## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:1:1:1)

**מי שאמר הריני נזיר.** הדא מסייע לבר קפרא. בבבלי פ"ק דף ה' פליגי רב מתנה ובר פדא בפלוגתא דבר קפרא ורבי יונתן דהכא רב מתנה דריש לסתם נזירות שלשים מיהי"ה ובר פדא כרבי יונתן ומסיק נמי התם דמתני' דהכא אתייא נמי כרב מתנה ולכתחילה אסור לגלח ביום שלשים ובדיעבד אם גלח ביום ל' יצא ומטעמא דאמרינן מקצת היום ככלו וסיפא דאם גילח ביום שלשים לא יצא משום דפירש שלשים יום הוי כאלו אמר שלימין כדפרישית במתני' וכדפי' התוס' התם ד"ה תנן הריני נזיר והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ"ק תפס דרשת רב מתנה לעיקר דאע"ג דבסוגיא דהתם מתרץ כל המשניות דמותיב מינייהו ומוקי לה שפיר אליבא דתרווייהו מ"מ סתמי דמתני' כרב מתנה משמע ליה וכן נראה דעתו בחיבורו ריש פ"ג ובפ"ד דפסק לכל הני סתמא דמתני' דהכא ודלקמן כדמוקי להו התם סתמא אליבא דרב מתנה. ועוד נראה לע"ד לומר דמלבד מה דאיכא בינייהו דרב מתנה ורב פדא דלרב מתנה מדינא דאורייתא אסור לגלח לכתחילה ביום שלשים ולבר פדא אינו אלא איסור דרבנן דגזר בנזיר סתם אטו פירש שלשים כדמשמע זה מהסוגיא ועיין בתוספות שם ד"ה אמר לך בר פדא יצא לנו עוד נ"מ בינייהו והיינו אם פירש שיהא נזיר לכ"ט יום לרב מתנה לאו כלום הוא ונזיר שלשים יום ולבר פדא איכא למימר הואיל דז"ל דהא דסתם נזירות אין פחותה מל' יום מדרבנן הוא ולא גזרו אלא בנזיר סתם דהיא גופה גזירה אטו פירש שלשים כדאמרן. והיינו נמי דכתב הרמב"ם בפ"ג הלכה ב' פירש זמן פחות משלשים כו' שאין נזירות פחותה משלשים יום ודבר זה הלכה מפי הקבלה כלומר ענין מקובל וסמך לזה על מה שנאמר בכתוב קדוש יהיה כדכתב בפירוש המשנה ומשום דתפס העיקר כרב מתנה לא חילק בפירש ואפי' אמר לכ"ט יום אינו פחות מל' יום ועיין בדיבור דלקמן ובהלכה ד' ד"ה טעמא דר"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:1:3:1)

**אמר רבי חגיי די הוא שמועתא כן.** כדפרישית דלא ס"ל טעמיה דר' יוחנן אלא דאמרינן מקצת היום ככולו וכן מסיק התם ובבבלי שם כאבא שאול דאפילו שבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת ל' דמקצת היום ככלו ואין חילוק בין שבעה לשלשים. ובבבלי מכלתין סוף כ"ב גבי הא דאמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן וס"ד מעיקרא דיליף לה מדאבא שאול דס"ל מקצת היום ככלו ודחי לה דלא ילפינן נזירות דאורייתא מאבילות דרבנן דמן התורה אינו אבל אלא ביום ראשון כדכתיב ואחריתה כיום מר אבל נזירות דרשינן מקרא דבעינן ל' יום כדפירש המפרש והתוס' שם. ולפ"ז צריך לומר הא דיליף הכא נזירות מאבילות לשיטתא דר' יונתן ובר פדא היא דס"ל דיום ל' לאו מדאורייתא כדלעיל וכן משמע מדקאמר הורי לגלח יום שלשים לכתחילה ואליבא דבר פדא ורב מתנה ודאי לכתחילה מדאורייתא אסור ולא ילפינן נזירות מאבילות בלכתחילה אבל בדיעבד אמרינן מקצת היום ככלו בנזירות טהרה אפילו למאי דקי"ל כרב מתנה דיום שלשים דאורייתא כאשר נתבאר. והנכון דהוה ליה עובדא כו' דלעיל לענין אבילות מיירי וכדמשמע במ"ק והתם גריס ורבי הוה ליה עובדא כו' ושכיר ילפינן אבילות מנזירות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:2:2:1)

