## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir Chapter 7

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:1:1)

**כ"ג ונזיר אינן מיטמאין בקרוביהן.** ולא גריס הכא בהדיא אבל מיטמאין למת מצוה כדאיתא בנוסחת הבבלי וכן התוס' לא גרסי להא במתני' משום דבגמרא אמרו עד כאן ל"פ אלא בכה"ג ונזיר כי אזלי בהדדי אבל כל חד וחד לחודי' בר איטמויי הוא מנה"מ ולא שאיל על מתני' בהדיא מנה"מ ש"מ דליתא להא בנוסחת המשנה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:2:1)

**בעמיו אינו מיטמא מיטמא הוא למת מצוה.** ובת"כ דריש לה מלנפש לא יטמא בעמיו והאי קרא דריש ליה לאשתו כשרה הוא דמטמא אבל לא לפסולה. ואע"ג דהאי קרא בכהן הדיוט כתיב איכא למימר דסמיך נמי אדרשא דלעיל דדריש בכ"ג ומ"מ איצטריך האי קרא בעמיו ללמדינו מה הוא דנקר' מת מצוה דממשמעות בעמיו נפקא לן דכל שאין לו קוברין הוא וכעין דתירץ הקרבן אהרן שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:4:1)

**אבל אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו.** והיינו בחזרה כדאמר בבבלי בפרק דלעיל דף מ"ג שאם נטמא כבר לשאר הגוף חוזר הוא לעצם כשעורה דאי בתחלה ליכא למ"ד דמיטמא לעצם כשעורה כדכתב הרא"ש בהלכות טומאה להרי"ף דפסק כן וכתב עליו דכרבי יהודה אתיא כדמוקי התם דכולה רבי יהודה היא אבל דעתו ז"ל דהלכה כרב חסדא אמר רב דאמר התם נקטע ראשו של אביו אינו מיטמא לו דלאביו כתיב בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ואינו מיטמא כלל לעצם מעצמות אביו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' אבל הלכה י"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:4:2)

**אבל אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו.** והיינו בחזרה כדאמר בבבלי בערק דלעיל דף מ"ג שאם נטמא כבר לשאר הגוף חוזר הוא לעצם כשעורה דאי בתחלה ליכא למ"ד דמיחמא לעצם כשעירה כדכתב הרא"ש בהלכות טומאה להרי"ף דפסק כן וכתב עליו דכרבי יהודה אתיא כדמוקי התם דכולה רב' יהודה היא אבל דעתו ז"ל דהלכה כרב חסדא אמר רב דאמר התם נקטע ראשו של אביו אינו מיטמא לו דלאביו כתיב בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ואינו מיטמא כלל לעצם מעצמות אביו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' אבל הלכה י"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:11:1)

**מהו שיטמא כהן לנשיאות כפים.** קשה אמאי לא פשיט ליה ממתני' דפרק אלו מציאות אם היתה בבית הקברות אל יטמא לה דעשה דהשבת אבידה אינו דוחה ללא תעשה ועשה דטומאה דכתיב קדושים יהיו וגו' ואפשר דהבעיא היא היכא שהכהן הוא בב"ה ואח"כ באת טומאה לשם וכגוונא דעובדא דתלמידי דרבי אבהו דלקמן ולא הויא דומיא דהתם שאל ילך לבה"ק להיטמא מפני השבת אבידה ופשיט ליה אפילו בכה"ג מחויב לצאת דעשה ול"ת היא והיינו טעות דגבילה דסבר אין בה אלא ל"ת ועשה דוחה לא תעשה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:15:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:15:1)

**הדא אמרה ואפילו בטומאה שהיא מד"ת.** אבל בבבלי פרק מי שמתו דף כ' מסיק דכל הני דוקא בטומאה מדבריהן אמרו ומת מצוה שאני דגלי קרא ולאחותו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:17:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:17:1)

**הכתפים אסורין בנעילת הסנדל.** כן פסק הרמב"ם פ"ד מהלכות אבל הלכה ג':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:22:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:22:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:22:1)

**הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם זו תורה וזו אינה תורה.** והתי"ט טרח כאן בחנם להשיב לשאלת בנו ששאלו שאלת ש"ס הזה והאריך שם להכריח דאין אביו מדירו בנזיר אלא דוקא בשהגיע לחינוך ואינו כן כדמשמע הכא וכן נראה מסתימת דברי הרמב"ם שאין דרכו בכך לסתום במקום שאמרו לפרש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:22:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:1:22:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:1:22:2)

