## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 5

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:1:1:1)

**תמיד נשחט בשמונה ומחצה.** נאמר כאן בין הערבים וכו'. הא דלא דרש בין הערבים דתמיד גופיה חלוק בין הערבים וכו' כדמסיק לקמן משום דאכתי לא ידעינן דבין הערבים אימתי מתחיל עד דילפי' בערב דכתיב גבי פסח מההיא דכי ינטו צללי ערב. והדר ילפינן בין הערבים דתמיד מבין הערבים דפסח דכתיב גביה בערב דזמנו מחחיל משש שעות ולמעלה וחלוק אותו והוא זמן השחיטה. וכולא סוגיא דהכא כפי הס"ד דהתם דשמונה ומחצה דאורייתא כדאמר נמי התם ריב"ל חלקהו. לבין שני הערבים וכו' ואותביה רבא. ומסיק דמדאורייתא מצותו משינטו צללי ערב וכו' כדפרי' במתני'. ומיהו לרבא דהתם דקאמר מ"ט דאמר קרא בין הערבים מעידנא דמתחיל שמשא למערב. משמע דמלישנא דבין הערבים הוא דנקט הכי. ולא קשיא ליה דיוקא דהכא מה חמית מימר בין הערבים משש שעות ולמעלה. אלא דאכתי איכא למידק לדידיה מ"ט לא כתב רחמנא בערב דלכ"ע משינטו צללי ערב משמע כדאשכחן להאי קרא כי ינטו וגו'. וכ"ת אי לא הוה כתיב גבי תמיד אלא בערב לא הוה ידעינן דפסח מאוחר לו דהשתא דכתיב גביה בין הערבים וגבי פסח בערב ובין הערבים דרשינן יאוחר דבר שנא' בו בערב ובין הערבים וכו' דהא ליתא דאלו לא הוה כתיב בתמיד אלא בערב וגבי פסח תרווייהו א"נ תרי זימני בערב נמי הוה מצינן למדרש יאוחר דבר וכו'. ועל כרחך לומר דתלמודא דידן לית ליה כהאי דהכא אלא דמשמעות בערב יותר מאוחר הוא. ואילו הוה כתיב גבי תמיד בערב ה"א דמצותו בכל יום לאחרו עד סמוך לערב. ואפי' אי הוה כתב גבי פסח תרי זימני בערב והוה מצינן למידרש יאוחר דבר וכו'. מ"מ זימניה דתמיד גופיה בכל יום ה"א דדיניה מדאורייתא לאחרו עכ"פ בכל מה שיכול לשוחטו ביותר סמוך לערב וג"כ לא הוה מצינן להקדימו בע"פ שחל להיות בע"ש ולמימר ביה דמוקמינן ליה אדיניה בשש ומחצה מכיון דהוה נקטינן דדיניה מדאורייתא ביותר סמוך לערב הוא ולא תיקשי דהשתא דכתיב גבי תמיד בין הערבים אכתי גבי פסח לא ליכתוב אלא בערב תרי זימני גבי מצותו בתחילה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בערב ובמשנה תורה שם תזבח את הפסח בערב. ואנן ידעינן יאוחר דבר דהא נמי ליתא דאילו הוה כתיכ גבי פסח תרי זימני בערב הוה מצינן למיטעי ולומר דבערב משמעתו מוקדם הוא. וכדאשכחן להאי קרא כי ינטו וכו'. וה"א דלהכי כתב רחמנא תרי זימני בערב דאלו לא הוה כתיב אלא חד בערב הוא דהוה דרשינן ליאוחר דבר ואיפכא הוא דניטעי דבערב יותר מאוחר הוא הלכך כתיב תרי זימני בערב להקדימו לתמיד הכי היה דרשינן. והשתא דכתיב בערב ובין הערבים שפיר דרשינן ליאוחר דבר אלא דכד אתינן להכי דאיכא למיטעי ולומר דבערב מוקדם הוא ולאסמכוה אזכר לדבר דקרא כי ינטו וגו' א"כ אכתי היא גופה קשיא דמנא לן השתא למידרש ליאוחר דבר דילמא איפכא הוא דמצוה להקדימו קודם להתמיד וכדבעי הכא ר' ירמיה לקמן מה חמית מימר ערב מאוחר או נימר ערב מוקדם וכלומר דהואיל ולישנא דבין הערבים דתמיד קצת מוקדם משמע כתב רחמנא גבי פסח בין הערבים ובערב להקדימו עוד. ואי הוה כתיב גבי פתח תרי זימני בערב ה"א איפכא דמצוה לאחרו דמשמעות בערב אפשר לפרשו לכאן ולכאן להכי כתיב ביה בין הערבים ובערב לומר דמקדימו להתמיד דלא כתיב ביה אלא חד דמשמעות מוקדם הוא. ואכתי באמת מנא לן השתא יאוחר להפסח. וקושיא זו וכמו דפרישית לבעיא דר' ירמיה דהכא קשיא היא לכאורה על סוגית הש"ם דילן דלא דריש מכבוא השמש כדמשני רבי ירמיה הכא. ויתבאר לקמן ד"ה רבי ירמיה בעי והיוצא מהפלפול הזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:1:6:1)

