## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah Chapter 2

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:1:1:1)

**ואלו מפסיקין לפאה.** הנחל והשלולית. כתב הר"ש ז"ל לא זו אף זו קתני. ראיתי מקשין מהתוס' ריש פ' האיש מקדש שכתבו דבשתי תיבות לא שייך למיתני לא זו אף זו. אבל הא ליתא דהכא גם בשתי בבות דרך היחיד ודרך הרבים ושביל היחיד ושביל הרבים צ"ל דבלא זו אף זו תנא להו וכיון שכן שייך נמי גם בשתי תיבות והתם ליכא אלא שתי תיבות בו ובשלוחו ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:1:3:1)

**ואינו מחובר.** כדפרישי'. וראיתי לפירושי' יכנו בעיני הרואים והפותחים ספר אחת בשנה או לחדשי' ולא רציתי להעתיקם ולמאי דפרישי' תראה הסוגיא מבוארת היטב הדק ומבואר הוא לפי הדין דבנחל אין צריך שיהי' מחובר ונמשך על כל פני השדה כדלקמן וכמ"ש הרמב"ם בריש פ"ג ממתנות עניים ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:1:5:1)

**נתכוין לזכות מן המיצר ושרע מינה.** כדפרישית דהבעיא היא בפ"ק דקידושין לענין חזקה בנכסי הגר וה"ה לענין פאה וקס"ד דבעי אם המיצר הוי כהפסק ולהמסקנא לענין דיעבד ובפ' חזקת הבתים (דף נה ע"א) איכא תרי לישני אליבא דר' יוחנן בדין המיצר לפאה ולטומאה וללישנא בתרא מפסיק אף לפאה וטומאה והרמב"ם ז"ל שם לא הזכיר כלום מדין המיצר אם הוא מפסיק או לא ומשמע דדעתו ז"ל היה לפסוק לקולא בדין המיצר מדלא כתב כ"א אלו השנויים במשנה של פרק הזה וכן הנזכרים בהתוספתא ולכאורה קשה והוה ליה לפסוק לחומרא בדבר שהוא מדאורייתא ועוד דהא הכא מסיק דאף המצר מפסיק ואפי' בדיעבד לא קידשה הפאה משדה לחברתה ויש גי' אחת בהשגת הראב"ד ז"ל בפ"ב מהל' זכייה ומתנה שהיא כוללת קושיא זו ומדברי הרב המגיד שם בישוב ההשגה משמע שלא היה גורס כך ע"ש וצ"ע שהרי נראה דלא תפס דרשא דשדך לאסמכתא בעלמא דכתב בריש הפרק אין מניחין את הפאה משדה ע"ג חברתה וכו' שנאמר לא תכלה פאת שדך בקוצרך וכו' עיי"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:1:6:1)

**בהן חלק יהושע את הארץ וכו'.** לכאורה נראה דאיכא בין הני תרי לישני דרב חסדא כדפרישית בפנים. ובבבלי פ' חזקת (ד' נ"ו) קאמר שבו תיחם ופי' הרשב"ם ז"ל בין שבט לשבט בין איש לאיש וכך נראה מדברי התוס' שם בהא דקאמר לא מנה יהושע אלא עיירות העומדין על הגבולין דכתבו על הגבולין של כל שבט ושבט וא"כ אותן הגבולין ג"כ תיחם ולכך נראה דלא בא ר' חנינא אלא לומר דלא כך אמר רב חסדא שבהן חלק לפי שלא ע"י זה חלק את הארץ כ"א על פי הגורל אלא כך צריך לומר שבהן תיחם את גבול חלק של כל שבט ושבט:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:1:8:1)

**אנא מימר לך אפי' דרך הרבים אינו מפסיק לאילן וכו'.** התוס' שם (דף נה) ובכמה מקומות הביאו לזה וכפי הגי' שלפנינו וכתבו והשתא איצטריך למיתני כולהו וכו' עיי"ש ובמנחות (דף עא ע"ב) הביאו הגי' דהקושיא בשביל בהיפך והקשו שם והגיהו עיי"ש ולפי הגי' שלפנינו ניחא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:1:10:1)

