## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 4

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:1:1:1)

**במה טומנין.** כבר זכרתי מדיני הטמנה לעיל בסוף פ' במה מדליקין וכפי דעת הגאונים ז"ל וזה ג"כ דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכפי אשר ביאר דבריו בפי' המשנה ובחבורו בפ"ד בהל' ב' וג' וזהו כפי גירסתם בבבלי שלהי פ' הנזכר דף ל"ד אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום גזירה שמא ירתיח א"ל אביי אי הכי בין השמשות נמי נגזור א"ל סתם קדירות בין השמשות רותחות הן אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה גזירה שמא יטמין ברמץ ואתי לאחתויי בגחלים ופי' גי' זו וטעמה הוא כפי אשר בארתי כאן בפנים והן הן דברי הרמב"ם וכתב הה"מ שם שזהו בעצמו גי' הגאונים הראשונים ז"ל ושכ"כ הרי"ף בתשובה בביאור כדברי הגאונים וכבר השיבו עליו כל האחרונים ז"ל שאין זה דבר מתקבל שמבעוד יום אסור ובין השמשות מותר וכו' עכ"ל והאחרונים שהזכיר הם הרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל שקיימו כפי גי' רש"י ז"ל ברבא קמייתא בדבר שאינו מוסיף משחשכה וברבא בתרייתא בדבר המוסיף מבע"י כפי הגי' בגמרא אשר לפנינו לדעת רש"י ז"ל. והנה סוגית הש"ס דהכא מסייעא בביאור נגלה לגי' הגאונים והרי"ף והרמב"ם ז"ל דהא בהדיא אמרו לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין והוא נוטלין וכו' ומחזירין והם מוסיפין רתיחה ומבואר הוא שאין לנו לפרש בשום פנים בענין אחר אלא דוקא כדברי הרי"ף והרמב"ם ולפי גי' שלהם וגי' הגאונים בש"ס דילן ועולין בקנה א' וכ"כ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות לסייע מהאי דהכא לגירסתם התם ולפירושם והביא דברי הרי"ף בתשובה שהשיב להשואל זה שנמצא בשאר ספרים אין טומנין בדבר שאינו מוסיף משחשכה גזרה שמא ירתיח אל תסמוך עליו שהוא שבוש גדול לפי שדבר שאינו מוסיף אינו מרתיח וא"כ איך נגזור עליו עכ"ד והב"י אף שראה כל אלה עם כל זה קבע בש"ע סי' רנ"ז כדברי האחרונים ולפי גי' רש"י ומה נאמר להר"ב שהפריז על המדה ביותר מדרכו שבכל המקומות לא ראה כ"א דברי הרמב"ם בפי' המשנה וכדרך פירושו ולא כדרך חבורו. ובסדר זרעים לפי דברי הר"ש אשר ראה וכאן כתב ורמב"ם פירש בסתם קדירות בין השמשות רותחות הן פי' שאין הדעת סובלתו מפני שבוש הנוסחאות וגירסאות מהופכות שמצא בגמרות שלפניו. והרבה יש להפליא עליו אם לא ראה יותר לא היה לו לכתוב בלשון הזה ואם ראה וכו' גירסת הגאונים ופי' הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והש"ס דהכא מסייעא להו משובשות הן מפני הקושיא הקלה אשר שמע או אשר מצא. ונניח זה כי אין זה דרך חבורי. ונדבר בדרך פלפול עם דברי הרשב"א ז"ל שכתב על גי' הגאונים הרי"ף והרמב"ם ופירושם וז"ל וזה קשה הרבה חדא דהאיך אפשר דמבעוד יום אסור להטמין בדבר המוסיף ובין השמשות מותר וכו' והנה קושיא זו מתורצת היא כבר מדברי הגאונים ופירושם בעצמם לפי שאם טומן מבעוד יום עדיין הקדירה ברתיחות היא ושמא יתרבה הרתיחות מחמת שהוא טומנה בדבר המוסיף וכשיראה זה בשבת נוטל הקדירה שלא יתקלקל התבשיל ואח"כ מחזירה שלא תצטנן ונמצא מוספת רתיחה בשבת וכדקאמר הכי בהדיא בגמרא אבל אם הניח הקדרה ע"ג האש כל היום כבר נחה מרתיחתה ונגמר הבישול לפיכך מותר להטמינה בין השמשות ואף בדבר שהוא מוסיף דליכא האי חששא שמא ירתיח. ומה שהקשה עוד דלפי פי' הרי"ף והרמב"ם דמפרשי סתם קדרות בין השמשות רותחות הן היינו שכבר נחו מרתיחתן והא אנן רותחות הן קאמרינן. זהו אחד מדקדוקי עניות. ועוד שהרי הרמב"ם לא פירש רותחות על החמימות