**אתיא דרבי אליעזר כב"ש דב"ש אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם.** נראה דט"ס הוא דהא ב"ש סברי פרק אלו דברים מברך על היום ואח"כ מברך על היין וב"ה הוא דאמרי מברך על היין ואח"כ מברך על היום ומפרש הש"ס טעמייהו דברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה וכן נמי בהאי ש"ס שם היין תדיר וקדושה אינה תדירה. ובפרק כל התדיר דף צ"א בעי התם תדיר ומקודש איזה מהן קודם ובעי למיפשט מטעמייהו דב"ה ודחי לה דאטו שבת לברכת היום אהני לברכת היין לא אהני ולא איפשיטא התם. ולשיטתא דהאי תלמודא פשיט ליה ממתני' דהלכה כחכמים ומקודש קודם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:2:2:1)

**ואי בעי מישאול תרתיהון שאל תינייתא וחזר מישאל קמייתא.** בבבלי דף נ' משני לה נמי על שאלה קדמייתא לא נצרכה אלא למת שאין עליו כזית בשר והדר אמר ועדיין יאמר על אבר ממנו מגלח על כולו לכ"ש אלא כדאמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגדין. משמע דלא פשיטא ליה כהאי דאמר הכא לקמן מכיון שאין בו כזית דבר בריא הוא שלא קשרו אבריו ואיפכא משמע דכל שלא נתקשרו אבריו בגידין מסתמא אין עליו כזית בשר דהא שינוייא דר' יוחנן קאי נמי לתרץ קושיא הראשונ' דקאמר אלא כדאמר ר"י וכן פירשו התו' בהדיא בפרק גיד הנשה ע"ש. והכא לא משני כדמשני רבא התם לא נצרכה אלא לרוב בניינו ורוב מניינו שאין בהן רובע עצמו' משום דלשיטתיה אזיל האי תלמודא דקאמר לקמן הלכה ג' רוב בניינו ורוב מניינו אין הנזיר מגלח אע"פ שמטמאין באהל כדתנן בכ"ב דאהלות אבל לשיטת הבבלי כל שהוא מטמא באהל הנזיר מגלח עליו מלבד רביעית הדם כדלקמן בסוף פרקין וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:2:3:1)

**מדרשות אמינא דרוש וקבל שכר.** ובספרי זוטא המת מטמא בכזית שכן תחלת ברייתו כזית ומביאו הר"ש בפ"ב דאהלות וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מטומאת מת הלכה ב' ולא קשיא מנפל כדקאמר הכא משום דלא חשיב ברייתו עד שנתקשרו אבריו בגידין ואז יש בו כזית כדלעיל ונפל דמטמא משום דמת שלם הוא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:2:4:1)

**וחרנה אמר שאם יקרש כו'.** ולעול' אפילו הוא מחוי מיטמא וכדאוקי בבבלי שם להא דקאמר בשר המת שקרש ומוהל שהרתיח דמיירי דלא ידעינן אם דמת הוא או לא וכשקרש בודאי מבשר המת הוא וה"ה למוהל שהרתיח מיירי בדלא ידוע אם מהמת הוא כדכתבו התוס' שם דחד דינא וחד טעמא אית להו אבל בידוע שבשר המת הוא אפילו התיכו טמא וכן מוהל אע"פ שלא קרש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:2:5:1)

**ולא מן הנבלה למד ומן הנבלה כו'.** כדדריש בספרי פרשה חקת בפסוק וכל אשר יגע על פני השדה מנין שהמת מטמא בהיסט אמרת ק"ו ומה נבלה הקלה הרי היא מטמא' בהיסט מת החמור דין הוא שיטמא בהיסט. ומביא הרמב"ם להאי דרשא בריש הלכות ט"מ וכן דריש התם לכל טומאות הפורשות מן המת מק"ו מנבלה. ומשמע מהכא דפשיטא ליה להש"ס דאין נצל לבהמה דהא פריך אי מה הנבלה אם נסרחת טהורה והיינו כמ"ד בבכורות דף כ"ג טומאה חמורה בנבלה לטמא אדם עד לגר דבעינן שתהא ראויה לגר דכתיב לגר אשר בשעריך וגו' אבל בבבלי פרקין בעיא דלא איפשיטא היא ולמ"ד טומאה חמורה עד לכלב אם היתה מתחלתה ראויה לגר כדקי"ל כוותיה ומיבעיא ליה דאיכא למימר דאע"ג דראויה לכלב אין נצל כבשר ועפרא בעלמא הויא ואינו מטמא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:2:5:2)

