## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 11

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:1:1:1)

**הזורק מרה"י וכו'.** עיין לקמן ד"ה העומד והחלל מצטרפין בארבעה בענין שיתבאר מקצת דיני רה"י:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:1:4:1)

**אית תניי תני כיצד וכו'.** התוס' ריש פרקין מביאין לזה וכתבו ומיהו יש בירושלמי וכו' וכלומר דלהאי מ"ד דאוקי פלוגתייהו בלמטה מי' באמת לא תני כיצד במתני'. ומיהו להאי מ"ד הא דקאמר הא למעלה מעשרה אסור היינו איסורא דרבנן. וא"כ האי ילפותא לזורק ממושיט אינו אלא לענין איסור אבל לא לחיובא דחטאת. והכי מוכחא מריש הלכה דלקמן דקאמר לרב למעלה מעשרה מותר ולשמואל אסור וזהו כעין דמשתמע נמי מסוגיא דהכא וכן משמע נמי מסוגית הבבלי דפרקין דקאמר התם דף צ"ז במסקנא כהאי ברייתא בתוך שלשה ד"ה חייב למעלה מעשרה אינו אלא משום שבות וברשיות שלו וכו' פליגי רב ושמואל התם ואיפכא דרב לאומרא ושמואל לקולא ומיהו בלמעלה מעשרה קיימא כוותיה דשמואל דהכא דהכי תני בברייתא וכ"פ הרמב"ם בפ' י"ג בהל' ט"ז שכתב בזורק מרה"י לרה"י ור"ה באמצע אעפ"י שעבר דרך. אויר ר"ה פטור וכחכמים דר"ע. וא"כ למעלה מאויר ר"ה נמי פטור ואין כאן אלא איסורא לכתחלה וכדשמואל. ובחידושים שלי הארכתי בענין הסוגיא דפרקין ודריש פ"ק בהך סוגיא דבעי רבה בלמעלה מעשרה פליגי וכו' ואין כאן מקומו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:1:7:1)

**תני בשם ר' יודה זרק ארבע אמות בר"ה חייב.** היינו הך ברייתא דמייתי לה בבבלי פרקין דף צ"ז ע"ב מרה"י לר"ה ועבר ד' אמות בר"ה ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין וכדס"ד התם דפליגי בקלוטה כמי שהונחה דמי והכי משמע בהדיא לקמן בפ' המוציא תפלין בהל' ג' דקאמר דר' יהודה היא דאמר אסור להשתמש באויר עשרה טפחים וכהאי מ"ד הכי לעיל בפ"ק בהל' א' וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:2:2:1)

**בשם ר' יוחנן אפי' מרוח אחת וכו'.** והכי קאי המסקנא שהרי מעגלות אנו למדין ובאורך ר"ה היו מהלכין. ובמאי דקאמר הכא בלבד ע"י שנים והכי קאמר נמי לעיל בפ' כלל גדול בסוף הלכה כל המלאכות באחת וזו בשתים אבל אינו מבואר מהבבלי כן דבסתם אמרו בהושיט למעלה מעשרה וכו' בדיוטא אחת חייב וכן סתם הרמב"ם לדין דהושיט בדיוטא אחת שם בהל' יח דחייב דמשמע דלא בעינן שיקבלו אחר אלא אפי' הושיט איזה דבר ארוך ונמצא שמונח ברה"י אחר חייב והטעם שמה שלמדין ממה שהיה במשכן היינו אם אותה המלאכה היתה נוהגת במשכן. אבל לא דבעינן שיהא עשיית המלאכה ממש כמו שנעשה במשכן שלא היה אפשר בקרשים בענין אחר. והך דר' מיישא דהכא יחידאה הוא והכי משמע נמי מהתוס' ריש מכלתין דף ג' ד"ה בעשותה וכו' דעיקר הקושיא הכא על האי דמחייב נמי בעלמא בהושטה ע"י שנים דווקא. ופריך בכל אחר וכו' ומשני שכך היתה וכו' וכלומר דלתרוצי להך דר' מיישא דלא תיקשי עליה מבעשותה אבל לקושיא דמילתא איכא למימר דלא קאי האי דר' מיישא מיהו מהאי דכלל גדול משמע דסתמא דהאי ש"ס ס"ל הכי בהושטה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:2:3:1)