**מאן תנא בין בחול בין בשבת רבי ישמעאל וכו'.** זהו כפירושו דאביי התם בריש פרקין וכאוקמתיה דמתני'. אלא דהכא קאמר דטעמיה דר' ישמעאל דמאחר שעה הוא משום דחייש לפילפולו והיינו למכמר בשרא כדפרישית. והתם קאמר לאביי דבמוספין קודמין לבזיכין קמיפלגי וכו'. ובאמת אף לאביי הוה נמי מצי למימר דר' ישמעאל חייש למיכמר בשרא ור"ע לא חייש וכדקאמר רבא. אלא משום דהאי לא איצטריך ליה לאביי לו' דבזמן מועט חייש ר' ישמעאל למיכמר בישרא דאיכא טעמא אחרינא דר' ישמעאל ס"ל מוספין קודמין לבזיכין. ולרבא ע"כ דלר' ישמעאל ליכא אלא טעמא דחייש למיכמר בישרא. ובעל המאור ז"ל כתב על זה וז"ל ואם תשאל א"כ יאוחר הפסח עד שמונה ומחצה ואל יאותר התמיד משש ומחצה שהוא זמנו אנו רגילין לפרש שאין כח למנוע כל ישראל מלעכבו מאחר התמיד שהתמיד הוא שהיה מעכבן מלשחוט את הפסח. וכיון שנשחט התמיד היו סומכין לו הפסח אחריו מפני ההמון הרב עד שראיתי פי' לרב ר' משה ז"ל שאמר ר' ישמעאל אגזירות נדרים ונדבות ה"א סמיך אפי' בטעמיה דרבא והיא היא עיקר הגזרה ומיכמר בשרא טפלה לה עכ"ל. ולא תיקשי דלפ"ז הא דדייק לרבא דקאמר דר"ע סבר לא חיישינן למיכמר בשרא ואי לא חיישינן ניעבדיה בשש ומחצה. ופירש"י ז"ל דהא הפסחים מרובים ובשבת לא בעי לאחוריה משום נדרים ונדבות ומאי קושיא ונימא דר"ע ס"ל דאף דבשבת ליכא נדרים ונדבות גזירה דנדרים ונדבות מיהא איכא משום סרך דחול וכמו דאמרינן הכי לר' ישמעאל לפי פי' הנזכר אלא דלר' ישמעאל איכא נמי האי טעמא דמיכמר בישרא הוא דאמרינן. ומיהת לר"ע דלא חייש למיכמר בישרא אכתי מצינן לשנויי הך קושיא וליעבדיה בשש ומחצה דמשום גזירה דנדרים ונדבות הוא דאפשר לומר דאין ה"נ הוה מצי לשנויי הכי אלא דרבא הוא דשמיע ליה אליבא דר"ע דסבירא ליה מוספין קודמין לבזיכין לפיכך הוא דמשני האי שינוייא אליביה כדקאמר קסבר מוספין קודמין לבזיכין וכו'. וכלומר דבלאו טעמא דגזרה דנדרים ונדבות עביד ליה בשבע ומחצה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:1:7:1)

**רבי ירמיה בעי מה חמית מימר ערב מאוחר או נימר ערב מוקדם.** לפי הך דר' ירמיה דהכא קשיא לן האי קושיא דידיה אדהש"ס דילן דלא דריש בדף נט ע"א אלא יאוחר דבר שנא' בו בערב ובין הערבים וכו'. ולא כדשני ר' ירמיה יאוחר דבר שנא' בין הערבים כבוא השמש וכו'. והיינו מטעמא דלא מצינן למידרש הכי לפי סוגית הש"ס דילן דגריס בפ"ק דברכות דף ט' בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל וכו'. ובין לר"א ובין לר' יהושע דרשינן התם כבוא השמש על זמן התחלת אכילתו. והשתא קשיא דמנא לן דהאי בערב מאוחר דילמא מוקדם הוא ויקדים הפסח לתמיד דהא ע"כ הש"ס דילן אע"ג דלקושטא דמילתא לא ס"ל הך היקישא מכי ינטו צללי ערב כהא דהכא מיהת הא ע"כ ס"ל דאיכא למימר לכאן ולכאן כמו שביארתי זה בריש פרקין דאלת"ה קשיא ליכתוב גבי פסח בערב תרי זימני ואנא ידענא דיאוחר. אלא ע"כ דהוה מצינן למיטעי וכו' כדלעיל וא"כ השתא מנא לן באמת דליאוחר דבר הוא דאתא דילמא איפכא דליוקדם הוא דאתא וכדיוקיה דר' ירמיה. ולישב קושיא זו ע"כ דאתינן לטעמא אחרינא וזהו מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תמידין ומוספין בהל' ג' בתמיד של בין הערבים ולמה היה מאחרין אותו שתי שעות אחר זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים ושל צבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם לתמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות ע"כ. ונלאו כל המפרשים ליתן טעם לדבריו להאי דפסח דתיפוק ליה דיאוחר דבר דרשינן ולמה ליה האי טעמא. ולדרכינו ניחא שהוא ז"ל ראה בעיא דר' ירמיה דהכא וקשיא ליה לקושטא דמילתא אהאי דרשא דהש"ס דילן דמנא לן למידחי עשה דהשלמה בע"פ. ואי מיאוחר דבר בלחוד קשיא דילמא איפכא דלמוקדם הוא דאתא ואתה מקיים שניהן עשה דהשלמה ופסח בזמנו. ועל כרחך דהיינו טעמא משום שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בב' שעות. והיינו משם שהפסח היה נשחט בשלש כתות כדיליף מקרא ולכל כת וכת צריך שעה לשחיטתו והקרבתו כתנא דמתני'. וא"כ מהאי טעמא גופיה הוא דדרשינן יאוחר דבר מבערב ולא ליוקדם דבר זהו הנלע"ד נכון לדבריו ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:1:7:2)

