבלי פרק אין דורשין ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת וכו' וכמו שמביאין התוס' ריש מכלתין וזהו כתניא אידך דמייתי התם בדף י"ח דאלו לשאר דרשות דמייתי שם לעיל הוה משמע דעשיית מלאכה אסורה מן התורה במועד אלא דלדרשא דהך תניא אידך משמע בהדיא דאף מלאכה אסורה במועד אינה אלא מדרבנן כדהחליטו התוס' באין דורשין שם ובהדיא קאמר הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים וכו' איזו מלאכה אסורה. וכך הוא דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בריש פ"ב מהל' יו"ט והעושה בו מלאכה האסורה מכין אותו מכת מרדות מפני שאיסורו מדברי סופרים וכו'. והביא ר"ת בתוס' שם ראיה מהאי דאמר הכא לקמן בפ"ב בהל' ג' כלום אסרו מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אכלין ושתין ופחזין אבל הרמב"ן ז"ל הביאו הה"מ והר"ן ז"ל הטיל פשרה ואמר שכל מלאכה שאינה לצורך המועד ואינה דבר האבד אסורה מן התורה ושהוא לצורך המועד מותרת בין במלאכת אומן בין במלאכת הדיוט אעפ"י שאינו צורך דבר האבד וכן כל שהוא דבר האבד מותרת ואעפ"י שאינו צורך המועד ואע"ג דאית ביה טירחא יתירתא וחכמים מדבריהם אסרו קצת מלאכות אלו ועל זה אמרו בירושלמי שהיה ראוי להתיר במלאכות אלו כדי שלא יהו מתבטלין ויתעסקו בהן שהבטלה מביאה לידי פחיזות ועיקר חולו של מועד ודאי דבר תורה הוא עכ"ל ולכאורה היה נראה להביא קצת ראיה לדברי הרמב"ן ז"ל מדקאמר לקמן בהלכה זו מה בין שביעית מה בין מועד וכו' מועד על ידי שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד וכו' משמע שע"י שראו חכמים שיש איסור במלאכה במועד דבר תורה לפיכך לא התירו אלא דבר אבד ודבר שאינו אבד נשאר באיסורו מן התורה מיהו יש לדחות דאיכא למימר דהאי סוגיא אזלא כהאי מ"ד דאין דורשין שם דאיסור מלאכה במועד מן התורה הוא וכדקאמר התם לר' יוחנן ור"ל מכלל דתרוויהו ס"ל דחש"מ אסור בעשיית מלאכה והיינו מן התורה לפי הדרשות דדרשו התם אבל להך תניא אידך שאמרנו אינה אלא מדבריהם כמוזכר. ומיהו קצת קשה דהא איצטריך האי קרא ששת ימים תאכל מצות וגו' למילף דמצה רשות מלבד לילה הראשון כדדריש בפ' ע"פ בדף כ' מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות וכו' והתיו"ט כתב בכאן דתרתי שמעינן מהך קרא ואין זה מדוקדק דלא מצינו כה"ג אלא היכא דדרשינן מיתורא דקרא אמרי' בהרבה מקומות תרתי ש"מ אבל הכא דרשינן מהמדה דבר שיצא מן הכלל וכו' כדקאמר בע"פ שם מ"ט הוי דבר שהיה בכלל וכו' וזה לא שייך אלא לענין מצה דכתיב במקום אחר שבעת ימים תאכל מצות ובהאי קרא יצא מן הכלל ודרשינן מה שביעי רשות וכו' אבל לענין איסור מלאכה מי כתיב שבעת ימים לא תעשה מלאכה דהא דכתיב את חג המצות תשמור שבעת ימים לא כתיב בהדיא על איסור מלאכה. כי היכי דנימא ביה יצא מן הכלל וכן הרא"ש ז"ל הקשה על הך דרשה אלא דנראה דתליא בפלוגתא דהני תנאי דפ' אין דורשין דלמ"ד דאיסור מלאכה במועד מן התורה איהו הוא דדריש להך קרא ששת ימים וג' ללמוד על המצה שהיא רשות בשבעת הימים ולתניא אידך דדריש מהאי קרא ששת ימים ללמדך שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים בענין איסור מלאכה במועד איהו לא דריש להך דמצה רשות אלא דס"ל דבאמת כל שבעה חובה כדאשכחן בהדיא בהאי תלמודא בפ"ב דסוכה בהלכה מי שלא אכל בי"ט ראשון דאיכא מ"ד דס"ל דמצה כל שבעה חובה היא וע"ש. ומיהו לדינא ההכרע לענין מצה כהך תניא כוותיה דרבא בע"פ שם דלילה הראשון בלבד חובה היא ולענין איסור מלאכה במועד ההכרע כהך תניא אידך דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים ואע"ג דרב אשי קאמר לקמן התם בריש פ"ב לא מיבעיא קאמר וכו' אלא אפי' במועד דאיסור מלאכה מדאורייתא וכו' כבר כתבו התוס' דכל מקום דאשכחן כיוצא בזה אינו אלא משום דסמך אסמכוהו אקרא אבל באמת אינה אלא מדבריהם וכדעת ר"ת ודעת הרמב"ם ז"ל ומכח הקושיא דהיכן מצינו איסור דאורייתא מקצתו אסור ומקצתו מותר אם לא מה שהתירה התורה בפירוש כהך דאוכל נפש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:1:1:2)

