## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah Chapter 3

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:1:1:1)

**היה נוטל.** פירש"י ז"ל הבעל ומגמרא דהכא לא משמע כו דקאמר שהיא נוטלה מתוך כלי חול כו' והתו' בריש פרקין כתבו ומצינו למימר דקידוש מנחה בכלי כשירה בזר ומיהו מצוה בכהן ליטול מידה ומאחר שהיה נוטלה היה נותנה כמו כן לתוך כלי שרת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:1:2:1)

**סוטה גידמת כו'.** ובבבלי סוף פ' ארוסה קאמר דגידמת לא היתה שותה דכתיב ונתן על כפיה והתו' כתבו הכא דף י"ט דפליגי אי בעינן קרא כדכתיב ע"כ. אבל קשה דא"כ אמאי פוסל סומא בסו' פירקין דלעיל ודריש מעיני אישה וי"ל דשאני התם דקרא יתירא הוא דהמ"ל ונעלם מאישה וכה"ג כחבו התוספות בסוף פ' ארוסה וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:1:4:1)

**סוטה לחידושה יצאת.** ורש"י ז"ל שם במתני' אלו טעונות תנופה פירש ומנין שהתנופה קודם דכתיב במנחת סוטה והניף וגומר והדר והקריב אוחה אל המזבח. ולא חש להאי פירכא דהיכא ואע"ג דאשכחן כה"ג שם לעיל בגמרא מה למנחת סוטה שכן באה לברר עון ואפשר דשאני התם דרצה ללמד על הגשה גופה דאיחא בעומר מדינא דסוטה אבל לענין תנופה קודמת לא הוי פירכא כ"כ דמאי חשיבות איכא בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:1:5:1)

**(רף י"ד ע"א) ולצורך איתאמרת.** וכן פריך לה במנחות ריש פ"ז. ולכל בני אהרן נמי איצטריך ללמד שיהו חולקין בכל מנחות ולא שיחלקו זה כנגד זה אלא דהתם מפרק לה ההיא מכל נפקא והאי תלמודא לשיטתי' אזיל דלא דריש כל ועיין בפ' הערל הל"א ובמראה שם ד"ה ערל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:1:5:2)

**אזכרה אזכרה.** ואע"ג דיליף לקמיה מקרא דוהבאת לרבות מנחת העומר ס"ל אי לאו ג"ש דאזכרה לא הוי דרשינן מנחת העומר מהאי קרא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:2:2:1)

**מה מקיימין רבנן טעמא דר"ש ואחר ישקה ע"כ שלא בטובת'.** ובבבלי דף י"ט קאמר לרבנן ואחר ישקה מיבעי לי' לשרישומו ניכר שצריך לחזור ולמחוק ומהשקה בתרא נפקא להו דמערערין אותה ועיין לקמן בד"ה ולית לר"ע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:3:2:1)

**תני אין בהן משום קדושה.** וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד הל"ו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:3:4:1)

**בית שמאי אומרים אחת כו'.** ולטעמייהו אזלי דפליגי כה"ג בפרקין דלעיל הל"ד כמה יכתוב שלא לצורך להתחייב על המחיקה דבכי האי שיעורא חשיבא מחיקה להני כדאית להו ולהני כדאית להו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:3:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:3:4:2)

