## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:1:1:1)

**ואלו מגלחין וכן מי שנשאל לחכם והותר.** בפירש"י על המתני' בהרי"ף ז"ל כתוב מי שנדר שלא לגלח ונשאל לחכם וחכם מתיר לו נדרו שפיתח לו בחרטה וזה לא היה בידו לעשות מקודם המועד שהיה בדעתו לגמור את נדרו א"נ כגון שלא מצא חכם להתיר ועכשיו מצאו דאנוס הוא עד השתא. וזה לכאורה דלא כפי' גמרא דהכא דקאמר לקמן בהסוגיא וכן מי שנשאל וכו' מה אנן קיימין וכו' אלא כן אנן קיימין בשנשאל קודם לרגל ולא מצאו פתח לנדרו וכו' א"כ משמע דדוקא פתח בעינן ולא מהני חרטה ואנן קיי"ל דפותחין בחרטה ובנתחרט מעיקר הנדר שלא רצה שיהא הנדר הזה מעולם מתירין לו כדמסקינן בנדרים דף צ"ב אמר רב נתמן הלכתא פותחין בחרטה וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' נדרים וכבר פלפלו הפוסקים בירושלמי זה. והרא"ש ז"ל בריש פרקין אחר שהביא להא דהכא בגמרא כתב ולפי הירושלמי מאן דאית ליה פותחין בחרטה פי' בחרטה כל דהו ואין צריך למצוא פתח וטעם לעקור את הנדר מעיקרו אסור לגלח במועד ואע"ג דאיכא למימר היה בדעתו להשלים נדרו ונמלך ברגל והתירו לא חשיב זה אונס ורש"י לא פירש כך עכ"ל לפירש"י דלעיל דמשמע שאם נתחרט על ידי שעכשיו נמלך מהני וא"צ פתח וכן כתב הר"ן שמצא חכם במועד או שנתחרט על נדרו. ולי נראה דגם האי תלמודא ס"ל הכי לדינא דחרטה מהני ופותחין לו פתח בכך אלו היית יודע שעכשיו תתחרט על הנדר מעיקרו מתירין לו וא"כ זהו כפירש"י ומה דאמרו הכא שלא מצאו לו פתח לנדרו עד שבא אחד מזקני הגליל כהדא ר' שמעין ברבי וכו' ה"ק דמיירי שאינו מתחרט וצריך פתח להתירו ולא מצאו קודם המועד ועכשיו מצאו ע"י חכם אחד שבא במועד וכהדא וכו' דקאמר או הוא או כהדא עובדא דר"ש ברבי שנתחרט ע"י מעשה של אותו הזקן והתירו לו א"כ מוקמינן להמתנ' נמי בכה"ג שעכשיו במועד הוא שנתחרט ע"י איזה מעשה ומתירין לו בכך אעפ"י שקודם המועד היה בדעתו להשלים נדרו והכי מוכחא בהאי עובדא דגריס בהאי תלמודא בפ"ט דנדרים הלכה א' דקאמר שם ר' יוחנן פתח ותהי ואלולא דו תהי הוא אתי כלומר ר' יוחנן פתח לאחד בחרטה וא"ל תהית אם אתה מתחרט על הנדר מעיקרו ואם עדיין לא תהית יבא בלבך להתחרט וכלומר תן דעתך אם אתה עומד בנדרך או מתחרט אתה ופריך שם ותהית לאו כנולד הוא א"ר הילא התהות מצויה כהדא ר"ש לא מצאו פתח לנדרו וכו' כהאי דהכא והשתא הכי מיתפרשא נמי הא דהכא דמיירי שלא מצאו פתח לנדרו עד תוך המועד אי נמי כהדא ר"ש ברבי וכו' שנתחרט הוא במועד על ידי שנמלך ממה שהיה בדעתו מקודם ומתחרט על הנדר מעיקרו במועד ומתירין לו כמו שעשה ר' יוחנן ואתיא הא דהכא כמסקנת תלמודא דילן בנדרים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:1:2:1)