**העומד והחלל מצטרפין בארבעה.** במה שפי' בפנים בפירוש הא' הוה ניחא נמי לדינא בענין דגבי חולית הבור מצטרף העומד להחלל ובין ברוחב ובין לגובה עשרה. כדלקמן אלא דא"א לפרש להאי דר' יוחנן דקאי על האי מתני' חדא דהא לקמי' הוא דמציין על המתני' חולית הבור וכו'. ועוד דהא לקמן בהדיא מסיק דמצטרף בין לרחב ד' ובין לגבוה י' ומאי קמ"ל ר' יוחנן בהא ומה איריא דקאמר בארבעה אפי' לגובה מצטרפין הן והאמת יורה דרכו דלקמן בפ"ה דעירובין הוא דשייך להאי דר' יוחנן כדגריס לה התם וכמבואר בפנים. ובענין שכתבו התוס' כאן בדף צ"ט בד"ה מסייע ליה לר' יוחנן וכו' א"נ מייתורא דמתני' שמעינן דמצטרפין לארבעה ולהשתמש על גבה וכו' האמת הוא דמצטרף החוליא לרחב ד' כדמשמע בפ' חלון. אבל בהא דסיימו ומיירי כשהחוליא גבוה י' וכו' לא משמע הכי לא מסוגיא דהכא דקאמר בהדיא דכן אנן קיימין בשאינן לא רחבים ד' ולא גבוהים עשרה. וא"כ האי גבוהין עשרה דקתני ע"י צירוף החוליא גבוהין י' הוא דקאמר וכן לא משמע כן מסוגיא דהבבלי פ' המוצא תפלין דף צ"ט דקתני נמי התם בור בר"ה וחולייתו גבוה עשרה טפחים וכו' וקאמר ר' יוחנן נמי התם אפ"ת בסמיכה הא קמ"ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה אלמא דהצירוף נמי לגובה הוא וכדפירש"י שם וסך הכל גבוה עשרה מקרקעית הבור וכו' וכך הם דברי הרמב"ם בפ' ט"ו בהל' ט' הבור וחולייתו מצטרפין לעשרה וכו' וקשיא מההיא דעירובין לדברי התוס' בפי' הזה. ובענין הצטרפות העומד עם החלל ברה"י דעלמא כתב הט"ז בסי' שמ"ה משמע דעובי המחיצות הם נמדדין עם החלל לד' טפחים וכו'. ויש לתמוה על שרצה לשנות לדברי הרמב"ם לכוונה אחרת שכתב שם וכן מקום המוקף ד' מחיצות גובהן י' וביניהן ד' על ד' וכו' וביניהן לא משמע בענין אחר אלא החלל שביניהן. ומה שהביא ראיה מהתוס' והרא"ש בההיא דהכוורת מה ראיה היא זו דודאי התם מצטרף הכל לרחב ד' שהרי זרקו וכיון דיש כאן בין הכל גבוה י' ורחב ד' הרי רשות הוא שזרק וכן בחולית הבור והסלע מצטרף החוליא לרחב ד' דטעמא דחזי למינח על גבה מידי אבל היאך נלמד מכאן לשאר חלל רה"י ולהשוותו לזה שנאמר אם זרק מר"ה לדבר שהוא גבוה י' ואין בהחלל ד' אא"כ תצרף גם להמחיצות יתחייב זה ודאי לא עלתה על הדעת ואף אם לא היינו מוצאים במקום אחר מבואר בהדיא דלא כדבריו ומכ"ש שמבואר בדברי התוס' בעצמן דבעלמא אין המחיצות מצטרפין להחלל. וכן מבואר מהש"ס בהדיא דבפ' חלון דף ע"ח ע"א ד"ה אלא וכו' כתבו שם לפ"ד דלעיל בפ' הזורק וז"ל ולא קאי האי טעמא אלא היכא דאין הבור רחב ד' מבפנים אלא ע"י צרוף חוליא והחוליא גבוה עשרה מבחוץ לר"ה דאע"ג דתוכו לאו רה"י הוא על גביו רה"י משום דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש. הרי מבואר דהתוס' בעצמן כתבו דלא הוי רה"י לתוכו אלא דוקא על גבה וא"כ ע"כ צריך אתה לחלק גם בכוורת מטעמא דאמרן דאל"כ דבריהם סותרין זה את זה. ועוד בהדיא מבואר בגמרא דעירובין דף פו ע"ב ופ"ז גבי האי דר"ח בן עקביא גזוזטרא שיש בו ד' אמות וכו' דלעולם בחלל רה"י בלחוד הוא דבעינן ד"ט על ד"ט דקאמר חוקק בה ד' על ד' וכו' וכדפירש"י שם ובציר מהכא לא סגי דאין מחיצה פחות מי' גבוה ואין מחיצה פחות מד' טפחים חלל שביניהם. והאי לא מצית לפרש כמו שרצה הט"ז לפרש דברי הרמב"ם ואין כאן ספק שביניהם שכתב הרמב"ם ג"כ על החלל בלבד הוא דקאמר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:2:5:1)

