## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:1:1:1)

**מלבנות התבואה שבין הזיתים.** אנן תנינן של בין הזיתים וכו'. מפשטות סוגיא זו נראה דדוקא זיתים הן שחייבין בפאה מן התורה ושאר האילנות אינם אלא מדבריהם וזהו כדעת הר"ש והרא"ש והתוספות בנדה בריש פ' בא סימן מכח האי דדרשו פ' הזרוע (דף קל"א) לחיוב פאה ושם לא הוזכר אלא כרם וזית ומדאצטריך בהו ש"מ דשאר אילנות אינן מד"ת וכבר זכרתי מזה לעיל בפ"ק בהלכה ד' ד"ה יאמר זית דנראה מסוגיא דהאי ש"ס דתפס לדרשת דת"כ דמייתי התם לדרשה גמורה ולא לאסמכתא בעלמא וקושית הר"ש מדאצטריך כרם וזית מתורצ' שם בהסוגיא דשפיר איצטריכא כמבואר התם ומדקאמר שם יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ש"מ דלא דמי להא דאמרי' בעלמא אסמכתא היא. וקרא לדרשא אחרינא הוא דאתא אלא דהאי דקאמר יצא זית וכו' אחת מהי"ג מדות הוא שהתורה נדרשת בהן וכך הוא דעת הרמב"ם בפ"א ממ"ע כמו שמבואר בדבריו בהלכה ו' וז'. ובהלכה י"ד כתב כל מתנות האלו וכו' וא"כ כל אלו שהזכיר למעלה. מן התורה הן בארץ ישראל ולפ"ז פירשתי כאן בפנים דהא דקאמר אבל דבר שהוא פטור פאה וכו' היינו דאף בזה הו"א למטעי ובהאי גופא קמ"ל נמי דלמדין שאר אילנות מזית לדין דחיוב פאה והלכך שוין הן גם לדינא דמתני' דבכולהו פליגי ב"ש וב"ה ואלת"ה קשיא האי סוגיא דפ"ק ובזה שפירשנו עולה יפה לדעת הרמב"ם ז"ל. מה אנן קיימין אי במרווחין וכו'. הר"ש העתיק הגירסא כמו שהוא בספרי הדפוס להרישא ולא העתיק מהסיפא כלום ב"ש עבדין וכו' דלפי גי' זו צריך להפך בסיפא ב"ש עבדין לון כרצופין וב"ה עבדין לון כמרווחין וכך היא גירסת הראב"ד בהשגו' בפ"ג ממ"ע על הלכה ט' ופי' לפי גירסתו דכשהן מרווחים אין חלוקת האילנות ניכרת וכשהן רצופין ניכרת והגי' שלפנינו בסיפא מוכחת להפך הגי' ברישא וזו היא גי' הרמב"ם שם וכמבואר בטעמו כדפרישית בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:1:5:1)

**היה שם גדר וכו'.** לכאורה משנה שאינה צריכה היא דהא גדר מפסיק אפי' בשדה האילן כדתנן בפ' דלעיל הכל מפסיק לזרעים ולאילן אינו מפסיק אלא גדר ומהיכי תיתי דלא יפסיק בשדה זרעים שהיא עשויה מלבנות מלבנות ואפשר דהא קמ"ל דלא תימא הואיל ואיכא גדר בין מקום המלבנות מעתה יתשבו כל המלבנות כשדות בפ"ע ואפי' אותן שהן מצד אחד להגדר דהגדר שהוא במקום א' ביניהן מוכיח על כולן שדעתו היה לזרען מלבנות כדי שיהו כל אחת ואחת בפני עצמו הלכך קאמר דאין הגדר מפסיק אלא כמו אם הוא בשדה אילן דאין מפסיק אלא לענין שנחשבין כמו שהיו שנים כלומר ב' שדות מצד הגדר מכאן ומצד הגדר מכאן. ובהא דקאמר עד כדון במעורבין וכו' כך נראה מל' הרמב"ם שם בהלכה ח' שכתב ואין כל הזרע מעורב וכו' והיינו לב"ה דהלכה כוותייהו משמע דאילו לב"ש שהן מודין במעורבין היינו דוקא שיהא כל הזרע מעורב מכל צדדי האילנות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:1:8:1)