**רבי זעירא בשם ר' אלעזר ר"מ ור"י שניהם אמרו דבר אחד.** במנחות פ' ר' ישמעאל (ד' עא ע"ב) בעי למימר מעיקרא דר"מ דמתני' בשיטת ר"ש דהתם קאי דכל לשחת לאו קצירה היא ואף משהביא שליש ופריך עלה מהך ברייתא דתוספת' אכלה חגב וכו' דס"ל לר"מ דבעינן חרש וא"כ ע"כ דטעמא הוי דברייתא מיירי בשהביא שליש ומתני' דר"מ בשלא הביאה שליש והדר מוקי לה דר"מ בשיטת דר' יהודה אמרה ובשלא הביאה שליש ופריך נמי עלה אימר דשמעת ליה לר' יהודה לבהמה לאדם מי שמעת ליה וכו' אלא ר"מ בשיטת ר"ע רבו אמרה וכו' והשתא האי סוגיא דהכא אליבא דר' אלעזר ודאי ליכא לאוקמי בשום פנים כדהתם דהכא לא איירי באוקימתא דמתני' ודבריית' אלא דוקא בשהביא שליש דהא בחיוב פאה תלי לה וא"א להשוות לאוקימתא דהתם למאן דמוקי לר"מ בשיטת ר' יהודה וזה מבואר הוא דמטעמא אחרינא נחית הכא לתרץ המתני' והברייתא ולאוקמי מילתי' דר"מ כר' יהודה כמבואר בפנים אלא דמילתיה דר' זירא דהקשה על הא דר' אלעזר ובעי נמי לאוקמי מילתיה כר' יהודה היה מקום לומר דכמאן דמוקי לה התם הכי ס"ל וברייתא מתרץ בשהביא שליש ומתני' בשלא הביא שליש כדפרישית בפנים ולא חש לההיא פירכא דפריך התם אימר דשמעת ליה וכו' וקצת משמע נמי כן בפ' כל שעה וע' בתוס' שם ועוד דנהי דהתם לבהמה איירי כדמוכח דא"כ הוו לה תלתא תנאי כדפירש"י שם הכא מיהת נוכל לומר דהא דר"מ נמי לבהמה איירי אע"ג דלא קתני בהדיא משום דסתם קצירת תבואה שלא הביאה שליש לשחת לבהמה היא ודע דהר"ב פי' במתני' שם עד שלא הביא שליש אחרון של גמר בישולה קוצר אף לאחר שהביאה שליש בריש דבריו סמך על פי' הרמב"ם במשנה שפי' כן על שליש האחרון וסוף דבריו הם דברי רש"י במתני' וכ"כ התוס' ד"ה אימר דשמעת ליה אבל אין כן דעת הרמב"ם בחיבורו שפסק כר' יהודה דאימתי לפרש הוא וכתב בפרק ט"ו מהל' תמידין ומוספין הל' ט"ו תבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור ממנה להאכיל לבהמה אלמא בשלא הביא שליש הראשון הוא והכי מוכחא הסוגיא דהתם דבשעדיין לא הביאה שליש קאמר ואינה ראויה אלא לבהמה וכן לא כתב דאם התחיל עד שלא הביא שליש דמותר לקצור אף לאחר שהביא שליש ולישנא דר' יהודה דקאמר בזמן שהתחיל לאו דוקא היא כן נראה לדעתו ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:2:3:1)