**ולית לר"ע מערערין אית ליה כשהתחילה לשתות.** בבבלי רמי דר"ע אדר"ע דקאמר התם בברייתא קמייתא שאם נמחקה המגילה מערערין אוחה והתני' א"ר עקיבא כלום אנו צריכין אלא לבודק' והלא בדוקה ועומדת היא אלא עד שלא קרב הקומץ יכולה לחזור בה משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה ופריך וליטעמיך תיקשי לך היא גופה משקרב הקומץ אינה יכולה כו' והלא בדוקה ועומדת היא לא קשיא הא דקהדרא בה מחמת רתיתא והא דקהדרא בה מחמת בריותא וה"ק כל מחמת בריותא כלל וכלל לא שתיא מחמת רתיתא עד שלא קרב הקומץ דאכתי לא אימחוק מגילה אי נמי אימחוק מגילה דשלא כדין עבוד כהנים דמחקוה מצי הדרא בה משקרב הקומץ דכדין עבוד כהנים דמחקי לא מצי הדרא בה ותו מקשי דר"ע אדר"ע דהתם אמר מחיקה מעכבא והכא אמר קומץ מעכב תרי תנאי ואליבא דר"ע. ועיין שם דלשיטת רש"י ז"ל מיתפרשא דתרוויייהו תנאי אליבא דר"ע כר"ש ס"ל דמקריב ואח"כ משקה כמו שפי' שם בד"ה ה"ג וקאמר ר"ע והשקה את האשה דכתיב קודם הקערה מה ת"ל והלא כבר נאמר אחר הקטרה והשקה וההוא דוקא כו' אלא דאיכא בינייהו בדיעבד כדפירש הוא ז"ל לקמן בד"ה והשקה בתרא שאם נמחקה המגילה ודוקא אחר הקטרה דבדין אימחוק משקין אוחה בעל כרחה והיינו דאיכא בין ר"ע לר"ש דר"ע לית ליה אם השקה ואח"כ הקריב מנחתה כשירה הלכך והשקה קמא דריש לבע"כ ואע"ג דשלא כדין אימחוק קודם הקטרה כו'. והיינו לומר דלא תשתה מיד אלא עד לאחר הקטרה כדפי' לעיל בדר"ע וכן הוא לפי המסקנא דקאמר תרי תנאי ואליבא דר"ע דתרווייהו כר"ש ס"ל אלא דלמר המחיקה גורמת להאונס דמערערין אוחה ברותתת ואפי' היא שלא כדין ולמר הקרבה מעכבא כדמוכח שם מדבריו ז"ל בד"ה קשיא דר"ע אדר"ע כו' מערערין אותה ואפי' לא קרב הקומץ כו'. אבל לכ"ע השקאה אחר הקטרה דוקא לר"ע כמבואר אבל התוס' כחבו בד"ה בפי' ר"ח כו' ותו מקשה ר"ע בהא מתניתא דפליג עלי' ר"ש תני מחיקה מעכבא אלמא ס"ל שמחיקה והשקאה קודם הקרבת המנחה כרבנן וכל זמן שלא נמחקה המגילה מצי הדרא והכא דפליג בהדי דר"י תני קומץ מעכב דאלמא הקרבה קודם השקאה כרבנן ושנינן תרי תנאי ואליבא דר"ע ומסיימי שם ירושלמי ולית ליה לר"ע מערערין איח ליה בשהתחילה לשתות וצריך לפרש דאם נמחקה המגילה קודם שקרב הקומץ דשלא כדין עבוד כהנים כיון שהתחילה לשתות מערערין אותה עכ"ל פי' לפירושם כי היכי דלא תקשי דהרי קאמר ר"ע התם בברייתא בתרייחא בהדיא משקרב הקומץ מערערין לכך מפרשי דברייתא קמייתא דקאמר במחיקה לחוד תליא מילתא מיירי בשהתחילה לשתות ואע"ג דשלא כדין עבוד כהנים והיינו כשיטת רש"י ז"ל דתרווייהו תנאי אליבא דר"ע כר"ש ס"ל וכ"כ המהרש"א ז"ל וע"ש וקשיא לי טובא בגווה דהיאך אנו מפרשים שיטתא דהכא כשיטת רש"י ז"ל והרי הכא מסיק לעיל דכ"ע מודים דמחיקה סמוך להשקייה בעינן ובשלמא לשיטת רש"י ז"ל בלא שיטתא דהכא שפיר מיתפרשא דתרווייהו תנאי ס"ל כר"ש אלא דלמר המחיקה לבדה גורמת דאינה יכולה לחזור ואפי' נמחקה קודם הקרבה דשלא כדין הוא ולמר יכולה היא לחזור בין מחיקה להקרבה אבל לתרווייהו השתייה היא לאחר הקרבה וכדפרישית לעיל לשיטת רש"י ז"ל אלא דלשיטתא דהכא דמחלק בין התחילה לשתות ללא התחילה קשה דשותה אימת אי לאחר הקרבה מאי איריא התחילה אפי' לא התחילה נמי דהא כבר קרב הקומץ ולכ"ע מערערין ועוד דמחיקה סמוך להשקייה בעינן ואי דמיירי קודם הקרבה קשה הא אמרינן לעיל דלכ"ע ר"ע פליג בהא אר"ש וס"ל דאפי' בדיעבד מעכבא השקייה אחר הקרבה ואפי' אם נאמר דה"ק תרווייהו כר"ש ובהא אנו מפרשין כשיטת רש"י אבל ר"ע מודה נמי לר"ש דבדיעבד משקה ואח"כ מקריב כשירה אכתי איכא למידק מאי איריא התחילה כו' אם כשירה היא ואם נאמר דהאי ש"ס מוסיף בזה לר"ע. אליבא דר"ש דבעינן התחילה דוקא א"כ טפי שפיר נוקמה לר"ע כרבנן להאי שיטתא דהכא וס"ל דדוקא התחילה ולולי דבריהם ז"ל אומר אני דבאמת כך מיתפרשא שיטתא. דהכא דר"ע בברייתא קמייתא סבר לה כרבנן דמחיקה והשקאה קודם הקרבה אלא דבמערערין ס"ל דבעינן התחילה לשתות דוקא וטעמא דכיון דהתחילה לשתות ושוב חזרה ודאי מחמת רתיתא הוא דקמהדרה וברייתא בתרייתא דמשקרב הקומץ אתייא אליבא דר"ש ושפיר אתייא שיטתא דהכא כשיטת הבבלי וכפי שיטת ר"ח ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:4:3:1)