בלבד אלא שדקדק וכתב כבר רתחו ונחו מבעבוען ורותחות מלשון שלא ירתיח בפ' איזהו נשך דף ס" כמו שהביא זה הרמב"ן שם לפרש לפי דעת הגאונים שמא ירתיח דהכא כעין האי דאמר התם ובמשורה שלא ירתיח. כלומר שלא יעלה הקצף על היין אשקומא בלע"ז וה"נ כך הוא שמחמת שמתיירא הוא כשרואה שעולה הקצף על התבשיל מחמת תוספת החום שמא יתקלקל נוטל הכיסוי לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה וכו' וא"כ רותחות דבין השמשות נמי הכי מיתפרשא שכבר כלה בעבוע ורתיחת הקצף שלהן. ומה שהקשה עוד הרשב"א דלפי גירסתם ופירושם של הגאונים הני למאי האי דא"ל אביי אי הכי בין השמשות נמי נגזור ומאין לו דבין השמשות מותר בדבר המוסיף שהוא מקשה הכי להדיא ואי משום הא דתנן ספק חשיכה טומנין וסתמא קתני ואפי' בדבר המוסיף הא ליתא דספק חשיכה לאו לדייק הא קודם לכן לא אלא רבותא קמ"ל דאפי' בין השמשות טומנין וכ"ש מבעוד יום ודומיא דמערבין ואם איתא דמתני' אפי' בדבר המוסיף א"כ טומן סמוך לחשיכה וכ"ש מבעוד יום. אלא ודאי מתני' בדבר שאינו מוסיף דוקא עכ"ל בזה. ואומר אני דהקושיא מעיקרא לאו קושיא היא דאביי לא דייק בתחלה מלישנא דמתני' כלל אלא אלישנא דרבא קאי דלפי גירסתם דקאמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום גזרה שמא ירתיח והוה קשיא ליה לאביי מנא ליה לרבא הא דאין טומנין מבעוד יום בדבר המוסיף אי ממתני' דקתני בספק חשכה הוא דטומנין וסתמא קתני ואפי' בדבר המוסיף וקא דייקת הא מבעוד יום לא דילמא להכי קתני ספק חשיכה לדייק לאידך גיסא הא משחשיכה לא וכדדייק הכא בהסוגיא אלא ודאי מדדייק רבא הכי הא מבעוד יום לא ע"כ דטעמיה משום דמתני' ודאי איירי בדבר המוסיף וא"כ לית לך לדייק הא משחשיכה לא ופשיטא לך דמשחשיכה אפי' בדבר שאין מוסיף אין טומנין וכדקאמר רבא וגריס אבתרה בפשיטות כן. והשתא מקשה ליה אביי ואי כדיוקא דילך קשיא לי דאי הכי מאי טעמא דהאי דינא דמבעוד יום גזרו שמא ירתיח ואמאי טומנין בין השמשות דנמי נגזור הכי ושני ליה סתם קדרות וכו'. כללא דמלתא דכד אתינן לדייק מפלפולא מסיבות מתהפך הוא דאיכא לדייק להאי גיסא ולהאי גיסא ואין לנו אלא כפי קבלת הראשונים הגאונים ז"ל ובאמת שיש להפליא כאן על הב"י יותר ממקום אחר שלפעמים קובע בש"ע נגד דעת אבות העולם והולך אחר עקבות האחרונים ז"ל והרי כמה פעמים מביא בעצמו בשם גדולי המפרשים שאין לזוז מדברי הגאונים ז"ל וק"ו כאן דמוכרח הוא בהדיא מהאי ש"ס כפי סברת הגאונים וכפי גירסתם ופירושם בש"ס דילן ועוד שהרשב"א בעצמו אחד מגדולי האחרונים לא הכריע שם בחידושיו אי כפי גירסת הגאונים או כגי' רש"י מלבד הרא"ש והר"ן שהם תפסו גי' רש"י לעיקר וכן הבעל המאור וכבר השיב עליו הרמב"ן והביא הקושיא הנזכרת בשם הרי"ף בתשובה על גי' רש"י וקושיא בלא פירוקא הוא דאיך נגזור שמא ירתיח בדבר שאינו מוסיף הבל ובודאי קשה הוא לפרש כפי' רש"י בזה שמא ירתיחנה תחלה ונמצא מבשל בשבת דהרי אמרו הכא בפ' דלעיל בהלכה א' וכן בבבלי פ' הנזקין דלא נחשדו ישראל על שבתות וכן טען הרמב"ן ז"ל שם ודי במה שאמר ובמה שבארנו לחזק דברי הגאונים ואבות העולם ז"ל. ובמה דמדייק הש"ס הכא בהסוגיא ממתני' דספק חשכה הא אם חשכה אסור ע"כ לית לה פתרא אחרינא כ"א כמבואר בפנים דהא עלה קאמר הני טעמי תמן אמרין וכו' והא שייכא גם בדבר שאינו מוסיף והרי לדינא אזלא האי סוגיא כסוגית הבבלי לפי גי' הגאונים ז"ל אלא דהתם קאמר רבא טעמא אחרינא במה שאמרו אין טומנין בשבת אפי' בדבר שאינו מוסיף ואין להאריך יותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:1:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:1:1:2)