**אמר ר' סימון גזרו עליהן שלא יכנסו לרנל מנוולין.** וכך הוא בבבלי ריש פרקין ושאר כל אדם מ"ט אסורין כדתנן אנשי משמר וכו' כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין וה"נ כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין. וכתב הגהת מיימוני יש שרצו לומר מהאי טעמא דמי שגילח ערב הרגל מותר לגלח ברגל דמ"ט אין מגלחין במועד כדי שלא יכנס ברגל כשהוא מנוול וזה לא יכנס וטעות הוא בידם חדא מדלא חשיב ליה בהדי אלו מגלחין ועוד הרי שאבדה לו אבדה ערב הרגל ולא גילח דאנוס הוא ואפ"ה אסור לגלח במועד וכי תימא שאני התם דלא מוכחא מילתא אבל הכא מוכחא מילתא שגילח ערב הרגל הא ליתא דלאחר שגילח ברגל תו לא מוכחא מילתא אם גילח ערב הרגל אם לאו וכדאמר אביי יאמרו כל הסריקין אסורין וכו' מהר"ם עכ"ל וכן כתוב בהג"א ריש פרקין בשם א"ז ועוד יש להוסיף ראיה לזה מדמדמה דינא דמועד לדינא דאנשי משמר כדקאמר הכא והתם וכי תעלה על דעתך לומר שאם אנשי המשמר גילחו ביום שהוא קודם שיכנסו למשמרתן שמותרין הן לגלח בתוך משמרתם והא מתני' סתמא קתני א"כ כי דייקת נמי ממתנ' דהכא לטעמא דכל אדם אסורין כדדייק הש"ס ויהיב האי טעמא גופה דהאי טעמא דאנשי משמר על כרחך דשוין הם לדינא. וגם אין להקל ולומר דאם המגלח אין לו מה יאכל אפשר להצטרף זה ולהתיר מי שגילח ערב הרגל חדא דהא נמי לא מוכחא מילתא ואכתי יאמרו כל הסריקין אסורין וכו' ועוד דעיקרא דהאי מילתא למיתלי קולא בהאי שאין לו מה יאכל אידחי לה לגמרי בהאי תלמודא לקמן בהלכה ג' גבי אין כותבין שט"ח במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל ה"ז יכתוב דבעי ר' ירמיה לפרש אם אינו מאמינו ללוה או שאין לו מה יאכל ללבלר א"ל ר' יוסי אם אומר את כן נמצאת מתיר את האומנות במועד וכלומר דתתלי נמי היתרא בכל אומנות ואומנות אם אין להאומן מה יאכל ונמצא איסור מלאכה שאסרו במועד תיבטל לגמרי אלא אם אינו מאמינו למלוה שעברה או שאין לו מה יאכל למלוה הבאה וכדפרישית שם. ובאמת שאין לתמוה על רש"י והר"ן ז"ל שפירשו שם כמ"ד דר ירמיה והרי דחה ר' יוסי סברת ר' ירמיה לגמרי שהן סמכו על מה דמשמע מתלמודא דילן לעיל פ"ב דף י"ג דהתירו שכר פעולה אם אין לו מה יאכל אבל לא מצינו זה לא להרי"ף ולא לשם א' מגדולי הפוסקים שפירשו כן גבי כתיבה וכן לשון הרמב"ם ז"ל בדין זה כך הוא בפ"ז מהל' יו"ט בהל' י"ב מי שצריך ללוות במועד ולא האמינו המלוה בע"פ ה"ז כותב שטר חוב ולא הזכיר שום מהסופר הרי דתפס לדברי רבי יוסי דהכא לעיקר ועוד דנהי גבי כתיבה קאמרי שם כדמשמע בתלמודא דילן מהיתרא דסופר או משאר איזה אומן מ"מ לא דמי לתגלחת כדלקמן ומסקנת הש"ס דהכא כהאי דר' יוסי קיימא מכח האי קושיא דא"כ תתיר את כל האומנות במועד. והשתא מה במלאכת הכתיבה דאין כאן איסור כ"א הכותב בלבדו ואסרו הכא אף שאין להסופר מה יאכל מכ"ש במלאכת הגלוח שיש כאן איסור להמגלח ולהמתגלח פשיטא ופשיטא שאין להקל ולתלות לקולא ולפ"ז אף לתלמודא דילן אין ללמוד תגלחת משאר שכר פעולה ובמה שגילח ערב הרגל כבר דחי לה הא"ז ומהר"ם ז"ל ומי יקל כנגדם ופשיטא למאי שנתבאר בהדיא מהאי תלמודא וכדאמרן. וכל הרוצה להקל יבוא ויתרץ לבאר האי דהכא ויפרק מה דהסוגיא דהכא ומהבבלי מתנגדית לו במה דמדמה בגילוח לדין דאנשי משמר וכן במה שהקשיתי דלא דמי תגלחת לשאר שכר פעולה. ודי בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:1:8:1)