**מתניתא מסייעא לר' ירמיה וכו' כדפרישית דבהא היא דמסייע ליה ברייתא קדמייתא דדריש בערב אתה זובח וכו'.** וא"כ משמעות בערב מוקדם הוא ואלו לתנא בתרא בערב אתה אוכל מאוחר הוא מיהו הא דדריש כבוא השמש אתה אוכל לא אתיא כשינוייא דר' ירמיה דקאמר יאוחר דבר שנא' בו בין הערבים כבוא השמש וכו' וא"כ לדידיה כבוא השמש על זמן זביחה נאמר שיהא סמוך לבוא השמש ומאוחר לתמיד והיה צ"ל דאמתניתא בתרייתא הוא דקאמר דמסייעא לר' ירמיה. וזהו כשנוייא דידיה. ואיך שיהיה מ"מ שיטת הש"ס הבבלי ס"ל דכבוא השמש לא קאי אלא על זמן אכילה כדגרסינן בפ"ק דברכות שזכרתי בדבור דלעיל דבין לר"א בין לר' יהושע דהתם דרשי בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל. ולא פליגי אלא עד מתי מותר לאכול דר"א דרש מועד צאתך מארץ מצרים אתה שורף דהיינו בחצות שאין זמן אכילתו אלא עד תצות וכר"א בן עזריה דהתם. ור' יהושע דריש עד מתי אתה אוכל והילך עד מועד צאתך מארץ מצרים שהיא שעת חפזון דישראל בבוקר וכר"ע. ואם כן לכ"ע לא נפקא לן יאוחר דבר אלא מדכתיב גביה בערב ובין הערבים וקושיא דר' ירמיה במקומה עומדת אימא בערב מוקדם הוא. ועל כרחך דצריכין להאי טעמא לפי שאי אפשר בענין אחר כמבואר בדבור דלעיל. טעמיה דהדין תנייה כדי ליתן חצי שעה בין כל כת וכת. כדפרישית שמחלק שעה ומחצה ביניהם וליתן שיעור חצי שעה לזמן שחיטה והקרבה לכל כת וכת. ואע"ג דמודה האי תנא דזמן הקרבה של תמיד שעה אחת הוא כדתני איהו גופיה בכל יום ויום תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה ס"ל לחלק בין תמיד לפסח. ומשום דזמן הקרבת התמיד בעי טפי דאית ביה הקטר איבריו מלבד אימוריו ונתוח אחר הפשטו ובפסח דלית ביה אלא הקטר אימוריו סגי בחצי שעה להקרבתו ותנא דמתני' לא מחלק אלא כל הקרבה של קרבן שעה אחת לשהייתו בעינן. וא"כ ג' שעות עכ"פ להקרבת הפסח של כל ישראל הוא דבעינן שעה לכל כת וכת. וזהו שכתב הרמב"ם שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות. וטעמו וההכרח לזה כבר נתבאר לעיל ועיין בד"ה ר' ירמיה בעי ובדבור שאחריו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:1:9:1)

**אית תניי תני דם תמיד וכו' והקטרת לפסח ופסח להטבת הנרות וכו'.** לכאורה לא שייך האי כדי שיקרבו נסכי תמיד עמו אלא לתנא קדמייתא שהפסח הוא מיד אחר אבריו של תמיד לפי שהפסח אין לו נסכים כדתנן בפ"ט דמנחות. וכדי שנסכי התמיד יקרבו בשעת הקרבת הפסח. ומיהו נראה דשפיר קאי על תנא בתרא דיהיב טעמא דפסח קודם להטבת הנרות כדי לסמוך הקרבתו בכל מה דאפשר אחר איבריו של תמיד ויקרבו נסכי תמיד שהן אחר החביתין בזמן הקרבת הפסח. וטעמא דהקטורת קודם לפסח להאי תנא משום יאוחר דבר הוא דבקטורת לא כתיב אלא בין הערבם בלבד. ובענין זה שוה הוא לגי' הברייתא השנייה בבבלי דף נ"ט דקאמר ותניא כי קושין וכו'. אלא דהאי תנא בגי' הבבלי מקדים ג"כ נרות לפסח משום יאוחר דבר. ונראה דפליגי הני נוסחאות מתחלפות בהאי ברייתא בתרייתא בקושיא ופירוקא דהתם דמקשי עלה והא כתיב אותו גבי נרות. וכדדריש לעיל אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד דכתיב אותו וכו'. ומשני האי אותו מיבעי ליה למעוטי עבודה שבפנים ומאי ניהו קטורת וכו' והאי תנא בתרא דהכא לא ס"ל כלימוד הס"ד דהואיל דכתיב ובהעלות אהרן וכו' כי היכי דאיצטרך אותו לכך אלא אותו למעוטי פסח והלכך מאחר הוא נרות אחר הפסח. וטעמא כדי שיקרבו נסכי תמיד עמו דקאמר להוסיף בטעם הוא ולחזק סברא דדרשא דיליה. והרמב"ם ז"ל פסק בפ"א מהל' קרבן פסח בהל' ד' כהאי תנא בתרא וכפי גי' דהתם ומשום יאוחר דבר וכדמסיק התם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:9:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:1:9:2)

**אינו מביא אשם.** הכא לא איצטריך לשנויי אלא דטעמא משום דעשה דפסח שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה. והתם בדף הנזכר לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דס"ל אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה כן דפריך ומאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה. ומשני רב חסדא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה ופריך והאיכא אשם וכו'. וקשיא לי מאי דוחק' להאי שנוייא שקרב אשמו ועוד דיחוקי דאבתרא הא במצורע עסקינן. ול"ק גבי מצורע מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה וכדאמרינן בשלהי חולין לענין טהרת מצורע דאי לאו דכתב קרא שלח תשלח ה"א דדחי אפי' לעשה ול"ת דשילוח הקן. ולכאורה קושיא היא אלא דתליא אי. אמרינן דמצורע מותר בתשמיש המטה מיד אחר תגלחת שנייה קודם שמביא כפרת קרבנותיו. וא"כ אין כאן גדול השלום דנימא דדחי עשה דידיה לעשה דהשלמה. והכי משמע מסידור דינו בפ' י"ד דנגעים או אי אמרינן דכשנאסר בימי ספרו לא הותר עד אחר כפרת קרבנותיו. ובמקום אחר הארכתי בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:2:5:1)

