## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah Chapter 5

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:1:1:1)

**גדיש שלא לוקט תחתיו.** עד כדון מזיד אפי' שוגג וכו' משמע דבניחותא קאמר הכא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממ"ע הל' ז' דאפי' שוגג וכו' קנסו אותו ולפ"ז צריך טעם אמאי לא פסק כן בדין דפרק דלעיל בהלכה כ' נטל מקצת הפאה וזרקה על השאר. דקאמר נמי שם עד כדון במזיד ואפי' שוגג וכו' והוא ז"ל לא זכר כלום משוגג גבי האי דינא שהביא בפ"ב בהלכה י"ח ולעיל שם כתבתי דנראה דדוקא אליבא דר"מ אמר הכי לעיל דס"ל דקנסינן שוגג אטו מזיד כדשמעינן ליה בכמה דוכתי בש"ס וא"כ אמאי קניס הכא שוגג אטו מזיד ושמא יש לחלק דבפ' דלעיל העני הזה רצה לזכות לעצמו ודי בזה שקונסין אותו במזיד ועשה שלא כדין אבל הכא הבעה"ב הוא שעשה והגדיש על גבי חלק של עניים ורצה להפסיד לכל העניים מהלקט והלכך קונסין אותו אפי' שוגג ואפי' הגדישו אחרים שלא מדעתו כדי שיהא נזהר בחלק של העניים לתת להם כפי שחייבתו התורם ועיין לקמן בפ"ב דתרומות בהלכה ג' ד"ה בשוגג באיסור במזיד באיסור ותמצא שם מבואר בענין קנסו שוגג אטו מזיד לדעת ר' יהודה דפסק הרמב"ם כותיה ובמה דמחלק בין מידי דאורייתא למידי דרבנן ובכל חלוקי דינים שנאמרו בענין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:1:3:1)

**אמר ליה ר' יוסא שמענו שהוא פטור ממעשרות.** הר"ש ז"ל הביא מקצת מהסוגיא וכתב דר' יוסי סבר דאפי' לב"ה פטור משום הפקר ב"ד. ונראה דאף אם לא היינו גורסין להא דר' יוסי דלקמן לא הוי משמע לפרש דבניחותא קאמר ומכ"ש דמסיק לקמן לר' יוסי בהדיא דלב"ה עניים מעשרין ואוכלין והוא ז"ל חיבר האי שהפקר ב"ד הפקר לריש דברי ר' יוסי ואינו כן אלא דחסר כאן תיבת מנין שהפקר ב"ד הפקר וכמו דגרסי' בשקלים ומילתא באנפי נפשה היא כמו ששנויה התם ולבסוף מסיק דר' יסא מדחי לה וקאמר בלשון תמיה וכי שמענו ממתני' דפטור ממעשרות דאיכא למימר דלב"ה אה"נ דעניים מעשרין ואוכלין וכלומר דמהכא נמי לא שמעינן מידי. ומיהו לענין דינא אע"ג דהכא מדחי לה ר' יסא דממתני' לא שמע מינה מידי מ"מ משמע דהואיל ובכ"מ אמרו סתם הפקר ב"ד הפקר דכשאר הפקר גמור הוא ופטור מן המעשר וכך נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בדין זה כמו שהבאתי בדבור דלעיל שכ' שם מפני שאין אנו יודעים איזה מהן שהיתה לקט וספק מתנות עניים לעניים שנאמר תעזוב הנח לפניהן משלך. וא"כ פשוט הוא שבדין זה דהוי כמתנות עניים ממש ופטור מן המעשרות אלא דע"כ אתינן הכא גם לטעמא דקנס שקנסו ב"ד אותו ועשאוה כהפקר דאל"ה אמאי אין אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות כדאמר הכא לעיל וכן מסיים הרמב"ם שם ויש לי ראיה ללמוד דגם בעלמא כל שהפקירו ב"ד מחמת קנס הרי הוא הפקר גמור ופטור מן המעשר דבפרק האשה רבה (דף פט) וכן בגיטין (דף לו) יליף ר' יצחק דהפקר ב"ד הפקר מקרא דעזרא כדיליף הכא ור' אלעזר אמר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון ראשי האבות וגו' וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו והנ"מ בין הני דרשי דקראי נראה דלמאן דיליף מקרא דיהושע לא שמעינן דהפקר ב"ד כשאר הפקר שפטור ממעשר דהא לא הקישו הכתוב אלא לנחלה ואין נחלה פטור ממעשר אבל למאן דיליף מקרא דעזרא וכתיב יחרם כל רכושו והרי החרם כהקדש הוא ופטור מן המעשר והיינו נמי טעמיה דהרמב"ם דמביא בפ' כ"ד דסנהדרין בהלכה ו' קרא דעזרא ללמוד ממנו דהפקר ב"ד הפקר ולא הביא כהאי מ"ד דיליף מקרא דיהושע דקדים מקרא דעזרא אלא משום דמהתם שמעינן דכהפקר גמור הוא ופטור מן המעשר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:1:7:1)