**וזה אחד מהן וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וגו'.** ובבבלי פרקין דף ט"ז קאמר ומנלן דמפקרינן נכסיה דכתיב וכל אשר לא יבא וגו' יחרם כל רכושו. ואע"ג דבהאי קרא נמי כתב והוא יבדל מקהל הגולה והוה ליה למילף נמי דמשמתינן ליה מהכא כדקאמר כאן ריב"ל משום דיליף התם מקרא הקודם כדקאמר שם ומנלן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז והאי תלמודא דלא יליף מקרא דאורו מרוז איכא למימר דס"ל כהאי איכא דאמרי דהתם כוכבא הוי וא"כ לא שייך למילף דמשמתינן למאן דמשדרינן אבתריה ולא אתא דהא לא שלחו אבתריה דכוכבא למיתי (ורש"י ז"ל פי' כוכבא הוה מזלא דסיסרא והא בקרא כתיב כי לא באו לעזרת ה' וכי מזליה דסיסרא יבא לעזרה ופשוטו של מקרא משמע על כוכב אחד שלא בא ונלחם כדכתיב מן השמים נלחמו הכוכבים וגו') וניחא נמי להא דקאמר שם ומנלן דפרטינן חטאיה בצבורא דכתיב כי לא באו לעזרת ה' ואמר עולא בד' מאה שיפורא שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבא היה ואיכא דאמרי כוכבא הוה. והא דמייתי לה למילתא דעולא הכא משום דאיכא תרי לישני וללישנא קמא שפיר ילפינן להאי דשלחו אבתריה ולא בא ולא איצטריך לן למילף מכתוב המאוחר וכל אשר לא יבוא וגו' והוא יבדל ולאיכא דאמרי כוכבא הוה ולא מצינן למילף מקרא דאורו מרוז דמשמתינן להאי דשלחו אבתריה ולא אתא א"כ ילפינן מקרא דכל אשר לא יבא כדיליף הכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:1:11:1)

הדא אמרה המנדה את מי שאינו צריך נידוי ונדה אותו האחר וא"ל אדרבה נידויו של זה האחר נידוי הוא וצריך התרה ומשמע דנידויו של הראשון אינו נידוי כלל והא דקאמרי ליה שרי לן ואנן שרי לך דלכאורה משמע שהן ג"כ צריכין התרה ואע"פ שלא היו חייבין בנדוי וכן כתבתי בפנים אלא דיש לדחות דאינהו לרווחא דמילתא קאמרי הכי וכלומר אם אתה מודה בעצמך דשרי לן דנידוי שלך לא הוי נדוי שאין אנו חייבים בנדוי ואז אנן שריין לך וכן קאמר בבבלי פרקין דף י"ז בהאי עובדא דר"ל הוה מנטר פרדיסא וכו' אתא שאל לבי מדרשא א"ל שלו נדוי ושלך אינו נידוי. והרמב"ם ז"ל למד מהאי עובדא דהמנדה מי שאינו חייב נדוי מנדין אותו כדקחשיב להא בסוף פ"ו מהל' תלמוד תורה באלו כ"ד דברים שמנדין עליהן וטען עליו הראב"ד דלא משמע מכאן שהב"ד היו נזקקין לנדות לר"ל אלא אותו שהקפיד על כבודו ונידה אותו נידויו נידוי ולדעת הרמב"ם י"ל דמדקאמרי ליה שלו נידוי אעפ"י שמעצמו נידה אותו וא"ל אדרבה א"כ ממילא שמעינן שאם בא זה לפני הב"ד או שנודע להם היו צריכין להיות נזקקין לכך וה"ז בכלל הכ"ד דברים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:1:12:1)