ובשביעית דעת רש"י ז"ל דבשביעית בין בית השלחין ובין בית הבעל שרי אבל אינו כן דעת הרמב"ם אלא אף בשביעית בית השלחין התירו ולא בית הבעל כדכתב בפ"א מהל' שמיטה מלבד בדבר שהוא טריח דאסור במועד ובשביעית התירו כדכתב שם ונלמד ממה שאמרו בכאן בהלכה זו. והתיו"ט הביא לזה ולהך דלא מסתבר לעשות ז' ימים האחרונים הביא בפשיטות ולפרש בניחותא ואינו כן אלא דרך בעיא היא ומסיק דפלוגתא דתנאי היא וכאן היא חסר ובשביעית מייתי לה כולה כדפרישית בגמ' בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:1:2:1)

**ניחא על המעיין שלא יצא בתחלה וכו'.** בבבלי איפכא הוא דפריך דלמה לי למתני מעיין שלא יצא בתחלה השתא יש לומר שיצא בתחלה דאתי לאינפולי משקין ממעיין שלא יצא בתחלה ולא אתי לאינפולי מיבעיא ומשני דקמ"ל דאפי' שלא יצא בתחלה בית השלחין אין בית הבעל לא וכדמסיק התם דמוקמינן להמתני' כר' יהודה דהיינו חכמים דהתוספתא והכא דפריך מעיין שיצא בתחלה מ"ט שרי והלא טירחא איכא דדילמא אתי לאינפולי ובעי לשנויי דמתני' כר"מ וכלומר מדחזינן לר"מ דמיקל ושרי אפי' לבית הבעל ה"נ מיקל הוא דלא חייש דלמא אתי לאינפולי דחי לה ר' יוסי ואוקי למתני' כדברי הכל ובשנויא דחיקא כשהיה אחד וכו' ומשום דלא מסתברא ליה למימר אליבא דר' יהודה דאפי' שלא יצא בתחלה בית הבעל לא וכדאקשי התם וממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר' יהודה וכו' ומהדר התם דא"כ מתני' אמאן תרמייה והיינו דלא בעי התם לאוקמי כר"מ דהא בית השלחין קתני ומשמע לדוקא הוא דקתני:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:1:2:2)