**אשכח תני ופליג היה עומד באמצע וכו'.** הכי איתא בתוספתא ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית וכו' ואמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת א"ר יהודה אם עומד באמצע וכו' כמו שהעתקתי בפנים וכתב הר"ש ז"ל בתחלה על המשנה אמת מים היינו שלולית דקאמר ת"ק בכל ענין מפסיק ואתא ר' יהודה למימר דוקא באינה יכולה לקצור כאחת שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן כדמשמע בתוספתא. ובזה כבר כתב התי"ט שהוא ט"ס וצ"ל שאם אינו עומד באמצע וסיים הר"ש ומיהו בתוספתא משמע דתרי מילי נינהו דקא חשיב במילתי' דת"ק שלולית וקוצר לשחת וג' תלמים של פתיח ואמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת רבי יהודה אומר אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ואם לאו אינו מפסיק ולת"ק מפסיק אע"פ שעומד מצד אחד וקוצר מצד השני עכ"ל ואיכא למידק לפירושו דנהי דהוה משמע דשלולית ואמת המים וכו' תרי מילי נינהו על כרחך הך דאמת המים לאו דברי ת"ק הן דהא לפירושו ס"ל לת"ק דאפי' עומד מצד זה וקוצר מצד השני מפסיק א"כ מאי האי לישנא דקתני שאינה יכולה לקצור כאחת ובאיזה אופן הוא ואם הכל דברי ר' יהודה הן מאי האי אריכות הלשון דקתני הול"ל ואמת המים ר' יהודה אומר אם עומד באמצע וכו' ועוד דמנ"ל לומר דלת"ק מפסיק אע"פ וכו' אם לא הוזכר בהדיא בדבריו ושלולית דקתני סתמא דמפסיק הא מילתא אחריתא היא לפירושו. ומן התימא שהתי"ט הרגיש בט"ס בתחלת דבריו ולא הרגיש כלום בסוף דבריו וכל מה שתאמר בזה יהיה דוחק גדול ואין להאריך ודעת הרמב"ם מבואר נגלה שפי' אמת מים היינו שלולית שכך כתב בפ"ג ממ"ע הלכה ב' היתה שדהו זרועה כולה מין אחד והיה נחל בתוך השדה אע"פ שאינו מושך או אמת המים שאינו יכול לקצור מה שבשני צדדיה כאחת והוא שתהיה מושכת וקבועה הרי זו כשתי שדות והחילוק בין נחל לאמת המים בענין מושך הוציא מש"ס הזה כדקאמר הכא בהלכה דלעיל שלולית כל שהיא מושכת נחל אע"פ שאינו מושך נתכוון וא"כ פשוט הוא שפי' הוא ז"ל התוספתא דאין כאן פלוגתא כלל ופשיטא לפי הגי' אשר לפנינו בהתוספתא א"ר יהודה וכו' וה"ק ואמת המים שאמרנו לעיל וזהו השלולית שמפסקת דוקא שאינה יכולה להקצר כאחת ומפרש ר' יהודה דזהו אם עומד באמצע וכו' וכדמוכח ג"כ ממסקנא דהכא לפירושא דמילתיה דר' יהודה וכזה פי' ג"כ הכ"מ כן להך הוון בעי מימר וכו' הבתרא וזהו פשוט אבל מה שכתב בפירושא דהוון בעי מימר ולא פליגין וכו' קמייתא דה"פ לדעת רבינו דהאי פליגין לאו ל' מחלוקת חכמים היא אלא היינו לומר שאין חילוק בדבר שכל אמת המים מפסקת בין קבועה בין שאינה קבועה עד שמצאו דתני דדוקא קבועה מפסקת ולא שאינה קבועה עכ"ל ובחנם הכניס עצמו לדוחק הזה אלא דפליגין ל' מחלוקת הוא וכדפרישית בפנים דהוון בעי מימר דליתא שום תנא דפליג עליה דר' יהודה עד דאשכחו ברייתא דס"ל דדוקא בקבועה לחוד תליא מילתא ולא בקצירה כאחת ואם משום פיסקא דהרמב"ם בלאו הכי אתיא שפיר דאחר שמבואר לן מהתוספתא דלא פליג מידי את"ק ומוכרח הוא כדאמרן דמפרש הוא לשלולית דלעיל וא"כ פסק בסתם מתני' וכפירושא דר' יהודה וזה מבואר ג"כ מהתוספתא וכמסקנא דהכא כפירושא דמילתיה דר' יהודה ולא כהך תנא דהאי ברייתא דבקביעות לחוד תליא מילתא אלא דבעינן קבועה שהיא נמשכת כדקאמר הכא לעיל וגם שאינה יכולה להקצר כאחת וזה ברור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:2:4:1)

