## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah Chapter 4

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:1:1:1)

**הפאה ניתנת במחובר לקרקע.** כתיב לא תכלה וכו' ואית דבעי משמעינה מן הדא וכו' נראה דאיכא נ"מ בין הני דרשות דקראי למאי דיליף מינייהו בהא דאמרי' לקמן התנו ביניהן אפי' כן אין שומעין לו וכדפרישית דאף דהתנו שילכו אחר רוב דיעות העניים אין שומעין להרוב אלא לזה שאומר כהלכה והיינו להאי אית דבעי דיליף לה מתעזוב ומיעוטא דדלית ודקל מאותם וכדמפרש טעמא מפני שהן של סכנה וא"כ אפי' התנו ביניהן בדלית ובדקל שיבוזו לא מהני כלום וכעין דאמרי' ס"פ החובל דדרך בנ"א למחול על צער נזקי ממון אבל צער נזקי גופו לא ניתן למחילה וה"ה כאן דאין הולכין אחר הרוב ואפילו התנו ביניהן דלא ניתן למחילה דבר שיש בו סכנת הגוף והשתא כיון דמיעוטא דאותם דוקא ואפי' התנו ביניהן אמרינן נמי דרישא דקרא תעזוב ג"כ דוקא הוא ואפי' התנו ביניהן בשדה תבואה לילך אחר הרוב שאומרים לחלק אין שומעין להרוב אלא יבוזו אבל למאן דיליף מיעוטא דדלית ודקל מקציר שהוא מיוחד שהקטן מושל בו כגדול ולאפוקי דלית ודקל שאינו כן ואתי לאפסודי להקטן שבהם שאינו יכול להגיע אם הם יבוזזו בעצמן וא"כ איכא למימר דאם התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אפשר דשומעין לו דהא להאי לישנא משמע דאין הטעם אלא משום הפסד ממון ולא חייש לסכנה וכיון דממון ניתן למחילה התנאי קיים. ועוד י"ל דאיכא נ"מ בינייהו שאר אילנות שהן גבוהין אבל ליכא בהו סכנה כולי האי כמו דלית ודקל וכדפליגי ר"מ ורבנן לקמן בשאר אילנות דללישנא קמא כל שהקטן אינו יכול למשול בו כהגדול ממעטינן מקציר וללישנא בתרא דוקא דלית ודקל דאית בהו סכנה גדולה הוא דממעטינן מאותם. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שתפס לדרשת דת"כ דהוא לישנא בתרא דהכא לעיקר שכך כתב בפ"ב ממתנות עניים הלכה ט"ז פאה של דלית ושל דקל שאין העניים מגיעים לבוז אותה אלא בסכנה גדולה בעה"ב מוריד אותה ומחלק אותה בין העניים ואם רצו כולן לבוז אותה לעצמו בוזזין. והיינו כסתם מתני' וכרבנן דר"מ בברייתא ולא מהני תנאי לילך אחר הרוב ולפיכך עד שיתרצו כולן דוקא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:1:4:1)

**הטריחו על הבעה"ב שתהא הוצאה שלו.** וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם ומחייבין בעל הבית להוריד ולחלק ביניהן והיינו שתהא ההוצאה משלו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:1:7:1)