**ודבר שיצא לחידושו אין למדין ממנו וכו'.** ומסיק הכא דהואיל ושנוי קודש בחטאת מצורע ילפינן מזאת תורת החטאת ילפינן נמי מהאי קרא שאר חטאות לשנוי בעלים מחטאת מצורע דהא גלי קרא תורה אחת לכל חטאות אבל בבבלי פ"ק דזבחים דף ח' ע"א יליף שנוי קודש בחטאת מצורע מקרא דכתיב בגופיה ועשה הכהן שיהו כל עשיותיו לשם חטאת ושינוי בעלים מדכתיב וכפר על המיטהר ובעי התם מעיקרא למילף שינוי בעלים בחטאת חלב או בשאר חטאות מחטאת מצורע ומסיק דלא ילפא מהדדי דמה לחטאת מצורע שכן יש עמה דמים אחרים וכו' אלא אמר קרא זאת התורה לעולה וכו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמן וכו'. והא דלא פריך התם כדפריך הכא דחטאת מצורע לחידושה יצאה ואין למידין ממנה. וע"כ דאתינן להיקשא משום דלשיטת הבבלי אין זה דבר חדש מה שהחטאת מצורע טעון נסכים כדכתבו התוס' בפ' איזהו מקומן דף מ"ט גבי הא דקאמר התם דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש וכו'. לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבהן יד ובהן רגל ואוזן. ימנית וכו' דמה שחטאת מצורע טעונה נסכים ושאר חטאות אין טעונין לא חשיב דבר חדש וכו'. דלא קרוי דבר חדש אלא א"כ סותר כללו כי הכא דשאר אשמות כל הדם למזבח ואשם מצורע ניתן מדמו לבהונות וכו'. אבל מה שחטאת מצורע טעונה נסכים אינו הותר מכללו אלא תוספת היא על הקרבן. ומיהו למדין אנו דבר אחד מהכא דלשיטתיה דהאי תלמודא דזה מיקרי נמי דבר חדש ואין למדין ממנו. א"כ הא דאמרינן בעלמא חידוש הוא ולא ילפינן מיניה היינו אם החידוש חומרא הוא לא ילפינן מיניה חומרא לשאר מילי דשאני הוא דמצינו ביה חומרא אחריתא בדבר החדש הזה כהא דהכא. והתוס' מפלפלין בזה דמצינו דאף אם החידוש קולא הוא לא ילפינן מיניה חומרא למילתא אחריתא וכמו בבשר בחלב דהחדוש קולא הוא דאי תרי ליה כולי יומא וכו'. ולא ילפינן מיניה לטעם כעיקר לשאר איסורין שבתורה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:2:6:1)

**שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו וכו'.** פלוגתא דר' יוחנן ור"ל נמי בבבלי פ"ק דזבחים דף ט' ע"ב דר' יוחנן אמר פסול מחשבין מעבודה לעבודה וילפינן ממחשבת פיגול וכו' והכי מסיק לה התם. והתוס' כתבו שם כגון משחיטה לזריקה כמו שינוי בעלים. אבל משחיטה לקבלה לא דהא מפיגול יליף להו וכו' והכי משמע נמי מסוגיין דהכא דלקבלה לא הוה ס"ד אא"כ חישב בקבלה לזרוק וכו'. וכן בבבלי בסוגיא זו לא קאמר אלא דקאי בשחיטה וקא חשיב בזריקה. אבל לקבלה לא ובהא ליכא מאן דפליג ושאר כל השקלא וטריא דסוגיא דהכא מבואר היטב בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:2:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:2:10:1)

**מנין שהפסח משתנה לשם שלמים וכו'.** כעין הא דהכא יליף לה בפ"ק דזבחים שם. ומבואר מהתם דבענין לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה דבעי הכא לקמן ומה דשקיל וטרי בה דיש חילוק דקודם הפסח פסול הוא לשמו דבעי עקירה. אבל אח"כ לא דפסח בשאר ימות השנה ממילא שלמים הוא וכדכתבו התוס' וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:3:3:1)

**הדא מסייעא לדרומיי דאינון אמרין אימורין שאבדו וכו'.** יש לפרש יותר פשוט ממה דפרישית בפנים דמדייק מדקתני לערלים ולטמאים ותיפוק ליה דהוי שלא לאוכליו. אלא דה"ק אפי' שחטו למולין ולטהורים על מנת שיתכפרו ערלים וטמאים בזריקה ובהקטרת אימורים נמי פסול וכרבה דהתם בדף פא ואע"ג דהן הן המכשירין את הבשר לאכילה דכל כמה דלא הוקטרו אימורין לא אכלו הבעלים הבשר וא"כ אין הפסח ראוי לאכילה בלאו הכי דאם שתטו להקטיר על אלו שאין ראויין כמי שלא הוקטרו כלל דמו להכי קאמר דזאת אומרת דאימורין שאבדו או שנטמאו מחשב להן כמי שהן קיימין ואין מעכבין אכילת הבשר. וכהאי דאמרינן התם בדף נט ע"ב בברייתא דתניא יכול נטמאו אימורין או שאבדו לא יהו הכהנים זכאין בחזה ושוק ת"ל והיה החזה לאהרן ולבניו מכל מקום. וכן הבעלים מתכפרים כדכתבו התוס' שם. והשתא קמ"ל במתני' שאם שחטו בתחלה ע"מ שיתכפרו ערלים וטמאים בהקטרת אימורין אע"ג דבעלמא אם נטמאו ואבדו אחר שהיה שעת היתר לכהנים אינו מעכב הכא פסול מכיון שבתחלה שחטו לשם כך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:3:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:3:3:2)

**בשהיו שם כשרים ושחטו לשם פסולין.** מהכא מוכח הוא כפי' התוספות דף ס' ד"ה שחטו שלא לאוכליו דמיירי שיש נמי מנויין אחרים וכן פרישית במתני' והקשו על פירש"י שכתב ואין מנויין עליו אלא הן. דאם כן מאי אריא שלא לאכליו אפילו סתם נמי פסול כיון שאין לו אוכלין. וכך נראה מדברי הרמב"ם בפ"ב מהל' קרבן פסח בדין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:3:4:1)

**מתניתא בששחטו שלא לאוכליו ונתכפר בו וכו'.** מסוגית הבבלי לא משמע כהאי דר' אלעזר דהכא דהא לקמן אמר דלר' אלעזר מיפרכי הני תרתי דמחלק בין שלא לאוכליו ובין שלא לשמו מטעמא דשלא לאוכליו פסולו מחמת אחרים. ואפשר לברר ושלא לשמו וכו' דלדידיה א"כ אמאי אם בשעה ראשונה שחטו וכו' פסול הרי פסולו מחמת אסורים וכו'. וא"כ אליבא דר' אלעזר לא קאי הני טעמא והתם בדף ס"ב ע"ב דמייתי נמי הך דר' שמלאי לקמיה דר' יוחנן וכו' תא ואימא לך לשמו ושלא לשמו פסולו בגופו וכו' רב אשי אמר פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו חדא מילתא היא וכו' ומשמע דשפיר קאי הני טעמי אלא דבחדא מילתא היא דמני לה וא"כ רב אשי לא ס"ל הא דר' אלעזר דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:4:1:1)

**השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת.** הקשיתי לשאול לעיל בפ"ק בהל' ד' דאמאי לא קחשיב עשה דתשביתו והו"ל למימר עובר בלא תעשה ועשה. דהא עיקר ילפותא בבבלי פ"ק דף ה' דלכ"ע חמץ משש שעות ולמעלה דאורייתא אסור מאך חלק ולרבא וכתניא דכותיה מדכתיב לא תשחט על חמץ לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים. ופריך ואימא כל חד וחד כי שחיט ומהדר זמן שחיטה אמר רחמנא וכפי' רש"י. ויותר מבואר בהתוס' שם דאע"ג דאמת הוא דלא תשחט על חמץ כל חד וחד כי שחיט כדאמר במתני' כאן השוחט את הפסח וכו' מכל מקום כיון דאשכחן דהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא לשחוט פסח על חמץ סברא הואנשבזמן שחיטה הזהיר על השבתה וא"כ כי שחיט הפסח על החמץ ולא ביערו מקודם ה"ז עבר ג"כ על עשה דתשביתו ועוד דבהדיא קאמר בהאי תלמודא לעיל בפ"ק שם דלר' יהודה דס"ל מזמן שחיטת הפסח חמץ מדאורייתא אסור אם לא ביער עבר על עשה דתשביתו ועל ל"ת דגבי פסח והא ניחא לשיטתא דהאי תלמודא דס"ל אליבא דר"מ דלדידיה חמץ משש שעות ולמעלה מדבריהם כדקאמר התם ומייתי לה נמי הכא בהסוגיא ל"ק דאיכא למימר מתני' ר"מ היא וכדבעי לקמן לאוקי להא דר"ש כר"מ. אבל לשיטת הבבלי דלכ"ע חמץ משש שעות למעלה מדאורייתא ולילפותא דרבא דהתם קשיא הא איכא הכא נמי עשה דתשביתו. ומכח האי קושיא כתבתי שם דע"כ מוכרח הוא כהך שיטתא דבדיקה וביעור חמץ ולהסיר אותו מדאורייתא היא. והיינו כפי שיטת ודרך הר"ן לפירש"י דתשביתו כולל לשני דברים ביעור לחמץ הידוע וביטול לשאינו ידוע לו ומה דאמרינן בהש"ס בפשיטות מדאורייתא בביטל בעלמא סגי היינו אם בטל ודאי מהני גם לחמץ הידוע שהרי הוא מחשיבו כעפר. ואין כאן חמץ אלא למצוה מן המובחר ציותה התורה שיסיר ממנו החמץ הידוע לו ויבער אותו. וכתבתי שמה להכריח דגם דעת הרמב"ם הוא כך. וכפי שיטת הר"ן וכפי נוסחא הישנה בדבריו ולא כדעת הכ"מ ותירצתי שם לכל הקושיות שהקשה לפי נוסחא הישנה. וע"ש בהל' ד' ד"ה ר"מ אומר וכו' והשתא ניחא לן דלא קא חשיב התנא הכא עשה דתשביתו משום דאכתי בידו לקיים העשה דתשביתו אח"כ דנהי דלבטלו אינו יכול משהגיע זמן איסורו לבערו אח"כ מיהת אפשר לו וקרא דתשביתו כולל ג"כ לביעור לחמץ הידוע דבהכי הוא דאיירינן כאן דודאי בחמץ שאינו ידוע לו לא שייך הל"ת דלא תשחט על חמץ דאין לומר היה לו לבטלו אם לא ידע משום חמץ בביתו. דפשיטא הוא דלא צותה התורה לבטל למי שאינו ידוע לו מחמץ אלא אם ביטלו להחמץ מהני הוא מדאורייתא דנכלל ג"כ בעשה דתשביתו. וזה פשוט וביארתי שם הכל מה דשייך לענין זה בס"ד. ואל תשיבני דאין להכריח מכאן כפי שיטת הרמב"ם והר"ן לפי דרכנו מדלא קחשיב התנא העשה דתשביתו דילמא בשכבר ביער החמץ עסקינן ונזדמן לו אח"כ איזה חמץ קודם שחיטת הפסח וכהאי דאמר ר' יוסי הכא בהסוגיא בענין שנתמנה לו בין שחיטה לזריקה דהא ליתא חדא דזה דוחק לאוקמי סתמא דמתני' בהכי. ור' יוסי לא אמר כן אלא לדחיה בעלמא דלא מצית למיפשט מהברייתא דפסח כשר הוא מדדריש לחייב גם על הזריקה דתיפתר שנתמנה לו וכו' ובהכי איירי דרשה דקרא אבל לא לאוקמי סתמא דמתני' בכה"ג ועוד דנהי דמצינן למימר הכי ומ"מ קשיא למה לא ביאר התנא בהדיא וליתני השוחט הפסח על החמץ בביתו עובר בעשה ול"ת כדי לאשמועינן להא אם לא ביער החמץ שיש לו ולבטלו א"א שהרי הגיע זמן איסורו אלא ודאי אין לתרץ אלא כדאמרן משום דאכתי בידו לקיימו העשה דתשביתו שיבערו אח"כ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:4:2:1)