**היה שם סלע על פני כל שדהו וכו'.** כן פסק הרמב"ם ז"ל שם בהל' ז' ובדין מדריגות פסק שם כפשטא דהתוספתא דמשמע דנקט עשרה טפחים לדוקא הא פחות מעשרה טפחים נותן פאה מאחת על הכל ואע"ג דהכא משני אליבא דר"ל דלא קתני עשרה אלא משום הסיפא וא"כ אף בפחות מעשרה בעוקר את המחרישה תליא מילתא כדמדמי לה בהדיא לדין דסלע איכא למימר דלדיחויא בעלמא קאמר הכי דיכילנא לשנויי לך להאי תוספתא דאתיא כהא דר"ל ועשרה טפחים משום הסיפא נקט אבל לקושטא דמילתא לא דמיא האי דינא דמדרגות לדינא דסלע דהתם כיון דסלע לאו בר זריעה כלל בדין הוא דמפסיק כ"א בשאינו צריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה לצד זה אז אינו ניכר ההפסק וכשדה אחת היא אבל במדריגות של השדה כיון שהן עצמן זרועות הן ואין כאן משום הפסק להשדה אלא ענין אחר הוא דההפרש אם הן בעצמן חשובות כשדה אחת נותן מאחת מהן על הכל ואם לאו נותן מכל אחת ואחת מהן פאה בפ"ע וכיון שכן הוא צריך דוקא גבוה עשרה טפחים למיחשב לכל אחת ואחת כרשות בפ"ע וכדאמרינן גבי שבת ומצינו דמדמי הש"ס פאה לשבת כדאמרינן בפ' חזקת הבתים (ד' נ"ה) וה"ה נמי לענין זה מדמינן פאה לשבת ובכ"מ שם פי' בענין אחר לחלק בין סלע למדרגות ולפ"ד אם היו המדריגות תכופות זו אצל זו על פני כל השדה היה דינן כסלע ממש ולא משמע כן מסתימת דברי הרמב"ם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:3:1:1)

**ולחרובין כל הרואין זה את זה.** כדפירש הר"ב כך הוא פי' הרמב"ם במשנה וכ"פ הראב"ד בהשגות והרמב"ם בחבורו שם הל' כ"א כתב כל שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואין זה את זה ואפשר משום דהאי פירושא שייך ביותר להא דקאמר בגמ' הראשונים רואין את האמצעים וכו' והביא הוא ז"ל שם ולכך חזר בו מפירושו במשנה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:3:2:1)

**הדא אמרה כותש ע"ג גדר.** וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם בהלכה י"ט והבדים והפארות מעורבין מלמעלה ונוגעין בגדר על גבו דאז כשדה אחת חשיבא ומה שלא הזכיר כלום מהא דר' מנא דמחלק לדינא בין אילנות לנטיעות בענין ההרחק מן הגדר נראה דהוא ז"ל היה מפרש דדברי ר' מנא לאו אליבא דמסקנא הן דהא מכיון דמסיק הש"ס דבעינן שיהא כותש ע"ג גדר תו לא איכפת לן אם האילנות הן רחוקין או קרובין להגדר דהרי מיהת הענפים מעורבין ונוגעין בגדר עצמו ולא ניכר הבדל הגדר ביניהן ולפי הס"ד דעולה במכתש הוא דענפי האילנות הן כשער מלמעלה ואינן נוגעין בגדר עצמו יש סברא לחלק בענין הריחוק מהאילנות להגדר או הקירוב וצ"ל דר' מנא לא דייק ליה הך דאם היה שער כותש כדדייק הש"ס כמבואר בפנים והלכך היה מפרש עולה במכתש ומחלק בריחוק וקירוב האילנות כדאמרן. ולפי' הב' שפירשתי להבעיא ולהפשיטות צ"ל נמי כעין זה דכיון דמיהת בעינן שיהא הכותש נוגע בגדר תו לא חיישינן להא דמחל' ר' מנא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:3:4:1)

