## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 6

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:1:1)

**במה אשה יוצאה.** לא ברצועה שבראשה. כלומר אפי' קשורה בראשה וכ"כ הרמב"ם בפי"ט בהל' ו' או ברצועות הקשורות לה על ראשה שמא תחלוץ אותם בשעת טבילה וכו' ורש"י כתב ורצועה שבראשה שמקלעת בהן שערה והקשו עליו דאי הכי חיישינן דילמא שריא להו הא כי היכי דיש איסור בעשיית קליעה ה"נ יש איסור בסתירת קליעה וכ"כ התוס' ויש ליישב לדעת רש"י שלא היתה כוונתו לפרש שקלעה בהן שערה אלא שהרצועה קשורה בראשה כדי לקלע בהן שערה וזהו שכתב שמקלעת בהן שערה ולא שקלעה. אבל אם קלעה בהן פשיטא דליכא למיחש שמא תסתיר הקליעה בשבת ואי יתרמי לה טבילת מצוה בשבת על כרחה צריכה שתסתור הקליעה קודם השבת מפני החציצה. אלא דהכא מיירי שכבר סתרה הקליעה ונשארה הרצועה קשורה בראשה ולא תצא דצריכה היא שתתיר וחיישינן דלמא אתי לאתויי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:1:2)

**לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין.** כתב הרמב"ם שם ולא בציץ שמונחת בין עיניה ולא בלחיים של זהב שיורדין מן הציץ על לחייה בזמן שאינן תפורין זה בזה והשיג עליו הראב"ד וכתב כדרכו אעפ"י שהן תפורין זה בזה אם אינו תפורין לשבכה לא תצא לא בטוטפת ולא בסנבוטין ועיין בהה"מ שם. ויש לתמוה דהא בהדיא כתב הרמב"ם שם לקמן בהל' י' ויוצאה בציץ ובלחיים של זהב בזמן שהן תפורין בשבכה שעל ראשה כדי שלא יפלו. וא"כ הטוטפת לעולם בעינן שתהא תפורה בשבכה גם לדעתו ז"ל אלא דכאן כתב אם אינן תפורין זה בזה והיינו הלחיים בציץ אינה יוצאה בהן וכן לא תצא בהציץ לבדו. שהרי אינה תפורה בשבכה דלכך דקדק וכתב שמונחת בין עיניה ור"ל שמונחת ואינה תפורה בשבכה ושיעור דברי' כך הם לא תצא בציץ אם היא מונחת ואינה תפורה בשבכה וכן לא תצא בלחיים שיורדין מן הציץ אם הלחיים אינן תפורין בציץ אעפ"י שהציץ עצמו תפור בשבכה. ולקמן בהיתרא כתב שאם הן תפורין בשבכה ור"ל הציץ וכן הלחיים אם הן תפורין בשבכה יוצאת היא דבכה"ג לא בעינן תפורין הלחיים בהציץ שהרי לא יפלו וזה פשוט לדעתו ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:2:1)

**חותל של תמרים קורע ומתיר וכו'.** כהאי ברייתא מייתי לה נמי בבבלי פ' חבית דף קמ"ו ומוקי לה כהלכתא כרבנן דר' נחמיה וכ"פ הרמב"ם בפ"י בהל' ג' והתרת שערה דהכא דמיא לקורע בחותל או מפקיע דהתם ולפינך הדר ביה ר' מנא ממה דהוה אמר בקדמייתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:2:2)

**הא של שיער ד"ה אינן חוצצין.** והכי מסיק לה נמי בבבלי דף נ"ז מודים חכמים לר' יהודה בחוטי שיער וכ"כ הרמב"ם ג"כ כאן בפי"ט בהל' ט' יוצאת אשה בחוטי שיער הקשורים לה על ראשה מפני שהמים באין בהן ואינם חוצצין וכו' וסתם חוטי שיער אינן פחותין משתים ומשתים ולמעלה אפי' קשורין זה בזה אינן חוצצין ועיין בדבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:2:3)