**מנין לשוחט פסח על החמץ עובר בל"ת וכו'.** הא דלא מייתי קרא הקודם לא תזבח על חמץ דם זבחי משום דבהאי קרא דלא תשחט מפורש ביה זבח חג הפסח. ומצינו למימר דמשום דלפי האי דרשה ככ"ע אתיא ונמי לר"ש דמתני' דס"ל דאף בשאר זבחים עובר אם שחטן במועד על החמץ וכדקאמר לקמן בהסוגיא אליבא דר"ש כתוב אחד אומר וכו'.. וא"כ מלא תזבח דריש ליה לשאר זבחים במועד ומלא תשחט דריש ליה על הפסח בי"ד דמפורש בהדיא בהאי קרא. ובהכי ניחא נמי ליישב דברי הריב"א שהביאו התוס' במתני' אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב. ובתוספתא דמכלתין תניא בהדיא וכו' כמו שהבאתי בפנים. ולכאורה איכא למידק הא תרי קראי כתיבי לא תזבח ולא תשחט ואמאי באמת לא דרשינן לעכב וכדאמרינן בזבחים ובמנחות בכמה דוכתי לעכב מנא לן תרי קראי כתיבי וכו'. ואפשר משום דהכא מצינן למדחי דלא תזבח לשאר הזבחים הוא דאתי וכהאי דר"ש. וזהו שסיימו ובתוספתא וכו' לומר דסתמא דהתוספתא ככ"ע אתיא ואפי' למאן דלא דריש לא תזבח אשאר זבחים דקרא דלא תזבח נמי אפסח הוא דהזהיר ומדלא שנה הכתוב ממשמעות הלאו וללמד על העיכוב וכדאמרינן הויה כתיב ביה. וכה"ג ש"מ דלא קפיד קרא אלא לכתחלה ולאוקמי לגברא בלאו ולא למיפסליה להפסח. ועוד דאע"ג דשנה הכתוב גבי פסח וכתב ביה תרי זימני ובעלמא דרשינן בכה"ג לעכב שאני הכא דגלי קרא וכתב זבחי וכתנא חזקיה לקמן דאע"פ ששחטו על החמץ זבחי קרי ליה. והיינו נמי דכפל התנא בהתוספתא דבריו כשר ויוצא בו וכו' פשיטא אם כשר הוא יוצא בו י"ח. אלא דקמ"ל דא"צ להדר כלל אחר הפסח אחר ואם שחטו על החמץ יוצא בו. ולכן הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' קה"פ בהל' ה' שפסק כהתוספתא דהפסח כשר ולא פסק אלא כהת"ק הביא קרא דלא תזבח לענין שעובר בלאו ומשום שהוא הקודם בהכתוב. שוב ראיתי שכתב המהרש"א לתרץ דברי הריב"א משום דלית לן למימר כאן דשנה הכתוב לעכב אלא דשנה הכתוב לעבור עליו בשני לאוין וכו' ע"ש. ומלבד שזה הוא נגד מה דאשכחן בהדיא בריש פ"ה דמנחות דדריש גבי מנחה מדהדר כתיב לא תאפה חמץ לעכב אלא מהאי אתקפתיה דרבינא גופיה דהתם דלמא לאוקי גברא בלאו בעלמא וכו' משמע שלא כדבריו דהא לא אתקיף ליה דילמא לעבור עליו בשני לאוין אלא דפריך מנלן לעכב דלמא לאוקי בלאו ועל אפיה לחוד ועל כל מעשה יחידי וכו' וכמו שתמצא פירושא דאתקפתא דרבינא בדבור דלקמן. ועוד דעיקר דבריו הוא דלא ככללא דכייל הש"ס בכל מקום דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי. ובמכלתין דף כ"ד אשכחן גבי הא דקאמר אם אינו ענין לגופיה וכו'. ומהדר ליה רב אשי לרבינא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן וכו'. ואם כך הוא לדרשא דאם אינו ענין מכ"ש היכא דאיכא למידרש בגופיה ולעכב דלא מוקמינן בלאוי יתירי ואין זה צריך לפנים כלל אלא העיקר כמו שתירצתי דלר"ש לא תזבח לשאר זבחים הוא דאתא ולדידן גלי קרא דזבחי דלא נידרוש לעכב וכתני חזקיה דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:4:3:1)