**אמר ליה לבית כור.** והכי פשיט ליה בבבלי פ' המקבל (דף קה ע"ב) דארבעת קבין לכור זרע וכדפירש"י ז"ל לשדה שזרעו בה כור והיינו לבית כור דקאמר הכא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד שם בהל' ה' וכמה הוא שיעור זה ד' קבין תבואה לכל בית כור ומה דלא שני הש"ס להא דרמי דר' אבהו אדר' אבהו דקאמר בפ' המקבל בנופל לה כדי לזורעה כבר כתבתי שם דלא חש הש"ס להאי קושיא דשאני התם דבדאיכא בנופל לזריעה חייב להטפל בה דשמא בשנה האחרת תעשה כדרך השדות אבל הכא חייב ליתן לעניים לכל מקום זריעת הכור שיעור נפילה של הקצירה של מקום הזה שהוא ד' קבין לזרע הכור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:2:2:1)

**והוא שיהא הקציר סובבה וכו'.** כדפרישית וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממ"ע בהל' ג' וכן הא דלקמן היו שתים וכו' שם בה"ד וכדפרישית בפנים מילתא בטעמא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:2:3:1)

**רומס הייתי זיתים וכו'.** עי' מזה לקמן סוף פ"ז:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:2:4:1)

**עימר את הראשון וכו'.** הרמב"ם ז"ל הביא לדין זה בפ"ה שם בהלכה ו' ובמה שפירשתי בפנים מובן הטעם במילתיה דר' בון בר חייא במה דקאמר דלא פליגי ועיין במה שפירש הר"ש בזה ומביאו הכ"מ שם. ולפי משמעות הסוגיא והאי דינא נתבאר בפירושי שבפנים כל הצורך ועיין עוד מזה לקמן בפ"ו בהלכה ג' ובענין פשיטות הבעיא דבר שהוא ראוי להציל וכו' וכדפרישית פשוט הוא וכדקאמרי' דמכיון ששכחו אח"כ שכחה הויא ולא היה צריך לבארו וכן בענין הבעיא השניה וכדפרישית דהנכון לגרום גם כאן דבר שהוא ראוי להציל וכו' ופשיט ליה דהוי שכחה ואע"ג דר' יונה קאמר תיפתר וכו' אינה אלא דחיה בעלמא כלומר דמהכא לא תפשוט דיכילנא לשנויי לך בקוצר שורה וכו' אבל לפי האמת לעולם העומר אין מציל את הקמה וכסתמא דמתני' דפ' דלקמן וזה מבואר בדבריו בפ"ה שם בהלכה כ"א:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:2:6:1)