**אבד וטרח מה אמרי בה רבנן וכו'.** משמע דפשיט לה שהכל תלוי בזה אם הוא דבר אבד מותר לתכמים ואע"ג דאית ביה טירחא ולקמן בהסוגיא לא משמע הכי דהא קאמר במועד לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח והכי נמי מסקינן מהבבלי דקאמר ואפי' במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן ומסיק לה כר' יהודה והלכתא כוותיה ובריש מכלתין כתבתי דאיכא למימר דהסוגיא דלקמן אתיא כמ"ד דאיסור מלאכה במועד יש לו עיקר מד"ת ואנן קיי"ל דאף מלאכה האסורה במועד אינה אלא מדבריהם כדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל וכן דעת רוב גדולי הפוסקים וכן הרא"ש הקשה על האי ברייתא דריש הסוגיא באין דורשין דיליף איסור מלאכה במועד מקרא את חג המצות תשמור שבעת ימים וכתב היאך דרש מחג המצות תשמור לאיסור מלאכה בחול המועד וכלומר דשמא על שמירת המצה קאמר קרא אלא רמז בעלמא הוא' לאסמכתא וע"כ לומר דאף דמדבריהם הוא כדתפסו לעיקר כהך תניא אידך דמוזכר לעיל ושלא מסרן הכתוב אלא לחכמים מ"מ הואיל ורמיזא באורייתא ראו חכמים להחמיר כל היכא דאיכא טירחא יתרא ואע"פ שהוא דבר האבד וכ"כ המרדכי בריש מכלתין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:1:3:1)

**אותן שבעת ימים האחרונים לא מסתברא וכו'.** עיין לעיל בד"ה ובשביעית מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:1:4:1)

**אמר ר' ירמיה ועודה מנטפת וכו'.** הכא משמע דמדחי להא דר' ירמיה דקאמר וכי מחמת הניטוף יכולה היא להשקות אלא לא מחמת עצמה וכו' ולמאי דגריס להא בבבלי דף ד' אמר ר' ירמיה ועדיין היא מטפטת אמר אביי והוא שלא פסק מעיין הראשון א"כ הוא ממש כדמסיק הכא לא מחמת עצמה שהיא מלאה ומפני שלא פסק מעיין הראשון וכדאביי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:2:2:1)

**מאן דאמר תמן מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה וכא מאי אית לך.** משמע דלהאי מ"ד אין חוששין משום מראית העין והלכך פריך והכא מה אית לך דלהכשיר לזריעה נמי ליכא גבי זבל כדפרישית. והיינו נמי שכתבו התוס' בדף ד' ע"ב ד"ה מפני שמכשיר אגפיה לזריעה וכו' אי נמי חשיב לה עבודת קרקע ממש וכו' וכלומר דלא כמ"ש בתחלה שנראית חרישה ממש וסבורים הרואים שלכך מתכוין דהא להאי מ"ד לא ס"ל משום מראית העין וזהו נמי איכא בינייהו דלמ"ד שנראה כעודר איהו הוא דחייש למראית העין אבל לאידך עבודת קרקע ממש הוא וכדמוכח בהדיא מהא דהכא דפריך והכא מה אית לך ולית לך אלא כהדא וכו' וא"כ ליכא טעמא אחרינא אלא שמא לא ימצא לו זבל וכו'. והכא קאמר מה נפק מן ביניהון חפר לעשות אמה של בנין כו'. וכלומר מה איכא עוד בינייהו וכן דרך הש"ס הזה בכל מקום דמהדר לאשכוחי מה דעוד איכא בינייהו ואע"ג דחזינן דאיכא בינייהו אי חוששין משום מראית העין או לא והתם קאמר דאיכא בינייהו דקא אתו מיא אבתריה וכו' אלא איכא בינייהו דקא שקיל מיניה ושדי לבראי וכו' ולא קאמר כדהכא משום דבעי לאשכוחי דאיכא בינייהו אף כשלא חפר לעשות אמה של בנין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:2:3:1)

**כהדא דבני דסכותא וכו'.** הרא"ש ז"ל הביא לזה. ומכאן למדו הפוסקים דכל צרכי רבים עושין אפי' אינו לצורך המועד ומשום קדירא דבי שותפי וכו' כדפרישית במתני' וכן בהא דלקמן מוסכם הוא מרוב גדולי הפוסקים ואין צורך להאריך בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:3:1:1)

**רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכין וכו'.** והלכתא כוותיה דראב"י וכך הסכימו רוב גדולי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ודלא כבעל המאור והראב"ד שהשיגו בזה. ובענין פירוש תרביצא שפלפלו בכך הביא הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות לראיה נכונה מהא דקאמר הכא כל שפסידה והולכת זו היא בית השלחין וכו' וזה תמצא לעיל בהלכה א' ואין להאריך בהמוסכם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:3:2:1)

במרווחין דברי הכל אסור והיינו להשקות אבל להמשיך מאילן לאילן מותר וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' שמיטה ומה שיש לדקדק בדבריו כבר ישבתי לזה לעיל בפ"ב דשביעית בהל' י' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:4:5:1)

**ובפירצה שאינה סוגה את העפר וכו'.** כך הם ממש דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' שמיטה בהל' י"ג וכך כתבתי שם שאלו ראה הראב"ד הגי' הנכונה הכתובה כאן והיא כדברי הרמב"ם לא היה כותב על זה מה שכתב אלא שלא רצה לחפש ולמיהדר בתר זכותיה דהרמב"ם וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:5:2:1)

**תמן תנינן בהרת כגריס וכו'.** הלכה זו מבוארת ומבוררת היטב בפנים ולדינא לפי מה ששנינו במס' נגעים מעניינים האלו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:6:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:6:1:1)

**אין חופרין כוכין וקברות במועד.** כתב בעל המאור ז"ל פי' הרי"ף לקבור בהן אחר המועד ואנו תמהים מזה על זה הפירוש וכי היכן מצינו שהותרה מלאכה במועד משום צורך שלאחר המועד דאיצטריך למיתנא אין חופרין וכו' ופשוט הוא דהתנא משום הסיפא נקט לה אבל מחנכין וכו' ולא שמעינן דאפי' לצורך אחר המועד חינוך שרי במועד וטעמא כדכתב הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שעשאום כצרכי הרבים וכו' ע"ש ובספר המלחמות האריך בזה והביא להך דאיתמר הכא לעיל בהלכה ב' בית עלמא דבר מקטיא וכו' ונלמד מדברי שמואל דצרכי הרבים שהתירו במועד אעפ"י שהוא לצורך אחר המועד היינו תיקון דוקא אבל לא התחלת מלאכה וזהו מה ששנינו כאן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:6:3:1)

**זה הבקיע כל שהוא תושב נקרא בקיע.** לפי פירש"י ז"ל נברכת בריכה של כובסין וקאמרי התם בדף ח' מאי נברכת אמר רב יהודה זו הבקיע והתניא הנברכת והבקיע אמר אביי ואיתימא רב כהנא גיהא ובר גיהא ופירש"י גיהא בריכה גדולה שיכנסו בה כל השופכין בקיע בר גיהא בריכה קטנה כדי שיכנסו המים היוצאין מן הגדולה לקטנה שהיא מלאה ונכנסין לקטן. לפ"ז יש לפרש נמי הא דקאמר הכא כל שהוא תושב נקרא בקיע מלשון תותב קרום ונקלף גבי חלב כלומר שמקובץ במקום אחד כמו בקיע זו שמתקבצים המים לתוכה היוצאין מן הבריכה הגדולה ונקרא תושב שהמים מיושבין בתוכו ובקיע על שם שהיא קטנה כבקיעת הארץ. והרא"ש הביא לפי' הראב"ד ז"ל שפי' הבקיע זהו הקברות כשלנו ירושלמי זה הבקיע כל שהוא תושב נקרא בקיע כי זה הבקיע אין עושין אותו קבר לעולם אלא לשעה מלשון גר ותושב והיינו מהמורות דאמר לעיל וזה שמת במועד נותנין אותו לתוכו עד אחר המועד שחופרין לו כוך או בונין לו קבר לפי כבודו וע"ז כתב הרא"ש ולא מיסתבר כלל כפירושו כי גנאי גדול הוא למת לפנותו מקבר לקבר קודם שיתעכל הבשר וראוי הוא להתיר צורך קבורה יותר משהתירו דבר האבד ומה שתמה הראב"ד על החינוך במועד לצורך אחר המועד תירץ הרמב"ן ז"ל לפי שהכוכין והקברות צרכי רבים הן וכו' כמו שהבאתי לעיל ד"ה אין חופרין. ובענין פי' הבקיע הביא הה"מ בפ"ח מהל' יו"ט בשם הרמב"ן ז"ל שהוא תוספת חפירה לקבר העשוי כבר והותרה לצורך המתים שימותו. והרמב"ם ז"ל נראה מדבריו שפי' כפירש"י והגאונים ז"ל שכתב שם. בהל' ד' לדין דנברכת גבי בורות שיחין ומערות וכו' שהן לצורך המים ואם שהיטב בעיני הה"מ לפי' הרמב"ן בפי' נברכת נראה היותר עיקר בפי' רש"י והרמב"ם והגאונים וכפי מה שנראה מדקאמר הכא כל שהוא תושב וכו' וכדפרישית ומתפרש בלי שום דוחק:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:7:3:1)