**ויידא אמרה דא.** כפל בהזכרת המקרא משום דוישבו דייק כדפרישית בפנים וביפ"ע נדחק בזה ללא צורך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:4:4:1)

**מנחת זכרון כלל.** כדפרישית וכן פי' התוס' דף כ' ונראה דקאמר כלל למאי דקאמר לעיל הל"ב שכל עונות שיש לה נזכרין ואפי' מקודם והיינו דקרי לה כלל ואפי' נאמר דעל עון לבד קאי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:4:5:1)

**שאם היתה עקרה נפקדת כו'.** ובבבלי דף כ"ו פלוגתא דר"ע ורבי ישמעאל היא דר"ע דריש ונקת' וגו' שאם היתה עקרה נפקדת אמר לו ר' ישמעאל אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו' הואיל ולא נסתרה הפסידה א"כ מה ח"ל ונקחה וגומר שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח כו' וכתבו התוס' תימא ור' ישמעאל לימא ליה לנפשיה יסתרו כל יולדות בצער וילדו בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה עכ"ל כוונתם דציינו כל יולדות בצער כו' לחוד ולא הא דקאמר לקמן קצרים נקבות כו' משום דבשביל זה לא תחוש כ"כ להסתר אבל לילד בריוח ודאי חסתר ונראה ליישב קושייתם דהרי עיקר קושיית הבבלי הוא דצנועה תפסיד דלא תרצה לעבור על יחוד והלכך מסיים וזו כו' כדפי' רש"י ז"ל וכן מוכח מדסיימו התוס' בקושייתם לר"י וזו כו'. ולמאי דמסיק הכא לעיל בפ"ק דמקנא לה אפי' מאביה ובנה וכדפרישית שם דאפי' אין כאן יחוד דמותרת להתייחד עמהם כדתנן בעשרה יוחסין מתייחד אדם עם אמו ועם בתו אפ"ה מקנא לה מהן דבקפידא דבעל תלה רחמנא וכן פסק הרמב"ם ז"ל כמו שציינתי שם וא"כ מצינו נמי תקנה לצנועה דלא תעבור על איסור יחוד ותסתתר אלא דלר"ע דדריש אם היתה עקרה נפקדת שפיר מקשי ליה ר"י וזו כו' כלומר צנועה ודאי חפסיד שהרי עקרה היא וכן אין לה להתייחד עמו וכגון שאין לה אב אבל לדידי הנשים הרוצות להסתתר כדי לילד בריוח לעולם יש להן תקנה להסתתר עם בניהם. אבל לשיטת האי תלמודא דקאמר א"כ ילכו כל הנשים ויתקלקלו זו הקושיא שייכא שפיר אכל הני דחשיב והא דקאמר בשביל שיפקדו רישא דמילתא נקט והה"ד לכולהו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:4:5:2)

**אית ליה זרע כשר כו'.** והיפ"מ נדחק בזה מאד ונעלם ממנו דרשה דלקמן דמפורש בהדיא כדפרישית בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:4:7:1)

**כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בב"ד עדים ולא התרייה כו'.** ובבבלי יומא דף ס"ו גריס להאי מ"ד עדים והתראה בסייף עדים בלא התריי' במיתה והיינו במגפה דקאמר הכא על לא עדים ולא התרע' והתם קאמר עלה בהדרוקן והיינו נבדק בסוטה דקאמר הכא וכן למ"ד דלקמן זיבח כו' מפיך לה נמי הכי דקאמר זבח וקיטר בסייף גפף ונשק במית' שמת בלבבו בהדרוקן ונרא' דטעמא דמפיך בהני שני חלוקות דהרי. משה רצה לבדקן כסוטות לברר הספק ואם יש עדים אפי' בלא התריי' אין כאן ספק אלא שאינם במיתת ב"ד ולפיכך קאמר לה התם על הני דלא היה להן עדים ולא התריי' והאי תלמודא ס"ל דלאותן שאין עדים והתריי' לא היה משה חש כלל לבדקן ונידונו במגפה. ועל מה דקאמר התם זבח וקיטר בסייף פי' רש"י ז"ל הן עבודות שחייבות עליהן לע"ז מיתה כדתנן בארבע מיתות שהן בסקילה וכאן בסייף שעדיין לא נתפרשו להן ד' מיתות ב"ד ונידונו במית' בני נח שכל מיתתן בסייף כדאמרי' בסנהדרין עכ"ל וקשיא לי דהרי אמרי' בסנהדרין דף נ"ו דדינין נצטוו במר' ומשמע שם דכל דינין קאמר כדפי' רש"י ז"ל בעצמו שם וכן נצטוו במרה להיות דנין בסנהדרין של עשרים ושלשה וכדקאמר שם להושיב ב"ד בכל פלך כו' ואם נצטוו על דיני נפשות בסנהדרין של כ"ג מנא לן לומר דלא נתפרשו להן כל חלוקי דינין של ד"נ ואפי' למ"ד התם דאדינין בני נח איפקוד משמע נמי דנצטוו להושיב ב"ד בכל פלך כו' ולדון ד"נ ומה גם דהש"ס תפס לעיקר בהאי תנא דנצטוו במרה כדאשכחן בהוריות דף ח' דפריך שם והאמר מר עשר מצות נצטוו במרה כו' ומש"ה דיח התם למאי דקאמר מעיקרא ע"ש. ועוד דלדבריו ז"ל דלא נתפרשו להן עדיין כל חלוקי דינים ולפיכך נהגו עמהן כבני נח א"כ קשה להאי מ"ד דקאמר עדים בלא התראה במגפה ומ"ט לא נהגו עמהן גם בזה כב"נ דהא קי"ל דבן נח נהרג בלא התראה ואפי' בעד אחד כדאמר בסנהדרין דף נ"ז ומהיכי תיתי לחלק ולומר דלהא נתפרשו להן ולהא לא נתפרשו וצריך לי עיון לדעתו ז"ל ולעד"נ דה"ט דצוה משה לדונם בסייף דלא רצה לשהו כ"כ ולדונם בסקילה הראויה להם וכהוראת שעה היתה כדי למהר בנקמת השם ולשכך חרון אף ודמיא להא דאמרינן בסנהדרין דף מ"ה מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת מכל מקום וזהו בכל חייבי מיתות האמורים בתורה כדפסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד מהל' סנהדרי' הל"ח. אחר כותבי. זאת מצאתי להרמב"ן ז"ל בנימוקי חומש שכתב כן ונהניתי כי כוונתי ב"ה לדעת הגדולה ועוד נתן שם טעם לפי שהיה להם דין עיר הנדחת במרובין דהלן בסייף וכ"כ רש"י ז' בעצמו שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:5:2:1)

**המתנוונה מותרת לביתה.** בבבלי פ"ד דף כ"ו קאמר אהא דתנן אשת כהן שותה ומותרת לבעלה פשיטא אמר ר' הונא במתנוונ' מתנוונה הא בדקוה מיא במתנוונ' דרך איברים שלא כדרך סוטה במיעים ובירכים תחלה אלא ראשה ושאר איבריה כבדים עליה דמהו דתימא הא זנויי זנאי והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה משום דבאונס זנאי דלגבי כהן אסירא קמ"ל. וצריך לאוקמי הכא נמי במתנוונה בדרך איברים מיירי ומותרת לביתה דקאמר אפי' לבעלה כהן דאלת"ה קשה ממה דאמר לקמן והאיש מנוקה מעון אינו חושש כו' ואי במתנוונה ממש קאמר אפי' כמ"ד הזכות תולה וניכרת אתייא דאינו חושש אלא טהורה היא וקמ"ל כרשב"א ולא משמע מסתמא דש"ס דהאי ברייתא דלקמן פליגא אדר' שמעון בן אלעזר אלא דבפירקין דלקמן הל"ה אאשת כהן כו' קאמר דקמ"ל דלא חיישינן דזינתה באונס ומשמע אפי' לא מתנוונה כלל מיירי ועיין לקמן שם מה שכתבתי מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:5:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:5:3:1)