**אפילו נגע בקבר אדם הראשון.** כדר"ל בבבלי דף נ"ד או בקבר זה קבר שלפני הדיבו' דאע"ג דקברי עכו"ם אין מטמאין באהל לר"ש ופסק הרמב"ם כוותיה בפ"א מט"מ במגע ובמשא מיהת מטמאין וזהו כפי' המפרש שם ולדעת הריב"א בתוס' שם דקבר אדם הראשון מטמא אפילו באהל משום דקרוי אדם. והנא משמע דוקא נגע קאמר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:2:8:1)

**לית לך אלא כהדא נתתכה כו'.** וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מט"מ הלכה ד' חסר ממנו אבר כו' אין רקבו טמא. ובהא דקאמר נקברה עמו מן הארכובה ולמטה נעשיתלו גילגלין בשנרקב מתחלה ואח"כ נקבר עמו וזהו הרקב הבא מן העקב בבבלי דף נ"א וכן משמע מדברי הרמב"ם שם הלכה ז' וע"ש דספק הוא אם יש לו רקב דבעיא דלא איפשטא היא שם ואפשר דשאני והתם דבלא נתתכה מיירי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:2:10:1)

**וירדו בשיטת רבי שמעון.** הכי משמע בתוספתא דאהלות פ"ד גבי מעשה שהביאו קופה של עצמות ונכנס תודוס הרופא ואמר אין כאן שדרה ממת א' ולא גולגול' ממת א' וקאמר התם דר"ש מטמא. ובבבלי דף נ"ב בעי או או תנן או השדרה והגולגולת ושקיל וטרי התם ומשמע דלא איפשיטא הבעיא והרמב"ם בפ"ז מנזירות פסק או שדרה או גולגולת ותמה הכ"מ דהא בעיא דלא איפשיט' היא ועיין במ"ש בפ"ב מט"מ ולעד"נ דהרמב"ם היה מפרש דשפיר נפשטה הבעיא מדאמר שם גבי הא דחשיב ששה דברים כו' כי קתני כל היכא דפליגי בה רבים כו' משמע דהכי קאי והא דקאמר בתר הכי ת"ש ב"ש אומרים רובע עצמות כו' משום דהדר בעי למיפשט איפכא ודחי לה דלא תיפשוט מהכא לא מהאי גיסא ולא לאידך גיסא כדאיתא התם ומש"ה לא פסק באידך בעיא דרובע עצמות מן השדרה כו' נמי משום דלא איפשיטא ואידחי כי הך קמיית' כמ"ש התי"ט בריש פ"ב דאהלות ועוד דהכי משמע מהתוספתא הנזכרת דר"ש היה מטמא כדקאמר הכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:3:2:1)

**או בעצם אדם.** לאו דוקא דהא בהאי קרא על פני השדה כתיב ודרשו מכאן לטומאת אהל ועצם כשעורה אינו מטמא באהל אלא אקרא דלקמיה קסמיך דכתיב וכל הנוגע בעצם וגומר ומהכא דריש לעצם כשעורה. ומכאן ראיה למה שכתב הרמב"ם בפרק ג' מטומאת מת הלכה ג' טומאת רובע עצמות באהל וטומאת רביעית דם וטומאת אבר שאין עליו בשר כראוי יראה לי שכולן טומאתן אינן דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן ואינו חייב עליהן על ביאת מקדש וכל טמא בטומאה של תורה חייב על ביאת המקדש לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה ע"כ. דקרא דעל כל נפשות מת דדרשו מיניה לרביעית דם ס"ל דאסמכתא בעלמא הוא כדכתב הכ"מ שם והראב"ד הק' עליו שהרי אבר שאין עליו בשר כראוי היינו עצם כשעורה והנזיר מגלח על מגעו ומשאו והכ"מ תירץ שכבר ימצא אבר שאין עליו בשר כראוי שלא יהא בו עצם כשעורה כגון שהוא מנפל קטן. ומהכא בהדיא שמעינן כדברי הרמב"ם דהא בנתיים שנחלקו ע"כ בשאין בו עצם כשעורה מיירי ופסק כר' יוחנן להקל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:3:3:1)