**כיצד הוא עושה וכו' א"ר יונה מביא שתי שבלים וכו'.** לפי משמעות הלשון דר' יונה משמע להדיא דאינו בא להוסיף ולומר דמביא עוד שתי שבלים אחרות מלבד מאותה שנותן לעני וכו' כדפי' הר"ש ז"ל ואחריו נמשך הר"ב בפי' המשנה. דא"כ לא היה לומר אלא מביא עוד שלישית וכו' לכך נראה דלא בא ר' יונה לתרץ אלא מה דהקשה על הא דאמר ונותן לו הראשונה והא איכא למיחש שמא האחרת היא של לקט ונמצאת הראשונה אינה מתוקנת וכדפרישית בפנים אלא לא תימא נותן לו הראשונה דוקא והיינו אחר שהתנה פ"א דבהא לא סגי אלא כך יעשה מביא ב' שבלים ומתנה על זו וחוזר ומתנה כן על האחרת ואחת היא מתוקנת ממ"נ והשניה היא מעשר. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממ"ע בהלכה י' ועי' בכסף משנה שהאריך בזה ולבסוף כתב שנראה שרבינו מפרש דבתחלה קס"ד שלא היה אומר אלא פעם א' וכו' ושוב אין להקשות שמא אותה שקבע בה מעשרות של לקט היא דממילא משמע שאותה שאינה של לקט יהיו מעשרותי' קבועים בה בעצמה וכו' וזה דוחק ואינו מכוון בדברי הרמב"ם שכתב וחוזר ומתנה כן על השניה משמע שמתנה כבתחלה וגם הא דסיים ונותן שתיהן לעני וכו' זה יותר דוחק בפי' דברי הרמב"ם מפי' הר"י קורקוס ז"ל שהביא לעיל שהרי הרמב"ם לא כתב אלא ונותן אחת מהן לעני וכו' אבל אין אנו צריכין לכל זה אלא דתוכן טעם הדבר כך הוא דהא אנן תנן לקמן המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב והתם שלו הוא מה שלקח מעניים ודאי ממתנות עניים הוא והלכך בשלו פטור אבל כאן ספק הוא דאינו ידוע איזהו של לקט והלכך צריך להתנות וכשמתנה על זו וחוזר ומתנה על זו הרי אין כאן חשש דמה תאמר דשמא אותה שקבע בה המעשרות בפעם הראשונה היא של לקט ולא חל המעשר בה ונמצאת האחרת אינה מתוקנת האי חששא ודאי היינו חוששין אילו נתן להעני את הראשונה מיד על סמך קביעות מעשר שבשניה מה"ט גופה דאמרן משום דזהו כמחליף עם העני וא"כ מה שקבל העני הוא של הבעה"ב מה שמחויב במעשר ואנן תנן בשל עניים חייב ונמצא צריך הוא לעשר קודם שיתן להעני ואין כאן מקום לחול המעשר בשבולת השניה דשמא לקט היא אבל מכיון שאינו נותן לו כלום עד שיחזור ויתנה על השבולת השניה והיינו שיאמר ואם זו שקבעתי בה המעשר בתחלה לקט היא ונמצאת האחרת מחוייבת במעשר הרי עכשיו מחליף אני שבולת זו בהאחרת ושבולת השניה היא עכשיו שלי ואם האחרת היתה שלי הרי מעשרותיה קבועין בזו מאחר שהחלפתי אותה בהאיך וכ"ת דא"כ פטור הוא בשלו הא ליתא דהא כבר הקדמנו דבשלו אינו פטור אלא דוקא בחליפי מתנת עניים של ודאי ולא תקשי דא"כ יאמר כך אחר תנאי שבראשונה ולמה צריך הוא לחזור ולהתנות על השניה ממש כבתחילה כדמשמע מדברי הרמב"ם הא ג"כ ליתא דהא נמי איכא למיחש איפכא דשמא שבולת השניה היא אינה של לקט ומחויבת במעשר בפני עצמה והוי ודאי חיוב והיאך תפקיע המעשר מהראשונה דיש בה ספק חיוב מעשר הלכך צריך לחזור ולהתנות כבתחלה וא"כ כך הוא כוונת הדברים אם זו היא של לקט נמצא שיפה אמרתי בראשונה שהיא חליפי האחרת ואם לאו מעשרותיה של זו השניה קבועין בהראשונה וג"כ מכח האי דינא דחליפין וממ"נ אחת מתוקנת ואחת מעשר ונותן אחת להעני והשניה למעשר עם שאר המעשר של הגדיש ובזה דברי הש"ס ודברי הרמב"ם מבוארין ולא היה צריך לבאר להדיא מדין החליפין דממילא שמעינן כהאי דתנינן לקמן במתני'. ועוד דלקושטא דמילתא א"צ שיאמר כן בפירוש שמחליף הוא אלא דאם מתנה וחוזר ומתנה על שתיהן הוי כאילו אמר ומטעמא דדינא דחליפין אתינן עלה וכן משמע מלקמן בהסוגיא דכשנותן אחת מהן לעני הוי כההיא דר' יוסי דבכורות דכל שחליפיו ביד כהן עשו שאינו זוכה כזוכה ועיין עוד מזה בדבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:2:7:1)

