## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 8

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:1:6:1)

**קונם מתענין שעות.** בבבלי פרק קמא דתענית דף י"ב אמר רב חסדא הא דאמר מתענין לשעות והואי שלא טעם כלום עד הערב א"ל אביי הא תענית מעלייתא היא לא צריכא דאימלך אימלוכי ופי' רש"י ז"ל כלומר לא היה בדעתו כלל להתענית אלא אתא ליה טרדא ולא אכל עד חצי היום ואמר הואיל והתעניתי עד חצי היום אתענה כל היום ע"כ ומשמע דתענית גמור הוא להתפלל ענינו וכן כתב הר"ן והר"ש בשם הרמב"ן ז"ל דתענית גמור הוי מכיון שקבל עליו התענית קודם שעות התענית וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תעניות הלכה י"ג בחלוקה זו אבל דעת הרא"ש ז"ל דאפילו בזה שהתענה כל היום צריך שיקבל עליו התענית מאתמול וכן כתבו התוס' בע"ז ד' ל"ד ומפרש הא דקאמר דאימלך אמלוכי כגון שקיבל עליו מאתמול להתענות עד חצי היום ושוב נמלך להשלים כל היום וכחב עוד שם הרמב"ם וכן אם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום הרי זה תענית שעות וזה כדעת רבי יונה דהכא וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ורוב המפרשים דהרי מסוגית הבבלי לא משמע הכי שהרי והוא שלא טעם כלום עד הערב קאמר ואמר עלה אביי הא תענית מעלייתא משמע בשלא אכל כל היום מיירי והמרדכי הביא שם בשם ראבי"ה להשוות הסוגיא דהבבלי עם דהכא וה"פ דאביי קס"ד דרב חסדא קאמר שלא טעם כלום כל היום ולפיכך הקשה הא תענית מעלייתא הוי ומשני ל"צ דאימלך אימלוכי לאחר שאכל ושתה כבר בו ביום קיבל עליו תענית שעות ולא ליטעום כלום עד הערב ואשמועינן רב חסדא שגם זה בכלל מתענין לשעות ומתפלל ענינו עכ"ל והרא"ש שם כתב להשוות השיטות לדעתו ז"ל דהא דקאמר ר"י ורבי יונה הכא דמתענין לשעות לאו לענין תפילת תענית קאמר אלא לענין זה שצריך לקיים נדרו דלא תימא דלא מיקרי נדר כיון שלא קיבל עליו התענית יום שלם קמ"ל עכ"ל ולפענ"ד נראה דגם הרמב"ם מודה בחלוקה זו דאם אכל ושתה ואח"כ קיבל עליו התענית עד הערב דאינו מתפלל ענינו ולא כדעת הראבי"ה ולא מיקרי תענית אלא לענין שצריך לקיים נדרו וזה מוכרח מדבריו מדלא כללן לב' החלוקות בחד בבא אלא אחר שכתב כיצד הרי שהיה טרוד בחפציו ולא אכל עד חצות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום ה"ז מתענה אותן שעות ומתפלל ענינו ואח"כ כתב וכן אם אכל ושתה כו' הרי זה תענית שעות סתם משמע דמודה בזה דלא הוי תענית אלא לקיים נדרו ובחלוקה ראשונה דעתו כדעת הרמב"ן ז"ל וכפי פי' רש"י כמבואר וכמ"ש שם בפירוש שהרי קיבל עליו התענית קודם שעות התענית. והב"ח בסי' תקס"ב כתב וז"ל וראבי"ה הלך בשיטת הרמב"ם והשוה יחד הירושלמי והבבלי ע"כ ולפי מ"ש לא הלך ראבי"ה בדרך הרמב"ם במ"ש אע"פ שאכל ושתה כבר הוי מתענין לשעות אם לא טעם כלום משעה שקבל עליו ומתפלל ענינו כיון שסיגף עצמו קצת ואין כן דעת הרמב"ם וכן לא משמע מהכא כן בהדיא דלענין זה נמי תענית הוי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:1:6:2)