**ופליג על רבי ירמיה.** והכי מסיק נמי בפרק תינוקת דף ס"ח דסככות ופרעות לאו אהל מדאורייתא הוו וכן משמע בסוף פרק דם הנדה וכדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל דכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה והא דקאמר פליג על ר' ירמיה ולא על ר' יוחנן משום דאפשר לפרש דברי ר' יוחנן דלעולם לשרוף עליהן את התרומה קאמר ולא ללקות שעשו אותן כתורה לענין תרומה לשרוף אפי' על ספק מגען דאלו בששה ספיקות מד"ס ששורפין עליהן את התרומה דוקא על ודאי מגען וספק טומאתן אבל על ספק מגען לא משום דהוי ס"ס כדתנן בטהרות שם והכא כודאי טומאה עשו חכמים להן וכמו שכתבו התוס' בפרקין דף נ"ד ובשלהי דם הנדה דאע"ג דספק טומאה ברה"ר טהור בסככות ופרעות גזרו חכמים טומאה אפילו ברה"ר וה"ה לענין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:3:4:1)

**רובדי אילן שיש בהן ארבעה על ארבעה הנזיר מגלח.** דמיא להא דתנן בפ"ח דאהלות הסככות והפרעות שהן יכולין לקבל מעזיבה בינונית מביאין את הטומאה וחוצצים וכדפירש שם הרמב"ם וכן בחבורו בפי"ג מט"מ דטעמא שצריך שיקבלו מעזיבה מפני שאהל שמביא וחוצץ צריך שיהא חזק ובריא והלכך נקט הכא ד' על ד' וכתב עוד שם כשיכולים לקבל מעזיבה מטמאים מדאורייתא וכדר' יוחנן שהנזיר מגלח עליהן ומה"ט נמי לא חש ר"י לקושיית רבי יוסי דלקמיה משום דסמיך אהאי מתני' דאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:3:4:2)

**רוב בניינו כו'.** עיין לעיל הלכה ב' ד"ה ואי בעי מ"ש שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:3:6:1)

**ימים של גידול שער עולין כו'.** למאי דדריש הכא מקרא לא מסיק טעמא מ"מ ימי גמרו אין עולין לו ובבבלי לא קאמר אלא מסברא דימי חלוטו שכן טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולין לו וימי הסגירו שאין טעון תגלחת ואינו מביא קרבן לפיכך עולין לימי ספרו למדין מימי חלוטו שאין עולין משום שטעון תגלחת כימי חלוטו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:4:2:1)