**היתה נימא אחת חוצצת שתים ספק וכו'.** זהו כרבה בר הונא בבבלי פ' תינוקת דף ס"ז אבל לר' יוחנן פליג התם ואמר אנו אין לנו אלא אחת ופסקו כל הפוסקים בר' יוחנן והרשב"א בחידושיו כתב כאן על הא דשמואל מודים חכמים לר' יהודה וקשיא לי דהא אמרינן בפ' בתרא דנדה נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינן חוצצין שתים איני יודע וי"ל דה"נ בחוטין המשולשין וכן מצאתי בירושלמי שמואל אמר לית כאן של שיער וכו' עכ"ל ודבריו הם דלא כר' יוחנן דהלכתא כוותיה אפי' לגביה דרב ומכ"ש לגבי רבה בר רב הונא תלמידו אלא דכאן מיירי שאינן פחותין משתים כמ"ש בדבור דלעיל. והא דקאמר הכא קושרת שערה בזנב הסוס וכו' וכדפרישית בפנים פשוט הוא דכל שער קשורה בשער אינן חוצצין ובלבד שלא יהא פחות משתים ומסתמא בהכי מיירי שהן יותר משתים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:4:1)

**מהו מיפק באילין תכיא וכו'.** וה"נ פשיט ליה בבבלי ריש פרקין אריג קאמרת כל שהוא אריג לא גזרו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:4:2)

**רב הונא הורי לאיתתיה דריש גלותא מיתן ליבדא דדהבא.** וכו'. זהו כלילא המוזכר בבבלי פרקין דף נ"ט וכדמסיק רב אשי דארוקתא והוא דבר מצוייר בזהב כ"ע ל"פ דשרי כי פליגי באניסכא וקסבר שמואל דשרי דמאן דרכה למיפק בכלילא אשה תשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא ופסק הרי"ף ז"ל כרב אשי וכשמואל משום דקאמר רב שמואל לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמיה דרב כלילא שרי וכפי' הרמב"ם שם בהל' י' ואע"ג דלכאורה משמע דסברת שמואל כר"א דלעיל מיניה שם הוא דמתיר בעיר של זהב דמאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה ואשה חשובה לא משלפא ומחויא והרי"ף פוסק כחכמים וכסתמא דמתני' לא בעיר של זהב וכ"כ הרמב"ם שם לעיל בהל' ו' ולא בעטרה של זהב שמונחת בראשה והתוס' שם ד"ה מאן דרכה וכו' רצו לתרץ זה באגב שכתבו דאפי' לרבנן דאסרי בעיר של זהב לאשה חשובה מודו בשאר תכשיטין אליבא דשמואל דשרי כלילא ואפי' לרבנן. וכ"כ הרשב"א ונתן טעם לזה משום דעיר של זהב חשוב יותר מכלילא ואפי' באשה חשובה איכא למיגזר דילמא שלפא ומחויא וע"ש. ולדעת הרמב"ם נראה לומר דא"צ לכל הני דוחקים דכללא דמילתא הכי הוא דהויא כל דבר שאינו קשור אף דליכא למיחש דשלפא ומחויא מ"מ איכא למיחש דלמא נפלה ואתיא לאתויי וכן להיפך אפי' אם הוא קשור כל היכא דאיכא למיחש דלמא שלפא ומחויא כגון בסתם אשה חיישינן דוק ותשכח דכך הוא דעת הרמב"ם והכי מוכחא בהש"ס והלכך בעטרה של זהב שמונחת בראשה שכתב בהל' ו' סתם לאיסור ומשום דאפי' באשה תשובה חיישינן כמו שסיים שם כל אלו אסורין לצאת בהן בשבת שמא יפולו ותביאן בידה וכל דבריו שבכאן ובהל' דלעיל ובהל' דלקמן במונחת על ראשה מדבר מלבד חוטי צמר וחוטי פשתן ורצועות שבראשה בכל אלו אעפ"י שהן קשורין לא תצא ומטעמא אחרינא דילמא איתרמי להטבילה וכו' אבל שאר הדברים ביאר למעלה בהל' ה' וכל היוצא בדבר שהוא מתכשיטיו והיה רפוי וכו' וכן אשה שיצאה בתכשיטין שדרכן לשלוף אותן ולהראותן הרי אלו פטורין ור"ל אבל אסורין לכתחלה לצאת. וכל דבר שהוא תכשיט ואינו נופל ואין דרכה להראותו ה"ז מותר לצאת בו. וכן במה שכתב בהל' ז' כולם יש בהן חשש שמא יפולו או שמא תחלוף ותראה לחברותיה והלכך אפי' הן קשורין לא תצא דחדא חששא מיהא איכא. ואח"כ מהל' ט' ולהלן שמדבר בדברים הקשורין וביאר במקום דאיכא למיחש שמא תחלוץ דאסור ובמקום דליכא למיחש דמותר שכתב שם יוצאה אשה בחוטי שער הקשורים וכו'. יוצאה אשה בחוטין שבצוארה וכו' ואם היו צבועין אסורין שמא תראה אותן לחברותיה ויוצאה אשה בכליל של זהב בראשה. והיינו בקשורה בראשה דבכה"ג הוא מדבר כאן. ולא כתב במונחת בראשה כמ"ש לעיל בעטרה של זהב ואין החשש בכה"ג אלא שמא תראה והלכך כלילא שאין יוצאה בו אלא אשה חשיבה שאין דרכה לחלוץ ולהראות מותר. ואין ה"נ אם הכליל אינו קשור ואיכא למיחש שמא יפול וכו' אסורה לצאת בו דבכה"ג לא היה צריך לפרש לזה כאן דכבר ביאר לעיל ועוד דסתם כלילא כך הוא שקשורה על פדחתה מאזן לאזן כדפירש"י ז"ל. אבל עיר של זהב היא כמו העטרה ומונחת על ראשה היא ואין דרך לקשרה. ולפ"ז סברא דשמואל כסברא דר"א אלא דלדינא מודה שמואל לרבנן בעיר של זהב דלא תצא לכתחלה ומטעמא אחרינא דלמא נפלה ואתיא לאתויי ויש לכוין לדעת הרי"ף ז"ל נמי הכי ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:4:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:4:3)

**כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות.** והכי מסיק לה רבא בבבלי סוף פרקין על המתני' בני מלכין בזוגין באריג בכסותו ודברי הכל וכ"כ הרמב"ם שם בהל' י"ח יוצאין בזוגין הארוגין בבגדים. ולענין שבת אין חילוק בין יש להן עינבל או לא ומשום השמעת קול ליכא לפי המסקנא דלא אסרו אלא בכלי שיר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:6:1)

**תכשיטין למה הן אסורין אמר ר' בא ע"י שהנשים שחצניות וכו'.** ומשמע אבל באיש לא חששו שאין דרכו להראות וכ"כ הרמב"ם שם בהל' ד' בטבעת שיש עליה חותם שהוא תכשיט לאיש מותר לצאת בו וכן דעת ר"ת הביאו אותו המפרשים ז"ל. ומכאן הוא נלמד. וכ"כ הרשב"א וסיים ואע"ג דאמרו התם בירושלמי במקום אחר והוא מה שמבואר לקמן בסוף ההלכה. והאיש ע"י שאינו שחוץ מותר נשמעינה מן הדא מעשה בר"ג וכו' איכא למימר דפליגא אההיא דר' אבא ובשל רבנן הלך אחר המיקל ועוד דפשיטא דמתני' ושמעתתא דגמ' הכין דייקי הלכך באיש מותר עכ"ל. ועיין בהרא"ש מה שנדחק בזה לפרש להא דלקמן בההיא דר"ג וא"צ והעיקר כהרשב"א. ועוד נראה דבלאו הכי אין ללמוד מהא דלקמן דהתם המפתח של זהב בידו היה ולכ"ע איכא למיחש שמא ישכח ויצא מן החצר לר"ה. ואע"ג דקאמר וגערו בו חביריו משום תכשיט לאו דהכי קאמרי ליה אלא דהסוגיא דלקמן ס"ד דטעמא משום הכי הוא ופשיט לה דא' האיש ואחד האשה אבל לקושטא דמילתא לאו משום תכשיט גערו בו ואפ"ת דהן אמרו לו משום תכשיט הכי קאמרי ליה דאף דהוא תכשיט ובאיש ליכא למיגזר מ"מ בכה"ג שהוא בידך ודאי איכא למיגזר וא"כ מיפרך האי פשיטותא דלקמן מההיא דר"ג וקמה מילתא כהאי דר' בא דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:7:1)