**לא בתבן.** כתב הרב בזמן שהן לחין אכלהו קאי אתבן וזגין ונו' וכתב לזה כמו שראה לדברי הרמב"ם בפי' המשנה כדרך הר"ב בכל מקום אבל בחבורו חזר בו הרמב"ם וכתב בריש פ"ד או זוגין ומוכין ועשבים בזמן ששלשתן לחין וכו' ולא הזכיר לתבן כלל והשמיטו מדינא דמתני' וטעמו שאחר שראה בבירור מהסוגיא דהכא אם שאינו מבואר מהש"ס דילן מכאן הוא מבואר דתבן אינו אלא כמועיל לקיים החמימות אם הטמין ונתן על דבר שהוא מוסיף הבל והתבן מכאן ומכאן כהאי דדרש ר' אחא בר' חנינא וכו'. וכן קאמר סתמא דהש"ס לקמן ההן תבן בעל פקדון הוא וכו' וכדפרישית. וכן מוכח עוד מהא דמותיב ר' חגיי לקמן על הא דר' יוסי ודלעיל מיניה דכל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו מהאי דתני המשכיר בית לחבירו וכו' ומסיק הש"ס הוי יאות קשי ר' חגיי אלמא דתבן כשהוא לבדו לאו מדברים האסורין לטמון בהם ואינו אלא כבעל פקדון. ולפיכך לא מנה הרמב"ם לתבן דבמתני' לא תני ליה אלא דווקא אם הוא נתון סביבות הקדירה והיא נתונה על דבר המוסיף הבל דבכה"ג הוא דמהני התבן שאעפ"י שהקדרה אינה טמונה כולה באותו דבר כמוסיף הבל כשהתבן נתון מכאן ומכאן הוי כטומן להקדירה בדבר המוסיף הבל ואלו שדקדקו אחר הש"ע לא ירדו לסוף דעת הרמב"ם. ובש"ס דילן איננו מבואר מדין דתבן בבירור גמור ומה דגרסינן בדף מט על הבעיא לחין מחמת עצמן ת"ש לא בתבן וכו' לא מוכח כלל דתבן בכלל דבזמן שהן לחים מפרש ליה אלא דאגב גררה דלישנא דמתני' נקט ליה ועיקר הדיוק ממוכין קאמר התם לפי הס"ד דהיכי משכחת לה מחמת עצמן ולמיפשט על אינך דקתני בהדי מוכין אבל לא על התבן תדע דתבן הלח מחמת עצמו כזבל הוא וכדמשמע מהסוגיא דהכא דאף על דברים שאינן מוסיפין הבל קאמר בפשיטות בכשרבה רקביבותן אסור לטמון בהן ומשום דהוי כזבל וכן בתבן הלח מחמת עצמו רבה רקביבותו וכזבל הוא וכבר תני לזבל דמדברים המוסיפין הבל הוא וכל זה פשוט וברור והחוש מעיד על כך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:1:5:1)