**תני חזקיה לא תשחט וכו'.** כדפרישית. ואיך שיהי' אם דברי ר' יוסי הן או דברי סתמא דהש"ס שמעינן מיהת דלהא דתני חזקיה גלי קרא כי היכי דלא נדרוש ביה לעכב וכמשמעות לשון הכתוב שכתבתי בפנים. והשתא שייכא הא דר' מנא עלה שפיר טפי דאלולא דתני חזקיה למידרש הכי מזבחי לא הוה מצינן למימר דליחייב גם על הזריקה בשכבר שחטו על החמץ. ומשום דהוה דרשינן מדשנה הכתוב בי' תרי זימני לא תזבח ולא תשחט לעכב הוא. וא"כ וכי מצינו דבר פסול וחייבין עליו אח"כ בששינה בו איזה דבר בתמיה והאי המחמץ את הפסולה וכו' דאבתרה ראיה הוא לדברי ר' מנא ואיהו הוא דמסיק לה וכלומר שהרי שנינו גבי המחמץ את הפסולה דאיכא דתני חייב ואיכא דתני פטור וקאמר רב חסדא עלה דלא פליגי אלא מר מיירי בשנפסלה עכשיו בשעת חימוצה וקמ"ל דאע"ג דאירע לה פסול אחר אפ"ה חייב על חימוצה דאכתי לא היתה פסולה מקודם שהתחיל להחמיצה. ומאן דפטר מיירי בשלא נפסלה מחמת חימוצה וכלומר בשעת חימוצה אלא שכבר היתה פסולה ופטור וזהו כדר' מנא. ובעל משנה למלך שהביא לזה בפ"א שם רצה להסב פירושא דהאי סוגיא לדרך אחרת ותני חזקי' וכ' הכל דרך קושיא על הא דר' שמואל דקאמר פסח כשר וכן פי' להא דר' מנא שחזר והקשה לו קשיא אחרת ואמר דאלמלא הברייתא שהביא חזקיה עדיין הייתי אומר שהשוחט על החמץ נפסל הזבח לפי שכבר מצינו דבר פסול שחייבין עליו שהרי המחמץ את הפסולה אית תנא דחייב וכו' ע"ש. ואין משמעות הסוגיא סובל פירושו. ור' מנא דקאמר אילולא דתניתה חזקיה וכו' משמע דכמתמיה הוא ואילולא גברא רבא כחזקיה דתני הכי למידרש מזבחי לא הוה דרשינן אלא איפכא דהפסח פסול הוא בשחיטה ותו לא מחייב על הזריקה דכי מצינו וכו' וכדאמרן והרגיל בלשון הש"ס הזה הרבה וכסדרו יודע הוא דרכו. והאי מחמת חימוצה ג"כ אין פירושו סובל במחמץ אחר מחמץ דהא את הפסולה קתני. ובלשון הש"ס הזה מחמת בשעת הוא דמתפרש. וכן תמצא בהרבה מקומות. ומה שסיים עוד שם וכתב ודע מה שקשה אצלי בדברי הירושלמי הללו הוא דמשמע דמן הסברא השוחט על החמץ נפסל הזבח כיון דעבר על הורמנא דמלכא אי לאו דגלי קרא שקראו זבח אף לאחר ששחטו על החמץ. ובריש פ"ה דמנחות דף נג אמרינן מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולא לא מיפסלי ותירצו מצה תהי' הכתוב קבעו חובה. הרי דאיצטריך קרא שלא להכשיר וצ"ע עכ"ל. ולפי דרכנו מתורצת ג"כ הקושיא מההוא דמנחות דהתם קאי על הא דקאמר לעיל דיליף לעכב מלא תאפה חמץ וכלומר מדשנה הכתוב דהא כבר כתיב כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ וס"ד דמדמהדר וכתב לא תאפה חמץ ש"מ לעכב מתקיף לה רבינא ואימא למיקם גברא בלאו בעלמא. ואי מדשנה הכתוב הא איצטריך להא דתנן לקמן וחייב על לישתה ועריכתה וכו' וכדדריש שם בדף נה מדכתיב לא תאפה חמץ מה אפיה מעשה יחידי וכו'. ולא היה צריך רבינא לאסוקי הכי דמשנה ערוכה הוא לקמן. והלכך ע"כ דאתינן לתירוצא דתהי' והכא נמי שפיר אתיא למאי שנתבאר להא דר' מנא דאילולא דתני חזקיה למידרש מזבחי דלא נפסל הזבח ה"א מדשנה הכתוב ביה תרי זימני לא תזבח ולא תשחט ש"מ לעכב ולא כפירושו של בעל משנה למלך דמשמע מן הסברא וכו' אלא מדכתב תרי זימני וזהו הכלל בכל מקום שמצינו דשנה בו הכתוב לעכב הוא אם לא דאיצטריך חד קרא לשום דרשא. והשתא דתני חזקיה דגלי קרא וכתב זבחי למידרש שהפסח שנשחט על החמץ כשר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:4:4:1)

**הקטיר אימורין על החמץ וכו'.** בבבלי דף סג ע"ב מייתי נמי הני ברייתות ומסיק דתנאי היא דאיכא דמקיש הקטרה לשחיטה ואיכא דלא מקיש ופסק הרמב"ם בפ"א מהל' קה"פ בהל' ה' כמאן דמקיש וטעמו שהכריע כהאי תנא משום דרב פפא דהוא בתרא פסק כוותיה כדקאמר התם הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:4:8:1)

**תמן אמר ר' ירמיה וכו'.** להך בעיא לכאורה איכא נ"מ אף להש"ס דילן דקאמר בפ' אלו עוברין דף מה ע"ב דבבית מצטרף ובעריבה בשני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהם רואין כל שאלו תנטל החוט וניטלין עמו חייב לבער וכו' כמו שזכרתי לעיל מזה פ"ג א"כ יש להסתפק בשוחט הפסח על החמץ דכה"ג אי מיחייב אלא דמסתברא דכל חמץ שהוא חייב לבער עובר ג"כ בלאו דלא תשחט ושאינו חייב לבער שאין בו כשיעור כאחד אינו עובר וכן בהך בעיא דהתם לענין ביעור בבית ועליה וכו' אם מצטרפין וסלקא בתיקו וא"כ ה"ה לענין שוחט על החמץ דמספק אינו לוקה ולא שייכא הבעיא אלא לשיטתא דר' ירמיה דהכא ואחר מי אתה מהלך והרמב"ם שכתב שם בדין שוחט על החמץ אם היה ברשות אחד מהן כזית חמץ וכו' וכונתו לזה דבמקום שהוא חייב בביעור הוא שחייב בשוחט על החמץ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:4:9:1)

דאיתפלגון בשני יו"ט של גליות וכו' למאי דמסיק בהאי תלמודא סוף פ' י"א דיבמות דבכל מקום שאפשר לעמוד על הספק שיתברר אח"כ לא מיקרי התראת ספק אע"פ שבשעת התראה היה ספק משום דאיגלאי מילתא למפרע ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דא"א לידע מי הוא אביו וכעין זה כתבו התוס' מעצמן בפ' הערל דף פ' גבי נולדו לו סימני סריס וכו' ע"ש א"כ לא שייך הכא פלוגתא דהתראת ספק שהרי אפשר לברר אח"כ שהיה לו חמץ בשעת שחיטה אלא הא דתלי הכא בהך פלוגתא לפי הס"ד דפליגי בשני יו"ט של גליות דגם בזה הרי אפשר לעמוד עליו אח"כ כשיודע אימת קדשו ב"ד את החודש בלאו הכי הא דחי לה לקמן דקאמר מ"ד בעזרה בירושלים הוא וכדפרישי' דהא בכה"ג אין כאן התראת ספק שהרי נראה החמץ דרך החלון ולמ"ד בעזרה דוקא אינו עובר לפי שבירושלים הוא וא"כ לא פליגי אלא אי בעינן על בסמוך וכדמסיק בבבלי דף סג בענין פלוגתייהו דבהא הוא דפליגי מיהו הא דמדחי התם דלא תוקי פלוגתייהו בהתראת ספק משום דהא פליגי בה חדא זימנא וכו'. ולכאורה תיפוק ליה דלא מצינן לאוקי פלוגתייהו בהכי מדקאמר בעזרה דווקא והא משכחת לה שאפי' אין עמו בעזרה לא הוי התראת ספק כגון שנראה דרך החלון שכנגדו אלא דאפשר לומר דאין ה"נ דלמאי דס"ד דבהתראת ספק הוא דפליגי א"כ הוה מפרשינן להא דר"ל דעד שיהא עמו בעזרה לאו דוקא קאמר אלא עד שלא יהא כאן התראת ספק ואם נראה דרך החלון הויא כמו עמו בעזרה ולהכי מדחי לה בהא דפליגי בה חדא זימנא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:4:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:4:12:1)