**עד כדון בשהיה יבש מכאן ומכאן וכו'.** אחר שנתבארה הסוגיא בפנים היטב הדק אחר העיון אין מן הצורך להרחיב הענין יותר כ"א עין בעין תראה שהן הן דברי הרמב"ם ז"ל שם בהלכה י"א וי"ב ומבוארים דבריו בכל ובמ"ש בשבת או חרדל הטעם שהרואה אומר ערוגות וכו' ולמד זה מדברי ר' יוחנן דקאמר מפני שדרכן וכו' וכמבואר בפנים ובזה רמז ג"כ להטעם דהלכה י"ב בד"א כשהי' יבש מכאן וכו' והכל כדפרישית דהאי עד כדון ודאי בעיא היא ובסוף הסוגיא הוא דאיפשטא והמעיין יראה היך מדויקת כל הסוגיא ובמאי דקאמר חציו לח וכו' אף ר"ע מודה וכן והתנינן וכו' ובזה לא תצטרך להפירושים שנמצאו והביא הכ"מ שם דודאי מהך דחברייא לא איפשטא מידי. ולא לכל סיבובי הדברים אשר המה שמה. ובענין שיטת ר"מ לס"ד דר' בא בשם ר' יוחנן הוה כההיא דמנחות (דף ע"א) ג"כ להס"ד דר"ע במנמר לקליות קאמר ולמאי דדחי לה ר' יוסי כדפרישית בפנים דמוכרח הוא דאף ר"ע לא ס"ל דלח ויבש ב' מינין הן דהא מוכרח מהמתני' דבחציו לח וחציו יבש מודה הוא א"כ אתיא דר"ע אף במנמר לאוצר כדקאמר התם לר' יוחנן ומזה תדע ג"כ דהך דחברייא לא קאי למסקנא וכל הדברים ברורים ומבוארין ואין להאריך יותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:2:3:1)

**היו לו חמש גפנים והוא בוצרן וכו'.** תוספתא זו הביאה הרמב"ם ז"ל כהגי' שם מן הפרט ומן השכחה. וכגי' דהכא ומן הרבעי וכו' כמ"ש בסוף פ"ד ממ"ע וה"ה דפטור מן הפאה והיינו אם לאכלן ענבי' דאז הוי כתבואה שקטפה מעט מעט ולאכול מלילות דחד דינא אית להו כדמסיק הכא וכן פסק הוא ז"ל שם דבבוצר ליין חייב בכל אא"כ שייר וא"כ ה"ה בשבלים לעיסתו דבעינן שייר מקצת ואז פטור הוא מפאה ומהכל שמנו מאותן שקטפן מעט מעט ומ"ש הוא ז"ל בפרק ב' בהלכה ו' דבקוטף פטור הוא מן הלקט ומשכחה ופאה ואפי' כל שדהו היינו למלילות כמו שביאר שם וכן כל הקוטף מלילות וכו' ודבריו ז"ל ממש כפשטות הסוגיא דהכא ומ"ש הכ"מ שם דפשט' דסוגי' משמע כדברי הראב"ד בהשגות ובנתכוון לכך או לכך תליא מילתא עיי"ש ואינו נראה כן דאדרבה לפי' הראב"ד צריך לדחוק דהאי והוא ששייר הוי כאפי' ששייר כמו שדחק עצמו שם ועיין לעיל בפ"ק בהלכה ד' דמייתי התם ברייתא דת"כ דמרבה מקראי לקוטף לחיובא דפאה וע"כ דברייתא זו פליגא עם ברייתא דהתוספתא דאין לומר דבת"כ מיירי בקוטף לעשות עיסה וכדמחלק הבא דא"כ מיהת פטור הוא בששייר מקצת והתם סתמא קתני דחייב ומשמע דדומיא דקוצר הוא ולא מחלקינן בין למלילות ובין לעיסה וע"ש בד"ה קוטף מנין מה שנתבאר בפיסקא דהך דינא לדעת הרמב"ם ובפיסקא דראשית הגז ובדינא דמעילה בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:2:4:1)