**תני מטלטלין את השופר וכו'.** מייתי לה הכא משום דאיירי בתכשיטין ובענין איסור לשלחן ובהאי ברייתא קתני נמי מראה אחד מתכשיטין ואם אסור לשלחן משום דאינן ראויין לתשמישן היום מפני מה מטלטלין אותן כדבעי לקמיה ומה הדא דתני וכו' ומוקי לה בשיש עליהן תואר כלי. ומיהו האי אוקמתא לאו אליבא דהלכתא היא דלא איצטריך אלא למאן דאסר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפי' לצורך גופו או לצורך מקומו וכעין דאוקי לה בבבלי סוף פ' במה מדליקין להני ברייתות דתני חדא אין מטלטלין את השופר ולא את החצוצרות וכו' הא ר' יהודא הא ר"ש הא ר' נחמיה והאי תוספתא בשבת היא דאיירי ולא קיי"ל כר' יהודה במוקצה דשבת אלא כר"ש ואפי' דבר שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו ולצורך מקומו כדמסיק רבא בפ' כל הכלים דף קכ"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:8:1)

**אין רואין במראה בשבת וכו'.** בבבלי פ' שואל דף קמ"ט מסיק דדוקא במראה של מתכות משום גזרה שמא ישיר בה נימין המדולדלין ואפי' בקבועה בכותל אסור אבל במראה שאינה של מתכת מותר אפי' אינה קבועה בכותל ולא גזרינן שמא יביא תער או מספרים להסיר הנימין דאדהכי והכי מידכר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:1:11:1)

**והאיש על ידי שאינו שחוץ מותר נשמעינה וכו'.** עיין לעיל ד"ה תכשיטין למה הן אסורין מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:3:1)