**כל גרמה אמרה דהיא דר' יוסי וכו'.** מזה למדנו לעיקר הטעם להאי דינא דמתני' כדמסיק הכא דת"ק סבר דכיון שהוא מזכה את העני בשבולת אחת סגי בהא ואע"פ שהוא ספק שמא אינו של לקט מ"מ חליפיו של לקט מיהת ביד העני היא והלכך כשמתנה על שתיהן כדאמרן לעיל יוצא י"ח בנתינת אחת מהשבלים להעני דהוי כהאי דר' יוסי ממש וכמבואר בפנים. ודע דהאי דינא דר' יוסי מסיק לה הכי גם בבבלי פ"ב דבכורות (דף י"ח) דלא א"ר יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה אלא בשחליפיו ביד הכהן וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' בכורים בהלכה ג' אבל לא בספק בכור שלא בא חליפיו ליד כהן דאז בא הכהן בטענת ממ"נ וחייב במתנות ועי' בתוס' שם ד"ה עשו את שאינו זוכה כו' דמדקדקין מההיא דפ' כל הגט המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' דלא בעי התם שמואל לאוקמי כר' יוסי ואע"ג דהתם נמי באו חליפין ביד כהן שהרי נתן לו המעות ומסיימו שם דשמא לא סבר שמואל כר' יוסי בגיטין וזהו כמילתא בלא טעמא ואני מצאתי טעם לחלק בין ההיא דגיטין לבין ספק בכור וכיוצא בו שהחליפין בידו ולמדנו זה מהאי תלמודא בפ"ג דגיטין בהלכה ז' דקאמר ר' אבהו בשם ר"ל על האי מתני' המלוה מעות את הכהן וכו' דר' יוסי היא דתנינן תמן ר' יוסי אומר כל שחליפיו ביד הכהן פטור מן המתנות ודחי לה הש"ס כלום א"ר יוסי לא בקיים ברם הכא עד כדון בעי מיזרע כלומר דלא דמי להא דהתם דלא א"ר יוסי אלא בדבר שהוא בעין ובהא הוא דשייך לומר דעשאוהו כזוכה אבל הכא שעדיין בעי למיזרע התבואה ולא באה לעולם והאיך זוכה הכהן בדבר שלא בא לעולם שיזכה לזה שיקבלנו בחובו לצאת בו ידי נתינה. ובזה בארתי שם לדברי הרמב"ם דפסק בהאי דינא דהמלוה מעות את הכהן וכו' בפ"ז מהל' מעשר וכתב שם בהלכה ו' כאוקימתא דרב ודשמואל התם שמזכה להן ע"י אחר וכו' ואם היו רגילין ליטול ממנו וכו' א"צ לזכות ע"י אחר ולא בארו המפרשים טעם למה לא פסק כר' יוסי כדפסק בהל' בכורים דלעיל וה"נ חליפין ביד הכהן הן אלא ודאי דלמד מהאי ש"ס דלא אמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה בחליפין בידו אלא בדבר שהוא בא לעולם מה שהוא זוכה עכשיו ולא בדבר שעדיין לא בא לעולם ושם נתבאר גם משארי דינים דפסק כר' יוסי וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:2:8:1)