**התנו ביניהן אפי' כן אין שומעין לו.** עי' בהר"ש מה שפי' בזה דאין שומעין לו וכו' אבעה"ב קאי והא דבעי ר' שמואל פי' דמילתא דפשיטא לן מיבעיא ליה לר' שמואל וכו' אפי' בן בעה"ב מחלק כלומר אע"פ שחזרה פאה לעומרים להיות דינה לבזבז כמו הקמה אמרינן דאפ"ה מחלק שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו עכ"ל וכל זה מלבד שהוא דוחק גדול קשיא לן דהיאך נאמר דכשאין הבעה"ב מחלק אלא הן בוזזין לעצמן איכא למיחש שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו וכשהוא מחלק לא חיישינן להא וזהו נגד הסברא דאדרבה איפכא מסתברא דכשהוא מחלק יכול לעשות איזה ערמה יותר מכשהן בוזזין לעצמן ועוד דבכל מקום דקתני בזה הש"ס חד מ"ד דבעי מילתא לא אדפשיטא לי' לאידך קאי כ"א במקום דמפרש לה בהדיא הכי וממשמעות הסוגיא נראה דר' שמואל בכילה שדהו לחוד הוא דבעי וא"כ הא דקאמר מעיקרא דלא מהני תנאי אמחובר לקרקע קאי ובזה ודאי לא שייך לומר דאם הבעה"ב אינו מחלק חוששין שלא יראה עני קרובו וכו' דהא ממחובר לקרקע הן בוזזין. ולמאי דפרישית הכל ניחא ובעיא דר' שמואל בדרך את"ל מתפרשא. וכך נראה דהאי התנו ביניהן אמתני' קאי ואל תתמה על הלשון אין שומעין לו דקאמר שכן דרך הש"ס הזה שלא להקפיד בלישנא ואומר לשון יחיד על רבים וכן איפכא וזה ידוע למי שמורגל בו ועוד דגם למאי דפרישית נוכל לומר דבזה קאי אבעל הבית ור"ל דאם אפילו הבעה"ב מתרצה במה שהתנו אין שומעין לו ומטעמא דמסיק. והאי בעל הבית וכו' אם הבעל הבית מחלק קאמר דכך הסברא נותנת דמה שיש בידו יותר יכול הוא להערים כדי ליתן לעני קרובו ממה שהן בוזזין בעצמן ופשיטא להא דמתני' דבוזזין מהמחובר לקרקע והכל כמו שמבואר בפנים בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:2:2:1)

**תני בשם ר"מ קונסין בו וכו'.** דברי ר"מ בתוספתא בלי שום חולק נשנו ומשמע דלפרש קאתי דהא דתנינן אין לו בה כלום שקונסין אותו אפי' למה שנטל כבר מוציאין ממנו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע בהלכה י"ח עני שנטל מקצת הפאה וזרקה על השאר או שנפל עליה או שפירש טליתו עליה קונסין אותו ומעבירין אותו ממנה ואפי' מה שנטל לוקחין אותו מידו וכו'. והתי"ט כתב על זה משמע מדבריו דבכולי ענינא לוקחין מה שנטל משום קנס ואין נראה כן מן המשנה אלא דוקא בשנטל וזרקו וכו' שהרי חילקם לשתי בבות עכ"ל ולמאי שרצה לפרש דברי הרמב"ם דהאי קונסין אותו גם על נפל עליה וכו' קאי יותר היה לו להקשות דמה קנס שייך בזה הא מדינא לא קני מידי במה שנפל או פירש טליתו עליה כדמסיק רב ששת בפ"ק דב"מ (או רב אשי לפי גי' התוס' בגיטין פרק הזורק וכ"נ דכך היתה גי' הרמב"ם שם) דאין ד"א של אדם קונין לו בשדה חבירו בר"ה כמו שפסק הרמב"ם בפ' י"ז מגזילה ואבידה ובפ"ד מהלכות זכיה ומתנה אלא ודאי דדברי הרמב"ם כך הן מתפרשין דהוא ז"ל נקט הני תרתי בבא דמתני' בבא אחת נטל וכו' או שנפל וכו' ועל זה מסיים קונסין אותו ר"ל אריש דבריו כשנטל וכו' קאי ומעבירין אותו ממנה אחלוקה או שנפל וכו' קאי והדר מפרש האי קונסין אותו דרישא מה הוא וקאמר ואפי' מה שנטל וכו' וזה ברור הוא דהא בחלוקה השניה שנפל על המחובר לא נטל כלום אלא שמעבירין אותו ממנה מטעם דלא קני מידי במה שנפל או שפירש טליתו עליה וזה ביאר במקומו בדיני הקניה והא דעירב להני ב' בבות דמתני' בחדא בבא משום דסיים וכן בלקט וכן בעומר השכחה ובהו שייך ג"כ לפעמים שנטל אנפל עליה נמי דאם נטל הלקט או השכחה אחר שנפל עליהן לוקחין מידו מה שנטל ואע"פ שקנה בנטילה מוציאין ממנו משום קנס על שנפל עליהן בתחלה ומנע אותן משאר העניים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:2:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:2:2:2)