**הדא דתימא בשעיבה ע"מ להדל וכו'.** הר"ש ז"ל הביא לזה ופי' בשעיבה שזרען רצופין בעובי ולפירושו בדעתו בשעת זריעה תליא מילתא וזהו דוחק לומר דנתלי חיובא ופטורא בדעתו בשעת זריעה. ולמאי דפרישית דבשעיבה הוא על מה שהניח מעובה בשעה שמדל וזהו כדעת הרמב"ם לחלק בין מדל מצד אחד או ממקומות הרבה כמ"ש בפי' המשנה לפרש להמחליק מאחת יד וכן בחבורו בסוף פ"ג ממ"ע ובפ"ב בהלכה ו' וכמה שבארתי במילתא בטעמא בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:3:3:1)

**הוי דלית טעמא אלא משום מכניסו לקיום.** כדפרישית דבהא פליגי דלת"ק אע"פ ששותלין אותן בארץ לזרע מכניסו לקיום קרי ליה. ולר' יוסי לאו מכניסן לקיום הוי. והני אמוראי דבהלכה דלעיל ר' ירמיה ור' יוסי נמי הכל מודים לדינא כת"ק דהכא דקאמר בפשיטות כד את שתל ליה הוא עבר בצל רב וכו' ופריך בפשיטות מאי קמ"ל דפשיטא אף שהוא לזריעה חייב בפאה כדפרישית שם וזהו כת"ק דמתני' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע בהלכה ב' השומים והבצלים חייבין בפאה שהרי מייבשין אותן ומכניסן אותן לקיום וכן האמהות של בצלים שמניחין אותן בארץ ליקח מהן הזרע חייבות בפאה וכלומר דזה הוי נמי כמכניסן לקיום והר"ש פי' בענין אחר דפליגי באכילה ע"י הדחק ואחריו נמשך הר"ב בפי' המשנה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:4:2:1)

**אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף וכו' והביא הרמב"ם ז"ל לדין זה בפ"ג ממ"ע בהלכה ט"ז וע"ש.** ויש מגיהין ומוחקין תיבת אינו בגי' דהכא ויותר נוח להוסיף תיבת אלא מלמחוק התיבה ואם דלענין הכוונה דא ודא אחת היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:4:3:1)

**אמר ר' יוחנן קצר חצי שדה וכו'.** דברי ר' יוחנן מבוארין היטב בפנים וריב"ל פליג ומוסיף דלדידיה אף בשהביא שליש בלבד נמי דינא הכי כמבואר בפנים וטעמיה דכמו דמצינו בתרומות ומעשרות דאין תורמין ומעשרין לכתחילה מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו וגמר מלאכה בתבואה וזיתים משיביאו שליש וכשם שאין מצטרפין מה שהביא שליש עם מה שלא הביא שליש לתרומות ומעשרות כך אין מצטרפין לפאה ופסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכה יז כריב"ל דהלכתא כותיה לגבי ר' יוחנן ויש שם חסרון בדבריו וכבר כתובה ההגה בשם מהר"י אבוהב ז"ל דצ"ל אבל לא מן הראשון על האחרון וזה פשוט דלמאי שכתוב בספרים אין לו שחר כלל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:5:2:1)

**וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור וכו'.** מפשטות הסוגיא משמע דהכי מסיק לה דאפי' לא התחיל לקצור אם שייר בעל השדה הוא חייב ליתן פאה לכל אבל בבבלי פ' ראשית הגז (דף קלח) לא מסיק הכי דהתם בעי רב חסדא לאוקמי להאי מתני' דראשית הגז כר' יוחנן דהכא דר' יהודה היא ודחי לה רבא בפשיטות דהא מר הוא דאמר דהאי דר' יהודה דפאה והוא שהתחיל בעל השדה לקצור והתם ודאי אין לחלק בין שהתחיל לגזוז או לא. וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממ"ע בהלכה י"ח דדוקא שהתחיל בעל השדה לקצור אז הוא דנתחייב בפאה על הכל אם שייר לעצמו ומה"ט לא ביאר בהאי דינא דקאמר הכא לקמן מה נפק מביניהון וכו' דכיון דבעינן שהתחיל לקצור א"כ ודאי אין הטעם אלא משום דחובת הקציר בקמה הנשארת לו ואם הפריש הלוקח הפריש כדקאמר הכא להאי טעמא וזה לא היה צריך להשמיענו כ"א לבאר על מי חל חיובא דפאה בדוקא ומה שכתב שם בתחלת דין זה המוכר מקומות מקומות משדהו לאנשים הרבה וכו' ואף דלכאורה אין אנו מוכרחין לפרש המתני' דאיירי במוכר לאנשים הרבה נראה דלטעמיה בפי' המשנה הוא דאזיל שפי' קלחי אילן הם שרשי צמחים שהם מחוייבים בפאה ואינם אילן וכן יבאר בגמ'. רצונו בזה דמדשקיל וטרי בגמ' אם התחיל לקצור או לא התחיל לקצור משמע דאתבואה שבשדה קאי ולא שמכר אילנות ממש והיינו נמי דכתב בחבורו מקומות מקומות משדהו ולפ"ז הא דקתני נותן פאה מכל אחד ואחד לאו מכל אילן ואילן ועל הלוקח אחד מתפרשא כמו שפי' הר"ש אלא דה"ק שמכר ממקומות מקומות שדהו לאנשים הרבה ולא שייר לעצמו נותנין פאה מכל א' וא' כמו שסיים כאו"א מתן פאה אחת מחלקו שלקח ואע"ג דלענין דינא דמתני' גם בלוקח אחד שפיר שייכא לחלק בין שייר ובין לא שייר לענין על איזה מהם חל חיוב הפאה על הלוקח או על המוכר וכמו שסיים בפי' המשנה מ"מ נקט בחבורו מה שמתיישב יותר בפשיטות ללישנא דמתני' לפי פירושו לקלחי אילן כנזכר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:7:1:1)

קרקע כל שהוא וכו' הרמב"ם ז"ל פסק כר"ע בכל הני דחשיב כמבואר כל א' במקומו מלבד בבכורים שלא כתב בהדיא כן ובפ"ב מהלכות בכורים שכתב שם בהלכה י"ג קנה אילן א' וקרקעו ה"ז מביא. אינו מוכרח מידי די"ל כשיעור יניקתו ט"ז אמה ובשדה תבואה לא פירש כלום ובבבלי פ' לא יחפור (דף כו) מוקי למתני' דקנה אילן וקרקעו בשיעור י"ו אמה וכדר"ע דקאמר כל שהו בחטי ומשמע דלמסקנא קאמר התם הכי ולא לדיחויא בעלמא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:7:4:1)

**אמר שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי.** התוס' שם מביאין לזה ומשמע דתפסי להלכה אלא דבמתני' לא גרים להא דהכי משמע מהש"ס דל"ג לה במשנה אלא משמעתתא דאמוראי אבל בפ"ק דקידושין (דף כו ע"א) ד"ה ובוידוי וכו' נראה שחזרו בהם שסיימו שם וגם משמע מי שאין לו קרקע מתודה וכגון בפירות לקוחין. וכן הרמב"ם ז"ל לא זכר מזה כלום בוידוי מעשר שמעכב אם אין לו קרקע וכן לא זכר בהל' חגיגה דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל וכן הוא בש"ס דילן פ"ק דפסחים גבי דמייתי לברייתא דאיסי בן יהודה דשלוחי מצוה אין נזוקין לא בהליכתן דכתיב לא יחמוד וגו' ולא בחזירתן דכתיב ופנית בבקר והלכת לאוהלך מלמד שתמצא אהליך בשלום. ופריך וכי מאחר דאפי' בחזירה בהליכה למה לי ההיא מבעיא ליה כדר' אמי דכל מי שיש לו קרקע עולה לרגל וכו' ואפשר מדקאמר התם לעיל מינה בהני בי באגי דשאלו לרב מהו למיזל ואמר עלי ועל צוארי למיחזר אמר להו לא ידענא וא"כ משמע דרב לא ס"ל האי דרשא דאיסי בן יהודה דאליבא דר"א אמרו שם כמאן כי האי תנא וכו' אבל לרב לא דריש מהאי קרא לחזירה והשתא לא אייתר ליה האי קרא דלא יחמוד דדריש על הליכה ולית לן למידרש להא דר' אמי ומ"מ צ"ע דהכא דרשי להא דר' אמי בפשיטות בלי שום חולק:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:7:6:1)