בשיטתך דאת אמר ע"י החליפין וכו' כדפרישית דגם בהאי סברא גופא פליגי רבנן ור"א ולרבנן הואיל דעיקר טעמא הכא משום דהחליפין הוא נותן להעני יכול הוא לזכות לו אף לדבר שאינו ברשותו ולהתנות עליו כדלעיל א"כ בשבולת אחת סגי ועיין בפ' דלעיל בהלכה ו' ד"ה מי שליקט את הפאה וכו' מה שנתבאר שם דלשיטתא דהאי ש"ס אליבא דכ"ע אמרינן דאפי' בעה"ב עני יכול לזכות לעני אחר כמבואר שם בהדיא דקאמר בבעה"ב עני לא נחלקו וכו' ומשמעות דברי הרמב"ם בדינא דמתני' דהתם כמסקנת הש"ס דילן דאית להו אזהרה לעני ולא קשיא מידי על דינא דהכא דהא לקושטא דמילתא מסקינן הכא דלרבנן אינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא מדינא דחליפין אתינן שמחליף שבולת שלו בשבולת של לקט שיש כאן ומתנה עליהן מספק וא"כ לא מוכחא מידי מהכא דבעלמא יכול הבעה"ב לזכות להעני במתנות עניים אלא דר"א הוא דקאמר הכי לדבריהם דרבנן ולהו לא ס"ל הכי וכדאמרן. והגע עצמך דע"כ לומר כן דטעמא דרבנן דס"ל כר' יוסי וכהאי דקאמר ר' מנא דהת"ק סבר דא"צ לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שהוא נותן לו ומזכהו בשניה להתנות עלי' ומדינא דחליפין וא"כ ע"כ נמי לפרש להא דקאמר והתני ר' זעירא וכו' דלסיועי לר' מנא הוא דקאמר דאל"כ אלא דפריך עליה ותפרש דהא מדר' זעירא שמעינן דלדבריהם דרבנן קאמר ר"א וא"כ רבנן סברי דצריך לזכות את העני בכל הגדיש וכר' יוסי האמורא דקאמר לית היא דר' יוסי דבכורות הוה קשיא לן השתא מ"ט דרבנן בגופא דדינא דהא לא דמיא לדר' יוסי דבכורות שהרי לא בא כל הגדיש ליד העני ובהא לא אמרינן עשו את שאינו זוכה כזוכה אלא ודאי דהאי והתני ר"ז לסיוע דר' מנא היא ובהכי אתיא שפיר הסוגיא והמסקנא לדינא דטעמייהו דרבנן כר' יוסי דשבולת אחת באה ליד העני והוי ממש כדרבי יוסי דבכורות וכדפרישית:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:3:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:3:1:1)

**אין מגלגלין בטופח.** לפי הסוגיא דגמרא ומייתי הך דתוספתא על המתני' משמע להדיא דמתני' בענין דין הבא לרבץ שדהו מיירי וכמו שפירש הר"ש ז"ל ומ"ש שם לרבנן שמין הפסד עניים ובעה"ב משלם לעניי אותה העיר זהו אגב שיטפא דפשיטא היא ולמי משלם אם לא לעניים שהפסיד להם ומה שאמרו כאן לעניי אותה העיר לא עלה קאי אלא על הסיפא בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וכו' דבזה דינא קמ"ל לר"א דצריך להטריח עצמו להוציא הוצאות ולשלוח להן לעניי אותה העיר שנטל משם וע' בדין זה בדיבור דלקמן. והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' לאין מגלגלין בטופח בענין אחר וכמו שהביא הר"ב בפי' הא' ובחיבורו שתק מענין דין מה שפי' בהמשנה דנהי דהלכה כחכמים שמתירין מפני שאפשר שיהיה הלקט מזרע הטוב כמו שמסיים בפירושו מ"מ היה צריך להשמיענו דין היתר הזה והרי שנוי במשנה הוא וא"ב לאו מילתא דפשיטא היא ולומר דמילתא דלא צריכא לא תני והנראה שחזר בו מפירושו וכפי דמשמע מסוגית הש"ס דמתני' בדין דהמרבץ שדהו מיירי ומיהו במ"ש הוא ז"ל בדין זה בפ"ד ממ"ע בהלכה ח' הצריך לרבץ שדהו וכו' כתב כלשון התוספתא וכהת"ק ועל דברי ר' יהודה כתב שזהו מדת חסידות דלא קיי"ל לדינא אלא כהת"ק אבל קשה דלא כתב כלום משומת ההפסד להעניים כדמשמע מהכא וא"א לפרש הא דקאמר והא רבנן אמרין וכו' בענין אחר ב"א על רבנן דמתני' קאי וכדאיתא ואם נפרש ושמין לעניים בהפסידן היינו כסברת הת"ק כהתוספתא שאם אין הפסדן שוה להפסד הבעה"ב אז מותר א"כ מאי האי דקאמר לר"מ שמין של בעה"ב בהפסידו ובמאי הוא דפליגי סוף דבר איך שהיה מפרש להמתני' מה דפסק כהת"ק דהתוספתא ולא פסק למסקנת הש"ס בהא צ"ע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:3:5:1)

