## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 14

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:1:1:1)

**שמונה שרצים האמורים בתורה.** והחובל וכו'. כדפרישית והוא דעת הרמב"ם ז"ל והוא עיקר. ורש"י ז"ל פי' דיש להן עור וכו' והויא ליה תולדה דשוחט ל"א כיון דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו וחייב משום צובע וכבר בארתי לעיל פ' כלל גדול ד"ה הדא אמרה העושה חבורה ונצרר בה דם חייב וכו' שמה שאמרו בזה אינו מוסכם ונסתר מהאי דר"ל דהתם לקמן וע"ש שתירצתי כל מה שדקדק הרמ"ך והוכחתי לדעת הרמב"ם ולטעמו דפוסק דחובל חייב משום מפרק ולשוחט משום נטילת נשמה כדשמואל ולא כרב ותמצא שם הכל מבואר בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:1:2:1)

**רבי יוחנן אמר לא שנו אלא לאיסור ולטומאה וכו'.** והכי קאמר רב התם בריש פרקין דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יוחנן בן נורי אלא לענין טומאה אבל לענין שבת אפי' רבנן מודו וכהאי דאמר לקמן על הא דאמר רב עור הוא וכו' ואתיא כההיא דאמר רב יוחנן וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מ"א בהל' כ"א ואלו שעורותיהן כבשריהן וכו' הרי הן כבשר לכל דבר בין לאיסור אכילה בין לטומאה ודקדק וכתב לאיסור אכילה אבל לא ללקות כמבואר שם לעיל דאין לוקין על עור נבלות וטריפות. ולענין שבת כבר ביאר במקומו בה"ש בפ"ח הל' ט' שמונה שרצים האמורים בתורה הן שיש להן עורות לענין שבת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:1:3:1)

פתר לה בבאין להזיק האי אוקימתא כהאי אוקימתא דרב יוסף היא בבבלי פ' כל כתבי דף קכ"א דאוקי להאי ברייתא חמשה נהרגין בשבת ברצו אחריו ודברי הכל ואפי' לרב יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה והרמב"ם שכתב בפ' אחד עשר בהל' ד' באלו חמשה מותר להורגן בשבת כשיראו ושאר כל המזיקין אם היה רצין אחריו מותר להרגן ועיין בהה"מ שנתן טעם למאי דפוסק הרמב"ם כרבי יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה ואפ"ה מתיר להרגן בהראותן בלבד משום פקוח נפש הוא. ולי נראה דטעמו משום הא דאמר לקמן התם לפשוט הבעיא בההיא דאמר רבי פגע בו כיוצא בו וכו' מהא דבעי מיניה מר' ינאי מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת ואמר להו צירעא אני הורג נחש ועקרב לכ"ש וזהו כר' ינאי דהכא ואע"ג דקאמר התם דילמא לפי תומו היינו למידחי דלא תפשוט מינה להאי בעיא דלעיל אבל לענין דינא לעולם אפי' לכתחלה מותר להרגן בהראותן בלבד כדמשמע לישנא דר' ינאי דהכא דמותר להרוג לכתחלה קאמר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:1:5:1)

**הדא אמרה שור שמרד הצדו בשבת חייב.** הרמב"ם לא ביאר זה להדיא אלא העתיק לשון המשנה בפ"י בהל' כ"ד הצד חיה ועוף שברשותו וכו' פטור ואפשר שסמך על דקדוק הלשון דמשמע דוקא שברשותו ומ"מ אם היה דעתו כהאי דהכא היה לו לבאר לענין חיוב ושמא דדעתו דלכתחלה הוא דאסור כדעת שהובא בהגהמ"י שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:2:2:1)

**הילמי צריכה אומן.** מהאי לישנא משמע דמלאכתה גופה היא שצריכה אומן וזהו כטעמיה דהרמב"ם שכתב בפ' כ"ב בהל' י' מפני שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל דאלו לטעמיה דרש"י שכתב שהוא כמעבד וכו' כדי שיתקיים לא שייכא לישנא דצריכה אומן אלא הוא כמלאכת אומן מיבעי ליה למימר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:3:5:1)

**זה שהוא לוחש וכו'.** כדפרישית דלהעלות גידי אזנים מיירי וכדגריס להדיא לעיל בפ' במה אשה בהלכה ה' החושש אזנו נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי. וזהו כהאי מ"ד דהכא ופירושו נתבאר בפנים. ולענין דינא נראה דלמאי דמסיק מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול. דלכאורה היה נראה לפרש דמשום הכי אסור בכלי אפי' בלא נתינת שמן. ומיהו מדחזינן דהאי פלוגתא בבבלי פ"ב דע"ז הוא וגריס שם בדף כח ע"ב אמר ר' חנינא מעלין אזנים בשבת תני רב שמואל בר יהודה ביד אבל לא בסם איכא דאמרי בסם אבל לא ביד והשתא נוכל לפרש להמסקנא דהכא ג"כ בענין זה ובלבד שלא יעשה בשבת וכו' כלומר דמותר בין ביד בין בכלי ובלבד שלא יתן שמן או סם דזהו עובדא דחול היא דהויא. ולפ"ז מתבאר לנו דברי הרמב"ם בדין זה שכתב בפ' כ"א בהל' ל"א שהותר להעלות אזנים בין ביד בין בכלי וזהו כמשמעות דלישנא קמא דהתם דלא אסרו אלא בסם ואע"ג דלא נתבאר בהדיא מהתם להתיר בכלי סמיך על המסקנא דהכא שלא אסרו לעשות כדרך שהוא עושה בחול. ומכיון שמדרך לעשות בחול בשמן או בסם כל היכא דמשני שפיר דמי ולא היה צריך לבאר בהדיא דבסם אסור דזה למד בפשיטות מדבריו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:4:5:1)

**כל שהוא מן השפה ולפנים וכו'.** הכי משמע מסקנת הש"ס דע"ז שם אע"ג דמדחי התם לפשיטותא לדיחוייא בעלמא קאמר וכ"פ הרמב"ם בפ"ל מהלכות שבת בהלכה ה' דכל שהוא מן השפה ולפנים מחללין את השבת דבכה"ג אזלינן לקולא כל היכא דלא איפשיטא. ושאר כל הסוגיא עד וחי בהם ומהיוצא ממנה נתבאר הכל בע"ז שם בהלכה ב' בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 14:4:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/14:4:5:2)

הדרן עלך פרק שמונה שרצים