**ארבעה בדים.** הר"ש ז"ל מפרש מלשון בית הבד שעוצרין שם הזיתים. ולישנא דהן נותנין לכל בד ובד וכו' משמע דבדים שורות שורות האילנות הן מל' הבדים והפארות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:4:2:1)

**קצר חצי אגדו וכו'.** הר"ש ז"ל הביא הגי' אגורי כמו שהוא במעשר שני וטרח התי"ט להוציא השרש מהמקראות ואינו ל' מקרא כ"א ל' גמרא גורדלי כדפרישית ומלה ארמית היא ודע דהר"ש לא העתיק אלא ריש הסוגיא ואם להלכה כתבה היה צריך ג"כ לסוף הסוגיא בשכלה את שדהו וכו' וכמו שמבואר בפנים והרמב"ם ז"ל לא זכר כלום מאלו החלוקי דינים שבהסוגיא כ"א דין המשנה כתב בפ"ג ממ"ע הל' טו וטעמו יתבאר אי"ה לקמן בפ"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:4:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:4:9:1)

**עליהם ועליהם וכו'.** כעין זה דרשו חז"ל בש"ס דילן פ"ק דברכות ופ"ב דמגילה והארכתי באגדה זו בחיבורי פני המנורה בנר הג' מוצק הג' ואין כאן מקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:4:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:4:10:1)

**אין למדין לא מן הלכות וכו'.** משמע דהאי הלכות מהל"מ היא דקאמר דהא עלה פריך והא תני ר' חלפתא וכו' ובבבלי פרק יש נוחלין (דף ק"ל ע"ב) אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמר לו הלכה למעשה וכו' והיינו הא דלקמן אין למדין מן ההורייה וכו' וכעין דאמר התם מעיקרא ובלבד שלא ידמה אלא דפריך עלה והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה אמר רב אשי ה"ק ובלבד שלא ידמה בטריפות וכו' ולפי המסקנא דהכא בזה בין סבר וכו' בהוא דפליגא אם כן בדבר שיש בו מחלוקת חכמים קאמר דלא יסמוך על המעשה שראה וכן לא ידמה והויא כדהתם דבעינן עד שיאמרו לו הלכה למעשה ואז יכול הוא לדמות מילתא למילתא אם בעל סברא הוא. ובמה שאמר הכא אלא מן התלמוד היינו מסברת אמוראים ומה שאמרו בנדה (דף ז') אין למדין הלכה מפי הגמרא היינו מן המשנה או מן הברייתא כדפירש"י ז"ל שם שבימי התנאים היו קוראין אותה גמרא. ובענין דין משנתינו בשני מיני חטין מהל"מ משמע דדחי לה להא דר' זעירא דאמר אף מיני שעורין הלכה היתה בידם ושכחוה דהא פריך עלה והתנינן המחליק בצלים וכו' והיינו משום דפשיטא ליה דלא שייך לומר הל"מ גבי בצלים דפאה דבצלים אינה אלא מדרבנן וזהו לכ"ע דהא לדעת הר"ש והרא"ש אין פאה מן התורה אלא בדגן תירוש ויצהר וכך הוא דעת התוס' בנדה ר"פ בא סימן (דף נ) ד"ה למעוטי תאנה ואפי' לדעת הרמב"ם שמוכח מדבריו בפ"א ממ"ע דכל האילנות מן התורה חייבות בפאה בא"י וזכרתי מזה בפ' דלעיל בהלכה ד' ד"ה יאמר זית וכו' עיי"ש מיהו בבצלים מודה שאינו אלא מדרבנן שהוציאו שומין ובצלים מכללא דירק דפטור משום דדרך להכניסן לקיום והכי משמע נמי מהברייתא דת"כ דמייתי בפ' דלעיל שם דלא מרבי אלא מיני קטניות וכל שדרכן לקצרן והרמב"ם בפ"ג שם בדין משנתינו כתב זרע ב' זרעים ממין א' כגון שזרעה ב' מיני חטין או ב' מיני שעורין וכו' ודבר זה הל"מ משמע דתפס להאי דר' זעירא למסקנא דלא חש להאי פירכא והתנינן המחליק בצלים וכו' משום דאף דהתם לא שייכא הלכה היתה בידם במיני תבואה שפיר שייכא וב' מיני חטין דקתני במתני' לאו דוקא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:5:2:1)

