## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 10

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:1:1:1)

**נערה מאורסה.** בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר. ור"א לטעמיה דס"ל הבעל מיפר בבגר כדמוקי הכא בסוף הל' ב' דר"א היא ומש"ה נמי לא חש לתרץ הא דמקשי' לקמיה על ר"א מכיון שבגרה לא יצאת כבר מרשות אביה דבאמת הבעל מיפר לבדו קאמר ובהכי איירי קרא לר"א וכן משמע בבבלי דף ע' דהא לרבנן לעולם אין הבעל מפר לבדו עד שתכנס לרשותו והא דמקשי אליבא דרבנן אם עד שלא נכנס' כו' דמשמע דס"ל נמי בבוגרת הבעל לבדו מיפר וכדמוכח מהא דקאמר מה מקיימין רבנן ונדריה עליה כו' צ"ל דלאו היינו רבנן דר"א דלקמן דפליגי עליה וסברי אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו אלא רבנן דהכא נמי סברי. כר"א בהא ופליגי באוקימתא דקראי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:1:4:1)

**לא על הדא אתאמרת כו'.** ובבבלי ריש פירקין מתרץ לה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו כו' כדפרישית במתני' ולשיטתיה אזיל דמסיק התם בדף ס"ט דנשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר אבל לשיטתא דהאי תלמודא בעיא דלא איפשיטא היא לקמן בהלכה ח' מהו שישאל אדם על הקמתו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:1:4:2)

**אמר רבי נתן זו דברי ב"ש אבל דברי חכמים אין צורך להפר.** ובבבלי שם גריס אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי בית הלל אומרים אין יכול להפר וכדמפרש התם במאי פליגי דבית שמאי סבר מיגז גייז מה שאחד מהם מפר לבדו האב או הבעל קוצץ החצי של הנדר לגמרי וחלק אחד כדקאי קאי והילכך כשהפר האב חלקו לא נגרע חלק הבעל כלל אלא עדיין הוא קיים לגמרי וחשוב הוא להורישו לאב ומפר עכשיו חלקו של בעל וב"ה סברי מקלש קליש דהפרתו של אחד מהם פשטה בכולא נדר וקליש ליה במעט והנדר קל ממה שהיה והילכך כשהפר האב חלקו נגרע ג"כ חלק הבעל ואינו חשוב להורישו לאב ולא מצי מפר האב עכשיו כן פי' הרא"ש והר"ן ז"ל וכן נראה מדברי הרמב"ם פי"א מנדרים שאין האב יכול להפר עכשיו כלל ודלא כפי' רש"י שם. והכא ע"כ דהאי תלמודא גריס לדברי חכמים א"צ להפר מטעמא דפרישית בפנים וכדמוכח מהסוגיא וניחא נמי הא דקאמר לקמן בפשיטות לא הפר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה אבל לפי שיטת הבבלי לב"ה דקסברי אינו יכול להפר דמקלש קליש וא"כ ליכא מלקות כלל בהפרה של אחד מהם אלא איסורא בעלמא כדפשיט לה התם דתליא בפלוגתא דב"ש ודב"ה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:4:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:4:1:1)