**כן אנן קיימין כו'.** ובבבלי פ"ק דף ו' פליגי רב ששת ורב יוסף אם המים בודקין ביש לה עדים במד"ה והתם קאמר תניא כוותיה דרב ששת מהאי ברייתא דהכא זו ולא שבאו לה עדים כו' והכא אי אפשר לפרש דפליגי ר' יצחק ור"י בפלוגתא דרב ששת ורב יוסף דהרי אהאי ברייתא קאי פלוגתייהו ובהדיא קאמר דאין המים בודקין אלא באוקימתא בעלמא פליגי וכ"ע מודים דאין המים בודקין כרב ששת וכמסקנת הבבלי ופליגי אם איצטריך לאשמועינן דלא חיישינן לעדי שקר כדפרישית בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:5:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:5:3:2)

**ונקה האיש מעון אינו חושש כו'.** ובבבלי ריש פ' ה' דריש לה בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין כו' וכן דריש הכא לקמן פ' עגלה ערופה הל"ט אימתי האשה נושא את עונה בזמן שהאיש נקי מעון אלא דשם קאי אמנוקה מעון איסור ביאה מעולם ואפי' מאשה אחרת כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב הל"ח וכן פי' רש"י ז"ל בבבלי שם דף מ"ז ולא כמו שפירש בכל מקום שהוזכר זה דאאשה זו אם בא עליה לאחר שנסתרה לחוד קאי. וצ"ל דס"ל להאי תלמודא דתרתי ש"מ מהאי קרא ועיין לקמן פ' עגלה ערופה שם במראה מ"ש עוד מזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:6:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:6:3:1)

**דמיא לאשם שנשחט.** לפי המסקנא דוקא לאחר שקדשה בכלי הוא דנשרפת באמרה טמאה אני דאז דמיא לאשם שנשחט ולא מקודם וכעין דאמרינן בריש פ' י"ב דמנחות לענין פדיון אם נטמאה המנחה דדוקא משקדשה בכלי משום דדומה לבהמה שנשחטה דקדשה בסכין ושוב אין לה פדיון וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' סוטה הל' י"ד שכתב שם נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי ה"ז תשרף וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה והתוי"ט אחר שהעתיק ל' התוס' שהביאו לזה הירושלמי דדמיא לאשם תלוי כתב וז"ל וצריך לומר דקדושת כלי מדמי ליה לנשחטה ואף כשלא קמץ איירי וכן כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' סוטה ע"כ. ומבואר הוא הכא בהדיא דקדושת כלי לנשחטה דמיא וכן מבואר הוא מי"ב דמנחות שציינתי דגרסי' שם דף ק"א דמכלי שרת לא אשכחן דמפריק וכדפי' רש"י ז"ל שם לאחר שקדשה בכ"ש ואפי' בהמה כו' כגון ששחט לא אשכחן בה פדיון ומה דסיים התוי"ט שם ומכל מקום לא דמי ממש לאשם תלוי דהתם תנן משנזרק הדם הבשר יאכל ואלו הכא נשרפת אפי' קרב הקומץ נמי כמ"ש הרמב"ם וצ"ע טעמא מאי דמדמינן לה במקצת ולא לכולה עכ"ל ותלמוד ערוך הוא הכא לקמן בבאו עדים שהיא טמאה דאפי' קרב הקומץ השיריים אסורין וכת"ק וכן באומרת טמאה אני דשוין הן במ"ש הכ"מ ז"ל שם ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:6:4:1)