**זקן שנדה לצורך עצמו וכו'.** ובבבלי שם מסיק דאפי תלמיד שנדה לכבודו נידויו נידוי לכ"ע אלא שהרב אין צריך לנהוג בו נדוי וכפי' הרמב"ם שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:1:14:1)

**אלא כי אנן בשנשאל קודם לרגל וכו' כהדא ר"ש ברבי וכו'.** עיין לעיל ריש פרקין מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:15:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:1:15:1)

**לא איתאמרת אלא בשתכפוהו אבליו.** הסוגיא דהכא מתפרשת לפי דרכה כמבואר בפנים ומסקנת הפוסקים בשתכפוהו אבליו כפי המשמעות מסוגית הבבלי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:1:16:1)

**רב אמר שפם כנטילת צפררם לכל דבר.** הרמב"ן ז"ל הביא לזה בספר המלחמות לסיעתא לפסק הרי"ף דנטילת צפרנים אפי' בגנוסטרא שרי. וכן השפה במועד אפי' אינה מעכבת האכילה שרי ודלא כדעת הראב"ד מביאו הרא"ש ז"ל וטען עליו והסכים שמותר ליטול כל השפה וע"ש. תני מטפחות ספרים איו מכבסין אותם במי רגלים וכו'. הר"ן ז"ל מביא לזה ודעתו דהש"ס מפרש למטפחות הספרים דהמתני' דבשל ספרי קדש קאמר וא"צ לזה אלא דכן דרך הש"ד הזה מייתי הברייתא דאיירי במטפחות ספרי קדש איידי דנקט למטפחות במתני':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:3:3:1)

**ואיגרות של רשות זו שאילת שלום.** כ"כ הרמב"ם בפ"ז מהל' יו"ט בהל' י"ד. ומסיים שם וכותב חשבנותיו ומחשב יציאותיו שכתובות אלו אין אדם נזהר בתיקונן מאד ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות. והראב"ד רצה ליתן טעם אחר שכתב באגרת שלום שמא לא יזדמן לו מוליך הכתב ומחשב יציאותיו צורך המועד הוא. ואפשר מדנקט במתני' בחד בבא עם קידושי נשים וגיטין וכו' ובהו לא שייך לצורך המועד נתן הרמב"ם הטעם הזה באלו ובאינך כתב מפני שצורכי רבים הם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:4:3:1)

**אם אומר את כן נמצאת מתיר את האומנות במועד.** כבר נתבאר לעיל דרש"י והר"ן שלא פירשו כמסקנא דהכא מפני שבש"ס דילן לעיל פ' מי שהפך בדף י"ג מסיק דהתירו לשכר פעולה באין לפועל מה יאכל ומיהו לאומנות של גילוח אין ללמוד כלל מזה דשאני בכל האומנות דלא עביד אלא הפועל בלבד לאפוקי בתגלחת שניהן הן באיסור המגלח והמתגלח ועיין מזה לעיל ד"ה א"ר סימון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:4:4:1)

**חד בר נש אובד תפילוי במועדא וכו'.** התוס' בדף י"ט ד"ה ר' יוסי אומר וכו' מביאין לזה ובשם הריב"א דמכאן נראה להתיר להניח תפילין בחוה"מ ובה"ג פסק דאסור להניח יתפילין בחולו של מועד וכו' אבל קשיא וכו' ואם הוא אמת דבחוה"מ חייב בתפילין וכו' ואני בארתי בפ"ב דברכות בד"ה ברם כמ"ד בחוקת הפסח הכתוב מדבר וכו' דמסתברא דהכי הוה דלר' יוסי הגלילי דדריש בפ' המוצא תפילין למעט שבתות ויו"ט מתפילין מימים ולא כל ימים לדידיה יש לומר דלא ממעט אלא שבת ויו"ט שאסורין בעשיית מלאכה אבל חוה"מ דמן התורה מותר בעשיית מלאכה לא ממעטינן מתפילין דלא כל ימים משמע דלא ממעטינן אלא אלו שאינן שוין לכל הימים לפי שהן אינן במלאכה ככל הימים אבל לר"ע דדריש למעט שבת ויו"ט מתפילין מוהיה לך לאות יצאו שבת ויו"ט שהן עצמן אות א"כ חוה"מ נמי אף דמותר בעשיית מלאכה מן התורה מ"מ אות איכא דבפסח אסור באכילת חמץ ובוסוכת חייב בסוכה כדכתבו התוס' פ' החומץ דף ל"ו ד"ה יצאו שבתות ויו"ט וכו' והרמב"ם דנקט לדרשת ר"ע למעט שבת ויו"ט מתפילין כדכתכ בפ"ד מהל' תפילין א"כ ממעטינן נמי לדעתו אף חוה"מ מתפילין וזהו האמת לדעתו וכדכתב הכ"מ בפ"ז מהל' יו"ט ולא כמ"ש בה' תפילין וא"כ אין להתיר ג"כ בכתיבת תפילין בחוה"מ יותר מבמלאכה אחרת ועוד בארתי שם כענין היוצא מזה ועיין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:5:2:1)