**השלים נזירותו הראשונה ובא להישען על השניה.** ובתוספתא זוף פרק ב' איתא מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו ואחר כך נשאל על הראשונה לחכם והתיר לו יצאת שניה בראשונה וכן הוא בבבלי נדרים דף י"ז ובכ"ג דשבועות. ואין צריך לשבש הגי' בכאן אלא דרישא דסוגיא מתפרשת על הקרבן ומילתיה דרבי אלעזר דלקמן אזלא כפי התוספתא וכן מוכח מדפריך ניחא שניה ראשונה כו' אלא דרבי אלעזר פליג בהא דקאמר קרבן אחד דכשיטת רבי שמעון היא כפי משמעות הסוגיא כדפרישית. ולמסקנא אפי' הביא כל קרבנותיו ונשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה וכדמסיק רבי יוסי ברבי בון ואזלא כמסקנת הבבלי שם וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מנזירות הלכה י' שכתב שם ואפילו הביא כפרתו וזה נלמד מסוגיא דהכא כמבואר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:3:1:1)

**נטמא יום שלשים סתר את הכל.** דס"ל לרבנן לא אמרינן מקצת היום ככלו אלא בנזיר טהור ולענין תגלחת והבאת קרבנותיו שאם גלח ביום שלשים בדיעבד יצא כדפרישית בהלכה א' לרב מתנה דקיי"ל כוותיה אבל בנזיר שנטמא ביום שלשים קודם תגלחת והבאת קרבנותיו לא אמרינן מקצת היום ככלו להחשיב כאלו נטמא לאחר מלאת. אלא ודאי נטמא נזרו וסתר הכל כיון דלא השלים כל נזירותו בטהרה ולר"א אפי' בנזיר שנטמא ביום מלאת ס"ל דמקצת היום ככלו כ"כ התוס' ריש פרקין ופ"ק בסוגיא הנזכרת בהלכה א':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:3:2:1)

מנזיר טמא למד ר' אליעור בבבלי פ"ו דף ל"ט גבי הא דאמר לר"א אם גלח לאחר מלאת אינו סותר אלא ו' דיליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה כלומר סתירה שהיא ע"י תגלחת מסתירה דע"י טומאה דמתני' דהכא. והכא הכי קאמר דיליף סתירת טומאה שהיא סותרת שבעה לאחר מלאת כמו דמצינו שנזיר טמא מגלח לאחר ו' ונראה דה"נ ס"ל לסוגיא דהתם דר"א יליף הכא מנזיר טמא והדר יליף לה מינה דתגלחת ג"כ אינה סותרת אלא ז':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:3:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:3:2:2)

**בשעה שנזר סתם כו' השביעי שלו עולה לו מן המנין.** לר"א קאמר דמחלק הכי דהא אמרי' לעיל בפ"ב הלכה ט' דנזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין אפילו בנזיר סתם כמפורש התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:4:2:1)

**טעמא דרבי אליעזר זאת תורת הנזיר.** האי טעמא לר"א קאי בין לבר פדא בין לרב מתנה בסוגיא דבבלי פ"ק הנזכרת בהלכה א' וכדפירשו התוספות שם דף ו' ד"ה אמר ר"ל דלבר פדא דס"ל לא אמרי' מקצת היום ככלו וקשיא לר' אליעזר דמתני' דאמר לא סתר אלא שלשים ויסתור את הכל הילכך קאמר דטעמיה דר"א אמרה תורה תן לו תורת נזיר וכן לרב מתנה דס"ל אמרי' מקצת היום ככלו וא"כ קשיא לר"א אמאי סתר שלשים לא יסתור אלא ז' אלא דטעמיה דגזירת הכתוב היא תן לו תורת נזיר ומשמעות דקרא משמע דאיירי במפרש נזירותו מדקאמר תן לו תורת נזיר סתם מכלל דעד השתא לאו בסתם נזירות קיימי והלכך במתני' דלעיל קאמר ר"א בנזירות סתם נטמא ביום מלאת לא סתר אלא שבעה. ולרבנן לק"מ דאינהו לא סברי מקצת היום ככלו בנזיר שנטמא כמבואר בהלכה דלעיל ד"ה נטמא ביום שלשים. ונ"מ בין רב מתנא ובין בר פדא אליבא דר"א אם יום שביעי שלו עולה לו מן המנין בנטמא לאחר מלאת. דבנטמא בתוך מלאת אפי' אי אמרינן לר"א דס"ל מקצת היום ככלו כרב מתנא אכתי איכא למימר דס"ל דאין יום שביעי עולה לו מן המנין ומטעמא דלא חייל עליה למימני נזירות טהרה עד יום שמיני יום הבאת קרבנותיו אלא דבנטמא לאחר מלאת דלא שייך האי טעמא ובהא איכא נ"מ לר"א אם אמרינן אליביה מקצת היום ככלו לענין אם יום שביעי עולה לו מן המנין והשתא יתבאר לך היטב מה דפרישית בהסוגיא אליבא דרבי מנא דעיקר הוכחת רבי מנא דר"א ס"ל מקצת היום ככלו מדקאמר סותר שלשים ולא את הכל וא"כ ע"כ דלא תיקשי השתא הא דסותר עד שלשים ולא סגי בסתירת ז' משום טעמא דגזירת הכתוב הוא וכיון שכן ע"כ דמחלקינן נמי בין נטמא בתוך מלאת ובין נטמא לאחר מלאת גם לענין אם שביעי עולה לו מן המנין וביום מלאת כלאחר מלאת הוא כמבואר. ואין להקשות אמאי לא ניחא ליה לרבי מנא לפרש כבר פדא דר"א לא ס"ל מקצת היום ככלו וטעמיה נמי משום גזירת הכתוב הוא דאיכא למימר מדמחלק ר"א בין נזיר סתם לנזיר שפירש משמע ליה לרבי מנא דטעמיה דר' אליעזר כדמפרש רב מתנה אליביה וכדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:5:3:1)