רבי יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת התוס' בפירקין דף ח' ע"ב מביאין לזה ולקמן בפ' אלו מגלחין כתב בדף כ' על הא דדריש מנין לאבילות שבעה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה בירושלמי דייק אימא שמנה כשמונה דחג ומשני שמיני רגל בפני עצמו הוא ומויעש אבל לאביו שבעת ימים לא מצי לאתויי דהתם קודם קבורה היה ובירושלמי משני דאין למידין מקודם מתן תורה וקשה דהאיך למדין כאן מקודם מתן. תורה ובאמת האי קושיא על הש"ס גופיה קשיא דלקמן בפ' ואלו מגלחין בהלכה ה' קאמר מנין לאבל מן התורה שבעה ויעש לאביו אבל שבעת ימים ופריך ולמדין דבר קודם למתן תורה בתמיה ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא שמע לה מן הדא ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים וכו' הרי דפריך בפשיטות וכי למדין דבר קודם למ"ת. ורבי יעקב בר אחא גופיה דריש לה מקרא אחרינא מכח האי קושיא. והכא דריש מקודם מ"ת ויש ליישב למאי שכתבו התוס' כאן לפי שאין מערבין שמחה בשמחה גזרת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכיון שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה. והשתא נימא דאי כדכתבו מעיקרא דגזרת הכתוב הוא ודאי לא שייך ללמוד מקודם מ"ת וכדאמרינן בעלמא ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ואין גזירת כתוב הזה לאחר מתן תורה אבל אי אזלינן בתר טעמא שכתבו משום דאין עושין מצות חבילות ודאי למידין מהאי טעמא גופיה אף לאחר מתן תורה וא"כ גבי אבילות דאין כאן משום מצות או חבילות שאין זה מן המצות שנצטוינו בהכרח אלא אם אירע לו אבילות יעשה שבעה מכח גזירת הכתוב ופריך שפיר וכי למדין גזירת הכתוב מקודם מתן תורה אבל הכא דשתיהן השמחות מהמצות שנצטוינו עליהן בהכרח ומכח הסברא ילפינן שאין עושין מצות חבילות שפיר ילפינן סמך לסברא זו. אף מקודם מתן תורה כדכתיב מלא שבוע זאת ואפשר שזהו כוונת התוס' כאן שמוסיפין טעם על מה שכתבו בתחלה משום גזירת הכתוב כי היכא דלא תיקשי אהא דלקמן בפ' ואלו מגלחין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:7:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:7:4:1)

הדא דאת אמר מן הנשואין אבל מן האירוסין אסור פשוט היא דחדשה הוא לו ואיכא שמחה וכ"כ בטור ובש"ע סי' תקמ"ו מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:8:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:8:4:1)

**ואיקפד עלוי.** אע"ג דהרוחה היא ס"ל הואיל ולצורך המועד הוא מותר שיהא לו הרוחה ביותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:8:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 1:8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/1:8:4:2)

הדרן עלך פרק משקין