**אית דבעי מימר שבאה לו שמועה קרובה בשבת.** התוס' בדף י"ז ע"ב ד"ה כשחל שמיני בשבת כתבו כגון ששמע שמועה קרובה דקבורתו לא היה בשבת ובירושלמי מוקי לה בשגררתו חיה ונתיאשו מלקברו בשבת דמונין לו משעה שנתיאשו. ולכאורה הא האי אוקימתא דשמועה קרובה ג"כ נקט הכא ומשמע נמי דלמסקנא איתאמרת ונראה דכמתרצים דבריהם נקטי להא וכלומר דאיכא נמי אוקימתא אחריתא בירושלמי אלא דלא ניחא להו אלא הא דשמועה קרובה דעל שנתיאשו קשיא דודאי בשבת לא היו מחפשין אחריו לקברו וא"כ מסתמא היה היאוש מע"ש ואין השמיני בשבת ודוחק לומר דאכתי בע"ש לא נתייאשו מלבקשו לאחר השבת דא"כ לא היה להם להתיאש בשבת מאחר שהיום אינם יכולים לחפש אחריו והלכך לא הביאו אלא לאוקימתא דשמועה קרובה דאידך שנסתם הגולל עם חשיכה וע"י עכו"ם ג"כ דוחק הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:5:3:1)

**רבי אמי הוה ליה עובדא וכו'.** עיין בריש פ"ג דנזיר מה שכתבתי בזה בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:5:6:1)

אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין בריש פ"ג דברכות בארתי בענין זה וכהאי בעיא לדעולא בבבלי פרקין דף כ"א והגי' בברייתא שם בחילוף דברי ר"א לדר' יהושע ודר"י לדר"א וכדרך הש"ס הזה בחליפין ועיין בברכות שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:5:11:1)

**הלכה כר' שמעון בשאינו גדול משפחה וכו'.** התוס' בדף כ"ב ד"ה דאתי בגו תלתא יומי וכו' מביאין להא דהכא ובשינוי הנוסחא ובד"ה מהדריתו אפייכו וכו' מביאין להא דלקמן אית תני תני וכו' ודקדקו מהו לחומרא הא זימנין אזלינן לקולא וכו' ולפי הנוסחא שלפנינו מבואר היטב בפנים ולחומרא היינו בשגדול המשפחה הולך לשם ושאר האחים נשארו כאן אלו ואלו מונין שבעה ושלשים משיסתום הגולל ולא מקודם ובחלוקה זו קאמר דהוה לחומרא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:5:14:1)

**ולמדין דבר קודם למתן תורה.** בתמיה עיין לעיל פ"ק בהלכה אין נושאין נשים במועד ד"ה ר' יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת א"כ ר' יעקב גופיה למד מקודם מ"ת והכא קאמר מכח האי קושיא דר' יעקב שמע לה מן הדא ופתח אוהל מועד וכו' ולא מקודם מתן תורה וע"ש שתירצתי לזה בטוב טעם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:14:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:14:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:5:14:2)