**למידת הדין נצרכה.** יש לפרש דארבנן דמתני' קאי וכהאי דיוקא דדייק הש"ס בבבלי פ' הזרוע (דף ק"ל ע"ב) על רב חסדא דקאמר התם המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם וכו' ואב"א משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין ופריך לבסוף מדקאמרי רבנן עני היה באותה שעה הא עשיר משלם ואמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן אמר רב חסדא מדות חסידות שנו כאן ולר"א קאמר התם לעיל דמדינא הוא דמשלם דמדייק חנא חני ישלם ואת אמרת אליביה מדת חסידות וכו' ופירשו התוס' בשם ר"ת דה"ק תנא תני ישלם לר"א ורבנן פליגי עליה ואת אמרת מדת חסידות דעל מדת חסידות לא הוו פליגי רבנן והשתא לפי המסקנא דרבנן מחייבי לעשיר בבא לצאת ידי שמים צ"ל דה"ק עני היה באותו שעה ולפיכך פטור הוא לעולם הא עשיר מדינא הוא דפטור אבל בבא לצאת ידי שמים משלם והיינו דקאמר הכא מה דאמרו חכמים לטעמא דעני היה באותו שעה למידת הדין הוא דנצרכה וכלומר דהואיל ור"א אמר דאף מדינא חייב לשלם להכי קאמרי דזה שעני היה באותו שעה פטור הוא אפי' מלצאת ידי שמים ותידוק מינה הא עשיר נהי דמדינא הוא פטור דמיהת ממון שאין לו תובעין הוא מיהו ממידת חסידות משלם. ובזה הוי כמסקנא דהתם אליבא דרבנן ולפי משמעות הפשט י"ל דאדברי ר"א קאי דקאמר ישלם ולא קאמר וכשיבא לביתו יחזיר אלא ללמד דמדינא הוא דמשלם ויכולין להוציאו ממנו בדיינין והלכך קאמר ישלם. תני האב ובנו וכו'. משמע דהא דקאמר בשניהם עניים היינו לדברי ר' יהודה שאמר תבא לו מארה וכו' ואם שניהם עניים אין כאן מארה דמה יעשה הבן וכן משמע מהגהמ"ר בפ"ק דב"ב שהביא להאי דהכא ול"ג שם אמרי מנין כ"א ומנין וכו' ופי' ומנין דתבא מארה והא הברייתא מתיר ליתן לאביו מעשר עני והוא השיב אב ובנו דקאמר אם היו תרוייהו עניים אבל אם היה הבן עשיר תבא מארה לו אם מאכיל לאביו מעשר אלא יפרנסנו בכבוד משלו מכאן אני למד דאם אדם עשיר הפריש צדקה לא יפרנס אביו עני ממנו שלא תבא לו מארה עכ"ל והב"י בי"ד סי' רנ"א הביא שם מקצת דבריו ומיהו לדינא הוי כת"ק דברייתא דאפי' אם אביו לבדו עני הוא יכול ליתן לו מעשר עני שלו דלא אמרו אלא שלא תבא לו מארה דוגמא מה דאמרינן בפ' לולב וערבה מי שהיה עבד אשה וקטן מקרין אותו עונה אחריהן וכו' ותהי לו מארה ומ"מ לדינא כך הוא וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב לזה בפ"ו ממ"ע בהלכה י"ג אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין שהיה אחד מהן עני נותן לו האחר מעשר עני שלו הרי שלא הצריך שיהו שניהם עניים דלדינא הוא כסתמא דברייתא וכת"ק ומצאתי ברייתא זו בתוספתא דמעשר שני בפ"ג והגי' שם פשוטה היא שני אחין ושני שותפין אב ובנו פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני א"ר יהודה תבא מארה לאדם שנותן מעשר עני לאביו אמרו לו מה אילו היו שניהם עניים.