**תמן תנינן המפיס מורסא בשבת וכו' אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר.** היינו כשמואל התם בריש מכלתין כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר צידת צבי וצידת נחש ומפיס מורסא. והתוס' שם הקשו בשם בה"ג דשמואל אדשמואל בפ' כירה דף מ"ב דפוסק כר' יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה והא צידת נחש ומפיס מורסא דפטור ומותר כר"ש הוא דאתיא דלדידיה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור והלכך משום צערא דגופה שרי לכתחלה ותירץ ר"ת דשמואל אליבא דר"ש הוא דקאמר וליה לא ס"ל ועל פי זה הקשו מהמפרשים על הא דפסק הרמב"ם בצידת נחש ומפיס מורסא דפטור ומותר כדכתב בפ' עשירי מהל' שבת בהל' י"ז המפיס שחין בשבת וכו' ואם הפיסה להוציא ממנה הליחה שבה ה"ז מותר ובסוף הפרק שם כתב ג"כ בצידת נחש כשנתכוין להנצל מנשיכתו מותר לצודו בשבת והרי הוא ז"ל פוסק כר' יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה כדכתב לעיל בפ"א בהל' ז' ועיין במה שתירץ הה"מ בזה והוא דוחק. ועוד מ"ש ויעיד על זה דשמואל אמר בהנהו פטור ומותר וכו' וזה עדות מתוך הקושיא היא דהא מהאי גופה הוא דהקשו עליו דמנא לן לומר דשמואל אליבא דנפשיה ס"ל הכי דילמא אליבא דר"ש דווקא הוא דקאמר וכפי' ר"ת דלעיל. אלא דנראה דטעמיה דהרמב"ם מכאן הוא דנלמד דמדחזי' הכא דר' יוחנן פסק דפטור ומותר בהני והא ר' יוחנן גופיה כר' יהודה ס"ל במלאכה שאינה צריכה לגופה כדאמרינן בהדיא לעיל בפ' כלל גדול בהל' ב' אליביה דמילתיה דהתם אזלא אליבא דרבנן דפליגי אדר"ש. ועיין לעיל שם בד"ה מעתה החורש ביו"ט אינו לוקה וכו' ובהסוגיא המבוארת שם ותראה עין בעין דר' יוחנן ס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. וא"כ ע"כ דאפי' למ"ד חייב פטור ומותר בהני משום דבמורסא איכא צערא דגופה ובנחש שלא יזיקנו. ועוד דר"ז מכריח הכא דתנא דמתני' דעדיות ס"ל הכי במפיס מורסא כמביאר בפנים וא"כ בצידת נחש נמי כן מדתני להו גבי הדדי ש"מ דשוין הן וזה ברור הוא ובגופא דמילתא דפסק הרמב"ם במלאכה שאינה צריכה לגופה דלא כרבא ריש פ' נוטל כבר אמרתי שם דבפ' נוטל יתבאר דלא אזלא פסקיה כשמואל לחוד אלא כרבינא דהוא בתראה והלכתא כוותיה לגביה דרבא וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:3:2:1)