**ויתמו ימי בכי אבל משה ימי שבעה בכי שניה וכו'.** להאי לישנא קמא דדריש שבעה קודם והא הבכי מתחלת שבעה היא צ"ל דימי מיותר הוא דדריש דהו"ל למיכתב ויתמו בכי אבל משה והלכך דריש הכי ימי ללמד על שבעה שהן הימים החמורים משאר ימי האבל ובכי ללמד על שני הימים מהשבעה ובודאי שהם הראשונים שאחר הבכי הן ימי הספד ובבלי קאמר ג' ימים לבכי וכו' והכא דקאמר בכי שנים היינו שנים שלימים דמיעוט ימי שנים והשלישי דאכתי לא נהיג ההספד אלא מקצתו ג"כ לבכי לא קחשיב והרא"ש ז"ל הביא לזה ול"ג בכי שנים וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:5:16:1)

**אמר לון ר' יוסי מכיון ששמע בכי' אין לו אלא יום אחד בלבד.** וכלומר למ"ש או למוצאי הרגל אין לו אלא שעה אחת להתאבל בלבד וכך היא מסקנת הפוסקים ונלמד ג"כ מסוגית הבבלי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:28:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:5:28:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:5:28:1)

**רבי סימון בשם ר' יוחנן שהוא מותר בתשמיש המטה.** לפי פשטות השמועה אשבת קאי דאי ארגל הא על ציון המתני' קאמר דקתני הרגלים מפסיקין ואם הרגל מפסיק מאי קמ"ל הלא בטלה ממנו האבילות ואם אשבת קאמר שפיר נמי הא דקאמר קם ר' ירמיה עם ר' יודה וכו' כלומר דהוה קשיא ליה היאך מתיר תשמיש המטה בשבת שבתוך השבעה והא קיי"ל דבר שבצנעה נוהג. והשיב ר' יעקב דבאמת קושטא דמילתא לאו הכין הוא אלא כדשמעינן ממילתיה דריב"ל וכו' שהוא אסור ברגל בתשמיש המטה והיינו בזמן שאין הרגל מפסיק האבלות שלא נהג אבלות קודם הרגל ואין שאר מנהג אבלות נוהג בו ואפ"ה דבר שבצנעה נוהג בו וא"כ אף בשבת כך ואסור בתשמיש המטה. והאי דהתיבון הרי הרגל וכו' פירכא אחריתא הוא דאמאי לא אמרינן דין שבת כדין הרגל בשלא נהג אבלות מקודם הרגל ואינו עולה לו לימי שבעה וא"כ בשבת נמי נימא הכי ומשני ר' בא וכו' כדפרישית בפנים ובזה הסוגיא עולה יפה ובספר המלחמות להרמב"ן ז"ל בשלהי מכלתין ראיתי שהביא לזה ופירש להא דר' סימון בשם ר' יוחנן שהוא מותר בתשמיש המטה כלומר ברגל אבל לא בשבת וכו' ע"ש ולפירושו לא שייך זה על ציון המתני' רגלים מפסיקין וכו' כדלעיל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:7:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:7:8:1)

**מאן דאמר רבשקה גוי הוה קורעין וכו'.** התוס' בדף כ"ו ד"ה מביאין לזה וסיימו ובירושלמי הוה ר"ל קורע על ברכת השם. כלומר דגוי כהאי דלקמן וטעמיה דר"ל דס"ל כהאי דתני ר' הושעיה אחד ששמע קללת השם מישראל וכו' חייב לקרוע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:7:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:7:12:1)

**עתיד הקב"ה ליעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא.** בפ"ב דמגלה שם הבאתי דברי התוס' בשלהי תענית וע"ש מה שביארתי בזה בס"ד. אם היתה חבורת מצוה או קידוש החודש מותר. כך הם דברי הראב"ד בפ"ו מהל אבל. ונראה דגם דעת הרמב"ם כן שכתב שם בהל' ז' על אביו ועל אמו לא יכנם לשמתת מריעות עד י"ב חודש. לא כתב אלא לשמחת מריעות אבל במקום שאין נוהגין בה שמחה וסעודת מצוה היא מותר. ולפעמים לעולם מותר וכגון שמשיא יתום ליתומה לשם שמים ואי אפשר אם לא יהיה בעצמו שם מותר לאחר שלשים אף על פי שיש בה שמחה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:7:12:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Moed Katan 3:7:12:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Moed%20Katan/r/3:7:12:2)

סליק פירקא וכולא מסכת וסדרא דמועד ברחמי ובס"ד