**באו לה עדים שהיא טמאה.** אפי' לאחר שקרב הקומץ מנחתה אסורה אבל בכל הני דחשיב לעיל דוקא עד שלא קרב הקומץ הוא אבל אם קרב הקומץ ואירע אחד מאלו השיריים מותרין וכן הוא בהדיא בתוספתא פ"ב דסוטה דגרסינן שם קרבה מנחתה (ר"ל שקדשה) ולא הספיק לקרב הקומץ עד שמת הבעל או שמתה היא שיריים אסורין שעל הספק באה מתחלתה כפרה ספקה והלכה לה קרב הקומץ ואח"כ מתה היא או שמת הבעל שיריים מותרין שעל הספק באת מתחילתה כפרה ספקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמאה בין כך ובין כך מנחתה אסורה ע"כ. וכן גריס בבבלי דף ו' בברייתא דמותיב התם מינה אלא דרש"י ז"ל פי' שם על הא דקתני באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת דבאו מעיקרא קודם הקטרה. דהוא ז"ל משווה באו עדים להני דחשיב התם לעיל קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא כו' ותשרף ומבואר הוא בתוספתא בהדיא וכן הכא דיש חילוק בין הני לבאו עדים שהיא טמאה וטעמא דכיון דבאו עדים שהיתה טמאה לא שייך לומר בהכשר קריבה דאיגלאי מילתא למפרע אבל מ"מ נשרפת היא כיון דקדשה בכלי ולא גרע מאומרת טמאה אני. והרמב"ם ז"ל תפס לו דרך אחרת בזה שכתב שם וז"ל וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה או שאמרה איני שותה או שלא רצה בעלה להשקותה או שבאו עידי טומאה או שמת היא או שמתה היא הרי המנחה כולה נשרפת ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ אין השיריים נאכלין עכ"ל וצ"ע במה שהשווה כל הני דחשיב לבאו עדי טומאה ואמרה טמאה אני אחר הקרבת הקומץ והוא נגד ש"ס הבבלי והתוספתא והש"ס דהכא והכ"מ ז"ל כתב שם דפסק כת"ק דהכא ודעת קדושים לא אבין דמבואר הוא דת"ק דהכא סובר כשיטת הבבלי וכדפרישית ואם דלא נעתקה כאן המציעתא כמו שהוא בתוספתא עם כל זה א"א לפרש כוונת הש"ס אלא כמ"ש ולפירש"י אם אירע כו' אחר הקרבה מיהת נאכלין וצריך תלמוד ונגר בר נגר דיפרקינה ואי לא דמסתפינא אמינא דטעות נפל בהעתקה וכן בדפוס בכל ספרי הרמב"ם ז"ל וכן צ"ל ואם אירע א' מאלו אחר שקרב הקומץ השיריים נאכלין ופסק כשיטת הבבלי וכפי פי' רש"י ז"ל דמשוה אותן לגמרי בין עד שלא קרב בין לאחר שקרב וכו' וכר' אילא דהכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:7:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:7:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:7:1:1)

**בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת.** מסתמא דלישנא דמתני' משמע דבכל מנחות איירי וכן פירש"י ז"ל שהביאו התוס' בשמו דף כ"ג בד"ה כל הנשואות כו' דאפי' מנחת נדבה כדכתבו שם הטעם משום דקי"ל כל מה שקנתה אשה קנה בעלה והילכך יש לו חלק בה מיקרי וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב ממעשה קרבנות דבכל המנחות הנשואות לכהנים דינא הכי דהקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן. ומ"ש התוס' שם דבירושלמי משמע דבמנחת סוטה איירי ומביאין ראיה מריש פ"ב ע"ש והרי הכא מבואר בהדיא דאפי' בכל המנחות קאמר כדנתן טעם בגמרא מוכל מנחת כהן כו' ומה שהביא הכא בריש פ' ב' ההיא דתני ר' חייא לעיל כו' משום דרצה להקשות על דקאמר בסוטה מנחתה כו' כדאיתא שם ובאמת כל המנחות שוין לדינא בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:7:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:7:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:7:1:2)

**כהנת מטמאה למתים כו' אל הכהנים לא אל הכהנות.** ובבבלי סוף פירקין יליף מבני אהרן ולא בנות אהרן וכן הוא בת"כ. וקשה דהכא יליף מהכהנים ולעיל דחי לה דרשא דכהן ולא כהנת מכח קושיא וכהן כי יקנה נפש כו' ועוד איכא למידק בהא דלקמן דלכן מה אנן אמרין כו' דמעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר לכך נראה דחדא מיתרצה בחבירתה וה"ק ותהא בכלל גזירה ואין אתה דוחה משום זה פ' טמאות דדרשא דהכהנים כו' לאו דוקא הוא כדמוכח מדלעיל ומשני אם אומר את כן נמצאת מדחה כו' דהא בני אהרן כתיב ולא בנות אהרן וסמיך אהאי גוונא דדריש לעיל והכהן המשיח תחתיו מבניו ולא מבנותיו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:8:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:8:3:1)