**אין מגרדין מנעלים וסנדלים אבל סכין ומדיחין אותן.** על כרחך האי ברייתא מיירי בישנים דאין מגרדין אותן לכ"ע דהוי ממחק דהא קתני אבל סכין ולקמן מייתי ברייתא אין סכין מנעלים וסנדלים ולא קאמר הש"ס אית תניי תני וכו' כדרכו בכל מקום. וש"מ דלא פליגי דהאי ברייתא בתרייתא בחדשים מיירי וכדקתני בהדיא סך שמן ומתעגל ע"ג קטובליא חדשה וא"כ כולה בחדשים מיתוקמ' ומשום דבחדשים מיחזי כעיבוד והלכך אין סכין לא בידים ולא יסוך את רגלו והוא בתוך המנעל וכו' אבל בישנים לא מיחזי כעיבוד שאין מקפיד עליהן ובמגרדין איפכא הוא דבישנים ממחק הוא את העור אבל בעודן חדשים ואין מלוכלכין בטיט פליגי בה כדקאמר הראשונים היו אומרים מגרדין וזה בחדשים הוא דאיירי דלא פליגי הראשונים אסתמא דהך ברייתא אין מגרדין ומסיק לה כהשניים דאין מגרדין אפי' בחדשים כדהורה ר' והשתא אזלא כולה מלתא דהכא עם המסקנא בהאי סוגיא דהבבלי פ' אין תולין דף קמ"א דקאמר ר' אבהו בשם ר' ינאי מגרדין מנעל חדש אבל לא ישן וכו' בגב סכין וזהו כדאמר הכא דאף למ"ד מגרדין ובלבד לאחורי הסכין. ובתר הכי קאמר התם א"ל ההוא סבא סמי דידך מקמי הא דתני ר' חייא אין מגרדין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן ולא יסוך את רגלו וכו' והאי דסיכה בחדשים הוא דמיתפרשא נמי התם כדמוכרח מהאי דהכא וכדאמרן. ולפ"ז מבוארין הן לפניך דברי הרמב"ם שכתב בפ' כ"ב בהל' יח ואין מגרדין לא מנעלים ולא סנדלין חדשים אבל סכין ומקנחין את הישנים. כך הוא הנוסחא האמיתית בנוסחא מדפוס הישן משנת ש"י וי"א אשר בידי ותיבת אותם בהסיפא בדפוסים חדשים ט"ס הוא. ועיין בהה"מ שרצה לפרש דבריו שברישא דדוקא חדשים קאמר ולפיכך כתב שהם דברים מתמיהין שהרי שם בפ' תולין וכו' ולא יסוך וכו' ואם אין לרבינו נוסחא אחרת בדברים אלו איני יודע להלום דבריו ובהשגות וכו'. ואין כאן שום דוחק וקושיא בדבריו אף לפי הנוסחא שלפנינו וכמוזכר דחדשים דנקט לרבותא הוא ואצ"ל בישנים דליכא מאן דפליג דזה הוי כממחק וכבר ביאר דיני דממחק והדומין לכך בפרקים דלעיל. ובענין שהתיר בסיכה להישנים ועל זה הוא שאמר הראב"ד גם בזה טעה ור"ל דמאין לו לפרש הא דקתני לא יסוך רגלו וכו' דדוקא בחדשים הוא דקתני הא סתמא לא יסוך הוא דקאמר. וכבר מבואר הוא דפירושו מוכרח מהאי דהכא דאין בישנים משום עבוד וע"כ לאוקמי לההיא דקתני אין סכין בחדשים הוא דקתני ולהאי דקתני. אבל סכין ומדיחין אותן בישנים הוא דקאמר ואין כאן פקפוק כלל בהאי דינא דדברי ברייתא דהבבלי מתפרשין ג"כ כהאי דמוכח בהדיא מהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:4:1)

**אין לובשין מנעלים וסנדלים חדשים וכו'.** ובבבלי שם גריס באיזה מנעל אמרו במנעל של אשה שהיא מקפדת שתהא מכוונת לעדת רגליה ומסיק שאפי' אם יצאת בו אפי' שעה אחת מבעוד יום מותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:5:1)

**סנדל שנפסקו אזניו וכו'.** ברייתא זו הובאה בבבלי פ' ואלו קשרים דף קי"ב. וגריס נמי התם לעיל בהך עובדא דר' ירמיה וכו' ובהך דאביי וכו' כעין דמשמע מהכא דיש לחלק בין היכא דמינטר או לא וכדפרישית בפנים. וכבר זכרתי ביבמות שם דלפי הסוגיא והגי' דהתם הנכון בזה וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:9:1)