**ההן תבן בעל פקדון הוא וכו'.** עיין בדבור דלעיל מה שנתבאר בזה בסייעתא דשמיא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:1:6:1)

**אית תניי תני טומנין בסלעים וכו'.** התוס' בריש פ' לא יחפור מביאין לזה. ובחיבורי שם בארתי בענין מה שדקדקו התוס' ותירצתי לקושית הרמב"ן ז"ל שם. והרוצה לעמוד על זה יעיין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:2:2:1)

**הדא דתימר בנתונין אצל בעל הבית וכו'.** וכן אמר ר' יונתן גופיה בבבלי שם להמסקנא דבין של בעה"ב ובין של אומן וכדפרישית במתני' וכן בענין גיזי צמר בדין ההטמנה ובדין הטלטול וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:2:4:1)

ושמואל אמר כופין עליה כלי וזהו כרב חסדא בבבלי בפ' דלעיל דף מ"ב והמסקנא כוותיה ודלא כר' יצחק דהתם דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ומותיב עליה התם ומשני בדוחק. וכן מההיא דפורסין מחצלת ע"ג כוורת דבורים בשבת וכו' דמייתי לה הכא לקמיה ושני התם אליבא דר' יצחק הכא במאי עסקינן דאיכא דבש וכו' וא"כ לרב חסדא דהתם ולשמואל דהכא לא צריכין להאי אוקמתא אלא דלעולם מותר וכדאוקי הכא להאי דנחיל של דבורים דאתייא נמי כשמואל וכדפרישית והיינו דוקא בזמן שיכול ליטול הכלי מעל הביצה כדפירש ר' מנא שלא יהא נוגע בגופה של ביצה וכן במחצלת על הדבורים כשהוא מלמעלן נוטלו בכל עת שירצה וכדכתב הרמב"ם בפרק כ"ה בכל הדינים שכיוצא באלו שצריך שכל זמן שיחפוץ ליטול הכלי שיכול ליטלו וכן בההיא דמחצלות ע"ג אבנים וע"ג כוורת דבורים בהל' כ"ה כתב שהרי נוטלה בכל עת שירצה ומינה דנמי גבי דין כלי ע"ג הביצה שהזכיר שם בהל' כ"ג צריך שיהיו באופן שיכול ליטול הכלי מע"ג ביצה ושלא יגע בה וכדסיים שם על דין שאסור לבעל כלי מהיכנו לפיכך אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופה הוא הכלי עליה וכן כופה הכלי על כל דבר שאסור לטלטלו שהרי לא בטלו שאם יחפוץ יטלנו. והראב"ד כתב ע"ז בירושלמי ובלבד שלא יגע בביצה. ור"ל למה לא הזכיר זה בפירוש ולפי מה שמובן מדברי הרמב"ם לא היה צריך להזכירו בפירוש דהרי זה נשמע ממילא מדבריו שם שהרי אם יגע בביצה לא יכול ליטול את הכלי וזה פשוט ומבואר ואי קשיא דאמאי אסור אף כשנוגע הכלי בביצה הא טלטול מן הצד הוא ולאו שמיה טלטול כדאיפסק הלכתא בפ' כל הכלים דף קכ"ג כר"א בן תדאי דס"ל הכי. האי קושיא כבר איפרקא בדברי הרי"ף בפ' כירה על הא דאיפסק הלכתא בדף מ"ג כר' יהודה בן לקיש במת וש"מ מהתם דטלטול מן הצד שמיה טלטול והקשה הוא ז"ל מהאי הלכתא כר"א בן תדאי דפ' כל הכלים ופריק לה דכי אמרינן טלטול מן הצד שמיה טלטול הני מילי כגון אבנים וכיוצא בהן דאינו לצורך השבת דומיא דמת וכו' אבל פגה שטמנה בתבן וכיוצא בהן דאוכלין הן וצריך לאכלן בשבת טלטול מן הצד בכל כי האי מילתא לא שמיה טלטול עכ"ד. וזהו ג"כ דעת הרמב"ם כמ"ש שם בהל' י"ד וט"ו בדין פגה וכיוצא בה וכמו שביארתי לעיל דכללא דמילתא לדעת הרי"ף והרמב"ם לא אמרינן דמותר לטלטל דבר האסור ע"ג דבר המותר אא"כ צריך לו לדבר המותר. וכגון פגה וכיוצא בה שצריך לו עכשיו ואע"פ שמיטלטל ע"ג התבן או איזה דבר אסור. אבל אם אין צריך לדבר המותר או שא"א ליטול דבר המותר אא"כ נוטל מתחלה לדבר האסור פשוט הוא דאסור וא"כ כאן בביצה ודאי צריך שלא יגע הכלי בביצה דאי לאו הכי אין יכול לטלטל הכלי שהרי ע"כ הביצה מיטלטלת היא ע"י כך דלא אמרינן טלטול מן הצד לאו שמיה טלטול אלא גבי אוכלין שצריך לאכלן בשבת ובכלי שצריך לו צריך שלא יגע ור"ל שלא יטלטל דבר האיסור ע"י כך אלא כל זמן שרוצה ליטול את הכלי יטלנו ובלא טילטול דבר האיסור עמו זהו דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ויש עוד חלוקי דינים המסתעפים מזה ויתבארו במקום אחר בע"ה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:2:8:1)