**וכן הבעל עד שלא תיכנס לרשותו.** רוב המפרשים למדו מכאן שהבעל מפר בלא שמיעה כדפי' הרמב"ם בפי' המשנה והה"ד נמי באב שמפר בלא שמיעה כדמשמע מרישא דמתני' ובבבלי דף ע"ב בעיא דלא איפשיטא היא לדעת הרא"ש כדדחי לה התם דממתני' לא שמעינן מידי דלכי שמע הוא דמיפר והרמב"ם ז"ל בחיבורו פי"א מנדרים הל' כ"א כתב שהבעל מפר נדרי אשתו אע"פ שלא שמע אותם וכן בפי"ב הל' י"ג כתב אף על פי שהבעל מפר נדרי' שלא שמען כו' ומדיקדוק לשונו נראה דדוקא בבעל קאמר וטעמו דהא ממתני' לא ש"מ כלום אלא משום דקאמר התם בבעיא שני' דרמי בר חמא חרש מהו שיפר לאשתו את"ל בעל מיפר בלא שמיע' משום דבר מישמע הוא כו' ודרכו לפסוק בכ"מ כאת"ל לפשטות הבעיא קמייתא ולפ"ז היה נראה לומר דדווקא בעל הוא דמפר בלא שמיעה לדעתו ז"ל וא"ל דמאי שנא אם ושמע אישה לאו דוקא ושמע אביה נמי לאו דוקא דיש לומר דהרמב"ם לשיטתי' אזיל דפסק שם הלכה י"ז דנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה צריך שישמעו שניהם ביום אחד כמבואר שם דלמד מדכתיב ואם הניא אביה אותה ביום שמעו וגו' ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה ושמע אישה ביום שמעו וגו' הא למדת שאחר שהפר האב ושמע הארוס ה"ז מפר ביום שמוע האב ע"כ כלומר דשמע אישה ביום שמעו אדלעיל קאי ששמע ביום שמוע האב והילכך איצטריך ושמע אישה להאי דרשה ולאו דוקא הוא שצריך לשמוע הנדר אלא אהפרה קאי שיפר ביום שמפר האב אבל ושמע אביה איכא למימר דדוקא הוא ואפשר לומר דזהו כוונת הפרישה שכתב בסי' רל"ד טעם הרמב"ם דשמע אביה כתיב ולא בבעל היינו לומר דשמע אביה לדוקא כתיב ובבעל לדרשה אתיא וכן ושמע אישה דבתרה למעוטי חרש אתא והט"ז כתב עליו ואיזה תלמיד טועה כתבו דבהדיא כתיב ושמע אישה וברמב"ם כתיב בהדיא בזה דבעל ואב שוין ע"כ ולא מצאתי להרמב"ם שכתב בהדיא כן אלא דמסתימת לשונו בפי"א שכתב לפיכך דרך ת"ח כו' נראה דדעתו גם באב כן ועם כל זה יש להסתפק בדבריו שהרי סיים שם שהבעל מפר נדרי אשתו אע"פ שלא שמע אותן ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:7:2:1)

**ואומר אישה יקימנו ואישה יפרנו.** אע"ג דחכמים השיבו פירכא על ק"ו דר"א מייתי לדרשה דקרא משום דאשכחן בעלמא דחכמים נמי דרשי ק"ו כה"ג כדאמר בבבלי דף ע"ו כדתניא יכול ימכר אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תמכר וה"נ יפר לה קודם שנדרה דהא אפילו לאחר שנדרה מפר לה והילכך קאמרי שאני הכא דאתא קרא ומפיק ק"ו כה"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:8:4:1)

**תיפטר דברי הכל שנדרה בתחלת לילי שבת.** בבבלי דף ע"ד מוקי לה כתנאי למ"ד הפרת נדרים כל היום והיינו רבנן דמתני' דקי"ל כוותייהו מפירין אפי' נדרים שלא לצורך השבת ולהני תנאי דס"ל הפרת נדרים מעת לעת אין מפירין אלא נדרים שהן לצורך השבת וטעמא דהתם דייק ממתני' דקתני נדרה עם חשכה דאין כאן צורך השבח שהרי כבר אכלה מבעוד יום ונמי לאו זמן תכשיט הוא עם חשיכה ואפ"ה קאמר מפר לה עד שתחשך א"כ לא אתיא כרבי יוסי בר"י וכר"א בר"ש אבל הכא מפרש לברייתא דקאי על מתני' דשבת דאיכא לאוקמי כד"ה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:8:6:1)