**עשרים וארבעה דברים כו'.** ובעדיות לא קחשיב לה ותוספתא היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:8:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:8:5:1)

**איש ע"י שאין ניוולו מרובה כו'.** ובבבלי סוף פירקין קאמר בפשיטות דמקרא אתיי' דקאמר שם האיש נסקל ערום כו' מ"ט ורגמו אותו מאי אותו אילימא אותו ולא אותה והכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אלא אותו בלא כסותו ולא אותה בלא כסותה. וצ"ל דלא סמיך אדרשא דקרא דהא איצטריך אותו למידרש בלא כסותו אלא כדכתבו התוס' בסנהדרין דף מ"ה ד"ה הא אותה. לאו מקרא דריש דהא ליכא מיעוטא להכי דאותו איצטריך למידרש בלא כסותו אלא היינו טעמא כדמפרש משום הירהורא או משום בזיונה עכ"ל. וזהו נמי כמסקנא דהכא דאשה ניוולה מרובה אלא דמהכא משמע דאיש נמי מסברא נפקא לן דנסקל ערום. ורש"י ז"ל פי' הכא וז"ל אילימא אותו ולא אותה והכתיב גבי נערה המאורסה והוצאתם את שניהם וסקלתם אותם אלא הא דממעט אשה לענין ערום דנפיק מהאי קר' מיעוטא דאותו משמע ולא כסותו ולהכי נקט ליה להאי משמעותה דערום בל' זכר גבי איש למימרא הא אותה בכסותה עכ"ל ולא ידעתי למה הביא מקרא אחר שלא הוזכר בגמרא ואפי' נאמר דגי' אחרת היה לרש"י ז"ל אכתי קשה אדרבה דמקרא דנערה המאורסה מוכח דלא דרשינן למעט כסות כדדייק הכא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:8:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:8:7:1)

**ואין לו עליו דמים כו'.** מה דפרישית בפנים הוא לפי גי' הספר וקשה דא"כ מה מתרץ מעתה בגניבה אחת דהא אכתי יש עליו דמים מחצי הגניבה לכך נראה דגרסינן ואין לו עליו אלא דמיה כלו' בגניבה אחת ואינו שוה כל דמים אינו נמכר בשביל חצייה ולכשיוצא להמכר בשביל חצייה השניה דגזירת הכתוב הוא אם אינו שוה נגד דמי הגניבה אינו נמכר כלל והאי מעתה כמו פירושא דרישא היא אבל בשתי גניבות ואינו שוה אלא דמי האחד נמכר ונשנה דכל חדא וחדא קרינן ביה ונמכר בגניבתו וזהו כדמתרץ רבא בבבלי קידושין דף י"ח ולפי פירש"י ז"ל שם והתם פריך עלה ומסיק דאין לחלק אלא בין אדם אחד שגנב ממנו אפי' הרבה גניבות אינו נמכר ונשנה ומב' בני אדם נמכר ונשנה בשביל כל א' וא' ואפ"ה ליכא למיפשט מינה האי בעיא דהכא דגנב משל שותפות דאכתי מספקא לן אם כאדם א' דמו או לא וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' גניבה לא זכר מזה כלום ומ"ש שם הל' י"ז שותפין שנגבו כא' משלשים ביניהם כו' והה"מ ז"ל ציין שם מקום דין זה בקידושי שם ואני בעניי לא מצאתי לזה ואפשר ללמוד דין דגנב משל שותפות ממה דסיים שם משלשים ביניה וכל אחד מהן נמכר בחלקו מן הקרן וכל מי שדמיו יתר על חלק הקרן שנתחייב בו אינו נמכר עכ"ל הרי דלא מחשבינן לשותפין כאדם אחד בהא דא"כ לא היה נמכר שום א' מהן שהרי דמי כולו יתירין על דמי הגניבה ובכה"ג אינו נמכר כדכתב שם לעיל והה"ד נמי לגנב משל שותפין דכב' בני אדם הן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:8:7:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Sotah/r/3:8:7:2)

הדרן עלך היה נוטל