**מפני החשד וכו'.** רש"י ז"ל הביא לזה במתני' וכתב ולשון רבותי דילמא מחייכי עליה ושקיל ושליף וממטי ליה בידיה. ונראה דנ"מ לדינא איכא בהני תרי טעמי דלטעמא דמפני החשד א"כ מסתברא דבזמן שיש ברגלו מכה שנותן על זה שאין בו מכה דאי על אותה שיש בו מכה אכתי אתו למחשדיה כדקאמר הכא דמאן מצער ליה דלא יתן על חורתי' להסנדל השני ואלו ללשון של רבותיו של רש"י דילמא מחייכי עליה א"כ ע"כ צ"ל דלמ"ד שנותן על זה שיש בו מכה לא אתו למיחייך עליה שהרי ניכר ונראה שהוא צולע על רגלו שהסנדל עליו וכדפירש"י בגמרא ללשון זה להאי מ"ד והוסיף עוד דא"נ מחכו עליה דלא חזו למכה לא שליף לה דמצטער ביתדות הדרכים מחמת המכה ועל זה קשה דנהי דכך הוא הא מ"מ מי לא מודה האי מ"ד דאכתי משום חשדא איכא וכדאמרינן בעלמא בכה"ג דאיכא תרי טעמי ולמ"ד משום הא הא אכתי איכא משום הא. וה"נ בכעין זה דאף דלא הוזכר בהדיא התם בגמרא להני טעמי ואיכא לפרש או משום חשדא או משום דילמא מחייכי מ"מ הא קשיא להאי מ"ד דנותן ברגלו שיש בו מכה הא אתו למיחשדיה ואף דרש"י רצה לתקן להאי מ"ד ופי' שמכירין בו לפי מעשיו שפרסותיו קשות ואינו מצטער ביתדות דרכים ולא נועלו אלא משום מכה אין זה מספיק דאכתי לעולם איכא חשדא שיאמרו מה לזה שהלך מביתו בסנדל א' ומאן מצער ליה שאינו נותן גם את השני על רגלו השנייה. ומש"ה נראה דהואיל ומפשיטותא דהאי טעמא מוכרח הוא כהאי מ"ד דנותן על רגלו שאין בו מכה. וכדמוכח הכא להדיא והשתא אף דמשמע נמי מהכא דלר' יוחנן דס"ל על אותה שיש בה מכה הוא נותן וכדמוכח מהאי עובדא דשמעון בר בא והיינו נמי כדגריס התם בהאי עובדא גופה דרב שמן בר אבא וכו' דאמר עשיתו מכה ובעי למיפשט התם דס"ל כרב הונא דנותן באותה שיש בה מכה. וא"כ לא ס"ל לר' יוחנן להאי טעמא כעיקר דמשום חשדא וקשיא על זה כדאמרן. ואפשר לומר נמי דמש"ה פסק הרי"ף בזה דהאי מ"ד ברגלו שאין בה מכה ומסיים כחייא בר רב וכר' יוחנן. דאמר עשיתו של שמאל מכה. ואף דמלישנא דהש"ס משמע דלדחייה בעלמא קאמרי הכא ודילמא כחייא בר רב ס"ל וה"ק עשית של שמאל מכה ומש"ה טען עליו בעל המאור בזה והרמב"ן כתב מצא בעל המאור ז"ל מקום לחלוק וכו' ולא ביאר בזה ע"ש. ומכאן מוכח דלדחייה בעלמא איתמר הא דהתם דהא קאמר בהדיא דהשיב לו ר' יוחנן אין בבלייא דקמתיה עלה אלא דנראה דמשום דקשיא לסברא דר' יוחנן אי כרב הונא ס"ל וכדאמרן דאכתי לעולם איכא חשדא סמיך הרי"ף על הא דקאמר ודילמא וכו' כדי שלא לסתור דברי ר' יוחנן וכעין דאמרינן התם בפרק כירה דף מ"ו. ולדעת הרמב"ם שדעתו ג"כ כדעת הרי"ף כמ"ש בפ' יט בהל' ט"ו לדעתו פשוט הוא דסומך בכל המקומות. אדנשמע מסוגיא דהכא במקום דליכא הכרעה דמילתא מסוגיא דהתם. ומשום דמסתברא מילתיה דשמואל דהכא וכטעמיה וזהו כחייא בר רב. ועוד דדברי ר' יוחנן אזלא כהאי דמשמע נמי מהתם והכא קאמר בהדיא דלא ס"ל כהאי ברייתא דמסכת דרך ארץ כשהוא נועל של ימין וכו'. ומכיון דמסתמא דברייתא משמע דהימין עיקר סמכו הם ז"ל על האי ודלמא כחייא בר רב וכו' אף דבענין זה לא משמע הכי מדהכא משום כדי לקיים דברי ר' יוחנן להלכה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:11:1)

יוצאין בתפלין ע"ש עם חשכה וכו' עיין לקמן בד"ה תני לא יצא החייט במחטו וכו' ובמקום אשר מצוין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:2:16:1)