**על דעתיה דר"מ בין שיש בו ארבעה על ארבעה וכו'.** את רואה את הכותל כגמום. התוס' בפ"ק דף ז' ע"ב ד"ה והלכה ונחה בחור כל שהוא הביאו לזה על הא דתירץ ר"י דאיירי בחורין שדרכן לעשותן בשעת הבנין שמפולשין לר"ה ובצד רה"י הם רחבים ד' אבל לא מצד ר"ה וכו' וכן משמע בירושלמי דגריס התם על דעתיה דר"מ בין שיש שם ד' בין שאין שם ד' רואין את הכותל כגמום. ולכאורה הא משמע מהכא שלא כדבריהם שהרי אפי' אין בו ד' קאמר לר"מ דחוקקין להשלים. ועיין במהרש"א במה שרצה לתרץ ולבאר דבריהם ותראה דכולו מוקשה הוא ועיקרא דמילתיה שהתוס' מביאין ראיה מן הירושלמי דחוקקין להשלים דקאמר על הרוחב ולא אגובה משום דחורי רה"י לא בעו גובה י' וזה דבר שאין לו שחר דמהיכא תיתי לומר דליבעי החור גובה י' הא אנן לא קפדינן אלא על גובה הכותל שיהי' עשרה ויש שם חור רחב ד' והויא ממש דומה לכיפה ועוד דאף לפי פירושו עדיין מנגד להם דברי הירושלמי ברוחב דקאמר בהדיא בין שאין שם ד' רואין כו' ואין כאן מקום להאריך. ובחידושי שיטות ועירובין שלי הרחבתי הדבור לבאר כל דברי התוס' במה שיש לדקדק עוד בדבריהם דלקמן וביארתי הכל על נכון בס"ד. וכאן לא אביא אלא למה שצריך ביאור לראייתם מהירושלמי וזה נתבאר ביותר לפי דבריהם ביומא דף יא ע"ב ד"ה הכל מודים כו' שהקשו גם שם מההיא דכיפה והביאו בתחלה כתירוץ הר"י והקשו על זה וכתבו ולא נהירא לי וכו' עד ולי נראה לתרץ וכו' דע"כ אי איירי דנח בחור איירי בחור שיש בו ד' מבפנים ובכותל עב שיש לו לחוק ולהשלים וכו' ע"ש הוסיפו לבאר שם בענין החור שהיא עולה ג"כ כדברי הר"י שהביאו כאן אלא שהוא בקצת יותר ביאור. ומשום דלא משכחת לה שנח בחור שהרי דרכו למיהדר ואתי אלא באופן הזה שאין שם ד' מבחוץ אלא מבפנים היא דאיכא ד' והכותל עב ונתעכב החפץ בהחור ויש כאן לחוק ולהשלים וא"כ בר"מ אתיא. וזהו כוונת דבריהם גם כאן שהרי לתירוץ הר"י נמי הכי הוא בענין פירושא דהחור שדרכן להיות מפולשין לר"ה ובצד רה"י הם רחבים די ולא מצד ר"ה ועל זה הוא שהביאו ראיה מן הירושלמי דגרס התם על דעתיה דר"מ וכו' כלומר בין שיש שם ד' היינו מבחוץ במקום שזרק ונח שם דבהא פשיטא דהחורין ברה"י הן שהרי הן בגובה י' כדמסקו לקמן ובין שאין שם מבחוץ ד' אבל יש בו מבפנים ד' כגון שהכותל עב ושפיר משכחת לה להאי גוונא שהחור המפולש לר"ה יש בו מבפנים ד' ואין בו מבחוץ ד' והלכך שפיר אמרינן ביה רואין את הכותל כאלו הוא גמום בחוקקין להשלים. ומזה תבין דעיקר ראייתם דבחור בכה"ג הוא דמיירי ושיהא בו שייך בהכותל לומר חוקקין להשלים אליבא דר"מ ודמשכחת לה נמי שמתעכב בו החפץ ולא מיהדר ואתי. ויותר באור דבריהם בהא דכתבו לקמן ודוקא אותם שלמעלה מי' וכו' כתבתי שם ולא נאריך בזה כאן. ולענין דינא כתבתי שם דממה שכתב הרשב"א והביאו הה"מ בפ' י"ד בהל' י' ומהו שיקרא חורי רה"י שהוא כרה"י לכ"ע. חור שבכתלים של רה"י ועוברים כלפי פנים. עכ"ל וכלומר חור המפולש מר"ה לרה"י נקרא חור רה"י כמו שנתבאר ג"כ מדברי התוס' אלא שלא חילק בין למעלה מי' ובין מלמטה מי' כמה שחלקו בהתוס' ולא הוזכר מזה בדברי הראשונים שהרי"ף כתב בפ"ק בהדיא בענין חורי מפולש חורי רה"י כרה"י דמו חורי ר"ה אביי אמר כר"ה דמו ורבא אמר לאו כר"ה דמו והלכה כרבא. וכיון דלא כר"ה דמו אי אית בהו ד' על ד' טפחים וגביהי עשרה הוו להו כרה"י. ור"ל בזה גביהי עשרה שהן כגבוה עשרה של הכותל וזהו פשוט. ואי אית בהו ד' על ד' ולא גביהי עשרה הוו להו כרמלית ואי לית בהו ד' על ד' טפחים ואע"ג דגביהי עשרה מקום פטור הן וכך הם דברי הרמב"ם בפי"ד בהל' י'. ומה שכתב המ"א בסי' שמ"ה בסעיף ד' חורים אפי' הן למטה מי' ומ"ש התוס' דלמטה מי' שייך לר"ה היינו לפי הס"ד. והם דברים אינם צריכים ואינם שייכים לכאן דמ"ש התוס' בחורין המפולשין מר"ה לרה"י הוא ואין בהן ד' מבחוץ ומאי שייך כאן ס"ד או מסקנא והסוגיא כולה אליבא דאביי הוא דאזלא. ופי' התוס' אליבא דהך מימרא דרב יהודה שהביא לראיה לשנוייא דמשני בכותל דלית ביה חור וכו' ולהכריח דלא מצית לאוקמה בכותל דאית ביה חור. וכי מעיינת בהסוגיא ובדברי הרי"ף והרמב"ם אשכחת לה דחורין המפולשין אם הם רחבים ד' בין מבפנים בין מבחוץ ודאי לכ"ע חורי רה"י חשיבי ואפי' הם כלפי ר"ה בלבד וגבוהים עשרה ורחבין ד' כרה"י הן ואם הן כלפי פנים בלבד פשיטא ופשיטא שבין מלמעלה ובין מלמטה רה"י הן ובכה"ג לא דברו התוס' כלל וכלל ואין להאריך בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:5:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:5:6:1)

**נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבעה וכו'.** לפי הנראה א"כ רב המנונא ס"ל כרב הונא בבבלי דף ק' דלא בעינן רוחב ד' אלא זוז כל שהוא סגי ור' אבון דלקמן ס"ל כרב חסדא ורבה בר רב הונא עושה מקום ד' ולפיכך כתבתי בפנים שנראה שצ"ל לקמן שיש בו רוחב ד' דאי לאו הכי מה שייך לומר רואין את המחיצות כאלו עולות הרי אין כאן רוחב ד' והך דתיבה פחותה וסל פחות לאו משום דינא קאמר אלא כדפרישית בפנים. אבל בחידושי הרשב"א ז"ל ראיתי שכתב על האי דאמרו שם עושה מקום ד' ואיכא למידק היכי דמי אי למעלה מי' היינו רה"י ואי למטה מי' היינו כרמלית ולעולם מטלטל הוא מכרמלית לרה"י פי' רבי' האי גאון ז"ל בשם הגאונים ז"ל שאותו מקום כגון תיבה פחותה או סל פחות ונמצא סיוע בתלמוד ירושלמי אמר רב המנונא נסר וכו' עד סל פחות אלמא משמע שצריך לפחות אותו ולעשות כמין תיבה פחותה או סל פחותה וכו' עכ"ל ואף שלפ"ז צריך לדחוק הרבה בהא דלקמן בדברי ר' אבון שאין בו רוחב ד' שבזה הלשון הועתק שם צריכין אנו לבטל דעתינו מפני דעת הגאונים ז"ל וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:6:3:1)

**רבי אבהו בשם ר' יוחנן הזיד בחלב וכו'.** כבר בארתי בזה בפ"ו דתרומות ובפ"ז ובפרק מרובה ובפ"ג דכתובות בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:6:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 11:6:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/11:6:3:2)

הדרן עלך פרק הזורק