**רבי חייה חני לה בשם חכמים.** כת' הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' בתרא שמעינן מיהא דהלכה כר' יהודה שאין הבעל מתיר נדרי אשתו מאי טעמא אשתו כגופו דמיא ואין חכם מתיר נדרי עצמו ע"כ וכ"כ הר"ן בדף פ"א בשם הרמב"ן ז"ל מדתני ר' חייא בשם חכמים הלכה כן והטור בסי' רל"ד כתב דברים שאינן עינוי נפש ואינן בינו לבינה אינו יכול להפר וכתב הר"ר אליעזר ממיץ אבל הוא מתירן כשאר חכם וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין הבעל מתיר אפילו כשאר חכם מפני שאשתי כגופו ואין אדם מתיר נדרי עצמו וכן וכתב הרמב"ם ע"כ וכתב הב"י עליו ואיני יודע היכא כתב כן שהרי בפרק ו' מהל' שבועות כתב אין אדם יכול להתיר שבועת עצמו וכלישנא דת"ק משמע דס"ל דאין הלכה כר' יהודה עכ"ל והב"ח כתב דהכי משמע מדכתב באותו הפרק הקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות אלמא קרובים דוקא אבל אשתו שהיא כגופו הרי הוא מתיר נדרי עצמו ואסור עכ"ל ולענ"ד נראה פשוט דהטור למד כן מדברי הרמב"ם שכתב באותו הפרק הלכה ד' זה שנשבע הוא שיבא לפני החכם להתיר לו בין איש בין אשה ואילו עושה שליח להשאל לו על נדרו והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו ומתירין לה ובלבד שיהיו השלשה מקובצים אבל לא יקבץ אותן להתיר לה לכתחילה ע"כ ולמד זה מסוגי' הש"ס בפ"ק דף ח' גבי רבינא ה"ל נידרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו כו' ע"ש והוא ז"ל מפרש דשאלת רבינא היתה דוקא בבעל ובאדם אחר פשיטא ליה דאין נעשה שליח ודוקא בבעל התיר לו רב אשי משום דאשתו כגופו וכן מוכח מהכא דאין אחר נעשה שליח מדקא מיבעיא ליה מהו להתיר ע"י תורגמן ועיין לקמן ומדאמרינן אשתו כגופו להקל מכ"ש להחמיר דאשתו כגופו ואין יכול להתי' בעצמו והיינו דסיים שם הטור אחר שכתב וכ"כ הרמב"ם וכתב עוד אף על פי שאין אדם עושה שליח לשאול על נדרי עצמו הבעל נעשה שליח להתיר נדרי אשתו ובלבד כו' משמע דחד דינא וחד טעמא להו משום דאשתו כגופו ובענין פי' הסוגיא הנזכרת דקאמר התם ש"מ תלת כו' דלא שרי למישרי נדרא באתרא דרבי' צריך לומר נמי דהרמב"ם מפרש כפי' הר"ן שם מדלא התיר לה בצירוף שנים אחרים או מדלא ציוה לתלמידיו להתירה ועיין שם והרשב"א והתו' יש להם שיטה אחרת בזה דכתבו אדרבה באיניש דעלמא פשיטא לן שיכול לעשות שליח כו' כמ"ש הר"ן וע"ש ועיין בפסקי הרא"ש בפרק קמא שמביא בשם הר"א ממיץ פי' אחר בסוגיא זו ולשיטתיה אזיל דפוסק הלכה כרבנן דמותר להתיר נדרי אשתו ופי' שם שהמעשה הי' שאשתו של רבינא אמרה לו שיתיר הוא נדרה והוא חלק כבוד לרבו והלך לפניו שלא מדעתה ושאל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו שלא מדעתה שמא אם היתה יודעת היתה מתביישת שאביא הדברים לפניך ואדעתא דהכי לא נתחרטה וא"ל אי מכנפין אין כיון שאינך צריך לפרסם הדבר ולחזור אחריהם אינה מקפדת ואי לא מכנפין היא מתביישת ואדעתא דהכי לא נתחרטה ע"כ ויש לדקדק קצת דלפ"ז מאי דייק התם ש"מ אי מכנפין שפיר דמי דמשמע דנשמע מהאי עובדא לפסוק דינא בעלמא כסוגית כל ש"מ בש"ס ולפירושו משמע דוקא הכא דאשתו של רבינא אמרה לו שיתיר בעצמו נדרה ולפיכך היה הדבר ספק אצלו אם לפרסם הדבר ולא תקפיד ולא התיר לו רב אשי כ"א דוקא בג' מקובצין דמסתמא אינה מקפדת ומינה דהיכא שאמרה לו לעשות שליח להתיר לה נדרה בפני ג' אחרים ודאי דמותר אפי' באינן מקובצין שהרי נתנה לו רשות אף לקבן בעצמו וכך כתב הב"ח שם לדעת הרא"ם ואם כן מאי ש"מ דוקא דמכנפין דקאמר דזה ודאי דוחק לומר דלא קאמר ש"מ אלא דוקא בכה"ג שאמרה לו להתיר בעצמו ואין להאריך יותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:8:7:1)

**ומה אם נדר הבעל שכתוב בהן ביום כו'.** האי ק"ו לאו דוקא הוא דשאני התם דהדר גלי קרא מיום אל יום דאפילו בליליא כדאמר בבבלי ריש פרקין וכדאמר הכא לעיל ובבבלי דף ע"ז קאמר בפשיטות משום דלא מתחזי כדינא ומה"ט מותר אפילו בקרובים וכ"כ הרמב"ם בפרק ו' משבועות שאין ההיתר הזה דין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:8:7:2)

**מהו להתיר ע"י תורגמן.** ומסיק דשרי והיינו דוקא ע"י תורגמן שרי משום דבעל דבר נמי התם קאי אבל על ידי שליח לא ומכאן למד הרמב"ם דאין להתיר על ידי שליח ועיין לעיל בד"ה רבי חייה וכן אין להתיר על ידי כתב ומוסכם הוא מרוב הפוסקים וכ"כ הרשב"א והריב"ש בתשובה ועובדא דבת יפתח יוכיח:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:7:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 10:8:7:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/10:8:7:3)

הדרן עלך נערה המאורסה