**חבורה היתה מקשה מה אנן קיימין וכו'.** דוגמא למה דמתיב ומפרק בבבלי פירקין דף ס"ד על הא דקתני במועד לשמו פטור וכפי' התוס' לפי גי' ר"ת. והא דקאמר הכא אבתרה והיידינו לשמו פטור וכו' פירשתי בפנים לפי גירסת הספר ונראה דוחק וכן בהא דקאמר בשעיבר זמן כפרתו לפי פשטא דמילתא בשעבר זמן הקרבתו משמע ולא בשעברה עליו שנתו ודומיא דאמרינן בזבחים דף י"א ובכמה דוכתי גבי הא דאמר תלתא קראי כתיבי חד לעבר זמנו ולא עבר שנתו וכו' ולפי גי' הספר לא איתפרש הכא כן דהא משמע דעל האי אוקימתא דלעיל גופה קאי בשנדחה לפסח שני וא"כ מה בכך בשעיבר זמן כפרתו הא אכתי לר' אילא בשם ר' יוחנן דקאמר הכי ראוי הוא לפסח שני והיותר נראה לגרוס והיידינו לשמו חייב וכלומר דלבתר דמשני לטעמא דר"ש דמתני' דקאמר במועד לשמו פטור שואל הש"ס ואיזהו דמשכחת לה דלשמו נמי חייב הוא ועלה קאמר תמן אמרין בשם רב חסדא בשעברה שנתו בין ראשון לשני וא"כ סתמא לאו לפסח קאי ומר קאמר בשעיבר זמן כפרתו בי"ד והיינו דתליא בפלוגתא דר"א ור' יהושע דלהכי מייתי להא אבתרה וכלומר דהא דפליגי בפסח שעבר זמנו מר מפרש לה הכי ומר מפרש לה הכי וכהאי דאמרינן בבבלי דף סב ע"ב דמייתי הך פלוגתא דר"א ור' יהושע למיתב על רב חסדא דהתם דס"ל אמרינן הואיל וא"כ הואיל ובזמנו פוסל שלא בזמנו נמי פוסל ומפרק התם שאני דאמר קרא פסח הוא וכו'. ומשכחת לה שפיר להאי מ"ד דמכשיר אחרים לשמו שלא בזמנו דבמועד לשמו חייב דשחיטה ראויה הוא והאי כאחרים דמי מכיון דלאו לפסח קאי זהו הנראה בפירושא דהאי מילתא לפי דנגרוס והיידינו לשמו חייב:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:5:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:5:4:1)

**בפלגות פומך.** צריך אתה לומר הטעם הזה משום דקשיא ליה כדמקשי התם בדף ס"ד דהשתא נמי שקיל ליה בר מאתן ומהדר ליה בר מאה אלא משום דהכי שפיר טפי כדפרישית במתני' רבי מנא אמר זריקה כעין שפיכה וכו'. ופליגי אם זריקה בכלל שפיכה או לא כמו דאין שפיכה בכלל זריקה ויתבאר מזה בסוף מכלתין בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:8:2:1)

**לא כל שבות התירו במקדש.** כדפרישית דשלא ברצון חכמים משום הכי הוא דהוה דאינהו סברי דכל שבות שאינה לצורך עבודה לא התירו במקדש וזהו כדמפרש רב אשי בבבלי בפרקין דף סה אפי' תימא שלא ברצון חכמים ור' נתן היא דתניא ר' נתן אומר שבות צריכה התירו שבות שאינה צריכה לא התירו והרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ק"פ בהלכה י"ד כתב ורוחצין את העזרה בשבת שאין איסור שבות במקדש אפי' בדבר שאינו צורך עבודה איסור שבות במקדש היתר הוא. טעמו מדאוקי רב אשי מתני' כיחידאה ש"מ דלית היא הלכתא ואפי' שבות דכה"ג התירו במקדש ולא תיקשי הא איהו ז"ל בעצמו פסק בפ' כב מהל' שבת בהל' כה גבי החזרה דציר דבמקדש מחזירין ציר התחתון אבל לא ציר העליון גזרה שמא יתקע וזה כדקאמר נמי הכי בפ' בתרא דעירובין הלכה י' לא כל שבות התירו במקדש דזה ל"ק דע"כ לחלק בין היכא דאיכא למיגזר משום מלאכה כהאי דהתם דשמא יתקע וכן בסידור קנים דלחם הפנים וכמ"ש התוס' שם ראיה להא דמחלקי בין שבות גדולה לשאר שבות ובסידור דקנים נמי שמא יתקנם וכן כל כיוצא בזה דדווקא שבות גדולה כי האי הוא דלא התירו במקדש אבל במקום דליכא למיגזר משום מלאכה אפי' שבות שאינו לצורך עבודה התירו במקדש ומתני' דהכא יחידאה היא ולא קיי"ל כוותיה וכדאמרן. ועיין לעיל בעירובין שם ד"ה אמר ר' יוסי בר בון לא כל שבות וכו' שזכרתי מענין זה. ועיין עוד לקמן ריש פ' החליל מה שיתבאר שם בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:10:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:10:3:1)

**תיפתר שסמך עצמו לכותל וישב לו.** ובבבלי שם וביומא מפרק בעזרת נשים ונראה דהאי ש"ס ס"ל דאף בעזרת נשים אין ישיבה ומדייק ליה ממתני' דידן דקתני ששלישית במקומה עומדת ולא התירו להן לישב בעזרת נשים וש"ס הבבלי ס"ל מכיון דאפשר שלא היה מספיק שם ישיבה לכולן נשארו כולן בעמידה בעזרה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:10:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:10:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Pesachim/r/5:10:3:2)

הדרן עלך פרק תמיד נשחט