ושכח ואכל כזית איבד תעניתו הר"ן ז"ל כתב שם בשם הרא"ה ז"ל לפי גירסתו כאן ושכח ואכל כבר איבד תעניתו ופי' דוקא בשאכל ככותבת שכן שיעור אכילה לתענית ומיום הכיפורים ילפינן לה עכ"ל והריב"ש בתשו' סי' רפ"ז נתן טעם לזה דאע"ג דבעלמא שיעור אכילה בכזית הכא שנדר להתענות וכל שלא אכל ככותבת מעונה הוא והעלה שם שאפי' אכל במזיד פחות מכותבת לא איבד תעניתו אלא שעשה איסור אבל רוב המפרשים הסכימו כפי גירסת הספר שלפנינו ואכל כזית:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:1:6:3)

**והוא שאמר יום סתם.** כן פסק הרי"ף ז"ל בפ"ק דתענית וכן דעת הרמב"ם ז"ל בסוף פרק ד' מנדרים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:1:6:4)

**הא מטעמיתה אין בה לא משום ברכה.** בבבלי פ"ב דברכות דף י"ד מפרש עד רביעי' ומשמע מדברי הרי"ף ז"ל תענית שם דבין אברכה בין אהפסד תענית קאי ודוקא טעימה בלא בליעה ועיין בטא"ח סי' ר"י וסי' תקס"ז:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:1:7:1)

**נדר להתענות ונמצאו ימים טובים ושבתות לוקה ואינו צריך היתר חכם.** והא דתנן בפרק דלקמן הלכה ו' פותחין בשבתות ויו"ט כו' אלמא דצריך התרה התם בנדר גמור מיירי שאמר הרי עלי אבל הכא מיירי שלא הוציאו בלשון נדר ממש אלא בקבלת תענית בעלמא וא"צ שאלה כלל וכדמחלק הרמב"ן ז"ל הביאו הרא"ש ז"ל בסוף פרק דלקמן והטור י"ד סי' רט"ו וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל שם שמפרש להאי לוקה דאמר הכא לוקה מכח מרדות מדרבנן ש"מ דלאו נדר ממש קאמר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:2:2:1)

**מתני' היא מחלפה.** וכן משני בבבלי בפרקין ואע"ג דבקידושין דף ס"ד מסיק התם דלא תיפוך אלא בלישנא בעלמא פליגי כדמדחי הכא מ"מ תפס הרמב"ם ז"ל לעיקר לסוגיא דפירקין דבדוכתא דנדריה איתמר ולפיכך פסק פ"י הל' ז' אסור עד שיגיע כרבי יוסי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:3:2:1)