**מתניתא בשקצרוה לעצמן.** וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע הלכה ד' וכן להאי דתוספתא שם בהלכה י' אין שוכרין פועלים עכו"ם לקצור מפנו שאין בקיאין בלקט ופאה ואם שכר וקצרו את כולה ה"ז חייבת בפאה וכן בהמסקנא דר' הושעיא בההיא דקצרו לסטים החצי שנשאר כדסתם וכתב שם בהל"ה ה"ז פטורה שהחיוב הוא בחצי שקצרו הלסטים ומשמע כל היכא דקצרו אפי' שלא לאבדה ובהא דקאמר ואין קרקע נגזל עיין לקמן בפ"ז דכלאים ד"ה ויש קרקע נגזלת מה שיתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:5:5:1)

**המוכר מהו שיזכה וכו'.** והמסקנא דאינו זוכה ובענין בעיא דלוקח דתלי בפלוגתא דר' ור' יהודה נשיאה עיין סוף פ' דלעיל ואע"ג דמשמע התם דהכל מודים בלקט שכחה ופאה שאין אדם זוכה בשלו ומוציאין מידו ולא פליגי אלא לענין מעשר עני בלוקח פירות תלושין מחבירו שאני התם דבלקט שכחה ופאה שנתחייבו אצלו מיירי כדמוכח וכדפרישית שם אבל הכא בהך פאה שמתרת את העומרין והיינו באותו החציה שכבר קצר המוכר בעוד השדה ברשותו ונתחייב אותו הקציר אצלו דמיא ממש לדין פירות תלושין דפליגי שם לענין מעשר עני:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:5:6:1)

**קציר ארצכם ולא קציר חו"ל.** אבל מדבריהם נוהגת אף בחו"ל כדקאמר בפ' ראשית הגז (דף קלז ע"ב) לפאה בששים מאי קמ"ל תנינא התם בארץ הכא בחו"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א ממ"ע הלכה י"ד וכבר נתפרש בגמ' שהפאה נוהגת בחו"ל מדבריהם ויראה לי שה"ה לשאר מתנות עניים אלו שכולן נוהגות בח"ל מדבריהם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:5:7:1)

**קציר הגזבר חצי חציה וכו'.** לכאורה כיון דבעיא דלא אפשיטא היא הוה לן למיזל לחומרא במידי דמדאורייתא והרמב"ם בפ"ב לא זכר מזה כלום ונראה דאף דהש"ס לא פשיט לה מ"מ איכא למיפשט מסתמא דמתני' דפ"ד הקדיש קמה ופדה עומרין פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה אלמא כל מה שקצר הגזבר ופדה אח"כ פטור הוא והא דלא פשיט הש"ס הכי משום דאיכא למידחי דהכא הואיל ואיכא ג"כ מקצת הקמה שצריך הפודה להפריש ממנה אפשר דמפריש ממנה גם על מה שקצר הגזבר ומ"מ כיון דמסתם מתני' אין לנו הכרח לדייק כן לא חש הרמב"ם לזה גבי האי דינא שכתב שם בהלכה ח' כדברי סתמא דמתני' והיותר נראה לפרש דלאו בדרך בעיא היא אלא דה"ק קצר חצי חצייה הגזבר ולא הספיק וכו' מפריש מן הקציר על הקציר כלומר ממה שיקצור אחר כך הוא שמפריש פאה והא קמ"ל דאף על גב שפדה מקצת קמה אינו מפריש כ"א על הקציר שהוא קוצר ולאפוקי כל מה שנקצר ברשות הקדש שהוא פטור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/2:5:7:2)

**סליק פירקא בסייעתא דשמיא.**