**אינו חייב אלא על השני שנגע בראשון.** ממה דפרישית בפנים נקטינן מהאי סוגיא דלדעת רבי יוחנן לעולם הוא חייב על ביאת מקדש על נגיעה שניה מן המת בין אם הנגיעה הראשונה ע"י אדם או ע"י כלים שהאדם הנוגע בהן חייב וכדמפרש רבי אבין מילתיה ולאפוקי אדם הנוגע באדם שנגע בכלים שנטמאו במת שאע"פ שזה נגע במי שטעון חיטוי כבר שלישי לנגיעה הוא. ולדעת רבי אילא אינו חייב אלא אדם באדם שנטמא במת אבל לא אדם בכלים שנטמאו במת וכדבעי לסיועי למילתיה ממתני' ודחי לה רבי יותנן לטומאות הפורשות מן המת לחוד קאי האי כללא. ונמצינו למדין לדעת רבי יוחנן דיש טומאות שחייב עליהן על ביאת מקדש אע"פ שאין הנזיר מגלח עליהן וזהו אדם באדם שנטמא במת ואדם בכלים שנטמאו במת שהרי אין הנזיר מגלח אא"כ נגע או האהיל בטומאת מת עצמו כדאמרינן הכא לעיל ובכלים תנינן במתני' בהדיא שאינו מגלח ואפ"ה בזה חייבין על ביאת מקדש שאלו דין תורה הן דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא ולאפוקי השלישי לנגיעה שאע"פ שהן אב הטומאה לענין תרומה וקדשים פטור על ביאת מקדש וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ה מט"מ מהלכה ג' עד הלכה ו' והבאתי דבריו לעיל במס' סוטה פ"ה הלכה ב' ועיין שם במראה ד"ה מספר אבות הטומאות. ובפ"ג מהלכות ביאת מקדש הלכה י"ד כתב וז"ל כללו של דבר כל הטעון ביאת מים מן התורה חייב כרת על ביאת המקדש ואפילו אחר שטבל עד שיעריב שמשו אבל המתטמא בטומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהן שאע"פ שהוא טמא טומאת שבעה ה"ז פטור על ביאת המקדש וכן הנוגע בכלים שנגעו באדם שנגע במת או שנגע באדם שנגע בכלים הנוגעים במת אע"פ שהוא טמא ראשון לענין תרומה ולענין בשר קדשים ה"ז פטור על ביאת המקדש שהדברים האלו הלכה מפי הקבלה ואע"פ שהוא פטור מכין אותו מכת מרדות ע"כ. ומבואר הוא שדבריו המה לפי שיטת רבי יוחנן דהכא וכפי פירוש הסוגיא שבארתי והכ"מ פירש שם ריש הסוגיא לדעת רבי יוחנן כפי דברי הרמב"ם אלא במה שפירש דברי רבי אילא כפשטן שסובר אינו חייב אלא זה הנוגע במת עצמו קשה כמבואר כפנים וכן מה שפי' דלהדין תנייא קדמייא על רבי יוחנן קאי קשה דאין הלשון סובל כן לפי פירוש זה דהא דברי רבי יוחנן הם לחייב על השני בנגיעה לעולם ועוד דלפ"ז נצטרך לדחוק ולומר דרבי יוחנן גופיה דחי לסייעתא דיליה. ומה שצריכין אנו לעיין בדברי הרמב"ם הוא זה דהרי למה שכתב אבל המתטמא בטומאת נזיר וכו' משמע דאפילו אדם באדם שנטמא במת ואדם בכלים שנטמאו במת פטור שהרי אין הנזיר מגלח עליהן ועל זה סיים בדבריו וכן כלים וכו' לומר שאלו שאע"פ שהן שלישיי' לנגיעה וטמאין ראשון לענין תרומה וקדשים וכו' וזה לכאורה סתר דבריו במ"ש בפ"ה מט"מ שלעולם הראשון והשני לנגיעה חייבין על ביאת מקדש בין אדם בין כלים. וזה כוונת הראב"ד ז"ל שכתב שם עליו דבריו סותרין זה את זה ר"ל דבריו שבכאן עם דבריו שבהל' ט"מ ולענין מה שכתב אבל המתטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח כו' לבד קאי דמדבריו שבכאן משמע שאפילו השני לנגיעה פטור שאין הנזיר מגלח עליו. ודלא כמה שהבין הכ"מ לכוונת הראב"ד שם. וכך הם ממש דברי הראב"ד בפ"ה מט"מ שכתב שם ומקובלת בפיהם שאין חייבין על ביאת מקדש בטומאת מת אלא בטומאה שהנזיר מגלח עליה וכו' הלכך אפי' אדם באדם שהוא מפורש בתורה אינו חייב קרבן על ביאת מקדש ע"כ וע"ש בכ"מ שנראה מדבריו שחזר מפירושו שכתב בהל' ביאת מקדש לפרש האי דהכא ומ"מ לא העלה ארוכה לדברי הרמב"ם שאף אם נאמר דהרמב"ם פסק כרבי יוחנן דהכא דהאי כללא דמתני' לטומאות הפורשות קאי ולא לטומאות הנגיעה אכתי קשה על דברי עצמו שכתב שם האי כללא המתטמא בטומאה מן המת שאין הנזיר מגלח וכו' וכ"כ בריש פ"ג מט"מ לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה והבאתי דבריו לעיל. ולענ"ד נראה לומר שהרמב"ם סמך עצמו על דבריו שכתב בפ"ז מנזירות הלכה ח' נגע באהל מת או בכלים הנוגעים במת אינו מזה בג' וז' ויראה לי שדין זה מיוחד בנזיר אבל כל אדם שנטמ' בכלי טומאת שבעה וזה בג' וז' כמו שיתבאר בהלכות