**עד כדון מזיד ואפי' שוגג.** משמע דבעיא דלא איפשטא היא ואף אם נפרש דבניחותא קאמר מ"מ משמע דזהו דוקא לר"מ דס"ל בעלמא דקונסין שוגג אטו מזיד וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"ב שם דלא כתב אלא עני שנטל מקצת הפאה וזרק על השאר וכו' ולא הזכיר כלום בדין זה משוגג. מיהו קשיא לן ממ"ש בפ"ד גבי דין גדיש שלא לוקט תחתיו דהתם נמי טעמא משום קנס הוא וכתב שם בהלכה ז' דקונסין אותו ואפי' היה שוגג והוא מדברי הש"ס הזה ומ"ש דינא דהתם מדינא דהכא ועיין לקמן ריש פ"ה ד"ה עד כדון מזיד וכו' מה שיתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:2:3:1)

**אדם זכה במציאה בתוך ד"א שלו.** כך הוא בפרק הזורק ובפ' שנים אוחזין וביארתי שם בהא דקאמר בבבלי שם (דף י) אהא דר"ל משום אבא כהן ברדלא אמר אביי מותיב ר' חייא בר יוסף פאה אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין וכו' ומשני לה התם בחדא שנויא כיון דנפל גלי אדעתיה וכו' ומ"ש דלמר דייק מפאה ומר דייק לה מנזיקין וכתבתי משום דבכל חדא איכא סברא מה דליתיה באידך דבפאה איכא למימר כיון דזכי ליה רחמנא בגוה גילוי דעתיה לאו כלום הוא קמ"ל ובמציאה איכא למימר כיון דבשעה שראה אותה לא היה שם אחר מה דנפל עליה לאו משום דגלי דעתיה דליקני ליה בנפילה משא"כ בפאה דיש שם עניים אחרים קמ"ל דאפ"ה בתרווייהו אמרינן כיון דנפל גלי אדעתיה וכו' ועיין בדיבור דלקמן לפי המסקנא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:2:7:1)

**רובה דר' יוחנן וכו'.** כדפרישית דאע"ג דר' יוחנן לית ליה הא דר"ל דד"א קונין במציאה כדפליג בהדיא עליה בפ' שנים אוחזין הכא לא דייק לה כן אלא להא דקאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן והא דדייק על דר"ל מהא דלקמן ואע"ג דר"ל קאמר בהדיא גבי מציאה דד"א קונין וא"כ למאי דאמרינן דר"ל מודה לר' יוחנן במתנה דאין ד"א קונין קשיא עליה נמי הך קושיא גופה דמקשי על דר' יוחנן דהא ק"ו הוא י"ל דאה"נ אלא דבעי להקשות על דר"ל עוד קושיא אחריתא מהא דלקמן וקשיא על דר"ל בתרתי קאמר. והרמב"ם ז"ל משוה דין מציאה ודין מתנה כאחד למאי דפסק כרב ששת (או כרב אשי לפי גי' התוס' דגיטין פ' הזורק) דפ"ק דב"מ שם דלא תקינו רבנן ד"א כ"א בסימטא או בצדי ר"ה אבל לא בשדה חבירו ולא בר"ה שכך כתב במציאה בפ' יז מהלכות גזילה ואבידה בהל' ט' וכן במתנה בפ"ד מהלכות זכיה בהלכה ט' ואע"ג דבמתנה דעת אחרת מקנה לו אפ"ה לא תקינו ליה רבנן ד"א ברשות חבירו או בר"ה כדקאמר בפשיטות כאן וכן בפ' הזורק משא"כ במתנה וכך הוא דעת הרי"ף ז"ל ובהגמ"י בהל' גזילה ואבידה שם כתוב תימא הא אמרינן בפ' הזורק היתה עומדת בר"ה ומפרש בגמ' דהיינו בתוך ד"א שלה אלמא דאפי' ברה"ר קני וי"ל התם כיון דדעת אחרת מקני לה אפי' ברה"ר קניא. תוס'. עכ"ל ולפי תירוץ הזה קשיא לן מתנה דג"כ דעת אחרת מקני ליה אפ"ה ברה"ר לא קני. ובאמת בתוס' שלפנינו לא מצאתי תירוץ זה כ"א בפרק הזורק (דף עח ע"ב) ד"ה ר' יוחנן אמר קרוב לה וכו' תירצו ב' תירוצים אחרים על קושיא זו שכתבו ועוד קשה דרב אשי אית ליה בפ"ק דב"מ דבר"ה לא תקנו ד"א והכא תנן היתה עומדת בר"ה קרוב לה מגורשת וי"ל דהתם באין יכול לשומרו והכא ביכולה לשומרו א"נ י"ל דהכא לאו דוקא נקט ר"ה אלא בסמטא או בצדי רה"ר עכ"ל. ולדעת הרמב"ם נראה שתפס כתירוץ הראשון דהתוס' לעיקר כדמשמע מדבריו שבפ"ה מהל' גירושין הלכה י"ג וי"ד ע"ש ואכמ"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:3:1:1)