**ואיזהו שיר של פגעים וכו'.** וה"נ קאמר בבבלי פ"ב דשבועות דף ט"ו וכדמסיק נמי התם להגן שאני:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:3:2:1)

תני לא יצא החייט במחטו וכו' עיין לעיל בפ"ק בה"ג ד"ה לא יצא החייט במחטו שבארתי לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שפירשו להא דקאמר עולא הכא בבבלי וחילופיהן באיש דאמחט וטבעת קאי וחלוקין הן על פי' רש"י וסייעתא לפירושם מהאי דהכא ותירצתי הקושיא שהקשו למה לי טעמא בתפלין משום שחייב אדם למשמש וכדמוכח מההיא דלעיל דקאמר הכא יוצאין בתפלין ע"ש וכו' והכרחתי שם דגם דעת הרי"ף לפסוק כרבא דלא גזרינן גזירה לגזירה. ולא כמי שרצה לומר דדעת הרי"ף לפסוק כאביי וע"ש ותמצא מבואר הכל. וכמה שתמה הרא"ש כאן על פי' הרי"ף היאך יתחייב האיש חטאת במחט שאינה נקובה הוצאה כלאחר יד הוא ע"ש. ולמה שמבואר לעיל מהא דמוכרח לדעת הרמב"ם דלא יצא החייט דמתני' לאו דוקא חייט אלא אורחא דמילתא קאמר וה"ה לכל אדם. וא"כ מפרשינן להמתני' דבנקיט ליה בידיה מיירי והלכך אסור לצאת ע"ש עם חשיכה כשהיא בידו משום דאם הוציא כך בשבת חייב ואם תחובה לו בבגדו לא גזרינן ע"ש עם חשיכה וא"כ ע"כ הא דקאמר עולא וחילופיהן באיש ומפרשינן דאמחט נמי קאי כפי' הרי"ף ע"כ בתחובה בבגדו מיירי ובמחט הנקובה התחובה בבגדו פטור אם הוציא בשבת ובשאינה נקובה אפי' תחובה בבגדו חייב אם הוציא בשבת והרי אנו למדין דדרך הוצאה היא בכך באיש דהא כמו באשה במחט הנקובה ותחובה בבגדה חייבת בשבת משום דדרך הוצאתה בכך. א"כ החילוף באיש במחט שאינה נקובה ותחובה בבגדו דרך הוצאתו בכך וחייב. ואם הרא"ש היה תמה על מחט שאינה נקובה באיש ובתחובה בבגדו דהוצאה כלאחר יד היא א"כ היה לו לתמוה גם באשה במחט נקובה הא הוצאה כלאחר יד היא דהא ע"כ א"א לפרש המתני' אלא בתחובה בבגדה דודאי בידה אין לחלק בין נקובה לבין שאינה נקובה וזה א"צ לפנים ואם באשה ע"כ לנו לומר דנקובה בתחובה בבגדה חייבת דדרך הוצאתה היא מפני מה לא נאמר כן באיש בשאינה נקובה אף שתחובה בבגדו חייב משום דדרך הוצאה באיש כך הוא שתוחב לתקן בגדו לפי הצורך. וכשתעיין לזה ובמה שבארתי שם תמצא מבואר הכל לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ועם מה דמסייעא להו מסוגיא דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:3:3:1)

**תיפתר דברי הכל בשהוציאה לחתום בה וכו'.** ובבבלי דף ס' משני רב נחמן בר יצחק בשנוייא מרווחא טפי דקאמר טומאה אשבת קא רמית טומאה כלי מעשה אמר רחמנא וכלי הוא שבת משום משוי אמר רחמנא אין עליה חותם תכשיט יש עליה חותם משוי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:4:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:4:2:1)

**ואיזו היא האלה וכו'.** וקולפא דפירשו בבבלי דף ס"ג נמי כמו כך מיתפרשא שהיא דקר שנועצין אותו. והרמב"ם בפי' המשנה כתב המגן תבניתו כמו משולש והאלה עגולה ושניהם מעץ:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:5:2:1)

**ובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה.** והכי גריס בבבלי שם ופריך בשלמא זקנה בשל ילדה שבח הוא לה אלא ילדה בשל זקנה אמאי גנאי היא לה איידי דתנא וכו' וגי' הרי"ף ז"ל כדי נסבה. ונראה שכך היתה גי' הרמב"ם ז"ל ופי' דכדי נסבה דילדה יוצאת בשל זקנה משום דלא חיישינן דלמא שלפא ומחויא שאין זה לה לשבח ולפיכך פסק כן בפי"ט בהל' ט' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:6:3:1)

**אבא בר בא מופקד לשמואל בריה לא תקבל עליך מתני' וכו'.** כלומר לא תפסוק כהאי קולא דיוצאות בחוטין אלא האי חומרא אבל לא בקיסמין שבאזניהן תקבל עליך לפסוק כן והכי אמר בבבלי דף ס"ה אבוה דשמואל לא שביק לכו לבנתיה דנפקו בחוטין וכו' ומסיק לה דשל צבעונין הוו ואיכא למיגזר דלמא שלפא ומחויא וכ"פ הרמב"ם שם בהל' י'. ויש לפרש נמי הא דהכא כעין זה לא תקבל עליך כסתמא דמתני' אלא דיש לחלק בין צבעונין או לא ומתני' בשאינן צבועין איירי. והשאר מבואר היטב בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:8:2:1)

**שמואל אמר יוצאין בו משום סנדל.** יש לפרש דיוצאין בו משום סנדל לחציצה קאמר ולדברי ר"מ וכעין דאמר התם ואף שמואל הדר ביה דתנן חלצה בסנדל של עץ וכו'. ומיהו שאר הסוגיא מתבארת כמו שפירשתיה בפנים. דלשמואל אליבא דר"מ נמי מיתרצא דיוצאין בה משום סנדל של חליצה וכן יוצאין בהן בשבת דליכא למגזר דילמא משתליף לפי שהוא הולך עליו אבל לאו סנדל ממש הוא לאסור להכנס בו לעזרה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:9:1:1)

**הבנים יוצאין בקשרים.** בבבלי מפרש לה מעיקרא כדקאמר הכא קשרי פואה. וקאמר עלה והוא דלא חזי שמשא וסיהרא ולא שמע קל ניגרי וכו' אמר רב נחמן בר יצחק נפל פיתא בבירה מאי איריא בנים אפי' בנות נמי אלא מאי קשרים כי הא דאמר אבין בן שיש לו געגועין וכו' כדפרישית במתני' וכתב הרמב"ם בפי' המשנה על זה ואלו קשים הן ומפני כך לא הזכיר מזה בחבורו כלום דדברים שאינן שכיחין הן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:9:6:1)

**הולכין אחר שמיעת בת קול.** והכי אמר ר' יוחנן בבבלי סוף מגילה ומסיים לה והני מילי דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הן הן ולאו לאו וכתבו התוס' שם בירושלמי תניא לא תנחשו ולא תעוננו אעפ"י שאין נחש יש סימן. ור"ל דהא קאמר הכא לאו לאו יש בו מדרכי האמורי והויא כמו הולך אחר דרכי האמורי מ"מ אעפ"י שאין לסמוך על הנחש יש סימן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:9:15:1)

**כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע וכו'.** ביאור ענין זה הוא למאי דאמר בבבלי פ"ק דע"ז תנא דבי אליהו שית אלפי שני הוה עלמא ב' אלפים תוהו ב' אלפים תורה וב' אלפים משיח וכו'. וא"כ יאמר כאן על חצי ימים של עולם מלבד ימי המשיח שאז יאמר ליעקב מה פעל אל והיינו כשיזכו להתחלת ימי משיח ובשעה שעמד אותו רשע היה קרוב לאותן חצי ימיו של העולם כדקחשיב שם ב' אלפים ותמ"ח קודם קבלת התורה וכו' שבאותו הדור היה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:9:15:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shabbat/r/6:9:15:2)

הדרן עלך פרק במה אשה