**קונם יין שאיני טועם עד שיגיע משתה.** לאו באומר עד שיגיע קא מיבעיא ליה דאם אמר בפירוש עד שיגיע אין חילוק בין זמנו קבוע לשאינו קבוע אלא כדפרישית ולדיוקא קא מיבעיא ליה וגי' הרא"ש והר"ן ז"ל בהדיא כן קונם יין שאיני טעם עד שיהא משתה בני ופסק הרא"ש בפסקיו לחומרא הואיל ובעיא דלא איפשיטא היא וכן פסק הטור י"ד סי' ר"כ ומשמע דאם דחה משתה בנו לאחר מכאן אינו אסור עד שיגיע המשתה דלא קא מיבעיא ליה אלא על הזמן הראשון אם עד שיגיע הזמן או עד שיעבור המשתה הואיל וקבע לו זמן וכן נראה מדברי הרא"ש והטור להאי פירושא אבל הר"ן ז"ל בדף מ"ב גבי הא דקאמר שם מחלוקת דאמר עד הגשמים אבל אם אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר פירש הבעיא בדרך אחר וז"ל כלומר כי פליגי ת"ק ורשב"ג אי בעי עד שתרד ואי בעי כשהגיע דוקא דאמר עד הגשמים אבל אמר עד הגשם אפילו ת"ק מודה דעד זמן גשמים קאמר ולא מיתסר אלא עד שיגיע זמן רביעה שניה ומקשו הכא אמאי לא משמע ליה נמי לת"ק עד הגשם ירידה ממש כי היכי דמשמע ליה עד הגשמים ונראה בעיני דהיינו טעמא דמדינא עד שיגיע משמע דכי היכי דאמרינן דכל שאין זמנו קבוע כלומר שאין להמשכתו זמן קבוע לא מחית נפשיה לספיקא למיתסר ביה ומשום הכי אינו אסור אלא עד שיגיע הכי נמי כל שאין להתחלתו זמן קבוע שלפעמים מאחר הרבה כגשמים לא מחית נפשיה לספיקא ועד שיגיע זמן קאמר וראיה לדבר מדאבעיא לן בירושלמי קבע זמן למשתה בנו ואמר קונם יין עד שיהא משתה בני אי הוי כמי שזמנו קבוע או מאחר שיכול לדחותו ולעשותו לאחר זמן כמי שאין זמנו קבוע ובודאי דהכי איבעיא לן מי אמרינן דכיון דקבוע לו זמן לא מסיק אדעתיה שידחה אותו הלכך אסר נפשי' עד שיהא ממש וכל שדחה אותו לאחר מכאן אסור עד שיהא או דילמא דכיון שיודע היה שיכול לדחותו לא אחית נפשיה לספיקא הילכך אע"ג דאמר עד שיהא עד שיגיע זמן שקבע לו קאמר ולא עד שיהא ממש ומכאן אתה למד דכל שאין להתחלתו זמן קביע עד שיגיע זמנו קאמר הלכך גשמים שאין לירידתו זמן ידוע מדינא כי אמר עד הגשם עד שיגיע זמן קאמר ובהא אפי' רבנן מודו מיהו בעד הגשמים הוא דפליגי דכיון דסגי ליה למימר עד הגשם ואמר עד הגשמים ס"ל לרבנן דלטפויי קא אתי עכ"ל ולפי זה נקטינן לחומרא גם בכה"ג ואם דחה המשחה לאחר זמן אסור עד שיהא ממש ואין ללמוד מעד הגשם דלכ"ע עד שיגיע הזמן הוא דשאני הכא כיון שהוא קבע לו זמן איכא למימר לא מסיק אדעתי' שידחה אותו ועד שיהא ממש קאמר וכן כתב הוא ז"ל לעיל בדף ס"א כיון דלא איפשיט' נקטינן לחומרא וכן הש"ך תפס לב' הפירושים ולחומרא אלא דאכתי יש להסתפק לפי פירוש הר"ן באם אמר בהדיא עד שיגיע זמן משתה בני ודחה המשתה כיון דעיקר הספק לפי פירושו אם עד שיגיע הזמן שקבע או עד שיהא ממש ה"נ איכא לספוקי אם עד שיגיע זמן שקבע או עד שיגיע ממש או דילמא כיון שאמר עד שיגיע ודאי דעתו על הזמן שקבע הוא דאפשר בכה"ג אמרי' דמסיק אדעתיה שיכול לדחותו והלכך עד שיגיע זמן הקביעות קאמר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:5:2:1)

**אסור עד שירד הגשם אחר.** נראה דמכאן סייעתא לפירוש הרמב"ם דמפרש הא דקאמר ר' זירא בבבלי מתלוקת דאמר עד הגשמים אבל אם אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר והיינו עד הגשם האחרון שהוא זמן רביעה שלישית אלא דבהא לא בעינן עד שירד אלא עד שיגיע הזמן כדפסק בפרק י' מנדרים הלכה י"א וכדמשמע מדברי ר"ז שם עד זמן הגשמים ולא עד שירדו וכן פי' המפרשים מלבד בזה המה מחולקים אראב"ד והרא"ש עם הרמב"ם דלשיטתייהו עד זמן רביעה ראשונה קאמר כמבואר שם ודברי הרמב"ם מוכרחין מדקאמר הכא הגשם אחר שהוא האחרון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:6:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:6:1:1)