**רב אמר חריות שגידען לשכיבה וכו'.** האי מילתא מיתני בבבלי פרקין דף נ' ובענין אחר דתני רבה בר בר חנה קמיה דרב חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן לישיבה וכו' ופסק הלכתא כרשב"ג דבמחשבה בלחוד מע"ש סגי וא"צ לקשר. ובהאי עובדא דרבי דלקמן דקאמר בחרו לכם חלקי אבנים וכו' גריס לה נמי בבבלי פ' כל הכלים בדף קכ"ה קצת בענין אחר דר' חנינא אמר לא הצריכן רב למעשה ור' יוחנן אמר הצריכן למעשה ומאי אמר להו ר' אמי אמר צאו ולמדום אמר להו ור' אסי אמר צאו ושפשפו אמר להו ודברי ר' יוחנן דהתם נוטין קצת לדברי ר' יוחנן דהכא אלא דהכא עד שיהא עליהן תואר כלי קאמר ולמאי דאמר התם בסידורן מע"ש בלבד סגי ומיהת גבי אבנים לא סגי במחשבה בלחוד ועד שיעשה ג"כ מעשה וטעמא מפני שמוקצות לבנין הם ולא דמו לחריות שגדרום לעצים דאי לאו דחשיב עלייהו בתחלה לעצים לאו מוקצות לישיבה הן הלכך בנמלך עליהן לישיבה בלחוד סגי וכ"פ הרמב"ם בפ' כ"ה בהל' כ"א לחלק בין נדבך של אבנים דדוקא אם למדום מותר לישב עליהן למחר ובין חריות של דקל בנמלך לישיבה או שישב עליהן מבעוד יום סגי וזה פשוט. והא דפסק בנדבך של אבנים כר' אמי ולא כרב אסי דעד שישפשפם משום דמילתיה דרב אסי אזלא כחברייא דהכא ומוקי להו הש"ס כיחידאה דאין להם זוג ודבר זה בלבד הוציא הרמב"ם מסוגיא דהכא בענין זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:3:2:1)

**אפילו מכירה שהבלה ממועט וכו'.** וכ"פ הרמב"ם בפ"ג בהל' י"א בכל זה ומלבד מטמינה לטמינה לא הזכיר ונראה משום דבעיא דלא איפשיטא היא ומכיון דספיקא במידי דרבנן היא בכל כי האי גוונא לקולא הוא ולא אמר בה בפירוש לא איסור ולא היתר שלא יזלזלו באיסור שבת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:3:5:1)

**כאן לשעה כאן לשהות.** הכא מדחי לה דנוכל לאוקמי ככ"ע אבל בבבלי מסקינן דמותר להטמין את הצונן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:3:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 4:3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/4:3:5:2)

הדרן עלך פרק במה טומנין