**מנין לנכסים שאין להן אחריות וכו'.** זה מבואר וכדאיתא פ"ק דקידושין וכדפשטינן נמי התם להבעיא והלכתא דאגב וקני בעינן וצבורין לא בעינן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:7:9:1)

**שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת וכו'.** כבר בארתי בפ"ט דב"ב דהגי' דהכא בהסוגיא היא עקרית ושם נשתבשה וכל הדינים השייכים בענין מתנת שכ"מ מבוארים שם ובפ' י"נ והאי פלוגתא דרב ור' יוחנן דהכא כתב לזה וכו' פלוגתא דרב ושמואל בבבלי פ' מי שמת (דף קנב ע"ב) ופסקו הפוסקים כשמואל לפי הגי' דהתם ועיין בתוס' שם ע"א ד"ה מתנת שכ"מ שיש בה קניו וכו' ובזה מבואר להא דר' יוסי דאמר הכא יודע הוא האיש הזה וכו' דשייך נמי במתנת שכ"מ במקנת בקנין ובמקום דשייך כן ועיין במה שבארתי בפ' י"נ בד"ה דייתיקי מבטלת דייתיקי שם מבואר גם מהתוספתא דמייתי לקמן איזוהי דייתיקי וכו' ומייתי לה התם בפ' יש נוחלין (דף קלה ע"ב) עיי"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:7:16:1)

**אחתיה דר' גוריון וכו'.** כעין האי עובדא גרים התם פ' מי שמת (דף קנא ע"א) אימיה דרמי בר חמא מאורתא כתבה נכסי לרמי בר חמא בצפרא לרב עוקבא בר חמא ואוקמיה רב נחמן לר' עוקבא בנכסי משום דמצי הדרא בה. והכא מיירי בשכתבה לראשון מהיום וכו' כדמסיק ובאופן דמועיל זה הל' גם במתנת שכ"מ כמבואר בהא שציינתי לעיל א"נ איכא למימר דהכא האי עובדא במתנת בריא איירי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:17:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:7:17:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:7:17:1)

**במזכה על ידיה וכו'.** הכי פליגי נמי בבבלי פ' י"נ (דף קלב) וקאמר התם דלדר' יוסי ב"ח באומר לה טלי קרקע בכתובתך סגי דמקולי כתובה שנו והמסקנא התם דכיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:8:2:1)

**שייר מטלטלין לא עשה כלום.** האי לא עשה כלום לא דמי להאי לא עשה כלום דר' ירמיה בהלכה דלעיל דהכא ע"כ דהוי שיור קאמר ולא עשה כלים לשחרר העבד הוא דהא מסיים לטעמא אני אומר גופו שייר וכ"כ התוס' פ' מי שמת (דף קמט ע"ב) ד"ה שייר קרקע וכו' לפרש הא דהכא כן וזה מוכרח וטעמיה דת"ק דקאמר בשייר כל שהוא לא יצא ב"ח מסיק התם משום דלאו כרות גיטא הוא וכן מסיק בפ"ק דגיטין (דף ט ע"א) ולא משום דקסבר לא פלגינן דיבורא דהא מסקי' בפ' יש נוחלין (דף קלד ע"ב) דבתרי גופי לכ"ע פלגינן דיבורא ועבד ונכסי כתרי גופי הוו וכ"כ הר"ן ז"ל וזכרתי מזה ריש גיטין אלא דטעמא דאין זה כורת גט הואיל ואיכא שיורא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בריש פ"ז מהל' עבדים להאי טעמא וסיים שם ומתוך שאינו גט אין העבד משוחרר ולא קנה מן הנכסים כלום:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:8:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 3:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/3:8:2:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא