## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim Chapter 4

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:1:1:1)

**התרומה מה היו עושין בה וכו'.** כתב הרמב"ם בריש פ"ד מה שקלים והמלח והעצים וכו' דבכלל כל הקרבנות הצבור הן ובהדיא שנינו לקמן בפ"ו י"ג שופרות וכו' ואחד כתוב עליו עצים וזה היה הכל נופל לתרומת הלשכה כמבואר בתוספתא פ"ג. ומ"ש עוד שם ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה וציין הכ"מ על וה משנה פ"ד דשקלים יש לתמוה שהרי בכל גי' המשניות כתוב במשנה ב' כבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו וכו' באין משירי הלשכה ולקמן שם יתבאר זה בס"ד. ומ"ש שם בהל' ב' אבל פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז בתחלה גובין להך ואינן באין מתרומת הלשכה והכ"מ לא ציין מקומו. ותוספתא היא בפ"ב פלוגתא דר' יהודה ור"ש ולר"ש באין מתרומת הלשכה ופסק כר' יהודה וכך היא המסקנא במנחות דף נב כגי' התוספתא וא"כ הלכה כר' יהודה לגבי ר"ש. ומ"ש שם עוד בגדי כהונה בין בגדי כ"ג יבין שאר בגדי הכהנים שעובדין בהן במקדש הכל מתרומת הלשכה וגם בוה לא ציין הכ"מ מקומו ובתוספתא דמכלתין כ"ב גריס בגדי כהנים ובגדי כ"ג באין משירי הלשכה אלא דבתוספתא דיומא סוף פ"ק הגי' כדבריו אחד בגדי כ"ג ואחד בגדי כהן הדיוט באין מתרומת הלשכה. וסמיך על הגי' במקומו שזו היא העיקרית:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:1:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:1:1:2)

**שומרי ספיחין בשביעית וכו'.** הר"ב פי' כאן לפי מה שראה לדרך הרמב"ם בפירוש המשנה כדרכו בכל מקום אבל בחבורו חזר בו כמו שיתבאר טעמו. וזה דלכאורה נראה מהסוגיא בגמרא דהכא דמוקי לפלוגתייהו דרבנן ור' יוסי אם קרבן יחיד משתנה לשל צבור או לא וכך הוא פירושו בהמשנה אבל לפי המסקנא הא ליתא דא"כ קשיא סתמא דהתוספתא על דרבנן דהכא וכדבעי ר' אחא לאוקמי להאי ברייתא כר' יוסי והא דבעי ר' יוסה אמורא בשם ר' אילא לאוקמה כדברי הכל מיפרכא דלדידיה בעינן לחלק בין גופו של קרבן למכשירי קרבן וקרי להו לעצים מכשירי קרבן והא מסיפא דהתוספתא מוכרח הוא דכגופו של קרבן מיחשבי וכדמסיק הש"ס מתניתא פליגא על האי ר' יוסי בשם ר' אילא וכמבואר בפנים ולפיכך פסק כאוקמתא דרבא בב"מ דף קיח וכלישנא בתרא שכן דרכו ברוב המקומות לפסוק כהלישנא בתרא דלכ"ע הבטה בהפקר לא קני והכא בחיישינן לבעלי זרוע קמיפלגי וכו' כמ"ש בפ"ד שם בהל' ו' ומביא התי"ט לזה ודע דהתוס' מקשין בפ' הזהב דף נח והיאך מותר לעומר כיון ששומר הא כתיב ממשקה לישראל מן המותר לישראל ובת"כ דריש לא תבצור מן המשומר אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן ההפקר משמע דאסור אם ליקט מן המשומר. וכ"ת אינו אסור כ"א לבצור אבל אם עבר ובצר שרי לאכול הא אפי' מן ההפקר אסור לבצור וכו' ור"ל דע"כ הא דת"כ בדיעבד מיירי דמן ההפקר מותר ומן המשומר אפי' בדיעבד אסור דהא בצירה תולדה דקצירה היא ותירצו שלא היה מוחה להעולם מליקח רק שהיו מודיעין שיחדום לעומר ומעצמן היו נמנעים מליקח וכך כתבו בסוף יבמות ומביא דבריהם התי"ט. וזה דוחק גדול הוא דמ"מ מן המשומר הוא. אבל במנחות ריש פ"ט דף פ"ד תירצו עוד דמדאורייתא בצירה דוקא אסור אבל באכילה שרי דקרא בת"כ בבצירה מיירי ולא באכילה. ואני כבר כתבתי במקומו בריש פ"ט דשביעית בד"ה כל הספיחין וכו' דההיא דת"כ אליבא דר"ע היא אבל לרבנן דר"ע ספיחי שביעית מותרין הן מן התורה ובלבד שלא יקצור כדרך הקוצרין וזהו נלמד מהת"כ גופיה ומהאי ש"ס בכמה מקומות ומדרבנן בעלמא הוא דאסור ודוקא במקום דאיכא למיחש משום עוברי עבירה ומה שתמצרו בכמה וכמה מקומות במס' שביעית שנשנה היתר אכילה בפירות שביעית היינו בפירות האילן דוקא דלא שייכא גזרה דספיחין בהו וכן כל כיוצא בוה דליכא למיחש משום עוברי עבירה וזהו דרך האמת כמו שתמצא בהרבה מקומות בדברי הרמב"ם בהנ' שמיטה ובארתי שמה הראייות לדבריו. והרחבתי הדבור בענין מ"ש התוס' בפ' מקום שנהגו והן דברי הר"ש שם שהאריך הרבה בזה ובפי' פלוגתא דר"ש ורבנן שם ואין כאן מקומו והרוצה לעמוד על זה יעיין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:2:1:1)

**פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה.** פי' הר"ב שני התולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה וכו' וזה הפירוש לא מצאתי במקום אחר ומעצמו פי' כן מפני שהיה קשה לו הא קתני בסיפא לשון שבין קרניו של שעיר המשתלח היה בא משירי הלשכה. והרמב"ם לא פי' כן שכתב בריש פ"ד מהל' שקלים תרומת הלשכה מה יעשה בה וכו' ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהירות שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה. ובאמת צריך תלמוד דלפ"ז היאך פירש ללשון שבין קרניו דהסיפא דקתני משירי הלשכה. ונראה דדעתו ז"ל שאין לפרש לשון של זהורית אלא בשל שעיר המשתלח בדוקא וטעמו שלא מצינו בשום מקום דנקט התנא כהאי לישנא אלא בו דאלו בפרה וכן בשל מצורע לא נקט אלא כלישנא דקרא שני תולעת כמו שתראה בפ"ג דפרה ובפ' י"ד דנגעים ובשעיר המשתלח היא דשייך זהורית על שם שהיה מזהיר ומלבין עונותיהם של ישראל וא"כ כל כרחך אי אפשר לפרש בסיפא דמתני' דלשון שבין קרניו דנקט על השהיה על ראשו ובין קרניו לסימן בעודו בפנים קאי וכדתנינן בפ"ד דיומא קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו וכו' אלא על זה שלאחר תקנה קאי וכדפרישית בפנים דבראשונה וכו' וזה לא היה אלא כדי שלא יהא קושר כולו בסלע דשמא ילבין מיד ויחשוב שכבר נגמרה המצוה ולא ידחוף אותו וכמבואר בפ"ו דיומא והטעם שזה לא נעשה לצורך גופו של קרבן ודמיא לאינך דקחשיב בסיפא מה שאין כן לשון של זהורית הראשון דקתני התם שהיה לסימן שלא יתחלף בשל הפנימי כדאמרינן שם לצורך גופו של קרבן הוא וזה הכלל כל שהוא לצורך גוף הקרבן דוקא זהו שבא מתרומת הלשכה והשאר אינן באין אלא משירי הלשכה. והא דלא זכר הרמב"ם כלום מלשון שבין קרניו שלאחר התקנה משום שכך דרכו שלא להביא בחבורו אלא מהדברים שהיו נוהגים לשעבר וכך עתידים להיות אבל לא מהדברים שלא היו כך אלא לפי שעה ולא תמצא כלל בכל החיבור משנה תורה שזכר מדבר שלא היה אלא בזמן מיוחד בלבד ונתבטל ולא יהיה כן לעתיד וכבר זכרתי מזה בכמה מקומות שמטעם הזה לא כתב שום דבר מגט המקושר שלא היה אלא לפי שעה וכן לא זכר מהדברים שלא היו אלא במשכן בלבד ולא היה כך בבית העולמים לא לשעבר ולא לעתיד ועיין לעיל בריש פ"ה דיומא בד"ה החיצונה היתה פרופה וכו' מה שנתבאר מענין זה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:2:6:1)

**כהדא בר זמינא אתפקד גביה מדל דיתמי וכו'.** כבר ביארתי מענין זה בחיבורי על סדר נזיקין בענין הא דשרי להלוות מעות יתומים בקרוב לשכר ורחוק להפסד דהסכמת הפוסקים כך הוא כל שאינו אלא רבית דרבנן זהו דוקא מותר במעות יתומים ולמדנו מכאן דמעות של הקדש ושל יתומים דין אחד להם וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:2:7:1)

**רבי חייה בר יוסף פתר מתניתא וכו'.** כהך פלוגתא בענין מותר נסכים מהו איתמר נמי בבבלי מנחות פ' שתי מדות דף צ' ובדרך חליפין דר' חייה בר יוסף מפרש בירוצי מידות ור' יוחנן מפרש בסאה רביעית כאותה ששנינו המקבל עליו לספק סלתות מארבע וכו'. ובאור הסוגיא דהכא מבואר היטב בפנים וכעין דהתם למאי דמוחלפת השיטה ולפי התוספתא דמנחות כמבואר. ופסק הרמב"ם בפ"ז מהל' כלי המקדש בהל' יג כר' יוחנן דהתם וכתב והשכר שמשתכר ההקדש בשערים אלו הוא הנקרא מותר נסכים ולוקחין בו העולות לקיץ המזבח. וכאן בהל' שקלים בפ"ד שם כתב המנורה וכלי שרת מצותן שיבואו ממותר נסכים וכו' ואם לא היו להן מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה. וציין הכ"מ שם הא דאיתמר בפ' שני דייני דף קו דר"ע ס"ל הכי ופסק כר"ע. דמותר נסכים לכלי שרת ואע"ג דר"ח סגן הכהנים סבר כר' ישמעאל ומשמע ליה דהיכא דליכא מותר נסכים מודה ר"ע לר' ישמעאל עכ"ל בזה ודבר זה גופו צריך תלמוד מהיכא משמע ליה הכי. וכתב עוד הכ"מ ודע דגרסי' התם בעא מיניה רב הונא מרב וכו' עד א"ר אבהו לב ב"ד מתנה עליהם וכו'. ויש לתמוה דמשמע דפליגי אר' ישמעאל ור"ע וכו' ומ"מ יש לתמוה למה השמיט רבינו דבר זה דמקדשי בדק הבית אתו היכא דגבו והותירו עכ"ל ולענ"ד אין כאן מקום תמיה כלל במה שתמה דכל זה הוא למאי דפשיט ליה רב דאין כלי שרת נעשין אלא מתרומת הלשכה ואקשי ליה מקרא דד"ה וככלותם הביאו וגו' דמשמע דמבדק הבית הן באין וא"ל דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי דמקרא דמלכים אך לא יעשה וגו' משמע דאין כלי שרת באין ממעות שגבו לבדק הבית ופריך אי הכי קשו קראי אהדדי ל"ק כאן שגבו והותירו וכו' והיינו למאי דמפרש שאר הכסף דד"ה דאמעות שגבו לבדק הבית קאי והותירו. אבל למאי דגריס בתר הכי תנא דבי ר' ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה שנאמר את שאר הכסף איזהו כסף שיש לו שיריים וכו' א"כ לא קשו הני קראי אהדדי ולא צריכין להאי דמחלק בין גבו לבדק הבית והותירו או לא. דלעולם ולכ"ע אינן באין מבדק הבית וממה הן באין פליגי תנאי כדבמתני' ומייתי לה התם. ואם יש לדקדק בדברי הרמב"ם דכאן זה הוא. דלכאורה סותר דברי עצמו דכאן פסק כר"ע דמותר נסכים לכלי שרת ובהל' כלי המקדש שהבאתי לעיל פסק כר"ח סגן הכהנים דמותר נסכים לקיץ המזבח ואם באנו לתרץ זה ולומר דכאן לא כתב אלא מצותן שיבואו ממותר הנסכים דמשמע דעיקר מצותן לכתחלה כך הוא ובכלי המקדש כתב לעיקר הדין שלוקחין בו עולות לקיץ המזבח מ"מ אכתי צ"ע מאין יצא לו לפסוק כן. ונראה דמסוגיא דהכא למד זה דהש"ס מדייק וקאמר על דעתיה דר' חייה בר יוסף ניחא וכו' והוא ר' יוחנן דהתם כדאמרן אלא על דעתיה דר' יוחנן והוא ר' חייה בר יוסף דהתם קשיא דתנינן עמדו וכו' ומשני לא היו מודים וכו' אבל מודין היו בכלי שרת וכמבואר בפנים. והשתא איכא למידק דהא גופה מנ"ל לומר דבחדא גוונא מודים זה לזה ומהיכן דייק הש"ס הכי דילמא בכולא מילתא פליגי כמשמעות פשטא דהמתני' אלא ודאי דממתני' גופה דייק הכי דקתני זה וזה לא היו מודים בפירות ומאי קמ"ל הא אנן חזינן לה דאין מדברים כלל ממותר הפירות לא ר"ע ולא ר"ח סגן הכהנים וא"כ גם ר"ח סגן הכהנים לית ליה להא דר' ישמעאל במותר הפירות אלא ודאי דלדיוקא איצטריך בפירות לא היו מודים זה וזה אבל איכא חדא גוונא דמודים זה וזה וכדמסיק ואזיל לא היו מודים בפירות וכו' אבל מודים היו בכלי שרת. ובהיות כן אכתי איכא למידק איפכא דהשתא מאי קאמר על דעתיה דר' חייה בר יוסף והוא ר' יוחנן דהתם ניחא מאי ניחותא איכא דלדידיה הדרא הקושיא לדוכתא מאי קמ"ל התנא בהא דקאמר זה וזה לא היו מודין בפירות פשיטא דלא היו מודין בזה כדחזינן במלתייהו דקאמרי אלא דלזה נמי איכא לשנויי דג"כ להאי מ"ד לדיוקא איצטריך בפירות לא היו מודין אבל מודים הן בחדא גוונא והיינו איפכא מדקאמר הש"ס לאידך מ"ד דמודין הן בכלי שרת אבל להאי מ"ד מודין הן בקיץ המזבח דעיקר הדין של מותר נסכים לקיץ המזבח הוא. ואם כן נמצינו למדין אנו דלהאי מ"ד דקאמר הש"ס על דעתיה ניחא הוא על כרחך דנימא נמי לדידיה דבחדא גוונא מודין הן זה לזה ואיפכא הוא מדאמרינן לאידך וכדאמרן דבהאי גופה נמי פליגי הני אמוראי היאך אנחנו מפרשים לדיוקא דמתני'. ומעתה צא ולמד מי הוא האי מ"ד דמוכרחין אנחנו לומר דגם לדידיה מתני' לדיוקא קתני ואיפכא הוא ממאי דאמרינן לאידך הלא זה לר' חייה בר יוסף דהכא והוא ר' יוחנן דהתם ומכיון שנוסחת הבבלי עיקר הוא בכל מקום שתמצא דרך חליפין בתנאי ובאמוראי וכנודע זה דמה"ט בחרו הגאונים הקדמונים ז"ל לפסוק כסוגית הבבלי בכל מקום דכה"ג דמהדורא בתרא היא א"כ לר' יוחנן דכוותיה קיי"ל וכדפסק הרמב"ם כמותו דסאה רביעית זהו מותר נסכים לדידיה ע"כ דאמרינן דבחדא גוונא והיינו לקיץ המזבח מודים זה לזה כדלעיל. ולא פליגי במותר נסכים אלא למצוה לכתחלה דלר"ע מצותו לכתחלה לכלי שרת ולר"ח סגן הכהנים אף למצוה לכתחלה לקיץ המזבח אבל הכל מודים דמקיצין למזבח ג"כ ממותר נסכים וכן אם אין כאן מותר נסכים הכל מודים דכלי שרת באין מתרומת הלשכה וכתנא דבי ר' ישמעאל דיליף לה מקרא דשאר הכסף וכדלעיל. וזהו טעמו של הרמב"ם דפסק כאן בהל' שקלים למצוה לכתחלה במותר נסכים לכלי שרת וזהו כר"ע דהלכה כמותו מחבירו. וזהו לגבי ר"ח סגן הכהנים דאיהו הוא דפליג במצוה לכתחלה ובגוונא אם לא היה להן מותר נסכים שיבואו מתרומת הלשכה הכל מודין בה לר' ישמעאל אפי' לכתחלה מותר תרומה לכלי שרת ולר"ע ולר"ח סגן הכהנים אם יש כאן מותר נסכים ולא עשה מהן לכלי שרת מודים שמקיצין את המזבח כדאמרן דמוכרח הוא מדיוקא דמתני' דמודין בזה לר' יוחנן דהתם דקיי"ל כוותיה בפירושא דמותר נסכים ואם אין כאן מותר נסכים לדברי הכל כלי שרת באין מתרומת הלשכה כדדייקינן דבהא ודאי לא פליגי אדר' ישמעאל ואתנא דבי ר' ישמעאל דהתם דיליף לה מקרא ונמצא דנכונים הם כל פסקי דהרמב"ם בענין זה דכאן בהל' שקלים ודהל' כלי המקדש דהתם דמיירי לדינא מה יעשו במותר נסכים אם אינן צריכין לכלי שרת שכבר נעשו מקיצין בו את המזבח וזהו כר"ע וכר"ח סגן הכהנים דמודים זה לזה בכה"ג כדלעיל. ועוד ראיה מהאי סוגיא דמנחות דהתם דמוזכר לעיל דקאמר תניא כוותיה דר' יוחנן המקבל עליו לספק סלתות וכו' וזה הוא ששנינו מותר הנסכים לקיץ המזבח וא"כ אפילו אם נאמר דר"ע ור"ח סגן הכהנים פליגי אף לדינא בקיץ המזבח היה ראוי לפסוק כוותיה דסוגית הש"ס דהתם מוקי להאי ברייתא דנשנית לפי פיסקי' דר"ח סגן הכהנים כוותיה דר' יוחנן דהלכה כמותו אלא דלפי מה שנתבאר לא פליגי הני תנאי אלא במצוה לכתחלה כדמזכח מכל מה שאמרנו וזה שרציתי לבאר לדעתו ז"ל ונלמד מסוגית הש"ס דהכא ומדיוקא דמתני' אליבא דר' יוחנן דהתם כמבואר הכל להמעיין בכל המקומות שהבאתי ועיינתי ודקדקתי בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:2:7:2)

**עד כדון בירוצי צבור ואפילו בירוצי יחיד וכו'.** משמע בהדיא דהסוגיא ס"ל דאף בבירוצי יחיד הדין כן וכדמסיק בהדא דתני וכו' וכלומר שצריך ג"כ כאן למסרם לצבור ומש"ה יש לתמוה על מה שכתבו התוס' במנחות דף פח ד"ה ברוצי המדות נתקדשו למ"ד לא נתקדשו ניחא הא דאמר לקמן מותר נסכים לקיץ המזבח ומפרש ר' חייה בר יוסף בירוצי מידות דיש להן פדיון ולוקחים ממותר נסכים כבשים לעולה ומקיצין אותו אבל למ"ד נתקדשו קשיא הא אין להן פדיון. ור"ל דכיון שנתקדשו בכלי שרת הוי להו קדושת הגוף ואין להן פדיון כמו הנסכים גופן דמשנתקדשו בכלי אין להם פדיון כדתנן לקמן שם בריש פרק יב. ותירצו די"ל דמיירי בנסכי צבור ולב ב"ד מתנה עליהן כדמפרש בירושלמי דשקלים. ע"כ. והיינו מה דאמר ר' חנניה בסוף הלכה תניי ב"ד היא על המותרות שיקרבו עולות. אלא דקשיא עלייהו מהא דהכא דמסיק בהדיא דאף בירוצי יחיד נתקדשו ובלבד שימסרם לצבור ור' חנניה דלקמן נמי לא פליג בהא אלא דיהיב טעמא על כל מותרות משל צבור דמשום דתניי ב"ד הוא וכו' ומודה הוא ג"כ בבירוצי יחיד אם מסרם לצבור. והשתא למאי דדייקי דלמ"ד בירוצין נתקדשו וכדהכי קיי"ל בבירוצי הלח וכהאי מתני' דלקמן שם אמאי מקיצין בהם הא אין להם פדיון וליכא טעמא לבירוצי יחיד אם לא שנאמר דכשמוסרים לצבור הרי הן בכלל שאר בירוצין דצבור ומהני תנאי ב"ד ג"כ עליהן וא"כ לא היה להם לדחוק לאוקמי להאי מ"ד דס"ל נתקדשו דמיירי בשל צבור דווקא אלא דאף בשל יחיד מיירי וכדמוכח מסוגיא דהכא. ודעת הרמב"ם בזה סתום הוא דבפ"ב מהל' מעשה הקרבנות כתב בהל' ט' בירוצי המידות של סולת חול שאין גב העשרון קודש ובירוצי היין והשמן קודש לפי שהוא יורד על גב הכלי וכלי הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ וכו' וזהו כמתני' דלקמן שם דף צ' כמוזכר מדת הלח בירוציהן קודש ומידת היבש בירוציהן חול וכטעמיה דר"ע דהתם. ובהל' י' כתב מה היו עושין בבירוצין אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו ואם לנו יפסלו בלינה ואם לאו מקיצין בהן את המזבח. וזהו כדברי התוספתא דמנחות שהבאתי בפנים ומייתי לה נמי התם. ואע"ג דהתם קאמר עלה תניא כוותיה דר' חייה בר יוסף והיינו בפירושא דמותר נסכים ואיהו פסק כר' יוחנן וכמבואר בדבור דלעיל הא ל"ק דמיהו דינא דהתוספתא בענין שמהבירוצים ג"כ מקיצין להמזבח ככ"ע היא אתיא אלא דכוותיה דר' חייה בענין פירושא דמותר נסכים היא דייקא ובזה הכריע כר' יוחנן דתניא נמי כוותיה דמסיים תנא דאידך ברייתא וזו היא. ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח וכוותיה דר' יוחנן בפירושא דמותר נסכים. וכלומר דלדינא בענין דמהבירוצים מקיצין ג"כ המזבח ל"פ הני ברייתות אהדדי מיהו בזה סתם דבריו ולא הזכיר כלל מהו הדין בבירוצי יחיד ואיפשר דסמיך על שביאר במקום אחר וזהו בענין המוזכר בהאי דכתונת ביומא דכל מה שהתנדב היא לצורך הצבור ומוסרם להצבור הרי הוא כשל צבור וא"כ ה"נ כן הוא וכמבואר בסוגיא דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:7:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:2:7:3)

**עד כדון בירוצי לח ואפילו בירוצי יבש וכו'.** האי ע"כ לא מיתפרשא אלא על פי התוספתא שהבאתי בפנים וסמיך הש"ס על שהיו בקיאין בתוספתות ובכולהו ברייתות דאי מהאי מתני' דפ' התודה לא שמענו מעניינא דבירוצין מידי אלא דהאי תוספתא דמיא להאי מתני' בענין שאם יש שם זבח אחר וכו' ומדמסיים התם ומקיצין בהן המזבח פשיט לה. ומיהו הא קשיא דמשנה שלימה שנינו במנחות דף צ' וכמוזכר בדבור דלעיל מדת הלח בירוציהן קודש ומדות היבש בירוציהן חול ור"ע ור' יוסי לא פליגי שם אלא בטעמא דמלתא וצ"ל דהאי ש"ס ס"ל דהאי תוספתא דמנחות לא ס"ל כהמתני' דהתם אלא אפי' בירוצי היבש קודש. ואפילו אם נפרש דהאי ואפילו בירוצי דיבש דקאמר הכא דרך בעיא היא וקאמר עלה כהאי דתנינן וכו' מ"מ היינו הך ולא מצינו למישמע לאידך גיסא מהאי פשיטותא דהכא ועוד מאי האי דקא מיבעיא ליה הא מתני' היא דמידות היבש לא נתקדשו אלא מבפנים לר"ע ולר' יוסי אף דס"ל דנתקדשו גם מבחוץ מ"מ מודה בבירוצי יבש דחול הן ומטעמא שהיבש אינו נעכר וכו' כדאמר התם. ומ"מ קשיא דהא בהאי תוספתא גופה גריס לעיל שם בהדיא כבמתני' כל בירוצי הלח בלח קודש וביבש חול וא"כ הסיפא שהבאתי בפנים לא איירי נמי אלא בבירוצי הלח. לכך נראה דה"פ דהאי מלתא דדרך בעיא היא אבל לא קאי אם בירוצי היבש נתקדשו או לא דהא מתני' היא וכדאמרן אלא אדלעיל מינה קאי דפשיט ליה דבירוצי יחיד דינן כשל צבור אם מוסרם להצבור וכדפרישית ועלה קאמר עד כדון שמענו דבירוצי הלח שהן קדש דין של יחיד ושל צבור שוין הן ואם אפילו בבירוצי יבש דתנינן שהן חול נמי נימא דשל יחיד שוה לשל צבור ובירוצי יבש שלו חול הוא או דילמא שלא אמרו כן אלא בשל צבור ומטעמא דמתחלה לא הוקדשו אלא מה שהוא בתוך הכלי ומה שבחוץ מכיון דלא נמשחו כלי שרת מבחוץ הבירוצין חול הן אבל ביחיד המתנדב נסכים אפשר דאמרינן ביה דדעתו היה שיהא הכל קודש ואפילו הבירוצין שמבחוץ להכלי דלא אזלינן בתר הכלי שרת שמתקדשין בו הנסכים אלא בשל צבור אבל בשל יחיד בתר דעתיה אזלינן ופשיט לה מההיא דתנינן בפ' התודה הנסכים שקדשו בכלי וכו'. ומדקתני סתמא משמע דבשל יחיד שהתנדב זבח ונסכים ג"כ הדין כן ואי ס"ד דביחיד בתר דעתיה אזלינן א"כ נימא דדעתו לא היה להקדיש לנסכים אלו אלא עם אותו הזבח שלו בלבד ואמאי לא מחלק התנא ולומר דביחיד אין להם להנסכים תקנה שיקרבו עם זבח אחר אלא מדקתני סתמא ש"מ דמיפשט פשיטא ליה דאף ביחיד הדין כן ולא אזלינן בתר דעתיה וה"ה הכא נמי כן דלא אזלינן בתר דעתיה ואף בירוצי היבש של יחיד חול הן דלא נתקדש אלא מה שבתוך הכלי זהו העיקר בפירושא דהאי מלתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:2:9:1)

**נשים האורגות בפרוכת וכו' רב חונה עבד לה כבנין.** מהכא משמע דכל שהוא בנין לד"ה בא מבדק הבית ופליגי בפרוכת של היכל שהיה תחת הבנין אי כבנין ממש הוא נחשב או לא דאילו בפרוכת של השערים שהיו שם הלא אינן אלא לצניעותא בעלמא ומהיכי תיתי יהיו דברי רב הונא מיתניא על אלו הפרוכת והוא נגד תוספתא ערוכה בפ"ב דקתני נשים האורגות בפרוכת וכו' נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וזהו כפרוכת השערים כדמוקי לה נמי בבבלי פ' שני דייני בדף קו דבפרוכת דבבי מיירי אלא דהכא בפרוכת ההיכל שהיה תחת הבנין פליגי וכעין פלוגתא דאיתמר התם דרב ס"ל כשמואל דהכא דשכרן מתרומת הלשכה ורב נחמן קאמר התם מקדשי בדק הבית כרב הונא דהכא ופסק הרמב"ם בפ"ד מהל' שקלים בהל' ב' כרב נחמן בפרוכת ההיכל וכדמסיק שם דההיא דתוספתא בפרוכת דבבי מיירי ואותן היו באין מתרומת הלשכה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:3:3:1)

**כיצד הוא עושה וכו' מביא מעות וכו'.** ומשמע מדפריך ולא נמצא הקדש מתחלל על הקדש דהיאך המותר הקטורת שהן הקדש מתחללין על שכר האומנין שהן מתרומת הלשכה והקדש ועלה קאמר מביא מעות ומחללן על הבנין והיינו על שכר האומנין של בנין או של קטורת. וא"כ מעות אחרים הוא מביא ומחללין אותן על מעות שכרן ונמצא שאותן המעות אחרים של חולין נעשו הקדש ומעות שכרן נעשו חולין ומחלל מותר הקטרת עליהן וכו' וכדפרישית במתני'. וזה לשון הרמב"ם בדין זה בסוף הל' שקלים וכך היו עושין במותר הקטורת משיגיע ר"ח ניסן מחללין אותו על שכר האומנין וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח ונוטלין האומנין מותר הקטורת בשכרן וחוזרין ולוקחין את הקטורת מהן מתרומה חדשה. ולכאורה משמע מכוונת דבריו שמותר הקטורת בעצמו מחללין אותו על מעות שכר האומנין וכמשמעות פשטא דהמתני' מפרישין ממנה שכר האומנין. והיינו מתרומת הלשכה. ומחללין אותה. להמותר הקטורת על מעות האומנין וכו'. אבל קשה קושיית הש"ס וכי היאך ההקדש של מותר הקטורת מתחלל על הקדש מעות שכרן שהן מתרומת הלשכה. וע"כ לומר כדמשני כיצד הוא עושה וכו' לכך נראה שגם דברי הרמב"ם מתפרשין על דרך זה אלא שקיצר דבריו בבבא זו וסמיך על מ"ש לעיל מזה משיגיע ר"ח ניסן וכו' לפיכך אם הגיע ר"ח ניסן ויש עמהן בהמות לתמידיו מתרומה ישנה פודין אותן ויוצאין לחולין וכו' והיינו על כרחך על מעות אחרים שהן של חולין ונמצאו התמידין נעשו חולין ודמיהן נופלין לתרומה ישנה ולקיץ המזבח וכו' ועל זה כתב וכך היו עושין במותר הקטורת וכו' וכלומר שבתחלה מחללין למותר הקטורת על מעות אחרים וכדקאמר הכא וכדין בתמידין שלא הוצרכו ואח"כ מחללין לאותן המעות על מעות שכר האומנין ונעשה שכר האומנין חולין ומחלל מותר הקטורת עליהן וחוזרין מעות שכרן להקדש ולקיץ המזבח וכדקאמר הכא לקמן לר' יוחנן אותן המעות מקיצין בהן את המזבח ונוטלין האומנין למותר הקטורת בשכרן וחוזרין ולוקחין אותו מהן מתרומה חדשה. והיינו פירושא דהמתני' והיינו פירושא דהסוגיא. ופי' דברי הרמב"ם כדנראה לכאורה וכל כך למה שלא יהא הקדש יתחלל על הקדש. ובפי' המשנה כתב וז"ל ואמרם מתרומת הלשכה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומיד יחזור אותו השכר חולין בלא ספק ואח"כ מחללין המותר קטורת על שכר האומנין שחזר חולין ויחזור אותו השכר קודש. ומחזירין אותו לתרומת הלשכה והמותר שנשאר מן הקטורת חולין ותנתן להן בשכרן וחוזרין ולוקחין מהן בסוף השנה מתרומה חדשה. ולפ"ז לא צריך להאי פירושא שפירשתי כדנראה לכאורה מהסוגיא אלא דה"פ דהאי דפריך ולא נמצא ההקדש וכו' דקס"ד דמתני' דקתני מותר הקטורת מחללין אותו על שכר האומנין שמגיעין להם מתרומת הלשכה ועדיין קודש הם. וע"ז פריך ולא נמצא הקדש וכו' ומשני כיצד הוא עושה מביא מעות וכו' כלומר מביא מעות מתרומת הלשכה ומחללן בתחלה על הבנין והיינו על שכר מעות הבנין וכלומר שמפריש מן תרומת הלשכה כפי שכר האומנין של הבנין או של הקטורת ובזה כבר יצאו אותן המעות לחולין ואח"כ מחלל מותר הקטורת עליהן וכו' ונמצא שאין הקדש מתחלל אלא על החולין וזה עיקר ג"כ בפי' דברי הרמב"ם בחיבורו והארכתי בזה מפני שראיתי להרוצים להתעקש בפירוש המשנה ובפירוש הסוגיא ולפיכך סיבבתי הדברים עד שנראו ויצאו לאורה בפירושא דהאי עניינא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:3:4:1)

**דאיתפלגון פיטמה בחולין וכו'.** גרסינן להא עד סוף הלכה בריש פרק הוציאו לו וע"ש במה שנתבאר מענין זה והשייך להענין בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:4:1:1)

**המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה על גבי המזבח וכו'.** משנה זו והסוגיא שעליה מבואר היטב הכל בפנים וכפי המסקנא לדינא דהלכה בכאן כר"א דס"ל דסתם הקדשות לבדק הבית וכדפסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות ערכין בהלכה ז' ומשום דר"ע אמר רואה אני את דברי ר"א. ומ"ש שם בין הקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם וכו' זהו כדברי ר' יוחנן בהסוגיא לא שנייה היא המקדיש נכסיו היא המקדיש עדרו היא המחלוקת. וכעין ההיא דר' יוחנן בבבלי תמורה דף לא דמוקי למתני' דהתם דלא כר' יהושע וכו' ופליגא דרב אדא בר אהבה וכו' אלא לר"א דס"ל סתם הקדש לבדק הבית אין חילוק ומיהו מידי דחזי למזבח לא נפיק מידי מזבח לעולם כמבואר שם וכן לעיל בפ"ג דתמורה דף כ' דמייתי לה נמי למתני' דהכא ע"ש וא"צ להאריך בזה. ולא באתי כאן אלא לבאר מ"ש שם הרמב"ם לעיל בהלכה ה' המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית אעפ"י שהוא עבר על עשה מה שעשה עשוי וכו' כמו שהבאתי בפנים והעשה נפקא לן בפ"ק דתמורה דכתיב נדבה תעשה אותו גבי בעל מום אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית ואין אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ולאו הבא מכלל עשה כעשה הוא כדהביא שם בהלכה ו' וציין הכ"מ בפ"ק דתמורה עלה ז' ואמרינן התם דעובר אף בל"ת דכתיב לאמר לא נאמר בדברים ואיני יודע למה השמיטו רבינו עכ"ל ופשוט הוא דלא איתמר זה אלא לדברי ר' יהודה דהברייתא דהכי גריס התם נדבה תעשה אותו וכו' מכאן אמרו המקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה ומנין שאף בל"ת שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר לימד על הפרשה שהיא בלאו דברי ר' יהודה. וא"כ לחכמים אינו עובר אלא בעשה בלבד והכי תני בתוספתא דפ"ק דתמורה בהדיא המקדיש תמימה לבדק הביא חייב בעשה ולא תעשה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אינו חייב אלא משם אחד בלבד והכי תני לה נמי בת"כ פ' אמור דברי ר' יהודה וחכ"א אין בו בל"ת ומה דשקיל וטרי התם לעיל דף ו' לרבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי מקדיש תמימין לבדק הבית וכו' ותנן המקדיש תמימין לבדק הבית אע"פ שהוא בל"ת מה שעשה עשוי וכו' היינו להגדיל הקושיא דלר' יהודה אפילו בל"ת הוא עובר ואפ"ה מהני ומשני ממקום שנתרבו בעלי מומין וכו' כדלעיל שם שאעפ"י שמקדיש בעלי מומין למזבח עובר בל"ת דרחמנא אמר כל אשר בו מום לא תקריבו ותנן מה שעשה עשוי משום דאמר קרא ולנדר לא ירצה ריצוי הוא דלא מרצי הא מיקדש קדשי נתרבו נמי תמימין לבדק הבית אבל באמת לחכמים במקדיש תמימים לבדק הבית אינו אלא בעשה. ובהאי דמקדיש בעלי מומין למזבח דהלאו הוא מלא תקריבו והיינו לא תקדישו כדפירש"י ז"ל ומשום דלהקרבה בהדיא כתיב ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה' וכדדריש בת"כ ומייתי לה התם ומיהת משמע מהאי שינוייא אליבא דרבא דבדיעבד מיקדש קדשי בעלי מומין וצריך לפדותן ובסוף פ"ב דתמורה תנן במתני' ר' יוסי בר' יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ופי' שם הר"ב דגבי תמורה קדיש דלוקה דגלי ביה קרא יהיה קודש לרבות שוגג כמזיד אבל בכה"ג לקדשים אם בעל מום הוא למזבח לא קדיש ואינו לוקה דהקדש טעות אינו הקדש וזהו כדעת הראב"ד בהשגות בפ"א מהלכות איסורי מזבח שהשיג על מה שכתב שם הרמב"ם בהלכה ג' מי שדימה שמותר להקדיש בעל מום למזבח והקדיש ה"ז קדוש ואינו לוקה וכתב עליו טעה בזה כי מי שדימה וכו' אינו קדוש כלל שהוא הקדש טעות וכו' ולדעתו על כרחך דמפרש דהא דסוגיא דהש"ס אמרה בפשיטות בפ"ק דבדיעבד מיקדש קדשי היינו דווקא במזיד אבל בשוגג הקדש טעות הוא ולדעת הרמב"ם לענין קדושה בין בשוגג בין במזיד מיקדש קדוש ולא אמרו במוקדשין לא עשו בו שוגג כמזיד אלא לענין מלקות בלבד דבתמורה מילקא לקי אף בשוגג דאמר קרא יהיה וכו' ואין חילוק בשוגג זה בין אומר מותר והמיר או ששגג וכסבור שהיא תמימה ונמצאת בעלת מום וכדעתו ז"ל מוכח מהאי תלמודא כמו שביארתי לעיל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:4:5:1)