ט"מ. ר"ל שדין זה יוצא מן הכלל כל שהנזיר מגלח חייבין עליו על ביאת מקדש שהרי אדם הנוגע בכלי שנטמא במת דין תורה שחייבין עליו כמבואר בט"מ אבל נזיר לא והוא ז"ל מפרש דהא דקאמר בגמרא דף נ"ג הני כלים בני הזאה נינהו וכו' לענין נזיר לחודיה הוא דאמרו שאינו מגלח ואין צריך להזות בשביל טומאה כלים שנטמאו במת אבל כל אדם מזה עליהן. ולדבריו לא קשה כלל קושית רבינו חיים כהן בתוס' פרקין דף נ"ד ד"ה ומשני שהקשה לר"ת דס"ל בכלי מתכות הנזיר מגלח ומזה ושלח לו איזה בית אשר תבנו לי דהא אמרינן במנחות כל טומאה שהנזיר מגלח עליה הכהן מוזהר עליה ואין לך בית שאין בו שום כלי מתכות או שום מסמר שהיה באהל המת ולדעת הרמב"ם ז"ל לר"מ דלדידיה אין חילוק בין כלי מתכות לבין שאר הכלים שכל אדם מזה עליהן אבל הנזיר אינו מזה ואינו מגלח עליהן ועוד דבלאו הכי ל"ק שאין הכלי הנטמא במת מטמא באהל שכך כתב בפירוש בפ"ה מט"מ הלכה י"ג בגדים הנוגעין במת אע"פ שהן כמת לטמא אחרים שנגעו בו טומאת שבעה אינן כמת לטמא באהל ובמשא כו'. וכבר שמענו שאין חילוק לדעתו בין בגדים לכלי מתכות כמ"ש שם הלכה ג'. וכן דעת הרמב"ן ז"ל בזה שהחרב שנגע במת אינו מטמא באהל והביאו התי"ט ע"ש דלדעת הרמב"ן במשא מיהת מטמא וכתב ג"כ שהנוגע בו א"צ הזייה ואין כן דעת הרמב"ם. ומ"ש הכ"מ על זה אבל הוא דבר תימא שיהא נזיר קל משאר בני האדם ע"כ ותמיה זו לאו אדברי הרמב"ם שייכא דהא במתני' בהדיא קאמר אינו מגלח על הכלים שנגעו במת ואינו מזה ומבואר הוא דשאר כל האדם מזה לכ"ע אם הוא בחבורין אפילו בשאר כלים ובכלי מתכות אפילו שלא בחבורין אלא דשאני נזיר דגזירת הכתוב הוא דכתיב ביה על כל נפש מת וגומר דוקא ומ"ש שם הכ"מ דגם דברי הרמב"ם מתפרשין בחבורין כמו דברי הראב"ד הרבה יש לתמוה ע"ז שהרי מבואר הוא דדברי הראב"ד אסוף דברי הרמב"ם קאי במה שכתב אבל כל אדם וכו' וע"ז השיג ואמר מה שאמרנו שהאדם מטמא בכלים הנוגעים במת לטומאת שבעה לא אמרו אלא בחבורין וכו' וזהו כדבריו בפ"ה מט"מ על דברי הרמב"ם שכתב שם מפי השמועה למדו שהחרב כמת וה"ה לשאר כלים וכו' והשיג הוא ז"ל וכתב אנו אין לנו אלא בחרב ובחבורין בשאר כלים וכל המקראות אינן אלא בחבורין וזהו כדעת ר"ת בתוס' שם וכן דעת הר"ש בפ"ק דאהלות אבל לדעת הרמב"ם אפי' שלא בחבורין. וכן הקשה הר"ש שם קושיית הראב"ד לדעת הר"י מסימפונט שסובר כדעת הרמב"ם בזה דכל הכלים הרי הן כמת אפילו שלא בחבורין דהא קרא וכבסתם בגדיכם כתיב אותן שהיו עליהן בשעה שנגעו בחרב ובחלל וג"כ בחיבורין מיירי ועוד דבגדיכם אכלי מתכות קאי דמיקרו נמי בגדים כדכתיב בבגדי כהונה אלה הבגדים וחשיב ציץ. ובענין קושיא זו אפשר לתרץ לדברי הרמב"ם דלמד מדרשת הספרי דמרבינן שאר כלים אפילו שלא בחבורים דהבי איתא התם בפ' מטות וכבסתם בגדיכם למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולמד על החרב שיהא טמא ז' והנוגע בו טמא טומא' ז' הא למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלים מנין ת"ל וכבסתם בגדיכם הא למדנו לכלים ואדם וכלים ע"כ ומפרש הוא ז"ל דאפי' שלא בחבורין קאמר דאי ללמד בחבורין דוקא הא כבר כתיב לעיל וכל בגד וגומר תתחטאו והיינו דדריש וכבסתם בגדיכם למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב וכו' כלומר וע"כ בחלל חרב לאו דוקא שהרי כתיב וכל בגד ואין לומר דהכל בחבורין למת קאמר א"כ בחלל חרב למה לי אלא ע"כ וכל בגד לרבות שאר כלים שנטמאו במת לטמא אדם אפי' שלא בחיבורין וא"כ וכבסתם בגדיכם נמ לרבות בגדים שנטמאו באדם שנגע בכלים שנטמאו במת אפילו שלא בחבורין. ודע שיש להר"ש בפ"ק דאהלות פי' אחר בסוגיא דהכא שמפרש לדברי רבי יוחנן שאינו חייב אלא על הראשון שיגע במת בלבד ואפילו אדם באדם פטור. ואינו חייב אלא על לשון נכנס הוא הנכנס הראשון. שני שנגע בראשון מה טעם וכו' כלומר מה טעם שני שנגע בראשון דלא זכו' וזהו דוחק נפלא וכן בהא דמפרש התם כל הסוגיא ובמילתיה דרבי אבין ע"ש ולא משמע הכי דהא קאמר לא בטומאת איש בכלים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:4:3:1)