**רבי יוחנן אמר מתרין על הכל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה.** בבבלי דף י"ז מסיק לה דלרבי יוחנן לוקה על הטומאה בנזיר בבה"ק אע"פ שאינו מביא קרבן עמה כדמסיק הכא לעיל. אבל בהא דקאמר הכא לוקה על כל פרישה ופרישה בהתראה אחת לא משמע כן מסוגית הבבלי פ"ו דף מ"ב גבי מתני' היה מטמא למתים כל היום כו' דכל זמן שלא פירש מן הטומאה אינו חייב אלא אחת ואפילו התרו בו על כל נגיעה ונגיעה מטומאה כגון שהשיטו לו מת אחר אינו חייב אלא אחת שהרי הוא מחולל ועומד הוא וכדמקשי הכא לקמן מהאי ברייתא על דברי רבי יוחנן ולא מחלק התם בין אם החילול מעיקרא היה בהיתר או באיסור כדמחלק הכא. ובענין אם נטמא ופירש מן הטומאה וחזר ונגע מחולקים הם הרמב"ם והראב"ד ז"ל בפ"ה מהל' נזירות הלכה ט"ו וי"ז דלדעת הרמב"ם אם התרו בו על כל פעם חייב על כל אחת וכרב יוסף בסוגיא דהתם אבל דעת הראב"ד כרבה התם דאפילו אם פירש וחזר ונגע אינו חייב אלא זאת דמוקי הא דקתני במתני' אל תטמא אל תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת בטומאה וביאה ולא בטומאה וטומאה ועיין זה לקמן פ"ו ופ"ז:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:5:3:2)

**להחלו ובשעת מיתה כו'.** כה"ג פליגי בבבלי דף מ"ג ופליגי התם ר' יוחנן ור"ל רבי יוחנן קאמר משמעות דורשין איכא בינייהו ור"ל קאמר גוסס איכא בינייהו כדקאמר הכא ולפי הך גירסא קי"ל כר"י לגבי ר"ל וכהן ונזיר אין מוזהרים על הגוסס וכ"כ התוס' שם וכן דעת הרמב"ם ז"ל שם הל' י"ח ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:5:4:1)

**רבי טרפון פוטר כו'.** פלוגתייהו למאן דמפרש יצא ונכנס מיד אבל לשמואל דמפרש לקמן יצא והזה כו' וכן המסקנא בבבלי וכדפרישית במתני' לא שייכא כלל פלוגתייהו אמתני' אלא מלתא באנפי נפשה היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:5:6:1)

**אבל בנזיר טהור אף ר"א מודה אפילו אין לו מהיכן להפיל.** ובבבלי דף י"ט מסיק לה אפילו בנזיר טהור שנטמא עד שיהיו לו ימים ראשונים וכדמשמע נמי הכא משקלא וטריא דלקמן. ובענין הבעיא אם נזירותו ונזירות בנו מצטרפין אינו מבואר בבבלי ומסתברא דלמאי דאמרינן לעיל סוף פ"ק דהמסקנא כרבי יוחנן דהתם דס"ל אם נטמא בנזירות בנו סותר גם לנזירותו ומטעמא דנזירות חדא היא א"כ ממילא שמעי' דמצטרפין הן לשני ימים. ובענין לבסוף גריס התם בהדיא בברייתא דבעינן נמי עד שיהו לו ימים אחרונים והתוס' הקשו שם דהא קתני נטמא יום מאה סותר שלשים לר"א ותירצו בדוחק והיא קושיא דהכא דדייק לקמן ומחלק בין סתירה לקרבן דהא דקאמר ר"א עד שיהיו לו ימים לענין קרבן טומאה קאמר אלא דלא משמע כן מסוגית הבבלי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 3:5:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/3:5:6:2)

הדרן עלך מי שאמר הריני נזיר