**קדשי בדק הבית שפדאן תמימין יוצאין לחולין וכו'.** למאי דשקיל וטרי הכא עלה אי מצינן למיפרד או למיפשט מהאי מתני' דראשית הגז ודפ"ב דבכורות וכמבואר הכל בפנים א"כ למאי דמסיק ליידא מילא לגיזה ולעבודה וכלומר דבזה לא קאי מילתיה דהאי מ"ד שיוצאין לחולין לגמרי אלא שבגיזה ועבודה מיהת אסורין כדין קדשי המזבח שנפסלו. אבל בבבלי סוף תמורה מסיק המקדיש תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם וכדפסק הרמב"ם בפ"ה מערכין והובא לעיל ובפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:4:6:1)

**הפריש נקבה לעולתו ולפסחו וכו'.** הכי גריס לה בתוספתא דתמורה ובתוספתא דפסחים סוף כ"ט ובסיפא אמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח וכו' וכמו שביארתי הכל בפנים לפי גי' זו. ובבבלי הגי' בפ"ג דתמורה דף כ' דמייתי להאי תוספתא המפריש נקבה לעולתו וכו' אמר רבי אין אני רואה דבריו של ר"ש בפסח הואיל ומותר הפסח קרב שלמים וכו'. ואין כאן נ"מ בהאי שקלא וטריח אלא אליבא דר"ש והלכה כהת"ק וכדפסק הרמב"ם בסוף פ"א מהלכות תמורה. ובההיא תוספתא דזבחים דמייתי הכא אשם בן שנה וכו' חסרו גם כן דברי ר"ש בהגי' דהתוספתא שם והגי' הנכונה היא הוא בהעתקת דברי ר"ש כמו שהובאה בפ"ג דתמורה שם דף יט ע"ב ע"ש וה"ג בתוספתא דזבחים פ"ק אשם בן שנה שהביאו בן שתים ובן שתים שהביאו בן שנה או ששחטו מחוסר זמן בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה והכי מייתי לה בבבלי פ"ד דמנחות דף מח ע"ב ותפס הרמב"ם להאי גי' לעיקר הואיל וכך הובאה בש"ס הבבלי שכך פסק בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין בהל' כו וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:4:9:1)

**טעמא דר' יהושע דבר אל אהרן וכו'.** ור' יצחק בר' אלעזר פריך על הא דרשב"ל ולא קמה טעמיה אליבא דר' יהושע ועיין בהלכה דלקמן ד"ה טעמא דר"א מה שיתבאר בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:4:9:2)

**מה ביניהן רב אמר שיבטא דכרכדא ביניהן.** כדפרישית בשיבטא דכרכדא מה הוא והכוונה בכאן או דנימא דמפרש דליכא בין ר"ע ובין ר' פפייס לדינא ויש לפרש נמי לאידך גיסא דהא הוא דאיכא בינייהו. והוא העיקר דלר"ע ניחא ליה דברי ר"א משום דהשוה מידותיו ולר' פפייס ניחא ליה להשוות הדבר ולומר דלפעמים כך הוא כדברי ר"א ובמקדיש בפירוש. ולפעמים כדברי ר' יהושע ובמקדיש סתם והרי זה דומה לשנים השובטין בכרכר להשוות חוטי האריגה ושניהם כוונתן להשוות אלא שזה אומר להשוות כן וזה אומר להשוות כן ואם ששניהן לדבר אחד מתכוונין בענין השיווי מ"מ להאי ניחא ליה בהכי ולהאי ניחא ליה בהכי. וכך הן דברי ר"ע ודברי ר' פפייס ממש. והאי ברייתא מענין שובטין בכרכר הובאה ג"כ כבבלי פ' המצניע דף צב אלא דבת"כ גריס אוחזין בכרכר ושובטין ובבבלי גריס בכרכר וכגי' המתני' דפ' המוציא כדי לגרור בו ראש הכרכר והיינו הך. ולא יכולתי להתאפק כאן מה שראיתי בהירושלמי מס' שקלים הנדפס ומחובר בש"ס הבבלי שיש שם כמה וכמה גרסאות ונוסחאות מתחלפות במסכת זו והמה משובשים כולן ומלאים טעיות ואינם מהעומד על היסוד מהש"ס הזה ומהש"ס הבבלי אלא כאיש חולם חלום ואין לו פתרון וכאן כתוב שם דבר פדא ביניהן. ואלו היה יודע המגיה הזה דאין שום בר פדא בזה הענין לא בהש"ס הזה ולא בכל הש"ס הבבלי שמוזכר הוא בר פדא בכמה וכמה מסכתות בהש"ס ובפרטות בסדר קדשים בהרבה מקומות והוא על הרוב בר פלוגתיה דר' יוחנן ולא תמצא באיזה ענין הדומה להאי עניינא דהמתני' ובתמורה דף י' גריס בר פדא אומר אין קדושה חלה על העוברין וכו'. האם על בר פדא זה היה כוונת המגיה הזה. ומה נאריך בזה כבר גליתי דעתי במה שנדמה לי המגיה הלז וכמו שנמצא לאחד שרצה לכנות שמו בשם מפורש על מקצת הירושלמי ובכל מקום שלא היתה ידו מגעת וקצר שכלו מלהשיג מצד חומר המושג המציא לעצמו גרסאות משונות ומשובשות וכפי שהיו נראין לו וכתב וה"ג וחלילה לנו לעשות כן הלא ידוע הוא מה שגזר ר"ת וקילל על כך שלא להגיה שום תיבה ואפילו אות אחת מעצמו בספרים הישנים הביאו המרדכי בכמה מקומות אלא א"כ הטעות דמוכח הוא או אם תמצא גי' הנכונה במקום אחר וזה דרכי ת"ל בכל חיבוריי על כל הש"ס הזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:4:9:3)

**טעמא דר' אלעזר דבר אל אהרן וכו'.** האי ר' אלעזר הוא ר"א בן שמוע ור"ל לטעמיה דדריש בהלכה דלעיל אליבא דר' יהושע בבקר לרבות את הנקבות והכל קרב עולה והלכך מפרש נמי טעמיה דר' אלעזר בן שמוע דהאי מתני' משום דס"ל כעין דרשי' דר' יהושע דהכל קרב עולה אלא דעופות אימעיט מבבקר ומיהו האי דרשא דר"ל כבר מיפרכא היא לעיל וכדאתקיף לי' ר' יצחק בר' אלעזר בן פדת כתיב זכר וכו' הא חדא ועוד דהכא נמי מיפרכה דרשיה אליבא דר' אלעזר בן שמוע במתני' כדאקשו עליה ר' ירמי' ור' בון וכמבואר בפנים דהרי מיהת עולת העוף יכול הוא להביא וזה לכ"ע וא"כ מ"ט דקאמר האי תנא במתני' למעט עופות והא דקאמר טעמא דר"ש וכו' לאו דאליבא דר"ש בלחוד הוא דפריך אלא כלומר הא ר"ש בפשיטות קאמר לטעמיה דמילתיה שכן נקיבה בעוף כשירה לעולה והלכך ס"ל במקדיש נקבה לעוף דתימכר שלא במום ומיהו הא דנקבה בעוף כשרה לעולה זה ודאי אליבא דכ"ע הוא דאין תמות וזכרות בעוף. וא"כ קשיא מאי שנא דינא דמתני' דלעיל מהך דר"א בן שמוע דהכא לימא הכא נמי דלמ"ד לעיל זכרים עצמן יקרבו עולות ליקרבו עופות כאן נמי בעצמן לעולות וא"ת דר"א בן שמוע כר"א דמתני' דלעיל ס"ל א"כ קשה מאי שנא דלעיל הדמים לבדק הבית והכא הדמים לעולות על המזבח דווקא השתא ממ"נ קשיא על דר"א בן שמוע דהכא לפי טעמא דמפרש ר"ל אליביה או דס"ל כר"א דמתני' דלעיל ואי דס"ל כר' יהושע דלעיל. ור' יוסי דמשני וקאמר קיימתיה כהאי דאמר ר' שמואל וכו' לא משני מידי על עיקר הקושיא אלא דקא' לר' ירמיה ואמרת יאות וכו'. וכלומר אתה בעצמך היית מודה להאי סברא דרשב"ל ומ"מ אכתי עיקר הקושיא במקומה עומדת ואינה מתורצת אלא בדוחק וכמבואר בפנים ועל כרחך דאתינן להך טעמת דחברייא בשם ר' יוחנן וכן אמר ר' אייבו בשמיה דדרשי' ואם כל בהמה טמאה וכו' דבבעלת מום משתעי קרא וכדקאמר נמי בבבלי תמורה דף לב ע"ב תניא כוותיה דר' יוחנן ואם כל בהמה טמאה בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר וכו' והשתא שפיר מתורצת הקושיא מרומיא דהני מתני' דלעולם ר' אלעור בן שמוע דהכא כר' אליעזר דמתני' דלעיל ס"ל ולא כר' יהושע והא דמתני' דלעיל אליבא דר"א דהדמים נופלין לעולם לבדק הבית משום דהתם בבהמה איירינן ויש לה פדיון כשיפול בה מום והדמים הן לבדק הבית הלכך נמי בגוונא דהקדיש סתם דלעיל דימכרו וכו' והדמים לבדק הבית אבל במתני' דהכא דאיירי במנחות ונסכים ועופות שאין להם פדיון הלכך קאמר האי תנא דימכרו והדמים הכל לעולות. ומעתה אומר אני דהמתבונן בכולא הך סוגיא ובמה שפירשתי בה בפנים ובמה שהוספת' לבאר כאן עין בעין יראה כמה נכונים ומדוייקים הן דברי הרמב"ם בהל' ח' וט' בפ"ה מהל' ערכין שכתב ממש להטעם מלה במלה כהאי דחברייא בשם ר' יוחנן ולא צריך יותר ביאור ממה שיראה המעיין לפניו והראב"ד השיגו לא ידעתי היאך מספיק זה הטעם לסברתו וכו' עד והכי איתא בשקלים ירושלמי. ודאי איתא הכא כן אבל ההיא אליבא דר"ל לר' אלעזר בן שמוע ומיפרכא לטעמיה ולמלתיה. ואם שרציתי בפנים להסביר פנים ולפרש לתרץ גם אליבא דר"ל מ"מ דוחק גדול הוא והעיקר כהך דחברייא בשם ר' יוחנן וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל בלי ספק. ומה שכתב הכ"מ כאן דהראב"ד סובר דגרסינן בהאי מתני' ר' אלעזר והוא ר' אלעזר בן שמוע. ודאי דכך הוא לכ"ע בין להרמב"ם ובין להראב"ד אבל ביאור הדברים הן כדאמרן. ודע מה שהקשו הכא בדא כתיב והעמיד והעריך ל"ק אליבא דסוגית הבבלי דלעיל בתמורה לר' יוחנן דאין ה"נ בגוונא דאין אתה מקיים והעמיד והעריך אין כאן פדיון כדאמר התם לר' יוחנן למעוטי בעל מום מעיקרו ובזה הכל ניחא בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/4:4:9:4)

הדרן עלך פרק התרומה