**עד ראש אדר הראשון עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון.** כן הוא גירסת הראב"ד והר"ן ז"ל והרא"ש בפסקיו גריס עד סוף אדר עד סוף אדר השני דלשני האדרים חשיב חד ירחא ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דגריס נמי כגי' הרא"ש דסתם אדר אדר שני הוא אלא דלענין ראש אדר מחלק בין אם ידע שנתעברה השנה או לא כדכתב שם הלכה ז' ומפרש להא דמחלק הכא בגמרא בין עיברו ואח"כ נדר כו' דאראש אדר קאי וכן לסוגית הבבלי כדפי' הר"ן שם לפי האי גירסא ופסק כר"מ בבבלי משום דתניא כוותיה כדכתב הכ"מ שם וכן הסכימו רוב האחרונים דסתם אדר אדר שני הוא וכן הביא הש"ך בסי' ר"כ והעלה שם ולפ"ז כשמברכין החדש אדר הראשון יש לומר בפירוש אדר הראשון ולא סתם אדר כמו שנוהגין מקצת חזנים ומה שהביא שם בשם תשובת מהר"ם מינץ שהביא בשם א"ז המשכיר בית לחבירו עד אדר כו' יחלוקו חדש העיבור (וכן הוא בהגה' אשרי סוף פ' השואל) וכתב עלה דצ"ע כו' והש"ך נתן טעם דספוקי מספקא ליה אי הלכה כר"מ או כר"י ע"ש. ותלמוד ערוך הוא כאן ומכאן למד הא"ז דינו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:7:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:7:1:1)

**קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח אינו אסור אלא עד ליל הפסח.** דעת הרא"ש ז"ל בפסקיו להלכה כרבי יהודה וכרבי יוסי בנו ואף על גב דתנן לעיל עד שיהא הפסח אסור עד שיצא אפשר דלא קאי אקונם יין כ"כ הר"ן בשם הרא"ה ז"ל אבל דעת הרמב"ן ז"ל הביאו הר"ן דלית הילכתא לא כאבא ולא כברא והלכה כסתם מתני' דלעיל וכן דעת הרמב"ם ז"ל שבחבורו השמיט לזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:9:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:9:2:1)

**ההן אוכל וההן עבר.** משמע דעכ"פ בסעודה זו אסור באכילה ובשתיה וכן הוא בתוספתא סוף פרק ד' היה מסרב מחבירו שיאכל אצלו במשתה ואמר קונם ביתך שאני נכנס תוך המשתה אסור אחר המשתה מותר וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ח מנדרים הלכה י' שכתב ה"ז מותר להכנס לביתו ולשתות לו צונן שלא נתכוון זה אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו ע"כ והרא"ש ז"ל בפסקיו בסוף פרקין כתב וגם באכילה ושתיה הוא מותר שהרי לא הוציא בפיו ולא דמי לרישא דאישות בכלל הנאה היא עכ"ל וכתב הב"ח דלא נקטינן כוותיה אלא כדעת הרמב"ם ז"ל ולענ"ד נראה דאפשר לפרש גם דברי הרא"ש כן דמותר באכילה ושתיה אחר סעודה זו וטעמא דקאמר שהרי לא הוציא בפיו הוא כדי לחלק בין רישא לסיפא שהרי לא יחלוק הרא"ש על דמפורש בהדיא בתוספתא וכדסיים שם אמר קונם לביתך שאני נכנס וטיפת צונן שאני טועם לך מותר לכנוס ולרחוץ עמו בצונן ואסור לאכול ולשתות ע"כ והיינו בסעוד' זו כדתני ברישא אבל מכאן ואילך מותר והר"ב בפי' המשנה העתיק דברי הרא"ש והתי"ט לא כתב בזה כלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:9:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nedarim 8:9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Nedarim/r/8:9:2:2)

הדרן עלך קונם יין