**לטמאות הפורשות מן המת נצרכה.** משמע דהכי קאי המסקנא דלא איתמר האי כללא במתני' אלא לטומאות הפורשות מן המת ולא לטומאת נגיעות למת וכדמוכח מדלקמן דמתרץ רבי יוסי בר בון דרבי ירמיה דקאמר למלקות לוקין כרבי יוחנן דכללא דמתני' לאו על הטומאות הנוגעות למת קאי ולפ"ז כמו שחייב מלקות עליהן על ביאת המקדש אע"פ שאינו חייב קרבן כן נמי הנזיר לוקה עליהן אע"פ שאינו מגלח ומביא קרבן דחד דינא אית להו. ובהכי ניחא לי ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מהלכות נזירות הלכה ט"ו ונזיר שנטמא למת טומאת שבעה בין בטומאות שהוא מגלח עליהן כמו שיתבאר בין בטומאות שאינו מגלח עליהן ה"ז לוקה ע"כ וזהו לכאורה סותר דבריו במ"ש בפ"ג מט"מ הלכה ג' והבאתיו לעיל וז"ל טומאת רובע עצמות באהל וטומאת רביעית דם וטומאת אבר שאין עליו בשר כראוי בין מן המת בין מן החי יראה לי שכלן טומאתן אינו דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן כמו שבארנו בנזירות ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש ועל טמא בטומאה של תורה חייב על ביאת המקדש לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה עכ"ל דקשה אם אינה דין תורה מפני מה הנזיר לוקה באלו הטומאות שאינו מגלח עליהן ומצאתי להרב בעל משנה למלך שהקשה כן בפ"ה מנזירות והניח הדבר בצ"ע ולפי מה שכתבנו ניחא דיש חילוק בין טומאות הפורשות לטומאות הנוגעות כדמסיק הכא והיינו שכתב בנזירות נזיר שנטמא למת וכו' ה"ז לוקה ר"ל בטומאות הנוגעות קאמר דלוקה עליהן כמו שלוקה על ביאת המקדש באלו הטומאות אלא שאינו חייב עליהן כרת מגזירת הכתוב כדדריש לעיל הטעון חיטוי וכו' והתם ונכרתה כתיב ובהלכות טומאת מת בטומאות הפורשות מיירי רובע עצמות ורביעית דם וכו' והיינו נמי דסיים וכתב לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת ר"ל הפורשות מן המת שאין הנזיר מגלח עליה שאותה אינה דין תורה כלל וזהו דקדוק נכון ואמתי לפענ"ד ונלמד ממסקנא דהאי ש"ס כמו שנתבאר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:4:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 7:4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nazir/r/7:4:3:2)

הדרן עלך כהן גדול