**שלש אבעיות ביום וכו'.** כתב הרא"ש והובא בדפוס החדש בהגהת פירש הרא"ש וז"ל אבעיות פרשתי בא' מג' הזמנים משום דהיה קשה לי לפרש בכל אלו הג' זמנים משום דבפעם א' מניח אדם פאה בתוך שדהו ומיד העניים נוטלין הכל ולהך פירושא אפשר לפרש דפלוגתא דר"ג ור"ע משום לקט הם דכל זמן שאין בעה"ב בשדה אין העניים רשאין ליכנס וליטול הלקט וכו' עכ"ל ואלו ראה הוא ז"ל להתוספתא דפ"ב לא היה כותב לכל זה ולא היה מפרש כפירושו בא' מג' הזמנים דבהדיא שנינו שם דאין לעני ליגע בפאה ואסור משום גזל עד שיודע לו שהיא מדעת הבעה"ב לפי שאין לעניים בה כלום עד שיפרישנה בעה"ב מדעתו וכ"פ הרמב"ם בפ"ב ממ"ע בהלכה י"ג וא"כ דין פאה ודין לקט שוין הן דכל זמן שאין בעה"ב בהשדה אין רשות לעניים ליטול מהן כלום והשתא ג' הזמנים הללו בדוקא הוא דנשנו דבכל ג' הזמנים הללו צריך שיהא הבעה"ב נגלה בהשדה לפי שיש ג' כתות עניים אלו באין בשחר ואלו בחצי היום ואלו במנחה וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה י"ז בג' עתות ביום מחלקין את הפאה לעניים וכו' כדי שיהיה עת קבוע לעניים שיתקבצו בו כולן ליטול וכו' ור"ל כולן של כל אחת ואחת מג' כתות הללו וא"כ כל זמן שעדיין לא באו כולן אין רשות לעניים הבאים בראשונה ליטול את הכל וממילא מתורצת הקושיא שלו וא"צ לדוחק התירוץ דבלקט מתפרשא פלוגתייהו דתנאי במתני'. ופירושא דג' אבעיות מבואר הוא כדפרישית וכמבואר מדברי הרמב"ם שזכרנו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:3:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:3:6:1)

**מפני חמשה דברים לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו.** ובתוספתא הגי' מפני ד' דברים אמרה תורה לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים וכו' וכך הובאה הברייתא בבבלי פ' במה מדליקין (דף כג) וגריס נמי ומשום בל תכלה ופריך אטו כולהו לאו משום בל תכלה נינהו דהא כולהו טעמי על הא דאמרה תורה לא תכלה הוו אמר רבא מפני הרמאים כלומר שעוברי' על לא תכלה ואומרי' כבר הנחנו פאה והכא דקחשי' מפני הרמאין ליכא לשנויי הכי ואפשר דלגי' דהכא דל"ג אמרה תורה ה"ק מפני אלו דברים בדין הוא שלא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו ואפי' אי לא הוה כתוב בלשון לא תכלה כ"א בלשון אחר. ומשום שאמרה תורה וכו' וכלומר ולא עוד אלא שכך אמרה התורה בפי' לא תכלה פאת שדך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:5:3:1)