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:5:3:1)

פועל שעשה כן ה"ז גוזל לבעה"ב ולעניים מה דקרי ליה גוזל לבעה"ב אף דהלקט של עניים הוא פירשתי בפנים ועוד יש לומר דכשהפועל עושה מדעת עצמו ומסתמא רואה הוא להמציא הלקט לבנו וקוצר במקום שבנו הולך ללקוט כדי שיפול שם הלקט ונמצא שמתוך כך ממעט במלאכתו של בעה"ב והרי הוא גוזל גם לבעה"ב אבל כשבעה"ב מתנה עמו כן בתחילה וסבר וקיבל על כך לפי שמנכה לו משכירותו גם בשביל זה נמצא הבעה"ב הוא שגוזל להעניים וראיתי בפי' הר"ש ז"ל שכתב פועל שעשה כן יתר מדין לקט לפיכך קרי ליה גוזל בעה"ב לעניים וכו' ע"ש ואפשר גי' אחרת היתה לו. וגם לא הוזכר כאן מיתר מדין לקט ולפי שהיה קשה לו מה דקרי ליה גוזל לבעה"ב פי' כן. ולמאי דפרישית ניחא ולפי גי' הספרים אשר לפנינו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:6:2:1)

רבי שמעון בן יהודה אומר משם ר"ש אפי' חמרין שהן עוברין וכו' ולא שכחו בעל הבית וכו' הר"ש ז"ל כתב בזה בכל הספרים כתוב במילתיה דר"ש ולא שכחו בעל הבית וצריך לומר דבשלא שכחו בעה"ב אז בעי שיהא שכוח מכל אדם וזה דוחק גדול ועוד מאי מהני שכחת כל אדם אם בעל הבית לא שכחו ועומד שם. ומה דמסיים וא"א לומר דגרסי' ושכחו בעה"ב דאי בעומד בעיר הא א"ר שמעון בסיפא דלא הוי שכחה ואי בעומד בשדה אפי' לא שכחו בעה"ב חשיב ליה שכחה וכו' הרבה יש לתמוה על זה שלא ראה ז"ל כאן בתוספתא דהך סיפא לאו דברי ר"ש היא אלא סתמא דברייתא וגרים התם היה עומד בעיר וכו' קודם דברי ר"ש ואיפכא גרסי' שם דבעומד בעיר ה"ז שכחה ובעומד בשדה אין זה שכחה וגי' הספר טעות דמוכח הוא כמ"ש בפנים ולהגי' בתוספתא בדפוס בדברי ר"ש ג"כ ט"ס הוא ובתוספתא כ"י כמו שכתבתי בפנים דגריס בדברי ר"ש ושכחוהו סתם ומשמע דבין הפועלים ובין הבעה"ב שכחוהו היא הגי' נכונה בזה וכך היא גירס' הרמב"ם ז"ל בריש פ"ה ממ"ע ולפי זה הכל ניחא וגי' התוספתא היא עקרית כמו שמבואר בפנים ואתיא כמסקנת הש"ס בבבלי פ' שנים אוחזין (דף יא) וכדמפרש התם בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה זכור ולבסוף שכוח לא הוי שכחה ובעיר אפי' זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה ששכחת פועלין עושה שכחה כשאין הבעל הבית בשדה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:6:3:1)

**אף לענין מציאה כן וכו' והוא שיכול ליגע בהן.** והכי א"ר יוחנן בבבלי (שם ע"ב) והוא שרץ אחריהן ומגיען וכבר נתבאר זה במקומו שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:6:4:1)

**בזוכר את הקשים.** הרמב"ם ז"ל בפ"ה שם בהלכה ג' כתב עמדוהו עניים בפניו או חפהו בקש והוא זוכר את הקש וכו' אינה שכחה ונראה שהוא ז"ל היה מפרש דמה דבעי הש"ס היה כולו מחופה בקש לאו אכל השדה קאמר כדנראה לכאורה אלא על כל העומר ומשום דבמתני' דקתני שחיפהו בקש יש לפרש דמקצתו הוא שחיפהו דומיא דעמדו עניים בפניו ולפיכך בעי אם כולו מחופה בקש בכיוון מהו ופשיט ליה מהאי דסומא דהוי שכחה ודחי לה ר' יונה דסומא לא דמיא להכא דהבה"ב בזוכר את הקשים ולפיכך לא הוי שכחה ואפי' אם חפהו כולו ופסק כר' יונה ולקולא ועיין בפ' דלקמן שם מה שיתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:6:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 5:6:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Peah/r/5:6:4:2)

סליק פירקא בסייעתא דשמיא