**ואיתפלגון שדה שהביאה שליש לפני עכו"ם וכו'.** פלוגתא דר"ע ורבנן בברייתא הובאה לקמן פ"ה דמעשרות ה"ד ושם יתבאר בענין פלוגתא דרשב"ג ורבי במתני' דהתם והעולה ממסקנת הסוגיא דהכא דלא פליגי ר' בא וחבריא אלא בענין אוקימתא דרישא דמתני' אי כר"ע אתיא או לדברי הכל כמבואר בפנים וכן הנ"מ אי מפרשינן למתני' דהכא דהסיפא מיירי בתלושין ובמירוח תליא מילתא ומתני' דחלה במחוברין ובהבאת שליש או איפכא ומיהו לכ"ע הדין הוא כך דבמחוברין בהבאת שליש תליא ובתלושין בגמר מלאכה למעשר תליא והיינו מירוח בתבואה וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ב מהל' מעשר המקדיש פירותיו כשהן מחוברין עד שלא באו לעונת המעשר ופדאן וכו' ובסוף פ"ג ביאר דין פירות תלושין דבהו בגמר מלאכה למעשר תליא מילתא כדכתב שם וכמבואר מסוגיא דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:6:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:6:1:1)

**מי שליקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני וכו'.** הר"ש ז"ל הקשה על פירש"י ז"ל בפ' שנים אוחזין (דף ט) דמי שליקט את הפאה באדם שאינו בעל השדה איירי דאי בעל השדה לא אר"א זכה לו דליכא למימר מיגו דזכי לנפשיה דאפי' הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדהו כדאמרינן לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וכתב על זה וקשה לפירושו מהא דתנן לקמן פ"ה שבולת של לקט שנתערבה בגדיש וכו' אר"א וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו ואמרינן עלה בירושלמי מיחלפ' שיטתי' דר"א תמן הוא אומר זכה לו וכאן הוא אמר כן ומסיק דלדבריהם קאמר להו משמע בהדיא דבעל השדה גופיה יכול לזכות בשביל עני וכן העלה שם לדינא. והתי"ט האריך בזה בפ' הנז' משנה ה' וכתב שם והירושלמי אפשר דלא סבר דר"א דריש אזהרה לעני א"נ ס"ל דדריש הכי מ"מ דוקא בשדה שלו אבל בתרי מיגו דהיינו מגו דאי בעי מפקיר וכו' תו לא מקרי בעל השדה וכו' עיי"ש ואני תמה דמה לנו לאהדורי ולהכריח מפרק ה' הא במקומו הוא מוכרע דלא ס"ל האי ש"ס אזהרה לעני דהא קאמר ריב"ל בגמ' בבעה"ב עשיר נחלקו אבל בבעה"ב עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה. וכן כמה פעמים בהסוגיא והמסקנא כריב"ל כדאמר בסוף ההלכה ובזה שוין הן. הסוגיא דהכא ודהתם דפ' שנים אוחזין דחד מגו אמרינן לכ"ע אלא דהכא קאמר בבעל הבית עני וכו' ואם כן לא סבירא ליה אזהרה לעני וסוגיא דהבבלי סבירא ליה דדוקא עני אחר ולא בבעל השדה כדאיתא פ"ק דגיטין ובפ' הזרוע (דף קלא ע"ב) וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע הלכה יט מי שלקח את הפאה ואמר ה"ז לאיש פלוני העני אם עני הוא זה שלקח וכו' א"כ באדם אחר מיירי וכמסקנת הבבלי ומעתה אין לפלפל בזה לסברת הש"ס דהכא. וההיא דפ"ה יתבאר במקומו בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:6:3:1)

**אדם זוכה לחבירו במציאה.** נתבאר מקצת מזה לעיל בהלכה ב' ועיקרא דמילתא נתבאר בפ' שנים אוחזין בהלכה ד' והלכה ה' ובדין השוכר את הפועל וכו' ועיי"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:6:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:6:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:6:5:1)

**איתפלגנון ר' יונה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וכו'.** מבואר בפנים היטב וא"צ לשבש הגי' מלבד מהא דמותיב לקמן ממתני' דפ"ה ממעשר שני דצ"ל הא מתני' פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה וכו' וזה טעות דמוכח הוא וכמבואר. ולענין העולה ממסקנא דהכא דלמ"ד הראוי ליטול אותו זכות בעינן דהוא שיכול לזכות לאחר ואי לא לא דלדידיה מוקי להמתני' דפ"ק דגטין לצדדין דרישא מיירי שמזכה הגט לאשתו ע"י בן חורין שכן הוא ראוי לקבל גט בתו וסיפא שטר שחרור זה לעבדי מיירי שמזכה לו ע"י עבד של אחר שכן הוא ג"כ ראוי ליטול ולקבל גט שחרורו מיד רבו שלו כמבואר למה שציינתי בפנים וכך הוא הדין לפי מסקנת הבבלי פ"ב דגיטין (דף כג ע"ב) בענין שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו וכו' מיהו בהאי אוקימתא דמתני' דפ"ק דגיטין לא נחית הש"ס הבבלי להא דאע"ג דקיי"ל דגבי פאה מי שראוי ליטול בעינן דהוא שזוכה לאחרים כדאמרינן דמגו דזכי לנפשיה וכו' וכה"ג אמרינן במציאה כמבואר בפ' שנים אוחזין מ"מ גבי גט שאני הוא דדעת אחרת מקנה להזוכה הזה שיזכה להאחר ומוקי הש"ס הבבלי למתני' דפ"ק דגיטין דטעמא הויא משום דכל האומר תנו כאומר זכו דמי כדאמר התם (דף יא ע"ב) לענין דלא מוכחא מהמתני' דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים שיקנה וא"כ ה"ה לענין זה דאף שאין זה הזוכה ראוי הוא ליטול לעצמו אותו. הזכות קונה הוא להעבד ומטעמא דאמרן. ובענין דין התופס לב"ח וכו' בארתי בפ' שנים אוחזין שם דמ"ש הטור בסי' קה דאם זה התופס הוא ג"כ ב"ח של הלוה אז יכול הוא לתפוס לאתרים ואפי' לא תפס לעצמו כלל דאיכא מגו דאי בעי זכי לנפשיה וכו' וכן דעת רוב הפוסקים וכתבתי שם ללמוד מדברי הרמב"ם שגם דעתו ז"ל כן וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:6:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:6:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:6:9:1)

רבי יוסי בשם ר' יוחנן כמ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י וכו' הר"ש הביא מקצת מזה ולא ביאר כלום ולמאי דמבואר היטב בפנים תמצא דסתמא דתלמודא ס"ל כהאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן דכמ"ד אין קנין לעכו"ם מיתוקמא ולא קשיא מידי עליה דהכל ניחא אליביה ודלא כר' חנינא בשם ר' פנחס כמבואר בפנים הנ"מ לדינא בין סתמא דתלמודא לבין ר"ח בשם ר' פנחס. ובזה נתברר דעת הרמב"ם ז"ל דפסק כמ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ממעשרות והיינו באם לקחן הישראל להפירות קודם שתגמר מלאכתן למעשר וכן אם מכר הישראל פירות שלו להעכו"ם אחר שבאו לעונת המעשר ובמי שמרחן תליא מילתא כמ"ש בפ"א מהל' תרומות בהלכה י' וי"א ועיין ג"כ בהלכה י"ב וי"ג ותמצא מבואר חלוקי הדינים בענין זה ובפ"ב בהלכה י' פסק כהאי מתני' בהדיא הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבין בתרומות ומעשרות אא"כ הפקיר. ומתוך מה שנתבאר בפנים תמצא דפסק כסתמא דתלמודא דהכא דעולה ממש כאוקימתא דרבה בבבלי בסוף פ' השולח בשדה דנכרי ולקטינהו ישראל וכו' והא דקאמר התם לא לעולם דישראל ולקטינהו נכרי וכו' לדחויא בעלמא קאמר דלא מצית לאוכוחי מהאי מתני' דאיכא לשנויי לך לא לעולם דישראל וכו' ומיהו להמסקנא דהתם דרב אשי ס"ל כרבה דקאמר שתי תקנות הוו וכו' אוקימתא דרבה במתני' דהכא קאי שפיר וכסתמא דהאי תלמודא והכל עולה בקנה א' ובשיטה אחת. ול"צ לומר דיש לירושלמי שיטה אחרת כמ"ש הר"ש אלא דשיטת ר' חנינא בשם ר' פנחס היא שיטה אחרת דלדידיה קאי בהאי קושיא דר"א ואין לו קנין נכסים אבל לא כן לסתמא דתלמודא דקאמר לא על הדא איתאמרת וכו' ואין אנו צריכין לכפול הדברים בשכבר מבואר היטב בפניס ומזה תראה דמ"ש התי"ט בזה בספ"ק דע"ז לשיטת הר"ש הוא ולא כן הוא לשיטת הרמב"ם דלדעתו ז"ל אוקימתא דרבה קיימת היא וכדלעיל וכבר זכרתי מזה שם וכן בהאי דתמה בפיסקי' דר"מ דהתם ביארתי היטב במקומו ודעת הרמב"ם כדעת הי"מ שהביאו התוס' שם ובתוס' דמנחות הכל מבואר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:7:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:7:2:1)

**תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו וכו'.** פירשתי בפנים על דרך דינא דמתני' והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד ממ"ע הלכה ב' היה קוצר ביד בלא מגל הנופל מתוך ידו אינו לקט וכו'. נראה דפירש ברייתא זו כפשטה דלמעוטי הקוצר בידו קתני אלא דלפ"ז היה לו לבאר גם בדין דפרט כן כדקאמר הכא ודכוותיה פרט וכו' והוא ז"ל גבי דין פרט מהלכה ט"ו ואילך לא ביאר זה שם ואפשר שסמך עצמו על מ"ש בדין הלקט וה"ה לפרט בכרם שהוא במקום לקט בתבואה. ומה שציין הכ"מ שם בפ' ראשית הגז והוא כדעת ר' יוסי שם דמחלק בין דבר שדרכו ליתלש וכו' ועיין לעיל בפ"ק בהלכה ד' ד"ה קוטף מנין וכו' ובפ"ג הלכה כ' ד"ה היו לו חמש גפנים וכו' מה שנתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:7:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:7:4:1)

**העליונים לעניים בלבנים וכו'.** פירשתי בפנים ע"ד הרמב"ם ז"ל בפירושו במשנה ובחיבורו בפרק הנזכר הלכה ט"ו ועיי"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:7:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:7:5:1)

**א"ר ר' יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא וכו'.** הכא מייתי לה מברייתא דנשנית בפאה כמו המתני' ור"ל הוא דמשני דאיכא לחלק בין דין דפאה גופי' בין ישראל שעיקרו חייב לבין עכו"ם שעיקרו פטור ובבבלי פ' הזרוע (דף קלד) גריס דרמי ליה ר"ל לר' יוחנן מתני' דהכא אמתניתין דהתם גר שנתגייר והיתה לו פרה וכו' ושני לי' ר"י לר"ל ואמר אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה דתני ר' יהודה בן חגרא משום ר"מ שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה וכו' והמסקנא ג"כ שם דכדברי הכל היא וכדמשני רבא דפרה בחזקת פטורה קיימא דבחזקת נכרי היתה עומדת אבל קמה בחזקת חיובא קיימא דשל ישראל היא ולפי האי שינויא א"כ דין דקמה של גר הנשנית בברייתא דמייתי הכא שוה הוא לדין דפרה הנשנית במתני' דהתם. וסוגיא דהכא אתיא כהאי דאמר התם כי אתא רבין אמר קמה אקמה רמי ליה ועיין פירש"י שם ולפ"ז דחה לה ר' יוחנן שבלשון יחיד שונה הברייתא וכן אמר הכא ור"ל הוא דא"ל בתר הכי דד"ה היא כדמחלק הכא והני דרשות דקראי דמייתי הכא לספק לקט מת"כ פ' קדושים ומספרי פ' כי תצא הן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:7:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 4:7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/4:7:5:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא